ביקורת: קולומבו

האליבי מוצק, אין בכלל סיבה שמישהו יחשוד ברוצח, ואז לפתע בלש מנומס, מרופט ומקומט מתגלגל לזירה.
שם רשמי
קולומבו
שם לועזי
Columbo

הוא ביצע את הרצח המושלם.

היא עומדת לחמוק מעונש.

הוא תכנן את זה עד לפרט הקטן ביותר.

האליבי שלה מוצק יותר מטיטניום.

הוא בכלל לא היה שם, ראו אותו במרחק קילומטרים ממש באותו הזמן.

היא לא הייתה מסוגלת, פיזית, לבצע את זה.

יש להם, אולי, מניע. אבל מניע זה לא מספיק.

ועכשיו נותר רק להתרווח בכיסא ולחכות שהשוטרים ירימו ידיים.

אבל, רגע… מי זה הטיפוס המוזר הזה בזירת הפשע, עם מעיל שנראה שעבר כמה מלחמות עולם, מסתובב עם חצי סיגר בפה, תספורת רעה וכתפיים חצי שמוטות? אולי הוא הומלס שנכנס בטעות למקום?

"סליחה אדוני, מי אתה בדיוק?"

הוא מפנה ראש. לרגע אחד נראה מבולבל, כאילו הוא לא ממש מבין איפה הוא ולמה פונים אליו, אבל אז פתאום העיניים מתחדדות למאית השנייה, כאילו אלוהים בעצמו שופט אותך. ופתאום זה נעלם, והטיפשות הבסיסית חוזרת כשהוא שולף תג ומצהיר "המפקח קולמבו, מחלקת רצח". 

השחקן פיטר פאלק גילם את מפקח המשטרה המרופט למראה בין 1968 ועד ל-2003 במשך 69 פרקים (שקרובים יותר באורכם לסרטי טלוויזיה, בין שבעים למאה דקות). הקונספט של הסדרה הייתה להימנע מהגישה הקלאסית לתעלומת רצח, ה"מי עשה זאת" (whodunit): כך, בתחילת כל פרק (חוץ משניים) אנחנו פוגשים את הרוצח. אנחנו לומדים מה הסיבות שלהם לבצע את המעשה ורואים אותם מוציאים את התוכנית הזדונית שלהם לפועל – תוך כדי שהם דואגים ליצור אליבי משולם. השאלה, אם כך, היא לא מי עשה זאת אלא "איך הוא יתפוס אותם" (howcatchem, בלשון היוצרים).  

כמו שרלוק הולמס או הרקל פוארו, לקולמבו יש יכולת הבחנה חדה שמאפשרת לו לשים לב לכל הפרטים שאנשים אחרים מפספסים. שלא כמו הבלשים הגדולים הללו, המוניטין של קולמבו לא הולך לפניו. למעשה, המוניטין שלו זוחל כל כך רחוק מאחוריו שאף חשוד לא מצפה ממנו לכלום. וזה הכוח האמתי של קולומבו: האווירה חסרת ישע שהוא מטפף סביבו במומחיות אין קץ. הפרט האחד שהחשודה פספסה – נעליים רטובות ביום שמש, דלת שנפתחת בלי שהקורבן היה לידה, מפתחות שלא נמצאים במקום הנכון, בחירה מוזיקלית לא אופיינית לנרצח – הוא רק ההתחלה. קולומבו מנצח לא רק כי הוא חכם אלא גם כי הוא עקשן, ובעיקר כי הרוצחים שהוא מתעמת איתם תמיד כאלו זחוחים שהם בטוחים שהם טובים יותר מקולומבו, ולכן הם לא לומדים לסתום את הפה וכך נותנים לו כיוון לחקירה.

מרגע שקולומבו קובע מי החשוד שלו הוא מתחיל לפרום את הסיפור צעד אחר צעד: חור קטן באליבי נהפך לתירוץ, ואז הוא לוקח את התירוץ הזה וחופר עוד קצת עד שהחור נהפך לבולען ממש. וכל זה הוא עושה בנעימים, בלי לצעוק או לאיים או להפגין כוח. רוב הזמן קולומבו מתנהג כאילו הוא שוטר קשה תפיסה שצריך את עזרת החשודים, וברגע שהם מזלזלים בו הם חושפים משהו שלא היו צריכים לחשוף. ואז זה מתחיל – התהליך האיטי שבו האמת יוצאת לאור. קולומבו ישאל כמה שאלות פשוטות שהחשודים ינפנפו בהיסח הדעת, ובשלב הזה קולומבו יפנה לצאת מהחדר לפני שהוא יחזור על עקבותיו וישלוף את הסימן ההיכר שלו "רק עוד דבר אחד" (משפט שנוצר רק משום שפיטר פאלק שכח את השורה המקורית). ובנקודה הזו החשוד/ה יתחילו להיכנס ללחץ. ולחץ מוביל לטעויות, שמובילות לעוד טעויות. ופתאום האליבי המוצק מטיטניום נמס כאילו הוא חמאה ביום קיץ בזמן שהמזגן לא עובד והר געש כנראה התפרץ בסביבה.

כמו הרבה סיפורים בלשיים העניין העיקרי הוא לא רק התעלומה – אם הסיפור הוא רק פאזל מספיק לראות אותו פעם אחת, ו"קולומבו" היא סדרה שחוזרים אליה שוב ושוב. לא, ההנאה מ"קולומבו" היא ההנאה מלבלות שעה וקצת בחברת דמות מהנה. פיטר פאלק מביא לתפקיד בדיוק את מידת האנרגיה הנדרשת, נחוש אבל לא מלודרמטי. בכתפיו השמוטות ופניו חרוצות הקמטים, קולומבו תמיד נראה כמו האנדרדוג.

ולמרות היותו איש משטרה, המבנה של הסדרה והדרך לפתרון התעלומה באמת מזכירים יותר תעלומות בלשיות קלאסיות מסדרות המשטרה המודרניות יותר שרצו באותו זמן. לקולמבו אין צוות שוטרים שעובד תחתיו, אין לו את אנשי CSI (אם חקירה של זירת הפשע מתבצעת תהיו בטוחים של ימצאו שום טביעות אצבעות), אין לו אפילו שותף (בעונות מאוחרות יותר המפיקים התעקשו שקולומבו יקבל שותף, והיוצרים של הסדרה נתנו לו שותף – כלב חמוד שבילה את רוב הזמן בלהשגיח על האוטו). זה הוא נגד הרוצח בממלכת ההיגיון – המאבק הוא משחק שחמט אינטלקטואלי שבסופו המפסיד תמיד קד בראשו ומודה שהוא הובס. אל תצפו למרדפים או חילופי ירי. 

עוד דרך לשמור על תחושת האנדרדוג מול החשודים היא לוודא שהם תמיד מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה משלו – ארכיטקט שכוכבו עולה, מנהלת מוזיאון, מנתח בכיר. הסדרה היא כמעט דוגמה למאבק מעמדות בזעיר אנפין, כנראה בגלל שזה הרבה יותר מעניין כאשר הרוצח הוא אדם עשיר ומקושר שמרגיש בטוח ומלא בעצמו, משוכנע שאף אחד לא יכול לגעת בו, אם כי הטקסט אף פעם לא קורא תשומת לב לעניין.  

יש לקולמבו שורה של מניירות שחוזרות על עצמן (האזכורים הבלתי פוסקים של אשתו הבלתי נראית, הביקורים במזנונים, ההגעה לכל סצנה במכונית המקרטעת שלו) אבל לא בצורה שעולה על העצבים, או ככזו שהופכת לדבר היחיד שמגדיר אותו. במקום זאת מה שמגדיר את הדמות זה ההופעה המופלאה של פיטר פאלק, שמצליח להיות קלארק קנט וסופרמן ביחד – הטיפוס חסר הישע והחוקר שלא ממצמץ. הופעה שמצליחה לרתק בכל שנייה שהוא על המסך, ואפילו ברגעים בהם הוא לא על המסך. כסדרה, "קולמבו" היא בעיקרה הופעה של איש אחד – אבל איזו הופעה!

עוד דבר אחד!  5 פרקים מומלצים

מאחר וכל פרק עומד בפני עצמו ניתן לראות אותם בכל סדר שבו תרצו. אין אמנם פרק רע של "קולמבו", אבל אלו הבולטים, בעיניי:

עונה 1, פרק 1 – Murder By the Book

הפרק הראשון של הסדרה, אחרי שני סרטי פיילוט, בויים על ידי אחד – סטיבן שפילברג. והוא נראה נהדר. חוץ מהאפקטים במיוחדים, שלא היו כלולים בתקציב, כמעט כל סימן היכר של הבמאי נמצא כאן: שוטים ארוכים בהם המצלמה עוקבת ובונה את המתח, תשומת לב מודגשת לפרטים בפריים, ויכולת לשלוט לחלוטין במצב הרוח של הצופה. 

מלבד זאת, זה גם סיפור קטן ודי מושלם על סופר (ג'ק קאסידי), חלק מצמד, שנפטר מעמיתו ליצירה אחרי שהוא מאיים לפרק את השותפות המצליחה. מישהו שבטוח שהוא מכיר את כל הטריקים של עבודת הבילוש (הוא עזר לכתוב אותם במשך שנים, אחרי הכול), אבל מתחיל מהר מאוד ליפול למלכודת של לחץ כאשר קולמבו ננעל עליו בתור החשוד העיקרי

עונה 8, פרק 2 – Murder, Smoke and Shadows

מפרק בבימוי שפילברג לפרק על שפילברג. אלקס בריידי (פישר סטיבנס) הוא במאי הוליוודי שאולי ישמע לכם מוכר – גאון סינמטי צעיר עם חיבה לאפקטים מיוחדים, גישה ילדותית (יש לו מכונת גלידות במשרד) והמון להיטים. יש לו גם שלד בארון, שלד שהוא לא מוכן שייחשף. שלד שגורם לו ליצור שלדים נוספים. וכאן נכנס קולומבו, מבולבל אפילו יותר מהרגיל, לעולם האשליות והאפקטים של הוליווד – שבו שום דבר לא ברור וכל מי שהוא מדבר איתו יכול לשקר. אחרי הכול – הם שחקנים.

עונה 5, פרק 5 – Now You See Him

לקוסם הדגול סנטיני (ג'ק קאסידי, שוב) יש סוד קטן. לא משהו מיוחד. לפני שהיגר לאמריקה ושינה את השם, כמה פעמים, הוא היה פושע מלחמה נאצי. לא נעים. מה שאפילו פחות נעים זה שהבוס שלו מאיים לחשוף את האמת הזו אם סנטיני לא ישחד אותו בסכומים הולכים וגדלים. 

אז מובן שסנטיני הולך לרצוח אותו, עם האליבי החזק מכולם – הוא רוצח כשהוא באמצע בהופעה, וכולם בטוחים שהוא כפות במיכל מים. ובו בזמן מנהל שיחה עם אחד העובדים בתיאטרון. אליבי כפול ומכופל, חזק ומבוטח. אי אפשר לשבור אותו. ואז קולומבו נכנס לזירה.

עונה 1, פרק 3 – Dead Weight

מרטין הוליסטר (אדי אלברט) הרגע רצח מישהו. זו לא אמורה להיות בעיה גדולה מדי. בתור גנרל (לשעבר) בחיל הנחתים הוא רגיל להרוג. העובדה שמי שהוא רצח הפעם הוא לא חייל אויב אלא העוזר שלו, שגילה שהגנרל מעל בתקציבים בזמן השירות, היא בעיה קטנה. הבעיה הגדולה היא שאפילו שהוא ביצע את המעשה בביתו יש חשש שמישהי ראתה אותו – אישה בשם הלן סטיוארט (סוזן פלשט) שבדיוק יצאה לשוט בזמן שהיא ראתה משהו מוזר בחלון של הבית הגדול על המרינה… עכשיו הוליסטר צריך לנסות לשכנע אותה שהיא לא ראתה שום דבר בזמן שהמפקח קולומבו צריך לנסות ולתפוס אדם שמבין דבר או שניים במוות. 

עונה 7, פרק 4 – How to Dial a Murder

מה עושים כאשר כלי הרצח יכול להישפט כרוצח? ד"ר אריק מייסון (ניקול וילאמסון) הוא פסיכולוג מצליח שמנהל סמינרים על שליטה עצמית. כאשר הוא מחליט להיפטר מהחבר הטוב שלו צ'ארלי האנטר הוא עושה זאת באמצעות זוג דוברמנים מאומנים שמגיבים למילת קוד סינמטית במיוחד. הכלבים, עד כה ידידותיים לגמרי, נחשבים לסיבת המוות ואמורים להיות מובלים להשמדה. אבל קולומבו בטוח שלא החבר הכי טוב של האדם, אלא האדם עצמו, הם שאחראים לאירוע.