רנגו

הסרט על הזיקית שהופך להיות שריף במערב הפרוע הוא בו-זמנית סטנדרטי לגמרי וביזארי לחלוטין. כמו כן, ג'וני דפ.

"רנגו" הוא אחד הסרטים הסטנדרטיים הכי מוזרים שראיתי, או אולי בעצם אחד הסרטים המוזרים הכי סטנדרטיים. הוא מצליח להיות קלישאתי וביזארי בו-זמנית, ואפילו לא ידעתי שזה תואר שמישהו התכוון לנסות להשיג.

לגיבור של "רנגו" לא קוראים רנגו. בעצם, אף פעם לא נאמר לנו איך כן קוראים לו, אם בכלל קוראים לו. סביר להניח שהבעלים שלו קוראים לו "הזיקית", כי זה מה שהוא: זיקית מחמד שחי לבדו באקווריום ומאמין שהוא ג'וני דפ. הדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה להסתוות (או בלשונו: "I’m Blending! I’m a blender!", משפט שתורגם היטב ל"אני מתמזג! אני מזגן!"). הוא יכול להיות הכל, אבל אין לו סיבה להיות כלום, עד אותו רגע גורלי ארבע דקות מתחילת הסרט, שבו הוא נופל מרכב באמצע כביש מדברי. ובעקבות עצתו של ארמדיל חצוי לשניים, הוא יוצא למסע אל לב המדבר, כדי למצוא עיירה שחונה ושכוחת אל שבה אנשים נפגשים בסלון המקומי ויורים זה בזה.

בקיצור, זה סרט על זיקית שנהיה שריף במערב הפרוע. תעצרו רגע ותקראו את זה שוב. מהרגע שבו אמא ואבא קראו לנו את הסיפור על ג'ירפה ואריה שהלכו לבקר את מיץ פטל (הייתי מספר לכם איזה חיה הוא, אבל זה ספוילר), אנחנו מוצפים בסיפורים וסרטים על חיות שעושות כל מיני דברים שחיות לא באמת יכולות לעשות. אז אף אחד לא היה מרים גבה אם הייתי מספר שיש סרט על דב שהוא עורך דין או לאמה לוחמת בפשע. אבל חיות מדברות הן כמעט אף פעם לא באמת חיות. מיקי מאוס הוא אולי "עכבר", אבל הוא לא נראה דומה אפילו קצת לשום עכבר שראיתי אי פעם. אלכס האריה מ"מדגסקר" לא נראה כמו אריה, הוא נראה כמו בובה של אריה. גם הצפרדעים, החולדים, הלטאות והינשופים שמאכלסים את "רנגו" לא ממש נראים כמו חיות, מבחינת זה שכולם הולכים על שתיים, לובשים חולצה ומדברים במבטא דרומי; אבל הן מרונדרות ברמת פירוט מטרידה מממש, כולל כל קשקש וכל זיף שיער. הפירוט הכמעט פוטו-ריאליסטי מזכיר מדי פעם שבכל זאת, לראות לטאה רוכבת על עטלף או צב בכסא גלגלים זה בעצם לא הכי נורמלי.

אבל נחזור לענייננו: כשהזיקית הזה, לצורך העניין נקרא לו רנגו, מגיע אל העיירה, הוא מנסה להשתלב בסביבה באופן שהוא מכיר – הוא מחקה את הסביבה שלו, ומעמיד פנים שהוא גיבור מערבוני. וכמובן, העמדת הפנים עובדת טוב מהצפוי. חיות העיירה משוועות לגיבור, והוא נאלץ לקבל את התפקיד, עד שתתגלה ההונאה, וכל זה. שמעתם כבר את הסיפור הזה: הגיבור-בעל-כרחו הוא שטאנץ די מוכר של סרטים בכלל וסרטי אנימציה בפרט. אתם לא הולכים להיות מופתעים ממהלך העלילה. הסרט די מצחיק כשהוא מנסה להיות, אבל הרבה מהבדיחות צפויות ואף אחת מהן לא ממש שלחה אותי למפגש אינטימי עם רצפת הקולנוע.

בגאוגרפיה המוכרת של תחום האנימציה, "רנגו" ממוקם קרוב לסרטי דרימוורקס: עלילה שבלונית, עם הרבה חורים, שבה משובצות בדיחות למבוגרים והמון רפרנסים וקריצות לסרטי עבר. צריך להזכיר של"רנגו" יש זכרון ארוך יותר משל סרט דרימוורקס ממוצע: במקום לאמריקן איידול או ל"אווטאר" הוא כולל, בין השאר, רפרנסים ל"פחד ותיעוב בלאס וגאס", "צ'יינטאון", הרבה סרג'יו ליאונה. זה די מגניב, אם כי סרט לא יכול לחיות על קריצות בלבד.

אבל כמה דברים גורמים לסרט לבלוט בשטח גם כשהוא מסתובב בטריטוריה מוכרת. בתוך העלילה הסטנדרטית משובצים גם רגעים שהם הזויים במלוא מובן המילה, כלומר, נראים כמו משהו שהייתם עשויים לראות אם הייתם משוטטים במדבר בלי מים במשך יומיים ואז בולעים פטריה ממקור מפוקפק. אתם יודעים, דברים כמו זיקית בחולצה הוואית מדבר עם דג פלסטיק ענק מעופף.

כזה.

יש בסרט גם הופעת אורח מפתיעה באמת, ומקרה קיצוני מאוד של עין, שזוכה למעט מאוד התייחסות. נראה כאילו באופן שיטתי, כל סצינה עשירית נכתבה כשהתסריטאי על סמים. וזו אינה תלונה. ככל שהסרט מוזר יותר, כך הוא טוב יותר. הסצינות המוזרות יותר הן הכי מרהיבות, הכי שנונות והכי מפתיעות בסרט. הדקות הראשונות של הסרט מעלות את האפשרות שכל הסיפור הוא הזיה שמתרחשת בראש של הזיק שנטרף מרוב בדידוות, וברגעים מסוימים זה נשמע כמו ההסבר הכי סביר לסרט הזה.

חוץ מזה, הסרט פשוט נראה טוב. הפירוט המדהים לא קיים רק בדמויות, אלא גם בנוף המדברי שבו מתרחש הסרט. זהו סרט האנימציה הארוך הראשון שהפיקה חברת האפקטים האגדית Industrial Light and Magic, אנשים שלא מעגלים פינות: הם לקחו את רוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע של האחים כהן, בתור יועץ לענייני צילום וירטואלי. ורואים את זה. קצת מוזר שהסרט לא מוצג בתלת-מימד, כי יש כמה סצינות שנראות כאילו נועדו לקפוץ החוצה מהמסך.

גם אם הוא לא מקורי ומבריק לכל ארכו, החלקים המוזרים של הסרט והויזואליה המרהיבה מספיקים כדי להצדיק יציאה לקולנוע. וגם השאר די בסדר. הבמאי גור ורבינסקי ("הצלצול", "שודדי הקאריביים") יכול לסמן X גם על "מערבון" ועל "אנימציה" בדרכו לכסות את כל הז'אנרים הקיימים בעולם, ולהצטיין בכל אחד מהם.