אינסומניה

במקור: Insomnia
בעברית: נדודי שינה
במאי: כריסטופר נולאן
תסריט: ניקולאי פרובניוס,
אריק סקלצנסהדכ, הילארי סייץ

שחקנים: אל פאצ'ינו, הילארי
סוואנק, רובין וויליאמס, מרטין

דונובן

אחד מחוקי הקולנוע החביבים עלי נוסח באמצעות שימוש מסיבי בציפיותומט הסמוך לביתי, ולפיו אם אהבתי את סרט הביכורים של במאי מסוים, עדיף לי להימנע מסרט ההמשך שלו, ולחזור אליו רק לקראת הפרוייקט השלישי. אם נורא אהבתי את הסרט הראשון, כל הסיכויים שתיווצר אצלי רמת ציפיות לא-ריאלית, אני אתאכזב, וחבל.

אופציה אחרת היא ללכת ולא לצפות לכלום. רעיון יפה, אבל לא ריאלי. כמו לנסות ולצאת לבליינד-דייט עם מישהי שאתה מאוהב בה, יש פה מבנה שסותר את עצמו לוגית.

ויש אופציה שלישית, שהיא לשבת וללמוד למבחן קשה, ואז בא חבר ואומר לך "שמא במטותא תקפיץ עצמך תיכף ומייד יחד עימי אל בית הקולנוע הסמוך ונראה 'אינסומניה'?". תיכף ומייד אתה מקפיץ עצמך, נועל בטעות את השותף לדירה בפנים ואת המפתח שלו בחוץ, והיידה לקולנוע. עד שאתה מגיע לקולנוע אתה זוכר שהשם נשמע לך מוכר מאיזה מקום, ו'סרטו של כריסטופר נולאן' גם מזכיר משהו. מה הוא מזכיר? מה הוא מזכיר??

אה, כן. ההוא שעשה איזה סרט פשוט וקל להבנה, 'ממנטו', שגם הוביל בעקבותיו ביקורת של פלוני קילרוי, וכמה מאות תגובות, שרובן עסקו בנסיון להסביר אותו ובשאלה מי רצח את אגנתה פאלסקוג.

למרבה המזל, התובנה הזו הבריקה וריצדה אצלי רק אחרי שהסרט התחיל, אחרת לא היה הרבה סיכוי שהייתי מסוגל לראות את הסרט בלי לצפות לשינויים מוזרים כל רבע שעה.
ואין כאלה. 'ממנטו', היה אחד מהסרטים עם מהלכי העלילה המוזרים בהסטוריה. 'אינסומניה' גם הוא סרט מתח, אבל הרבה יותר צמוד למבנה עלילתי של התחלה-אמצע-סוף-כתוביות.
כך שצריך להיזהר: אם אתם מסוגלים לראות את הסרט בתור עצמו, זה דבר אחד. אם אתם מחכים ל'ממנטו 2' תשכחו מזה. אין דמיון בין הסרטים. חוץ משם הבמאי.

ב'אינסומניה' נשלחים שני בלשים ממשטרת לוס-אנג'לס לחור נידח באלסקה (נייטמיוט, ובלעז "דממת ליל". שם אירוני בהתחשב בעובדה שכל הסרט מצולם באור מלא), עיירה שהמקסימום שהיא מתהדרת בו הוא היותה 'בירת השטצד העולמית' (ככה זה הופיע בתרגום. ברצינות. אתם יודעים כמה זמן עבר מאז ששמעתי את המילה העברית לדג ההאליבוט?). נו טוב, יכל להיות גרוע יותר: העיירה גרין ביי שבוויסקונסין מתהדרת בהיותה "בירת נייר הטואלט העולמית". ברצינות. יש להם אפילו מוזיאון.

הבלשים הנ"ל נדרשים לסייע בחקירת מותה של נערה מקומית, שהוכתה למוות באמצעות שטצד. סתם. היא נרצחה במכות רגילות לחלוטין, בצורה שבאל. איי. היתה אולי מזכה אותה בידיעה קטנה בעמוד 8 של העתון. אבל המקרה מספק הזדמנות מצוינת לסלק אותם מלוס אנג'לס, שם יושבת על זנבם המחלקה לחקירות שוטרים, החושדת בהם בבידוי ראיות, בסחיטת סוחרי סמים, וכיו"ב עלילות ששוטרים טובים עושים בסרט הוליוודי.

הבלש דורמר (אל פאצ'ינו) פותח בחקירה, בסיועם של שותפו הותיק האפ אקהרט (מרטין דונובן) ושל הבלשית אלי באר (הילארי סוונק, שבאופן משמח למדי אין לה רומן עם הגיבור המזדקן), הרואה בו – בהתחלה, לפחות – מודל חיקוי. הוא מתמודד עם חשדותיו לגבי זהות הרוצח, עם טלפונים מעצבנים מן המחלקה לחקירות שוטרים, והכי גרוע – עם העובדה שבאלסקה בעונה זו השמש לא שוקעת בכלל, ואור היום השורר 24 שעות לא מניח לדורמר לישון והופך אותו אט-אט לשבר כלי עייף ומעוצבן. להוסיף על השמחה, הרוצח מחליט בשלב זה או אחר לטלפן לדורמר ולהציק לו, ואחת לכמה סצנות מפציעים לעיני הצופה פלאשבקים קצרים, מוזרים ובלתי מסודרים.

וזה די בסדר. נולאן הוא, ללא ספק, במאי מצוין, היודע לבנות סצנות אפקטיביות למדי, גם בלי תעלולים תסריטאיים מדהימים. הרושם שלי הוא שנולאן מוצלח יותר בקטעים בהם אין אקשן רב; כשהוא מתעסק במתח, הסרט מותח למדי. כשהוא מתעסק באקשן, בשתי סצנות וחצי, אפשר לנחש בקלות מה יקרה, וחבל. למרבה השמחה, נולאן מתחמק גם מקלישאת "העיירה השקטה שמסתירה סודות אפלים", וטוב שכך. יותר מדי עיירות טווין-פיקסיות כבר נראו על מסכינו, ולא כל עיירה שקטה מסתירה כנופיית סוטים מסוכנת. סוטה אחד מספיק. ב'אינסומניה', המיקום משרת שתי מטרות: הוא מאפשר לספר סיפור אחד בלי כל הסירנות המקובלות בסרטי פשע, והוא מאפשר לשגע את אל פאצ'ינו כתוצאה מחוסר שינה.

אל פאצ'ינו אכן נראה כאילו הוא הולך ומשתגע עם הסרט; הוא רועד, נוספים לו קמטים בפנים, והוא מדבר בסגנון ג'ק ניקולסון ("אתה חושב שאתה יודע את האמת? אתה לא יכול לעמוד באמת!") עד כדי כך שלרגעים תמהתי אם לא היה עדיף לתת לניקולסון לשחק את התפקיד שלו, וחסל. אבל למרות ההגזמה במשחק, בסך-הכל חשבתי שהוא שיחק טוב; לקראת סוף הסרט הוא עם כל-כך הרבה קמטים, וכל-כך לא יציב, עד שהוא נראה כמו אחד מחברי ה'רולינג סטונס' לפני החלפת דם. השחקנים האחרים עושים את מלאכתם נאמנה גם הם, אף כי לא בהצטיינות מיוחדת; רק אחד מהם הותיר רושם גדול – רובין וויליאמס, בתפקיד הרוצח-הפסיכופט-או-שמא-לא, שחורג בהצלחה מרובה מקטגורית השחקן הקומי ומשכנע מאוד.

אבל משהו חסר לי. חלק מהזמן הסרט צפוי מדי; פה ושם מופיעים פרטים קטנים (מאוד) שיפריעו לניטפיקרים, כגון העובדה שהבלש פולט כמה פרטים שלא הגיוני שיכול היה לדעת (מאיפה, למשל, הוא יודע כמה דקות בדיוק הרוצח היכה את קורבנו?), קטעי האקשן – כאמור – מיותרים קצת, ולטעמי גם הפלאשבקים לא תורמים הרבה מדי. וכנראה שבכל-זאת ציפיתי ליותר מהבמאי.

ולמרות הכל זה סרט מתח כתוב טוב, ערוך טוב ומשוחק די טוב. יש לנו כאן סרט אפל בסגנון קלאסי (למרות שאירוני לומר את זה על סרט שאין בו אף רגע חשוך באמת): אמנם אין בסרט פאם-פאטאל, אבל שאר המרכיבים ישנם, בייחוד הבלש המיוסר שלא-הכל-ברור אצלו. גם מבחינה פסיכולוגית הסרט סיפק, לטעמי, העמקה נדירה ביחס לדמותו של הבלש ובייחוד לדמותו של הרוצח; הוא לא-קלישאתי למדי, והסרט מציע מבט מעניין על אופיו של רוצח-רגיל-לגמרי, מסוג החריג בקולנוע – זה שלא רוצח כנקמה, שלא מונע דווקא על-ידי קודי התנהגות עתיקים, ושאינו סובל מטראומה בגלל שאביו הכריח אותו לאכול שטצדים. יחסית לרוב סרטי המתח שראיתי בזמן האחרון, זה בהחלט היה סרט מוצלח. למעשה, בכל קנה מידה שיש לי זה סרט מוצלח, וראוי לצפיה. אבל איפשהו מנקר לי הספק: הבמאי יכול היה לעשות את זה יותר טוב. אחרי שתראו אותו תוכלו לראות את 'ממנטו', ולומר "וואו, זה כל כך הרבה יותר טוב!". אבל אם ראיתם את 'ממנטו', ואהבתם, יש לי הרושם שתישארו עם הרגשת החמצה קלה. ובכל זאת, לסרט הבא של נולאן אני הולך; גם כשהוא מחמיץ, יש מספיק פוטנציאל וכשרון כדי שזו תהיה החמצה מעניינת.

אולי פשוט צריך גם את הסרט הזה להקרין ברוורס?