קוונטין טרנטינו:
113  |
הגדול מכולם |
| 51 |
פעם הערצתי אותו, אבל זה עבר לי |
| 136 |
בידור נטו, כמו שסרטים צריכים להיות |
| 16 |
יודע לכתוב דיאלוגים, אבל לא לביים |
166  |
טונות של סגנון, גרמים של מהות |
| 64 |
לא עשה שום דבר טוב מאז ספרות זולה |
| 57 |
גרבצן מתלהב מעצמו |
| 52 |
לא מכיר, אני לא רואה פוקימון |
מספר מצביעים: 655
ישששש! אהרו''כ
לא ראיתי אף פ'ם סרט שלו ולפי הטריילקים שלהם אני גם לא אראה. זה פשוט לא נראה כמו הסגנון שלי.
הממ.. טריילקים..
טריילרים חנפניים?
אני בדעה חצויה.
נהניתי מאוד מהקיל בילים, כלבי אשמורת זכור לי כמעולה, אבל ספרות זולה תמיד נראה לי מוערך יתר על המידה, ולא זכור לי שראיתי עוד דברים שלו. כך שקשה לי לגבש דעה. ממה שראיתי בינתיים, הצבעתי טונות של סגנון, גרמים של מהות – אבל בצורה חיובית.
''אז תגיד חיובי'' (סרג'יו ק)
אם הבנתי נכון (והבנתי נכון) כוונת המשורר ב "טונות של סיגנון, גרמים של מהות" היא במילים אחרות "ריק מתוכן". ולכן, יסביר אדוני בבקשה מה אפשר "לקחת באופן חיובי" .
מה לא?
סגנון זה כיף: זה יפה בעיניים, זה נעים באוזניים (בעיקר, אבל לא רק, הואריאציה על ריקוד הדבורה בקיל ביל), זה מעניין. בימים, זמנים ומצבי רוח מסוימים, מחסור במהות גם הוא יכול להיות יתרון. אז לא, טרנטינו הוא לא הבמאי האהוב עלי, אני לא יוצאת מהסרטים שלו עם המון מחשבות עמוקות שמטרידות אותי במשך שבועות, אבל מתוך ארבעה סרטים שלו שראיתי (קיל ביל נחשב שניים, כן?), שלושה העבירו לי את הזמן בכיף ובסטייל ונהניתי לראות אותם גם יותר מפעם אחת. הסבר מספק?
באתי על סיפוקי
ראשית התנצלות (צריך הייתי לכתוב גברתי) שנית, אני חושב שהבנתי את מה שרצית להגיד: טרנטינו, בסרטים שראית, עושה בידור נטו.
לא.
אם זה מה שהייתי רוצה להגיד, זה מה שהייתי אומרת. מה שרציתי להגיד, ונראה לי שאמרתי, זה שטרנטינו עושה בידור קליל ומאוד מאוד מסוגנן, כואב בעיניים עד כמה שמסוגנן לפרקים. ומדי פעם, זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאני רוצה מסרט.
''אז תגיד חיובי'' (סרג'יו ק)
את הצד החיובי של "שום סגנון, שום מהות". שזה לאט לאט מה שהוא מתחיל לעשות, בכל זאת, לחזור על עצמך זה לא כזה מדהים.
איפה האפשרות שלי?
"היה עושה סרטים מעולים אבל אחרי ג'קי בראון ההומאז'ים שלו השתלטו על הסרטים"
זה כל כך חבל. יש כל כך הרבה פוטנציאל שהוא בוחר לא לממש.
אולי זה עוד יחזור. אני מקווה.
אה כן, לא בחרתי שום אפשרות...
סקר בעייתי
דווקא ראיתי את רוב הסרטים (כלבי אשמורת, ספרות זולה, ג'קי בראון וקיל ביל) ואהבתי מאוד את ספרות וג'קי.
אני לא יכולה לומר שהוא הגדול מכולם, אבל הוא במאי מורגש מאוד עם סגנון מובחן, דיאלוגים שנונים ופסקולים מהממים (ביחוד של ג'קי בראון). במאי טוב. במאי שאלך לסרט החדש שלו בוודאות. מעריצה? לא הייתי אומרת. אף פעם לא הייתי, אז גם לא הפסקתי…
אני גם לא חושבת שאין מהות בסרטים וגם לא שהם רק בידור. בקיצור, חסרה אפשרות חיובית מינורית, כמו: במאי טוב. אהבתי רבים מסרטיו…
מה היה מגעיל בקיל ביל?
האלימות שם סתם הייתה משעממת וזולה, לא היה שם שמץ של דבר שהיה קרוב להגעיל.
בנוגע לסקר, בהחלט טונות של סטייל אבל מעט מאוד מהות או תוכן רעיוני, דווקא קראתי איפשהו (אולי אפילו פה) פרשנות ל"ספרות זולה" בנוגע למוסריות או ירק כלשהו בסגנון, אבל לא מדובר בבמאי שדן בסוגיות חשובות או יוצר סערת מוחין אצל צופיו.
אה, שום דבר מיוחד
אם איברים נכרתים וראשים נערפים ומקורקפים, סתם לדוגמה, זה משהו שהיית נהנה, נניח, להסתכל עליו בזמן שאתה אוכל, אז שום דבר.
אני אישית נגעלת מלראות איבר נכרת, אבל יכול להיות שזה משהו אצלי שלא בסדר ושאני צריכה לראות פסיכולוג.
שום דבר גראפי במיוחד? ''קיל ביל''?
אתה בטוח שראית גם את החלק הראשון?
אולי גלוני הצבע האדום הניתז לכל עבר הסתירו לך את החלקים היותר גראפיים של האלימות בסרט?
האלימות הגראפית בקיל ביל הראשון הייתה מצועצעת לחלוטין, אין שם מראות זוועה מטרידים למיניהם אלא אלימות שעם כל הכבוד לגלונים הנשפרצים מאי אילו חתכים ופתחים שחרב ההאטורי האנזו יוצרת בקורבנותיה של קידו, עדיין אינה גראפית במיוחד לדעתי, ובטח שלא מטרידה.
אבל שוב, זו דעתו של אדם עם אדישות לאלימות בסרטים, תוצאה של צפייה בגיל רך מדי בכל מיני סרטים עם אלימות שאמורה להטריד.
מזדהה עם כל מילה. ואני 'בת'!
גלוני צבע אפור.
מצטרפת לקביעה כי כלבי אשמורת הוא סרטו הגאוני ביותר
לדעתי האלימות בכלבי אשמורת
הרבה יותר מגעילה וצורמת מבקיל ביל.
יכול להיות שזה נכון
אבל הנקודה שלי היתה שהאלימות זה מבחינתי _כל_ מה שיש בקיל ביל.
גם בכלבי אשמורת יש אלימות והיא מגעילה, אבל שם יש גם סרט, שהאלימות משרתת את העלילה שלו ולא באה במקומה.
אז זהו? קולאז' זו כבר לא אמנות לגטימית?
חבל. דווקא היה נחמד.
אז זהו? קולאז' זו כבר לא אמנות לגטימית?
כן, אבל זה מה שנותנים לילדים בגן לעשות כשמשעמם.
הסרטים הראשונים שלו היו גם קולאז', אבל הם היו גם סרטים בפני עצמם.
קיל ביל, למשל, הוא לא.
זה לא שהקולאז'ים לא מהנים, זה פשוט, כשאתה רואה משהו הרבה יותר מושלם קצת חבל לך שהבמאי מבצע רגרסיה כמעט מכוונת בסרטים שלו.
טכניקה של ילדים בגן. וואלה.
חבל שלא סיפרת לי קודם. זה היה חוסך לי למידה לבגרות של לא מעט יצירות אמנות.
אני רואה ב'קיל ביל' סרט בפני עצמו. למעשה, אני רואה בו סרט מבריק בפני עצמו. והוא מבריק, בין השאר, בגלל שהמחוות שלו הן לא קריצות מיותרות, לדעתי. הן פילטרים שונים דרכם הוא מתבונן במושגים כמו "אלימות" או "נקמה". אני לא מוצא כאן שום רגרסיה, אלא שיכלול, פיתוח והקצנה של הסרטים המוקדמים יותר שלו.
אוו... דרכתי על נקודה רגישה...
מגניב שאתה רואה את הדברים האלו, באמת. (ואפילו לא ב
)
אבל אני, אישית, עדיין יצאתי בהרגשה שטרנטינו משחק בנוסטלגיה יותר מאשר עושה סרט. שזה סבבה, אבל לא החומר שממנו נוצרות אגדות.
איפה האפשרות שלי?
זו גם האפשרות שלי.
לקח לי כמה שנים ללמוד להעריך ולאהוב את "ג'קי בראון", אז אולי אם הסקר הזה היה לפני כן הייתי בוחר באפשרות שום דבר טוב מאז ספרות זולה.
אבל כאמור, לפחות סרט טוב אחד הוא כן עשה מאז.
"קיל ביל"?
ראיתי ואשקר אם אגיד שלא נהניתי בחלק מהזמן, אבל הרגשתי שטרנטינו קצת מתקלקל לי, ומתרחק מדי מסוג הסרטים שלדעתי הוא יודע לעשות הכי טוב.
את "חסין מוות" טרם ראיתי ואני כן מתכוון לראות, אבל מאוד לא סביר שמשם תבוא הישועה.
ויש להבהיר שאני דווקא בעד הומאז'ים, אבל בעיניי לפחות מאז 2003 טרנטינו לקח אותם יותר מדי צעדים קדימה וזה לא עושה לו טוב.
דעתי המביכה על טרנטינו
טוב, הגיע הזמן להודות שפעם החזקתי ממנו ברמות. יש לו משהו מאוד ייחודי, בהחלט.
מה שכן, עשיתי עם עצמי קצת חשבון נפש מאז, והגעתי למסקנות הבאות: טרנטינו הוא תסריטאי טוב, נקודה. אחת התסריטאים היותר טובים בהוליווד. לעומת זאת בתור במאי… נכון, אני לא רואה את להרוג את ביל בלעדיו, אבל את ספרות זולה כן. הבימוי שם מאוד מינימאליסטי, וזה עובד לטובה בסרט הזה, אבל פשוט לא מצאתי שם שום ייחוד. כמו שאני לא רואה את רקוויאם לחלום בלי ארונופסקי, את המספריים של אדוארד בלי ברטון או את הניצוץ בלי קובריק, ככה צריך לדעתי להיות עם כל סרט. ספרות זולה זה סרט מבריק, אבל הבימוי זה לא מה שעושה אותו
לא מזמן, יצא לי לראות שוב קטע מספרות זולה
אולי מכיוון שזו הייתה רק סצנה אחת, זו הייתה הפעם הראשונה בה באמת שמתי לב לבימוי ולא רק לדיאלוגים והמגניבות הנשפכת לכל עבר. זה הקטע עם בוטץ' ומרסלוס, במהלכו בוטץ' נשען עם גבו על קיר לבנים וברוס וויליס פשוט בולט מעל הסביבה, כאילו הוא מנסה לצאת מהמסך בזמן שהוא מחפש מקלט.
הגדול מכולם
למרות שלפי הסרטים האחרונים שלו הייתי בוחר באופציה של כישרון ענק אבל מימוש חלקי בלבד. הסגנון שיש לו ברור לעין, לדעתי גם הבידור ובנוגע למהות, גם היא לא חסרה בסרטים שלו – למען השם, עדיין מתווכחים מה היה במזוודה של מרסלוס, או האם מיסטר אורנג' מת בסוף 'כלבי אשמורת'. לגבי 'ג'קי בראון' אני לא ארחיב, כי הדחקתי את הסרט הזה (הוא פשוט נמחק לי מהזכרון, מה שאומר אולי משהו על האיכות שלו). את קיל ביל אהבתי מאוד, וזה דוגמא לסרט שהוא בידור נטו אבל לא גם חסרה לו מהות. הסרט היחיד שאני מחשיב לבינוני, זה 'חסין מוות', וגם הוא לא רע, אלא סתם בידור זול וחסר משמעות שלא מתאים לטרנטינו. אבל בגלל שזאת המטרה שלו כביכול אז אני אסלח לו. עד לפעם הבאה.
תהיה
האם התשובה ההומוריסטית מושפעת מהקומיקס הזה: http://www.xckd.com/c178.html ?
בכל מקרה – לא ממש ידעתי מה להצביע. טרם צפיתי ב-"חסין מוות" אבל טרנטינו עצבן אותי מספיק בראיונות המשותפים עם רודריגז לקראת הסרט.
לא יכולתי לענות "לא עשה שום דבר טוב מאז ספרות זולה" כי אהבתי את "ג'קי בראון" וגם (במידה פחותה) את החלק הראשון של "קיל ביל" (השני היה בינוני להחריד). מאידך, למרות "כלבי אשמורת" ו-"ספרות זולה" מעולם לא הערצתי את טרנטינו.
בקיצור – התשובה המלאה שלי תהיה "התחיל חזק מאוד ומאז בקו הדרדרות איטי, מלבד הבלחות בודדות פה ושם. גם בתקופתו הגדולה לא היה נערץ. ההאשמות על חוסר מהות ועודף סגנון בסרטיו לא נכונות". אין תשובה כזו? חבל.
אכן כן,
על הזיהוי.
אבל זה עובד טוב באותה מידה עם טרנטינו. מה כבר יכול להיות "טרנטינו" אם לא סוג של פוקימון? אולי שם של רובוטריק (הוא הופך לטרנטה. מתוחכם).
איזה גאוני!
תודה, תודה על ציטוט שווה לגמרי.
כן, אם העורכים יחליטו להוסיף את התשובה הזו
אז גם אני אוכל להצביע בסקר הזה.
הגדול מכולם
למרות שיש 4-5 במאים שאני אוהב יותר, התשובה הזו היא הקרובה ביותר, והיא התבססה סופית אחרי קיל ביל.
שאלה: למה הכוונה ב"מהות"?
סאבטקסט? מסר? משמעות?
סאבטקסט? מסר? משמעות?
נסיון העבר מלמד שסרטים עם מסר הם לרוב סרטים חד מימדיים, ו"משמעות" במקרה הזה מעורפל בשבילי כמו "מהות".
סאבטקסט נשמע דווקא נכון בהקשר. אני יכול להבין עמדה שלפיה טרנטינו עושה סרטים מלאי סגנון ובלי עומק רעיוני, או סאבטקסט (לא שאני מסכים עם עמדה כזו).
יש מספיק מהות אצל טוני
אני הלכתי על אפשרות עודף הסגנון והוויתור על המהות. נפלא בעיני לראות יוצר שיודע בדיוק את מקומו. אחד שלא יתפס אף פעם קופץ מעל לפופיק שלו ומבצע פרויקטים לא מתאימים.
ולמרות שהנישה שלו מוגבלת למדי לחנוני קולנוע וטלוויזיה הוא עדין מצליח לשמור על רמה גבוהה מאין כמוהה. הרי באמת שאי אפשר למצוא דיאלוגים טובים יותר, או כמויות כאלה של רגעי קסם, בסרטים אחרים כיום. ולכל מי שמאמין ש-QT הוא במאי בינוני ותו לא אני ממליץ לצפות שוב בסצנת סיפור הכיסוי מ"כלבי אשמורת", שתהיה תמיד זכורה בעיני לעד כאחת מהמושלמות שראיתי בחיי.
הקוונטום של הטרנטינו
אני מאוד מעריך את טרנטינו, אבל מעולם לא הערצתי אותו כגדול מכולם כי למרות שהוא נותן בידור טוב עם דיאלוגים שנונים ואפילו בימוי טוב, סרטים צריכים להיות גם בעלי מהות במשקל מסוים ולא רק טונות של סגנון (זה בולט לרעה בעיקר בעידן הפוסט ספרות זולה עם הקפיצה ברמת ההתלהבות העצמית).
בחרתי בתשובה ההומוריסטית!
הייתי בוחרת ב"גרבצן מתלהב מעצמו", כי באמת אף פעם לא החזקתי ממנו יותר מדי, אבל לא יכולתי להתאפק. הזכרתם את פוקימון, שאני אוותר על ההזדמנות?
שום דבר טוב חוץ מספרות זולה.
למרות שהסרט הזה מספיק כדי שאני ממש אוהב את טרנטינו. קיל ביל, לדעתי, היה אוסף של שטויות חסרות עלילה או תכלית, והסרט אפילו לא נראה לי מגניב. את כלבי אשמורת ממש לא אהבתי- זה גם בגלל התנאים (תרגום היה רק בספרדית, ולא ממש הבנתי חלק מהסרט בזמן שצפיתי בו)- אבל זו לא באמת הסיבה שבגללה אני לא אוהב סרט. גם (טונות של סגנון, גמרים של מהות" יתאים בסקר הזה.
אני לא יודעת אם הוא הגדול מכולם
אבל אין ספק שנהניתי מכל הסרטים שלו, וזה מה שחשוב.
אז קודוס, קוונטין.
כל התשובות נכונות? כמעט
התשובות מאוד חופפות.
כן, "פעם הערצתי אותו אבל זה עבר לי". כש"פעם" מתייחס ל-1995, וה"עבר לי" מתייחס לדקה וחצי אחר כך.
אני בפירוש חושב שהוא "לא עשה שום דבר טוב מאז ספרות זולה", וככל שהוא עושה יותר, כך הוא גורם לי פחות ופחות להעריך גם את יצירותיו המוקדמות – אני מתחיל להבין שתילי המשמעויות שאני ואחרים מצאנו בהם היו בעיקר בראש שלנו, ולא בשלו.
וסרטיו האחרונים הנפוחים והקולאז'יים מעידים שאין ספק שמדובר ב"גרבצן מתלהב מעצמו".
אך בסופו של דבר הלכתי עם "טונות של סגנון, גרמים של מהות", כי אם כבר לחרוץ את דינו – אז לפחות להיות פייר, ולתת לו גם מעט קרדיט איפה שמגיע.
אגב, בניגוד לדיעה הרווחת, אני חושב שהקביעה שטרנטינו הוא כותב דיאלוגים מוכשר היא לא יותר מטעות נפוצה. כן, אין ספק שהוא שנון וקולח. אבל דיאלוגים זה לא רק שנינויות והברקות בקצב מסחרר. לדיאלוגים צריכה להיות גם משמעות. צריכה להיות להם סיבה. צריכים להיות להם רבדים. עומק. והמיקום שלהם צריך להיות סופר-מדויק בתוך הסצינה. ואת כל הדברים האלה, לפחות על סמך מה שטרנטינו עשה מאז "ספרות", ואולי אפילו קצת בזמן "ספרות" – טרנטינו לא יודע לעשות.
משכתב דיאלוגים – בכיף. כותב דיאלוגים – לא משהו בכלל. על תסריטאי אני בכלל לא רוצה לדבר – בשנים האחרונות יש לו חוש מבנה איום ונורא.
בטח שאפשר.
גם "גרוע בכוונה" צריך לדעת איך לעשות. אמרתי בעבר, ואני דבקה בזה: כל עניין הפוסט-מודרניזם-שום-דבר-לא-באמת-רע הוא דבילי.
אני חושב
תסריטים שהם גרועים בכוונה הם עדיין גרועים. הם יכולים להיות מאוד מבדרים, אבל יש להם בהגדרה גרוע, אז זה גרוע.
אם אני בכוונה משתין לתוך המרק זה לא הופך את הטעם שלו לפחות שתני או יותר טעים. זה פשוט גורם למלצרים ולטבחים לצחקק.
פתילי ורהובן, פתילי ורהובן
???
פתילי וארהובן?
מתוך מילון האתר האלטרנטיבי
פתילי ורהובן – פתילים הדנים בבמאי ההולנדי-אמריקאי פול ורהובן, שעיקרם דיונים עם ארומה פוסטמודרניסטית בסוגיה האם סרט גרוע במתכוון יכול להיות סרט טוב.
לתומי חשבתי שהמונח כבר שגור בקרב גולשי האתר.
לינקים מרוכזים לפתילי ורהובן:
כתבה מספר 2915
זכורה לי היטב הצפייה ב-''ג'קי בראון'' שבמהלכה תהיתי לאיפה לעזאזל
נעלמו כל הדיאלוגים המגניבים מ-"ספרות זולה" ו-"כלבי אשמורת". צפייה חוזרת בסרטים הנ"ל הבהירה לי משהו: חלק גדול מאוד (מדי?) מהמגניבות של הדיאלוגים האמורים נבע מהעובדה שבדרך-כלל התלוותה אליהם יריית אקדח (או הזרקת סמים, או אדרנלין, או משהו).
כמובן שניתן לטעון שב-"ג'קי בראון", טרנטינו בכלל לא ניסה לעשות סרט מגניב, אלא משהו אחר לגמרי. מצד שני, גם ב-"קיל ביל" קשה לי לומר שהרגשתי את אפקט המגניבות בדיאלוגים, למרות סילוני הקטשופ.
בקיצור, הלכתי עם הרוב על סגנון/מהות, למרות שבדיעבד אולי הייתי מצביע לאחת האופציות המחמירות יותר.
כל התשובות נכונות? כמעט
נכון גם לגבי. כבר כמה ימים שאני מדי פעם מנסה לחשוב מה התשובה הנכונה עבורי ולא מצליחה ממש לענות. לא הצבעתי בסקר.
תארת פה די במדיוק את מה שאני חושבת, כמה נוח.
גרבצן אובססיבי (+הדגמה)
שני גרמנים נוסעים בחיפושית של פולקסוגן. אחד לבוש במכנסי גולף, סגנון שנות ה-20, השני בלבוש טירולי, כולל כובע עם נוצה. ברקע מוסיקה בווארית קיצבית.
א) שהיתי בישראל.
ב) אמור נא לי, אמיתית ויציבה השמועה?
א) איזוהי השמועה?
ב) פוגל קטנטנה ליחששה לי, כי באיזור זה שטרודל נודע ככרוכית.
א) כרוכית?!
ב) אכן כן
א) מדוע ולמה יקראו הפרימיטיב לשטרודל כרוכית?
ב) בגלל שיטת הגימטריה…
_________________
כן, כתבתי את זה כבר, אבל כאן, לעומת זאת, זה מתאים בול.
אני לא חושב שהבנתי את הדוגמה.
אני לא חושב שהבנתי את הדוגמה.
כמו גרבצן אובססיבי, גם טרנטינו מאוהב, בשטיקים של עצמו, בסגנון של עצמו, ובעצמו בכלל.
כן, את זה אני דווקא הבנתי.
לא הבנתי איך הגרמניזציה של הדיאלוג מתחילת 'ספרות זולה' תורמת להדגשת הנקודה הזו.
קצת פרספקטיבה.
טרנטינו עושה סרטים 15 שנה. במהלכם הוא הוציא את 'כלבי אשמורת' ו'ספרות זולה', 'ג'קי בראון' ו'קיל ביל'. הוא גם השתעשע קצת בבימוי לטלוויזיה, בכתיבת תסריטים לאחרים, וב'חסין מוות'. זה הספק יפה מאוד מחד, ולא מוגזם מאידך – ומרשים מספיק שחלק מהסרטים האלו עוררו דיון ועניין וגם עשו קצת כסף.
לדעתי, הוא במאי ותסריטאי מוכשר מאוד, שלפעמים מצליח יותר ולפעמים מצליח פחות. הוא ייחודי, הוא מקורי והוא מעניין – ואני לא מצפה מכל סרט שלו להפיל אותי לקרשים. לא צריך למהר להפוך כל אחד לאלוהים, ולא צריך גם למהר ולגרור אותו לביבים.
בקיצור, תחזרו אלי עוד 20 שנה ותקבלו תשובה קצת יותר מוסמכת. בינתיים, הלוואי שיותר במאים הוליווד היו מעוררי סקרנות כמוהו.
הכי אוברייטד
האמת שלא ראיתי הרבה סרטים שלו, אבל לפי אלו שראיתי (בין השאר ספרות זולה וDusk to Dawn) מדובר בפלצן.
דיאלוגים שנונים? מה בדיוק שנון בקטע המצוטט לעייפה על ה"ביג מאק"? או בציטוט הדמיוני מיחזקאל? הסיבה היחידה שהדיאלוגים שלו נחשבים מגניבים היא כי הרבה אנשים שחושבים שהם (האנשים) מגניבים חושבים שהם (הדיאלוגים) מגניבים וכמובן שהם טועים פעמיים.
והכי גרוע שמשווים אותו לאחים כהן. הלו? זה רדיו? הסצינות הפחות טובות שבסרטים היותר גרועים שלהם מכילות יותר אינטלגנציה ועשייה קולנועית טובה מאשר כל הסרטים של טרנטינו ביחד. יש משהו שלו שמתקרב לעומק של צומת מילר? אפשר לעשות הומאז' לסרטי גנגסטרים ואפשר לעשות קשקוש בלבוש שילהיב כל מיני בני-עשרה שרוצים את הכל יותר אלים, יותר וולגרי, יותר דבילי.
בשביל אחד שמעיד שלא ראה הרבה סרטים שלו,
יש לך קביעות די נחרצות לגבי תכנם של "כל הסרטים של טרנטינו ביחד".
_________________
למען הסר ספק – אם אני צריך לבחור בין טרנטינו לאחים כהן, אין פה בכלל שאלה.
(בתקווה שבכך הסרתי את הספק.)
בחרתי בפעם הערצתי אותו
כי זה הדבר הכי קרוב שמצאתי למה שאני באמת חושב עליו, שזה: "טוב מיצינו, לא?"
בידור כמו שצריך
לדעתי התיאור הזה ממחיש בדיוק את העבודה של טרנטינו, ולמה אנשים נמשכים אליו כל כך. הוא מצליח לתמצת בדיוק את מה שמושך בסרטי פשע, בסרטי קונג פו, באלימות, בסרטי הבלאקספלויטיישן והאקספלויטיישן. ומעבר למשמעויות ולסאבטקסטים, לדיאלוגים, לרפרנסים תרבותיים- הוא יודע איך לקחת את הצופה, להושיב אותו מול המסך, ללפות לו את האשכים ולא להרפות עד הסוף. לדעתי זה הופך אותו לבמאי מצויין.
וכבר כתבתי את זה פעם, אבל הנה שוב- הוא מלהק ובמאי שחקנים פנטסטי. זה הדבר שאני הכי אוהב אצלו.
(לא שהוא מושלם או משהו. יש לו מספיק קטעים שאני לא אוהב).
הייתי צריך לכתוב
שלא ראיתי את חסין מוות. אפשר למחוק את האקספלויטיישן מהרשימה, כרגע.
בכל מקרה, אמרתי שהוא לא מושלם. גם בקיל ביל היו רגעים שלדעתי היו חלשים עד כדי נמנום קל מצדי.
הייתי צריך לכתוב
אז איני חולק עליך, ידידי המלומד.
כבר אמרו את זה לפני
(אני לא זוכר מי אמר) שיש לו כשרון עצום אבל טעם גרוע בסרטים.
מתי הוא יתבגר כבר? נראה שהוא עובר תהליך הפוך מזה.
הוא בדיוק מה שהוא מתיימר להיות:
פלצני בשקל תשעים… (או חמש דולר)
ניצחת.
הרטוריקה שלך הדהימה אותי. אין טעם להמשיך בדיון אחרי טיעונים כאלה.
מצד שני, גם שלך לא היתה מדהימה
אתה טענת שזד מת, וקטשופ, ואני באמת שומר אחי, והכל. כל אלה הם קאלט, אין ספק, אבל "זה קאלט" זה לא נימוק – זה תיאור מצב. כן, יש קהל רחב שיודע את הסרט בעל פה ומתמוגג מכל מילה. אבל אותו הדבר נכון גם לגבי "פעמיים בוסקילה". אז מה זה מוכיח?
אף אחד לא חשב, בפעם הראשונה שהוא ראה את הסרט, ש"אפשר לשתות שם בירה בכוס זכוכית" היא שורה גאונית. ובצדק. היא באמת לא כזאת. איכשהו, היא הפכה לחלק מחוויית הקאלט הכוללת, אבל האמת, כל שורה אחרת שהיתה מופיעה שם היתה נכנסת גם היא לאותו פנתאון. זה לא מוכיח ששרתה על טרנטינו השראה אלוהית כשהוא כתב אותה.
אני דווקא כן... וגם אמא שלי
אמא שלי ראתה את הסרט בטרום בכורה והיא שנאה אותו כל כך (בגלל האלימות שלו) שהיא יצאה באמצע וגררה החוצה את אח שלי (בן 12), שידע מה טוב לו וברח לה חזרה פנימה.
היא חזרה הבייתה והסבירה לנו כמה הסרט איום ונורא… חוץ מהצינה הנחמדה הזו, והסצינה הנחמדה ההיא… והנה התחילה לצטט ולצטט שורות וסצינות מהסרט בכל הזדמנות, תוך שהיא חוזרת ואומרת כמה הוא גרוע ואלים, אבל….
וזה לא הרס לי את הסרט בכלל! עדיין כשראיתי אותו הוא היה לי חדשני ומסעיר ומלא בעוד דברים חדשים ומרתקים. למשל, כבר בצפייה ראשונה חשבתי שסצינת ההבדלים בין ארה"ב לאירופה בעיני דמות כמו וגה היא מעולה!
בקיצור, לא רק בגלל שזה קאלט. זה פשוט צטיט בצורה בלתי רגילה.
אתה יודע מה? אולי לא.
אולי באמת כל הקטעים האלו היו ניתנים לשינון רק בגלל שהם היו חלק מהסרט, באותה מידה כמו "צ'רלי בבית חולים, היה בתאונה, לא יודעים מה יש לו".
מצד שני, זאת לא הייתה הפואנטה שלי. התכוונתי לומר, ואולי הייתי צריך לסכם את זה, שהשלם גדול מסך חלקיו. העלילה היא ללא תוכן, אבל האוסף המרשים של קטעים שמודבקים עם כל כך הרבה סטייל – עושה את שלו.
ויחד עם זאת – אני חושב שהדיאלוגים הסתמיים הם סתם כיף מטופש בין לבין* – השאלה היא בין לבין מה. אז יש גם הרבה מונולוגים, ובהם הוא מבריק, פשוט מבריק. הזכרתי את השעון של בוץ' וווקן, סצינה מצחיקה עד כדי דמעות, פשוט מושלמת. טים רות' בדיינר מסביר למה לא כדאי לשדוד בנקים. מר פינק מסביר למה הוא לא נותן טיפים. טים רות' בכלבי אשמורת, מסביר למה השטן הוא בפרטים הקטנים. ואוי, יש הרבה מהם.
וחוץ מהמונולוגים, הוא יודע מה לעשות כדי לזעזע את הצופה, למתוח את הגבול – וכל פעם כשאתה חושב שאי אפשר יותר אתה מופתע מחדש.
רז כבר אמר קודם שהוא חושב שאם היו מוציאים את השורות שלו מהקונטקסט – זאת אומרת, אם לא היה איזה מישהו שימות בסוף כל שורה, אולי זה לא היה כל כך מעניין. אולי. אבל גם לזה – צריך כשרון. להפתיע אנשים מחדש, דורש כשרון.
ודי בקרב בין קידו לאו-רן, שעדיין היה מרהיב ומרשים, ויסצרלי ומגעיל, גם אחרי 88 קרבות אחרים. או אולי האוזן של השוטר. או איך שפונדה מתה. או איך שהמשת"פ מת באוטו בזמן שיחה סתמית.
טרנטינו הוא חננה ילדותי. מזל שיש הרבה מאיתנו כדי להעריך את זה. אתה יכול להגיד שהוא סתם כותב שורות מטופשות על כלום, שאף אחד לא יזכור אותן מאוחר יותר אם הן לא היו בסרט ספציפי, אבל היי, דור שלם של חקיינים נולד וניסה לעשות זאת, בהצלחה כזאת או אחרת.
הוא כל כך קטנוני, שיש כאן הרבה יותר מסתם SHOCK VALUE, יש כאן על מה להתענג. וכל זה – ויש הרבה – עם המון סטייל. בלי סוף ממנו. ודרך אגב, יש קאלט ויש קאלט. כמו שאמרת, קאלט נוצר בואקום תרבותי, כשמי שמקבל תקציבים להסריט הוא יהודה ברקן.
אבל זאת דוגמא קיצונית. יש דברים, שתזכור גם אחרי צפיה ראשונה.
*סתם להעביר את הזמן? לכו ותגידו את זה לג'רי סיינפלד, אדם שעשה מיליונים מדיונים על האם איש הברזל לובש תחתונים מתחת לשיריון. הטפלות לפרטים יכולה להיות כיפית, גם אם היא חסרת תוכן. ממתי גרמים של מהות זה דבר רע?
זאת הבעיה לדעתי
אני רואה את הסרט דווקא כקטן מסך כל חלקיו, המון ציטטאבל, המון מאאאגניבות, וגם דם, ובסך הכל יוצא גיבוב לא מעניין במיוחד.
יכול להיות שהוא כותב מוכשר, אבל בעשיית סרטים לדעתי הוא לא טוב בכלל.
עניין של טעם כנראה.
בטוח
לגבי סיינפלד:
אתה צודק בדיוק. אפשר היה לעשות את הסקר הזה בשינויים קלים על סיינפלד.
אל תערב את ''פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו''.
זו שורה גאונית בטמטום שלה.
נ.ב. אין בהודעה שאני מגיב אליה הרבה ספוילרים?
ספרות זולה זכה באוסקר?!
באיזה יקום מקביל בדיוק?
"ספרות זולה" הפסיד ב-1994 ל"פורסט גאמפ" של רוברט זמקיס.
ספרות זולה זכה באוסקר?!
ההמשך "כמו דרמות תקופתיות לפניו ואחרי" גורמות לי לחשוד שנשמטה מילה או שתיים מהמשפט.
גורם
אני רוצה להשתלח בכל מי שחושב ש'ספרות' מוערך יתר על המידה
זה לא בירה בקולנוע זה בירה במקדונלדס
המממ... שילוב מעניין של:
פעם הערצתי אותו, אבל זה עבר לי
טונות של סגנון, גרמים של מהות
לא עשה שום דבר טוב מאז ספרות זולה
ושל גרבצן מתלהב מעצמו
מוזר, זכרתי את זה קצת אחרת:
http://youtube.com/watch?v=mSvJwUFI_es
אהבתי
גאון
אני שפוט שלו, אין מה לעשות. קולנוע לא חייב להיות רק ערכי או תרבותי, עם מסר לחיים. טרנטינו יוצר את האיזון בתעשייה ומעניק בידור נטו, ואיזה בידור! את "חסין מוות" אהבתי פחות, אבל עדיין נהניתי מאוד בגלל הסגנון.
אני מצפה מאוד לסרט הבא שלו על מלחמת העולם השנייה.
הגאון הגדול של הקולנוע
לצד דיוויד גריפית', עם שתיים וחצי יצירות מופת (כלבי אשמורת, סיפרות זולה והחלק הראשון של להרוג את ביל) ושני סרטים נפלאים (ג'קי בראון וחסין מוות) והבמאי האהוב עליי לצד קלינט איסטווד.
פיספסתי את הסקר
אבל אם לא הייתי מפספס, בטח הייתי מתלונן שאין תשובה כמו "צריך להתמקד בכתיבה, כמו ברומן על אמת".
צריך להוסיף אופציה נוספת
לדעתי ההגדרה הנכונה לטרנטינו היא: טונות של יכולת, גרמים של רצון.
כי מדובר ביוצר שהוכיח ארת היכולות שלו במספיק הזדמנויות, אך למרבה הצער הוא אינו מראה כל עניין ביצירת סרטים טובים אלא רק מחוות לז'אנרים שונים, כך שכאשר המחווה היא לז'אנר מוצלח אנחנו נהנים מהסרט, וכאשר היא מוכוונת לז'אנר שהוגדר כגרוע הסיכוי שלנו להנות מהסרט קטן מאד.
יש להציע אוסקר על מפעל חיים לאדם שיצליח לשכנע את טרנטינו לחדול מיצירת סרטים לטובתו האישית ולהתחיל לחשוב על ההנאה של הצופים ברחבי העולם, אז יתחילו שבע השנים הטובות באמת.