בעצם, לסרט הזה כבר יש שם עברי רשמי, והוא "רדופה". אבל שלא ינסו למכור לנו שטויות. זה לא "רדופה" ולא "הרוח" ולא "רדופת רוחות". זה דיבוק. עברי וכשר.
סרטי רדיפת-שדים וגירוש-שדים הם תת-ז'אנר של אימה שמשום מה נשאר פופולרי מאוד, אולי משום שיש חוגים דתיים נוצריים שעדיין רואים בהם דיווחים תיעודיים מהשטח. "The Possession" קצת יוצא דופן, משום לוקח את השדים שלו מהמיתולוגיה היהודית, במקום מהנוצרית. היה כבר סרט אחד שעשה את זה – "התאום" ("The Unborn") – אבל הוא היה כל כך גרוע וזניח שאף אחד לא שם לב. הפעם, הסרט מגיע בחסות סם ריימי, ובאמת נראה מופרע באופן שמזכיר את "קחי אותי לגיהנום".
אה, וזה "מבוסס על סיפור אמיתי". כן. אהא.
אני חושב שאת הפוסטר עדיף לראות רק אחרי שצופים בטריילר, אז אחרי שתסיימו, [fi_hideme title="הקליקו כאן כדי לחשוף אותו." contentStyle="" titleStyle=""]
[/fi_hideme]
נראה כמו רימייק למגרש השדים
רק, ובכן, עם מיתולוגיה יהודית, שזה נחמד. לא אוהבת סרטי אימה, אבל נראה שלשם שינוי (בניגוד לאנימה, למשל) הג'יבריש בעברית אשכרה יהיה עברית ולא רצף אותיות שנראה מגניב.
נראה אחלה
(ל"ת)
זה נראה די מגניב
אבל בתור בחור דתי אני רוצה להזכיר שהיהדות המסורתית לא מאמינה בדברים כאלו – למי שחשב אחרת. (אולי בגלל זה הם עשו את הרבנים חסידיים)
גם בלי להיות בחור דתי זה נראה לי קצת כאילו לקחו דיבוק שדים נוצרי ופשוט הדביקו כמה אותיות בעברית. אבל אין מה לעשות שהמיתולוגיה שלנו פחות מעניינת משל עמי אירופה. בעיקר בתחום האימה הכבדה. כנראה שגויים זה מספיק מפחיד גם בלי שדים וערפדים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
אני חייב להגן על המיתולוגיה היהודית
לא חסרים במיתולוגיה היהודית שדים, רוחות וזוועות יצירתיות בדיוק כמו, אם לא יותר, מהשדים הנוצרים. אם קילרוי היה פה הוא היה יכול לפרט הרבה יותר.
דוגמה קטנה:
http://www.youtube.com/watch?v=GerXLqHDoPQ&feature=player_embedded
המיתולוגיה היהודית
היא בסך הכל גירסה מגוירת של אגדות עמים אחרים. פרופ' ליבוביץ היה קורא לזה "יצר הרע של עבודה זרה" (אם כי זה היה היחס שלו גם לקבלה ולחסידות)
נ.ב. גם השדים הנוצריים הם לא בדיוק מקוריים…
תלוי את מי אתה שואל
אתה לא יכול להסתמך על ליבוביץ' ולקרוא לזה "היהדות המסורתית". ככל הידוע לי, אין אמנם איזכור של דיבוק בספרות היהודית הקלאסית וכל הרעיון הגיע מהקבלה, אבל זה לא אומר שבגלל זה היהדות ה"מסורתית" לא מאמינה בקיומה של אפשרות כזו. למעשה, רבנים במזרח אירופה של המאות האחרונות, חסידים ושאינם כאלה, התייחסו לדיבוק במלוא הרצינות (וקבליסטים מובהקים עדיין מאמינים בקיומה של תופעה כזו בכל ליבם, גם היום).
גם לכל ענייני השדים והמפלצות שביהדות אין אמת מוחלטת. חוקרים והוגים דשו בנושא כבר לפני אלף שנה ואין ממש אפשרות להכריע לשום כיוון בלי לשאול את מספרי אגדות הרוחות עצמם, כך שזה עניין של אמונה אישית ולא של היהדות ככלל.
ואפילו ביהדות המודרנית.
למשל, מר עובדיה יוסף, מהמובילים במנהיגי הדת היהודית בישראל, מזהיר את מאמיניו מפני השד 'קטב מרירי' – http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/912/007.html
אני מסכים
שלא הייתי צריך להשתמש בביטוי "היהדות אומרת" כי פשוט אין דבר כזה, בענייני אמונות ודעות אין שום קונצנזוס (מלבד, אולי, שלושה עשר העיקרים).
כשאמרתי היהדות המסורתית לא התכוונתי לליבוביץ כי אם דווקא לרמב"ם – אבל שוב – הייתי צריך לכתוב "הספרות ההלכתית" או משהו כזה.
בקשר לדיבוק ספציפית, אני אפילו לא חושב שהוא בא מהקבלה – סביר יותר להניח שהוא הגיע לפולקלור היהודי מבחוץ ואחר כך המציאו לו פרשנות על פי הקבלה.
ככה:
אין לי מושג מה הקונצנזוס ביהדות המסורתית ובזו המודרנית (או אם קיים קונצנזוס), אבל אני כן יודע שהרמב"ם הוא דוקא לא קונצנזוס בנושא הזה. למעשה, הוא אולי ההוגה היהודי היחיד (החל מהראשונים. קדמו לו גאוני בבל כמו שמואל בן חפני ודומיו) שהתייחס לכל השדים והרוחות כאל אגדה פורחת. כבר בזמנו התייחסו אליו כהזוי כשאמר דברים כאלה, וזה לא הפסיק גם אחרי שספריו הפכו לספרי יסוד ביהדות (הרב אליהו מוילנא, למשל (שחי כ-650 שנה אחרי זמנו של הרמב"ם), כתב על הרמב"ם ש"הפילוסופיה הארורה הטתו ברוב לקחה, אבל כבר הכו על קדקדו" בגלל יחסו אל השדים, הרוחות והמפלצות כאל אגדות הבל).
נגד הרמב"ם
יצאו לא בגלל דעתו לגבי שדים ורוחות כי אם בגלל הדברים הבאים: הוא לא האמין בגן עדן וגיהינום; הוא נחשד כמי שלא האמין בתחיית המתים (עם רגליים לדבר); היחס שלו להישארות הנפש ולעולם הבא; תורת שלילת התארים (מורה נבוכים ח"א פרק נ-?); ההסתכלות שלו על קרבנות כשאריות של פולחן אלילי שנשארו ביהדות בלית ברירה.
אני חושב שבהשוואה לכל זה ההערה שלו בהלכות עבודה זרה לגבי כשפים ושדים ורוחות – די מקובלת בציבור.
בכלל אני חושב שהרמב"ם הוא כן קונצנזוס בעניין הזה, מפני שגם דברים שהוא כן מאמין בהם (לכאורה) כמו ביאת המשיח – הוא מלמד להפריד בינם ובין עיקר התורה. גישה שמקובלת מאד דווקא אצל תלמידיו של אותו רבי אליהו מווילנא שהזכרת למעלה.
אני לא חושב שזה המקום
לדיונים תיאולוגיים (גם בשל העובדה שאין לי שום ענין מיוחד להגן על דבריו של הרמב"ם), אבל אתה מפליג לדעות שהרמב"ם לא חלם עליהן. הרמב"ם כן האמין בגן עדן וגיהנום (לא בצורה החומרית שבה ראו אותה בני דורו, אבל זה כבר חלק משלילת הגשמיות שדוקא היתה מקובלת על רוב רובם של חכמי היהדות בתקופתו), האמין בתחיית המתים (ואף כתב בנושא זה כמה מכתבים חריפים נגד מתנגדיו שהשתמשו בטיעון זה כדי להבאיש את ריחו), ושלילת התארים ומהותו של העולם הבא על פי הרמב"ם הם לא דברים שהמציא ושותפים להם גאוני בבל כמו רס"ג וראשונים כמו רבי בחיי אבן פקודה.
מהותה של הנפש והיחס שלו לפולחן היהודי כגיור של פולחן אלילי הם אכן דברים שעוררו עליו הדים, אבל די נבלעו בהתנגדות הכללית לספר "מורה נבוכים" שבו הם מתוארים. חוסר האמונה בקיומם של שדים, לעומת זאת, היא קביעה המובאת בספרו ההלכתי שדוקא כן התקבל כספר יסוד ביהדות. לכן העובדה שהרב אליהו מווילנא מתבטא על הדברים הללו בצורה כזו גם 600 שנים אחר כך אומרת משהו על עובדת היות העניין הזה קונצנזוס (והוא לא היחיד שהתבטא נגד התפיסה הזו. זו רק דוגמא של מישהו מקובל על הציבור מזמן מאוחר למדי שראה צורך לבטא זאת בספרו ההלכתי).
ובכל אופן, לא דיברתי על הסיבות שבגללן יצאו נגד הרמב"ם בזמנו ואחריו, אלא על העובדה שלדעתו בדבר קיומם של שדים ורוחות ישנם מתנגדים רבים ודבריו בנושא אינם קונצנזוס (ואתה יכול להביא בחשבון את הלינק של קיפוד לדבריו של הרב עובדיה יוסף בנושא – מנהיג בכיר של הדת היהודית שדבריו מקובלים על רבים ממאמיניה כיום טוען שאגדות כאלה כן קיימות במציאות).
אני לא יודע
אם באמת זה המקום, אבל האמונה של הרמב"ם בשכר ועונש כעיקרון היא הישארות הנפש לעומת אובדנה. לגבי גיהינום הוא כותב בפירוש המשנה – הוא עונש הרשעים אבל לא מבואר איך יהיה.
לגבי תחיית המתים – הסיבה שבשלה חשדו ברמב"ם באי אמונה בתחיית המתים היא בגלל שבאף אחד מהחיבורים שלו הוא לא מדבר עליה כעל תופעה שאמורה להתרחש במציאות. בפירוש המשנה הוא כותב "ותחיית המתים – כבר ביארתיה" כשבביאור הוא מתכוון למשפט הסתום "רשעים בחייהם קרויים מתים וצדיקים במיתתם קרויים חיים" שמתייחס הרבה יותר להישארות הנפש.
באשר לאיגרת תחיית המתים – רבו הדעות לגבי האמינות שלה (אם היא אמיתית הרי שהיא תורגמה מערבית לעברית ושוב לערבית ושוב לעברית) וגם אם הרמב"ם אכן כתב אותה יש להפריד בין הרמב"ם כפוסק וכפילוסוף לבין הרמב"ם כמנהיג ויש רגליים לדבר שבהרבה מהאיגרות שלו הוא כתב דברים כדי לסבר את אזניהם של הקוראים (ויש מצב שכן הוא לגבי ההתבטאויות הציבוריות של הרב עובדיה).
אמונותיהם של יהודים אינן היהדות – ובה בעת שהרבה לומדי תורה נתפסו לאמונות טפלות של שדים ורוחות – רובם המכריע ידע לעשות את ההפרדה בינן ובין היהדות ותורת ישראל (וראיה לדבר הגאון מווילנא ותלמידיו מחד והרב עובדיה מאידך).
תן לי להבין:
אתה מביא את הגאון מוילנא כראיה לכך שיש הפרדה בין "היהדות ותורת ישראל" לאמונות טפלות, או שאתה מתכוון בזה לרב עובדיה? שניהם, להזכירך, האמינו/מאמינים בקיומן של ישויות דמיוניות כאלה.
ולא הסתמכתי על אגרת תחיית המתים אלא על העובדה שהרמב"ם ניסח את הרשימה המכונה "שלושה עשר עיקרים" וכלל בה את האמונה בתחיית המתים, כך שאלא אם כן אתה טוען שגם פירוש המשנה מזוייף, העובדה שהוא לא התייחס אליה בהרחבה אינה מהווה סיבה מספקת לפקפק באמונתו בה.
אמונה טפלה
משמעותה שהיא נטפלת לעיקר. העיקר והמכנה המשותף של היהדות כדת היא המערכת המכונה "תרי"ג מצוות".
הגאון מווילנא והרב יוסף נתפסו אמנם לאמונות שמקורן בקבלה אבל אין לכך זכר בספרות ההלכתית שיצאה מבית מדרשם.
שלושה עשר העיקרים נוסחו במקור בפירוש המשנה לרמב"ם ושם יותר מכל מקום אחר בכתביו של הרמב"ם נזרע זרע הספק. לפרש את עיקר תחיית המתים כמתייחס להישארות הנפש (או "חיים לאחר המוות") הוא אך מתבקש וכך פירשו את דברי הרמב"ם רבים מאד בזמנו – מתנגדים ותומכים כאחד. החיבור היחידי של הרמב"ם שמצביע על המשמעות המקובלת של תחיית המתים הוא איגרת תחיית המתים.
אגב…אתה לא חושב שדווקא העובדה ששלושה עשר העיקרים – של הרמב"ם – הפכו להיות מסמך האמונה המשותף לכל יהודי מאמין – מצביעה על היות הרמב"ם כן קונצנזוס בנושא?
הממ...
אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר שאין לכך זכר בספרות ההלכתית שלהם, בעיקר משום שהרב עובדיה דיבר על שדים כמציאות קיימת בדרשה הלכתית והורה להיזהר מהם וכן הגאון מוילנא כתב את דבריו דוקא בספרו ההלכתי (אלא אם כן אני לא מפרש נכון את העובדה שהפירוש שבו נכתבו הדברים הוא בענייני הלכה בעצמו).
ובכן, אני לא בקיא בכתבי הרמב"ם (וכמו שאמרתי, גם לא באמת אכפת לי), כך שאין לי אפשרות לענות על טענותיך בנושא תחיית המתים ויכול להיות שהצדק אתך.
וכן, אני עדיין חושב שהעובדה שהרשימה "שלושה עשר עיקרים" הפכה לדבר מקובל לא אומרת שום דבר על קונצנזוס בנוגע לדעותיו של הרמב"ם בעניינים אחרים (שאמונה בקיומם של שדים בכללם). עובדה שהספרות ההלכתית מלאה בדברים שקשורים בענייני שדים ורוחות ושמנהיגים דתיים מאמינים בקיומם של כאלה גם היום.
בספרות ההלכתית
אין זכר לשדים ורוחות – רוצה לומר – אין שום פסיקה הלכתית שהושפעה ולו במשהו מהאמונה בשדים וברוחות. (לא הפגאניים שבספרות חז"ל ולא הקבליים שבתקופות מאוחרות יותר)
לגבי הרב עובדיה – אני חושב שזה כבר מזמן צריך היה להיאמר – יש להפריד בין פסיקה הלכתית לאמירה שנועדה לצבירת הון פוליטי – ובין שתיהן – להתבטאות שמטרתה לבדר קהל עם-הארץ משועמם (ראה ויכוח הרמב"ן – ההפרדה בין מדרש ובין הלכה); הדרשה השבועית שלו ללא ספק שייכת לקטגוריות האחרונות גם אם יש בה אי-אילו איזכורים הלכתיים כאלו ואחרים.
בנושא תחיית המתים – אני רוצה להדגיש – שאני כאדם דתי רוצה לדחוק שהרמב"ם בכל זאת האמין בה כפשוטה – בהתאם לאזהרת הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים; רק הבאתי את המקורות שאין זה ברור מאיליו.
כבודו טועה קצת,
ודי להזכיר דברים כמו נושא 'זוגות', אם כי המלבי"ם באמת מפרש את זה ככניעה-מסויימת-לאמונות-עממיות – אבל יש חולקים.
אז זהו, שלא.
דברי הרב יוסף אינם המצאה לצבירת הון פוליטי או אגדה לעם נבער מדעת אלא הלכה: "צריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות משום שבהם קטב מרירי שולט" (שו"ע תקנא ס' יח, ותודה לגוגל).
וזו לא הפסיקה היחידה ששדים קשורים בה. כך שאלא אם כן אתה טוען שכל השדים בספרות ההלכתית הם כניעה לאמונות הטפלות של העם, אני חושש שהטענות שלך בדבר האמונה בשדים ביהדות די קלושות.
טעיתי,
ולמרות זאת האמונה בשדים ביהדות עדיין עונה להגדרה "אמונה טפלה".
אני אצא מנקודת ההנחה שאתה שומר מצוות ואשאל – האם אתה מקפיד שלא לילך יחידי בימים האלה או נמנע מאכילת זוגות? אם התשובה היא שלילית (אם לא אז אני מופתע) זה רק מחדד את הנקודה שלי…
נ.ב. ייתכן שגם להלכה הזו בדומה למים אחרונים יש הסבר חילופי (ואת זה אני אומר ללא כל ידע בנושא).
גם אם נניח
שהייתי אכן דתי והייתי מתעלם מההלכה היהודית בקטע הזה ובכל מה ששדים מעורבים בו – מה זה אומר על "היהדות המסורתית"? כלום. זה אומר עלי, כאינדיבידואל, שאני לא מאמין בקיומם של שדים ורוחות ומוכן להיות אדון לעצמי ולהסתכן בנזק במקרה שאני טועה (אגב, לטענתך: אני מאד אופתע אם תגיד שאתה, כיהודי דתי, לא נוטל ידים בבוקר. אני מניח שאתה יודע שהסיבה לנטילה הזו בצורתה היא "רוח רעה" כלשהי השורה על ידי האדם בלבד מסיבות השמורות עמה ובורחת משם כששופכים על הידים מים בסדר מסויים דוקא).
השאלה היא לא אם מדובר באמונה טפלה אלא אם מדובר באמונה שיש עליה קונצנזוס ביהדות. אתה טענת שהיהדות נוטה בעניין זה אחרי הרמב"ם ששלל קיומם של שדים ודומיהם מכל וכל, כשלמעשה הספרות היהודית הקלאסית (גם ההלכתית) כן כוללת התייחסויות לקיומם של שדים. אם אתה טוען שאתה, ואולי גם דתיים רבים נוספים, הגיעו למסקנה שלא מתאים להם להאמין בשדים – טוב ויפה. אבל מכאן ועד לאמירה הקובעת שמדובר באמונה זניחה ושהקונצנזוס הוא שהיא שטותית למדי – המרחק גדול.
הסיבה לנטילת ידיים בבוקר
היא בגלל שאדם ממשמש במקומות המוצנעים בשנתו, רק מאוחר יותר כשחדר ספר הזוהר לעם ישראל אנחנו מוצאים את הסיבה שהזכרת.
אני לא יודע בקשר אליך – אבל כל הדתיים שאני מכיר (ביניהם גם חרדים) לא מקפידים על ההלכות ההן שהזכרתי והן בבחינת "מצוות שאדם דש בעקיביו" הטפל והעיקר די בולטים החוצה למי שמתבונן.
אני לא יודע לאיזה מגזר אתה משתייך – אבל אם אתה חילוני – יש לך ידע מרשים מאד ביהדות.
טוב,
אין לי מושג מה היתה הסיבה לפני ומה הסיבה אחרי. הסתמכתי על מה שזכרתי ממה שהסבירו לי בנושא.
עם זאת, גיגול קצר מעלה שזו הסיבה המובאת בספרות ההלכתית המקובלת (שולחן ערוך אורח חיים ד ב, אם לדייק). יותר מזה, הצצה קלה במפרשים על הסיבה לאיסור הנגיעה באיברים מסויימים לפני הנטילה מבהירה שאותה רוח עשויה לגרום נזק מהותי כמו עיוורון, חרשות ומחלות אף ופה שאין לי מושג מהן.
שוב, אני לא דתי ואין לי מושג מה עיקר ומה טפל, אני לא באמת מבין איך העובדה שאנשים מתעלמים מדרישות מסויימות אומרת משהו על חשיבותן של הדרישות הללו. מעשי המאמינים לא קובעים את רמת חומרתה של פסיקה דתית מסויימת (או את מידת ההסכמה עליה בין מנהיגי הדת) אלא את רמת ההתעניינות האישית שלהם בה (וסתם דוגמה שאני מקווה שלא תוביל שוב את הדיון למחוזות שאינם קשורים לנושא – מדיונים שקיימתי עם דתיים הבנתי שקיים מושג של "איסור נגיעה" שהוא איסור מהותי המוסכם על רוב רובם (אם לא כולם) של הרבנים הדתיים. למרות זאת תמצא לא מעט דתיים שזה לא מתאים להם ושטוענים שהם "לא שומרים נגיעה").
ותודה. הוחמאתי.
בקשר לזה
תעיין בסעיף קודם לכן במיוחד במשנה ברורה ובכף החיים (הוא גם מתייחס לנושא של זוגות וגילוי).
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%93_%D7%90
אוקיי,
אני מקבל את דבריך בנושא זה. זו כנראה לא הסיבה היחידה לנטילת הידים בבוקר (עם זאת, ממה שאני מבין, זו אכן הסיבה לכך שהיא מתבצעת בצורה ובסדר מסויימים. נכון?).
ממה שהצלחתי להבין, ב"כף החיים" כתוב שהאיסורים הללו (הנובעים מרוחות רעות ודומיהן) דוקא כן רלוונטיים לזמננו (טוב, לפחות לפי ויקיפדיה שטוענת שיעקב חיים סופר – מחבר "כף החיים" – חי לפני פחות ממאה שנה), כך שיש לך עוד דוגמה של מישהו מהזמן האחרון (באופן יחסי) שציין בספר הלכתי את קיומן של ישויות כאלה (אגב, אחרי שסטינו כל כך מהדיון המקורי, מעניין אותי לדעת מה אתה חושב שהקונצנזוס ב"יהדות המסורתית" – יש שדים ורוחות או שהכל שטויות והבלים עתיקים?).
ו… "גילוי" – מה זה?
כף החיים
גם מביא את הדעה ההפוכה (ואין פלא שהוא לא מסכים איתה: הוא היה מקובל)
אם ב"קונצנזוס ביהדות המסורתית" אתה מתכוון לרוב היהודים הדתיים-חרדים של היום (ובעצם של כמה מאות השנים האחרונות מאז שהקבלה הפכה נחלת הכלל) הרי שרבים מהם פוסחים על שני הסעפים. מחד, הם מאמינים בקיומן של ישויות כאלו כי כל דברי החכמים אמת; ומאידך, הם לא נותנים לאמונה הזו שום משקל – לא בחיים הרגילים שלהם ולא בחיי הדת שלהם. כתוצאה מכך אתה יכול לשמוע דיבור בסגנון: פעם היו שדים ורוחות – אבל היום (בדרך כלל תצויין נקודת זמן כלשהי\חורבן\שלמה המלך\כנסת הגדולה) בטלו השדים מן העולם.
אבל אם אתה מתכוון למכנה המשותף הרחב של היהדות עוד הרבה לפני הקבלה – האמונה בשדים נמצאת באותו ערך שהיא נמצאת בחברה שאינה-יהודית והיא חסרת ערך דתי (למעט אי-אילו גזרות דרבנן שלא התקבלו בציבור).
"גילוי" זה איסור לשתות ממשקה שהיה גלוי (לא מכוסה) בלי שהשגיחו עליו, או איסור דומה לאכול ולשתות מרשימה של מאכלים מסוימים שהיו מגולים כל הלילה.
הטעם לאיסור הראשון הוא בשל החשש שנחש שתה מן המים ולשני – הדעה הרווחת – מפני המזיקים.
במהלך הדורות התפתח דיון אם זה רלוונטי גם לימינו (או בהקשר לראשון – במקום שאין מצויים בו נחשים)
הממ...
אני לא לגמרי מסכים איתך שהשדים ביהדות קשורים לתפוצת הקבלה. התלמוד כולו מלא בסיפורי שדים ולחשיהם ויש אפילו גינוי של מי שיוצא מבית הכנסת בלילה ומותיר שם את חברו השקוע בתפילתו לבד (בשל הקביעה שישנה אפשרות להינצל מהשדים/מזיקים הרוחשים בלילה ע"י הליכה בקבוצות בנות שני אנשים ומעלה). וזה, שוב, מלבד העובדה שההלכה היהודית (באופן כללי. למעט דעות כמו של הרמב"ם וזו שהובאה בדברי "כף החיים") מתייחסת לשדים ודומיהם כישויות אמיתיות (אתה בעצמך מציין שקיימות גזירות דתיות בנושא (שאמנם לא התקבלו בציבור, לדבריך)).
גם אם ב"יהדות המסורתית" אתה מתכוון למאמיני הדת שלקיומם של שדים אין השפעה ממשית (דתית או אישית) על חייהם – הרי שגם הם מכירים בכך שבדת קיימת אמונה בקיומם, אלא שהם מעדיפים למצוא לעצמם תירוצים כדי להתחמק מכך. כך שבסופו של דבר, אתה בעצם מתכוון בכך למאמיני הדת של ימינו שהאמונה בישויות כאלה נראית להם מגוחכת ולכן מגבילים את הרלוונטיות שלה לתקופה מסויימת.
בכל אופן, נראה לי ש"עפנו" (תרתי משמע) קצת יותר מדי וזה יהיה המקום המתאים לחתום את הדיון אם יש לנו הסכמה כללית.
תודה על ההסבר בעניין ה"גילוי".
הלכות מלכים ומלחמותיהם די שוללות את הרמב"ם שלייבוביץ'
המציא, וכנ"ל המקבילות בהלכות תשובה.
אני רק בקשה.
כשאתם מנהלים ויכוחים כאלה, לנסות לפרט טיפה יותר, כדי שלא רק בן שיחתכם הישיר יבין, אלא גם הבור העומד מהצד?
בתודה מראש,
בור.
לייבוביץ' המציא רמב"ם אולטרה-רציונלי בצלמו כדמותו של
לייבוביץ', בלי אמונה במשיח, בלי שום דבר שלא קורה כאן ועכשיו, בלי שכר ועונש וכן הלאה.
דא עקא, שבספרו ההלכתי – לא באיזו איגרת שאפשר לייחס לה (אבל רק במאה העשרים) מדיניות של 'נטעה את הטפשים הבורים שלא הגיעו להארה' הרמב"ם מתייחס באריכות, ולא פעם אחת כי אם פעמיים, לנושא ביאת המשיח, כולל הציטטה הדי מחייבת מהלכות מלכים ומלחמותיהם:
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה כממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.
וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו".
תודה.
ומה עניין ה"זוגות"?
ספק מנהג-ספק הלכה
שמקורו בתלמוד שלא לאכול או לשתות מספר זוגי של דברים (שתי כוסות וכד') מחשש למזיקים…
תודה.
(ל"ת)
כן,
אבל אותו רמב"ם גם כתב: "לעולם אל יתעסק אדם בדברי הגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיו"ב – שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה"
ועוד: "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים… אלא עולם כמנהגו נוהג"
ובשאר ההתייחסויות של הרמב"ם (כולל זו שציטטת) אל ביאת המשיח הוא אינו רואה בה תכלית דתית או תיקון העולם – כי אם פתרון מדיני-תועלתני לעם ישראל.
אם כך ההחלטה לכלול את זה בעיקרי האמונה אינה מוסברת אלא על פי "האופורטוניזם הדתי" של ליבוביץ שטוען שיש דברים שהרמב"ם כתב לרמתו ולמצבו של הקורא הספציפי. (אני לא רואה הסבר אחר לחישוב הקץ שנמצא באיגרת השמד – שלוש דקות אחרי שהוא תוקף בחריפות את הרעיון של חישוב קיצין)
לא ממש; אתה מפרש את הרמב"ם לפי לייבוביץ',
ואז – כאשר אתה לא מוכן לקבל כל מה שסותר – מה שנשאר לך מאשש את הפירוש שלפיו ניגשת לרמב"ם מלכתחילה.
יש אצל הרמב"ם 'רוח הקודש'. יש נבואה. יש חוסר-ידיעה מה כל זה אומר, וגישה שאומרת, לכן אין טעם להתעסק במה שלא ברור.
וככה, למשל החישוב של הרמב"ם באיגרת תימן (לא איגרת השמד), שדווקא אותו הוא לא רוצה לגלות להמון העם, יכול להוכיח גם בדיוק ההיפך מדבריך: שהוא לא סומך על חישובים, אבל קבלה לגבי המקדים-לגאולה (ולא הגאולה בעצמה) אולי יש לה מקום. האופורטוניזם הדתי מניח מראש לא רק את השיטה כי אם גם את התוצאות והדרך לשם, וזה מה שהוא מוצא. לא פלא.
אני תוהה
אם למדת את מורה נבוכים ח"ג שם הרמב"ם מסביר את הנבואה (אם נתעלם לגמרי מגישתו של ליבוביץ) כשילוב של מאמץ מצד האדם להגיע לשלמות עם מעט מאד חסד אלוהי שמתבטא בעיקר בכך שאלוהים יכול למנוע מן הנביא את הנבואה.
גם התיאור של הרמב"ם את עצם הנבואה הוא – כהגדרתך – אולטרה-רציונלי והוא מחייב את השלמות של האדם ב"כל המעלות ההגיוניות ורוב המעלות המדותיות" לצד שלמות ב"כח המדמה" – שהוא בלשוננו – דמיון.
את מורה הנבוכים למדתי לפני שהכרתי את גישתו של ליבוביץ וגם אחרי שאני מכיר אותה אני לא חושב שהיא הדרך האופטימלית ללמוד את הרמב"ם (אם כי היא ללא ספק תורמת). אבל הרמב"ם כרציונליסט הוא לא המצאה של ליבוביץ וכל מי שילמד את מורה הנבוכים או את ספר המדע יכול להיווכח בכך.
למדתי, וגם את משנה תורה.
אי אפשר להעלים גם מזה את מרכיב ההתגלות, אלא אם אתה לייבוביץ', וגם קריטריון המדידה של הרמב"ם לנבואה לא הופך את הנביא לפילוסוף פוליטי גרידא, כפי שהיו שניסו לעשות ממנו. וגם דבריו על נבואה במשנה תורה לא הופכים
הרמב"ם הוא רציונליסט בלי ספק. אבל הוא לא רציונליסט ספקן של המאה העשרים, והנסיונות לעצב אותו ככזה נראו לי תמיד די אנכרוניסטיים.
זה נכון
ואני לא חושב שבשום מקום טענתי שהרמב"ם הוא ספקן.
באשר לאופורטוניזם דתי – זו גם לא המצאה של ליבוביץ, כשהרמב"ם במורה נותן לאדם את הבחירה אם לפרש את מעמד הר סיני כראייה אופטית או כראייה הכרתית; או אם הוא רוצה ללמוד את מעשה הבריאה כפשוטו (והוא אף נותן בידי אדם זה כלי לתפיסה הזו לעומת המציאות כביכול) או שלא – לפי רמתו. אני לא חושב שיש לזה שם אחר.
בכל הדורות נמצאו מי שהתנגדו להכללתו של עיקר ביאת המשיח בעיקרי האמונה (ר' יוסף אלבו, החת"ם סופר) וכל מי שמתבונן ברמב"ם יכול לראות שהוא נמנע מלהכליל את זה בהלכות יסודי התורה. האפשרות של אופורטוניזם דתי היא לא אפשרות רעה כל כך.
שוב: לייחס לרמב"ם אופורטוניזם דתי,
הוא במילים פשוטות לומר שהוא כתב הלכות על גבי הלכות על גבי הלכות שהוא לא התכוון אליהן; וכתב שביאת המשיח היא עיקר אמונה ולא התכוון לזה; וכן הלאה. זה אפילו דורש להחזיק בדבר והיפוכו – להאמין שכשהוא כותב חישובי קיצין אחרי שפוסל, הוא לא מתכוון לזה, וכשהוא כותב לא להתעסק *לפני* שהוא מתעסק, הוא כן מתכוון לזה.
זה דורש פרשנות מאוד סלקטיבית של הרמב"ם: לקחת ממנו מה שמתאים, ולמחוק את הלא מעט שלא עם הג'וקר של 'הוא לא התכוון באמת', שיכול להתאים באותה מידה גם לדברים שרוצים לקבל; זה דורש לראות את מורה נבוכים, היצירה המשנית שלו בסך הכל, כיצירה העיקרית, וכמעט להעלים את משנה תורה (שלא לדבר על כל האגרות), וגם את מורה נבוכים לפרש בצורה שבני זמנו, כולל אלה שיועד להם, לא פרשו אותו – ואפילו לא הצורה הסבירה ביותר; וכן הלאה וכן הלאה.
מה שהחת"ם סופר אמר אני לא מכיר יותר מדי (אם כי אותו ציטוט מסתיים בכך שהוא סובר שמי שלא מאמין בזה 'כופר בעיקר האמנת התורה והנביאים'), אבל רבי יוסף אלבו לא חשב שאפשר שלא להאמין בביאת המשיח, אלא טען שלרמב"ם יש טעות בהגדרת הקונספט ויותר-מדי-עיקרים, ולכן הוא מוריד לשלושה; יש כאלה שטענו שבכלל אין עיקרים ליהדות, ולא במובן הלייבוביצ'יאני; וכן הלאה.
דווקא ליבוביץ
הוא זה שטוען שהיצירה העיקרית של הרמב"ם היא משנה תורה. או בלשונו "לנסות לתאר את הרמב"ם הפילוסוף מבלי להתייחס אליו כגדול הפוסקים של ההלכה היהודית – דומה לניסיון לתאר את נפוליאון כמחוקק ומנהיג מבלי להתייחס לכך שהוא היה מצביא" (ציטוט לא מדויק מהזיכרון)
אני חושש שאתה לא מבין את השיטה המיוחדת של ישעיהו ליבוביץ – ובתוך כך את פרשנותו לרמב"ם.
אם לתאר את גישתו של ישעיהו ליבוביץ ליהדות במשפט אחד – עבודת ה' לשמה.
כשהוא בא לתאר את הגישה הזו לחובתו של האדם בעולמו, כפי שהיא משתקפת בכתבי הרמב"ם – הוא יוצר סדר עדיפויות שתכליתו עבודת ה' – כל דבר שאינו מוביל למטרה זו הוא טפל.
האופורטוניזם הדתי משתקף בחיבורי הרמב"ם הפופולריים שהם האיגרות שכתב לציבור – ודי בבירור (וחוקרי רמב"ם הצביעו על כך גם לפני ליבוביץ) – העובדה שהרמב"ם מקל ראש בבעיות ההלכתיות החמורות שבמצבם של האנוסים באיגרת השמד – מצביעות על כך.
ליבוביץ מעולם לא טען שיש הלכה אחת במשנה תורה שהיא מיותרת או נכתבה בכוונה כדי להטעות את ההמון. במשנתו – ספר משנה תורה הוא החיבור המרכזי של הרוצה לעבוד את ה'; ומורה הנבוכים הוא ספר האמונה שמלמד את עבודת ה' לשמה ואת הריחוק מהגשמה. (בלשונו של ליבוביץ אין הרמב"ם ספקן אלא "גדול המאמינים שקם לעם ישראל")
אני מודה שהפרשנות שלו לרמב"ם היא לא תמיד קונבנציונלית אבל אין לטפול עליו מה שאין בו…
לייבוביץ' ניסה להקטין את חשיבותם
של כל הגורמים שאינם הלכה של יום-יום. ועם כל מה שאמר על הרמב"ם, בפועל מבחינה תיאולוגית המסלול שלו, כפי שכבר אמרתי, כולל כמה סתירות פנימיות שנועדו להתמודד עם זה שהרמב"ם, ובוודאי אחרים, ייחסו לאמונה ממשית בביאת המשיח (בין היתר) הרבה יותר משקל משלייבוביץ' רצה לייחס לה או רצה שהם ייחסו לה.
אני מניח
שאתה מתכוון לביאת המשיח. ליבוביץ אמנם ניסה לרמוז כי הרמב"ם לא האמין בכלל בביאת המשיח – אבל אנחנו לא צריכים אותו כדי לדעת שדעת הרמב"ם לא היתה נוחה מהעיסוק בביאת המשיח כתכלית דתית (מה שמעמיד באור מוזר את הכללתו את ביאת המשיח בעיקרי האמונה).
באופן כללי – אמונתו האישית של הרמב"ם פחות הטרידה את ליבוביץ לעומת המעמד של אמונות שונות במשנתו של הרמב"ם – כך שגם אם הרמב"ם באופן אישי האמין בתחיית המתים הרי שבמשנתו אין לה מקום (והכותב של איגרת תחיית המתים – יהיה אשר יהיה – ממחיש את זה בצורה יוצאת מן הכלל).
בדיוק יצא ספר פנטסיה עברי.
עתיר שדים יהודיים, מלאכים, ואלה מצרית ואלה מרומא. 'שדים מרחוב אגריפס', של חגי דגן. ונדמה לי שזה ספר הפנטסיה המקומי הטוב ביותר שקראתי אי פעם.
חגי דגן, אגב, כתב בעבר את "המיתולוגיה היהודית", בסדרת 'מיתוסים' של מפה. גם אחלה ספר.
בעודי קורא שורות אלה
מראיינים את הבחור ברדיו לרגל הספר ושדים בכלליות, והוא גם הזכיר את השד שלינקקת לעיל.
מסכים עם רד פיש, אבל מתקן טיפה:
סיפור הדיבוק, אם כבר, הוא יותר בקטגוריה של פולקלור וסיפורי עם יהודיים מאשר במיתולוגיה רשמית. המיתולוגיה האמיתית (אם לא מחשיבים את התנ"ך) הולידה דווקא דברים די מגניבים, כמו סיפור "המשתה שבאחרית הימים", שמספר על המפלצות הענקיות זיז, בהמות' ולווייתן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%96_%28%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%29
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%9F_%28%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%29
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%AA_%28%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94%29
לא יודע מה אתכם, אני הייתי רוצה לראות משחק ווידאו סטייל "God of War" שבהם החיות המפלצתיות הללו הם הבוסים (בטח יקראו לזה "ה' צבאות"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
היה כבר משהו דומה בסרט ההוא שהקרינו בקון, "לוף".
(ל"ת)
זאת הייתה קומדיה,
אני מדבר על סרט אימה רציני, סטייל "שב7ה חטאים".
אופס, התבלבלתי (שוב).
הייתי בטוח שהכוונת לתגובה שלי למטה שבה דיברתי על סרט אימה יהודי, אז כתבתי את התגובה הזאת. רק עכשיו הבנתי שבעצם דיברתי על התגובה שלי עם "מפלצות ענק" יהודיות, ובמקרה הזה אתה צודק בהחלט.
בתור בוסים במשחק מחשב הם יכולים לעבוד ו(הם אכן שומשו- במשחקי פינל פאנטסי לדוגמה) אבל מבחינת הקונטקס העלילתי/סימבולי/ אפילו פילוסופי של המפלצות האלו – משהו שצריך כדי באמת לפתח סביבם סרט או אפילו אויבים עם איזושהי תחושת משמעות במשחק- אז נו אלו בסך הכל חיות מאד מאד גדולות.
ובנוגע לסרטון של רד-זה לאו דווקא משהו רע אבל מעניין אותי עד כמה התיאורים של השדים שם הם באמת קאנוניים ביהדות ועד כמה הם פיתוחים של היוצרים.
"היהדות המסורתית"
היא באמת שם כוללני מדי. המקרא יוצא-דופן בכך שנעדרים ממנו טקסטים מאגיים, בניגוד לספרות הרווחת במזרח הקדום שמלאה בהשבעות מאגיות נגד מזיקים. אך כבר מתקופת קומראן והמשנה אנחנו מוצאים התייחסות למזמור צ"א בתהילים (שאותו מדקלם האב בטריילר) כמזמור מאגי, המכונה "מזמור של פגעים" ומגן מפני מזיקים. לאורך הדורות אפשר למצוא את כל קשת ההתייחסויות: החל משלילה רציונליסטית של כל עולם המזיקים העל-טבעיים, ועד אמונה מוחלטת בקיומו ובהגנות מפניו.
כפי שנאמר-
צ"א דיבוק, צ"א.
אנשים דתייים רבים מאמינים בדברים הללו.
הדיון – המרתק – שהיה כאן היה תיאולוגי מאוד, אז אני רוצה להחזיר את הממד החברתי לסיפור: בארץ בוצעו שני גירושי דיבוקים פומביים במהלך השנים האחרונות, אחד בדימונה ואחד, באמצעות האינטרנט (!) לבחור מברזיל. בשני המקרים המגרש היה הרב בצרי. נדמה לי שזו אכן לא אמונה נפוצה במיוחד, אבל היא בהחלט קיימת.
בשדים (שאכן אינם קשורים לדיבוקים, כמו שציינת) הייתי מנחש שרובם המכריע של הדתיים בארץ מאמינים, כמו גם רבים מהלא-לגמרי-דתיים. הקמעות של סנוי, סנסנוי וסמנגלף ממשיכים להיות להיט רב מכר.
אל תזכיר לי
את הוצאת הדיבוק של הרב בצרי, הייתי ילד קטן כששמעתי הקלטה של זה ולא יכולתי לישון כמה חודשים אחר כך.
("תצא ממנה ואל תעז לפגוע בה!" – "אל תצעק עלי…" כן, היה שם גם דיאלוג ואת הקול של "פנחס" הרוח דובב מישהו מרושע במיוחד…)
בוודאי שהיה דיאלוג - זה מקרה אמיתי.
במשך כמה שנים הסתובבו הקלטות אודיו ווידאו של "גירוש דיבוק מאלמנה מדימונה". אם אני לא טועה, ש"ס השתמשו בזה כחלק מתעמלות הבחירות שלהם. מי ש"דובב" את הקול של פנחס הייתה האלמנה עצמה.
דיבוקים הם מסורת לא עצומה בגודלה, אבל בהחלט פופולרית, כבר כמה מאות שנים. הפופולריות שלהם ממשיכה, כמו שאפשר לראות בתמונות מתוך נסיון גירוש הדיבוק של הבחור מברזיל: http://www.ladaat.net/article.php?do=viewarticle&articleid=7070. והנה כתבה מוצלחת של תמר רותם על חזרתם של הדיבוקים: http://www.haaretz.co.il/misc/1.1195316
ואגב, התשובה לשאלה "האם מישהו *באמת* מאמין בזה?"
היא תמיד כן. תמיד.
רגע,
זה רק אני, או שהמגרש השדים החרדי הזה הוא מתיסיהו?
מזל שלא ראיתי את הטריילר לפני השינה
די מלחיץ. הפוסטר ממש אדיר ובאמת כדאי לראות קודם את הטריילר, חוץ מהעניין של היד שיוצאת מתוך הגרון שלה ליד הכתובית "מבוסס על סיפור אמיתי". יש עדיין משמעות כלשהי למשפט הזה?
ואיך לא קוראים לסרט "הדיבוק"? ממש טמטום.
לא יודע אם אי פעם היתה משמעות כלשהי למשפט הזה.
(ל"ת)
מבוסס על הסיפור האמיתי
שבו חנה רובינא הפכה לדמות מיתולוגיות בתיאטרון הישראלי בעקבות המחזה הדיבוק.
מהיום נצטרך לראות מאיזה ז'אנר הסרט/טריילר
כדי לדעת אם להתייחס למשפט שמופיע בתחילתו ברצינות או לא.
לא בטוח.
ברור שכש"מבוסס על סיפור אמיתי" מוצמד לסרט אימה, זה כמעט תמיד איפשהו בין פרשנות מאוד מאוד יצירתית למילה "אמיתי" לבין שקר מוחלט. אבל היו גם סיפורים "אמיתיים" אחרים שלא היה בינם לבין המציאות שום קשר (כמו "הידאלגו"). כשמגיע סרט שבאמת מבוסס, במידה זו או אחרת של דיוק, על עובדות היסטוריות, יוצרי הסרטים סומכים עליך שתדע את זה, ולא טורחים להצמיד את המשפט הזה לסרט. אתה לא צריך שיגידו לך "מבוסס על סיפור אמיתי" כדי לדעת שהטיטאניק באמת היתה קיימת ובאמת טבעה, שבאמת קיים הצילום שעליו מבוסס "גיבורי הדגל" או שמרגרט תאצ'ר באמת היתה ראש ממשלת בריטניה.
יוצאי הדופן היחידים הם סרטים שמבוססים (באמת) על סיפורים אמיתיים שלא נשמעים אמיתיים, כמו "ארגו" או "אני אוהב אותך פיליפ מוריס". צריך לספר לאנשים שזה מבוסס על סיפור אמיתי, אבל אחרי שגם סרטים כמו "הדיבוק" טוענים את זה, אין מה להתפלא אם אנשים לא יאמינו.
אבל יש גם באמצע.
יש סרטים שמבוססים על מקרים שבאמת היו, אבל אינם מוכרים לרובנו, כמו "מיסיסיפי בוערת" או "גברים אינם בוכים", אלה הדוגמאות שקופצות לי לראש כרגע. אין לי זכרון/מושג אם שם צוין "מבוסס על סיפור אמיתי", בסרט או בטריילר, אבל לצורך הטיעון – אלה סרטים שציון העובדה הזו לגביהם כן משנה משהו.
אבל כן, ז'אנר האימה הוא מעתה והלאה חשוד מיידי לשקרנות מוחלטת בנידון.
אני מניח שסיפור אמיתי =
ככה הילדה וההורים באמת הרגישו או משהו.
לא מחייב שככה המציאות קרתה.
1:16 – מתיסיהו? אחלה בחירה!
כלבתא, במטותא!
לא מבין למה זה אמור להפחיד מישהו. אלא אם לא ראה את "מגרש השדים" או כל סרט אימה אחר.
מצטער, עלי הדברים האלה לא עובדים.
אכן זה מתיסיהו והקדימו אותם ב 10 שנים
http://youtu.be/Sno1NgivLk8
אוי, תזזית! אחד הסרטים השנואים עלי שלא ראיתי.
איך שלא התגעגעתי לקבל הודעות ספאם מעצבנות על הסרט הזה פעמיים ביום!
לא ספאם כשלא יוצא מזה כלום חוץ מנוסטלגיה
נכון זה לא משהו אבל עדיין ניסיון לא צריך להיות רעים
זה לא ספאם *עכשיו*, לא.
אבל איזכור השם של הסרט הציף לי זכרונות רעים. בשנים הראשונות של האתר הוא הוצף בהודעות חסרות תוכן שקישרו לאתר של "תזזית" בתירוץ קלוש כלשהו או בלי תירוץ בכלל. זה הסתיים(?) בכך שכתבתי את ההודעה הזאת, בסוף 2002. לא קל לעצבן אותי במידה כזאת:
http://www.fisheye.co.il/?p=11317&comNum=94284#li-comment-94284
אני לגמרי בקטע של לעזור ליוצרים ישראליים שמנסים לעשות סרטים בז'אנרים שאינם מקובלים פה, אבל צריך לזכור שגם שיווק שגוי יכול להרוג סרט עוד לפני שמישהו רואה אותו.
i was young and needed the money...
(ל"ת)
oh god why
למה חשבתי שזה טריילר שאני רוצה לראות :(
זה לא נראה קשור יותר מדי לסיפור ה"דיבוק".
אם היו מתעקשים לשמור את זה בשטריימעל במזרח אירופה (ידע כללי: שטריימעל זה לא פריט לבוש, זה שם של כפר יידי) אולי זה היה יותר מגניב, אבל לעשות את זה בארצות הברית של ימינו עם אנשים שהקשר בינם לבין יהדות הוא אפסי נראה לי פשוט פחות טוב ומעניין. יש לי גם תחושה שהוא יעורר בארצות הברית את הדברים הבאים:
א. גל שנאה ליהודים בעקבות הסרט ("תראו מה הם עושים לילדות תמימות!")
ב. גל מחאה של יהודים בטענה שהסרט הזה הוא הסתה נגדם ("תראו מה הם אומרים שאנחנו עושים לילדות תמימות!")
דווקא סיפור אימה יהודי זה משהו שיכול לעבוד. אפשר לנסות לעבד את סיפור הגולם מפראג, או את הרעיון ההוא שפעם היה לי על קצין נאצי שעובר לגור קרוב לחזית באוקראינה, רק כדי לגלות שהבית רדוף ע"י רוחות יהודיות שנהרגו שם בפוגורמים. טוב, במחשבה שנייה, תוותרו על הרעיון שלי…
אתה בטוח שאתה לא מתכוון
לשטייטל?
ועל הגולם מפראג כבר יש סרט אילם שעד כמה שידוע לי הוא גם קצת אנטישמי (כנראה שאי אפשר לעשות סרט אימה על יהודים והוא לא יהיה אנטישמי…)
ידע כללי:
שטריימעל זה כן פריט לבוש. שטייטעל זה כפר יהודי.
יצאתי טמבל גמור, מצטער.
(ל"ת)
האמת נראה די סבבה, יחסית לסרטי אימה.
מעניין אותי כמה עבודת תחקיר עשה על המיתולוגיה היהודית בסרט הזה. אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי הוא כשלוקחים רעיון ופשוט ממציאים מסביבו דבר חדש. כאילו קשה למצוא מומחים להתייעץ איתם.
זה דווקא לא נראה כאילו הם מאוד השקיעו במחקר...
לפי מה שהצלחתי לראות, הכיתוב על התיבה, כמו שקוראים אותו, נראה כמו ג'יבריש. אם קוראים את האותיות הפוך, יוצא "העונש של הרשע אתה תראה", שזה לא בדיוק עברית תקנית.
אבל אולי אני סתם קטנוני.
אגודלמעלה למתיסיהו כמגרש שדים!
אני מת שיעשו משהו דווקא בקטע המזרח-תיכוני שלנו
קצת נמאס שיהדות = אשכנזים.
דווקא עשו סרט על רוחות רפאים מזרחיות:
http://www.fisheye.co.il/movies/beautiful_sister/
אוי, למה הזכרת לי את זה?
טוב, אני עדיין מתעקשת שלא ראיתי אף סרט-אימה במלוא מובן המילה, כי "התאום" אמנם היה אימה, אבל הוא לא היה ראוי להיקרא סרט.
מסכנים האנשים האלה שיושבים לילות שלמים בחדרים חשוכים ומחכים שמישהו יבוא לתחקר אותם על שדים מהמיתולוגיה.
Based On A True Story?
מה הפאק?
הולי הל
הפוסטר הזה אמנם אפקטיבי אך מזעזע ואני ממש מקווה שהוא לא נתלה ברחבי העולם. או העיר, איזו עיר שלא תהיה.
למעשה, אני מקווה שהוא לא נתלה ברחבי שום מקום ציבורי כי אם אני הייתי ילדה קטנה, זה בדיוק סוג הדברים שהיו מבטלים לי את אפקט השינה לטווח זמן ארוך. לא הייתי רוצה שילד שלי ייתקל בזה. למעשה, גם לא שהחתולה שלי תיתקל בזה. ואפילו אין לי חתולה.
אה-אה. תמשיכי להגיד את זה לעצמך.
(ל"ת)
כרגע גיליתי שהשחקן בטריילר הוא לא חאוויאר בארדם
אני בשוק! דיבוק זה עוד כלום!
יש לנו פה מקרה של שחקן אמריקאי, אחד ג'פרי דין מורגן, שהשתלט על גופו של חאוויאר בארדם.
מאיפה צץ האיש הזה ואיך בכלל מרשים לו להתקיים באותו יקום?
ג'פרי: http://www.imdb.com/name/nm0604747/
חאוויאר: http://www.imdb.com/name/nm0000849/
ג'פרי דין מורגן דווקא די מוכר
אני ראיתי לפחות שני דברים איתו (הסדרה "על טבעי" והסרט הכיפי The Losers)
אני בטוח שאלפי ילדות ונשים (ומספר גברים) ישמחו לספר לך
כמה הוא גרם להן לבכות בעונה השנייה של האנטומיה של גריי. הו, איזי.
''אהא''? למה סקפטיות?...
(ל"ת)
כי (ספוילר למציאות) אין באמת שדים בעולם.
(ל"ת)
בתור הכופר הגדול
בישויות על טבעיות – יש לי די הרבה ידע בנושא. דיבוק כמו שמקובל אצל קבליסטים (סליחה על משחק המילים המחריד) – הוא לא שד כי אם רוח של אדם מת.
גם רוחות אין.
(באמת הייתי צריך להגיד את זה?).
רגע, אז איך אתה מסביר את זה?
הסבר מפורט – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%9C%D7%9E%D7%94#.D7.A4.D7.A2.D7.95.D7.9C.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.A6.D7.9C.D7.9E.D7.94
עכשיו זה רשמי
שם הסרט שונה רשמית מ"רדופה" ל"הדיבוק".
איך זה יכול ליהיות מבוסס על סיפור אמיתי כי אין דברים כאלה באמת
מגיע לך...