מה, זהו?
על זה הרעש? זה הסקנדל? זאת המהפכה? אישית, לא היו לי שום ציפיות מ"חמישים גוונים של אפור", אבל לפי ההתעסקות האובססיבית בו באתרים ישראליים, זה הסרט המשמעותי ביותר, החשוב ביותר והיחיד שיצא השנה. אם לא יצירת מופת, אז זה לפחות היה אמור להיות הסרט השערורייתי ביותר של העשור. או לפחות תופעה תרבותית אדירה ומדאיגה שמשחיתה את הנוער או מגדירה את הדור, או משהו. אבל לא יאומן כמה שאין קשר בין ההייפ של "חמישים גוונים של אפור" לבין הסרט עצמו. הסרט הזה הוא כלום: לא נועז, לא מעניין, לא חדשני, בטח שלא טוב, אפילו לא נורא מביך. המונח "אנטיקליימקס" מעולם לא היה הולם יותר.
במקרה ששמעתם על "50 גוונים של אפור" אבל מעולם לא טרחתם לברר במה בעצם הוא עוסק, אז קודם כל, תרשו לי לברך אתכם על טעמכם הטוב. ושנית, זוהי העלילה: אנסטסיה סטיל (זה השם שלה. ברצינות! מישהי כתבה ספר, שלא עוסק בגיבורי-על או בג'יימס בונד, וקראה לגיבורה שלה אנסטסיה סטיל. מדהים) פוגשת לראיון את כריסטיאן גריי: מיליארדר, בן 27, עומד בראש אימפריה כלכלית, אבל משום מה אף פעם לא עובד. לו יש טעם מיני לא שגרתי, והוא מנסה לשכנע את אנסטסיה סטיל (ככה קוראים לה!) להיות שפחת המין שלו.
זהו.
זוהי כל העלילה מתחילת הסרט ועד הסוף. אין דקויות או התפתחויות. יש בסרט דמויות משנה – חברים של ומשפחה של ההוא וההיא – אבל הם לא עושים שום דבר שמשנה במידה כלשהי.
ואחרי שעברנו על עלילת הסרט בפרוטרוט, נעבור לנושא המרכזי: הסקס. כידוע, הסרט מבוסס על ספר שהפך לרב-מכר בשל סיבה אחת ויחידה, והיא שישנם אנשים שאינם מודעים לכך שאפשר להשיג סיפורי סקס בחינם באינטרנט. "50 גוונים" הוא ספר פורנו. ומכיוון שכמו בספר, גם בסרט אף אחד לא מתעניין משום סיבה מלבד הסקס שבו, ההגדרה הזאת תקפה גם לגביו: זה סרט פורנו. ולכן התפקיד מחייב אותי לדווח ש"50 גוונים" הוא פורנו ממש גרוע.
יכול להיות שלגירסה המוסרטת מעולם לא היה סיכוי. הסרט הרי מנסה לעבד יצירה פורנוגרפית ולהפוך אותה למשהו שיעמוד בסטנדרטים של הקולנוע האמריקאי המהוגן. מן הסתם, הקטעים השערורייתיים באמת היו חייבים לעוף. אז כן, יש סקס ב"חמישים גוונים". יש פה, אם אני לא טועה, יותר סקס מבכל סרט הוליוודי מיינסטרימי בעשור האחרון לפחות – אבל בסטנדרטים האלה, "הרבה" זה עדיין מעט מאוד. כמות העירום בסרט ההו-כה-סקסי הזה היא כזאת שאף אחד לא היה טורח אפילו לאזכר אילו זה היה סרט צרפתי, למשל. ומה שיש, סטדרטי למדי ומצולם באופן משעמם, ברמת ההשראה של ערוץ פלייבוי. והעסק הקינקי? פושר. הדמויות מדברות הרבה על BDSM, סאדו-מאזו, ואפילו מאזכרות – במילים בלבד – כמה פעילויות שבהחלט אינן נמצאות ברפרטואר הסטנדטי של סרטים מהוגנים. אבל אחרי כל הדיבורים האלה, כל מה שהסרט מציע בתחום ה"נועז" הוא שתיים-שלוש הצלפות בהילוך איטי. זהו? זאת השערוריה? זה הסקנדל? מכה בטוסיק, זה מה שאמור לגרום לנו לספוק כפיים ולהתעלף? אם זה מה שמזעזע אתכם, אני מבין שלא שמעתם על "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים" "המזכירה", "עט הסקנדל", "הטנגו האחרון בפריז", "ירח מר" או "נימפומנית" – בתור התחלה.
אפילו אם הגעתם לסרט בציפיה לקאמפ – בתקווה שהוא יהיה הדבר הכי גרוע בעולם, ואגב כך מאוד מצחיק – הסרט מאכזב. "50 גוונים", הספר, היה אולי ג'אנק שכתוב ברמה של תלמידת כיתה ח' ששיא השכלתה הספרותית הוא "דמדומים", אבל על הסרט, למרבה האכזבה, נראה שעבדו אנשים מקצועיים. כן, הוא משעמם, כי זה מה שקורה כשמוציאים מפורנו את הסקס, אבל לא יותר מזה: אין פה כמעט כלום ליהנות ממנו מבחינת הכל-כך-רע-שזה-טוב. דקוטה ג'ונסון, בתפקיד אנסטסיה סטיל אשת הפלדה, היא דווקא חביבה ומכניסה מידה של אופי לדמות שנראית כאילו במקור היה לה עומק של בובת גומי. ג'יימי דורנן, בתפקיד העשיר המיוסר והמסכן (הוא אפילו מנגן בפסנתר, איזה מרגש) לא עושה ולא צריך לעשות הרבה מלבד להיות שם ולהתפשט, ואני מבין שישנן כאלה שחושבות שהוא נאה מאוד, ולא – כפי שהוא נראה לי – כאילו מישהו דרך על הפרצוף שלו לא מזמן והוא קצת לא מרוצה מזה.
ואחרי כל זה, הסרט מציע עוד אכזבה אחרונה למי שלא מצוי בחומר המקור: הוא נגמר בלי שום סוף. אחרי כל כך הרבה הקדמות ודיבורים, הסרט פשוט נגמר ללא שיא. במקרה הזה אפשר להאשים את הטרנד של סרטים בחלקים, כמו "משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק ראשון" או "ההוביט, חלק 2.6 מתוך 14". רציתם סרט עם התחלה וסוף? לא תקבלו. זה רק חלק ראשון בטרילוגיה. העלילה, אם יש כזאת, בטח תגיע בסרטי ההמשך. ובינתיים אתם יושבים שם ואומרים, מה – זהו? לא, ברצינות, זהו?!
פורסם במקור בוואלה
אומנם לא ראיתי את הסרט
אבל ג'יימס גאן מזמן כבר הציע פתרון למי שרוצה לראות פורנו בלי סקס:
http://www.dailymotion.com/video/xvl1pz_pg-porn-nailing-your-wife-with-nathan-fillion-aria-giovanni-video_fun
אגב הערת הדמדומים,
חמישים גוונים של אפור באמת נכתב במקור ופורסם באינטרנט כפאנפיק לדמדומים בכיכובם של אדווארד ובלה. אם אני לא טועה זה אפילו כתוב בתחילת הספר.
לפי מה שהבנתי
הפאנפיק המקורי נקרא Master of the Universe והוא פורסם בקהילות של מעריצי דמדומים באמת כפאנפיק רשמי, אבל הסופרת טוענת שהוא רק שימש בסיס קלוש ל-50 גוונים, ובכלל בכלל אין קשר ומדובר ביצירה אחרת לגמרי, שיש בה רק במקרה את אותן דמויות, אותם מהלכי עלילה וכן מספר מופעים של הביטוי "Master of the Universe".
אם יש לכם המון (המווווווון) זמן פנוי ובא לכם משהו חדש לשנוא, אני ממליצה בחום על ג'ני טראוט, שקראה וסיכמה את כל טרילוגיית 50 גוונים, פרק אחרי פרק. היא מנתחת אותם בליווי גיפים ותמונות, וסך הכל די נחמד לקרוא אותה ולהתרעם בצוותא. עם הנושאים העיקריים נמנים: התעללות במערכת יחסים, מיזוגניה, הקבלה של מיניות נשית לילדותיות, עידוד אנורקסיה, הצגה מעוותת של בסד"מ, פלגיאט של דמדומים וסתם כתיבה ממש גרועה. נסו ותתמכרו (קצת לגלול עד שתגיעו לרשימת הפרקים של 50 גוונים): http://jennytrout.com/?page_id=5720 .
נראה לי שצריך לחשוב על זה
לא ראיתי ולא קראתי ואני לא מתכננת לעשות אף אחד מאלה, אבל רוצה להעלות שאלה: האם אי אפשר לתת לסרט הנחות, כמו אלה שנותנים לסרטי פעולה חסרי השראה או משמעות מעבר למגניבות כלשהי (פסיפיק רים?), בנוגע לעלילה, עומק ודברים אחרים שאינטגרלים בסרטים שהם לא כאלה?
זאת אומרת, הסרט גורם לעונג (דו משמעות!) ושמחה לקהל רחב, שנהנה מהג'אנק. כולנו ידענו שזה ג'אנק, אבל למה לג'אנק הזה, בניגוד לאחרים, יש פחות זכות קיום? יש לה שם מגוחך, אבל כמו שכתבת בעצמך – זה היה לגיטימי אם הסרט היה על גיבורי על. אז זה סרט על פנטזיות סקס לאנשים שלא מכירים את האינקוגניטו או את האינטרנט בכלל ולא על פנטזיות של הרס העולם והצלה שלו.
בז'אנרים אחרים ניתנות הנחות לג'אנק. אין כאן עומק קולנועי או שום דבר אחר חוץ מכיף מסוג מסוים, כמו בפסיפיק רים (למשל. לא מצליחה להיזכר בסרט אחר שיכול לשמש דוגמה), שם זה לגיטימי וכאן זה לא.
לדעתי זה דווקא נחמד שגם לצופים וצופות (וקוראים וקוראות) שנראה לי שיש פחות גישה לתוכן עם אלמנטים מיניים יש דרך להשיג את זה, כמו שיש אפשרות להשיג בקלות וכל הזמן תוכן קולנועי עם אלמנטים אלימים (בלי ארוטיקה) ושום דבר אחר בעל משמעות.
(וגם, אני קוראת פה מאז גלגולו הקודם של האתר וזה אחד הדברים הטובים שיש באינטרנט ומהמקומות היחידים שיש בהם טעם לקרוא תגובות. זו גם הפעם הראשונה שאני כותבת תגובה, אז מאורע מרגש D: )
הביקורת במפורש אומרת שהסרט גרוע גם בתור פנטזיה מינית/פורנו
הביקורת במפורש אומרת שהסרט גרוע גם בתור פנטזיה מינית/פורנו. כך שאם משווים את זה לביקרות על סרט אקשן, זה עדיין היה מקבל ביקורת פושרת (טכנית לא נורא, אבל משעמם).
ברכות על פוסט ראשון! :)
-האשף הדגול
נכון, אבל יש לי תחושה שהוא משתלח בסרט הזה יותר משהיה משתלח בסרט אקשן גרוע. יכול להיות שלא, ויכול להיות שזה קשור להייפ המטורף סביב כל העניין, ובכל מקרה ביקורות שליליות הן הכי כייפיות, אבל זו התחושה שלי.
התגובה שלי גם מכוונת כלפי הביקורת הקשה שיש על הפרנצ'ייז בכלל, ולא רק הביקורת של פיש איי.
ותודה :)
גם בידור צריך לדעת לעשות.
סרט לא חייב להיות מעמיק, או בעל ערך מוסף, כדי להיות מבדר. אבל הוא חייב להיות עשוי היטב. לעשות סרט מהנה כמו "פסיפיק רים" זה מאוד, מאוד קשה – בלי שום קשר להעדר המוחלט של עומק בסרט.
אם סרט איננו מהנה, הוא לא יעיל כמוצר בידורי. אם אני מבין נכון, אף אחד לא מצפה מ"50 גוונים" להיות "2001" – אבל גם להיות סרט של סטיבן סיגל זה לא לעניין.
פלאפל לא צריך להיות קיש כרישה ועלי סלק. אבל הוא חייב להיות טעים.
מניח שזה לא פוליטיקלי קורקט אבל היה מאד מוצלח
לא יצירת מופת כמובן, והמשחק לא היה לגמרי מוצלח.
אבל התסריט היה מצוין. דיון עמוק במהות של תרבות הסאדו מאזו.
הסרט עסק בשאלות כמו האם כל מי שעוסק בדבר הוא משוגע או איש רע?
האם זו אלימות והאם הדמות היא אישה מוכה במסווה.
האם גם אנשים נורמטיביים יכולים לעסוק בכך
שאלות שאני מניח שעולות לאנשים בהקשר של סאדו מאזו.
הייתי אומר שהסרט דומה מאד לכוכב הקופים האחרון שאתה מגיע אליו מצפה לאסקפיזם ומקבל סרט עמוק על נושאים אקטואליים
לא ראיתי ולא קראתי
אבל הword on the street אומר שהגיבורה מנוצלת.( וגם מאוד נותנת שינצלו אותה), בלי קשר למי מרביץ למי בסקס
זה בדיוק מה ששמעתי גם
אני חושב שדווקא הסרט מצליח בצורה די משכנעת להעביר מסר שs&m זו לא התעללות או ניצול.
אני לא קראתי את הספר ולכן אני לא מוסמך לדון בתוכנו.
אבל ראיתי את הסרט ואני מאמין שרוב האנשים שצפו, לא יחשבו שהוא מנצל אותה. למעשה ביני לבין חברה שלי התפתח דיון על מי הצד שמקבל את הצד הטוב יותר של העסקה
שאלות שאני מניח שעולות
לרוב האנשים בהקשר של סאדו-מאזו:
– זה כואב?
– כן. אפילו מאד.
– הבנתי, תודה לא. מה יש לארוחת ערב?
אני לא מסכים איתך
זה כמו לסכם את נושא בריונות ואלימות בבתי הספר באמירה שרוב האנשים מחנכים את ילדיהם לעולם לא להשתמש באלימות כי "אל תכה זה לא יפה". כאשר ברבדים עמוקים יותר הורים מלמדים את ילדיהם להגן על עצמם באמצעות כוחם.
מעט מאד דברים במציאות הם שחור ולבן.
אני מסכים שזה לא שחור ולבן,
לכן אמרתי 'רוב' ולא 'כל'.
בניגוד לאלימות בבתי ספר (וגם הלאה בחיים), שהיא משהו שאני מאמין ש-99.9% מהאנשים ייתקלו בה באופן אישי לא מעט לאורך חייהם ועל כן רצוי שיתמודדו איתה וילמדו איך להגיב לה, סאדו-מאזו בהחלט יכול להיות משהו שהאדם שלא ממש מעונין בו לא ייתקל בו כלל וכלל לאורך חייו.
לכן האנלוגיה שלך לא מוצלחת.
דובי פנדה
הם בשחור ולבן.
רק מבחוץ.
(ל"ת)
וגם הם כבר לא כל כך הרבה...
(ל"ת)
זה לא מדויק בכלל
בקריאה שנייה של התגובה שלי
אני מסכים שהדוגמא לא טובה אז אני אחליף.
אלימות זה רע, אני חושב שכולם יסכימו, ואם זאת יש מקום לדיון עמוק ומעניין מתי כן ראוי לפעול בצורה אלימה ואפילו להרוג.
פליטים הם מסכנים, גם על זה הרוב יסכים, ועדיין מתקיים דיון עמוק ומגוון בשאלת הפליטים.
דוגמאות לנושאים שבמבט ראשון יכולים להיראות פשוטים אבל הם מורכבים ורב גוניים.
לא רמזתי לרגע
שהנושא של התנהגויות מיניות חריגות הוא פשוט ולא מורכב, מן הסתם הוא מורכב למדי ממבט ראשון וגם לאחר מכן.
(באשר לרב-גוניים, לא ברור לי למה המיליארדר הזה מסתפק בחמישים גווני אפור, במסך שלי בבית יש 256 כאלה).
התסריט לא היה מצוין. הוא הדבר הכי פחות מצוין בסרט.
אני יודע שזה עניין של דעה והכל, אבל מה בו מוצלח? הדמות של גריי היא דמות הכי שטוחה שראיתי הרבה זמן. הוא פשוט אומר דברים בפנים פומפוזיים ובשפה גבוהה/רשמית מאוד בפנים חתומות כל הסרט. אני מבין שזאת הדרך של התסריט לגרום לו להיות בן אדם מרוחק וקר, אבל זה לא מצליח. זאת סתם כתיבה גרועה. הדיון בעבר שלו דל מאוד ולא מעניין. היו רגעים שדברים שיוצאים לו מהפה היו מגוחכים ברמה שגרמה לי לצחוק. התסריט לא מתקרב למצוין.
רק כדי להדגיש את הנקודה שלך
ביחסי BDSM בעולם האמיתי יש דגש עצום על שלושת העיקרים: בטוח, הדדי, שפוי. הסכמה היא עניין קריטי כשעוסקים במין שיש בו אלימות, ולדומיננט/ית יש אחריות עצומה כאן לודא שבן הזוג לא רק "חתם על חוזה שהוא מסכים" אלא גם נלהב ומעוניין בסוג היחסים האלה בכל שלב, ולכן גם מלווה אותו במצוקות הרגשיות שעלולות לעלות במהלך הסשן ואחריו. ברגע שמוותרים על עניין ההדדיות, או כאשר הקשר כולו מבוסס על יחסי שליטה, זה הרגע בו היחסים האלה מאבדים כל קשר ל- BDSM ומתארים מערכת יחסים מתעללת לכל דבר.
שאלה למישהו שראה את הסרט או קרא את הספר
האם גריי הוא השולט או הנשלט? ממה שאני הצלחתי להבין הוא השולט בכל מקרי הסאדו מאזו.
הסיבה לכך היא שחבר שלי שמתמחה בפסיכותרפיה (נראה לי שזה פסיכותרפיה) ושם דגש על מערכות יחסים פעם הסביר לי שדווקא אנשים שמרגישים שחייהם בשליטה מעדיפים להיות הנשלטים לעומת אנשים שמרגישים אי שליטה בחיים שלהם יעדיפו להיות השולטים. ונשמע מהסרט שגריי ששולט בחיים שלו בוחר להיות השולט, ומכאן אני יכול להסיק שהסופרת אפילו לא עשתה מחקר פסיכולוגי מעמיק לדמויות שלה אלא כתבה ספר פורנו זול.
ואני חייב להבין אבל חייב להבין איך הספר הזה נהיה הצלחה כזאת ענקית? וגם הסרט? ואפילו שמעתי על דתייה שומרת נגיעה שקראה את הספר (מצטער אם זה נשמע הכללתי או סטיגמתי כלפי דתיות שומרות נגיעה, זה פשוט הפתיע אותי כל כך)
זה מאד יפה מה שחבר שלך הסביר לך
אבל גם אם זה נכון זה לא כולל את כ ל בני האדם. לצערי אני מכיר הרבה אנשים שחיים בתוך הכלוב (לצערי כי הם טורחים לשתף אותי בזה כל הזמן וזה לא מעניין אותי בכלל) – לא כולם עונים על הסטריאוטיפ הזה.
הספר נהיה הצלחה ענקית – כי אנשים רוצים פורנו והם רוצים אותו במסווה תרבותי מותר. פוריטנים. זה + מערכת יח"צ מטורפת.
ולבסוף – הווו דתיה שומרת נגיעה קראה ספר ארוטי. אם זה מפתיע תשאל את עצמך למה. לא את הספר.
אני יכולה להעלות על הדעת
ברנש או ברנשה (¿ אומרים ככה? ) שהם כל כך רכרוכיים וחלשים בחיים האמיתיים, שהם אפילו לאמיידעו להעמיד פני דומיננטים בסקס
ברנשית :)
(ל"ת)
להיפך
כמעט אין שום קשר בין ההתנהגות בחיים האמיתיים לבין פנטזיות ומימוש פנטזיות בS&M. למעשה, רוב קהילות הסאדו שמות דגש על התנסות ומשחק. יענו- על להיות דבר שאתה לא בחיים האמיתיים. זה לא חייב בהקשר של שולט ונשלט, שכן התחום הזה הרבה יותר מורכב מסתם קשירות, אלא גם בזהות מינית ומגדרית.
ג'ייקוב הייל (מרצה טרנסג'נדר לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה, אם אני לא טועה) מתאר שכשהוא היה צעיר (ונקבה, ולסבית) היא הייתה עוסקת במין סאדו מזוכיסטי, בה היא עטתה את התפקיד של נער הומו, ובת זוגתה למין שיחקה הומו מזדקן. כן כן, שתי נשים קיימו משכב זכר. ובאותה תקופה היא הגדירה את עצמה כפמית (לסבית נשית) וכחלק מהתהליך הזה היא גילתה את הרצון שלה להיות גבר.
בטוח שישנם אנשים שלא מסוגלים לתפוש את עצמם כשונים מהזהות היום יומית שלהם ולממש פנטזיות אפילו לא בתוך המרחב הזה, אבל זה כנראה לא האדם שימשך לS&M. כי איזה חוויה כבר זה יכול לספק לו?
בני אדם הם לא נוסחה
משוואות כמו "שולט בחיים האמיתיים -> אוהב להישלט בסקס" לא עובדות. כמובן, אם יש מישהו ששולט בחיים האמיתיים אבל בסקס אוהב להישלט זה דבר מעניין כי יש כאן סתירה לכאורה בין ההעדפות המיניות ובין חיי היום יום הלא מיניים, אבל זה רק אומר לך שאנשים הם בדרך כלל עניין מורכב, ולכן על אחת כמה וכמה אין טעם לרדד אותם לרמת משוואות שכאלו.
זה לא סותר את העובדה שהספר הוא (כנראה) פורנו זול בלי נסיון לתת עומק פסיכולוגי לדמויות, פשוט אי אפשר להסיק את זה מכך שגריי הוא השולט.
רבע
(לא ראיתי את הסרט ואני גם לא מתכוון לראות אותו).
זה מצחיק שבשבועיים האחרונים 'וואלה' העלו עשרות פוסטים וקטעים מהסרט ואתמול, לאחר שפסטיבל 50 גוונים נגמר אצלם, הם מעלים פוסט שבו הם יורדים (חי חי חי איזה מגניבים אנחנו) על מייקל ביי. למה הוא במאי גרוע לטענתם? כי הוא מחפצן נשים בסרטיו (בליווי גיפים של מייגן פוקס בפוזות מגרות).
אי אפשר לגלגל את העיינים מספיק מזה.
http://e.walla.co.il/item/2828361
מהיכרות קודמת עם החומר, אני משערת שלרד פיש
הייתה יד (או עוד כמה איברים) ביצירת הכתבה הזו. והחפצון היא לא הסיבה היחידה שמוזכרת לגריעותו של מייקל ביי.
ובכל מקרה מותר לאתר חדשות להתמקד בדברים שונים במדורים שונים. סקס מוכר, מה שהביא לפסטיבל 50 גוונים שהזכרת, אבל זה לא אומר שאסור גם לבקר את העניין במסגרת כתבה/מדור אחר
לא היתה לי שום יד בזה.
ובוודאי שאין לי חלק בשיקולי העריכה של וואלה לגבי "50 גוונים".
אה, סליחה. אשכי הרובוטריק הטעו אותי:(
(ל"ת)
ממש לא מסכים! סרט ממולץ ונועז מאוד.
אומנם הסרט האחרון שראיתי עם חברה שלי היה אווטאר שהיה מרתק מבחינת העלילה החדשנית אבל הוא היה ממזמן ולכן החלטנו שעבר מספיק זמן כדי ללכת לסרט שוב. ואיזה סרט יכול יותר להתאים מהסרט הזה? קראתי את כל שלושת הספרים. את הספר הראשון קראתי ממש בנשימה אחת במשך קצת יותר מחצי שנה כל לילה לפני השנה. ספרים שכתובים כל כך טוב ועדיין גם כל כך חתרניים. לכן לא יכלתי לחכות כששמעתי על הסרט ולכן הזמנו כרטיסים באינטרנט שבועיים מראש.
הלכנו לסינימה סיטי, קנינו פופקורן, השתקנו את הגלאקסי.. ווואו. איזה סרט. איזה משחק. איזה בימוי. סרט בקולנוע שעוסק בסקס. מי חשב על כזה דבר? ועוד מדברים שם על סקס. רק שאמא שלי לא תשמע שהלכתי לסרט הזה… אני לא אוזמן לארוחת שבת יותר.. חחחח
אבל ברצינות – זה הדבר הכי טוב שראיתי מאז שאדיר מילר סיים את הפרק האחרון של רמזור. אני לא יכול לחכות לספר על זה לשאר החברה בחוג למנהל עסקים במכללה למנהל. במיוחד לשגיא. הסרט הזה תפור בול על השובב הזה. חחח. טוב חפרתי, בקיצור, אם עדיין לא הבנתם – לכו לראות.
חצי שנה בנשימה אחת? לא חפרן, צוללן!
(ל"ת)
אני אוהב אותך בנאדם.
(ל"ת)
זה היה בסרקזם, נכון ?
רק מוודא.
אמממ
'אווטאר מרתק מבחינת עלילה חדשנית'? פה חשדתי.
ממש לא מסכים!
עלילה חדשנית? אווטאר? זה בערך הסיפור הכי חרוש בקולנוע (רומיאו ויוליה) רק שהדביקו עליו את הקטע של החייזרים.
בכל מקרה, הסרט הכי HYPED של השנים האחרונות הפך לפלופ רציני, מחכה לפארודיה.
יש לי הרגשה
שאת הפארודיה (לפחות, הפארודיה לביקורת מתלהבת) קראת הרגע..:-)
התגובה הכי טובה שקראתי בעין הדג EVER
(ל"ת)
ראית עד אחרי הכותרות?
אין מצב שהופיע הווארד הברווז בחליפת גימפ ובאיבחת שוט אחת שינה את כל זוית הראיה שלך?
50 גוונים בעיניי
אותי הסרט לא איכזב בכלל, ממש לא. אני אמנם עוד לא קראתי את הספר הראשון עד הסוף, אני באמצע שלו (וכן אני מתכוונת לקרא עד הסוף את שלושת הספרים) אבל ראיתי את הסרט, אני חייבת להגיד שלא רק שאהבתי את הסרט, אני גם חושבת שהוא גורם לחשוב הרבה במיוחד על מערכות יחסים, אני אישית נמצאת בסוג של מערכת יחסים "סדיסטית" ,כן יש לי סוג של כריסטיאן גריי משל עצמי (לא לדאוג, לא חובב סאדו אבל סדיסטיות יכולה להתבטא בכמה דרכים) כך שמאוד הזדהתי עם הסרט ועם אנסטסיה שמאוד מזכירה לי את עצמי, זו שחוזרת לשם כל פעם כי הוא מושך אותה, מעניין אותה, כי יש רגש, הסדיסטיות בסרט באה כמטאפורה לדברים שקיימים, וזו גם אחת הדרכים להעברת המסר בסרט הזה, כי מי שראה את הסרט/ קרא את הספר או שניהם וראה מעבר לציפייה ל"פורנו" של הסרט יכל לקלוט באמת את המסר שמנסה להעביר הכותבת , ואני בתור אחת שכותבת, מיד הבנתי. נכון, הסרט הוא גרסה מעודנת לספר, אבל אני אישית מעדיפה ככה, מעדיפה את העידון ונתינת המקום לסיפור עצמו, לדבר הזה שנקרא רומנטיקה והתאהבות ושינוי הדמויות, והיה סיפור וסיפור יפה, צריך רק להסתכל, השחקנים שניהם מקסימים בעיניי ומתאימים לתפקידים, אני בהחלט אצפה שוב, ואמתין להמשך..
המממ, לא.
הסאדו ב"50 גוונים" הוא לא מטאפורה. הוא סאדו.
איך לא לדאוג?
(ל"ת)