טוב, אולי די להתייחס לכל במאי שאומר משהו נגד מארוול?

היום בחדשות: אנשים לא אוהבים דברים.

להלן תקציר הימים האחרונים והסערה בכוס אינטרנט שלהם: סקורסזה, באחד מהראיונות במהלך קידום הסרט החדש שלו, אמר ש"הוא ניסה לראות את הסרטים של מארוול – אבל לא הצליח. הם לא סרטים, יותר פארק שעשועים" (אולי לא ציטוט מדויק, אבל זו רוח הדברים). הדבר הוליד רעש ברשת, כי כמובן, וכל מיני במאים החליטו גם להתייחס לאמירות שלו, כי למה לא, אבל למזלי באתר לא התייחסנו לזה כי למה להתייחס לזה? אנחנו אתר על קולנוע, לא אתר "מה מרטין סקורסזה עשה היום". אלא שאז, גם פרנסיס פורד קופולה נכנס לתמונה ואמר ש"מרטין סקורסזה עוד היה נחמד, הסרטים האלה הם נאלחים". גם במקרה הזה, כל מיני במאי מארוול הגיבו, והבולט מכולם היה ג'יימס גאן שאמר משהו כמו "בטח גם סבא שלכם אמר שסרטי גנגסטרים הם נאלחים וזה לא היה נחמד" (מה שסביר) ו"אני לא מאמין שדווקא סקורסזה, שאנשים החרימו את סרטו על ישו בלי לראות אותו, עושה את אותו הדבר לי!" (שזה לא סביר, כי זה לא מה בדיוק שקרה כאן). כשהתחלתי לכתוב את הכתבה הזאת זה נעצר שם, אבל עכשיו הצטרפו למסיבה גם קן לואץ', שקרא לסרטים "משעממים" ו"חסרי קשר לאמנות הקולנוע" ופרננדו מאירלס ("עיר האלוהים") שאמר שהוא "לא מעוניין" בסרטי גיבורי על (ואז, שנייה לאחר מכן, ציין שהוא חשב ש"דדפול" הוא סרט ממש טוב. החלטי, הבחור) ועכשיו אולי כן כדאי שנגיד משהו בנושא, משהו כמו, נניח:

אולי בוא נפסיק לייצר כותרות מדברים שאינם חדשות? 

כלומר, אני מבין שמדובר בשני קולנוענים חשובים (ואז עוד שניים קצת פחות) ואני כמובן רואה את הערך של זה במובן הקליקבייטי כי זאת כותרת נהדרת, אבל האם באמת "זקן בן 80 לא מתלהב במיוחד מסרטים שמיועדים לאנשים שצעירים ממנו בחמישים שנה לפחות" זאת כותרת? 

הרי, מה לעשות, לא כל הסרטים נועדו לכל האנשים. זה עובד גם הפוך: רבים מהצעירים לא ממש מתחברים לקולנוע שסקורסזה מעריץ מילדותו: הסרטים של אותה תקופה נראים ישנים מדי (בין אם בעשייה או במסרים) ופשוט לא עובדים עבורנו. כן, יש לא מעט שכן לומדים להעריך ולהעריץ סרטים כאלה: אבל זה בדיוק מה שזה – תהליך למידה. מי שקולנוע לא בוער לו בעצמות לא יגיד לחבר'ה שלו "יאללה, מה אתם אומרים נשים איזה קלאסיקה סובייטית מ-1922 ככה?" 

ותראו, זה אמנם לא נחמד החלוקה לגילאים שאני עושה פה ואני בטוח שיש סבים וסבתות מגניבים שבאים להקרנות בקוספליי של קפטן אמריקה או משהו, אבל בכלליות – האם הסבים של רבים מכם מתלהבים מסרטי מארוול? אני אהמר ואגיד שכנראה שלא. יותר מזה – האם ההורים שלכם מתלהבים כל כך מסרטי מארוול? אם אתם באזורי העשרה, אולי. אבל נראה לי שמגיל 50 ומעלה מסתכלים על התופעה הזאת במעין משיכת כתפיים קולקטיבית. אז למה אנחנו צריכים להיות מופתעים כשזה תופס גם לבמאים? בטח ובטח במאים ששיא היצירה שלהם הייתה בתקופה שבה הם חתרו נגד שיטת האולפנים והאמינו בכוח של במאי – ועכשיו רואים איך הכוח חוזר שוב לעבר האולפן. 

ואתם יודעים מה, מילא אם סקורסזה היה ראשון בתור להגיד ולהוציא מליבו משהו שרבים חששו להגיד. אבל הטענות של סקורסזה וקופולה הן לא ממש… חדשות. טענות נגד מארוול נשמעות באופן תדיר כמעט בכל מקום שמדבר על קולנוע: על פס הייצור שלהם, על החזון האולפני ולא הבימאי, על הגנריות הבטוחה הזאת שיש ברוב המוחלט של הסרטים שלהם – סקורסזה לא מספר לעולם משהו שהוא לא שמע לפני כן (ולהגנת סקורסזה: הוא גם לא ממש רוצה. שאלו אותו שאלה, הוא ענה, ופה זה נגמר מבחינתו. זה האחרים שתפסו על זה טרמפ). 

לכן, השאלה היא למה אנחנו בכלל צריכים להתייחס לזה? למה זה חדשות? כי זה סקורסזה? אני לא חושב שצריך להתעלם מכל מה שבמאים אומרים: התחזית של ספילברג לגבי סוף הקולנוע הייתה מעניינת, לכל הפחות. אבל אין באמירות נגד מארוול שום עניין, הן לא חושפות משהו חדש, לא יוצאות באיזה הצהרה נבואית לגבי סופם והן אפילו לא מעניינות כמו הביקורת של אלמדובאר נגדם שהם לא מספיק "סקסיים". סקורסזה אומר שהוא לא מתחבר, מה שלגיטימי לחלוטין, וקופולה אומר שהוא לא מתחבר, אבל בדרכו הקצת יותר בוטה. אני לחלוטין בעד קיום דיון על המעלות והחסרונות של סרטי מארוול, כמובן – אבל למה זה צריך להיות בפריזמה המטופשת הזאת, שמראש מצמצמת את הדיון?

לכן, במקרה ועוד איזה במאי יחליט לקפוץ עם הדעה שלו על סרטי מארוול, ובהחלט נראה שזה הכיוון: אל תשתפו. אם יש לכם בלוג או עיתון – אל תהפכו את זה לכותרת. אני יודע, אני יודע, קליקים זה כסף וכסף זה מזון בסוף החודש אבל בבקשה: זה לא חדשות, זה לא שווה את הזמן שלנו, אין בזה שום ערך אמיתי והגיע הזמן שנפסיק להעמיד פנים שזה כן.