ביקורת: קרואלה

אין בעולם עוד יצור כה תכלס די סבבה כשהיא לא מנסה לעשות מעילים מכלבלבים, דבר שהיא אכן לא עושה בסרט הזה בכלל.

עוד לפני שמגיעים לעיסוק בסרט עצמו, שאלה אחת עיקרית מעיבה על "קרואלה", הפריקוול שמבקש לחקור כיצד קרואלה דה ויל נהייתה קרואלה דה ויל: למי נועד כל העסק הזה? מי, בעצם, ביקש וביקש פריקוול על נבלית שהמאפיין הידוע שלה הוא "כלבים = מעילים"?

כלומר, הנה עלילת הסרט: אסטלה (אמה סטון) היא ילדה קטנה ומרדנית שעושה צרות, ואז אמא שלה מתה, ואז היא הופכת לגנבת ביחד עם ג'ספר (ג'ואל פריי) והוראס (פול וולטר האוזר) אבל החלום שלה הוא להיות מעצבת אופנה, ואז היא מתקבלת לעבודה אצל מעצבת האופנה "הברונית" (אמה תומפסון) אבל אז דברים מסתבכים ומפה לשם סצנות שוד, שריפות, כלבים, ומלא מלא מלא שירים משנות השישים או קאברים משנות השישים.

תנו לי לומר לכם, זה לא נועד לילדים – אמנם אין בסרט אלימות ברוטלית (או אפילו, ולמען השם, זה אחד מהמאפיינים העיקריים של הדמות, עשן סיגריות), אבל גם אין בו אף נקודת אחיזה עבור ילדים. זה סרט על אנשים מבוגרים שעושים דברים לא נעימים למבוגרים אחרים. יש בו אמנם כמה כלבים, אבל זה ממש לא "סרט כלבים" סטנדרטי, או בכלל (ובנקודה זו, בקשה: דיסני, די עם כלבי ה-CGI. בבקשה בבקשה בבקשה). אני גם לא חושב שהוא נועד למבוגרים: זה סרט קצת (מאוד) אידיוטי, וצפייה בו מחייבת כיבוי כל מנגנוני ה"רגע, מה?" שיש במוח האנושי. אולי הוא נועד לבני נוער, ספציפית "ילדי הסנטר" של כל מדינה ומדינה? אולי, אבל אני מודה שאף פעם לא ראיתי דיבור חזק מדי על קרואלה דה ויל בקהל הנוער. אבל אולי זה יתחיל מעכשיו.

כל זה בשביל לומר שמלכתחילה עצם קיומו של הסרט הוא קצת מוזר: משהו שמאולפן אחר הייתי אומר שהוא ניסיון אומנותי להתרחב ולהתנסות, אבל מדיסני מרגיש לי יותר כמו ניסיון לסחוט כל טיפת זיכיון אפשרית שאפשר להדביק על פוסטרים, לא משנה מה תוכן הסרט עצמו. בדמיוני, בכיר בדיסני צועק על העוזרים שלו לשלוח את הפיץ' "משהו משהו סיפור אוריג'ין לקרואלה דה ויל אנא ערף" לבמאי הוליווד ומאז הוא מעולם לא שמע על הסרט הזה. כהימור כלכלי, יש להגיד – זה נכשל. הסרט הרוויח בסופ"ש הראשון 20 מיליון דולר על תקציב משוער של 200 מיליון דולר. כל המנויים פרימיום בדיסני פלוס וההכרזה המוקדמת על סרט המשך לא יעזרו לכסות את הפדיחה. כאמור, אני די בטוח שכל אחד היה יכול להגיד את זה מראש אם היו משקיעים שם קצת יותר בשאלה "האם כדאי" מאשר "האם אפשר".

אם צריך לתאר את הסרט, כמה תיאורים קופצים לראש: תיאורים כמו "סרט שוד, שפוגש סרט פשע, שפוגש אופרת סבון – אבל כזה שאף אחד לא יכול לשכב אחד עם השני, לקלל, או לנקוט באלימות חזקה מדי". או, אולי בנוסח קצר יותר – "אני, טוניה – אבל דיסני". אם אתם אומרים, "טוב, זה לא חוכמה להגיד "אני, טוניה", רק כי זה אותו במאי שעושה סרט על אישה שמסתבכת בעולם הפשע למרות שהחלום שלה הוא בכלל בתחום אומנותי יותר אבל החברה לא מקבלת אותה כי היא מופרעת מדי ובינתיים היא מתחברת לשני פושעים שאחד מהם מגולם על ידי פול וולטר האוזר, והיא מקריינת את כל הסרט בקריינות עוקצנית ששוברת את הקיר הרביעי ויש לה מערכת יחסים סבוכה עם האמא שלה, ויודע מה, אוקיי, אולי יש בזה משהו" אז, טוב, כן.

מה שלא עובד כתיאור לסרט הזה הוא "פריקוול ל"על כלבים וגנבים"" וזה, בעצם, אולי דווקא דבר טוב. "קרואלה" הוא לא פריקוול כי הוא פשוט משנה יותר מדי את הדמויות שבתוכו והנקודה שבה הוא עוצר פשוט לא מתחברת לנקודה שבה "על כלבים וגנבים" ממשיך (לא הסרט מצויר ולא הלייב אקשן). זה מתחיל בכך שהסרט מתרחש עשור אחרי הסרט המצויר ומשם רק ממשיך. שוב, זאת לא תלונה – פריקוולים מבית דיסני נוטים להיות "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" ואני לא צריך עוד כאלה בחיים שלי. במקום זה, קרואלה הוא מעין קוקטייל שמורכב משלל דברים שמישהו שראה לפני עשר שנים את הסרט המצויר זוכר ושירבט לתסריט – כל הדמויות פה, יש אפילו איזה רפרנס או שניים לדיאלוגים ספציפיים מהסרט ההוא, ויש אפילו כמה דלמטיים – אבל כאן זה נגמר. פחות מ"פריקוול", מדובר יותר בפאנפיק.

כל זה, יש לציין, לא אומר שום דבר רע על הסרט עצמו. אין לו סיבה להתקיים, אבל סברה ניהיליסטית טוענת שלרבים מאיתנו אין סיבה להתקיים ועדיין רבים מאיתנו מוצלחים בסך הכל. "קרואלה" הוא לא מוצלח, אבל בגל העיבודים/פריקוולים לייב אקשן הוא לא נופל לבור של "רימייק אחד לאחד" והוא בכלליות מביא משהו חדש לשולחן, שזאת כבר התחלה טובה – למרות שדווקא ההתחלה של הסרט עצמו היא די חלשה.

כי אם יש חטא עיקרי אחד לסרט, זה האורך שלו: אם להמשיך עם התיאוריה שלי, נראה שאף אחד לא טרח לבדוק מה קרייג גילספי עושה ואיכשהו יצא לו סרט שהוא באורך 134 דקות. זה, תסלחו לי, מוגזם ביותר. כאמור, ההתחלה היא החלק החלש ביותר: הסרט מרגיש צורך ללוות את קרואלה מלידה ועד אמה סטון, אבל תכלס כל הפתיחה לא נחוצה והיה אפשר לקצר אותה ואפילו, ככל הנראה, להיפטר. לטובתו של הסרט, מהנקודה הזאת די נגמרים הדברים המיותרים, מה שאומר שעד סופו קל לשכוח מכל הבעיות ולהיכנס לקצב שלו (למרות כמה דמויות משנה שלא מוסיפות כלום). לרעתו, מה לעזאזל, גילספי, תערוך את הסרטים הארורים שלך.

אחרי שעוברים את כל המהמורות האלה, ואם אתם עדיין איתנו, יש בהחלט ממה ליהנות בסרט הזה: אמה סטון מוכיחה פה שוב למה היא כוכבת הקולנוע הגדולה של העשור האחרון ועושה תפקיד שאמנם לא ייזכר כאחד מהגדולים שלה באופן אישי, אבל על רגל אחת אני די בטוח שהוא התפקיד הראשי הטוב ביותר שהיה עד כה בכל סרטי הלייב אקשן. אולי זאת לא כזאת חכמה, אבל זה בכל זאת מזכיר שגם כשרואים מוצר גנרי, נוכחות של כוכב קולנוע אמיתי יכולה להרים אותו מדרגה אחת מעל השאר. וסטון היא אפילו לא השחקנית הטובה ביותר בקאסט – התואר הזה שייך לפול וולטר האוזר בתפקיד הוראס. ובכלל, נראה לי שהגיע הזמן לאיזה הערכה כללית לוולטר האוזר שפרץ ב-2018 ומאז מופיע מסרט לסרט ובאופן עקבי מנפיק הופעות משנה נהדרות. ראוי לזרוק גם מילה טובה לאמה תומפסון שאמנם לא מתברגת ברשימת "הנבלים הכי טובים" אבל בהחלט יוצרת נבלית מרשימה וכיפית למדי אחרי שנראה שדיסני די זנחו את התחום בשנים האחרונות לטובת "הנבלים האמיתיים זו הידידות שנרקמה בינינו" או משהו.

עוד עניין שבו הסרט מצדיק את עצמו הוא השמלות שלו – בסרט הזה קרואלה חולמת להיות מעצבת אופנה כל חייה, ונראה שמעצבת התלבושות של הסרט (ג'ני ביוון, מעצבת התלבושות הזאת שאתם מכירים על כך שכשהיא זכתה באוסקר עבור התלבושות של "מקס הזועם: כביש הזעם", עלתה במעיל עור אדיר לקבל את הפרס) קיבלה חופש להתחרפן והיא אכן עשתה זאת – אם הסרט הזה לא מקבל השנה את האוסקר בפרס הזה, זה.. יהיה בסדר תכלס כי ביוון כבר זכתה פעמיים ואפשר לגוון. אבל אין ספק שאם שופטים על פי ההישג האישי – זאת העבודה הכי טובה שתעשה השנה בתחום וממש קשה לדמיין משהו שמתעלה עליה.

לסיכום – לא, אתם לא צריכים לראות את "קרואלה" בקולנוע אבל גם ממש לא צריך לברוח מפניו. הוא כיפי לרגעים ויש לו את היתרונות שלו, אבל הוא כולל חלקים מיותרים שלא מוסיפים כלום ובעיקר אף פעם לא ממש מצליח לענות על השאלה "למה הסרט הזה קיים". אני מניח שתשובה חלקית היא לספק תלבושות פורים לעשרות שנים, אבל אני לא בטוח שזה מצדיק סרט שלם. בכל מקרה, יש דברים גרועים יותר לעשות בשעתיים ורבע, אבל בטח שיש גם טובים יותר.