סרט השנה 2002: מוקדמות
– פורסם ב 1 בינואר 2003Posted in: חדשות
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
01.01.2003
|
||
| שוב הגיע העת שהעם יאמר את דברו: סרט השנה של עין-הדג לשנת 2002! כדי למצוא את עשרת המועמדים הסופיים, אתם מתבקשים לבחור חמישה (או פחות) סרטים שאתם מעדיפים, מבין כל הסרטים שהוקרנו בקולנוע השנה. |
01.01.2003
|
|
שוב הגיע העת שהעם יאמר את דברו:
סרט השנה של עין-הדג לשנת 2002!
כדי למצוא את עשרת המועמדים
הסופיים, אתם מתבקשים לבחור חמישה
(או פחות) סרטים שאתם מעדיפים, מבין
כל הסרטים שהוקרנו בקולנוע השנה.
בעיונת
ומה אם ראיתי פחות מחמישה סרטים השנה?
זו הבעיה שעלתה כאשר הבטתי ברשימת הסרטים ומעט מאד מתוכם אכן ראיתי. בסופו של דבר רווח לי כאשר גיליתי כי עיני שזפו ביותר מחמישה סרטים השנה (אחד מהסרטים ברשימה נצפה בקון) אך עדיין, תחושה של חסך השתלטה עלי. האם אני באמת צופה בכל כך מעט סרטים או שבעצם לא אני אשם אלא שב-2002 לא היו הרבה סרטים ששווה היה להטריח את עצמי עד לאולם? מס' 1 כמובן. שורה אמצעית כסא אמצעי. ונא לכבות פלאפונים בבקשה.
צא מהקופסה, לך לוידיומט
וידאומט?!
לא עדיף דוידומט? וזו גם בעיה, הספריה בה הייתי מנוי נסגרה לה ביום בהיר אחד. ועד שאמצא ספריה חדשה… לא שחסרות בעירי ספריות (יש שלוש!) אלא שספרית וידאו/DVD טובה, היא כמו מערכת יחסים, צריך לחפש הרבה כדי למצוא את הנכונה.
אלה שראו פחות מחמישה סרטים
יכולים לשלוח טופס עם שמות הסרטים אותם הם חושבים לטובים ביותר, מבין אלה שצפו בהם. זה גם מה שאנשים עשו בשנה שעברה (אלא אם כן מישהו חושב שכל חמשת הסריטם בהם צפה היו הכי טובים, וירשום את שמות כל חמשת – או פחות – הסרטים בהם צפה במהלך השנה החולפת).
וזהו, זה מה שעשיתי
רשמתי בעצם את כל הסרטים בהם צפיתי למעט ה"פ ו-007.
ורק שלושה מהסרטים ברשימה נצפו במסגרת הליכה סדירה לקולנוע (אחד מהם אף נצפה שלוש פעמים! לסרט נוסף נשקלת יציאה נוספת). אחד נצפה בקון, אחד נצפה בטלוויזיה.
סרטים נוספים נצפו ע"י בימים האחרונים הודות לתוכנות שיתוף הקבצים למיניהן.
הייתי בטוחה שמספר הסרטים שראיתי
לא יעלה על 10, ובסוף הגעתי ל-15. שלושה מהם ראיתי כששודרו בטלויזיה, מעט בקולנוע, ואת השאר בדויד. מתוכם היו רק שלושה שחשבתי ששווה להצביע אליהם:
"החדר", שאותו ראיתי בקולנוע ורעדתי במשך כל הסרט (אולי זה היה המיזוג), "ונילה סקיי" שלמרות הביקורות הרעות דווקא אהבתי, ו"מפלצות בע"מ" – יש צורך להרחיב?
אני לא חושבת שיש משהו רע בזה שבחרתי פחות מחמישה סרטים. למה שאני אצביע עבור סרט שלא נהניתי בו במיוחד?
כמה דברים על הפרק:
1. התמונה של היומית משובחת. יישר כח.
2. כמו בשנה שעברה, אני מוכרח לציין, שגם עם בשנה הנוכחית שהסתיימה לה, אני די מופתע מכמות הסרטים שאהבתי השנה בקולנוע. לא בטוח ששתי ידיים יספיקו לי לספור את הסרטים שאהבתי (זה ראוי לציון במיוחד כי את הסרטים שלא אהבתי, אפשר לספור כנראה על יד אחת בלבד).
3. אחרי לבטים קשים, הצלחתי לצמצם את רשימת הסרטים שאהבתי לרשימה של עשרה, ואת הרשימה של העשרה לצמצם לשישה:
• xXx: אחלה אקשן, אחלה גיבור ראשי, אחלה עלילת-רשע-שמנסה-להשתלט-על-העולם, אחלה חיקוי של רד לפסקול.
• מיינוריטי ריפורט: רק דברים טובים יש לי להגיד על הסרט, אבל אם איני טועה, הם נאמרו כבר בביקורת.
• דרקון אדום: סרט מתח אפקטיבי עם משחק מרשים של רוב הדמויות. הצליח למחוק את הרושם הרע של קודמו.
• החתונה היוונית שלי: כי מאות מיליוני דולרים אמריקניים לא יכולים לטעות! סתם. פשוט כי מאד מאד אהבתי את הסרט הזה.
• מתקפת המשובטים: כי הוא היה עמוס בכל טוב. ואפילו הקטעים המשעממים לא היו משעממים כמו אלו בשר"ה 2.
• שר"ה 2: בגלל הסאונד, בגלל הנופים המרהיבים, בגלל הקרבות, בגלל הגולום, בגלל אלף ואחד דברים קטנים נוספים.
אחרי התלבטות קשה, מאד קשה, בין xXx לדרקון אדום, הורדתי את xXx. אני לא באמת יכול להסביר למה.
אוי, הזכרת לי
את חצי השנה האחרונה העברתי בהתלבטות האם ללכת לראות את "החתונה היוונית שלי" או לחכות לדויד. החלטתי בסוף לחכות לדויד ורק לפני שבוע אני מגלה שהוא לא יוצא עד פברואר. זה צדק זה?
(הודעה זו היא תירוץ רשמי לסיבה למה לא הצבעתי לחתונה היוונית שלי, אלא לחמישה סרטים אחרים.)
זה כן
לעניות דעתי הלא שניצלקליינית, החתונה, חביב ככל שיהיה (טרם ראיתי), הוא סרט שניתן לחכות ולצפות בו לכשיגיע לספרית הדויד הקרובה או ליס שואו / הום סינמה.
אני נוטה להסכים.
את הסרט אכן ראיתי בקולנוע, אבל אני לא חושב שחווית הצפייה יכולה להיפגם אם רואים את הסרט בדויד במקום בקולנוע. לא זכורים לי יותר מדי אפקטים מיוחדים בסרט.
גם מבחינת הציפייה לפברואר – אני לא רואה מה הבעיה. לא כל סרט חייבים לראות במועד יציאתו.
בטח שיש בעיה.
מי שיצפה בו בפברואר, לא יוכל להצביע עבורו לסקר.
נכון שלא חייבים לצפות בכל סרט מייד עם הגעתו, אבל 'החתונה' רץ כבר המון זמן. אני רק חולקת עליך ועל אסףTV לגבי סוגיית הוידיאו/DVD. נכון, זה לא סרט אפקטים שהמעבר למסך הקטן עושה עימו עוול, אבל חלק מהעניין בקולנוע, זה לא ללכת רק לסרטי אפקטים, אלא לראות על המסך הגדול גם סרטים "סתם". אחרת למה לא להוציא ישירות לוידיאו כל סרט שהוא לא סרט אפקטים?
לא קשור לאפקטים
זה לא סרט ש"חייבים" לראותו. "לא נורא" אם מישהו פספס בקולנוע או לא יצא לו ובסופו של דבר הוא יצפה בסרט לכשייצא בוידאו. זה נכון גם לסרטי אפקטים. נכון שסרטי אפקטים למיניהם יותר טוב לצפות בקולנוע עם מסך ענק ומערכת סאונד טובה, אבל לפעמים גם סרטים כאלה עדיף לחכות לוידאו כי העלילה היא די טפשית או משהו כזה.
כנ"ל הרגשתי לגבי ה"חתונה היוונית שלי". אין שום דבר בסרט שמושך אותי ללכת לאולם הקולנוע ולראותו. ואם לומר את האמת גם בוידאו סביר להניח שאדלג עליו. אותי, אישית, הסרט פשוט לא מושך. ייתכן ואני טועה ורק צפייה בסרט תוביל אותי להכרה בטעותי וייתכן שגם לאחר צפייה בסרט אמשיך להחזיק בדעתי הנוכחית.
אבל כמעט על כל סרט אפשר להגיד
"לא נורא" אם מישהו מפספס אותו בקולנוע. או בטלוויזיה. יש מעט מאוד סרטים שהם "ברומו של עולם", שאי אפשר להמשיך לחיות בלי לצפות בהם (למרות שמסקר הקלאסיקות מתברר שבהחלט אפשר להמשיך לחיות, גם אם מפספסים אותם). אז מה, אז אנשים לא יילכו יותר לקולנוע בכלל?
נכון אבל יש עוד פקטורים
תקציב:
תקציב מצומצם שמשאיר את ההליכה לקולנוע רק לסרטים "הכרחיים". סרטים שהם "אירוע" או לזמנים שממש בא לצאת מהבית.
חברים:
יש סרטים שאפשר ללכת לבד ויש סרטים שכיף יותר ללכת עם עוד חברים. אבל אם לחברים שלך גם לא בא על הסרט? או שאולי הם כבר ראו ואין לך חשק ללכת לבד לסרט?
מיקום:
יש סרטים שמוקרנים רק בערים הגדולות ולתושבי הפריפריה זה סיפור להגיע.
קולנוע:
אז נכון, לא כל קולנוע הוא "סינמה סיטי" וגם הוא לא מושלם, אבל אם בא לי לראות את נניח "דו"ח מיוחד", אבל לא יצא לי לראותו בשבועות הראשונים (מה שלא קרה במקרה הזה אבל לצורך הדוגמה וכו') וכאשר מתפנה לי זמן הסרט כבר מוקרן באולם פחות אטרקטיבי שמוציא את החשק לשלוף את השלושים ומשהו ש"ח.
זמן:
אנשים עובדים עד מאוחר וחוזרים רצוצים מעייפות הביתה. אפילו להדליק את הטלוויזיה אין כח אז לצאת לסרט?
שיקולים כאלו ואחרים מונעים ממני ללכת להרבה סרטים שייתכן ולא הייתי פוסח על הקרנתם הקולנועית במידה והיה לי את הזמן (בעיקר), תקציב (מה, אני לא אזמין פופקורן גדול פלאס שתיה?) וכד'.
והחמישה שכן בחרתי הם:
שר"ה שני הצריחים, כי מזמן לא ישבתי שלוש שעות מול סרט ולא הבנתי למה נגמר כל-כך מהר. אין ספק, יותר מזה אנחנו לא צריחים.
בחדר המיטות, כי למרות שהסרט מתחיל להמרח לקראת הסוף, יש בו את אחד התסריטים האמינים והמעניינים ביותר שנתקלתי בהם השנה. בנוסף, אני לא יכול לעמוד בפני משחק טוב וסיסי וטום עושים עבודה מעולה בסרט.
מפלצות בע"מ, כי אמלי לא מועמד השנה וזה היה מקום שישי ברשימה המקורית שלי.
לילו וסטיץ', בגלל שלוש מילים: Blue punch buggy.
האיש שלא היה שם, שוב בגלל משחק טוב, הפעם גם עם בימוי גאוני. לדעתי (לא לסקול בבקשה), הסרט הכי טוב של האחים כהן עד כה.
שניים מתוכם: השבוע בטלוויזיה
"בחדר המיטות" ישודר ביום שישי הקרוב, 3.1.2003 בערוץ YES3 בשעה 22:00.
צופי הדיגיטל בכבלים יצפו באותו סרט ביום שבת, 4.1.2003, בשעה 21:30, בסינמה 1.
"האיש שלא היה שם" ישודר ביום שלישי, 7.1.2003, בערוץ YES2 בשעה 21:45.
ואגב דפדוף בלוח השידורים, מחר, חמישי, 2.1.2003, ישדרו בכבלים הדיגיטליים בשעה 22:00 בערוץ סינמה 3 את הסרט "הצייד", הגרסה המקורית ל"דרקון אדום" ולאחריו ישודר הסרט "חניבעל".
החמישה שלי
דו"ח מיוחד – בגלל הסיפור.
מתקפת המשובטים – בגלל האפקטים.
אי.טי. – בגלל המסורת.
שר הטבעות – בגלל הכל.
סיפור אהבה בלתי נשכח – בגלל עשרות פעמים שראיתי את הסרט הזה ואני אפילו לא יכול להסביר למה.
'סיפור אהבה בלתי נשכח'
זה ההוא עם מנדי מור (תואמת בריטני ספירס), בו היא תלמידה לא מקובלת, שמתאהב בה אחד מהבחורים המקובלים (או משהו כזה). זה הסרט שאתה מתכוון אליו? ראית אותו עשרות פעמים? אתה רציני?!?
כן
היתה תקופה שהייתי ממש בדיכאון.
(הייתי צריך קצת לבכות אבל אל תגלו).
זה לא תירוץ.
(אני באמת באמת מקווה שאתה צוחק). חרא של סרט.
(תסלח לי אם מפה הקשר להודעה שלך יעשה די קלוש)
שמתי לב שמתוך 19 הסרטים שראיתי השנה, 4 נכנסים לקטגוריה של "סרטים גרועים במיוחד" (וזולנדר לקטגוריית "זבל מוחלט, אבל ממש התאים לי באותו יום") . כל השאר נעים בין בילוי כיפי של שעתיים לסרט מצוין/מעניין במיוחד.
אני רוצה להתעסק רגע בסרטים הגרועים – ולהזהיר אתכם – להתרחק:
• סקובי דו – זבל. ושמ"ג אפילו לא חמודה שם כמו שהיא בבאפי או בSNL, או בכל מקום אחר. גם כשראיתי אותו לא חשבתי שהוא מיועד לילדים (חשבתי שזה יהיה יותר לכל המשפחה, כמו תוכניות מצוירות למינהן. את ספובי דו המצויור אני לא ראיתי), ולדעתי הוא לא ראוי להיצפות על ידי אנשים שעברו את גיל 12.
• הכי מתוק שיש (נגמרו הכרטיסים לדו"ח מיוחד)- עם כל אהבתי לקלי באנדי, אפילו בשיער חום, ולקמרון דיאז (היו לי ציפיות גבוהות – ראיתי את הסרט קצת אחרי צפיה טראומתית ב"עד החתונה זה יעבור"), אין הוכחת טובה מזו שכוסיות לא יכולות להחזיק סרט אם התסריט שלו מפגר, נדוש, וממש ממש לא מצחיק. לקטע מסוים הסרט מתחיל ללכת לכיוון מטורף-דבילי, אבל אז חוזר לשבלויניות המשעממת.
• ילד רע – את הסרט הזה ממש רציתי לראות ואפילו הצלחתי לגרור מספר מכובד של אנשים איתי. עד היום מזכירים לי את זה. כמה שהסרט הזה גרוע, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. (אם כי לפני כמה ימים צפיתי בו בטלוויזיה, וכשבאים בידיעה שזה סרט גרוע מראש, הוא כה גרוע עד שזה מצחיק, רק תראו את זה בחברה, לא חסרות הערות שנונות להעביר, וחבל שיתבזבזו). הסרט מבוסס על ספר שמבוסס על סיפור אמיתי, על חבורה של בנים ובנות רווי סמים שמבלים את זמנם בלהזדיין ולהסתוב ערומים בכל מקום, ולמצוא שימושים מקוריים למילה פאק. (האהוב עליי – fuck this fuck, כשהמצב מתחרבש). הם מחליטים לרצוח את הבריון האזורי שעושה להם את המוות, במקום פשוט להפסיק להחזיר לו טלפונים. הרשו לי להניח שללארי קלארק, הבמאי, לא היו חברים כשהוא היה בתיכון. אבל לכל הסיפורים שהבנים סיפרו במלתחות הוא בוודאי האמין.
• ולסיום: הסרט המזעזע "סיפור אהבה בלתי נשכח". מהתחלה חששתי – ראיתי את זה עם שניים שהסרטים האהובים עליהם הם "פגוש את ההורים" ו"משתגעים על מרי" (מצחיק, אבל רחוק שנות אור ממדהים), (והם עוד שוכרים את הסרטים האלה בלופ – כלומר מחזירים וישר לוקחים שוב. ובארה"ב ההשכרה היא לשמונה ימים!) (ועוד משהו, הם גרים היכן שגרים הרוצחים מ"ילד רע". בטח זה משהו במים) אז כך: עלילה מפגרת, צפויה, (יש טוויסטון. אבל צפוי. ולא מוסיף עומק), אין מספיק חתיכים, הדמויות קלישאיות או מופרכות (מנדי מור החננה, טובה בלימודים, מתלבשת מכוער, אבל הביטחון שלה ברמות שלא היו מביישות את קורדיליה), סצינות עלק-רומנטיות או דרמטיות בשקל לא מרגשות, לא קורעות לב ולא מעניינות. ובנוסף לצרות, גם נורא משעמם. לא ברור לי כיצד החזקתי מעמד (כנראה בתקווה למצוא משהו בסרט שהוא לא זבל. אין).
בטח אפילו "קרוסרודס" מוצלח יותר. בעצם, גם בפעמים רבות של פציעות ומחלה נהניתי יותר.
____
וסרטים טובים? בחרתי ב"מפלצות", "דו"ח מיוחד" ובטטנבאומים. היו עוד כמה טובים, אבל לא "הכי". ואת שרה עוד לא ראיתי. אם כי בטוחתני שהוא לא זקוק לקולי בשביל להיבחר.
זו כמובן זכותך לחשוב כך
אני לא בא להגן על הסרט או משהו כזה. אני אהבתי את הסרט הזה ושוב אני לא יודע להסביר למה ואני יודע שזה לא הסרט הטוב ביותר שראיתי זה אפילו די רחוק, אבל משום מה לא יכולתי להפסיק לראות אותו באותה תקופה.
מצטער אם עצבנתי מישהו.
'סיפור אהבה בלתי נשכח'
אני ראיתי את הסרט, והוא אחד מהגרועים שראיתי בחיי…
מנדי משחקת שם ברמה לא יותר מבינונית, והתסריט נדוש…
הסרט שאמור להיות מרגש, ואני כבכיינית מנוסה, לא הזלתי אפילו דמעה אחת, לסיכום: מי שלא ראה, גם לא חייב, אלא אם אתם מתעקשים על ערב בנות לא מוצלח במיוחד…
'סיפור אהבה בלתי נשכח'
סליחה…
אני ראיתי את הסרט הזה עשרות פעמים וכל פעם אני בוכה מחדש
ראית אותו בכלל? ומי את חושבת את עצמך שיש לך זכות לזלזל בו ככה??
החמישה שלי
לרוע המזל, לא יצאו השנה כל כך הרבה סרטים שממש הלהיבו אותי. לא הייתי צריך לסנן החוצה מהרשימה כמעט מאום.
הנבחרת –
א. דו"ח מיוחד.
תחושת ההוד והפלא שאפפה אותי לאחר שצפיתי בסרט קשה לתיאור במילים.
ב. דוקטור סליפ.
סרט שתפס אותי לא מוכן. לא ידעתי עליו דבר, ולא באמת ציפיתי לסרט טוב.
ג. כנפיים שבורות.
סרט ישראלי טוב? 'ישראלי' ו-'טוב' באותו משפט? לא נתפס.
ד. משפחת טננבאום.
מבריק. שנון. מרגש. מצחיק מרוב עצבות, ועצוב מרוב שהוא מצחיק.
ה. שר הטבעות II.
מי לא נכנס? קיי פאקס. סרט טוב, אבל יוצא נפסד במקצת מההשוואה לספר. הוא מבחינתי גם מתחת לאלו שצויינו קודם.
מי עוד לא נכנס? Resident Evil. אחלה סרט, אבל לא ראיתי אותו בקולנוע, כך שהוא לא קפץ לי לראש כשהרכבתי את הרשימה.
באופן מפתיע ביותר
גיליתי שראיתי השנה עשרים סרטים שלמים מתוך הרשימה, ויש עוד כשלושה שיושבים לי בדוידים שנקנו במבצע ויראו כשממש לא יהיה לי מה לעשות.
הנבחרים שלי:
שרה 2, הצריחים: וואו, וואו, וואו. הייתה פשוט צפייה מושלמת, אפקטים מושלמים ומשחק מעולה, ואני לא ממש צריך לשפוך סופרלטיבים, נכון? שרה נכנס במקום המשובטים, שאמנם היו "וואו" בכל מה שקשור לאפקטים, אבל היו יותר מדי סצינות מביכות. הסצינות המשעעמות של שרה כבר יותר טובות.
דו"ח מיוחד: תעתיקו את מה שקיפוד אמר.
מכונת הזמן: למרות הכל, אני אהבתי.
משפחת טננבאום: פשוט קומדיה מושלמת. בהתחשב בעובדה שהשנה כמעט ולא יצאו קומדיות טובות (ואת הקומדיות באנימציה ממוחשבת אני משאיר בצד כי לא ממש התלהבתי מאף אחת מהן), היא מתבלטת מעל כל השאר. לא לדבר על כך שבן סטילר כמעט והצליח למחוק מראשי את חרפת זולנדר…
היי ריסק: נו, וסרט אקשן חייב להיות. מה אני אבחר, את "למות ביום אחר"?
החמישייה השנייה:
8 נשים: סרט צרפתי שאהבתי? רק על זה מגיע לו.
גברים בשחור 2: אז הוא היה שבלוני. לפחות השבלונה הייתה עשוייה טוב.
טומי: יצא לי לראות אותו בערוץ 4 כשהוא שודר… וואו. רק שהמוזיקה של המי מפריעה כל הזמן…
מתקפת המשובטים: לעשירייה השנייה הוא חייב להכנס.
משחק מכור: אלימות, כדורגל, אלימות וזינזאאאאנה. מה רע?
תשמע...
אומרים שאני הננננני אני, וזה ממש חבל. כי אם אני הנננננני אני, אז מי אתה בכלל שתגיד לי שאין לי זכות לומר דברים רעים על להקות רוק?
למה רק חמישה? למה?
החמישייה שנכנסה:
העולם שבפנים
משפחת טננבאום
נבואות איש העש
פארק גוספורד
רווק + ילד
החמישייה שכמעט נכנסה:
המזכירה
המורה לפסנתר
האיש שלא היה שם
פרידה
הפסנתרן
(מסתבר שיש לי משהו נגד נשים *ו*פסנתרנים.)
אולי היו נכנסים אם באמת הייתי רואה אותם:
לחיות בתמונות, אגדות וסיפורים, אזור מלחמה, המין האנושי, דבר אליה, חתונן מונסון
מפתיע למדי אבל-
ראיתי יותר מחמישה סרטים חדשים השנה.
אחד עשרה אם לדייק.
הבחירות שלי:
•כנפיים שבורות- בגלל הלוקאליות, בגלל הנוגות, בגלל שלמרות שנתקעתי בשורה ראשונה כיסא שני לא הצטערתי לרגע.
• מפלצות בע"מ- בגלל שבפעם השנייה נהניתי לא פחות, בגלל שאני מושפעת מלחץ חברתי (ומהתמונה בראש היומית…), בגלל שצחקתי בקול רם, ויותר מפעמיים, בגלל סצינת הדלתות המופלאה, ולא פחות מזה- הציפורים בהתחלה!
• משחק מכור- בגלל ההזדהות עם ה"בד גאייז" (לא אלו עם השיער החום, התכוונתי לאנשים הרעים), בגלל השוער האולטימטיבי, בגלל שהגעתי לסרט בלי לדעת בכלל על מה הוא, ובגלל שכל סוף הסרט לא הצלחתי לנחש מה יקרה.
• יוסי וג'אגר- בגלל עברי לידר, בגלל שגיליתי שיהודה לוי יכול לשחק יופי, בגלל היופי של יהודה לוי, בגלל השפנפן על השלג, בגלל שזה כל כך עצוב, ולמרות ההייפ המטורף שהיה סביב הסרט הזה.
למה לא שקלתי אפילו לרגע להצביע?
לחכמת הבייגלה הדבילי, למשפחת טננבאום שלא הצלחתי לצלוח עד הסוף, לסיינס שהיה נוראי בעיני (וגם תנאי הצפייה לא היו משהו) בעיקר בסוף.
מה עוד היה שם? הארי פוטר, שהיה חביב אבל לא מעבר, היפה והחיה שראיתי ממש מזמן (וקשה לי להכליל אותו בסרטי 2002), בגלל ספיידרמן שעונה על הגדרת הה"פ, ורווק פלוס ילד שדווקא חיבבתי פלוס, וראיתי ממש שנייה וחצי לפני היום האחרון של השנה.
______
העלמה עפרונית, ושני סרטים ישראלים מתוך ארבעה. ואפילו לא בכוונה. הידד!
משהו על סרטים ישראליים
שלושה סרטים ישראליים ראיתי השנה, שלושתם מצויינים בעיני:
• יוסי וג'אגר (בגלל בדיוק אותן הסיבות שפירטה עפרונית. לפחות חלקן, בכל אופן).
• כנפיים שבורות – שהיה סרט טוב – לא מדהים, נפלא וגאוני, אלא פשוט סרט טוב.
• בית"ר פרובאנס. כל כך חבל לי שרק מעט מאד אנשים ראו, להערכתי, מכל מיני סיבות שאולי קצת "הפחידו" אותם: זאב רווח, כדורגל, ואולי עוד גורמים נוספים. מדובר בסרט מצוין בכל קנה מידה. לטעמי, הסרט הישראלי הטוב ביותר שיצא השנה. שוב – כמו כנפיים שבורות – אני לא רואה את פרובאנס כסרט גאוני, מדהים, נשגב או פורץ גבולות. הוא פשוט סרט טוב. מומלץ בחום.
סרט מצויין שראיתי בניו-יורק, וכאן השאלה – האם אפשר לכלול סרטים שלא הגיעו לארץ?
לא
אחרת דוני דארקו היה לוקח
החמישיה שלי
וזאת החמישיה שלוקחת השנה:
שר הטבעות – כל מילה מיותרת, פשוט הסרט האולטימטיבי (כמו הראשון)
דבר אליה – כי הפעם זה הצליח לו לאלמודובר גם לספר סיפור לא שגרתי וגם לרגש (בד"כ רק החלק הראשון עובד בסרטיו)
האיש שלא היה שם – האחים כהן פשוט גאונים. וחוץ מזה יש לי חולשה לסגנון הסרט האפל.
מולהולנד דרייב – כי הוא דרש מאמץ מחשבתי וכשקוראים את ההסברים אז פתאום הכל נופל למקומו.
לנטנה – סרט "קטן" עשוי טוב מאוד ועם משחק מעולה. מעלה רעיונות מהחיים. ומכיוון שהרבה לא ראו כנראה, אז יש כאן משום המלצה.
והכי גרועים?
למה לא להוסיף סקר של חמשת הגרועים?
(וסקר מצוירים? וישראלים? וכו')
ולנושא אחר – האם מתבשלת ביקורת ל"סמסרה"? אני מת כבר להגיב עליה, לא חשוב מה ייכתב בה.
ג.
אין סקר לסרט הגרוע
כי אנשים לא אוהבים לראות סרטים גרועים, לכן הם לא הולכים לראות אותם. לכן את הסרטים הגרועים באמת רק מעטים ראו, והסקר יהיה בעצם "הסרט הכי גרוע שהצליח לגרום לי לחשוב שהוא טוב מספיק כדי לראות אותו", או שאנשים פשוט יצביעו לסרטים שהם לא ראו, אבל שמעו עליהם שהם ממש גרועים.
ובנושא 'סמסרה':
לא, לצערנו כרגע לא צפויה ביקורת לסרט הנ"ל. בינתיים אתה היחיד שהצהיר שצפה בו (ואתה יודע את המשך המשפט
).
אוף! אוף!
כ"כ רציתי לראות עוד שניים-שלושה סרטים שהיה להם סיכוי להיכנס לרשימה שלי (אם היו עומדים בציפיות). וסתם אוף כי לא ראיתי אותם… (ילדים של אף אחד, לחיות בתמונות והכי מכולם, מתבאס לי "דו"ח מיוחד").
). אבל סרטים ישראליים אף פעם לא היו כוס התה שלי ממילא, במיוחד לא כאלו שיש סביבם התלהבות. לרוב הם עשויים כ"כ רע ומשעממים עד מוות.
גם את הסרטים הישראליים לא ראיתי, למעט יוסי וג'אגר המטופש ונטול העלילה, המשוחק גרוע והחולה בכל הרע שאפשר לדחוס גם מצד "סרטי הצבא" וגם מצד "סרטי ההומואים" (ואת שניהם אפשר לעשות נפלא) וחוכמת הבייגלה המשעשע ונחמד, אך לא למרוט גבות בשבילו (אם כבר מורטים שערות, שיהיה שימושי, לא?
בכל אופן, למרות סרטים נפלאים כמו דבר אליה, בחדר המיטות ועוד (כולל האיש שלא היה שם שברגע האחרון נדחף החוצה מהרשימה עקב דיכאוניותו לטובת 8 נשים שהיה גם טוב כמוהו, אבל גם משעשע), נראה לי שקשה להאפיל על שר"ה ולהעפיל לראש הרשימה.
בכלל, אם סרט רוצה להיות מס' 1 – שיצא עוד שנתיים, אחרי ש"שיבת המלך" ישכח… :)
שוב אני, מצוטט לו מלוחות השידורים
הסרט הספרדי "ילדים של אף אחד" מסתובב לו בכבלים הדיגיטליים בערוץ "סינמה פריים". חפשי אותו בלוחות השידורים (שודר לפני שבוע, מן הסתם יצוץ שוב לקראת סוף החודש)
יותר גרוע
זה לא עזר לי כי לא הייתה לי גישה לדיגיטלי. ראיתי אותו (ואת צילו של ערפד וסליפי הולו שהתחשק לי לראות) כל הזמן בפרסומות וידעתי שלא אראה אותם.
בעוברי על רשימת הסרטים, גיליתי שראיתי השנה לא פחות מ-20 סרטים בקולנוע!!!
בכל מקרה, מתוכם הכי אהבתי את הבאים:
– שר הטבעות: שני הצריחים (אלא מה?)
– ווסאבי – סרט קטן ופשוט, אך משעשע ומבדר
– דרקון אדום – לא יצירת מופת, אבל מותח וגרם לי לצפות שוב ב"שתיקת הכבשים"
– מפלצות בע"מ – זהו סרט מעולה, וחוץ מזה לפעמים צריך ללכת עם הקונצנזוס
– XxX- אקשן עשוי היטב. פשוט פאן טהור
לעומת הסרטים
הטובים. הסרט הנכשל ביותר בקולנוע נקרא "שוטר פסיכדלי" שהכניס 26 דולר בלבד.
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=6&id=330164
''וואלה'' מביאים אותה בתחקיר
אוקיי, הכתבה הזאת, כפי שהם מציינים, לקוחה מ'אנאנובה'. בסדר. אבל הכתבה באנאנובה אומרת מפורשות, בכותרת ובטקסט עצמו, שהסכום הוא 26 פאונד. לא דולר. פאונד. לירה שטרלינג. (כתבות במקומות אחרים על אותו נושא ציינו את הסכום כ"42 דולר"). לא שההפרש הכספי בין 26 דולר ל-26 פאונד הוא מה שהיה מציל את הסרט, אבל רבאק, בוואלה לא מסוגלים לקרוא נכון את הכותרת של הכתבה שהם מצטטים? איזה חלק של הסמל של פאונד היה כל כך מסובך?
החמישיה שלי
שר הטבעות-שני הצריחים. אני לא חושבת שיש מה לפרט כאן.
אגדות וסיפורים. ראיתי אותו וידאו הרבה אחרי כול סיפור המלחמה אבל מאוד אהבתי. בייחוד את החלק הראשון. אחרי זה הרלכתי ישר השאיל גם את "אושר". ואם סרט גורם לי לרוץ לחפש עוד דברים של הבמאי זה אומר משהו.
משחק מכור. סרט שבאתי אליו בלי שום צפיות בעקבות הזמנה משלמקו (תודה שלמקו). וממש ממש נהנתי ממנו. אולי לא סרט כול כך טוב בעיקרון, אבל יצאתי ממנו בהרגשה של כיף.
ספיידרמן. זה סרט שנורא התלבטתי אם להכניס לחמישיה או לא. מצד אחד היו חלקים נהדרים, ומצד שני כמויות קיטש ברמה נוראית שגרמה לי לחשוב על מתקפת המשובטים. אבל בסוף החלטתי כן להכניס אותו, רק בזכות זה שלמרות כול הצפיה לפחות לא יצאתי מאוכזבת. אולי אם הייתי ראה אותו בטלויזיה זה היה שונה, אבל בקולנוע הוא נהדר.
החדר. על ספיידרמן אמרתי שהוא כנראה נכנס כי ראיתי אותו בקולנוע. את החדר לא ראיתי בקןלנוע אבל הוא גרם לי מאוד לרצות לראות אותו על מסך גדול. צילום מעולה של לינץ. עלילה שלא נדבקה לקלישאות ואנשים שהתנהגו כמו אנשים. כול הכבוד.
כנעט נכנס דוקטור סליפ. היה סרט מאוד טוב, אבל משהו לא עבד בו (אולי בגלל הערות של האדם שראה אתהסרט איתי ולא נהנה כול כך). וגם הסרט "הדברים הבטוחים היה קרוב" סרט עשוי טוב.
וסתם בשביל להוסיף לטרויה האתרית השנה ראיתי 37 סרטים (39, אם מחשיבים סרטים שראיתי, אבל לא השנה)
לא לטעות!
החדר זה של דיוויד פינצ'ר, לא לינץ'. אני יודע שקל להתבלבל, אבל בתור מישהו שעדיין בטראומה מ"מלהולנד דרייב" ועדיין בהיי מ"החדר", אני מרגיש צורך לתקן.
אם כבר התחלנו, אני ראיתי השנה 57 סרטים חדשים (כולם ברשימה, לא כולל את אי.טי והיפה והחיה שלא ראיתי את הגרסאות החדשות שלהם), רק 6 מתוכם בקולנוע.
ידעתי שמשהו לא בסדר שם.
תודה על התיקון. (ולמה אני תמיד מתבלבלת בין שמות של במאים שאני כן יודעת מה הם עשו)
חשבון נפש
[אוקיי, זה יצא קצת ארוך. על אחריותכם בלבד]
נבחרו (לא לפי סדר מסויים, אגב רד, גם בהצבעה עצמה לא חייב לפי סדר, נכון?):
*מיינוריטי ריפורט:
ה-סרט הטוב ביותר שראיתי השנה, אולי גם בכמה השנים האחרונות. הכול מושלם, הסיפור נהדר, המשחק מצויין (והאמת שלא ציפיתי ליותר מדי מטום קרוז, בטח שלא באותה שנה כמו הפיאסקו של "ונילה סקיי"), האפקטים הלא-מוגזמים, ראיית העולם הריאלית (יחסית), והעכבישים האלקטרוניים. סיפור בלשי נוארי במינון הנכון, מד"ב במיטבו, ואקשן במידה הנכונה. חוצמזה, אני רוצה ללדת את הילדים של קולין פארל.
*לילו וסטיץ':
סרט שמזכיר לי למה יש לי את כל הפסקולים של דיסני (ויותר גרוע, למה אני יודע בעל-פה את המילים של כל השירים באנגלית, והרוב בעברית…). כמו שאמר ניל גיימן בבלוג שלו לא מזמן, ציפיתי לסרט דיסני בינוני, אבל יצא סרט חכם, מצחיק מאוד (איך אפשר לא להתפקע מצחוק בקטע הנחיתה של סטיץ' בהוואי, עם הצפרדע והכול? היסטרי לדעתי) והכי חשוב – עם המון רגש, מה שהיה חסר להם בסרטים האחרונים (דינו, אטלנטיס, הקיסר). הדמויות מאוד לא דיסני-ות, עודף משקל, אלימות בבית-ספר. דברים שאפשר להזדהות איתם :-)
*מפלצות בע"מ:
מעבר לזה שזה פיקסאר, ועשוי טכנית בצורה מעלפת, גם לסרט הזה היה המון המון לב. הילדה הייתה מקסימה, רנדל היה באמת מפחיד, והיה איכפת לי ממה שיקרה לדמויות. בסרט שמבוסס על יצירי מחשב, זה בהחלט הישג. אהבתי את הרעיון שבניגוד להמון סרטי דיסני אחרים, הומצאה כאן למעשה מיתולוגיה חדשה, עולם חדש לחלוטין, שמחזיק נורא נורא יפה בכוחות עצמו, גם בלי השענות על עולם אגדה או מיתולוגיה מבוסס היטב.
*כנפיים שבורות:
הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי. יש לו בעיות (אני לא סובל את מוקי, ומי ששיחק את החבר-של, עם הראסטות, היה נוראי ברמות, אם לציין מעט מהבעיות). אז זו לא יצירת מופת אינסופית, אבל סרט טוב, שחקנים מעולים, ונורא נורא מרגש. אותי?! מרגש? סרט ישראלי?? זה כבר הישג. מורכבות ובנייה נכונה של דמויות ומצבים, המון סיפורים קטנים שמתלכדים לסיפור מרכזי, ודמויות פשוט אמיתיות. חוצמזה, חשבתי שהצילום והמוזיקה היו מצויינים, מה שלא קורה יותר מדי בארץ וחבל, ונורא אהבתי לראות נופים מוכרים (אני שונא את מועדון החורבה למשל, והיה נחמד מאוד לראות אותו שם, פעמיים אפילו). זה אולי הסרט הישראלי היחידי שראיתי שהוא אנושי נטו: לא יחסי יהודים-ערבים, לא פאתוס לאומי, לא בורקס או שדון עדתי, לא סרט מלחמה ולא סיפור על גיבורים. יופי של סרט ומאיה מרון הייתה באמת מיוחדת ופרלמוטרית-משהו ומצויינת.
*שני המגדלים:
וואו. וווואו. וווווואוו. אני חושב שכל השליליות שמבקרים למיניהם המטירו על הסרט רק תרמו להנאה שלי ממנו (כגודל הציפיות – גודל הכריות). סרט שמשתמש המון באפקטים אבל לא נשען עליהם, ומראה שצריך הרבה יותר מזה בשביל ליצור משהו מוצלח באמת (אנטצ'ן מיסטר לוקאס). גדול מהחיים, האפקטים הכי מוצלחים, הגולום, הפילפילים, נפלא, נהדר, מרתק, לא מעייף בכלל, חלק אמצעי שמרגיש כמו חלק אמצעי ומעביר את הדברים החשובים ביותר מתוך הספר, שכן זכור לי כמעייף במקצת. למי שיש כוח סיבולת, מרתון חבורת+שני הוא רעיון לא רע בכלל.
היו מועמדים:
*החתונה היוונית שלי: נלחם מאוד קשה עם "כנפיים" ו"מפלצות" בבחירה לחמשת הגדולים (למעשה, הצבעתי לו אבל בסוף שיניתי את הצבעתי ל"כנפיים" במקומו). סרט קטן, לא מתוחכם, לא מתיימר, אבל מקסים וחמוד וכיפי ואנושי ומשעשע, ובעולם שבו כדי להיות קומדיה מצליחה חייבים הומור פיזי וש**ך בשיער (מותר להגיד ש**ך בעינהדג?), זה לא מעט. אגב, האמא היא גם הדודה פרידה האלמותית מ"נני" (או שזה רק אני שיש לו פטיש לא מוסבר לתוכנית ההיא?).
*יוסי וג'אגר:
נורא מקסים, נורא חמוד, נורא מרגש, אבל פחות מדי סרט. טוב בפני עצמו, אבל לא מתקרב להיות ברמה של חמשת הגדולים שלי לשנת 2002. אבל "יוסי" יחד עם "כנפיים" והשמועות שאומרות ש"בית"ר פרובאנס" ממש לא רע ולאור ההצלחה של "חתונה מאוחרת דאשתקד, זה עושה רושם כאילו הקולנוע הישראלי מתעורר קצת. שזה ממש סימן טוב.
*דרקון אדום:
אני חושד שהסיבה היחידה ש"דרקון אדום" לא בחמישייה היא שפשוט עוד לא ראיתי אותו. אותו דבר לגבי "דבר אליה" ו-"לחיות בתמונות".
הכי שנאתי השנה את "ונילה סקיי" פשוט עלבון לאינטלגנציה ולכל חובבי ה-!!ספויילר!! מדע-בדיוני !!סוף ספויילר!!, אוסף של סצנות שמנסות להיות מגניבות ולתת טוויסט בסוף, אבל בסופו של דבר הוא סתם בעה בלי רמזים מקדימים, בלי עניין אמיתי, בלי סוף מספק או הוגן כלפי הצופה – "נבואות איש העש", שאני עדיין חושב שנעשה רק כדי לנקום בי על משהו נורא ואיום שעשיתי בחיים קודמים (או בחיים האלה, תלוי את מי אתם שואלים…), פשוט סרט נוראי, תקוע, חסר פשר, איום ונורא ובזבוז מוחלט של זמן, ואת "הרוזן ממונטה כריסטו" שלקח את אחד הספרים הכי מורכבים ומרתקים שנכתבו אי פעם (הספר היחידי שבכיתי בו, חיכיתי לדבר הזה יותר משאנשים חיכו לשר"ה) והפך אותו למיני-מיני-סדרה עלובה, שטוחה, משעממת, לא מקורית, נופלת בכל קלישאה אפשרית, ומעוותת את הדמויות, הקשרים ביניהן, ועומק ומורכבות הנקמה המושלמת של אדמונד דאנטס. אני מאחל כל רע למי שעיבד את התסריט (או כל מי שקשור בצורה זו או אחרת להרס של יצירת המופת) ושכל הכנסות הסרט יהיו לו לתרופות ודוידים של שרית חדד. טפו ובעה עלייך.
11 סרטים
זו המכסה שלי השנה, ואאלט זה כמעט כמו שנה שעברה.
ואילו סרטים בחרתי?
• מפלצות בע"מ. סרט עשוי להפליא, גם מבחינת עלילה, גם מבחינת אנימציה, והכי חשוב – מהנה ומבדר.
• לילו וסטיץ' – דיסני שיחקו אותה בעוד סרט אנימציה מבדר ומהנה.
• בנות הפאוורפאף – חכם, ציני, מצחיק! פשוט כיף .
(וזה ממלא את מכסת המצויירים ברשימה. סרט מצוייר שלא נכנס לרשימה: עידן הקרח, שהיה מאוד מצחיק אבל לקה בעלילה.)
• ראש בראש -. קומדיה רומנטית בריטית נהדרת. וגם כאילו, אלאן ריקמן.
• שני הצריחים – האמת, התלבטתי בין זה לבין ספיידי ודוח מיוחד. אבל בסוף בחרתי בשר"ה וזאת בשל סיבה אחת עיקרית – גולום.
סרטים שלא נכנסו לחמישיה – ספיידי ודוח מיוחד, כאמור.
מתקפת המשובטים, מכונת הזמן, בנדיטס.
סרטים שלא החשבתי, למרות ששניהם סרטים מעולים – איטי והדיקטטור, שאותם לא ראיתי בהקרנות המחודשות (וגם בוידאו לא ראיתי אותם השנה).
אוללה
אני לא מאמינה שאילצתם אותי לבחור מבין הסרטים הנהדרים שראיתי השנה…
. אבל עדיף שלא)
סה"כ ראיתי 30 סרטים מתוך הרשימה (למרות ש-E.T והיפה והחיה לא נחשבים בעיני מאחר שראיתי אותם מ-ז-מ-ן), מתוכם רק 21 בקולנוע.
בתור התחלה אספתי את עשרת הסרטים הראויים ביותר (למרות שאהבתי מספר גדול של סרטים):
•(אם אתם נבהלים מאורך ההודעה, אני מרשה לכם לדלג ל
סרטים שרציתי לראות ולא יצא לי (אבל עוד ייצא!): אוהבת…לא אוהב, ממעמקי הגיהנום, שלטון האש (בשביל הדרקונים)(למרות שאין על גורבש).
ואוו!
כשראיתי את הרשימה התביישתי. כן, כן התביישתי. כמעט ולא הצבעתי בסוף, מפני שחשבתי שראיתי מעט מדי סרטים, לעומת כל מי שמתכתב באתר הזה. אך בכל זאת הצבעתי וראיתי את התגובות והחלטתי לספור כמה סרטים ראיתי השנה. 15 (!) סרטים. 15 סרטים חדשים ראיתי השנה ואיזה 7 הורדתי מקאזה.
.
לבסוף החלטתי להצביע לסרטים הבאים:
* דו"ח מיוחד. סרט מדהים, ספילברג מפתיע!
* מיפלע. לראות סרט 4 פעמים במחשב, ולהנות ממנו כל פעם מחדש זה משהו.
* לילו וסטיץ'. מצחיק בטירוף, ועוד חברים שלי אהבו אותו. והם עוד ערסים
* סיינס. סרט מדהים, הייתי במתח כל הסרט, אני וחבר שלי כמעט והתחבקנו באמצע הסרט (מרוב פחד!), ובגלל שנבהלתי כמו פרנואיד בסטר אימה.
* דרקון אדום. סרט מותח ומפחיד, עשוי טוב ומשחק מעולה של כולם. במיוחד העיוורת החרמנית.
ומה שיש לי להגיד זה תודה לאל על קאזה!
שכחתי
שנה טובה ומתוקה לכל האתר!!!
רק 10 סרטים!
ולמרבית הבושה,
יוסי וג'אגר – מרגש, יהודה לוי ואהוד קנולר מצויינים ואמינים, והשיר של עברי לידר ועדיין חסר משהו בשביל שאתרגש באמת.
ילדים של אף אחד – מותח ונוגע ללב, אבל הנושאים השונים לא ממש מחוברים.
הארי פוטר וחדר הסודות – למרות שנסעתי עד ירושלים ובחזרה כדי לצפות בו (יחד עם אחותי, שהיה ברור לי שהיא לא תבוא לת"א בשביל לראות סרט), ולמרות שהסרט היה טוב יותר מהראשון, עדיין אי אפשר להגדיר אותו כסרט השנה, בגלל שזה עדיין אילוסטרציה מדויקת למדי וחסרת שאר רוח במקצת של הספר.
אושן אילבן – ג'ורג' קלוני, בראד פיט ומט דיימון (ומישהי שמזכירה את ג'וליה רוברטס) בסרט כייפי עם עלילה שלא נחה לרגע, אבל בכל זאת, לא סרט השנה.
דינר רש – שבו ממש סבלתי.
האיש שלא היה שם – סרט אפל שמצולם נהדר עם הדמויות המשונות של האחים כהן. בזמן האחרון משודר הרבה בסינמה בכבלים – לא להחמיץ.
דבר אליה – החצי הראשון קצת מוזר ואפילו איטי מדי, אבל החצי השני יוצר סרט מושלם עם עלילה מופרכת ביותר ודמויות צבעוניות ומרגשות.
דו"ח מיוחד – התסריט מצויין, העיצוב יפהפה והאפקטים נהדרים (עכבישים שולתים!), ואפילו טום קרוז מפגין איזושהי יכולת משחק. למרות שהשלם קטן מסך חלקיו, זה סרט טוב, שחובה לראות על מסך גדול.
2 מהם נצפו לפני יותר מעשור (אי. טי והדיקטטור הגדול)
2 מהם נצפו בטלוויזיה:
מאלה שראיתי בקולנוע, הורדתי את:
מה נשאר? שלושת הגדולים:
שנה בינונית ומאכזבת.
בניגוד לשנה שעברה בה היו סרטים טובים כמו "פרל הרבור"(כן, כן, תגידו מה שתגידו, זה היה סרט טוב), "ממנטו", "מולין רוז"', "לא רק בלונדינית", "אחי", "יום אימונים מסוכן", "האחרים", "מארס תורכי", "MADE IN ISRAEL", ושובה של יצירת המופת "אפוקליפסה עכשיו", השנה היו הרבה אכזבות וסתם סרטים בינוניים.
"החדר" ו"אינסומניה" לא עומדים בציפיות של "מועדון קרב" ו"ממנטו", "מתקפת המשובטים" רחוק מלהיות באיכות "אימת הפאנטום", "סוף הוליוודי" נחמד אבל לא ברמה של "אבן העקרב הירוקה", "אין כמו אלאבמה" נופל בהרבה מ"לא רק בלונדינית" (מענין איך יהיה הסיקוול של זה!) ו"ג'ירפות" ו"חוכמת הביגלה" לא טובים כמו "מארס תורכי" ו"MADE IN ISRAEL".
היוצא מן הכלל היחיד הוא "דו"ח מיוחד" המשובח לעומת "AI" המשעמם. יחד עם זאת, הוא אינו סרט מלהיב במיוחד.
עוד ברשימת מצעד הבינוניות:
"אושן 11", "הדרך לפרדישן" ו"לחיות בתמונות" פחות טובים ממה שהיו יכולים להיות, ב"XXX", "זהות כפולה" ו"ספיידרמן" יש הרבה אקשן אבל אין הרבה עלילה, "סוס פרא" נחמד אבל מאכזב.
האגף הצרפתי: "ווסאבי", "כאוס", "טקסי 2" ו"8 נשים" הם סרטים חביבים אך מתאימים לצפייה בוידאו.
אגף סנדרה בולוק: "נוסחה לרצח" בינוני. את "אחוות היא-יא" לצערי עדיין לא ראיתי.
הסרטים הגרועים (מאלה שראיתי): "בנדיטס", "קיי פקס" ו"הכי מתוק שיש". שומר נפשו ירחק.
וכאן הגיע סוף סוף הזמן לחמשת הגדולים:
ראשית, ציון לשבח ל"לבבות באטלנטי" שלא נכנס לרשימה.
הסרטים האיכותיים:
"גוספורד פארק" – סרט איכותי ואנין ויחד עם זה מרתק ומהנה.
"האיש שלא היה שם" – פילם נואר עשוי טוב מבית היוצר של האחים כהן.
יצוין לשבח באגף זה גם "דוני דארקו" שביקורת מצוינת עליו מאת רני גרף מופיעה ב"חלומות באספמיה".
הסרט המלחמתי של השנה:
"בלק הוק דאון" – מרתק לכל אורכו. ראוי לציין לגביו שני דברים:
1. אין בו אפילו אישה אחת לאורך כל הסרט!
2. הביקורת עליו היא הטובה ביותר שהופיעה השנה בעין הדג.
הסרטים הבידוריים של השנה:
"רווק+ילד" – קומדיה בריטית מהנה בכיכובו של יו גרנט. מה צריך יותר מזה?
"משחק מכור" – עוד קומדיה בריטית מהנה במיוחד עם משחק כדורגל עשוי באופן מענין בסופו.
יתכן מאוד שהייתי נהנה גם מ"מייק באסט מנהל את אנגליה" ו"הון משותף" שלצערי לא ראיתי.
לסיום, נקווה ששנת הסרטים הבאה תהיה טובה יותר ושנה טובה לכולם.
משהו כמו %80 מהתגובה שלך
זה בדיוק ההפך הגמור מהקונצנזוס.
אני יודע.
הטעם שלי לא בקונצנזוס.
ולרשימת הבינוניים
שכחתי להוסיף את "צרה גדולה" – בינוני ובנאלי כמו ההומור של דייב בארי.
הזיכרון בא בהמשכים.
עוד סרטים בינוניים –
"ממעמקי הגיניהום" – עשוי בצורה סתמית מדי, אבל לפחות כולל בתוכו שחקנית יפהפיה.
"פיתוי" – היה צריך להישאר כהפקה לכבלים כפי שהיה מיועד מלכתחילה.
"תשע מלכות" – נחמד ומהנה, רב מתח ותפניות וגם כולל שחקנית יפה אבל לא משהו שלא ניתן להשאיר לוידאו.
אחרי ששברתי את הראש
ולמרות שכבר החלטתי שלבחור חמישה מועמדים (מבין.. ואו. הרבה) זה גדול עלי.. נו, בסדר. אין לי כח להקדמות. בקיצור, הצלחתי לבחור.
החמישיה הפותחת שלי מורכבת מ-
דו"ח מיוחד – (נאמר כבר הכל, לא?), שהיה מותח, מרתק, אינטליגנטי ומעוצב להפליא.
המורה לפסנתר – סרט איטי, מצמרר, משוחק נפלא שהשאיר אותי רועדת ומתפתלת בכיסא.
נפלאות התבונה – שהיה לטעמי, סרט שנון, מתוחכם (אפילו שמתקתק מעט. הרי מסכיזופרניה פאראנואידית לא מחלימים. המצב רק מדרדר), וכמובן, המשחק המעולה/מדהים/מרהיב/אמין/כל האפשרויות נכונות- של ראסל קרואו (בעלי מקצוע אששו שאכן, כך מתנהג מי שסובל מסכיז' פאראנואידית, אז מי שלא אמין בעיניו, שיתלונן למישהו אחר).
שר"ה 2!! – סרט כיפי, מרהיב (הו לגולאס!!/אראגורן!! כבר אמרנו?), עם גולום אחד מקסים, סצינות קרב מדהימות ובכלל לא הרגשתי שהזמן עבר (ז"א, הזמן עבר מהר מדי).
ואת החמישייה הפותחת, סוגר "ממעמקי הגיהינום" – ג'וני דפ מצוין כרגיל במותחן היסטורי אפלולי העוסק בעלילותיו של ג'ק המרטש (עוד ורסיה, נו, מה). סרט אינטלגנטי, מותח למדי ומענג את העין.
ורק ל"המזכירה" לא נותר מקום.. סרט שהיה שווה את זה ולו רק מפני שסוף-כל-סוף נעשה סרט העוסק בBDSM מגובה העיניים (כמעט), ושהשאיר אותי מגורה רגשית בטירוף. אבל.. כבר היו טובים ממנו.
מגורה *רגשית*??
מגורה *רגשית*??
בוא נגדיר את זה ככה,
אם אחרי סיפור אירוטי טוב אני משוועת ל..המ, זיון טוב, אז ספר/סרט/שיר שמשאיר אותי מגורה רגשית, גורם לי לחפש את מנת הקוצי-מוצי שלי בעולם משוגע ומוכה גורל זה.
מגורה *רגשית*??
לדעתי סרט השנה היה שרק! :)
אהם... טעות בשנה
והנה עוד טעות
בפנאי פלוס יש כל מיני פינות רכילות מחו"ל. בד"כ תמונה של שחקן זה או אחר עם כמה מילים עליו. אז הקיצר, בגליון החדש (גליון 698) היתה תמונה של ריק שרודר (NYPD) ובכיתוב לתמונה נאמר ששרודר הוא אב כל כך מסור שאף לקח את בתו לפרמיירה של …. "שרק 2"!!!
כן, כן
אז אלא אם כן לכוכבי הוליווד יש גישה ל
, קשה לי להאמין ששרודר לקח את בתו לבכורה של סרט שלא אמור לצאת לפני 2004.
מצד שני – פנאי פלוס.
למה אני בכלל מופתע/תמה/נרגז מהעניין?
ועוד טעות - הפעם של הקליין!
די אורי! פעם ראשונה שאני מוציא מלה על אורי שלנו.
בהמלצות השבוע שלו במוסף הארץ למחר הוא מספר על 'גברים במלכודת' שהוא סרטו הנחשב של ג'ון בורמן מ-1976. אולי ג'ון בורמן הוא מ-1976, אבל אני חוויתי את הסרט הזה כתלמיד תיכון וזה היה 3 שנים קודם (זה בסדר, כל השיניים שלי עוד במקומן וההליכון עדיין ב'יד שרה').
על הסגנון והרוח הקליינית אפשר להתוכח, אבל ייתכן שמיסטר קליין גם אינו ידען כה מופלג, או שמא הוא סומך על הקוראים שסומכים עליו ולא מקפיד בקטנות.
יש ארבעה סרטים בספרדית בחמישייה הפותחת שלי
איך (?!) זה שיש ארבעה סרטים בספרדים בחמישייה הפותחת שלי? זה לא ברור העניין הזה. אני אפילו לא יודעת ספרדית. לא הייתי בספרד או בדרום אמריקה. לא היה לי מעולם רומן עם גבר ספרדי.
ועדיין:
1. פרידה – בגלל הציורים. ובגלל שהחיים לא מתאימים להיות תסריט, והנה בכל זאת.
2. דבר אליה – בגלל 'המאהב המתכווץ'
3. ואת אמא שלך גם – בגלל האמינות, של סצינות הסקס ובכלל, ובגלל ההפתעות.
4. סקס ולוסייה – (ספויילר) בגלל הסקס, בגלל הסיפור המטורף, ובגלל הרגשות החיוביים הבלתי צפויים
5. כנפיים שבורות – בגלל חיפה, ובגלל שחשבתי עליו הרבה אחר כך. זה לא קורה לי הרבה.
לא נכנסו אבל היו צריכים
1. כאוס – כי אחרי שיצאתי מהסרט, רציתי לשנות את העולם.
2. שני הצריחים – בגלל שעבר כל כך מהר.
3. המזכירה – בגלל הצבעים והתעוזה.
4. טומי – בגלל המוזיקה (טום טום טום טומי)
5. ג'ירפות – בגלל הפרדס וצבעי הכחול.
6. מפלצות בע"מ – בגלל מייק! התאהבתי!
6. אגדות וסיפורים – בגלל שזה מנחם לדעת שעולם יותר גרוע מזה, לא נראה בקולנוע לעולם.
ועוד יותר יפה:
אין ולו סרט אחד באנגלית בחמישייה שלך. וואו.
אני חשבתי
ש"פרידה" דובר אנגלית. יכול להיות שאני מבין ספרדית ולא ידעתי?
מממ... אני רק שניתי אחרי אינדי.
אבל אולי מדובר בסרט ספרדי דובר אנגלית (מוזר, אך אפשרי)
לא, הוא לא
זה סרט אמריקאי/קנדי והבימאית היא ג'ולי טימור שהיא אמריקאית.
אני חשבתי
צודקים, צודקים…. אבל זה שזכרתי אותו *כאילו* הוא דובר ספרדית, זה גם אומר משהו, לא?
שאת צריכה לבדוק את השמיעה?
שאת צריכה לבדוק את השמיעה?
התכוונתי לגבי הסרט. הוא העביר לי תחושה די אותנטית, מקסיקנית.
למרות שעכשיו אני נזכרת פתאום בכמה משפטים באנגלית שהיו ממש אבל *ממש* לא במקום, בגלל הניסוח ההוליוודי הנדוש שלהם, ובטח אם הסרט היה באמת בספרדית, הייתי מאשימה את המתרגם.
מילא. עיקר הסרט היה בתמונות בין כה וכה.
את יכולה לפרט על ''ואת אמא שלך גם''?
אוף, יותר מדי סרטים יצאו השנה שאני לא יודע עליהם שום דבר. ועל ביקורות באנגלית על סרטים ספרדיים אני לא סומך, כמובן, אז יתכן מאוד שאשאר בבורותי.
רשימה חלקית של סרטים שלא נראה לי ששמעתי עליהם, ואין לי מושג מה שמם המקורי –
– אולי ביום ראשון
– ביוטיפול
– הון משותף
– כוחה של מילה
– לפתע ביום ראשון
– נסיך הרחוב
– נערה מריו
– פיניירו
מי יודע, מי יועיל?
רגע,
"אולי ביום ראשון" ו"לפתע ביום ראשון" – זה שני סרטים שונים?
אם לשניהם קוראים
"Inchalla dimanche" אז לא.
בעניין 'ביוטיפול',
הוא נמצא ברשימה הזאת לשם הפרוטוקול בלבד. מדובר בסרט אמריקאי כושל משנת 2000, שבו מיני דרייבר משחקת מתחרה בתחרות מלכת יופי. באופן רשמי, הוא הוקרן בארץ במשך שבוע (שבועיים?), למרות שלא ברור לי איפה – כנראה בנצרת עילית. אגב, מצבם של 'קלף פראי', 'אני בלעדייך' ועוד כמה סרטים שברשימה לא שונה בהרבה, ואני לא צופה שהם יקבלו קולות כלשהם בסקר, אבל רשמית הם סרטים כשירים.
דפקא את קלף פראי ראיתי
(אסקימו לימון של הקהיליה האיטלקית באמריקה, מעורב בהיפר-אלימות מסוגננת. כל חלק עשוי לא רע – השילוב ממש לא עובד)
ואת אני בלעדייך ניסיתי לראות. שעמם אותי.
מה שמעלה אצלי תהיה קלה:
ספירת הסרטים שלך כוללת גם סרטים שאת הצפייה בהם הפסקת באמצע, או רק סרטים שראית עד הסוף?
את יכולה לפרט על ''ואת אמא שלך גם''?
לפרט? כלומר – למה כדאי לראות אותו?
(טיפ טיפה ספויילרים לתחילת הסרט, אבל השתדלתי שלא).
זה סרט מקסיקני על שני נערים עירוניים בני 18. החברות שלהם נסעו לטיול בקיץ אז הם מחפשים ריגושים ביחד עם הבת דודה הרחוקה מספרד של אחד מהם, שהיא יותר מבוגרת מהם, יותר עשירה מהם, יותר נשואה מהם ובכלל יותר היי-סוסיאטי מהם בהרבה.
אבל בגלל שהיא תקועה במקסיקו ומשעמם לה היא מחליטה לנסוע איתם לטיול שבו, באופן לא מפתיע:
1. הולכים קטעים
2. יש נופים מצויינים של מקסיקו, וקצת אנתרופולוגיה של האוכלוסייה המקסיקנית.
3. נחשפים סודות של הנערים ושל הבחורה.
4. יש סקס
5. יש תובנות מעניינות לגבי יחסי גברים נשים, ולגבי גברים שרבים ביניהם על נשים.
והכל נראה אמיתי, כאילו החבר'ה עצמם מצלמים את הטיול כדי להראות לחברות כשיחזרו מהחופש.
חביב, הסרט.
אבל בהחלט לא יצירת מופת שמתקרבת לחמשת הסרטים הטובים של השנה.
לא את כל ההפתעות אהבתי. בעיקר לא את… אני חושב שאת יכולה לנחש איזו. לא הסתדר לי.
אגב, לא הצלחתי להבין – מי בעצם הוא הקריין? הרי הוא יודע הרבה דברים שלא קשורים כלל לסיפור, ושלדמויות אין שום דרך לדעת. כאילו סופר מתחיל מקריא את ספרו הראשון, אולי?
הקריין הוא כמובן
מר ז'אן-לוק גודאר, שהשתמש בסרטיו בקריינות דומה.
אפשר לראות כאן, תחת "Bande a part":
http://us.imdb.com/Mlinks?0245574
זאת בדיחה?
לקשר את "ואת אמא שלך.." לתפוז המכני, ל"רוצי לולה, מחכה לך", לחתולי הרעם, ולצבי הנינג'ה?
את הקשר להארולד ומוד אני עוד יכול להבין, ואת השאר ממש לא ראיתי.
ירחם עליהם זקנו של הנביא, מאיפה הם מקריצים דברים כאלו?
אה, נזכרתי מה הקשר לצבי הנינג'ה.
הוזכרו בשלושת-רבעי מילה.
אם זה שקול לקשר לגודאר, אפשר בבטחה להתעלם ממנו.
ועל חתולי הרעם הם מדברים כל הזמן
ואפילו מבטאים את השם Thundercats במבטא מקסיקני משעשע. המונחים של IMDB קצת דפוקים, reference מבחינתם יכול להיות כמעט כל דבר. אז כן, גם שימוש בטכניקה כלשהי וגם איזכור ספציפי של שם הסדרה בסרט נחשב לכזה.
שיכביד לך על הלב.
ס פ ו י ל ר ס פ י י ס
אני מסכים, המחלה היא אכן מעין טוויסט, המאיר מחדש את כל הסרט. הבעיה היא שמרבית הטוויסט מוצג ע"י המספר, שפשוט יודע יותר מדי. אז כמו שהוא מספר לי כבדרך אגב על תאונת דרכים לפני 15 שנים, כך הוא מספר לי על המחלה.
אבל ה"הפתעה" שלא אהבתי היא אותה נשיקה בין השניים. באותו רגע קרסו האפשרויות שלי להזדהות עם מי מהם.
דווקא עם "הזקנה", שבאותו רגע עדיין היתה על סטטוס הממורמרת מהחיים, דווקא איתה הקשר נשמר.
מוזר, לא?
שיכביד לך על הלב.
טוף נו, כל אחד והטעם שלו. ושל אמא שלו גם.
אז כשנשים שוכבות עם נשים
הן בעצם שוכבות אחת עם השנייה?
כן, נשמע הגיוני.
אז כשנשים שוכבות עם נשים
בהקשר של הסרט זה הגיוני.
זו היתה שנה עמוסה.
עברתי קודם על הרשימה והופתעתי מאוד לגלות כמה סרטים יצא שראיתי השנה. מתוך הרשימה ראיתי 88 סרטים, מהם 11 בקולנוע, והשאר בדויד או ריפים.
בכל זאת לא התקשיתי יותר מדי בבחירת החמישייה שלי – ובאופן לא מפתיע כולה מורכבת מסרטים שראיתי בקולנוע.
*) מיינוריפורט – רעיון מצוין, הצגה אמינה למדי של העתיד, סצינות שנשארות בראש ולא עוזבות (הסצינה בקניון עם המטריה, למשל), ובכלל – פשוט סרט סוחף.
*) שר"ה 2 היה המשך נהדר לחלק הראשון. יופי של אפקטים, וגם עמדה לזכותו העובדה שראיתי אותו במקום הכי מתאים (אם כי לא באולם האידאלי) – בסינמה סיטי, יחד עם חבורת דגיגים ושאר חברים. ואפילו שהסרט לא נאמן לספר – מבחינתי אם זה מה שיגרום לעוד אנשים לקרוא את הספר – דיינו.
*) מלחמת הכוכבים: פרק 2 – מתקפת המשובטים – בגלל שזה הסרט עם השם הכי ארוך ברשימה ופשוט הייתי חייב להכניס אותו לכאן. חוצמזה, זה סרט קיץ אולטימטיבי – הרבה פעולה, אפקטים, ופשוט כיף.
*) מפלצות בע"מ – סרט האנימציה המועדף עלי השנה, אפילו יותר מבנות הפאוורפאף. סרט כיפי, מעלה חיוך, ועם סצינה משובחת – סצינת מרדף-הדלתות.
*) על המקום החמישי ברשימה התמודדו כמה סרטים – אושן 11, בלאק הוק דאון ונפלאות התבונה. בסופו של דבר בחרתי בנפלאות התבונה מאחר ופשוט נהניתי מהסרט – הוא התחיל לא רע (קיטשי, אך אין מה לעשות), הפתיע אותי בכמה וכמה מקרים, והיה פשוט עשוי טוב.
ברשימת ה"חבל שראיתי" שוכנים בלי כבוד לא מעט סרטים. אני מביא פה את החמישייה שלי:
• נבואות איש העש + דרגונפליי- איום ונורא. משעמם, ארוך, לא הולך לשום מקום וגם הוא מת בסוף. סתם, לא. אבל חבל שלא. ומדהים שאותו תיאור מתאים לשני הסרטים.
• הכי מתוק שיש – גועל נייפש. לראות עוף מתרסק על שמשה של אוטו או בחורה משתינה במשתנה זה לא בדיוק כוס התה שלי.
• זולנדר – עלבון לאינטליגנציה. לא ברור לי למה אבל ציפיתי ליותר. והוא גם לא היה מספיק מצחיק כדי להחשב פארודיה. סתם מפגר.
• מכונת הזמן – לזכותו אני יכול לזקוף רק אפקטים מרהיבים של התנועה בזמן. כל השאר היה פשוט היה מתחת לכל ביקורת – המשחק, העלילה, ההיגיון, העקביות ובכלל, העניין שהסרט מעורר.
• פגיעה היקפית – סרט לא מעניין, ויותר גרוע – הרגשתי שלקראת סופו, הסרט התחיל לסבול מאפקט "Hollow Man", והמבין יבין. פשוט מופרך.
וזהו. נקווה שהשנה הקרובה תהיה יותר טובה, ומעניין שעוד לא עלה סקר על הסרט לו אנו הכי מצפים ב-2003.
יעלה מחר, מה אתה חושב.
אני דואג, משלמים לי בשביל לדאוג.
בשנה שעברה הסקר עלה בסוף 2001
(28.12.2001, אם לדייק). ציפיתי לסקר הזה בשבוע שעבר, ולכן תמיהתי.
ולי עולה התהייה
אם מתוך 88 סרטים שראית השנה רק 11 היו בקולנוע, ואם מתוך חמשת הגדולים את כולם ראית בקולנוע, אתה לא חושב שהגיע הזמן להתחיל לראות קצת יותר סרטים בקולנוע?
נכון שלבזבז 2904 ש"ח על המספר הנ"ל של סרטים (וזה רק בחישוב 33 שקלים פר כרטיס, בלי להוסיף פופקורן ושתייה) היה לא שפוי, אבל לראות כל-כך הרבה סרטים על פורמט מגעיל ומעצבן כמו מסך מחשב – גם זה לא שפוי לדעתי.
תחשוב על זה שנה הבאה…
אני רוצה לענות! אני רוצה לענות!
כבר הערתי פעם לבועזז שאני לא מבינה איך הוא מסוגל לצפות בכל כך הרבה סרטים על מסך המחשב. הוא ענה לי שיש לו חיבור לטלוויזיה, כך שהצפייה מתבצעת עם מסך טיפה יותר גדול, ועם מערכת סאונד טיפה יותר טובה ממה שיש במחשב ממוצע.
אה. טוב.
אבל זה עדיין לא חוקי! (מנסה לשכנע את עצמי שחיבור מהיר זה לא כזה שווה)
ניחשת נכונה!
אכן, לדעתי אם כבר לא הולכים לקולנוע אלא מורידים וצופים בריפים (ולא בעותקים שצולמו בהחבא בעזרת מסרטה) עדיף לעשות זאת ע"ג טלויזיה "25 ומערכת נורמלית, ולא ע"ג מסך "17 מצ'וקמק עם רמקולים שגרתיים.
הוצאת לי את המילים מהפה!
רק שאני (!סנוב!) רואה את הסרטים ע"ג מסך 54 אינץ' ומערכת קולנוע!בא לי לרוץ ערום בשדה חמניותמתלהב!
הקון הבא אצלי?
ואם אני כבר מוריד סרט הוא באיכות הכי טובה שיש!!!
שנה נהדרת לקולנוע.
הצלחתי לשבור שיא אישי השנה, ולצפות ב-41 סרטים מתוך הרשימה, לא כולל בערך 10 סרטים שיצאו רק בדויד השנה.
לנבחרים:
1) מולהולנד דרייב – סרט השנה שלי, ואחד הסרטים האהובים ביותר עלי. ללא ספק, סרטו הטוב ביותר של לינץ', וחבל שהוא לא קיבל עליו אוסקר, סביר להניח שלא תהיה לו עוד הזדמנות. אני מרגיש שאני אזכור אותו לעוד הרבה זמן, ומקווה שהוא יהפוך לקלאסיקה קולנועית כפי שהוא צריך להיות.
2)האיש שלא היה שם – גם, אחד הסרטים הטובים ביותר של האחים כהן, אם לא הטוב שבהם. לטעמי, הוא אחד הסרטים היחידים שנוצרו, שהם פשוט מושלמים.
3)משפחת טננבאום – ציפיתי לקומדיה סטנדארטית, וקיבלתי את אחד הסרטים המפתיעים שראיתי. יש בו כל כך הרבה חוכמה, רגישות, שנינות וייחוד מדהים שיש רק לווס אנדרסון, שלטעמי הוא כבר סמאח לכל דבר. (אגב, למה הוא לא נכלל בסקר הסמאח הצעיר? אומנם הסקר היה לפני טננבאום, אבל אחרי ראשמור המצויין). גם בצפייה שלישית הסרט מצליח לרגש ולהצחיק באותה מידה, והמלנכוליות שהוא טבוע בה פשוט הופכת את הסרט למדהים.
4) אגדות וסיפורים – סרט שמרגיש כאילו הוא מתפוצץ מאינטיליגנציה, ומרתק לחלוטין. עוכר שלווה בצורה הכי טובה שיש, ומצליח להיראות אמין ולהצחיק בדרך. מסיבה מסויימת, בדיעבד אהבתי אותו הרבה יותר מאושר, למרות שבזמן שצפיתי בו, אושר היה יותר מהנה.
5) העולם שבפנים – סביר להניח שהוא לא בין חמשת הסרטים הטובים שיצאו השנה, (איפה ומתי הוא בדיוק יצא להקרנה מסחרית?), אבל יש לי מין חולשה לקסם של הסרט, ואני עדיין מקווה שהוא יזכה ליותר חשיפה ממה שהוא קיבל. הבמאי, טרי זוויגוף, אחראי לסרט התיעודי הטוב ביותר שראיתי עד היום – קראמב, ואני מצפה לפרוייקטים הבאים שלו.
סרטים שכעמט נכנסו:
דו"ח מיוחד – אחד מהמשובחים של שפילברג מבחינת הבימוי, חבל שהתסריט כל כך מבולבל. למען האמת, הייתי מעדיף לבחור לרשימה את AI שראיתי רק השנה, ואהבתי הרבה יותר מדו"ח מיוחד.
ספיידרמן – מסיבה מסויימת, אני לא יכול לא להעריץ את הסרט. למרות שמכל בחינה הגיונית הוא לא כל כך טוב, יש בו משהו שאיכשהוא מצליח לעבוד. המסכה של הגובלין נראית לי מושלמת דווקא בגלל שהיא מגוחכת. אני לא יודע אם בקטעים הקיטשיים סם ריימי ציני, אבל לא אכפת לי. משום מה, זאת נראית לי ההעברה הטובה ביותר שיכלה להיות מהקומיקס.
שר הטבעות – את אחוות הטבעת הספקתי לראות רק השנה, לכן מסיבות מובנות הוא לוקח אצלי את סרט השנה ביחד עם מולהולנד דרייב, כמו שסביר להניח ששני הצריחים, שעדיין לא הספקתי לראות, יקח שנה הבאה.
ואת אמא שלך גם – סרט שלא שקלתי אפילו לבחור, והוא למעשה אחד הסרטים הגרועים שראיתי השנה. אני נדהם מהביקורות הטובות ומכמה שהוא נחשב. אומנם יש לו כמה רגעים יפים, ואפילו מרגשים, אבל בסופו של דבר הוא סרט נעורים די טיפשי. עם כמה מהסצנות המופרכות ביותר שראיתי בקולנוע. הקטעים הטובים ביותר בו הם הקטעים בו הבמאי עושה דברים "מיוחדים", ונפרד לכמה שניות מסיפור המסע הבסיסי. הקטעים האלה די מעניינים, אבל לא ממש קשורים לסרט. ללא ספק, הארי פוטר 3 יהיה מעניין.
אני פשוט לא מצליחה להבין מה כולם מצאו בטננבאום.
ויותר מזה, מה כולם מצאו שאני פספסתי.
_________
העלמה עפרונית, חוששת שהפרק הרביעי של הנוטבוקמן לעולם לא יראה אור.
בתור התחלה:
המון דמויות. המווווון דמויות. ואף אחת לא עשויה רע. יש כאלו שהתפקיד שלהן מינימלי, אבל גם הוא עשוי בצורה נהדרת, על ידי שחקנים טובים מאד. ומכיוון שהסרט מבוסס לפני הכל על הדמויות, הוא יוצא טוב.
כבר הספקתימ לשכוח את כל הטיעונים החיוביים על הטננבאומים. אבל הם מופיעים בביקורת.
בתור התחלה:
המווווווווווון דמויות, מאף אחת מהן לא היה לי אכפת יותר מדי.
עכשיו אני מתחילה להזכר למה לא שרדתי עד סוף הסרט.
________
העלמה עפרונית, בדרך כלל רואה סרטים עד הסוף
אוי סוף סוף
כבר חיכיתי שמישהו יגיד את זה.
זה אחד הסרטים המשעממים ביותר שראיתי השנה.
_______
עדי מביע את דעתו ולא רוצה שיכעסו עליו.
הסרט הזה
שייך לקטגוריה די פופולרית של סרטים שאו שממש לא סובלים אותם, או שחושבים שהם גאוניים.
ואני נופל באמצע
הסרט מצא חן בעיני והיו בו קטעים ממש חזקים לדעתי, אבל לא הייתי קורא לו גאוני. מה שכן, השקיעו בדמויות.
''הייאוש נעשה יותר נוח''.
(אני? אני התאהבתי במרגוט טננבאום).
'העולם שבפנים'
הוקרן במשך זמן קצר בתחילת השנה בקולנוע 'לונדון' ועוד קומץ בתי קולנוע מובחרים.
'העולם שבפנים'
כולל גלובוס צ'ויס בפאר ת"א.
עין הדג - אתגרים לנונין המתחיל.
מה אתם חושבים לעצמכם, שתגרמו לי לדרג את סרטי השנה ואני לא אהפוך את זה לפרוייקט ענק? אהפוך גם אהפוך. הנה.
קודם כל קצת סטטיסטיקה: מבין הסרטים ברשימה צפיתי ב- 38, מתוכם 35 בקולנוע ורק שלושה בוידאו/דויד (בנדיטס, ראש בראש ו'איטלקית למתחילים'). ומתוך אגרסיות של סוף השנה דירגתי לא פחות מאשר את עשרים הגדולים שלי, שאותם אציג כאן בסדר עולה, מה- 20 ועד לראשון:
20. 'ראש בראש' – אחת הקומדיות הטובות של השנה, עם אלאן ריקמן בתפקיד אלילי, וכמה מהתספורות המוזרות ביותר שאפשר לדמיין.
19. 'ונילה סקיי' – יש מי שלא אהב (הרוב) אבל אני נהניתי מהעיצוב, מהפוסט-מודרניזם, מקמרון דיאז ואפילו מטום קרוז.
18. 'סימון' – עוד סרט שהעולם התאכזב ממנו, ולא לגמרי בצדק. למה סימון לא מועמדת בקטגריות 'הדמות המפוקסלת של השנה?'
17. 'מפלצות בע"מ' – אחרי הצפיה הראשונה זה הרגיש לפחות כמו מקום בעשירייה הראשונה. הצפייה השנייה (בקון) לא הצדיקה את ההתלהבות, אבל עדיין יש לי את הרצון לומר מדי פעם 'מייק וואזבסקי' רק בשביל הקטע. כמו בנסיכה הקסומה, קטעי המשנה גונבים את ההצגה.
16. 'העולם שבפנים' – סרט קצת מפוספס, שיכול היה להיות הרבה יותר טוב אם רק לא היה נצמד כל-כך לתחושת הקומיקס. ת'ורה בירץ' בהחלט מחזקת את מעמדה כסגנית ראשונה של קריסטינה ריצ'י, בשנה שבה רוב הכוכבות האאוטסיידריות האהובות עלי לא הבריקו (פרטים בהמשך). צ'ן פצ'אן הו!
הממף – העולם האמיתי קורא לי, אז אמשיך אח"כ עם המקומות 15 עד 1 (וגם אשאיר את כולם במתח, יופי-היי!)
אני רוצה לענות! אני רוצה לענות!
סימון לא הועמדה לקטגוריית הדמות המפוקסלת, פשוט משום שרד פיש (עוד דמות מפוקסלת) לא ראה את הסרט, ולפיכך – מנוע מלשפוט.
זה, וגם
שהיא לא דמות מפוקסלת. כלומר מפוקסלת אולי כן, אבל ממוחשבת לא.
יש ויכוחים
כמה ממנה אמיתית וכמה נוצר במחשב. המפיצים טוענים שסימון היא בעצם שילוב מלאכותי של כמה שחקניות מפורסמות (מה שעושה אותה ממוחשבת למהדרין). האמת היא שהשחקנית היא אמיתית לגמרי וחוץ מכמה נגיעות ממוחשבות כדי לגרום לה להראות פחות אמיתית, יש פיקסול, אבל היא אכן לא ממוחשבת.
אז איפה הויכוחים?
בחשבון הבנק של היחצ''נים
הויכוח הוא בין היחצ''נים לבין המציאות
המשך הרשימה. (שוב)
הגענו עד למקום הרביעי ובינתיים מניין הסרטים מהרשימה שראיתי עלה בעוד אחת – 'ואת אימא שלך גם' הספרדי, שהוא סרט התבגרות קצת יוצא דופן, וחמוד, ומלא סקס (מה יש לספרדים האלה עם סקס?) אבל לא מספיק חמוד כדי לפרוץ לרשימה. ועכשיו ההמשך:
4. 'בחורה טובה' – אני כבר רואה את כולם שואלים 'מה?' אולי בגלל שאף אחד לא ראה את הסרט הזה (ואפילו לא הייתה לו ביקורת באתר, כי התעצלתי לכתוב אותה). אבל מדובר בסרט קטן, מייאש קשות, ומצוין. ג'ניפר אניסטון מצליחה תוך 5 דקות להשכיח לגמרי את רייצ'ל ולהיות אישה נשואה ופתטית שמחפשת את עצמה. ג'ייק ג'ילנהאל מגלם (שוב) בחור צעיר ומתוסבך שמנהל רומן עם אישה מבוגרת ממנו בהרבה. ובסרט הזה הוא סופית קונה את תואר שחקן השנה, שמגיע לו גם על 'דוני דרקו' ו'ממש מושלמות'.
קחו בוידאו כשזה יגיע.
3. 'בחדר המיטות'. איטי, זה נכון, בלי התפרצויות רבות, בלי טוויסטים. אבל מרגש באופן יוצר דופן, מכיל כל-כך הרבה בכל-כך מעט שפשוט אין מה לעשות.
2. 'כנפיים שבורות'. אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר בכל הזמנים, וגם סרט שאני חוזר אליו שוב ושוב בראש בשבועות האחרונים. מכון שזה לא נורא? נכון.
1. 'דבר אליה'. אל תטעו: ברגמן הישראלי הציב תחרות לאלמודובר, אבל בסוף לא יכולתי לעמוד בפני הגאון הספרדי. סרט מושלם.
זהו. האמת היא ששלושה סרטים השנה ממש הוציאו אותי משלוותי וגרמו לי להרגיש…. אוי… למה אני אוהב קולנוע, ולמה אני הולך לסרטים ומצפה לקבל מהם משהו על החיים. מדובר על שני הראשונים ברשימה הנ"ל, ועל אותו סרט שרד פיש יכול היה לבחור לסרט השנה ואילו מבני תמותה כמונו נשללה הזכות לדרגו – 'דוני דרקו'. זה נראה לי קצת מוזר, זה נראה לי קצת עצוב, שהחלומות בהם אני מת הם הטובים שהיו לי אי-פעם. לילה טוב 2002.
תשמע, כסף אני לא מרוויח
מהאתר הזה, אז לא תיתן לי לפחות להנות על יתרון קטן כלשהו על פשוטי העם?
(ברצינות, הכללתו של 'דוני דארקו' ברשימת הסרטים הכשירים לסקר השנה היתה פותחת קופת שרצים ענקית מבחינת חוקי הסקר, אבל אין סיבה של ממש לא לכלול אותו בסיכום שנה אישי כמו שלי. או שלך. למה לא כללת אותו ברשימה שלך, אגב? ואיפה היית מכניס אותו בין שלושת הראשונים?)
תודה על התגובה הסדרתית המושקעת. מאוד נהניתי לקרוא.
ודבר אחרון, עם התנצלות מראש: האם "מכון שזה לא נורא" הוא מפלטם האחרון של אלה שכל מכוני היופי לא עזרו להם?
אוף, הגהה!
אוקיי, קיבלתי את זכותו של הדג להתעלות מעל העם.
לא כללתי את דוני ברשימתי כי רציתי שהיא תהיה עקבית עם החמישה שכתבתי בסקר.
ואם אפשר היה… דוני היה כלל הנראה נדחף במקום השני, בין 'כנפיים' לאלמו.
מיני-סקר הבאנר האהוב
מתוך הבאנרים שמפרסמים את הסקר המקדים, מי האהוב עליכם ביותר:
– 
•אמונה –
•חתונה –
•או.קיי. –
•המלט –
•ו-
[מבחינתי ג'וש לוקח בגדול]
מיני-סקר הבאנר האהוב
אני מאמין לכוחה של מילה.
אני אערוך חתונת מונסון.
אני נמנע בשאלת הקיי.
אני בוחר למות ביום אחר.
והמעריצות? ממש מושלמות.
איך שלא מסתכלים על זה
מפלצות בע"מ (בעצם אולי לא בע"מ).
היי! אין צורך להכפיש ציבור שלם
בגלל כמה עשבים שוטים!
ברור
שהבאנר של ג'וש לוקח בגדול. יש בכלל ספק?
נכון שכל החוקים
של הסקרים המקדימים חלים על הסרט הזה, ובכללם – אם אני ארצה לשנות את ההצבעה שלי אני אוכל, מפני שמחשיבים את ההצבעה האחרונה שהתקבלה (כמובן, הכל בגבולות הסביר)?
למה אני ארצה לשנות? מפני ש"החתונה היוונית שלי" החליט להציג בנס-ציונה (למרות שהקולנוע הוא של ג"ג. מוזר), ויש סיכוי טוב שאני אחליט לשנות את ההצבעה בעקבות הסרט.
כן, החוקים נשארו אותם חוקים.
בין השאר, אם אתה רוצה לשנות את הצבעתך אתה יכול פשוט לשלוח טופס חדש.
המועד האחרון למשלוח טפסים, אגב, הוא יום שישי, 10.1, בשעה 12:00 בצהריים.
הבחירה שלי
ראיתי השנה 9 סרטים מהרישמה בסך הכל, מהם 8 בקולנוע ואחד בריפ+בקון.
הסרטים הגרועים שראיתי:
זולנדר – סרט דפוק וטפשי שלא היה שווה את ה- 0 שקלים ששילמתי עליו.
סיינס – כגודל הציפיות משאמאלאן, כך גודל האכזבה. סרט איטי, מעצבן ומשעמם עם מסר מעיק ומעצבן. 
הסרטים שכמעט נבחרו:
משפחת טננבאום – סרט חביב למדי, הסב לי הרבה הנאה, אך יש טובים ממנו.
שרה 2 – ראיתי אתמול… סרט מרהיב ויזואלית, אבל כבר אין בו את ה וואו-אפקט שהיה לראשון. בנוסף, כל קווי העלילה הדמויות והשמות מקשים מאד לעקוב אחרי השתלשלות הארועים.
הבחירה שלי (בסדר עולה):
מלחמת הכוכבים 2 – אחלה אקשן עם כמה קטעי קישור. היה שווה.
עידן הקרח – יופי של אנימציה, רק חבל שהנמר לא תפס את התינוק והרג את האנשים המכוערים.
ראש בראש – אלאן ריקמן(!) ואחלה סרט מסביבו!
דו"ח מיוחד – סרט עשוי היטב, רק חבל שהוא נוטף קיטש ולא מטפל בבעיות לעומק.
מפלצות בע"מ – אחלה ביצוע! אחלה סרט! בו!
אגב, איפה Impostor?
'Impostor' לא הוקרן מסחרית בארץ.
אחרת יכולת לכתוב את השם שלו בעברית, לא?
'Impostor' לא הוקרן מסחרית בארץ.
אבל הוא סרט כל-כך טוב!…
________
אפסאלון, שודד את הקו מעפרונית וחושב ש- Impostor יותר טוב מ- Minority Report
נורא מוזר.
לא ראיתי את 'Impostor', אבל כל התגובות אליו ברשת היו שליליות עד שליליות קיצוניות, ובימד"ב הוא קיבל דירוג לא מזהיר של 5.7. רק אלה שראו אותו בארץ (בעיקר באייקון, אני מניח) חוזרים וטוענים שהוא סרט טוב.
אני לא יכול לשפוט, כמובן, אבל אני מטיל ספק גדול מאוד בהיותו טוב יותר ממיינוריטי.
ראיתי את Impostor
ואני יכול לומר שלדעתי הוא פחות טוב ממיינוריפורט. מצד שני, כשאני אומר את זה, מה אפשר להבין?
אין בכלל שאלה.
אימפוסטר (כקלטות הווידיאו או בדויד ששוחרר בארץ השם שלו מתורגם כ"פצצה מתקתקת" או משהו זוועתי בדומה) הוא סרט טוב. טוב מאד אפילו. אבל הוא פחות טוב מהדו"ח.
כמה סיבות:
במינוריטי יש את טום קרוז שבאמת נותן אחת מההפועות הטובות שלו. באימפוסטר יש את גארי סיניז, שנותן הופעה טובה אפילו יותר… אבל חסרה לו מעט מהנוכחות. עד עכשיו, יש שוויון…
אבל במינוריטי יש של ס-שפילברג. במינוריטי יש עבודה כבדה על העולם. במינוריטי יש תקציב הרבה יותר גדול לאפקטים.
אימפוסטר והדו"ח הם סרטים מאד דומים בעקרון. למעשה, מכיוון ששניהם הם על פי פק"ד, הם גם מאד מאד דומים (והיו כמה רגעים באימפוסטר בהם אמרתי "הי, את זה כבר אמרו במינוריטי!"). ומכיוון שהם כל כך דומים, הנצחון בנקודות של הדו"ח הופך אותו לסרט יותר טוב, ואת אימפוסטר לסרט טוב סתם.
הוכחה לתקציב נמוך
הצלחתי לזהות באימפוסטור בלי בעיות קטעים מארמגדון בתחילת הסרט. בימד"ב טוענים שיש גם קטעים מגטאקה וגברים בחלל (אאל"ט).
אין לי בעיה עם זה
אם יש אישור חוקי, ואם הקטעים מתאימים (בניגוד לבליידראנר והניצוץ) למה שהולך בסרט, אין לי שום התנגדות שישתמשו במה שצולם קודם למטרות אחרות, במיוחד אם זה אומר שיכולים להשקיע יותר בקטעים החדשים.
תמיד רציתי לדעת
מה הבעיה של אנשים עם זולנדר? איך אמור להיראות סרט חכם על אנשים טיפשים? האם גם את "מסע הכזבים של ביל וטד" אפשר להאשים בכל הפשעים נגד האנושות שבהם האשימו פה את "זולדנר"?
תמיד רציתי לדעת
מה כל כך חכם בזולנדר?
אני מעריך סאטירות. הן דבר נדיר במחוזותינו. אבל זולנדר? מעבר לקונספט הבסיסי המשעשע במידה, לא היה לסרט הרבה מה להציע.
מה כל כך חכם ב-99% מהקומדיות?
הבדיחות של זולנדר מקוריות ובלתי צפויות (יחסית ורק לדעתי). והוא לא מתפתה בשום שלב לפנות לרגש, מה שרוב הקומדיות המטופשות עושות בצורה בלתי מוצדקת לחלוטין (שוב לדעתי). "חתונה יוונית" (שאותה לא ראיתי) היא לכל הדעות קומדיה ברמה של סיטקום-מינוס ועדיין מופיעה בחלק לא מבוטל מהרשימות פה בתור אחת הסרטים הטובים של השנה. היחס ל"זולנדר" ולהשפעה שלו על הצופים והאינטלקט הרגיש שלהם גורם לבן סטילר להישמע כמו מועמר קדאפי.
ברור שרק לדעתך.
לא חשדתי לרגע אחרת. גם אני, אגב, מדבר רק בשמי, אם כי במקרה שלי זה אוטומטית מגדיר את כל שאומר כאמת-משמיים-וכרעו-ברך-הו-אתם-פשוטי-העם. וזה אובייקטיבי.
לא, זולנדר לא היה נוראי כפי שמציגים אותו. פשוט סתמי. שלוש בדיחות טובות (או כמה שהיו שם, לא זוכר כבר) לא מספיקות כדי להחזיק סרט שלם.
ומה לעשות, מרבית "הקומדיות המטופשות" הן, מה לעשות, מטופשות. רק כשעוברים מחסום מסויים של טפשות ("אחי, איפה האוטו", "ביל וטד", "רוד-טריפ") מתקבלת יצירת מופת. זולנדר לא היה מספיק מטופש, ולא הניח לעצמו להתפרע באמת.
מסכים בקשר ל''אחי איפה האוטו'' ו''ביל וטד''
אבל כנראה שמה שאני חושב על "רוד טריפ" זה בדיוק מה שאתה חושב על "זולנדר", שהוא סרט מיותר וחסר דמיון. אבל זה יכול להיות קשור לזה שב"רוד טריפ" השחקנים היו לגמרי חסרי עניין חוץ משון ויליאם סקוט ודי. ג'יי. קואלס, בזמן שב"זולנדר" היה את דיוויד בואי ובילי זיין בתור סמלי תרבות, התפקיד הטוב ביותר שהיה בקולנוע לוויל פרל ואואן פאקינג וילסון.
את אואן פאקינג ווילסון
אני אזכור בעתיד הקרוב בעיקר בגלל שנגחאי נון. לא סרט טוב, לא תפקיד טוב, אבל זה שקיבע אצלי את דמותו.
הסרט הטוב ביותר בו בופיע, ושראיתי, הוא הטננבאומים. פיסה קטנה של מופת.
אבל אני מוכן לקבל את הטענה שהתפקיד שקיבל שם היה פשוט למדי ולא מאתגר.
אם תטען שמשחקו הטוב ביותר של אואן פאקינג ווילסון הוא בזולנדר לא אתווכח, אבל למען האמת גם לא יזיז לי. לא מאוד נהנתי מהסרט, והסבירות שאצפה בו שוב היא קלושה עד קלושה.
שימשיך לכתוב סרטים. את זה הוא ללא ספק עושה טוב יותר.
ומאידך, אסכים שהזכרת שמו של רוד-טריפ בסמיכות לביל ולאחיאיפההאוטו ולטד היא אכן העלאה קטנה בדרגה ובחשיבות הסרט. הוא טוב, אבל לא עד כדי כך טוב.
אואן פאקינג ווילסון
מסתבר שמופיע בעיבוד ל"סטארסקי והאץ"', בבימויו של טוד פיליפס, הבמאי של "רוד טריפ". וילסון משחק את האץ', בן סטילר את סטארסקי.
http://us.imdb.com/Credits?0335438
וכן, יש לו תפקידים יותר טובים מ"שנחאי נון", באותה מידה יכול היה להיצרב בזכרונך התפקיד שלו ב"ארמגדון" או "אנקונדה". ראית אולי את "האיש החסר"?
אואן פאקינג ווילסון
אופס. בדיוק עמדתי לשאול אם אתה ראית. נשמט מזכרוני. הוא כל הזמן מחייך אלי מהמדף בספריה, ואני…? לא יודע. לא מושיט יד.
את אנקונדה, יצירת המופת של ג'ניפר לופז, לא ראיתי.
ארמגדון? אלמלא ימד"ב לא הייתי זוכר שהוא היה שם. אתה לא מצפה ממני לזכור מהסרט דמויות שוליים שאינן של בושמי, אני מקווה.
פריט מידע קטן שימד"ב מעלה, כמכונת כביסה המשתעלת לאחר שבעטו בה, הוא שזולנדר הוא דמות שהיתה קיימת קודם –
http://us.imdb.com/Title?0291853
כך שאם הדויד של זולנדר נופל לידיכם, תנו צ'אנס לפיצ'רים שלו.
אואן פאקינג ווילסון
אז "האיש החסר" הוא אחלה סרט-שהוא-לא-קומדיה, גם אם אין לי מושג באיזה ז'אנר לסווג אותו. גם ג'אנין גארופלו מופיע שם בתפקיד רציני, והיא משחקת הרבה יותר טוב ממה שאפשר לצפות. בכל מקרה, אחד מהסרטים היותר מיוחדים ומעניינים שראיתי בשנים האחרונות, אבל לא לטעמו של כל אחד.
האיזכורים ל"ארמגדון" ו"אנקונדה" היו הטעיות נבזיות. אני לא זוכר כלום מ"אנקונדה", גם לא את התפקיד של וילסון, והפסקתי לראות את "אמרגדון" אחרי פחות מחצי שעה. כן ראיתי את וילסון בתפקיד סתמי ב"בית האימה", אבל זה היה תוך ניסיון לקרוא ספר והסרט הפריע ברקע, אז לא ממש שמתי לב אליו.
אתה כופר בהיותו של אנקונדה יצירת מופת?
הבוז לך, סנוב.
(…אני בטוח שאם אראה אפול לאחור מרוב התלהבות.)
בגלל שראיתי את הסרט רק לפני שנתיים
ואני לא זוכר *שום פרט ממנו*, אני אתייחס אליו כמו סרט שלא ראיתי מלכתחילה.
הבמאי הוא לואיז יוזה, שביים את "המומחה", הסרט המופלא עם סטאלון וסטון, ושלא עשה סרט מאז "אנקונדה" (הוא חזר לארץ הולדתו, פרו, ומפיק שם סדרות טלוויזיה, אינדיקציה מעניינת). תסריטאים שכתבו בין השאר את "אהבה בשחקים", "טרנר והוץ"' ו"פלינסטונס: ויוה רוק וגאס". השחקן השייקספירי אייס קיוב ואבא של אנג'לינה ג'ולי שכנראה מנסה לתפוס טרמפ על הבת שלו ולפרוץ לקולנוע. לא, לא נראה לי מבטיח.
אתה בודק בימד''ב על כל סרט שלא ראית?
כן. למה?
ארר... כי יש הרבה מאוד סרטים שלא ראית?
או שאני טועה?
טריוויה זה דבר נחמד. אבל אני מעדיף לא להעמיס יותר מדי על מוחי שלי, המצומק גם כך.
הפתרון שיישמתי אצלי
הוא זיכרון חלש. כל מה שלא נראה מעניין לא נשאר שם לאורך זמן. וגם כך גם רוב הטריוויה שכן נראת מעניינת לא בהכרח נשארת. בגלל שאני משתמש באתר הזה מאז שהיה פרויקט שולי של אוניברסיטת מיסיסיפי וחלק גדול מהזמן היתה לי גרסה מקומית שלו, זה עדיין משאיר הרבה מידע חסר שימוש.
ועכשיו שוידאתי שההורדה של Maus לא נכשלה על ההתחלה, אני אלך לי לישון.
הייתה בדיחה אחת טובה.
בדיחה אחרת, שדווקא הייתה לא רעה אבל גילו אותה כבר בטריילר, באה בסרט עצמו אחרי 20 דקות משמימות, וכשהיא הגיעה זה כבר לא היה מצחיק.
כמובן, שכל הנאמר לעיל משקף את דעתי בלבד, ואין בו כדי לפסול דעות אחרות, עד כמה שאני לא מסכימה איתן.
אפשר לעשות מזה אמוטיקון, אולי?
נו? נו?
מה? שאני אספר מה הייתה הבדיחה?
הסצינה בתחנת דלק.
בסרט טוב,
בדיחה כזאת היתה נמשכת 30 שניות. לא 7 דקות.
אני דפקא אהבתי את הסצינה בה הוא חושף את המבט החדש שלו.
כן, גם המבט החדש היה משעשע למדי.
ולא אמרתי בשום מקום שלדעתי הסרט טוב. כך שאין סתירה פה.
ניחוח אלפי משהו יש לשם החדש שלך...
אתה מוכן להרחיב בנושא?
מה יש להרחיב?
נשמע כמו שם שטולקין היה עשוי להעניק לאחת מבנות הלילית.
ובברכת הפרידה המסורתית –
אני בקושי זוכרת את השמות משר"ה הראשון שראיתי (יותר מדי דמויות), אז לא ממש קישרתי. אבל אם אתה אומר…
נראה לי שאני אמשיך להחזיק בניק לזמן מה
.
תזהרי, כשאומרים דברים כאלה
מוצאים את עצמך נשארת עם אותו הניק מעתה ועד עולם.
ולמרות שבמקרה שלי זה עבד, ולמרות שאין לי בעיה עקרונית עם ההיפוך החדש שלך, זה כן מציק לי בזווית העין כשנדמה לי שאני זו שכתבתי את ההודעה (מה, יש דמיון).
ואני לא ממש זיהיתי את עצמי בניק הזה. אז הנה, חזרתי למקור.
אין ספק שזה אחד הפתילים הצחיקים ביותר שראיתי. ועד שקלטתי על מה עניין… רק זבר אחד לא הבנתי – מה ענין פסי הרכבת?
אין קשר לפתיל. ובכל זאת הסבר:
ספייק קיבל את שמו כי הוא נהג לענות את קורבנותיו בעזרת
railroad spikes. עשיתי חיפוש בגוגל לבדוק מה זה בכלל, ומצאתי תמונה של RR spike אחד עם הקדשה שכוללת את התאריך 1880 (ומעריץ הבאפי יבין).
או בקיצור, סתם התלהבתי.
למרות שהדיון הזה כבר מת
אבל רק עכשיו בעצם נזכרתי ב"קטע מהסרטים" (Not Another Teen Movie), גם הוא חבר גאה בקטגוריה המושמצת הזאת.
לא מאוד אהבתי.
סצינה מבריקה או שתיים (ההצגה המקבילה של סצינת השירותים, ושיעור הספרות, וההקבלות ביניהם, למשל).
וזהו.
כל היתר הוא אוסף גאגים שטותי על סרטי נעורים.
יהיו שיוסיפו לקטגוריה את "דירתו של ג'ו", שגם לא מאוד חיבבתי. בכל זאת, ג'וקים.
אבל שרים ורוקדים!
אכן, דירתו של ג'ו, סרט טוב מאד לסוגו.
אבל שרים ורוקדים!
גם ב"קטע מהסרטים"!
אח, הרמוניה.
איך אמור להראות סרט חכם על אנשים טפשים
א. לכשכש בכלב.
ב. סאות' פארק.
ג. איש הגשם.
מי טיפש ב''כשכש בכלב''?
חוץ מהציבור האמריקאי.
אבל כן, "איש הגשם" היא בחירה מעניינת.
איש הגשם?
סליחה שאני מעיזה לבלבל עם העובדות, אבל טום קרוז (שכחתי איךקוראים לו שם) לא ממש בחור טיפש.
אה,התכוונת אולי לריימונד? הוא לא טיפש. הוא אוטיסט יש פער עצום בין שתי ההגדרות.
_______
העלמה עפרונית, תכף הולכת לעבוד.
עוד לא נמאס לכם מרשימות?
אם לא, אתם מוזמנים לקרוא גם את הרשימה שלי. קודם כל אציין שכשעברתי על הרשימה הייתה לי הרגשה שלא ראיתי הרבה סרטים, אבל אז ספרתי והגעתי ל-23, מתוכם 12 בקולנוע (ועוד שניים שראיתי לפני שנים אז לא החשבתי).
מעניין שבשנה שעברה ראיתי 30 סרטים, ו-13 בקולנוע, אבל בעצם זה לא מפתיע יחסית לשנה היבשה שהייתה.
תשעת הסרטים שאהבתי ומהם נאלצתי לבחור היו:
• דו"ח מיוחד
• מפלצות בע"מ
• יוסי וג'אגר
• כנפיים שבורות
• ילדים של אף אחד
• החדר
• בנדיטס
• מולהולנד דרייב
• קיי-פקס
מהם בחרתי בסופו של דבר את חמשת הראשונים, כאשר שני הראשונים היו טובים כי הם עמדו גם בצפייה שנייה, הזוג השני הוא שני סרטים ישראלים מצויינים (צדק דג הזהב כשציין שהשנה הייתה שנה טובה לבציר ישראלי), והאחרון הוא סרט ספרדי קטן ומתוק שמגיע לו לדעתי להכנס לרשימה (דעתי המלאה בביקורת על הסרט). מבולבלים?
חוץ מזה, האכזבות הגדולות שלי הן:
להתרחק כמו מאש!)
• ג'ון קיו (גרוע אבל נסבל)
• עידן הקרח (כי מרוב ציפיות הוא בכלל לא הצחיק אותי)
• החברות הכי טובות שיש (פשוט סרט גרוע!
אולי היו נכנסים לחמשת הגדולים אם הייתי רואה אותם:
• האחיות מגדלנה, לילו וסטיץ', שרה טבעות ודבר אליה.
עד כאן הרשימה שלי, ערב טוב וסופ"ש חמים מירושלים הגשומה.
ואלה שמות...
ניגש ישר לנקודה… שנת 2002 הייתה שנה נפלאה. שלוש יצירות מופת, הרבה סרטים כייפים, וןאפילו לא "פרל הארבור" אחד. בכלל, יש תחושה באויר שהדבר היחיד שטוב בחיים שלנו כרגע הוא הסרטים. נכון שהשנה, בניגוד לשנים קודמות, חסרו קצת סרטי אואנגארד, כאלה שיהפכו לקלאסיקות בהיסטוריה של הקולנוע (עיין ערך: "ממנטו", AI, "רקויאם לחלום", "מועדון קרב", "אסקימו לימון: החגיגה נמשכת" ועוד). השנה הזו היתה ממוקמת יותר בסאבטקסט. הרבה מאוד סרטים טובים שמבטאים יצירה אישית של במאים. וכרגיל, את רוב הסרטים הטובים ראו מעט מאד אנשים, וגם אלו שראו לא הבינו אותם.
בכל מקרה, אלה שמות הסרטים הגדולים לשנת 2002, לדעת הח"מ:
1- "האיש שלא היה שם"- ואני נשבע להרוג את הבנאדם הבא שיגיד לי ש"הצילום שחור לבן בסרט היה יפייפה". דוגמא קלאסית ליצירת מופת שאנשים הלכו ולא הבינו או לא ניסו להבין. קצת עצוב… 11 שנים אחרי ברטון פינק מתגלה שאנשים עדיין לא מוכנים לעכל את הסרטים הדרמטיים של האחים כהן. כל זה אחרי שאנשים בארץ ובעולם גילו אותם עם הקומדיות המקסימות שלהם "ביג לבובסקי" ו"אחי…". האחים כהן הולכים ומסתמנים כמו גירסה מתוחכמת של בילי ויילדר, שכבש את הלב של צופיו בקומדיות, אך הדהים דוקא בטרגדיות האפלות שלו. הסרט הזה הוא יצירת מופת אקזיסטנציאליסטית שכל שוט וכל משפט בה הוא מעשה אומנות. זוהי טרגדיה על אדם צופה בכל מהצד, גם כשהוא מעורב, ונידון למות ברגע שהוא רוצה לשאוף ליותר. לראות שוב ושוב ושוב…
2- "דו"ח מיוחד"- הממתק הקולנועי של השנה. ספילברג וקרוז עושים מחווה בהפוך על הפוך לקובריק, אך משתחררים מרגשות המצפון שהיו להם בסרטיהם האחרונים. ספילברג מוכיח לכל שאר בימאי העולם מאיפה משתין הדג ומביים את אחד מסרטיו הכי מורכבים בקלילות מפתיעה.
3- "אינסומניה"- עוד סרט שיש לי תחושה שאף אחד לא הבין. הסרט הזה מתנהג כמו סרט המתח הכי שגרתי והכי לא מעניין שתמצאו ב2- בבוקר בערוץ הסרטים. אין נבלים מתוחכמים, אין טויסטים, אין תעלומות גדולות.הטויסט האמיתי בסרט הוא שעם הופעתו של רובין ויליאמס מתגלה שאין בכלל תעלומה וזה לא ממש סרט מתח. כל ההגדרה של הסרט היא בעיני הצופה: ברצותו, זה סרט מתח על שוטר טוב ונבל רע, וברצותו זה סרט על שני אנשים זהים שנקלעו באופן שרירותי למצב מסויים… אחד הסרטים העמוקים והחידתיים שנעשו כאן בשנים האחרונות. כריסטופר נולאן ניצב כעת באופן רשמי עם ארנופסקי במעמד "הסמאח לעתיד הכי מבטיח".
4- "אגדות וסיפורים"- רק דבר אחד יש לי להגיד: "אני לא גזענית, אני לא גזענית, אני לא גזענית….". הסרט הכי מצחיק השנה.
5- "אושן 11"- הממתק הקולנועי השני של השנה, והסרט הראשון של סודנברג שנהנתי בו בלי לזייף אורגזמות.
6- "ילדים של אף אחד"- האלגוריה הכי יפה שנראתה על המסך. לפעמים בזמן הצפייה נראה שהסרט עשוי טוב מדי, שהסוף שלו עגול מדי וסגור מדי. ועדיין, סרט מרגש להפליא.
7- "מפלצות בע"מ"- "קיטי" וחוץ מזה מגדיר מחדש את המושג "מלא דימיון" (והמרדף במחסן הדלתות הוא סצינת האקשן הטובה של השנה).
8- "פרידה"- סרט שציפיתי שממש יעצבן אותי (אני נוטה לא לסבול ביוגרפיות) אבל נורא אהבתי. אומנות שקמה לתחייה על בד הקולנוע.
9- "המזכירה"- מוזר ומקסים. יאיר רוה הגדיר את זה טוב: "הקומדיה הרומנטית שדייויד לינץ"' מעולם לא עשה"
10- "8 נשים"- צרפת אימפריה!! (אני הולך לחטוף על זה יותר ממה שחטפתי על מה שכתבתי על שר"ה 2)
11- "הארי פוטר 2"- הפתעת השנה, במיוחד לי שלא סבלתי את החלק הראשון. היש לכריס קולומבוס עוד תקווה?
12- "דבר אליה"- אני עוד מחפש את הבנאדם שלא אהב את הסרט הזה.
13- "מולהולנד דרייב"- כנראה שגם לינץ' לא הבין מה הוא רוצה מהסרט שלו, אבל ללא ספק מדובר בחוויה כייפית.
14-"לחיות בתמונות"- הסרט הראשון הכי מרשים של השנה.
15- "לילו וסטיץ"'- כנראה הגבר הקרוב ביותר שנראה בשנים הקרובות בקולנוע שדומה ל"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"
פרסי ניחומים:
פרס "פרל הארבור" לביזיון הקולנועי: "השיבה מהודו". (מקום שני: חברי ועדת פרס ישראל שנתנו למנחם גולן סוג כלשהו של הוקרה).
פרס "החוש השישי" בקטגוריית "מה יש לעזאזל בסרט הזה שאנשים אהבו כל-כך?": "ספיידרמן"- עלילה קלושה, תסריט ילדותי, אקשן סביר מינוס, אפקטים שנעשו בנוה אילן. 400 מיליון דולר? על מה??? (מקום שני: היווניה השמנה)
פרס "לשבור את הגלים" לאורגזמה הביקורתית: "דבר אליה"- נכון, סרט טוב. אבל למה להשתפך כאילו אין במאים אחרים בעולם חוץ מאלמודובר. (מקום שני: "גוספורד פארק"- נראה כאילו המבקרים חיכו 10 שנים שאלטמן יוציא סרט טוב כדי לשפוך עליו שבחים).
פרס "לב אמיץ" לאוסקר הביזיוני: "נפלאות התבונה" כמובן. לא ברור איך הסרט פיהק את עצמו כל הדרך להצלחה (מקום שני (לעתיד): "הדרך לפרדישן")
פרס "טיטניק" לזיוף האורגזמה ההכרחי: "ונילה סקאי" (כל מי שראה אפילו קטע מ"פקח את עיניך" צריך להפעיל מנגנון הכחשה נמרץ). מקום שני: "גוספורד פארק".
פרס "פארק היורה" ל-guilty pleasure: "דרקון אדום"- בגלל סצינת הפתיחה והתיאבון שלי לאיברים פנימיים. מקום שני: "לילו וסטיץ"'. מקום שלישי: "מתקפת המשובטים" כמובן.
הסרט הכי אהוב השנוא עלי: שר"ה 1 ושר"ה 2. סארומן לשלטון!
הסרט הכי שנוא האהוב עליי: "סוף הוליוודי"- לא יודע מה איתכם, אותי וודי עדיין מצחיק.
לסיכום: נתראה בשנה הבאה. לילה טוב.
הצילום בשחור לבן היה לא משהו
כל השבחים שהוא קיבל ממבקרים וצופים נובעים מזה שהוא *בשחור לבן*, לא מזה שהוא מצולם בצורה מוצלחת בשחור לבן. הסרט הוא אחלה סרט, והוא נראה לא רע, אבל הוא צולם בצבע (כמו "פלזנטוויל") והועבר לשחור-לבן, ורואים את זה בכל פריים. הסרט שיצא הוא אפור-לבן (או יותר נכון אפור-כהה-אפור-בהיר), לא שחור-לבן, ואין אפשרות להגיע לגיוון של שחור-לבן אמיתי בצורה כזאת.
כל זה טוב ויפה
א-ב-ל ל-מ-ה ל-א ס-י-מ-נ-ת
?
סליחה....
אשמתי, בגדתי, חטאתי, רצחתי. אני מלקה את עצמי כל הלילה על הסיפור הזה…
יפה מאוד
אני מחכה לסיכום השנה הבאה שלך.
ובעניין 'הדרך לפרדישן', לא נראה לי שאתה צריך לדאוג: הוא לא קיבל שום מועמדויות משמעותיות ל'גלובוס הזהב' וגם רוב הפרסים ואגודות המבקרים האחרות כמעט מתעלמות ממנו, ככה שנכון לעכשיו נראה שהוא די מחוץ למרוץ האוסקרים. וטוב שכך.
ומי, לדעתך, חזק במרוץ זה?
הפסנתרן, Far from Heaven,
שיקאגו, בעניין שמידט, The Hours ואנטואן פישר.
אני לא אהבתי את ''דבר אליה''
הסרט מתחיל משעמם בצורה מחרידה. אח"כ הוא משתפר, ובהרבה, אבל עדיין לא מצליח לשפר את ההרגשה.
ואלה שמות...
אחלה רשימה! לא בהכרח בגלל הסרטים אלא בגלל ההסברים וה'מיוחדים'.
עוד אליטיסט עם הפלצנות שלו
"יצירת מופת אקזיסטנציאליסטית"?
כאילו מה, אמרת לעצמך שאם תדחוף כל מיני מילים גבוהות בסקירה אז נחשוב שאתה מה-זה חכם וגאון, ו"אוי, כמה שהוא מבין בקולנוע"?
בכלל, בתור אתר שאמור להוות אלטרנטיבה לביקורות קולנוע פלצניות ומתנשאות, הייתי אומר שאתם עוקבים אחרי הביקורות ה"רגילות" די באדיקות.
להזכיר סרטים דביליים, שאף אחד לא הולך לראות, כמו "מולהולנד דרייב" או "פרידה" ברשימת הסרטים הטובים של השנה? סתם פלצנות אליטיסטית.
ומה, לכל הרוחות, יש לכם נגד "ספיידרמן"? אחלה סרט, כיף אדיר, שעתיים של הנאה צרופה, פעלולים מצויינים (כן, מצויינים).
אתה לא מבין למה 400 מיליון?
תמשיך, תמשיך לראות את "מולהולנד דרייב" ושאר הזבלונים שכ"כ נהנית מהם.
אולי בסוף תבין שמה שרוב האנשים הנורמליים (אלה שהם לא פלצנים אליטסטיים כמוך) מחפשים בסרט, זה הנאה שתשכיח מהם את קשיי היום יום, ולא כל מיני קשקושים פילוסופיים מטופשים, שמלהיבים בעיקר כל מיני סטודנטים פארשים לקולנוע שנה א'.
האתר שלכם הפך להיות בדיוק ההיפך ממה שאתם מתיימרים להיות. וחבל.
עוד קשקשן.
א. באתר הזה מותר, במגבלות הטעם הטוב, להביע דעות. זה שלמישהו יש טעם נורא בעיני, כמו למשל לבלתי-נסלח למעלה, לא אומר שצריך למחוק אותו מיד.
ב. ה"אתם" באתר לא אוהבים *ביקורות* קולנוע. זה לא אומר שהם מיד יחלקו על כל מבקר ביחס לדירוג סרטים, אם כי זה קורה לא פעם.
ג. כל כותב מייצג רק את עצמו.
ד. אז מה אתה רוצה?
נ.ב. אתה מייצג את "רוב האנשים הנורמלים?" אפשר לראות תעודת הסמכה?
פלצנות, אבל לפחות עם טאקט
1.אתה לוקח יותר מדי ברצינות את הטאג-ליין של האתר. באתר יש לכל אחד זכות להביע את דעתו על סרטים (רצוי בלי להרגיז את העורכים) ולכל אחד יש גם זכות לטעון כנגד (שוב, בלי להרגיז את העורכים). זה שמישהו כותב בניגוד לדעתך לא אומר שמשהו בו לא בסדר, זה אומר שיש לו טעם שונה (תאמין או לא, זה אפשרי).
2.קראת את הביקורת על מלהולנד דרייב? הביקורת עצמה אינה חיובית ויש הרבה תגובות גם בעד וגם נגד הסרט. אני, לדוגמה, חושב שמדובר בסרט ממש ממש גרוע, אבל אני לא פוסל את דעתו של מי שאהב אותו. אגב, לומר שאף-אחד לא ראה את מ"ד זו די התעלמות מהמציאות בהתחשב בכמות הכרטיסים שהסרט מכר בארץ.
3."מה לכל הרוחות יש לכם נגד ספיידרמן?" מה לכל הרוחות יש לי נגד דו"ח מיוחד? לאנשים שונים יש דעות שונות ורק מפני שאתה אהבת סרט (ושהוא הצליח בקופות) לא אומר שכולם אוהבים. זה עובד גם להפך, אם שנאת סרט, זה לא אומר שאחרים לא יאהבו אותו.
4.העובדה שאתה מאשים אחרים על דעתם האישית במקום לתרום לדיון מדעתך מעידה על רקע פוליטי או חברות בהתאחדות הכדורגל. בכל מקרה אחר, כנראה שאתה סתם נסחף.
פלצנים אימפריה!!!
נו טוב…
להגיד לך את האמת, אני עדיין צוחק על התגובה הילדותית שלך כל כך הרבה זמן שאין לי ממש זמן להיעלב. אז מה? המילה "אקזיסטנציאליזם" קצת גדולה עליך? הניסיון של מישהו לנתח את "אינסומניה" ליותר מסרט של פופקורן וקולה מלחיצה אותך? אתה פגוע עד עמקי נשמתך שמישהו ניסה להמעיט בערכה של יצירת המופת "ספיידרמן"?
ידידי היקר מאיצטדיוני הכדורגל (גם אני לא חסין מסטריאוטיפים)- אם נהינת מספיידרמן, ברכותיי. אם אינך רוצה לראות את "מולהולנד דרייב" כי זה נראה לך "פלצני" מדיי, זכותך. אתה גם רשאי לבקר את תפיסתי הביקורתית ש"האיש.." (שלמיטב הבנתי אפילו לא הטרחת את עצמך לראות) הוא לא סרט אקזיסטנציאליסטי.
מה שכן… אתה לא יכול להכריח אותי לחשוב אחרת מאיך שאני חושב. ובשבילי, "האיש…" הוא סרט מצויין שמייצג בצורה מופלאה את הפילוסופיה האקזיסטציאליסטית, ואני מוכן לערוך איתך דיון עליו בכיף. לא אתה, ולא אף קשקשן אחר יגיד לי איך אני צריך לצפות בסרט ומה אני צריך לאהוב בו. לא רוצה לדון על סרטים? לך לאתר אחר או לפחות אל תצנזר את אילו שכן רוצים.
תאמין לי שאני לא מחפש את האהדה והערכה של אחרים. אני רוצה לדון על סרטים עם אנשים שנראים לי אינטיליגנטים. זה שהאתר מוגדר לכאורה כ"אנטי פלצני" לא אומר שצריך לצנזר את עצמינו לדבר באופן מעמיק וביקורתי על קולנוע. להיפך, האתר מתקומם כנגד מבקרים (קליין, אימבר, שניצר) שבאים לסרטים רבים עם דעה קדומה ו"מכורה מראש".
ההנחה שלך שאדם שמשתמש במונח לועזי (די בסיסי למען האמת) הוא "מתנשא ופלצן" היא לא רק ילדותית אלא מתבססת על דעה קדומה. אתה בכלל יודע מה זה אקזיסטנציאליזם? ראית את הסרט בכלל?
אקיצר, תפסיק לקשקש ותתחיל לראות סרטים. "כאילו, סבבה אחי?"
אינגבר הוא ה''נחמן'' בנחמן שניצקליין.
אימבר, אאל"ט, כתב את ההימנון.
אני לא מתכוון
לעשות כמו זה שעשה מעלי, עם כל הקללות, והאנשים הנורמלים (גם בגלל שלמרות הכל אני לא נורמלי). אבל אני רוצה להגיד לך שאתה טועה ובגדול!
אני לא יודע מתי בפעם האחרונה ראית את "לב אמיץ", אבל ראיתי אותו לפני יומיים ואני מקפיד לראות אותו לפחות פעם בשבוע והוא אף פעם לא שיעמם אותי. כנראה שראית את הסרט הזה די מזמן ועדייין יש לך דעה עליו (כמו שהיה לי עם שתיקת הכבשים, שבסוף יצא סרט נחמד+ , ולא יותר) ושאתה צריך לראות אותו שוב כדי להבין למה הסרט הזה קיבל את פרס הסרט הטוב ביותר.
כאילו, זה *לב אמיץ*!
וואו. יש לך יותר מדי זמן פנוי.
ושמת לב לזה רק עכשיו?
עקב ארועים בלתי צפויים, המועד האחרון לשליחת טפסים הוקדם ליום חמישי הקרוב, 9.1, בשעה 22:00 בלילה. הסקר הסופי יעלה, כמתוכנן, ביום שישי בערב. מי שלא שלח עדיין את הבחירות שלו, נא להזדרז – הרכב עשרת הסרטים שיגיעו לגמר שברירי מתמיד, כך שכשאנחנו אומרים שאתם יכולים להיות אלה שיקבעו מי ייכלל בסקר ומי ייצא בחוץ – אנחנו רציניים לגמרי.
ניתן לרשום עד חמישה סרטים *שונים* בטופס. זה ממש לא משנה לנו אם רשמתם את אותו הסרט חמש פעמים (או "רק" פעמיים) באותו הטופס. אנחנו מחשיבים את זה כהצבעה אחת בלבד.
אה, כן. האמור לעיל לא רומז שהפתרון הוא לשלוח את הסרט שוב ושוב בטפסים נפרדים. תסמכו עלינו שיש לנו דרך לאתר נסיונות הטייה כאלה.
גם אם מוחקים את העוגיות בין לבין?
כן.
טל הוא ה-Q שלנו. הוא צייד אותנו במבחר גאדג'טים שיעזרו לנו לגלות הטיות בסקרים, טפסים או בבחירות לממשלה.
עשרת הסרטים ה''חמודים''
מהו סרט "חמוד"? סרט שלא מנסה לזעזע את אמות הסיפין (אני אוהב להשתמש בביטוי הזה) ולא משאיר את הצופה עם מטען של שאלות מוסריות וחברתיות. לעומת זאת, זה סרט שנהנים ממנו בלי לחשוב יותר מדי ובדרך-כלל מתקשים לשנוא אותו (אלא אם כן, מחליטים משום מה לנתח אותו). סרטים כאלה אני בד"כ מחזיר לספרייה וכשהאיש בקופה שואל אותי איך הסרט, אני עונה אינסטינקטיבית "חמוד". הנה עשרת הסרטים החמודים שלי:
(הוא לא).
10.החיים כבית-קווין קליין משחק מצויין אב גרוש לדארת' ויידר. התסריט שבלוני, צפוי ולעיתים פשוט לא מציאותי. למרות זאת, מדובר בסרט חביב שחולם להיות סרט
9. רופא על הכוונת-סרט כושל שבכלל לא הגיע להקרנות מסחריות בארץ. לפי כל קריטריון אפשרי, התסריט הוא הנקודה החלשה בסרט. הוא פשוט כתוב גרוע מההתחלה ועד הסוף. העלילה דווקא סבירה, רופא שיניים (סטיב מרטין, לא שר הפעם) נמשך למטופלת (הלנה בונהם-קרטר) שמנסה לסחוב ממנו תרופות כדי שתוכל למכור אותן כסמים. לרוע המזל, הקומדיה השחורה הופכת די מהר לקומדיית מתח עם תעלומת רצח שחוץ מכמה בדיחות, לא מצליחה לעניין. לא סבלתי מהסרט, כנראה בגלל המשחק של סטיב מרטין והב"ק (פלוס הופעת אורח דווקא לא רעה של קווין ביקון) ובזכות הבימוי של הבמאי הטירון דיוויד אטקינס שמנסה בכח להיות דיוויד פינצ'ר.
8. בנדיטס-תשנאו אותו, תאהבו אותו, אני נהנתי מהסרט. המשחק טוב (אפילו בילי-בוב שעדיין לא הבנתי מה מוצאים בו), התסריט חביב ומצחיק לפרקים והבמאי עושה עבודה טובה בהחזקת הסרט למשך שעתיים. למרות זאת, הסרט רחוק מלהיות מושלם. עלילה שמנסה להתקדם בכח, זוויות צילום מבולבלות שמקשות ליצור אווירה נכונה ודמויות שהולכות ונהיות מוגזמות עם התקדמות הסרט. בכל זאת, נהנתי.
7. קוראים לי סם-למרות מה שציפיתי, הסרט לא היה משעמם (אפילו שהמצלמה הלא יציבה עשתה לי כאב ראש. הם לא שמעו על חצובה?) והדמויות לא היו שבלוניות. שון פן היה משכנע כמפגר מבוגר. הבעיה העיקרית של הסרט היא בקטעים הרציניים שלו. יש בסרט הרבה הומור והוא מועבר טוב, הבעיות מתחילות כשמנסים ליצור קטע מרגש ע"י צעקות משום מקום וקטעים בלי דיאלוג. איכשהו, לא הצליחו להעביר נכון את הרגשות של הדמויות ונוצר סרט די מבולגן.
6. חשיבותה של רצינות-נו, זה אוסקר ויילד. ציפיתם לעלילה רצינית? השחקנים הכי טובים בעולם לא יצליחו לגרום לסרט המבוסס על מחזה של ויילד להראות רציני (אבל זה לא חשוב).
5. משחקים מפתים-אני יודע שיש כאלו שפשוט שונאים את הסרט הזה, אבל אני חשבתי שהוא היה די מוצלח לסוגו. סוגו, אני מתכוון, קומדיה דלת תקציב שלא מנסה להעביר שום מסר או להמציא מחדש את ההומור. בדיחות ממוחזרות, קצת סלפסטיק וניקול קידמן. מה עוד צריך?
4. המטבח של מרתה-הפתעתי את עצמי כשגיליתי שהגרמנית בכלל לא מפריעה לי. מעבר למכשול השפה, אני לא רואה סיבה לא לאהוב את הסרט. הוא לא מקורי במיוחד (או בכלל) ואין לו ממש פואנטה. בכל זאת, סרט קטן ומקסים עם משחק מוצלח פלוס של מרטינה גודק.
3. משחק מכור-אולי מוזר למצוא פה סרט שאמור להיות ההפך הגמור מחמוד: מכות, אלימות וכדורגל בבית המאסר. כולם בטוחים שזה סרט של גאי ריצ'י ואפשר להבין למה. אותם שחקנים, אותו סגנון, אותו פסקול, אבל זה לא ריצ'י. הסרט מצחיק ומשוחק טוב, אבל העלילה צפויה ולפעמים מאבדת קשר עם ההגיון. עדיין זה סרט טוב ולא רק לאוהבי כדורגל (גם לאוהבי קרטה).
2. ממש מושלמות-הסרט שבשבילו הומצאה המילה חמוד. אוסף של שחקניות חמודות שנתקלות במצבים לא חמודים בכלל. סרט מאוד מציאותי ולפעמים קצת קשה לצפייה. החסרון היחיד של הסרט הוא שמי שלא נכנס אליו אחרי כמה דקות, כבר לא יתעניין בו בכלל. הסרט נראה יותר כמו שניים-שלושה פרקים מסדרת דרמה שאוחדו לדויד אחד. נדמה כאילו הכותבת שכחה שזה לא סקס והעיר הגדולה ופשוט זרקה את הצופה לעולם שלה. זה סרט מקסים ומאוד אנושי, אבל העלילה מאוד לא ממוקדת.
1. לנשק את ג'סיקה שטיין-למרות שהוא לא נכנס לרשימה השנה, הסרט כל-כך חמוד שסידרתי לו פרוטקציה. כבר היה את הדיון אם זה דבר טוב או לא והאם הרעיון של קומדיה רומנטית על לסביות מועבר כמו שצריך, או לא. בלי להיכנס שוב לדיון המפרך הזה (שהסתיים בשביתת אש כללית), אני אציין שאצלי זה הסרט החמוד של השנה.
ובאיחור - החמישיה שלי, לו הייתי מצביעה.
כמעט 50 סרטים שראיתי השנה (רובם המוחלט בקולנוע), ובכל זאת, הבחירה היתה קלה משחשבתי. חשוב לציין כי חמשת הסרטים אינם מסודרים לפי דירוג כלשהו.
• 'האחיות מגדלנה'. לא מסוג הסרטים שאני נוטה ללכת אליהם מיוזמתי (ובאמת, לא הלכתי מיוזמתי. התלוויתי למישהו שהוזמן להקרנת העיתונאים. מצד שני, באותה מידה הייתי יכולה לא ללכת, כך שזה אולי כן נחשב "מיוזמתי"). קשה לי לדבר על הסרט הזה. צפיתי בו מזמן ועדיין לא הצלחתי לנסח לעצמי מה אני רוצה להגיד עליו.
• 'לעולם אל תשחקו עם זרים'. למה דווקא הסרט הזה ולא 'החדר'? לא יודעת. אולי כי ב'החדר' ידעתי איך דברים ייגמרו. 'החדר' עשוי טוב ונורא נהניתי בו, אבל כשצפיתי ב'ג'וירייד' ('לעולם אל תשחקו' וכו') קיבלתי את התחושה ששוברים את הכלים, ובעצם, בכלל לא ברור מה עומד לקרות עוד מעט (כן, קיפוד, אני יודעת שאתה חושב שלא היה שומדבר מפתיע בסרט. אבל אני כן התכווצתי).
• 'מפלצות בע"מ'. אני חולה על פיקסאר, אני חולה על סרטים מצוירים, אני חולה על מייק ווזאבסקי. ועל סיליה "שמופסי פו". ועל סאלי.
• 'דו"ח מיוחד'. בשבילי הוא היה וואו.
• 'טקסי 2'. כי צחקתי המון. צפיתי בו לא מזמן גם ב-DVD, וגם אז נהניתי כמו בקולנוע.
כמעט נכנס: 'החתונה היוונית שלי'. גם בו צחקתי המון, אבל אולי בגלל שלזכות 'טקסי 2' עמדו שתי צפיות (כשהאחרונה שבהן עוד טריה בזכרוני) הוא נכנס במקום 'החתונה'. אפקט
, נו.
ראוי לציין כי את רוב הסרטים "החשובים"/"אומנותיים" לא ראיתי. סתם כי לא יצא, כי לא חשבתי שאהנה (קשה להפתיע אותי עם סרטים. כמעט תמיד יש לי תחושה מוקדמת אם אהנה בסרט או לא), או כי הנושא לא עניין אותי במיוחד.