ג'וני דפ שלי:
202  |
המספריים של אדוארד |
| 17 |
חלום אריזונה |
| 39 |
מה עובר על גילברט |
| 28 |
אד ווד |
| 13 |
דוני בראסקו |
| 68 |
פחד ותיעוב בלאס וגאס |
| 8 |
ממעמקי הגיהנום |
280  |
שודדי הקאריביים |
| 29 |
למצוא את ארץ לעולם לא |
| 69 |
צ'רלי בממלכת השוקולד |
מספר מצביעים: 753
חסר לי מאוד
"נער שולים" של ג'ון ווטרס. סרט ענק ואחד התפקידים הכי טובים של ג'וני.
בגלל שהוא לא בסקר בחרתי ב"מספריים של אדוארד" בגלל שהוא לא רק נראה טוב שם, הוא גם שימושי מאוד בלכסח את הדשא.
"אד ווד" זה ה
?
אד ווד
זה לא הזאב רווח זה אחד מן התפקידים הכי מרתקים של דפ.
אבל הצבעתי לאדוארד.
כל-כך מסכימה!
זאת אומרת, בדיוק היה היום את "Cry-Baby" בטלוויזיה בבוקר, בתזמון מושלם. אבל בכל זאת – אין על אדוארד, אחד הדברים הבודדים שגורמים לי לבכות כל פעם מחדש בסרטים הוא כדור השלג והמוזיקה הנלווית אליו בקטעי מעבר ב"מספריים". זה והסוף של לאון, כשהיא יוצאת מהמנהרה עם העציץ.
למה עצוב?
אני אהבתי את הסוף של לאון, זה סוף אופטימי ביותר, בסרט שהוא אחד האהובים עליי.
אני ראיתי רק סרט אחד של ווטרס "אימא סדרתית"- סרט ענק.
למה עצוב?
אולי *מרגש* יותר מ*עצוב*. בכל אופן, זה גם אחד הסרטים האהובים עליי כבר שנים. לא מעט בשל העובדה שהוא גרם לי לבכות – ואני לא יושבת עם ממחטות מוכנות בדרך כלל.
והופ – יש לי רעיון! מי מוכן לחלוק את חוויות הבכי שלו בסרטים? נא להתייחס בבקשה לפרמטרים הבאים (אפשר להוסיף, זה מה שעולה לי בראש כרגע):
* האם הבכי הוא תוצאה של שמאלץ קיטשי שפשוט לוחץ על הכפתורים הנכונים והבכי הוא תגובה אוטומטית בלתי נשלטת? (סוף של סרט הוליוודי מצוי לכל המשפחה, אשמח לדוגמא ממצה)
* האם הבכי הוא חזרתי? כלומר האם בצפייה חוזרת הוא חוזר גם כן?
* האם הבכי מזכך או מדכא?
* מה זה אומר על הסרט? מוסיף/ גורע מערכו?
* האם אין לי עבודה לעשות? אוף.
''סינמה פרדיסו''
הסרט היחידי שאי פעם בכיתי בו.
בסצנת הגשם כשהוא כבר מבוגר עם אהובתו.)
(
למה עצוב?
'רשימת שינדלר' – בסוף כשמראים איך כל אלה ששרדו עולים מההר. בכי חזרתי, לפחות בפעמיים שלוש שראיתי את הסרט. אני לא חושב שצריך להסביר מה עצוב/מדכא/מרגש כאן.
'עולם מושלם' – הסוף, מי שראה יודע. היה פשוט עצוב. גם כאן, הבכי חזרתי.
לדעתי זה שסרט מצליח לגרום לי לבכות אומר משהו טוב עליו, כי זה כמעט אף פעם לא קורה, גם בסרטים שאמורים להיות מרגשים (אם כי אני הרבה פעמים מרגיש שאני "אמור" לבכות).
למה עצוב?
קסם נעורים, סצנה מאד ספציחפית שהיא גם ספויילר ענק אז לא אומר.
21 גרם, בערך כל סצנה מהרגע שאתה מבין על הסרט
שמש נצחית, לא ממש בכי על התרגשות כללית עם עניינים בוכיות, קחו ניחוש אחד, o.k.?
ציינת נקודה חשובה מאוד
ה"אמור לבכות" הזה. אני שונאת לבכות בסרטים וזה באמת לא קורה הרבה, אבל אם כבר – אז כבר. "דבר אליה" – כל פעם שמרקו קורא את המכתב, אני מחפשת את נייר הטואלט. וזה כי אני נמצאת לגמרי בתוך הסיפור. ב"רשימת שינדלר" זה אישי מדי, וקולקטיבי מדי בו זמנית, אמנם כבודו במקומו מונח, אבל נראה לי שכשרואים אותו מנקודת המבט של העם שלנו, קשה להעריך את האימפקט של הסרט לבדו – הוא פשוט שולח אותנו, באפקטיביות ראויה לציון, למטען השואתי של כל אחד.
מה שרציתי להגיד זה שסרטים כמו "רשימת שינדלר"..אבל לא בא לי להשוות אותו לסרטים אחרים (בכל זאת), אז יש לי דוגמא אחרת – "ואניה". לא יודעת אם הרבה ראו, אבל יש שם סצינה של ילד שמדבר עם שפופרת הדוש כאילו הייתה טלפון. אז נכון שהסרט כולו בנוי על סנטימנטליות שהזכירה לי סרטים סובייטיים מהילדות, ואולי בגלל זה התייפחתי. במקרה הזה הרגשתי שהסרט שולח אותי למחוזות אחרים כדי למצוא את הרגש, כמו ש"רשימת שינדלר" עשה. "דבר אליה", לעומתו, שאב אותי פנימה והתרגשתי בגלל מה שקרה בסרט עצמו, ולא מתוף אסוציאציה רגשית למשהו שלי.
אוף, מקווה שזה ייצא קריא.
יצא קריא.
אני מסכים איתך וגם חושב שסרט שמראה לי עולם זר וגורם לי להתרגש בגללו שווה הרבה יותר מסרט שזורק עליי מטענים רגשיים אישיים. אם זאת, אני לא נוטר טינה לאלה עם המטענים האישיים :)
ציינת נקודה חשובה מאוד
נכון מאד!! גם דבר אליה, בכלל רוב היצירות של אלמודובר
למה עצוב?
דמבו של דיסני- כשהאמא שרה לו שיר ערש כשהיא מופרדת ממנו (ולמרות שאני בדרך כלל לא בוכה בסרטים, משום מה משהו בסצנה הזו לוחץ לי תמיד על כפתור הדמעות).
אם יש סרט סוחט דמעות...
זה רקוויאם לחלום
הוא סוחט עוד כמה דברים בדרך
הוא סוחט עוד כמה דברים בדרך
מסכים!
גם לי חסר
סם, מ"בני וג'ון" (הסרט האול-אמריקן עם מרי סטוראט מסטרסון)
הוא היה כזה חמוד!!
גם לי חסר
בני וג'ון – אחד הסרטים החביבים עלי ביותר!!!
אבל אין מה לעשות – אני התאהבתי בג'וני כבר בימי 21JUMPSTREET
שלוש קפיצות לעכבר...
איך שראיתי את הסקר היד הלכה באופן אוטומטי לאדוארד. אחרי שתי שניות מחשבה אמרתי לעצמי שני דברים:
א. אדוארד בכל מקרה ינצח.
ב. השאלה אינה איזה מהסרטים בהם השתתף ג'וני דפ אני הכי אוהבת.
ואז היד עברה ישר לג'ק ספרו. עוד תפקיד שקשה לדמיין עוד מישהו עושה חוץ מג'וני דפ. אבל אם להיות כנה, ראיתי את הסרט רק פעם אחת כשיצא בקולנוע ואני לא באמת זוכרת ממנו הרבה, חוץ מזה שגם שם הוא נראה חתיך ושהוא מתנדנד כל הזמן כמו קית' ריצ'רדס.
אז בסוף בחרתי בווילי וונקה. אולי זה אפקט שרק, אולי זה בגלל שלא קראתי את הספר ולא אכפת לי שהדמות שונה מהמקור, אבל וונקה של דפ הוא אחת הדמויות המצוינות שיצא לי לראות עד היום, והוא אפילו לא היה שם על תקן חתיך.
שלוש קפיצות לעכבר...
כן… אבל ההבדל בין שני הסרטים הוא שווילי וונקה הוא סרט טים ברטון יצירתי- שנכון בלי דפפ זה לא היה זה- אבל אני בטוח שהוא לא היה יוצא כל כך נורא אלמלא הוא לא היה שם. או לפחות לא נורא כמו שודדי הקאריבים.
סרט בינוני פלוס שהסיבה היחידה שזוכרים אותו- הינו משחקו המעולה של ג'וני דפ! הא גרם לסרט לעלות פי כמה וכמה דרגות ממה שהיה יכול להיות בלעדיו- ואתם לא הייתם רוצים לראות את הסרט בלעדיו- תאמינו לי…
זהו! תגובה שלמה בלי ספוילר 1! איזה כיף!
אבל סעיף א' שלך ממש לא נכון, מסתבר.
איק
אני מוחה בתוקף.
אני יודעת שזה נדוש לשאול "למה לא הכללתם את…", אבל לא להכליל בסקר הזה את בני וג'ון זה לא פחות מהתעללות.
בהיעדרו, הצבעתי לאד ווד, אבל לא בלב שלם.
מסכים עם כל מילה
(חוץ מזה שהצבעתי, כצפוי, למספריים של אדוארד).
גם אני מצטרפת למחאה
איך השמטתם את בני וג'ון – סרט נפלא, תפקיד נפלא, בו דפ שואב השראה מגאוני הפנטומימה, אבותיו הרוחניים – באסטר קיטון וצ'ארלי צ'אפלין.
נדמה לי גם שדפ אמר פעם בראיון שזה התפקיד האהוב עליו.
מחוסר ברירה, בחרתי גם אני במספריים של אדוארד (הנפלא כשלעצמו), אולם התפקיד בבני וג'ון הוא ליגה אחרת ממש.
שערוריה שהוא לא היה מועמד על התפקיד לאוסקר.
ובאמת מתי יזכה ג'וני באוסקר?
לנוכח מועמדויותיו הרצופות בשנתיים האחרונות (שודדי הקריביים ולמצוא את ארץ לעולם לא) והאהבה הגורפת אליו הן מצד הקהל והן מצד המבקרים, הייתי אומרת שהסיכוי שיאחז בפרס בשנתיים-שלוש הקרובות הוא גבוה מאוד.
וחוץ מזה, סחתיין על ההשראה לסקר – ערוץ הסרטים.
חזור שנית – ערוץ הסרטים, הערוץ הכה מושמץ שמשדר לרוב סרטים שרכש בשני שקל.
אבל אני חייבת להודות שלאחרונה הם משחקים אותה.
ראשית עם סרטי הפילם נואר בלילה (למרות שזה היה מאוד קצר) ובסופ"ש האחרון עם המרתון של סרטי דפ.
צפיתי בהנאה בשניים מהסרטים שטרם ראיתי – נער שוליים וממעמקי הגיהנום. היה שווה.
מכאן יוצאת הקריאה לקברניטי הוט : המשיכו בדרך זו.
מתי ג'וני דפ יזכה באוסקר?
הניחוש שלי: http://us.imdb.com/title/tt0401383/
האין גבול למינימליזם?
נכון, לעוות את הפה ואת הגוף במשך צילומי סרט שלם זה מרשים (ואפילו מתכון תיאורטי לזכיה באוסקר), אבל על מה בדיוק הם יעניקו לו את הפרס? על ההבעה שהוא הצליח להפגין באישון השמאלי? תיאורטית, זה תפקיד שיכול לשחק שוורצנגר.
'כף רגלי השמאלית'.
זהו, ששם עובר הגבול
ב"כף רגלי השמאלית" די-לואיס היה צריך להפגין הבעות פנים ולהזיז את הגוף, גם אם בצורה לא ברורה ומאומצת.
הסיפור כאן הוא על מישהו שאיבד כל יכולת להזיז את כל גופו להוציא את האישון בעין השמאלית: הוא תיקשר עם העולם באמצעות מיצמוץ.
זה סרט שצריך להיות מופק ע"י מאדאם טוסו.
ולכן הוכנסו הקטעים על עולם הדמיון הפנימי העשיר וכו'.
רוב הסיכויים שזה יהיה סרט חלומות ופלאשבקים, עם קטעי קישור בהווה המציאותי שבו דפ לא יכול לזוז, או משהו.
מבריק!
איך לא חשבתי על זה? באמת אחרת לא יהיה ממש סרט.
מצד שני, על קטעי פנטזיה כבר ראינו שדפ לא לוקח אוסקרים.
עד עכשיו הוא לא היה משותק כשהוא פינטז אותם.
מתי ג'וני דפ יזכה באוסקר?
וסביר להניח שיוכל להיות מועמד (או לזכות) על זה:
http://us.imdb.com/title/tt0376136/
טוב, אם אתה סתם הולך לזרוק שמות...
ההשראה לסקר?
צר לי לאכזב. עורכי האתר נטולי כבלים או לווין (או שהעכרור עוד לא? בכל מקרה, לעכרור יש לווין והוא אמר שהוא בדרכו להתנתק), ואינם יודעים איזה סרטים משודרים שם או איזה סקרים יש להם.
הסקר הגיע בעקבות 'צ'רלי בממלכת השוקולד', כמו שסקר טום קרוז הגיע בסמוך ל'מלחמת העולמות'.
עם כל אהבתי ל'בני וג'ון',
התפקיד שהוא עושה שם זהה כמעט לחלוטין לזה שהוא עושה ב'צ'רלי בממלכת השוקולד' – אותה נאיביות, אותו שימוש "מוזר" בדברים שאנו מכירים מהיומיום, רק בלי רוע הלב.
לא ראיתי את צ'רלי עדיין.
אבל התפקיד שלו בבני וג'ון מדהים בעיני, וזה הסרט שבזכותו התחלתי לאהוב את ג'וני דפ. לא פייר שצ'רלי ייבחר על פניו רק כי הוא יותר חדש…
טוב, אז ראיתי את צ'רלי, ונזכרתי בהשוואה הזו.
ואני מזועזעת עד עמקי נשמתי. איך אפשר להשוות את הופעת הסרט-האילם האקסצנטרית-מקסימה בבני וג'ון עם ההופעה הצווחנית, של דמות מעוותת, בצ'רלי? אם בכלל, וילי וונקה משוחק יותר כמו אדוארד (תנועות מלאכותיות ומוגזמות, חוסר התאמה מרחבית). אין בו שום דבר מהחן הנאיבי-אך-מוזר שג'וני דפ מפגין בבני וג'ון, ובכלל, זה אחד התפקידים הפחות טובים שלו לטעמי. המחאה שלי על ההתעלמות מבני וג'ון בסקר בעינה עומדת.
ברצוני להחליף את הצבעתי ההיפותטית.
לו הם היו בסקר, נכון לרגע זה הייתי מצביעה ל"ליברטין" (איזה מין תרגום זה? מצד שני, למה אפשר לצפות ממי שתירגם Earl ל"ארל"?) ולא לבני וג'ון, למרות הנוסטלגיה. כשהמשחק והתסריט משובחים מספיק כדי לגרום לי לצאת במצב של אקסטזה מסרט שבומה (מה צורת הסביל של לביים, בעצם?) באופן מזעזע, עם צילום מרצד, שלל בעיות טכניות ונטיות פורנוגרפיות קלות (שזה דווקא מאוד נכון לסרט, פשוט לא ממש נכון לי), אני חושבת שזה בהחלט מזכה את הסרט (בוים! בוים היא צורת הסביל של ביים! לא?) בהגדרה "ג'וני דפ שלי". מצד שני, ראיתי אותו אתמול, אז ייתכן שאני לא לגמרי אובייקטיבית. וגם שאר השחקנים היו נפלאים (ואיתרתי לפחות שני שחקנים מזיווגים, מה שתמיד גורם לי אושר. בעיקר ג'ף, כמובן).
אז בסה''כ
אתה ממליץ לראות את הסרט?
תלוי במה אתה אוהב.
מצד אחד, לסרט יש המון פגמים: בחירות תמוהות של הבמאי, צילום קופצני ומעצבן, פערים כרונולוגיים ודמויות שמשתנות סתם ככה ללא הסבר. כמו כן, הוא תמוה והזוי, ואם אלה פגמים בעיניך, לא באמת תהנה מהסרט. והאדם שבא איתי טוען בתוקף שהסרט תיאטרלי מדי.
מצד שני, שנינו יצאנו מתלהבים (טוב, הוא מתלהב למדי, ואני באקסטזה כמעט מוחלטת, ברמה שבה הידיים רעדו לי על ההגה וכמעט הרגתי אותו, מסכן). אני אהבתי את התיאטרליות. הדיאלוגים, הכתיבה, והשירה (כתובה, כתובה. לא מחזמר) נפלאים. המשחק מצוין, מצד כולם, והאופן בו ג'וני דפ דיבר, ציטט והקריא העלה בי צמרמורת.
נשמע לי נהדר
מדהים, אבל דעתי על הסרט בדיוק הפוכה משלך.
תסריט חצי אפוי מכל הבחינות ומשחק אנמי ניצלים לחלוטין על ידי הצילום הכי מבריק שראיתי בסרט תקופתי (מחמאה מוזרה, לא? צילום גאוני).
סרט מעולה.
התפקיד הכי שונה של ג'וני לדעתי עד היום.
וסרט טוב, אם כי יש בו כמה קטעים "מתים" אבל סך הכל, ובמיוחד לקראת הסוף הסרט היה ממש מעולה אבל כמו שאר סרטיו של ג'וני גם הסרט הזה נשען בעיקר עליו או לפחות על דמותו.
פס הקול היה מעולה לחלוטין וגם צבעי הצילום (אם כי לא עבודת הצילום בכלליות).
סצינת הסיום היתה ממש מצמררת.
אתם ברצינות נהניתם מזה?
בכנות, יכול להיות שהייתי עייף מדי או משהו, אבל הסרט היה לדעתי גם נורא, גם משעמם וגם מכוער. ג'וני הבהיר כבר בסצינה הראשונה שאני לא עומד לחבב אותו. הוא צדק. אז למה אני צריך לבזבז כל כך הרבה זמן על צפיה בחייו המטופשים של אדם שאני לא מחבב?
ברצינות.
הסרט מכוער בצורה טובה ולגבי ג'וני- איך אחרי סצינת הסיום אי אפשר שלא לחבב אותו (את דמותו ליתר דיוק)?
כן, מאוד.
כמו שאמרתי, הבימוי היה זוועתי למדי (לעניין הטיעונים מכוער, ואולי גם נורא), אבל הדיאלוגים… והשפה באופן כללי… לא באמת צריך יותר מזה כדי להמיס את לבי. וכשמוסיפים משחק נפלא של כל הדמויות בערך, ואת ג'וני דפ… מה יש לא לאהוב?
חוץ מזה, דמות אינטליגנטית שתומכת בכריזמטיות בדעות מאוד מאוד שונות משלי (למשל מלוכנות)? לפחות אצלי זה מעורר מחשבה, ובשתיים בלילה זה מעורר מחשבה בצורה מאוד ייחודית. גם זה סוג נדיר מדי של כיף.
אני גם ראיתי את הסרט.
למעשה ראיתי אותו פעמיים.
ואני חייבת לומר שהצפייה הראשונה הייתה הרבה יותר מהנה כי בצפייה השנייה כבר רואים את כל הפאקים.
הסרט עצמו הוא בעל רעיון מעניין(משורר זימה אלכוהליסט במאה ה-17) כתיבה ודיאולגים נפלאים שמבוצעים בצורה מקצועית ונהדרת ע"י השחקנים: ג'וני דפ שמחזיק את רוב הסרט על כתפיו התיאטרליות, רוזמנוד פייק משתווה למשחקו ואפילו מתעלה לפעמים, סמנתה מורטון שחקנית שנתנה רוח ובשר לדמות שלה והצליחה פשוט לרגש אותי בסצינות שהיא הופיעה וג'ון מלקובי'ץ שנותן הופעה הראויה למלך.
אילו רק הבימוי היה משתווה לאיכות המשחק של שחקניו…
הרגשתי שהבימוי לא היה טוב הצילום התזזיתי ותאורת הנרות לא הפריעו לי (לעומת חלק מהאנשים שכן הפריע להם) והיה מספר פעמים שאפילו הרגשתי שהם מוסיפים לעלילה; אך הרגשתי שיש בסרט יותר מדי חלקים מתים וחוסר הסבר מספק לשינוי פתאומי של דמויות.
דבר נוסף שהפריע לי בעודי רואה את הסרט הייתה מהירות התגובות בדיאולגים של השחקנים
הם הגיבו ושוחחו אחד עם השני במהירות שלא אופיינית לשיחות של אנשים, במיוחד בהתחשב באורך התגובה ובסגנון המילולי הגבוה שלה. הרגשתי כאילו אני קוראת ספר בחוזפה ולא רואה דיאלוג משחק.
אבל בשורה התחתונה אחד מהסרטים החזקים ביותר של ראיתי ואחת מההופעות השחקנים (ביניהם ג'וני) הטובות ביותר שראיתי.
אך הוא בעל חסרונות.
מסכימה עם כל מילה. סרט גרוע, הוא כל כך משעמם עד שכמה ימים אחרי הצפייה הוא "התפוגג" לגמרי מזכרוני. הדבר היחיד שנשאר הוא החוויה של פעם ראשונה שהצלחתי ממש לא לחבב את ג'וני דפ. (= משחק מצוין של ג'וני?)
עוד משהו שהפריע לי בסרט הוא הנסיון שלו להיות נורא "חתרני" ולחשוף את הכיעור וההוללות שבתקופה. אבל הבעיה היא שזה לא מתפתח לשום מקום. אחרי ה 10 דקות הראשונות, אפשר לומר שקלטנו את האווירה. ואם האווירה לא מעניינת, והעלילה גם כן די צפויה, ואנחנו אדישים לגורל ה"גיבור" – מה נשאר?
בוים
ואיך אפשר לתרגם אחרת את השם ארל?
Earl זה תואר אצולה (מתורגם לרוב כ''רוזן'')
Earl זה תואר אצולה (מתורגם לרוב כ''רוזן'')
טוב, אני לא יודעת באיזה הקשר זה היה בסרט המדובר, אבל ארל זה גם שם פרטי שכיח.
כן,
אבל כשבסרט ג'וני אומר:
I am Joh Willmot, second Earl of Rochester, אז כבר אני לא רואה שום סיבה שיתרגמו את זה במשמעות של שם פרטי.
על פי המילון הארכאי שמאחורי,
Earl הוא דווקא ג??ר?ף.
אולי זה נעשה כדי להבדיל מ''Count'', שמקובל לתרגם כ''רוזן''.
אלא שעל פי מילון אבן שושן (בחדר השני), "גרף" הוא רוזן או דוכס, כך שחזרנו לאותה נקודה.
לי אישית "גרף" מצלצל גרמני או פולני, בניגוד ל"רוזן" שמשוייך אוטומטית לאנגליה או לצרפת – אני מתאר לעצמי ש"גרף" הוא המונח המקורי, בעוד ש"רוזן" הוא המונח שהתקבל בתרגום לעברית, וששניהם בעלי משמעות זהה ל"Earl" או ל"Count", רק במקומות שונים.
צירופי מקרים משעשעים
באופן די חולני, לפני שבוע בדיוק בדקתי מה זה גרף (באופן הרבה יותר חולני, זה היה קשור באתר הזה). גרף הוא תואר אצולה גרמני כללי למדי, זאת אומרת, יש דרגות שונות שלו. אבל, בכל מקרה, הוא ספציפי לגרמניה ולארצות מסוימות שהושפעו ממנה (פולין, למשל). אחרי מלה"ע II נהיה לא נהוג להשתמש בתואר גרף.
השבוע ראיתי שלושה סרטים שלו...
רק השבוע ראיתי שלושה סרטים של ג'וני דפ ובכל אחד הוא משחק אחרת לגמרי.
לפני שבוע ראיתי את לחזור לארץ לעולם לא שהיה מדהים, לפני כמה ימים את צ'רלי בממלכת השוקולד ואתמול את המספריים של אדוארד.
הבחירה הייתה קשה מאד ואני לא בטוח שאפשר בכלל להחליט.
בשלושת הסרטים הוא שיחק דמות כל כך שונה שזה כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר את אבא או אמא?
שלושת הסרטים היו מדהימים ושונים כל-כך אחד מהשני. קשה לי לענות.
בניגוד ל...
את האיכויות המדהימות של דפ רואים במיוחד שמשווים אותו לשחקנים כמו יו גראנט ודומיו שתמיד משחקים בדיוק את אותה הדמות (רק פעם בתור ראש הממשלה ופעם בתור סתם בחור).
דפ היה כבר סקוטי בתחילת המאה, שודד ים, ילד (מכונה) עם ידי מספריים, ווילי ואנקה והרשימה עוד ארוכה ומגוונת…
שחקן מצויין, בהחלט.
כתב הגנה מטעם יו גרנט
יו משחק באותו תפקיד בשנים האחרונות כיוון שזה מה שמציעים לו. הוא עושה את דמות הנעבאך בצורה כ"כ מוצלחת, שההצעות ממשיכות לזרום בכיוון הזה.
אולם , כדאי לשים לב גם לסרטים אחרים של גרנט (רובם אומנם ישנים) שלא היו שוברי קופות – מוריס, הזר, על תבונה ורגישות, האיש שעלה על גבעה וירד הר, ירח מר (של פולנסקי הגדול, המקפיד מאוד בבחירת שחקניו. הוא לקח את דפ לשער התשיעי ואת גרנט לירח מר וזה מעיד הרבה על איכויותיהם), המיני סידרה עוד נשוב וניפגש ועוד – המוכיחים שטווח היריעה שלו כשחקן הוא רחב יותר ממה שנראה במבט ראשון.
לא צריך אומנם לרחם על יו גרנט, אבל אפשר להבין את המיאוס הידוע שלו מהמשחק.
הוא בכל זאת לא ווין דיזל אלא בוגר אוקספורד ואחד מהשחקנים היותר אינטיליגנטיים בהוליווד.
ובאין אתגרים ממשיים – לא פלא שהכריז יותר מפעם אחת על רצונו לפרוש מהקולנוע.
ובאשר לדפ, אני מצדיעה לו.
אין כמעט שחקנים שיכולים לא להתפשר על האמת האומנותית שלהם ובכל זאת לזכות בהצלחה ובהערכה.
דפ הוא באמת יחיד סגולה וזה נובע מכשרונו, מעקשנותו הרבה וגם מהמזל הטוב שחיבר אותו לטים ברטון.
אמנם לא ראיתי את רוב הסרטים שציינת
אבל חובה לומר שלפחות ב"ירח מר" הוא כן משחק את דמות הנעבעך (למרות שמדובר בסרט נחמד מאד).
אמנם לא ראיתי את רוב הסרטים שציינת
אז סוף סוף ראית את "ירח מר"! נו, אתה מבין עכשיו לאיזו סצינה התכוונתי באותו דיון שכוח אודות אלמודובר?
אני מתבייש
אבל יכול להיות שתצטרך להזכיר לי (או שאכנס לבד מאוחר יותר בחיפוש, מקווה שאמצא).
כן, ראיתי את הסרט לפני חודשיים בערך. וכפי שאמרתי – סרט עם אווירה פולנסקית אבל עם מספיק יצירתיות ורעיונות, שלא לומר סיפור מסגרת מהודק (בדומה קצת ל"עלמה והמוות"). סרט לא רע בכלל.
אין בעיה
כתבה מספר 2567
תודה
ובנוגע לדיון ההוא – בהחלט (וגם החלב, למרות שזה הרבה פחות קשור).
גם ב-''האיש שירד גבעה'' התפקיד שלו מתאים להגדרה, לטעמי.
אם כי באופן פחות קיצוני מכרגיל.
השער התשיעי, חברים, השער התשיעי.
אולי הדמות שלקח על עצמו אינה קיצונית ומקורית כהרגל הדמויות אותן דפ לוקח על עצמו, אך היא עשויה בחן רב ובהקדשת תשומת לב מעוררת השתאות לפרטים קטנים וניואנסים.
ג'וני דפ במיטבו.
השער התשיעי, חברים, השער התשיעי.
הכל הודות לארטורו פרז רוורטה. הקורסו של הספר ("מועדון דיומא") הועתק היטב לסרט. ג'וני דפ רק במקרה הבן אדם המושלם לתפקיד.
חבל שאין בסקר את סליפי הולו, גם שם הופעה אדירה.
לגבי השאר- כולם מצוינים כמעט באותה רמה, אבל אדוארד זה התפקיד הכי טוב שלו לדעתי.
ואם כבר בג'וני דפ עסקינן, מישהו כאן ראה את "אשת האסטרונאוט" ?
במה התפקיד שלו ב'סליפי הולו'
שונה מתפקיד הבלש של 'השער התשיעי' או מזה של 'מעמקי הגיהינום' ו'חלון סודי' (מדרון חלקלק עבורי. שני סרטים שלא ראיתי)?
במה התפקיד שלו ב'סליפי הולו'
בשער התשיעי הוא משחק בן אדם יותר רגוע ויותר בשליטה (ובלש ספרים ולא בלש רגיל) מאשר איכבוד קריין הציורי והפחדן שדפ יצר בסליפי הולו.
לגבי ההשוואה לממעמקי הגיהנום בדיוק אותו דבר, איכבוד דמות לא רצינית (ופחדנית) ואילו פרד אברליין הוא אדם חכם, מיוסר וחזק.
ו"חלון סודי" בכלל, אבל בכלל לא דומה לתפקידים האלה.
במה התפקיד שלו ב'סליפי הולו'
הגדולה שלו בסליפי הולו היא שהוא בחר לגלם אותה כנערה מתבגרת (לדבריו). מה שמסתדר נהדר עם הבלבול והנסיונות של איכבוד להבין ולהשתלט על העולם שסביבו. זו חשיבה של שחקן באמת יוצא דופן. נראה לי שגם על זה הסרט: בלבול מול עובדות, רציונל מול פחד, אמונה מול מדע, התפתחות מול שמרנות וכן הלאה.
בקיצור, שחקן של גימיקים.
בקיצור, שחקן של גימיקים.
למה זה גימיקים?
להחליט שהוא נערה מתבגרת
ב'סליפי הולו', קית' ריצ'רדס ב'שודדי הקאריביים' ומי יודע מה עוד בסרטים אחרים זה לא גימיק?
הוא לא משחק. הוא פשוט בוחר משהו מגניב בעיניו, ומחקה אותו, במקום לבנות דמות משלו.
להחליט שהוא נערה מתבגרת
סלחי לי, סטניסלבסקי! לפי מה את מחליטה מה זה משחק ומה זה לא? הוא בוחר במאפיינים שלדעתו מעבירים הכי טוב את מה שהדמות אמורה לייצג. זה שהוא משייך את זה לקית' ריצ'רדס או צ'רלי צ'פלין לא הופך את זה למשהו פחות. לפי ההגיון הזה ניקולסון לא משחק בבאטמן כי הוא עושה חיקוי של הג'וקר מהקומיקס, ג'ימי פוקס לא משחק בריי כי הוא עושה חיקוי של ריי צ'ארלס וטרנטינו לא במאי כי הוא מחקה סרטים משנות השבעים.
יש ללמוד דמות,
ויש ללכת על סטריאוטיפ.
יש ללמוד דמות,
כן, קית' ריצ'רדס זה בהחלט סטריאוטיפ של שודד ים.
וטינאייג'רית זה סטריאוטיפ של בלש?
מה שיפה פה זה שהוא מוציא את הסטריאוטיפ מההקשר. למה, נראה לך שמישהו היה מתלהב מיכולות המשחק שלו לו הוא היה לוקח את הסטריאוטיפים של קית' ריצ'רדס כדי לשחק זמר רוק?
וטינאייג'רית זה סטריאוטיפ של בלש?
אבל זה בדיוק מה שאני אומר. הוא לא בחר בקית' ריצ'רדס בשביל לשחק כוכב רוק, הוא בחר בקית' ריצ'רדס בשביל לשחק שודד ים, בטינאייג'רית בשביל לשחק בלש, בצ'ארלי צ'אפלין בשביל לשחק נער אקצנטרי וכן הלאה.
וזה בדיוק מה שאני אומרת.
לו הוא היה בוחר בקית' ריצ'רדס כהשראה לדמותו של כוכב רוק (או בנערה המתבגרת כנערה וכו'), זה לא היה גימיק.
אני רוצה להסכים איתך, כי באופן כללי את צודקת.
אבל אם ביקום שלכם נערות מתבגרות מתנהגות כמו איכבוד קריין מ'סליפי הולו' אני לא רוצה לבקר בו בקרוב (קרי: כל עוד אני חי). מאיפה הקרצתם את הדבר הזה?
חוץ מזה, זה לא שבכל הסרטים שלו הוא מאמץ גימיק, רק באלה שבהם הוא מצליח להיות מעניין ולא קוראים להם 'נער שוליים'.
באמת לא הבנתי...
מה כל-כך מצוין במשחק שלו ב'שודדי הקריביים' שמצדיק מועמדות לאוסקר? כאן זה דווקא באמת נראה לי כמו גימיק לא משכנע. יכול להיות שזה אשמת הסרט (שהרי כל הדמויות בו שטוחות כמובן) או אשמת ההייפ העצום, אבל זה פשוט נראה כאילו השחקן זנח כל כוונה לגלם דמות אמינה או בעלת מניעים ופשוט הלך על התנהגות מאד אקסצנטרית שלא קשורה לכלום.
בהרבה מהסרטים שלו
הוא בוחר בהתנהגות אקסצנטרית או מוזרה, או שניהם. אז אוקיי, בהתחלה זה נחמד, אבל באיזשהו שלב זה גורם לי לחשוב שזה קל מדי. יכולת משחק נמדדת גם במידה בה שחקן מסוגל לקחת דמות רגילה (בעלת אופי שונה משלו), להתמודד איתה ולהפוך אותה לאמינה לגמרי. עכרור השלולית טוען שדפ עושה את זה ב'דוני בראסקו'. לא ראיתי, אז בינתיים אני משאירה לו את הספק הזה.
בהרבה מהסרטים שלו
הוא עושה את זה ב"דוני בראסקו", ב"ממעמקי הגיהנום", ב"מה עובר על גילברט" וב"שער התשיעי".
לא נכון.
זאת אומרת, כן נכון. כי אני מסכים עם לונג.
הוא לא הבריק באף סרט שבה הוא שיחק דמות רגילה פחות או יותר. לא בדוני בראסקו, לא בשוקולד (שהוא אחלה סרט, אבל לא בזכותו) לא בממעמקי הגיהנום, לא בלאאל"ל ולא בהרבה מאד סרטים אחרים. ג'וני דפ הוא שחקן דרמטי אפור מאד.
אבל – יאמר לזכותו שהוא כנראה שחקן הגימיקים הטוב ביותר בהוליווד. ושתפקידים גימיקאים שלו (כמו המספריים או שודדי הקאריביים, אד ווד ורבים אחרים) הם לא פחות ממושלמים.
אז כן, שחקן גימיקים מושלם ומיוחד לגמרי שאם ימשיכו ללהק אותו לתפקידים כאלה יש לכולם רק מה להרוויח. אבל אם יתעקשו ללהק אותו לתפקידים סטנרדטיים יש לכולם רק מה להפסיד.
ב''מה עובר על גילברט''
הוא כן הבריק. וזה בעצם התפקיד הממש חזק היחיד שלו, בעיני. אפילו בסרטים שאני מאוד אוהב כמו אד ווד או או אפילו המספריים, תמיד נדמה לי שאותה "גימיקיות" נדונה הולכת קצת יותר מדי רחוק והופכת למנייריזם בהתגלמותו. ושג'וני דפ, בעצם, הוא אחד השחקנים הכי אובר-אקליימד בעשור האחרון בהוליווד. ואל תתחילו איתי אפילו על סטניסלבסקי – זה לא משנה באיזה שיטה משחקית אתה עובד, אחת המשימות החיוניות של שחקן היא להיות *אמין*. חוץ מאשר בסרטים כמו של לינץ', נניח, שבנויים בפורמט עלילתי משוחרר והמשחק בהם הוא חלק ממבנה אומנותי לא-לגמרי-עלילתי, המשימה הבסיסית והראשונית של שחקן היא לאפשר לך את הסיספונד. זה יכול להיות סרט פנטסטי, קיצוני, קריקוטרי או מה לא – אם הוא מבוסס על עלילה ומניעים רגשיים, השחקן מוכרח למצוא דרך לגרום לך להאמין בדמות שלו במסגרת העולם הנתון.
דפ לא עושה את זה. הוא עסוק בלהמציא המצאות. אז כן, הוא מקורי, הוא פרוע, הוא סופר קול ואם הבת שלי היתה נרקומנית קלפטומנית בליינד הייתי משדך לה אותו, אבל יותר מדי תפקידים שלו דורשים עיקום פרצוף.
חוץ מאשר גילברט.
אני לא יודע מה בדיוק קרה בסרט הזה, שגרם לבמאי מנג'ס ושני שחקנים בעייתיים (דפ ולאונרדו דיקפריו) להיראות כמו זהב, ועוד במשהו שעל פי הסינופסיס נשמע כמו קיטש טהור, אבל איך אומר ג'פרי ראש, איטס א מיסטרי. אתם יכולים לנחש לאן הלך הקול שלי.
לגבי הסיספונד
אני לא בטוח אם שודדי הקאריביים למשל, הוא סרט שמונע סיספונד או שצריך לעשות משהו כזה. הוא סרט מופרך לגמרי שכולו פאן טהור וג'וני מספק חלק גדול מאד מאותו פאן.
בדיוק כפי שאתה מגדיר את לינץ' ואת סרטיו כסרטים בהם המשחק לא חייב להיות אמין תמיד, כך גם חלק גדול מהסרטים בהם דפ משחק דמויות אקסצנטריות הם סרטים בהם המשחק לא חייב להיות אמין. לדעתי לפחות.
את גילברט ראיתי לפני שנים רבות, ואכן זכור לי שהוא לא היה אפור בו (כפי שהוא בדרך כלל בתפקידים ללא גימיקים), אך אני לא ממש זוכר מספיק בשביל להביע דעה.
הוא לא היה אפור בו
כי השיער שלו היה אדום?
ב''מה עובר על גילברט''
מה אמין? שו אמין? הבנאדם משחק בנאדם עם מספריים במקום ידיים! בלש שנלחם בפרש בלי ראש! בעלים של מפעל לשוקולד שהפועלים בו הם אנשי אומפה לומפה! להגיד שזה לא אמין זה פחות או יותר הדבר הכי לא רלוונטי שאפשר להגיד עליו, בין אם אוהבים את המשחק שלו או לא.
אבל זה היתרון הגדול שבתפקידים האלו
וכשאני חושבת על זה אולי הסיבה לכך שדפ הוא שחקן כל כך מוערך: בגלל שהתפקידים שהוא בוחר הם כל כך מקוריים ויוצאי דופן, רוב הסיכויים הם שהדמות שהוא מגלם תהיה אמינה לאור העובדה שאין כל כך הרבה אפשרויות להשוואה.
חבל על העצבים.
אז אתה מנסה להגיד שבגלל אופי התפקידים של דפ, הוא לא צריך שתהיה בהם טיפת אמינות? לפי מה שאתה אומר, כשדפ גילם את אדוארד, ממילא אף אחד לא נשאב לרגע לתוך הסרט והאמין שבאמת יש לו מספריים במקום ידיים. אם כך, דפ היה יכול להתרוצץ ולעשות קפיצות על חבל, ולאכול בסכין ומזלג ולאף אחד זה לא היה מפריע.
או בקיצור, הטענה שלך לא רלוונטית. סרט מציג לנו מצב נתון או דמויות נתונות, וצריך להפוך אותם/ן לאמינות, בלי קשר אם אלה דמויות שגרתיות או מצב שיכול להתקיים במציאות. הם המציאות, ואנחנו צריכים להאמין בזה.
חבל על העצבים.
אני חושב שהוא שיחק שם מצוין, ואני חושב שאין אף שחקן אחר שהיה יכול לשחק את הדמות הזו כמו שהוא שיחק. אבל אתם טוענים שהמשחק שלו מנייריסטי וגימיקי ולא אמין, ואני טוען שלמילים האלה בכלל אין מקום פה. השורש א.מ.ן בכלל לא רלוונטי פה. התפקידים האלה הם פנטסטיים, בדיוניים, אקצנטריים. הוא מגלם דמויות (או מנסה לגלם דמויות) שהן אלגוריות, שמבטאות משהו יותר עמוק מעבר לשאלה אם זה נראה כאילו באמת יש לו מספריים במקום ידיים או לא.
ואני טוען שאתה סתם מתחכם
או פשוט לא מבין למה אנחנו מתכוונים. האם אני מכיר מישהו שבאמת יש לו מספריים במקום ידיים? לא. האם אני חושב שזה סביר? לא. האם סרט יכול לשכנע אותי שכן? תלוי. האם "אדוארד" מנסה לעשות את זה? בהחלט לא. "אדוארד" הוא סרט פנטזיה – לאו דווקא אלגוריה כמו שאתה טוען, למרות שאפשר לקרוא אותו גם ככה – שמתקיים בעולם עם חוקיות פנטסטית, אחרת מהעולם שלנו. עדיין, בעולם הזה, רגשות אנושיים משחקים תפקיד מרכזי, ומבחינה רגשית אנחנו אמורים להאמין לדמויות בו. הקונוונציה של העולם הזה היא משחק קריקטורי? אדרבה – המשימה (הקשה, אין ספק) של השחקים היא לעשות קריקטורה שבכל זאת שואבת ממאפיינים אנושיים באופן שיאפשר לנו להאמין לה למרות – או בגלל – שהיא מוקצנת. דוגמאות לא חסרות: ג'ון גודמן ב"ברטון פינק", דני דה-ויטו ב"באטמן חוזר", ריס ווית'רספון ב"בחירות או לא להיות" ועוד ועוד. לטעמי, דפ לא מוצא את הנקודה הזאת בחלק ניכר מהסרטים בהם הוא יוצר קריקטורות. אפשר להתפעל מהגיוון שלו, מהאומץ ומהקיצוניות, אבל קשה להאמין לו.
ואני טוען שאתה סתם מתחכם
למה מתחכם? זה פחות או יותר מה שהתכוונתי. אתה פשוט לא חושב שהוא עושה את זה טוב ואני כן.
אבל המטרה של השחקן היא לא לגרום לך להאמין
שיכול להיות דבר כזה אדם עם מספריים בתור ידיים, המטרה היא לגרום לך להאמין שהאופי וההתנהגות של השחקן יהיו מתואמים עם העובדה שלדמות יש מספריים במקום ידיים. המספריים הם דבר נתון, לא מנסים למכור לך את הרעיון.
אני דווקא חושבת שדפ כן היה אמין בתחום הזה. תחשוב אם הוא היה בוחר לשחק את אדוארד בתור דמות אסרטיבית ובטוחה בעצמה, או אפילו לא זה. הוא היה יכול פשוט לשנות את ההליכה שלו מצעדים קטנטנים להליכה זקופה ובטוחה בעצמה, ורק השינוי הקטנטן הזה היה יכול לשנות את האמינות של הדמות, בגלל שהסבירות היא שאדם שהיה כלוא במשך כל כך הרבה זמן לבדו, ושנושא מטען רגשי כבד כמו שהוא נושא לא היה מתנהג ומתהלך בבטחון ליד אנשים אחרים שאינם מוכרים לו.
ב''מה עובר על גילברט''
באמת סרט מצויין וגם אני הצבעתי עבורו. יש לגו'ני נטייה להתמקד בתפקידים שמתאימים למראה יוצא הדופן שלו (או שמא הוא מלוהק להם מראש). אחד הסרטים היחידים ה"נורמליים" שלו, סתם סרט קטן שריגש אותי מאד בין השאר בזכות ההופעה שלו.
גם שם ניתן לאמר שהוא מגלם "חריג" אבל לא חריג סטייל המספריים של אדוארד, אלא סתם עוד אחד מהסוג שכולנו מכירים שהוא טיפה שונה, ובעצם אולי נורמלי יותר מכולם. זאת אחת הסיבות שהרבה יותר התחברתי אליו בסרט הזה, שם רואים באמת את היכולות שלו כשחקן, ולא צריך לשפוט אותן דרך פילטרים הוליוודיים של סרט גדול הם הרבה אפקטים וכוכבים.
למה בדיוק הכוונה ב''מראה יוצא הדופן שלו''?
זה לא שהוא מעוות או משהו. הוא היה סמל סקס בצעירותו. הדבר היחיד שיוצא דופן במראה שלו הוא שהוא יפה באופן בלתי-רגיל. להיפך – בהרבה מהתפקידים שלו הוא עושה מאמץ להיראות חריג למרות זאת (האיליינר בשודדי הקאריביים, האיפור והלבוש באדוארד, וכו').
(לילי, שמאמינה שהיא הצליחה להישמע כמו מעריצה בת 12, למרות נסיונותיה לשאול שאלה רצינית)
בהרבה מהסרטים שלו
'חלום אריזונה' הוא הדוגמא הכי טובה לכזה דבר.
במה התפקיד שלו ב'סליפי הולו'
שונה לחלוטין! איכבוד קריין הוא דמות קומית, בעלת מנייארות והבעות פנים שכלל לא קשורות לדמות של דין קורסו. בכלל- דפ, בעיניי, הוא אחד השחקנים הכי רבגוניים שיש(wether if you like him or not…)
ואכן ישנם כמה תפקידים טובים שחבל כי אינם מוזכרים כאן: סם מ"בני וג'ון" (מחווה מקסימה לבאסטר קיטון ולצ'פלין), ג'ורג' יאנג מ"שאיפות" -תפקיד נהדר ויש עוד הרבה…
אני ראיתי את אשת האסטרונאוט
תפקיד לא אופייני לדפ האקסצנטרי. הוא עושה שם עבודה טובה. אותי הוא הצליח להפחיד.
ועוד בענין דפ ופחד – אם אי פעם יעשו עיבוד חדש להניצוץ – הוא הבחירה שלי להיכנס לנעליים של ג'ק ניקולסון.
וזה מזכיר לי עוד "הארה" שלי – הגיע הזמן שילהקו את דפ לתפקיד הרע בבאטמן.
כשאני חושבת על טים ברטון החוזר לעמדת הבמאי ועל דפ בתפקיד הרשע התורן באיפור כבד ובתלבושת מוזרה, אני לא מבינה איך איש לא עלה על הרעיון הנפלא הזה לפני.
אני ראיתי את אשת האסטרונאוט
יתאים לו לשחק את הכובען המטורף. דמות מוזרה ביותר שלא יהיה לו קשיי הסתגלות אליה.
אבל יהיה באמת מעניין אם הוא ישחק את באטמן עצמו.
בכלל יהיה מעניין לראות אותו בתפקיד אקשן,
משהו סטייל טום קרוז או מאט דיימון, בתור סוכן CIA או שוטר או משהו "רגיל" כזה.
שיחק בתשעים דקות לרצח
עוד תפקיד נטול גימיקים ורע למדי.
בכלל יהיה מעניין לראות אותו בתפקיד אקשן,
הוא כבר היה סוכן CIA בהיו זמנים במקסיקו. ויצא לו לירות בכמה אנשים.
אין צל של ספק
משחקו הטוב ביותר הוא בפחד ותאוב בלאס ווגאס :)
יש פשוט כל כך הרבה קלאסיקה בסרט ומלא משפטים רוצחים
זה כזה סרט טוב :)
ותמיד צריך ייצוג של תרבות הסמים :)
האמת? העכבר הלך אוטומטית ל-''אדוארד''
אבל כשאני בוחן מחדש את האופציות, דווקא "שודדי הקאריביים", שבינתיים גם מוביל, הוא אופציה לגמרי לא-רעה. "אדוארד" הוא סרט מדהים, הכי טוב של ברטון לטעמי (כבר היה פה סקר בנדון) ודווקא בגלל זה קשה לי להפריד – האם זה דפ שעושה את הסרט, או אולי הסרט שעושה את דפ?
לעומת זאת, "שודדי הקאריביים" הוא סרט הרפתקאות יעיל, מבדר מאוד, וזהו. סרט פופקורן טוב, לא יותר מזה. ובסרט כזה קל מאוד לראות את ההופעה הבולטת של דפ, שהיא רמה אחת מעל כל האחרים.
חסר לי בסקר: "דון חואן דה-מרקו", שהוא אמנם עוד אחד מתפקידי הקוקו של דפ, אבל לטעמי הוא המוצלח שבהם.
האמת? העכבר הלך אוטומטית ל-''אדוארד''
"דון חואן דה מרקו" בהחלט מראה שלג'וני דפ יש כריזמה. בנקודה מסוימת בסרט באמת האמנתי לכל הסיפורים שהוא סיפר למרלון ברנדו ולשאר.
לא מצחיק. ממש לא מצחיק.
אתם יודעים איזה סקר הכי פחדתי שתעשו? הא! זה. הפחד השני שלי הוא שתצא ביקורת על עיר החטאים בדיוק בסוף שבוע שאני לא בבית. וזה קרה. והתגברתי על זה בכך שישבתי כמה שעות טובות וקראתי את (רוב) התגובות.
אבל… למה אתם עושים לי את זה? בתור מישהי שמעריכה את העבודה של הבחור בצורה אובססבית זה פשוט יותר מידי.
ראיתי את כל הסרטים ברשימה פרט לחלום אריזונה דוני בראסקו, ופחד ותיעוב בלאס וגאס. (שאני אראה היום בערב).
טוב, אז נכון שיש לו מבט מבולבל ודוגמא טובה לשימוש במבט הזה זה "מה עובר על גילברט". זו האופציה היחידה שחשבתי שהמשחק שלו לא היה משהו. אפילו קצת משמים. אבל אולי זו הדמות? כשחושבים על זה, זו באמת הדמות היחידה (לפחות בסקר) שהוא לא אקסצנטרי , ובאמת כשזה מגיע לדמויות שאין להם יחוד פיזי כלשהו, בדרך כלל זה יוצא "אה… בסדר..".
טוב, אז אם נלך רק לסרטים היותר ברורים,לדעתי, זה המספריים של אדורד, שודדי הקאריבים, וצ'רלי בממלכת השוקולד. אדוורד הוא דיי פסיבי, כך שהמשחק שלו הועבר יותר דרך הבעות פנים ושפת גוף ופחות דרך המילים. בשודדי ובצ'רלי, הוא מתפרע לגמרי. שתי דמויות מוזרות, שהשפיות שלהם מוטלת בספק. ממש קשה לי לבחור בין שניהם.
בסקר כזה זה קצת קשה לומר "למה לא שמתם את..", אז היו זמנים במקסיקו. רואים לו שם את הטירוף בעניים. אבל בעצם, במחשבה שנייה, זו דמות שמאוד מזכירה את ג'ק ספארו.
אררגגג… אולי אני פשוט אעשה אן דן דינו?
יש עוד כמה לא אקסצנטריים
כמו "דוני בראסקו" ו"שאיפות" ששם ג'וני משחק אנשים נורמליים!
ב''שאיפות''
הוא היה בלאח!
קודם כל – לא מתאים לו להית בלונדיני, אחר כך – לא מתאים לא להיות בלונדיני, ושלישית – הוא נראה כמו פרח אמריאי (במובן הכי רע של המילה) משולי החברה. סרט פטתי, רע, גרוע. יש קריצה אחת לעניין של גורל וקארמה בסוף, שזה, איכשהו – מציל את הסרט. חוץ מזה – בזבוז.
בזבוז הכישרון של מר. דפ המדהים!
אני משעה את הצבעתי
עד שאראה את צ'רלי והשוקולדה (כנראה השבוע).
עוד אופציה הגיונית לסקר
"היו זמנים במקסיקו".
אני אישית לא מוצא את הסרט סופר איכותי וגם ג'וני שלנו לא מתעלה על עצמו באופן מיוחד, אבל התפקיד/הסרט הזה מתעלה או לפחות משתווה ל"במעמקי הגיהנום"…
עוד אופציה הגיונית לסקר
זאת גם לפי זיכרוני ההופעה היחידה שבה הוא שיחק מניאק\ רשע שחושב רק על עצמו.
למרות שגם דמותו בשער התשיעי בעלת מאפיינים אלה אבל לא בוטים ממש כמו ב'מקסיקו'.
תגידו
גם אני, כמו רוב המגיבים, הלכתי עם אדוארד – דמות חריגה ומגניבה.
אבל תגידו, יכול להיות שהסנטימנטים שיש לנו לסרט הזה הם לא בגלל שהוא כזה טוב (למעשה, בצפיה שניה, יש בו לפחות שני רגעי קיטש בנאליים), אלא פשוט נוסטלגיה טהורה – סרט שליווה את התבגרותנו וכו'?
לא.
ראיתי את הסרט לפני 3-4 שנים והוא מושלם למדי.
מושלם למדי
אבל לפחות אצלי "המספרים של אדוארד" הוא יצירת המופת מהגדולות בתולדות הקולנוע וג'וני עושה שם תפקיד מדהים ונוגע ללב.
ובאשר לשאר התפקידים שלו שראיתי ("חלום אריזונה","צ'ארלי והשוקולד") הוא שיחק גם טוב. אבל אף אחד מהם לא מגרד את הופעת חייו כאדוארד.
נ.ב.
אני חושב שראיתי לפני כמה שנים סרט הסטורי בערוץ ארבע, עם כריסטינה ריצ'י, קייט בלאנשט וג'וני דפ. בבקשה, האם מישהו גם ראה את הסרט הזה ויכול להגיד לי מה שמו(הוא ז\כור לי כסרט טוב למדי).
מושלם למדי
הסרט הוא כנראה "האיש שבכה" של הבמאית סאלי פוטר. גם ג'ון טורטורו משחק שם.
אני לא ממש אהבתי (חוץ מזה לג'וני דפ יש שם תפקיד מינורי לחלוטין).
מושלם למדי
וואלה? את מי הוא שיחק שם?
חוץ מזה תודה.
מושלם למדי
הוא מבליח לאיזה רבע שעה, מקסימום עשרים דקות בתור צועני שכריסטינה ריצ'י מתאהבת בו.
התכוונתי לטורוטרו....
אופס!
טורטורו משחק שם את זמר האופרה הזה שקייט בלאנשט מתאהבת בו.
מה עם Deadman?
שם ג'וני ענק!! ענק!!!
מה עם Deadman?
הסרט האהוב עליי שלו, אבל אני לא זוכר שההופעה שלו שם הייתה יוצאת דופן. הדמות שלו הייתה הזוייה ומחוקה כמו הסרט עצמו.
הגיבורים האמיתיים של הסרט היו ג'רמוש הבמאי, וניל יאנג שהלחין סקור ענק, שהתאים כמו כפפה ליד עולם החזותי הביזארי של ג'רמוש.
ג'וני שחקן מעולה
יש רק הופעה אחת שלא שאני יכול לומר שהיא לטעמי לא טובה וזה בשער התשיעי שהוא עצמו סרט מחורבן. חוץ מזה בדוני ברסקו הוא ממש טוב , אבל בממעקי הגיהנום הוא אדיר. אחרי הסרט הזה יוצר הערכתי אותו כשחקן, דמות מיוסרת בעלת חוש אובדן עצמי גבוה מאד, שונה לחלוטין משאר הדמויות שלו. ומי שאמר שהוא לא יכול להיות שחקן "דרמה" שיראה את מה עובר על גילברט וממעמקי הגהנום. אגב בהרבה מסרטיו הדמות היא דיי רגילה זה הוא שהופך אותה לכל כך אקצנטרית. ומה עם ג'ק ניקוסלסון אחד מגדולי השחקנים אי פעם? הרי כל דמות שלו היא של אדם מעורער נפשית. שחושבים על זה שלושת תפקידיו הגדולים הם של אנשים חולים, קן הקוקיה, הניצוץ, והכי טוב שיש, אבל כל אחד מה מופרע בצורה שלו, ובנקודה הזאת אני יחזור לג'וני, אפשר בכלל להשוות בין אד ווד, לג'ק ספארו, או לאדוארד, שלא לדבר על ווילי וונקה. ג'וני דפ הוא שחקן מעולה מהמבריקים והמקוריים של זממנו, אך תמיד לא מעירכים אותו מספיק. נוו לא נורא יש הרבה אנשים שחושבים שג'ק ניקולסון הוא שחקן בינוני שמשחק בכל סרט אותו תפקיד…
אישית אני בחרתי בג'ק ספארו בגלל שמבחינתי זה הכי ג'וני שיש, זה הכי ג'וני שלי, אך ההופעה הכי טובה שלו היא כנראה באד ווד.( כמבון שהוא גם מעולה במספריים של אדוארד, אבל ה-ג'וני שלי, זה ג'ק ספארו.
השער התשיעי זה הסרט הכי טוב שהוא מופיע בו .
השער התשיעי זה הסרט הכי טוב שהוא מופיע בו .
מה? לא רק שהוא משעמם! אבל ממש! הוא גם לא מפחיד לרגע ( דבר שציפית מפולנסקי) הסיפור עצמו אולי טוב אבל הוא לא ברור מספיק והססוף בכלל מוזר, ובקטע עם הקנה על הכסא גלגלים אני כמעט השתנתי במכנסיים מרוב צחוק
אני מציע לך...
והריפרנסים לשלושת המוסקטרים פשוט אחלה.
חבל רק שהוציאו את "יין אנז'ו" מעלילת הסרט… ככה ההקבלה לשלושת המוסקטרים היתה יותר ברורה.
תאמין לי.
לא הבנתי את את התגובה שלך בכלל…אני ממש לא הבנתי את המסר שלך פה ,ואני אשמח אם תסביר.
תאמין לי.
פשוט יש המון דברים שהיו בספר ולא הוכנסו לסרט. למשל- חבר של קורסו נתן לו כתב יד מקורי של א' דיומא- "יין אנז'ו" פרק משלושת המוסקטרים בכדי שימכור אותו בעוד הוא מטפל ב,תשעת השערים'. אז בדרך קוראים לקורסו המון דברים כמו בשלושת המוסקטרים- פגישות בגבר שחום עם צלקת על פניו (רושפור) ובליאנה טלפר, בלונדינית* יפהפיה (מיליידי) ועוד המון דברים. לא סתם הספר שעליו מבוסס הסרט נקרא "מועדון דיומא".
* בלונדינית בספר, לא בסרט.
באמת??
אני לא ידעתי את זה .
מי כתב את הספר הנ"ל?
באמת??
ארתורו (ארטורו?) פרז רוורטה (פרס- רברטה?).
יש פשוט כמה דרכים שונות לכתוב את שמו.
הספר מומלץ ביותר, במיוחד לאוהבי הסרט (אם כי תגלו שהסרט דווקא די נאמן למקור אבל לא במיוחד).
תודה.
התלבטתי בין "המספרים של אדוארד" ו"מה עובר על גילברט", אבל בסוף בחרתי באחד הסרטים הפחות פופולרים שלו – "דוני בראסקו".
לטעמי סרט אדיר, אולי סרט המאפיה הטוב ביותר של שנות ה-90..(לא כזה הישג, אבל זה גם משהו)
כמו כן – אהבתי מאוד את סליפי הולו (למרות שרוב הביקורות לא איתי בקטע הזה).
סקר קשה.....
מה זה הסקר הזה?!
לא יכלתי לבחור!
את רוב הסרטים ראיתי… וממש קשה לי לבחור!
למרות שאני דיי נוטה לאדוארד…
ויש לי אפקט שרק על צ'ארלי…
קיצר. לא בחרתי. לא אבחר (לעולם חח)
שוקולד!
אני בדרך כלל לא משתתפת בחגיגת ''איך שכחתם את...''
אבל שוקולד. לגמרי שוקולד. אני נמסה כל פעם שאני רואה את הסרט הזה, הרבה בגלל ג'וני דפ. אז אני יודעת שהתפקיד שלו שם קטן יחסית, אבל דווקא שם הוא הכי מקסים בעיניי. וללונג ג'ון, הנה דוגמה מצוינת לתפקיד בו אין לו גימיקים בכלל.
חיפשתי את ''ביטל ג'וס'' באופן די אוטומטי...
אבל נזכרתי שזה סרט אחד שהוא דווקא לא משתתף בו.. (ואני עדיין לא בטוח בזה). אבל אני נוטה לאהוב כל שילוב ברטון-דפ , אז אני מניח שאוהב גם את צ'רלי (טרם הספיקותי)
קשה לבחור
איך אפשר להחליט רק על תפקיד אחד כטוב ביותר? יש כ"כ הרבה…
למרות שהאתר מוקדש לקולנוע
טום הנסון מ 21 jump street שולת!
נכון!
בתור אחת שראתה את הסדרה הזו בלייב (כלומר, בארה"ב בשנת 1988), והיה לה קראש עצום על ג'וני (עד כדי פוסטרים מ"סבנטין"), זו ההופעה שלו שהכי אהבתי: חתיך ביותר, קו?ל עד מאוד ובלוקיישן שאני עצמי הייתי שרויה בו אז – בי"ס תיכון.
למרבית הצער, זה התפקיד שהוא הכי שנא, ולכן התפקיד שבא מייד אח"כ הוא "נער שוליים". שם ג'וני עדיין בתפקיד החתיך, אבל אף סרט של ג'ון ווטרס עם דיוויין וריקי לייק לא יכול להחשב לסרט נורמלי.
אח"כ בא "אדוארד" (איזה דיכאון – סרט שלם של ג'וני מכוער ביותר), ואחריו שורה שלמה של סרטים שבהם ניסה להוכיח שיופי זה לא הכל.
כמובן, שהסרט שלו שהכי אהבתי הוא "שוקולד", שם הוא גם יפה וגם רגיש (וגם מנגן!), אבל מכיוון שהאופציה הזו לא מופיעה בסקר, אני ממתינה להתפתחויות.
הכי טוב? לא סיוט ברחוב אלם?
הכי טוב? לא סיוט ברחוב אלם?
כל הכבוד על הזכרון! האמת שכשראיתי את הסיוט הראשון אי שם בילדות, לא היה לי מושג שזה הוא, אבל הסצינה נחקקה בזכרוני היטב – רק בודקת – זו זאת עם המיטה, נכון?
למעשה, הוא השתתף בעוד 'סיוט'. נדמה לי השישי.
למעשה, הוא השתתף בעוד 'סיוט'. נדמה לי השישי.
תודה, הנושא בבדיקה
טכנית הוא בסרט
אבל רק כי מראים בו קטעים מהסרט הראשון. בכל אופן, הוא לא השתתף בצילומים של החלק השישי.
טכנית הוא בסרט
וכבר התחלתי לתהות…בדקתי ב-imdb ןלא ממש התחבר לי מה הוא עושה שם. נו, בעיה עם כל הסיוטים האלה, זוכרים רק את הקטעים המוצלחים וקשה-קשה לעשות סדר בראש.
אחותי,
סמכות עליונה לענייני פרדי קרוגר, טוענת שהוא השתתף בקטע בסרט עצמו, ולא רק בפלאשבקים.
מדובר בסיוט של אחד הילדים שבו ג'וני מופיע על מסך טלוויזיה כאיש "זה המוח שלך כשאתה שיכור".
בחרתי במה עובר על גילברט
סרט מצוין, והוא משחק שם טוב מאוד.
שאיפות זהו הסרט השולט ביותר!!
בואו נסכם את זה בעובדה שהעלילה מצויינת וג'וני דפ במיטבו ועוד עם שיער בלונדיני ארוך!
בואו לא.
השער התשעי
מה הוא לא נחשב מספיק?
שודדי הקריביים
זה סרט שנחשב קלאסי אבל הסרט לא משהו ואני ראיתי את כל הסרטים ברשימה
אם לא ראיתי כלום
חוץ משודדי הקריביים, אז לא יהיה הוגן אם אני אצביע, נכון?
אם לא ראית כלום חוץ משודדי הקאריביים
אז חבל שתבזבז את זמנך בהצבעות כשיש לך כל כך הרבה סרטים להשלים.
איפה סליפי הולו?!
גוני נתן שם אחלה של הופעה…זה היה צריך להכנס לרשימה.
ואוו יש לי מיליון שאלות:
אבל אני אשאל רק שלוש:
1)מי היה דפ בשודדי הקאריביים?
2)האם יש ביקורת על המספריים?
3)הסרטים היחידים שראיתי מכאן
הם: צארלי וממלכת השוקולד,
המספריים של אדוארד,
ושודדי הקאריביים,איזה סרט מהרשימה אתם ממליצים לי להשלים?
תודה מראש לעונים.
באמת קצת קשה לזהות
אבל בשודדי הקריביים, ג'וני דפ שיחק את קפטן ג'ק ספארו (המעט מסומם אך חביב).
מיליון תשובות
1. קפטן ג'ק ספארו. יש עוד נתונים מעניינים בביקורת על הסרט, כאן:כתבה מספר 1690
2. לא.
3. כולם טובים. תלוי מה אתה* מחפש. אם אתה מחפש סרט ריאליסטי שבו ג'וני לשם שינוי עושה דמות "נורמלית". תראה את "דוני בראסקו". יש בונוס: גם אל פאצ'ינו משחק שם.
אם אתה מחפש קומדיה רומנטית, "בני וג'ון" (שלא מופיע בסקר).
אם אתה מחפש סרט עצוב ומלא דמויות מעוררות רחמים, "אד ווד".
* או את. לא יודע.
מה זה!
מה אתם מפגרים איך זה במעמקי הגיהנום לא מנצח?
למעשה כן!
כולנו מפגרים וזו הסיבה ש"במעמקי הגיהנום" לא מנצח… אם זה כל מה שיש לך לתרום לדיון, אנא ממך, אל תשתתף בו!
ועוד חרא סרט
דווקא מאד אהבתי את הסרט. אבל זה כי לא קראתי את הקומיקס שעליו הוא מבוסס אז אני לא יכול להשוות ולבדוק עד כמה הסרט מבזה את הנאמנות.
אתה יכול אולי להגיד לי מה היה הסוף בקומיקס?
קומיקס?
אני לא יודע מה קראת בידיוק, אבל אני לא קראתי קומיקס. אני קראתי את הספר "סיפורו של ג'ק המרטש". ספר מרתק שהיה יכול להיות סרט טוב עם עוד קצת השקעה.
קומיקס?
הסרט מבוסס על קומיקס, שבתורו מבוסס על תיאוריית קונספירציה בקשר למי היה ג'ק המרטש, שבתורו היה אדם אמיתי. אני לא מכיר את הספר, אבל למה לדעתך הסרט מבוסס עליו?
אגב, מה רע בזה שמציגים את לונדון של המאה ה-19 בתור מזבלה ענקית? עבור הרבה מאוד אנשים שחיו שם אז, זה מה שהיה הייתה.
קומיקס?
אתה מתכוון ל"ג'ק המרטש: דיוקנו של רוצח" של פטרישה קורנוול?
דווקא סרט לא רע
גם לא טוב במיוחד (מה לעשות, גראהאם לא יודעת לשחק בגרוש), אבל העיצוב של לונדון בו דווקא מצוין. עזוב שלונדון של המאה ה-19 כנראה אכן נראתה כמזבלה ענקית, מה שחשוב הוא בעיקר שככה היא מוצגת בספר שעליו מבוסס הסרט.
הספר, קומיקס של Alan Moore (שאגב, סרט אחרי סרט שנעשו על-בסיס הקומיקסים שלו חטאו נואשות למקור) ו-Eddie Campbel, נקרא גם הוא From Hell, והוא יוצא מהכלל. הבעיה המרכזית היא שכדי להעביר אותו לסרט היה צריך 4 שעות לפחות, והסרט אפילו לא מנסה במיוחד.
אני לא ממש בטוח
ראיתי את הסרט לפני הרבה זמן והוא זכור לי במעופל מאוד.
ואגב, אני מסכים איתך ,גראהם לא יודעת לשחק.
אבל היא ממש כוסית.
אתה מדבר על ?KILLI NG ME SOFTLY
נו כן, היא הייתה די יפה שם, אבל זה לא פיצה על תסריט מלא חורים ומשחק גרוע עד כאב.
דוקא ראיתי אותה השבוע
בדראגסטור קאובוי (סרט בינוני להכעיס אגב, בטח ובטח שבעידן פוסט יומן נעורים, טריינספוטינג ורקוויאם לחלום). וכן, יפהפיה אמיתית, אבל לא כל כך שחקנית.
לא בינוני
גרוע. גרוע מאוד אפילו. הרע ביותר של ואן -סאנט לטעמי (כן, יותר מ"פסיכו")
למקרה שמישהו תהה) והסרט דווקא נחמד ואף מותח לפרקים.
ובאשר לגרהאם, אני דווקא חושב שהיא שיחקה טוב למדי ב"לילות בוגי" ונראית ממש ממש טוב. ובכל זאת, סצינות המין ב"הורג אותי" הם מהמשובחות של השנים האחרונות (לא ב
מבחינתי, היא לעולם תהיה ההיא מ''טווין פיקס''
או שמא, טעות הליהוק הפטאלית ביותר של לינץ' מימיו. כל הסדרה, שלמזלנו היא הופיעה רק בחלק קטן יחסית מפרקיה, יש לה הבעה אחת בלבד (אטומה), וגם אותה היא מצליחה לבצע בחוסר אמינות.
וזה רק מראה על כישרון המשחק העילאי שלה...
אז ייתכן שאני אתן לקומיקס צ'אנס (זה נשמע כאילו אני עושה טובה למישהו, מה?)
בחרתי ב''שודדי הקאריביים''
כי לדעתי זה סרט ממש יפה, וג'וני דפ שיחק בסרט הזה מצוין(כמו בכל שאר הסרטים שלו).
נ.ב: יש פה ביקורת על הסרט הנ"ל?
נהם...
כתבה מספר 1690
אני לא מבין למה אין ברשימה את Dead Man
של ג'ים ג'רמוש. הסרט הזה הוא אחד היחידים שההגדרה שלו היא
זה מערבון מדהים עם פסקול מהפנט של ניל יאנג ומשחק אדיר של ג'וני דפ.
זה לא בסדר שיצירת המופת הזו לא ברשימה.
הבעיה עם מערבונים פואטים
היא שהם פשוט לא מעניינים. בעצם, ראיתי בדיוק שניים כאלה שהיו פואטים באופן מוצהר ולא הרבה יותר מזה – הקלפן והיצאנית של אלטמן (שגם הוא השתמש בפסקול רוק מובנה, דילן אאל"ט). ואיש מת. ושני הסרטים האלה היו.. די משעממים.
והמוזר כאן הוא שאני חובב מערבונים גדול. בעיקר אלו של סרג'יו ליאונה אבל גם את ליברטי וואלאנס, שיין ואחרים.
''הקלפן והיצאנית'' פואטי?
הממ… פעם ראשונה שאני שומע. בכל אופן בהחלט סרט מגרש ונפלא, של אלטמן שלפני "משהו ללבוש" התמוהה.
הוא נעשה יותר מ15 שנה לפני.
והוא עשה בין הסרטים עוד איזה תריסר סרטים. לפחות. לזה לא קוראים "שלפני".
דווקא כן
לפני שאלטמן עשה את משהו ללבוש הוא עשה סרטים נהדרים ומופלאים (טוב, את "פופאי" לא ראיתי) מאז משהו ללבוש אלטמן לא עשה שום דבר מעניין או חשוב (לטעמי, כמובן, כי "פארק גוספורד" היה מוערך מאוד).
דילן
הלחין וכתב פסקול לסרט "פאט גארט ובילי הנער" של סם פקינפה*. אלטמן השתמש בשירים מהאלבום הראשון של לאונרד כהן דווקא, בסרט "הקלפן והיצאנית".
* – אם אף פעם לא ראית סרטים של פקינפה, אני ממליץ בחום.
מההיכרות הלא מעמיקה שלי עם טעמך הקולנועי על סמך התגובות שלך באתר, נראה לי שפקינפה הוא בדיוק כוס התה שלך
(במיוחד "כלבי הקש" ו"חבורת הפראים").
ראיתי דוקא לא מעט פקינפה
ובפרט את שלושת הסרטים שהזכרת (וגם את הבריחה, ועוד אחד ששכחתי את שמו).
האמת היא שלא אהבתי אף אחד מהסרטים האלה, והיחידים שהם סבירים הם כלבי הקש וחבורת הפראים. כי הסגנון שלו מחוספס מבלי להיות וירטואוזי אף לרגע. אחרי הכל יש עוד סרטים כבדים (נניח למשל הסנדק), אבל בכולם יש רגעים קולנועיים זכורים, מוצלחים וכן.. וירטואוזים.
ומבחינתי זה לא עובד. יותר מדי כמו משקע כבד ועייף.
באופן ספציפי יותר, זכור לי שבסוף כלבי הקש חשבתי שפקינפה פיספס בגדול, וזכור לי גם שכתבתי על כך תגובה כאן, אבל אני צריך למצוא אותה כדי לזכור בדיוק מה ולמה.
חבורת הפראים הוא כמו ליאונה אבל בלי ההברקות ובלי אניו מוריקונה. אני אישית מעדיף את ליאונה על פני פקינפה any day of the week.
בכל מקרה, הבאת דוגמא נוספת של סרט לירי כביכול שמשתמש במוטיב דומה (מוזיקת פולק) לזה של איש מת ושל הקלפן והיצאנית, ושגם אותו לא אהבתי במיוחד. תודה.
דוקא ''הבריחה'' הוא האהוב עלי של פקינפה
מאלה שראיתי (חוץ ממנו את "חבורת הפראים", "כלבי הקש" ו-"השיירה") זה הסרט שהכי אהבתי, בעיקר בגלל שהוא הכי פחות יומרני. סרט אקשן יעיל, עם מלודרמה יעילה קצת פחות, אבל בהחלט עובד.
נכון, הוא לא וירטואוז.
בכלבי הקש הוא היה ממש כמו סקורסזה, רק בלי הוירטואוזיות.
בכל זאת אני זוכר כמה רציחות אסטתיות להפליא בכלבי הקש, כמו גם תת זרם של אלימות ועוינות שהושתל בקפידה לאורך כל החצי הראשון של הסרט(עד שהתת זרם הופך לזרם).
לא וירטואוז?
אני לא יודע איך אפשר להגדיר את העריכה ב"חבורת הפראים" מבלי להשתמש בשם התואר 'וירטואוזית'.
חבורת הפראים
כפי שציינתי כבר, הוא אמנם הסרט שהכי אהבתי מבין סרטיו של פקינפה, אבל אין בו וירטואוזיות.
העריכה אכן נכונה לגמרי, וזאת הסיבה המרכזית אולי לחיבה שאני רוחש כלפיו. אבל עריכה יכולה להיות גם פרי של עבודה סיזיפית וקשה והמון חשיבה. לא וירטואוזיות טבעית. אין (בניגוד לטרנטינו וליאונה, שאמורים להיות השוואה אוטומטית בגלל ששלושתם נחשבים למבשרי אלימות קולנועית) רגעים שנראים כמו הברקה, כאלה שמשחררים "וואו" או חיוך אוטומטי.
אין בו גם קסם, אותו גורם שמשפט גאוני או תמרון תסריטאי מבריק יכול לגרום. כזה שהיה למשל ב"האיש שירה בליברטי וואלאנס" ואפילו בסרטי אלימות אחרים מהתקופה – למשל "הארי המזוהם" או "הקשר הצרפתי".
בקיצור, אני לא ראיתי וירטואזיות, מצטער.
חבורת הפראים
אין לי מושג על מה אתה מדבר.
"עריכה יכולה להיות גם פרי של עבודה סיזיפית וקשה והמון חשיבה. לא וירטואוזיות טבעית". WTF? בעיקר המשפט הזה תמוה לנוכח העדויות על דרך העבודה של פקינפה. לפי אחד הסרטים התיעודיים שבו הוא הוזכר, פקינפה היה מתפרץ שיכור לחדר עריכה לאחר שהסיקוונס היה מוכן וצורח שורת הוראות בנוסח "שימו הילוך מהיר מגלגל שלוש ותחתכו לשוט של הבחור מדמם מגלגל ארבע בהילוך איטי" וכך הופך את כל העריכה על פניה.
בכל מקרה, עניין של טעם. את "השיירה" כבר ראית?
אני ראיתי, ואהבתי
אבל גם שם אני לא זוכר ווירטואוזיות.
בדרך כלל בסרטים שמבויימים עם הרבה יומרה חזותית, שוטים שלמים נחרטים לי בזכרון. כמו ב"מגע של רשע" של וולס, או כל סרט של היצ'קוק או טרנטינו.
אצל פקינפה אני זוכר בעיקר שני דברים –
1 – לכידות ועקביות תימטית
2 – הרבה קטרזיס (עם הרבה דם)
יכול להיות שיש אצלו ווירטואוזיות מעודנת (כמו ב"בוגר" של מייק ניקולס), ולא ווירטואוזיות בומבסטית (טרנטינו), אבל ממני היא חמקה.
נכון
מגע של רשע הוא באמת דוגמא לסרט לא כל כך טוב, אבל וירטואוזי למדי (ובכלל אורסון וולס היה מבריק), זה יהיה קצת בנאלי להזכיר – אבל סצינת השוט הארוך בהתחלה היא דוגמא ברורה.
בקיצור, אני עם התחש. פקינפה אולי היא שיכור אבל היה גם כבד, כבד.
אין על ג'וני דפ.כשזה מגיע למשחק,הוא גאון.אני בספק אם יש דמות שהוא לא יכול לשחק,בגלל שהוא שחקן כל-כך טוב ואיכותי,והוא גם כל הזמן מפתיע לטובה בסרטים שלו.הוא אולי אחד השחקנים הטובים בזמננו.אהבתי אותו בשודדי הקאריביים,למצוא את ארץ לעולם לא,המספריים של אדוארד,90 דקות לרצח וצ'רלי בממלכת השוקולד.הוא גם ממש חתיך ויפה,הרבה יותר מכוכבים כמו בראד פיט…הוא גם נראה אחלה בן אדם.
רק עכשיו ראיתי משום מה את הסקר הזה ואני יודעת שזה מאוחר אבל אני מקווה שאחד העורכים עוד יקרא את התגובה שלי כי אני חייבת להריע על הסקר הזה!!
נחמד לדעת שלא רק אני כ"כ אוהבת את ג'וני דפ..
עשיתם לי ת'יום!
או יותר נכון את הלילה, לא שמתי לב לזמן..
כבשה נוספת בעדר
כבשה נוספת בעדר
תרתי משמע..
עכב הכפלת אוכלוסיית הכבשים באתר
אני מציע להעלות בקשה לאמוטיקון של כבשה
אני בעעעעד.
ג'וני דפ. אין מילים. כנסווווווו
ראיתי את רוב הסרטים בסקר וכולם מיוחדים מעניינים שונים ויפים.
ג'וני דפ הוא פשוט אחד האנשים הכי מהממים ומדהימים שקיימים בקולנוע וכל עולם הסלבריטי.
הוא כבר מזמן היה צריך לקבל אוסקר לפי דעתי.
חוצמיזה שהוא חתיךךךךךךךך לא נורמלי..-הוא משחק מדהיםםם פשוטטט!
המשחק שלו משכנע ומרגש ובכל סרט שלו אתה מרגיש כאילו זה בדיוקקקקק מה שהבמאי והתסריטאי ראו כשהם חשבו על הסרט והתסריט.
כאילו זה סיפור אמיתי וזה באמת קורה לו עכשיו..
הרבה סרטים שלו ראיתי רק בגלל שזה הוא משחק שם, ובסוף גליתי שאלו סרטים יפים מאוד! שהתפקידים נורא מעניינים. הוא בוחר תפקידים מסקרנים, מיוחדים..לא אותה דמות כל הזמן..והוא עושה אותם נפלא.
הוא תמיד משתדל לקחת תפקידים שיהיו שונים אחד מהשני– שירתקו אותו, יסקרנו אותו, יראו צד אחר שלו מפעם לפעם…הוא לא כמו רוב הכוכבים ההוליוודיים שחשוב להם להתפרסם ולהיות יפים ולצאת באור יפה..הוא לא רוצה תפקיד אחד שיקבע אותו, יתן לו סטיגמה אחת או נושא אחד שהוא מתמחה בו…הוא לא מחפש את התפקיד של ה"לוחם היפה והחזק" או ה"נסיך השרמנטי על הסוס הלבן" בלה בלה בלה… :-|
בגלל זה הוא נוהג לבחור תפקידים שונים. :]
אני גם קראתי עליו דברים וראיתי תוכניות עליו בערוץ E,
והוא באמת נראה בנאדם מאוד מאוד מעניין, בנאדם מיוחד..שיש לו הרבה מה להגיד ואפשר ללמוד ממנו הרבה.
אני לומדת הרבה דברים מאנשים…על החיים ועל איך להתנהג והכל..אני פשוט כזאת!
אז כשראיתי את התוכניות על ג'וני ורואים אותו מדבר ומסביר את כל מה שיש לו להגיד..-בתור אחת שרוצה להיות שחקנית בעתיד גם ממנו למדתי..רק מעצם הדברים שהוא אמר.
והוא מדהים הוא באמת מדהים..הוא נראה סוףףף..!!! הפנים המיוחדות שלו עם העור היפה, עצמות הלחיים הבולטות והעיניים המלוכסנות (קצת) עם המבט החודר שלו..
אין ספק שהוא מיוחד ומהמם! אני יכולה להסתכל עליו שעות והייתי משלמת המוןןןןןן כדי לראות אותו ולדבר איתו ככה שיחה..:) ואם לא אז רק לראות אותו מקרוב..זה מספיק בשבילי ! =)
אין צורך להזמין אותנו להיכנסססס
הדלת פתוחה.
את לא יודעת, אולי יש בינינו ערפדים.