אוסקר 2007

"אין שום סיכוי", רידס אומרת, "שאלן תגיד 'נחשים על מטוס'. מילא 'MySpace', או 'רד פיש', אבל למה לעזאזל שפתאום היא תגיד 'נחשים על מטוס' באמצע האוסקר? מי בכלל זוכר שהיה סרט כזה?"'.
"הכל יכול להיות" אני טוען להגנתי. "היא שיחקה ב'מוצאים את נמו', ונמו הוא, אה, דג אדום. חוץ מזה, אי אפשר לדעת מתי יבוא לאנשים פתאום להגיד 'נחשים על מטוס!"'. רידס עדיין ספקנית, משום מה.
אני מבצע תדריך קדם-אוסקרי: מקריא בקול רם לנוכחים בדירתה הקטנה של רידס את רשימת המילים החמות, אלה שצריך להקשיב היטב שמא אלן דג'נרס תהגה אותן במהלך הטקס. אמירתן או אי-אמירתן של המילים האלה משמעותה ניצחון בשאלת שובר השוויון באוסקימורון, ולכן מהווה למישהו את ההבדל בין תהילת עולם וכרטיס זוגי לסינמה סיטי VIP ובין חיים אפורים של אלמוניות. הרשימה כוללת, בין השאר, גם את המילים "קאובואים" (כמו ב"קאובואים הומואים"), "גיי" (כמו ב"קאובואים הומואים") (לונג: "קאובואים הומואים זה כל כך השנה שעברה". רידס: "גם נחשים על מטוס"), "מל גיבסון", "בוש", "טרור" ו"פינגווין". שתי המילים האחרונות סבירות במיוחד. אני מקבל את הצעתו של רני לתת ניקוד כפול למנחשים אם המילים "טרור" ו"פינגווין" ייאמרו באותו משפט. היי, זה האוסקרים. חוץ מהפסד של הלן מירן בקטגורית השחקנית הטובה ביותר, הכל יכול להיות.

אנחנו, מתברר במהירות, לא לוקחים את האוסקרים ברצינות הראויה. אנחנו מתעניינים יותר בשאלה האם אלן תזכיר פינגווינים מאשר מי יזכה. ומכיוון שאת רשימת הזוכים אתם יכולים לקרוא בכל מקום, אני מעדיף לשתף אתכם בהגיגים החשובים מאין כמוהם שעלו במהלך הטקס.

הטקס עוד לא התחיל אפילו, כולם עדיין הולכים על השטיח האדום, smilin’ and wavin’ and looking so fine, וכבר יצא לנו מכל נקבי הגוף הפרומו של 'חיים בלתי גמורים' (המבוסס, אגב, על ספר איכותי בהוצאת גרף, ניתן להשיג בכל חנויות הספרים המובחרות! כן, גם אצלנו יש פרודוקט פלייסמנט לבעלי עניין). כל שנה מחדש אנחנו נתקלים בבעיה הזאת. אין שום ברירה, אם רוצים לשרוד את האוסקרים, חייבים לעבור לנוהל mute. ג'ניפר לופז, רוברט רדפורד וחבריהם הופכים מיידית למיוט נרדף

הסרטון של ארול מוריס, שבו מתראיינים (כמעט) כל המועמדים לאוסקר בקטגוריות השונות במשך 0.8 שניות בממוצע, נהדר, אבל כמובן שזוהי רק מחווה מתוחכמת לאלן פייס.

זה לא שאלן דג'נרס לא נחמדה, אבל לא יפה להשוות אותה לג'ון סטיוארט מהשנה שעברה. הוא היה הגדול מכולם. וחוץ מזה, היא מסרבת להגיד "בוש", "מקסיקני" או "נחשים על מטוס" בנאום הפתיחה. היא כן אומרת "גיי" ("אם לא היו גייז, שחורים ויהודים, לא היה אוסקר. וגם לא היו אנשים בשם אוסקר") וגם "ג'יימס בונד", כשהיא מציגה את דניאל קרייג וניקול קידמן, שנושאת על כתף ימין משהו גדול ותמוה. "ידעתי שהכרית של שרליז ת'רון בשנה שעברה תפתח טרנד" אומרת לונג למראה ניקול. מבט ברור יותר מגלה שזה בעצם מעין צווארון נוסף, שהיה מתאים לניקול בדיוק, אילו היו לה שני ראשים. אולי לניקול היה פעם תאום סיאמי שהיא חולקת לו כבוד? אני קצת מתבייש להודות בכך, אבל אני ראיתי את ניקול קידמן בילדותה ב'חבורת אופני ה-BMX', ושם היה לה רק ראש אחד. "גם אני ראיתי אותה שם" אומר רני. "גם אני" אומרת לונג. במהרה מתברר שלמעשה כל יושבי החדר ראו את 'חבורת אופני ה-BMX', רובם אפילו בקולנוע. מאוד מביך.

עיצוב אמנותי: 'המבוך של פאן' זוכה. איפור: גם. שני פרסים מתוך שניים זה לא רע. לפחות אי אפשר לומר שמקפחים את הספרדים. אבל אנחנו עוסקים בשאלה חשובה יותר: איפה ג'ק? עברה כבר לפחות חצי שעה מהטקס, ובשלב הזה בדרך כלל כבר היו מראים את ג'ק ניקולסון (או את מחליפו בתפקיד אלוהים עלי אדמות, ג'ורג' קלוני) 12-14 פעמים. אבל עכשיו ג'ק איננו. לא, רגע – בעצם הוא כן שם. מסתבר שהדבר המפחיד שנראה כמו הכלאה של שרק והשטן הוא למעשה ג'ק ניקולסון בראש מגולח. בלי משקפי השמש, לא הייתי מזהה אותו. מפחיד, האיש. זהו, אלוהים is in the house! אפשר להמשיך.

ג'יידן כריסטופר סייר הנקל פון דונרסמרק גונזלס איניאריטו סמית, או בקיצור הבן הקטן והחמוד של וויל סמית, הוא בסך הכל בן 8, בקושי יודע לקרוא, וכמעט מדלג על חלוקת פרס סרט האנימציה הקצר ועובר ישר לפרס הבא. מזל שיש לצידו מבוגרת אחראית כמו אביגייל ברסלין (10) מ'מיס סאנשיין הקטנה', שתשגיח עליו. אין ספק, האוסקרים היו משעממים פחות אילו כל המגישים היו בגיל טרום בר מצווה. נקודה ישראלית: בפרס הסרט הקצר זוכה 'West Bank Story'. אנחנו על המפה, או משהו.

עריכת סאונד: 'מכתבים מאיוו ג'ימה'; מיקס סאונד: 'נערות החלומות'; שחקן המשנה: אלאן ארקין. מפתיע? לא את מנחשי האוסקימורון. לא נשמעו שום מחאות על כך שאדי מרפי לא זכה.

הקריין היה מאוד עמום, כך שלא כל כך ברור מי זאת הזמרת הזאת שעומדת על הבמה ושרה, אבל מכיוון שהשיר מכיל את המילים 'אמת מטרידה', סביר להניח שזו מליסה את'רידג' ששרה את השיר המועמד מתוך 'אמת מטרידה'. רני מסביר, "גם ב'נערות החלומות' יש שיר שקוראים לו 'נערות החלומות'. והמילים שלו הן 'אנחנו נערות החלומות…"'.
זה, כמובן, מזכיר לי את שיר הנושא המקסים של 'הילדים של מחר', שמשום מה לא קיבל מועמדות: "אנחנו הילדים של מחר (טם טם טם) בקיץ חם, בחורף קר (טם טם טם)".
רידס מפזמת: "לא אהובתי, זה לא חלום – תני לי רק לגעת ביהלום".
לונג מצטרפת: "אל תדאגי לי אמא, אני כותב לך מכתבים מאיוו ג'ימה".

אל גור (אישיות קולנועית ממדרגה ראשונה) וליאונרדו דיקפריו מכריזים שהשנה האוסקרים הם פרס ירוק, ידידותי לסביבה. זאת בדיחה, נכון? בטח יבוא בסוף איזה פאנצ'ליין, הם יגידו שהאוסקרים עשויים מזהב ממוחזר מפסלוני אמי ישנים. או שהפעם, בניגוד לשנים הקודמות, הם לא צדו ופשטו את עורם של עשרות פילים אדומים כדי ליצור את השטיח האדום. אבל לא. הם מסיימים את הנאום בלי בדיחה. נראה שהם התכוונו לזה ברצינות. אוי.

סרט האנימציה הטוב ביותר: תזיזו ת'רגליים. יש פינגווינים בעולם! וגם צדק!

מונטאז'. סרטים על תסריטאים. הרבה אנשים יושבים ומתקתקים. גם ג'ק שם.

בקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר, 'בוראט' אמנם לא זוכה (חבל. הלך הסיכוי לנאום תודה של סשה ברון כהן), אבל הוא מאלץ את המגישה לקרוא את שמו המלא של הסרט, הארוך יותר מקטע הקצרצר שמוקרא מתוך התסריט. מי שזוכה הוא 'השתולים', שעליו מכריז הכרוז כ"מבוסס על סרט יפני". יפני? 'Infernal Affairs' היה סרט הונג-קונגי. ככה זה – אין הבדל בין יפנים מיפן, יפנים מהונג-קונג, יפנים מקוריאה, ויפנים מסין. דווקא בשנה שבה המנחים כל כך מתגאים ברב לאומיות של האוסקר, מוכח שהידע של האמריקאים בגיאוגרפיה מסתיים בקצה לוס אנג'לס.

מונטאז'. "אמריקה בראי הקולנוע". נחמד, אבל מה הקשר בין הסרטים האלה לאמריקה?

לא ראיתי את 'השטן לובשת פראדה', אבל למריל סטריפ מגיע אוסקר רק על המבט שהיא הרביצה באן הת'אוויי ואמילי בלאנט כשהגישו את פרס התלבושות ל'מארי אנטואנט'. מובן שהיא לא תקבל אותו, לא על חשבון הוד מעלתה, אבל אולי אפשר במקום זה למנות אותה למחליפתו של ג'ק ניקולסון כאלוהים? זה כבר לא צחוק, האיש מפחיד אותי.

אלן מבקשת מספילברג שיצלם אותה יחד עם קלינט איסטווד ל-Myspace. עוד V סומן ברשימת המילים החמות.

"מה כל הקטע הזה של 'צופים בנו עכשיו מיליארד איש'? בחיים לא יצפו בזה מיליארד איש. בכל העולם יש שישה מיליארד אנשים, ולא כל אדם שישי צופה באוסקר. אין אפילו מיליארד טלוויזיות בעולם."
"בטח שיש. ביפן על כל אדם יש איזה חמש טלוויזיות".
"כן, אבל לא כל אדם שם הוא חמישה אנשים, אז זה לא ממש משנה".
"יש הרבה סינים".
"אבל לסינים בקושי יש טלוויזיות, וגם אם יש להם, הם לא רואים תכניות אמריקאיות. ובאפריקה הם עסוקים מדי בלרעוב למוות בשביל להתעניין באוסקר".
"במקום לצפות באוסקר, שיאכלו עוגות".

צילום: 'המבוך של פאן'. נחמד שהמבוך מוביל, אבל מה עם 'הילדים של מחר', לעזאזל? עכשיו מחלקים את "הסרט הזר הטוב ביותר", והמבוך בטח יוסיף עוד פרס לאוסף. רגע, לא. זוכה דווקא 'חיים של אחרים' מגרמניה. כמה מוזר.

מונטאז': פסקולים של אניו מוריקונה.
רני: "אני אוהב מונטאז'ים. הם מרגיעים אותי."

"מי זה השחור הגדול הזה ליד אניו מוריקונה?"
"אין לי מושג. איזה יפני אחד".

אלן מצטרפת לחבורת הרקדנים המוזרים שעושים צלליות מופלאות של סרטים שונים. "אני עושה את 'נחשים על מטוס"', היא אומרת, ואנחנו מתפוצצים. נחשים! על האוסקר!! המחווה הביזארית (איך לעזאזל הם עשו את הצללית הזאת?) נחקקת מיד בדפי ההיסטוריה בתור הרגע הגדול ביותר בתולדות האוסקרים. אוקיי, אולי חוץ מהשיר 'קשה להיות סרסור'.

הקלוני הגיע! נראה שהוא ויתר לגמרי השנה על התחרות עם ג'ק ניקולסון, כי עד הרגע לא ראינו אותו בכלל. ובכל זאת הוא הספיק להגיע כדי להגיש את פרס שחקנית המשנה לג'ניפר האדסון מ'נערות החלומות'. אוי, נו, הקטע הזה של לבכות ולדבר על "הרגע הזה"? זה כל כך האלי ברי.

זה ממש מוזר. אנחנו נמצאים שעתיים וחצי מתחילת הטקס, תשעה סרטים שונים (לא כולל קצרים) כבר קיבלו פרסים. היחיד מביניהם שזכה ביותר מאוסקר אחד הוא 'המבוך של פאן', עם שלושה. יהיה מוזר נורא אם הוא יגמור את הטקס בתור הסרט "עטור הפרסים" ביותר. בכל מקרה, צריך לבדוק, אבל אני די בטוח שאף פעם לא היה טקס שבו זכו בפרסים כל כך הרבה סרטים שונים.

פסקול: גוסטבו סנטאוליה ('בבל') זוכה, שנה שניה ברצף. יכול להיות שזה רק בגלל שחברי האקדמיה אוהבים את צליל השם שלו; תסריט מקורי: 'מיס סאנשיין הקטנה'. יכול להיות שזה רק בגלל שהוא תסריט מצוין.

ועכשיו, רצף של שלושה שירים מתוך 'נערות החלומות'. מתוך מילות השיר השלישי: "סבלנות, סבלנות, זה ייקח עוד הרבה זמן". עכשיו הם נזכרים להגיד לנו?! זה היה צריך להיות שיר הפתיחה.
המועמדים לפרס השיר הטוב ביותר הם 'נערות החלומות', 'נערות החלומות', 'נערות החלומות', ועוד שניים. אבל הזוכה בפרס היא מליסה את'רידג', שמדביקה לחברתה לחיים נשיקה צנועה לפני שהיא עולה לקבל את הפרס. הולי שיט, נשיקה לסבית בשידור חי ולמרות עיכוב חמש השניות המפורסם בשידור לא צנזרו את זה? אפרופו לסביות, רני תוהה אם זה מקרי שבזמן הטקס בהנחיית אלן דג'נרס מראים כל הזמן פרומואים לסדרה עם אן הייש, האקסית שלה. רידס מדווחת שהייש כבר לא לסבית – זה עבר לה באיזה שלב – אבל אחרי שהיא טענה במשך תקופה מסוימת שהיא באה מהחלל, שינוי בהעדפה המינית הוא לא סיפור כל כך גדול.

הקהל מתבקש לעמוד לרגל כניסתם של המלך והמלכה: הלן מירן היא השחקנית הטובה ביותר על 'המלכה' (אומרים שיש מישהו באוקלהומה שזה הפתיע אותו), ופורסט וויטקאר הוא השחקן הטוב ביותר על 'המלך האחרון של סקוטלנד'. לרגע דווקא היה נדמה שלפיטר או'טול יש סיכוי, אבל זה עבר, ואולי טוב שכך. פיטר אוטול נראה כמו סבא של סבא של אביו הקדמון של קלינט איסטווד. אם ישימו לו אוסקר ביד, היד כנראה תנשור.

סטיבן ספילברג, פרנסיס פורד קופולה וג'ורג' לוקאס עולים לבמה כדי לתת את הפרס לבמאי הטוב ביותר, יהיה מי שיהיה. כי מי מתאים יותר מספילברג, קופולה ולוקאס לתת את הפרס, נגיד, לאלחנדרו גונזלס איניאריטו. אוי ויי, אם מרטין סקורסזה לא זוכה עכשיו, זה יהיה מביך יותר מאשר אילו כל בגדיהם של העומדים על הבמה יתאדו ספונטנית. לשמחתם של כל הנוגעים בדבר, אף אחד משני הדברים לא קורה. שלישית הבמאים נשארים לבושים, סקורסזה זוכה (סוף סוף. אומר בשנית – סוף סוף!) באוסקר הבמאי הטוב ביותר, וגבותיו מקפצצות באושר כשתי עיזים באחו. אולי שמעון פרס בכל זאת יהיה הנשיא הבא.

חילקו כבר את כל הפרסים פרט לאחד, ואני עדיין חסר מושג לגבי פרס הסרט הטוב ביותר בדיוק כפי שהייתי בתחילת הערב. זה עדיין יכול להיות כל אחד מהמועמדים, אם כי לא ברור לי למה ג'ק ניקולסון שוב נותן את הפרס. זהו, מעכשיו ג'ק "שמי האמצעי הוא אלוהים" יחלק את הפרס בכל שנה, אפילו אם הוא משתתף בתפקיד ראשי באחד הסרטים המועמדים? ובכן, הזוכה הוא, טם טגדם – 'השתולים'. מגפת תחושות הבטן 'מיס סאנשיין הקטנה' שפשטה בשבועות האחרונים ברחבי האתר היתה כנראה בכל זאת רק וירוס עונתי. היי, אין תלונות. 'השתולים' היה גם הבחירה שלי. אבל בינינו, היה ברור שהטקס עבר את השיא ברגע שבו הוכרז על 'נחשים על מטוס'.

אוסקימורון

אז מה, התוצאות היו מפתיעות? לא במיוחד, מסתבר. היו אמנם הפתעות קטנות, אבל שום דבר באמת מדהים. גם השנה, אמנם, אף אחד ממנחשי האוסקימורון לא הצליח לנחש נכונה את כל 11 הקטגוריות, אבל 22 מנחשים קלעו נכון לתשע קטגוריות, וחמישה הצליחו לנחש נכון 10: עדו ומושיק ניחשו את הכל נכון, חוץ מקטגורית הסרט הטוב ביותר, שבה הימרו על 'בבל'; Nman ושלומי123 ידעו ש'השתולים' יזכה, אבל הימרו על 'הילדים של מחר' בקטגורית הצילום הטוב ביותר; וענבל ג' ניחשה הכל נכון, פרט לקטגורית התסריט המעובד הטוב ביותר, בה בחרה ב'בוראט'.

כאן נכנס לתמונה שובר השוויון. מבין המילים שניתן היה לבחור, אלן אמרה במהלך הטקס את המילים "גיי", "MySpace", "ג'יימס בונד", "ג'ק ניקולסון" וכמובן, "נחשים על מטוס". מושיק ניחש נכונה שלוש מהמילים (כולל הנחשים). הוא אמנם חשב גם (וטעה) שאלן תדבר על איוו ג'ימה, אלוהים, ג'ון סטיוארט, טרור ובוש, ובכל זאת המאזן שלו הוא הטוב מבין כל המנחשים, והוא זוכה בפרס הראשון באוסקימורון 2007, ובכל מה שהתואר מביא איתו – זוג כרטיסים לסינמה סיטי VIP, חולצת עין הדג, וארבעה כותרי DVD לבחירתו מתוך קטלוג האוסקר של יונייטד קינג. עדו ושלומי123 הגיעו לניקוד זהה בשובר השוויון, ועל פי כללי התחרות, במקרה כזה כל הקודם זוכה – ועדו הוא זה ששלח את הטופס שלו מוקדם יותר לכן הוא לוקח את מדלית הכסף ומשאיר לשלומי את הארד. Nman וענבל, למרות יכולת ניחוש אימתנית, ייאלצו להסתפק בפרסי ניחומים – DVD לאחד וחולצת עין הדג לאחרת.

בקטגורית הצילום, רוב המנחשים הלכו על 'הילדים של מחר', ורק 16% הימרו על 'המבוך של פאן' – מה שהפך אותה לקטגוריה הקשה ביותר לניחוש. בהגרלה מבין אלה שהימרו נכון על הצילום, זכה אילן בפרס המנחש הנועז ע"ש מרשה גיי הארדן; בהגרלה בין כל המשתתפים בלי קשר לאיכות ניחושיהם זכה azik, ושניהם יקבלו DVD לבחירתם. הודעות יישלחו במייל לזוכים, ובינתיים, לילה טוב, ובהצלחה בשנה הבאה.