במקור: Emil und die
Detektive!ימין!
תסריט ובימוי: פרנצ'סקה בוך
על פי ספרו של אריך קסטנר
שחקנים: טוביאס רטזלאף, אניה
סומבילה, יורגן ווגל
ברצוני להציג בפניכם את אמיל טישביין, נער בן שתים-עשרה שנים, מעיירה קטנה בגרמניה. בן למשפחה חד הורית, גר עם אביו, אימו ברחה לקנדה, שם היא עומדת להתחתן עם טיפוס שרמנטי ונכלולי, שאינו מעניין הסיפור הזה. אביו של אמיל הוא מובטל, איש מכירות המשווע לעבודה חדשה. הוא מכין לאמיל עפיפונים והמבורגרים ליום הולדתו, אך לא יכול להרשות לעצמו לקחת אותו לקולנוע, וגם הטלביזיה שלהם מקרטעת. את הכסף שהאם (המופקרת) שולחת לבנה כל שנה, 500 מארקים גרמניים (אמיל ואביו חיים בתקופה שלפני היורו), מייעד האב ללימודיו האקדמאיים של בנו, ומסרב להשתמש בו לכלכלת הבית.
וככה הם חיים להם בזמן האחרון. יכול להיות יותר טוב, יכול לבוא אסון. ושני הדברים, באמת, קורים יחדיו: אביו של אמיל מוצא עבודה בתור סוכן מכירות של זרבוביות קומקומים וכד', ומייד לאחר מכן הוא שובר את ידו בתאונת דרכים, שנראית מלבבת כפי שרק הקולנוע, כנראה, יכול להציג אירועים מפחידים כאלו. ואם זה לא מספיק, הרי שבעוד האב שוהה בבית חולים, מגיע מכתב המורה על שלילת רשיונו לתקופה של שלושה חודשים. המכתב המשטרתי הזה הוא פיסת היאוש האחרונה עבור אמיל, שהרי ברור לכל בר-בלי-דעת, שסוכן מכירות נטול רישיון נהיגה, משול לברוס ויליס ללא זיפי הזקן הנצחיים שלו: Das stimmt Nicht. אין דבר כזה.
יש אנשים שהתדרדרו בגלל פחות מזה. תייר אמריקאי אחד ב'המלון של פולטי', בסך הכל רצה להזמין סלט וולדורף, וחטף ממנואל מחבת בראש. החיים קשים. אמיל מחליט לעשות מעשה קיצוני, במסגרת המאה המטורללת שנוחתת עלינו אט-אט: הוא ישיג לאביו רישיון נהיגה מזוייף, ויהי מה. למזלו(?) הוא נשלח – למשך שארית התקופה בה ישהה אביו בבית החולים – לברלין, "עיר החטאים שלנו", שבה כמובן אפשר להשיג הכל.
נסיעה של ילד מעיירה קטנה בגרמניה לברלין הגדולה עשויה אולי להזכיר את הסיפור הקלאסי, שחוזר על עצמו רבות בספרות ובקולנוע של ארצנו הקטנטונת, על הילד הקיבוצניק שנוסע לבלות קיץ אצל הדודים/הסבתא/החברה הנימפומנית של אמא, שגרים כולם בתל-אביב או בירושלים. זה לא מתקרב אפילו. קנה המידה הוא גדול יותר פי כמה. בגרסה המקורית של הספר, שהתרחשה בשנות העשרים של המאה הקודמת, מספר לאמיל איש זר ברכבת שבברלין יכול אדם להוציא את מוחו מראשו, ולהפקידו בבנק מיוחד – והילד צמא לכל מילה ומקשיב קשב רב. אז, למי שלא היה בעיר הגדולה, לא היתה את היכולת, הדי מעצבנת לפעמים, לראות הכל ולדעת הכל, וסביב המקום אליו נסע אמיל מודל 1929, היה לו סימן שאלה גדול בראש, שגם אמיל מודל 2001 אף הוא מחקה במקצת.
עד שהוא מגיע לאותה ברלין מפחידה, עוברות עליו עוד אי-אלו טראומות (לא קל להיות ילד!), כך שכשהוא מגיע לשם, כל כספי חסכונותיו, שבהם אמר לקנות לאביו את הרישיון המיוחל, נגזלים ממנו, והוא מרגיש מאויים כל כך מפני החוק, עד שהאפשרות לפנות למשטרה כלל לא עומדת על הפרק. בדיוק בשביל מצבים כאלה הומצאו הגנגסטרים, סיפר לנו ריי ליוטה ב'החבר'ה הטובים', ואמיל מוצא חבר'ה טובים משל עצמו: ילדים וילדות ברלינאים קשוחים, שמנהיגים ארגון מודיעין שלא הייתי מופתע אם בא להם בירושה מה"שטאזי" הידוע לשמצה, שמתגייסים בכדי לעזור לבן הכפר שנזדמן ביניהם. והם עושים זאת, יש לציין, בחינניות רבה. סיסמתנו: אמיל!
כאן גם ניצבים קווי הדמיון היפים ביותר, לטעמי, בין אמיל בן תקופתנו, לאמיל המקורי של אריך קסטנר. למרות העובדה שבסרט, הילדים משתמשים במיני טכנולוגיות חדישות כמו טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (שני פריטים, אגב, שקסטנר לא הכיר – ובכל זאת הם מופיעים, פחות או יותר, בספרו 'שלושים וחמישה במאי'), בעוד שבספר הם נאלצו להשתמש בטלפונים ציבוריים, בשתי הגרסאות קיים אותו חוש הרפתקני שאוחז בילדים, וההרגשה שאין דבר שהם לא מסוגלים לעשות. בשני המקרים, בסרט ובספר, ההשתלטות הזו של עם הילדים על עיר גדולה כמו ברלין היתה טיפה מגוחכת, אבל היה בה גם הרבה חן.
ועם כל הילדים שמתרוצצים בסרט, דווקא המבוגר שמככב בו, יורגן ווגל, גונב לעיתים את ההצגה. הוא משחק את דמותו של הנבל, הארכי-פושע שהילדים רודפים אחריו, ועושה זאת בצורה קלאסית כל-כך, עד שכמעט אפשר לראות את הזאב מ"כיפה אדומה" מדבר מגרונו. לטעמי, הוא היה משכנע הרבה יותר ממבוגרים אחרים בסרט (אביו של אמיל, ואמה של אחת מהילדים האחרים, שהיא גם "כוהנת דת"). כנראה שהרעים תמיד טובים יותר.
דיברנו רבות על העלילה, ועוד לא אמרנו דבר על הדיבוב. דיבוב?! דיבוב. קצת מביך לספר, אבל לי, כשנכנסתי לקולנוע, לא היה מושג שאני עומד לצפות בסרט מדובב לעברית. משנתקלתי בתופעה, הבנתי שאני יכול לעשות אחד משני דברים: או להתעצבן, ומאוד, או לנסות להשלים עם המצב ולהנות מהסרט. מאוד השתדלתי לבחור באפשרות השניה, אבל לא אטען שהצלחתי בכך ביותר מאשר, נאמר, שבעים אחוז מהזמן. בכל זאת, לפעמים זה היה בלתי נסבל: כל מי שצפה במונדיאל זוכר בוודאי את צעקתו הנצחית של אוליבר קאן "ראוס! ראוס!". ובכן, בסצינה מסויימת בסרט, קל מאוד לקרוא את שפתיו של מישהו שזועק אותו הדבר בדיוק, אך מהרמקולים נשמעות המילים "החוצה! החוצה!".
באותו עניין, רוב הסרטים המדובבים בארץ סובלים קשות מבעיית היותנו ארץ קטנה מוקפת אויבים. אין הרבה מדבבים מוצלחים בארץ, ואלו שישנם צריכים להביא לחם הביתה, ומופיעים כמעט בכל סרט מדובב במקומותינו. בשל כל זה, חוץ מההצקה הכללית, נוצרת הבעיה של "מהיכן מוכר לך הקול הבא?", כשבאמצע הסרט מצאתי את עצמי תוהה אם אחד הילדים, דווקא האחראי מביניהם, הוא זה ששיחק את תפקיד "החולה המדומה" בהצגה שראיתי.
ובכל זאת, הסרט זורם. יש בו הרבה פחות קיטש משהייתם מצפים, והוא מצחיק למדי. הדרך הטובה ביותר להדחיק את הניגוד הבולט בין האוירה הכללית בסרט לשפה העברית השולטת בו, היא בוודאי התבשמות קלה לפני המעבר בשערי האולם, אך כמובן שאין זו אפשרות עבור מי שלוקח עימו לקולנוע קטקטים חמודים וזבי חוטם. לכן ניתן רק להמליץ על הדרך השניה בטיבה, שהיא לנסות ולזכור איזו השפעה עצומה תהיה בוודאי למזימת הילדים שמוצגת על המסך כאן על אותם הקטנים שזוכים לצפות בו. אותם ילדים יחזרו הביתה אחרי הסרט, ובעיני רוחם יראו איך הם, השכן ממול והשכנה מלמטה יתאחדו יחדיו בכדי להציל את השכונה מהשכן החשוד מהבית ממול, שבטוח-בטוח-בטוח שהוא זומם מזימות מרושעות לגנוב את דמי הכיס של כולם ולקנות בהם תרד, או דבר מה נוראי אחר. רק אנחנו יכולים לעצור בעדו.
- האתר הרשמי (בגרמנית)
- אתר ישראלי
- הספר – ב'מיתוס'
- אריך קסטנר (וורד)
- גנב שפל!
- סוכנות בילוש
- סוכנות הבילוש ההוליסטית
- ברלין
- מילון גרמני-אנגלי
- אמיל והבלשים רעבים (ב-ת')
אהרו''כ
ולאמיל היה אבא חי בספר? איך אני לא זוכר את זה?
(טוב, בניגוד לשלושים וחמישה במאי, את אמיל קראתי רק חמש פעמים).
פרט מזעזע שנודע לי
בזמן התחקיר לצורך הלינקים לכתבה הזאת:
לא קיימת גירסה זמינה של 'אמיל והבלשים' באנגלית. לפחות לא ב'אמאזון' האמריקאי והבריטי.
לא קיימת גם גירסה של שום ספר אחר של אריך קסטנר באנגלית.
אין שום אתר על אריך קסטנר באנגלית.
ואני חייתי תחת הרושם שאריך קסטנר הוא גלובלי. מסתבר שהוא כנראה מוגבל לחלקים מסוימים מאוד של אירופה. מסתבר שאם תגיד למישהו אמריקאי "איזה כיף היה ב-35 במאי!" הוא יחשוב שסתם התחרפנת. העולם לא יודע מה הוא מפסיד.
קראתי פעם מאמר על תרגומים של
אמיל לשפות שונות.
מסתבר שכמעט בכל תרגום, טושטשה במידת האפשר הגרמניות של הספר, עד כדי שינוי השמות ושינוי או מחיקת שמה של ברלין.
לזה אתה קורא גלובלי?
באמת?
http://www.amazon.com/exec/obidos/search-handle-url/index=books&field-author=KAstner%2C%20Erich/102-3572685-7252942
http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/search-handle-url/index=books-uk&field-author=Kastner%2C%20Erich/026-4721558-5850019
האם המילים Out of print
אומרות לך משהו?
אבל אמיל והבלשים
הוא לא Out of print:
http://www.amazon.co.uk/exec/obidos/ASIN/0099413124/qid=1027036086/sr=1-1/ref=sr_1_3_1/026-4721558-5850019
http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0385061420/qid=1027035108/sr=1-1/ref=sr_1_1/102-3572685-7252942
אבל אמיל והבלשים
בוודאי שכן. העותק שכיוונת אליו הוא *משומש*. ולא סתם הוא גם עותק ספריה, לפי הכריכה.
אתה רציני?
זה ממש לא יאומן, ומראה שוב עד כמה התרבות הישראלית, למרות ההתכחשות שלה לכך, יונקת מהתרבות הגרמנית.
ישראל יונקת!
הספרים של אריך קסטנר הם ירושה מהדור הקודם, כשזה עוד היה אפשרי וסביר לינוק מגרמניה. היום התרבות הישראלית, כמו כולם, יונקת מאמריקה.
ישראל יונקת! (כה''ב)
לזה בדיוק התכוונתי. הרבה ממה שאנחנו זוכרים כ'הדור הקודם'ת 'ימי ילדותנו' ו'הציונות היפה והטובה', הגיע, לא עלינו, מגרמניה. (אני מתנצל על הכנסת הנושא לדיון. זה פשוט מתקשר באורח מוזר לתזת המאסטר שאני כותב בימים אלו, והייתי חייב).
ליונקים הי-דד
גם באך,מוצרט, בטהובן, גתה והרצל (רשימה קצרה ומקרית) הגיעו מחבלי מרכז אירופה המכונים, מדי פעם, גרמניה. זה די סביר שמשהו מן הפעילות התרבותית שהתרחשה שם במאות השנים האחרונות נשאר (עדיין) עמנו.
זה ממש עוף טופיק, אבל אני חייב להגיב:
טענתי הייתה שהאתוס הגרמני חזק בישראל יותר מאשר בעולם כולו (בארה"ב למשל) [זה אגב בגלל שהאליטה של היהודים העולים לארץ הורכבה במידה רבה מיהודי גרמניה ומיהודי מזרח אירופה שהיו חניכי חינוך גרמני]. ואם נחזור לנושא, שמחתי לקבל חיזוק לטענה זו כשהתברר שאריך קסטנר, הנחשב כאן כנכס צאן ברזל מהדור הקודם, אינו מוכר בארצות אנגלו-סקסיות.
הרצל
היה אומנם חובב גדול של התרבות הגרמנית, אבל הוא מבודפשט במקור.
אז הוא בילה את רוב חייו בוינה, זה עדיין אוסטריה.
רגע אבל
עכשיו אני יודע שבסוף אין אלפקה מרקדת סטפס על במת פרקט בצפון קריית אונ… לא משנה, כבר קראתי את הספר…
בכל פעם אני שואל את עצמי מחדש
מאיפה אתם מביאים את הלינקים המופרכים האלה – כמו "גנב שפל" או "אמיל והבלשים רעבים".
לא ייאמן.
אה, ותיקון קל – למטבע קוראים אירו (כמו אירופה), לא יורו.
קסטנר אכן המציא את הנייד
ב-"35 במאי", אבל איפה מוזכר שם משהו הדומה ולו במעט למחשב נייד? אלא אם כן אנו עוסקים בקבלרו, הסוס…
קסטנר אכן המציא את הנייד
לסוס קוראים נגרו קבלו.
וכיוון שאף אחד עוד לא אמר את זה,
מזל טוב לכותב בעל השם הכי מסובך לביטוי בעיו הדג (למיטב זכרוני) על הביקורת הראשונה מפרי עטו.
האם מוקרנת גרסה לא מדובבת?
לא.
מטומטמים
אכן.
המפיצים האלו- לא מקרינים סרטים לידלים בגרמנית. הרי יש המון ילדים שמבינים גרמנית נהדר, וגם ההורים שלהם יעדיפו לקרוא כתוביות ולשמוע גרמנית מאשר לשמוע עברית. הרי כל מי שהולך לצפות בסרט מבין גרמנית על בורייה, ויכול למצוא מניחי רעפים בלי בעיה בכלל.
אין לי מושג כמה עולה דיבוב,
אבל אם היו מדובבים, וההשקעה לא היתה מחזירה את עצמה – אתה היית מפצה אותם מכיסך?
משום מה, לא נראה לי.
נ.ב.
מפיצי הסרטים (*) הם לא אויבים שלך. האינטרס שלך צריך להיות שהם ירוויחו, כדי שיגיעו לארץ סרטים מהר יותר, ובאיכות כוללת טובה יותר.
.
למה אתה רוצה שהם יפסידו כסף?
.
.
———–
(*) חוץ משפירא, אולי, בעצם. הם בחרו להכריז מלחמה.
אבל זו בדיוק הבעיה,
הם *כן* דובבו, הם *כן* השקיעו כסף, ובסוף יצא שאנשים יתרחקו מהסרט רק בגלל דיבוב קלוקל.
מה כל כך קשה בלהקרין גם את הגירסא המקורית?
זה לא קשה בכלל
(זה דוקא קל!)
הם רק הניחו, במידה רבה של צדק, שלא מספיק אנשים (נאמר, שישה) ירצו לראות סרט ילדים מוצהר, בלי ערך-מוסף למבוגרים, בגרמנית. אפילו להקרנות השבוע ה-23 של 'מלך העקרבים' יגיעו יותר אנשים, לכן עדיף להקרין אותו עוד שבוע מאשר להדפיס ולהפיץ עותקים של 'אמיל'. פשוט.
נו, התפלק לי. סליחה.
מה שרד אמר.
הם רוצים להרוויח כסף. לגיטימי?
אתה רוצה לראות בגרמנית – לגיטימי גם.
אתה יכול לערוב לכך שההשקעה הנוספת תחזיר את עצמה? להם יש נסיון בכך, והם החליטו נגד ההפצה המקורית. לגיטימי.
אין לי בעיה עם אנשים שרוצים
להרוויח כסף.
יש לי בעיה עם אנשים שבגללם אני לא יכול לראות סרט כמו בן אדם.
קולנוע, יותר משזה כלי להרווחת מיליוני דולרים, זה אמצעי אומנותי או\ ובידורי. נורא חבל לי שבגלל שמישהו בגלובוס או איפה שזה לא יהיה, חושב שרק דרדקים בני שמונה רואים 'פאוור פאף גירלז', למשל, אז אני צריך לראות את בלוסום בדיבוב של שפרירה זכאי. לגיטימי לשלם 30 שקל לכרטיס קולנוע, אבל גם לגיטימי שאני אראה את הסרטים שאני רוצה, גם אם האולפנים לא ירוויחו מזה מיליוני דולרים, בשפה שאני רוצה, גם אם חוץ ממני רק עוד שני אנשים יראו את זה. או שלא יתלוננו כשאני אוריד את הסרט מקאזאה.
אז זהו, שמבחינת חברות ההפצה בארץ
אין דבר כזה לגטימי או לא אם עדיין לא הבנת. יש דבר כזה, עושה כסף או לא. מה שלא משתלם לא יעשה. במקרה של הפווארפאף אני דווקא מסכים איתך, נראה שהקהל הבוגר של הסדרה, הוא מספיק גדול בשביל הצגת ערב אחת לפחות ביום. אבל ממתי בארץ בודקים משהו לפני שעושים אותו? אני בספק אם בחברת ההפצה של ה'פווארפאף' (גלובוס, אם אני לא טועה), יודעים על כך שיש להם קהל. בלי קשר, אתה מתכוון ללכת להצגה בדיבוב? עם כן, הם הרוויחו, ועם לא, אז הם לא הפסידו הרבה (מבחינה כספית, כמובן).
אז זהו, בדיוק.
אם זה רק אתה ועוד שני אנשים שיראו את הסרט, לא תהיה להם בעיה אם תוריד את הסרט מקאזה. ההפסד של הכרטיס שלך שלא תקנה קטן בהרבה מאשר ההפסד של להכין עותק נוסף, להדפיס אותו ולהקרין אותו באולם במקום סרט אחר.
קולנוע זה אמצעי אומנותי ובידורי. אבל קולנוע זה עדיין עסק. עולה כסף להכין סרטים. עולה כסף להקרין סרטים. זכותם של אלו שמוציאים את הכסף להחליט בכל שלב שזה לא משתלם להם.
שים לב: אף אחד לא מדבר כאן על העובדה שהמפיצים לא ירוויחו הרבה כסף. מדובר כאן על כך שהמפיצים •יפסידו• כסף. ובסוף, השיקול הוא של המפיצים- האם משתלם להם להפיץ עותק באיכות שאתה רוצה בשביל שתוכל לראות, או שלמעשה עדיף להם שאתה לא תראה בכלל. ועד שלא תוכיח למפיצים ש א) יהיה להם רווחי לעשות מה שאתה רוצה, או ב)ישתלם להם בדרכים אחרות לסבסד אותך- הם לא יתחשבו בך באופן אישי.
שמע. הייתי לא מזמן בניכר.
רציתי לראות את הפוואר-פאף.
לא מצאתי אף קולנוע באיזור שהקרין אותו לאחר 19:00 בערב.
התופעות הללו אינן נחלתם של "כמה אידיוטים ישראלים".
ככה זה בכל העולם. יש אנשים בעלי טעם מיוחד כמוך, שכן רוצים לראות את אמיל בגרמנית.
אנשים בעלי טעם כזה, מה לעשות, הם מיעוט בחברה, וממיעוטים קשה להרוויח כסף.
איך לראות אותו בגרמנית?
או קאזה ודומיו, או דויד, או שתדבר עם הסינמטק, ותבקש שיביאו פילמים בגרמנית של הסרט. לא נראה לי חסר סיכוי.
תזכור – אם הם לא היו מרוויחים כסף לא היית מקבל סרטים בכלל. המציאות היא מערך של פשרות.
חצי נחמה
רק כדי להקל על הסבל שלכם וכדי להשוויץ באותה הזדמנות בכך שחזרתי מברלין לפני כמה ימים, אספר לכם שבגרמניה מקרינים את "סימפסון" בדיבוב לגרמנית, שמסרס חלק מהבדיחות ולא משחזר את המבטאים השונים בסדרה. וכמו כן, נאמר לי שמספר פרקים כלל לא שודרו מאחר ולא הצליחו לתרגם חלקים גדולים בהם כפי שצריך.
לא.
ובגרמניה?
גם לא.
זה סרט גרמני. נדמה לי שהגרמנים לא נוטים לדובב לגרמנית סרטים שהם דוברי גרמנית במקור.
הם מדובבים הכל לגרמנית
כולל סרטים גרמניים.
בהחלט.
למשל, "ראוס" הופך ל"שנל".
3 בעיות שיש לי עם הסרט הזה
(ו- 4 סיבות למה אני לא אלך לראות אותו):
דיבוב לעברית? שפתיים שלא מתאימות לקול? איזה עונש.
גם אם לא היה דיבוב – גרמנית? איזה עונש.
אולם מלא בילדים קטנים שלא קראו ספר של אריך קסטנר מימיהם והוריהם שמתרפקים על ילדותם האבודה.
הסרט בטוח לא מעביר את הרוח השורה על ספרי אריך קסטנר, ואני משתדלת להמנע מסרטים שהורסים את הספרים שעל-פיהם נעשו.
אררררגגג!
הסיבה היחידה שאיני שמה לי למטרה בחיי להתנקש ביוצריו של הסרט הזה, היא בשל הטענה שמדובר בגרסה מודרנית. אחרת כמה מהשינויים האיומים האלה (וזה עוד רק לפי הביקורת, לא ראיתי ואין לי כוונה לראות) היו פשוט בבחינת.. אין לזה מילים אפילו.
כל מי שקרא מה מספריו של קסטנר יודע שדמות האם, האישה, היא אחת הדמויות החשובות ביותר מבחינת קסטנר, בספריו כמו גם בילדותו. גר עם אבא שלו ואמא שלו המופקרת ברחה? מי שמע כדבר הזה? שחיטה נוראית של קסטנר..
בנוגע לדיבוב, אין ספק שצרכי המפיצים מכתיבים את הזוועה הזו… :-\ אני באופן אישי הייתי שמחה (על אף העלילה המשובשת) לראות את הסרט בשפת המקור, שכן איני בוחלת כלל בגרמנית, ואף נהניתי מאוד לצפות בקאן צועק "ראוס! ראוס!" ומפגין לעיני כל את קוציו הבלונדיניים ויכולות הבלימה המרשימות שלו…
וגם, אם ילדים רוצים להקים חבורות סודיות ולזמום להשתלט על ערים, שיקראו ג'ינג'י ויראו פינקי והמוח… :-P
דמוסתנס.
האמא של קסטנר.
בספרים של קסטנר יש הרבה אמהות לא הכי מושלמות: אמו של ג'וני מ"הכיתה המעופפת" נטשה אותו ואת אביו הקברניט; אמן של התאומות מ"אורה הכפולה" עזבה את בעלה ואת בתה ואף לא סיפרה לבת השניה שיש לה אבא ואחות; ואמה של פצפונת מ"פצפונת ואנטון" היא בליינית אגואיסטית. בכל הסיפורים האלה יש תחליפי אם לא רעים. נראה לי שהתאוריה שלך, בדבר אמו של קסטנר והשפעתה על דמות האם בסיפוריו, לא כל כך תופסת.