כמיטב המסורת בסרטי אינדיאנה ג'ונס, סיקוונס הפתיחה של "חוגת הגורל" מצדיק לבדו את מחיר הכרטיס של הסרט: הנרי "אינדיאנה" ג'ונס (הריסון פורד) מוצא עצמו בלב ליבה של אירופה, מה שיכול היה להיות נחמד לולא הייתה זו 1944 ויש נאצים בפאניקה בכל מקום. אינדי הגיע אל מרכז התופת במטרה להציל כמה שיותר אוצרות ועתיקות שהנאצים גנבו, ושלדעתו שייכים למוזיאון בארה"ב (את האירוניה הוא החמיץ). מדובר ברבע שעה של אקשן מתמשך עם כוריאוגרפיה מתוזמנת היטב, הומור משובח על חשבון הנאצים (משהו שאף פעם לא מתיישן) ואינספור מצבים מסכני חיים עבור גיבורנו עם השוֹט והפדורה.
למעלה מכך, טכנולוגיית הדה-אייג'ינג השתבחה מספיק כדי שלא נבחין בכך שזה לא באמת הריסון פורד בן ה-45 על המסך, אלא הריסון פורד בן ה-80 שהלבישו עליו פרצוף של הריסון פורד בן ה-45. אין לי מושג אם השתמשו כאן בכפיל גוף, אבל התוצאה לכל הדעות מרשימה: זכיתי לראות שוב את אינדיאנה ג'ונס בשיא תהילתו וכוחו הורג נאצים, שודד עתיקות ונמלט בעור שיניו. לרגע קט הרגשתי כמו בן 12 שצופה בפעם ראשונה ב"מסע הצלב האחרון" בערוץ הראשון. באמת, התחלה מדהימה. חבל ששאר הסרט סתמי לחלוטין.
כי מייד לאחר מכן, העלילה מזנקת אל 1969 ואת סרט ההרפתקאות התזזיתי כמו גור חתולים נלהב מחליף סרט תזזיתי כמו אוגר בן 19 על מכונת הנשמה. אינדיאנה ג'ונס כעת בן 70 וגר לבד בדירה קטנה בניו-יורק, והוא עצבני. הוא עצבני כי השכנים שלו מפעילים מוזיקה בשמונה בבוקר; הוא עצבני כי הוא נפרד מאשתו מריון; הוא עצבני כי את הסטודנטים הנלהבים של פעם, אלה שהעריצו אותו, החליפו סטודנטים חסרי סבלנות שמתים לעוף מהשיעור. ובעיקר בעיקר הוא עצבני כי זה יומו האחרון לפני הפנסיה ולא נראה שנותרה לו משמעות לחיים. סיבות לגיטימיות לפרצוף זועף אם תשאלו אותי.
המעבר מהרפתקה מסוכנת ומסעירה בימי התהילה היישר אל מציאות משמימה ומלנכולית מזכיר לא מעט את ההתחלה של "משפחת סופר-על". אלא שבניגוד לסרט של פיקסאר, פרופ' ג'ונס לא מוצא את עצמו בהרפתקה נועזת חדשה כחלק מניסיון להחיות תהילת העבר. לא, הוא נגרר בעל כורחו למסע חובק עולם בעודו שומר על ארשת פנים שמאוד קרובה לפלוט "אני זקן מדי לחרא הזה".
זה מתחיל כשמבקרת אותו הלנה שוֹ (פיבי וולר-ברידג'), בתו של חבר פרופסור משכבר הימים שג'ונס הוא הסנדק שלה. הלנה מחפשת מנגנון מיוחד שאביה היה אובססיבי כלפיו, ה"אנטיקיתרה", מנגנון שנבנה על ידי ארכימדס ושנועד לחשב דברים מתמטיים שקטונתי מלהסביר, אבל בשורה התחתונה – אפשר לנוע באמצעותו בזמן ("זה רק עניין של מתמטיקה", מסביר לנו הסרט מספר פעמים כדי לנסות ולהחדיר היגיון בסדרת סרטים שבה הופיעו חייזרים ואביר בן 700 שנה). ומי שמעוניין במק'גאפינריתה הזה יותר מכולם הם – נו, איך לא? – הנאצים. כן, שוב.
במקרה של הסרט, הנאצי הראשי התורן הוא יורגן וולר (מאדס מיקלסן, נפלא כהרגלו מבלי להתאמץ), פיזיקאי מימי הרייך שעובד כעת בזהות חדשה בארה"ב, אלא שהוא עדיין שומר קוספליי של מדי אס אס בארון. אתן לכם לנחש לבד מה נאצי של אחרי מלחמת העולם השנייה מתכנן לעשות עם מכונת זמן.
מרדף הנאצים אחר ג'ונס מרתק ומתוחכם בערך כמו צוות רוקט שדולקים אחר פיקאצ'ו: אינדיאנה מוצא עוד חלק בפאזל שמוביל אותם לכיוון האנטיקיתרה, הנאצים באים, מנסים לגנוב את מה שהם רוצים, אינדיאנה והחבר'ה בורחים, אינדיאנה פותר עוד חלק בפאזל, הנאצים שוב באים, החבר'ה שלנו שוב בורחים וחוזר חלילה.
ניכר ש"חוגת הגורל" שינן לעומק את המתכון שהפך את סרטי אינדיאנה ג'ונס הקודמים למוצלחים, אבל לדעת את המתכון לא הופך אותך לשף; "חוגת הגורל" לא מכיל סצנה אחת שעליה ניתן לומר "וואו" ואז לדבר עליה ביציאה מהקולנוע, ועוד לפני שתתחילו להתווכח אם פונים ימינה או שמאלה כדי להגיע בחזרה לקניון, סביר שתשכחו מה בכלל ראיתם. אפילו ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" היה את רגע המקרר המפורסם שלו (ואני מוכן להילחם בכל מי שיגיד שהוא היה מטומטם) וגם כמה וכמה מרדפים מסעירים. כעת, מי שהייתה פעם חוד החנית של הוליווד בכל הקשור להרפתקאות מסעירות כבר לא מצליחה לבדל עצמה מחיקויים גנריים דוגמת "אנצ'רטד".
הייתי סלחן יותר אם לג'ונס הייתה לפחות כימיה מוצלחת עם השותפה התורנית שלו. פיבי וולר-ברידג' היא שחקנית טובה אבל בת דמותה, ללא ספק, היא המעצבנת ביותר שידעה סדרת הסרטים הזו. וכן, אני אומר זאת על אף "המקדש הארור" וקייט קאפשו, וגם על אף שיה לה-באף. המניעים של הלנה שו שטחיים לחלוטין, וארסנל הבדיחות שאיתו הגיעה לסרט מתאים יותר למארוול, ויעידו על כך הפנים המבולבלות של ספק אינדיאנה ג'ונס ספק הריסון פורד בסביבתה. ואם כבר הזכרתי את "המקדש הארור", ישנו שוב ילד שמתלווה למסע של ג'ונס, רק שבניגוד לשורט ראונד (וכבודו של קי הוי קואן במקומו מונח) הילדון החדש טדי (אית'ן איסידור) הוא לא קריקטורה מהלכת, אלא מישהו עם רצונות, רגשות והתלבטויות. כלומר, בן אדם. ומבין כל הדמויות בסרט שאינן פרופסור לארכיאולוגיה, טדי ללא ספק החביב עליי.
לצערי זו אחת המחמאות הבודדות שיש באמתחתי. אפילו לצחוק עליו אי אפשר כי "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" גם לא גרוע דיו כדי להפוך אותו לשק חבטות. הוא פשוט סרט הרפתקאות סביר שמנפק פה ושם רגעים מוצלחים אך לא מותיר די רושם כדי לצפות בו שוב ברצון חופשי וללא כפייה, לפחות לא מעבר לרבע השעה הראשונה והבאמת מוצלחת שלו. הסרט אף מנסה לא פעם להתרפק על נוסטלגיה, מה שבדרך כלל עובד על טיפוס רגשן שכמוני אבל הפעם רק הזכיר לי עד כמה הטרילוגיה המקורית הייתה (ועודנה) הרבה יותר טובה. יתרה מזאת, ואני מודע לכך שמדובר בשני פריטים אייקוניים, יש גבול לכמה צילומי תקריב על הכובע והשוט בליווי נעימת הנושא של ג'ון ויליאמס אפשר לראות לפני שזה הופך לפרודיה.
אני לא יודע אם אני אמור לשמוח שנמנע אסון שהיה מכתים עוד יותר את סדרת הסרטים האהובה או לבכות כי נכשל הניסיון האחרון לסרט מוצלח באמת של אינדיאנה ג'ונס (או לפחות אחד בגילומו של הריסון פורד, אנחנו לא תמימים מספיק בשביל לחשוב שזה יעצור פה). אני מודע לכך שסרטי אינדיאנה ג'ונס הם לא סוגה עילית, אבל לכל הפחות הם אמורים לנפק כיף מתמשך. זה היסוד שעליו נשען כל אחד מהסרטים (כן, גם ההוא) ו"חוגת הגורל" פשוט לא כזה.
לי סצנת הפתיחה הייתה איומה, ומשם זה הדרדר עוד
הקלוזאפים על הפרצוף של פורד נראו די טוב עם ה-de aging, אבל כשיושבים קרוב, בכל השוטים של האקשן הוא נראה כמו בובת שעווה מוזרה. זה קשור בהרבה גם לבימוי ושאר הסצנה, אבל קניתי הרבה יותר את הילד בתחילת "מסע הצלב האחרון" כאינדיאנה ג'ונס מאשר את מה שלא הלך שם.
כי האקשן לא רע סך הכל, אבל הוא מאוד לא מתאים לסדרה. ג'ונס פשוט די פסיבי בזמן שמטוסים מתפוצצים ותותחים יורים מסביבו, ואז כשהוא רק צריך לקפוץ מקרון לקרון הוא הופך לאקרובט. בסצנה אחרת הוא רק נוהג קצת ואז קופץ בין רכבים. יש בדיחות נצחיות על זה שאינדיאנה ג'ונס פסיבי מבחינת העלילה והכל יקרה גם בלעדיו, אבל תמיד באקשן הוא לפחות היה פעיל. זה לא מתאים לסדרה ופשוט משעמם – לא הייתי רוצה לראות גם סרט של ספיידרמן נגיד שספיידרמן כמעט רק צופה באקשן.
ואז יש את כל העלילה והטקסטים ושאר האפקטים, שגרמו לי להשתעמם לגמרי. נשארתי אדיש לכל הסרט.
(נכתב בלי לראות את הסרט, כי זו תלונה כללית כזו)
מספיק עם הדי-אייג'ינג! די עם הדי-אייג'ינג!! אולי אפשר להשתמש בחוגת הגורל הזו כדי למחוק את הרעיון הזה?!!!*
ובמיוחד נכון הדבר לגבי אינדיאנה ג'ונס. הרי הסרט השלישי בסדרה התחיל בסצנת פלאשבק, מופתית, שבה ריבר פיניקס משחק את הגרסה הצעירה של הדמות. והיינו מפסידים את ההופעה הזו אם הטכנולוגיה הייתה קיימת אז והיו פשוט מלבישים את הפנים של פורד על איזה כפיל. או דמיינו גרסה של הסנדק 2 בה וויטו הצעיר מגולם לא על ידי רוברט דה נירו אלא על ידי בובת CGI של מרלון ברנדו
בכלל, יש משהו נוראי בדרך שבה הטכנולוגיה הזו פשוט מוחקת תעסוקה לדור חדש של שחקנים. תנו להם לשחק, לגלם, לגלות, להיות. תנו להם להציג פירושים חדשים לדמות. ואם הדמות באמת קשורה כל כך לשחקן… תנו לדמות למות. לפרוש. וואטאבר.
* ואני עוד מעריץ של האירי
ככל הטכנולוגיה משתפרת, זה רק יגבר. ואנחנו עוד לא שם מבחינת התוצאות אבל בעתיד הלא רחוק זה יראה כל כך טוב שזה יהיה אבסורד לחשוב שפקפקנו בטכנולוגיה.
אני עדיין לא ראיתי שיש פתרון טכנולוגי לכך שסמואל גקסון או דה נירו המבוגרים לא מצליחים לנוע בגופם כצעירים, ואם יהיה לזה פתרון טכנולוגי אז למה לא כבר להפוך את כל ההופעה לאנימציה וזהו?
אני בינתיים לא בעד התופעה כי כמעט תמיד זה מראה רע (אפילו באירי, סקורסזה היה צריך ללהק שחקן אחר). אבל אם זה יראה ממש טוב אין לי מושג מה אחשוב לגבי זה. וקשה להגיד שהטכנולוגיה הזו מוחקת תעסוקה לשחקנים צעירים. תמיד יהיה ביקוש לצעירים על המסך, ומקווה שרוב התפקידים לצעירים לא יהיו פלאשבקים לדמויות אייקוניות. וחוץ מזה אפשר לטעון שהטכנולוגיה מספקת תעסוקנ לשלל אנשים טכניים מאחורי הקלעים (ולשחקנים המבוגרים עצמם). אין לי בעיה עקרונית בתכלס אבל לא הייתי רוצה שהשימוש יגבר. אני חושב שצופים מספיק מנוסים כדי להאמין ששחקן שונה וצעיר הוא אותה דמות כמו שחקן מבוגר, כפי שאנחנו מאמינים שמשפחת רוי היא משפחה על אף שמבחינת מראה אין קשר בין גמרי סטרונגז, שקה סנוק וקולקין.
השאלה בשביל מה זה טוב.
שנראה עוד סרטי אולפנים חסרי נשמה שיעלו באוב שחקנים מתים לשם נוסטלגיה של זקנים?
האירי היה הסרט היחיד שהשתמש בזה והיה בזה הכרח. והם עשו את זה בצורה מאד מתונה בכוונה.
לא בטוח שהיה בזה הכרח
גם שם היה אפשר ללהק שחקנים צעירים יותר, ולא הרגשתי שיש משמעות אמנותית לכלי של הציעור הזה.
הרגשתי שההכרח היחיד הוא שסקורסזה רצה לעשות סרט דה נירו ב100 אחוז.
אחרי תקופה כזו ארוכה בנפרד (קזינו היה האחרון?) הוא רצה לעשות עוד יצירת דה נירו מוחלטת. לא החברה הטובים שדה נירו בתפקיד משנה אלא יותר קזינו (הייתי אומר השור הזועם או נהג מונית אבל קזינו מרגיש לי השוואה יותר מתאימה)
כן, זה מובן
וזה עדיין לא ממש "הכרח" עבור הסרט – זה רצון פחות ציני משעושים בו מארוול או לוקאספילם, אבל זה עדיין לא הכרח.
לוקאספילם, בשונה ממארוול, לא תמיד משתמשים בהצערה
עובדה שבסולו הם לא לקחו את האריסון פורד והצעירו אותו, אלא ליהקו שחקן צעיר.
אבל כן, זאת הייתה גם הפעם היחידה שהם העדיפו את זה על פני הצערה מלאכותית.
הם אלה שהכניסו את זה למיינסטרים עם רוג 1
(ל"ת)
זה לא אותו הדבר
ברוג אחת זה מאה אחוז אנימציה (לפחות בכל הנוגע לטרקין, שם השחקן המקורי כבר לא היה בחיים בעת צילום הסרט. אני לא יודע לגבי הנסיכה לאה, אבל היא ממיילא הופיעה רק לאיזה חצי שנייה) ולא הצערה מלאכותית.
אבל כמובן שגם הם השתמשו בהצערה, בעיקר בכל הנוגע ללוק סקייווקר במנדלוריאן ובספר של בובה פט.
עזוב את הטכנולוגיה, הכניסו את הרעיון הזה. (על אף שזה נעשה גם בטרון של 2010(
והשוט של ליאה עשוי מהסיוטים שלי
בדיוק מה שאמרת. באירי זה די עבד ולא נעשה כדי לסחוט נוסטלגיה מאיזה אולפן. מדוע הנחת שמה שאני רוצה זה שישתמשו בטכנולוגיה רק כדי להחזיר את האן סולו או אינדיאנה גונס של פעם?
(ל"ת)
דבר אחד מעניין אותי
מה עשו בסרט עם הקול של האריסון פורד?
הרי ההצערה המלאכותית יכולה להצעיר את הבנאדם חזותית, אבל מה עם הקול?
האריסון פורד היום ממש לא נשמע כמו שהוא נשמע בשנות השמונים, אז מה עשו בסרט לגבי זה?
האם זה אינדי הצעיר עם הקול של אינדי הזקן, כמו שעשו בנוקמים סוף המשחק עם הדמות של האנק פים, או שמצאו דרך להצעיר את הקול גם?
מי שראה את הסרט, אשמח לשמוע.
זה לא נראה לי כמו שילוב טוב
מוזר, כי מדובר בלוקאספילם, שבכל הנוגע להצערה של לוק סקייווקר דאגו גם להצעיר את הקול שלו, אז למה כאן לא יכלו?
מסובך היה למצוא שחקן קולי עם קול דומה לזה של האריסון פורד הצעיר שידבב את הגרסא הצעירה?
פשוט לא מובן.
בקיצור בדיעבד ממלכת הבדולח לא היה כזה נורא?
(ל"ת)
זה לא סרט. זה אוסף של סצינות אקשן שקובצו על פי נוסחה. עוד יותר התאכזבתי מגולגלות הבדולח. פיבי וולר-ברידג' בתצוגת משחק רעה מאוד ופשוט מדקלמת את השורות שלה עם חיוך אווילי תמידי שמרוח לה על הפנים עד שאפילו אינדי מזדעק על חוסר הרגישות שלה. הבימוי עצמו מאוד לא אחיד. לצד סצינת הפתיחה השפילגרית לכל דבר וסצינת הסיום האפית בהרבה סצינות הרגיש שההוראה הייתה "תזוז לסימן הזה על הריצפה ותעשה פרצוף". לא ברור איך הבמאי של "לוגאן" שהביא אותי לדמעות הוציא סרט כל כך נטול נשמה ורגש. חבל כי התסריט לא כל כך רע ואם קצת פחות הרריי מקאגפינים והסברולוגיה היה יכול להיות בסיס לסרט טוב.
היי, האם יש לצפות בכל סרטי סדרה על מנת להגיע מוכנה לסרט החמישי בסדרת "אינדיאנה גונס"?
איני צפיתי מעולם בסרטי "אינדיאנה ג'ונס" אבל כן הזמנתי כרטיס לסופ"ש בהחלטה ספונטנית.
לא ממש, זו הרפתקה נפרדת ורוב הדמויות חדשות
עדיין כדאי ומומלץ לצפות בטרילוגיה המקורית בלי שום קשר לכלום.
מי לעזעזל חשב שפיבי וולר בריג' תתאים לתפקיד הזה?
סוג התפקיד היחיד שהיא מתאימה לו זה 'אישה סרקסטית בת 30+ על סף משבר' שהיא בעצמה יצרה.
שמחתי לשמוע ש"החוגה" היא מנגנון עתיק
לרגע חששתי שהסרט יכלול את ד"ר ג'ונס נאבק במכשיר הטלפון שעל שולחנו.
שני דברים ששמתי לב אליהם עכשיו
1. הסרט כבר לא עומד על ביקורות שליליות בעגבניות, אלא על ביקורות חיוביות פושרות (68% חיובי עם ציון ממוצע של 6.4).
2. גם בדירוג הקהל בעגבניות וגם בדירוג הקהל בימד״ב הסרט עומד על ציון גבוה יותר מהקודם בסדרה.
כך שיש לסרט משהו קטנטן להתנחם בו.
לא שזה מי יודע מה, כי איך שלא מסתכלים על זה הסרט הזה הוא כישלון.
השינוי בדירוג כנראה נובע מוויסות הציפיות שעבר הגל השני של הצופים\מבקרים
(ל"ת)
לא מבין על מה כולם מתלוננים
באתי לסרט בהנמכת ציפיות מטורפת ובחשש גדול כי הרביעי היה זוועת עולם. אולי ראיתי סרט אחר ממה שראו פה האחרים, אבל אני ראיתי סרט מטופש לחלוטין עם קריצות מעודנות לסרטי ג'ונס הקודמים וזה היה תענוג. זה הרגיש לגמרי חלק מהקאנון להבדיל מהרביעי. אף סצינה לא הייתה הגיונית, הכל היה מופרך וזה היה נהדר.
באמת לא מבין את הטרוניה – Are you not entertained?
ולגבי ההצערה בCGI, מצאתי אותה משכנעת במיוחד. אנחנו כבר כמעט שם במאה אחוז.
למה ציפיתם, לסוגה עילית? היה מבדר וזה כל מה שרציתי מהסרט.
מה זה הדבר הזה? זה יותר גרוע מגולגולת הבדולח.
מזל שהסרט הפסיד כסף.
הרבה זמן לא נהניתי כל כך מסרט הוליוודי
היה כיף אדיר, סוחף, מצחיק ובעיקר מאד מהנה.
(בניגוד לאופנהיימר המהולל, שהיה הכל חוץ מכיף והנאה)
סצינות אקשן טובות, חלקן מוגזמות ומגוחכות אך באופן מודע לעצמו – כהתייחסות לקולנוע של פעם.
גם סוף סוף סרט עם אפקטים טובים (שכבר חשבתי שכבר נגמר העידן שלהם והקשקושים המרוחים של מארוול הם הסטנדרט)
גם הנראות של הסרט יפיפיה, מדהימה ומרהיבה: אם לא הספקתם בקולנוע – מומלץ לראות בעותק הכי איכותי שיש, לא פחות מ 4K, Dolby Vision, על מסך OLED ענק, ובלילה בחושך.
וואו נשמע כמו סרט יוצא מן הכלל
אבל מה חשבת על הסרט החמישי של אינדיאנה ג'ונס?
היי. אני שלם ובריא (לפחות מבחינה פיזית)
לא האמנתי שיגיע סרט אינדי שיגרום לי להבין שממלכת הבדולח סבבה. הקטעי אקשן פה נסחבים, הצילום מכוער, הCGI גורם לי להתגעגע לשייה לבוף מתנדנד על ענפי האמזונאס, פיבי טרחנית, האריסון יבש כמו ביסקוויט בריטי, עלילה פאדיחה וצילום דיגיטלי מכוער. דווקא החזקתי ממנגולד אחרי לוגאן, ופורד נגד פרארי (ואפילו וולברין), לפחת כבמאי ביצועיסט מעולה עם עין טובה. לא יודע מה קרה לו פה אבל הסרט נראה נורא.
(ולמרות שספילברג של הבדולח טוב עשרות מונים ממנגולד של החוגה, עדיין שני הסרטים האלו הם לא יותר מחטטורת מכוערת על גב הטרילוגיה המושלמת המקורית).
מה דעתכם על התכנון של קתלין קנדי לסדרת סרטי הלנה שואו?
נראה שהפעם לא היה תקציב ללוקיישנים אקזוטיים או מיוחדים (לפי זה שאנחנו אמורים להתרגש מאתונה עיר הלואוקוסט)
ולא ידעתי שסיצילה כל כך מכוערת, דווקא בלוטוס הלבן נראתה ממש טוב
כלום של סרט
מתוך כל הכלומים בעולם, יש יותר גרועים טכנית מ"חוגת הגורל", אבל "חוגת הגורל" מתהדר באורך בלתי מוצדק, תקציב ענק והרבה אנשים – משלל תחומים – שהיו צריכים לדעת יותר טוב לפני שהם מרכיבים את הסרט הזה.
וזה מה שזה, קצת: סרט שלא נוצר, אלא הורכב. ולכן הוא לא משהו שמרגיש אורגני, אלא משהו שמרגיש כמו ערבוב של רעיונות וסגנונות שונים שהיו יכולים להשתלב אם מישהו היה יודע על מה הסרט הארור הזה.
ובאמת: על מה הוא? מה אינדיאנה ג'ונס מחפש בסרט? מה הוא מוצא? סרטי אינדיאנה ג'ונס הם לא בדיוק סרטים עמוקים במיוחד, אבל ג'ונס לומד משהו בהם. משתנה. משתפר. מערער את תפיסת הקיום שלו. כאן אין אף אחד מהדברים האלה. קונפליקט אחד נפתר כשם שהוא בא – בלי הסבר, וקונפליקט אחר נפתר ב"אגרוף לפרצוף" פשוט כי היוצרים הבינו שאין להם דרך טובה לסיים את הקונפליקט הזה.
אבל ג'ונס ווומבט לא עובדים פשוט כי אין ביניהם דינמיקה. לפחות לא כזו שהיא מוגדרת: שו כועסת עליו? מרחמת עליו? מעריכה אותו? חושבת שהוא מסמל דור ישן ולא רלוונטי? התשובה היא מעין "כן" כזה בהתאם למה שהסצנה דורשת וזה לא עובד – המערכות יחסים בין דמויות המשנה היו חלק חשוב בסרטים הקודמים כי על פיהם נשפטה שאר ההרפתקה: אינדיאנה ג'ונס מתקרב לאבא שלו – או מתרחק ממנו, ומרשה לעצמו להתאהב וכו' וכו'. כאן הסרט מתחיל ומסתיים די באותה נקודה, ולא בקטע אבסורדי על החיים, אלא פשוט כי לא נראה שמישהו הבין מי זאת הדמות של שו הזאת. לרגעים היא אמורה להיות איזה מתווכת עבור הקהל, אבל היא עוברת כנבזית מדי.
ובלי הלב הזה, אין פה שום דבר שעובד. איני מסכים עם רם לא עם המחמאות על טדי (כלום של דמות, כלום של הופעה) ולא למאדס מיקלסן (הטוויסט היחיד המגניב שם לא נחקר בכלל לצערנו) ואני גם לא מסכים שהחלק היחיד עם הפוטנציאל הוא בהתחלה.
כלומר, עבורי הסרט היה צריך להגיע תוך חצי שעה לחלק של המסע בזמן, ואז להתחיל שם את הדילמה של אינדי לגבי להישאר מול ללכת ואשכרה, נו, לפתח את זה. אבל, נו, החייאת נוסטלגיה שלא עובדת. מה חדש בימינו.