תצפית: A.I.

סטנלי קובריק וסטיבן שפילברג:
עוד לא היו בהיסטוריה של
הקולנוע שני במאים כל כך
דומים וכל כך שונים זה מזה.
למתבונן מהצד (שלא טרח לראות
סרטים, או לקרוא עתון, ב-30 השנים האחרונות) דווקא קווי הדמיון בינהם יבלטו: שניהם במאי קולנוע אמריקאים ממוצא יהודי. שניהם במאים שקידמו במו ידיהם את אומנות הקולנוע בעזרת שימוש בטכניקות חדשות של צילום ועריכה. שניהם ידועים כמי שעשו – או במקרה של שפילברג, עדיין עושה – את המוות לאנשים שעובדים אתם, עד שהסרט שהם מביימים יצא כמו שהם רצו (אם כי שפילברג לא התקרב אפילו לרמות הסאדיזם שקובריק גילה בתחום). שניהם ביימו סרטים בכמה מהז'אנרים הקלאסיים של הוליווד: פשע, מלחמה, דרמה היסטורית, אימה – ולשניהם היתה סימפטיה לסרטי מדע בדיוני.

אבל דווקא התבוננות בסרטים שהם ביימו, במיוחד בז'אנרים מקבילים, במיוחד בז'אנר המד"ב, עוזרת להבין עד כמה, בעצם, הם שונים זה מזה. שפילברג הוא במאי שפונה אל הצופים דרך הבטן, וגורם להם להרגיש – בדרך כלל להרגיש טוב. קובריק היה במאי שפנה אל הצופים דרך הראש, והכריח אותם לחשוב – לרוב על דברים לא נעימים. שפילברג הוא במאי שנדמה כי יעשה את הכל בשביל שהצופים יאהבו אותו. קובריק היה במאי שנראה כאילו הוא ממש מתאכזר אל הצופים. משפילברג בחיים לא תשמעו את המשפט "הקהל לא הבין אותי". קובריק, לעומתו, התגאה פעם בעובדה שאת העלילה של "2001" אף אחד לא הצליח להבין עד היום.

ובכל זאת יש נקודת חיבור בין השניים, וקוראים לה AI.

AI (קיצור של Artificial Intelligence אינטיליגנציה מלאכותית) החל את דרכו כסיפור קצר בשם "Super Toys Last All Summer Long" שנכתב על ידי הסופר בראיין אלדיס בשנת 1969. העלילה מתרחשת בעתיד שבו הקרח בקטבי כדור הארץ נמס, וריכוזי אוכלוסין רבים טבעו. הגבלות חמורות מוטלות על ילודה טבעית, ואנשים רבים "מאמצים" רובוטים שנראים כילדים, כתחליף לדבר האמיתי. הסיפור מתמקד ברובוט כזה שתוהה אם אמו המאמצת אכן אוהבת אותו.

לא קשה להבין מהתקציר הזה למה קובריק – שבוודאי ראה כאן הזדמנות לביים סרט נוקב על הטכנולוגיה, האנושיות וקו הגבול המיטשטש בין השניים – נמשך אל הסיפור הזה, והחליט לעשות ממנו את אופוס המד"ב הבא שלו אחרי "2001". הוא עבד עם מספר תסריטאים – החל מאלדיס, דרך בוב שאו (שלאחרונה הפך לאחד מתסריטאי הבית של דיסני), ועד לסופר מד"ב אחר, איאן ווטסון. ואז, ב-1977, הופיע על המסכים "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס. "מלחמת הכוכבים" הפך את סרטי המד"ב לז'אנר הרווחי ביותר בהוליווד של סוף המאה ה-20, ובאופן אירוני גם הפך סרטי מד"ב אינטלקטואליים מהסוג של AI למשהו שדוחה את הקהל. קובריק הבין שאין לו שום סיכוי להרים את ההפקה של AI, והתסריט נדחף למגירה. למרות שאיש לא ידע זאת אז, הדבר סימן את קץ קריירת המד"ב של קובריק.

בצירוף מקרים חשוד, בדיוק באותה תקופה החלה קריירת המד"ב של שפילברג. היא החלה ברגל ימין עם "מפגשים מהסוג השלישי" באותה שנה שבה ביים לוקאס (ידיד הנפש של שפילברג) את "מלחמת הכוכבים". מהר מאד קריירה זו החלה להתדרדר, עד לשפל של "פארק היורה" מ-1993, והמשכו "העולם האבוד": היו אלו סרטים שחגגו את ניצחון הטכנולוגיה על כל הדברים האחרים בקולנוע – עלילה, דמויות, ומה שהכי חשוב אצל שפילברג – רגשות.

ודווקא המים הדלוחים של "פארק היורה" בהם דישדש שפילברג, נתנו לקובריק את ההשראה להוציא את התסריט של AI מהבוידעם. הטכנולוגיה המתקדמת שבה השתמש שפילברג הציתה את הדמיון של קובריק. הוא התכוון לחדש את העבודה על AI במהירות האפשרית – מייד לכשיסיים סרט אחר שלו, "עיניים עצומות לרווחה". הבעיה היא ש-"במהירות האפשרית" אצל קובריק זה עניין יחסי – את "עיניים עצומות לרווחה" לקח לו כמה שנים טובות לצלם – ובדיוק כשהסתיימו הצילומים (יש האומרים שהם לא הסתיימו, והסרט בעצם יצא לאקרנים לא גמור) – קובריק נפטר.

ושוב אנו חוזרים לשפילברג, שהחליט בינתיים שהוא רוצה להיות במאי "חשוב" ולביים דרמות כבדות משקל (ע"ע "רשימת שינדלר"). התסריט ל-AI היה פיתוי ששפילברג לא יכל לעמוד בפניו: מצד אחד, תסריט "אינטלקטואלי" שמתאים לתדמית החדשה שהוא מנסה לאמץ, מצד שני – תסריט בז'אנר האהוב עליו, מדע בדיוני. ומעל לכל – מורשת של במאי קולנוע ענק. האין זו ההגדרה הקלאסית למצב של Win-Win?

וכאן אנו מגיעים לשאלה המעניינת. האם שפילברג יצליח להיכנס לנעליו הגדולות מאד של קובריק? האם הוא בכלל ינסה? אם לשפוט על פי הליהוק, התשובה היא כן. שפילברג בפירוש ליהק ל-AI שחקנים בעלי תדמית "איכותית" החל מג'וד לאו ועד להיילי ג'ואל אוסמנט, הילד מ-"החוש השישי". (אפילו רובין וויליאמס תורם את קולו לתפקיד זעיר) שפילברג אפילו מאמץ כמה מדפוסי העבודה של קובריק – במיוחד הטלת איפול טוטאלי על הצילומים תוך כדי הפצה מכוונת של שמועות כוזבות (כך שמאד יכול להיות שסיפור "עיניים עצומות לרווחה" יחזור על עצמו, וכאשר הסרט יצא יתברר שכל מה שחשבנו שאנחנו יודעים עליו לא נכון). מצד שני, שפילברג גם ערך שיכתוב לתסריט של קובריק, וכמה מבקרי קולנוע גבוהי-מצח (לא, זאת לא היתה לונג ג'ון) כבר העירו בציניות שלשפילברג אין שום סיכוי לעשות סרט מוצלח כמו שקובריק היה עושה.

וזוהי, כמובן, התבטאות מטופשת וחסרת משמעות: קודם כל, אי אפשר לדעת איך AI היה נראה אם קובריק היה מביים אותו (אלא אם כן יש פה מישהו שיכול לעשות איזה סיאנס טוב). שנית, ברור ששפילברג לא ינסה אפילו לחקות את קובריק – כאמור, השניים פנו אל הקהל בצורה אחרת לגמרי. שפילברג, מן הסתם, ינצל את התסריט של AI בשביל לעשות את מה שהוא יודע – לגרום לצופים להרגיש. וזה לא מעט. ואם זה יחזיר את שפילברג לימי הזוהר של "מפגשים מהסוג השלישי" הרי שהקהל יקבל, בסופו של דבר, בדיוק את מה שהוא ציפה לקבל מסרטו של קובריק: סרט מד"ב מצויין.

כך שהשאלה הגדולה לגבי הסרט הזה לא צריכה להיות "האם שפילברג יצליח להיות קובריק?" אלא "האם שפילברג יצליח לעשות סרט טוב?". את התשובה עליה נגלה כשהסרט יצא ב-29.6.2001.

שפילברג, כך נראה, ימשיך לעבוד במרץ בתחום המד"ב גם אחרי AI. הפרוייקט הבא שלו, Minority Report ("דו"ח מיעוטים"), בכיכובו של טום קרוז, הוא עוד סרט מד"ב שמבוסס על ספרו של גאון מנוח אחר: פיליפ ק. דיק. שפילברג ופיליפ ק. דיק? נשמע צירוף תמוה עוד יותר משפילברג וקובריק. אבל עד אז נצטרך לעבור עוד "מלחמת כוכבים" אחת לפחות.