ראיתי רק את הטרילוגיה ואת ״אודות האינסוף״ והתחושה היא שהוא קצת עושה את אותו הסרט פעם אחר פעם. תודעתית יש סוג של הסכמה כללית ש״יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום״ הוא די השיא שלו, גם כי הוא זכה בפרס הגדול בונציה, גם היא הוא הביא אותו הכי קרוב למיינסטרים, גם כי הוא חותם את הטרילוגיה וגם כי באופן כללי הוא עשוי טוב.
סצינות מתחלפות של אומללות לא נשמע כמו משהו שכדי לצפות בו לעיתים קרובות. זה גם תלוי כמה אתה אוהב את הוינייטים בנפרד (שבמקרה של אודות האינסוף זה 50/50 אצלי). אגב מזה ברמות של סאלו?
נ.ב רציתי לראות את playtime בעיקר בגלל dunkey אולי אחר כך.
הסרט המתועב בכל הזמנים (ואחד משלושת היחידים שקיבל אצלי את הציון 1 מתוך 10 בימד״ב. לצד farha ו a snake of june)
למקרה שלא ראית, מדובר בסרט דוחה במיוחד עם מסר ברמת ילד בן 6, שנדחף בגרון ובעיקר המון המון תאוות דם וסאדו מאזו.
אז הסצינה הזאת של הדוד הענק – אותו תיעוב בדיוק.
באופן כללי, אני מאד מאד אוהב סרטים עצובים טובים ומאד לא סובל סרטים מתחכמים. אנדרסון הוא הרבה יותר השני מאשר הראשון.
גאון
סרט מעולה. טאטי השוודי.
זה יותר טוב מ about endlessness?
(ל"ת)
באופן כללי זה די אותו דבר
ראיתי רק את הטרילוגיה ואת ״אודות האינסוף״ והתחושה היא שהוא קצת עושה את אותו הסרט פעם אחר פעם. תודעתית יש סוג של הסכמה כללית ש״יונה מתיישבת על ענף ומהרהרת בקיום״ הוא די השיא שלו, גם כי הוא זכה בפרס הגדול בונציה, גם היא הוא הביא אותו הכי קרוב למיינסטרים, גם כי הוא חותם את הטרילוגיה וגם כי באופן כללי הוא עשוי טוב.
ברמה האישית שום סרט שלו לא יתעלה מבחינתי על החווייה של ״יונה״ בזמן אמת.
חיבבתי את הטכניקות בסרט ואת הכוונה הטובה
אבל נשארתי טיפה אפטי כלפי הסרט עצמו. הוא ממש לא רע (בכיתי בחלקים) אבל הוא מרגיש כמו הקלישאה של הסרט האירופאי האומנותי על החיים ולא ממש יותר מזה.
אישית, לא סבלתי את שני הסרטים המוזכרים של אנדרסון
והאמת היא שגם את טאטי די לא סבלתי (אבל ראיתי רק סרט אחד שלו – playtime
הסגנון הזה די מרחיק אותי ,והשטיק ממצה את עצמו אחרי עשר דקות (חוץ מסצינת שריפת הדוד שסתם הגעילה לי את הנשמה ברמות של סאלו).
הוגן
סצינות מתחלפות של אומללות לא נשמע כמו משהו שכדי לצפות בו לעיתים קרובות. זה גם תלוי כמה אתה אוהב את הוינייטים בנפרד (שבמקרה של אודות האינסוף זה 50/50 אצלי). אגב מזה ברמות של סאלו?
נ.ב רציתי לראות את playtime בעיקר בגלל dunkey אולי אחר כך.
SALO OR 120 DAYS OF SODOM
הסרט המתועב בכל הזמנים (ואחד משלושת היחידים שקיבל אצלי את הציון 1 מתוך 10 בימד״ב. לצד farha ו a snake of june)
למקרה שלא ראית, מדובר בסרט דוחה במיוחד עם מסר ברמת ילד בן 6, שנדחף בגרון ובעיקר המון המון תאוות דם וסאדו מאזו.
אז הסצינה הזאת של הדוד הענק – אותו תיעוב בדיוק.
באופן כללי, אני מאד מאד אוהב סרטים עצובים טובים ומאד לא סובל סרטים מתחכמים. אנדרסון הוא הרבה יותר השני מאשר הראשון.
באודות האינסוף לא הרגשתי הרבה התחכמות
כשצפיתי בו הרגשתי הוא היה פשוט להחריד אבל חוץ מהתפאורות והתמונות שלו דיי שכחתי מה היו בווניטים, דיי מראה על איכות הכתיבה לעומת התמונה לא?
לא ראיתי את SALO OR 120 DAYS OF SODOM
וככל הנראה לא אראה. מעדיף למצוא סרט אינדי סביר.