אני אוהב את הסדרה המשטר ואני מאוד אוהב את הסדרה הזאת אבל בחיי שהפילוסופיה העיקרית שמניעה את שתיהן היא "הסטייל הוא התוכן". זה לא שאין להם סיפור מעיניין יש להם סיפורים מאוד מעניינים אבל בשני המקרים יש כל כך הרבה פוקוס בהומור ובטכניקות בימוי עד שהסיפורים מתחילים להיות פחות ופחות קוהרנטים. על כן כינוי מתאים יותר לסדרה ולטון שלה(וגם לזובק מהסדרה המשטר): "the simp"
או שפרקים 3+4 הם…. לא טובים? 3 משעמם ולא שווה שיחה מבחינתי, אבל 4…… זה רק אני או שהוא מנסה להיות אדפטציה של סיפור הנזיר הויאטנמי משבעה פסיכופטים? האמת שמבחינתי רוב הנקודות של הפרק עברו יותר טוב בשבעה פסיכופטים כולל החנפנות לאמריקאים. בקצב הזה זה "האוהד" יהיה פחות קבוע באיכותו מ-"המשטר" (hbo). טוב לפחות פרקים 1+2 היו טובים אבל זה גורם לי לתהות אם זה היה מכוון, או שבמקרה של שתי הסדרות 6 פרקים פשוט לא הספיקו?
אבל מבחינתי פרק 4 היה מעולה, פשוט כיף טהור ולפעמים לא מחפשים יותר מזה בטלוויזיה, הפרק כן הרגיש מנותק יותר מהקודמים וכנראה שהפרק הבא כבר יתמקד במסע חזרה לויאטנם
זה לא הצחיק אותי בכלל. יש אולי שלוש בדיחות במהלך הפרק והם חוזרות על עצמן שוב ושוב. ושנית הנקודה של קושי בהעברת מסרים דרך קולנוע "פואטי" מועברת יותר טוב בשבעה פסיכופתים ויחסית לסרט שעובר בין כל זאנר דרמה אפשרי הוא פחות מוסח דעת מהקונפליקט שלו מאשר שבעה פסיכופטים. זה לא בדיוק אחד לאחד, ואני מודה שהסיפור של הקפטן יותר מפורט? מסועב? מאשר הסיפור של מרטין (או הסיפור של הנזיר שהוא יותר כמו סיכום סרט מאשר סיפור) אבל אני לא יודע שבעה פסיכופתים נגע לי יותר ללב וזהות כפולה הצליח לגעת בלב ברגעים הראשונים והידרדר ככל שהוא ממשיך. בקיצור אצפה שוב פעם ב hacks תוכנית חמודה
nothing' is more important then freedom and independence'
גיל דנינו
פורסם מאי 27, 2024 ב 8:22
זה מאוד…שמרני מצידכם. אבל בסדר. מזכיר מאוד את גאט מזינו קלאש, בין הפילוספיה האישית של מכריו וחברי משפחתו "המאומצת" (סיפור ארוך תשחקו ותבינו) הוא נלחם למען ואקום של פילוסופיה בלי הרירכיה מוכתבת אבל גם בלי אנרכיה שלא אחרים או אינדיבידואליזם הפוגע בכלל. אבל גם כאן וגם בסדרה הגיבור נלחם על שימור קשרים אישיים שהם "משהו" אז אני לא בטוח כמה המשפט נכון (וכן יש משחק בסדרה הזאת שמראה גם את זה clash artifacts of chaos)
אני חושב שהבנתי למה רוברט דאוני ג'וניור משחק את כל הדמויות האמריקאיות.
כי בעיני הגיבור הויאטנמי, כל הלבנים האלו נראים אותו דבר.
זה המשטר שוב פעם
אני אוהב את הסדרה המשטר ואני מאוד אוהב את הסדרה הזאת אבל בחיי שהפילוסופיה העיקרית שמניעה את שתיהן היא "הסטייל הוא התוכן". זה לא שאין להם סיפור מעיניין יש להם סיפורים מאוד מעניינים אבל בשני המקרים יש כל כך הרבה פוקוס בהומור ובטכניקות בימוי עד שהסיפורים מתחילים להיות פחות ופחות קוהרנטים. על כן כינוי מתאים יותר לסדרה ולטון שלה(וגם לזובק מהסדרה המשטר): "the simp"
תיקון טעות
תחליפו טכניקות בימוי עם שוק פאקטור
תגידו זה נדמה לי.....
או שפרקים 3+4 הם…. לא טובים? 3 משעמם ולא שווה שיחה מבחינתי, אבל 4…… זה רק אני או שהוא מנסה להיות אדפטציה של סיפור הנזיר הויאטנמי משבעה פסיכופטים? האמת שמבחינתי רוב הנקודות של הפרק עברו יותר טוב בשבעה פסיכופטים כולל החנפנות לאמריקאים. בקצב הזה זה "האוהד" יהיה פחות קבוע באיכותו מ-"המשטר" (hbo). טוב לפחות פרקים 1+2 היו טובים אבל זה גורם לי לתהות אם זה היה מכוון, או שבמקרה של שתי הסדרות 6 פרקים פשוט לא הספיקו?
הנה העניין הפרק לא עבד אצלי בשני רבדים
זה לא הצחיק אותי בכלל. יש אולי שלוש בדיחות במהלך הפרק והם חוזרות על עצמן שוב ושוב. ושנית הנקודה של קושי בהעברת מסרים דרך קולנוע "פואטי" מועברת יותר טוב בשבעה פסיכופתים ויחסית לסרט שעובר בין כל זאנר דרמה אפשרי הוא פחות מוסח דעת מהקונפליקט שלו מאשר שבעה פסיכופטים. זה לא בדיוק אחד לאחד, ואני מודה שהסיפור של הקפטן יותר מפורט? מסועב? מאשר הסיפור של מרטין (או הסיפור של הנזיר שהוא יותר כמו סיכום סרט מאשר סיפור) אבל אני לא יודע שבעה פסיכופתים נגע לי יותר ללב וזהות כפולה הצליח לגעת בלב ברגעים הראשונים והידרדר ככל שהוא ממשיך. בקיצור אצפה שוב פעם ב hacks תוכנית חמודה
אוקי, 3+4 היו מעידה זמנית
פרקים 5+6 הרבה יותר טובים. בלי גימיקים, בלי סאטירה חצי אפויה, רק קונפליקט בין זהויות וזה מספיק.