 |
||
| סטפן/סטיבן קינג, מחבר עשרות ספרים שעובדו לעשרות סרטים ('לבבות באטלנטיס', האחרון ברשימה, מוקרן בארץ החל מאתמול) מכריז על פרישה: עוד חמישה ספרים ודי. לפחות עד הקאמבק. |
02.02.2002
|
|
יומית
סטפן/סטיבן קינג, מחבר עשרות
ספרים שעובדו לעשרות סרטים
('לבבות באטלנטיס', האחרון ברשימה,
מוקרן בארץ החל מאתמול) מכריז על
פרישה: עוד חמישה ספרים ודי.
לפחות עד הקאמבק.
סטפן/סטיבן קינג, מחבר עשרותספרים שעובדו לעשרות סרטים
('לבבות באטלנטיס', האחרון ברשימה,
מוקרן בארץ החל מאתמול) מכריז על
פרישה: עוד חמישה ספרים ודי.
לפחות עד הקאמבק.
אהרו''כ.......
אני מכריז רשמית על תחרות: האיש שקרא הכי הרבה סטיפן קינג, והכי התקרב בקצב הקריאה שלו לקצב הכתיבה של המחבר.
אני אישית הפסדתי מראש. קראתי רק אחד, והוא בכלל לא אימה…
גם אני...
קראתי רק סיפור קצר אחד של קינג, זה מ"אגדות".
לא קראתי שום דבר שלו.
אבל מתוך מה שראיתי הכי אהבתי את Fire Starter. אני מקווה שהמיני סדרה תהיה גם טובה. חוץ מזה, הידיעה הזאת פורסמה ב-Wire אתמול והיום אומרים שיעשו סרט לפי קץ הילדות.
חו
הממ...
אצלי בבית יש סביבות 17 (קשה לדעת עם כל ההשאלות שהולכות פה), וקראתי עוד לפחות שניים.
נו, ניצחתי? ניצחתי?
הממ...
כמה בדיוק יצאו לו בעברית? כי קראתי את כול מה שיצא חוץ מהמגדל האפל 2. (ואני לא בטוחה שאפשר להחשיב את שק של עצמות שסיימתי באמצע כי הוא פשוט היה נוראי, ואני מאוד אוהבת סטיבן קינג)
עברית?
אבל ברצינות, במקרה של קינג שווה לנסות את המקור גם למי שלא מת על קריאה באנגלית – המלים "כתוב היטב" וגם "קולח" פשוט הומצאו כדי לתאר את האנגלית שלו.
הכי טובים שלי – "זה" ו"הניצוץ". אני חושבת. אה, ומהלא-אימה – גם עיני הדרקון. יותר קל להחליט על הרעים: "נדודי שינה" ו"ארבע אחרי חצות" או איך שלא קראו להם בעברית. וגם "גרין מייל" לא ממש שווה את השעות הארוכות שלוקח לסיים אותו.
וואלה
עיני דרקון זה באמת ספר מעולה.
תזכירי לי על מה זה הניצוץ. אני כמעט בטוח שקראתי את זה אבל אני מצליח להזכר.
לא אהבת נדודי שינה? איך? זה ממש מעניין, הכי מצחיק זה שראיתי באתר על סטפן קינג תיאור קצר על כל ספר אז את הספר הזה תיארו כold people on drugs.
ידעתי!!!
ידעתי שאני מכיר את הניצוץ. למה אף אחד לא טרח לענות לי?
לצערי לא קראתי אותו :( אבל הסרט הוא מדהים
IT והניצוץ הם השניים של קינג
שאני הכי רוצה לקרוא ועוד לא יצא לי…
למעשה אף פעם לא סיימתי ספר שלו עד היום, רק התחלתי משהו בעברית, שהיה די גרוע ונשברתי באמצע (הוא גם היה המשך של ספר אחר שלא קראתי).
אבל אני אוהבת המון סרטים שראיתי שנעשו לפי ספרים שלו (מבחינת הסיפור, לאו דווקא מבחינת איכות הסרטים) ולא מזמן קניתי את IT באנגלית, ואני מתכננת להתחיל לקרוא אותו מתישהו…
תנסו את הסיפורים הקצרים שלו
את Rage – ה-סיפור לבני הנעורים, ואת Running Man, לראות כמה הוליווד יכולה לחרב סיפור טוב (מה גם שהוא מסתיים די דומה לאירוע מוכר מהעבר הקרוב).
שניהם מזכירים אירועים מהטווח הקר
בעקבות הטבח בבית ספר תיכון בקולורדו, הוסרו עותקי The Rage מעל מדפי חנויות הספרים.
סליחה.
RAGE. לא THE RAGE.
מה??
שק של עצמות היה הראשון שלו שקראתי הוא אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בכלל!! (קראתי בנוסף רק את הניצוץ וחצי FIRE STARTER כי לקחו לי את הספר)
תקרא את IT
ותשווה את הדרך המעולה שהוא כתוב בה לשק של עצמות. אז תבין על מה אני מדברת. האמת ששק של עצמות לא היה כזה נורא, אבל בתור ספר של קינג הוא איכזב בטירוף.
תקרא את IT
IF YOU SAY SO, קצת קשה לי להשוות לספרים אחרים אבל בכל זאת שק של עצמות (בעיקר החצי הראשון) תפס אותי חזק בצורה שהמון זמן לא קרה לי
בתור מישהי שקראה
את *כל* הספרים של קינג שיצאו בעברית (כולל את שני התרגומים השונים של אש זרה), כל אחד מהם לפחות שלוש פעמים (הרוב יותר), פלוס די הרבה דברים שלו שיצאו באנגלית, בפעם הראשונה שקראתי את שק של עצמות קצת התאכזבתי ממנו. בפעם השניה, הוא כבר הרבה יותר מצא חן בעיני. בפעם השלישית, עד כמה שזה מוזר, הוא הביא לי את הבום.
זה ספר מאד מורכב ומאד אישי (אגב, מעניין מאד לראות את ההבדלים בין הספרים של קינג שנכתבים בגוף ראשון לאלה שנכתבים בגוף שלישי – בדרך כלל, עד כמה שהבחנתי, דווקא אלה שנכתבים בגוף ראשון פחות אישיים) שמדבר על כמה דברים שאני חושבת שמאד מעניין לראות אותם מנקודת מבטו של קינג (ולא הקטן שבהם הוא ערכה של הכתיבה לכותב, כשהכתיבה שלו בספר הזה משחקת תפקיד רציני מאד בעלילה בכמה וכמה מובנים). בקיצור, מאד אהבתי אותו, אבל אחרי יותר מקריאה אחת. אחד הדברים שאהבתי שם היה חוסר המוחלטות המוסרית. בסוף הספר, כרגיל אצל קינג, יש כמה אנשים שמתוייגים "רעים" וכמה שמתוייגים "טובים", אבל דווקא מי שהיתה אחראית לרוב מקרי המוות בספר, מעוררת בקורא אמפתיה וחמלה. אני מאד אוהבת את השניות המוסרית הזו.
אם זה משפתר לאחר קריאות נוספות
נראה לי שאני אתן לשק של עצמות עוד צאנס. כי אני אוהבת את קינג וזה היה הספר היחידי שלו שלא אהבתי לפחות במידה מסויימת.
שק של עצמות לא רע בכלל.
להרבה אנשים הפריע ש"זה לא מספיק מפחיד" (לא לי – אני מופחדת בקלות). לי אישית גם קצת נמאס לראות את קינג ממחזר סיפורי סופרים וחיי הכתיבה וגם ממחזר ערים קטנות במדינת מיין. אבל זה באמת כתוב עדין ומתוחכם, ועורר אצלי הרבה מחשבות אחרי הקריאה.
אני רואה את זה מהצד השני...
הספרים של קינג, ככלל, לא מפחידים אותי, והאמת היא שאני לא ממש מבינה איך הם כן יכולים להפחיד (מצד שני, לכי תביני, אני נבהלת כשמישהו עושה לי "בו!"). אני רואה אותם יותר כספרי מתח פסיכולוגיים עם נגיעות על-טבעיות מאשר כספרי אימה.
יוצא מן הכלל הזה – מיזרי, שהפחיד אותי עד כדי חלומות בלהה, ולכן אני קוראת אותו רק פעם בהמון המון המון זמן. והוא היחיד (או בין הבודדים) שאין בו בכלל מגע של העל-טבעי.
אל תשאלי.
"החצי האפל" – שבועיים של לפחד להישאר לבד בבית. "הניצוץ" – שבוע של סיוטים (ועדיין יש לי פחדים לא הגיוניים משיחים שגזומים בצורת חיות). אחרי "זה" נשבעתי שאני לא קוראת יותר קינג כי זה מקצר לי את החיים…
ומסתבר שרק סיפורים עם אלמנט על טבעי מפחידים אותי.
יושמד ממציא המשמרות הכפולות
משמרת אחת ו250 עמ' מהספר נדודי שינה.
מעבר לזה בהניצוץ ובלוכד החלומות היו קטעי מתח מעולים אבל בשק של עצמות זה גרם ללב שלי לדפוק בטירוף ולא כל דבר מצליח לעשות לי את זה, בעיקר לא ספרים
אהרו''כ....... (= אחרי הכל?)
26 ספרים של קינג(*), אם מחשיבים גם את אוספי הסיפורים, ואת אוסף הנובלות.
בנוסף להם, עוד שבעה סרטים, שאיני זוכר אם קראתי את הספר לפיו נעשו.
לא כולל, כמובן, את "מכסח הדשא", שלא נעשה ע"פ סיפור של קינג, ולא משנה עד כמה יתאמצו המפיקים לספר לכם אחרת.
אבל מהספרים, שום דבר לא מהשנים האחרונות. אני מנסה להגמל.
————–
(*) כן, כולל גם ספרים של ריצ'ארד באכמן, האישיות שמאחורי הפיקציה שנקראת סטיפן קינג.
תיקון טעות
ריצ'ארד באקמן הוא פיקציה של ס. מורגנסטרן.
באכמן הוא אמיתי!
אם היתה לי זהות, הייתי נשבע בשמה!
מכסח הדשא
אני לא יודע מאיפה לקחת את המידע הזה אבל נראה לי שאתה טועה. יש לי ספר שנקרא "Classic Science Fiction" שמכיל כמה סיפורים קצרים ואחד מהם הוא "The lawnmower man" מאת סטיבן קינג.
עדיין לא קראתי את הספר ואני ממש לא זוכר את הסרט אבל על פי השם ו"סיפוריהם של המפיקים" אני מנחש שמדובר על אותו דבר.
ההבדל ביננו, ידידי,
הוא שאני קראתי את הסיפור, ואתה לא.
מספר נתיבים עומדים בפניך כעת –
א. להודות בטעותך, ולהקריב לי 45 רמכים, ו-72 בתולות.
ב. לרוץ לקרוא את הסיפור, ולחזור ולהודות בטעות. אז אולי אוותר על הרמכים.
ג. להמשיך להתעקש. אז תאבד דברים חשובים יותר מרכוש ועושר.
לא!
אני לא מוכן.. אני לעולם לא אכנע… אני אמשיך לברוח ולברוח.
אבוי!
לאן נעלמה ההתאמה האישית?
לא רק שאני לא רואה את הלינק של התאמה אישית מימין, גם אין בכלל "תגובות חדשות"! והממ"א, שלפני מספר שעות הכילה כשישה כתבות ריקה!
הכצעקתה?
(יש לציין שלסקרים קודמים *יש* תגובות חדשות וגם אם אני הולך ל"בכללי", הבעיה היא רק בדף הראשי.)
אה!
עכשיו זה הסתדר!
וגם יש באנרים!
מי? מי גמר?
מישהו הצליח לסיים את "זה"?
ועשו על הספר סרט במקרה?
אפשר להגיד על סטפן קינג
הרבה דברים, אבל שהוא לא קריא? שקשה לסיים ספרים שלו? את זה עוד לא שמעתי.
לא נעשה סרט על פי 'זה' אבל היתה מיני-סדרה.
מאוד קשה...
נאבקתי עם "העמדה" במשך יותר מחודש, לא מתוך קושי להבין את המטאפורות המתוחכמות והיחסים העמוקים בין חצי-מיליון הדמויות בסיפור, אלא מתוך שעמום עמוק וההרגשה שעם כבר בזבזתי שמונים שקל על ספר של איזה 1300 עמודים לפחות נגיע לסוף (שאגב, ממש לא שווה את הקריאה המאומצת הזאת).
על טעם ועל ריח לא נתווכח
אני אהבתי מאוד את 'העמדה'. לקח לי חודש לקרוא אותם, אבל זה היה אחד החודשים המדהימים בחיי. הסוף שלו לדעתי פחות טוב מהשאר – אבל זה לא מוריד את הנאתי מהסרט.
אוו, ספר חביב.
רק שלמרבה הצער עשיתי טעות נוראית איתו – קראתי אותו בטיסה מישראל למקסיקו, וכשנחתנו הגענו לעיר שחצייה תת-קרקעית… (^:
_______________
יום לא-הולדת שמח,
גל
קשה? דווקא לא
אני גולש ותיק של האתר, ומעדיף להישאר פסיבי בדרך כלל, אבל בתור קורא מושבע של ספרי סטיבן קינג הייתי חייב להפר את שתיקתי. "העמדה" אמנם משמים במקצת ב150- עמודיו הראשונים (וכשמדובר בספר בעל 1200 עמודים בערך, 150 עמודים הם באמת לא ביג דיל), אבל אחר כך הופך לאחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בחיים שלי. אמנם יש המון דמויות, אבל זה אלמנט שחוזר בהרבה ספרים של סטיבן קינג, ולדעתי זה מוסיף להם הרבה עושר תוכני כי הוא מצליח לתמרן באופן מדהים בין כל הדמויות ולספר את הסיפור מנקודת המבט של כל אחת ואחת, בלי להפוך את כל העניין למייגע. אבל כמובן שזה עניין של טעם, ולא כולם אוהבים ספרים ארוכים-ארוכים.
מה שאני לא מבין רק זה למה הספרים שלו מקוטלגים תחת קטגוריית "אימה"? רוב הספרים שלו אפילו לא מנסים להיות מפחידים, ואף אחד מהם לא הפחיד אותי (חוץ מ"זה" שבמשך חודש בערך אחרי שקראתי אותו היה לי קשה לסגור את האור בחדר).
יש בהם אלמנט של אימה.
לא בכולם אומנם, בארבע עונות הוא מציין במפורש את העניין שאין ממש אימה, אבל ברובם. לפעמים זה עניין בולט כמו אנשים מתים וברוב המקרים אימה פסיכולוגית שמה שמפחיד זה המחשבה עד לאן אנשים יכולים להגיע בנסיבות מסוימות.
גם אתה?
אחרי שראיתי את כל המיני סדרה בבת אחת, לא ישנתי כל הלילה.
בזה אתה דוקא צודק
מאה העמודים הראשונים של 'העמדה' הם מדהימים, ואחר כך הוא מידרדר. הסוף דבילי.
והגירסה של הספר שהופיעה בעברית היא "הגרסה המלאה והבלתי מצונזרת", שבה, כפי שקינג מסביר בהקדמה, הוא החזיר לספר כמה מאוד עמודים שנחתכו ממנו כשהופיע לראשונה. וחבל, כי באמת יש בו כמה מאות עמודים מיותרים. נראה לי שהגרסה הבלתי-מלאה והמצונזרת היתה מוצלחת הרבה יותר.
זה
ראיתי את המיני סדרה.מפחיד לאללה.
קובץ הנובלות
של סטיבן קינג "עונות השנה" מכיל סיפורים שעל פיהם נעשו 3 סרטים (ועוד אחד שטוב שלא עשו על פיו סרט). אף אחד מהם אינו נחשב "אימה" קלאסי -"הגופה" ("אני והחבר'ה"),"ריטה הייוורת וגאולת שאושנק" ("חומות של תקווה") ו"תלמיד מצטיין מדי" (שודר פעם בערוץ הסרטים).
חוץ מהנ"ל קראתי גם את "גרין מייל", שגם הוא לא ממש "אימה".
וטוב שכך – סרטי אימה מפחידים אותי.
כן אבל אל תאשים
את סטפן קינג בזה שהסרט גרוע. הספר הוא הרבה יותר טוב. אני כבר לא זוכר מה ההבדלים, אבל הסוף הוא שונה לגמרי.
''תלמיד מצטיין מדי''
כן זה הסרט. אבל בניגוד לאני והחברה שהיה סרט מעולה הסרט הזה לא מצליח להתקרב לסיפור.
קראתי בערך 20 ספרים
אני מאד אוהב את קינג. הוא סופר מעולה והספרים שלו ממש מעניינים.
אני לא מבין מה יש לכם נגד העמדה. זה ספר ממש טוב, קראתי את כל ה1200 עמודים שלו בשבועיים בערך.
הספרים הכי טובים שלו לדעתי הם: אש זרה, נדודי שינה, דברים שצריך, גרין-מייל (הרבה יותר טוב מהסרט), ועונות השנה (4 סיפורים קצרים מצויינים).
הספר הכי הכי גרוע, שלא תעזו לקרוא אותו גם אם מכוונים אקדח לראש שלכם הוא הילדה שאהבה את טום גורדון.
גם אני קראתי בערך 20 ספרים
אבל אני חייב לחלוק עליך בעניין 'הילדה שאהבה את טום גורדון', לטעמי זה אחד הספרים המשובחים ביותר שלו ואולי אף הטוב ביותר. אני לא טיפוס רגשני במיוחד, אבל אם מנסים להכנס קצת לדמות הילדה ולראות את הדברים דרך העיניים שלה הספר די מדהים.
לכן המעוניין, טריוויה נחמדה (אך קצרה) עם שאלות על "סרטי מופת". אני קיבלתי 90 במבחן…
http://go.ynet.co.il/trivia/default.asp?QuestionDate=57
כנ"ל. (90).
נפלתי בשאלה על הפיצ'ר הראשון.
אני קיבלתי 90 בסרטי מופת (נפלתי בשאלה על בוגי), ו-100 (!) באנימציה.
די, צריך לחזור לגונאר יארינג.
אמנם גם אני קיבלתי 100 באנימציה- אבל יש שם טעות אחת מעצבנת להפליא- צ'ארלי בראון הוא לא דמות מתוך "סנופי", אלא דמות מתוך "פינאטס". סנופי הוא הכלב של צ'ארלי.
יש להם עוד פאק מעצבן
בטריוויה של האנימציה. אני לא אסביר אותו עוד פעם, כי כבר הסברתי את זה עד צאת נשמתי, אבל כשעושים משהו כמו חידון טריוויה, רצוי ללמוד את החומר קודם.
והטריוויה של הסרטי המופת – נו באמת, קל להפליא. הוצאתי 100 בלי לחשוב אפילו…
אתה מדבר על טים ברטון?
הוא ביים סרט אנימציה ב-82 או משהו כזה.
וכן, חידונים קלים להפליא. פעמיים 100.
לא, אני לא מדבר על טים ברטון
נסה שנית…
אההה.... ''אנימצית מנגה''...
האמת, הייתי משוכנע
שהבנת את זה כבר על ההתחלה, ועמדת לעבור על כל האופציות בסקר בשביל להעלות את היומית הזאת למקום ראשון בדוחמ"ו ולקבל תמלוגים מסט(י)ב(פ)ן קינג.
מה, לא?
וואללה, אפילו לא שמתי לב
מנגה=אנימה.
זה ברור, כן.
אבל עברתי ברפרוף- רק ראיתי "מנגה"- סימנתי "יפן", בלי לקרוא בכלל את השאלה.
ווי, הוצאתי 100.
אני רוצה לתת קרדיט לעמית, שכתב באתר ש'דואל' היה הסרט הראשון של שפילברג, ובזכותו קיבלתי את ה-100 שלי.
גם אני קיבלתי 100
אזהרה: החידון לא עובד על נטסקייפ או מוזילה
כדי להפעיל את החידון במוזילה
יש לוודא ש- DOM Inspector מותקן ואז להחליף את אחד מה- radio buttons להיות כפתור SUBMIT ע"י שינוי ה- type שלו. כמו כן יש לשנות את ה- name וה- value לסתם ערכים. אז ניתן להקיש על כפתור ה- SUBMIT שנוצר. לסיכום, יש להחליף את הקידוד בדף שנוצר ל- windows-1255. בהצלחה!
כל כך הרבה עבודה.
לא יותר פשוט כבר להשתמש ב… אה. לא משנה.
כל כך הרבה עבודה.
וזה באשמת האתר של ynet. אימייל נזעם נשלח בזו הלשון (אתם מוזמנים להעתיק):
http://go.ynet.co.il/trivia/default.asp?QuestionDate=57
ארר… סליחה. אני אלך לעמוד בפינה.
ולא לשכוח כמובן
להחליף את הKB16 לXYW55L ואת הP^TO לקוד 34U666.
או במילים אחרות- מה לעזאזל?!
אל תדאגי
כשאפסאטלון מתחיל לדבר על מחשבים, הוא מתחיל לדבר לעצמוץ כמו מה שקורה כשגל או אני מתחילים לדבר על ביולוגיה, רק ששם זה דו שיח.
במילים אחרות: גם אני לא ניסיתי להבין מה הוא אמר שם.
ווי, הוצאתי 100.
תודה רבה:)
גם אני הוצאתי 100!
ואני 90, בשניהם
בסרטי מופת לא ידעתי מהו הסרט הראשון.
באנימציה נפלתי על הבמאי. הייתי בטוחה שספילברג ביים את עבודת נמלים, ושברטון לא נחשב כי הסיוט הוא מפלסטלינה (עד כמה שידוע לי – לא ראיתי אותו).
וגם אני ידעתי על דואל בזכות עמית :)
100 בהכל!
חוץ מבבליינות. אני לא מבדילה בין האומן 17 ובין המסגר 43 ממילא.
הלוואי בחשבונאות ניהולית.
אני סתם מגזימה. בחשבונאות ניהולית אני אסתפק גם ב- 60.
100 גם לי. ו- 80 באנימציה (אף פעם לא אמרתי שאני מבין בתחום).
למה לעזאזל אני עושה חידונים של ynet?
ההנחיות למוזילה עזרו?
דעתי היא כזאת.
לא קראתי אף ספר של קינג (למעט הסיפור ב"אגדות"), אבל מתוך העיבודים הקולנועיים, אני יכול להגיד שלדעתי, "חומות של תקווה" הוא הסרט הכי טוב שנעשה בשנות התשעים. ואני לא מתכוון הכי טוב בקטגוריה שלו- אלא הכי טוב בכללי.
גם "מיזרי" היה מעולה- שני שחקנים החזיקו סרט שלם על הכתפיים- ולא השתעממת לרגע.
את ה"ניצוץ" עם ניקולסון לא ראיתי, אבל ראיתי את הגירסא הטלוויזיונית עם סטיבן וובר, וזה היה חביב, לא יותר.
מתוך שאר העיבודים הטלוויזיוניים שלו- הכי אאבהתי את "לנגולירס"- זה היה מרתק, ודין סטוקוול (הוא היה שם, לא?) הוא אחד מהשחקנים הכי חביבים עליי (ראיתם "קוואנטום ליפ" היום?).
"טומינוקרס" היה סתמי, בעיניי.
גם העיבוד של "זה"- מעניין, אבל יכול היה להיות הרבה יותר טוב.
סידרה אחת שאני מצטער עד היום שלא יצא לי לראות, זה "העמדה"- כולם רק משבחים אותה כל הזמן.
מ"אני והחבר'ה" אף פעם לא התלהבתי מי יודע מה. נחמד, אפשרי, אבל לא סרט גדול כמו שעש ממנו.
"מכסח הדשא" היה סתם זבל,
ו"הנרדף"- שאהבתי מאוד בתור ילד, הוא היום בגדר נוסטלגיה חביבה שכיף לחזור אליה מדי פעם בוידאו.
את היותר ישנים שלו ("קריסטין", "מוג'ו", "ילדי התירס" ועוד)- לא יצא לי לראות-אבל אני לא אוהב סרטי אימה, כך שזה לא ממש מפריע לי.
אה, ויש גם את "בית קברות לחיות" (בעצם-"בית כברות לחיות")- זבל אחד גדול.
יש פה תחרות מי קרא הכי הרבה ספרי
סטיבן קינג? אני אולי יכולה לנצח מהסוף – קראתי רק אחד, עד כמה שזכור לי – "בית כברות לחיות", שכל כך הפחיד אותי שנשארתי ערה כל הלילה וסיימתי אותו.
ראיתי את המיני סדרה "העמדה", מאוד אהבתי את ההתחלה, הרעיון מענין, אבל הפיתוח בהמשך לא היה משהו – בהחלט יותר מדי דמויות, ואני לא זוכרת מה היה הסוף בדיוק, אבל לא אהבתי אותו.
דווקא חשבתי להשלים פערים ולהתחיל לקרוא עוד כמה ספרים שלו, אבל יש לי על המדף עוד כמה ספרים שמחכים לתורם… וגם ככה בסוף יעשו מכל הספרים שלו סרטים, אז למה לטרוח?
אני היית מנצח!
לא קראתי אף ספר של קינג!
זה לא חוכמה,
אתה אפילו לא יודע מה זה מונדיאל!
_____________
כותבת הודעה זו מתנערת מהצורך למצוא קשר בין שני הנושאים.
בטח שלטרוח,
בגלל שלאף גירסא קולנועית, אפילו לא לטובות ביותר, אין את העומק שבספר של קינג. מעניין לציין שהעיבודים הכי טובים של ספריו הם לסיפורי הלא-אימה שלו, כשמיזרי הוא היוצא מן הכלל.
אני קראתי 17 מספריו עד כה, ואני מאוד מקווה שהוא לא פורש!
טוב, החלק האחרון
היה בחצי-ציניות, אולי הייתי צריכה לציין את זה (חצי, כי עד היום לא יצא לי לקרוא ספר אחרי שראיתי את העיבוד הקולנועי/טלוויזיוני שלו, אז קשה לי להגיד אם אוהב את זה או לא).
על מה זה לנגולירס?
אנשים בטיסה
שמתברר להם שהם עברו ביחד עם המטוס למשהו שלא ברור להם אם זה זמן חלופי או יקום חלופי. בהדרגה מתברר מה קרה, ויש גם מפלצות.
כל דבר מעבר לזה יהיה ספוילר.
ספויילרים בבקשה
וזה סרט או מיני סידרה?
אם אני זוכרת נכון,
זו מיני סדרה. ראיתי את זה לפני ים של זמן.
ויש שם רעיון מאד מאד מעניין לגבי מהותו של הזמן והצורה שבה הוא מתקדם.
מעניין? נסי מופרך עד הלם טוטאלי.
ואת זה אומרת מישהי שמסספנדת בהצלחה כל פרק של באפי. :)
אבל ברגע שנרגעים מהמופרכות של העניין, הסיפור הוא חביב. (ומפחיד. קינג תמיד מפחיד אותי.) והסרט – זה היה סרט טלוויזיה ולא מיני סדרה – גם הוא נחמד באופן מפתיע יחסית לתקציב האפסי בעליל שבו הוא נעשה.
לא נכון.
זאת הייתה מיני סידרה בשני חלקים.
ארר... יכול להיות, סליחה.
כנראה שראיתי אותם אחד אחרי השני ולא שמתי לב.
הניצוץ
הספר היחיד שקראתי של קינג (אז זה סטיבן או סטפן, אני תמיד מתבלבל. זה חשוב לי אחרת לא הייתי שואל. או שלא) הוא הניצוץ. הוא קולח ומהנה, אבל הסרט הוא פאקינג יצירת מופת ושם את הספר בכיס הקטן (והסופר לא אהב אותו…)
וגם אני קיבלתי 90 בחידון הקולנוע, וגם אני נפלתי על השאלה על הסרט הראשון.
90 ואני גאה
נפלתי רק על בוגי
סטיבן! סטיבן!
באנגלית כותבים סטפן, אבל אומרים סטיבן, ובעברית מתעתקים לפי איך שאומרים ולא לפי איך שכותבים, אחרת היינו קוראים לעורך שלנו רד פיסח.
100 באנימציה
90 בסרטי מופת – נפלתי על הפיצ'ר הראשון,הייתי בטוח שזה המסע אל הירח.
וזה בשביל אחד שבשלוש שנים האחרונות לא כל כך היה מחובר לאמצעי התקשורת (אבל זהו,די תודה לאל)
הפיצ'ר הראשון
לא היה בשלוש השנים האחרונות, זה בסדר.
העורך הראשי הולך על סרקזם זול הא??
בחזרה לימי בית-הספר
90 בחידון האנימציה ו-80 בחידון האריפוטר. כמו בבית-ספר, יש פוטנציאל, אבל הילד לא מצליח לממש אותו…
(למקרה ששאלתם: הייתי מת לקבל ציונים כאלה בבית-ספר)
הארי פוטר???
השאלה העיקרית היא למה לעזאזל אתה עונה על שאלון הארי פוטר?
את הספרים די אהבתי,לא טולקין,אבל מעביר יופי את הזמן.
אבל הסרט,אלוהים,הסרט!!
שעתיים וחצי דפקתי את הראש בכסא בתחנונים שייגמר כבר (אני לא יוצא באמצע סרט אף פעם.טוב,חוץ מפעמיים בוסקילה – יצירת המופת של זאביק)
יומת כריס קולומבוס לאלתר!!
ויפה שעה אחת קודם.
הערה לתיקון דרכיך:
הדרך הנכונה לעולם לא לצאת מסרטים באמצע, היא לעולם לא ללכת לסרטים שראוי לצאת מהם באמצע.
אם הלכת לפעמיים בוסקילה ב*קולנוע* ומ*רצונך החופשי*, אני חושבת שהיית ראוי להענש בלראות את הסרט עד הסוף…
צודקת.
עצה הגיונית מאוד אבל איך הייתי אמור לדעת שהארי פוטר יהיה כל כך גרוע?
מצד שני,הייתי צריך לנחש את זה כששמעתי שכריס קולומבוס מביים.
בקשר לבוסקילה…אז…תשמעי…אני…לא…כל כך…
טוב נו מה אני אגיד, זה היה לפני איזה 5 שנים,היינו כל החבר'ה בקיריון וחשבנו יאללה,קטעים,זאביק רווח,נראה קצת את ישראל השניה (שלישית? רביעית? שבעים ושמונה?)
לקח לי חודש חודשיים לצאת מהטראומה.
אבל כן,את צודקת,הגיע לי.
זה לא מישהו,זה אני
מה הולך פה?
פיצול אישיות קשה או סתם שתי משתמשים על אותו מחשב?
שום דבר מיוחד
שכחתי לרשום את הניק,זה הכל ותראה מה עשית לי.
שאלה לי אליכם...
מישהו קרא את "המשליטים"?
במידה וכן, אני שמח לשמוע ביקורת…
אופס...
שמח=אשמח
לא רציתי לתקן אבל הבנתי שזה הכרחי על מנת שהמשפט יהיה מובן…
אני דווקא קראתי ''אשמח''
בלי לשים לב.
אבל גם בהודעה שלי למעלה כתבתי "לכן המעוניין" במקום "לכל", אז כנראה שיש לי בעיות.
(אה, וגם אני נפסלתי בשאלה מהו הפיצ'ר הראשון).
___
נ.ב. לא קראתי את המשליטים.
אבל מישהו יודע איפה יש רשימה של כל הספרים שסטיבן קינג הוציא – בעברית?
לכי לחנות ספרים,
קחי את אחד המתורגמים של קינג, ובד"כ בהתחלה רשומים כל הספרים שיצאו עד עכשיו בעברית, מפני שעד כמה שידוע לי, הוצאת מודן היא היחידה שאי פעם הוציאה את הספרים שלו, ויצאו די הרבה.
דרך אגב, עבר הרבה זמן מאז שקראתי ספר שלו בעברית, אבל עד כמה שזכור לי התרגום היו ממש טוב.
לגבי התרגום,
בוא נגיד שיש לו נקודות אור ויש לו נקודות חושך.
באופן כללי התרגום לא רע בכלל ודי זורם, ובמיוחד מרשים בקטעי דיאלוג, שבהם קינג עושה הרבה מאד שימוש בדיאלקטים שמאפיינים את הדובר, ולטעמי בהחלט נעשתה בהם עבודה טובה. יש לו בעיות, שבין המעצבנות שבהן – חוסר שמירה על עקביות בין הספרים (מכיוון שאצל קינג יש הרבה מאד התייחסויות צולבות בין הספרים שלו, זה מעצבן) ומה שיותר גרוע בעיני – פספוס אטומי בהרבה פריטים של ידע כללי, ובמיוחד בכל הנוגע לציטוטים ממקורות אמנותיים, שירים וכדומה. אני זוכרת בהשתנקות מסוימת עד עכשיו את הציטוט מ"פולחן הצדפה הכחולה" – בלו אויסטר קאלט, כמובן, שהשיר שלהם "דונט פיר דה ריפר" זכה, כמדומתני, להיות אחד השירים המצוטטים ביותר, ובכלל זה גם שיר הנושא של משחק המחשב "ריפר" ושל הסרט "פרייטנרס" (עם מייקל ג'יי פוקס). בררררר… לקח לי הרבה מאד זמן עד שזיהיתי במה מדובר. אז זה אולי פחות נורא, אבל היו כמה שגיאות בשם ובתוכן של ציטטות מפורסמות (משירים, ספרים, סרטים וכדומה).
אני זוכר שבהתחלה של 'מיזרי'
הסופר שמח ומאושר משום שהדמות בסיפור שלו "קנתה סוף סוף את החווה". שנים שלא הבנתי על מה הוא מדבר, כי לא הוזכרה שם שום חווה, ומיזרי המסכנה בכלל מתה.
אה, כן, ולגבי רשימה של ספרי קינג
אפשר למצוא רשימה כמעט מלאה כאן:
http://www.pishpesh.co.il/lister.asp?skip=0&mode=1&find=%F7%E9%F0%E2&met=hebauthor
המשליטים
אני קראתי את 'המשליטים', ואת התאום שלו 'דספריישן'.
כעקרון הם שניהם שונים אחד מהשני, אבל מחוברים, וכל אחד הוא בז'אנר שונה גם כן, וכל אחד מהם מחזיק את עצמו בכבוד.
המשליטים הוא הרבה יותר עקוב מדם ונבנה במהירות, בעוד דספריישן יותר איטי ומותח.
שניהם מומלצים לגמרי.
המשליטים
המשליטים הוא ספר חביב, לא מיוחד כל כך. אני נהנתי ממנו. אני לא ממש זוכר אותו אבל שווה לקרוא אותו. אחותי הגדירה אותו כרובוטריקים אלימים למבוגרים (אל תשאלו אותי למה, אני ממש לא זוכר על מה הספר).
את דספרישיין לא קראתי.
בזוג המשליטים ודספריישן
אני ממליצה על דספריישן. הרעיונות שנובעים ממנו הרבה יותר מעניינים מאילו של המשליטים. אבל שניהם טובים, לא הכי טובים של קינג אבל טובים.
אז זה מה שקראתי!
ידעתי שהשם של הספר היחיד שלו שהתחלתי היה משהו כמו XXXXים, משום מה היה תקוע לי "הנוקמים" בראש, אבל לא זיהיתי את השם שלו כשאורי כתב את ההודעה (וזה מצחיק כי עניתי לו שלא קראתי).
בכל מקרה, לפי מה שהבנתי הספר הזה הוא ההמשך של "דספריישן", ומכיוון שלא קראתי את הלה ומכיוון ש"המשליטים" היה קצת עמוס דמויות ועקוב דם בשבילי – הפסקתי אותו באמצע.
לא כוס התה שלי. אבל אני יודעת ובטוחה שספרים אחרים של קינג כן יימצאו חן בעיני, אם וכאשר ייצא לי לקרוא אותם.
הערה בקשר למיני סידרה IT
המיני סידרה לא רעה, והשחקנים בה מצוינים. אבל היא מיושבנת מעט (ספויילר- שרואים את הצורה האמיתית של IT זה נראה כמו אחת מהחבובות) ונמתחת למדי. ואני לא מתכוונת נמתחת בגלל האורך, למרות שהיא ארוכה מאוד, אלא בגלל העריכה וקטעים מסוימים.
אני אישית לא התלהבתי בצורה יוצאת דופן מהמיני סידרה, אבל לעומת זאת IT הוא הספר האהוב עלי מבין אילו של סטיבן קינג.
למה אף אחד לא מזכיר
את "הקמע" ?
הוא נחשב לספר טוב או גרוע של קינג ? כי התחלתי לקרוא אותו לא מזמן והפסקתי אחרי 100 עמודים מחוסר עניין וזמן (לאו דווקא בסדר הזה).
לדעתי הוא ספר טוב
מוזר באמת שאף אחד לא הזכיר אותו. זה לדעתי הספר עם הכי הרבה דימיון לסיפורי פנטזיה (חוץ מעיני דרקון אולי). אני זוכר שאהבתי אותו אבל לא הרבה יותר מזה… קראתי אותו ממש מזמן
גם לדעתי הוא טוב.
יכול להיות שהוא הוזכר מכיוון שהוא לא ספר רק של סטיפן קינג. הוא כתב אותו עם עוד סופר שאני לא מצליחה להיזכר כרגע בשם שלו.
פיטר שטראוב. וניתן גם לציין
שיצא לו המשך בשנה שעברה, בשם Black House.
קמע ובית שחור
"הקמע" זה ספר מהמם ו"בית שחור" זה עוד יותר מהמם ואני ממליצה לכולם.
שניהם קצת משעממים בהתחלה כי זה תאורים אבל כשהסיפור עצמו מתחיל זה ספר שאי אפשר לעזוב
בתור אחת שאוהבת את הקמיע
דווקא מאוד התאכזבתי מ"בית שחור", חסר לו קסם מסוים. אני מחשיבה אותו כאחד הפחות טובים של קינג (את פיטר אני לא כול כך מכירה אז אין לי מקור השוואה). הקמיע לעומת זאת בהחלט ממולץ.
הספר האחרון (שדרך אגב היום סיימתי לקרוא ואני מתחילה את "בית קברות לחיות" שקראתי פעם)שקראתי והוא פשוט מהמם. ספר המשך ל"TALISMAN", ספר כל כך מרתק שפשוט לא הייתי מוכנה להפסיק לקרוא.
קראתי את רוב הספרים שלו שיצאו בעברית חוץ מ"עיני דרקון" "הניצוץ", "רזה" ו"ארצות השממה"
והמון זמן אני מנסה להשיג ולא מוצאת אותם.
"העמדה" זה ספר שממש הרשים אותי, זה הוא אחד מהפחות טובים, בכלליות הוא מעניין אבל הסוף מאכזב.
אהבתי במיוחד את "הקמיע" "בית שחור" "עמדה" ו"DESPERATION".
גרין מייל לא טוב פחות, הוא פשוט שונה בסגנון מהספרים האחרים שלו ו"מיזרי" זה ספר ממש יפה.
בקיצור, סטיבן קינג זה ה-סופר!!
ממליצה לכולם.