שישי הפוך

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 22 באוקטובר 2003Posted in: ביקורות

במקור: Freaky Friday
במאי: מארק ס. וולטרס
תסריט: התר האץ', לזלי
דיקסון
על פי ספרה של מרי רוג'רס
שחקנים: ג'יימי לי קרטיס,
לינדסי לוהאן, מארק הארמון,
צ'אד מוריי, ריאן מלגריני

ג'יימי לי קרטיס היא הפסיכולוגית ד"ר טס קולמן. יש לה שני ילדים – בת טינאייג'רית, ובן בגיל בי"ס יסודי. בכל בוקר היא נלחמת מחדש עם הבת, אנה, כדי שזו תואיל להתעורר, ותוך שהיא אוספת את 15 הפלאפונים שלה והפאלם, היא מוזגת חלב לקערת הדגנים של הבן ומאיצה בילדיה להיכנס לרכב כדי לנסוע לבית הספר.

בבית הספר אנה מתמודדת עם בעיות קיומיות חמורות כשנערה אחרת מגיעה לבושה בחולצה זהה לזו שלה. וגם המורה שלה לספרות (סמי ג'נקינס!) יורד לחייה ללא הרף. ומה שהכי גרוע – אמא שלה עומדת להתחתן בשנית. איזה חוסר התחשבות! היא לא רואה שהיא הורסת לה את החיים? ארררררגגגג!

עם בוא הערב יוצאת המשפחה למסעדה סינית, כי למי יש כוח לבשל. טס ואנה מקבלות עוגיות מזל עם פתק זהה, תמוה למדי. הן לא טורחות לשים לב לנאמר בו, וחבל שכך, כי למחרת בבוקר מתעוררת טס בחדרה של אנה. משהו מוזר לה. מנומנמת, היא מעבירה יד על השיער ("משהו קרה לו"), ועל החזה וקובעת "אלה לא שלי". אחר כך היא מורידה את היד כדי לבחון את הישבן: "זה בוודאי לא שלי!".
כשאנה מואילה להתעורר, מתברר שבאופן מסתורי כלשהו השתיים התחלפו בגוף. אבל שתיהן צפו במספיק סרטים, ולכן יודעות בדיוק מה הפתרון לבעיה: מכה עצומה בראש. אז הן הולכות כל אחת לקצה השני של החדר, ולספירת 3 דוהרות אחת לעברה של השניה. זה לא עובד. וזו כבר בעיה, ואנה, כהרגלה, מתעצבנת – זה אומר שמחר היא תצטרך להתחתן? איזה חוסר התחשבות! היא צעירה מדי. אמא שלה לא רואה שהיא הורסת לה ככה את החיים? ארררררגגגג!

וכך צריכה אנה למלא את מקומה של אימהּ כפסיכולוגית ("זה לא אתי שתתני עצות. פשוט תהנהני 'א-הא' עם הראש, ומדי פעם תגידי 'ואיך אתה מרגיש לגבי זה'?"), וטס צריכה לבלות יום בבית הספר, ולהבחן במקומה של אנה. מכאן ואילך ההתפתחויות נדושות למדי, אבל הן מבוצעות בחן רב עד שצחקתי המון.

אולי פשוט היה לי קל לצחוק – גם אני, בדומה לאנה, הייתי מתבגרת צינית שבטוחה שכולם נגדה. אמנם לא הייתי חברה בלהקת רוק, אבל גם אמא שלי חשבה שמה אני מקשיבה לו זה קקפוניה, במקרה הטוב. אז אני משוחדת. אז מה?

החלפת גופים בקולנוע היא דרך מקובלת מאוד כדי להוציא שחקן מטייפקאסטינג ולתת לו הזדמנות ליהנות, ובעיקר להוכיח את עצמו בתפקיד אחר (למשל, ניקולס קייג' העגמומי בתפקיד ג'ון טרוולטה הזחוח, ולהיפך), או כדי להוכיח את היכולות הקומיות המופלאות של השחקן. בדרך כלל סרטים מהסוג השני, הקומי בלבד, אינם מצחיקים, בשל התעקשות התסריטאים לאנוס את ההומור הטבעי לתוך סצינות סלפסטיק או סצינות שמקצינות למוות כל מאפיין של הדמות. ב'שישי הפוך', המבוסס על סרט בשם זה מ-76' (עם ג'ודי פוסטר בתפקיד הילדה), השכילו היוצרים לחמוק רוב הזמן מבעיות שכאלה – המצב המוזר אליו נקלעו שתי הנשים מספק הרבה בדיחות בפני עצמו, עד שאין צורך לתגבר אותו בסלפסטיק או הגחכה של דמויות אחרות (אם כי יש דמות אחת כזו. מזל שהיא לא מפריעה יותר מדי).

מבין שתי השחקניות הראשיות דווקא לינדסי לוהאן, שמגלמת את הבת, שיחקה, לטעמי, טוב יותר מג'יימי לי קרטיס. היה בה משהו מתלהב יותר, פחות מעושה, וגם בתפקיד האמא היא היתה חיה יותר, והמניירות של האישה המבוגרת נראו אצלה כל כך לא במקום (בצורה מצחיקה. לא פתטית), בעוד ג'יימי לי ניסתה להדגים התנהגות ילדותית, ונשארה פחות או יותר עצמה, רק חייכנית יותר.

מצד שני, יש המון רגעים שאפשר היה לפתח ונשארו סתם בגדר פריטי מידע לקישוט: כמו האח הקטן והבעיות שיש לו בבית הספר, או מטופל אובססיבי במיוחד של טס, שמוצג בפנינו ואז נעלם בלי לעשות שום דבר חשוב. יש גם הרבה דמויות שקיבלו אופי בעזרת "קיצורי דרך" – משפט מפתח אחד שהדמות אומרת מדי פעם, כדי לעבות את זמן המסך שלה או את חשיבותה-כביכול להמשך הסרט. לפעמים הקיצורים האלה היו פשוט גדולים מדי, וגרמו לדמויות (בעיקר הבחור שאנה דלוקה עליו) להתנהג באופן לא הגיוני בכלל, עד שיצאתי מהשמחה הכללית שתפסה אותי והזדקפתי בכיסא כדי שיהיה לי קל יותר לצעוק על המסך. כיוון שהייתי במצב רוח ידידותי לסביבה, נרגעתי מהר מאוד והקפדתי להסתכל כל הזמן על חצי הכוס המלאה: מבחינתי, כל תת-עלילה שלא פותחה, חסכה לי קלישאה בסיום. רק זה חסר לי, שאנה תפתור את הבעיות של כל המטופלים של אמא שלה. והחבר הזה של אנה ממילא מכוער. אז מה אכפת לי לשבת וליהנות?

אני יודעת שהחל מגיל מסוים כבר לא "קול" לאהוב את הסרט הזה, או אפילו להודות שהלכתם אליו מרצונכם החופשי. זו הרי בסך הכל קומדיה עם מסר של שלום ואחווה, וסביר – שומו שמיים – שאמא והאחים הקטנים יאהבו אותה. האחים הקטנים אפילו יותר, אם לשפוט לפי עדרי הילדים שהיו איתי באולם וצעקו "שיואו, זה הסרט הכי טוב שראיתי!". אבל אם אני שרדתי עדרי ילדים וזה אפילו לא גרם לי לאנטי כלפי הסרט, אז גם אתם יכולים.

תגיות: