החטוף

מאת
אביעד שמיר
– פורסם ב 7 במרץ 2004Posted in: ביקורות

במקור: No Good Deed
עוד יותר במקור: The House
on Turk Street!ימין!
במאי: בוב רפלסון
תסריט: כריסטופר כנען,
סטיב בראנסיק
ע"פ סיפור קצר מאת: דשיאל האמט
שחקנים: סמואל אל. ג'קסון,
מילה ג'ובוביץ', סטלן סקארסגרד,
דאג האצ'יסון, גרייס זבריצקי,
ג'וס אקלנד, ג'ונתן היגינס

תגידו אם זה נשמע לכם מוכר: אתם מתכננים חופשה חלומית במשך שבועות, כבר קבעתם את כל התכניות, הצלחתם להשיג חדר במלון חמישה כוכבים בחצי מחיר, האוטו בדיוק עבר טיפול עשרת אלפים ויש לחתול בייביסיטר. דווקא אז, בן/בת הזוג מודיעים שיש להם כאב ראש ואין להם כוח לנסיעות. הלכה החופשה בגלל מיגרנה אחת קטנה.

ככה, פחות או יותר, מתנהל 'החטוף'. כל הזמן מתכננים מתח ובונים אותו לקראת סצינת מפתח חשובה, ופתאום, בבת אחת, מחליטים שזה לא עובד ומנסים משהו אחר. אם דמויות קובעות להיפגש באיזה מקום, למשל, פתאום הן משנות את נקודת המפגש. אם רוצים להשתמש במישהו, פתאום לא צריכים אותו. אם רוצים לכתוב מותחן, פתאום מכניסים באמצע דרמה סקסית או קומדיה שחורה.

הסיפור הוא על ג'ק פרייר (סמואל אל. ג'קסון), שוטר ותיק שמחליט לעזור לשכנתו ולחפש אחרי בתה שנעלמה. אני יודע מה אתם חושבים, שוטר נורמלי היה מודיע לאחיו כחולי המדים שהנערה נעדרת ובכך תורם לחיפוש מקצועי שהיה מתנהל בשיא המהירות. אלא שג'ק הוא, איך לומר, גיבור בסרט ולכן הוא יוצא בגפו.

בעודו ברחוב, ג'ק עוזר לזקנה חביבה לסחוב את המצרכים לביתה. רצו אלילי הצדק הפואטי וג'ק מגלה כי ביתה משמש מסתור לכנופיית פשע. מנהיג הכנופיה הוא טיירון, שמתכנן להביא את המכה ולשדוד עשרה מיליון דולר מבנק בסביבה. הכנופיה לא לוקחת סיכונים והם מחליטים להחזיק את ג'ק בדירה עד שהשוד יסתיים.

חברי הכנופיה הנוספים הם הופ (דאג האצ'יסון, 'גרין מייל'), הפסיכופת הרגיש המשוכנע שג'ק מחפש אותו, וארין היפה (מילה ג'ובוביץ'), שבאופן רשמי היא החברה של חבר הכנופיה האחרון – בנקאי חנון. באופן לא רשמי, היא מנהלת רומן עם חצי מהדמויות בסרט, כולל צ'לו, שולחן כתיבה וחגורת בטיחות.

בזמן שהאחרים הולכים "למשוך כסף" מהבנק, ותוך כדי זה סוטים מתכנון השוד המקורי ומשנים את התכניות שלהם על ימין ועל שמאל (חלקים נרחבים בסרט מתרכזים בהם), ארין נשארת להשגיח על ג'ק. ג'ק מפגין בורות כשאינו מתרשם מגודל המעמד לו זכה – להישאר לבד בדירה ריקה עם מילה ג'ובוביץ' – ובמקום זאת מנסה לברוח בכל מחיר, בשיטות שהיו גורמות למק'גייוור למחוא כפיים בהערצה.

בחירת השחקנים לסרט מוצלחת ברובה, אבל מי שבולט לטובה מעל כולם הוא דאג האצ'ינסון שגורם להופ, הנוטה להתקפי זעם והתפרעויות בלתי נשלטות, להיות הדמות המעניינת והמושקעת ביותר בסרט. כאחד שאובחן בתור חולה נפש מסוכן, הוא מחליף בטבעיות מרשימה מצבי רוח. כשהוא מתנפל על מישהו, או מאיים עליו תוך הנאה מאופקת מהדבר, הוא עושה זאת יותר טוב ממה שניתן לצפות.

שאר הדמויות לא זוכות לעומק שהופ זוכה לו – הן מתפקדות כמו רובוטים שעוברים ממצב אחד לשני בלחיצת כפתור. מין מעבר חד מדי בין רגשות, עד שנדמה כאילו התסריטאי כותב לערוץ ויוה ולא לסרט מסחרי: רגע אחד הדמויות שקטות, תוך דקה הן מפגינות פרנויה ופתאום מישהו מתחיל לבכות.

למה אני מאשים דווקא את התסריטאי? כי זה לא שהשחקנים לא טובים. הם כן. מילה ג'ובוביץ' היא, בהעדר מילה אחרת, מושלמת: היא יפה ומפתה מצד אחד, ושברירית ורגישה מצד שני. סטלן סקארסגרד מגלם את טיירון היטב, ותצוין לטובה בעיקר סצינה בה הוא מתחזה לעיוור, ומצליח לחקות היטב את תנועות הידיים והבעות הפנים של מי שאינו יודע מה נמצא מולו. זוג בעלי הדירה הזקנים אמנם שותפים לקנונית השוד, אבל קשה שלא להתאהב בהם. הם פשוט חביבים מדי. דווקא סמואל אל. ג'קסון הותיק והטוב, מגלם דמות שטחית ומשעממת. תסריט חלש וכניסה לתפקיד הנדוש של הגיבור שלא יעצור, מונעים ממנו למצות את הכשרון האמיתי שלו, ורוב הזמן הוא מסתפק בהבעות לא ברורות ומשפטים שחוקים.

עוד בעיה קשה היא שלעיתים נפערים בעלילה חורים בגודל של אצטדיון רמת-גן (כולל הפרוג'קטורים): פתאום הכל משתבש, פתאום ג'ק מחליט שהוא כן שוטר אחראי, פתאום מישהו בוגד במישהו ומיד לאחר מכן מוותר על הרעיון. כל-כך הרבה תהפוכות ופיתולים, עד שאפשר לחשוב שהסרט מוקרן על ביסלי.

'החטוף' השאיר אותי עם רגשות מעורבים. מצד אחד, יש בו רגעים מאוד מהנים והמשחק, כאמור, משובח למדי. מצד שני, הוא הפכפך וטרחני, לא מפסיק לחפש טוויסטים ולהכניס אותם בכוח לסיפור המנופח ממילא. לפני הצפייה בסרט, שיננתי לעצמי "מקסימום נראה את מילה ג'ובוביץ' במשך שעה וחצי", וצדקתי. אין ספק שהיא עזרה להעביר את הסרט גם בחלקים החלשים יותר שלו.

תגיות: