סרט מלחמה שמתרחש בצרפת, יצא השנה בנטפליקס, מכיל כמה מהשוטים הכי שומטי לסת של השנה שחבל שהרוב לא יראו על מסך גדול, וכולו פסימיות בנוגע לעתיד של אירופה – האם אני מדבר על "אתנה" או על החידוש של "במערב אין כל חדש"? טוב, מסתבר שאני מדבר על שניהם. אז לכבוד סבב ההקרנות הספורדי של "במערב אין כל חדש" בארץ, הנה ביקורות על צמד סרטי המלחמה.
אתנה
"אתנה" יצא מוקדם יותר השנה והצליח לעורר באזז בלי גיבוי של איזה במאי מוכר או שחקן גדול. לא, במקום זה מה שהצליח לעורר את הדיבור סביב הסרט הצרפתי הזה הוא אותו טריק מוכר וידוע: הצילום הרציף.
אחרי שראינו שאפשר לעשות סרטים באשלייה של שוט אחד, היה נראה שאין עוד שיאים שאפשר להגיע אליהם, אבל "אתנה" מוכיח שזה לא האורך כמו התוכן. עשר הדקות שפותחות את הסרט הן כאלה שאי אפשר אלא להיכנע להן. הן מעבירות את הסיפור באופן מדויק עם כמה פריטי מידע (לאחר מותו של צעיר בידי שוטרים האחים שלו מגיבים באופן קצת שונה – האחד מכריז מלחמה על המשטרה, השני מנסה להרגיע את המהומות) אבל בעיקר עוצרות לנו את הנשימה ולא משחררות. החל מהפיצוץ הראשון על המסך, הסרט כאילו רוצה שתשים לב – כל זה קורה. עכשיו. אל תעצור. אל תחשוב. תפנים. יש פה מלחמה.
הסרט חוזר אל השוט הרציף עוד כמה פעמים, אבל בחכמה יודע גם לחתוך כשצריך. הרי קשה לספר את הסיפור רב המשתתפים שלו – כולל שוטר טירון ואח נוסף שמנסה לדאוג בעיקר לעצמו – בלי לתת לצופים לנשום. הסרט רוצה שנעכל את הסיפור של האחים וההצטלבות ביניהם. למה כל אחד מרגיש נבגד על ידי השני, והאם אפשר לגשר על הפערים ולהגיע לשלום.
אבל שוט הפתיחה תמיד מהדהד ומכריז: לא. בלב הערים הצרפתיות יש מלחמה. לא בין טובים ורעים, לא בין מוסלמים לנוצרים, אלא מלחמה בין כולם לכולם. בשדה הקוצים שהוא היחסים בין המשטרה והמהגרים יש אנשים שרק רוצים להדליק אותו ולראות אותו בוער, ולתוך המערבולת הזאת נסחפים אנשים שרק רוצים צדק או שלום – ולא מצליחים לברוח מהאש.
חשוב לציין שהסרט הוא לא רק רגעי האקשן שלו. האקשן נועד להעלות את הסיכונים בשביל לתת לדרמה בין הדמויות להיות יותר משמעותית כדי לתת בתורה לאקשן להיות יותר משמעותי. אי אפשר להגיד שהתסריט הוא משהו מבריק ומלא הפתעות, אבל הוא מצליח לתת גב לבימוי שהופך את הסרט ליותר מרק רצף וואן שוטים מגניבים אלא משהו חכם, כואב, רגשי ומרתק.
עכשיו, איני צרפתי ואין לי מושג כמה קרוב או רחוק המצב שם מלהתפרץ למלחמה כמו שיש ב"אתנה". הייתי רוצה להנות מהסרט כמעין סרט אקשן ספקולטיבי שמראה שכשהצרפתים רוצים, הם באמת יודעים ליצור אחלה אקשן. אבל אין ספק שהאנרגיה של הסרט היא לא רק הבימוי המרהיב או התסריט המהודק שלו, אלא בעיקר תחושת חבית הנפץ שעוד רגע מתפוצצת שהוא מנסה להעביר לצופה. נותר רק להרים את הלסת מהרצפה ולקוות שמה שמתרחש על המסך זאת הקצנה פרועה.
במערב אין כל חדש
עוד סרט שאינו אופטימי בנוגע למצב העניינים באירופה הוא החידוש ל"במערב אין כל חדש" – ספר שקיבל כבר שני עיבודים מצולמים (אחד אמריקאי לקולנוע ב-1930, שני בריטי לטלוויזיה ב-1979) ולכן העיבוד החדש חותך מסימני ההיכר של הספר והסרט ומציג במקום זה גרסה מייאשת בהרבה של מלחמת העולם הראשונה. אם הסרט מלפני 92 שנה ניסה להראות את אובדן התמימות במלחמה, הסרט החדש לוקח צעד קדימה ומנסה להראות לנו את אובדן האנושיות במלחמה. זה עובד.
העלילה היא אותה עלילה: פול הוא נער גרמני אופטימי שמצטרף כדי להגן על ארצו ובטוח שתוך כמה שבועות הוא חוגג בפריז, עד שהמלחמה טופחת על פניו – כנראה דרך קליע שיוצא מהראש של אחד מחבריו לפלוגה, ואז ממשיכה לטפוח בעוד מהלומות, מכות, תנאים מחפירים, פקודות בלתי הגיוניות, מיתות של חבריו, ועוד ועוד, עד שלא נשאר הרבה מפול.
הגרסה החדשה כוללת שתי תוספות שנועדו להפוך את הסרט למבט כולל יותר על המלחמה: דיפלומט (בגילומו של דניאל ברוהל) שמנסה לסיים את המלחמה אבל נתקל בקשיים כמו צרפתים עיקשים שלא מוכנים ללכת מילימטר לקראת הגרמנים או בכירים גרמניים שלא מוכנים להיתפס בתנאי כניעה מבישים, וגנרל שבטוח שהדבר היחיד שצריך בשביל לנצח במלחמה זה רק עוד פקודות לכבוש שטחים ולא, נו, חיילים או אספקה. מדובר בתוספות שמרחיבות קצת את נקודת המבט של המלחמה, אבל אין ספק שהן חלשות בהרבה מהסצנות בשדה הקרב.
כי יותר מהדברים שנכנסו או יצאו מעלילת הספר, הדבר העיקרי ששונה בעיבוד החדש זה סצנות המלחמה החרא-קדוש-זה-קרה-עכשיו שלו. סצנת הטנקים של הסרט היא כנראה השיא שלו מבחינת בניית מתח, הפגתו והגרפיות הנוראית של הכאוס שפורץ לאחר מכן אבל כמעט כל סצנה שבה מישהו מנסה להרוג מישהו היא שיא (או תהום) של אותה אכזריות כאוטית של המלחמה. גם כשהסצנות מסתיימות, הידיעה שיש סכנה ממשית שיחזרו על עצמן בכל רגע מטילה צל ענק על הדמויות והסיפור, וגורמת גם לסצנות השקטות לעסוק או בהתמודדות עם מה שכרגע קרה, או בהכנה למה שיקרה.
וזה טוב, כי הסצנות מחוץ למלחמה אכן פחות טובות מאלו שבתוכה. אני בטוח שזה לא בכוונה, אבל בגדול, ככל שלגיבורי הסרט נוח יותר, ככה הם פחות מעניינים. צוות השחקנים מצליח להכניס אותנו לעורו כשהוא נאלץ להתמודד עם הבלתי אפשרי, אבל כשהוא יושב סביב מדורה ומריץ צחוקים אנחנו נזכרים שבתכלס לא מדובר בחבורה של אנשים כאלה מעניינים.
כמו "אתנה", גם כאן יש מעין דגל אדום שמנסה להזהיר את הצופים מכך שמה שמתואר פה הוא לא עבר רחוק אלא יכול בקלות להיות (עם עדכונים קלים בטכנולוגית הלחימה) הווה ועתיד – בעיקר בזכות בחירה אחת חכמה בסופו של הסרט. אבל מעצם היותו סרט על העבר, השאלות הפוליטיות שלו פחות בוערות בו. בכל מקרה, גם עם התלונות או התהיות האלה, סצנות המלחמה של הסרט – שמהוות חלק לא מבוטל ממנו – הן משהו שאלא אם יש לכם בעיה עם דברים גרפיים מדי, אתם רוצים לראות, ואין ספק שבקרב על תואר "סרט מלחמת העולם הראשונה הטוב ביותר" יש לנו מתמודד חדש וראוי ביותר.
אתנה סרט נהדר
המון במאים בהוליווד צריכים להתבייש בעצמם, לראות את הסרט הזה ולנסות להבין איך סרט צרפתי עם תקציב נמוך ביחס לסרטים הוליוודים פשוט משאיר להם אבק מבחינת האקשן.
אבל גם בלי קשר לאקשן, המשחק נהדר והסרט בשעה וחצי מאוד אינטנסיביות מצליח להעביר את הסיפור בצורה יעילה ולחבר אותך לדמויות בו זמנית, הוא קצת נופל באקט הסופי אבל עדיין מומלץ מאוד.
איפה משודר המלחת העולם הראשונה?
קולנוע לב, כמה הקרנות בודדות ושם
(ל"ת)
מגיע עוד שבוע לנטפליקס להבנתי
(ל"ת)
מעניין אם הדיפלומט מבוסס קצת על וולטר רתנאו
כנראה שלא ממש כי רתנאו היה תעשיין יהודי גרמני שגויס למלחמה כאחראי על המשק, אבל אולי זאת כן ההשראה. הוא ניסה לסיים את המלחמה הרבה פעמים ללא הצלחה כמובן. היה שר החוץ ברפובליקת ווימאר, כמעט היה ראש ממשלת גרמניה, נרצח באחת מ-300 הרציחות הפוליטיות ברפובליקה עד עלייתו של היטלר, כי הוא אחד מהיהודים השמאלנים שהובילו להפסד של גרמניה ומכרו אותה לאירופאים, בעיקר לצרפתים.
מאחורי הקלעים של "אתנה" מדהים לצפייה
https://www.youtube.com/watch?v=J0zvbNOAGrc
לצערי זה לא בתוספות של נטפליקס אלא רק ביוטיוב עם כתוביות באנגלית, אבל איך שהם הצליחו לצלם את כל זה היה לי מדהים.
נגיד, בערך בדקה 10 הם מראים איך צילמו שוט ארוך שמתחיל מהקרקע ועובר לשוט אווירי, וכשראיתי את הסרט הייתי בטוח שהיה איזה קאט שפספסתי, אבל מתברר שהם פשוט חיברו את הצלם למנוף והרימו אותו לגובה מטורף לקראת סוף הטייק בשביל זה.
אחד הרגעים הכי מבאסים במאחורי הקלעים (המדהים) הזה
הוא כשהבמאי מציין שהסרט צולם במצלמות IMAX. איזה בזבוז לשחרר דבר כזה ישירות לסטרימינג.
בדעות חלוקות לגבי 'במערב אין כל חדש'
עיקר הסרט (מבחינת זמן-מסך, לפחות) הוא לא סצינות הקרב אלא דווקא מה שביניהן, חיי היום יום של החיילים. המשימות הקטנות שהם נאלצים לבצע בין קרב אחד לשני. יש בסרט הרבה התעסקות עם אוכל ושום דבר לא הופך סרט מלחמה או סרט פנטזיה גדול לאפי יותר מהתעסקות בדברים קטנים כמו אוכל (אחד הרגעים הכי יפים ב-'משחקי הכס' הוא כשאריה מתנפלת על צלחת אוכל). אלה אספקטים שפחות ראיתי בסרטי קולנוע המתעסקים במלחמות והיה מעניין לראות ב-'במערב'. רק שזה לא מצדיק את האורך של הסרט שחוץ מזה אין לו הרבה מה להציע. איפשהו לקראת הסוף שלו הסרט נותן לנו 20 דקות של סיפור קצר על גניבת ביצים מחווה שהרגישו מנותקים מהסרט לגמרי ופשוט לא עבדו מבחינה דרמתית ולא השתלבו מבחינה סיפורית. ויש עוד הרבה רגעים כאלה שהיה כל כך קל להוציא בשביל לתת לסרט אורך נורמאלי ומוצדק יותר.
יש בסרט בדיוק שתי סצינות אקשן גדולות. סצינת הפתיחה וסצינת הטנקים. יש גם עוד כמה סצינות קרב אך כולן או קצרות מדי או חסרות ייחוד ולא שוות אזכור. וההמתנה בין סצינת קרב אחת לשנייה הרגישה ארוכה מדי ואז אותו קרב אכזב לרוב. ולכן אם נכנסים לסרט בציפייה לסרט אקשן אז הוא ממש לא הרגיש לי כזה.
אחת הנקודות הכי חזקות בסרט היא הנראות שלו. הסרט נראה מצוין בזכות עבודת תאורה ו-production design מדהימים. אך היה חסר לי קצת יותר יצירתיות בצילום שבכל הקשור לקומפוזיציה ותנועת מצלמה הרגיש סטנדרטי וחסר מעוף.
הדרמה בסרט לא עבדה בשום שלב (חוץ אולי מבסצינה אחת באמצע). לא הרגשתי שאני מכיר או מחבב אף דמות וכל ניסיון ליצירת אפקט רגשי לא סתם לא עבד אלא הרגיש מגוחך ומסכן. אפילו הסוף של הסרט, שהוא מצוין מבחינה רעיונית, קיבל טיפול שמורח אותו ולוקח אותו לגבולות האובר-דרמתיות שסוחטים ממנו כל טיפת רגש.
בגדול, היו שתי סצינות מלחמה מעולות (אבל לא בין הטובות שראיתי), התעסקות בחיי המלחמה שהייתה מעניינת לצפייה, כמה מהשוטים היפים ביותר של השנה, אבל יש פה קצת יותר מדי מכל דבר. יותר מדי סצינות המתעסקות בחיי החיילים וקצת חוזרות על עצמן, יותר מדי קרבות שברובם היו סתמיים והסרט מותח את הגבול הזה עד לשלב שזה מתחיל להימאס באיזשהו שלב. והעובדה שאת כל זה עוברות דמויות חד מימדיות ומשעממות לא עוזר.
נ.ב: איזה פסקול מאכזב. דווקא כשהופיעו התווים האלקטרוניים הראשונים מאוד התלהבתי מהסגנון המוזיקלי. רק שאחר כך התברר לי שהנעימה הקטנה הזאת היא כל מה שיש לפסקול להציע. במקרים בהם אני מרגיש חוסר במוזיקה או שהמוזיקה הקיימת לא אפקטיבית מספיק הראש שלי מתחיל אוטומטית לנגן דברים אחרים איפה שצריך. ולכן חצי סרט ביליתי בלזמזם את Last Ride Back to KC מתוך 'ההתנקשות בג'סי ג'יימס' שהרגשתי שמתלבשת לה יפה מאוד להרבה רגעים בסרט הזה, הרבה יותר מהפסקול הקיים.
לגבי הפסקול
עוד לא צפיתי בסרט, אבל ממה שראיתי מדובר בסרט שמנסה להכניס את הצופה למציאות כפי שהייתה. כלומר, אם הוא עושה את מטרתו, אנחנו כצופים מקבלים נקודת מבט על "מציאות" אפשרית – בין אם ממבט של לוחם, כזבוב על הקיר או ממעוף הציפור. בכל זה, הפסקול (הלא דיאגטי) הוא הדבר היחיד שלא יכל להתקיים. מה זה אומר על ההרגלים שהטמיעו בנו כצופים שאפילו בסרט כזה אנחנו מרגישים בחסרונו?
יש בסרט מוזיקה, ולא מעט.
רק שהיא לא טובה או אפקטיבית מספיק. לא חסר סרטים שדוגלים במינון נמוך של מוזיקה בשביל הריאליסטיות וזה מבורך כשזה עשוי טוב. פה יש פסקול, ונעימת נושא אלקטרונית שחוזרת הרבה (עד מיאוס), הוא פשוט היה סתמי מדי.
אחרי שצפיתי - אכן פסקול גרוע
מה שכן, עריכת הסאונד לא נותנת לו משקל גבוה מדי, ומאפשרת להתעלם ממנו לרוב ולהתרכז בקולות הקרב
אתנה סרט מדהים
אני ממש מבואס עכשיו כי כתבתי כבר איזה ארבעה פסקאות ארוכות על הסרט אבל האינטרנט עשה לי בעיות והכל נמחק וירד לטמיון 😢. לאור זאת, אני נאלץ לקצר את התגובה המקורית שהייתה לי, אז אני הולך לבצע כמה קיצורי דרך בכתיבת התגובה. עמכם הסליחה וכוס אימ אימ אימא של האינטרנט שלי.
בחזרה לענייננו.
הסרט הזה קצת עף מתחת לרדאר שלי עד עכשיו. נתקלתי בו תוך כדי רפרוף על מה שיש לנטפליקס להציע וכשנחתתי על "אתנה" זה הציג לי את הדקה של הpreview שנטפליקס עושים. אחרי דקה הבנתי שאני חייב לראות את הסרט הזה, ושאני חייב לעשות את זה ממש עכשיו.
*הכנס כאן שלוש פסקאות ארוכות על כמה שהבימוי והצילום מדהימים, כמה שלמרות שהם כאלה מדהימים, אתה כל כך נסחף אל תוך הסצינה שאתה אפילו לא חושב על העובדה שהשוט שאתה רואה לקח ככל הנראה חודשים של הכנה כדי לבצע, ועל העובדה שעשן, אש וזיקוקים יכולים להפוך גם את השכונה הכי משעממת בצרפת למראה וויזואלי מרהיב.*
(זהו, סיימתי עם הקיצורי דרך. מבטיח)
מעבר לצילום, גם הסיפור עובד טוב. הוא מאוד מינימלי, שזה מצד אחד נקודת החוזקה שלו, אבל מצד שני זה גם איפה שהוא נופל. עד נקודה מסויימת, הסיפור של הסרט סחף אותי לגמרי. מאוד אהבתי שבמקום לזרוק עליך את כל האקספוזיצה על ההתחלה, הפרטים על הדמויות, היחסים ביניהם ומה הוביל אותם לאיפה שהם, נחשפים באיטיות וכבדרך אגב. זה היווה כניסה מאוד טבעית אל תוך הסיפור והעולם של הדמויות, וזה הפך את החוויה להרבה יותר חזקה, אימרסיבית ומעניינת. אפילו שיש הרבה דברים שלא נאמרים בכלל בסרט, עדיין אפשר לאסוף מספיק פרטים קריטיים על העלילה מחלקים שנזרקו מחצי דקה של תשדיר חדשות, משפט קצר שאומרת דמות צדדית או אפילו מהבעות הפנים של השחקנים הראשיים, שעושים עבודה מעולה רוב הזמן.
מצד שני, בשלב מסויים זה מתחיל קצת להתפרק, והשיטה המינימליסטית שנלקחה בנוגע לכתיבת הדמויות לא מצליחה לעמוד בקצב של ההתרחשויות, ומתחילים לקרות דברים בין הדמויות שלא בוססו מספיק עד אותו שלב בסרט. דברים שקצת הגיעו משום מקום. בדיעבד אולי אפשר להבין את הרגעים האלה, אבל הדרך שהובילה אליהם לא הייתה מספיק מוצקת ומבוססת, מה שגרם לי באותו הרגע קצת לצאת מהסרט ולנתק אותי מהחוויה הרגשית הסוחפת שהוא היה עד אותו שלב.
אבל עדיין, גם עם המעידה הזו, הסרט מצליח לספר סיפור שהוא אמנם טיפה חלול, אבל עדיין סוחף ומרגש מספיק כדי להפוך אותו למשהו שהוא הרבה יותר מתצוגת צילום מרהיבה.
(ואגב, אני חושב שזה לא היה מפריע לי כל כך גם אם כל מה שהסרט היה עושה זה להיות תצוגת צילום מרהיבה).
אגב, שכחתי לציין שגם הפסקול ממש טוב
*הכנס כאן פסקא על כמה שהפסקול נהדר וכמה שהוא מרגיש אפי וגדול מהחיים, ומשתלב עם הוויזואליה בצורה מושלמת*
(כן אני יודע שאמרתי שאני לא אקח עוד קיצורי דרך, אבל אני מקווה שאתם יכולים להבין אותי ושתוכלו אולי אפילו לסלוח לי יום אחד).
ואם זה מעניין מישהו
תוך כדי הצפייה בסרט, נזכרתי בקליפ לשיר No Church In The Wild של ג'יי זי והאמן הידוע בעבר כקניה ווסט ובהווה כאנטישמי מטומטם. הסרט ממש הזכיר לי את הקליפ הזה לא רק בגלל התוכן (שפחות או יותר זהה לחלוטין), אבל גם בגלל הצילום והאווירה הכללית. כאילו ראיתי כבר את מה שאני רואה. אז הלכתי לראות את הקליפ שוב וממש שמחתי לראות שכמו שחשבתי, הבמאי של הקליפ והבמאי של הסרט הזה זה אותו במאי. מעניין לראות איך מלפני 11 שנים רומיין גברס יצר משהו כל כך דומה לסרט שהוא הוציא עכשיו. כאילו זה היה סוג של "דמו" לסרט הזה.
סתם משהו שחשבתי שהוא מגניב…
הקליפ, למי שמעוניין (וזה גם שיר ממש טוב אז מומלץ גם מהבחינה הזאת):
https://youtu.be/FJt7gNi3Nr4