האנה

האנה מוכשרת. המון פוטנציאל. פעם היא תצליח, אם ירצה הגורל.

הנה נושא לדיון: מי תנצח בקרב לחיים ולמוות, היט-גירל מ"קיק-אס" או האנה? שתיהן נערות ‏שגדלו עם דמות אב שהפך את כל חייהן למשטר אימונים אחד ארוך, ולשתיהן יש יכולות על-‏אנושיות כמעט בלחימה, שימוש בנשק וחיסול חשבונות. ושלא תחשבו שהקרב הוא פשוט. ‏ככל שהיט-גירל היתה מוצלחת, האנה (סירשה רונן) תיתן לה פייט. בנוסף ליכולת מוכחת ‏לחסל כל מספר של גברים בוגרים בידיים חשופות, האנה גם יודעת לדבר גרמנית, איטלקית, ‏צרפתית וערבית, ולהישמע כאילו היא מבינה מה היא אומרת בכל שפה.‏

סירשה רונן ממשיכה כאן לעבוד עם הבמאי ג'ו רייט, שעל "כפרה" בבימויו קיבלה מועמדות ‏לאוסקר בגיל 13. רייט הוא סטייליסט: הוא מתעניין יותר בצורה מאשר בתוכן. גם כשהוא ‏עושה סרט אקשן טהור, כל סצינה שלו מעוצבת באופן מדוקדק, מצולמת מרהיב וערוכה כמו ‏קליפ (של ה-‏Chemical Brothers‏, שכתבו את הפסקול) וכמו ב"כפרה", גם כאן יש סצינה ‏ארוכה ומורכבת מאוד שמצולמת כולה בשוט אחד. רייט מתעניין יותר בהפיכת כל סצינת ‏אקשן לייחודית ואמנותית, ופחות בכך שהסצינות האלה יהיו מובנות או קלות למעקב. עדיין, ‏זה הרבה יותר מעניין מעוד קרב יריות או אגרופים כמו באקשנון ההוליוודי המצוי.‏

הבעיה היא שהעדפת הסטייל על התוכן באה גם על חשבון העלילה. הסרט מתחיל באופן ‏מאוד מסקרן: יש לכם אבא ובת שחיים אי שם בצפון הרחוק מאוד, ומתג שהילדה צריכה ‏להפעיל בשלב כלשהו. ומאותו רגע ינסו להרוג אותה. אבל מהר מאוד אחרי שהמתג מופעל ‏מתברר שהמסתורין לא כזה מסתורי, והעלילה היא סתם עוד ג'ייסון בורן. זה לא רע, אבל זה ‏לא חדשני וכבר לא כל כך מעניין.‏

כמו הגיבורה, הסרט הוא תכליתי ולא מתעניין בהרבה מלבד אקשן וחיסול, והגעה מנקודה א' ‏לנקודה ב' כשהדרך רצופה אנשים מתים. אחרי שהיא יוצאת אל העולם, האנה, מכונת ‏ההריגה בגוף של ילדה, נפגשת עם משפחה "נורמלית" – באופן יחסי מאוד – עם ילדה ‏מעצבנת באופן מופלא. המפגש הזה מביא כמה מהרגעים הכי משעשעים בסרט, אבל בסופו ‏של דבר לא משנה הרבה – סתם עוד מישהו שעבר בדרך. קייט בלאנשט היא סוכנת ה-‏CIA ‎‏ ‏הטורפנית שבעקבות האנה, והיא משחקת אותה קפואה. קפואה מדי. בשביל התפקיד הזה ‏היה אפשר לקחת ארטיק בטעם דובדבן, קייט בלאנשט לגמרי מתבזבזת עליו.‏

קשה להתלונן על הסרט: אם אתם רוצים אקשן נטו – קיבלתם. אם אתם רוצים תרגיל ‏בקולנוע וירטואוזי ומתוחכם – גם יש. אבל הסיפור חסר הייחוד הופך את הסרט בסופו של ‏דבר למגניב, שווה צפיה, ובלתי זכיר. הלוואי שהאנה תקבל סרטי המשך: חבל לבזבז את ‏הדמות הזאת על סרט אחד בלבד, ומגיעות לה עלילות מעניינות יותר.‏

(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב)