אתם רואים את רובין וויליאמס, וזה כואב. אם הכוכב של "האיש הכי כועס בברוקלין" היה שחקן אחר – איזה קומיקאי כושל ואלמוני, או איזה שחקן דרמטי שמנסה לראשונה קומדיה – הסרט עדיין היה רע, אבל רק רע, ולא עצוב. אבל רובין וויליאמס – כולנו זוכרים היטב שהוא שחקן מצוין, או לפחות היה כזה. כקומיקאי, הוא אגדי. כשהוא בוחר להיות רציני ("ללכת שבי אחריו", או "לחיות בתמונות", למשל) – גם אז הוא מצוין. רובין וויליאמס הוא אחד האנשים האלה שתנועת שריר בפנים שלהם יכולה להזיז לכם שריר בלב.
ובדיוק משום כך, כואב לראות אותו כאן. כבר מהסצינה הראשונה בסרט ברור שרובין וויליאמס לא הגיע לעבודה. הוא לא סתם מאכזב, הוא פשוט רע. הוא מגיש כאן מפגן משחק כל כך נורא, כל כך מנותק, כל כך לא וויליאמסי, שצריך לוודא היטב שהאדם שבתפקיד הראשי הוא לא איזה שמוק חסר כשרון שלובש מסיכת גומי שמזכירה קצת את רובין וויליאמס.
הכישלון כנראה התחיל כבר בליהוק. וויליאמס אמור להיות האיש הכועס, אדם דרוס ורמוס שזועם בלי הפסקה על העולם כולו. אולי הוא פשוט לא טוב בלכעוס. התפרצות הזעם שלו בתחילת הסרט, שאמורה לאפיין את הדמות שלו, נראית במקרה הטוב כמו רוגז קל. זה האיש הכי כועס בברוקלין? אל תצחיקו אותי, אני הייתי פעם בברוקלין, והאיש הזה לא היה נכנס אפילו לטופ 10 של הבלוק. אם השם של הסרט היה "האיש השלישי הכי כועס בקיבוץ חורשים כשמזג האויר יפה במיוחד ומכבי בדיוק קיבלה את גביע אירופה" זה היה אמין יותר. אבל עזבו את זה שהוא לא כועס כמו שצריך: זה פחות חשוב מהעובדה שהוא נודניק, מעצבן ולא אמין.
הפאדיחה האדירה הזאת של וויליאמס מודגשת משום שהוא מוקף כאן בשחקנים שאמורים להיות נחותים ממנו בכמה דרגות, וכולם מרשימים הרבה יותר. מילה קוניס מפגינה בסצינה אחת יותר תיסכול, עייפות וייאוש משוויליאמס מצליח בסרט כולו; מליסה לאו גם היא טובה יותר בלי להתאמץ, ופיטר דינקלג', להבדיל מוויליאמס, לא יודע איך לא להיות מעולה, גם בתפקיד הזה – עורך דין חובש כיפה, שבכל זאת מקבל כמה שורות שהיו יושבות מצוין על טיריון לאניסטר.
אף אחד מהם לא יכול להציל את הסרט, כי את מה שלא הורס וויליאמס, משמיד התסריט. הסרט מבוסס – על פי הקרדיטים, לפחות – על סרטו הישראלי של אסי דיין, "מר באום". אשריו של דיין שלא זכה לראות את זה. מלבד הרעיון שפותח את הסרט – אדם מתבשר על ידי רופאו שנשארו לו 90 דקות לחיות – אין ולו שמץ של קשר בין שני הסרטים. לא בעלילה, לא בטון ולא בפרטים. "מר באום" היה מריר; "האיש הכי כועס" מבהיר מראש שהוא קומדית פיל-גוד שכל תכליתה לספר לנו כמה החיים יפים. את המסלול שעובר וויליאמס תוכלו לשרטט עוד לפני שראיתם את הסרט: לפני מותו, הוא מכיר בחשיבות המשפחה בחייו, ומנסה להשלים עם אשתו הכועסת ובנו שאיתו ניתק את הקשר. הדרך לגן עדן רצופה קלישאות, ואפילו הן כתובות ברשלנות, כמו הסצינה שבה וויליאמס מגיע הביתה ודורש סקס מאשתו – סצינה שאמורה להיות מביכה, ומצליחה להיות מביכה מהסיבות הלא נכונות. הניסיונות להצחיק נופלים רובם על הקרשים.
אחד ההבדלים בין "מר באום" ל"האיש הכי כועס" הוא שבגירסה הנוכחית, מובהר לנו מראש שמגבלת ה-90 דקות היא בולשיט. קוניס, הרופאה, פולטת את האמירה הזאת בתירוץ עלילתי חלש, ומיד מתחרטת. וויליאמס יוצא לרחובות ברוקלין במחשבה שנותרה לו שעה וחצי לחיות, ומנסה לסגור את הקצוות בחייו בזמן הזה, והסרט חוזר ומדגיש את מגבלת הזמן, מציג בפנינו שעונים וסופר לאחור את הזמן עד השעה שבה הוא אמור ליפול ולמות – אבל אנחנו הרי יודעים שזה לא באמת הולך לקרות, אז בשביל מה כל היעני-מתח הזה? אגב, ההגיון מחייב שסרט שארכו הוא 83 דקות, ואורך ההתרחשות בו הוא כ-90 דקות, יתרחש כמעט בזמן אמיתי – זה היה חלק מהקטע ב"מר באום". אבל כאן, הקאטים עפים במהירות, ווויליאמס מספיק לעשות ב-90 הדקות האלה יותר ממה שהוא היה אמור להספיק ביומיים של נסיעות הלוך ושוב. עבור כל מי שביקר פעם בניו יורק, התמונה שהסרט מציג של התנועה בניו יורק – שמאפשרת להגיע מקצה אחד של העיר וחזרה בתוך שתי דקות – היא הדבר הכי מצחיק בסרט.
"האיש הכי כועס בברוקלין" הוא כשלון. הוא יכעיס אתכם אם אתם מצפים לראות כאן את אסי דיין, ויעציב אתכם אם אתם מצפים לראות את רובין וויליאמס.
מילא הספוילר לסרט הזה, אבל ספוילר לבאום :(
(ל"ת)
אין פה ספוילר לאף סרט.
(ל"ת)
לדעתי הוא התכוון לגילוי שבשני הסרטים הגיבור לא באמת מת בתום 90 הדקות.. (על כל פנים כך השתמע מהביקורת)..
(ל"ת)
אמרתי דבא אחד בלבד בנושא -
שב"האיש הכי כועס" מובהר מראש שהאיבחון כאילו הוא עומד למות בתום 90 דקות הוא לא נכון. אין להסיק מכך מסקנות לגבי סוף הסרט הזה או כל סרט אחר.
התגובה שלך היא לא ספוילר?
בשונה מהכתבה
לא. היא. לא.
(גם התגובה הזאת היא לא ספוילר).
הבחור בתמונה שליד רובין וויליאמס,
זה הגרסא הבוגרת של הילד מהפרסומת של "כשהילד שלך משמין החיוך שלו קטן"?
"האיש השלישי הכי כועס בקיבוץ חורשים כשמזג האויר יפה במיוחד ומכבי בדיוק קיבלה את גביע אירופה"
LOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOOL.
בעצם-
לא, עזבו.
אני לא מכיר ולא חושב שהמציאו תגובית מסוג כלשהו כדי לבטא את הצחוק שבקע מגרוני למקרא השם האלטרנטיבי לסרט.
רד, התעלת על עצמך.
ספוילר?!
אני חייב להודות שאובססיית הספוילר קצת יוצאת משליטה לאחרונה. לא תמיד הסוף/נקודת המפנה בסרט/ הסצינה השלישית הכה צפויה הם החלקים שעם ידיעתם מראש נפגמת ההנאה מהסרט. החוש השישי זה ספוילר. החשוד המיידי זה ספוילר . מה קורה לבאום בסוף? לא . כמה אפשר להחזיק ספוילר בבטן על סרט (לא מז׳אנר המתח) מאזורי שנות התישעים?
בחייכם…
זו ההזדמנות להוסיף בספוילר שב״שוד הרכבות הגדול״ של בילי ביצר משנת 1911 הרכבת נשדדת.
זהירות ספוילר:
שוד הרכבת הגדול הוא מ-1903 ושל אדווין פורטר.
מה?? למה הרסת לי??
הייתי בטוח שזה הסרט החדש של מייקל ביי :((((
לפחות הוא מחפש פרויקטים מעניינים
לכל אורך שנות ה90 הוא ניסה את כוחו בפורמולה הרגילה של צחוקים ורגשנות והתוצאה נעה בין משעשע (גב' דאוטפייר, אלאדין) לנורא ואיום (פאטץ' אדאמס ,ג'ק, פלאבר). אז בלי לערער על הטענה שהמשחק שלו בסרט הוא ככל הנראה נוראי – אולי זה נכון (לא ראיתי את הסרט), כי גם בסדרה הנוכחית שלו ,the crazy ones שבוטלה לא מזמן ,הוא חיוור ונראה לא מתאמץ – עדיין עדיף הרובין ויליאמס הזה, שבוחר פרויקטים שנראים לו מעניינים,מאשר המוצר ההוליוודי שהוא היה לאורך שנות ה90.
עצוב לשמוע על כך שאחד השחקנים/קומיקאים האהובים עלי איבד את זה אבל אני בטוח שויליאמס עוד יחזור לימיו הגדולים…
יש בו רגעים מוצלחים
אבל הם לא עושים איתו חסד. יש בו משפטים חזקים לחיים שיכלו לאכלס פוסטרים של מוטיבציה, אבל זה סרט נורא ואיום. מבחינת משחק, תסריט וגרין סקרין/אפקטים שלא ראויים לסרט שמוקרן בבית קולנוע.