הטריילר הזה יוצר הרגשה פרוורטית. הגורבצובהב-16/07/2014 21:20
הטריילר הזה יוצר הרגשה פרוורטית.
הגורבצובה
פורסם יולי 16, 2014 ב 21:20
כאילו הגננת רוצה לנצל את הילד בשביל הצרכים שלה. (אני לא מתכוונת בצורה מינית) כאילו היא מנסה למצוא בו משהו שחסר לה עצמה. ההישענות הזאת על ילד קטן מאוד מטרידה, היא נראית יותר מדי מקווה ונואשות.
"שני הסרטים הטובים ביותר שהשתתפו השנה בתחרות הסרטים הישראלים העלילתיים הם "הגננת" של יאיר לפיד ו"גט" של רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ."
(מתוך הביקורת שלו על פסטיבל ירושלים)
בילבול בשם או טעות כתיב היא לא אותו הדבר כמו חוסר תשומת לב לעובדות עלילת הסרט. לא הייתי רוצה שיעשו רשימה של כל הטעויות הקטנות שאני עושה ומתקן (ויש רבות כאלה).
יש למישהו מושג למה?
איך סרט על גננת ועל ילד בן 6 יכול להיות מוגבל לגיל 16? זה לא ברור לי.
כאילו, השחקן הכמעט ראשי יצטרך לחכות 10 שנים בטרם יוכל לראות את הסרט בו שיחק…
אני יודע שיש הרבה פעמים שילדים משחקים תפקידים ראשיים בסרטים ממש לא לגילם (וזאת סוגייה בפני עצמה), אבל פה הסרט עוסק בגננת שמאמנת את התלמיד שלה בן ה-6 ומפתחת את כשרון השירה שלו, לאן זה כבר יכול להוביל?
זה נראה לך הגיוני שבאולמות הקולנוע לא יתנו לנערים בני 15 לצפות בסרט כי הם צעירים מדי, אבל לשחקן בן ה-6 נתנו לראות? לא נראה לי הגיוניישראליב-14/01/2015 05:54
זה נראה לך הגיוני שבאולמות הקולנוע לא יתנו לנערים בני 15 לצפות בסרט כי הם צעירים מדי, אבל לשחקן בן ה-6 נתנו לראות? לא נראה לי הגיוני
בדרך כלל התירוץ של אלה שבעד שילדים קטנים ישחקו בסרטים ממש לא לגילם, זה שהילד לא רואה את הדברים הבעייתיים והם מתווספים רק בעריכה.
אבל לא נראה לי שאחר כך מביאים את הילדים להקרנות הבכורה.
נראה לך שבסרטי האימה בהם מככבים ילדים, הילדים גם צופים בסרט בהקרנות הבכורה? אם זה כך, זה רק מגדיל את הבעייתיות בעניין ושומט את התירוץ שמצדיק השתתפות ילדים בסרטים כאלה.
(כמו בדיון בדף הסרט של ״מיתה טובה) קודם שנגיע בכלל למצב שלבני אנוש מתחת לגיל 18 יהיה עניין בקולנוע של נדב לפיד ואז יהיה אפשר לדבר על הפרובלמטיות שבעניין הספציפי. באופן כללי לדעתי כל העניין של הגבלות גיל בגלל עירום בעידן הנוכחי הוא משהו שצריך לשקול מחדש.
כי גם שם וגם פה הדיון הוא לא סביב עצם השאלה "האם צריך להגביל סרטים בשל עירום", אלא על השאלה "למה פה מגבילים ופה לא".
אין לי עניין להיכנס לדיון על עצם ההגבלה, אני חושב שיש קונצנזוס נרחב על כך שסרטים המכילים עירום צריכים להיות מוגבלים לצפייה לילדים, אבל זה לא העניין כאן.
העניין הוא שקצת לא הגיוני שבבתי הקולנוע מגבילים את הסרט לגיל 16 ובהקרנות הבכורה ינכחו ילדים בני 6 משום שהם שיחקו בסרט. לכן זה לא נראה לי הגיוני.
יש כאן הבדל מסוים: הילד הוא הכוכב של הסרט המדובר ולכן יש לו "פרוטקציה" לראות את הסרט, אם הוא ירצה. אני מניח שהבמאי הודיע להורים איזה סרט זה הולך להיות וההורים יכולים לשקול האם לקחת את הילד שלהם לבכורה או לא. אם זה לא המקרה, אז יש כאן בעיה – אבל קשה לי להאמין שההורים והילד באו לסרט בלי לדעת מה קורה בו.
בסופו של דבר, עם כל הצנזורה ועם הכל – הדברים האלה זה הבחירה של ההורים. יש הורים שבוחרים לא להראות לילדים שלהם את הסרטים שהם השתתפו בהם(ראה ערך הניצוץ) יש כאלה שכן. יש כאלה שאין להם בעיה להראות סרט עם עירום לילדים שלהם ויש כאלה שכן.
אני לא ממש בטוח שזה ענייננו.
אני לא באמת חושב שזה משנה עם מדובר בכוכב של הסרט או לא. הפרוטקציה הזאת לא משתנה לפי גודל התפקיד. אפשר להביא מליון דוגמאות (מהילדה ברשימת שינדלר עד משחקי הכס מהזמן שלנו) לכך שילדים קטנים מופיעים בסרטים שבהם מצולמות סצנות שלפי דעת רבים לא מתאימים לגיליהם. אני מניח שתמיד ההורים מיודעים למה שקורה ואולי אפילו נוכחים בצילומים. להיכנס להם לתוך החיים ולקבוע עם זה שייך או לא-זה מיותר ולא נצרך. זאת בחירה שלהם. ואין טעם להתעסק בזה, גם אם אתה לא היית מחנך ככה את הילדים שלך. ההשוואה להגבלת הצפייה הכללית היא גם מוזרה בעייני. שכן אין חוזים בין הקהל לבמאי הסרט. לעומת זאת לשחקנים יש והם יודעים בדיוק למה הם נכנסים ומדובר בעניינים הרבה יותר פרטניים. שאתה פונה לקהל כ"כ גדול הצנזורה הכללית היא הרבה יותר מתבקשת.
אני ידעתי עד היום שבוויכוח על "האם ילדים צריכים לשחק בסרטים בעלי תוכן לא לילדים" הצד שטען שאין עם זה בעיה נימק זאת בכך שהילד לא נחשף לתוכן הבעייתי של הסרט, גם אם הוא משחק באותם סצינות. תמיד סיפרו על כך שילד יכול להופיע בסצנה מבעיתה בסרט אימה, אך אל הסט לא יהיה שום דבר מפחיד וכל הדברים שבאמת הופכים את הסצנה הזאת לסצנה מפחידה יתווספו אחר כך בעריכה.
תמיד טענו שהילדים לא מודעים למה שמתרחש בסצנות בהם הם מצולמים ושהם רק משחקים את התפקיד שלהם וכל השאר מודבר בעריכה.
אז אם זה נכון שהיחלדים עצמם כן צופים בסרטים האלה בסופו של דבר, זה די שומט את הקרקע מתחת הטיעונים האלה.
ושוב, אני מדבר באופן כללי.
אני חושב שיש הבדל בין סרטי אימה לסרטים דרמטיים עם מיניות.
הרבה יותר יטריד אותי ילד שיראה את סרט אימה שהוא השתתף בו מאשר ילד שיראה סרט שהוא השתתף בו שיש בו סצנת מין לא מטרידה שלא קשורה אליו.
אשמתו של אבנר שביט זה לא, ואפילו לא של העורך שבחר לתת לביקורת שלו על הסרט את הכותרת "הגן הקסום", אבל למען השם, מישהו חייב לתת איזשהו סוג של דין וחשבון על כך שנכון לעכשיו, בעמוד הראשי של וואלה סרטים קוראים לסרט "הגן הקסום". פעמיים.
הרבה דיברו על הפלצנות של בירדמן שהרקיעה שחקים בעוד בדיוק באותו שבוע יצא סרט ישראלי לא פחות פלצן במידה הרבה פחות נצרכת.
הנה ביקורתי האישית
עוד לא ראיתי דבר כזה.
זה מתחיל כאשר השחקן קורא לאשתו ופוגע במצלמה. זה ממשיך בשוט ארוך של ילדים קטנים אומרים בוקר טוב כאשר חלקם עוצרים מול המצלמה ומיישרים היישר אליי מבט מחויך. אח"כ, מדי פעם, המצלמה מרשה לעצמה לעשות כמה דברים די מוזרים: היא עוקבת בצורה אובססיבית אחרי שני ילדים שמתפרעים בגן המשחקים, עוקבת מספר פעמים אחר ילד שהולך הלוך וחזור, מצלמת מנקודת מבטו של ילד כאשר כל הסובבים אותו נראים מבטנם ומטה. הרבה צילומי תקריב וצילומי חוץ, אין אמצע. ובעיקר היא לא מפסיקה לזוז. למעשה, קשה לי לחשוב על רגע אחד בו המצלמה אשכרה עומדת ולא זזה.
מוזר.
זה מתחיל כאשר הגננת מבקשת מבעלה לכבות את תוכנית הטלוויזיה 'הרדודה, ההמונית והלא כ"כ מצחיקה' שמתנגנת כדי שתוכל לספר לו על יואב, אחד התלמידים בגן. זה ממשיך בשוט ארוך בו אותה גננת מגלה את כישרונו המיוחד של יואב. אח"כ, מדי פעם, הגננת מרשה לעצמה לעשות כמה דברים די מוזרים: היא עוקבת בצורה אובססיבית אחרי יואב- נותנת לו בצורה בוטה יחס מועדף, מעירה אותו באמצע זמן המנוחה כדי לצפות בגשם, מקלחת אותו, מראה לו את הגינה מנקודות מבט שונות וגונבת את שיריו. תוך כדי היא מתרחקת מבעלה, בוגדת בו מסיבה לא ברורה עם משורר הזוי, רוקדת במסיבה מוזרה ואח"כ במסיבה מוזרה אחרת. לאחר מכן היא מנסה לשכנע את המטפלת, דודו ואביו של יואב לפתח את הכישרון הטמון בו אך אף אחד לא מקשיב לה. ולכן, 'כצפוי', היא חוטפת את הילד כדי להצילו מעולם אכזר.
מוזר.
זה מתחיל כאשר יואב צועק "יש לי שיר! יש לי שיר", הוא מתנועע הלוך וחזור ומפיו אכן יוצא שיר. שיר שלא יבייש את זקני המשוררים. זה ממשיך בשוט ארוך שבו יואב שוב שר, הפעם בלוויית אסי, חברו לגן. אלא שהפעם השיר הוא לא פחות משיר האוהדים הגדוש בקללות של אוהדי הפועל ת"א. יואב אוסף סוכריות, משחק בגינה ועם חבריו לגן. בין פרצי שירה וריקוד, הוא נסחף אחרי גננת מוזרה שמפתחת אובססיה חולנית כלפיו. אך במקום להירתע ממנה, כאשר לא תראה אותו מספר ימים, הוא יתגעגע אליה. כל זה לא יפריע לו בסופו של דבר לנעול אותה במקלחת ולמסור אותה למשטרה. אה כן, מדובר בילד בן חמש.
מוזר.
עכשיו תזרקו את כל זה ברצף הזוי ומעורבב למסך ותקבלו את סרטו החדש של נדב לפיד.
'הגננת' לוקח סיפור פשוט על גננת מנוסה שטרגדיה בעברה גורמת לה לרצות להתנתק מהעולם המחולל בו אנו חיים ולרצות משהו גדול יותר. טהור וזך. היא מוצאת את המשהו הזה במילים, בשירה. היא לא מסתפקת בהליכה לחוג משוררים בו כל דמות היא סטראוטיפ בפני עצמה, אלא היא מקדשת כל מילה שיוצאת לה מהפה. כאשר הגננת מגלה שאחד הילדים בגן, יואב, הוא בעצם משורר, היא רואה בו את מה שהייתה רוצה לראות בעצמה. היא יודעת איך בנוי העולם וממה הוא מורכב. היא יודעת שיואב ילד קטן ועוד לא נחשף לכל הרוע שבעתיד לבוא-וודאי ייקח ממנו את הכישרון הנשגב הטמון בו. היא יודעת שחייבים לשמור עליו, אחרת בשביל מה באמת לחיות?
הסיפור הזה, אם לא הבנתם מהפתיחה, מצולם, ערוך ומפוסקל בצורה יוצאת דופן. לנדב לפיד היה מאוד חשוב לא רק שנצפה בסרט, אלא שנהיה בו ממש. נסתחרר ביחד ונלך איתו לאיבוד. וזה, גם אם עושה מעט כאב ראש, עובד.
רצף הסצנות הזוי בטירוף. לא ברור מה מוביל למה, למה יש כ"כ הרבה עירום, ומה לעזאזל רואים בכל סצנה. ישנה תחושה שאפשר לנתח כל חלק מהסרט שעות. אך כפי שזה נהדר מצד אחד, זה מתסכל מצד שני.
לצד רגעי מתח, יופי ושירה יוצאים מהכלל, מצאתי את עצמי לוחש 'מה לעזאזל' לא מעט.
הסרט מכניס אותך למעין קריפ ארוך (מדי) ולא מרפה ממך לרגע.
לדעתי, אף שחקן בסרט הזה לא עושה עבודה טובה. פרט לילדים.
בכל רגע, ויש לא מעט, שיואב נמצא על המסך קשה ללב להמשיך כרגיל. יואב כ"כ מתוק, מקסים, תמים ואמין שנראה שהוא בכלל לא מציאותי. מיד לאחר התנהגות בוגרת שלא מתאימה כלל לגילו, הוא תמיד מזכיר לנו שהוא בסה"כ ילד קטן, שאוסף סוכריות בבר מצוות ומשחק בחרבות. זה בדיוק כוחם של ילדים. הם באמת נראים לא מציאותיים בעולם של הגדולים. עולם שבו טיפוס על כיסא מכניס אותך ללחץ היסטרי כאשר בפועל מדובר בפעולה תמימה ושטחית. תמיד חשבתי שהלוואי וכולנו היינו יכולים להישאר לתמיד בגיל חמש, תמימים וצעירים בלי להיחשף לעולם הנוראי שיבוא בעתיד. הסרט למעשה מראה בדיוק מה היה קורה אם אכן כך היה. וזה נורא ביותר. הגננת כמהה להיות יואב, מנסה לשיר כמוהו, לרקוד כמוהו, אך למרות רצונותיה הגדולים לא באמת יכולה להתנתק מהעולם האמתי בו היא חיה. גם פעולות שנראות לה טהורות ומקדשות את מטרתה הנשגבת, בסוף מתבררות כגסות ולא טהורות כלל. היא מנסה לשמור על יואב מגיהינום ולמעשה יוצרת לו (ולה) אחד בעצמה.
בסופו של דבר, המוזרות עולה על הכל. הסרט איטי, ארוך, מעניין, כבד, עצוב, מצחיק. תמים מצד אחד ודוחה מצד שני. לרגע לא חשבתי לקום וללכת אך הייתי מוותר על לא מעט חלקים ממנו. הצילום מופלא, הפסקול מעולה.
קשה לי להגיד עם נהניתי מהצפייה ב'הגננת', אך מבחינת חוויה, זו אחת שלחלוטין עוד לא חוויתי. ווואלה? שמחתי לחוות.
ובעולם של היום? די לי, די לי. בהחלט.
אני מבקש לכתוב בקורת אחרת.דעת יחיד מול דעת הרוב.זה טוב גם לבירור עומק וגם לספקנות בקורתית
מה גם שמשהו חשוד ולא נעים כשהבקורת ברובה נשמעת כמקהלה מדברת.צפיתי בסרט.השקעתי מחשבה.
אני בא ממקום של אמנות הקולנוע.אולי מורה.אולי סינופיל.אולי יוצר.מכיר היטב את שיאי האמנות הזו.
אומר כבר על ההתחלה.זהו סרט מתחזה.רוב הטכניקות שאמנות זו השתמשה בהן מופיעים
בסרט "הגננת" בשיעתוקם המייגע.הישגי אמנות הקולנוע מוכרים היטב לבימאי נדב לפיד
ובמיוחד" הלילה" של אנטוניוני ו"הבוז" של גודאר.. הוא בקי ומושפע מהם ומשעתק ויוצר צל דהוי ממה שפעם
הפתיע וחידש.היום הסרט הינו סוג של אנכרוניזם מייגע.
מהו סרט מתחזה?המאמץ המיוזע, השקוף והפתטי ליצור סרט מורכב.מתוחכם.רב קואורדינטות.פילוסופי.
אקזיסטנציאליסטי.פסיכולוגי ניכר בכל פריים.המאמץ המודע הכמעט סזיפי של הבימאי מביא בעל כורחו את הסרט
לגבול המלאכותיות והמנייריזם.
לפיכך הסרט חסר נשמה משל עצמו והוא גורר רוחות רפאים מסרטים אחרים.הסרט נטול נשימה עמוקה
הפועמת ביצירה מקורית באמת, שהיא גם חשובה ומשפיעה.
לכאורה בנה לפיד מבנה מלא סתירות ופארדוכסים.אבל הכל במיצוב פוזיסטי.הכל לכאורה.היו שקראו לזה
פארדוכסים מדומים או כוזבים.הבימאי יוצר מצב המזמין עושר ומורכבות אבל הפוזה המודרניסטית האנכרוניסטית
ניכרת בכל שלב בסרט. השחקנית שרית לארי מאפיינת את הפוזה שהסרט כולו עוטה. היא עצמה חסרת מיקוד.
הגבול הדק בין אחריותה כגננת לבין האובססיה חסרת הגבולות משוחקת באפס גמישות משחקית.יש פוזה כזו ויש אחרת
ואין אינטגרציה בין הסיטואציות. שרית לארי מתבלבלת נואשות עם המזרחיות המביכה.קרה כדג אך עסוקה בחיים מיניים
אינטנסיביים אך ללא דקויות משחק המכיל את הסתירות האלה[ לפחות המוצהרות]
הפער בין חיוניותו וקסמו של הילד אבי שניידמן פועל לרעתה של שרית לארי .ראדה בעוצמתה הרבה כמעט גנבה את ההצגה."נעלמה "מהמסך בשל פיטוריה.
מה שהיה ראוי והולם את גיבורת "הלילה "של אנטוניוני וטכניקת הניכור הברכטיאני-גודארי אינו ראוי בסרט הפועל
במושגים בוגניים.הגננת המנכסת את הילד אינה שונה מהרגלי הניכוס הבורגני שהסרט מבצע ובדומה לתאוות הניכוס של הבורגני הישראלי
וכגולת הכותרת :הניכוס הלאומי של נכסים לא לו.
הסרט הוא מיצג שווא של סתירה בין שירה לפרגמטיות בין הקרבה להתקרבנות בין פנים וחוץ.כוונות שקופות המובילות
לארץ השממה והגרוטאות של הקולנוע.האנכרוניזם הוא המחלה המובהקת של הסרט הזה.היומרני.הפוזאיסטי.מעין שופוני בבחינת
"אני יודע לעשות קולנוע מודע לעצמו.רפלקטיבי כזה"..הסרט קורס תחת אוסף סצינות הטובות אולי להוראת אמנות הקולנוע.אין שום
קוהרנטיות בסרט.הגננת בגבול הפלילי לא משכנעת על מה ולמה.את מי היא מנסה להציל?את משחקה החד מימדי? אולי את הסרט
מנפילה למנייריזם המחקה את המודרניזם ?
לא. לפיד אינו אנטוניוני ולא גודאר.גם אי אפשר כבר להיות כמותם.מה שנשאר הוא חיקוי והד שכוח מסרטים של פעם.סרט השבוי
בסטריאוטיפים מיגדריים ועדתיים. חף מכל עמדה מורכבת אך משופעת ביומרות ללא כיסוי. .אין מילה או "שוט" על כך שגם משוררים ונציגי הספר הרוח
והאקדמיה משרתים בהסתגלותם בסופו של דבר את הסירוס של עם אחר ובאותו טרנס מסרסים את עצמנו כישות לאומית.
במקום ליצור קינה או אזהרה מייצר הבימאי עולם בורגני סגור מפני העולם כמעט אוטיזם בורגני. וראה זה פלא הסרט עצמו
הוא מוצר צריכה בורגני.למי הוא מזיק? את מי הוא מקפיץ?
איך אני יודע?סרט שיש בו הסחת דעת מהעיקר.סוג של הרדמה,הכחשה,הדחקה של הרוח הרעה הנוכחת בכל מעשינו בארץ כולל
התיאטרלי והקולנועי. הכל ביחד מחוללים שתילת תודעות כוזבות.מה שמודחק סופו שיעלה ויפרוץ. אך אמנות המשרתת אידיאולוגיה
אסקפיסטית (ו"הגננת" היא כזו) יוצרת הסחה מתוחכמת ברגע שהיא מזייפת דילמות אמיתיות.
גילויים בוטים של הרס עצמי . פלירט גלוי עם שואה וחורבן.התפוררות החברה האזרחית. אלה הדילמות הקריטיות
ואיפה "הגננת "בכל העסק הזה.?מישגל עפ תבניות בורגניות מאולצות וחוליית יס'מ יעילה המצילה את מי שאין צורך בכלל להצילו?.
בתסריט יותר מתוחכם חוליית היס'מ הייתה צריכה להציל את עצמה מעודף אלימות ואת החברה הישראלית מגיאות כוחנית.שירים של ברכט
על מולדתו ההיא היו צריכים היום להישמע בראש חוצות.ואולי גם בסרט.לא שברי שירים סתמיים המושמעים בסרט הכל כך לא רלוונטי והכל כך פוזאיסטי.
מה ששומעים אלה שירי בוסר של הבימאי- הילד בעצמו.באמת תיחכום.ממש מכה תרבותית המוסיפה עוד נטל של התחזות
על כל ההתחזויות שהארץ הזו מלאה כמים לים מכסים.מעציב שיכולת כזו שיש בה הבנה לאמנות הקולנוע ולפיד עצמו
קולנוען מוכשר אך יצירתו הושחתה על מהלך כ'כ סתמי ולא חשוב בחיינו בארץ המנומנמת למרגלות הר געש פעיל.
וזאת במקום זעקה לפחות ברמה של "הקונפורמיסט" או "הקרב על אלג'יר". מעצב הבימאי עולם זעיר בורגני מוכר ושחוק
על מסעדותיו ומוסדות החינוך שלו ותשמישי המיטה וצבא העם שלו.ובאותה שעה יוצר הבימאי עוד מוצר צריכה לבורגנים שבעים.
הכל כ'כ זהיר כ'כ מחושב. העיקר שלא ליצור פרובוקציה ולא לשבור כלי חרסינה בארון המהגוני בסלון.
כ'כ למצוא חן ואכן הסרט מצא חן בעיני מבקרים רבים המודעים היטב לעוולה הגדולה בה אנו חיים.לסרט זה ייחלנו?
כן –אומר במפורש אחד המבקרים.באמת? לזה ייחלנו?
אני לא יודעת עם אני מסכימה איתך. לא ראיתי את הסרט ואני ממש לא חושבת שכול סרט צריך להתייחס רק לעוולה הגדולה שאנחנו חיים בתוכה. גם לרגשות פרטיים בורגניים ולחיים פרטיים יש תוכן בעיני. אבל בכול מקרה אני מעריכה אותך שכתבת את הדעה שלך בצורה כול כך מושקעת ומפורטת.
ראיתי . התחיל לא רע ובתהליך מתמשך הדרדר ואיכזב. חלק מהצופים יצאו באמצע. משהו לא אמין . פסוקי השירה שיוצאים מפיו של הילד הם מאולצים , ילד לא מסוגל להבין את המשמעויות של המילים האלה שהוא פולט כמו איזה מכונת שמערבלת מילים. יחסי הגננת ילד הם על גבול הפדופליה. אלוהים שיסלח לאמא שהסכימה שהבן שלה ישחק בסרט הזה. המקלחת עם סבון שנירה עושה ליואב כדי להסיר ממנו חול… הסיבון המתחרמן שהיא עושה לגופו של ילד בן 5 הוא לא אמין. כל המין בסרט דוחה,בהמי, מתיימר להיות נועז וייצרי אבל בפועל מגעיל. תעלולי המצלמה שרועדת בתחילת הסרט, או כשהילדים דוחפים את הפרצוף למצלמה מתאימים לחוג לקולנוע…השירה הנשגבת לכאורה לא הצליחה להתחרות בשירת האספסוף . זה היה הקטע שהכי אהבתי בסרט כשיואב וחבר שלו שרים בזעם את קריאות הנאצה והגזענות של אוהדי הכדורגל. הקישור שנדב עשה בין מכבי תל אביב ליהודה המכבי…מי ימלל גבורות ישראל…..
מוכרח להודות שהשחקנים כולם טובים הבעיה שלי היא התסריט והבימוי.
מודה כי תיעבתי את 'השוטר' אבל 'הגננת' יפהייפהמיכאל גינזבורגב-28/06/2015 18:41
מודה כי תיעבתי את 'השוטר' אבל 'הגננת' יפהייפה
מיכאל גינזבורג
פורסם יוני 28, 2015 ב 18:41
'השוטר' הציג רעיון כל כך טוב ולכן כאב לי לראות איך זה התפקשש מתחילתו ועד סופו, יומרנות מתסכלת לשמה. אז כמובן ש'הגננת' הכניס אותי למצב של סקפטיזם מתגונן שלמרבה שמחתי הושל ככל שהדקות נקפו. לפיד למד לקחים והפנים כי אפשר לעשות שירה קולנועית צרופה מאתגרת ומקורית, מבלי להיות טרחן סתמי. יש איזו סלידה בישראל, אפילו כפיות טובה, כלפי יצירות אמנותיות שמעריכות את מדיום הקולנוע ונותנות לו כבוד ראוי, מציבות אותו לצד ספרות ותיאטרון. האם דינו של הקולנוע המודרני נחרץ להיות מיינסטרים שבלוני ונוסחתי חסר תועלת אלא זו הבידורית?
המרחב הקולנועי העשיר ויוצא הדופן בו פועל 'הגננת' של נדב לפיד לא מוכן להתכווץ. יש גורמים מנוכרים המטילים עליו עלטה, מאיימים למלוק את היותו קרקע פורייה עבור פואטיקה ספוגת תמימות. דמותה של שרית לארי (שחקנית עם מנעד אינטואיטיבי מרהיב) מואסת בדקדנס המגדיר את חייה, רוצה להמציא מחדש זהותה דרך יצירת קשר עם ילד פלא, בעיניה שריד אחרון של מתיקות ותבונה החפים מכל עיוות חברתי. מעורר התפעלות, אם כך, הניסיון של לפיד לבכות את הדימום הפנימי ממנו סובלת השכלתנות הרגשית המודרנית. גם אין לו בעיה להשתמש ולנצל את הקולנוע כאמצעי משוחרר מקונבנציות של נוחיות נראטיבית, הכל חלק מהמאסטר פלן: בירור מקורי וכנה של מניעי דמויות המטופלות תחת השגחתה המסתורית של האמנות. הרהור מעורער. וכמה שזה מקסים. ומוזר. יפהייפה.
הגר מספיק יפה
די לי די לי
יש לי קקי
(שקט נדב)
אבל יש לי!
(תמשיך!)
משהו משהו מקלחות זהב. משהו משהו שמש ממש.
משהו משהו הגננת לא משהו.
תודה לך נדב.
סרט ייחודי שלא מספיק טוב כמו שהוא היה רוצה להיות, אבל זה בסדר. עם קצת השקעה (כלומר, כלשהי) בשחקנים או בפיתוח התסריט בצורה מספקת יכל לצאת סרט מעניין וטוב. במקומו יצא סרט סתמי שרגעיו הטובים הם ילדים שרים בגן על כך שמכבי זונה. גם זה משהו.
הטריילר הזה יוצר הרגשה פרוורטית.
כאילו הגננת רוצה לנצל את הילד בשביל הצרכים שלה. (אני לא מתכוונת בצורה מינית) כאילו היא מנסה למצוא בו משהו שחסר לה עצמה. ההישענות הזאת על ילד קטן מאוד מטרידה, היא נראית יותר מדי מקווה ונואשות.
זה מזכיר קצת את הסרט בתוך הבית של פרנסואה אוזון.
זה לא רק בטריילר, זו אבחנה נכונה לסרט הזה באופן כללי
(ל"ת)
אולי אתה לא אוהב את הסרטים שלו
אבל אתה לא יכול להתעלם מהתרומה העצומה של נדב לפיד לקטגוריית 'מקצוע' בארץ-עיר.
אני בהחלט מצפה שהסרט הבא שלו יהיה מש-אפ
"שוטר בגן ילדים".
?
הסבר למתקשים?
לסרט הקודם של לפיד קראו "השוטר".
(ל"ת)
הבנתי,
אז התרומה שלו היא לקטגורית 'המקצוע'?
![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
לסרט הקודם של נדב לפיד קראו ״השוטר״, לנוכחי ״הגננת״
(ל"ת)
עוד פדיחה מבית מדרשו של אורי קליין
תשמעו, פאדיחות, אבל טעויות כולם עושים.
בילבול בשם או טעות כתיב היא לא אותו הדבר כמו חוסר תשומת לב לעובדות עלילת הסרט. לא הייתי רוצה שיעשו רשימה של כל הטעויות הקטנות שאני עושה ומתקן (ויש רבות כאלה).
מוגבל מגיל 16
יש למישהו מושג למה?
איך סרט על גננת ועל ילד בן 6 יכול להיות מוגבל לגיל 16? זה לא ברור לי.
כאילו, השחקן הכמעט ראשי יצטרך לחכות 10 שנים בטרם יוכל לראות את הסרט בו שיחק…
אני יודע שיש הרבה פעמים שילדים משחקים תפקידים ראשיים בסרטים ממש לא לגילם (וזאת סוגייה בפני עצמה), אבל פה הסרט עוסק בגננת שמאמנת את התלמיד שלה בן ה-6 ומפתחת את כשרון השירה שלו, לאן זה כבר יכול להוביל?
תקן אותי אם אני טועה
אבל לא ראית את הסרט ואין לך שום מושג מה יש או אין בו.
נכון, לכן אני שואל
"מה עושים כשלא יודעים? שואלים"
פרפר נחמד, אי שם בילדות.
יש עירום באחת מעלילות המשנה. ואני די בטוח שהילד-שחקן והילד השני כבר ראו את הסרט (או לפחות נכחו באחת מההקרנות שלו בפסטיבל ירושלים האחרון).
זה נראה לך הגיוני שבאולמות הקולנוע לא יתנו לנערים בני 15 לצפות בסרט כי הם צעירים מדי, אבל לשחקן בן ה-6 נתנו לראות? לא נראה לי הגיוני
בדרך כלל התירוץ של אלה שבעד שילדים קטנים ישחקו בסרטים ממש לא לגילם, זה שהילד לא רואה את הדברים הבעייתיים והם מתווספים רק בעריכה.
אבל לא נראה לי שאחר כך מביאים את הילדים להקרנות הבכורה.
נראה לך שבסרטי האימה בהם מככבים ילדים, הילדים גם צופים בסרט בהקרנות הבכורה? אם זה כך, זה רק מגדיל את הבעייתיות בעניין ושומט את התירוץ שמצדיק השתתפות ילדים בסרטים כאלה.
(כמו בדיון בדף הסרט של ״מיתה טובה) קודם שנגיע בכלל למצב שלבני אנוש מתחת לגיל 18 יהיה עניין בקולנוע של נדב לפיד ואז יהיה אפשר לדבר על הפרובלמטיות שבעניין הספציפי. באופן כללי לדעתי כל העניין של הגבלות גיל בגלל עירום בעידן הנוכחי הוא משהו שצריך לשקול מחדש.
הקישור שלך לדיון על מיתה טובה בהחלט נכון
כי גם שם וגם פה הדיון הוא לא סביב עצם השאלה "האם צריך להגביל סרטים בשל עירום", אלא על השאלה "למה פה מגבילים ופה לא".
אין לי עניין להיכנס לדיון על עצם ההגבלה, אני חושב שיש קונצנזוס נרחב על כך שסרטים המכילים עירום צריכים להיות מוגבלים לצפייה לילדים, אבל זה לא העניין כאן.
העניין הוא שקצת לא הגיוני שבבתי הקולנוע מגבילים את הסרט לגיל 16 ובהקרנות הבכורה ינכחו ילדים בני 6 משום שהם שיחקו בסרט. לכן זה לא נראה לי הגיוני.
יש כאן הבדל מסוים: הילד הוא הכוכב של הסרט המדובר ולכן יש לו "פרוטקציה" לראות את הסרט, אם הוא ירצה. אני מניח שהבמאי הודיע להורים איזה סרט זה הולך להיות וההורים יכולים לשקול האם לקחת את הילד שלהם לבכורה או לא. אם זה לא המקרה, אז יש כאן בעיה – אבל קשה לי להאמין שההורים והילד באו לסרט בלי לדעת מה קורה בו.
בסופו של דבר, עם כל הצנזורה ועם הכל – הדברים האלה זה הבחירה של ההורים. יש הורים שבוחרים לא להראות לילדים שלהם את הסרטים שהם השתתפו בהם(ראה ערך הניצוץ) יש כאלה שכן. יש כאלה שאין להם בעיה להראות סרט עם עירום לילדים שלהם ויש כאלה שכן.
אני לא ממש בטוח שזה ענייננו.
הבעיה הזאת לא הומצאה בגננת.
אני לא באמת חושב שזה משנה עם מדובר בכוכב של הסרט או לא. הפרוטקציה הזאת לא משתנה לפי גודל התפקיד. אפשר להביא מליון דוגמאות (מהילדה ברשימת שינדלר עד משחקי הכס מהזמן שלנו) לכך שילדים קטנים מופיעים בסרטים שבהם מצולמות סצנות שלפי דעת רבים לא מתאימים לגיליהם. אני מניח שתמיד ההורים מיודעים למה שקורה ואולי אפילו נוכחים בצילומים. להיכנס להם לתוך החיים ולקבוע עם זה שייך או לא-זה מיותר ולא נצרך. זאת בחירה שלהם. ואין טעם להתעסק בזה, גם אם אתה לא היית מחנך ככה את הילדים שלך. ההשוואה להגבלת הצפייה הכללית היא גם מוזרה בעייני. שכן אין חוזים בין הקהל לבמאי הסרט. לעומת זאת לשחקנים יש והם יודעים בדיוק למה הם נכנסים ומדובר בעניינים הרבה יותר פרטניים. שאתה פונה לקהל כ"כ גדול הצנזורה הכללית היא הרבה יותר מתבקשת.
צודקים, אין עניין לדון ספציפית על הורי השחקן הצעיר הזה, אבל מדובר בעניין עקרוני יותר
אני ידעתי עד היום שבוויכוח על "האם ילדים צריכים לשחק בסרטים בעלי תוכן לא לילדים" הצד שטען שאין עם זה בעיה נימק זאת בכך שהילד לא נחשף לתוכן הבעייתי של הסרט, גם אם הוא משחק באותם סצינות. תמיד סיפרו על כך שילד יכול להופיע בסצנה מבעיתה בסרט אימה, אך אל הסט לא יהיה שום דבר מפחיד וכל הדברים שבאמת הופכים את הסצנה הזאת לסצנה מפחידה יתווספו אחר כך בעריכה.
תמיד טענו שהילדים לא מודעים למה שמתרחש בסצנות בהם הם מצולמים ושהם רק משחקים את התפקיד שלהם וכל השאר מודבר בעריכה.
אז אם זה נכון שהיחלדים עצמם כן צופים בסרטים האלה בסופו של דבר, זה די שומט את הקרקע מתחת הטיעונים האלה.
ושוב, אני מדבר באופן כללי.
*על הסט
*מודבק בעריכה
אני חושב שיש הבדל בין סרטי אימה לסרטים דרמטיים עם מיניות.
הרבה יותר יטריד אותי ילד שיראה את סרט אימה שהוא השתתף בו מאשר ילד שיראה סרט שהוא השתתף בו שיש בו סצנת מין לא מטרידה שלא קשורה אליו.
הוא הלך לישון.
השחקן הצעיר מספר שהוא לא הלך לצפות בסרט כי הוא היה צריך ללכת לישון.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4616303,00.html
או שהוא שחקן ממש טוב, או שה-ש' שלו השתפרה פלאים.
(ל"ת)
הוא פשוט גדל מאז הצילומים
רואים שעברה לפחות שנה מאז הצילומים, הוא נראה גדול יותר
התשובה הזאת אומרת הכל לטעמי
בכתבה הזאת הם גם אומרים שהם הסיתו את הראש שלו לפעמים במהלך הצילומים כדי שלא יראה
סרט מעולה, אבל אני די משוכנעת שלא נתנו לילד לראות אותו, ובצדק...
הסרט מאוד קשה, גם בגלל סצינות (ברבים) העירום, אבל לא רק.
האם זה כמו "השוטר"?
סרט גרוע שזכה לביקורות נלהבות בפסטיבלים ובשניצקליינים, או שהפעם זה סרט שגם בני תמותה יוכלו להינות ממנו?
פיש, תהיה ביקורת שלך?
כמו השוטר
(ל"ת)
אז ככה
אשמתו של אבנר שביט זה לא, ואפילו לא של העורך שבחר לתת לביקורת שלו על הסרט את הכותרת "הגן הקסום", אבל למען השם, מישהו חייב לתת איזשהו סוג של דין וחשבון על כך שנכון לעכשיו, בעמוד הראשי של וואלה סרטים קוראים לסרט "הגן הקסום". פעמיים.
הגננת- דעת יחיד
אני מבקש לכתוב בקורת אחרת.דעת יחיד מול דעת הרוב.זה טוב גם לבירור עומק וגם לספקנות בקורתית
מה גם שמשהו חשוד ולא נעים כשהבקורת ברובה נשמעת כמקהלה מדברת.צפיתי בסרט.השקעתי מחשבה.
אני בא ממקום של אמנות הקולנוע.אולי מורה.אולי סינופיל.אולי יוצר.מכיר היטב את שיאי האמנות הזו.
אומר כבר על ההתחלה.זהו סרט מתחזה.רוב הטכניקות שאמנות זו השתמשה בהן מופיעים
בסרט "הגננת" בשיעתוקם המייגע.הישגי אמנות הקולנוע מוכרים היטב לבימאי נדב לפיד
ובמיוחד" הלילה" של אנטוניוני ו"הבוז" של גודאר.. הוא בקי ומושפע מהם ומשעתק ויוצר צל דהוי ממה שפעם
הפתיע וחידש.היום הסרט הינו סוג של אנכרוניזם מייגע.
מהו סרט מתחזה?המאמץ המיוזע, השקוף והפתטי ליצור סרט מורכב.מתוחכם.רב קואורדינטות.פילוסופי.
אקזיסטנציאליסטי.פסיכולוגי ניכר בכל פריים.המאמץ המודע הכמעט סזיפי של הבימאי מביא בעל כורחו את הסרט
לגבול המלאכותיות והמנייריזם.
לפיכך הסרט חסר נשמה משל עצמו והוא גורר רוחות רפאים מסרטים אחרים.הסרט נטול נשימה עמוקה
הפועמת ביצירה מקורית באמת, שהיא גם חשובה ומשפיעה.
לכאורה בנה לפיד מבנה מלא סתירות ופארדוכסים.אבל הכל במיצוב פוזיסטי.הכל לכאורה.היו שקראו לזה
פארדוכסים מדומים או כוזבים.הבימאי יוצר מצב המזמין עושר ומורכבות אבל הפוזה המודרניסטית האנכרוניסטית
ניכרת בכל שלב בסרט. השחקנית שרית לארי מאפיינת את הפוזה שהסרט כולו עוטה. היא עצמה חסרת מיקוד.
הגבול הדק בין אחריותה כגננת לבין האובססיה חסרת הגבולות משוחקת באפס גמישות משחקית.יש פוזה כזו ויש אחרת
ואין אינטגרציה בין הסיטואציות. שרית לארי מתבלבלת נואשות עם המזרחיות המביכה.קרה כדג אך עסוקה בחיים מיניים
אינטנסיביים אך ללא דקויות משחק המכיל את הסתירות האלה[ לפחות המוצהרות]
הפער בין חיוניותו וקסמו של הילד אבי שניידמן פועל לרעתה של שרית לארי .ראדה בעוצמתה הרבה כמעט גנבה את ההצגה."נעלמה "מהמסך בשל פיטוריה.
מה שהיה ראוי והולם את גיבורת "הלילה "של אנטוניוני וטכניקת הניכור הברכטיאני-גודארי אינו ראוי בסרט הפועל
במושגים בוגניים.הגננת המנכסת את הילד אינה שונה מהרגלי הניכוס הבורגני שהסרט מבצע ובדומה לתאוות הניכוס של הבורגני הישראלי
וכגולת הכותרת :הניכוס הלאומי של נכסים לא לו.
הסרט הוא מיצג שווא של סתירה בין שירה לפרגמטיות בין הקרבה להתקרבנות בין פנים וחוץ.כוונות שקופות המובילות
לארץ השממה והגרוטאות של הקולנוע.האנכרוניזם הוא המחלה המובהקת של הסרט הזה.היומרני.הפוזאיסטי.מעין שופוני בבחינת
"אני יודע לעשות קולנוע מודע לעצמו.רפלקטיבי כזה"..הסרט קורס תחת אוסף סצינות הטובות אולי להוראת אמנות הקולנוע.אין שום
קוהרנטיות בסרט.הגננת בגבול הפלילי לא משכנעת על מה ולמה.את מי היא מנסה להציל?את משחקה החד מימדי? אולי את הסרט
מנפילה למנייריזם המחקה את המודרניזם ?
לא. לפיד אינו אנטוניוני ולא גודאר.גם אי אפשר כבר להיות כמותם.מה שנשאר הוא חיקוי והד שכוח מסרטים של פעם.סרט השבוי
בסטריאוטיפים מיגדריים ועדתיים. חף מכל עמדה מורכבת אך משופעת ביומרות ללא כיסוי. .אין מילה או "שוט" על כך שגם משוררים ונציגי הספר הרוח
והאקדמיה משרתים בהסתגלותם בסופו של דבר את הסירוס של עם אחר ובאותו טרנס מסרסים את עצמנו כישות לאומית.
במקום ליצור קינה או אזהרה מייצר הבימאי עולם בורגני סגור מפני העולם כמעט אוטיזם בורגני. וראה זה פלא הסרט עצמו
הוא מוצר צריכה בורגני.למי הוא מזיק? את מי הוא מקפיץ?
איך אני יודע?סרט שיש בו הסחת דעת מהעיקר.סוג של הרדמה,הכחשה,הדחקה של הרוח הרעה הנוכחת בכל מעשינו בארץ כולל
התיאטרלי והקולנועי. הכל ביחד מחוללים שתילת תודעות כוזבות.מה שמודחק סופו שיעלה ויפרוץ. אך אמנות המשרתת אידיאולוגיה
אסקפיסטית (ו"הגננת" היא כזו) יוצרת הסחה מתוחכמת ברגע שהיא מזייפת דילמות אמיתיות.
גילויים בוטים של הרס עצמי . פלירט גלוי עם שואה וחורבן.התפוררות החברה האזרחית. אלה הדילמות הקריטיות
ואיפה "הגננת "בכל העסק הזה.?מישגל עפ תבניות בורגניות מאולצות וחוליית יס'מ יעילה המצילה את מי שאין צורך בכלל להצילו?.
בתסריט יותר מתוחכם חוליית היס'מ הייתה צריכה להציל את עצמה מעודף אלימות ואת החברה הישראלית מגיאות כוחנית.שירים של ברכט
על מולדתו ההיא היו צריכים היום להישמע בראש חוצות.ואולי גם בסרט.לא שברי שירים סתמיים המושמעים בסרט הכל כך לא רלוונטי והכל כך פוזאיסטי.
מה ששומעים אלה שירי בוסר של הבימאי- הילד בעצמו.באמת תיחכום.ממש מכה תרבותית המוסיפה עוד נטל של התחזות
על כל ההתחזויות שהארץ הזו מלאה כמים לים מכסים.מעציב שיכולת כזו שיש בה הבנה לאמנות הקולנוע ולפיד עצמו
קולנוען מוכשר אך יצירתו הושחתה על מהלך כ'כ סתמי ולא חשוב בחיינו בארץ המנומנמת למרגלות הר געש פעיל.
וזאת במקום זעקה לפחות ברמה של "הקונפורמיסט" או "הקרב על אלג'יר". מעצב הבימאי עולם זעיר בורגני מוכר ושחוק
על מסעדותיו ומוסדות החינוך שלו ותשמישי המיטה וצבא העם שלו.ובאותה שעה יוצר הבימאי עוד מוצר צריכה לבורגנים שבעים.
הכל כ'כ זהיר כ'כ מחושב. העיקר שלא ליצור פרובוקציה ולא לשבור כלי חרסינה בארון המהגוני בסלון.
כ'כ למצוא חן ואכן הסרט מצא חן בעיני מבקרים רבים המודעים היטב לעוולה הגדולה בה אנו חיים.לסרט זה ייחלנו?
כן –אומר במפורש אחד המבקרים.באמת? לזה ייחלנו?
אני לא יודעת עם אני מסכימה איתך. לא ראיתי את הסרט ואני ממש לא חושבת שכול סרט צריך להתייחס רק לעוולה הגדולה שאנחנו חיים בתוכה. גם לרגשות פרטיים בורגניים ולחיים פרטיים יש תוכן בעיני. אבל בכול מקרה אני מעריכה אותך שכתבת את הדעה שלך בצורה כול כך מושקעת ומפורטת.
על זה הלייק
סופרלטיבים לא מוצדקים
ראיתי . התחיל לא רע ובתהליך מתמשך הדרדר ואיכזב. חלק מהצופים יצאו באמצע. משהו לא אמין . פסוקי השירה שיוצאים מפיו של הילד הם מאולצים , ילד לא מסוגל להבין את המשמעויות של המילים האלה שהוא פולט כמו איזה מכונת שמערבלת מילים. יחסי הגננת ילד הם על גבול הפדופליה. אלוהים שיסלח לאמא שהסכימה שהבן שלה ישחק בסרט הזה. המקלחת עם סבון שנירה עושה ליואב כדי להסיר ממנו חול… הסיבון המתחרמן שהיא עושה לגופו של ילד בן 5 הוא לא אמין. כל המין בסרט דוחה,בהמי, מתיימר להיות נועז וייצרי אבל בפועל מגעיל. תעלולי המצלמה שרועדת בתחילת הסרט, או כשהילדים דוחפים את הפרצוף למצלמה מתאימים לחוג לקולנוע…השירה הנשגבת לכאורה לא הצליחה להתחרות בשירת האספסוף . זה היה הקטע שהכי אהבתי בסרט כשיואב וחבר שלו שרים בזעם את קריאות הנאצה והגזענות של אוהדי הכדורגל. הקישור שנדב עשה בין מכבי תל אביב ליהודה המכבי…מי ימלל גבורות ישראל…..
מוכרח להודות שהשחקנים כולם טובים הבעיה שלי היא התסריט והבימוי.
עפ''י יאיר רוה, לפיד כתב בעצמו את השירים בגיל 5-6
(ל"ת)
מודה כי תיעבתי את 'השוטר' אבל 'הגננת' יפהייפה
'השוטר' הציג רעיון כל כך טוב ולכן כאב לי לראות איך זה התפקשש מתחילתו ועד סופו, יומרנות מתסכלת לשמה. אז כמובן ש'הגננת' הכניס אותי למצב של סקפטיזם מתגונן שלמרבה שמחתי הושל ככל שהדקות נקפו. לפיד למד לקחים והפנים כי אפשר לעשות שירה קולנועית צרופה מאתגרת ומקורית, מבלי להיות טרחן סתמי. יש איזו סלידה בישראל, אפילו כפיות טובה, כלפי יצירות אמנותיות שמעריכות את מדיום הקולנוע ונותנות לו כבוד ראוי, מציבות אותו לצד ספרות ותיאטרון. האם דינו של הקולנוע המודרני נחרץ להיות מיינסטרים שבלוני ונוסחתי חסר תועלת אלא זו הבידורית?
המרחב הקולנועי העשיר ויוצא הדופן בו פועל 'הגננת' של נדב לפיד לא מוכן להתכווץ. יש גורמים מנוכרים המטילים עליו עלטה, מאיימים למלוק את היותו קרקע פורייה עבור פואטיקה ספוגת תמימות. דמותה של שרית לארי (שחקנית עם מנעד אינטואיטיבי מרהיב) מואסת בדקדנס המגדיר את חייה, רוצה להמציא מחדש זהותה דרך יצירת קשר עם ילד פלא, בעיניה שריד אחרון של מתיקות ותבונה החפים מכל עיוות חברתי. מעורר התפעלות, אם כך, הניסיון של לפיד לבכות את הדימום הפנימי ממנו סובלת השכלתנות הרגשית המודרנית. גם אין לו בעיה להשתמש ולנצל את הקולנוע כאמצעי משוחרר מקונבנציות של נוחיות נראטיבית, הכל חלק מהמאסטר פלן: בירור מקורי וכנה של מניעי דמויות המטופלות תחת השגחתה המסתורית של האמנות. הרהור מעורער. וכמה שזה מקסים. ומוזר. יפהייפה.
ועכשיו, שיר מפני נדב(בן 5):
הגר מספיק יפה
די לי די לי
יש לי קקי
(שקט נדב)
אבל יש לי!
(תמשיך!)
משהו משהו מקלחות זהב. משהו משהו שמש ממש.
משהו משהו הגננת לא משהו.
תודה לך נדב.
סרט ייחודי שלא מספיק טוב כמו שהוא היה רוצה להיות, אבל זה בסדר. עם קצת השקעה (כלומר, כלשהי) בשחקנים או בפיתוח התסריט בצורה מספקת יכל לצאת סרט מעניין וטוב. במקומו יצא סרט סתמי שרגעיו הטובים הם ילדים שרים בגן על כך שמכבי זונה. גם זה משהו.