 |
||
| 'הטייס', 'דרכים צדדיות', 'מיליון דולר בייבי', 'למצוא את ארץ לעולם-לא' ו'ריי' – אלה הם המועמדים לאוסקר. כצפוי. |
25.01.2005
|
|
יומית
'הטייס', 'דרכים צדדיות', 'מיליון דולר בייבי', 'למצוא את ארץ לעולם-לא' ו'ריי' –
אלה הם המועמדים לאוסקר. כצפוי.
'הטייס', 'דרכים צדדיות', 'מיליון דולר בייבי', 'למצוא את ארץ לעולם-לא' ו'ריי' –אלה הם המועמדים לאוסקר. כצפוי.
מה, אני הראשון שצריך להגיב על זה?
נו, נלך על קטגוריית האנימציה. זה נהיה מנהג קבוע שם, באקדמיה, לשים זאב רווח בקטגוריה הזאת כל שנה? מה עושה שם "תפוס ת'כריש"?
מעבר לזה, באופן מפתיע למדי, הקצר של פיקסאר לא קיבל מועמדות השנה (אבל זה די מוצדק, האמת – הוא פשוט לא היה מספיק מוצלח). קיוויתי גם לראות בקטגוריה הזאת את "רקס סטיל" – זה לא סרט שממש מגיע לו פרס, אבל מועמדות לפחות כן הגיעה לו, לטעמי.
וכרגע שמתי לב לעוד משהו.
בקטגוריית האפקטים.
סקיי קפטן.
איננו.
שישרפו בגהינום כל חברי האקדמיה, אמן.
למרות שאני מאוד אוהב את הסרט,
אני לא יודע אם באמת הגיע לו לקבל מועמדות. הפעלולים בו לא באמת היו פורצי דרך או משהו. מה שמפריע לי זה הנוכחות של 'אני, רובוט' – חלק גדול מהפעלולים בו היו מחורבנים.
היו פעלולים פורצי-דרך ב-''ספיידרמן 2''?
ב-"הארי פוטר"?
ב-"אני רובוט" (שאגב ראיתי לא מזמן, וההתרשמות שלי לא כזאת-שלילית כמו שאפשר היה לצפות, אבל דיון יהיה בביקורת הרלבנטית)?
מה היה פורץ דרך בפעלולים של הסרטים האלה?
ב-"סקיי קפטן" הקימו לך עולמות שלמים על המסך, על ידי שימוש במחשב נטו. עולמות שנראו מדהים.
זה עוד לא נעשה. לא באותו קנה-מידה.
אני לא מתחייב על ''פורצי דרך''
אבל הפעלולים ב'ספיידרמן 2' ו'הארי פוטר' היו נהדרים. הם מועמדים לגמרי בצדק. יכול בהחלט להיות שאני טועה, אבל נדמה לי שמבחינת איכות (לא כמות) הפעלולים, 'סקיי קפטן' לא מגיע לרמה שלהם.
ומה עם ''היום שאחרי מחר''?
לא פורץ דרך, וסרט די מטופש, אבל עדיין האפקטים הכי טובים שראיתי השנה.
הסרט לא צריך להיות פורץ-דרך. האפקטים כן.
האפקטים ב-"היום שאחרי מחר" הם פורצי דרך? (שאלה לא-רטורית. לא ראיתי).
כשכתבתי ''לא פורץ דרך''
התכוונתי לאפקטים. לומר על הסרט שהוא "לא פורץ דרך" זה אנדרסטייטמנט שאפילו באטלר בריטי יבשושי לא יכול היה לעמוד בו.
האפקטים צריכים להיות פורצי דרך? לא יודע. אפשר לומר שמבחינה קונספטואלית האפקטים של "סקי קפטן" היו פורצי דרך. בשורה התחתונה אלו של "היום שאחרי מחר" היו יותר טובים ויותר ראויים לפרסים על מצוינות.
כמו ב''סערה המושלמת'', רק גדול יותר.
נכון! נכון!
המעבר הושלם!
לפני 13 שנים 1992 – היפה והחייה סרט האנימציה הראשון ששילב הנפשה ממוחשבת (האולם בסצנת הריקוד) היה מועמד לסרט הטוב ביותר. השנה, כל הסרטים שמועמדים לאנימציה הטובה ביותר הם באנימציה ממוחשבת.
אר
גם ב-2001, השנה הראשונה שבה חולק הפרס לסרט האנימציה הארוך הטוב ביותר, כל המועמדים היו סרטי אנימציה ממוחשבת.
Boundin' היה מועמד שנה שעברה.
ואם אני כבר כאן, אני רוצה לזרוק "ווייפי!" לחלל האוויר בעקבות ניחוש האוסקר המוצלח הראשון שלי ('תפוס ת' מועמד). תמיד חשבתי שזה נדו.. נדוש ש -תסלחו לי, סניף סניף- נדוש להגיד שסבתא של ג'ימי פוקס צופה בי מלמעלה, אבל עכשיו… עכשיו אני מרגיש שזה נכון. מוה!
קייט בלאנשט מול נטלי פורטמן?!
אין להם לב?!
ואתמול הוכרזו גם
המועמדים ל"ראזי", זו השנה ה-25 של הטקס כך שיש גם קטגורייה מיוחדת: Special Worst of Our First 25 Years Awards
http://www.razzies.com/asp/directory/25thNoms.htm
המועמדויות שקיבלו שם כוכבי ''פרנהייט 911'' על תפקידיהם
בעולם האמיתי משעשעות למדי.
אני שמח לראות שהשגיו של 'סופר בייביס 2'
לא נעלמו מעיני האקדמיה.
הפטל שולט!
לא פטל אדום
אלא פטל זהב
לכל סרט מחורבן
שהשאיר אותי מאוכזב!
(לאזזל, רק עוד שורה וכבר היה חמשיר…)
רכבת ההפתעות:
שחקן: קלינט איסטווד מועמד, פול ג'יאמטי לא. מתי יזכה כבר להכרה?
שחקן משנה: ג'יימי פוקס על "הנוסע". לא הפתעה, אני פשוט סקרן לגבי ההגדרה של שחקן משנה. אם שחקן מופיע בסרט יותר מכל אדם אחר ומשמש חלק מרכזי בעלילה לכל אורכה, זה לא הופך אותו לשחקן ראשי?
בימוי: מייק לי כל הזמן הסתובב לכולם בין הרגליים עם "ורה דרייק" ואף אחד לא חשב עליו כמועמד רציני? וואו.
סרט זר: מחול הפגיונות לא מועמד. סרט דובר זולו מדרום אפריקה, דווקא כן.
אנימציה: תפוס ת'כריש ניצח את רכבת לקוטב בתחרות על המשבצת השלישית. דרימוורקס צפויים להפסד כפול מול משפחת סופר-על.
עיצוב תפאורה: למרות שכנראה ממש הגיע לו, הטרמינל לא מועמד. חבל, זה חתיכת השג לבנות טרמינל שלם בשביל סרט אחד.
תלבושות: טרויה. מתברר שהשנה דווקא יש גיוון אמיתי במועמדויות הטכניות.
פסקול: בהעדר הטייס וריי, התחרות הייתה פתוחה ממילא. עדיין, המועמדות של הכפר מפתיעה.
שיר: לא שאי פעם חשבתי שיש לקטגוריה הזו מקום בטקס פרסי קולנוע, אבל שני השירים של מיק ג'אגר ודייב סטיוארט מתוך אלפי לא מועמדים. כבר אין כבוד לאגדות?
אפקטים: אולי האכזבה הכי גדולה מבחינתי, סקיי קפטן* לא מועמד (אוי, נורא). מצד שני, התחרות פתוחה לחלוטין עכשיו (הא הא!).
סה"כ מועמדויות:
הטייס – 11
למצוא את ארץ לעולם לא – 7
מיליון דולר בייבי – 7
ריי – 6
דרכים צדדיות – 5
*טוב, כדי לא להישמע צבוע לחלוטין: גם בפינגווין הזהב הוא לא היה מועמד על האפקטים. הנימוק שלי היה שטכניקת המסך הירוק בו עדיין בולטת מדי לעין.
שחקן משנה
זה בדיוק מה שקרה עם איתן הוק ו'יום אימונים מסוכן', שאף אדם שפוי לא יגדיר את תפקידו שם כתפקיד משנה. בכלל, המועמדות הזו של ג'יימי פוקס מיותרת. הוא הרי יזכה על 'ריי', הוא הרי בחיים לא יזכה על 'הנוסע', אז בשביל מה הוא היה צריך את המועמדות הנוספת? הוא סתם תופס מקום של שחקן אחר שאולי היה צריך יותר את ההכרה.
רשימת המועמדים המלאה, בעברית
עלתה זה עתה לאתר.
http://www.fisheye.co.il/static/nominations2005.html
ועכשיו במבזק גלי צה''ל
השחקנית הישראלית נטלי פורטמן מועמדת לאוסקר על משחקה ב…
למה הפסקת?
"…ב'קרוב ביותר'."
נטלי פורטמן
ודרך אגב, גם התפקיד שלה הרבה יותר ראשי ממשני
טוב, אפשר באופן שפוי להגדיר אותו כמשני
בניגוד לג'יימי פוקס ב'ריי', למשל.
הנוסע
כן.
יצאתי להפסקה
האמירה על הישראליות שלה מאד שיעשע אותי.
טוב שלא אמרו "הסטודנטית הישראלית……"
האקדמיה מאכזבת...
לא יודע מה אתכם אבל אותי האקדמיה מאכזבת כל פעם מחדש…
הדברים שהכי עיצבנו אותי השנה זה קודם כל הסרט "ריי". כןף לג'יימי פוקס מגיעה מועמדות ןאןלי גם הפסקול היה צריך לקבל מועמדות אבל סרט השנה ובימוי? ממש לא! הבימוי היה משעמם בצורה פטתית!
ובקטגורית הסרטים הזרים, איפה דרום אמריקה באופנוע? איפה מחול הפיגיונות? ומה במקום? סתם סרט גרוע מדרום אפריקה?
בהההה…
ואני ממש בטוח
שאתה ראית את הסרט ההוא מדרום אפריקה ואתה יכול לשפוט שהוא פחות טוב מהמועמדים האחרים.
ואני ממש בטוח
לא, לא ראיתי אותו אבל מה כבר יכול לעשות במאי שעשה את "דרקולה 3000"?
http://www.imdb.com/title/tt0367677/
ואני ממש בטוח
מה כבר יכול לעשות במאי שעשה את Evil Dead?
מה כבר יכול לעשות במאי שעשה את Bad Taste?
הו לא!
זה אומר שבעוד עשר שנים נאמר בציניות "מה כבר יכול לעשות במאי שעשה את הנוסע השמיני נגד הטורף?"?!
לא הסכמו כבר שרזידנט איוול היה סרט מגניב?
מיקה - שמת לב מה קרה כאן בזמן שהיינו עסוקות?!
עוד אחד נפל קורבן לסלנג העברי.
ואני ממש בטוח
אבל פיטר ג'קסון באמת במאי די גרוע… :)
אני דווקא לא כל כך מאוכזב
חוץ מהעדרו של פול ג'יאמטי, אין לי ממש תלונות ואני שמח שיש לי לא מעט טעויות בניחושים. את זה ש"ריי" הוא מועמד חזק בדרך לאוסקר, ידעו כבר מזמן. הוא נפסל מלהתמודד בקטגורית הפסקול מכיוון שאינו מספיק מקורי.
בקטגורית הסרט הזר, ראית את Yesterday שאתה טוען שהוא גרוע? מחול הפגיונות סרט נהדר בעיני, אבל יש לו נציגות יפה בקטגורית הצילום. חוץ מזה, הסרט הזר זו באמת לא קטגוריה חשובה כל כך. דרום אמריקה באופנוע נפסל כבר לפני כמה חודשים מכיוון שלא נשלח בידי מדינה מסוימת כנציג לתחרות (כנ"ל מריה הלבנה ושנים של אירוסין). אישית, אני חושב שהמועמדות על תסריט מעובד מראה שבאקדמיה דווקא מעריכים אותו.
מוווו…
הם
פשוט קקות האקדמיה הזו… איפה "קיל ביל"? איפה אומה?…. טוב לפחות ג'וני דפ וקייט בלנשט מועמדים אז אני שמח
ממש לא מגיע לקייט בלנשט, אגב
אני מאוד מחבב אותה, כמו כולם, וההופעה שלה ב'הטייס' משעשעת, אבל מאוד לא ריאליסטית.
בעצם
זה לא ממש נחשב…. דיי יש לי קראש על קייט בלאנשט בערך מאז "אליזבת", בכל מיקרה מה זאת אומרת לא ריאליסטי? ביוגרפיות לא חייבות להיות מבוססות לחלוטין על המציאות… והיא משחקת שם כוכבת קולנוע, כמה ריאליסטי ניתן להיות?
בגלל שהיא משחקת כוכבת קולנוע
(קתרין הפבורן) שיש לה צורת התנהגות ודיבור אופייניות שמוכרות עד היום, יותר קל לזהות אם החיקוי שלה לא מוצלח. אבל לא לזה התכוונתי. העניין הוא שההופעה שלה נראית כמו חיקוי (מוצלח, אני חושב) של קתרין הפבורן בתכנית כמו 'ארץ נהדרת', לא כמו בנאדם אמיתי.
ללאונרדו היה יותר קל – אין הרבה אנשים היום שיכולים להגיד "אבל הווארד יוז בכלל לא דיבר ככה".
אני דווקא
מאוד התרשמתי מהחיקוי המאוד מוצלח שבלאנשט עשתה לקתרין הפבורן. היא תפסה את הדיבור ואת ההתנהגות שלה בצורה מושלמת, לדעתי. אבל אתה צודק בכך שזה באמת נראה כמו חיקוי יותר מאישיות אמיתית. היא מאוד בלטה בהתנהגות שלה בין שאר השחקנים מה שנתן להתנהגות שלה מימד מאוד לא טבעי. הדמות לא היתה מושלמת. מצד שני, אני לא מצליחה להצביע על הבעיה המדוייקת…
על סמך נסיון העבר
("עוד מועמדת היא מרשה גיי הארדן על 'פולוק'. מישהו מכיר?"), הרגע הענקת לה את הפרס
.
אמרתי שלא מגיע לה,
לא אמרתי שאין לה סיכוי.
הם
נכון! מה הבעיה שלהם עם קיל ביל?!
למה אף אחד לא רוצה להכיר בסרט הזה כאחד הסרטים הטובים של השנה ובהופעה של אומה כאחת ההופעות הטובות של השנה?!
כי הוא לא
ולא שהראשון היה מוצלח בעיני, אבל שם באמת הגיעה לאומה מועמדות, כי היא עשתה סצינות באמת קשות ומסובכות.
אבל מה היה כל כך מרשים מבחינת משחק בהופעה של בחלק 2?
כי הוא לא
דווקא בחלק השני היא הפגינה יותר, נו, איך קוראים לזה, הדבר הזה ששחקנים מעמידים פנים שיש להם, רגש.
בחלק הראשון היא בעיקר מנופפת בחרב (ואומרת "וויגל יור ביג טואו"). זה יפה, אבל לא ניתן לברוס לי פרס על משחק כי הוא הולך מכות אחלה.
דווקא התרשמתי מהרגש בסצינת הבוהן
זה היה בעיני הרבה יותר מסתם להגיד. ואיך שהיא זחלה למכונית והכל?
הזכיר לי את ג'וד לאו בגטאקה.
בכל מקרה, החלק הראשון שעמם אותי למדי, אבל יכולתי להבין למה מי שאוהב את הסגנון יהנה.
החלק השני שעמם אותי למוות, ושכדיוויד קארדין אמר שהוא עשה שייקספיר וזה שווה ערך – כמעט חטפתי שבץ.
עניין של טעם אני מניחה.
אני יודעת שאני בעמדת מיעוט בקטע הזה, אבל קיל ביל של טרנטינו שבר לי את הלב.
עד לסרט הזה הערצתי את האדמה עליה הוא דרך. אחריו, הבנתי שגם לו, כמו לכל גאון אחר, עלה בסוף השתן לראש.
קשה לי להישאר קרת רוח
למול השתפכויות כמו שקיל ביל הביא אתו.
אנשים פשוט נראים סוגדים לטרנטינו *בזכות* הסרט הזה, וזה בעיני מעליב.
ספרות זולה, זה אבן דרך בעולם הקולנוע. בעיני הוא מקביל את טרנטינו לאורסון וולס, אבל באמת מה אני יודעת על קולנוע?
גם כלבי אשמורת נהדר ופורץ דרך, אם כי פחות מספרות זולה, מפני שהוא היה הניסיון, וספרות זולה הלך עם הרעיון הזה עד הסוף.
לחשוב שהוא יכול לעשות -מבחינתי האישית – זבל כמו קיל ביל, ושאנשים ישתפכו על זה, ויתחילו להגיד שהוא גאון כי הוא עשה סרט שהוא סגידה לקולנוע, כי יש בו כל מה שקולנוע צריך בלי הבולשיט של עלילה ודיאלוגים?
אוח, מוציא אותי מדעתי.
אבל כזו אני.
לא יכולה לראות שקושרים כתרים איפה שהם לא מגיעים.
קשה לי להישאר קרת רוח
(אזהרה: הודעה זו כולה היא אמירת המובן מאליו)
לדעתי האישית, לשפוט סרטים בגלל הפופולריות והסגידה להם זה לא טוב. זה יוצר אנטגוניזם לסרטים שעוד לא ראית, או לחילופין, ציפייה מופרזת; זה גורם לך להתלהב יותר מדי מסרט נחמד שראית רק כי כולם מתלהבים ממנו, או לחילופין (וזה המקרה שלך) להתייחס בחומרה רבה מדי לסרט נחמד, רק כי כולם מתלהבים ממנו כאילו הוא יצירת מופת.
חבל. כן, אני יודע שלא קל להתעלם מזה, בעצמי עשיתי את זה לא אחת.
אתה *כל כך* צודק
אבל זה נורא קשה ליישום.
הרבה יותר קשה מלהפסיק להתווכח למשל.
מצד שני, באתי לקיל ביל בלי מדי ציפיות, ונורא רציתי כן לאהוב אותו, אבל ממש שיעמם לי. היה וואחד מדד גחליליות בחדר.
ולמשל למיליון דולר בייבי באתי עם כל כוונה לתעב, ויצאתי מרוגשת עד דמעות (ומשותקת מפחד, אבל זה כבר לא קשור באופן ישיר לסרט).
נו, גם 'פרנהייט 11/9' הוא אבן דרך קולנועית.
וגם הוא קקה סרט.
כשאתה אומר ''וגם הוא''
אתה מתכוון שספרות זולה קקה סרט?
כי וואו.
קשה לי עם הקביעה הזו, ואני אשמח לקבל נימוקים.
כשאתה אומר ''וגם הוא''
הדיאולוגים התיישבנו. וגם פעם לא היה ברור מה מתוחכם בהם.
התיישנו?
ייתכן.
אבל כל הרעיון של חלוקת הסיפורים, וגם העובדה שהוא מטשטש לחלוטין את המוות של וינס בזה שהסיפור החותם של הסרט הוא אחורה בזמן, כשוינס עוד חי, נפלא בעיני.
חוץ מזה, בעיני הם עוד נפלאים.
ואני לא יכולה אף פעם להזמין מילקשייק מבלי להיזכר בנאום הפייב-דולר-שייק.
קיל ביל (1+2) הם סרטים מצויינים
שניים מהאהובים עלי. אומה תורמן היא אחת השחקניות האהובות עלי, אבל אני ממש לא חושבת שמגיע לה אוסקר עליו. הדמות היתה מעולה ומגניבה בטירוף, אבל כל מה שאומה היתה צריכה לעשות זה לדבר ממש לאט, ללבוש חליפה צהובה ופשוט להיראות כמו אומה תורמן (לא צריך יותר מזה בחיים). היא לא הפגינה יכולות משחק מרשימות ויוצאת מן הכלל.
אגב – את מי אתם אוהבים יותר: אומה או נטלי?
המלה ''מגניב'' עושה לי חררה.
ויש לי אנטי אוטומטי כמעט בכל מקום בו היא מופיעה.
היא גם נורא פתטית בעיני.
אבל בלי שומקשר, אני דווקא *כן* חושבת שסצינת הבוהן היתה סצינה של משחק משובח, ושמה שאומה עשתה בקיל ביל 1, מפגין המון השקעה.
ולא פייר להשוות לברוס לי, כי הוא היה אמן מכות ששיחק, לא שחקן, אז זה לא אותו דבר.
כן, כשדוגמנית ממוצעת שהפכה לשחקנית מוערכת מצליחה להפגין מכות ברמה ברוס לי-אית, אני חושבת שזה נתון להערכה.
המלה ''מגניב'' עושה לי חררה.
האמת היא, שה"קולנ'ס" ב'קיל ביל' הוא באמת טיפה פתטי לפעמים, אז יכול להיות שזו דווקא כן המילה המתאימה…
אבל לטובתך – אני אנסה להפסיק להשתמש בה, בתנאי שתמצאי לי תחליף הולם (שאני מבטיחה שאני אשמח לאמץ).
אני *מאוד* אשמח לקבל פרטים בנושא
כי גם לי היא לפעמים מתפלקת, בהיעדר מלה טובה יותר.
איך "שווה" בעיניך?
לא. זה לא מכסה הכל.
אולי צריך פשוט להגיד משהו כמו all the fonz על משקל all the rage?
אבל אז זה לא בעברית, ואני לא בטוחה שאייתתי נכון את הפונז.
הממ…
בואי נראה… מה *כן* היה מגניב, לפני ש"מגניב" הפך לנחלת הכלל?
אולי "מלך"?
"יצא מלך" במקום "היה מגניב".
מג***
הדרך הטובה ביותר להיגמל ממילה היא להגביר את המודעות שלך למספר הפעמים שאת אומרת אותה. דרך עוד יותר טובה היא לקשר חוויה שלילית עם המילה, ככה שתרצי להימנע ממנה כמה שיותר (כן, קצת 'תפוז מכני', אבל עובד):
אני פשוט ביקשתי מכל האנשים שאני מכירה להפליק לי באופן חופשי ורנדומלי בכל פעם שהמילה הזו מצליחה להימלט מבין שפתי. תוך שבוע כבר לא העזתי להגיד אותה יותר.
בקשר לתחליפים… הכל נשמע כל כך -לא- מג***.
ל"שווה" יש את אותה הקונוטציה של מג***, לדעתי (אבל בניגוד אליה, "שווה" אף פעם לא יצא מבין שפתי. או ידי.)
ו"מלך" נשמע קצת יותר מדי מוגזם ואובר-מתלהב.
התחליף עם הfonz דווקא נשמע טוב, אבל לא נראה לי שהשימוש בו יהיה בצורה כל כך טבעית…
אח.. החיים קשים.
גזעי לא?
לרגע כמעט חשתי התרוממות רוח
אבל זה כל כך סמדר שיר, ונס ליחו.
נשארנו עם הפונז עם כך.
איך "וואחד פונז"?
דומני שהנסיון למצוא בכוח מילה ייחודית
למשהו שהביטוי שרוצים להחליף הוא בסדר גמור בשבילו,
מזמן נס ליחו.
מה עם ''מזניב''?
ואומה בהחלט ראויה להערכה על המכות שהיא מחטיפה בסרט (כמה מהפעלולים היא עשתה בעצמה, אגב?) אבל ההערכה הזו צריכה לבוא בתור "פרס אמנויות הלחימה" או דבר מה דומה, לא פרס למשחק.
כן, נו. אתה צודק.
על אומה.
מזניב זה נורא מעריב לנוער שנות ה90.
זה עוד יותר חררה, נראה לי.
מגניב זה מגניב זה מגניב
והוא תמיד יהיה מגניב. מקסמום, מגנוב.
ראיתי אתמול את מליון דולר
בייבי,אתם ממש חייבים.
סרט נוגע ללב,מקסים,משחק יוצא מן הכלל של קלינט איסטווד,מורגן פרימן והילארי סוואנק.
ועוד מילה על האנימציה-גם את שארק טייל ראיתי והיה מגניב ביותר.
לא שהעלילה מעמיקה,אבל הצחוקים רצים,האנימציה מופלאה והדיבובים ממש שובי לב.
גם מומלצ,למי שלא מתביישת לראות סרטים שאולי(כתבתי אולי)מיועדים לקטנים.
ראיתי אתמול את מליון דולר
בתור אחד שיודע להעריך אנימציה ממוחשבת ואת הרמה אליה ניתן להגיע היום, אני חייב לציין שהאנימציה בSHARK נראית לא מלוטשת וקצת פרימיטיבית – בהשוואה, ואיך לא, לFINDING NEMO.
תסתכלו מקרוב, לא צריך להתאמץ יותר מדי, כדי לראות את העיוות והקימור הצורם של כל תנועות הדגים וגם את הטקסטורות הפשוטות.
ההומור בסרט עצמו די נדוש ולעוס, למרות שלסרט פוטנציאל עלילתי לא ממומש. הכרישים המאפיונרים למשל, מפחידים בערך כמו אלו מANALYZE THIS או THAT.(אולי בגלל DE NIRO?)
עושה רושם שDREAMWORKS יצאו לידי חובה, עוד V ברשימת ה"גם אנחנו עשינו את זה, פיקסאר…"
נו כצפוי,
לא נתנו לאומה מועמדות למרות התפקיד המדהים שהיא עשתה :-(
מה שכן, טוב שג'וני קיבל מועמדות, כנ"ל על קייט וינסלט שהיתה פשוט מצוינת ב"שמש נצחית". גם שמחתי לראות שג'ים קרי, לעומת זאת, לא קיבל מועמדות על "שמש", כי לא ממש הבנתי למה אנשים מתפעלים מהמשחק שלו שם, הוא לא היה משהו בכלל, לדעתי.
לפני השקיעה
מישהו יודע למה זה נחשב לתסריט מעובד? אני חשבתי שהבמאי והשחקנים כתבו את התסריט ללא כל מקור קודם
היתכן שסקורסזה יקבל סופסוף אוסקר ?
הבמאי הגדול נמצא כידוע הרבה אחרי ימיו הגדולים. היתכן שהטייס הוא סרט כה טוב, שיחזיר את הצבע ללחייו ויתן לו רספקט רשמי בדמות פסל האוסקר ?
מצד אחד, קלינט איסטווד היקר קטף את גלובוס הזהב.
מצד שני, תחושת הבטן המוקדמת שלי אומרת שהאקדמיה לא תרצה לאכזב את סקורסזה גם הפעם.
ההימור שלי – סקורסזה לוקח (ולא לזלזל – הימרתי גם על רומן פולנסקי בשעתו, למרות שאף אחד לא שם את הז'יטונים עליו…)
סקורסזה אמור להיות הימור בטוח ב-99 אחוז
לא משנה עד כמה הטייס טוב, מספיק שהוא מועמד. לפני שנתיים, רבים חשבו שסקורסזה יקבל את הפרס על כנופיות ניו יורק, כפיצוי על התעלמויות העבר. הוא אמנם זכה בגלובוס הזהב, אבל באקדמיה הפגינו סבלנות והחליטו לחכות לראות מה יהיה עם הסרט הבא.
סקורסזה סקורסזה
הנה המקום לוידוי – אני פשוט לא אוהב את הדברים המוקדמים שהבחור עשה. לא את רחובות זועמים (אני בטח מתבלבל בשם, אני מתכוון לסרט מאמצע שנות השבעים עם דהנירו וקייטל). לא נהג מונית (עוד דה נירו וקייטל), בטח שלא השור הזועם (דהנירו, הפעם בלי קייטל). גם לחבר'ה הטובים (שנות התשעים, אבל דה נירו) רחוק מאד מלהיות גדול.
ואז גיליתי, שאני גם לא אוהב את הדברים המאוחרים שהוא עשה – לא את שגעון של לילה, ולא את החבר'ה הטובים, וגם לא את עידן התמימות. ואפילו לא את לגעת במוות.
לא, פשוט לא.
ואז, סוף סוף באה נקודת אור. אחרי פסגת הפחד הסביר ויותר מכך, בא סרט שלדעתי הוא מופתי לכל הפחות, ואחד מהסרטים הטובים של השנים האחרונות – כנופיות ניו יורק, וכך גם אני הצטרפתי ללהקת חובבי סקורסזה. ומכל הסיבות, שאף אחד אחר לא ראה.
זה היה צפוי
עכשיו שאני חייב להסכים עם דן ברזל, עם מי נותר לי לא להסכים אלא איתך?
"נהג מונית" ו"השור הזועם" הם סרטים נהדרים, למרות שאת השני ראיתי רק פעם אחת ודי מזמן – דה-נירו בהופעות בונות-קריירה, בסרטים שפשוט נוטפים אלימות עצורה ומבהילה.
את "כנופיות ניו-יורק", לעומת זאת, לא סבלתי. הסרט מתחיל נהדר, בסצינה מתוזמרת, מתוזמנת, מצולמת ומעוצבת למופת, ואחרי זה הולך כל-כך לאיבוד שזה פשוט עצוב. הסרט נהיה מקושקש, לא ברור, שבלוני, בעל דמויות קלישאתיות לחלוטין וסוף שהוא אחד הנוראים שראיתי אי-פעם, ומופיע (בדקתי, בחיי) תחת ההגדרה של "אנטי-קלימקס" בחצי מהמילונים בפלנטה.
את השור הזועם
ראיתי ממש לא כל כך ממזמן, מודע מאד לחשיבותו. מה שאני ראיתי זאת פשוט ביוגרפיה משעממת. אחרי הכל – מה ראינו שם? כרוניקה של נפילה ידועה מראש, ותו לא. לא משהו שלא הופיע בהרבה סרטים (היי, לא משהו שלא הופיע באבן הבוחן של כל סרטי הוליווד – הסנדק). כמו שרד פיש תמיד טוען ביוגרפיות זה רע. ביוגרפיות בלי בחירות אומנותיות מיוחדות (למשל, בוב דילן, הוא אחד מהגורמים לכך שהוריקן, עוד סרט על מתאגרף הוא סרט נהדר), ללא תפניות עלילה מיוחדות, ללא הברקת בימוי. למעשה, ללא כלום חוץ מאשר משחק טוב מאד של רוברט דה נירו (שלעולם, לעולם לא יהיה טוב כמו שני הנפילים האחרים של הדור – אל פאצ'ינו ודאסטין הופמן).
הסרט מחוויר במיוחד, כשמשווים אותו לדה נירו מיתולוגי אחר מאותה תקופה – צייד הצבאים. שהוא אמנם סרט בעייתי, אבל עם מספיק התמקדות רעיונית בפן אחד או רעיון, כשהוא עשוי בכזו ליריות.
הדה נירו האחר של סקורסזה מהתקופה בעייתי לא פחות. כמו את השור הזועם גם את נהג מונית חיפשתי וחיפשתי עד שבסוף מצאתי. הנחתי את הקלטת במכשיר הוידאו, ומשם לא הפסקתי לפהק. בניגוד לשור הזועם, "נהג מונית" הוא סרט פחות נדוש, אבל הוא מטפל בגסות רבה מאד בכל דבר עליו הוא מדבר. הכל כבד, לא ממוקד (שוב, הסוף של "צייד הצבאים" כמבחן נגדי), ולפעמים גם נראה כאילו הוא מנסה להיות מגניב או בוטה בכוח.
אם אני רוצה להשוות את סקורסזה המוקדם למישהו, זה יהיה לגיבור ניו יורק השני – ספייק לי, שגם הוא מאד לא עדין בדרך טווית הסיפור או הרעיון שלו. אין מיקוד, רגעי השיא נראים לפעמים מנותקים משאר הסרט, וגם חסרה הזדהות.
את כנופיות ניו יורק מאד אהבתי, ויתכן שהסיבה היא שאני אוהב פאתוס. אם סקורסזה הוא במאי גס (as in לא עדין), ואם סקורסזה מודע לכך שהוא במאי גס. הרי שהאפשרות היחידה להתמודד עם גסות וחוסר מיקוד, (מלבד להתעדן כמובן, אבל כשהוא ניסה את זה, זה לא ממש הלך) היא לגרום לסרט להתאים לסגנון שלך. במקום סיפור מינורי, שמצריך סיגנון עדין, הוא עבר לסיפור קנוני ומלא פאתוס, שיכול לחיות עם הסגנון הגס.
בסרט הזה, גם ראיתי ירידה נפלאה לפרטים, ובסצינות מסוימות גם התמקדות (אני לא חושב שאני יכול לשכוח את 2 הדקות באמצע הסרט, שבהם סקורסזה מעביר מצלמה בין הגעתם של מהגרים לגיוס שלהם, ל – אאל"ט הודעת הפטירה שלהם). לסרט יש גם סוג של קלוז'ור רגשי, כאשר קלוז'ור – או סגירת מעגל, זה בדיוק מה שהיה חסר לסקורסזה המוקדם. במילים אחרות, סקורסזה תפס את המיקוד, במקום (כפי שקרה בסרטים המוקדמים שלו) להתפזר לכל הכיוונים.
שני סנטים לא פופולריים.
את השור הזועם
אפשר לטעון הרבה דברים נגד השור הזועם , ככלות הכל זהו סרט די שנוי במחלוקת (כמו רוב יצירות המופת)
אבל להגיד שמוצגת בו כרוניקה של נפילה ידועה מראש ותו לא זה בגדר הגזמה פראית . מומחים לדבר (שאני לא נמנה עמהם) מרבים לטעון שהסרט הוא חדשני ופורץ גבולות בתחום הצילום בכלל וההנצחה של ספורט האיגרוף בקולנוע בפרט, מכיוון שאני עצמי מאד מתקשה לזהות חדשנות טכנית אני סומך על דבריהם של המומחים בעניין , ואני בהחלט לא אשתמש בזה כטיעון המגן על הסרט . מה שאני כן יכול להגיד בשבח הסרט קשור בעיקרו לפן התסריטאי
ובחלקו אף למלאכת הבימוי.
הסרט, הוא כמובן בעל יומרות הרבה יותר מרחיקות לכת מאלו של ביוגרפיה קולנועית טיפוסית , ג'ייק למוטה הוא אדם מרתק ועל ידי התמקדות בו נחשף בפנינו המרכז העצבי של הטיפוסים האמוציונליים גרידא, כאלו שמאחורי כמעט כל פעולה שהם עושים אין למצוא זכר לאיזו מחשבה הגיונית או מעשיות כלשהי , הוא אדם שנהיה עיוור מזעם כל בוקר מחדש , הוא שטוף תאוות יצרים ובעיקר קנאה. הוא מולך על ידי אותם יצרים שוב ושוב והם מכרסמים ומחריבים כל חלקה טובה בחייו האישיים ( מערכות יחסים או אפילו קריירה). זהו תהליך שאין לו שום שליטה עליו , הוא עבד מוחלט ובעצם חי חיים מלאי סבל .
סקורסזה בהחלט עוזר בהמחשה של התהליך ההרסני על ידי זה שהוא יצר סרט סובייקטיבי לחלוטין , הוא הופך את מלאכת ההזדהות עם למוטה לקלה מאד עבור הצופה ,
אשתו מצולמת לא פעם מזוויות שבהחלט עשויות לעורר את הרושם שהיא מופקרת או זונה מטונפת (כדבריו של ג'ייק ) בזמן שלמעשה בפעולותיה ניכר שהיא אישה טובה ונאמנה , אולם בשביל להבין את זה צריכים לשפוט את המציאות לא רק באופן אינטואיטבי כמו ג'ייק, אלא לשפוט באורח רציונלי, לא על פי רושם שטחי אלא על פי ארועים ממשיים.
זו התכונה שכל כך חסרה לג'ייק .סקורסזה בבימוי גאוני עוזר לנו להכינס לנעליו ( ולו רק לרגע ) עד שאנחנו מתנערים מהרושם החזותי ומתחילים להביט מעבר לו, דבר שכאמור ג'ייק נכשל בו שוב ושוב . אותה אינרציה עובדת עם אחיו , לכאורה תולעת קטנה ולא נאמנה ( בחייאת ג'ו פשי) באופן מעשי אח למופת , ושוב ביקום של למוטה החשיבה הרציונלית לא קיימת אלא רק התגובה המיידית החייתית לרושם החיצוני . וככה בסרט שכולו שחור לבן ( במאד דומה לתפיסת העולם של למוטה) נחשף סיפור טרגי על אדם-חיה שלא מסוגל לתפקד באורח נורמלי בחברה אנושית מתורבתת ולא בכדי המקום היחידי שבו הוא מרגיש בבית הוא בזירת האגרוף .
כנופיות ניו יורק לעומת זאת הוא סרט אוסקרים טיפוסי , רווי קלישאות מאוסות שנעשה מאמץ רב להסתירן בעיצוב מרהיב,
בהחלט לא סקורסזה של פעם.
מכל מה שכתבת
לא ראיתי דבר אחד יוצא דופן. אז במקום כרוניקה של נפילה ידועה מראש, מדובר על כרוניקה של נפילה ידועה מראש בשל אופיו הבעייתי של אדם בעייתי.
מבחינתי, לא משהו שמחזיק סרט.
וטכניקת השחור לבן, היא טכניקה שכבר בהקוסם מארץ עוץ השתמשו בה, אני לא אומר שהיא לא יעילה, אבל היא בטח לא חדשנית, מרתקת, או מוכיחה גאוניות כלשהי של הבמאי.
מכל מה שכתבת
איפה בדיוק כתבתי שהחדשנות טמונה בצילום השחור לבן?
הערתי בדרך אגב שהשחור לבן תואם את הלך רוחו של למוטה .
בכל אופן לגבי החדשנות הטכנית בסרט ששמעתי עליה כל כך רבות
עדיף לשמוע מפי המומחים ולא מפי.
למיטב ידיעתי רוב הביוגרפיות הקולנועיות לא ניחנות בכזה תחכום ומורכבות אומנותית ברמת הבימוי והתסריט, לכן השור הזועם עשוי להיתפס לפעמים כסרט לא מבדר בעליל , אלא כמעיק ואף משעמם ( אחרי הפעם הראשונה שראיתי את הסרט נותרתי עם רושם זהה לשלך ).
כמה דברים
א. אני מודה שההבנה שלי בטכניקות קולנועיות שואפת לאפס. אבל, בוא רק נגיד שבסקיי קפטן, בפלזנטוויל ואפילו ב"אדם השלישי" זה בלט גם להדיוטות כמוני. ב"השור הזועם" – לא.
ב.אם הוא כל כך העיק וכל כך משעמם (וזה מה שהוא – מעיק ומשעמם), מה ניסית להוכיח כשראית אותו בפעם השניה?
כמה דברים
ניסיתי ליישר קו עם "הממסד הקולנועי" שמחזיק אותו כיצירת מופת של שנות ה80 , דבר שכמעט תמיד לא משתלם חוץ מבמקרים בודדים כמו המקרה הזה.
מעניין שאתה מזכיר את הקוסם מארץ עוץ,
סתם מתוך עניין, במקרה שמת לב לב לקשר הקיים בין שני הסרטים?
(שסקורסזה עושה באופן ברור ומכוון, ליתר דיוק בעיקר בעזרת הפסקול).
באמת לא מצאת שום דבר "מעבר" בסרט?
את השור הזועם ראיתי לפני
שראיתי את הקוסם מארץ עוץ. ולא, לא שמתי לב לקשר בין הסרטים.
ולא, לא מצאתי שום דבר מעבר, בסרט. אנא האר לי את עיני, אם אכן היה שם משהו שנסתר ממני.
את השור הזועם ראיתי לפני
מאחר וראיתי את הסרט בפעם האחרונה לפני מעל ל-3 שנים קצת קשה לי לענות על כך.
באופן הפשוט ביותר, מה שהתכוונתי אליו הוא שבאחת הסצנות הבלתי נשכחות בסרט, לאחר שדה נירו מנצח באיזשהו קרב, ישנה סצנה יפהפיה ומבריקה לטעמי, בה נשמעת גרסה מלאנכולית ל "somewhere over the rainbow".
קשה לי לזכור דברים נוספים כרגע (לא הייתי מזכיר גם את זה, לולא בדיוק לפני שבועיים בשיעור מבע קולנועי המרצה הזכיר את הסצנה הזאת והדיבור שלה עם הקוסם מארץ עוץ…), אך מה שהתכוונתי ב"מעבר" הוא באמת עניין של הרגשה (feel) שיש בסרט, שאו שהרגשת או שלא.
אם הסרט לא עניין אותך מספיק על מנת לחפש בו (דבר שאני לגמרי מבין, גם הצפייה הראשונה שלי ב"נהג מונית" היתה די מייגעת ומשעממת), אין ממש מטרה שנמשיך הלאה, בייחוד כשכל הרושם שיש אצלי מהסרט הוא מאותה הרגשה מלפני 3 שנים.
אם אתה בכל זאת מעוניין, אני מסוגל להקריץ איזה מאמר או לינק על כך שעל פי סקורסזה "האדם לעולם לא יכול לחזור הביתה באמת" או על המציאויות השונות שקיימות בסרט הזה ובסרטיו האחרים, אך לא נראה לי שזו המטרה.
אוקיי.
אני עייף
ולכן נקטע את הדיון בעודו באיבו. סליחה.
אל תדאג
החזרתי לך במקום אחר.
שאלה
מישהו יודע על מה הסרט "הוטל רואנדה"?
לפי מה שהבנתי
מסופר על בעל מלון (דון צ'ידל) שמספק מחסה לאלפי פליטים בזמן מלחמת האזרחים ברואנדה.
והזוכים לדעתי הם....
הסרט הטוב ביותר: ריי
מהנה! למרות שזה בעוד חודש!
הבמאי הטוב ביותר: קלינט איסטווד
השחקן הטוב ביותר: ג'יימי פוקס שחקן המשנה הטוב ביותר: ג'יימי פוקס
השחקנית הטובה ביותר: הילארי סוואנק
שחקנית המשנה הטובה ביותר: נטלי פורטמן
התסריט המעובד הטוב ביותר:
למצוא את ארץ לעולם-לא
התסריט המקורי הטוב ביותר: משפחת סופר-על
צילום: הטייס
הסרט הזר הטוב ביותר: The Sea Inside
סרט האנימציה הטוב ביותר: שרק
2
עיצוב אמנותי:Lemony Snicket's A Series of Unfortunate Events
עיצוב תלבושות: טרויה
הפסקול המוזיקלי הטוב ביותר: תומאס ניומן, Lemony Snicket's A Series of Unfortunate Events
השיר המקורי הטוב ביותר:
Accidentally In Love, מתוך שרק 2
ת'אמת יש עוד מלא מעומדיות ואין לי כוח לכתוב אבל זה המעומדויות העיקריות לדעתי.
אז שיהיה לכולנו
גם לי יש הרגשה שטרויה יקבל על תלבושות,
וזה מאוד יאכזב אותי.
והזוכים לדעתי הם....
אני כמעט מסכים עם הכל, חוץ מ:
סרט האנימציה הטוב ביותר: the incredibles
עיצוב תלבושות: אני לא בטוח מה כן, אבל לא נראה לי שטרויה. את הטייס ולמוני סניקטס לא ראיתי אז אני לא יכול להגיד בנתיים בוודאות אף אופציה..
גם בקשר לפסקול ועיצוב אני לא בטוח (לא ראיתי), אבל נראה.
מאכזב.
כמובן, לא הייתי צריך לצפות ליותר, אבל הבאזז מהפרסים הקטנים גרם לי להאמין שהשנה נראה שנת אוסקר אחרת, שכל מיני גבולות יישברו, וכן הלאה. לפי המועמדויות, זה לא קרה.
נפרט:
לפי הבאזז הייתה תחושה ש"משפחת סופר-על" הולך לעשות השנה הרבה לקידום תחום סרטי האנימציה. היו מי שדברו על מועמדות לסרט הטוב ביותר, ואולי אפילו לעריכה ודברים דומים. מה שנשאר מכל זה הוא מועמדות בקטגוריית התסריט המעובד (נחמד) ושתי מועמדויות על סאונד. לא מדהים.
הייתה גם תחושה שהפער בין סרטים דוקומנטריים לעלילתיים נפרץ, בעיקר עם ההישגים הכלכליים של "לאכול בגדול" ו"פרנהייט 9/11". אינני יודע אם הגיע למייקל מור לקבל מועמדות לסרט הטוב ביותר, או לבימוי, או לתסריט, או לעריכה, על הסרט שלו 0ולו בגלל שלא ראיתי אותו) אבל תודו שאם "פרנהייט" היה מועמד בקטגוריה לא-דוקמנטרית, זה היה עושה את מרוץ האוסקר יותר *מעניין*. וזה לא קרה.
אמנם נמשכת השנה המגמה של מתן מועמדויות לסרטים "זרים" גם בקטגוריות שמחוץ לקטגוריית "הסרט הזר", אבל אחרי הזכייה של בניני על משחק ("החיים יפים"), המועמדויות של אלמודובר על בימוי ("דבר אליה") ושל "נמר, דרקון" לסרט הטוב ביותר (וזכייתו בלא-מעט אוסקרים), ואחרי סדרת המועמודויות היפה של "עיר האלוהים", הרי שיבול השנה אינו מדהים במיוחד: מועמדות לשחקנית על "מריה הלבנה" , ל"דרום אמריקה באופנוע" על תסריט, ל"מחול הפיגיונות" על צילום, ול"שנים של אירוסין" על צילום ועיצוב – תרשו שלי לנחש שאף אחד מאלו לא יפתיע.
אכזבה אחרונה וחדה נרשמה בגזרת "שמש נצחית בראש צלול", שזכה להרבה מאוד הערכה ע"י המבקרים ובפרסים ה"קטנים" יותר, ועשה קולות של מועמד לסרט הטוב ביותר, ובסוף נאלץ להסתפק בשתי מועמודויות, על התסריט ועל המשחק של קייט ווינסלט (מועמדות לא ברורה. היא בפירוש לא הדבר החשוב בסרט בעיני). כמות כזו קטנה של מועמדויות גם די מבטיחה ששוב יישדד מקאופמן אוסקר התסריט (המועמד הרציני לתפקיד השודד: "הטייס").
בצד החיובי אפשר לציין את המועמדות השניה ברציפות של ג'וני דפ על משחק, ואת השתדרגותו של אלכסנדר פיין לבמאי "שווה אוסקר".
ברמת הדברים המשעשעים, ניתן לתהות לגבי הקשרים בין "הטייס" ו"הנוסע", ולשים לב שכל המועמדויות של "רכבת לקוטב", שהתגאה בטכניקה *חזותית* חדשה, הן בקטגוריות הסאונד והמוזיקה.
מריה הלבנה הוא לא סרט אמריקאי?
ונדמה לי שגם דרום אמריקה באופנוע, אבל אני פחות בטוח.
לגבי פרנהייט
מייקל מור מנע את העמדת הסרט לאוסקר בכוונה תחילה (ואף צוטט אומר ביהירות האופיינית לו "בוא ניתן למישהו אחר לזכות השנה"), מאחר ובער לו להקרין את הסרט בטלוויזיה לפני מועד הבחירות. והקרנה בטלוויזיה (אם זו אכן התרחשה, לא עקבתי) היא נגד התקנון של האוסקר, או משהו.
הוא בחר שלא להגיש את הסרט
לקטגורית הסרט התיעודי. אחד השיקולים לכך (אם לא השיקול העיקרי) היה שהוא ניסה להכניס את הסרט לרשימת המועמדים ל"הסרט הטוב ביותר". אומרים שאם קרי היה מנצח בבחירות, הוא גם היה מצליח.
נו, ידעתי שיש איזו מטרה
בתוכנית האלוהית לנצחון של בוש.
מה שמזכיר לי
מאיר שניצר חושף היום במעריב את בורותו ברבים. הוא טוען שהדבר הבולט ביותר ברשימת המועמדויות, הוא העדרו של פרנהייט מקטגוריות חשובות, כמו גם מקטגורית הסרט התיעודי. אם אנשים מן הישוב כמונו יודעים שמייקל מור ויתר בגלוי על המועמדות, הייתי מצפה שמבקר נחשב כמו שניצר ידע את זה. אגב, הוא גם משום מה ציין בין הבולטים בהעדרם את אל פ'צינו על "הסוחר מונציה".
הוא באמת היה טוב
(פאצ'ינו, כלומר).
אבל לא היה שיקול רציני כמועמד
בטח שלא כמו פול ג'יאמטי.
לגבי פרנהייט
מייקל מור מנע את העמדת הסרט לאוסקר הסרט *התיעודי* כדי להציגו בטלוויזיה. ההצגה לא מונעת את העמדת הסרט בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר", ומייקל מור בהחלט קיווה שכך יקרה (ראיתי אותו מתראיין על כך אצל ג'יי לנו לפני מספר ימים).
בקשר לאלכסנדר שמועמד לפטל הזהב..
אני זוכרת שלפני שהסרט יצא לקולנוע היו כאלה שהימרו שיהיה לסרט הזה מועמדויות ל
!! מה שנקרא "אוסקר באזז".
חחחח איזה מצחיק זה כי הוא לא!!
אבל הוא מועמד לפטל הזהב ל-6 מועמדויות (אם אני לא טועה)!
גם כבוד לא???
ראזי הוא מקסימום כבוד למפרסמים
שהצליחו לגרום לסרט לבלוט מבין עשרות סרטים גרועים שיוצאים לקולנוע בארה"ב מדי שנה.
ואני מאוכזב בשביל המועמד החמישי
שראיתי לפני כמה ימים והוא כה-נפלא שקשה לי להתאפק עד שיצא בארץ בשביל לכתוב עליו. "דרכים צדדיות" היה אמור להיות כרטיס הכניסה של אלכסנדר פיין לאוסקרים, או ככה האמנתי לפני חודש, ובאותו הזמן לתת לפול ג'יאמטי אוסקר פרס אקדמיה היפר מוצדק ולתת לטקס לשם שינוי איזה נפח אומנותי אמיתי. במקום זה סקורסזי הזקן והגמור (אדם קלין-אורון, איתך במאבק נגד ה"כנופיות" ולזכות "נהג מונית" ו"השור") ייקח בעוד סרט כעור ופופוליסטי, בזכות כל מיני אינטריגות פנים אקדמאיות ושיקולים פוליטיים, ואנחנו ניזכר שוב למה כל כך הרבה מהקולנוע המאמריקאי מלוקק ומזובל. זה שווה להם בזהב.
להתאפק זה לא בריא
אם אתה רוצה לכתוב עליו (ביקורת) תכתוב אותה עכשיו, והיא תתפרסם כשהסרט יגיע לארץ (שזה די בקרוב). תאמין לי שאין סיבה לחכות.
אבל לא הבנתי למה אתה מאוכזב – אלכסנדר פיין *כן* קיבל מועמדות. גם הסרט (והוא אולי לא המועמד המוביל כרגע, אבל עדיין לא הייתי פוסל לחלוטין את האפשרות שהוא יזכה). וגם בעוד כמה קטגוריות. רק פול ג'יאמטי קופח (כך אומרים). שערוריה? תגיד תודה שהאקדמיה בכלל מכירה בסרט שנחשב מאוד לא אקדמי.
אגב, לא ראיתי את 'דרכים צדדיות' עדיין, אבל אני די חושש שאני לא אכנס למועדון המעריצים שלו. די לא סבלתי את הסרטים הקודמים של אלכסנדר פיין – הוא עסוק בלשנוא את כל העולם. אם 'הצידה' הוא עוד מאותו הדבר, אז אני בעד סקורסזה (או אולי איסטווד. נראה).
זה אומר שאהבת את ''הטייס''?
למדי
א. זהו, שהוא לא
אבל אני בכל זאת אתאפק, לפחות בתחום התגובות, עם הפירוט. (על ביקורות למדתי לא לקחת אחריות, אם כי אני בהחלט אנסה)
ב. לגבי המועמדויות – נראה די ברור לפי איך שהתחלקו המועמדים בין הקטגוריות שבמקום להפוך למועמד המרכזי שהיה אמור להיות – המועמד המרכזי שהיה צריך להיות – המועמד המרכזי ששאר טקסי הפרסים רמזו שיהיה – דרכים צדדיות פשוט יושב במקרה הזה על הנישה של המועמד החמישי האלטרנטיבי, עלה התאנה שיושב על התפר בין קולנוע אינדי לקולנוע מיינסטרים ומניח את דעתה של האקדמיה אבל אין לו צ'אנס. אז כן, אני כבר מאוכזב.
הוא לא החמישי, הוא השלישי
עוד לפני שהתפרסמו המועמדויות התבהר שהתחרות היא בין שלושה סרטים: 'הטייס', 'מיליון דולר בייבי' ו'דרכים צדדיות'. שני הסרטים הנוספים שנכנסו לחמישיה הם אלה שהם בגדר קישוט ('ריי' יקבל את פרס השחקן ויילך הביתה מרוצה, ו'למצוא את ארץ לעולם-לא' לא קיבל אפילו מועמדות על בימוי).
עכשיו תתעלם גם מהקטע של ה-11 מועמדויות ל'הטייס'. זה לא באמת אומר הרבה. 'הטייס' קיבל מועמדויות בקטגוריות "טכניות" שלא רלוונטיות עבור האחרים. בקטגוריות הראשיות (סרט, במאי, שחקנים, תסריט) יש ל'מיליון דולר' ול'הטייס' 6 מועמדויות כל אחד, ול'דרכים צדדיות' 5. שוב, זאת רק ההשמטה של פול ג'יאמטי שמנעה משלושתם להיות שווים לגמרי. ממש לא נורא.
חוץ מזה, אתה לא יודע שאסור לקחת את האוסקר אישית? 'שמש נצחית', הסרט הטוב של השנה על פי סקר עין-הדג, לא מועמד כמעט לכלום, ואתה שומע תלונות על זה? כן, אבל לא הרבה. זה האוסקר, צריך לצפות למידה של שמרנות.
הכל סבבה
רק שאני חשבתי שהשנה זה יהיה שונה בעקבות הטקסים האחרים, וכרגע אני די משוכנע שזה לא יהיה שונה. זה הכל.
הכל סבבה
וזה מצטרף לאכזבה שלי (ראו לעיל). חשבנו שיהיה יותר טוב, אבל מסתבר שהאיש עם המטאטא עדיין לא הוציא אותו מהתחת.
אתה נותן לאקדמיה הרבה יותר מדי קרדיט
אם שאר טקסי הפרסים וסיכומי השנה היו קובעים, הטייס, מיליון דולר בייבי ודרכים צדדיות עדיין היו מועמדים בולטים (במיוחד בתחום המשחק), כששלושתם מפסידים את פרס הסרט לשמש נצחית בראש צלול. את זה שהטייס פייבוריט ידעו עוד מאז שסקורסזה לא זכה על כנופיות ניו יורק. כל מה שהסרט היה צריך לעשות זה לפרסם את עצמו כמו שצריך ולא ליפול בביקורות כמו אלכסנדר. בשתי המשימות, הוא עמד בהצלחה.
אני אעתיק מכריס טייפלי מהאתר Oscar Watch ואציין שלא חשוב כמה אומרים את זה, אין מאבק תלת-ראשי. הטייס הבטיח זכיה ב-99% ברגע שהוכרז כמועמד. בנוסף, דרכים צדדיות הוא אהוב המבקרים, אבל מיליון דולר בייבי הוא הסרט היותר מיינסטרימי ובעל הסיכוי הגבוה ביותר להיות האחוז האחד של אי ודאות לגבי זכיתו של הטייס.
האוסקר עובר שינויים, אבל הם הדרגתיים ומתרחשים מאוד לאט. חברי האקדמיה משתנים וכך גם הקהל לו משווקים את הסרטים כמועמדים אפשריים. בשנות ה-50, סרטים כמו טרויה ואלכסנדר היו בעלי סיכוי למועמדות, למרות איכותם. בשנות ה-70, הייתה נטיה יותר לטובת סרטי אפקטים ואימה. הקהל משתנה וכך גם האקדמיה. סרט כמו דרכים צדדיות לא היה משיג מועמדות על בימוי לפני עשר שנים. בסופו של דבר, האוסקר הוא ארוע ספורטיבי ולא יותר. כמעט רבע מזוכי האוסקר על משחק לא השתתפו בשום סרט חשוב לאחר מכן. רבים מזוכי האוסקר מוכרים פחות לקהל הרחב כיום, מאשר אחד הסרטים שהתמודדו מולם. איזה סרט זכור יותר, השור הזועם, או אנשים פשוטים שניצח אותו? האוצר מסיירה מדרה, או המלט של לורנס אוליביה? ענק, אנה ומלך סיאם, עשרת הדברות, או מסביב לעולם בשמונים יום שניצח את שלושתם? קאבלקייד, או קינג קונג, שבכלל לא היה מועמד?
ואני, עם כל הכבוד,
אטיל ספק במר טייפלי הנכבד. אני גם יכול להביא עדות של "מומחה" אחר, שטוען שחבל על הזמן, 'מיליון דולר בייבי' כבר הבטיח את נצחונו (כלומר, אם תהיה לי סבלנות למצוא שוב את הלינק).
האקדמיה *כן* משתנה. היא כבר לא *תמיד* מצביעה לחשודים הרגילים. היו מספיק הפתעות בשנים האחרונות כדי להוכיח את זה. אני לא מבטיח ש'הטייס' לא יזכה, אבל אני גם לא חושב שזה בטוח.
(ולא הבנתי מה ניסית להוכיח בחלק האחרון של ההודעה. שהאוסקר לא תמיד צודק? אני לא מאמין שיש פה מישהו שזה חדש לו).
גם אני לא תמיד מסכים עם כריס טייפלי
אבל במקרה הזה, הנצחון של "הטייס" נראה מובטח כמעט (ואני בכוונה משתמש במילה "כמעט") לחלוטין. בכל מקרה, מיליון דולר בייבי עדיין מדורג מעל דרכים צדדיות בבורסאות ההימורים. טייפלי פישל השנה בגדול עם התחזיות שלו לקטגוריות הטכניות (בשנה שעברה זה היה הרבה יותר קל) וכבר טען משום מה, שהפסיון ופרנהייט 9/11 הם בעלי סיכוי סביר למועמדות לסרט הטוב ביותר. אני, אישית, פקפקתי בתחזיות האלה ונראה שבצדק. הוא גם הביע מרמור לא ספורטיבי על ההתעלמות מסקיי קפטן בקטגוריית האפקטים. מה שהוא כותב הוא לא כל מילה בסלע, אולם הוא יותר אמין משאר הנביאים שנתקלתי בהם השנה.
בחלק האחרון לא ניסיתי להוכיח שום דבר. אני לא מסכים עם השימוש במילים "לא צודק", כי גם האוסקר הוא בסופו של דבר עניין של טעם. המטרה של הפסקה האחרונה הייתה להרגיע את גונקל ושאר המאוכזבים ולהראות שסרט שלא זוכה, או אפילו מועמד לאוסקר, יכול להפוך עם הזמן לנחשב יותר מהזוכה. הזמן הוא המדד האמיתי ל"איכותו" של סרט, לא האקדמיה, במיוחד עכשיו כשסרטים ניתנים להשגה בקלות (ולא רק בדרכים חוקיות, לא שאני תומך). סתם דוגמה: בגלל כשלונו המסחרי וההתעלמות הביקורתית, "דוני דארקו" לא הוזכר בכלל כמועמד אפשרי לאוסקר והיום יש עליו כתבה במעריב, שם הוא מוכתר כסרט הפולחן הראשון של המאה ה-21.
וואלה?
מה שנקרא: מעריב מדווח מהשטח. עתון עם האצבע על הדופק שעולה על תופעות תרבותיות באיחור של שלוש שנים בלבד.
אם כבר: ידעת שקייט בלנשט זכתה בגלובוס הזהב על ''הטייס''?
וראסל קרואו באוסקר על גלדיאטור
הוא באמת זכה באוסקר על גלדיאטור
שכה אחיה - התבלבלתי קשות
זכרתי שהוא היה מועמד שנתיים רצוף וזכה רק באחת מהן אבל מסתבר שהפכתי את התוצאות.
אני אגש מיד להתבייש בפינה.
Sideways הוא החמישי
מפני שרשימת המועמדים ערוכה לפי סדר אלף-בייתי. הטייס הוא הראשון ברשימה כי מתעלמים ממילת הידוע The.
אוסקר שמוסקר
כבר הרבה זמן שאני לא מתרגש מהרשימות של האוסקר. נכון, זה מסקרן, אבל בערך כמו שרכילות מסקרנת. כן, אני אקרא את שמות הזוכים ואם היו בטקס כמה שמלות, דמעות, בדיחות טובות וכאלה, אני כנראה אראה גם את התקציר. אבל מבחינה קולנועית,מועמדות לא תגרום לי לראות סרט, ובטח שלא להעריך מחדש סרט שלא אהבתי. הבחירות שמרניות, צפויות ובנאליות. אז השוותי לימדב (מיון רשימת 50 הסרטים הטובים של שנות התשעים), שקרוב בהרבה לטעם שלי ונדמה לי גם לדג הממוצע. יכול להיות שעשיתי קצת בלבלה, אבל המגמה ברורה.
91- שליחות קטלנית:לפי ימדב הסרט מספר 2 של השנה, לא מועמד לאוסקר.
92- כלבי אשמורת מספר 1, לא מועמד.
94- חומות של תקווה, ספרות זולה, לאון, פורסט גאמפ, אד ווד לעומת פורסט גאמפ, ארבע חתונות ולוויה, ספרות זולה, חידון האשליות, חומות של תקווה.
95- החשוד המיידי, שבעה חטאים, לב אמיץ, צעצוע של סיפור, 12 קופים, היט לעומת לב אמיץ, אפולו 13, בייב, על תבונה ורגישות, הדוור.
96- פארגו, sling blade, טריינספוטינג, סודות ושקרים לעומת הפצוע האנגלי, פארגו, ג'רי מקגוויר, סודות ושקרים, ניצוצות.
97- סודות ל.א., המתיקות שאחרי לעומת טיטאניק, הכי טוב שיש, וויל האנטינג, פול מונטי, סודות ל.א.
98- אמריקה X, טוראי ריאן, לוק סטוק, ביג לבובסקי לעומת שקספיר מאוהב, אליזבת, הקו האדום הדק, טוראי ריאן, החיים יפים (בימדב רשום ב-97).
99- אמריקן ביוטי, מטריקס, מועדון קרב, החוש הששי, צעצוע של סיפור 2, סיפור פשוט, מגנוליה, להיות ג'ון מלקוביץ לעומת אמריקן ביוטי, תקנות בית השיכר, גרין מייל, המקור, החוש הששי.
הערה: ראשונים מופיעים הסרטים של ימדב ממוינים לפי ניקוד, אחריהם סרטי האוסקר כשהראשון הוא הזוכה והשאר לפי סדר א"ב אנגלי (נראה לי)
2אוסקר 2שמוסקר
2000:
י: ממנטו, רקוויאם לחלום, נמר דרקון, אהבה נושכת, in the mood for love, גלדיאטור.
א: גלדיאטור, שוקולד, ארין ברוקוביץ, טראפיק, נמר דרקון.
2001:
ע: שר"ה, רקוויאם, ממנטו, שרק, בילי אליוט.
י: שר"ה, אמילי, המסע המופלא, דוני דארקו, my sassy girl, שרק.
א: נפלאות התבונה, גוספורד פארק, שר"ה, מולין רוג', בחדר המיטות.
2002:
ע: שר"ה, דוח מיוחד, מפלצות בע"מ, האיש שלא היה שם, מלהולונד דרייב/דבר אליה.
י: שר"ה, עיר האלוהים, הפסנתרן, דבר אליה, גיבור, באמריקה.
א: שיקגו, כנופיות ניו יורק, השעות, שר"ה, הפסנתרן.
2003:
ע: שר"ה, קיל ביל, שודדי הקאריבים, המסע המופלא, להציל את נמו.
י: שר"ה, קיל ביל, להציל את נמו, אביב סתיו קיץ חורף, דוגוויל, מיסטיק ריבר.
א: שר"ה, אבודים בטוקיו, אדון ומפקד, מיסטיק ריבר, סיביסקיט.
2004:
ע: שמש נצחית, משפחת סופר על, קיל ביל2, שרק2, אפקט הפרפר.
י: שמש נצחית, לפני השקיעה, מליון דולר בייבי, קיל ביל2, משפחת סופר על.
א:הטייס, למצוא את ארץ לעולם לא, מיליון דולר בייבי, ריי, דרכים צדדיות.
וואלה
פרט סטטיסטי שלא שמתי לב אליו: עד היום, כל הסרטים שנבחרו לסרט השנה על ידי עין הדג היו גם אלה שזכו לדירוג הגבוה ביותר באותה שנה בימד"ב. (אוקיי, אז שלושה מהם שר"ה).
לא יודע מה איתך
אבל כשאני קורא רשימה של דירוג הצופים, אני אוטומטית מדלג על שר"ה כדי להגיע לחלק המעניין של הרשימה.