במקור: Michael Clayton
תסריט ובימוי: טוני גילרוי
שחקנים: ג'ורג' קלוני, טום ווילקינסון, סידני פולאק, טילדה סווינטון
התעוררתי היום בבוקר קצת יותר מאוחר ממה שתכננתי, אז לא התגלחתי לפני שיצאתי לעבודה. התלבטתי קצת מול המראה האם אפשר באמת ללבוש קורדרוי חום ומעליו מעיל שחור, או שזה נראה מדכא מדי ומתנגש עם הג'ינס. נסעתי לעבודה, התנועה היתה דלילה ממה שציפיתי, אז הגעתי מוקדם, אבל עדיין בחרתי לחנות בחוץ ולא בחניון, כי האוטו קצת מלוכלך ואולי הגשם ינקה אותו.
בקוראכם את הדברים, אני מתאר לעצמי שחלקכם חיכה לפואנטה; חלק אחר חיכה להסבר מי אני; אחרים אולי חיכו להודעת "האהא אני האקר ומעכשיו עין הדג זה בלוג משעמם", או לדרך כלשהי שבה הפסקה תתקשר לסרט 'מייקל קלייטון'. העיקר שבסוף כולם היו מאוכזבים.
זאת בדיוק ההרגשה שתהיה לכם בזמן שתצפו ב'מייקל קלייטון'.
כמו רוב הסרטים, גם הסרט הזה נפתח בכמה סצינות שנועדו לתת את הטון. כמו הביקורת, גם הן בעיקר מבלבלות את הצופה ומבטיחות דברים שלעולם לא ימומשו. על רקע הקרדיטים בתחילת הסרט, דובר בלתי נראה מספר על התגלות כמעט-דתית שעבר. קאט להרבה עורכי דין בחדר ואישה מזיעה בכבדות בשירותים. קאט למייקל קלייטון, הלא הוא ג'ורג' קלוני, משחק פוקר, ואחד השחקנים מציק לו עם סיפור מהעבר. קאט, קאט, קאט ופתאום מופיע הכיתוב "לפני ארבעה ימים". נו, אז לא נותר לי אלא לשקוע בנוחות בכיסא ולראות את סיפורו של מייקל קלייטון, עורך דין ושחקן פוקר לא מגולח במיוחד, ואיך הוא מתקשר להרבה עורכי דין ואישה אחת מזיעה.
במהרה מתברר שמר קלייטון הנ"ל הוא עורך דין למבצעים מיוחדים. התמחותו הרשמית היא אמנם דיני ירושות, אבל המומחיות האמיתית שלו היא בקרת נזקים, לאנשים שיכולים להרשות אותו לעצמם. אם למשל תוך נסיעה ברולס המפואר שלכם פגעתם במישהו באישון ליל, קלייטון הוא אותו אדם שמגיע תוך 20 דקות, פורק את התיק ומודיע לכם שהוא מבין שיש בעיה, ובואו נראה איך אנחנו יוצאים מזה. מייקל קלייטון לא מחולל ניסים, הוא פשוט יודע להוציא את המיטב במסגרת הנתונים הקיימים: להרים טלפון לחבר שחייב טובה, להציע בקשיש לאדם הנכון, ובעיקר לדבר הרבה – כל אלה כלי עבודה כשרים, שבהם הוא עושה שימוש בלי היסוס. אבל לביים מוות של מישהו, להעלים ראיות, או אפילו לתקוע את טחנות הצדק בכוונה תחילה בעזרת טכניקות התדיינות ארכניות – אלה אסורים.
במציאות כמו במציאות, גם למייקל קלייטון יש כמה בעיות מאד לא זוהרות, וביניהן העובדה שהוא מתקרב לגיל 45 ופנסיה אין. עבודה יש, תודה לאל: החברה שבה עובד קלייטון עוסקת מזה שש שנים בתיק "יו נורת"', שבו היא מגנה על תאגיד ענק המואשם בכך שהוא מייצר דשן המרעיל מי תהום. על התיק ממונה אחד ארתור אידנס (טום ווילקינסון), פרקליט ותיק וחבר אישי של קלייטון, שבבוקר בהיר אחד, באמצע תצהיר כזה או אחר בחדר מלא אנשים חשובים ולחוצים, מתפשט ומצהיר על אהבתו לאחת מהתובעות. זו הבעיה שקלייטון נשלח לסדר, ובאמתחתו ארבעה ימים, ילד מאישתו לשעבר וחיוך שרמנטי.
הסרט שומר על טון מציאותי לכל אורכו, מה שמכתיב סגנון משחק מאד מאופק ומשכנע של קלוני, ועלילה שלא מחייבת סספונד כמעט באף נקודה. התאגיד רשע – אבל במידה, האנשים הטובים טובים במידה, והבעיות הן בעיות שכל אחד יכול להתחבר אליהן, בתנאי שהוא עו"ד גרוש בן 45, כמובן. קלייטון משחק פוקר ומפסיד, כי רוב בני האדם לא יודעים לשחק פוקר היטב, והוא אחד מהם; קלייטון חייב כסף וצריך לשלם את כולו, כי המאפיה לא מוותרת לאף אחד; קלייטון מנסה לקמבן יציאה עם הילד לסרט וגם להספיק קצת עבודה תוך כדי, והילד קולט שהוא לא מרכז העניינים ומבקש לחזור הביתה, כי יותר קשה לעבוד על ילדים ממה שנראה. יש בסרט סיפור על בעיה משפטית שעו"ד מנסה לפתור, וברקע יש הרבה כסף – כי זה הרקע של מאבקים משפטיים שמערבים תאגידים גדולים, ולא כי זה מסעיר או כי בסוף זה יאפשר לפתור את כל בעיות העולם.
אבל זו גם מפלתו של הסרט: אין בו רגעים ממש גדולים. אין בו הירואיזם, מעללי הקרבה עצמית או תהפוכות גורל מדהימות. אין פה אף רגע שמוציא מישהו גדול מהחיים. לחובבי המינימליזם הסרט יהיה חגיגה, לחובבי האסקפיזם – אסון. רוצה לומר, אין בסרט שום בעיות טכניות. המשחק, בעיקר של טום ווילקינסון, מעולה. התסריט הוא אחד האמינים שראיתי. הצילום לא מתחכם ודי אפקטיבי. אבל כשמנצלים את כל המרכיבים המעולים טכנית האלה לעשיית סרט שזה הטון שלו, חווית הצפיה בסרט מזכירה קריאת עיתון: שמעתי על משהו שקרה במציאות לאנשים שהם לא אני, ועכשיו איפה הספורט.
מזל''ט על ביקורת ראשונה
מעניין שהסרט שומר על איפוק ומינימליזם, בעוד הטריילר הציג אותו כמותחן פעולה בסגנון "הנמלט". גם העובדה שטוני גילרוי חתום על תסריטים כמו טרילוגיית ג'ייסון בורן וארמגדון, תרמה לרושם כאילו מדובר בהפך הגמור ממה שהביקורת מציגה.
מעולם לא סמכתי על עורכי טריילרים פחות מעכשיו.
אחלה ביקורת
סטריאוטיפ חדש נוצר:
עו"ד גרוש שמגרד את ה- 45+ילד.
זה עבד ב"מכושפת".
היי
אהבתי את הביקורת הזו.
היא יפה.
לא לחלוטין מסכימה
הביקורת קלעה בול לחלק הראשון של הסרט – זה שבו אתה שואל את עצמך: "מי זה הקלייטון הזה, ומי החליט שהוא הדמות הראשית בכלל? הזקן המתפשט יותר מעניין".
אבל אז הסרט פשוט עושה תפנית של 180, ואתה מבין כמה מייקל קלייטון גאון, וכמה זה תפס אותך בהפתעה.
אני לא אספיילר, אבל בעיניי הסרט כן הצליח להביא אותה בקונספירציות ובתפניות. הוא עשה את זה בשקט, בלי סצינות אקשן מופרכות, בלי קרבות אפיים או מוזיקה אובר-דרמטית; אבל אי אפשר להגיד שהוא היה מינימליסטי, ואי אפשר לומר שכל עו"ד גרוש בן 45 + ילד יוכל להזדהות עם הסיפור, כי – באמת, כמה עורכי דין גרושים בני 45 +ילד, שמתמחים בירושות, מנסים להתמודד מול המאפיה ומול תאגידי ענק שלא בוחלים באמצעים, ועוד בכזה סטייל?
לדעתי גדולתו של הסרט, היא בכך שהוא מביא סיפור מעניין ומלא תהפוכות בצורה אמינה וריאליסטית. אתה אולי מרגיש שאתה קורא עיתון, אבל בעיתון יש את אחד מהסיפורים הכי מרתקים ששמעת בחיים שלך, ואתה בכל זאת מאמין לכל מילה.
מבקר נולד?
מזל טוב! ביקורת כייפית לקריאה (יותר מעיתון…)
זה היה הסרט המשעמם ביותר שראיתי בשנה הזו
המחצית הראשונה לא מובנת כלל, הסוף אנמי, ומשחק בינוני ומטה.
זה היה הסרט המשעמם ביותר שראיתי בשנה הזו
מה לא ברור במחצית הראשונה?
אחלה ביקורת!
ביקות מעולה
זה נדיר שביקורת מכסה את הסרט גם לשלילה וגם לחיוב. אני, בתור אדם שנהנה מהסרט, מוצא אותה מדוייקת מאוד, כי התחברתי לסיטואציה בסרט מגלל מידת המציאותיות שלה (והמחשק והכתיבה המעולים). אנשים שהשתעממו (או עשוים להשתעמם) מהסרט יראו גם את החלק הרלוונטי להם בביקורת – שהסרט איטי ומינימליסטי. והדואליות הזאת היא דבר מאוד חשוב בביקורות לעתים קרובות מתפספס.
-האשף הדגול
תודה למברכים
תודה למברכים
אנטרקס?
אנטרקס?
*ה*אנטרקס?
אחלה ביקורת, גם אם אתה לא האנטרקס.
תודה למברכים
איכות הביקורת משתנה בהתאם לסטג האנטרקס?
-האשף הדגול
בשביל ביקורת כזו אני יכול לקרוא עיתון
…רוצים משהו קצת יותר מבריק…ביקורת טובה אבל מאוד יבשה ועניינית…רוצים קצת הומורץ
היי, פה לפחות אתה לא משלם אגורה.
אגב, אחלה ביקורת מקורית, מצטרף לברכות, כן ירבו.
תחליף לגלולת שינה
סרט שמרגיש כל כך ארוך, משעמם נורא.
פשוט נורא.
נורא ואיום.
מזמן לא קרה שישבתי בסרט בקולנוע, בוהה במסך ומחכה שיגמר כבר.
אני אומר לכם, הכמויות של האנשים שעזבו את האולם זה פשוט לא יאומן, בשלב מסויים כבר הרגשתי שאני בהישרדות והסיבה היחידה שנשארתי עד הסוף הייתה כדי שני אנצח ואשאר אחרון באולם!
כן, עד כדי כך המצב היה קשה.
ראיתי את הסרט המשעמם, חסר כל עניין, שלא קורה בו כלום וכשיצאתי מישהו שאל אותי על מה הסרט…בחיי שלא ידעתי מה לענות לו, אין לי שמץ של מושג מה היה שם, רק שזה כל כך לא מעניין!
אני ממש התפלאתי מהבחירה של ג'ורג' קלוני להשתתף בפלופ הזה.
הדבר היחידי שהיה חסר לי בביקורת זה השורה הסופית: לא ללכת.
הייתי משלם 35 שקלים נוספים כדי שיחזירו לי את השעתיים המבוזבזות האלה.
הביקורת נהדרת ומדויקת, הסרט מתסכל
הרעיון היה לצפות בסרט עם אחי ואשתו (נדמה לי שהתאומה שלי הייתה חולה ולכן לא הצטרפה אלינו – ובחוכמה). סקרתי את כל – והאמינו לי את כל – הסרטים שהוקרנו באותה עת בחיפה ואת הביקורות עליהם, ומייקל קלייטון היה הסרט האחד והיחיד שנראה ראוי לצפייה – בעל עלילה מפותלת, דמויות מקוריות וסיפור מוסר על אדם הנקלע לסמטה ללא מוצא ונאלץ לראות נכוחה את חייו. מבטיח, לא? ומקיים גם מקיים. אם כך מדוע תחושת שיממון עולה לה במהלך הסרט ופתאום כבר לא אכפת? האם כיוון שהמשחק של קלוני כה מאופק (ויש לומר בשבחו – אין בו שמץ מן הממזריות הכוכבית שלעתים הוא מקרין) עד שהדמות שלו אינה מתפתחת כלל במהלך הסרט, ואנו אבודים עמה?
נראה לי שכאשר עורכי הסרט צפו בסרט הכמעט מוגמר גם הם הנהנו בייאוש שהם משתעממים אימים. כדי להגביר את הדרמה הם נאלצו לנקוט פתרון עריכה שחוק וידוע – הפרולוג שהוא למעשה אפילוג, או במילים אחרות "ניתן לכם בתחילת הסרט רמז מהסוף ואין סיכוי שלא תישארו עוד 115 דקות כדי להבין אותו". קצת בטרם נכתב "לפני ארבעה ימים" יש מהלך דרמטי שאמור לגרום לנו לאחוז בקצה המושב ולייחל במתח לקראת הפתרון בסוף הסרט. אך מה לעשות, גם זה לא עוזר. במהלך הסרט ראיתי כיצד אנשים שוקעים להם במושבי בית הקולנוע, ממתינים להם בניחותא (כמוני) לסצנה הבאה או נחים מעמל יומם. עצם העובדה שהתקתי את מבטי מהמסך במהלך הסרט מעידה על הבעייתיות שבו. יתרה מכך, לא רק שלא היינו מתוחים לקראת הסוף, הוא גם היה קלישאי להחריד! עד הסצנה הזו לפחות יכולתי להתנחם בכך שלא יכולתי לנחש מה יהיה המהלך הבא, גם אם עובדה זו לא גרמה לי להתרגשות כלשהי כשפריים החליף פריים (ייתכן שהיו מהלכים נוספים צפויים בסרט, אך מוחי כבר מחק את הסרט מזיכרונו, וזו לא הייתה עבודה קשה). לסרט היה פוטנציאל רב, ולכן אכזבתי הייתה גדולה.
התנחמתי בכך שטילדה סווינטון שיחקה מצוין, כאישה בודדה בעולם גברי ותאגידי הפועלת כנגד המוסר שלה (שניכר שכבר היה מעורער) כדי לשרוד בעולם זה ולהגן עליו, גם אם הוא לא ראוי לכך.
לסיכום, מדובר בסרט DVD מובהק לבית (המסך הגדול אינו משפיע עליו מטוב ועד רע, לפיכך מדוע לצאת ביום קר מהבית ולהוציא כסף?).
מה שהפריע לי בסרט:
מתי בפעם האחרונה ראיתם ברחוב פרסומת לחברת מוצרים חקלאיים?
(חוץ מזה, אחלה סרט, ובכלל לא משעמם).
זה לא סתם ''פרסומת ברחוב''
זה השלט האלקטורני של נאסד"ק [1]. דווקא הגיוני שחברה הנסחרת בנאסד"ק תפרסם שם – זה לא מיועד ללקוחות, אלא למשקיעים.
אנטרקס?! אנטרקס מפורום מג'יק?
מה אתה עושה פה, אחשלו?
לא, אנטרקס מטירת אנתרקס.
דווקא כן
וגם מפורומים אחרים, אבל בשביל זה אלוהים ברא את ההודעות הפרטיות באותם פורומים.
רגע, אז אתה מדבק?
(אהה, אין כמו הומור איכותי לסיים איתו יום עבודה)
סרט מצוין
אני עוד לא ראיתי כאן מישהו שחושב שזה סרט מצוין
אבל אני רוצה לומר כאן בקול גדול שזה פשוט סרט טוב, ואפילו טוב מאוד.
נכון שבשנים האחרונות ניתקלנו כאן בכמה וכמה מותחנים בהם האדם הקטן נאבד בתאגיד הגדול והרשע, בהם "הגנן המסור", "משחק המושבעים", ואפילו הדרמה "אירין ברוקוביץ"', ועוד.
גם כאן יש אדם קטן טוב(באופן יחסי) ותאגיד גדול ורשע (מאוד), אבל היופי בסרט הזה שהוא מהלך כל הזמן על הגבול בין מותחן על תאיגידים, לבין דרמה אמיתית ורגישה, גם אם מחוספסת, על משברים, על משפחה, על הגשמה עצמית.
נכון שהסרט עמוס נושאים, אולי מדי: גם ילד מנישואים שנסתיימו, גם אח אלכוהוליסט, גם התמכרות להימורים, גם מוסר אישי שעומד במבחן, גם נאמנות לאמת, גם חברות בין גברים, גם הגשמה עצמית במקום העבודה, מחלות נפש, גם קפיטליזם, גלובליזציה, עולמם המושחת של עורכי הדין, ועוד ועוד.
אבל זה לא מצליח להרוס את המשחק המדהים, את הצילום היפהפה, ולא לשכוח את האווירה המאוד מאוד מיוחדת שיש בסדר.
זה פשוט סרט חכם.
מי שלא אוהב סרטים חכמים, שצריך להתרכז כדי להבין, מן הסתם לא יהנה מהסרט הזה, שלא לדבר על הבנת הסמלים, הרעיונות הוויזואליים והתוכניים, ועוד שלל יתרונות.
חווית צפייה משובחת.
אני איתך
מאוד אהבתי את הסרט הזה. יש בו משהו איטי ומאופק. והגיבור הוא גם אנטי גיבור, וזה היופי שבו.
אני בהחלט מבינה למה הוא מועמד לאוסקר על הסרט הטוב ביותר השנה.
אישית, מצאתי את הסרט מיותר
הסרט בהחלט נעשה בצורה טובה אבל חסר טעם.
ספוילרים חמורים.
אני מסכים. הסצינה הכי אפקטיבית בסרט, ואחת מהסצינות הכי אפקטיביות שראיתי בכלל לאחרונה.
מה שכן, "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" כל כולו הוא כמו הסצינה הזו, למקרה שטרם יצא לך לראות.
סרט מצויין
סרט יוצא דופן, אכן דורש ריכוז מוחלט לשם הבנתו ואולי זה מה שהקשה כאן על חלק מן האנשים, אבל לדעתי זה מרענן לצפות ביצירה מורכבת יותר באומנות שנחשבת הרבה פעמים כאסקפיסטית.המינימליזם היה מושלם לאווירה של הסרט,המשחק ראליסטי עד כדי צמרמורת והיתה הקבלה מרגשת בין הדמויות הראשיות אשר כולן נאכלות מבפנים.
דידי, אהבתי את ההערה שלך
יש להניח אם כך שאהבת את הסרט
"לילה טוב, ובהצלחה" שביים קלוני. סרט שעונה על כל הסטנדרטים שפירטת זה עתה.
ראיתי אותו 3 פעמים בדי.וי.די
לדעתי, זה לא רק ענין של טעם וריח, זה ענין לסוציולוגים כל הקטע הזה של סיפוק מיידי, של הצורך בריגושים מהירים וכו' – קולנוע זה מדיום שיכול לענות על הטרנדים הללו ואז יש לך "שוברי קופות" והוא יכול שלא לענות על הטרנדים, ואז הוא כביכול עוד סרט לא מוצלח. חבל שסרטים מצויינים נופלים רק כי הם לא עונים בדיוק על מה שהוגדר על ידי מגדירי הטעמים כלהיט חם ועכשווי.
דידי, אהבתי את ההערה שלך
או שאולי לאנשים אחרים יש טעם שונה ממך. אמנם ככה הרבה יותר קשה להתנשא עליהם, אבל עדיין, ייתכן שכדאי מדי פעם לשקול את הרעיון המופרך מיסודו הזה.
עוד משהו חשוב ומעצבן
אני רואה סרטים בדי.וי.די. וקוראת את התקציר על הקופסה. אני גם קוראת את התקצירים (לא ביקורות אלא תקצירים בעיתונים ובאינטרנט) בתשעים וחמישה אחוז יש פער עצום בין מה שכתוב לסרט עצמו. נשאלת השאלה, מי אחראי לתקצירים המגוחכים הללו שלא זו בלבד שהם סוטים מהאמת, הם פשוט שגויים בצורה שלא תיאמן. אחרי שאני רואה את הסרט אני קוראת את התקציר ומתפוצצת, ולא מצחוק. וכדי להגדיל את הטיפשות אותו תקציר חוזר על עצמו שוב ושוב בהרבה אתרים.
האם הם ממציאים את זה? פותחים את השרוול ומוציאים איזה סיפור שבא להם? מערבבים כמה סרטים ביחד? באמת, די לחרפה. אם המפיצים לא יכולים לשלם למישהו שיכתוב תקציר נכון, אני מוכנה לעשות את זה בהתנדבות.
תודה.
ישנם אתרים כמו ימד''ב
שבהם התקצירים נכתבים לפני יציאת הסרט ובגלל זה הפער.
ולגבי התקצירים מאחורי קופסאות הדי וי די- אותם אני כבר מזמן לא קורא כי אכן, הם תלושים מהמציאות. אולי כותבים אותם כמו שכותבים אותם מטעמי שיווק. אני לא יודע.
השתפר לקראת הסוף.
כן כן.. גם אני בחצי שעה הראשונה חשבתי "אני לא מאמין שהוצאתי על זה 17 שח" אבל וואלה, רק אחרי איזה שעה שהצלחתי לחבר את כל הקצוות והסרט קיבל זרימה עלילתית יותר אינטנסיבית – התחלתי להנות ממנו, ואף להבין את המסר. מה שכן אני חייב להודות שהדמות של ג'ורג' קלוני עם הפוזה של אני-שנון-מתוחכם-כאוב-אבל רומנטי קצת הרגיזה אותי. לא יודע מה איתכם.. אבל לדעתי הוא היה צריך להשאר ב ER.
השתפר לקראת הסוף.
ב-ER הדמות שלו הייתה עם פוזה של "אני-שנון-מתוחכם-כאוב-אבל-רומנטי". בעצם, זה ככה תמיד אצלו.