![]() |
||
למה יש מיליארד פוליגונים, והוא נראה יותר טוב מאנג'לינה ג'ולי? תשובה: אנג'לינה ג'ולי וירטואלית. טיזר ראשון ל'בייוולף'. לא הרבה אקשן, אבל שיא חדש ביצירת בני אדם ממוחשבים ריאליסטיים. |
![]() 27.07.2007
|
יומית
למה יש מיליארד פוליגונים, והוא נראה יותר טוב מאנג'לינה ג'ולי?
תשובה: אנג'לינה ג'ולי וירטואלית.
טיזר ראשון ל'בייוולף'. לא הרבה אקשן, אבל שיא חדש ביצירת בני אדם ממוחשבים ריאליסטיים.

תשובה: אנג'לינה ג'ולי וירטואלית.
טיזר ראשון ל'בייוולף'. לא הרבה אקשן, אבל שיא חדש ביצירת בני אדם ממוחשבים ריאליסטיים.
הממ
אנג'לינה ג'ולי והופקינס…שוב…הממ…
כרגע אני לא יכול לראות את הטריילר,
ואני לא מכיר את הסיפור, אבל אנג'לינה ג'ולי לא הייתה אמורה לדובב דמות של מפלצת, ולא של אישה רגילה?
האמת שגם לא לחלוטין הבנתי את הקטע של סרט אנימציה, שמנסה להראות ריאליסטי ככל האפשר ושהדמויות מונפשות בו כך שיראו כמה שיותר כמו השחקנים האמיתיים. אז למה לא לעשות סרט מצולם וזהו? נשמע לי חסר טעם, ולדעתי זה יצא די מטופש.
יש לאנג'י זנב
אז היא כנראה לא אישה רגילה. או שמא?. והמבטא שלה הזכיר לי את "אלכסנדר".
וב"רכבת לקוטב" ישנן סצינות (כמו סיקוונס הרכבת) שבלתי אפשרי היה לצלם אותן במציאות (ז"א אני מניח שאפשרי אבל צריך לשפוך מליונים על פעלולים משולבים בCGI ולוקיישן ותפאורה…) ולכן הנפשה מלאה חוסכת להם כסף, מה גם שהם משלמים לשחקנים רק על הדיבוב ושעות אולפן (מחברים להם אלקטרודות לפנים) ולא משכורת רגילה.
אז אם יש סצינות כאלו, שיעשו אותם ממוחשבות.
אין לי הרבה בעיה עם אגדת ילדים כמו רכבת לקוטב, שמשתמשת בטכולוגיה כזו כדי לתת לסרט כאילו אמיתי מראה מצוייר, ואווירה ילדותית, מיתית וקסומה יותר.
אחרי שראיתי את הטריילר, אני בספק אם אותה אווירה מתאימה לסרט הזה. אין כאן שום סיבה להשתמש בטכנולוגיה הזו פה-זה נראה כאילו הסרט מוחשב לשם הפיכתו לממוחשב-המודלים נעשו כדי להראות ריאלסטיים ככל האפשר, וגם דומים מאוד לשחקנים האמיתיים, אז למה בעצם להשתמש בהם ולא אשכרה בשחקן? הטכנולוגיה לא תורמת לסרט דבר. זה מפגן כוח טכנולוגי ולא יותר, וזה מעצבן. מעבר לזה-מילא דמויות CGI בסצינת אקשן, אבל כששני אנשים עומדים אחד מול השני ומדברים, אנימציה מדהימה או לא, זה צורם, זה מסיח את הדעת, זה לא נותן להשאב.
זה לא שאני חושב שהטכנולוגיה הזו תהרוס את הסרט, אבל נראה לי שהוא היה יוצא יותר טוב בלעדיה. זה פשוט חסר טעם.
הגעת למסקנות מרחיקות לכת מטריילר.
נראה לי ששכחת שמה שראית היה טריילר ולא כל הסרט.
הטכנולוגיה הזאת נראתה לי מפוקפקת וחסרת טעם (אני זוכר שהתווכחתי עליה עם גרגמל, מתישהו לקראת 'רכבת לקוטב'), ובטריילר כמעט לא רואים בשביל מה היא טובה. כמעט, כי יש דבר אחד שהטריילר כן עושה, והעובדה שאף אחד לא שם לב לזה אומרת שהוא עושה את זה טוב. ריי ווינסטון, שמשחק את בייוולף, הוא בן 50, ומבנה הגוף הנוכחי שלו לא היה מאפשר לו להופיע כדוגמן פרסומת לחדרי כושר. זה לא מפריע לו להופיע בטריילר כבחור צעיר עם גוף של אל רומאי (ובהמשך הסרט הוא מופיע גם 20 שנה אחר כך, כשהוא דומה יותר לעצמו כפי שהוא במציאות).
הגעת למסקנות מרחיקות לכת מטריילר.
דווקא שמתי לב לזה. זה אומר שמעכשיו בכל פעם שירצו ללהק שחקן שלא מתאים לגלם את הדמות יהפכו את כל הסרט ל-CGI במקום פשוט לקחת שחקן מתאים יותר?
הזנב של אנג'לינה לא נראה לי כמו סיבה מספקת גם כן. אם את גולום אפשר היה להכניס לסרט מצולם אפשר היה להכניס גם אותה.
הטריילר לא השאיר עלי שום רושם (השימוש במוזיקה הדרמטית מ-28" יום אחרי" לא מספיק, כנראה) ולא ממש הסגיר מה העלילה מעבר לעובדה שיש בחור בשם בייולף שיוצא לאיזו הרפתקאה. ויש אנג'לינה-פלצת.
דרך אגב, לכל חסידי ניל גיימן – הוא חתום כאחד התסריטאים.
הם מודעים לזה, אל תדאג.
וכרגע, עקרונית, אני מסכים איתך – אני לא רואה סיבה להתאמץ נורא, ולהסתכן בעיניים מתות, כדי לגרום לשחקנים להיראות בדיוק כמו עצמם. ומלבד האנימציה, הטריילר לא היה מרשים. אבל זה עדיין רק טריילר. בקשר לסרט, נחכה ונראה.
''זה רק טריילר'' הוא סנגוריה מפוקפקת למדי במקרה הנוכחי.
לא רק שהטריילר הזה לא ממש נותן סיבה לטרוח ולראות את הסרט עצמו, אם הוא מעלה אצל אנשים שאלות נוסח "בשביל מה זה טוב" (וגם אני חייב להצטרף למקהלה) – המצב גרוע מאוד.
אשכרה
אנג'לינה ג'ולי ב"מושן קפצ'ר" נראית כמו אנג'לינה ג'ולי, וגם אנתוני הופקינס. אז למה לא לשלב את השחקנים האמיתיים בסרט בו רק הפעלולים עשויים במחשב? שימוש אווילי בטכנולוגיה מעניינת, בה נעשה שימוש נכון ב"מפלצת של בית".
אתם יודעים מה מפחיד אותי? שבשלב מסוים כל הסרטים יהיו סרטי אנימציה. ובמקום סרטים של מייק לי, למשל, נקבל דמויות ממוחשבות. כי יש טכנולוגיה כזאת, אז חובה להשתמש.
"אהבתם את "וירה דרייק"? חכו שתראו את וירה דרעק!!!"
הו לא! בירחו אל הגבעות!
למה אתה "מפחד" מלכידת תנועה? זאת לא המצאה של השטן. זאת טכנולוגיה אחת, בדיוק כמו שצילום הוא טכנולוגיה אחרת. השחקנים משחקים, ואתה רואה אותם על המסך. הדרך שהתמונה עברה בדרך אליו היא שונה מהמקובל. אז מה? הטכנולוגיה לא "רעה" או "טובה" מטבעה. כרגע היא עדיין לא בשלה מספיק וכרוכה בהרבה בלגן, ולכן היא בעייתית ולא רבים משתמשים בה. אם בעתיד היא תהפוך לנוחה וקלה לשימוש בדיוק כמו צילום, בטח ישתמשו בה הרבה יותר. אולי אפילו מייק לי. ואז מה? סוף העולם?
''שימוש אווילי בטכנולוגיה מעניינת''
כך כתבתי.
אני לא מפחד מלכידת תנועה, אלא מפני מצב בו כל הסרטים יהיו בלכידת תנועה. זה בדיוק כמו שמפריע לי, ולרבים, שסרטי האנימציה הקלאסית כבר לא מורגשים במדיית האנימציה. אנחנו אוהבים אנימציה ממוחשבת, אך לא רוצים לאבד עבורה דבר יקר אחר.
הו לא! בירחו אל הגבעות!
לכידת תמונה גונבת את הנשמה שלך!
המממ, כן...
זה היה כשיצא הטריילר של רכבת לקוטב, שנראה לי מאוד מסוגנן ומעניין, למרות הריאליזם.
חשבתי שיש בזה פוטנציאל.
טעיתי.
מוזר, אבל נדמה לי שאני מתחיל להבין
את ההגיון של זמקיס.
נכון, זה נשמע אווילי ליצור אנימציה שנראית בדיוק כמו החיים. אבל זה רק בגלל שאנחנו חיים בעידן פרימיטיבי בו עדיין טורחים לציין שמדובר באנימציה, בהישג טכנולוגי וכן הלאה. אני מנחש שהחזון של זמקיס הוא שבעתיד סרטים יעשו בטכנולוגיה הזו (שתלך ותהפוך לזולה וזמינה יותר), עד לרמה שזה יעשה שקוף לצופה. כשתהיה מסה קריטית של סרטים מונפשים עם לוק ריאליסטי, כבר לא יטרחו לציין את זה.
ופה נכנסת שאלת ה"למה זה טוב".
יש בעיה אינהרנטית ביצירת קולנוע שאינה קיימת בפיסול, ציור או מוסיקה למשל. כשאתה מצייר משהו, אם בא לך לשנות משהו בציור, אתה פשוט לוקח מכחול ומשנה אותו. כנ"ל בשאר המדיומים.
בקולנוע לעומת זאת, אם בזמן הצילומים אנג'לינה ג'ולי לא הזיזה את הגבה הימנית 21 מעלות ימינה בדיוק כשאנתוני הופקינס נגע בקצוות שיערה, ורק בשלב העריכה אתה קולט שזה מה שהיה עושה את הסצינה למושלמת – אתה צריך להתחיל להתעסק עם אפקטים על גבי אפקטים כדי להוסיף לה את הניואנס הזה בצורה נקיה. כי להתעסק עם חומר מצולם זה אפשרי, אך מוגבל. גם כיום, בחלק גדול מהמקרים עושים תיקונים באמצעות אנימציה ממוחשבת שמולבשת על הקטע המצולם. זמקיס בעצם מציע את השלב המתבקש הבא: לעבוד עם שחקנים – כן. עם הקול שלהם, עם הגוף שלהם, עם הכשרון שלהם. אבל אין (לגישתו) שום סיבה ממשית ללכוד את כל אלו על פילם, חומר שהיכולת לעבוד איתו היא מוגבלת, כשאפשר ללכוד אותם במידע מתמטי שניתן לעיבוד מלא בכל רגע במהלך היצירה. בעצם, אם אני מבין נכון את זמקיס, הוא פשוט מנסה לתת לבמאי המודרני יותר שליטה בכל אספקט הכי קטן של היצירה, הרבה יותר ממה שמתאפשר בקולנוע של זמננו, שעדיין נופל "קורבן" לדברים כמו זמן (לא תמיד יש מספיק ממנו כדי שהתאורה תיראה מושלמת), כסף (לא תמיד אפשר לממן איתו את תפאורת חלומותיך), מזג אוויר (לפעמים יש פחות מידי שמש או יותר מידי רוח) וגם סתם אנושיות (גם לשחקנים יש מצבי רוח, חוסר ריכוז, וכן, גם יכולת לאלתר ולהפתיע).
ואני רושם "קורבן" במרכאות כי יהיו שיטענו שהדברים האלו הם בדיוק הדברים שהופכים את הקולנוע לחוויה אנושית כל כך, ושאם הבמאי יתחיל לשלוט גם בניואנסים הכל קטנים האלו, שעד כה היו רנדומליים ומושפעים ממידה לא מועטה של כאוס, הרי שהקולנוע יהפוך אולי ליצירה יותר אישית וטוטאלית של בנאדם אחד, אבל משהו מהאנושיות והטבעיות שלה ילך לאיבוד.
אם לסכם, הרעיון הוא לאו דווקא להגיע להישג טכנולוגי מפואר. הרעיון הוא לעשות קולנוע, את אותו קולנוע שעושים כיום בין אם אתה מייק לי או אח וושובסקי, אך עם יותר כלים ויותר שליטה. בשביל הצופה, הקולנוע העתידי שזמקיס מציע לנו יראה בדיוק כמו הקולנוע הנוכחי. פשוט טכניקת העשייה שלו תשתנה קצת.
בכל אופן, טיפשי או לא, אני מוכרח להודות שזה גורם לי לחשוב ולשקול מחדש את אמונותיי.
חשבתי על אנלוגיה מעניינת
הידעתם? בחלק גדול ממוסיקת הרוק שאנו שומעים כיום, אין תופים.
מה שאנו שומעים לרוב נשמע כמו תופים, מנוגן ע"י המתופף שיושב ליד ערכת תופים עמוסת חיישנים, אבל הסאונד שמגיע לאלבום הוא לא תופים אמיתיים, אקוסטיים, אלא סימפולים דיגיטליים שנבנים בשלב המיקס של האלבום על סמך המידע שהמתופף הקליט. כך אפשר ליצור סאונד מדוייק וקפדני יותר, אחרי שההקלטות כבר הסתיימו. מדובר כאן בטכניקה שכבר הפכה לנפוצה מספיק כדי שלא יתפארו בה, והיא איכותית מספיק כדי שהיא תהיה שקופה לחלוטין למאזין.
עכשיו כשאתם יודעים את זה, זה מזיז לכם משהו? האם המוסיקה נשמעת שונה? והאם נשמע לכם מטופש הרעיון של ליצור תופים דיגיטליים שמנסים לחקות באופן המושלם ביותר תופים אמיתיים?
אז הנה דוגמא למשהו שרוב הציבור לא יודע, ושהפך לתקן שגור בלא מעט הפקות מוסיקליות. במה זה שונה מהיוזמה של זמקיס, למעט העובדה שהיא זוכה ליותר פרסום, שהיא כרגע קצת פחות שקופה לצופה, ושהיא מקדימה את זמנה?
זאת בדיוק היתה הנקודה שלי
רק שאתה ניסחת טוב יותר.
אז מה היה לנו?
30 תגובות שאומרות שאנימציה ריאליסטית זה הרעיון הכי מטומטם שנהגה אי פעם.
2 תגובות שלי שמנסות להסביר למה זה אולי לא.
ודממה.
אז אוקי, יש תגובה אחת של רד פיש שאומרת "מש"א". אבל איפה 29 המגיבים האחרים? כולם מסכימים איתי? כולם לא מסכימים איתי ולא רואים צורך להגיב?
נראה לי חבל שנושא כזה, שלדעתי בהחלט עשוי לסמן את הכיוון אליו הקולנוע ילך בעשורים הקרובים, לא יוליד כאן דיון פורה כבדרך כלל.
אני באמת לא רואה כיצד
הנושא הזה יסמן את הכיוון שאליו ילך הקולנוע בעשורים הבאים. אולי קולנוע האנימציה, וגם לגבי זה אני לא בטוחה. אני כן מסכימה איתך שזה לא מיותר, ושזה בהחלט סוג חדש ומעניין של קולנוע שאותי אישית מסקרן לראות, אבל השפעה גלובלית נרחבת על כל תעשיית הקולנוע? אני חושבת שלא.
כיום עדיין יותר נוח [וכשמדברים על סרטים קטנים, גם יותר זול] לצלם שחקנים אמיתיים ולא ליצור אותם באנימציה. אני לא חושבת שזה ישתנה בקרוב, אפילו אם עלויות האנימציה יוזלו, כי רב הקהל המיינסטרימי עדיין מעדיף את השחקנים שלו חיים. אז כן, בתור גימיק, סרט שהאנימציה שלו ריאליסטית הוא יותר מנחמד, ואני בהחלט צופה שהתחום יתפתח וישתכלל, ונראה יותר סרטים כאלה בשנים הקרובות [בכפוף להצלחה של ביוולף], אבל מכאן ועד ההשפעה הגלובלית שאתה חוזה על תחום הקולנוע, קשה לי לראות את זה קורה.
אבל מה שדן אמר זה שלא משנה מה הקהל מעדיף,
אלא מה הבמאי מעדיף.
אם אף אחד לא יטרח לכתוב במודעות שהסרט נעשה באנימציה, לקהל לא יהיה אכפת אם השחקנים חיים או לא, כי זה כבר לא יהיה אישיו.
באמת לא משנה מה הקהל מעדיף?
בהוליווד, שבה רוב הסרטים נעשים בדיוק לפי מה שהאולפנים מניחים שהקהל רוצה?
אני לא בטוחה, אגב, שגם במאי יעדיף ליצור סרט באנימציה ריאליסטית ולא סרט מצולם. אבל אני לא בימאית, ואני לא באמת יודעת. מצד שני, מה שהקהל ירצה זה בדיוק מה שיקבע האם הטכנולוגיה תיהפך זמינה ונפוצה או לא. לכן אני חושבת שצריך לחכות עד שיצא ביוולף לפני שיוצאים בהצהרות שהאנימציה הריאליסטית הולכת להשתלט על העולם. אם ביוולף יהיה כישלון, אני לא רואה הרבה אולפנים שיהמרו על השיטה בזמן הקרוב.
עוד דבר – כרגע, טכניקת האנימציה הריאליסטית עדיין לא מפותחת דיו בשביל שהקהל לא ירגיש בה. הטריילר של ביוולף הוא הוכחה מצוינת. הוא נראה טוב, אבל עדיין יש לו ניחוח של משחק מחשב באנימציה, מה לעשות. רואים שלא מדובר בשחקנים בשר ודם, ואם לא היו כותבים את זה על הפוסטר, אנשים היו נכנסים לסרט וחושבים שהמקרין שוב נרדם, או משהו. אולי הטכנולוגיה תשתפר עד לרמה כזו שבאמת כבר אי אפשר יהיה להבדיל בין אנימציה לצילום. כיום, אם לא תכתבי שזו אנימציה על הפוסטר, אנשים ירגישו שרימו אותם.
עזבי ז'אנרים.
ברור שמדובר כרגע על הפוטנציאל העתידי של הטכנולוגיה הזו – ומן הסתם בעתיד הטכנולוגיה תשתפר. אז גם אם עכשיו את חושבת ששמים לב למשהו מוזר בתנועות של הדמויות, זה לא רלוונטי.
את אומרת שהטכנולוגיה לא תתפוס כי אנשים לא רוצים לראות אנימציה במקום שחקנים אמיתיים;
דן ברזל אומר שברגע שהטכנולוגיה תתפתח עוד טיפה וכבר לא תהפוך לגימיק, אף אחד לא יטרח לכתוב על הפוסטר שזו אנימציה (ובמקביל, במאים יעדיפו את השימוש בה מסיבות פרקטיות, שהוא פירט בהודעות שלו);
אני טוענת שאם זה לא יהיה כתוב על הפוסטר, אנשים ממילא לא ידעו אם הם הולכים לסרט אנימציה או לא, ולכן לא יוכלו "להחרים" סרט רק בגלל שהוא באנימציה.
וזה לא עניין של השתלטות או הצלחה. ברגע שהטכנולוגיה תהפוך זמינה ונוחה לשימוש, היא תוזיל משמעותית את עלות הפקת הסרטים. וכפי שאת טוענת, אולפנים רק רוצים להרוויח כסף. אחת הדרכים היא ליצור סרטים שאנשים רוצים לראות, אבל דרך אחרת היא להוזיל עלויות הפקה.
עזבי ז'אנרים.
למה לדבר בתיאוריה, כשהתופעה כבר קיימת בתחום האפקטים?
היום רוב, אם לא כל, סרטי האפקטים משתמשים ב-CGI ולא נראה שלצופים אכפת שלא מזהירים אותם מראש שהסרט מכיל CGI ולא פעלולים "אמיתיים".
אבל זה עדיין בתאוריה.
ואני חושבת שמה שיקרה בעתיד מבוסס על מה שיקרה בהווה. אם ביוולף יהיה כישלון מחפיר, אני רואה מעט מאוד אולפנים שיהמרו על השיטה, וההתפתחות הטכנולוגית שלה תתקע.
אני גם לא מסכימה שזה זהה לעניין האפקטים הממוחשבים. אפקטים הם לרוב חלק מסרט, הם אף פעם לא כולו. אבל השחקנים הם בעצם רוב מה שאתה רואה בסרט, ואחד מהמימדים החשובים ביותר שלו. לדעתי, גם בעתיד הקרוב [נגיד, העשור שניים הקרובים] אנשים ימשיכו לרצות לראות שחקנים בשר ודם על המסך בסרטים שהם לא סרטי אנימציה. גם לסרטי אנימציה יש בהחלט מקום, אבל כמו שאנימציה לא השתלטה על תחום הקולנוע, וכמו שטכניקת המסך הירוק [כיכבה בסין סיטי וסקיי קפטן] מוזילה בהרבה את עלויות ההפקה וגם נראית יותר טוב, אבל עדיין לא הפכה לשיטה השלטת בתחום, כך אני חושבת שגם האנימציה הריאליסטית לא מאיימת על הקולנוע המצולם. לפחות לא כרגע, וגם לא בשנים הקרובות, לטעמי.
אז סרט אחד יקבע את גורלה של טכנולוגיה שלמה?
'פיינל פנטזי' הביא את האנימציה הריאליסטית לתודעה, 'שר הטבעות' עשה את זה ללכידת תנועה. אחד מהם היה כשלון, השני לא.
אני בספק אם סרט אחד יקבע את גורלה של טכנולוגיה כה מורכבת. אני חושבת שבמאים טכנופילים, ששמחים לאמץ חידושים (זמקיס, לוקאס) ימשיכו לשפוך כסף על הטכנולוגיה, ואילו הטכנופובים ימשיכו לפזר סיסמאות בגנותה ויטענו ש"אנשים מעדיפים לראות שחקנים בשר ודם" – כאילו שיש הבדל (ושוב, גם אם לטעמך לאנימציה אין את "התנועה הנכונה" כיום, תוך שנה-שנתיים-שלוש היא תגיע גם לזה ולא תוכלי להבדיל בין שחקנים בשר ודם לבין שחקנים ממוחשבים).
בטכניקת המסך הירוק את מתכוונת לסרטים שלמים שנעשו בטכניקה הזו – ובאמת, היא לא כה נפוצה (אגב, שכחת לצרף גם את הטרילוגיה החדשה של 'מלחמת הכוכבים' ועוד כמה סרטים). אבל בעולם שבו ה-HD עוד מעט ישתלט על כל חלקה טובה, נראה לי שעוד יהיה לה ביקוש, ואיתה – גם לשחקנים ממושמעים יותר ובעלי עור מושלם, שיעברו את מבחן ה-HD.
סרט אחד לא יקבע לחלוטין
את גורלה של הטכנולוגיה, אבל הוא כן יקבע האם ההתפתחות המהירה שלה תתרחש בחמש השנים הקרובות, או בחמש – עשרה.
לא יודעת, בעיני יש הבדל האם מדובר בשחקנים חיים או בדמויות אנימציה. אפילו כשהאנימציה תהיה ריאליסטית להדהים, ואפילו כאשר יתוקנו כל הבאגים וממש לא יהיה ניתן להבחין בין שחקן בשר ודם לפיקסלים, הקהל עדיין ידע. יש משהו כל כך מורכב באינטרקציה אנושית, במשחק האנושי [נו, פרט אולי לקיאנו ריבס
] שגם המחשב הכי טוב לא יוכל להתעלות עליו, לדעתי.
אולי נכון, אבל זה לא קשור.
לא מחשבים משחקים ב'בייוולף'. שחקנים משחקים בו. זה לא מחשב שמשחק את אנג'לינה ג'ולי, זאת באמת היא. היא אולי לא מצולמת אלא "מוחשת" בצורה אחרת (צריך להמציא לזה פועל), אבל היא עדיין שחקנית ולא מחשב.
דיברתי על משהו דומה ב'המלכה'
בימינו, בסרטים שאינם סרטים אפקטים, כבר נעשה שימוש נרחב במחשבים בשביל להוסיף אלמנטים לסצנות – גרם מדרגות איפה שאין כלום, טירה ברקע, קהל מסביב וכדומה. מה שאתה מתאר – ושנשמע לי הגיוני למדי – כבר קיים, במובנים מסוימים.
קולנוע בנוי על האיזון הדק בין שקר לאמת. ברגע שהטכנולוגיה תאפשר לשקר בצורה אמינה, אין לי ספק שיעשה בה שימוש נרחב. אגב, כמה שנים אחר-כך נדמה לי שכבר לא יצטרכו שחקנים כלל ויעברו לדמויות ממוחשבות לחלוטין.
ובכל זאת, יש לי שני ערעורים על התזה שלך. הראשונה היא שזה דורש כמויות עצומות של עבודה שאין ממש דרך לצמצם: אם אתה רוצה שרובו-ג'ולי תזוז במסלול כזה או אחר בתוך החדר, תיראה מפתה בהתחלה ורצינית באמצע וקצת משניהם בסוף, תדגיש מילים כאלו ואחרות – את הכל אתה צריך להגיד לה מפורשות, בניגוד למצב עם שחקן חי ובעל כשרון. זה יכול לשחוק במאי עד היסוד.
מכאן נובע גם הערעור השני: זה נכון שכמות השליטה שתהיה ליוצרי הסרט תגדל פלאים. אבל אני לא בטוח שכמות השליטה תרוכז בידיו של הבמאי (להוציא במקרה של כמה מונו-מניאקים שיוציאו סרט אחת ל-15 שנה), אלא שביזור העבודה יהיה בין אנשים שונים מאלו שיש כיום (מתכנתי דמויות במקום שחקנים, למשל).
ובדיוק בגלל זה,
המשפט שלך "כמה שנים אחר-כך נדמה לי שכבר לא יצטרכו שחקנים כלל ויעברו לדמויות ממוחשבות לחלוטין" לא ברור לי.
דמויות ממוחשבות לחלוטין קיימות כבר היום. או שיש שחקן שמחובר אליהן ומראה להן מה לעשות (ואז קוראים לזה מושן-קפצ'ור) או שיש מישהו שיושב ליד המחשב ומתכנן ידנית כל תנועת שריר שלהן (ואז קוראים לזה סתם אנימציה). בכל מקרה אתה צריך "להגיד" לדמות מה לעשות. מחשב לא יוכל לעשות את זה לבד. היום שבו תוכל להגיד לאנג'לינה הממוחשבת "תיכנסי לחדר ותביטי ברובו-ווינסטון בעיניים לחות מדמעות, שהכמיהה לתקוה חבויה בעמקן", והיא תעשה את זה, עדיין מאוד רחוק.
ניסוח לקוי, סליחה: כמה וכמה שנים.
ואני אחזור על משהו שאמרתי פעם לדן, כשהוא העלה את האופציה
לדעתי שחקנים בשר ודם ימשיכו להופיע בסרטים בדמות עצמם כל עוד קיימים מדורי רכילות (ואלה, לדעתי, ישרדו גם שואה אטומית). לא סתם בחרו את הגברת ג'ולי לשחק בסרט הזה. אנחנו *צריכים* סלבריטאים, ותעשיית הקולנוע, על הזוהר שבה, היא מיצרניות הסלבריטאים הגדולות ביותר שיש. סרטים עם שחקנים מפורסמים ימשכו קהל בזכות היותם עם שחקנים מפורסמים עוד זמן רב.
אז עד שרובו-ג'ולי לא תתחתן עם רובו-בראד והם יאמצו כמה רובו-קמבודים קטנים, אני חושב שיהיה ערך כלכלי לאולפנים לממן כוכבים גדולים.
אבל אתה מפספס כאן משהו מהותי
אנג'לינה *עדיין* תמשיך להופיע בסרטים. במדורי הרכילות *עדיין* ידווחו על האינטריגות שלה על הסט. בערוץ הבידור *עדיין* יהיו תוכניות מאחורי הקלעים שיציגו אותה מקשקשת על הסרט. היא *עדיין* תקבל על השתתפותה משכורת ענק. היא *עדיין* תבוא להקרנת הבכורה עטופה בשתי מפיות שמתעקשות להיקרא "שמלה". ועל הפוסטר של הסרט עדיין יהיה כתוב "בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי".
ההבדל היחידי היא שבמקום לשחק מול מצלמה, היא תשחק עטופה בחיישנים. רק הטכניקה תשתנה. מכל בחינה אחרת – זה יישאר כפי שזה היום.
אני לא חושב (אבל יכול להיות - אני נוטה לפספס רבות)
אני לא בטוח שלזה אדם התכוון. אני חושב שהוא התכוון לכך שבסוף באמת יהיו מתכנתים בלבד שיעשו את כל הדמויות.
אבל יותר עקרוני מזה – כדי שאני אוכל להעריץ את אנג'לינה ג'ולי וללכת לכל סרט שהיא מככבת בו ולקרוא כל פרט קטן על חייה (הידעת? היא קנתה שלשום אספרגוס במכולת!) אני צריך, בתור התחלה, לראות אותה ולזהות אותה. בניית המותג "אנג'לינה ג'ולי" לא יכולה להתבצע בצורה זהה כשהיא עטופה בחיישנים. שמו של אנדי סירקיס לא מתקרב להיות מוכר כמו השמות של השחקנים האחרים שהיו בסרטים איתו.
וזה לא הולך להשתנות כל כך מהר.
אני לא אומר שלא יהיה שינוי. בהחלט יהיה – שחקנים מפורסמים יופיעו מדי פעם (ובתדירות הולכת וגדלה) בעזרת הטכנולוגיה הזו, ושחקנים פחות מפורסמים כלל לא יופיעו בלעדיה, והיא תחדור יותר ויותר. אבל הפרט הקטן הזה, של הסלבריטאות, ימנע את "ההשתלטות" של הטכנולוגיה הזו על כל ההופעות הקולנועיות. בין אם זה טוב ובין אם זה רע – אני עדיין חושב שזה יהיה ככה.
מסכים ולא
קודם כל, העולם צריך כוכבים. זו הסיבה שגם בעוד אלף שנה, יהיה מי שיפרנס את מדורי הרכילות, בין אם הוא שחקן, דוגמנית, או רוכל ברוקולי. חוץ מזה, אני מניח שבשלב מסוים תחסך הטרחה שבכיסוי הגוף בחיישנים וימציאו טכנולוגיה הלוכדת את תנועות הגוף והפנים בלעדיהם, באופן הניתן לעיבוד בקלות במחשב. למעשה, זו תהיה מעין מצלמה שבמקום לשמור את מראה השחקנים, תתרגם אותו ישר לאנימצית מחשב.
אני לא מסכים עם הבטחון שמקצועם של השחקנים בקולנוע לא ימצא בסכנת הכחדה. מבחינת המפיקים, השיקול הכספי לא פחות חשוב מהאמנותי (ולעיתים קרובות, יותר). כאשר הטכנולוגיה תאפשר זאת, נגיד בעוד שלושים שנה, יהיה הרבה יותר משתלם ליצור סרטים באנימצית מחשב שמחקה במדויק את המציאות, ללא שימוש ב-Motion Capture, מאשר בעזרת שלד בשר ודם. זה יהיה זול יותר הן משום שלא יהיה צורך בצלמים, שחקנים ועובדי במה (העיצוב יעשה במחשב) והן מכיוון שכפי שאמרת, יהיה ניתן לתקן ולהוסיף פרטים בתוך זמן קצר, מבלי להוציא כסף על עוד יום צילומים.
תמיד יהיו שחקנים, כפי שתמיד יהיו ציירים ונגנים, אף על פי שאת כולם יוכל להחליף מחשב ביום מן הימים. הסיבה לכך היא שיש משהו סקסי בדבר שאפשר לגעת בו ושיש בו פגמים. עם זאת, אני מאמין שגורלם של שחקנים בהוליווד (או איפה שלא יהיה מרכז תעשיית הסרטים בעתיד) תלוי, כמו תמיד, בהעדפת הקהל. אם באולפנים ירגישו שיותר שוה להשתמש בחיקויים מדויקים של בני אדם, תהיה הגירה המונית של שחקנים מקצועיים לשוליים, לעבר מדינות בהן הטכנולוגיה עוד לא קיימת. אם הדבר לא יתפוס, גם הנינים של אנג'לינה ובראד יוכלו לעבוד בעיר הזו.
יש לי שתי מלים בשבילך: 'כוכב נולד'
הבעיה עם סליבריטאים כמו ג'ולי ופיט היא שהם עולים המון כסף, יש להם מעט זמן, ויש להם דעה משל עצמם. למה להסתפק בהם כשאפשר ללכת על אנשים צעירים יותר, רעבים יותר, ומתחלפים במהירות גדולה יותר?
אני מסכים לחלוטין שיש לעולם צורך בדמויות מוקד שמושכות את תשומת הלב הציבורית. בשביל זה לאנגלים יש מלכה עד היום, למשל. אבל להניח, מראש, שהם חייבים להיות שחקני קולנוע? בזה אני הרבה פחות בטוח.
למרות זאת, בהחלט יתכן שאנג'לינה ג'ולי של המאה ה-21 באמת תהיה שחקנית – מדיום בינלאומי שפונה להמונים, אחרי הכל – אבל אני לא חושב שהיא בהכרח כבר תופיע בכל הסרטים של עצמה, אם בכלל. ה*דמות* שלה (ממוחשבת, כמובן) תהיה בכל סרט – אבל עצמה היא תהיה עסוקה בלאמץ ילדים, להיתפס בלי תחתונים ולהחליף בעלים, התפקיד האמיתי של ג'ולי גם בימינו.
קשה לי לדמיין את זה
הסלבריטאים של כוכב נולד הם לא מאותו סדר הגודל של כוכבי הקולנוע, אבל יכול להיות שאני טועה.
אני גם מתקשה לראות את ההתלהבות הרכילותית ממישהו שרק דמות ממוחשבת שלו (שלא קשורה למראה האמיתי שלו) מופיעה בסרטים. איכשהו, אני חושב שחוסר היכולת לקשר בין הקוף הענק, העלמה במצוקה, הסוס המצחיק והסוכן החשאי ולזהות שהם כולם אותה שחקנית, תהיה לרועץ בבניית הדמות שהיא "רובו-כוכב-נולד".
אבל יכול להיות שאני סתם שבוי בקונספציות קיימות.
אוף, נו, אבל אתה מתעלם
מהטריילר וממה שדן ברזל מנסה להסביר: רובו-ג'ולי לא תיראה כמו קוף ענק וכמו סוס מצחיק. היא תיראה על המסך בדיוק כמו אנג'לינה ג'ולי.
אתם מתעלמים מהתסריט שאדם צייר
התייחסתי לתסריט של אדם ("אגב, כמה שנים אחר-כך נדמה לי שכבר לא יצטרכו שחקנים כלל ויעברו לדמויות ממוחשבות לחלוטין"). אפילו הסכמתי שתסריט סביר הוא זה בו "שחקנים מפורסמים יופיעו מדי פעם (ובתדירות הולכת וגדלה) בעזרת הטכנולוגיה הזו, ושחקנים פחות מפורסמים כלל לא יופיעו בלעדיה, והיא תחדור יותר ויותר". רק סייגתי "הפרט הקטן הזה, של הסלבריטאות, ימנע את "ההשתלטות" של הטכנולוגיה הזו על כל ההופעות הקולנועיות".
(עד שמרווין יבוא ויסביר שגם משמעותו של הביטוי הזה סורסה)
בטח שסורסה.
במקור הוא מתייחס למנהג העתיק שנפוץ בקרב האבוריג'ינים באוסטרליה והמאו-מאואים במאו-מאו, לפיו אדם שנוצח בויכוח היה מתאבד באופן טקסי על ידי כריתת ראשו במו ידיו.
תודה, אבל ממילא תיעבתי את 'אפוקליפטו'.
דמיין כמו הרוח, סולוצו!
בישראל, הסלבריטאים של 'כוכב נולד' הם בקנה מידה גדול *בהרבה* מכל כוכב קולנוע.
מה קורה בארצות-הברית קשה לי מאוד להגיד, כי אנחנו מחוברים רק לחלק מהזירה התרבותית האמריקאית – החלק הבינלאומי. מה היקף הסלבריטאיות של כוכבי אמריקן איידול, וכוכבי טלוויזיה בכלל, אני לא ממש יודע – אבל יש לי שהם מפורסמים כמו כוכבי הקולנוע.
חוץ מזה, אתה לא ממש מתייחס לנקודה שהעלתי – אנשים צריכים מוקדי רכילות בלי שום קשר לכוכבי קולנוע. מאיזו זירה (תרבותית, כלכלית, פוליטית) יגיעו אותם הכוכבים חשוב הרבה פחות. נדמה לי שהם עדיין צריכים להיות אנשים אמיתיים, ולא יצירי מחשב, כדי שאלמנט המציצנות ישמר – אבל הם יכולים להיות ראשי חברת גוגל, ממציאי הרובוטים הנפוצים בשוק, כוכבי הטלוויזיה, בנות של אילי הון או כל דבר אחר. זה לא באמת משנה.
מה שאני מנסה להגיד זה שהחיבור בין רכילאות לקולנוע לא חזק מספיק בשביל למנוע את הדיגיטציה של הקולנוע – מדובר בשני צרכים תרבותיים שונים (לפחות אנליטית), ולכן שינוי של הנסיבות החברתית/טכנולוגיות/תרבותיות בהחלט יכול להביא להפרדה הולכת וגוברת ביניהם. תסריט אחר, כמובן, הוא זה שבו כוכבי הקולנוע ממשיכים להיות מפורסמים, אבל כבר בקושי מופיעים בסרטים ממש (אלא רק בדמותם הדיגיטלית).
התגובה שלי (שהיתה קצרה ממילא) התייחסה בעיקר לטריילר ופחות
לטכנולוגיה, אבל אני ארחיב: הטריילר הזה, עוד לפני שנכנסים לשאלה על עתיד הקולנוע כן או לא, הוא טריילר גרוע. אין בו שום דבר שמושך אותי בתור צופה להתעניין בסרט.
ובתור בונוס, אם הטריילר הזה נועד לקדם את לכידת התנועה בתור עתיד הקולנוע, הרי שהוא עושה עבודה מחורבנת לעילא. כלומר, אם המטרה של זמקיס בטריילר הזה היתה להצהיר "בלכידת תנועה אני יכול לעשות סרט שאין בו שום דבר מיוחד" הרי שהוא השיג אותה, אבל אני במקום האולפן שמימן את ההפקה כבר הייתי מכין את התביעה נגדו בבית משפט על ההצהרה הזאת.
לגבי אם לכידת התנועה תהיה או לא תהיה העתיד של הקולנוע – נחיה ונראה. אמרו את זה גם על הקולנוע התלת-מימדי, שהיה ונשאר גימיק. הספידו את השחקנים החיים כשיצא "פיינל פנטסי" (והטריילרים של הסרט ההוא, בניגוד לזה שנדון כאן, דווקא היו עשויים טוב), והם עוד מסתובבים ביננו. אז עכשיו יש את הפתרון של האמצע בין אנימציה ושימוש בשחקן? נחיה ונראה. עוד לא השתכנעתי.
רגע, זה לא מצולם?
חשבתי שזה כמו ב-300, שפשוט לקחו את הצילום והלבישו עליו רקע ואפקטי תאורה ממוחשבת כדי שזה יראה יותר…ובכן… יותר ממוחשב.
זה כמו הפוך על הפוך. למעט בשביל (חלק מ)האפקטים, זה נראה לי רעיון מטופש.
300
הוא לא הסרט הראשון עם מסך ירוק, אתה יודע.
למישהו יש לינק אחר?
לא נפתח לי
אז ככה,
למי שלא יודע היום היה אמור להיחשף הטריילר של 'האביר האפל',
סרט ההמשך ל'באטמן מתחיל',
הבעיה היא שבשביל להגיע לטריילר צריך לפתור חידה,
ואני מבקש, מתכנן… בבקשה שמישהו יעזור לי לפתור אותה, אני סקרן כל כך!
הנה האתר עם החידה…
http://www.whysoserious.com/
בהצלחה!
אין לי מושג מה התשובה אבל אהבתי את הרעיון
הרעיון באמת מקורי ויפה,
אבל אני פשוט לא מצליח להבין מה התשובה,
ומחיפוש קצר בפורומים מארה"ב וישראל אני רואה שאף אחד לא פתר אותה עדיין.
באתר רשום:
ובתרגום חופשי לעברית:
"מוכן לספר בדיחה?
תגיד לעוזרי הליצן הנמצאים על הקרקע להסתכל למעלה.
הם יגידו לך מה לעשות הלאה."
אין ספק, חידה מאוד מבלבלת!
מדובר בסוג של טיזר לא ברור.
בעוד כמה ימים הם יפרסמו רנש שיפזר את ערפל המסתורין.
הכוונה: רמז
הכוונה: רמז
איך את\\ה יודע\\ת?!
יש שם מקום שצריך לרשום בו את התשובה לחידה ואז אתה יכול לצפות בטריילר לסרט,
זה לפחות אני הבנתי.
הכוונה: רמז
*זה לפחות מה שאני הבנתי*
הכוונה: רמז
זה לא הפעם הראשונה שיש קמפיין פרסומי כזה.
יש חברה בשם 42 שיוצרת כאלה חידות מוזרות.
היא עשתה כזה דבר לA.I.
דרך אגב:
תקציר הפרקים הקודמים.
2)
וורנר תלו שלטי נשיאות של הרבי דנט ברחובות בארצות הברית.
3)
וורנר תלו שלטי הרווי עם גרפיטי עליהם.
4)
וורנר שמו בחנויות קומיקס קלפי ג'וקר (מחפיסת קלפים) וכתבו עליהם "גם אני מאמין בהרבי דנט"
5)
http://www.ibelieveinharveydenttoo.com
6) החידה
זה מה שנקרא שיווק ויראלי.
שלח לרשת אתר חידתי, והמעריצים כבר יעבירו אותו בינהם, יתהו ויעלו ספקולציות. די הרבה סרטים עשו את זה לאחרונה, ורוב האתרים האלה (כמו של "אני מאמין בהארווי דנט") הם לא "עמוקים" במיוחד. "משחקי מציאות", כמו זה של AI, או Ilikebees של 'היילו 2' ו'Year Zero' של ניין אינץ' ניילז, הם רמה אחרת לגמרי, וכוללים הרבה אתרים שונים, ולפעמים גם דברים מחוץ לאינטרנט, כגון שיחות טלפון באמצע הלילה. ה"חידות" באתרים האלה הן כל כך מורכבות שכמעט בלתי אפשרי שאדם אחד יפתור אותן לבדו: הם בונים על עבודה משותפת של קהילה שלמה.
זה מה שנקרא שיווק ויראלי.
על פי איך שזה נראה כרגע ספיקולציות עולות ומתהוות ברחבי הרשת,
אבל אף אחד עדיין לא הצליח לפתור את החידה.
דווקא כן פתרו אותה.
יש טריילר ומחר תקבלו אותו ביומית.
דווקא כן פתרו אותה.
מה הייתה התשובה?!
לא יודעת.
ב"יש טריילר" התכוונתי שיש טריילר אונליין. צר לי, אני לא מספיק מתעניינת בחידה הזו כדי לבדוק אם מישהו גם כתב את הפתרון שלה איפושהו.
זה מה שנקרא שיווק ויראלי.
דרך אגב, כל האתרים שציינת נוצרו על ידי אותה חברה –
http://www.42entertainment.com/
הם מספרים באתר שלהם שהסיבה שבונים משחקים כאלה, היא בגלל שהרבה אנשים כיום כבר מתעלמים מפרסום רגיל. במקרים כמו המשחקים האלה אנשים מתלהבים מהפרסומת, ומספרים עליה לחברים.
זה באמת מאוד מגניב, אבל קשה לי להאמין שזה באמת עובד. זה יוצר הרבה הייפ, אבל זה בסך הכל הייפ אינטרנטי. זה לא יגרום למישהו שלא אובססיבי בנושאים האלה להתעניין בסרט.
דרך אגב – אתה קורא להארווי דנט מסע פרסום "לא עמוק במיוחד"? אני מזכיר לך שוורנר תלו שלטים של הרווי דנט ברחובות. ופיזרו קלפים בחנויות קומיקס. וזה נראה לי מסע פרסום די רציני, למרות שסביר להניח שהוא לא עלה הרבה.
בהשוואה ל-ilovebees?
זה אולי מסע פרסום גדול או מושקע כספית
אבל לא עמוק.
רד הסביר מה היתה הכוונה שלו: מסע פרסום שכולל עוד עשרות אתרי משנה פתלתלים וחידות משנה, טלפונים וכו'. כאלה שמצריכים השקעה של שעות מרובות כדי לפתור אותם – ועדיין לא תצליח לפתור הכל כי זה נעשה בהיקף שגדול עליך.
ל'אביר האפל', כפי שאמרת, יש רק אתר אחד או שניים, פוסטרים וקלפים. באתר שלו, כל רמז מוביל לרמז הבא אחריו – וזהו. במסע הפרסום של 'A.I', להבדיל, כדי למצוא רבע רמז היית צריך לחפש עוד עשרה אתרים אחרים, לפתור 15 חידות, ולהתקשר למספר טלפון. ואז קיבלת חידה חדשה, מקיפה יותר ומאמצת יותר. זה היה מסע פרסום שבנה לסרט עולם אינטרנטי שלם – לכל פיפס בו היה אתר עם רמזים משלו. *זו* עבודה מקיפה.
הכוונה: רמז
אני חושב שב stooge הם התכוונו לתיבת טקסט… למישהו שעושה מה שאתה אומר לו.
היה יכול להיות נחמד לשחק את זה אם האינטרנט היה זז. אני לא יודע אם זו בעיה בפס שלהם או שלי, אבל זה הופך את זה לבלתי שחיק.
הכוונה: רמז
"stooge" זו גם להקה,
כך שיש הרבה אפשרויות למה שזה באמת יכול להיות.
חוק אינטרנט מס' !!!1 קובע:
אם אפשר לראות את זה באיזשהו מקום, אפשר לראות את זה גם ביוטיוב.
אם פתרון החידה היה מוביל לטריילר, ואם מישהו אי שם היה פותר את החידה, הטריילר כבר היה מגיע ליוטיוב. מכיוון שזה עוד לא קרה (כנראה), או שאף אחד עוד לא פתר אותה, או שאין שום טריילר עדיין. בכל מקרה הוא בטח יגיע לרשת תוך כמה ימים.
אני נכנסתי לאתר שהביאו כאן
ולא היתה שום חידה. הטריילר נדלק בלי בעיות.
מה שכן, כולה שורה אחת לבייל, אחת לקיין ואחת ללדג'ר ולא מראים אפילו שוט אחד מהסרט.
סתם טיזר.
אני נכנסתי לאתר שהביאו כאן
זה כי החידה כבר ירדה משם.
עוד קצת רובו-ג'ולי
אני מוכן לנחש שזאת תהיה נקודת המכירה העיקרית של הסרט (אבל כולם יגידו שהם הולכים בשביל טכנולוגית האנימציה. זה נורא מעניין).
http://www.metro.co.uk/fame/article.html?in_article_id=59179&in_page_id=7
היא תופיע בעירום מצוירת?
זה לא קצת… לא יודעת, סותר?
כרגע נזכרתי
בסצינת הסקס ממועדון קרב שנעשתה במחשב. ואז לא שמעתי תלונות על הנושא.
לא מדובר באנימציה.
הלנה לא הסכימה להתפשט אז פינצ'ר לקח את נורטון ועוד שחקנית, כאשר הפרצוץ של הלנה הודבק דיגטלית מאוחר יותר. צילמו אותם מכמה זויות וערכו את זה לשוטים בודדים (ומרוחים).
למיטב זכרוני דווקא הגרסה של ביטלג'וס יותר מדוייקת
בתוספות של הDVD
יש תת פרק שלם המוקדש לאפקטים והם מדברים על הסצינה הזאת במשך חמש דקות בערך (והבעייה הכי קשה שלהם הייתה לצלם את שוט היריה, בסוף הם מצאו פתרון מעניין).
ובדיוק מהפרק הזה אני לוקח את המידע שלי
אולי צריך לצפות בו שוב לרענון.
תגידו
מעבר לדיון (החשוב) על תרומתו של הסרט לעתידו של הקולנוע כאמנות – רק אני חושבת שמבחינה תוכנית, הגרסה הזאת לפואמה האפית המקורית היא… מצחיקה? כלומר, אפילו אם אצליח להתעלם מהתוספת ה(מה תהיה המילה הנכונה? שמא *מטומטמת*?) של תביעת האבהות של בייוולף המסכן?
(ואיך אפשר יהיה לסספנד אלף ואחד דברים אחרים, כמו למשל אמא של גרנדל עם עקבי שפיץ בתור עקבי גופה הטבעיים באגדה מהמאה השישית לספירה, איך?)
מצד שני
אולי זו דרכו של זמקיס להעביר ביקורת חברתית נוקבת על תופעת המשפחות החד-הוריות, אבות שנוטשים את צאצאיהם, ופנייתם של אלו להפגת תסכולם בדרכים הרסניות וא-סוציאליות?
ובנימה עניינית יותר, מישהו יכול להסביר למה אנג'לינה נראית כמו אנג'לינה ואנתוני הופקינס נראה כמו אנתוני הופקינס, ואילו רובין רייט-פן נראית כמו דמות ממוחשבת של רובין רייט-פן, שלא להזכיר את ג'ון מלקוביץ', שאין לי מושג בכלל כמו מי או מה הוא נראה.
התשובה ל'איך אפשר לסספנד',
היא פשוטה מאוד:
1. חלק ניכר מהצופים לא יודעים בכלל מי ומה זה 'בייוולף'.
2. חלק ניכר מאלה שיודעים באופן כללי לא קראו אותו מעולם.
3. חלק מאלה שקראו אותו חושבים ש'כולה סרט, אי אפשר לצפות לדיוק'.
4. נשארת קבוצה לא כזו גדולה, שייצא לה עשן מהאוזניים ותצטרך לסספנד. אבל אני מהמר שלא מדובר בקבוצה בעל כח קניה כלכלי עצום.
תראה, כלשעצמי כבר החלטתי מראש ללכת וגם להנות
(אני בין קבוצה 2 ל-3 – אף פעם לא הצלחתי למצוא חן וקסם בתרגומים מאולד ומידל אינגליש, ואני מאבדת סבלנות אחרי השורה השישית בערך).
ולא באמת אכפת לי הקרבה לסיפור המקורי – הרי גם הוא אגדה (פשוט התוספת מצחיקה אותי). אבל כן אכפת לי העקבים. כלומר, זמקיס, בנאדם, זו המאה השישית! דבר כזה יכול להרוס את כל החוויה.
ואגב, בענייני קהלים – מסקר קצר מאד אצל בוגרי מערכת החינוך האנגלית (ציבורית, פרטית ואף בוגרי פנימיות, ירחם השם על נשמתם), הם כולם מכירים את הסיפור. מסתבר שבייוולף הוא חובה בשלב מסויים של העינוי שנקרא "לימודים יסודיים באנגליה" (ואירלנד). אני בטוחה שרובם יעמדו בשינוי הסיפור בלי להזדקק לקוצבי לב, אבל מצד שני זה צרם גם להם, והם הלא קהל די גדול.
מצד שני, סביר להניח שלא באמת אכפת להם. אנג'לינה ג'ולי, נו
עקבים?
יש לה פרסות.
אגב, ה'לוחם ה-13' של מקטירנן הוא סוג של עיבוד לבייוולף – וסרט שלא זכה לכבוד הראוי לו, לדעתי.
עקבים, בחיי המגפיים הגבוהים שלי נשבעתי
תריץ שוב את הטריילר ותעצור כשמראים את הרגליים שלה. זה לא פרסות בסטייל-תייש, חמישה סנטימטרים גג פלוס אצבעות, זה הדגם האחרון של ניין ווסט.
אם כבר, Six West.
מאה שישית, אחרי הכל.
אההה! את צודקת!
עוד שתי קבוצות:
5) קבוצת האנשים שילכו לראות כל מה שניל גיימן עושה, ולא יהיה אכפת להם גם אם האיש יעיבר את ההתרחשויות למושבת ג'וקים שחיים בבית-שימוש ציבורי.
6) קבוצת האנשים שיודעת שאי אפשר לחשוד בגיימן שהוא לא מכיר את החומר המקורי, ושכל שינוי או תוספת שהוא ביצע בו נובע מתוך הבנה.
זה אולי נשמע ממוקד מדי, אבל נדמה לי שבשתי הקבוצות ביחד יש לא מעט אנשים.
וטריילר מעט שונה
בעצם כמעט ואין הבדל חוץ מהחזה של אנג'י ב 01:28.
http://www.wwtdd.com/post.phtml?pk=2667
אוי, *עכשיו* אני מתחיל להבין את הפוטנציאל של הטכנולוגיה הזאת.