יום הקולנוע האמריקאי הגיע והביא איתו מספרים מאוד לא מרשימים, מה שלא מפתיע במיוחד כי כרטיס לקולנוע עלה רק 3 דולרים. אולי זה הביא אנשים לקולנוע, אבל לא מספיק כדי לייצר מספרים מעניינים במיוחד, וזה לא עוזר שאין בכלל סרטים חדשים לראות.
"אהבה בשחקים: מאווריק" עשה קאמבק מהמקום הרביעי למקום הראשון עם עוד 6 מיליון דולר. זאת בטח עוד כותרת אדירה שיכולה להתווסף לשאר השיאים של הסרט, כי אין גבול להצלחות של הסרט הזה, ולא משנה שהוא זמין כבר באופן דיגיטלי. הסרט למעשה התרחב לעוד 151 אולמות קולנוע ויש לו את המספרים שמראים שזאת הייתה ההחלטה הנכונה. הסרט זכה לעלייה של 27.1 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם.
"מאווריק" גם עלה למקום החמישי בטבלת הסרטים הכי מכניסים בארצות הברית תוך כדי שהוא עוקף את "הפנתר השחור". ההכנסות של הסרט עומדות על 701 מיליון דולר בארצות הברית, וההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 1.4 מיליארד דולר.
עוד סרט שנהנה מהשינוי במחיר הכרטיס הוא "רכבת הקליע" ששומר על המקום השני עם עוד 5.7 מיליון דולר. גם הסרט הזה נהנה מעלייה של 1.9 אחוזים בהכנסות ביחס לשבוע שעבר – לא מספר מרשים, אבל עלייה זאת עלייה. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 197 מיליון דולר וקו ה-200 נראה באופק הקרוב.
מי שנהנה פחות מהמצב הוא "ספיידרמן: אין דרך הביתה" שיצא מחדש לבתי הקולנוע ונכנס רק למקום השלישי. זה קצת מאכזב, במיוחד כשלרגע נראה היה שהוא נכנס למקום הראשון. הסרט הכניס עוד 5.3 מיליון דולר. מחוץ לארצות הברית הסרט הכניס עוד 2.6 מיליון דולר. הסרט יצא מחדש לקולנוע בניסיון לחצות את קו השני מיליארד דולר, כשהוא במרחק של 100 מיליון דולר מהמטרה. עכשיו חסרים לו בערך 90 מיליון דולר. לא נראה סביר שהסרט יצליח להגיע לשם כרגע, אבל אולי מצפה לו הפתעה נחמדה מעבר לפינה.
"ליגת סופר-פטס" נהנה מאוד מסופה"ש של החג ומהכרטיסים המוזלים כי כנראה משפחות החליטו שזה הזמן לסרט לכל המשפחה עם כל המשפחה, והסרט עלה מהמקום השישי למקום הרביעי עם עוד 5 מיליון דולר, עלייה של 21.9 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 161 מיליון דולר.
מי שלא נהנה מהסוף השבוע האחרון הוא "ההזמנה" שירד מהמקום הראשון הישר למקום החמישי עם 4.8 מיליון דולר. זאת ירידה של 28.7 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם, וכשמסתכלים על המספרים שמעליו אפשר להגיד אאוץ'. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 18 מיליון דולר.
במקום השישי, "טרף" ממשיך לא לעניין אף אחד עם עוד 4 מיליון דולר. מתחתיו "המיניונים: עלייתו של גרו" הכניס עוד 3.4 מיליון דולר. זה לא הרבה אבל זאת עלייה של 27.7 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם וזאת העלייה הכי חדה בטבלה. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 891 מיליון דולר.
עוד כניסה "חדשה" בטבלה היא ההפצה המחודשת של "מלתעות", שהכניס 2.6 מיליון דולר. לא רע לסרט מלפני 47 שנים. מתחתיו, "תור: אהבה ורעם" הכניס עוד 2.6 מיליון דולר. ירידה של פחות מאחוז אחד בהכנסות מהסוף השבוע הקודם, אבל זה לא אומר הרבה בשלב הזה. ההכנסות הכלליות של הסרט עומדות על 751 מיליון דולר. ממחר הוא יהיה זמין לצפייה בשירות "דיסני+", אז כנראה שמי שטרם צפה בו יעדיף לעשות זאת בבית.
במקום העשירי סוגר את הטבלה "דרגון בול סופר: סופר הירו", שממשיך בהתרסקות שלו עם עוד 2.4 מיליון דולר, ירידה חדה של 48.6 אחוזים בהכנסות מהסוף השבוע הקודם והירידה הכי חדה בעשירייה. לא בדיוק "סופר".
שלושה סרטים הולכים לצאת בסוף השבוע הקרוב ואף אחד מהם לא בעל פוטנציאל גדול. "ימי הביניים" (Medieval) הוא סרט אקשן היסטורי שאומנם צולם בשפה האנגלית, אבל הוא סרט צ'כי. הוא מתרחש במאה החמש עשרה ומספר את הסיפור של יאן ז'יז'קה, מפקד בוהמי חשוב. הסרט מתהדר בבן פוסטר בתפקיד הראשי, במייקל קיין בתפקיד משני, וגם בהיותו הסרט הצ'כי עם התקציב הכי גדול אי פעם אצלם במדינה.
חוץ ממנו, יוצאים " Brahmastra Part One: Shiva" (סרט פנטזיה הודי), ו"ברברי" (Barbarian) – סרט אימה על אישה ששוכרת דירה ללילה אחד דרך אייר בי אנד בי ומגלה שהדירה היא לא בדיוק מה שהיא ציפתה. אף אחד מהם כנראה לא ילהיט את הקופות בסוף השבוע.
זה עבד לי כבר בדו"חקו אחד בעבר - אז יאללה, עצות כתיבה שוב.
זה יהיה פוסט המשך לפוסט שכבר כאן. בפעם הקודמת נורא עזרו לי, אז חשבתי לנסות שוב. אני ממליץ לקרוא את התגובה הזאת ולהיזכר/פעם ראשונה לפני שעוברים לאחת הנוכחית. קראתם? מצויין.
כדי להסביר את השאלה (שתהיה מורכבת, למרות שהיא מסתכמת בבחירה בין שתי אפשרויות מאוד מוגדרות בסוף), אני אצטרך לתת רקע. בתגובה הקודמת הייתי מאוד מעורפל ואמרתי שהפרוייקט הזה עוסק "בחייו של קצין צה"ל בכיר", אבל עכשיו אני אצטרך לתת את הגרסה המלאה. אז ככה: זאת סדרה שאמורה לתאר כהונה של רמטכ"ל (בדיוני) ושירות של חפ"ש שחופפים בערך אותה תקופה. אין שום קשר משפחתי בין הדמויות, הם לא מכירים אחד את השני, החייל לא משרת באותה יחידה שבה גדל הרמטכ" או משהו, והם לא נפגשים בשום שלב. הרעיון זה לשזור מבחינה רעיונית את העלילות של שניהם ולהראות איך החלטות שמתקבלות למעלה משפיעות על המתרחש בשטח, וההפך, כשכל זה כמובן במקביל לעניינים האישיים שכל אחד מהם עובר עם עצמו.
השאלה שאני הולך לשאול לפיכך הולכת להיראות אולי מעט שרירותית וכמשהו שהוא לא יודע מסוגיה קוסמטית וכזאת שלא באמת אמורה להשפיע על העלילה (וזה נכון במידה מסויימת, אבל לא לגמרי. ארחיב בהמשך), אבל שימו לב לרגע. זה קשור ביחידות בהם הדמויות אמורות לשרת. עם הרמטכ"ל אין התלבטות – כאן החלטתי להקריב ריאליזם לטובת ייצוג, אז מכיוון שבמציאות היו מספיק רמטכ"לים מצנחנים וגולני וגבעתי קיבלה שתי סדרות משלה, הרמטכ"ל הוא איש חטיבת הנח"ל (אני יודע, לא יקרה ביובל הקרוב). אבל עם החפ"ש… ובכן כאן יש התלבטות – שריון או הנדסה קרבית. שוב, כרגע אתם אולי שואלים למה זה משנה, אבל תיכף הכל יובהר. יש בעצם שתי סוגיות שהשאלה הזאת נובעת מהן –
הראשונה היא עניין תסריטאי שנובע מאופי השירות השונה בשני החילות האלה, לפחות בהתחלה. הנדסה זה הכשרה במתכונת של חי"ר – אותה פלוגה אורגנית בטירונות, באימון המתקדם ובתעסוקה מבצעית אחת בתור פלוגת מסלול. זה אומר שאתה רץ כמעט שנה פחות או יותר עם אותם אנשים מינוס כמה חבר'ה שיוצאים לקורס מ"כים מוקדם ורמת המחלקה זה הכי אינטימי שלך.
בשריון זה אחרת, שם הטירונות והאימון מתקדם הן ישויות נפרדות (במקרה של אחת החטיבות אפילו מעורב בזה מעבר לבסיס אחר), ואין תפיסת קו, זה פשוט עלייה ישירה לגדוד. בטירונות בגלל שמאמנים בעיקר להיות רובאים וטנקיסטים לפי מקצועות (כל מחלקה מקצוע אחר בטנק) אז זה דומה למתכונת חי"ר אבל אז אחרי 4 חודשים עוברים לאימון מתקדם ושם הגרעין שבו תהיה הוא טנק בודד, אתה כבר לא עם מי שהיו המפקדים שלך בטירונות אלא עם מפקד אחר, ושני החברה האחרים בטנק בהכרח הם אנשים שלא היו איתך במחלקה, כי אלה מקצועות אחרים. ואין תפיסת קו במתכונת של פלוגת מסלול, כשאתה מסיים הכשרה פשוט עולה לגדוד. זה אומר שאתה בתור חייל תשנה בתוך שנה אחת את המסגרת שלך לחלוטין 3 פעמים במהלך השנה הראשונה שלך.
מפה ההתלבטות, בעיקר שהתחלתי לכתוב את זה כהנדסה אבל מסיבות שונות קצת ירד לי מהרעיון כבר יש לי דמויות די מגובשות, שמצד שני לתרגם אותן לשריון ממש משנה את הדינמיקה כמעט לחלוטין. וכמובן, מכיוון שהסדרה בנויה על ציר של דמות אחת אז כן יכול להיות משהו יפה בתיאור של הכאוס מסגרות הזה שהרבה אנשים בטח מרגישים בצבא – ריאליסטי זה יהיה, אבל לא יודע כמה נכון מבחינתי תסריטאית יהיה להחליף קאסט דמויות שלם כמעט 3 פעמים בעונה הראשונה. לצופה זה יכול להיות יותר מדי.
הסוגיה השנייה היא סוגיה קולנועית יותר. כאן אני מדבר על משהו שאמור לבוא לידי ביטוי דווקא בסוף הסדרה, בה כל עונה אמורה להוות שנה מהשירות של החפ"ש/כהונת הרמטכ"ל. ככזאת הכוונה היא שהסדרה אמורה להסתיים באיזה קליימקס של מבצע בעזה. ההתלבטות פה כוללת סתירות רבות. לחימת הנדסה, מצד אחד, בטח בשטח בנוי, היא די סטטית – מחלקה ולפעמים פלוגה שלמה שעוסקת בחיפויים על צוות מצומצם יותר שמטפל בעניין החבלה בבניין הממולכד או במנהרה. פריצת מכשולים לוקחת שעות ארוכות, ובפנים יש בנייה צפופה. זזים מאוד לאט. הנדסה, גם אם הם מאומנים בזה, וגם אם פעילות הביטחון השוטף שלהם זהה לכזאת של חי"ר, במלחמה הם פחות החבר'ה שישתלטו על כיפה או על בניין תו"כ ניצול כישורי הרובאות שלהם. מצד שני – לחימה הנדסה תהיה יותר מורכבת לצילום מכיוון שכאן מדובר על משהו שמתרחש בחוץ, עם חיילים רבים וכלים רבים, וכמובן גם פיצוצים יחסית מקרוב.
גם חיל שריון לוקח חלק בחיפויים, אבל בסך הכל המהות שלו פחות סטטית ויותר מבוססת תנועה (גם אם מוגבלת בשטח בנוי), בטח במבצע התקפי מאוד כמו שהסדרה מכתבה. מצד שני, ולמרות שאני לא סבור שצה"ל ישאיל אי פעם מרכבה 4 לצורך סדרה שכזו, דווקא כאן אפשר למצוא פתרונות קולנועיים שיעבדו בעבר כדי להעביר את החוויה, כמו לצלם את רוב ההתרחשויות בתוך הטנק (אפשר לנסות לשחזר פנים של הכלי ולצלם הכל בתוכו) מה שגם יתאים לרעיון של הסדרה שלא ממש אמורה לעזוב ולו לשנייה את קרבתו של החפ"ש ולעשות את הכל מנקודת מבטו (לא מילולית כמו ב-FPS, הבנתם את כוונתי). אלא שכאן יכולה להיות בעיית שעמום מסויימת של תקיעות עם ארבעה חבר'ה בטנק אחד, העובדה ששריון כבר קיבל יחסית הרבה התייחסות לעומת הנדסה (לבנון, שעת נעילה וכו'), והעובדה שלי אישית נראה שיש פחות פוטנציאל לדרמה קרבית קולנועית עם זה (מאוד יהיה קשה לעמת את החפ"ש עם פגיעות קשות בחבריו לפלוגה מבלי שאנחנו מתחילים לפוצץ טנקים על ימין ועל שמאל מה שלא סביר שיקרה עם הטכנולוגיה הקיימת בזירה, זאת לעומת הנדסה בה ניתן "להוריד" חיילים אחד-אחד).
גם אחרי כל הברברת הצבאית הזאת יכול להיות שאתם עדיין שואלים את עצמכם למה אני עוסק כל כך הרבה בסוגיה קוסמטית. ראשית, אתם באמת צודקים חלקית אם אתם רואים בה ככזאת. אל תדאגו, הבחירה הזאת לא משפיעה על הקונפליקטים שהדמות עוברת, ועם שינויים קלים, אפילו קאסט המשנה של הדמויות (הנפלאות, שאני באמת אוהב אותן) אשר סובבות אותו נשאר זהה (כאשר ההבדל הוא שבאפשרות ה"שריונאית" הם נכנסים מאוחר יותר ואז בשלב מסויים גם נעלמים מהסדרה כדי לחזור אליה בשלב מתקדם יותר, בעוד שבגרסה ההנדסית הם שם מההתחלה, נעלמים יותר מאוחר, וחוזרים יותר מוקדם). נוסף על כך, כל קווי העלילה של העונה השנייה שאמורה להתרחש רובה ככולה במפקדת הגדוד (החפ"ש שלנו נופל לשם, וחוזר לפלוגות בעונה השלישית והאחרונה) אכן לא באמת ישתנו כלל כתוצאה מהבחירה הזאת.
אז למה אני בכל זאת מתעקש ומתלבט? כי אני הרי לא יכול לכתוב איזו גרסה פושטית גנרית שיכולה להתאים לכל אחד מהחילות בדיוק אותו דבר ואז להתאים, זה לא עובד ככה. זה בעיקר בולט בסוגיה הראשונה שבאמת תשפיע מהותית על מבנה העלילה בפתיחתה, לעומת הסוגיה השנייה שתשנה מהותית את המתרחש בסופה של הסדרה. בסך הכל הייתי אומר שלהנדסה יש ייתרון בסוגיה הראשונה, התסריטאית, ולשריון יש את הייתרון בסוגיה הקולנועית. בסופו של דבר חווית השירות של הבנאדם מושפעת מאופי השירות ואי אפשר לכתוב משהו שמתאים לכולם. הרעיון הוא דווקא להיכנס לנישה, כי כולנו לא משנה מה שירתנו באיזו נישה משל עצמינו. את הנישה של שריון אני אגב מכיר אישית הרבה יותר כי שירתתי שם, והחלק הסדרה של הסדרה אכן מבוסס בחלקו הגדול על חוויות שלי כולל אלמנטים אוטוביוגרפיים בחלקים שמתרחשים מחוץ לצבא, ועדיין אני לא רוצה להגביל את עצמי לזה רק בגלל שיש לי שאריות של גאוות יחידה לכומתה השחורה.
אז אחרי ששפטתם את שני הצדדים, מה אתם חושבים, כצופים פוטנציאלים: שריון או הנדסה?
(גם הערות נוספות יתקבלו בברכה, אגב)
תותחנים!
סתם, לא – הנדסה. ותגיד שזה לא קולנועי לחברה מ"מטען הכאב". (אבל כן – שריון הרבה יותר "נחרש" וכאמור נראה לי מוכר. הנדסה זה יהיה יותר אתגר, אבל אם יבוצע טוב יהיה יותר מעניין).
עם שריון יש לך בעיה קולנועית.
מכיוון שהסביבה של החייל הולכת להשתנות לא מעט, בהכרח כל הדמויות שמסביבו יהיו לא הרבה יותר מניצבים בסיפור שלו. אם אתה רוצה שיקיפו אותו דמויות אמיתיות, הן צריכות להיות פחות או יותר קבועות ולהתפתח איתו – ובתקופת הזמן שאתה מתאר, אז זאת פלוגה אורגנית.
וחוץ מזה, מה הסיכוי שיפעילו פלוגות שריון בתוך עזה? זה תא שטח קטן וצפוף. בשביל להכניס לתוכו שריון צריך צידוק קטסטרופלי. זה יכול לעזור לרמטכ"ל, שיצטרך לקבל החלטה כל כך לא אורתודוקסית. בעצם, זה יעזור להוסיף עניין לרמטכ"ל, בשביל להראות איך הוא הצליח להגיע למצב שבו הוא מכניס טנקים לעזה.
אמממ, השריון לקח חלק משמעותי בעופרת יצוקה ובצוק איתן.
(ל"ת)
בצוק איתן
השתתפו חמש חטיבות שריון (401, 7, 188, 460, ו-10 שהיתה בהגנה). השריון משמעותי מאוד בכל תמרון קרקעי בעזה.
עוד התייחסויות? בפעם הקודמת היו יותר...
(ל"ת)
אתה כותב שלוש עונות בבת אחת?
לא הייתי בצבא, אז באמת יש מעט מאד שאני יכולה לומר בעניין, אבל לקבל החלטות לפי איך יצלמו דברים בעונה השלישית זה אופטימי בצורה נהדרת, אבל גם נשמע לי מגביל מדי. אם לעונה הראשונה יותר עובד הנדסה – לדעתי לך על הנדסה. אפילו אם יש לך מפת דרכים בראש גם לשתי העונות הבאות, יכול להיות שתגלה שהסיפור לוקח אותך למקומות אחרים. הרבה יותר הגיוני בעיניי להתאים את הסוף להתחלה מאשר את ההתחלה לסוף.
ככה כתבו את "אווטאר".
(ל"ת)
ואנחנו רחוקים מלהכיר את התמונה הגדולה שיש לקמרון בראש. אכן יהיה מעניין לגלות
(אם כי הציפיות לא בשמיים. התסריט של הסרט הראשון גנרי באופן מעליב לסרט כזה שאפתני).
דיברתי על הסדרה אווטאר, לא על הסרט.
(ל"ת)
וואלה. מעניין.
(ל"ת)
ועכשיו שאלה אחרת, יותר בסיסית.
איזו מהדינמקות הבאות לדמות הרמטכ"ל יותר מעניינת בעיניכם – אחד שהגיע באמת משום מקום במונחים צה"ליים (חטיבת הנח"ל) אחרי איזשהו פלונטר שהביא לכך ששני מועמדים הרבה יותר מובנים מאליהם לא זכו בתפקיד, ולכן הוא צריך להוכיח את עצמו לכולם כולל לפקודים שלו שכולם ממש סקפטיים לגביו; או שדווקא לראות מה עובר בראש של "נסיך" מבית גידול צה"לי מבוסס יותר (צנחנים, עם כמה שזה קלישאתי) שהיה די הגיוני שיגיע לצמרת יום אחד, ועכשיו הנה הוא סוף סוף הגיע, ויש לו מטען ציפיות של עשורים על הכתפיים.
תעשה אותו מז"י
בתצורה הנוכחית שלו שהופכת אותו לרמטכ"ל קטן (יש תחתיו שלושה אלופים), אבל מישהו שלא היה מועמד ריאלי לרמטכ"ל (ותיק מדי, לאחר שני תפקידי אלוף, מתמודד מול שני סגני רמטכ"ל). זה די דומה למה שהיה בסבב המינויים האחרון (שבו ניצח המועמד המוביל).
מה שאתה מרוויח בזה, זה רמטכ"ל שמכיר היטב את מקצוע בניין הכוח ודינמיקה של עבודות מטה, מה שגורם לקציני המטה הבכירים לזוז בכיסא, ועדיין מישהו שצריך להוכיח את עצמו אל מול זה שהוא לא היה הברירה הראשונה של אף אחד בתפקיד.
לא שאלתי לגבי תצורת תפקידי האלוף שלו אלא על בית הגידול המקורי שלו.
במילים אחרות עם איזו כומתה הוא מגיע.
מבחינת פוליטיקה ארגונית
של המטכ"ל כנראה שהתפקידים הבכירים שהוא עשה ישחקו תפקיד יותר משמעותי מאשר לאיזו חטיבה הוא התגייס (וגם בהקשרי בית גידול, תהיה משמעות יותר גדולה לעל איזו חטיבה הוא פיקד, מאשר לאיזו חטיבה הוא התגייס. ז"א, צנחן שפיקד על חטיבת הנח"ל כנראה יהיה יוקרתי פחות מנחלאווי שפיקד על חטיבת הקומנדו)
תגיד, יש דרך כלשהי ליצור איתך קשר?
כמישהו שמבין עניין בתחום שאני כותב עליו ומן הסתם בהיותך חבר באתר הזה גם מבין קצת בקולנוע וטלוויזיה, אני אשמח אולי לדסקס איתך באופן שלא יזהם לקוראים תמימים את תיבת המתמשכים.
היי, לא הייתי אומר שאני איזה מומחה גדול לענייני צבא
בטח בהשוואה לאנשים אחרים פה באתר, אבל אתה מוזמן ליצור קשר harelaloni@gmail.com
לדעתי התרחיש הראשון של האנדרדוג עשוי להיות יותר מעניין
(ל"ת)
אז בהמשך לכך שעברתי להתמקד רק בקו העלילה הזה בינתיים.
לאור הניסיון להתמקד רק בזה ובעצם לשכתב המון, נוכחתי לגלות שיש דבר אחד שמאוד טעון תיקון בנקודת הפתיחה של הסדרה: עד זה היה כתוב ככה שסוג של "הפילו" על הדמות של בועז, הרמטכ"ל, את הרמטכ"לות. הוא כבר עוד שנייה משתחרר וכבר ממש מחכה לזה, אבל אז הופ הרמטכ"ל המיועד נפסל ואיתו גם סגן הרמטכ"ל שלפניו (אופציה ב' ההגיונית באופן מסורתי) ובועז הופך לרמטכ"ל מבלי שהיה סגן לפני זה.
הרעיון היה ליצור דמות של רמטכ"ל שבעצם לא נבנה לתפקיד הזה במשך עשרות שנים כמו רוב מי שמגיע להיות כזה, מעולם לא חשב או שאף לכך, נחשב לאאוטסיידר שכל העסק בעצם גדול עליו, ומאוד מאוד שונא פוליטיקה, ככה שלשים דווקא אותו בתפקיד שמצריך התחכחות מול ראשי המדינה זה מהלך בעייתי.
הבעיה היא שמתוך כל זה יוצאת דמות יחסית פאסיבית – מעצם זה שאת התפקיד מציעים לו והוא פשוט מסכים, אבל גם בהמשך הוא גם כזה רק רוצה לסיים כבר וללכת הביתה, כאילו לא אכפת לו. אומנם נבנה מהלך עלילתי שבו לאורך העונה כן מתחיל להיות אכפת לו, וזה כן יוצר מעין אבסורד קומי כאילו גם האיש החזק הזה הוא בסוף בן 50 ממורמר ששונא את העבודה שלו בדיוק כמוכם, אבל בסוף זה גם לא הכי אמין בעולם, וגם יוצר דמות שקצת קשה באמת לאהוב, קשה להריע לפאקינג רמטכ"ל שבעצם מתנהג כאילו הכי לא בא לו להיות כזה.
אז בעצם האתגר הוא למצוא נקודת פתיחה לסדרה – כלומר תשובה לשאלה "איך הוא נהיה רמטכ"ל" שמצד אחד תיתן לו יותר agency ויוזמה בעצם ההגעה לתפקיד, ולא שזורקים את זה עליו (או במילים אחרות, הוא בהחלט רוצה את התפקיד), ומצד שני עדיין משאירה את האלמנטים של "הוא אאטוסיידר שאף אחד לא ציפה שיגיע למעמד הזה אי פעם, כולל הוא עצמו" ו"הוא שונא פוליטיקה", שזה לכאורה החלק הכי קשה כי מי שלא פוליטיקאי, גם אלוף לא יהיה. צריך למצוא נקודת איזון בין השניים.
ובכל זאת, פתוח להצעות.
לדעתי, כמעט תמיד, הצופים מקבלים את נקודת הפתיחה כנתון בלי הרבה ויכוח
כלומר, אם הפרמיס הוא: לתפקיד "הרמטכ"ל מתגלגל אדם שלא נבנה ומתאים לתפקיד" וזאת הנקודה שבה הסיפור נהיה מעניין, כדאי להגיע אליה מהר אפילו אם זה דורש קפיצה טיפה מופרכת. אפשר לקחת את זה מנקודה אבסורדית ממש (דליפת CO בבור בקריה הרעילה למוות את כל המטכ"ל וכעת אין ברירה אלא להקפיץ תא"ל לתפקיד), ועד לנקודה הגיונית יחסית (הרמטכ"ל המיועד מואשם בהטרדה מינית ומתברר שמועמדים אחרים היו שותפים לנסיון טיוח). אבל בשלב הזה הקהל יקבל כמעט כל הסבר כל עוד הוא מביא אותו לנקודת פתיחה מעניינת ומקורית (רמטכ"ל לא שגרתי).
אולי הוא מסרב להיות הרמטכל ואז מופעל עליו המון לחץ כן להיות בכל זאת הרמטכל?
זה יכול להיות העלילה של הפרק הראשון, אם אני מדמיין את זה בצורה קצת יותר פרקטית כרגע.
בסצינת הפתיחה הוא מתוודע לזה שגם המחליף של הרמטכל וגם המחליף של המחליף שלו שניהם פסולים. באים להודיע לו שבלית ברירה הוא המועמד המוביל להיות הרמטכל והוא מסרב נחרצות כי אין לו זין לדבר הזה עכשיו. אבל אז לאורך הפרק מופעל עליו עוד ועוד לחץ והוא עובר איזה תהליך כלשהו או רצף אירועים כלשהו שמוביל אותו בסופו של דבר לקחת את התפקיד, כשהוא בוודאות לא שלם על העובדה שהוא עכשיו הרמטכל של המדינה.
עכשיו, אין לי מושג כמה מציאותי זה שבן אדם יסרב נחרצות להיות רמטכל ובכל זאת יופעל עליו המון לחץ ובכל זאת עדיין ילכו עליו בכל הכח בתור המוביל לתפקיד למרות ההתנגדות העזה מצידו. אני כן מכיר תופעה בצה"ל של אנשים שבכלל לא רצו לצאת לקורס קצינים ובסוף מוצאים את עצמם מ"פים פשוט כי היה צריך אנשים שיהיו בתפקיד הזה וכי הופעל עליהם מספיק לחץ. לא יודע אם הדבר הזה תקף ברמות של אלוף ומעלה.
אולי במצב קיצון כמו מלחמה סטייל השביעי באוקטובר דבר כזה כן יהיה יותר מתקבל על הדעת. אם למשל, איראן התנקשו ברמטכל ובסגן שלו ונפתח עכשיו ממש חזית מול איראן וחייבים שיהיה רמטכל ואין שום זמן בכלל להתעסק בלמצוא מחליף, אז במצב כזה זה יהיה יותר הגיוני שבן אדם שלא רוצה להיות רמטכל ייקח על עצמו את תפקיד הרמטכל.
אתם מתעלמים מהמציאות הנוכחית,
שבה רמטכ"ל הוא לא קידום אוטומטי מתוך הצבא, אלא מינוי של שר הבטחון לאחר אישור של וועדה ציבורית.
אפשרות נוספת לדעתי היא שבועז הוא מינוי של שר הבטחון דווקא בגלל שהוא לא רוצה – שר הבטחון רצה בובה מתחתיו, אולי הוא בכלל היה בעבר מפקד של בועז וידע שהוא יוכל לסובב אותו.
הבעיה, כמובן, היא שזה הופך את הסיפור לסיפור קונספירציה, ומסיט את תשומת הלב מהרמטכ"ל לאינטריגות שמעליו.
אתה צודק שזה מינוי אישי של שר הביטחון ועובר וועדה,
אבל בכל זאת, על אף העובדה הזאת, כבר כמעט 50 שנה שהנוסחה היא קבועה – תמיד יהיו בפועל שני מועמדים מובילים לתפקיד: שני סגני הרמטכ"ל שכיהנו תחת הרמטכ"ל שעומד להתחלף, וכעט תמיד תתמיד לשני מביניהם יש יתרון מובנה והוא זה שנבחר בסוף.
יוצאי הדופן: מוטה שלא כיהן בכלל כסגן רמטכ"ל ומונה כי הוא האלוף היחיד שלא היה בארץ בכלל כדי להיות חלק ממחדל 73', גבי אשכנזי שהיה הסגן הראשון של בוגי וכבר פרש מצה"ל אבל חזר לאחר שחלוץ התפטר וכמעט היה לנו מקרה נוסף של גלנט שלא כיהן בכלל כסגן וכמעט מונה, אבל אנחנו יודעים איך זה נגמר – ומי נהנה מההפקר ונכנס במקומו? גנץ, הסגן השני של אשכנזי, כלומר הבנאדם שממילא היה נכנס לפי הנוסחה הקבועה.
במילים אחרות, נכון, גם אם זה מינוי אישי ותכלס אין משהו שמונע אפילו ברמה החוקית משר הביטחון לקחת אלוף משנה שהוא אוהב ולהציג אותו לממשלה כמועמד – עדיין יש נורמות שרק דברים חריגים גורמים לחריגה מהן.
אנחנו נמצאים, ממש עכשיו במצב שבו הרמטכ"ל כנראה לא יסיים את כהונתו
וקשה לקבוע כמה עמוק בשרשרת הפיקוד יצטרכו לחפור כדי למצוא מישהו שלא דבק בו שום רבב. ואני בטוח שיהיו קולות שיקראו למנות מישהו הרבה יותר צעיר (למשל, אחת מתתי האלופים האהובים על פוליטיקאים ישראליים). ראינו גם במערכת הפוליטית (בין אם זה בן גביר, טראמפ או בנט) הרבה אנשים ש"קפצו" כמה רמות בהיררכיה לעמדות בכירות בלי בסיס של נסיון/כוח פוליטי או הגיון על פי ההיסטוריה המקובלת. אני נוטה לחשוב שמה שהנסיון שלך אומר שהוא לא סביר, יכול להפוך ל"סדרה שחזתה את המציאות" עוד כמה שנים. כל כך הרבה סדרות אהובות נבנו על כך שאדם עשה קפיצה לא סבירה לעמדת כוח שהוא פשוט לא מתאים אליה (מ-VIP והמפקדת בצד הקומי ועד ל"שובר שורות" בצד של הדרמות) והקהל תמיד סלח אם הסדרה הייתה טובה.
הבעיה היא
שלעשות תרחיש סטייל "הסדרה מתחילה רגע אחרי מלחמה קשה וההשלכות שלה" זה דורש יותר מדי אקספוזיציה על ההתחלה, יותר מדי lore, וכזה, תחושה של "מה למה אתם מתחילים אחרי החלק המעניין?".
כמו כן, "סדרה שחזתה את העתיד" זאת בטוח לא תהיה. איך שלא ייגמר הסיפור עם הרצי הלוי, אנחנו נדע את התשובה לזה עוד כמה חודשים, עוד שנה גג. הסדרה הזאת אם איכשהו בדרך נס תהיה קיימת בסוף, זה יהיה הישג אם היא תעלה בעוד עשור מהיום.
הטענה שלי היא שה-Lore הזה לא באמת נדרש לקהל
למעשה, אם יש לסדרות וסרטים בעיות, זה ההתעקשות שלהם למלא את הפרטים האלו בצורה מלאכותית, בזמן שהקהל לגמרי יודע להשלים אותם בראש (ראה סרטים כמו "הדרך" או "מלחמת האזרחים" או "מקס הזועם" שנותנים מעט מאוד פרטים על איך הגענו לאן שהגענו).
לגבי "לחזות את העתיד" התכוונתי לכך שכמעט כל אירוע תקדימי נראה בלתי אפשרי לפני שקרה, ולעיתים קרובות היה לו תקדים במדיה. כפי שנשיא שחור נראה כמו דבר חסר סיכוי ב-2001, כש-24 יצאה, אבל קרה רק 7 שנים מאוחר יותר.
אמרת שבועז לא היה סגן.
וזה הגיוני – אלוף לא הופך להיות סגן הרמטכ"ל (תפקיד שיש בו הרבה פוליטיקה) אם הוא לא מתכנן להיות בסוף רמטכ"ל.
אני אומר יותר מזה.
מי שלא פוליטיקאי לא יגיע להיות אלוף בכלל. לכאורה.
הפתרון המתבקש
הוא לתת לבועז להיות מי שחושף את השחיתות שמפילה את סגן הרמטכ"ל שמעליו. נניח כי הגיעו לידיו לפני כמה חודשים ראיות למחדל בטחוני/לסחר לא חוקי במניות/להטרדה מינית שבה היה מוערב המועמד הפחות מבטיח מבין סגני הרמטכ"לים. הוא שמר על שתיקה בגלל שלא רצה להכנס לעימות ישיר מול הסגן ומתוך הנחה שממילא יסיים את השירות בקרוב. אבל עכשיו משהו קרה לסגן השני (נניח מת בתאונת דרכים), ונראה שהמועמד המושחת הוא זה שהולך להיות הרמטכ"ל הבא.
זה מכניס אותו לדילמה. מצד אחד ברור לו שהאדם לא ראוי. מצד שני מופעל עליו לחץ אדיר לכסתח את הפרשה ולא להרעיד את הספינה יותר מידי. אולי כשהוא פונה לרמטכ"ל הנוכחי הוא אומר לו לשמור על הפה ("מה, בגלל פשלה אחת לגמור קריירה של בנאדם?"), או מאיים עליו שאם הוא יגלה את זה הוא יפגע בבטחון המדינה ("כי מי הולך להיות הרמטכ"ל הבא? אתה? שנינו יודעים שהתפקיד גדול עליך"). אולי בועז מתפתה לכמה רגעים להוריד את הראש כי באמת אין לו שום כוונה להכנס לבור השפכים הזה, אבל הוא גם מבין שיש לו פה אחריות, ושאם ישתוק המצפון שלו לעולם לא יהיה שקט. אז הוא בוחר להדליף את הראיות לתקשורת/למשטרה ונהפך בעצמו למועמד המוביל.
זה שומר את הקונפליקט הבסיסי של רמטכ"ל שלא רוצה להיות שם, אבל גם הופך אותו לדמות אקטיבית שצריכה לעשותכל הזמן בחירות עד כמה לשחק את המשחק הפוליטי וכמה להלחם עבור הערכים שלה.
טוב, והמציאות החליטה לדפוק את הקונספט.
היום התקבלה החלטה רשמית בצה"ל לקיצור שירות החובה לשנתיים החל משנה הבאה. בהתחשב בזה שסדרה כזאת בכלל תצא לפועל אז במקרה הטוב זה יהיה רק בעוד עשור, זה קצת הורס את כל הקונספט כאמור.
יש 3 פתרונות לזה, שניים לדעתי קצת לא באים בחשבון והאחרון הוא בעייתי בגלל מורכבויות.
1 – פשוט לקצר את הסדרה לשתי עונות (גם ככה רוב הסדרות בארץ לא שורדות יותר מכך). לא אפשרי כי בזמן שמקצרים שירות חובה, לא סביר שאי פעם ישתנה המודל שבו רמטכ"לים ממונים לשלוש שנים + אופציה לאחת נוספת. הדרך היחידה שבה רמטכ"ל מכהן שנתיים זה אם הוא מתפטר או מפוטר.
2 – לעשות את הסדרה בעבר. כי הרי עדיין מדובר בסדרה עם דמויות ועלילה בדיונית, לעשות שהיא כאילו מתרשת בשנת x יגרום לאנשים לא להבין מה אני רוצה מהחיים שלהם – "היי הרמטכ"ל אז לא היה גנץ בכלל? ומי זה המישהו הזה שהוא ממש לא ביבי בתור ראש ממשלה? ומה זה המבצע הזה בלבנון בעונה השלישית שלא קרה מעולם?".
זה הופך את הסדרה לא רק לסדרה היסטורית לפתע, אלא גם להיסטוריה אלטרנטיבית. "הווה אלטנרטיבי" זה הרבה יותר מקובל והגיוני ("הבית הלבן" לדוגמה שכמובן היה בה נשיא שלא היה בוש שכיהן באותם ימים). יצויין כאן שמכיוון שאני כותב את זה בכוונה בתור משהו שאמור להתרחש בעתיד הקרוב, אפילו להחליט שזה מתרחש בהווה של 2023 יהפוך את זה לסדרה היסטורית אם וכאשר.
3 – להוציא את החפ"ש לתפקיד פיקודי שגורם לו לחתום קבע לתקופה מסויימת (מה שעשוי לקרות ממילא עם תפקידי לוחמה גם בפורמט החדש הזה, אבל בינתיים לא נראה שזה המצב). זה הפתרון היחיד שלא מרסק את הקונספט, ואין ספק שהוא מביא איתו גם יתרונות מפתיעים (עיסוק בנושא פיקוד ומנהיגות ברמות שונות והשוואה ביניהן) אבל הבעיה העיקרית היא שכדי שיוציאו חפ"ש לפיקוד – ואני לרגע לא אומר שכל המפקדים בצה"ל הם מלח הארץ חסרי פגמים – עדיין צריך שהחייל הזה יהיה מישהו קצת קצת קצת קצת טיפה בעל תועלת, מישהו שלפחות שליש או פקיד אחד האמין שהוא מתאים לזה. זה לא מתאים לקונספט כי הרעיון הוא שהחייל יהיה דג רקק הן במובן שהוא די גרוע, והן נטו בעניין המתמטי של הניגודיות בין הרמטכ"ל, האיש שמפקד על *כולם* בצבא, לעומת מישהו שלא מפקד על *אף אחד*.
שוב, ל-4 האנשים שאולי עוקבים כאן במתמשכים: מה דעתכם? איך לתקל את ההתפתחות הזו?
לגבי האופציה השנייה, אולי תמציא יחידת חי"ר שבה החייל ישרת?
למען האמת, אני לא רואה את הבעיה שהצגת באופצייה השנייה כבעיה כזו גדולה, ואני לא יודע כמה זה באמת יפריע לצופים, אבל אם זה באמת בעיה כמו שאתה אומר, יש לי הצעה: תמציא חטיבה.
תקרא לה חטיבת "כרמלי", למשל. נכון, זו חטיבה קיימת, אבל זו חטיבת מילואים, ואם תהפוך אתה לחטיבה של שירות סדיר, זה כבר ממקם את הסדרה בטיימליין שונה משלנו. ואז, כשהאירועים שמתרחשים בסדרה מתחילים לסטות מהמסלול של ההיסטוריה המוכרת לנו, הצופים לא יתעכבו על זה ולא ישאלו יותר מדי שאלות כי בוסס כבר מההתחלה שמדובר בטיימליין שונה משלנו.
אמנם ממה שאתה כותב נראה שאתה מכוון לריאליזם ולייצוג של צה"ל בדיוק כמו שהוא, אז להמציא חטיבות חי"ר די הולך נגד זה, אבל בתכלס, הכל די אותו דבר. ההבדל בין גבעתי לנח"ל לגולני ואפילו לצנחנים הוא אמנם קיים, אבל הוא מאוד קטן ושולי. מה שאני אומר בעצם זה שגם אם תמציא חטיבת חי"ר, אנשים ששירתו במקבילה שלה יקבלו חוויה פחות או יותר זהה.
אז ההצעה שלי היא למקם את הסדרה בעבר ולהציג אותה מראש כסדרה שמתרחשת בטיימליין חלופי.
הבעיה במיקום בעבר היא אחרת.
זה כאמור הופך אותה לסדרה היסטורית – אפילו אם מדברים על עבר "זניח" של 15-25 שנה – וככזאת, היסטוריה אלטנרטיבית. תחשוב על זה כך: סרט כמו ד"ר סטריינג'לאב שנוצר ב-1963 היה על נשיא בדיוני שאינו קנדי. אבל האם אי פעם ראית סרט שמתרחש ב-1963, נוצר הרבה אחרי השנה הזאת, ושיש בו התייחסות לנשיא, שאינו קנדי?
כן הבנתי שלזה התכוונת
לכן חשבתי שאם תשתמש מלכתחילה בדברים שמבדילים בין המציאות של הסדרה לזו שלנו עוד לפני שהאירועים הגדולים מגיעים, אז כשאלה יגיעו זה יהיה מובן ולא יהיה בלבול, כי ברור שמדובר בשני מציאויות שונות.
מצד שני, אני באמת מתחבר יותר לדברים שכתבו פה השאר, שבאמת עדיף להתעלם מזה בינתיים בעיקר כי רוב הסיכויים הם שבאמת שירות קרבי יישאר שנתיים ושמונה, גם אם השמונה החודשים האחרונים יהיו דרך חתימת קבע.
אולי תתעלם?
אורך שירות החובה משתנה כל כמה שנים. אף אחד אפילו לא ישים לב שיש הבדל בין הסדרה לבין המציאות כי היחידים שעוקבים אחרי אורך שירות הסדיר הם חיילי סדיר עם טבלת ייאוש.
קח אויר
אאל״ט נשים שמתגייסןת לתפקידים קרביים חותמות שנה נוספת, ואני משערת שקיצור שירות עשוי לעבוד במתכונת התנדבות לקרבי שכוללת הארכת שירות. אם בא לך להיות עד כשי כך נאמן למציאות, מאוד יתכן שהכל ישאר כרגל, רק תוכל להחליף את הפ״פ בתדירות גבוהה יותר.
ללוחמים לא הולכים לקצר את השירות
למעשה, כולם הולכים להיות מגוייסים מראש ל-32 חודשים והשירות יקוצר באופן דיפרנציאלי לפי מערכים. בכל תרחיש לוחמים עדיין יעשו 32 חודשים, פשוט עם קצת יותר כסף בשנה השלישית.
למה שהרמטכ"ל לא יפוטר או יתפטר אחרי שנתיים?
(ל"ת)
אפשר להכניס את החפ"ש לכלא לכל העונה השניה
(ל"ת)
טוב, אז,
אין ספק שהמלחמה הנוכחית משבשת לי חלק גדול מאוד מהפרוייקט הזה, אפילו ברמה שאני לא יודע אם כלל להמשיך אותו או לא.
אם כבר היו כאן אנשים שהיו מוכנים לעזור עם זה קודם, אז הייתי שמח לזה שוב (באופן מוזר זאת דווקא כן פיסת אסקפיזם עבורי בימים אלה), אבל אני לא אפרט הפעם כאן בתגובות. אם מישהו באמת מעוניין, שיכתוב כאן דרך ליצירת קשר.
זה משבש מהבחינה שעכשיו אין לך זמן בגלל מילואים?
או שבגלל מה שקרה אתה מרגיש שמה שהסדרה הפכה ללא רלוונטית/זקוקה לשינוי/כל דבר אחר?
כי אם זה הראשון אז, לא אמרת שחזרת הביתה? החזירו אותך בחזרה למילואים? אתה לא חייב לענות, סתם מעניין אותי מה איתך…
ואם זה השני, תוכל לפרט למה? זה ממש מסקרן אותי למה אתה חושב שמה שקרה כל כך משבש את הסדרה שלך. אני לא חושב שיש לי מה להציע כרגע בתור עזרה לכתיבה, אני רוצה לדעת סתם כי זה מסקרן אותי.
מהדברים הבודדים שבטוחים אחרי המלחמה הזאת,
זה שהרמטכ"ל הנוכחי הרצי הלוי יתפטר, ואיתו כנראה חלק עצום מהמטכ"ל. זה משבש את מה שכבר כתבתי מכמה בחינות.
ראשית, זה משבש את כל הדמות של הרמטכ"ל, שהוא מישהו שע"פ גילו, אם היה אמיתי, היה פחות או יותר עכשיו מתחיל תפקיד אלוף ראשון. כלומר, אם אני לא הולך להתעלם מהמלחמה הנוכחית – ואני לא אעשה את זה – אז מבחינה ריאליסטית הוא לא אמור להיות בצבא עוד כמה שנים כדי להיות רמטכ"ל.
שנית, האירועים במציאות זה ישבש את הסדר של חילופי הרמטכ"לים לעתיד הקרוב. את כל מה שכתבתי עד עכשיו כתבתי כסדרה שמתרחשת ב-2031, גם כי זאת שנה שבה ממילא אמור להתחלף רמטכ"ל, אבל גם בגלל שיעבור זמן רב עד שדבר כזה יופק, וכיוונתי שהסדרה תתרחש בהווה אלטרנטיבי אומנם, אבל עדיין הווה, לתקופה בה היא לכאורה יכולה להיות משודרת.
את הדמות של הרמטכ"ל כתבתי בגיל מסויים, מה שאומר באיזה שנה הוא נולד, מה שאומר בדיוק איזה דברים עברו עליו בחיים ובשירות, ומכך נגזרים גם הדמויות של המשפחה שלו ושל אנשים קרובים אליו, ומכך גם חלק מהאופי שלו – עד לכדי כך שיש לי בראש גם ליהוק כ"כ ספציפי אליו שאני באמת כבר שנים כותב את הדמות עם וייבים מסויימים שנובעים מאותו שחקן. לשנות את הגיל שלו, אפילו אם זה רק בכמה שנים בודדות קדימה, יגרור אפקט פרפר רציני שמחייב אותי להרוס חלק גדול ממה שכבר כתבתי.
הגישה שלך נשמעת לי קצת מוזרה.
זה טקסט עתידי אבל שאמור להיות נאמן להווה העכשווי? לך תדע מתי הסדרה תופק וכמה מהפכות יהיו עד אז? אני לא כזה מכיר טקסטים פיקשן שמתרחשים בעתיד שניסו להתאים את עצמם לכל שינוי בהווה.
8 שנים בעתיד זה לא הרבה.
(ל"ת)
אני פשוט באמת
לא רואה שום סיבה טובה להתעקש על הנאמנות למציאות עד לרמת התזמון המדויק של חילופי הרמטכ״לים + היסטוריה צבאית שנאמנה לאירועים אקטואליים בכזו צורה.
בעיקר כי נשמע שהמציאות מחרבת לך עבודה רבה שהושקעה ודמות שאתה כבר בנית בצורה מאוד מדוקדקת. זה הרי יקרה שוב ושוב – אם לא במלחמה הזו, יהיו דברים אחרים בשנים הבאות שלא ישבו עם איך שאתה מדמיין כרגע את 2031. טבעה של המציאות הוא שהיא בלתי צפויה, אז מה, תזרוק לפח כל פעם שמשהו לא יתיישב כמו שתכננת?
לי נשמע יותר הגיוני פשוט להחליט שהסדרה שלך תתרחש בעתיד מקביל, בעולם שאתה יוצר ומקבל החלטות לגביו בהתאם למה שעובד הכי טוב עבור הפרוייקט שלך. אחרת, נשמע לי שזה בעיקר מתכון לתסכול.
אבל הרעיון שכשמישהו יצפה בסדרה הזאת, הוא יוכל לראות בה את עצמו.
במיוחד בכל מה שקשור לעלילה של החייל הפשוט. ואנשים שישרתו בצבא יזכרו מה הם עשו בתור ילדים בזמן המלחמה הנוכחית ואיך היא השפיע עליהם – כמו שהשדור שלי הושפע מלבנון 2 וצוק איתן. אי אפשר באמת יהיה להתעלם מהאירוע הזה ולצפות להזדהות. אפילו "הבית הלבן" (אחת ההשראות המרכזיות שלי) שהתרחשה במציאות אלטרנטיבית התייחסה ל-9/11 אחרי שהוא קרה, למרות שביקום שלה וו. בוש מעולם לא היה נשיא.
אבל את הבית הלבן לא כתבו במלואה ואז הפיקו.
כמו כל הסדרות לפני עידן הסטרימינג, היא הייתה נכתבת, מצולמת, נערכת ומשודרת פחות או יותר בטווח של כמה חודשים. זה נתן לה חופש הרבה יותר גדול להתייחס לאירועים אקטואליים שלטלוויזיה במודל הנוכחי כמעט ואין.
אבל כאן מדובר על נקודת הפתיחה של הסדרה.
אם הייתה עולה ב-2003 סדרה על נשיא ארה"ב ולא הייתה שום התייחסות ל9/11, זה היה מאוד מוזר.
אבל אם היא הייתה מתחילה את הכתיבה שלה בינואר 2001 ואז עולה בינואר 2002
אז או שזה בדיוק מה שהיה קורה, או שהיו דוחים אותה בשנה. הפואנטה היא שסדרת טלוויזיה שאמורה להתכתב עם המציאות המפתחת, בהכרח חייבת להיות נכתבת ומופקת בזמן אמת ולא לקחת את גישת הסטרימינג שאומרת שהכל חייב להיות כתוב לפני שיוצאים להפקה.
לא קראתי את התסריט, אבל כשאתה רוצה שנראה בסדרה את עצמו, הבלוקים הרגשיים והאנושיים הם החלק המשמעותי והחשוב.
לגרום לנו הזדהות כי אתה כתבת אירוע היסטורי שהתרחש לרקע של הסדרה זה לא באמת זה. פחות הסיבה שאנשים ניגשים לאומנות בעיניי.
אם המלחמה מעוררת בך לכתוב תסריו עליה זה משהו אחר אבל לנסות להתאים תסריט קיים שמתרחש בעתיד לפי אירוע ההווה נשמע פחות מתאים . מצד שני, שקתרין ביגלו כתבה את כוננות עם שיר אז בן לאדן עוד לא נרצח, והיא הוסיפה חלק נכבד לסרט תוך כדי. המדרה שלה עדיין שונה בדקויות ממה שאתה מתאר.
אני אחזור על החלק הכי חשוב מההודעה המקורית שלי:
"את הדמות של הרמטכ"ל כתבתי בגיל מסויים, מה שאומר באיזה שנה הוא נולד, מה שאומר בדיוק איזה דברים עברו עליו בחיים ובשירות, ומכך נגזרים גם הדמויות של המשפחה שלו ושל אנשים קרובים אליו, ומכך גם חלק מהאופי שלו – עד לכדי כך שיש לי בראש גם ליהוק כ"כ ספציפי אליו שאני באמת כבר שנים כותב את הדמות עם וייבים מסויימים שנובעים מאותו שחקן. לשנות את הגיל שלו, אפילו אם זה רק בכמה שנים בודדות קדימה, יגרור אפקט פרפר רציני שמחייב אותי להרוס חלק גדול ממה שכבר כתבתי."
אז דווקא זאת בדיוק הבעיה, זה יוצר שיבושים במה שאתה קורא לו "הבלוק האנושי והרגשי".
בסופו של דבר הכי חשוב זה מה שאתה מרגיש כלפי הנושא.
אני לא יכול לומר לך מה לדעתי הכי נכון, אבל אם זה באמת כמו שאתה מתאר, אני הייתי מאפס את הכל. זה נורא, אבל כל בן אדם שכותב צריך להתמודד עם זה בסופו של דבר, השאלה באיזה קנה מידה (כותב לך את זה בתור מישהו שכתב ספר שלא הצלחתי לפרסם והיום אני מבין שהוא גם לא יעבוד, ואם אני אנסה שוב כתיבה בצורה רצינית זה יהיה חייב להיות משהו אחר).
אז, למה לא להשאיר אותו באותו גיל
(ל"ת)
כי בגיל הזה, עם השינויים שהולכים להיות במציאות,
הוא לא יוכל להיות רמטכ"ל.
אני לא מבין למה אתה כל כך לחוץ על השנים
אתה בישראל, שמת לב לכמה בחירות היו לאחרונה? גם לפני, הממוצע הוא מתחת לארבע, אז כל שנה ההיא לגיטימית. אז מה אם לימדו שזה ארבע, וכולם מצפים לארבע?
בנושא של רמטכלים, זה שיש נורמה של 4 שנים, לא אומר שכולם היו ככה. לא צריך אפילו לנמק, פשוט למישהו לא האריכו בשנה.
תראה את הרשימה, לא כולם עשו 4: https://xtrain.co.il/%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%9B%D7%9C-%D7%A6%D7%94%D7%9C/
או, אבל *כן* צריך לנמק למה לא האריכו למישהו בשנה, כי זה מאוד רחוק מהנורמה.
בשני המקרים של מישהו שכיהן רק 3 שנים (בוגי וליפקין-שחק) היה קונטקסט פוליטי מאוד משמעותי לאי ההארכה שלהם. דווקא לעשות ככה מוסיף צורך ביצירת lore נוסף.
אין לי נסיון בתסריטים, אבל יש לי נסיון בבניית עולם
מכיוון שבעוונותיי הייתי שליט מבוך אי אלו שנים, בשביל הכיף ובתשלום. Lore מפורט לבניית עולם מלא שאינו מוגש ומשפיע במיידית על דמויות ועלילה הוא בזבוז של זמן. אתה לא כותב דף ויקיפדיה. בנוסף, the rule of cool קובע שאם הדמויות וההתרחשות מעניינת וטובה, אנשים סלחנים לעיגולי פינות. ל 99% מהאנשים אין מושג כמה קדנציה של רמטכ"ל נמשכת. אלו הפרטים הכי חסרי משמעות בסיפור שלך.
השתמש בזמן שלך בתבונה, תשקיע בדמויות עגולות, דיאלוגים טובים ומהלכי עלילה מושכים.
היה לי פה דיון מתישהוא עם דוגמאות מאוד טובות. בגדול, סרטי סטארוורס המקוריים היו כה טובים עם יצירת ההרגשה שיש lore ועולם שלם שלא ראינו. לא צריך לטרוח לכתוב אותו באמת. תשקיע איפה שמשפיע.
"מוגש ומשפיע במיידית על דמויות ועלילה".
דווקא מה שכתבתי עד עכשיו מוגש ומשפיע מאוד. הכל כולל הכל. רק לא "מיידית" כי מן הסתם לא עושים אקפוזישן דאמפ בפרק הראשון.
אני אציע פה משהו
שאני לא בטוחה שיעבוד לך בדיוק לפי התוכנית אבל להערכתי יאפשר לך לשמור את סיפור המסגרת שלך יחסית ללא שינויים.
אם אני מבינה את מה שאתה מתאר ואת מה שכתבת עד עכשיו, התכוונת לכתוב עלילה שמתקיימת בעתיד הקרוב.
סבתא שלי היתה אומרת (לא המציאה) שאנשים מתכננים תוכניות ואלוהים בצד צוחק. רוצה לומר, שהיתה תוכנית ועכשיו צריך תוכנית חדשה.
__________________________
בהנחה שאתה רוצה לכתוב על עולם שאנחנו מכירים, ופחות לטפל בפצע שעוד נפער ולאף אחד מאיתנו לא ברור כמה עמוק הוא יגיע ואיך בדיוק הוא הולך לשנות את המציאות- אני אציע לך לשקול מחדש את לוחות הזמנים ולכוון לסיים לפני ה7.10. קצת לפני או שנה לפני זו החלטה שלך. במידה מסויימת שנה לפני תחסוך לך את השסע העמוק מאוד שהתגלע במדינה ופגע בתפקוד שלה אז תוכל לכתוב עלילה שלא תלויה בכל הרע שעבר על כולם בשנה האחרונה (וזה לא משנה מאיזה צד, השנה האחרונה היתה מאוד מפלגת ו-3 השבועות האחרונים מאוד טראומטים).
אני מסכימה עם מה ש-esh כתב לך על בניית עולם ותעדוף של הפרטים החשובים. זה אומר, בין היתר, שאתה יכול לכונן רמטכל שיהיה צעיר בעשור מהמקובל ואנשים יחיו עם זה בשלום, בהנחה שהעלילה טובה מספיק. אתה אפילו יכול להשתמש בכל הבלגן הפוליטי כדי להצדיק מינוי כזה. נגיד ויכוח גדול בין האופוזיציה והקואליציה, סיכול של כל המינויים המובנים מאליהם והנחתה של מישהו שהוא לא מבחוץ (כמו שעשו במשטרה) אלא לא משרשרת הסגנים שצפויים להתמנות.
אתה מספר שבנית את הרמטכל שלך על בסיס אירועים ספציפיים, ואני רואה איך זה יכול לשנות. יחד עם זאת, "התמזל מזלך" לחיות במדינה שמיום הקמתה קורים בה דברים. רצית שיוולד סמוך ליום כיפור ויגדל בצל הטראומה? אז שיגדל בצל הטראומה של מלחמת לבנון הראשונה. רצית חייל שנולד למציאות של קאסאמים? אז שיוולד למציאות של אוטובוסים מתפוצצים. התכוונת שיוולדו בצל הפינויים של סיני ושל גוש קטיף? אז תחפש אירועים אחרים. אפילו אגדיל ואומר שאתה יכול לצורך בניית העלילה להמציא מלחמה שלא היתה, או איזה פינוי אחר שלא היה (למשל למשל עמונה פונתה ממש לאחרונה, אפשר להתווכח על דמיון ושוני, אבל הנקודה שיש עם מה לעבוד- אולי אפילו תמצא אירוע פחות מדובר אך מספיק דומה למה שרצית)
אני פה ממש מנחשת, ואני גם מנחשת שהאירועים המכוננים שלהם קשורים בלוחמה ולא בשמחה, אבל גם אם אני טועה אפשר למצוא אירועים חלופיים.
להערכתי זה יאפשר לך לכתוב דמויות בתוך מציאות מוכרת שלא תדרוש ממך לכתוב עולם אלטרנטיבי שכבר לא הולך להיות.
א מענטש טראַכט און גאָט לאַכט
ביידיש.
פעם אמרתי את זה לעובד שלי שהתפקששה לו כל התכנית, שלא באשמתו. באנגלית:
Man Plans, and God Laughs
העובד מבנגלדש שבהודו. אחר כך שמעתי אותו מצטט כך למישהו אחר:
Men make plans and the gods are laughing
ככה זה הודו, יש להם הרבה מהכל.
סתם משעשע אותי ההבדלים בין תרבויות. אין מסקנה.
מוצא חן בעיני השינוי
(ל"ת)
פתרון 1 – לא יעבוד, כי אז זאת בעצם נהיית סדרה היסטורית, ביחס למתי שהיא (אולי) תשודר.
פתרון 2 – אני יודע ששום דבר לא צפוי וכאלה אבל אני עדיין שנראה מצב שבו איזשהו תת אלוף מוקפץ ישירות לרמטכ"לות, אפילו אחרי יום כיפור לא היו נואשים כ"כ.
פתרון 3 – כנראה מה שבפועל ייעשה, אלא אם כן ההתפתחויות במציאות יחסכו את הצורך בכך (מספיק שהרמטכ"ל הנוכחי לא מתפטר וכבר זה מתקן הכל). אני מכין כבר כמה גרסאות שמתרחשות אפילו יותר מאוחר, עם דמויות יותר צעירות (כרגע) ממה שכבר כתבתי. החלק המצער הוא שכאמור זה באמת אומר לוותר על המון שכבר כתבתי, שלא לדבר על באמת כמה ליהוקים מאוד מאוד מוחשיים שיש לי בראש כבר. אבל kill your darlings וכו' אני מניח.
אני חושב שאתה יכול להירגע קצת עם האתגרים שהמציאות נותנת לסדרה שלך,
כי נראה שלא הולכים להיות פרויקטים חדשים שעוסקים בצבא בטווח הקרוב, עד שהטראומה תתעכל.
אז... לוותר בכלל, אתה אומר?
(ל"ת)
לא.
שמע, זה שאתה פותח פה את הנושא לדיון (בפעם השלישית כבר) – זה מרשים, ואני אומר את זה בלי שמץ ציניות. הרבה מאוד כותבים, כולל כאלה שנהיו כבר מפורסמים, לא היו חושפים ככה את הבייבי שלהם לעולם כשהוא עוד בתהליכי עבודה.
אבל.
באיזשהו שלב, הכדור חוזר למגרש שלך. העצות שקיבלת כאן ובפתילים קודמים, כולן ניתנו מתוך הרצון הכי טוב של המשתתפים, הן בדיוק מה שהן – עצות. אתה צריך לבחור מה מהן מתאים לפרויקט שלך ומה לא.
אז הנה עוד עצה: אחרי שקראת את כל העצות האלה והחלטת, שב וכתוב את התסריט, או (עדיף) את הסינופסיס. כתוב אותו מתחילתו ועד סופו. ואז תתחיל להגיש אותו לכל מני מקומות (אלא אם כן כבר יש מישהו שמעוניין). *אל* תחשוב במונחי כן-ירצו-לא-ירצו להפיק את זה עכשיו – בעיקר כי אף אחד לא יפיק את זה, *עכשיו*, להפקות בישראל (ובעולם) לוקח זמן, ולא-מעט עד שהן יוצאות לפועל, אם בכלל. אבן-הדרך הראשונה שאתה צריך לעבור היא שיש לך משהו שכתבת, מתחילתו ועד סופו, מוכן.
סיפור מניסיון אישי: בשנה שעברה, הגשתי סינופסיס לסרט אימה לקרן הקולנוע הישראלית (יש להם מסלול תמיכה בתסריטאים ללא ניסיון קודם בתחום). הקוראת הראשונה התלהבה, נתנה לו ציון 8. הקורא השני התלהב פחות, נתן ציון 5. הקוראת השלישית ממש לא התלהבה, בלשון המעטה, ונתנה ציון נכשל. ספוילר: לא קיבלתי את המענק פיתוח. אספתי את שברי האגו שלי מהרצפה, קראתי את ההערות של הקורא והקוראת שלא אהבו את הסינופסיס, ונאלצתי להסכים עם חלק מהן. שכתבתי. שלחתי לכל מני חברות הפקה, נכון לכרגע אף אחת לא החזירה לי תשובה חיובית (אם כי עם אחת מהן היתה לי התכתבות ארוכה).
אני עובד עכשיו על סינופסיס אחר שאני מתכוון להגיש לקרן בשנה הקרובה (לא יודע אם אספיק). זה שוב התהליך הסיזיפי של לשבת, לכתוב, לשכתב, לשלוח. אבל יש שלב בתהליך הזה שחובה להגיע אליו: לסיים לכתוב את מה שהתחלת.
אבל אני במצב שבכלל אי אפשר לכתוב סינופסיס, בגלל כל מה שפירטתי :(
(ל"ת)
אולי תנסה לכתוב סינופסיס שמתעלם לחלוטין מהמצב ותנסה לראות איך זה יוצא
הרי היה לך כיוון לסינופסיס לפני מה שקרה (אני מניח), ואני מניח שחשבת שהיה לך משהו טוב ביד. אם זה באמת טוב, המצב הנתון לא יוריד מהאיכות של מה שהיה לך.
כמובן, זה תלוי במה אתה מנסה לעשות ומה אתה מנסה להעביר, וההקשר שבו הסדרה יוצאת באמת יכול לשנות את החוויה של הצופה, אבל אם ליצירה שלך היה סיפור טוב ודמויות טובות, הם כנראה ישארו כאלה גם אחרי מה שקרה.
במיוחד עכשיו, כשהמצב החדש גורם למחסום בכתיבה שלך, אולי לנסות לכתוב סינופסיס מלא של מה שהיה לך בראש לפני כל מה שקרה יוכל לעזור לך להבין יותר טוב מה אתה רוצה שהסדרה הזו בסוף תהיה, גם עם ההקשר החדש שהמציאות כפתה עליך.
על זה כבר ענו לך בהודעות קודמות
יש לך סיפור? שב וכתוב אותו. אל תחשוב במונחי הצייטגייסט הנוכחי. אל תחשוב במונחי שום צייטגייסט, לצורך העניין. תחשוב במונחי הסיפור שלך, וכמה הוא טוב.
אני יכולה לתת לך רק עצה שהייתי נותנת לעצמי
תישאר נאמן לחלקים שכבר כתבת ולאפיוני הדמות שכבר עשית. אל תרדוף אחרי המציאות. צריך הרבה פרספקטיבה כדי לשפוט אותה והרבה זמן כדי להבין. אני מאמינה שכאשר אתה כותב טוב באמת, יש לדמויות חיים משל עצמן, אפילו "כימיה" עם דמויות אחרות, ואתה צריך לתת להן להוביל את העלילה, לא לעלילה להוביל אותן. אם הצלחת לכתוב דמויות "חיות" בשבילך, אל תזרוק את זה בגלל אילוצים חיצוניים.
אני אתן דוגמה אישית:
אני כתבתי ב-2018, במהלך הימים הראשונים והמשעממים של הסדיר אחרי הקורס, סרט מלחמה אפי ורומנטי על חיילים בני גילי, שאחד מהם נחטף לעזה יחד עם חצי גדוד הנדסה קרבית. האירוע פותח מלחמה אכזרית בעזה בשם "בציר ענבים" על מנת לשחרר את החיילים החטופים, ומצית מייד בסוף המלחמה בעזה את "מלחמת לבנון השלישית או מלחמת הצפון הראשונה", שמערבת גם את חיזבאללה וגם את סוריה (מלחמת האזרחים עדיין הייתה דבר אז) והיא גדולה יותר מהמלחמה בעזה. ואז, כתבתי בהקפדה בסוף דפי המדפסת בעט צה"לי שנגנב ממכולה לפני שבאתי, כולם יתנצלו על שקראו להם "דור המסכים" והם יוכיחו שהם גדולים לא פחות מכל הדורות שלפניהם, עד מלחמת השחרור. הטיקטוק נכנס לארץ רק שנה וחצי אחר כך, כשעמדתי להשתחרר. אני זוכרת שרוב הקונפליקט הדרמטי בסיפור היה בשאלה כמה פרטים אינטימיים לחשוף על מי שנחטפו או נפלו, כמו מכתבי אהבה, וקשרים רומנטיים לא ברורים עם אנשים חיים שרוצים לספר ולהיחשף או לא. כמה אתה מקריב את עצמך ואת האמת העובדתית בשביל להציל אחרים, ומוכן להפוך לסמל תקשורתי.
האם חזיתי נכון, בטיוטה המבוססת על התרחישים שצה"ל לימד אותנו בקורס? במובן מסוים לא, חשבתי שתפרוץ מלחמה כבר בשירות שלי וטעיתי, כתבתי רגע לפני המשבר הפוליטי של 2019 והגשת כתב האישום נגד נתניהו, ולא חזיתי אותו ואת השלכותיו. הוכרז על סיומה של מלחמת האזרחים מאז. לא שמעתי אז על יחיא סינוואר. 7 באוקטובר כמובן לא הופיע בסיפור, המחשבה הייתה על 30 חיילים וקצינים חטופים.
אבל במהות, הרבה ממנו היה נכון. אם באמת הייתי משקיעה בו, יכולתי לתקן כמה חלקים ולהוסיף כמה סצנות ועדיין הסיפור היה עובד. הם היו נחטפים בבסיס ולא בתחנת דלק או בחנייה, למשל. את התיקונים האלה הייתי מוסיפה בסוף, לא תוך כדי הכתיבה.
בוא נגיד, השאלה המקורית שלך, שריון או הנדסה קרבית, הרבה יותר חשובה וחיונית לסיפור מאשר 7 באוקטובר וסדר הרמטכ"לים. פרישת הרצי הלוי אלה דברים שעריכה סופית תשנה הרבה ותדייק הרבה.
כלומר, העצה ברמת העיקרון טובה,
אבל השינויים שאני מדבר עליהם עדיין יותר גדולים מ"נחטפו בבסיס ולא בתחנת דלק".
עד כמה גדולים אתה רוצה שהם יהיו?
אולי פספסתי מרוב פתילים אפשריים, אבל בן כמה הגיבור שלך ב-7 באוקטובר?
ובכל מקרה, אם אתה רוצה דוגמה לשירות בארגון מתפרק
לך על המשטרה בעשור האחרון, מאז פרשת הניצבים ב-2013.
אם הגיבור שלך צריך היה להיות רמטכ"ל ב-7 באוקטובר, הוא יכול להיות אלוף צעיר מאוד שזה עתה מונה ובעצם להיות "האחרון שנשאר עומד" אחרי המלחמה ולהפוך לרמטכ"ל. זה לא הבדל כזה גדול, חוץ משינוי שנת הלידה כמה שנים לכאן או לכאן. ולאחר את ההווה שלך בכמה שנים. זה לא כל כך מהותי לעלילה, רק לזמנים.
בן 12. אמור להתגייס ב-2030.
(ל"ת)
והרמטכ"ל, בן 49-50 כזה.
(ל"ת)
אז תתקן אותי, מה השינויים הגדולים?
אני לא בקשר כרגע עם בני 12, אבל קשה לי להאמין שהחוויה הגרעינית של ילדות ונעורים במלחמה היא שונה מהותית מהחוויות שלנו במלחמת לבנון השנייה וצוק איתן. זה רק קנה המידה שגדול יותר בכל היבט. ואני זוכרת שאת שתי המלחמות האלה הבנתי באמת ולמדתי עליהן באמת רק בכיתה י"ב, לקראת הגיוס. היו לי הרבה סגירות מעגל ועיבוד מאוחר שם. אלא אם כן הגיבור שלך הוא מעוטף עזה, או מפונה מהצפון?
בנוגע לרמטכ"ל, יש כמה אלופים שממש עכשיו נכנסו למטכ"ל, גם קרביים, כמו דוד זיני.
ואגב, ראיתי שכתבת על רמטכ"ל מהנח"ל- אז הרצי הלוי עצמו התחיל בנח"ל, התגייס לגרעין נח"ל עם הצופים הדתיים אבל אז גדוד 50 היה הנח"ל המוצנח ובצנחנים. גם בוגי יעלון התגייס לנח"ל המוצנח עם הגרעין שלו בנוער העובד והלומד. הגרעין שלו נקרא "יעלון". ההכשרה הצבאית שלהם הייתה בצנחנים
עם הילד לא באמת אמורים להיות שינויים משמעותיים מהזזה בשנים.
הבעיה היא לגבי הרמטכ"ל במקרה הזה, וכן הפתרון שלי עכשיו הוא לעשות שהוא ממילא אלוף יחסית חד שאי אפשר כ"כ להאשים בצורה דרסטית במחדל. אם כי גם כאן יש התלבטויות אבל בסוף לנסות לדחות את זה לעתיד האפילו עוד יותר רחוק באמת יגבול כבר במדע בדיוני.
לגבי בוגי והרצי (וגם גנץ אם כבר) כמובן שאני יודע, אבל אז באמת המסלול הזה היה חלק מהצנחנים, במקרה שלי אמור להיות מדובר במישהו שהתגייס כבר לחטיבת הנח"ל, זאת עם הכומתה הירוקה כבר, שבני גרעינים הם רק פלוגה אחת בגדוד אחד בה. וגם כאן יש התלבטויות.
שני המח"טים האחרונים של הנח"ל נהרגו, והם היו קצינים מבטיחים
שניהם צמחו בחטיבה, למיטב הבנתי, יהונתן שטיינברג ושרון אסמן. לו רק המטכ"ל היה מקום פחות שמרני, היו אמורים להיות בו יותר בוגרי נח"ל. גולני נכנסו לתפקידים הבכירים רק בגלל שהם טחנו את לבנון יותר מהצנחנים, וכאמור גבעתי עוד לא נכנסו באמת, שני אלופים שהתחילו בשריון במטכ"ל הנוכחי זה ממש דייברסיטי. אם הוא אלוף שבא מהנח"ל, רק הגיוני שהוא היה ממש-ממש צעיר ומתחיל ב-7 באוקטובר, יכול להיות אפילו בתפקיד שאין ממנו אופק פיקודי ומטכ"לי (ראש אכ"א, בהקצנה), או ממש התחלתי כמו מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים, ובכלל לא היה צפוי שהוא יהיה רמטכ"ל אי פעם. דוד זיני נכנס לתפקיד כראש פיקוד הכשרות ואימונים רק ב-15 ביולי, פחות מחודשיים לפני המלחמה.
(אף אחד בעולם לא צפה שקובי שבתאי יהיה מפכ"ל, כולל קובי שבתאי, הוא היה הניצב הצעיר ביותר ועמד לפרוש בסוף התפקיד כמפקד מג"ב).
פיקוד העורף?
(ל"ת)
כרעיון לתפקיד התחלתי במטכ"ל?
בוא נגיד, יש יותר תפקידים ללא אופק המשך במטכ"ל מאשר כאלה שכן. פיקוד העורף זה עוד מישהו עם סיכוי טוב לקבל את פיקוד מרכז בסבב הבא או שאחריו. חוץ מזה מפזרים אלופים קרביים גם כראשי אגפים "מקצועיים", באמ"ן וזרוע התקשוב. בחירה שלך כמובן עד כמה הוא רחוק מהמטכ"לות ב-7 באוקטובר, אבל אם הוא כן קרוב יחסית אז פיקוד העורף זה טוב.
כאילו, הרעיון הוא שהוא סוג של מועמד שלישי לתפקיד לצד שני סגני הרמטכ"ל שכיהנו תחת הרטכ"ל הקודם לו. תמיד יש איזה אחד כזה שמועמד עם 3 תפקידי אלוף אבל שאף אחד מהם הוא לא סגן אז די ברור שאין לו סיכוי ממילא ושזה סתם לקישוט.
אגב, מה דעתך על השאלה המקורית באמת? (מה שציינת בפסקה האחרונה)
(ל"ת)
8 שנים בעבר זה לא הרבה.
8 שנים בעתיד זה המון.
לא יודע מאיפה לך הביטחון
אין שום דרך כרגע לדעת עוד כמה זמן המלחמה תקח או באיזה אופן היא תסתיים ואיך תיראה המדינה ביום שאחרי, כך שקצת מוגזם לקבוע מה ״בטוח״ יקרה אחרי המלחמה.
אנחנו לא יודעים אם תוקם ועדת חקירה, אם כן אז איזה סוג של ועדת חקירה ולאלו מסקנות היא תגיע לבסוף ועל מי היא תטיל את האשמה.
אנחנו גם ממש לא יכולים להיות בטוחים שהרמטכ״ל וחלק עצום מהמטכ״ל יתפטרו בכל מקרה.
למעשה, ההיגיון אומר שאלא אם ועדת החקירה שתוקם ״תערוף ראשים״ בצבא בכמויות, סביר שדבר כזה לא יקרה.
בכל תולדות המדינה היה רק רמטכ״ל אחד שהתפטר מרצון עקב כישלון (דן חלוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה), זה לא קרה אפילו ביום כיפור.
אנחנו גם בכלל לא יודעים אם האשמה היא על הדרג הצבאי או על הדרג המדיני או גם וגם, כך שעוד יהיה הרבה מה לחקור.
כך שנראה לי שאתה קצת ממהר לקבוע מה יהיה ביום שאחרי.
כרגע נראה שאנחנו רחוקים מאוד משם ואי אפשר כרגע לדעת כלום על איך יראה היום שאחרי.
אתקן את דבריי
ועדת חקירה תוקם בוודאות וסביר להניח שלמרות גורמים בממשלה שירצו שזאת תהיה ועדת חקירה ממשלתית, זאת בכל זאת תהיה ועדת חקירה ממלכתית עם כל הסמכויות.
ועדיין, אין לדעת מה יהיו המסקנות של הועדה ובוודאי שאין לדעת האם הרמטכ״ל ושאר המטכ״ל יחליטו מרצונם להתפטר גם אם הועדה לא תדרוש את זה מהם.
גם צריך לזכור שהאופן בו המלחמה תסתיים ומצב הכוחות ביום שאחרי עשוי להשפיע גם כן על הדבר הזה באופנים מסוימים.
שוב אני עם השטויות האלה.
אז, האמת היא שלקחתי המון לתשומת ליבי מהדיון האחרון כאן, בעיקר מהעצות של רז, וזה תרם מאוד להתקדמות שלי. בעצם, באמת החלטתי לשים בצד את ההתלבטויות הקוסמטיות של שנים, תפקידים וכו' שלא משפיעים ישירות על העלילה ובעצם יש לי כבר סינופסיס מוכן לעונה שלמה שנכתב בלי סימנים מזהים של תקופות כך שבעצם זה יכול להתרחש בכל זמן – את הספציפיות נשאיר להמשך, אם באמת יצא מזה משהו.
ולכן, אני כבר בשלב שבו אני כבר כותב, סוף סוף, ברמת הפרק הבודד.
וכבר כאן, עוד בפרק הראשון, יש שוב בעיה שבה אני צריך עזרה.
עצם הפרק הזה אמור להציג דווקא את "החיים שלפני" עבור שתי הדמויות הראשיות. אצל הדמות של הרמטכ"ל הפרק עוסק בעצם בזה שמציעים לו את התפקיד אחרי ששני המועמדים שמעליו נפסלים ויש לו בעצם ימים בודדים להכריע האם הוא לוקח את התפקיד, ובסוף הוא כמובן אומר כן כי אז לא יהיה סיפור.
את כל החלק שלו כבר כתבתי, והבעיונת היא עם הדמות של החפ"ש.
עכשיו, הקטע זה שחשוב שגם ברמת הפרק תמיד יהיה לדמות המרכזית איזושהי החלטה שהוא עושה. זה אולי נשמע סכמטי ומכני אבל זה קריטי וזה גם חלק חשוב מהאג'נדה של המנחה בסדנת פיתוח/ליווי תסריט שאני נמצא בה (בבקשה להימנע מהערות על האם אני מבזבז את הכסף שלי או לא). אז עם הרמטכ"ל מן הסתם ההחלטה די ברורה אבל עכשיו השאלה מה עם הדמות של החפ"ש.
בעצם אם אני רוצה לשמור על הפורמט שהעלילות שלהם מקבילות אז גם במקרה של החפ"ש, הפרק הראשון אמור לעסוק בו לפני הצבא, זמן קצר לפני הגיוס – סוף י"ב. הבעיה היא כזאת, את ההחלטה להתגייס לקרבי עושים חודשים ולפעמים אפילו יותר משנה לפני הגיוס ככה שאת ההחלטה הגדולה הרלוונטית לפרק הזה, הזאת הוא כבר עשה.
בעצם השאלה היא כזאת – איזו עלילה קצרה ומבוססת מטרה (לאו דווקא כזאת שהוא מצליח בהשגתה) אפשר לייצר במסגרת הזאת, כשהוא מסיים בצפר וכבר יודע לאן הוא מתגייס? הרעיון היחיד שהצלחתי לחשוב עליו, זה שכל הפרק הוא מתלבט האם לעשות מוב על הקראש שלו מהכיתה בהזדמנות האחרונה שיש לפני שהוא הולך לצבא והיא לשנת שירות/מכינה אבל מחליט בסוף שלא, וזאת בחירה שמסמלת שהוא רוצה לפתוח דף חדש לגמרי בצבא ולהשאיר את כל תקופת התיכון מאחור, אפילו במחיר הזה. האמת שזה משהו שאני מרגיש שאני מסוגל לכתוב ולעשות מעניין, אבל לא יודע אם זה נשמע קלישאתי או אינסלי מדי. אם יש למישהו רעיון אחר – כאן אני מבקש את עזרתכם.
עוד אופציה היא אולי לחרוג מהפורמט ולעשות שהעלילה שלו בפרק הזה מתרחשת באמת חודשים רבים לפני הגיוס בתקופה שבה הוא באמת עושה את ההחלטה הגדולה של לאן להתגייס, אבל זה כאמור חורג מהפורמט בצורה קיצונית (העלילות של הרמטכ"ל והחפ"ש לא אמורות לחפוף מאה אחוז אבל בגדול צריכות להיות באותה תקופה תמיד, גם אם קורה שעלילה של אחד מהם מתפרסת על יומיים ואצל אחר באותו פרק מתפרסת על שבוע), וכמו כן יש כמה דברים בבקסטורי של החפ"ש שאני רוצה לשמור להמשך העונה ולא לחשוף ישר בפיילוט.
עברו מלא מלא שנים מאז שאני התגייסתי
אבל לדעתי גם סביב הגיוס אפשר למצוא עוד כל מיני דילמות רלוונטיות לגיוס עצמו, ביחוד אם החפ"ש מגיע ליחידת חי"ר רגילה ולא לסיירת כלשהי- מה עם עתודה בתור דילמה?
הכרתי לא מעט אנשים שהתלבטו לגבי עתודה, ומכיוון שמדובר במכסות אז הרבה תשובות מגיעות בדקה התשעים. הכרתי אפילו כמה אנשים שהתחילו ושבועות בודדים לתוך הסמסטר הבינו שזה לא זה ועזבו והתחיילו כרגיל.
וכמובן שתמיד אתה יכול לשלב את האוניברסיטה במסלול צבאי, כלומר מישהו שהתחיל מסלול שכולל תואר (באיזה שלב במסלול פרחי טיס מתחילים את התואר? אם בהתחלה, אז גם שם אפשר ליפול מהקורס ולהתמיין לחיל כללי)
עוד אפשרות שעומדת בפניך, אבל תדרוש קצת התאמה עלילתית- היא האפשרות של חו"ל. אם אתה רוצה להיות נאמן באמת למציאות, זה אומר שהמשפחה עוזבת סביב צו ראשון והגיבור שלך צריך לבחור לחזור לארץ במקום ללכת לקולג' בחו"ל (עם או בלי ההורים שלו, יש לי חברים שבגיל 18 בחרו להשאר בחו"ל כשההורים שלהם חזרו לארץ).
ביקשת בלי הערות על עניין סדנת הכתיבה, אז רק אציין שנסיוני הדל והספציפי מאוד הראה שסדנת כתיבה היא כלי טוב לחיים, ומכיוון שזה משהו שמעניין אותך נשמע שזו השקעה טובה :)
פחות עובד,
כי גם עתודה, גם חו"ל וגם להיות ממשפחה שכולה הם חוויות מאוד ספציפיות שמאוד שונות מאיך שבניתי את הדמות הזאת. אני מחפש התלבטות יותר יום-יומית כזאת של ילד בן 19.
מה לגבי
חבר או חברה שהתגייסו כמה חודשים לפניו ולא מוצאים את עצמם במערכת הצבאית, ואחרי כמה שיחות שבהן הוא מנסה לעודד את החבר/ה הוא מחליט לנתק קשר כדי שלא תרד לו המוטיבציה לפני הגיוס?
אז אתה מחפש התלבטויות של החיים
זה באמת הולך למקומות מאוד מוגבלים, כי לקראת סופתיכון ותחילת שירות יש יחסית מעט מאוד דילמות בחיים, ביחוד אם אתה לא רוצה לתפור אותן סביב משהו דרמטי אלא סביב משהו מעולמות הנורמליות.
אז תחשוב מה יש סביב תיכוניסטים:
הצעת בת זוג
אפשר לחשוב גם בכיוון של מעגלים חברתיים או מסגרות חברתיות: אולי הוא רוצה להמציא את עצמו מחדש ונמאס לו מהחברים שלו, אולי יש ריב גדול סביב משהו, אולי הוא בתנועת נוער או בלהקה וצריך להחליט משהו גדול סביב אלה, אולי הוא מתלבט איזה טיול לפני השירות לעשות בחו"ל ועם מי לנסוע כי יש כמה אופציות ותקציב לנסיעה אחת..
אפשר גם לחשוב בכיוון של משפחה- נתק מקרוב רחוק, משפחה מורכבת שמביאה דילמות אחרות..
אפשר גם לחשוב בכיוונים כלכליים- לפתוח חסכון בשביל טיול לפני צבא? לתת את הכסף שחסך כל התיכון להורה שצריך לסגור חובות?
ואפשר גם לחשוב על דילמות בית ספריות, למשל משהו שיגרום לדמות שלך לא לגשת לבגרויות, או להפסיד את טקס הסיום או אם בטיים ליין עובד לך- ללכת להדריך מחנות של הצופים בארה"ב או משהו כזה.
אני חושב שאני אשאר עם ההצעת בת זוג, זה נראה לי ה-hook הכי בר הזדהות לקהל רחב.
עכשיו רק צריך לחשוב איך לא לעשות את זה אינסלי בטעות (שואל ברצינות).
זה שבת זוג מתחברת אצלך אוטומטית ואסוציאטיבית לאינסלים
מעיד על נגע מאוד חמור של כל הדור הנוכחי, ואני ממש לא ציני.
להישיר מבט למציאות זה אכן נגע חמור.
(ל"ת)
לא הבנתי.
היות האינסלים קיימים במציאות אומר שכל דבר שקשור בזוגיות חייב להוביל ישר לשם?
Yes.
(ל"ת)
יש לך נימוק לדבר הזה?
(ל"ת)
קונפליקטים לפני בין תיכון לשירות צבאי
1. לגבי חברים מהתיכון שהם לא מה שהגיבור חשב, הולכים למסלולים שהוא מתנגד אליהם אידיאולוגית או פשוט מפתיעים אותו מאוד. מכינות למיניהן, עתודה, מסלול נח"ל (ואז ישרתו רק שנה וארבע והוא מתנגד אידיאולוגית, נגיד), חבר שמתברר שזכאי לפטור רפואי ונשאלת השאלה האם הוא מתנדב או לוקח את הפטור שלו והולך. הכול מבוסס על סיפורים שקרו בשכבה שלנו.
2. אני הייתי במחזור מרץ, היו לנו 8 חודשים ונפגשנו בקורס אחרי שעבדנו, טיילנו, הסתבכנו.
א) מישהי נחשדה בהברחת סמים ועוכבה שעות על שעות בטורקיה וחשבה שהחיים שלה הסתיימו באופן סופי,
ב) מישהי אחרת החליטה לעזוב את הבית, לנתק קשר מאמא שלה ולעבור לגור אצל חברים (ולחזור לקשר עם אבא שלא הייתה איתו בקשר 10 שנים ועם סיבות ממש טובות, אגב, זה לא החזיק עד אמצע הקורס).
ג) מישהי אחרת הייתה בוגרת של אולפנה והאולפנה רדפה אותה על זה שהיא בכלל מתגייסת, זה קרה גם לבוגרת בית יעקב, כולל טלפונים באמצע הלילה מסדרה של רבנים שניסו ללחוץ עליה לא להתגייס. זה תפס את רוב החוויה שלהן מכיתה י"א ועד הגיוס ממש.
3. הורים מחליטים לרדת מהארץ במהלך הזמן שלפני הגיוס, לוקחים את האחים שלך ומשאירים אותך לטפל בווילה בחדרה ושלושה רכבים. מצד אחד אתה חי את החלום של עצמך בגיל 8, מצד שני אתה בן 18 ורוצה להרוג אותם.
4. הורים מחליטים לטוס לשליחות בחו"ל ומשאירים את האחים הקטנים לטיפולך, האחים כבר נערים מתבגרים, כולכם תסתדרו בטוח.
5. אני יצאתי לעבוד בזמן הזה ורוב מה שהטריד אותי הוא שעבדו איתי בבתי קפה ומאפיות ועוד עבודות זמניות, המון בנות שירות לאומי, חלקן כבר יצאו בשאלה לגמרי אבל קיבלו את הפטור מטעמי דת (הכי זכורה לי זאת בחולצת בטן ומכוסה כולה פירסינג כמו דמות סייברפאנק), חלקן עדיין דתיות ואוהבות ללכת למועדונים ולחפש הרפתקאות ובני זוג. כולן תירצו את העובדה שלא התגייסו בזה שההורים שלהן נורא רצו שהן יישארו בבית, חלק אמרו גם בסוף "כי אנחנו יכולות, אז למה לא?" וכמישהי שגם חונכה להתגייס וגם מחויבת על פי חוק ואין לה בחירה, זה ממש שיגע אותי. לא הפסקתי להתווכח איתן. והייתי אמורה לעבוד איתן ולשתף פעולה, כן? זה קרה גם למלש"בים נוספים שעבדו איתי, קראנו לזה השתמטות וזה שיגע אותנו.
שכחתי את עוד דילמה מאוד קיימת
שיצא לי להכיר ממקור ראשון- משפחות שכולות- כי בנים שכולים פטורים משירות קרבי, ואם הם מחליטים להתגייס לקרבי, זה דורש חתימת ויתור של המשפחה. וזה בהחלט עסק של הרבה מאוד דילמות פנימיות וגם דילמות וקונפליקטים עם שאר המשפחה, והרבה מאוד דילמות וקונפליקטים מול חברים, כי לך תסביר לחברים שלך למה הם הולכים לימי גיבוש ואתה לא, אפילו שאבא שלך נרצח כשהיית בן 4 ואתה לא באמת זוכר אותו (כן, אני מאוד ספציפית ובמקרה ההוא האמא *בסוף* הסכימה לחתום).
אוקיי, אני ממשיך כאן.
ממש עזרתם לי כאן בפעמים הקודמות ובמיוחד באחרונה (ממש לקחתי חלק מהעצות כאן באופן מילולי מאוד) ככה שמבחינתי הטקטיקה הזאת של שיתוף עובדת. אז אני אנסה להעלות כאן את הסוגיה הגדולה הבאה שניצבת בפניי בכתיבה.
כרגיל, מוזמנים להתעלם.
אז כאן אני נוגע קצת בפוליטיקה דמיונית (אפרופו מנאייכ). אין כ"כ מה לעשות, בסדרה שחצי ממנה הוא על רמטכ"ל, שמתחכך בדרגים האלה, אין ברירה אלא לעסוק בזה. בעונה הראשונה, שאותה אני כותב כרגע, אלמנט חשוב במיוחד הוא באמת מעגל היחסים בין הרמטכ"ל, בועז, שר הביטחון וראש הממשלה, ולגבי אותו מעגל יש לי שתי שאלות, אחד יחסית פשוטה, אחת יותר מורכבת. בתגובה הזאת אני אתייחס רק לפשוטה, על המורכבת בהמשך.
אז הדינמיקה בעונה 1 היא כזו.
את המינוי שלו, ככל הרמטכ"לים, מקבל משר הביטחון. שר הביטחון הזה יושב באותה ממשלה עם ראש ממשלה צעיר ממנו בגיל אבל וותיק ממנו בפוליטיקה – זה כי אותו שר היה בעצמו רמטכ"ל בעבר אז נכנס לעסק הזה הרבה יותר מאוחר. בין השניים האלה יש חילוקי דעות ומשקעי עבר ידועים, אבל הממשלה הזאת דווקא באופן די בלתי ייאמן ביחס לימינו היא ממשלה שמתפקדת לא רע בכלל ואפילו עומדת לסיים קדנציה שלמה בלי ליפול.
העניין הוא שכמה שראש הממשלה פופולארי בבייס שלו, שר הביטחון, שעוד כרמטכ"ל היו דמות ציבורית די אהובה, מאוד דומיננטי בתפקיד שלו. עוד לפני כן ההערכה היא שרק החיבור לאותו שר ביטחון בעצם הציל לו את הקריירה הפוליטית והשאירה אותו כראש ממשלה, ועכשיו לאורך הקדנציות עצמן זה מרגיש שהשר, בין אם להתכוון ובין אם לא, מתחיל לנגוס לו בתמיכה, ויש דיבור חזק בתקשורת שבבחירות שאמורות להתקיים בשנה הבאה יש לו סיכוי לא רע להגיע לפסגה אם ירוץ לבד.
לשר, שהוא לכאורה "אני בכלל לא אוהב פוליטיקה מה פתאום" על פניו, זה דווקא מתחיל לעלות לראש, ורוה"מ יודע את זה. אז על אף שהם משדרים עסקים כרגיל כלפי חוץ, מתחת לפני השטח מתחילים להכין את הכקרקע לקראת מה שיכולה להיות מערכת בחירות שבה הם אחד נגד השני.
וכאן בועז, הרמטכ"ל, שבאמת מנסה להתעסק בעניין הבטחוני נטו, מוצא את עצמו משמש ככלי במשחקי כוח בין שר הביטחון לבין רוה"מ כשכל אחד היה מעדיף רוצה אותו "לצידו". שניהם מנסים להתקרב אליו ולקרב אותו אליהם, לתת לו תמריצים אישיים, לעשות עליו מניפולציות, והוא בעיקר רוצה שקט משניהם – אבל אם לומר את האמת ה"חיזורים" של שר הביטחון מעצבנים אותו יותר מאלה של רוה"מ. מרוה"מ, שידוע כפוליטיקאי חלקלק מאז הוא מתמיד, ממילא אין לו ציפיות בנושא, אבל הוא דווקא די מאוכזב משר הביטחון, שאותו הוא מאוד העריך כרמטכ"ל אבל עכשיו רואה בו אדם צבוע שכמו כל קודמיו הצטנע במשך שנים שהנה הוא חייל ולא פוליטיקאי, אבל בסוף התגלה כאחד כזה.
——————————————————————————————–
זה הפרמיס הבסיסי. השאלה הראשונה בדינמיקה הזאת היא האם לעשות שזה מתרחש במסגרת ממשלת אחדות או שמדובר בחברי אותה מפלגה. רוה"מ הוא, ברזל, ממפלגת ימין (כן, אני די מכוון לליכוד למרות שכנראה לא אשתמש בשם המפורש), כך שהשאלה בעצם היא לגבי השר.
במודל אחד הוא בעצם ממפלגת מרכז-אבל-שמאלה-מזאת-של-רוה"מ, פחות או יותר השיוך הפוליטי שכמעט כל רמטכ"ל לשעבר היה בו, ואלה משתפות פעולה במסגרת ממשלת האחדות כי רק ככה בעצם שתי המפלגות מצאו את עצמן ב-win win (כלומר כל אחד היה חייב את השני). הם לא רואים תמיד עין בעין אבל זה עובד מספיק טוב כדי שהעסק לא ייתפרק. אפשר לחשוב על זה בסגנון ביבי
וברק ב-2009-2013, ועל כן זה קצת יותר "קלאסי" ופשוט. במקרה הזה, הדחיפה של השר אולי לפרק את החבילה ולרוץ לבד בעצם נעשית על ידי הבייס שלו שרואה כאן הזדמנות פז לחזור לשלטון דרך מנהיג מתון אבל עם ארשת ביטחוניסט אמיתית.
האפשרות השנייה והיותר מורכבת היא מצב שבו הממשלה בתחילת הסדרה היא דווקא ממשלת ימין, והשר חבר באותה מפלגה כמו רוה"מ, אם כי הוא, השר, נחשב כמנהיג ענף יותר מתון במפלגה. וכך בעצם כל היריבות ביניהן ממוסגרת כפנים-מפלגתית, והשאלה "האם ההזדמנות הגדולה של השר מתקרבת?" היא בסימן של פוטש והדחה סמלית של ראש המפלגה ושינוי הצביון שלה, ולא של מאבק בין שני אנשים שממילא היו יריבים ורק התאחדו מכורח הנסיבות. זה מודל שאני אישית יותר אוהב כי הוא מורכב יותר ומאפשר להתעסק בדקויות מרתקות (עליהן בתגובה הבאה), אבל מצד שני קצת פחות ריאליסטי כי הסיכוי שביטחוניסט ורמטכ"ל לשעבר (וזה קריטי לעלילה שהוא יהיה רמטכ"ל לשעבר) יגיע דווקא למפלגה כזאת. הביטחוניסטים של ביבי (גלנט היום ומרדכי בשנות ה-90) לא היו רמטכ"לים לשעבר אלא רק אלופים וזה קריטי, ואומנם בוגי כן היה אז זה מרגיש כמו היסטוריה עתיקה מדי. כדי שבשר מבשרו של המוסד הצה"לי יגיע למפלגה כזו, צריך לעשות קצת שמיניות באוויר, כך אני מרגיש לפחות.
האפשרות השנייה עדיפה בהרבה
זו ממילא סדרה בדיונית, כך שזה לא רלוונטי השאלה אם דבר כזה היה קורה במציאות הפוליטית הספציפית שלנו.
מה גם שזה לא כזה הזוי, אחרי הכל גלנט נבחר להיות רמטכ״ל, כך שבמציאות אחרת גלנט בהחלט היה יכול להיות רב אלוף במילואים.
זה גם מציב את שר הביטחון כאחד שעד שעולה הפופולריות שלו לא חושב בכלל להתחרות על ראשות הממשלה ורק כשכוחו עולה הוא פתאום משתנה לכיוון הזה.
לעומת זאת, אם הוא לא באותה מפלגה של רה״מ אז סביר להניח שהוא כל הזמן כיוון לראשות הממשלה.
הרי אם הוא נבחר לתפקיד שר הביטחון זה מחייב שהוא מספר אחת במפלגה שלו, וקשה לי להאמין שמפלגה שעומד בראשה רמטכ״ל לשעבר לא תכוון להנהגה.
לעומת זאת, כחבר במפלגת השלטון הרבה יותר הגיוני לעשות שעד שהפופולריות שלו עולה הוא לא חושב או פועל בכיוון של להתחרות על ראשות הממשלה, כמו שניתן לראות כרגע בליכוד (״אחרי עידן נתניהו״ וכו׳).
זה עובד גם אם השר צעיר מרוה"מ?
(ל"ת)
(הפוך, רוה"מ צעיר מהשר)
(ל"ת)
למה לא?
לא חסרים דוגמאות של חברי מפלגה שצעירים בהרבה מראש המפלגה (סתם בשלוף: שמעון פרס בקדימה בראשות אולמרט, וזה עוד דוגמא לפער שנים רציני מאוד של למעלה מ-20 שנה).
חוץ מזה שהיות ושר הביטחון יותר חדש בפוליטיקה, אז הגיוני שגיל לא יהיה העניין כשהוא יחליט לרוץ לפוליטיקה במסגרת מפלגתו של רה״מ הנערץ.
לצורך כך, אפשר לעשות שהוא היה ראש הממשלה עוד בטרם שר הביטחון נכנס לפוליטיקה והצטרף למפלגתו, ואז זה מאוד הגיוני שלרמטכ״ל לשעבר שרוצה להצליח בפוליטיקה לא יהיה אכפת כלל עד כמה רה״מ צעיר ממנו כשהוא יבחר להצטרף למפלגתו, כל מה שהוא ירצה זה לרכב על הסוס המנצח ולקבל דרך קלה ובטוחה להגיע לתפקיד שר הביטחון שהוא חושק בו.
בשורה הראשונה התכוונתי כמובן למבוגרים בהרבה
(ל"ת)
לדעתי גנץ מבוגר מבנט ביותר מעשור
(ל"ת)
(למיטב זכרוני, לא לדעתי)
(ל"ת)
רק הערה -
יש הרבה פוליטיקה ברמות הגבוהות של המטכ"ל. בועז, הרמטכ"ל, לא יכול לפגוש אותה בפעם הראשונה בין שר הבטחון לראש הממשלה.
ובנוגע לשאלה שלך – תעשה מה שמשרת את הסיפור שלך. כל דמיון למציאות יכול להיות מקרי בהחלט.
פוליטיקה פנימית - כן.
חיכוך עם הדרג המדיני בעניינים שהם לא מקצועיים נטו? לא בהכרח, תלוי איזה תפקיד וגם באופי של האדם.
שאלה קטנה הפעם.
(ולא, היא לא נשאלת בעקבות הצפייה שלי ממש עכשיו ב"הקרב על אמריקה" וקריאה על השיח שהוא עורר).
נגיד ובסדרה מוזכר יותר מפעם אחת פרט ביוגרפי מעברו של הרמטכ"ל שבעצם מתאר כיצד הוא היה מח"ט באיזשהו מבצע בעזה ב-2018, כשכמובן כידוע במציאות לא קרה שום מבצע כזה ב-2018. משהו שיכול להציק לצופים?
זה קריטי לציין את השנה?
(ל"ת)
תלוי מי הצופים
המלצה שלי: קח מגארלנד דוגמה מעולה לאיך מייצרים נרטיב שהוא סביר אבל לא תואם מציאות.
הסרט צולם בתחילת 2022, זה אומר שני דברים: קודם כל, שבניגוד למה שחשבתי, לא היה מספיק זמן למלחמה באוקראינה להשפיע עליו (היא התחילה חודש קודם), אבל יותר רלוונטי לנקודה- שהתסריט, שניכרת בו השקעה, נכתב כניראה ב21 ואולי עוד קודם. כלומר מנקודת מבט אמריקאית זו תקופה שמהומות שארלוטסוויל, ה6 בינואר וכו' היו מאוד בתודעה. גם אנטיפה, שכל השיח עליה נעלם עם הנשיא הקודם, היתה מאוד בכותרות הקונספירטיות סביב טראמפ. רוצה לומר שהקפיצה הלוגית הזו בסרט עם "antifa massacre" לא היתה גדולה מאוד. הטיימליין משם די ברור, רעיונית, אנחנו יודעים שהנשיא שהשתלט על ארה"ב ל3 קדנציות הגיע *אחרי* הטבח, כלומר אפשר לנחש שזה קרה במנדט של ביידן באמריקה הפוסט טראמפית. אני גם מנחשת שהנשיא הזה הוא סוג של גלגול של דמוי דיסנטיס, כי לא היה כל כך צפוי באותו זמן שטראמפ יחזור להיות המועמד המוביל. וכל זה כדי לומר שהתרחיש הזה, בזמן הנתון שבו צולם הסרט, לא מאוד תלוש מהמציאות, והרפרנסים מסתדרים אפילו שברור לי ולכל צופה ערני שזה לא באמת קרה במציאות. יתרה מזאת, במידה רבה הדמויות כן מרגישות מאוד בת 40 של ימינו לעומת בת 20 של ימינו, כלומר זה לא מספיק מסתדר עם העובדה שיעברו לפחות 9 שנים (קדנציה שלישית) מהבחירות הבאות שעתידות להיות בסוף השנה הזו- מה שמציב את ההתנהגות הבין דורית באופן לא סביר, כי עוד עשור אנשים בגילאים האלו יהיו אחרים.
וזה לא משנה, כי הסיפור מאוד ברור לצופים ומספיק טוב ככה.
לשאלתך אם למישהו זה יציק? לחלק מצופי הסרט הנ"ל זה מציק, תמיד יש דקדקנים נודניקים שיחפשו את הרפרנס המדוייק. אני חושבת שאם העלילה שלך מספיק מתכתבת עם המציאות, ואם יש בה רציונל מספיק טוב, זו דקדקנות פחות עקרונית. גם ככה אני מידי פעם צריכה להזכר אם ההתקפות הדושנתיות בין ישראל לעזה נמשכו עד 2014 או 2016, אז מלחמת 2018? הייתי קונה את זה בכיף בשביל סיפור טוב.
אני חושבת שאירועי קיצון פחות אפשר להעלים (ה7.10.23, ה6.10.73 וכו')
זהו קצת נגעת בנקודה בדיוק
בגלל שכרגע אני מזיז את העלילה קצת קדימה, זה הכל תירוץ כדי שהרמטכ"ל הזה גם בתור מפקד חטיבה ייצא לו להילחם. אז פשוט אני עושה שב-2018 היה עוד מבצע (יותר ארוך מעופרת יצוקה, יותר קצר מצוק איתן) בעקבות המהומות על הגדר (מה שבאמת לא היה רחוק מלקרות, כן? מדבר מניסיון אישי. 5 פעמים באותו קיץ היינו שיחת טלפון אחת מלקפוץ לעזה), וגם שם זה מוביל בעצם לתחילת הקשר הישיר בין ממשלת ישראל לחמאס עם מזוודות הכסף כמו שהמהומות עשו במציאות.
אגב, מניחה שזה קצת תלוי בצופים שלך
אבל אני מנחשת שאם אתה מפחד להרגיז אנשים בגלל חוסר דיוק- אולי היה לי קל יותר להניח שהרמטכל שלך נלחם בתפקיד שכבר לא נלחמים בו, מאשר לקנות את המלחמה בתקופת יובש.
תחשוב על זה, גם יכול להיות שבקונטקסט רחב יותר זה לא היה נכון- אבל תנסה לחשוב אם לצופה ממוצע יותר יפריע בעין תאריך לא הגיוני של מלחמה, או קפיצה לא הגיונית בין תפקידים. יש לי ניחוש שיותר אנשים מכירים תאריכים מאשר את מהלכי הקידום בצה"ל.
מח"ט כן נלחם...
(ל"ת)
זו בול הנקודה שלי
יהיה לי קל יותר לקנות שהוא מח"ט ב21, מאשר שהיתה מלחמה ב18, בין שתי הפשרות האלו זו היתה הפשרה שאני הייתי בוחרת. אבל כאמור, תבדוק עם אוכלוסיה קצת יותר רחבה ממני.
שוב אני, הפעם משהו קצת יותר גדול ורחב.
בשנה וחצי האחרונות שכרתי את שירותיה של מלוות תסריט כדי לפתח את הפרוייקט לכדי משהו מוגמר, גם אם זה ייקח שנים. יש לה בערך 20 אנשים שהיא מלווה וגם סדנאות שהיא מעבירה, ולפני כמה זמן, היא בחרה את 7 המלווים שלה שלדעתם יש להם את הפרוייקט הכי בשל ומוצלח, וארגנה ערך בו אותם שבעה – ואני ביניהם – בעצם עושים פיץ' לסדרה שלהם מול פאנל של 4 מפיקים אמיתיים וגם אשכרה תסריטאי אמיתי אחד. לא עכשיו בשביל אשכרה למכור כמובן אלא בקטע של לקבל פידבקים בפומבי מאנשים שאשכרה יודעי דבר.
אני לא רוצה להיכנס לשמות, אבל המפיקים הם אומנם לא עכשיו אבי ניר או ראש מחלקת הדרמה של כאן 11, אבל עדיין, אנשים שבהחלט יש להם רזומה, והתסריטאי, שוב, לא אומר את שמו ולא את הפרוייקטים שהוא היה מעורב בהם, אבל הוא כן היה כותב ובמקרה אחד גם יוצר של ארבע סדרות שבוודאות שמעתם עליהן, ואחת שכנראה לא שמעתם עליה אבל האמת היא די מעולה.
בקיצור, לא ממש אהבו את הרעיון שלי.
עכשיו לפני שאני ניגש לזה, אני רוצה להתעסק רק בהערות התוכניות, לא בשאלות היותר מקצועיות של היכולת לדעת לקבל ביקורת וסירובים ובטח בתחום הזה, בעיקר בגלל שתכלס אין מה לקחת ללב פה כי כלום לא היה "על אמת" פה.
עכשיו, אני קצת לא מדייק כשאמרו שלא אהבו. בעצם, חוץ מההערות שלהם על איכות הפיץ' עצמו, שאני לוקח לתשומת ליבי אבל הן גם מובנות כי בכל זאת פעם ראשונה שלי, הייתה לכולם ביקורת אחת (ואני אאחד פה מה משפטים של אנשים שונים לכדי פסקה אחת: "הרעיון הזה אינטלקטואלי מדי. אוקיי, אנחנו כשאנשים שמעורים בעולם הקולנוע והיצירה מבינים מה אתה מנסה לעשות פה, עם קווי העלילה האלה שלא נפגשים פיזית אלא רק ברמת השפעה מערכתית והקבלות תמתיות, וזה יפה וזה בר ביצוע – אבל הצופה הפשוט שרוצה להירגע מול עוד סדרה איכותית של 'כאן' או 'קשת' אחרי יום עבודה או לימודים קשה והוא לא בדיוק איזה קונוסור קולנוע וטלוויזיה, הוא כנראה כבר לא יבין למה אתה מראה לו שתי עלילות שונות עם סט שלם ושונה של דמויות בכל אחת מהן, ולא מפגיש אותם באמת בשום שלב. לא יבינו מה אתה רוצה מהם ולמה אתה מפצל את הקשב שלהם. זה באמת רעיון שלא ממש עשו אף פעם, אבל יכול להיות שיש סיבה טובה שלא עשו אותו."
ההערה הזאת לא באה לי בהפתעה, כי כבר מהרגע שהתחלתי עם הפרוייקט הזה הנחתי שאחת הביקורות שיתנו עליו זה שהוא בדיוק כזה – קצת יותר מדי שאפתני ויומרני. אני גם יודע שבסוף הם מתעסקים עם כסף אז להאשים אותם בזה שהם מזלזלים באינטליגנציה של הצופים זה קצת לא הוגן ושהם בסך הכל עושים את העבודה שלהם. אני גם מבין שזה יחסי, ושאם מי שהיה מציג להם את הרעיון הזה היה, נניח, איזה יוסף סידר ולא חובבן כמוני שאפילו לא לומד תסריטאות באופן מקצועי, כנראה שהם היו מתייחסים לזה אחרת. ועדיין, שוב, אני רוצה להתעסק רק בתוכן.
התסריטאי מביניהם היה באופן טבעי היחיד שניסה לתת הצעות לשיפור, והביא שתי דרכים שלדעתו אפשר לקחת את רעיון הקפיצה הדיכוטומית הזאת, וכן ליצור חיבור רגשי מהותי ובולט יותר בין שתי העלילות.
1. לעשות שהחייל הפשוט הוא בנו (או בתו) של הרמטכ"ל, ואז הקשיים שהוא חווה כמובן בעלי מטען נוסף של האבא. רעיון גרוע לדעתי, בדיוק הדבר שהכי רציתי להימנע ממנו.
2. במקום קפיצה בין דמויות, קפיצה בין זמנים: במקום שתי דמויות, שהסדרה תעסוק אך ורק ברמטכ"ל, אבל באופן קבוע תקפוץ לעבר שלו, ובעצם יהיה אפשר לראות איך אפילו למארב הכי פושטי שהוא מנהל בלבנון בתור סמל מחלקה בשנות ה-90, יש הדים באיך הוא מתמודד עם הנחשים בקרייה והעופות הדורסים בממשלה ובכנסת.
הרעיון הראשון זוועתי אז אני פוסל אותו על הסף כבר ככה. אבל בשני… למרות שאני לא אוהב אותו, אני לא פוסל ישר. זה בר ביצוע ויכול להיות טוב, וזה גם בהחלט הרבה יותר ממוקד ופשוט, ויאפשר לי להרחיב אפילו יותר על דמות שאני ממש ממש אוהב, לתת לה 100% קשב. אבל… זה קצת הופך פשוט לסתם ביופיק (גם אם לא של דמות אמיתית), שזה יותר מחזיק סרט מאשר סדרה (או אפילו מיני סדרה), וקצת הורס את הפואנטה של סדרה שמנסה לספר את סיפורה של המערכת כולה, דרך הקצה העליון והקצה התחתון שלה. הרמטכ"ל בסדרה אמור להיות יחסית ממזר כזה, שקצת מוזר שהגיע לתפקיד שלו, ושתמיד הראה נטיות קצת אנטי ממסדיות תמיד – וזה יכול לעבוד בסדרה שעוסקת רק בו וקופצת ממנו העתידי לעצמו של העבר, רק שעם כל המוזרויות שלו, הוא עדיין בוחר בסוף לחתום כל פעם מחדש ולהמשיך בקריירה הצבאית. לדעתי פחות יש פה את הפאנץ' שמתקבל מהצגה של קצין כזה בכיר אל מול ילד בן 19 שתכלס עושה המון בחירות *שונות* ממנו. בסדרה שעוסקת בו ובחייל הפשוט במקביל, ההחלטה של אחד מקבלת יותר עומק כשאנחנו יודעים מה הייתה האלטרנטיבה וגם רואים אותה.
ועדיין – בניגוד לרעיון 1, זה עוד משהו שאני מוכן לדון.
אבל אני רוצה בכל זאת חוכמת המונים שוב. מה דעתכם על ההערות שקיבלתי, ומה יש לכם לומר על ההתלבטות בין הקונספט המקורי – שתי עלילות מקבילות על שני אנשים שונים – לבין ההצעה השנייה, של עיסוק באותו אדם רק עם מלא מלא פלאשבקים לעבד שלו. זכרו שזאת סדרה ולא סרט.
במחילה מכבודם של המומחים, הרעיון שלך הרבה יותר טוב מהשניים שלהם
כן, זה לא נעשה בעבר, אבל למה שזה לא יהיה טוב?
להפך, זה מקורי ומרענן ויכול מאוד לעזור לשים את הסדרה שלך ׳על המפה׳ בין כל יתר הסדרות האחרות שיוצאות.
מסכים שיש לך את הבעייה שאתה יוצר חדש ורעיונות כאלה בדרך כלל מתקבלים מיוצרים בעלי שם שכבר הוכיחו את עצמם ויכולים להעז להציע משהו חדש.
יש לך שתי אופציות אם ברצונך ליישם את הרעיון שלך:
1. ללכת עם זה עד הסוף ולא לקבל ״לא״ כתשובה. להתעקש ולהלחם על זה עד שתמצא חברת ההפקה שתסכים לקחת את הרעיון ולפתח אותו. עקשנות ונחישות יכולות להביא בסוף את הסדרה למסכי הטלויזיה גם עם כל המומחים חושבים שזו טעות.
2. להניח כרגע לסדרה הזאת. לאחסן את הסדרה במגירה ולהתחיל לעבוד על סדרה עם קונספט יותר ׳קל לעיכול׳ ואת הסדרה הזאת להשאיר לשלב בעתיד בו כבר תהיה ברמה שיקבלו את הרעיונות שלך גם אם הם נועזים. כמובן שפה זה תלוי ביכולת שלך להצליח בסדרות אחרות וליצור לעצמך שם, כך שהאופציה הזאת בעצם תלויה בכמה אתה מאמין בעצמך וביכולתך להצליח בעולם הטלויזיה.
שיהיה בהצלחה.
יכול להיות שפתרון הביניים שאלך עליו
הוא לכתוב רגע באופן מלא רק על הרמטכ"ל, להשלים במאה אחוז, משהו שכבר יהיה אפשר להגיש בפני עצמו, ואחר כך לחזור לחפ"ש ולראות האם אפשר לשלב אותו במוצר המוגמר.
יש לך גם הקלטה של השיחה?
מאוד כדאי לחזור לשיחות כאלו בהמשך, הרבה פעמים אנחנו לא שומעים ביקורת כפי שהיא, או שאנחנו נתפסים על משהו אחד ומפספסים הרבה מסביב.
שניה אצא מהסיפור הספציפי שאתה כותב אל העולם והמציאות, כי זה חשוב. יש לנו ביקום את האידאל, איזשהו רעיון נפלא ומהפכני שאנחנו מאוהבים בו ורוצים לקדם אותו וממש נדהמים אם אחרים לא רואים את הפלא הזה שיצרנו כמה שהוא אלא באופן אחר. ויש משהו מאוד פוגע כשתוקפים משהו כל כך אישי שלך, שאתה הגית, פיתחת והשקעת בו כל כך הרבה.
בתרגום של עבודה כזו לפרקטיקה, אתה צריך לקחת בחשבון הרבה דברים וקצת נראה לי שמהבחינה הזו המפגש שלך היה מאוד חשוב, גם אם לא הסכמת עם כל הביקורות.
יש הרבה שיקולים בעולם, ו"אף פעם לא עשו כזה" לא בהכרח אומר "מקורי ומלהיב", זה עלול גם להגיד:
1. יקר מידי להפקה, כי זה דורש שני סטים שונים לגמרי, שני סטים של שחקנים שונים וכו'. בטח ובטח בישראל, שבה באופן כללי יש עבודה על צמצום עלויות, והרי כל ראיון עם יוצר או שחקן ראשי שעבר כאן וגם בחו"ל, עובר דרך ההבדלים ואיך שבישראל מצלמים 20 שעות ביממה כדי למקסם את כל המשאבים. דברים שבהוליווד או בHBO לא קורים, כי יש להם את היכולת להשקיע יותר כסף ולהוציא מוצר גדול יותר.
2. לא מהודק מספיק. אתה מספר כאן שאתה מנסה לחבר שני סיפורים מקווי זמן שונים, שעוסקים בדמויות מאוד שונות- אחד בכיר ואחד זוטר- שמקבלים החלטות הפוכות אחד מהשני. אולי אתה חש את הקשר ואולי אצלך זה עובד, ואתה חייב לנסות לבדוק אם אולי לאחרים זה פחות מתחבר. והדבר היחיד שמחבר אותם זה צה"ל.
אני אתעכב שניה על משהו שהזכרת במקום אחר ש"הרעיון הזה אינטלקטואלי מדי"- הרבה פעמים זו דרך נחמדה יותר כדי להעיר שאין מספיק הידוק עלילתי. אז שים לב לסוגיה הזו.
רצית לדבר על זה עלילתית, אבל אני לא חושבת שאפשר להפריד. אני מכירה את השיקולים האלו מהעולם המקצועי שלי, אז זה קצת אחר אבל בסופו של דבר לא באמת, כי אני צריכה רעיונות שהם ברי ביצוע, מה שאומר שלא מספיק שהרעיון טוב אלא שלי יש את המשאבים, הידע, הנסיון והכסף לבצע, מה שאומר שאני צריכה לשכנע את מי שיכולים לתת לי כסף.
אז אני חושבת שאתה צריך לקבל איזושהי החלטה אם אתה כותב פרויקט נפלא שאולי תשלוף עוד 30 שנה כשיהיה לך הקרדיט המקצועי, או פרויקט נפלא שהוא תרגיל בכתיבה ובהמשך תתפתח ממנו לדברים ברי ביצוע, או שאתה שואף להשתלב מקצועית בתחום ומקווה לכתוב משהו שגם יכול להגיע לכדי ביצוע.
עוד הערה על העלילה, ביחוד אם אתה רוצה לנהל דיון על מערכת, שאני לא בטוחה שאנחנו בזמן ובמקום לנהל דיון פילוסופי קונספטואלי נחמד על המערכת הצבאית. לא משנה מאיזה צד פוליטי אתה בימינו, היתה פשלה עצומה לפני כמעט עשרה חודשים, עדיין בשלב זה כמעט אף אחד לא קיבל אחריות, עוד לא היתה ועדת חקירה, עוד אף קצין בכיר לא נחקר באזהרה, ואף אחד לא זכה לכתבי אישום (ויש הרבה מקום לכל הנ"ל) מה שאומר שנכון להיום, אני לא בטוחה כמה אנשים ירצו לשמוע סיפור נקי תאורטי פילוסופי על צה"ל, ואני לא בטוחה שבעוד שנה או חמש (ועדת חקירה ומשפטים בישראל לוקחים נצח) לאנשים תחזור הסבלנות. וגם את זה כדאי לזכור כשמשקיעים משאבים כרגע.
אני יכולה להבין מאיפה הוא הגיע עם הרעיון הראשון, אני פשוט מוצאת את זה מטרחן כי עשו את זה כבר, אבל יכולה להבין למה זה רעיון לא רע כי אפילו אם המסלולים שונים ואתה שומר על הקפיצות בזמנים, אתה כן שומר על קוהרנטיות וגם על חלק מהסט (למשל אפשר שהבית ישאר אותו בית ולהשמיש את אותו שחקן לעבר ולהווה).
נקודתית לרעיון השני, אני לא מסכימה איתך שזה מצמצם את הסיפור מסדרה לסרט, אלא שזה דורש התאמות.
(מקווה שלא יצאתי קשוחה מידי, עובר עלי יום מאוד לא טוב, דווקא לענות לך היה קצת אסקפיזם)
רק אוסיף בקטנה
התחלתי מהאם יש לך תעוד של הביקורת. אז אציין מהמנחה לדוקטורט למדתי איך לעבד ביקורת ברמה הטכנית בצורה יעילה מאוד.
בדרך כלל בעולם המחקרי מקבלים ביקורות כתובות (על הצעות מחקר, מאמרים וכו'), שמסכמות מה הקוראים הבינו שאנחנו רוצים לעשות, מה דעתם הכללית על הרעיון ואז קצת ביקורת יותר נקודתית ופרטנית. באופן כללי, כשהיינו מקבלים ביקורות כאלו, היינו מסמנים מיידית במרקר אחד את כל ההערות החיוביות, כולל מילים חיוביות וכו', ובמרקר אחר את כל מה ששלילי, ובצבע שלישי את כל ההצעות האופרטיביות (כלומר תיקונים שלא מגיעים בקטע טוב או רע, אלא רק הצעות לשיפור)
באופן הזה מאוד קל לעבור על האינפורמציה ולקבל החלטות יותר טובות לגבי ההמשך. גם יותר קל, למשל אם אתה מגיב להחלטה או מערער עליה, לגייס את כל המשוב החיובי (ממש לצטט אותו) כדי להדגיש כמה הרעיון שלך בעצם נהדר ונפלא. להזכיר שהם בעדך.
אם יש לך את הפידבק בפורמט כתוב או בר תמלול, הייתי עושה את זה. עשוי להיות מאוד מועיל.
מה שאני שומע
זה שאתה מעוניין לספר סיפור אפי. שזה באמת משהו שפחות רואים בישראל, אבל לא בדיוק דבר שלא נעשה מעולם. אם חושבים על זה, זה בדיוק מה שקורה בעונות המוקדמות של משחקי הכס למשל. יש שם המון עלילות נפרדות שהקשר שכל אחת מובלת על ידי דמות אחרת, עם קאסט נפרד של דמויות משנה שמקיפות אותה, והחיבורים בין קוי העלילה הם הרבה פעמים מאוד עקיפים. סיפורים מסויימים (כמו זה של דיאנריז) בקושי מוזכרים על ידי שאר הדמויות במשך עונות שלמות, והשלכות של בחירות בקו עלילה אחד יכלו להופיע בקו עלילה אחר רק הרבה פרקים אחרי ובאופן בלתי צפוי לחלוטין. היא אפילו חוקרת במידה מסויימת את ההשפעה של החלטות שמתקבלות בחצרות מלכים על מי שמסתובב בין פשוטי העם (ג'ון ואריה למשל).
עוף סטרימינג: פתאום קלטתי שנטפליקס ואמזון מוצפים קלאסיקות.
עשיתי סבב השלמות רציני בשבועות האחרונים.
נטפליקס:
החבר׳ה הטובים – לא עפתי אבל התמקדות בחיי היום-יום של הגנגסטרים היא ללא ספק משהו שלא נעשה ברמה הזאת בקולנוע.
קזינו – בעיני הרבה יותר סוחף מהחבר׳ה הטובים, עם קצב טוב יותר (למרות שהוא ארוך יותר).
עיניים עצומות לרווחה – כנראה שהסרט לא כזה מתוחכם כמו שהוא חושב שהוא ולא משתמש כמו שצריך בניקול קידמן שיש לה תפקיד יותר קטן ממה שציפיתי, אבל בחיי שהוא סוחף ועשוי מדהים.
פריים וידיאו:
היו זמנים באמריקה – גרסת הבמאי. סרט מצוין, אם כי הדמות של רוברט דה נירו חלאתית מהרגיל אפילו בסטנדרט של הסרטים האלה. מצד שני, זה מבוסס על אוטוביוגרפיה שהיתה אמורה לעשות דה רומנטיזציה לגנגסטרים מתקופת היובש, אז וואלה הצליח.
הסטים והתפאורה מהממים, ממש מלאכה שנשכחה.
בכללי, הליין אפ של הסתיו והאביב בנטפליקס מדהים, בעיקר בזכות הסדרות החדשות של מייק פלאנגן, ניקולאס וינדינג רפן וגיירמו דל טורו אבל לא רק. אחרי שלא השתמשתי במנוי מתחילת השנה, אני מוצא המון פנינים.
אזהרה בנוגע לקלאסיקות וסרטי אולפנים בכלל בנטפליקס:
תצפו בהם כמה שיותר מהר, כי הם יכולים להיעלם בלי התראה מוקדמת. "היו זמנים במערב" של ליאונה היה שם לאיזה שבועיים, כמדומני, לפני שהוא נעלם.
כן, היו מלא סרטים ששמתי עליהם עין לצפייה חוזרת שפשוט עזבו לפני שצפיתי בהם.
(ל"ת)
לא ממש ״בלי התראה מוקדמת״
אם תכנס לתוכן שעומד לרדת בקרוב, יהיה כתוב לך שם משהו בסגנון של ״זמין לצפייה עד…״, כך שאפשר לדעת מראש מתי התוכן יורד.
נכון, לצערי, אין מקום בו אפשר לראות את כל התכנים שעומדים לרדת בקרוב, והמשמעות היא שצריך מעת לעת להכנס לתכנים המעניינים כדי לבדוק אם הם הולכים לרדת בקרוב, אבל זה עדיין עדיף ממצב בו היו מורידים בלי שום התראה כלל.