ביקורת: עולם היורה – עולם חדש

למרות שמו, הסרט החדש בסדרת "עולם היורה" לא מחדש שום דבר.
שם רשמי
עולם היורה: עולם חדש
שם לועזי
Jurassic World: Dominion
סרט מס' 6 בסדרת פארק היורה

"עולם היורה: עולם חדש" הוא סרט מיותר.

עכשיו, להיות מיותר זה לא בהכרח בעיה. אפשר להניח שגם "עולם היורה" הראשון מ-2015 לא היה ממש נחוץ, אבל זה היה סרט סבבה שסיפק שעתיים מהנות וענה – גם אם באופן צפוי – על השאלה "מה אם אנשים היו מטומטמים מספיק כדי לחשוב שעוד פארק דינוזאורים זה רעיון לא רע?". הבעיה היא שהסרט החדש הוא לא רק "לא נחוץ", אלא גם עונה על שאלה שונה לחלוטין: "מה אם התסריטאים היו חושבים שהצופים מטומטמים מספיק כדי לחשוב שאותו סרט פעם נוספת זה רעיון לא רע?"

כי זה "עולם חדש": עוד מאותו הדבר, אבל בדיוק אותו הדבר, בלי בדל של ענין חדש או משהו מסקרן. הסרט אולי מנסה בהתחלה להתחפש למשהו אחר, אבל זה קודם כל הופך את המערכה הראשונה למבולגנת להחריד, ואחר כך גורם לתחושת נבגדות כשמבינים שזו רק תחפושת.

אז איך זה מתחיל? רע. קודם כל, כי מסתבר שכל תחושת ה"הכל הולך לעזאזל" עימה יצאנו בסיום הסרט הקודם לא ממש היתה מוצדקת, כי בעצם אין בעיה שדינוזאורים יסתובבו חופשיים בעולם שממשיך להתנהל פחות או יותר אותו הדבר. אבל מילא זה – הצורה בה הסרט מספר לצופים את מה שהם צריכים לדעת היא אחת השנואות עליי: מונטאז' עיתונאי. אין. פתרון. עצלני. יותר. להעברת. מידע. ממונטאז'. עיתונאי. פשוט אין. בשלב מסוים הוא מפסיק אפילו להעמיד פנים שהוא באמת מונטאז' ששודר היכנשהו בעולם של הסרט, וכמעט מודה במפורש שהוא הוכן בשביל הצופים.

ומילא אם מה שמסופר במונטאז' הזה היה מעניין, או היה עושה את העבודה. הוא לא זה ולא זה: הצופים רואים קטעים בודדים של דינוזאורים תוקפים עוברי אורח פה ושם (רובם הופיעו בסרט הקצר "הקרב בביג רוק" שהוציא טרוורו לפני כמה שנים), ושומעים שיש גוף מסחרי גדול בשם "ביוסין" שקיבל בלעדיות מרוב הממשלות על נושא הדינוזאורים ומקבץ אותם במתחם-שקר-כלשהו-איפשהו, כי למה להשאיר את הדינוזאורים בגלובוס בצורה שבאמת תאתגר את בני האנוש. והיי, הנה ראש ומייסד התאגיד הבכלל-לא-מרושע הזה, מה-שמו-נבליהו! ואם תחפשו בוויקיפדיה תגלו אפילו שהדמות הזו הופיעה (בגילומו של שחקן אחר) כבר בסרט המקורי! המשכיות!

כאמור, המונטאז' הזה אפילו לא מכין את הקרקע כמו שצריך, כי מיד אחר כך הסרט מקפץ בצורה מבלבלת ברחבי הגלובוס כדי להציג לנו בצורה מרושלת את הנפשות הפועלות שרובן חוזרות מהסרטים הקודמים: מאמן הרפטורים אוון גריידי (כריס פראט האנמי לגמרי) והחברה שלו קלייר (ברייס דאלאס הווארד האנמית רק קצת פחות) מגדלים בשומקום את מייזי (איזבלה סרמון), הנערה המסתורית מהסרט הקודם, ושומרים בסביבה על בלו, הרפטורית שמחבבת את גריידי משום מה. אחרי השתיים האחרונות רודפים כל העת בעלי אינטרסים בעלי ממון.

במקביל, ברחבי אמריקה מתפשטת מגפת ארבה אימתנית שמורכבת מפרטים בגודל מפלצתי, ונדמה שיש לתאגיד ביוסין קשר אליה. דוקטור אלי סאטלר (לורה דרן) מתבקשת לחקור את הנושא, וכיוון שזה משעמם לעבוד לבד היא מגייסת גם את המדען אלן גרנט (סם ניל). הם נעזרים בדוקטור איאן מלקולם (ג'ף גולדבלום), שמשמש משום מה כיועץ לתאגיד ביוסין.

אז כן, בהתחלה זה נראה כאילו יהיה לסרט משהו להגיד בנושא… כלשהו. אבל ההתחלה המפוזרת (יכלו להביא עורך טוב יותר, בחיי) מתבררת כלא משתלמת, כי הסרט אמנם זוקף את ראשו במערכה האמצעית, אבל אז מתרסק במערכה שלישית ארוכה, ארוכה, ארוכהההההה, שכל כולה "דינוזאורים!!!!!!!!!"

וכן, לפני התלונות, בואו נעצור רגע ונפרגן למערכה האמצעית. היא היעילה ביותר בשני קווי העלילה: השלישיה ניל-דרן-גולדבלום עושים שטויות במתחם של ביוסין ונהנים מכל רגע, והבמאי קולין טרוורו נזכר פתאום שבעצם להכניס אקשן דינוזאורים לאזור של ציליוויזציה מתקדמת זה דווקא רעיון מעניין. ההבטחה הזו לאקשן חוצה ז'אנרים תפסה אותי עוד מהטריילר, ואכן, סיקוונס האקשן במלטה עם פראט ודאלאס-הווארד הוא מוצלח ממש: דמיינו את סיקוונס הפתיחה של "לא זמן למות", רק עם דינוזאורים. זה מגניב כמו שזה נשמע.

אבל אחרי שמוסיפים לתוך העיסה שהיא הסרט הזה עוד כמה דמויות שטוחות כמו פיתה ומתקדמים לעבר הסוף הגדול, אנחנו מגלים שהוא עוד רחוק; ויותר גרוע, שהוא משעמם.

המערכה השלישית, יובהר בזאת, לא רעה כסרט דינוזאורים. היא פשוט לא עושה שום דבר שלא ראינו עד עכשיו בחמשת הסרטים הקודמים, והדרך אליה כל כך ארוכה ומפותלת שזה מרגיז. אחרי ש"סתם" דינוזאורים כבר לא היוו איום מספיק גדול עבור הסדרה, ב"עולם היורה" הראשון האתגר החדש היה דינוזאורים שמעולם לא התקיימו אלא תוכננו גנטית. הרעיון הזה הגיע למיצוי מוחלט בסרט השני, וכעת לא נותר ליוצרים שום רעיון להתמקד בו, אז הם עשו אחורה פנה, לא חידשו כלום וקיוו שהמגניבות של איחוד הכוחות עם כוכבי העבר תסתיר את הגנריות. היא לא. שני הדברים היחידים שיש לי לומר להגנתם של מרדפי הדינוזאורים בחלקו האחרון של הסרט הם שמי שראה את הפרולוג של הסרט ששוחרר לאינטרנט כבר די מזמן (והושמט בסוף מהסרט עצמו) ייהנה מסגירת מעגל חביבה, ושהסרט עושה שימוש טוב בדינוזאור מכוסה נוצות, מין ברווז ממש גדול וממש מכוער שמופיע לראשונה בסדרה.

אבל מילא תחושת ה"ראינו את זה כבר". אני לא תמיד מתנגד למנה שנייה של גלידה שאני אוהב. הבעיה המהותית פה היא תסריט עצל ונוראי שמצליח, למשל, לקחת את אחד הרגעים המטומטמים מהסרט הקודם ולהפוך אותו למטומטם אפילו יותר. ואם פיתולי עלילה כאלו לא מספיק גרועים בשבילכם, אז הסרט גם מבצע את הקטע המרגיז של "בואו נסווה את העצלות שלנו במחוות לסרט המקורי". זה מעצבן פעמיים: קודם כל, כי זה נעשה צפוי הרבה יותר מדי מוקדם, אבל בעיקר כי זה מכריח דמויות להתנהג בטיפשות מתסכלת.

אז כן, הפרק הסוגר של הטרילוגיה המודרנית עם ה"יורה" לא משהו. אם הסרט הראשון בה היה בעצם רימייק-להלכה חביב שעבד היטב כי הוא עשה את מה שאהבנו פעם אבל קצת אחרת, והפרק השני שכבר היה מטופש להחריד נהנה לפחות מבימוי פנומנלי של ג'יי. איי. באיונה ומצילום מרהיב של אוסקר פאורה – הרי שעכשיו כל הסטנדרטיות הזאת שמסביב לא מצליחה להסתיר את חוסר היצירתיות שפושה בכל פינה. זה לא גרוע, זה אפילו יעיל לרגעים – אבל זה פשוט מיותר.