יש מפלצות גדולות ממנה. ביחס לתפלצות הענק שממלאות את "פסיפיק רים", למשל, היא זעירה. ביחס להרס הגלובלי בסרטים כמו "איש הפלדה", היא כמעט שלא גורמת נזק. יש לה פחות שיניים מלקראקן של ג'ק ספארו. אבל נראה אתכם עומדים מול הטי-רקס של "פארק היורה", כשהיא נועצת בכם מבט דרך חלון המכונית, הפנים שלה ממלאות את כל השמשה הקידמית, וקוראים לה "קטנה". קדימה, נראה אתכם. סצינת הטי-רקס והמכוניות ב"פארק היורה" היתה ונשארה אחת מסצינות המפלצות הטובות, המבריקות, היעילות והמבדרות ביותר אי פעם, ואחד הטיעונים החזקים לכך שסטיבן ספילברג הוא גאון.
"פארק היורה" יצא במקור לפני עשרים שנה, ב-1993 (אם הרגע הרגשתם גל קור מחלחל במורד עמוד השדרה שלכם, הכל בסדר. זו רק ההכרה בכך שאתם זקנים), והפך במהירות לסרט הגדול ביותר אי פעם, דאז. לא בגלל הקלאסיקה או התסריט המבריק: בגלל הדינוזאורים. המהפכה של "פארק היורה" בתחום האפקטים היתה שזה היה סרט הראשון שהציג מפלצות אמינות שעשויות מפיקסלים בלבד, לצד אלה שהם למעשה בובות אנימטרוניות. כבר היו המון מפלצות, דרקונים, דינוזאורים ויצורי אגדה בקולנוע לפני כן, אבל הם מעולם לא נראו כל כך אמיתיים. בכך "פארק היורה" פתח את העידן הקולנועי, שבו פעלולים דיגיטליים מאפשרים להציג על המסך הכל כולל הכל.
הרבה מאוד ביטים זרמו במעבדי מחשבי האפקטים מאז, ואנחנו התרגלנו. אז, לראות דינוזאור מהלך על המסך היה נס. היום עדר של חדי-קרן מעופפים, פגסוסים, מנטיקורות, הידרות וקראקנים יכול לעבור על המסך בכל פרסומת שלישית, ואנחנו לא נמצמץ. בתור הסרט שפתח את העידן הזה, מפתיע כמה שהאפקטים ב"פארק היורה" לא התיישנו. מלבד רגעים בודדים, הדינוזאורים נראים מצוין, בעוד האפקטים בסרטים מאוחרים הרבה יותר נראים היום מביכים ולא אמינים ביחס לסטנדרטים המודרניים. אבל אפקטים בני עשרים הם לא סיבה מספיקה לראות סרט. הסיבה לראות אותו היא ש"פארק היורה" עובד.
לא משנה כמה מפלצות גדולות יותר כבר ראיתם, המפגש הראשון עם הברכיוסאור עדיין מפעים, הטי-רקס עדיין מפחידה, הולוסירפטורים הם עדיין מפלצות מרושעות מהסיוטים. הסרט מנווט בין האטרקציות השונות כמו מסע בלונה-פארק – ושלא במקרה, העלילה שלו היא באמת מסע בלונה פארק.
התירוץ להקרנה המחודשת, כמובן, הוא תלת-מימד. טכנולוגית המרת הסרטים לתלת-מימד השתפרה מאוד מאז ש"התנגשות הטיטאנים" גרם לעיניים בכל רחבי העולם לדמם. ההמרה טובה כל כך שאי אפשר לזהות ש"פארק היורה" לא צולם במקור בתלת-מימד. ישנן סצינות שבהן האפקט התלת-מימדי ניכר ומורגש, והוא עוזר לטשטש עוד יותר את ההבדל בין הדינוזאורים הממוחשבים לבין הפיזיים. אבל כל זה לא הופך את התלת-מימד לנחוץ. כשצפיתי ב"פארק היורה" לפני עשרים שנה לא הציק לי שהדינוזאורים לא קופצים החוצה מהמסך ושהכרטיס זול מדי. הסרט עבד מצוין גם בדו-מימד. המימד הנוסף לא מפריע, אבל גם לא מועיל בהרבה.
את ההבדלים בין 1993 ו-2013 מרגישים בקצב של הסרט ובדחיסות שלו. ביחס לבלוקבאסטרים של היום, "פארק היורה" הוא איטי ורגוע מאוד. אפילו כשראיתי אותו בתקופה המקורית שלו, ההמתנה לדינוזאורים היתה ארוכה ומתישה: כמעט שעה עוברת עד שסוף סוף יש איזה דינוזאור לברוח ממנו, ועד אז – אנחנו מקבלים בעיקר טיזינג: מבטיחים לנו דינוזאורים שאנחנו לא רואים, ומדברים הרבה על הפארק, על האדם והטבע ועל תורת הכאוס. אין מצב שתסריט כזה היה עובר אישור היום בלי הערה מפורשת בטוש אדום: "להכניס התקפה של דינוזאורים ב-15 הדקות הראשונות!!!". השעה השניה של הסרט מקיימת את ההבטחות: זה רצף של סצינות אקשן, מתח ובריחה מדינוזאורים קטנים וגדולים, ועדיין, ביחס לסרטי הקיץ העמוסים לעייפה של היום, זה סרט קטן. מה כבר רואים שם? כמה ולוסירפטורים, טי-רקס אחד, כמה דינוזאורים צמחוניים שלא נחשבים, וזהו. אילו הוא היה נעשה היום, היו נכנסים עוד חמישה סוגים של דינוזאורים, ובסוף הסרט הם היו מתאחדים למגה-זאור אחד ענק ונלחמים באופטימוס פריים, ואז היה מתברר שבעצם אחד מהרפטורים בעצם ריגל לטובת הטי-רקס והילדה הקטנה היתה בעצם וויין נייט בתחפושת. כי פחות מזה הרי לא מספיק.
אז זהו, שזה כן. בלי להימשך שלוש שעות ובלי לנסות להיות הכל בשביל כולם, "פארק היורה" הוא עדיין אחלה סרט קיץ שבעולם. אני לא מאלה שרואים בו יצירת מופת של כל הזמנים: הוא כולל סצינות אפקטיביות ומבחינה טכנית הוא כמובן פורץ יותר דרכים מסטגוזאורוס שמאחר לעבודה, אבל אין בו סיפור מבריק או דמויות מדהימות ובלתי נשכחות, לפחות לא כאלה מזן הומו ספיינס. (אני גם לא חושב שסרטי ההמשך המושמצים היו כל כך גרועים כמו שאומרים עליהם: נהניתי מאוד גם מהסרטים השני והשלישי, מאותן סיבות בדיוק). ולמרות כל זה, יצא שסרט בן עשרים שנה הוא אחד מסרטי הפופקורן היותר מוצלחים של קיץ 2013. אם איכשהו לא ראיתם אותו עדיין, שווה לראות – לא בשביל ההשכלה הקולנועית, אלא סתם בשביל הכיף.
פורסם במקור בוואלה
"פורץ יותר דרכים מסטגוזאורוס שמאחר לעבודה."
אני רק אניח את זה פה בשביל הפישלייקים.
סביר להניח שאף אחד לא יעסיק סטגוזאורוס
מדובר באחד הדינוזאורים העצלנים שיש.
אני מצטער, אין פה מקום להערות גזעניות כאלה
אתה פוסל אותו מקבלה לעבודה על סמך הגזע שלו בלבד?! עכשיו תחליף "סטגוזאורוס" ב"יהודי" ונראה איך תרגיש!
והערות שוביניסטיות זה בסדר?
למה לא סטגוזאורוסית? ואם הוא זכר אז הוא זה שמפרנס? טוב שאמרו שהוא מאחר לעבודה, אולי הוא לפחות הואיל בטובו ולקח בבוקר את הילד לגן, ממש תודה שהוא תורם משהו בבית.
זה מעלה שאלה מעניינת, האמת
כל החיות בפארק היורה הן נקבות. אם היה שם סטגוזאורוס, הוא היה סטגוזאורית. ונשאלת השאלה: בשלב מוקדם בסרט שומעים את הולוסירפטורים(ות) נוהמים זה לעבר זה, וסאם ניל (נדמה לי) אומר "הן מתקשרות!". האם זה אומר שהסרט עובר את מבחן בכדל?
הבנתי שגם יש תת-סעיף
שאומר שלנשים שמדברות ביניהן גם צריך להיות שם בשביל לעבור. תקנו אותי אם אני טועה.
אכן הרבה פעמים אנשים דורשים את הדרישה הזאת.
הרעיון הוא שהנשים המדברות יהיו דמויות של ממש ולא סתם ניצבות. נגיד אם יש סרט אסונות שכל גיבוריו גברים אבל באחת הסצנות אמא ובת בורחת מהאפוקליפטה והאם צועקת לבת "תני לי את היד שלך", אז זה קצת מטופש להגיד שהוא עובר מבחן בכדל.
אולי הוא עובר את מבחן בכדל,
אבל סרט שבו *כל* המפלצות הן נקבות מעלה תהיות הרבה יותר קשות בענייני היחס של הבמאי/היוצר למין היפה, מה כל זה מסמל, מה קורה כשהמדענים הגברים מנסים ליטול את תפקידה המסורתי של האישה ליצור חיים חדשים, וכן הלאה. אפילו בדוגמה שלך אתה נזקק לנקודת המבט הגברית על מנת שתסביר לך (בהפתעה) שהן מתקשרות.
הי, אולי אני אכתוב תיזה בלימודי מגדר, זה כל כך קל לשרבט את כל המלל הזה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
לגבי השורה האחרונה -
בהצלחה לך. תחזור אליי כשתצטרך לקרוא בשביל התזה מאמר של ג'ודית באטלר ופתאום יעלו לך געגועים לפוקו ולכמה שהוא היה ברור.
לא ברור זה השחור החדש
זה לא ככה בעניינים האלה? (אין לי מושג אמיתי כמובן).
לא.
אם תנסה להגיש עבודה לא ברורה במדעי הרוח הציון שלך יהיה בהתאם. זה תקף כמובן רק עד שאתה נהיה תיאורטיקן בעל שם עולמי, כמו דרידה, באטלר או דלז וגוטארי ואז אתה יכול לכתוב מה שבא לך, ולא רק שאנשים יבלו חיים שלמים בלנסות להבין מה כתבת אלא גם ישבחו את זה שסגנון הכתיבה מדגים את התיאוריה שלך (דרידה כותב לא ברור כי השפה לא מחייבת. כן, מה שתגידו).
(מצד שני עברתי גם קורסים שלמים במדעי המחשב בלי שהבנתי מילה ממה שאמרו לי, אז כנראה שזה ככה בכל מקצוע. לא, באמת, ההוכחה של כופלי לגראנז' היא שקר ופשוט לאף אחד לא נעים להודות בזה).
לםחות בקשר לכופלי לגראנז'
אפשר להראות/להוכיח אם זה שקר. אני לא בטוח שזה נכון באשר לתיאוריות של שאר המכובדים שהזכרת.
צחוק צחוק
אבל כשהסרט יצא, זה בדיוק האופן שבו ניתחו אותו. מבקר כלשהו (אורי קליין?) אמר משהו בסגנון של "סרט שעוסק בחרדה הגברית מפני דחיקה החוצה ממקום העבודה" או משהו בסגנון.
כילד זה פשוט הרג אותי. לא הבנתי איפה הם רואים את זה שם. כאדם בוגר ובשל ומשכיל ומנוסה, אני רואה את זה בדיוק באותה המידה כמו הילד בן ה-10.
לא הרבה השתנה אצל קליין ב- 20 שנה מאז
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-1.2067637
20 שנה, לך תזכור
כנראה שאצטרך לצפות שוב בסרט, אף שהעניין הזה באמת זכור לי היטב.
טוב, לפי בדיקה מהירה בויקי, הזכרון שלי דווקא נכון
נידרי (ניומן) לא גנב סתם "דגימות DNA", אלא "עוברים" (embryos). ובמילים אחרות – ביצים שטרם בקעו.
אז ככה
א. אנחנו יודעים שהדינוזאורים בסרט בוקעים מביצים. ראינו אותם בוקעים מביצים באופן מבוקר בתחילת הסרט. כלומר, ב"חדר העוברים" הם נשמרים בביצים.
ב. אני יודע שהוא לא מגיע ליעדו. זה בדיוק מה שאמרתי. העוברים נופלים לו בגלל ההתקפה. הם לא יוצאים מהאי כפי שהוא תכנן, אלא בוקעים בתוך האי.
ג. למיטב זכרוני, הפלת העוברים מתרחשת לפני הקטע של גילוי הביצים. הרי עובדה שאני זוכר שכשראיתי את הקטע של גילוי הביצים, כבר ידעתי שזה בגלל העוברים שהופלו. לא הייתי יודע את זה אם זה היה קורה רק אחר-כך.
עוברים לא יכולים להפוך לביצים. סיים דיון.
(ל"ת)
"ניומן מסיינפלד"
פישלייק ענק.
אמר האדם שתמונת האווטאר שלו היא של קריימר.
:P
לגמרי שכחתי שזה היה במקור ספר
ושבזמנו אפילו אהבתי את הספר יותר מהסרט.
אלה היו ביצים של ולוסירפטור בספר.
בסרט לא אמרו לאיזה מין הן שייכות. מצד שני, בספר היו גם יותר משלוש ולוסירפטריות (זו מילה, בכלל?)
אז זהו... שזה חלק מהספר
זה אחד מן החלקים הכי חשובים בספר שלא קיבל ביטוי בעיבוד הקולנועי, וחבל. בספר, יש משמעות אדירה לגילוי שחלק מן הדינוזאורים שינו את מינם בגלל לחצי רבייה; הגילוי מוביל להבנה שאנשי הפארק לא באמת מודעים לכמות בעלי החיים המתקיימים על האי, ובעצם הם כבר מזמן איבדו את השליטה במתרחש. בגלל זה, הם אינם מודעים לכך שדינוזאורים מצליחים לברוח מן האי ולהגיע ליבשת, מכיוון שהם סופרים רק את הפרטים שיוצאים מן המעבדה שלהם (דהיינו: לא אלה שמתפתחים בטבע).
הסיבה האמיתית לכך שכל הדינוזאורים הן דינוזאוריות
לפי הספר בהתחלה באמת כל הדינוזאורים היו ממין נקבה, מ 2 סיבות פרקטיות:
1. כל היצורים החיים (גם בני אדם) מתחילים את חייהם כעוברים כנקבות, ורק אם כרומוזום Y נכנס לפעולה הם הופכים לגברים. כלומר מבחינה טכנית קל יותר ליצור נקבות, כי לנקבות יש XX ולגברים XY כך שקל יותר למצוא עותקים של כרומוזום X מאשר של כרומוזום Y. ראה הסבר נוסף.
2. מבחינה בטיחותית (מצחיק לומר את זה על הסרט, אבל בספר ניכר שהם נקטו הרבה אמצעי בטיחות לפני שהכל השתבש) הם העדיפו להשאיר את כולן נקבות כדי שלא יתרבו באופן לא מבוקר. בפועל זה נכשל בגלל שכאמור צפרדעים יכולים לשנות את מינן.
ולכן גם הדינוזאורים, שנוצרו משילוב של מקטעי דנא דינוזאורי, עם שיבוצים במקומות החסרים של זוחלים בני ימינו, למשל צפרדעים, יכלו לשנות את מינם מנקבות לזכרים ולהתרבות. זה לא קרה ל טי רקס כי היה רק טי רקס בוגרת אחת, אבל קרה לשאר הדינוזאורים.
בספר פארק היורה ובהמשכו העולם האבוד (מלבד השם אין קשר לסרט שנוצר כיביכול על פיו) יש חלקים שנוגעים לדיון על מגדר, אבל זה כאמור אינו אחד מהם. כפי שאמר פרויד לעיתים סיגר הוא רק סיגר, ולאור הסיבות הנ"ל אין צורך לחפש מניע נסתר לכך שכל הדינוזאורים הם דינוזאוריות. חוץ אולי מזה שבעולם החי בד"כ הנקבות גדולות יותר.
רק שההבדל בין XY לXX הוא נכון ליונקים.
הגנטיקה של קבוצות אחרות היא שונה, עד לרמה שבה צמח יכול להיות זכר, נקבה או שניהם בבת אחת.
זה נכון
ולמיטב זכרוני, בספר לא מוזכר בכלל XX או XY. הם רק מציינים שהעברים עוברים הקרנה בקרני רנטגן על מנת לגרום להם להישאר נקבות (לא ממש ברור איך).
לא יכול להיות
שהוא אומר באנגלית "הן מתקשרות" באופן שמוכיח שאלה נקבות.
אגב המפלצות בסרט אמורות להיות נקבות? יש לזה הסבר?
אה עכשיו הבנתי במה טעיתי
סליחה.
אבל אני עדין אם השאלה השנייה שלי.
זה מוסבר במפורש בסרט
הם בכוונה יצרו נקבות בלבד כדי שהם לא יוכלו להתרבות.
אההמ... כן, אני נפעם מחדות החשיבה.
לא היה רק טיפה יותר בטוח לעשות את כולם זכרים? (רד, בפעם הבאה שאתה יושב עם ספילברג תזכור להעיר לו על זה).
למה?
(ל"ת)
אני מניח
שהסיבה היא שזכר אחד יכול להרביע את כל הדינוזאוריות מאותו מין וכך להביא צאצאים רבים, בעוד שמנגד, אם תהיה נקבה אחת, רק היא תוכל להביא צאצאים לעולם.
נכון שבסופו של דבר הפער יצומצם, אך זה יקח לא מעט דורות.
אולי יש עוד סיבה:
יש כמה וכמה מיתוסים, יצירות וספרי אוטופיות או דיסטופיות שמציגים עולם או ארץ ללא גברים, מהאמזונות ואילך. לעומת זאת, קשה מאוד מאוד למצוא מקבילה של עולם ללא נשים. בהשערה פרועה, כשם שמשום מה יותר קל לדמיין עולם ללא גברים, יותר קל לדמיין יצירת עדר ולוסירפטריות מאשר עדר ולוסירפטורים.
וכמובן, צריך לזכור שברירת המחדל של עובר אנושי היא נקבה.
אמנם לא נראה לי שיש סיבה שהגנטיקה הדינוזאורית תעבוד באותה צורה, אבל בוודאי שקל יותר לדמות את המצב הבסיסי שקיים כבר.
אם אני לא טועה זה נכון גם לחיות אחרות
(ל"ת)
יונקים, ייתכן בהחלט: אבל דינוזאורים אינם יונקים, להבנתי
(האם הכלל הזה נכון לכל יצור בעולם החי, אני לא יודע).
לא ממש
אצל בע"ח רבים ניתן לראות שכמות הזוויג (סטטיסטית) מושפעת מגורמים שונים, ביניהם לחצים סביבתיים. לדוג' – בתקופה קרה וקשה, או בתקופת יובש כאשר אין הרבה מים ומזון זמין – יוולדו יותר זכרים. בתקופה בה התנאים הסביבתיים נוחים יותר – יוולדו יותר נקבות… אגב, אצל עופות וזוחלים – ZW מסמן נקבה, בעוד ש-ZZ מסמן זכר (מערכת ZW בה המין נקבע על ידי הגמטה הנקבית, לא הזכרית כמו ביונקים, ובדרך כלל יש תיעדוף לזכרים משום שכרומוזום Z הוא יותר דומיננטי).
הערה קטנה
זה נמצא כבר בספר (של מייקל קלייטון).
הערה על ההערה
את הספר חבר מייקל קרייטון. מייקל קלייטון זה סרט עם ג'ורג' קלוני.
זה ניטפוק שעוד לא עבר לי
כל כך הרבה מינים של לטאות (ודגים, וציפורים, ורכיכות, וכן הלאה) מחליפים מין ופונקציות רביה במהלך חייהם. ה"מדענים" האלו לא יודעים את זה? הם הבריזו מהשיעורים הרלוונטיים? (בגלל זה הם עובדים בפארק שעשועים ולא במוסד מחקר?)
לא שליצור אקוסיסטם זה פשוט, אבל לייצר את הדינוזאורים לבד אחד-אחד זה גם לא פשוט, לא יותר הגיוני שיעדיפו יצורים שמסוגלים לרביה טבעית, וינסו ליצור מערכת ששומרת על איזון?
(נו, שוין. מדע של סרטי קיץ לא היה הגיוני גם לפני סרטי מארוול.)
נו, באמת, זה בגלל הגנים, הענבר, המיטוכופונקציה, הטסראקט!
(ל"ת)
כדי לעבור את מבחן בכדל צריך שנושא השיחה לא יהיה גברים; בהתחשב בזה שהן כנראה מדברות על זה שהן הולכות לאכול את האורחים / מפעילים, שהם כולם (פרט ללורה דרן) גברים, אני לא בטוח שזה תופס…
סליחה, באמת
עבור ולוסירפטוריות, 'גברים' הם ולוסירפטורים. אנשים (מכל מין, צבע וגודל) הם אוכל. בדיוק כמו ששיחה של שתי נשות אדם על מקקים שהן הרגו או דגים שהן אכלו לא תמנע מהן מלעבור את מבחן בכדל. גם אם הדגים האלו היו זכרים במקרה.
בקלות אחד הסרטים האהובים עלי
הדבר היחיד שיכול להוסיף לביקורת הזאת, זה הקטע הזה
I shit zombies - ענק!
(ל"ת)
אגב
אני לא אוהב את הנוטלגיה קריטיק, בלשון המעטה, אני חושב שהוא די עלוב. אבל יש לו טרילוגיית ביקורות שכן אהבתי לראות בזמנו.
היום השלישי
פארק היורה
העולם האבוד
צפייה בשלושת הביקורות האלה ברצף מאוד משתלמות בזכות הבדיחות הפנימיות (בעיקר הבדיחות על ג'ף גולדבלום). וזה כנראה הכמות המקסימלית שניתן לצפות בדאג ווקר מבלי לרצות לבעוט לו בפרצוף. אז זה שווה את זה.
תודה רבה
אכן מרגיש שהוא מתאמץ יותר מידי, אבל עדיין שווה.
תודה.
לגבי פריצת דרך של אפקטים
שליחות קטלנית 2 יצא ב- 1991 ולדעתי הוא היה פורץ הדרך הדיגיטלי הראשון.
זה כמובן לא גורע מתחושת ה- וואוו והפה הפעור שהיה לי כשראיתי את הברכיוזאור בקולנוע לפני 20 שנה.
יש הרבה דרכים לפרוץ.
"שליחות קטלנית 2" היה גם הוא פריצת דרך בלי שום ספק (ואם יורשה לי: בשורה התחתונה, סרט הרבה יותר טוב מ"פארק היורה"), אבל הם לא קשורים אחד לשני. אחד הציג רובוטים נוזליים, השני הציג דינוזאורים.
לפני 20 שנה (כמעט)
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151492664454998
15 ש"ח? גנבים.
והכרטיס נשמר באופן מרשים. אני מתפלא שהדפוס על הכרטיס לא דהה לגמרי.
יש לי אוסף כרטיסי קולנוע בן 20
וגם אני מופתע שהם נשמרו טוב, חוץ מהתקופה האיומה של כרטיסי קולנוע שהודפסו כמו קבלות ודהו (אני מחפש דרך לשחזר אותם).
ההמבורגר מתנה בבורגר ראנץ' עדיין תקף?
(ל"ת)
אחח שנות התשעים
אין על הכרטיס המחורר בצידו, מודפס במדפסת סיכות עם שם הסרט כתוב בפונט הממלכתי של רשות השידור. אתה נכנס נותן את הכרטיס לסדרן שלבוש באוברול בר מצווה עם הכיתוב גלובוס גרופ, כל האולמות מסומנים בשלטים זוהרים עם מספרים כאילו כל אחד מהם הוא יציאת חירום. אתה קונה פופקורן בטעם ובמרקם היבש של קלקר עם הרבה מלח, וכוס של חצי קולה חצי מים. אתה נכנס לאולם ומתיישב על הכיסא המרופד (שתכלס לא השתנה עד היום) ואם יש לך מזל אתה באולם עם וילון שמכסה את המסך – ממש כמו בהצגה! על גבו של הכרטיס יש איזה מבצע לא מעניין לבורגר ראנץ' שאתה אף פעם לא מנצל אבל עדיין נותן לך הרגשה טובה. הפרסומות מתחילות. יש פרסומות מושקעת למקדונלדס שרק הגיעה עכשיו לארץ. THIS IS HELL. פאנץ' ליין יפה. מעניין מה תהיה הפרסומות הבאה שלהם.. הסרט מתחיל. דווקא סרט ארוך – שעה וארבעים. לפחות תמיד באמצע יש הפסקה.
This is hell לא משנות ה-90.
חוץ מזה, זכור לי שבזמנו לא היו כל כך פרסומות בקולנוע. רק (או בעיקר) טריילרים.
נכון, This is hell לא משנות התשעים.
הוא נולד עם המצאת הקולנוע ולא עזב מאז. גם כשאנשים ראו לראשונה את הסרט "רכבת נכנסת לתחנה" הם חזו בפלא הפירסומי הזה טרם הסרט.
ישנן טענות
שהפרסמות נצפתה עוד בימי יוון העתיקה בהצגה הראשונה של אדיפוס המלך.
הפוך גוטה, הפוך!
פעם פרסומות היו *רק* בקולנוע. בארץ לא היה ערוץ מסחרי עד 1993, לפני זה היו תשדירי שירות בערוץ הראשון (לחברות בבעלות המדינה בלבד – דוגמת מועצת החלב וכו') או פרסומות בקולנוע.
יכול להיות
אבל בשלב מסויים כשפרסומות הגיעו לטלוויזיה, הן עזבו את הקולנוע. או לפחות בקולנעי פריפריה שאני הייתי הולכת אליהם בילדותי (=שנות ה-90), לא היו פרסומת.
כשהיו פרסומות אז אלו היו פרסומות שנוצרו עבור הקולנוע בדרך כלל, ולא פרסומות שמשודרות בטלוויזיה ופשוט מקרינים אותן בקולנוע.
למה גנבים? עוקבים אחר המדד
למרבה הפתעתי, חישוב האינפלציה בסיוע ויקיפדיה מראה שמ-1993 ועד היום המדד עלה ב-133.8%, מה שנותן עבור 15 ש"ח דאז בדיוק 35 ש"ח, עד כדי אגורות בודדות.
עקיבה נאה מאד אחר המדד הממוצע.
אילו מחיר הכרטיס היום היה 35 ש"ח.
כרטיס לסרט היום עולה בין 38 ל-47 ש"ח.
טוב, אז גנבים.
אני כנראה לא מעודכן, אבל נדמה לי שמעודי לא שילמתי 40 ש"ח ומעלה על כרטיס כאן. ותלת מימד לא נחשב.
(ה"גנבים" התייחס ל-15 ש"ח, והיה בדיחה, בכל מקרה).
(ל"ת)
מערכה ראשונה: כל האקספוזיציה עד ההגעה לאי.
מערכה שניה: הכרת האי
מערכה שלישית: shit goes down.
ויותר פשוט:
מערכה ראשונה: אלו הדמויות.
מערכה שניה: הנה הדינוזאורים
מערכה שלישית: הנה אנשים בורחים\נאכלים.
מעניין
הצגת הדמויות עד כדי כך ארוכה שהיא מערכה? לא זכרתי. תודה.
מבדיקה מהירה עולה...
20 דקות אקספוזיציה. 40 דקות של הכרת האי ושעה של אקשן של motherfucking דינוזאורים.
שזה עדיין מראה על מבנה חריג בנוף השלוש מערכות.
כי זה אומר שהמערכה השלישית שאמורה להיות השיא של הסרט נמשכת ,במקום חצי שעה-עשרים דקות ( בסרט של שעתיים) ,שעה.
בכל סרט יש חלוקה לשלוש מערכות?
לא ידעתי, ועכשיו כשאני מנסה לחשוב על זה זה לא מאד מסתדר לי בראש. אני מנסה לחשוב על הסרטים שראיתי השנה, וחוץ מאיש הפלדה אף אחד לא מתחלק באופן בולט לשלוש מערכות, וגם את אלה שאני יכולה ללחלק לשלוש מערכות החלוקה הזאת לא נראית לי משמעותית יותר בולטת מאשר לחלוקה לכל מספר אחר של מערכות.
לא יודע אם בכל סרט
אני בעיקר אומר את זה כי בשבילי הסוף של פארק היורה היה אנטי-קליימטי, וכשניסיתי להבין למה הבנתי שהיה חסר לי איזה שהוא עלייה ברמה שלרוב מתרחשת במערכה השלישית.
אבל חלוקה לשלוש מערכות זה מושג ידוע שדווקא אני יכול בקלות להשליך על רוב הסרטים שראיתי השנה ( אפילו ספרינג ברייקרס, למען השם)
המשכתי לחשוב על זה, וזה פשוט לא מסתדר לי.
אני מנסה לחשוב על סרטים שראיתי השנה (איירון מן, בי"ס למפלצות, הפרש הבודד, איש הפלדה, סטארטרק), וכן, אני יכולה לחלק אותם לשלוש מערכות, אבל זאת חלוקה קצת מלאכותית. ברובם החלוקה היא "תחילת הסרט: הצגת הדמויות", "רוב הסרט", "סוף הסרט: הכל נפתר, הוריי".
נגיד לפי הנוסחא הזאת לא ברור איפה באיירון מן מתחילה המערכת השלישית (כשהוא עוזב את הילד ומחליט לקחת את עצמו בידיים? כשהוא נשבה?), את בי"ס למפלצות הייתי מחלקת דווקא לארבע מערכות ולא שלוש מערכות וכן הלאה.
ספציפית את פארק היורה הייתי מחלקת לשתי מערכות בלבד (לא נראה לי שהצגת הדמויות או ההגעה לאי מספיק משמעותיים בשביל להחשב כמערכה) – מערכת ראשונה עד שהכל מתחרבש, מערכה שניה משם והלאה.
ברור שזה מלאכותי
אני לא חושב ששיין בלאק כתב את איירון מן 3 ואז אמר לעצמו " הו לא! חסר לי המרכיב X שתמיד יש במערכות שלישיות! לשכתב! לשכתב!" אבל מכשמסתכלים על הנוסחה הבסיסית אפשר בקלות יחסית להתאים את איירון מן לשם. וגם אם אפשר לריב על הנקודה הספציפית שעוברים בין מערכה למערכה, בבירור יש הבדל בין החלק האמצעי לסרט לבין הסוף שלו.
לא ראיתי את בי"ס למפלצות עדיין, אבל גם אני חילקתי את פארק היורה ל2 מערכות, וזה דווקא פעל לרעתו.
זה משום שסרטים השנה נוטים להיות מסובכים שלא לצורך
האופנה הנוכחית היא לעשות סרטים של חמש-שש מערכות.
שוב, זה לא אומר שכל סרט "צריך" להיות בעל שלוש מערכות. אפשר גם בלי.
היום בחדשות
היזם האוסטרלי קלייב פאלמר קיבל אישור להקים את פארק הדינוזאורים הגדול בעולם.
המון נוסטלגיה
דווקא זה סרט שאולי היה כדאי לתקן בעריכה ממוחשבת
היום יודעים הרבה דברים שלא ידעו לפני 20 שנה. למשל, אותם ולוצירפטורים מפחידים ומסוכנים שהופיעו בסרט היו במציאות עטויי נוצות ונראו בערך
" rel="nofollow">ככה.
דווקא בגלל הכוח של הסרט הזה וההתלהבות שהוא יצר סביב דינוזאורים, חבל קצת שהוא מקדם תפיסות שגויות לגביהם, שמתבססות על ידע לא מעודכן.
שלא לדבר על סצנת הטריצרטופס
שהיום מיותרת לחלוטין כיוון שהדינוזאור הזה בכלל לא קיים.
לא היה קיים???
תן לינק. מהבדיקה הקלה שעשיתי בגוגל הוא בהחלט היה קיים.
כאמור
לא קיים, מה שחשבו שהיה טריצרטופוס הוא לא יותר מגור של דינוזאור אחר
תסלח לי אם אני סומך על ויקיפדיה
יותר מאשר על הדיילי מייל. בעיקר כשאפילו הוא מדווח על זה בתור אפשרות שמועלה על ידי מחקר אחד.
אבל.... אבל....
אבל הם סיקרו את הפטמה של אמנדה פאלמר בגלסטנברי!
אבל הדבר הנוצתי והצמרירי הזה
הרבה פחות מפחיד מלטאה גדולה ומטילת אימה[1]. ואם דווקא הוא יתחיל להיות תוקפני, זה כבר יהיה מקריפ יותר ממפחיד. וזה כבר מדרון חלקלק, מה הלאה, חד-קרן לבן וחביב שמשפד אנשים?
[1] כאילו שמישהו יכול להרים סרט אימה עם ציפורים. אף במאי לא יתקרב לזה.
רעיון יפה, אבל הקדימו אותך כבר
http://www.youtube.com/watch?v=kQOXInU4MCI
(מתוך סדרה איכותית בשם supernatural)
אני חושבת שהוא התכוון דווקא לזה
למרות שבהחלט שמחתי להיזכר באחד הפרקים האהובים עליי מהעונה הקודמת.
ואת כמובן צודקת.
מה שמזכיר לי שראיתי השבוע בטלוויזיה את הסרט הנ"ל (בקתת הפחד), ובצפייה שנייה הוא משובח לא פחות, אם לא יותר.
אחד הפרקים האהובים עליי
ואני זוכר שהדבר ביחיד שבאמת הטריד אותי זה למה לעזאזל החד קרן הזה מפליץ קשת.
תשובה קצרה לפני שזה ייחשב לאוף טופיק
בעונה השנייה (נראה לי) יש פרק בו סאם מגלה לדין שהוא חושב שיש מלאכים (הו, האירוניה). בתגובה דין צוחק עליו ואומר לו שגם חדי קרן קיימים, ושהם מפליצים קשת. זו הייתה מחווה לצופים האדוקים, שזכורים את הפרטים הקטנים.
ווואוו
תודה רבה רבה על המידע הזה זה הפך את הפרק הזה לעוד יותר טוב ממה שחשבתי![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
מסתבר שזה די נפוץ,
לפחות בציורי חדי-קרנים ברחבי הרשת
אני שמח שלא הערת את אותה הערה
גם על הערת השוליים של התגובה שלי ;-)
אפילו לגבי
הבדיחות העבשות שלי, לתפוס את הפואנטה בדיליי של שנתיים זה סוג של שיא אישי.
אפילו בפארק היורה 4 הדינוזאורים לא יהיו עם נוצות
אין שום סיכוי שיתקנו את הסרט המקורי. חוץ מזה, אם כבר משנים את המקור, לא חסרות בעיות שיותר דחוף לתקן (גם בהן לא צריך לגעת. רק חסר שספילברג יהפוך לג'ורג' לוקאס מספר 2).
וישנו גם עניין הגודל והצורה
הולוסירפטור היה בערך בגודל של תרנגול הודו, והחרטום שלו היה מוארך יחסית.
מה שמופיע בסרט נראה הרבה יותר כמו גרסה די מעוותת ומאוד גדולה של דיינוניכוס.
Life, uh, uh, finds a way
בעיקרון אני לא ממש מתלהב מההוצאות המחודשות האלה ב 3D, גם כי את כל הסרטים שעברו את הטיפול הזה עד עכשיו ראיתי כבר, וגם כי 3D לרוב לא תורם כלום, כולל במקרה הזה (לכן אני לא מסכים עם "ישנן סצינות שבהן האפקט התלת-מימדי ניכר ומורגש, והוא עוזר לטשטש עוד יותר את ההבדל בין הדינוזאורים הממוחשבים לבין הפיזיים". לא הרגשתי את האפקט בשום רגע מהסרט).
אבל את "פארק היורה" לא יצא לי לראות מעולם, ובדיוק היה שבוע כזה שלא יצא משהו חדש מעניין אז אמרתי יאללה, שיהיה. החצי הראשון אכן די יבש ומלא בכל מיני קווי עלילה שבחלקם לא נוגעים שוב. אבל יש את סצינת הכוסות ו…שואוטיים! מתחילים הרבה קטעים אדירים עם דינוזאורים קטנים וגדולים.
אגב, כל הסרט בערך שועשעתי מההבעה של הילדה הקטנה שנראית כאילו היא עוברת התקף לב. אבל אז חשבתי שאם היה מביט בי מעבר לחלון של האוטו טורף קדמון ענקי שיכול להשתמש בעמוד השדרה שלי כקיסם, כנראה שגם אני הייתי נראה ככה.
גם אחרי 20 שנה זה סרט טוב, אבל כמו שאמרת, כנראה היה עובר לא מעט שינויים בתסריט לו היה יוצא היום. ("במשך שתי דקות רואים רק מים רועדים בכוס עם רעש של צעדים ברקע? אתה צוחק עלי?! אני נותן לך רעד אחד של המים ואז מתפרץ טי-רקס שרוכב על כריש עם קרן לייזר על הראש and starts to blow shit up!").
פישלייק לביקורת.
כפי שציינתי בעבר, אם זה לא היה בתלת מיותר, הייתי שמח לצפות בו שוב על מסך גדול ("שוב", בהנחה שראיתי אותו בזמנו על מסך גדול) במחיר נורמלי.
ואיך אפשר לשכוח את סצנת כוס המים הרועדת.
אה, ושכחת את משקפי השמש בתיאור הסרט המודרני עם אופטימוס והחבר'ה.
ואם כבר, מה עם הקלאסיקות של יס פלאנט? אין סיבוב נוסף? אמנם אין סיכוי שיביאו את פארק היורה, אבל לא חסרים דברים מעניינים.
הקטע הכי טוב זה כשמתברר שהדינוזאורים תכננו ליפול בשבי.
(ל"ת)
המדען שנאבק בחגורה זה רמז מטרים
הוא לא מוצא את החלק בחגורה שאמור להיכנס לשני, אז הוא לוקח שתי "נקבות" וקושר אותן ביחד. Life finds a way.
http://www.cracked.com/article_20455_5-brilliant-clues-hidden-in-background-movies.html
אהבתי. תודה על הקישור
חבל שאין לי את הסרטים האחרים שם עכשיו בשביל לראות את זה.
מי הם הארבע שסימנו לא אראה
ולעזאזל למה?
הם אותם ארבעה
שראו את זה כבר כל כך הרבה פעמים שנמאס להם…
כי כבר ראיתי בדו-ממד, ולא התכוונתי ללכת לצפות שוב בתלת.
(ל"ת)
אני חושב שזה קצת מטעה
אני הייתי בטוח שאלה אנשים שלא ראו את הסרט
לאנשים שכן ראו עדיף לסמן כ- אהבתי, לא אהבתי, ככה ככה
השאלה היא אם מתייחסים לזה
כ"פארק היורה" בכלליות או רק להוצאה הנוכחית הספציפית בתלת מימד. כן, אני יודע מה הכותרת בדף הסרט, אבל מצד שני גם מצוין שזה סרט מס' 1 בסדרת פארק היורה.
ככה שחלק מסמנים שם לגבי ההוצאה הנוכחית (וזה בסדר), חלק מסמנים לגבי הסרט בכלליות (וגם זה בסדר).
מה עושים עם זה? לא יודע.
הייתי מבטל את הסימון
אך אין דרך לעשות זאת מבלי לבחור באופציה אחרת, ואני לא זוכר עד כמה אהבתי את הסרט.
איפה מפרסמים הודעות אוף טופיק? תודה.
(ל"ת)
בהודעה הדוחק"ו האחרונה.
כלומר כאן.
גם אני לא מתאפקת עם הנוסטלגיה
פארק היורה זו החוויה הקולנועית הראשונה שאני זוכרת בחיי. בטח ראיתי סרטי ילדים וכד' בקולנוע לפני כן, אבל רק אותו אני זוכרת כמכונן. הייתי אז בת 7 או 8.
אולי זה כי שני ההורים שלי לקחו אותי אליו ביחד כי אפילו הם רצו לראות אותו, אולי כי זה היה בהקרנה של עשר בלילה שהיתה הרבה מעבר לשעת השינה שלי, אולי כי זה היה אירוע מכונן כזה שכל הילדים בבית ספר דיברו עליו, ואולי כי אחרי זה המון זמן צחקנו על זה שהאיש לפנינו בתור לקולנוע ביקש כרטיסים לפארק היורֶה.
בכל מקרה, אחרי הסרט רצתי לקרוא את הספר והוא גם היה לספר הכי גדול שקראתי עד אותו יום.
יש לי הרגשה שאלך לראות אותו שוב עכשיו.
הוא חזר אליו ממש לא מזמן,
לפניו שנתיים ליתר דיוק. קראו לזה 'טינטין' וזה היה סרט הרפתקאות נפלא.
תהיה הוגן ל"פארק היורה 3"
הסצינה שקישרת אליה היא לא הפעם הראשונה שרואים את הספינוזאורוס. אם אתה רוצה משהו מקביל פחות או יותר לקטע מ"פארק היורה" הראשון שקישרת אליו, אתה צריך את הקטע כמה דקות לפני כן:
http://www.youtube.com/watch?v=n7cRx_7umjE
אני לא טוען שהיא טובה כמו סצינת הטי-רקס בפארק הראשון, אבל מוטיב ההולי-שיט בהחלט שם.
ועכשיו בגרסת היונקים:
פארק היוקה
וגם (בערך) גרסת הצמחים:
מתושלח
(אם כי מדובר על תקופת זמן קרובה הרבה יותר. ועדיין זה מדהים ומצית את הדמיון).
"המימד הנוסף לא מפריע, אבל גם לא מועיל בהרבה"
אני לא חושב שראינו את אותו סרט… ה-3D כאן נעשה כל כך טוב, ומצליח לייצר חוויה כל כך סוחפת ומלאה בעומק – כמו שראיתי במעט מאוד סרטים, כולל כאלו שצולמו במחשבה על תלת מראש – שזה היה באמת לראות את הסרט מחדש. אחרי הוגו זה ה-3D הכי אפקטיבי שראיתי, כולל אוואטר מבחינתי (והוגו היה חרא של סרט יומרני וארכני כגלות, אבל התלת היה הדבר היחיד שהפך אותו ללא-סיוט. וקצת סשה ברון כהן, אבל אני סוטה מהנושא).
דברים כמו תקרת הפלקסיגלס של הרכבים הממונעים בסצנת הטי רקס, הסצנות שמתרחשות על עצים, אפילו שוט די קצר של ולוסירפטור נופל לרצפה מנקודת המבט של תעלת האוורור – אלו ועוד הן סצנות כל כך הרבה יותר אפקטיביות בגרסה הזו, שאני לא מבין איך אפשר להגיד על הגרסה הזו שהיא מקסימום "לא מפריעה". היא עושה את הסרט לראוי לצפייה גם ב-2013, ומצליחה לחפות גם על האלמנטים שהתיישנו בו (ויש כאלו, למרות שהדינוזאורים נראים טוב לא פחות גם היום. בין היתר בזכות התלת).
אני מודע שהתעייפתי קצת מהאנטי המובנה והפבלובי הזה לתלת מימד. גם מלך האריות בתלת נעשה נהדר ובהחלט היווה סיבה טובה לראות שוב את הסרט בקולנוע (לא הייתי טורח כנראה בשביל הקרנת 2D). אז, זה בסדר להתנגד ל-3D, יש אנשים שפשוט לא נהנים מהאפקט או לא יכולים פיזית לחוות אותו כמו שצריך מסיבות שונות, אבל הם במיעוט הולך וקטן מסתבר. גם בביקורת עצמה הרי נאמר שהטכנולוגיה זינקה בצורה מטורפת מאז ימי ההמרות המזוויעות של אחרי "אוואטאר", אז אולי הגיע הזמן להפסיק להתנגד אוטומטית כשהמציאות משתנה.
אני כותב את זה בגלל שאילולא שמעתי דעות של אחרים שאני סומך עליהם כפי שאני סומך על עין הדג – לא הייתי רואה את זה שוב בקולנוע. וזה היה הפסד של ממש.
סרט נפלא!
זה בטח עצוב לומר שגדלתי על הסרטים של פארק היורה אבל זה נכון. אילו היום היו עושים אותו (ומתכוונים לעשות סרט המשך ב-2014) הוא היה יוצא קיטש דוחה ומשעמם ומונוטוני כמו רוב הסרטים שיוצאים היום לקולנוע.
ועכשיו כשעולם היורה מאחורינו
זה בהחלט היה קיטש דוחה, וטיפשי ברמות (לא טרחתי לראות את "נפילת הממלכה")
חחחח נפילת הממלכה.
מינימום כרך נוסף בסדרת "שר הטבעות".
איזה יופי
אז, במשך עשרים שנה אני יודע להגיד כמה ש"פארק היורה" הוא אחד הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים, אבל ככל שעובר הזמן אני נזכר פחות ופחות למה. בכל זאת, לא ראיתי אותו הרבה פעמים בחיי הבוגרים. וכשחשבתי על זה די דאגתי שערפילי הנוסטלגיה גורמים לו להראות הרבה יותר טוב ממה שהוא באמת, ובטח האפקטים הממוחשבים התיישנו ונו באמת אהבתי את השטות הזאת כשהייתי ילד?
ואז מצאנו סופסוף זמן לראות אותו (יס פלאנט, אתם יכולים להסביר לי למה יש הקרנות שלו רק בבוקר?). הלכנו אני, אשתי, אחותי הקטנה (שנולדה כמה חודשים לפני שהסרט יצא לקולנוע במקור) וחבר שאף פעם לא ראה את הסרט, אלא רק מכיר אותו מקטעים שהוא ראה פה ושם ואינספור רפרנסים ממקורות אחרים. ואחרי סדרה של טריילרים מביכים ברמות שונות, זה התחיל. ואז, בהדרגה לאורך שעתיים, הבנתי למה אני כל כך אוהב את הסרט הזה.
הסיבות רבות ומגוונות. אבל בשורה התחתונה, זה בעיקר בזכות סצינות כמו הרגע שבו גרנט רואה דינוזאור בפעם הראשונה. הן עשויות בצורה כל כך… אין לי מילה אחרת לתאר את זה מעבר ל"מדוייקת". הבעות הפנים וההתנהגות של הדמויות, המוזיקה, השוט שמטפס במעלה הצוואר של הברכיוזאורוס. אני לא יודע כמה פעמים ראיתי את הסצינה הזאת, והיא עדיין מעבירה בי צמרמורת של התרגשות.
וזה לא רק אני. אם לשפוט לפי התגובות של כל הילדים שישבו סביבנו (נו, שבת בבוקר ביס פלאנט, למה אתם יכולים לצפות), גם עליהם הסרט הזה אפקטיבי להחריד. חלק מהם ברחו החוצה בסצינות של הולוסירפטורים. ואני לא יודע עד כמה הבחור שראה את הסרט בפעם הראשונה נהנה (אבל היי, אולי הוא ירצה להגיב פה ולספר), אבל אם לשפוט לפי מה שכן דיברנו אחרי הסרט – גם עבור מישהו שפחות שוחה בנוסטלגיה הסרט עדיין מחזיק היום.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
האפקטים כמעט ולא התיישנו (ראינו את הטריילר לסרט הזה לפני "פארק היורה", שהדינוזאורים בו נראים כל כך הרבה פחות טוב מ"פארק היורה", שאם לא היו יותר מהם בסרט ההוא היה קשה לי להאמין שהוא מופק 20 שנה אחרי "פארק היורה" ולא לפני). הסרט, מבחינת הטכנולוגיה שהוא מציג, יחסית מחזיק גם היום (עד כדי פספוסים קטנים לפה ולשם, תיאוריות שהופרכו – חלקן עוד לפני שיצא "העולם האבוד", ואיזו סצינה עם "מכשיר המולטימדיה" ברכב שקצת מביכה בשנת 2013). התלת מימד – מיותר. אבל הוא לא גורע יותר מדי. בשורה התחתונה, אני ממש שמח על ההפצה המחודשת הזאת. לגמרי היה שווה לקום בשביל זה ביום שבת לפני 10 בבוקר.
בתור החבר שמוזכר – כן, אכן מאוד נהנתי אפילו שלא היתה משולבת בעניין טיפת נוסטלגיה. מרגישים שזה סרט שנוצר בשנות ה-90 מבחינת הקצב והזמן שעובר עד שמגיעים קטעי האקשן, אבל אני לא אומר את זה כדבר רע – pacing זה חשוב. לא היה מזיק לקצת יותר סרטים היום להיות יותר סבלניים.
כן היו כמה דמויות / דיאלוגים שהרגישו שחוקים או tropes שיכולתי לחזות מקילומטר, אבל בהינתן שיש סיכוי לא רע שזה הסרט שהמציא את אותו trope, אפשר בהחלט לסלוח לו.
והדינוזאורים, רוב הזמן, נראים מצוין, גם היום. והמוזיקה משובחת.
גרנדיוזיות ומינימליזם.
אתמול בלילה סיימתי לקרוא את The Mist, נובלה מצוינת של סטיבן קינג שזכתה לעיבוד מצוין לא פחות לקולנוע בידיים של פרנק דרבונט. הסיפור הזה רק עזר לחדד את הנקודה שרד נגע בה בביקורת: היום הכל כל כך גרנדיוזי ולפעמים שוכחים ש- less is more. ככל הנוגע למפלצות, עדיף להיחשף אליהן במידות קצובות ומבוקרות. זה פשוט מפחיד יותר ככה.
והנובלה הזאת רק הזכירה לי את הסרט וגרמה לי להבין שזה אשכרה היה הסרט הגדול האחרון שצפיתי בו שנקט במה שניתן לכנות "גישה של פעם". מאז לא יצא אף סרט ששיחזר את הסגנון הזה. ואין מה לעשות, יש משהו מפחיד יותר בקבוצה של אנשים שלכודים בסופר ומנסים להבין מה הולך עם כל הערפל הזה בחוץ ומה זה הדברים שנמצאים בו.
אני רוצה לצפות ב- Monsters שכבר הוזכר כאן כסרט שממשיך את המסורת וצפיתי גם ב"צייד הטרולים" שהיה חביב. השאלה היא האם למישהו יש המלצות נוספות לסרטי מפלצות מהזמן האחרון שמשתמשים בסגנון הזה?
שאלה למביני עניין
עד כמה המדע הבדיוני המוצג בסרט הוא בדיוני היום? האם באמת תהיה אפשרות אי פעם ליצור דינוזאור?
מביני עניין אומרים שכנראה לא, אבל אולי בערך (chickenosauruses). ויש גם ספר (מספרים שהוא מוצלח. לא קראתי).
כמו בסרט - לא,
כי מולקולות ה-DNA לא שורדות מספיק זמן. אפילו אם באמת תמצא יתושים מאובנים עם דם דינוזאורי, מולקולות ה-DNA כבר יתפרקו ואי אפשר יהיה לייצר מהן דינוזאורים.
אוקיי.
מהידע המוגבל שלי בביולוגיה, עם האבולוציה תכונות האופי של האבות לא נעלמות, אלא פשוט "נכבות". כמו שאמר הבחור בהרצאה שעומר קישר אליה, אפשר "להדליק" תכונות מסויימות. אולי ככה אפשר יהיה ליצור דינוזאור?
אני יודע שב-21 שנים מאז שהסרט יצא, המדע עשה צעדי ענק בכל מה שקשור לגנטיקה. מעניין אותי אם יש דרך תיאורטית ליצור דינוזאור לפי מה שידוע לנו היום.
בניגוד לג'ק הורנר, אני לא מדען שמתמחה בגנטיקה
אז מן הסתם אני לא יכול לתת תשובות טובות יותר ממה שהוא נותן. ככל שאני מבין, אפשר יהיה (תאורטית) "לבנות" יצורים ממקטעי DNA, אבל לא תוכל אף פעם לבנות דינוזאור, אלא ליצור שחזור של דינוזאור, שאולי דומה למקור ואולי לא כל כך – וזה יהיה אפשרי באותה המידה כמו ליצור חיות שמעולם לא היו קיימות (חד-קרן!).
הנה משהו שכתבתי פעם בנושא, שמראה שהנושא הזה פחות מדע-בידיוני מכפי שהוא נשמע: בקנה מידה קטן בהרבה, הוא מתרחש כבר היום. אף אחד לא בונה דינוזאורים, אבל בונים צמחים שמאירים בחושך!
נהה. תקרא לי כשיעשו דינוזאורים שמאירים בחושך.
ככה יהיה לי לפחות סיכוי לדעת שהם באים.
זה נראה טוב. וזה סרט על פסאודו הנדסה גנטית.
(ל"ת)