במקור: Flightplan
במאי: רוברט שוונטקה
תסריט: בילי ריי, פיטר אי. דאולינג
שחקנים: ג'ודי פוסטר, פיטר סארסגארד, שון בין, קייט ביהן
אחת הסיבות העיקריות לסלידת הציבור מביקורות קולנוע, מעבר להכרה בכך שלאנשים שונים יש דעות שונות, היא תרבות ה"שלושה כוכבים". אתם יודעים על מה אני מדבר – ***, 3/5, או 7/10, אם תתעקשו. הסיבה לשנאה שאני, לפחות, רוחש לציון הזה, נובעת מהפירוש הנפוץ שלו: "אפשר לראות". אפשר. זה הגיוני מבחינת חוקי היקום כפי שאנו מכירים אותם. מבקר הקולנוע מרשה לנו. באמת, זה בסדר גמור מבחינתו. החוק מתיר לנו ללכת לבית הקולנוע ולקנות כרטיס. רוב תודות, בחיי, אבל הסרט טוב או לא? אז לכאורה, 'הטיסה' הוא סרט "שלושה כוכבים" קלאסי. הדבר המועיל ביותר שאני יכול לומר על הסרט זה שאפשר לראות אותו. עובדה: אני ראיתי.
ג'ודי פוסטר מגלמת את קייל, אמריקאית המתגוררת בגרמניה. כבר בתחילת הסרט עולמה של קייל עובר זעזוע, כשבעלה נופל אל מותו. ברצותה להעניק לו קבורה הולמת במולדת, קייל עוזבת את גרמניה יחד עם בתה הקטנה והביישנית. בזמן הטיסה חוטפת קייל תנומה קלה באחד הספסלים האחוריים ומתעוררת בלי בת. מאד לא נעים. אחרי שהיא מוודאת שהילדה לא נמצאת באף אחד מתאי השירותים במטוס, מבינה קייל את חומרת המצב – הילדה נחטפה. בנקודה זו אתם ודאי שואלים את עצמכם אם יש לילדה שם, אבל האמת היא שזה לא ממש חשוב. היא ילדה והיא קטנה. זה כל מה שאתם צריכים לדעת עליה.
קייל פוצחת במסכת חיפושים ברחבי המטוס כשהיא מצוידת במספר נאומים חוצבי להבות שנועדו לחנך את הדיילים, ונאלצת להתמודד עם נדנודי הנוסעים ואי שימת הזין של הצוות. למעשה, אף אחד מהנוסעים בכיסאות הסמוכים לא זוכר שהוא ראה את קייל עולה למטוס עם ילדה, ובטח שלא זוכר מה השם שלה. נוסף על כך, מתברר שהמזוודה של הילדה נעלמה, כמו גם הראיות לכך שהיא בכלל היתה אי פעם על המטוס. כרטיס טיסה, למשל.
דבר אחד אפשר לומר לזכות 'הטיסה' בלי יותר מדי הסתייגויות, וזה שמשעמם הוא לא. הישג לא רע בהתחשב בכך שרובו ככולו מתרחש בלוקיישן אחד, וכולו כרובו מזכיר סרטים אחרים, לעוסים בפני עצמם. כמובן, הייתי מרגיש יותר בנוח לכתוב דבר כזה לו היו נותנים קצת פחות זמן מסך לויכוחים החוזרים ונשנים בין הצוות האפאתי לאמא החרדה, אבל האינטנסיביות של ההתרחשויות והאווירה הקלאוסטרופובית מפצות על כך במידה כלשהי. אז נכון, המבט שלי נדד פעם או פעמיים מהמסך לכיוון הפופקורן של הצופה לידי, אבל מבחינתי זה נסלח. במקרה הזה אני יכול להאשים את הדיאטה.
במותחנים כמו 'הטיסה' אסור להסתכל על השעון, פשוט אסור. כיאה למותחן שנעשה על פי נוסחה בדוקה ומוכנה מראש, ככל שפתרון אפשרי מוצע מוקדם יותר במהלך הסרט, כך הסיכויים שהוא נכון קטנים יותר. במקרה הזה, הזמן הנותר לסיום הסרט הוא הספוילר הנורא ביותר שניתן להיחשף אליו, כך שלספר בביקורת את נסיבות היעלמותה של הילדה, כפי שהן מתבררות בסוף, הוא מעשה בלתי נסלח. הסובבים אותי טענו שמדובר בסוף טיפשי ומנוגד לכל היגיון. הוא אכן כזה, אבל אני מצאתי אותו פחות טיפשי ממה שנטען. או יותר נכון, הסרט זכה אצלי ליחס סלחני דווקא בגלל הנוסחתיות שבו.
רבים כבר השוו בין 'הטיסה' ל'טיסת לילה', שיצא לאחרונה ומתרחש ברובו במטוס, ו'הנשכחים', בו בנה של ג'וליאן מור נעלם ונטען כי מעולם לא היה קיים. 'הטיסה' באמת מזכיר את שני הסרטים הללו, אלא שהסופים המושמצים שלהם לוקחים בהליכה את הסוף של 'הטיסה' במופרכות, הגיון רעוע, טמטום וחשיבה מינימלית. זה לא שהסוף של 'הטיסה' עונה על כל השאלות שנשאלו במהלך הסרט – יש מספר דברים מהם הוא מתעלם ודורש מאיתנו לסספנד. אך ההשוואה לשני הסרטים ההם מוציאה אותו כשידו על העליונה. מין תחושה של "וואלה. זה לא כזה נורא".
למרבה החרדה, עושה רושם שעורך הסרט למד קולנוע תוך כדי עבודה. הפתיחה עשויה בצורה רשלנית עד כאב ברשתית: שוטים מהעבר וההווה נכנסים אחד לתוך השני בצורה מסורבלת והמעברים בניהם מעיקים ומפריעים להתרכז בהתרחשות. תוך כדי כך מופיעים לפחות חמישה סוגים שונים של כתוביות פתיחה, שמשתקפות בצד השני של המסך, נעלמות בין צללי עורבים, נוצרות מהבזקי אור ומה לא. גם סרט וגם קרקס קרדיטים בכרטיס אחד. למזלו של העורך, קצת אחרי שלב העלייה למטוס חלה רגיעה מבורכת, וניתנת במה לשטיק האהוב על הבמאי: שוטים רציפים של הגיבורה עוברת מקצה אחד של מסדרון לקצה השני תוך כדי שאובייקטים נייחים מסתירים אותה מדי פעם. בסצינה האחרונה והאקשנית-משהו, שמתרחשת לאורך מספר חלקים במטוס, כבר נעשית עבודת עריכה מצוינת. בקיצור, אם הסרט היה מתחיל בנקודה שבה הוא נגמר, לא רק שהוא היה מהנה יותר, הדבר גם היה מהווה יציאה מהנוסחה.
קייל מגולמת בידי ג'ודי פוסטר, וכבר מזמן הפסקתי לנסות להבין מה כל כך הרבה חובבי קולנוע מוצאים בה. אותי היא בעיקר מפחידה. משהו במבט החודר והבוחן תמידית שלה, אני מניח. בסרט הזה היא נדרשת בעיקר להיות לחוצה, והיא אכן נלחצת לעילא ולעילא. את הבת של קייל מגלמת ילדה שאף פעם לא שמעתי עליה ולא ממש אכפת לי איך היא משחקת. קרסון, איש האבטחה המיזנטרופ של המטוס מגולם על ידי פיטר סארסגארד, והוא בכלל לא רע. הדמות שלו, על אף המיעוט בהבעות פנים, מצליחה להיות מעניינת ולא רגילה. שאר אנשי המטוס מקבלים תפקידים קטנים ונקודתיים, אבל הם מבצעים אותם מצוין. זה חשוב במקרה הזה, כיוון שבסרטי טיסה גם הזקנה שיושבת בכסא מאחוריך יוצרת חלק מהאווירה, וכשהתפאורה מורכבת בעיקר מאנשים, הם צריכים להיות מושקעים.
'הטיסה' הוא סרט שאפשר לראות, אבל זה לא רלוונטי, כי אתם כבר ראיתם אותו. בצהרי יום שבת בערוץ הסרטים, מהאמצע, בלי ווליום ועם רדיו דלוק ברקע, יש להניח. ערוץ הסרטים הוא אכן הפורמט המתאים לצפייה ב'הטיסה'. מה לעשות, יש סרטים שחוסר תשומת לב עושה להם רק טוב.
- האתר הרשמי
- הנשכחים
- טיסת לילה
- ג'ודי פוסטר
- פיטר סארסגארד
- בואינג 777-300ER נעים להכיר
- חפשו (משהו) ברחבי המטוס
- דיילים מחרימים את 'הטיסה'
- מלאו את הנוסחה לסרט
- שעון חדשני – בלי להסתכל!
- דירוג 3 כוכבים – גם לשירותים
כששמעתי על הרעיון של הסרט הזה ועל כל
שג'ודי פוסטר משחקת בו ישר עלתה לי לראש החשבה לג'ודי רוצה נקמה. הסרט 'שתיקת הכבשים' היה מצויין וג'ודי נתנה בו תפקיד מעולה! בחניבעל החליפו אותה בג'וליאן מור. אחרי זה ג'וליאן מור עשתה את 'הנשכחים' ויצא לה סרט דפוק (לפי מה ששמעתי. אני לא ראיתי.) ג'ודי החליטה להראות לה מאיפה משתין הדג בסרטים כאלה. לא הצליח לה כנראה… בכל מקרה גם ג'וליאן לא הציחה להוציא את חניבעל מהמחורבנות שלו…
אכן אפשר
מספר מסקנות העולות מצפייה בסרט:
1. למרות שפוסטר נראית כאמא ממש מגניבה לא כל כך כדאי להיות צאצא שלה (לפחות בסרטים).
2. פוסטר כבר מבוגרת ולא מתביישת להראות את זה. יש בסרט כל כך הרבה קלוז אפים על הקמטים שעל פניה שאפשר לחשוב שמדובר בסרט אוסקרים. אבל במחשבה שניה, איך אפשר להיות מבוגרת כשאת עדיין הילדה הכי יפה בגן?
3. אני תמה לעצמי איזה חומר פסיכואקטיבי היה בגופה של פוסטר או אילו תמונות מפלילות היו בידי המפיקים, שגרמו לה לחתום על השתתפות בכזה סרט פרווה. וזה עצוב בהתחשב במספר הסרטים הקטן בהם היא מופיעה בשנים האחרונות.
מישהו רוצה לספר לי את הסוף?
במקום שאני אשב על זה שעה וחצי?
קראי חופשי.
http://www.themoviespoiler.com/Spoilers/flightplan.html
אלוהים אדירים.
זה מדהים – כשמפשיטים את הסוף מהעריכה, הבימוי והמשחק, הוא נשמע אדיוטי בצורה שלא תאמן, ובלתי סספינד לחלוטין.
אגב, לא ראיתי את הסרט.
אלוהים אדירים.
דווקא לא נורא, למרות שגם לא משהו.
באופן אירוני, זה סרט שהכי מתאים לבזבז עליו זמן במטוס… אבל איכשהו נראה לי שזה לא יקרה.
ביקורת מעולה!
אהבתי אהבתי ושוב אהבתי!…זה מה שאני אוהב באתר הזה…הצורת התנסחות של הכתבים פה והעוקצנויות האלה…כל הכבוד תמשיכו ככה!
אני לא מאמין
ביקורת שלמה על "הטיסה" שלא מוזכר בה, ולו פעם אחת, הסרט "החדר" (שהוא, מה לעשות, יותר טוב מ"הטיסה").
גם שם ג'ודי פוסטר שמנסה לצאת ממצבים לא נעימים בשיטות מקוריות. גם שם ילדה קטנה במרכז העניינים. גם שם מקום קטן וקלסטרופובי שאי אפשר לעזוב.
קבל ח"ח על פיסקת הפתיחה. אישית אני חושב שכל שיטת הכוכבים פשטה את הרגל, ולא רק השלושה כוכבים.
פרוותי זה טוב
אפשר לפתוח פינת ליטופים
לא מותח בכלל
לא שציפיתי ליצירת מופת אבל ה"טיסה" שיעמם מאוד. בכלל לא היה לי איכפת אם פוסטר תמצא את הילדה, אם היא פסיכית או שמא פתאום היא תפצח בריקוד פולקה סוער (אם כי סביר להניח שזה היה מכניס קצת עניין לסרט).
תנו לי זבלונים כמו "טיסת לילה", הם עדיפים בהרבה על שיעמום מזוקק ומלוקק כמו "הטיסה".
בחדר האמבט זה יכול לעבוד.
האצבעות שלך מותירות נתיב שמנוני אחריהן, ואז גם כשיתעבו אדים חדשים, ההודעה תשאר.
במטוס? אין לי מושג, אבל זה לא נראה לי סביר.
מה ההבדל?
במטוס האצבעות לא שמנוניות?
לרוב, אנשים מתקלחים במטוס בתדירות הרבה יותר נמוכה.
לא
שיטת ה"לכתוב על ראי" פועלת רק אם מישהו אחר מתקלח אחרי שכתבת על החלון/הראי. כי כשהוא מתקלח הוא יוצר אדים שמתעבים על החלון/הראי, והופכים את הנתיב השמנוני לנראה.
אוקיי,
ובמטוס (או רכבת, או מה שלא יהיה) אפשר לנשוף על הזכוכית ולראות את הכתוב בהבל הפה. או לא לראות. זאת השאלה.
אני כבר רואה את זה מגיע...
בהתחלה היה המדע מאחורי הארי פוטר…
אחרי זה ההיסטוריה מאחורי שר הטבעות…
ועכשיו בערוץ דיסקברי… הקריפ(ט)וגראפיה של סרטי המתח…
איך להעביר הודעות בדרכים מקפיאות דם…
זה תלוי
כעיקרון, אם תנשוף בהבל הפה על הראי, אז הנתיב שהשאירו שם האצבעות ייחשף.
אבל, ויש כאן אבל רציני:
האצבע היא כלי כתיבה מאוד עבה וגס. כדי לכתוב בעזרתה צריך לכתוב אותיות גדולות על שטח גדול.
קודם כל, אני רוצה לראות את מי שיעמוד ליד מראה ויתחיל להבל על כולה בהבל פיו. זה ייקח לו הרבה זמן, ויהיה לו מאוד לא נעים בפה.
שנית, הבל פה הוא דבר שמתנדף מהר מאוד בחדר יבש. אפילו אם מישהו ינסה להבל על כל המראה בפיו, עד שהוא יסיים, כמעט כל ההבל שהוא כבר השאיר על המראה יתאדה.
זה לא משנה את העובדה
שג'ודי בהחלט יכלה לראות לב שצויר על החלון כמה שעות לפני זה.
במטוסים אפשר ועוד איך לצייר על החלון (מנסיוני) וגם אם תנשוף עליו עוד כמה שעות לאחר מכן יחשפו הציורים.
דווקא הסצינה המדוברת לא מופרכת כלל…
ב''הגברת נעלמת''
– המקור לסצינות הכתיבה על חלון? – הגברת כותבת על חלון הרכבת ואז מחליקה אותו בחזרה לתוך הקיר, או שמישהו מחליק אותו לתוך הקיר לא הרבה אח"כ. לאחר מכן כשפותחים את החלון ומקווים להשתמש בכתובת כראייה לכך שהיא היתה קיימת, הכתובת באמת נעלמת תוך כמה שניות בגלל הרוח או הטמפרטורה או וואטאבר.
אני לא יודעת אם זה נכון פיזיקלית בצורה הזו, אבל בכל אופן משעשע לגלות שהסצינות המקוריות של היצ'קוק יותר מתוחכמות ומורכבות מהציטוטים שלהן בסרטים אחרים.
ביקורת מעולה
ואני לא אראה.
איזה תזוויג מקרים -
בדיוק ראיתי את "הגברת נעלמת" של היצ'קוק, שזה אותו דבר, רק לפני שבעים שנה, ברכבת במקום במטוס, וטוב.
זהו בעצם. מומלץ. כן.
איזה תזוויג מקרים -
מחר בסינמטק.
כן, זאת היתה שאלה שהטרידה אותי כל הסרט.
מה, אם הילדה באמת קיימת, היא לא הותירה טביעות אצבע?
זוזי קצת, תפני מקום על הספסל
גם אני נהניתי מהסרט ולמזלי לא ראיתי את הטריילר ולמעשה לא ידעתי כלום על הסרט חוץ מ"ג'ודי פוסטר עולה על מטוס, בת נעלמת, לכי תוכיחי שקיימת".
לא באתי עם ציפיות גדולות, רק ציפיתי להעביר את השעה וחצי בנעימים ואילולא ג'ודי פוסטר ייתכן שהייתי מוותר על הסרט.
וג'ודי עושה את הסרט, צועקת על אנשים "יש לי שני אוסקרים! אם אני אומרת שהבת שלי נעלמה אני לא משקרת!" וגם לא מפחדת לגלות קמט-שניים סביב העיניים בעיקר.
למעשה אם מחפשים משהו שהפריע לי בסרט אז זו לא העלילה אלא הפרסומת ה(לא כל כך)סמויה למטוס הענק החדש של איירבאס (או לפחות אני מנחש שזה איירבאס). מעניין מה קדם למה, התסריט שהתרחש בתוך המטוס ואז פנו לאיירבאס וקיבלו מימון או שאיירבאס פנו לאולפן וביקשו לתפור להם תסריט סביב מטוס.
וכל מי שתוהה למה ג'ודי השתתפה בסרט – היא אמא. ואמהות-שחקניות אוהבות סרטים בהם הן אימהות שעושות הכל למען הילד שלהן.
איירבאס 380
וכן, המטוס בסרט דומה לו באופן מחשיד.
חוץ מזה, סרט קלאסי להצגה יומית אחרי הים בערב ראש השנה באולם הכמעט ריק של הסינמה סיטי.
זוזי קצת, תפני *עוד* מקום על הספסל
• אני די בטוח שזה לא איירבאס וגם לא בואינג. אאז"נ אז הדגם של המטוס היה 8474 או משהו אחר שלא באמת קיים. ברור שאלו 2 החברות האזרחיות היחידות, אבל זו עדיין לא אף אחת מהן באופן ספציפי. (טוב, לא היחידות אבל הכי גדולות או לפחות הכי רלוונטיות. אני בטח לא סופר את הדברים האלו שמתרסקים פעמיים בשנה במדינות חבר העמים).
• אם כבר להתעלק לפרט כלשהו מעולם התעופה האמיתי, הרי זה שם משפחתה של מהנדסת המנועים, קייל – פראט. שעל תג העובד שלה אפילו מאויית בתור Pratt. בדיוק כמו ב-Pratt & Whitney. שזו אחת מ-3 חברות המנועים הגדולות.
• מאוד שמחתי על תשומת הלב לכל מיני פרטים. לדוגמא האפקטים של הסאונד שהיו מוקפדים בצורה יוצאת מן הכלל (גם אני, כמו מרלין, זכיתי לראות אותו באולם הגדול של רב-חן בת"א. אולם שאיפשר לי להתענג על הצליל ההיקפי). כל זמן שהסרט מתרחש במהלך טיסה בשחקים למשל, ישנו הרחש הזה שקיים בטיסות אמיתיות (שילוב של רעש המנועים שמרטיט את תא הנוסעים יחד עם מערכת ויסות הלחץ שמזרימה כל הזמן אוויר פנימה – יודעים על מה אני מדבר?).
• ולגבי ההנאה מהסרט עצמו: לא חשבתי שכל אחד יהנה ממנו כמוני. לא ציפיתי שאחרים גם ישבו ברגעים מסוימים ממנו על קצה המושב. ברור לי שטעם וריח וכאלה. אבל שיהיו כאלו שיעדיפו את 'טיסת לילה' על פניו? נו, שוין. אולי זה מפני ששני הסרטים הללו לוחצים (או לפחות מנסים ללחוץ) על כפתורים שונים.
קל ל'טיסת לילה' –
– להלן
ב'טיסת לילה' הקטע של הדאגה לאבא היה ממש מינורי והדגש היה, כמו שכבר הזכרתי בביקורת עליו, יותר על *בחורה* שאומרת never again ואף אחד לא יהיה שוב בעמדה שהוא כופה עלייה מה לעשות. ב'הטיסה' לעומת זאת האימה מגיעה מכיוון הדאגה של *אמא* לצאצאייה. אני אמנם עדיין לא הורה, אך כנראה מפני שאני בתהליך הבשלה להורות ולאחריות שמתלווה אליה, הכפתור הזה רגיש אצלי לא פחות מהקודם. ובנקודה הזו, לנסות ולגרום לי להזדהות עם החרדה של קייל, השחקנית ושאר הצוות הצליחו והסרט מבחינתי ביצע את עבודתו.
על פי הטרוויה של ימד''ב,
הטריילר ל'ציידי המוחות' מתאים, בערך, להגדרה. (פריט שני מהסוף. זה מדהים כמה טריוויה הם אגרו על סרט כל כך שולי)
http://www.imdb.com/title/tt0297284/trivia
הטריילר של סרנדיפיטי
הכיל סצינה שלא היתה אחר כך בסרט. האם המשמעות היתה שונה? ובכן, לא. אבל זה תמיד נורא הטריד אותי שזה היה רק בטריילר. זה היה אחד הדברים שאהבתי בטריילר, דאמיט!
אאל''ט, גם הטריילרים לספייס וורלד
היו סצנות שהושמטו (או לא נועדו לסרט מראש?) כמו I need a fan וis my dress too short?
לא קלאסיקה קולנועית, וזה סרט ש, אמ, קשה לשנות את משמעותו (יש לו?) – ובכל זאת.
בימינו כמעט בכל טריילר
יש סצינות שלא הגיעו לסרט, או טייקים שונים של סצינות שכן נכנסו (שלא להזכיר קטעים שנוצרו במיוחד עבור הטריילר ולא נועדו להיכנס לסרט, כמו הטיזרים של פיקסאר).
הקטע מהטריילר של ''שר הטבעות'' השלישי
הקטע הזה הופיע בסוף בגרסה המורחבת של הסרט ב-DVD.
ובאמת לא מפתיע שהופיע בטריילר הזה קטע שלא הופיע בעריכה הקולנועית הסופית. העריכה של הסרט הזה נמשכה בלחץ גדול עד היום האחרון כדי לעמוד בזמנים. התוצאה: הטריילר יצא הרבה לפני שעריכת הסרט הושלמה.
...וגם זה נכון היום
לגבי כמעט כל סרט הוליוודי.
הם נתנו למטוס בסרט שם של דגם פיקטיווי
אבל המטוס כולו דומה להפליא, כמעט זהה, לדגם האיירבאס 380, שממש כמו בסרט גם הוא מטוס דו מפלסי מלא (כלומר: שתי קומות מלאות, שלא כמו ב 747 שם יש רק קומה עליונה חלקית וקטנה יותר) ומי שעקב אחר בניית ה 380 (כמוני) יכול להעיד שהעיצוב והתכנון הפנימי של המטוס שבסרט כמעט זהה לזה של ה 380.
שאלה ליודעי דבר
הבהרה – לא ראיתי את הסרט.
מהתגובות אני רואה שהמטוס בסרט לא מאופיין ורק רומז לאחד ממטוסי הענק החדשים, בעיקר לאיירבאס. עם זאת, ברשימת הלינקים הבלתי נראית מופיע לינק למטוס החדש של חברת בואינג, כאילו ידעו העורכים לאיזה דגם מהווה הסרט פירסומת ורצו להכירו לכולם.
מי יכול לתת לי תשובה סופית ולענות האם בכל זאת מדובר על דגם ספציפי, ואם כן מהו?
תתעלם מהלינק.
העורכת שעשתה את הלינקים חיפשה במשך המון זמן רמזים מה היה המטוס שעליו התבססו בסרט. בסופו של דבר, מה שהיא ראתה באתר של 'בואינג' היה מספיק דומה בעיניה לתמונות מהסרט (העורכת שעשתה את הלינקים לא היתה בין העורכ/ים שראו את הסרט).
אוקיי, אז הוא לא מזוהה
וחבל.
הנה לינק לאיירבאס 380:
http://events.airbus.com/A380/default1.aspx
והנה תמונה של הדבר האמיתי, מדהים שהדבר הזה מתעופף באוויר:
http://www.airliners.net/open.file?id=950927&WxsIERv=Nveohf%20N380-841&Wm=0&WdsYXMg=Nveohf%20Vaqhfgevr&QtODMg=Gbhybhfr%20-%20Oyntanp%20%28GYF%20%2F%20YSOB%29&ERDLTkt=Senapr&ktODMp=Whyl%202005&BP=0&WNEb25u=G.Ynherag&xsIERvdWdsY=S-JJBJ&MgTUQtODMgKE=Cresbezvat%20n%20gbhpu%20naq%20tb%20EJL%2014%20E.&YXMgTUQtODMgKERD=4895&NEb25uZWxs=2005-11-03%2021%3A25%3A45&ODJ9dvCE=&O89Dcjdg=001&static=yes&width=1500&height=1007&sok=JURER%20%20%28nvepensg_trarevp%20%3D%20%27Nveohf%20N380%27%29%20%20BEQRE%20OL%20cubgb_vq%20QRFP&photo_nr=9&prev_id=952008&next_id=949323&size=L
רק שחברת התעופה שבסרט אינה אמריקאית (זה נאמר במפורש)
והמטוס דומה כמו שתי טיפות מים לאיירבאס 380 ולא דומה לאף מטוס של בואינג.
זוזי קצת, תפני *עוד* מקום על הספסל
אם כבר מזכירים את האפקטים של הסאונד, אני היחידה שבסצינת ההמראה הרגישה את הבטן מתהפכת?
יש דבר אחד שאני דווקא לא מסכימה איתו...
השם של דמות הילדה דווקא היה מאוד נקלט, ג'וליה, ואת שם האמא לא תפסתי בכלל…
עצם זה שרשמת שהיו נסיבות להעלמות הילדה זה ספוילר עצום
לא, זה לא.
בהתחלה היתה ילדה. אחר כך לא היתה. זה לא קרה סתם.
אז אתה אומר שהיו נסיבות?
אחלה כתבה
אגב, אישית, אני נוהג לפרש את "אפשר לראות" כ"זבל שכדאי להתרחק ממנו" :-).
אוי נו באמת
נראה אם אתה לא היית מתעצבן אם היית רודפים אותך ומאשימים אותך בחטיפת ילדה ותכנון פיגוע אווירי על לא עוול בכפך. ובקשר ל"דיילת הסלאבית" ו"הטייס הגרמני" – למקרה שלא שמת לב כל צוות המטוס היה דיי ארי, אולי זה קשור לעובדה שהממ, מדובר בחברת תעופה גרמנית?
כן אבל סביר להניח
שבמקרה של אדם מערבי שמואשם על לא עוול בכפו, לא היו מראים אותו מביא אגרוף אלא נוקם בצורה יותר מעודנת.
סאבטקסט בסרטים
בנוי מפרטים קטנים שחיבור שלהם הוא מה שמביא את המסר הסמוי של הסרט.
בקשר להערה קודמת שלך: חברת התעופה היתה באותה מידה יכולה להיות אמריקאית. עצם העובדה שבחרו חברה זרה אומרת דרשני.
לא נכון
הסיבה שהיא שהתה מחוץ לארה"ב היא העובדה שהיא עבדה בחברת תעופה זרה. אם היא הייתה עובדת בחברת תעופה אמריקאית, היא לא הייתה נמצאת מחוץ לאמריקה, וזה היה קצת בעייתי לעלילה.
זה לא שאני מאמין בסאבטקסט בסרטים, פשוט לדעתי מלחמת הפוליטיקלי קורקט מעוורת אותך לרמת הסבירות הנמוכה של הפרשנות שאתה מציע.
אולי באמת הסרט נגוע במעט סטריאוטיפיות, אבל לא יותר מכל סרט אחר. מפה עד להציג את הסרט כאילו כל תכליתו היא גזענות, עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר, זאת הגזמה.
זה לא חשוב
השאלה "האם קיים סאבטקסט?" לא נבחנת לפי הכוונה אלא לפי התוצאה.
סאבטקסט מתקיים גם אם יוצריו לא התכוונו לשים אותו שם.
הניסוח המדויק הוא
"סאבטקסט מתקיים".
הניסוח המועדף עלי הוא "סאבטקסט מתקיים, גם אם אף אחד לא מעוניין בו"
סליחה?
הסרט האחרון שראיתי בנתיים שאדם מערבי מרביץ בו סתם, הוא "פרחים שבורים". לפניו ראיתי בערך אלף סרטים (טוב, קצת פחות) שהבן אדם שאיננו הרע בסיפור נותן בהם אגרוף למישהו אחר.
במחילה, הדרך הכמעט-יחידה שבה הניתוח שלך אפשרי היא אם מראש החלטת שזה מה שתמצא.
חברת תעופה גרמנית?!
לא נראה לי. אם היה מדובר בחברת תעופה גרמנית, אז לא היה מסתובב שם מרשל על המטוס. אין מצב שמטוס גרמני, הנחשב לשטח גרמני לכל דבר, היה מאפשר לכח זר לשהות לו על המטוס לצורך ביטחון.
הפייט שהיא נתנה לו נובע מהיותה אימא.
כל אימא שהיו חוטפים את בתה הייתה נלחמת במי שעשה את זה בכל הכוח, ומוצאת בתוכה עוצמות שלא ידעה שיש לה.
ובגלל זה ליהקו את ג'ודי פוסטר
ובכלל
קרסון האמין שגבר נולד כדי לצוד נשים אבל הוא לא ידע שאת קייל (ג'ודי) לא עשו באצבע והיא הראתה לו מה זה!
אבל היא בכלל לא הראתה לו
מאיפה משתין הדג! אפילו לא היו דגים על המטוס!!!
זה רק ביטוי!
מה שאמרתי שהיא הראתה לו מאיפה משתין הדג זה אומר שהיא לימדה אותו לקח!
ידוע.
זו רק בדיחה.
זה באמת ידוע.
את הביטוי "מאיפה משתין הדג" אמרו אצלנו בפלמ"ח.
ועניין נוסף הוא
שבעיני החוטפים אם ילדה שנחטפה מנסה לברוח אז היא "מפגרת", "דפוקה בראש", "מרדנית", ו"חולת נפש" ומגיע לה למות. אני אישית לא חושבת ככה. הייתי אומרת לחוטף כזה: "שהיא תישאר בחיים רק אם תתנהג יפה?! מה זה פה? פנימייה? מעון למוגבלים?! מוסד לחולי נפש?!"