ביקורת: טורבו

חילזון שרוצה להתחרות במרוצי מכוניות - רעיון מוזר וחביב, אבל המשפט הזה כולל את סך כל המקוריות שניתן למצוא בסרט

תיאו, המכונה טורבו, הוא מטוס ריסוס קטן. סליחה, לא, הוא בכלל חילזון גינה. הוא מבלה את זמנו ‏בעשיית כל מה שחלזונות עושים – זחילה וקטיף עגבניות (מתברר). אך לטורבו יש חלום, הוא ‏רוצה להיות אלוף העולם באיגרוף. לא, רגע, מה פתאום איגרוף. זה לא הגיוני. בכלל מדובר ‏במירוצי מכוניות. הוא צופה כל יום בטלויזיה, עוקב אחרי האלוף הנערץ עליו, עד שיום אחד קורה ‏נס, עוקצת אותו מכונית רדיואקטיבית או משהו, והוא הופך לחילזון המהיר בעולם, ויוצא למסע כדי ‏להגשים את חלומו ולהיות כוכב בברודוויי. לא, מכוניות! מרוץ מכוניות! אוף.‏

אם הפרטים קצת מיטשטשים, זה משום שהעלילה של "טורבו" היא העלילה של כל סרט "האיש ‏הקטן שעולה לגדולה" שנעשה אי פעם. אילו רק היו מצמידים לחילזון כנפיים, היה באמת קשה ‏להבדיל בין הסרט הזה ובין "מטוסים" של דיסני, שיצא ממש לא מזמן. וזה בסדר: גם הפעם, לא ‏מדובר בסרט רע. בדיוק כמו "מטוסים", "טורבו" הוא סרט לילדים, וילדים יהנו ממנו. אפשר ללכת ‏איתם בלי חשש. הוא צבעוני ותזזיתי ומהיר וחביב והדיבוב העברי בסדר גמור. רק שגם הפעם, ‏למבוגרים שבינינו אין הרבה מה לחפש פה.‏

הבעיה מתחילה בזה ש"מטוסים" הוצג, הופק וקוטלג מראש כמוצר לוואי, משהו שדיסני יצרו כלאחר יד. זה לא הסרט החשוב שלהם השנה. "טורבו", לעומת זאת, מגיע מדרימוורקס, שאמור להיות אולפן האנימציה השני בחשיבותו בהוליווד. וזה לא איזה דרימוורקס-לייט, דרימווקס דיאט, דרימוורקס לילדים או משהו: כל סרט שלהם אמור להיות סרט מהשורה הראשונה. חבל שמה שאמור להיות מוצריוקרתי הוא סרט כל כך גנרי.

אם הרעיון הבסיסי נשמע מוזר ומגניב – חילזון! במרוץ מכוניות! – הוא נוחת בתוך דקות לתוך ‏קרקע המציאות של אותו מבנה עלילתי ואותן קלישאות מאלפי סרטים קודמים. להגנתו, "טורבו" ‏מעט פחות מהונדס וסינתטי מ"מטוסים": המסלול שיעשה החילזון הקטן בדרכו להיות אלוף אולי ‏ברור מראש, אבל לפחות הוא מקבל כמה פיתולים חביבים בדרך. במהלך הסרט יש כמה בדיחות מוצלחות באמת (רובן קשורות לעורבים). האטרקציה העיקרית האחרת עבור מבוגרים ‏היא צוות האול-סטארס של המדובבים – ריאן ריינולדס, סמואל ל. ג'קסון, פול ג'יאמטי, סנופ דוג, ‏מיה רודולף, מישל רודריגז ואחרים. כמובן, כולם מופיעים רק בגירסה האנגלית, שאמנם מוקרנת בארץ(!) נכון לרגעים אלה, אבל בטח תיעלם לפני שתספיקו להגיד "בזזזזט".

האנימציה כאן מושקעת; כמה מהרקעים – מגינת הירק המצולמת מזוית הראיה של חילזון, ועד ‏מסלולי המכוניות הליליים – יפהפיים. אבל הדמויות עצמן , טורבו וכל חבריו החלזונות, נתקלים ‏באותה הבעיה של המכוניות והמטוסים: הם לא הרבה יותר מפרצוף מהלך. לחלזונות אין ידיים או ‏רגליים, ולכן שפת הגוף שלהם מוגבלת. אין הרבה דברים שחילזון יכול לעשות: הוא לא יכול ‏לאחוז בשום דבר, האינטראקציה שלו עם העולם סביבו מסתכמת בדרך כלל בזחילה לכיוון אחד או ‏לכיוון אחר, ולפעמים – דחיפה באמצעות הראש. המגבלות ‏הטבעיות של הדמויות האלה הן אתגר, ואנימטורים אוהבים אתגרים, ובכל זאת – הם לא הצליחו להתגבר עליהם. טורבו ושאר החלזונות בסרט חביבים (ומגיעים בשלל צבעים. מן הסתם תמצאו אותם במנת הילדים במקדונלדס), אבל הם לא שובים לב או מקסימים ‏כמו שדמויות מונפשות מבריקות יכולות להיות.‏

בשלב הזה, באולפני דרימוורקס צריכים כנראה לעשות בדק בית יסודי במחלקת התסריט. עד לא מזמן, הם העסיקו עצמם בעיקר בהמשכונים: הם ‏סחטו את סדרות "שרק" ו"מדגסקר" כמה ‏שרק אפשר, עד שנמאסו. בשנה שעברה נראה ‏שנפתח שם עידן חדש: הם הכריזו על שורה של סרטים חדשים, ‏כולם מקוריים ולא המשכים. ‏רק שעכשיו, אחרי שכמה מהסרטים האלה כבר הגיעו, מתברר שהם אמנם לא המשכים, אבל מקוריים הם ‏בטח לא. בדרימוורקס יודעים היטב את העבודה בכל הנוגע לעיצוב ואנימציה, אבל הם מפשלים ‏שוב ושוב בתחום התסריט. "שומרי האגדות" היה בסדר כזה, "הקרודים" היה חמוד לאללה – אבל ‏גם שם בקושי היה סיפור, ועכשיו, הנוסחתיות של "טורבו" הופכת את הסרט לבינוניות מוחלטת, לא ‏יותר מעוד סרט שאפשר ללכת אליו עם הילדים.


פורסם במקור בוואלה