 |
||
| הם לא צחקו. הם באמת התכוונו לזה. כהן את כהן באמת עשו קומדיה רומנטית לפי הספר. עם ג'ורג' קלוני וקתרין זתה-ג'ונס, לא פחות. ויש גם טריילר כדי להוכיח את זה. אכזריות בלתי נסבלת, האמנם? |
30.07.2003
|
|
יומית
הם לא צחקו. הם באמת התכוונו לזה.
כהן את כהן באמת עשו קומדיה רומנטית
לפי הספר. עם ג'ורג' קלוני וקתרין
זתה-ג'ונס, לא פחות. ויש גם טריילר
כדי להוכיח את זה.
אכזריות בלתי נסבלת, האמנם?
הם לא צחקו. הם באמת התכוונו לזה.כהן את כהן באמת עשו קומדיה רומנטית
לפי הספר. עם ג'ורג' קלוני וקתרין
זתה-ג'ונס, לא פחות. ויש גם טריילר
כדי להוכיח את זה.
אכזריות בלתי נסבלת, האמנם?
הידד!
יש לי הרושם מהטריילר שגם הפעם זה הולך להיות סרט ממש טוב. קורה. לאחים כהן יש איזשהו טאצ'.
(ורק קלוניי מזכיר יותר מדי את הבעות הפנים שלו מ"אחי, איפה אתה").
יש לו הבעות אחרות?
מסתבר.
הוא לא עשה העוויות בסרטים אחרים שלו שראיתי.
יש לו הבעות אחרות?
אחרי "וידויים של מוח מסוכן" צריך מאוד, מאוד להתאמץ כדי לעשות מקלוני כוכב סתמי.
כלומ, כמובן שזה לא מעיד על יכולת המשחק שלו, אבל כשרומזים שלמישהו יש הבעת פנים אחת לרוב מרומז כאן איזה זלזול כללי באדם, וקלוני הראה מעבר לכל ספק שממש, ממש יש עליו.
יש לו הבעות אחרות?
אוי, ההודעה יצאה עילגת וכבדת לשון להכאיב. אני מתנצל, יום רע.
מעבר לכל ספק של מי?
או במילים אחרות – לא, הוא לא הראה. סתמי כבכל מקום אחר.
''יש לו הבעות אחרות?''
כן יש לו, ואם תראה כמה מהסרטים שלו אולי תבין (לך תשכיר את סולאריס או רומן לא חוקי, שני מהסרטים הכי טובים של השחקן).
קלוני הראה בשלוש שנים האחרונות שהוא יותר מסתם פנים יפות וחיוך חמוד. (ראה ווידויים של מוח מסוכן, ואל תשכח עוד מלא סרטים שהוא וסטיבן סודרברג הפיקו ביחד בשנים האחרונות. ואם אני זוכרת נכון אחד מהסרטים היה מועמד לאוסקר השנה).
וחוץ מזה אני כבר לא יכולה לחכות עד שהסרט יגיע לארץ, מה שמזכיר לי אני צריכה להשכיר את סולאריס ב-DVD כבר חודשים שאני מחכה לראות אותו שוב.
''יש לו הבעות אחרות?'' (כה''ב)
בסולאריס, כמה שנאבקתי להישאר ער, לא הצלחתי לזהות יותר מהבעה אחת וגם היא הייתה של "אני שחקן רציני, אתם לא מאמינים לי?".
לגבי האוסקר, אני מניח שהתכוונת ל"הרחק מגן-עדן" שהיה מועמד לארבעה פרסים וסודרברג וקלוני הם רק שניים מהמפיקים הרבים של הסרט.
ומה עם
אושן אילבן ו"אחי איפה אתה"? נראה לי שהיו לו שם עוד הבעות (אם כי אני חולה כל כך על פרצופו, שלא אכפת לי איזה הבעה מרוחה עליו).
וזה (כנראה) המקום להזכיר, שחוץ מריצ'רד גיר, ג'ורג' קלוני הוא הגבר היחיד שהופיע על שער ה"ווג" (האמריקאי, עם ג'יזל).
——-
בשעה כזו, המוח שלי מלא בפרטי טריוויה בלתי חשובים בלבד. לילה טוב.
כבר הרבה זמן אני חושבת
שהגיע הזמן לסקר "מי הכי חתיך" חדש, והפעם לאלו שעברו את גיל 40. לבראד פיט, טום קרוז וג'ורג' קלוני מהסקר הקודם, יצטרפו ג'וני דפ, יו גראנט ועוד רבים אפשריים לפי הטעם (ברוס וויליס, קולין פירת', רופרט אוורט, פירס ברוסנן, וכד').
ממש לא!
הגיע לסקר שייגרום גם להורמונים שלנו, הגברים להשתולל. מי הכי כוסית מתחת לגיל 30?
כנראה שפשוט לא ניסית
להבין את הסרט, (היום יצא לי להשכיר את הסרט וראיתי אותו פעמיים ברציפות). והצפייה הכפולה רק הזכירה לי כמה הסרט הזה במהותו שונה מרוב הסרטים שיוצאים כיום לשוק.
ולמי שלא הבין, הסרט הזה עמוק יותר מסרטים אחרים שיוצאים כהיום למסכים.
אין טעם לנסות להבין אותו. זה מה שהבנתי אחרי הצפייה הראשונית בו בקולנוע שהסרט הזה פשוט רק גורם לך לחשוב קצת, תשובות בסרט לא תמצא.(אולי בספר אבל לי אין שום עניין לשבת ולקרוא את הספר).
אתה יודע מה תשכח מהסרט צריך להעריך את סודורברג וקלוני על הצעד האמיץ שהם עשו בכך שלקחו סיפור כל כך מבלבל ועשו ממנו סרט פשוט מדהים, שאני יודעת שבעוד עשר שנים מעכשיו אני אשב לצפות בו.
לא סתם הוא הצליח להדיח את רומן לא חוקי למקום השני מרשימת הסרטים האהובים עליי של קלוני.
לא הבנתי
אחרי צפייה ראשונה חשבת שאי אפשר להבין את הסרט, ומה עם אחרי צפייה שלישית?
לא הבנתי
גם עוד לא כל כך הבנתי אותו אם כי לאט לאט אני שמה לב לדברים חדשים שלא שמתי לב בהקרנה הראשונה(כנראה אני לא כזאת גאונה כמו שחשבתי).
כמו שאמרתי זה סרט שקשה להבין אותו זה מה שהוא עושה אותו(לפי דעתי) כל כך מושך ומדהים.
אז מה כן הבנת?
אני אישית לא קראתי את הספר, אבל כן ראיתי את הסרט המקורי של אנדריי טרקובסקי לפני שראיתי את זה של סודרברג. הסרט של סודרברג הוא בשעה שלמה יותר קצר מהסרט של טרקובסקי, לא מכיל שום דבר שהסרט של טרקובסקי לא מכיל, ומפשט את כל מה שהיה מורכב בסרט הראשון. אז מה יש להבין כאן?
אז מה כן הבנת?
לך אולי זה נראה ברור מיד מה קורה, לי לא,(היי אמרתי לכם שאני לא גאונה כמו שחשבתי שאני).
בכל מקרה אז מה אם לא הבנתי את זה על הצפייה הראשונה. בכל צפייה נוספת בסרט אני מגלה דבר חדש שקצת משנה את מה שחשבתי בהתחלה.(זה ככה בכל סרט שאני צופה).
נו, אבל את מסרבת להגיד
מה ספציפית את חושבת שהסרט אומר ומהם הדברים החדשים שאת מגלה בכל צפייה נוספת. את לא רוצה להגיד, לא צריך, אבל לפחות תגידי את זה ותפסיקי להתעלם מהשאלות שלי.
אבל הבנתי את הסרט
לא ממש קשה לעקוב אחרי סרט של שעה וחצי שיש בו פחות עלילה מבסטריפ של דילברט. הבעיה שלי עם הסרט היא שהוא פשוט נ-ו-ר-א א-י-ט-י. קמתי באמצע לשתות מים בלי להפסיק את הסרט וגיליתי שלא קרה שום דבר בינתיים. אני מתכוון לשום דבר, הם היו באותו מקום ולא אמרו או עשו שום דבר בדקה שבה נעדרתי (הקשבתי מהמטבח).
לא ראיתי את הסרט המקורי ולא קראתי את הספר, אבל אני די משוכנע שסודרברג וקלוני עשו להם שירות דב. במטרה להציג מחדש את הסיפור באפקטים יותר מתוחכמים וצילום יותר מתקדם, הם גרמו לו לצאת פלצני וחסר עומק.
זו דעתי, בכל אופן.
חוץ מזה, לא הבנתי למה התכוונת. לדעתך לא ניסיתי להבין את הסרט, אבל הבנת שאין טעם לנסות להבין אותו?
נו, ברור
*בגלל* שהיא הבינה שאין טעם לנסות להבין אותו היא עלתה לרמת מודעות גבוהה יותר משלך, בה הסרט הופך פתאום להרבה יותר עמוק ממה שאתה, כאדם שהצליח להבין אותו, יכול לתפוס.
הריני להסכים אתך.
חרא סרט. לא, אין לי עצבים להתחיל אפילו לפרט למה, רק אומר שאני די אוהבת את הספר, שבאתי לסרט הזה מלאה רצון טוב ונכונות לסלוח לו על הרבה פשלות, ושכמות הפשלות שהיו שם (כולל הסיום שמגיע יותר מרבע שעה אחרי שהסרט היה צריך להיגמר, סטייל AI) פשוט לא איפשרו לי. קקי סרט.
אני חושב שחלמתי הלילה על הסרט הזה. או משהו. כשקמתי בבוקר היתה לי תחושה חזקה, שאני חייב לימד"ב אותו, ולראות מי נגד מי.
למי שלא שמע ולמי שלא יודע: מדובר בסרט של ברנארדו ברטולוצ'י, שלמיטב ידיעתי דובר דווקא אנגלית, ברובו. מסופר על איזו אפריקאית כושית-כוסית, שנדוראי שמה, שבורחת לאיטליה, אחרי שהדיקטטור המקומי בארץ הולדתה, שם את בעלה בכלא. באיטליה היא לומדת רפואה מחד, ומאידך סופגת את התאהבותו של בעל הבית שלה בה.
אני זוכר שמאוד אהבתי את הסרט בקולנוע (שלהי 1999), וגם ראיתי אותו שוב בסינמטק. לעומת זאת, חבר שהלך איתי היה מוטרד קצת מכל ההפרשות שמוצגות בו (הדמות הראשית עושה במכנסיים, וגם מקיאה בשלב מאוחר יותר). מצד שני, גם הוא נהנה מאוד מהסרט, למרות הכל.
לא הצלחתי למצוא בימד"ב איזה שהוא מידע ראוי לשמו על הסרט, מלבד אולי העובדה שבעל הבית המאוהב בשנדוראי, שהוא גם פסנתרן מחונן (בסרט), ישחק בהארי פוטר 3 את פרופסור לופין.
בכלל, יש הרגשה שימד"ב מתייחס לסרט באיזו נימה שמריחה מגזענות. אני זוכר היטב שכמה קטעים בסרט מתרחשים באפריקה, אבל בכל זאת, אין בימד"ב התייחסות לאף שחקן אפריקאי ששיחק בו (ואפילו לא לבעלה של שנדוראי).
בסך הכל, מדובר בדרמה נהדרת, שהייתי אומר שהיא יפהפיה ומעלת דמעות, אלמלא רדפיש אמר לי להפסיק להשתמש בביטוי הזה (ע"ע מאוד קל לגרום לך לבכות, הא?). מאוד מומלץ לכל מי שיש לו מנוי בספריית ה-DVD הקרובה למקום מגוריו.
נ"ב: http://us.imdb.com/Title?0149723
האופנה הזו לאחרונה
של העלאת אוף טופיקים ביומית – זה אומר שזהו, נגמר הכלל של "אוף טופיקים רק בדו"חקו"?
הקרדיטים בימד''ב
רשומים כמעט תמיד (first billed only) באותו הסדר שבו הם מופיעים בסרט עצמו. אז אם מישהו גזעני כאן זה לא ימד"ב, אלא מפיקי הסרט.
אתה יודע
יש חיים מעבר ל"הארי פוטר", ודיוויד ת'וליס, ששיחק את בעל הבית, הוא שחקן די מוכר כבר עשר שנים.
האחים המוצלחים
ואין שום ספק בכלל שזה יהיה סרט גאוני כמו תשעת הסרטים הקודמים שלהם, אם לא יותר. וג'ורג' קלומניק הוא בחור נהדר ומקסים, ולא לרדת עליו!!!
חבל רק שבריאן גרייזר קשור לסרט הזה. הוא בדרך כלל מתקשר אצלי לסרטים של רון האוורד, ואני מתעב את רון האוורד (שאמנם עשה פעם את ווילו, אבל עברו הרבה שנים מאז והוא נהייה קירח יותר ומעצבן יותר).
אתה מתכוון
2 קירח, 2 עצבני?
הקאסט נראה מגניב, כולל פפה גילמור ובילי בוב,
אבל אלא אם כן הסרט יסתיים בזה שהיא לוקחת לו את כל הכסף ונמלטת אל עבר השקיעה עם הגנן, אני מאוד אתאכזב.
המובן מאליו
תראו, יש שתי אפשרויות:
1. האחים כהן החליטו לשחק את המשחק מבפנים – לפעול לפי כללי המשחק, לעשות כסף והרבה באמצעות סרטים טובים, וכך לשפר את איכות תעשיית הקולנוע המיינסטרימית בהוליווד.
2. האחים כהן מכרו את נשמתם לשטן. אולי הם צריכים את הכסף, אולי פשוט הם לא עמדו בפיתוי, אבל הם כבר לא הולכים לעמוד בסטנדרטים האולטרה-מחמירים שהם קבעו לעצמם.
העובדה שא) נראה מדובר בקומדיה רומנטית מהזן הדי-סטנדרטי, ב) לא רק הם כתבו את התסריט (תראו לי עוד סרט שלהם שזה קרה בו) וג) הקרדיט של המפיק מופיע _לפני_ הקרדיט שלהם בטריילר, לא מעידה טובות.
אישית, אני לא מבין מה זאת האופטימיות השוררת בחלל היומית. זה נראה לי כמו ההתפתחות הכי עצובה בקולנוע האמריקאי בשני העשורים האחרונים, פחות או יותר.
(כן, ברור שזה יהיה סרט משעשע ונחמד. אז מה? עד עכשיו בערך חצי מהסרטים שלהם היו מדהימים. נראה לכם שזה יהיה מדהים? באמת.)
או לחילופין
האחים כהן רק משווקים את הסרט כקומדיה רומנטית סטנדרטית, כך שרק אחרי שהוא יצא אנשים בכלל ידעו איזה סרט גאוני הוא.
מסובך? לא כלכלי? נשמע כמו הדרך של האחים כהן ליצור עוד יצירת מופת.
אני מסכים
עד שלא ראית את הסרט, אתה באמת לא יכול לדעת איזה מין סרט הוא יהיה. יכול להיות שהסרט ישווק כקומדיה רומנטית קלילה, כשלמעשה הוא יהיה משהו אחר לגמרי. דברים כאלה כבר נעשו בעבר, ולמרות שבדרך כלל זה מתברר כשגיאה (לנסות למכור את 'סולאריס' בעזרת הרומנטיקה והתחת של ג'ורג' קלוני, למשל) דברים כאלה קורים. הטריילר הזה מנסה למכור את הסרט לאנשים שלא ממש יודעים או שאכפת להם מי אלה האחים כהן, אבל מכירים את קתי Z וג'ורג' C. ולמה שזה ישנה להם באיזה שלב בטריילר מופיעים השמות של האחים?
מה שכן, בלהתחפש לסתם סרט (מצחיק. "!He's Strangling the witness") הם עשו עבודה טובה.
המובן מאליו
קומדיות הן לא משהו שהאחים לא רגילים אליו. רוב הסרטים שלהם שווקו כקומדיות קלילות ('אחי, איפה אתה?', 'ביג ליבובסקי', 'הקפיצה הגדולה' 'בייבי אריזונה') ועדיין, היכולת שלהם לפרוץ את גבולות הז'אנר המקובלים היא לא פחות ממדהימה. באמת אין מה להיות מודאג. האחים הם מניה בטוחה. נכון שזה כנראה לא יהיה 'האיש שלא היה שם' המופתי, אבל זה יהיה סרט שלאורך כל הצפייה בו אתה תחייך חיוך אווילי, ובסופו תדע שהחיים הם *כן* יפים אחרי הכל.
המובן מאליו
אין לי שום דבר נגד קומדיות – למרות שהסרטים הטובים ביותר של האחים לא היו דווקא אפלים מאוד – אבל למה מישהו אחר חתום על התסריט? למה שני שחקנים שלא ידועים דווקא ביכולת המשחק שלהם בתפקידים הראשיים? ממתי בכלל יש כוכבים גדולים כל-כך בסרטים של האחים? למה זה לא נראה יותר מאיזה ברידג'ט ג'ונס משודרג?
האחים _היו_ מניה בטוחה עד היום, ולכן אני מאוד מודאג – זה מעולם לא נראה רע כל-כך מראש. נקווה מאוד שאני סתם דביל והם גאונים (טוב, הם בכל מקרה גאונים) שלא חטאו.
המובן מאליו
יש כוכבים יותר *גדולים* מג'ון גודמן? (;
המובן מאליו
את ה'קפיצה הגדולה' כתבו האחים כהן ביחד עם סאם ראימי.
אהם.
כאמור "הקפיצה הגדולה" נכתב עם סם ריימי והיה סרט מיינסטרים (בעל תקציב נמוך יחסית) לכל דבר, בהפקת אולפני וורנר, וטים רובינס היה כוכב מסדר גודל בינוני בשנים שאחרי "השחקן".
אהם. אהם.
הקפיצה הגדולה אולי משחק לפי הכללים של סרט מיינסטירם אבל הוא הרבה יותר, החזון והיכולת של היוצרים נפגשים מספר פעמים בסרט- והוא מיוחד מאוד
מה גם שהוא הסרט הראשון של האחים שראיתי בקולנוע
על מה אני מדבר ועל מה אתה מדבר?
כי אני מדבר על זה ש*למרות* שהוא היה מיינסטרים הוא לא היה בסופו של דבר שונה או נחות בצורה כלשהי יחסית לסרטים העצמאיים שלהם, לא בסגנון ולא באיכות. לכן אין שום סיבה לחשוב שהסרט החדש כן יהיה.
סבבה-בה
גם אני חושב שהסרט החדש יהיה נהדר, ולו רק בגלל השירים,
אבל זה כבר פתיל אחר
ועכשיו, הטריילר הלא-רשמי הראשון של ROTK
http://www.theonering.net/
אממ
כתבה מספר 1673
כן, ראיתי אחרי שההודעה נשלחה
ויש לי רק דבר אחד להגיד על זה:
"אופס!"
אני לא אוהב את האחים
אמנם זו כותרת לא נכונה אבל יפה!!!
האמת היא שאהבתי את אחי, איפה אתה-היה חביב.
אבל את הסרט בשחור לבן עם בילי בוב ת'ונטון (ככה כותבים?) שמשום מה שכחתי את שמו- לא סבלתי.
קראתי את הביקורת של עין הדג על הסרט-איך הללתם אותו.הפתיע אותי, כי לטעמי לפחות זה היה סרט רע. פשוט רע.
והשמונה סרטים הקודמים שלהם?
בילי-בוב ת'ורנטון
שם הסרט הוא "האיש שלא היה שם" ואני, אגב, מהמהללים היותר גדולים שלו. דווקא מ"אחי איפה אתה" לא התלהבתי. קורה.
בדיקה
רציחות פשוטות – מתח – לא אהבתי
בייבי אריזונה – קומדיה – אהבתי
צומת מילר – פ"נ – אהבתי
בארטון פינק – הלצת מתח – אהבתי
הקפיצה הגדולה – קומדיה חדשנית – אהבתי
ביג ליבובסקי – עוד הלצת מתח – לא כל כך אהבתי
פארגו – מותחן – לא אהבתי
אחי איפה אתה – קומדיה – בסדר.
האיש שלא היה שם – פ"נ – כמו רציחות פשוטות, הוא הפחות אהוב עלי בין סרטי הכהנים.
בקיצור, מאז הקפיצה הגדולה הם לא עשו שום דבר שבאמת הרטיט אותי (לגבי ביג ליבובסקי, במקום אחר). קשה לי להאמין שדוקא קומדיה רומנטית תרטיט אותי, לדעתי האחים כהן פשוט איבדו את הטאץ' שהיה להם בחצי הראשון של שנות התשעים.
הא?
…
אני, את שלי כבר אמרתי...
כאן:
כתבה מספר 862
וכאן:
כתבה מספר 875
וגם כאן:
כתבה מספר 451
ואני, גם הפעם, אופטימי מאד. זה סרט של האחים כהן. יהיה טוב.
בדיקה משלי
רציחות פשוטות-לא ראיתי.
בייבי אריזונה-ראיתי מזמן, לא זוכר כלום חוץ מזה שלא התלהבתי.
צומת מילר-אני תמיד מפספס, לא ראיתי.
בארטון פינק-לא ראיתי.
הקפיצה הגדולה-לא ראיתי.
ביג ליבובסקי-ראיתי ולא התלהבתי, נראה לי מאולץ מדי.
פארגו-ראיתי, חביב בעיני, אבל לא כמו השה"ש.
אחי, איפה אתה-ראיתי, לא צחקתי חוץ מכמה קטעים, לא התרגשתי, התאכזבתי.
האיש שלא היה שם-ראיתי, אהבתי, אחד הסרטים האהובים עלי מאז 1999.
אחד הסרטים הטובים מאז 1999,
ועדיין זה לא גרם לך לחפש בנרות את הסרטים הקודמים שלהם? אני מקנא באיפוק/חוסר תקציב שלך.
למה?
גם אני מאוד אהבתי את האיש, למרות שלא צפיתי בו שנית בגלל שהוא כזה כבד, אבל לא התאמצתי להשיג סרטים אחרים שלהם כי ידעתי (גם מנסיון שלי) שסרטים שלהם בד"כ לא דומים אחד לשני באופי שלהם.
דומים אחד לשני
אני חושב שיצירות המופת הקומיות "בייבי אריזונה", "בארטון פינק", "הקפיצה הגדולה" וגם "ביג ליבובסקי" מאד מזכירים אחד את השני. ובולט לחלוטין שנעשו בידי אותו יוצר.
מה שכן, האיש שלא היה שם, באמת קצת שונה. אם כי מזכיר קצת את צומת מילר.
מזכיר את צומת מילר? איך?
שניהם סרטים של האחים כהן
מזכיר קצת
לא הרבה, אבל שניהם נסיונות אמיצים לפילם נואר.
שניהם גם יוצאים מגבולות הפילם נואר, צומת מילר אמיץ בלקיחת דמויות כל גבריות כמו סם ספייד ופיליפ מארלו, בדמותו של גבריאל ביירן שהוא הרבה יותר בלש במחשבה מבמעשה, הוא לוזר לא קטן ולפעמים אפילו מזכיר סוג של פארודיה מודעת לעצמה על חוש חש הבלש או משהו כזה.
האיש שלא היה שם, יוצא מגבולות הפילם נואר בכך שלא רק שהדמות המובילה, הוא הרבה פחות שרמנטי מהפילם נוארים הקלאסיים, הוא גם הרבה פחות טוב, ולמעשה הוא מניאק לא קטן.
בעיני זה עבד בצומת מילר, והרבה פחות באיש שלא היה שם. אבל זו רק דעתי.
דשיאל האמט אולי כן
אבל ממש לא סם ספייד. והנה פירוט שכתבתי לפני כמה חודשים לגבי השפעות ואיזכורים שונים של ספרי וסרטי נואר ביצירות הכהנים:
http://www.everything2.com/index.pl?node_id=1441129
דשיאל האמט הוא לא דמות
כידוע לך, ולכן כתבתי שדמותו של גבריאל ביירן יוצאת מתוך נישת ה"גבר הכל יכול" הקשוח אך רגיש, אבל בסה"כ מושלם של מארלו וספייד.
אבל קראתי את הלינק שהבאת, והגיוני מאד שאני לעולם לא אצליח להתווכח איתך על פילם נואר (ואגב, סחטיין בהחלט על הרפרנסים והידיעות, די מדהים).אבל, אתה אולי יכול להשוות את האחים כהן להאמט או צ'אנדלר ולהשפעות שלהם מהם. אבל להשוות את ביירן להאמט??
לא להאמט
אלא לדמויות אחרות בספרים של האמט שהם לא סם ספייד. ספציפית הבלש חסר השם Continental Op ב-Red Harvest (קראתי) ונד בומונט ב-The Glass Key (לא קראתי, ראיתי את אחד הסרטים).
חוץ מזה, לא נראה לי שהבנת את הדמות של ספייד מלכתחילה. ריככו אותו (מאוד) במעבר מהספר לסרט, אבל גם בסרט הוא מניאק לא קטן, אולי רגיש, אבל רחוק מלהיות "בסה"כ מושלם".
למה בנרות?
קודם כל, יש לי פנס. חוץ מזה, כמעט כל שבוע יש את אחד הסרטים שלהם בערוץ טלוויזיה כלשהו בארץ (כבלים, לוין ומה שביניהם). האמת היא שהייתה לי הזדמנות לראות את כל אחד מהסרטים שלהם שפספתי, אבל תמיד היה לי משהו יותר חשוב לעשות.
כמו
לשרוץ באתר אינטרנט אלמוני לדיון בסרטים ולהשוויץ בכל הסרטים שלא היו חשובים מספיק כדי שתטרח לראות אותם. שוב, סדר עדיפויות מעניין.
אמר בעודו לוחץ על ''אשר''
בוא נראה
א) אני לא משוויץ בסרטים שלא ראיתי.
ב) המילים "היו לי דברים יותר טובים לעשות" הם לא חלק מהלקסיקון שלי. אף פעם, אבל אף פעם, אין לי משהו יותר טוב לעשות.
לי בדרך כלל יש משהו יותר טוב לעשות,
ולעתים קרובות אני גם עושה אותו, בו זמנית.
כמו עכשיו. באגט עם בולגרית עיזים ועגבניות. למשל.
איזה צירוף מקרים
אני יושב מול המחשב ובין ריפרש לריפרש קורא ספר על פדופילים:
http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/0684827107
אבל אני בחיים לא אטען שהמשהו שלי יותר טוב מהמשהו של פינגווין.
ה''משהו'' שלך?
בכלל, מה אתה עושה מול המחשב? בטח יש איפשהו בכבלים הפיראטיים בסנגל את בארטון פינק בדיוק עכשיו. רוץ, לפני שתפסיד (או שאולי יש לך דברים יותר חשובים לעשות?).
איזה חלק מ...
"אין לי משהו יותר טוב לעשות" לא הבנת? אני יושב וקורא את הספר פדופילים שלי, זה המשהו שאני עושה, בזמן שאני מחכה שהחברה שלי תתקשר כדי להודיע לי מתי לבוא לאסוף אותה מהעבודה.
בוא נחזור לנקודת המוצא. נורטון ביצע בדיקה של דעתו על סרטי האחים כהן. אני הבחנתי שהרושם שלי מהסרטים די שונה וציינתי זאת, תוך הערה שלא את כולם ראיתי. בין השאר ציינתי שאת הסרטים שלא ראיתי פספסתי כבר כמה פעמים כי היו לי דברים אחרים לעשות (להציל את העולם משואה גרעינית, למשל). התגובה הספק צינית שלך טענה שהייתה בתגובה שלי שחצנות ושאתה פדופיל בהתהוות. פספסתי משהו (חוץ מהסרט)?
עכשיו שהלכתי, אספתי וחזרתי, אני יכול להגיד בוודאות
שלא.
ליאו לא יכול בלי רשימה משל עצמו...
רציחות פשוטות – מבריק, קודר, מותח, חדשני. אחד מסרטי הבכורה הטובים בכל הזמנים.
בייבי אריזונה – מצחיק אימים, מטורף, פרוורטי, אחד הסרטים המצחיקים שראיתי בחיי.
צומת מילר – יציאה לא כל כך ברורה. מצד אחד נחשב לסרט מבריק, אבל בעיני מהפחות טובים שלהם. עדיין, סרט מאפיה מרתק.
בארטון פינק – שוב סרט לא ברור. מצד אחד קומי ומטורף, מצד שני הזוי וסיוטי. אהבתי, אבל לא נפלתי מהכיסא.
הקפיצה הגדולה – אחד הסרטים המקוריים של השנים האחרונות. שנון, מצולם נהדר, מדהים. סרט נפלא ומשובח.
פארגו – קומדיית מתח נהדרת, גם אם לא מתעלה לגבהים מדהימים. סרט שכיף לראות כל פעם מחדש.
ביג ליבובסקי – מצחיק עד דמעות, פסיכוטי, מטורף לגמרי. סרט הזוי לגמרי שאפשר לצטט מהתחלה ועד הסוף.
אחי, איפה אתה? – סרט נהדר אבל עם נפילות. מהפחות טובים של האחים אבל כיפי נורא.
האיש שלא היה שם – יצירת מופת. בקלות אחד הסרטים המשובחים של סוף המאה הקודמת ותחילת הנוכחית. צילום גאוני, טקסט ומשחק מדהימים. פילוסופיית חיים בשחור לבן.
אכזריות בלתי מתקבלת על הדעת – ?
(יש בכלל צורך להגיד שהאחים הם יוצרי הקולנוע האהובים עלי?)