ביקורת: באטמן נגד סופרמן – שחר הצדק

באטמן נגד סופרמן חובטים זה בזה עם כיור, וזה רציני וקודר ומדכא ואפל וארוך ומשעמם. ספיידרמן ניצח.
שם רשמי
באטמן נגד סופרמן
שם לועזי
Batman v Superman: Dawn of Justice
סרט מס' 2 בסדרת סופרמן - איש הפלדה

‏"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" הוא שגיאה מונומנטלית בשיקול דעת. הוא סרט גרוע, כן, אבל ‏הוא לא סתם סרט גרוע שאפשר להתעלם ממנו ולהמשיך לסרט הבא: וורנר ו-‏DC ‎‏ שמו את כל ‏הצ'יפים שלהם על ההימור הזה, הם שמו את כל הביצים שלהם בסל אחד ואז נתנו את הסל לזאק ‏סניידר, שמיד התחיל לנסות לבדוק כמה רחוק הוא יכול להעיף את הסל הזה בבעיטה. די רחוק, ‏מתברר. אבל הענקת בימוי הסרט לאיש שיודע לעשות טריילרים וממש לא יודע לספר סיפור היתה ‏רק אחת מההחלטות המטופשות שהובילו לכך ש"באטמן נגד סופרמן" הוא כזאת באסה. כל כך ‏הרבה כסף ומשאבים לא הושקעו ברצף כזה של החלטות שגויות וטעויות אסטרטגיות מאז ‏שחניבעל החליט לחצות את הרי אורל כדי לכבוש את מוסקבה באמצע החורף. לפחות נדמה לי ‏שזה מה שהוא עשה, הידע שלי בהיסטוריה נמחק על ידי טריוויה מיותרת על גיבורי על. רואה מה ‏עשית, הוליווד?‏

מאיזו טעות להתחיל? הטון, זה מקום טוב. לפני הכל, "באטמן נגד סופרמן" לא רוצה שתטעו לרגע ‏לחשוב שהוא אחד מסרטי הקומיקס הצבעוניים והלא רציניים האלה, של החברה ההיא, מה שמה. ‏מה פתאום, הוא סרט רציני! מאוד! הסרט מתחיל בסצינה של רצח אכזרי, וממשיך אותה בסצינה ‏של אסון לאומי מרובה נפגעים. בהמשך יש סצינות אימה פרופר (שלא קשורות לשום דבר), ועוד ‏איזה משל על 9/11, כי לא היה לנו מספיק 9/11 בסרט הקודם של סופרמן, או ב"האביר האפל". כל ‏זה בשיא הברוטליות האפשרי ב-‏PG-13‎‏. הוא הסרט הזה מתנהג כאילו השנה היא 2002 וצריך ‏להוכיח לכולם ש"סרטי קומיקס הם לא רק לילדים". בדרך שוכח לגמרי שסרטי קומיקס הם גם ‏לילדים. זה סרט על סופרמן. גיבור העל הכי קלאסי, הכי פשוט, הכי מגוחך כשמנסים להתייחס ‏אליו ברצינות רבה מדי, וזה סרט שלהביא אליו ילדים תהיה טעות. הוא כל כך קודר ורציני ומדכא ‏שהוא לא מעז, אפילו לרגע, להיות כיף.‏

עוד בעיה היא העומס. זה סרט של שעתיים וחצי שכולל את באטמן (החדש), את סופרמן ‏‏(הממשיך מ"איש הפלדה"), את הקרב של באטמן נגד סופרמן, את הקרב של באטמן וסופרמן נגד ‏הנבל ההוא שהיה בטריילרים אבל נגיד שזה ספוילר, את וונדר וומן, וגם ניסיון מאולץ להדהים ‏להציג את גיבורי העל האחרים של ‏DC‏, אלה שאמורים להוביל ליקום קולנועי שלם. ועוד כמה ‏דברים. זה לא סרט קצר: הוא נמשך שעתיים וחצי, ובכל זאת מנסה לעשות כל כך הרבה דברים ‏בבת אחת שהוא נכשל כמעט בכולם. הוא מבולבל ומקוטע, ערוך גרוע, קופץ מנושא לנושא בלי סדר ‏או הגיון כך שקשה להבין את העלילה, ועוד יותר קשה להיסחף בה. רק יושבים ומחכים שסופרמן ‏ובאטמן יתחילו כבר ללכת מכות.‏

השאלה הראשונה ששאל כל מי ששמע על הסרט הזה היתה "אבל למה הם נלחמים, הם לא שניהם ‏מהטובים?". או! שאלה מצוינת. סופרמן ובאטמן אמנם ‏שניהם גיבורי-על, אבל הם מייצגים גישות ‏שונות וערכים שונים, ולכן לא מן הנמנע שתסריט כתוב היטב יגרום להם להתעמת זה עם זה. ‏תסריט כתוב היטב, כלומר, לא התסריט הזה. כאן, באטמן מתנגד לסופרמן פשוט כי הוא חזק מדי, ‏וצריך לנטרל אותו אפילו אם יש סיכוי קלוש שהוא יפנה אי פעם נגד המין האנושי. כל זה טוב ויפה ‏ודי הגיוני, אבל מאיפה השנאה היוקדת? מה יש לבאטמן נגד סופרמן? אם תשאלו אותו, תקבלו ‏בתשובה רק משפטים פומפוזיים בסגנון "כח מוחלט משחית באופן מוחלט", או "שדים לא מגיעים ‏מהשאול, הם מגיעים ‏מהשמים" או "אני באטמן" – אתם יודעים, דברים כאלה שנראים טוב בתוך ‏מרכאות, אבל לא באמת מסבירים: היי ברוס, סופרמן מציל הרבה אנשים. למה אתה רוצה ‏להרוג ‏אותו?‏

לעומת זאת, ברור לי מה יש לסופרמן נגד באטמן. האיש הוא הרי ויג'ילנטי מסוכן ורוצח. יאפ. ‏זוכרים שאחרי הסרט הקודם היו חובבי קומיקס שכעסו מאוד על זאק סניידר, ‏בגלל הסצינה ‏שבה ‏סופרמן הורג – והרי סופרמן לעולם לא הורג? אז איך לדעתכם סניידר יראה ‏שהפעם הוא ‏שומר על נאמנות למקור, לכללים הבסיסים שעליהם מושתות הדמויות האהובות האלה? ‏התשובה: ‏בכך שהוא נותן לבאטמן להרוג אנשים. אנשים, ברבים. לא בבודד. לא מדובר באיזה מקרה ‏חד ‏פעמי של אין ברירה. באטמן, בסרט הזה, הוא רוצח. באטמן. כבוד למסורת של הדמויות ‏רציתם? ‏חפשו אותו ב"לגו באטמן", אולי.‏

הסרט הזה מוצלח ביצירת תמונות יפות בהילוך איטי שנראות מצוין בטריילרים – בעיקרון, ‏תמונות עטיפה של הקומיקס – אבל הוא הרבה, הרבה פחות מוצלח ביצירת קשר הגיוני כלשהו ‏בין אותן תמונות. זה לא צריך ‏להפתיע אף אחד, כי זה סרט של זאק סניידר, שמאז ומתמיד היה ‏בדיוק כזה. העלילה המרובה והמפותלת של הסרט היא בלגן שלם וחסר עקביות. רגע אחד אנחנו ‏בעולם האמיתי והמציאותי, רגע אחר כך בעולם הקומיקס שבו הכל יכול לקרות. סופרמן יכול ‏לעשות ברגע אחד דברים שהוא לא יכול לעשות דקה (בדיוק) לאחר ‏מכן.‏ שיא הטמטום הוא ‏הסצינה שעל שמה נקרא הסרט – הקרב הגדול ‏בין באטמן וסופרמן. המפגש הגדול של המאה, או ‏משהו: היא נגמרת בפואנטה של מילה אחת, שהיא אחד הדברים שאני לא יכול לספר, גם כי זה ‏ספוילר, וגם כי לא הייתם מאמינים לי שזה נכלל ברצינות בסרט. סופרמן ‏בעצמו לא היה יכול ‏להביא לעצמו מכה חזקה מספיק במצח. זאת אולי לא הסצינה האידיוטית ביותר ‏שצולמה אי פעם, ‏אבל יכול מאוד להיות שזאת הסצינה האידיוטית ביותר שהיתה אמורה לתפקד אי ‏פעם בתור ‏סצינת השיא, הפואנטה, הרגע המכריע של סרט גדול כל כך.‏ ברצינות, וואו.‏

אחרי שכל העולם התחרפן מזה שבן אפלק הולך להיות באטמן, בסופו של דבר באטמן יוצא ‏מהסרט הזה בזול – מלבד, כמובן, העניין הזה של הרצח. אפלק, יסלחו לי השונאים, הוא באטמן ‏לא רע בכלל. הסרט נכנס לסיפורו של באטמן באמצע: זה לא סיפור מקור, אלא להיפך, סיפור על ‏באטמן שנמצא בשלב מתקדם מאוד בקריירה שלו, אחרי כמה מאבקים עם הג'וקר. מכיוון שכאמור, ‏אין הרבה זמן להציג אותו, ולכן לא היה זמן להציג איזה טייק מקורי ורענן על הדמות. אפלק הוא ‏באטמן די גנרי – דומה למדי, מבחינת הטכנולוגיה והאופי, לבאטמן של כריסטיאן בייל, גם אם הוא ‏בבירור לא אותה דמות. הוא באמת בסדר, וג'רמי איירונס הוא אחלה אלפרד. ‏

עוד ליהוק שנוי במחלוקת היה ג'סי אייזנברג, וגם הוא קצת מפתיע: הוא מוגזם לחלוטין, כמובן, ‏עד ‏לכדי עיצבון ומעבר לכך, אבל היו ‏רגעים שנהניתי ממנו. הוא לא הית' לדג'ר, אבל הוא ג'וקר לא ‏רע. ‏חבל רק שהוא אמור לגלם את לקס ‏לותור. ברצינות, אין שום דבר לותורי ויש הרבה ג'וקרי ‏בדמות ‏הזאת: האופן שבו הוא מדבר, הטיקים האינסופיים בפנים, והתכנית הגרנדיוזית שלו, ‏שהיא בו זמנית ‏מתוכננת-להפליא, לפרטי ‏פרטים, וגם שטות מוחלטת חסרת כל הגיון או מניע. אם ‏כל אלה היו שייכים ‏לג'וקר, שרק רוצה לראות את העולם בוער, זה היה יכול איכשהו להתאים. ‏בתור לקס לותור, זה אסון. מה לעזאזל חשבתם.‏

ובכל זאת, המפסיד הגדול ביותר בסרט הוא סופרמן. הבעיה הידועה של סופרמן היותו הגיבור ‏הגודי-גודי, החנון, המשעמם. הסרט הזה פותר את הבעיה הזאת על ידי הוספת תכונות אופי ‏נוספות לסופרמן, כמו למשל פוץ, נקמן, טיפש, ילדותי ופוץ. סופרמן של הסרט הזה הוא דמות ‏נוראית עד כדי כך שאם יש רגע מהנה בסרט, זה הרגע שבו באטמן חובט בו בראש באמצעות כיור ‏‏(דבר שקורה בסרט הזה. באטמן. מרביץ לסופרמן. בפנים. בעזרת כיור). להרוג את סופרמן זה ‏כנראה בלתי אפשרי: הדמות הזאת כבר תקועה כל כך עמוק בתודעה הקולקטיבית העולמית ‏שיהיה צריך הרבה יותר מסרט גרוע אחד כדי למחוק אותה. אבל הסרט הזה מגיע קרוב. אני לא ‏רואה סיבה בעולם שמישהו שרואה את הסרט הזה ירצה להתחפש אי פעם לסופרמן. ‏

היחידה שיוצאת מהסרט עם עליה במניותיה היא גל גדות. ואני לא אומר את זה בגלל איזו מחויבות ‏פטריוטית לפרגון, ממש לא. וונדר וומן היא, באמת, אחד הדברים היותר טובים בסרט הזה: אמנם ‏אין לה הרבה לעשות – וכמו הרבה פרטים אחרים, היא לא מוסברת, היא פשוט שם – אבל את הלוק ‏של האמזונה הלוחמת בסצינות האקשן היא עושה כמו גדולה. וכשהיא מדברת, היא מצליחה ‏לעשות את הלא-ייאמן ולגרום למבטא ישראלי להישמע אקזוטי ואף סקסי, במקום כפי שהוא נשמע ‏בדרך כלל, כאילו הדובר סובל בו זמנית מליחה בגרון ופיגור קל. אני שמח שהפקת הסרט על וונדר ‏וומן כבר התחילה, ואני מאוד מקווה שהוא יהיה מוצלח בהרבה מהסרט הזה; אני רוצה לראות עוד ‏מהדמות הזאת, מה שלא נכון לגבי הרבה דמויות בסרט הזה.‏

לנסות לבנות יקום שלם בתוך סרט אחד היה טעות. להפוך את סופרמן לפוץ היתה טעות. לא ‏להכניס מספיק נימוקים לקרב של באטמן נגד סופרמן היה טעות. לתת לזאק סניידר לביים היה ‏טעות. אבל הטעות הגדולה ביותר, הבעיה הגדולה ביותר של הסרט הזה, והסיבה שבגללה "קפטן ‏אמריקה: מלחמת האזרחים" הולך, קופתית, לרסק ל"באטמן נגד סופרמן" את הפרצוף עם כיור, ‏היא הנקודה הראשונה והחשובה ביותר: הסרט הזה לא כיף. הוא קודר ומדכא וארוך וכבד ‏והדמויות בו כבדות ומדכאות וזה פשוט לא כיף. מצטער, אבל ההשוואה למארוול בלתי נמנעת: ‏סרטי מארוול, גם כשהם לא נורא טובים, הם כיפיים. טוני סטארק וסטיב רוג'רס יכולים לשבת ‏בחדר ולהתווכח על ‏פוליטיקה במשך שעה, בלי ללבוש את את חליפות השיריון שלהם אף פעם, ‏וזה עדיין יהיה סרט שאני אשמח לראות; סופרמן ובאטמן, בגירסה של הסרט הזה, יכולים לחבוט ‏זה בזה עם כיורים כמה שירצו, ואני אשתעמם, כי שניהם משעממים. "באטמן נגד סופרמן" לא סתם ‏לא עומד בציפיות, הוא פשוט לא שווה צפיה. בקיצור, ספיידרמן ניצח.‏


לא, אין סצינה אחרי הקרדיטים.