ביקורת מתגלגלת: המוסד

המוסד: הביקורת המתגלגלת המלאה על עונה 1.
שם רשמי
המוסד (סדרה)
שם לועזי
Foundation

היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: שימו לב שיהיו כאן ספוילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לשים לב (למי שכותב תגובות) לסמן ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. ועכשיו, איתי (שאותו אתם אולי מכירים יותר טוב כשלמקו GRAS).



לקראת המוסד

סדרת המוסד נחשבת לאחת מקלאסיקות המדע הבדיוני הגדולות ביותר. מדובר באוסף של סיפורים שכתב אייזיק אסימוב בתחילת שנות ה40, ואוגדו לשלושה ספרים. הסיפורים מדברים על נפילתה של האימפריה הגלקטית (וכאן לא מדובר בהגזמה של תסריטאים שלא מבינים כמה הגלקסיה באמת גדולה, כאן מדובר על גלקסיה שלמה שמלאה באנשים). מבוססת בכלליות על נפילתה של האימפריה הרומית, הסדרה מלווה פרויקט שנועד לשמר את התרבות בזמן נפילת האימפריה ולהוביל לאימפריה חדשה בלי ימי ביניים ברבריים.

במשך שנים התייחסו לסדרת המוסד כאל קלאסיקה שאי אפשר להעביר למסך. עצם התכנון של המוסד, כארגון שאמור להחזיק מעמד אלף שנים, מוביל לכך שבכל סיפור עוברים דורות והסיפורים משתנים, ואיך בדיוק אפשר לבנות סרט או סדרת טלוויזיה כשהדמויות משתנות כל הזמן? ואיך אפשר להעביר את סדרת הסיפורים, שהיא ברובה הגדול דיאלוגים מושחזים, אל המסך שבו צריך גם להראות דברים?

יש לנו עכשיו עשרה פרקים לראות (בביקורת אני משתמש במילה כוכב לתיאור כוכב לכת. לא משלמים לי לפי מילה).


פרק 1 – השלום של הקיסר

טוב, קודם כל, הפרק יפהפה. נראה שאפל שפכה המון כסף ואת כל המיומנויות שהתפתחו בשנים האחרונות באפקטים בטלוויזיה ובאמת גרמה להרגשה של חלל, עתיד, מדע בדיוני. לפעמים זה מגיע למקומות קצת מגוחכים, כמו ספינת חלל שבשביל לנסוע בה צריך להיות בהרדמה, אבל מעל לכל תא הרדמה יש חלון גדול לחלל. אבל איזה יפה הנסיעה בחלל, לא?

חצי הפרק הראשון הוא אקספוזיציה אחת גדולה. אם פספסתם אותו, הנה מה שאתן צריכות לדעת:

  • טרמינוס הוא כוכב לכת קר ומושלג. יש בו משהו מוזר שנקרא "הכספת".
  • הארי סלדון הוא מתמטיקאי חשוב ויש לו בן. הארי סלדון הוא גם ג'ארד האריס, אז הוא כנראה מבין בכורים גרעיניים.
  • העוזרת החדשה של הארי סלדון מגיעה מהכוכב סינאקס. סינאקס הוא מקום יפהפה, עם טבעות בשמיים, וכנראה שהוא לגונה כי כולו מוצף בים ואנשים וספינות עומדים על המים חופשי. בהמשך נראה כנסייה סינאקסית שבה הרצפה מוצפת במים.
  • בשביל לטוס בחלל צריך להיות בהרדמה, אבל הגיבורה שלנו התעוררה באמצע.
  • טרנטור הוא כוכב לכת שכולו בנוי ויש לו מעלית חלל מרשימה מאד, בשם "גשר הכוכב".
  • יש שלושה קיסרים, כולם שיבוטים זהים בגילאים שונים – הצעיר הוא שחר, האמצעי (לי פייס) יום, והזקן (טרנס מן) – דמדומים.
  • יש בארמון הקיסר ציור שלוקח 68 שנים בשביל לנקות אותו 4 פעמים.

עיקר עלילת הפרק מבוסס כמעט במדויק על הסיפור הראשון בסדרת המוסד. גייל, הבחורה מעולם המים, היא מתמטיקאית מחוננת, שזה הישג מיוחד כי, כמו שכולם אומרים לה, בעולם הבית שלה סקרנות היא פשע. חוץ מזה, אנחנו יודעים שהיא מתמטיקאית מחוננת כי כשהיא לחוצה היא מדקלמת מספרים ראשוניים בני שמונה ספרות.

בכל מקרה, גייל פתרה חידה מתמטית בלתי אפשרית וכפרס היא עוברת לבירת האימפריה הקיסרית, טרנטור, לעבוד עם הארי סלדון, שנותן לה את כתב היד המקורי שעליו מבוססת החידה שלה ואומר לה שמחר הולכים לעצור את שניהם. מסתבר שהאימפריה חיכתה עד שהיא תגיע לטרנטור בשביל לעצור את סלדון ואותה, בשביל לערוך משפט ראווה לסלדון.

במשפט אנחנו מגלים למה סלדון כל כך חשוב וכל כך מפריע לאימפריה הגלקטית. בעזרת הפסיכוהיסטוריה, שהיא מדע שהוא המציא ונמצא כולו בתוך מחשב בצורת קוביה של מבוכים ודרקונים, סלדון גילה שהאימפריה הגלקטית עומדת להתמוטט, ושבעקבות ההתמוטטות יהיו שלושים אלף שנה של ימי ביניים. ההצעה שלו – להקים מוסד מיוחד בשביל לקצר את תקופת הברבריות לאלף שנים בלבד, על ידי שימור כל הידע האנושי בצורת אנציקלופדיה גדולה. גייל, בתור היחידה שיכולה לקרוא ולהבין את העבודה שלו, נמצאת שם בשביל לאשר שאכן, האימפריה עומדת להתמוטט.

בשלב הזה, כשהכל נראה חסר תקווה לגייל וסלדון, מגיעה תשועה משמיים – סיפור עלילתי גדול יותר מסוף האימפריה – השמדה של גשר הכוכב. בסצינת אסונות שתבייש אפילו את רולנד אמריך, אנחנו חוזים באנשים מתים, בבניינים קורסים, בתאי מעלית נשרפים, בפסל נמחץ ובכל ההרס שאפקטים יכולים להציג על המסך.

במקום אחר, סצנה כזאת הייתה עיקר העלילה. כאן, ההרס העצום בסך הכל שכנע את הקיסר, במקום להרוג את הגיבורים שלנו, להגלות אותם לטרמינוס המושלג שכבר ראינו. אבל בטוויסט ג'וקר-האביר-האפל, מסתבר שזאת כמובן הייתה התוכנית  של סלדון כל הזמן – ללכת למקום רחוק מהאימפריה, שבו ניתן יהיה לבנות את האימפריה השנייה. זה עדיין לא מסביר מה זאת הכספת הזאת שנמצאת בטרמינוס ולמה היא מופיעה בהתחלת ובסוף הפרק, אבל בשביל זה ממשיכים ישירות לפרק השני.


פרק 2 – מתכוננים לחיות

לפני העלילה, משהו על הפרק – הוא הרבה יותר איטי והרבה פחות מלהיב מהקודם. ספרי המוסד היו דלים בעלילה והיו ברובם הגדול דיאלוגים; נראה שבפרק הזה כמעט כל הפרק היה שיחות ודיאלוגים. דווקא את זה השאירו מחומר המקור?

הפרק מתחיל בסצינת אקשן שבה תפסו את מי שבנתה את הפצצות שפוצצו את גשר הכוכב. משום מה דמרזל, העוזרת הבלונדינית של הקיסרים, עזבה אותם והלכה לנהל את הפשיטה בעצמה. אבל זה לא עזר לה. כרגע לא ידוע מי אחראי לפיצוץ והקיסר לא מרוצה. הוא רואה גופות נופלות ונשרפות בשמיים וזה מעצבן אותו (הוא אומר שכולם רואים את הגופות בשמיים, אבל קודם אמרו שרק בארמון הקיסרי יש שמיים אמיתיים, אז כנראה שהוא משליך. או שמי שכתב את הפרק לא זוכר את המאפיין הכי קלאסי של טרנטור).

אם מיד אחרי ההרס, המחשבה של הקיסר הייתה שהארי סלדון מעורב – עכשיו יש לו הוכחות שמי שביצע את הפיגוע אלו אנשים מאותן ממלכות כמו השגרירים שבדיוק הגיעו אליו. כמה נוח. אותן ממלכות שבקרבות ביניהם נהרגו כמה אנשי אימפריה, שלקרבתן הקיסר הגלה את אנשי המוסד, שבגללן הגיעו משלחות דיפלומטיות – הן אלו שארגנו את הפיצוץ. זה מספיק הוכחה בשביל הקיסר לארגן הוצאה להורג מפוארת בשם השלום, ולהפציץ את שני כוכבי הלכת, למרות שהאח דמדומים מאמין שהם חפים מפשע. זה השלום, והפוליטיקה, של הקיסר – מישהו צריך למות, רק רצוי שהוא יהיה באמת האשם.

בינתיים, האח דמדומים הולך לכנסיה שבה ביקרה גייל, ומנסה להבין האם היא באמת חזתה את העתיד. כל זה כמובן לא משנה, כי בסוף מסתבר שכל הביקור הזה נועד להראות שהסיבה שדמרזל, העוזרת של הקיסרים היא כל כך מוזרה (תראו איך היא מחזיקה ידיים!) היא כי היא רובוט, היחידה ששרדה את השמדת הרובוטים על ידי בני האדם. זה בטח יהיה חשוב בעתיד.

בחלק המרכזי של הפרק, אנחנו מלווים את גייל במהלך מסעה על ספינת החלל לטרנטור. כחלק מעונש הגלות שלהם, הם מגיעים לטרמינוס על גבי ספינה איטית, כזאת שבה לוקח יותר מ-50 חודשים בשביל לעבור 50,000 שנות אור… רגע, מי שכתב את הפרק מבין מה המשמעות של "איטי"? שבמהירות של 1000 שנות אור לחודש, קצת קשה לראות אסטרואידים שחולפים דרך החלון? על מי אני עובד, זה הוליווד. אפילו אם מישהו בחדר התסריטאים העלה את הסוגיה, קפצו עליו היוצרים ואמרו "זה יפה, תסתום את הפה שלך".

על הספינה, אנחנו לומדים קצת על הפחדים של האנשים שעומדים להגיע לכוכב חדש ומסוכן. אנחנו לומדים על תכנון העבודה של המוסד – מסתבר שבאמת צריך הרבה עבודה, כי אפילו לא כל הגלקסיה סופרת בבסיס 10, משום מה (כנראה שאת הגלקסיה אכלסו בבלים קדומים). אנחנו לומדים שסלדון ורייש, הם לא אב ובן כל כך אידיאליים, כי סלדון מנצל את ארוחת הצהריים עם כולם בשביל להזכיר לרייש שהאבא האמיתי שלו היה שיכור. ואנחנו מקבלים נאום מוטיבציה של סלדון בחדר הכביסה.

אבל הגיבורה המרכזית של הפרק היא גייל. גייל עושה בריכות בחלל; גייל מתמזמזת עם רייש; גייל נותנת נאום מעורר השראה למה המוסד צריך לשמר גם ידע שנראה לו מוזר, כמו ספירה בבסיס 27 (כן, מסתבר שעם הזמן יהיו אנשים שיפסיקו לספור לפי האצבעות שלהם ויתחילו לספור לפי כל שאר האיברים); גייל מבצעת סימולציות הישרדות בכוכב חדש; גייל עורכת את שיחת הפרחים והדבורים עם מישהי שלא יכולה לחכות עד שתגיע לכוכב שיש בו פרחים ודבורים; גייל שוב מתמזמזת עם רייש, על רקע שמי טרמינוס; גייל צופה ברייש שדוקר למוות את אבא שלו סלדון; גייל נזרקת החוצה בתא מילוט עם הסכין; אה, רגע, מה?

טוטו בבסיס 12, יש לי תחושה שאנחנו כבר לא בסינאקס.


פרק 3 – רוחו של המתמטיקאי

אוקיי, אז הפרק הקודם נגמר בקליפהאנגר מותח ו… אה, טוב, הפרק הזה הולך להתעלם לגמרי ממה שהיה בפרק הקודם. באמת? בן דוקר את אביו המאמץ למוות, שולח את אהובתו לחלל בתא מילוט, קיסר מפציץ שני עולמות מכל הכיוונים בחלל והפרק הזה מתעלם מכל התקופה הזאת ועוסק כולו בטרמינוס של 35 שנה אחרי? תיכף גם תאמרו לי שאף פעם לא נגלה למה גייל התעוררה בזמן הקפיצה.

לא שזה מפתיע אותי. סדרת המוסד היא לא על סלדון, אבל אם כל דמות תחזיק מעמד שני פרקים, מה בדיוק יישאר עד סוף העונה?

לפני שעוברים לעלילה המרכזית בטרמינוס, הפרק מתחיל בטרנטור, הבירה של כל העסק הזה. אין בו הרבה עלילה, אבל הוא משלים לנו מידע על איך בנויה השיטה הקיסרית. דמרזל הרובוטית מלווה את כל שיבוטי הקיסר החל מהמיכל שבו הם גדלו ועד ההפיכה לאפר, כבר 400 שנה ו14 קיסרים. השיטה השיבוטית עובדת היטב – כששיבוט אחד עומד למות (וב"עומד", הכוונה היא שתופרים לו חליפת מוות והוא הולך מרצונו להשמדה), מוציאים קיסר אחר מהמיכל. התינוק הופך לשחר החדש, השחר הישן – שנראה עכשיו כמו לי פייס – הופך ליום החדש ולקיסר הפעיל, היום הקודם הופך לדמדומים ולמדריך של הקיסר, והדמדומים הישן – עכשיו האח חושך – מת, ונשאר ממנו רק פסל. אם השאלה בתחילת הסדרה הייתה "איך הולכים לבנות סדרה שקופצת עשרות שנים בין סיפור לסיפור", התשובה היא כנראה "דואגים שעל טרנטור תמיד יהיו אותם פרצופים, אפילו אם הם לא על אותם אנשים"

וכך הולך לעולמו קלאון ה11, "הצייר". הוא השאיר ירושה נהדרת, של ציור מושלם… עד שהאח הקטן שלו החליט שנמאס לו ואפשר למחוק אותו. בני נוער.

בינתיים, על טרמינוס, אנחנו מקבלים מונטאז' קצר של הגעת הספינה ובניית המושבה, ואנחנו מגלים שה"כספת", הדבר המוזר מהפרק הראשון שאף אחד חוץ מסאלבור לא יכול אפילו להתקרב אליו, בכלל היה על טרמינוס כשהמוסד הגיע לשם.

הסדרה דואגת לומר לנו מה הוא הזמן המרכזי שבה היא מתרחשת. בניגוד לכל ההתרחשויות, שמקבלות לוחות זמנים כמו "35 שנה לפני" ו"14 שנים אחרי", יש זמן אחד שמקבל את התואר "עכשיו" – וזהו הזמן של סאלבור הארדין המבוגרת, מה שאומר שהיא כנראה הגיבורה האמיתית (חשבתם שפרק שנקרא "רוחו של המתמטיקאי" יעסוק במתמטיקאי?).

סאלבור, שאותה פגשנו כבר בהתחלת הסדרה מצילה ילדים מהשפעותיה המעלפות של הכספת, היא האחראית של טרמינוס, זאת שתפקידה לשמור על חומות היישוב מפני הנמרים החייזריים שמחכים בחוץ. היא בתם של שניים מהאנשים החשובים שהיו על הספינה (לא מחדר הכביסה), ואמא שלה היא כנראה המנהלת של כל המוסד. חוץ מזה, יש לסאלבור קשר מוזר עם הכספת, מה שגורם לה לקבל תחושה מקדימה בכל פעם שיש איזו התקדמות עלילתית, וכנראה גם גורם לה להזיות.

בטרמינוס, אנחנו מגלים שחלק מהמשימות של המוסד הוא לא רק לשמר את הידע, אלא גם להחליט איזה ידע חשוב – שעון מים או שעון שמש. זה כמעט כמו כשהעורכים של ויקיפדיה מחליטים איזה ערך לא חשוב מספיק. והמוסד לא לגמרי מבודד – מבקר אותו סוחר, שנראה כמו בן 35 אבל הוא בן 70 שזוכר את ההפצצות של הקיסר על כוכב הבית שלו (הוא גם מפעיל משהו על היד והעיניים שלו הופכות כחולות, הוא בטח רכב על תולעי חול כשהיה קטן). הוא צעיר מספיק בשביל להיות החבר של סאלבור, כזה שמכין לה ארוחת ערב ולוקח אותה לצפייה בכוכבים באמצע היום.

מסתבר שאחד הכוכבים האלו הוא ספינה אנקראונית (הכוכב השני שהופצץ). זה מוזר, כי האימפריה אסרה על האנקראונים להגיע לטרמינוס. זה נראה שהפתרון פשוט – פשוט לקרוא לאימפריה – אבל מסתבר שהאימפריה לא עונה. אמא של סאלבור עוד מנסה לראות אולי, חוץ מגישה לכספת, יש לסאלבור גם כשרונות פסיכוהיסטוריים חבויים, ונותנת לה לראות את המכשיר של סלדון – אבל לא. אנשי המוסד נשארו לגמרי לבדם.

או שלא לבדם, כי כבר יש כמה חיילי אויב אנקראונים על הכוכב ביחד איתם.

הפרק השלישי היה מהודק יותר (וקצר ביותר מ10 דקות), והעלה הרבה פחות שאלות מקודמיו – מה שטוב, כי נראה שעל רובן לא נקבל תשובה. לא שאני מתיימר לנבא לאיזה כיוון תלך שאר העונה. אני לא סלדון.


פרק 4 – ברברים בשער

עכשיו זה כבר הרבה יותר טוב. אחרי שלושה פרקים שנראים, במבט לאחור, יותר כמו אקספוזיציה, קיבלנו פרק עם יותר עלילה, ויותר חשוב – עם חיבור של חלק מהנושאים שראינו בפרקים הקודמים אחד לשני.

אחרי שסיימנו את הפרק האחרון עם חץ שמכוון לראשה של סאלבור, היא מתחילה את הפרק בשיחה עם האנקריאונים שמאיימים עליה. הם מנסים למכור לה סיפור שהם רוצים לשדוד את השאריות מהספינה שהביאה את המוסד לטרמינוס, אבל סאלבור לא קונה אותו. היא לוקחת אותם לעיר, תחת איומי חץ וקשת, אבל אנחנו כבר מכירים את האחראית של טרמינוס ויודעים שהיא לא פראיירית. סאלבור מנצלת את הכספת, שהיא היחידה שלא מתעלפת לידה, והופכת את השובה שלה לשבויה בזמן שהאחרונה מתחננת בשקט "תעצרי, תעצרי". אחרי המשפט "אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת" (אמרת המחץ המפורסמת שלה מהסיפורים, שמסתבר שהיא למדה בכלל מאבא), סאלבור מתחילה לחקור את פארה, השבויה, ומגלה בסוף שהיא לא רק גנבת מתכות, אלא הרמטכ"ל של כל אנקריאון, והיא כועסת ורוצה למות.

וכאן אנחנו מתחברים למה שהתרחש בעבר בטרנטור, ולתוצאה של סיפור ההוצאה להורג שערך (מי שהיום הוא) האח דמדומים. אנחנו לומדים שבהפצצה של אנקראון מתו כמעט 80% מהאוכלוסיה (אאוץ'), ושהטכנולוגיה היחידה שבערך נשארה להם היא ספינות מלחמה. אז אנקריאון החליטו להשמיד את מצוף התקשורת שמקשר את כל האזור לאימפריה, ולגנוב מטרמינוס את מערכת הניווט בחלל בשביל הספינות שלהם.

על טרנטור, האח יום מגלה שכל מה שמתרחש סביבו כבר נחזה על ידי הארי סלדון (ואנחנו מקבלים אישור שהדקירה של סלדון אכן הייתה קטלנית), ומתחיל לפקפק בצעדים שהאח יום הקודם (היום האח דמדומים) נקט כלפי סלדון. מסתבר שגם אחרי 35 שנה, הדברים של סלדון עדיין חרוטים בזכרון לא רק אצל ממשיכיו במוסד, אלא גם אצל הקיסרים, ואפילו האנקריאונים מכירים אותם. כבר שלושים שנה שיש צוות של מתמטיקאים שמנסים לחקור את הפסיכוהיסטוריה. האח יום מחליט לקחת את המושכות לידיים, והאח דמדומים מחליט לשלוח כלב שמירה לבדוק מה קורה עם המוסד.

בחזרה לטרמינוס, האנקריאונים הברברים נמצאים בשער, אנשי המוסד נמצאים בנחיתות, וסאלבור מסתכלת לתוך קנה של תותח ממש גדול שמכוון אל העיר. למרות שלכאורה יש למוסד מנהיגים אחרים, ברור שהיא לחלוטין האחראית. וכאן עולה שאלה עקרונית. במהלך הפרק עולה שוב ושוב הטענה שאדם אחד לא חשוב לפרויקט של המוסד, כי הפסיכוהיסטוריה לא יכולה לנבא התנהגות של אדם אחד. ובכל זאת, כל הפרק מתבסס על פעולות אישיות של סאלבור, תכונות שיחודיות רק לה (כמו ההשפעה של הכספת עליה, החזיונות שלה, או יכולת המנהיגות הצבאית שלה, או העובדה שהיא מסוגלת לנבא מראש הטלות מטבע). אבא שלה אומר בפירוש שמזל שחוזר על עצמו הוא לא מזל. האם סאלבור היא חלק מהתוכנית של סלדון, למרות שהיא נולדה אחרי שהוא מת? אז למה כל הזמן מכריזים לנו שאדם אחד לא משנה?

במקביל לעלילה הכללית של המוסד, אנחנו מקבלים גם שתי עלילות קטנות בטרנטור, אחת אידיאולוגית ואחת אישית: בכיוון האידיאולוגי, באחד הכוכבים יש החלפת שלטון. המנהיגה הקיימת מתה (ובהלוויה שלה משוגרים טילים שמצליחים לזעזע לגמרי ענק גזי. אמרתי כבר שזאת סדרה יפה? האפקטים החלליים שלה הם מופת של דימיון ויזואלי). לכאורה, עוד בירוקרטיה שתתרחש כל יום היכנשהו בגלקסיה – אבל מסתבר שאחת המועמדות לכתר דוגלת באמונה שלשיבוטים אין נשמות, מה שמאיים מאד על הקלאונים. על פניו מדובר רק בעוד משבר שסלדון חזה, אבל מה זה אומר לנו שהקיסרים כל כך חוששים ממה שיחשבו עליהם?

ברמה האישית, האח בוקר, זה שהחליט למחוק את עבודתו של קלאון האמן, ממשיך בהתנהגות כמו בן 14 קלישאי ומנסה להתאבד בקפיצה מהחלון. כנראה שבטרנטור לא שמעו שכשאתה קופץ מבניין, מה שהורג אותך זאת לא הקרקע, אלא ההתנגשות, והילת המגן שלו מצליחה לעצור אותו רגע לפני שהוא נמרח על הרצפה. לאירוע הזה יש עדת ראיה אחת, שמבינה כמובן שלראות קיסר בחולשתו זה כרטיס אקספרס להפיכה לאטומים. האח בוקר, לעומת זאת, מנצל את ההזדמנות ומבקש ממנה עצות רפואיות, והיא מחליטה לתת לו קייל רפואי. האם הדכאון של האח בוקר ישחק תפקיד בהמשך? האם הוא התאהב בגננית, למרות שבתור קיסר יש לו עובדות שזה התפקיד שלהן? או, שבסך הכל, מצפה לו בסוף סלט ירקות ממש ממש גדול?

לקראת עליית הסדרה קראתי מחדש את סיפורי המקור. מלבד השינויים המובהקים שנעשו (הקיסרים המשובטים, הנוכחות הנשית המשמעותית), העלילות המקוריות מתבססות על הבדל טכנולוגי משמעותי בין המוסד לבין כל מי שמסביבו, כולל המצאות כמו מגן אישי ש"אפילו לקיסר אין". בסדרה, בינתיים, נראה ששאר הגלקסיה לא מתדרדת כל כך מהר, חוץ מהתירוץ שההפצצות על אנקריאון דפקו אותם ספציפית, ככה שמעניין אותי לראות כמה העלילה תהיה טכנולוגית וכמה החזיונות של סאלבור מלמדים על כיוון אחר לפסיכוהיסטוריה.

לסיום, בפינת "יאללה קליפהאנגר", אנחנו מגלים שגייל לא הלכה לאיבוד, אלא שהיא בתרדמה ומישהו הולך לאסוף אותה. הפעם היא לא התעוררה.


פרק 5 – עם ההתעוררות

הפרק הזה מתחלק לשני חלקים ולפלאשבק.

הפלאשבק נפתח בכותרת "לפני" ומתחיל בטקס ברית מילה סינאקסי עם גייל בתור הקוואטר. גייל, שאותה הכרנו בעבר בתור המדענית היחידה בסינאקס, התחילה את הקריירה שלה בכלל בתור פרח כמורה. רק אחרי שאולצה לעזור בהוצאת מלומד להורג בדרך הסינאקסית המסורתית – להטביע אותו ביחד עם הספרים שלו – היא הצילה את הספר שיפגיש אותה בעתיד עם סלדון. כתוצאה מכך היא מקבלת הודעה מוקלטת מסלדון (כי, הרי, זה שהוא מת בפרק השני לא אומר שנבזבז שחקן מפורסם ולא נשתמש בו), ואת כל השאר כבר ראינו בפרק הראשון.

פריט מידע מעניין – מסתבר שסינאקס לא תמיד היה שלולית אחת גדולה, אלא שבעבר נמסו כל הקטבים שלו (היי, קווין קוסטנר!) וכתוצאה מכך התפתחה דת פטאליסטית ואנטי טכנולוגית. זה מסביר למה עדיין יש ספרים במקום שבו אין רצפה יבשה בשביל להניח אותם.

אני גם רוצה לתת מילה טובה לאנשי האפקטים של הסדרה, שצריכים לקחת משהו פשוט כמו שיחת וידאו ולהוסיף את אפקט ההתפוררות שנמצא בכל אמצעי התצוגה של האימפריה. לא ברור למה בשלב הזה לא היו לאימפריה הולוגרמות היי-דף, אבל אם האנלוגיה ל"התפוררות של האימפריה" העבירה עוד קצת כסף מהכיס של אפל לאנשי אפקטים, זה גם משהו.

אחרי שסיימנו עם הפלאשבק, שהוסיף עוד עומק לדמות של גייל, אנחנו מגלים שאחרי הכל זה עומק לדמות שלא בדיוק הצדיקה את העניין בה. כותרת עולה "עכשיו", ואנחנו חוזרים לזמן הראשי של הסדרה – שנת 35 לזמן המוסד.

גייל, שמסתבר שהייתה בתרדמת כי זה מה שסירות הצלה עושות באימפריה, מתעוררת בפאניקה בתוך ספינה ריקה. למי שזה לא היה מוזר לו מדי, מסתבר שזאת הייתה ספינה שתוכנתה על ידי רייש (הבן של סלדון), ותוכננה כנראה במיוחד לתפוס את סירת ההצלה של גייל. זה מרשים שהוא הצליח לתכנת ספינה שתצליח לתפוס אותה אחרי 35 שנה, בהתחשב בכך שאנחנו רואים הקלטות איך הוא מוצא להורג כמעט מיד אחרי שדקר את אבא שלו. אבל, מצד שני, מילותיו האחרונות היו להאמין בתוכנית, ככה שככל הנראה הכל היה מתוכנן.

על הספינה, מסתבר שגייל סובלת ממקרה חמור של "מנהל הרשת לא נתן הרשאות מספיק טובות". יש לה הרשאות לעשות חיפושים ולחשוף מסלקות מידע, אבל לא להשפיע על החללית עצמה. היא מנסה להתאבד (חיתוך ורידים במקלחת, כי מי שנולד בסינאקס חייב להיות רטוב בכל אירוע משמעותי בחיים), רק בשביל שהספינה תיתן ברקס פתאומי (אנחנו במאה ה120 לעידן הקיסרי וספינות נותנות ברקס מספיק חזק בשביל להעיף מישהו עומד בצוקהרה לאחור). ועכשיו מגיע הקטע שצריך ללמד לכל איש אבטחת מידע – אם לגייל אין הרשאות בשביל לגלות תשובה לשאלה "מה היעד שלנו", אז היא פשוט תתחיל לבצע ניווט חללי תלת מימדי מתקדם ותגלה להיכן הספינה טסה, כולל חישוב ידני של הסטות דופלר. זה אמנם קטע מאד מרשים של טכנובאבל, אבל מה שבאמת מרשים זה שגייל הצליחה ללמוד כל כך הרבה ניווט בין כוכבי כשאף פעם לא ראינו אותה אפילו על גשר של ספינת חלל.

היעד של הספינה של רייש, שנושאת עליה את אהובתו שהצליחה לא להתאבד בדיוק ברגע המתאים? עולם הבית של סלדון עצמו, שמקיף כוכב אפל שזוהר רק באינפרה אדום – למה, מה חשבתם שזה יהיה, אם גייל דיברה בתחילת הפרק על כך שהיא מפחדת מחורים שחורים? כוכב אפל שאפשר לראות רק באינפרה אדום ולא באור הנראה – יש כאן שאלות הרבה יותר מעניינות מהשאלה "מה הולכים לעשות בכוכב הבית של סלדון למי שעד עכשיו חשבו שסייעה לרצוח אותו".

במקביל לחלק הקר, הכחול והאיטי של הפרק שכולל את גייל בחלל, אנחנו גם חוזרים להפך המוחלט שלו בטרמינוס – חום, מלא אקשן ומבוסס שוב על העובדה שסאלבור היא היחידה במוסד שיודעת מה היא עושה. הברברים ממשיכים לעמוד על הגדרות ולבזבז הרבה כדורים. סאלבור חושבת שהיא הבינה את התוכנית האנקראונית, אבל מסתבר שלא סתם פארה היא הרמטכ"לית של אנקריאון והיא הכינה תוכנית מתוחכמת.

האימפריה שלחה ספינה לגלות למה מצוף התקשורת לא פעיל (כי הוא הושמד). השלב הבא, כמובן, הוא להביא את פארה לתחקור במרכז השליטה שלהם. אם בפרק הקודם אנחנו מגלים שלפארה יש עין מלאכותית, מסתבר שזאת גם פצצת פעימה אלקטרונית שמשמידה את כל ההגנות של טרמינוס ומאפשרת לברברים לפלוש לעיר. סאלבור ופארה פוצחות בקרב פנים אל פנים שהיה יכול להיות הרבה יותר מוצלח אם היה למוסד עוד מישהו שיכול להילחם חוץ מסאלבור, והתותח הגדול שראינו בסוף הפרק הקודם? נועד בשביל להפיל את ספינת האימפריה.

ספינת האימפריה הושמדה, סאלבור נתפסה בשבי וטרמינוס נכבש. ואנחנו רק באמצע הסדרה.

הפרק הזה נע בין שני קצוות שונים – דרמה קאמרית מצדה של גייל, ואקשן עם רובי לייזר מצדה של סאלבור. הפעם בלי סיפורים צדדיים של הקיסרים. כמו התוכנית של סלדון, גם לסדרה לוקח זמן להתפתח וכרגע נראה שהעלילה על טרמינוס מתפתחת הרבה יותר מהר מהעלילה הבלשית של גייל. אבל לפחות אני מתחיל לראות את התוכנית – או, לפחות, שיש תוכנית לעונה שתיחשף בזמן המתאים. אז עכשיו יש לי סבלנות לחכות.

ובפינתנו "קליף האנגר לסוף הפרק" – גייל רואה הולוגרמות של כתמי דם וסלדון גוסס, 35 שנה אחרי שארונו הושלך לחלל. הגיוני, בסך הכל.


פרק 6 – המוות והעלמה

בסדרה של המוסד, גייל מופיעה פרק כן ופרק לא. הפרק לא.

טוב, טכנית, גייל מופיעה בפרק הזה בפלאשבק, אבל זה בכלל הפלאשבק של סאלבור שרק לובשת את בגד הים של גייל.

אחרי הפרק השישי, מתחיל להתברר המבנה התסריטאי של הסדרה. יש את הסיפור הראשי של סאלבור בטרמינוס, זהו הסיפור עם העלילה, האקשן, המיעוט היחסי בדיאלוגים (וגם חלקם בכלל באנקריאונית) וגם זה שמתקדם בכל פרק. ויש את הסיפורים המשניים, אלו שנועדו להוסיף מידע על העולם של המוסד. הסיפורים האלו מועברים בדיאלוגים, ארוכים, מאוד, בתמונות נוף מרשימות וככל הנראה – בקפיצות של שני פרקים בכל פעם.

ולא שזה לא עובד. בשלב הזה אנחנו כבר די מכירים את הנפשות הפועלות ואת העולם, והמידע החדש שמגיע כל פרק עוזר להרחיב את היריעה. אבל בסופו של דבר (או סופה של עונה), כדאי שהם גם יתחברו לעלילה הראשית – וכרגע הם עדיין מנותקים ממנה.

בסיפור הראשון, הקיסר האח יום מגיע לטקס ההכתרה של המנהיגה הדתית החדשה, זאת שאת ההלוויה של קודמתה ראינו לפני שני פרקים. בחלק הזה אנחנו לומדים על הדת שכנראה שולטת באימפריה, דת עתיקה יותר ממנה. אם לקיסרות יש שלושה קיסרים – בוקר, יום וערב – בדת ה"הארה" יש שלוש אלילות – העלמה, האם והזקנה. זאת דת כל כך משמעותית שגם הקיסר (זה שלכאורה אין לו נשמה כי הוא שיבוט, זוכרים?) מכבד את ההכתרה שלה בנוכחותו, ואפילו הרובוטית הקיסרית מאמינה בה. כדי להיזכר בחשיבות של המסע (עברו, הרי, שני פרקים), הוא נפגש קודם כל עם המועמדת לכתר, זאת שמאמינה בכך שאין לו נשמה והוא לא אנושי; ואז, בניסיון פוליטי שקוף, תומך במתחרה שלה על ידי הצהרה על בניית מפעל התפלה. זה ניסיון כל כך שקוף שברור שהוא יכשל. בעוד למועמדת הסטטוס-קוו יש כריזמה של פקידת שומה, המתחרה שלה פותחת בדבר תורה סוחף על נשמות וגלגוליהן, סוחפת את ההמונים, גורמת אפילו לרובוטית להשתחוות בתפילה ומשאירה את הקיסר, בהשפלה הפוכה, כיחיד שאיננו משתחווה. אופס.

בסיפור השני, אנחנו פוגשים על טרנטור את האח בוקר שעושה את מה שקיסרים צעירים עושים – מסעות ציד, לגימה ראשונה של אלכוהול, ביקור בהרמון הקיסרי והתאהבות נעורים בגננית הארמון. במסע הציד מסתבר שהאח בוקר הרבה יותר טוב בלירות בציפורים בצבע עץ מאשר האח ערב. בהרמון הקיסרי, אנחנו לומדים שהשימוש המרכזי בנערות הליווי הוא האפשרות לדבר איתן, כי הן עוברות מחיקות זיכרון באופן קבוע (אם כי, אם אתה מדבר עם מישהי, רצוי שאחיך המבוגר לא ידבר איתה אחר כך). אבל ליבו של הקיסר שייך לגננית שחורת השיער ולא לנערת הפיתוי שבכלל אין לה בעיה שזכרונה יילקח ממנה עבור לילה עם השליט. בשיחה רומנטית ומאוד בוטנית על אדן החלון, הגננית מצליחה לזהות את הבעיה שמטרידה את האח בוקר וגרמה לו לנסות להתאבד – הוא עיוור צבעים, מה שלא אמור לקרות בשיבוטים של קלאון, מה שאומר שהוא שיבוט מקולקל. הסיפור הזה נגמר, כצפוי, בנשיקה על אדן החלון. מה הקשר בין התנגשות דתית ובין אהבהבותיו של קיסר צעיר ובין תוכנית סלדון? בעתיד, כנראה, נדע.

בעלילה הראשית, על טרמינוס, מתגלה התוכנית של פארה, רמטכ"לית הפלישה ומתמחה ראשית בפקולטה על שם סלדון בתכנון תוכניות המבוססות על כך שכולם יגיבו כמו שאת רוצה: יש ספינת מלחמה קיסרית אבודה שנמצאה מחדש, ופארה צריכה את האנשים שיעזרו לה להפעיל אותה מחדש. גם את המפקד של הספינה הקיסרית, ששרד באופן מאד מרשים את ההתרסקות על טרמינוס, למרות שלא רואים אף אחד מעשרות החיילים שהיו איתו, וגם חלק מאנשי המוסד שהפעילו את הספינה שהביאה אותם לשם. בסך הכל, תוכנית די פשוטה, שהיה אפשר לסמוך על פארה שאחריה תעזוב את טרמינוס בשקט, אלמלא בדיוק באותו הזמן החיילים שלה לא היו מסתובבים ברחובות טרמינוס ויורים בכל מי שמסתובב שם, כולל ילדים.

סאלבור, שסיימה את הפרק הקודם כשבויה של פארה, עוברת הצלה קלילה על ידי שני ילדים. היא פוגשת, כמובן, את שני האנשים החשובים לה ביותר – האבא והחבר. בגזרת "איך פגשתי את אמא שלך", אבא של סאלבור מספר על ילדותו המדהימה בטרנטור ושהוא הצטרף למוסד רק בשביל להכניס את אמא של סאלבור למיטה. סאלבור "השולפת המהירה בפריפריה" פוצחת בקרב יריות בזמן שאבא שלה נופל על רימון לא מטאפורי על מנת להשמיד את הצי האנקריאוני. עצוב.

אנחנו מסיימים את הפרק כשסאלבור והחבר שלה הוגו מנסים לברוח על הספינה שלו. הוגו משעבד את הספינה לסאלבור כקפטן, וכולם עולים על הספינה ביחד – סאלבור, פארה וכל האנשים שהיא גייסה תחת איומי רובה. ושוב יש את החלוקה בין ספינות שאפשר לטוס בהן רק תחת הרדמה ובין ספינות שיכולות לטוס לחפש ספינה אבודה כשכולם יושבים בגשר הפיקוד.

בפינת הביזאר השבועית, סאלבור עוברת פלאשבק לתוך הגוף של גייל, ואז מגלה שהתוכנית לדקור את סלדון הייתה שלו בכלל, ושזה רייש שהיה אמור להימלט בתא ולהגיע לחללית אחרי 35 שנה, ולכן, כנראה, לא הכין לגייל הרשאות. בסך הכל לקח לנו ארבעה פרקים לגלות מה קרה. ושוב, למרות האמירה שאדם אחד לא משנה, גם ההריגה של סלדון וגם כל הפעילות של סאלבור מראים שהתוכנית כן מבוססת על מעשים של אנשים בודדים.

אז מה היה לנו? את הפרק השישי סיימנו עם עוד קצת מידע על האימפריה, עם התפתחות מרטיטת לב בעלילות האח בוקר, והסיפור על טרמינוס ממשיך להתקדם בקצב שלו. לשבוע הבא יש לי רק שאלה אחת – האם בפרק הבא נראה משהו חוץ מעלילות גייל בעולם הבית של סלדון, תחת השמש החשוכה?

לבסוף, תלונה. בתור מי שמכיר את העלילה המקורית של המוסד, אני מזהה את הנקודות בהן הסדרה שומרת על עקרונות הסיפור המקורי, ונקודות בהן היא סוטה משמעותית, וכמובן שברור שהיה נדרש שינוי משמעותי בשמונים השנה מאז הסיפור נכתב. אבל זה עדיין לא נותן תירוץ לסאלבור להשתמש במונח "משבר סלדון" כשאף אחד על טרמינוס עוד לא אמור לדעת שדבר כזה בכלל קיים.


פרק 7 – תעלומות וקדושים מעונים

לפני הכל, קשה לשים לב כמה התרגלתי לווייס אובר של גייל עד שהוא פתאום נעלם.

אנחנו בפרק שביעי של העונה ונראה שהסדרה החליטה לפתוח את כל התעלומות מול הצופים ולפנות את הדרך להתקדמות עלילתית ישירה. חוץ מזה, קיבלנו פתאום את כל עלילות הסדרה בפרק אחד ואפילו לא ארוך במיוחד. אמנם הקשר לחומר המקור נהיה קלוש יותר ויותר ככל שמתקדמים, אבל פתאום מופיעה סדרת טלוויזיה.

מה שמוזר זה שסדרת הטלוויזיה שמופיעה היא מסע בין כוכבים. את הפרק הקודם סיימנו עם סאלבור שטסה תחת איומי קשת וחיצים למשימת חילוץ של ספינת אימפריה; את הפרק הזה אנחנו מתחילים בחלל. בין סצינות של טיסה בין אסטרואידים, קפיצה בין חלליות וקרבות לייזר, אפשר לראות שוב שהסדרה לא חוסכת באפקטים.

דרך אגב, אם הזכרתי מסע בין כוכבים, המוסד לוקה באותה הבעיה שהייתה למסע בין כוכבים המקורית, והיא חוסר התייחסות מוחלט למשמעות של מרחקים בין כוכביים. בתחילת הסדרה, סאלבור מזהה ספינות אנקריאוניות בעין בלתי מזוינת – ולוקח להן ארבע שעות להגיע. כמה זמן אמור לקחת לספינה אחרת להגיע לשדה אסטרואידים שבו תספיה – כוכב לכת במערכת שמש שונה לחלוטין – הקימו בסיסי כרייה?

כאן אנחנו חוזרים לתוכנית של פארה שתומת העין. ספינת החלל אינוויקטוס, מפלצת בסדר גודל וורלוני (אני לא הולך להתייחס לתרגום. אין סיכוי שמישהו באימפריה יודע לטינית), נעלמה בחלל לפני 700 שנה והופיעה פתאום ליד אנקריאון. על מנת לנקום את הפצצת אנקריאון, פארה רוצה להביא את הספינה לטרנטור ולהפציץ אותו מהחלל. בשביל זה היא הייתה צריכה קצין קיסרי שיוכל לפתוח את הספינה (כלומר כל המטרה של השמדת מצוף התקשורת הייתה להביא ספינת אימפריה, להפיל אותה ולקוות שקצין בכיר מספיק ישרוד), ולהביא מטרמינוס אנשים שידעו איך להפעיל את הספינה. מסתבר שכל הקטע של לכבוש את טרמינוס, לירות באנשים ברחוב ולפוצץ לעצמה את העין היה רק בגלל שהיא לא יכלה לבקש יפה שיעזרו לה.

אחרי שהגיעו לספינה (סאלבור המסכנה שאיבדה בפרק הקודם את אבא שלה, מאבדת את החבר שלה שפשוט מפספס את הקפיצה), קצין האימפריה מקבל כמובן כדור בראש כי הוא עשה את שלו ויכול ללכת. מסתבר שספינת החלל נמצאת בלופ של קפיצות אקראיות ואחרי שהופיעה ליד אנקריאון לפני שבועיים, היא הולכת לקפוץ בעוד ארבע שעות… עם חצי מהגיבורים שלנו עליה. עכשיו זה מסע נגד הזמן. כמו כן, האם ידעתם שבתוך ספינת חלל יש חדר שבו יורד גשם? כי ככה סצינות של מכות נראות הרבה יותר טוב.

על גבי כוכב הלכת "מים בכוס מלח", אנו ממשיכים את עלילות קליאון נגד הדת. אחרי סשן התנצלות קצר של דמרזל הרובוטית בסגנון "אני רובוטית, אני אמורה לשמור על הקיסר ולכן זה שהצלחתי להשפיל את הקיסר אומר שזה לא פגע בו", קליאון מגלה את גבולות הכוח הקיסרי אל מול כוהנת הדת. הוא מוכן להיכנס איתה למשא ומתן והיא לא תסתפק בשום דבר פרט להפסקת השכפולים של הקליאונים. היא אפילו מצטטת את סלדון, טו להגדיל דה השפלה. מכיוון שהקליאונים לא יודעים איך להיות בצד המפסיד, הוא בוחר לצאת למסע רגלי מסוכן בשביל הנחש כדי להוכיח שיש לו נשמה.

על גבי טרנטור, האח בוקר מממש את התאהבותו בגננת. דרך אגב, טוב לדעת שגם בשנה ה12,000 לאימפריה הגלקטית, יש מגינים אישיים ורובוטים וננובוטים בתוך הגוף, ועדיין חזיות נפתחות בתפס מאחור.

אגב, ההשערה שלי למה כל מי שמבלה לילה עם הקיסר מקבלת מחיקת זכרון היא בשביל שאף אחד לא ידע שלקיסר אין פופיק.

למי שחשב שכל מה שנקבל בטרנטור זה את עלילות "הקיסר מאוהב", קליאון הצעיר נותן רשימת מכולת של הבדלים בינו לבין האחים שלו (הוא לא אוהב מצליבים!) ומגלה את הסוד הגדול – לכל הקליאונים יש רזרבות, שיבוט שמחכה בתוך המיכל למקרה שיקרה למקורי משהו. הפחד של קליאון הוא שיגלו שהוא שונה ויפשירו את המחליף שלו. והאח דמדומים מתחיל לחשוד.

בסיפורה של גייל, אנחנו פוגשים את סלדון. לא המקורי כמובן, הוא מת כבר 35 שנה, אבל מסתבר שהוא בנה לעצמו העתק ממוחשב שנשמר על גבי הסכין שהרגה אותו. לסלדון הייתה תוכנית – סלדון יהרוג את עצמו (זה בסדר, הוא גם ככה סבל ממחלה חשוכת מרפא, עדיף לו להיות עותק ממוחשב), רייש הבן יברח עם העותק הממוחשב שלו לספינה שבה יש לו את כל ההרשאות, יקים לתחייה את סלדון והם יגיעו לכוכב הבית שלו. בינתיים, גייל תגיע לטרמינוס עם כולם ותזדקן בתור מנהיגת המושבה, כשהאגדה של סלדון תיתן לכולם סיבה להתאמץ ולשרוד.

אז למה תוכנית סלדון לא הצליחה? התשובה היא, כמובן, אהבה. גייל ורייש התאהבו, וסלדון דאג שהם לא יסכימו להיפרד. אז הוא גרם לרייש להרוג אותו, מה שהיה אמור לגרום לרייש לברוח ולהשאיר את גייל מאחור. אבל רייש נתן לגייל לברוח ולעצמו להיות מוצא להורג. התוכנית של סלדון התפקששה לפני שבכלל התחילה.

והסיבה? גייל יכולה לחזות את העתיד.

(שזה השטיק של סלדון. איך היא מעיזה לגנוב לו אותו?)

((רגע, גם סאלבור חוזה את העתיד))

(((אסימוב בטח לא ראה את זה בא)))

את הפרק השביעי סיימנו עם הרבה פחות תעלומות מאשר בתחילתו. אפילו ראינו איך נראה כוכב אפל. קליאון הבוגר צריך להתמודד עם דת ששונאת אותו, קליאון הצעיר צריך להתמודד עם קליאון הזקן, גייל צריכה להתמודד עם תוכנית סלדון וסאלבור צריכה להתמודד עם ספינה שעלולה להעיף אותה לכל מקום ביקום. עוד שלושה פרקים לסוף העונה, זה נראה… פחות מדי עלילה. אני לא חוזה עתיד, אבל אני חושב שהולכים להיות עוד כמה סיבוכים בדרך.


פרק 8 – החתיכה החסרה

הצפייה במוסד היא כמו הליכה במורד הספירלה. כל אחד בסוף יגיע לנקודת שבירה שבה הוא אומר לכל מי שרוצה להקשיב ששחטו את חומר המקור ואין קשר בין סדרת הספרים לסדרת הטלוויזיה. בשבילי הרגע הזה הגיע בפרק השמיני, כשסלדון הכריז שהמוסד האחר, קצה הכוכב, יהיה הליקון.

הפרק מתחיל בפלאשבק עם זווית צפייה מאד מעניינת על הפצצת אנקריאון (רמז – מתחת לפצצות), וחוזר לפארה. אחרי שראינו את אחיה של פארה מתאדה מול עיניה – סליחה, עינה – עכשיו האיום שלה בהשמדת כל מה שמפריע לה לנקום נראה קצת יותר אמין. סאלבור נראית הרבה יותר מיואשת עכשיו, אחרי שאיבדה אבא, בן זוג ובסיכון לאבד את כל עולמה.

על גבי עולם המלח, דיוויד גויר הקשיב למי שאמר שעלילות הקליאונים הן הדבר הכי טוב בסדרה והחליט להתמקד בקיסר קליאון-יום בכל הפרק. הספירלה, האתגר שאליו הוא התנדב בסוף הפרק הקודם, מתגלה כהליכה של 170 קילומטר בשמש, בלי מים ובלי נעליים (ועם נטייה להיפטר מכל הבגדים לאורך הזמן). מי שישרוד את כל ההליכה יזכה בפרס הגדול – בריכה של מי מלח והזיות שהן אולי דתיות אבל כנראה מבוססות על כך שאתה מיובש ומותש וכרגע שחית בתוך מי מלח.

כל המסע של הקיסר נבנה כאילו הוא הולך ללמוד משהו על החיים ולבצע שינוי אמיתי, המסע מתחיל בכך שמישהו נתקל בו בפעם הראשונה בחייו, אבל צריך לזכור שבקרב nature vs nurture, הקליאונים מנצחים פעמיים – הם גם זהים כולם וגם מחונכים להיות האיש שמעולם לא ידע ספק. תוסיפו לכך את הפעם האחת שבה הקליאון הזה אמר בקול שהוא מפחד וההחלטה שהיא תהיה היחידה, וקיבלתם מישהו שאופיו חזק כמו שרירי החזה שלו, ושלא ייתן למשהו מעצבן כמו דת לפגוע בכוחו. קליאון נעזר בשותף פשוט-עם שעוזר לו לעבור את מירב הדרך, ובדרך מספק לו מידע ותמיכה, עד שבאופן נוח השותף מתייאש ובוחר למות לקראת סוף הדרך, מוכן לחיים שאחרי המוות. נראה שקליאון פגש חבר אמיתי, חבר לחיים.

קליאון, למי שהיה ספק, מגיע לסוף הדרך ומקבל חיזיון. החיזיון הוא של פרח משולש, של אלה משולשת וקיסר משולש. בכך, הוא מצליח לשכנע את כולם שאכן יש לו נשמה וקונה בכך את תמיכתו של כל המסדר הדתי. קליאון ניצח.

אבל לא סתם עלילות קליאון הן החזקות בסדרה, כי קליאון לא פראייר. הוא יצא מהסיפור חזק וניצח את הכוהנת שזלזלה בו ואיימה על עצם קיום השלישייה הגנטית של הקיסרים. אבל לנצח זה לא מספיק. הוא שולח את דמרזל הרובוטית להתנקש בחייה של הכוהנת, אחרי שיחה על נאמנות ורובוטים ונשמות. הוא יוצא מנצח והוא בכלל לא ראה שום חזיון, אלא רק המציא אחד על פי סיפורים ששמע אצל מאמינים אחרים. אחרי הכל, מי צריך נשמה, מי צריך אמונה, כשיש לך את כל הכוח בגלקסיה?

ועכשיו, לעלילות המשנה בפרק.

על גבי ספינת החלל אינוויקטוס, קורה הרבה מאוד ולא קורה כלום. הוגו, החבר של סאלבור שנראה בפעם האחרונה מרחף בחלל, הצליח לנחות על אחד מבסיסי הכרייה שכפי שאתם זוכרים עבד בהם בעבר, והוא מצליח לקרוא לתגבורת – אבל התגבורת לא עוזרת מול ספינת החלל החזקה ביותר של האימפריה. כל אנשי המוסד מטווחים אחד אחרי השני במלכודות שעל הספינה, וסאלבור לא מצליחה לשבור את הרצון האנקריאוני בנקמה.

בגשר הפיקוד, סאלבור לומדת קצת על מסע בין כוכבים ועל הניסיון לשלוט על הקפיצות על ידי חיבור נווטים ישירות לספינה (ועוד בלי מרקוח!). סאלבור כמעט מקריבה את עצמה על ידי הפיכה לווייז אנושי… אבל רק כמעט. בסוף, למרות כל הניסיונות למנוע את זה, ולמרות כל הקרבות והקורבנות בדרך, אחרי הכל, הספינה קופצת בלי שום הנחייה… ובלי שום הרדמה בזמן הקפיצה. איך זה ייגמר ומה יקרה לשפיותה של סאלבור? בפרק הבא.

ומסביב להליקון, זומבי-סלדון וגייל-של-העור-הרטוב מדברים קצת על המוסד האחר, שאמור להיות סודי מאוד (ולכן, כמובן, הוא על עולם הבית של סלדון). אחרי שסלדון מציע להשתמש ביכולת חיזוי העתיד של גייל, היא שוברת את הכלים ומנסה לברוח. אחרי ניסיון אחד יותר מדי למדר את גייל, היא מחסלת את המזגן בספינה ומאלצת את סלדון לתת לה לברוח. עם הסכין של רייש. בתוך תא מילוט. לבית בסינאקס. 

היא תחזור לסיפורנו בעוד 138 שנה, השאלה היא האם תהיה עד אז סדרה. גייל, אחרי הכל, אף פעם לא הייתה חלק מהתוכנית.

עלילות גייל וסלדון הן החלק החלש בסדרה. עלילות סאלבור ופארה מעניינות אבל נטולות כל קשר למוסד של אסימוב. עלילות הקליאונים הן החלק החזק, אבל כמה הן יוכלו להיות רלוונטיות בעונה הבאה, אם תהיה? זה נראה שאולי יש לסדרה סיפור ודרך, אבל הם מתחברים אחד לשני בקפיצות אקראיות. אני מקווה שהם יתחברו, אבל אחרי סאגת הליקון אני כבר לא כל כך בטוח.

אה, כן. על טרמינוס, זוכרים את הכספת? זאת שגורמת לאנשים להתעלף? כי הסדרה מניחה ששכחתם ומזכירה שהיא שם. כנראה שהיא תהיה חשובה.


פרק 9 – המשבר הראשון

משבר סלדון הוא מצב שבו כל ההתפתחות ההיסטורית מובילה לכך שנשארת רק דרך פעולה אפשרית אחת. זה די דומה לכתיבה של סדרת טלוויזיה – בסוף כל קווי העלילה צריכים להתכנס לפתרון אחד.

אחרי שהפרק הקודם העיף אותנו רחוק רחוק מהסיפורים של אסימוב, מגיע סוף הפרק התשיעי ומחזיר אותנו לכיוון המקורי. אבל בינתיים, יש עוד שתי עלילות לקדם (בלי גייל. היא עדיין לא הפשירה וחוזרת רק כוויס-אובר, על חשיבותה של ההיסטוריה. כי הרי ידוע שמי שלא לומד מההיסטוריה, נדון לחזור עליה בסמסטר קיץ).

על גבי ספינת החלל אינוויקטוס, אנחנו מגלים סוף סוף מה קורה למי שנמצא בהכרה בזמן קפיצה. הוא מאבד אותה. כנראה ללא תופעות לוואי. זה היה הכל?

מי שידועה בכך שהיא לא מאבדת הכרה יחד עם כולם היא סאלבור, שפשוט הוזה סצינות מהעבר הקרוב. הספינה קופצת ואנחנו מגלים שלואיס (מי שהספרים חזו לו עתיד של הנאד הזקן שסאלבור מוכיח שטעה) ניצל את רגעי חייו האחרונים בשביל להתחבר למנוע הקפיצה ולהביא את הספינה לטרמינוס.

על טרמינוס אין קול ואין עונה. ספינות החלל שהיו ליד האינוויקטוס (וקפצו ביחד איתה, אופס) גם לא עונות. מזל שבמקרה הייתה ליד האינוויקטוס גם הספינה המקורית של הוגו, זאת שעדיין כבולה לסאלבור כקפטן ונמצאת במרחק קפיצה אחת בחלל (לא לבלבל עם קפיצת חלל אחת). סאלבור זונחת מאחוריה את החוטפים חסרי ההכרה שלה ועל גבי ספינת החלל שלה היא מתאחדת עם הוגו (שמסתבר שהיה צריך רק להרדים את עצמו בזמן הקפיצה), ומיד נפרדת ממנו כי מישהו צריך למנוע מהאינוויקטוס לקפוץ. מכיוון שאין אף אחד בהכרה על כל טרמינוס, סאלבור עושה את הדבר ההגיוני ונוחתת בשביל לראות מה קרה.

על ספינת החלל אינוויקטוס, כל האנקריאונים חסרי ההכרה קשורים – חוץ מפארה, שנעלמה. כי אחרי הכל, צריך עוד סצינה של "כשפארה אומרת לך שתעשה משהו או שתמות, אתה תמות בכל מקרה".

על גבי טרנטור, אנחנו מקבלים סיפור מתח ואקשן חדש. האח בוקר מתכנן את הבריחה הגדולה שלו, אבל נאלץ להקדים את לוח הזמנים כאשר האח דמדומים (להזכיר לכולם, הקיסר שהפציץ שני כוכבי לכת) מביא את האח בוקר לתערוכת אמנות. "אפילו לבחירה של צבע יש משמעויות נסתרות", הוא אומר, ומשתמש בצבע אדום – שהאח בוקר לא רואה – בשביל לתפוס אותו (לאח בוקר יש סוג מיוחד של עיוורון צבעים שבו לא רק שהוא לא רואה אדום – הוא מצליח לראות את מה שנמצא מאחורי האדום). המתח מגיע לרמות חדשות כשקליאון-בוקר מגלה שהוא לא הקיסר הכל יכול ונאלץ להתחמק מהשומרים. הוא קופץ לחופשי דרך מגלשת מים, עורך סיור מודרך עם וויס-אובר ברחבי טרנטור, עד שהוא מגיע אל דירת המסתור של הגננית…

ואז אנחנו מגלים שהכל היה קונספירציה. אהובתו של קליאון, שרק לפני כמה שניות נישקה אותו, מכוונת אליו נשק, הוא בורח ורואה פרצוף מוכר. מסתבר שהשינויים הגנטיים שעבר קליאון היו מכוונים ונועדו לגרום לו לברוח כדי להחליפו בארמון בכפיל גנטי חדש שגודל במחתרת (בתקווה שלא יחסלו גם אותו ויעירו את הכפיל הגנטי המקורי שפגשנו בפעם הקודמת). כדרכן של קונספירציות, היא מסובכת להפליא, דורשת שנאמין שכמה מורדים הצליחו לגנוב את הדנ"א של קליאון, לגדל אותו בלי שישימו לב ולשים סוכנת כפולה שתתפוס את קליאון הפגום בדיוק כשהוא קופץ מהחלון. אבל לכל קונספירציה מסובכת יש גם קונספירציית נגד, והאח דמדומים – זה שבתחילת הפרק שנאנו בגלל שתפס את קליאון הפגום – מגיע עכשיו כמושיע שהציל אותו מהחוטפים. אבל הוא עדיין לא בנאדם נחמד – "השונות שלך היא הוכחה לכך שהשושלת הגנטית שלנו תלויה על בלימה, לפי איזה הגיון נרצה להסתכל שוב על הפנים האלו?"

"הפנים שלי הם הפנים שלך", אומר קליאון הפגום, ומעביר את ההחלטה על גורלו לאח יום בפרק הבא (לי פייס מקבל כאן קרדיט בשביל שנייה וחצי של מבט נוגה מהחלל).

על גבי טרמינוס, כל כוכב הלכת – טובים, רעים וחיות – נרדם תחת ההשפעה של הכספת (מקווה שלא שכחתם ממנה. ואם כן, מזל שהזכירו אותה בפרק הקודם). סאלבור נעזרת בספוילרים מהפלאשבקים הקודמים ומשתמשת בקוביית-הפסיכוהיסטוריה-ששרדה על מנת לפתוח את הכספת (באופן מילולי – היא מתפצלת לשניים ויוצא מתוכה אור בוהק) ולהעיר את כולם.

עכשיו על טרמינוס – אנשי המוסד, אנקראונים כובשים ותספיאנים שנחתו בתור חייל הפרשים – צריכים להחליט מה לעשות. חוץ מפארה, כמובן, שתמיד מחליטה לירות על כולם, עד שסאלבור עושה את מה שהייתה צריכה לעשות הרבה קודם ויורה לה חץ, מהקשת שלה, היישר לגרון.

לסיום הפרק, סאלבור מזהה מהו הפתרון למשבר – טרמינוס, אנקריאון ותספיה, שלושת הכוכבים שסבלו הרבה מנחת זרועה של האימפריה, ישלבו כוחות בשביל להשתמש באינוויקטוס, טכנולוגיה קיסרית שאין לאף אחד אחר.

ואז יוצא האל מהמכונה, וסלדון מופיע מתוך הכספת ואומר שאולי בסוף הכל יסתדר. כל מה שהיה צריך בשביל לפתור את משבר סלדון זה ספינה טרופה בת 700 שהופיעה במקרה בדיוק בסביבת טרמינוס.

לקח לסדרה שמונה פרקים בשביל להיפרד מחומר המקור, ועכשיו הגיע המשבר והיא יכולה לחזור אל הסיפור שטווה אסימוב. בסיפור המקורי, טרמינוס הוא הכוכב היחיד ששומר על טכנולוגיה אימפריאלית, והפתרון של סאלבור הוא ליצור מאזן אימה בין ארבע הממלכות בסביבות טרמינוס בזמן שהמוסד יפיץ את הטכנולוגיה. מכיוון שהרעיון של טכנולוגיה שמתדרדרת כל כך מהר הוא מטופש, בסדרה הלכו על פתרון דומה – רק שהטכנולוגיה שהלכה לאיבוד היא בת 700 שנה וגם לא הייתה ברשות המוסד. וזה… אולי אומר שהיוצרים כן הבינו את מה שהם מנסים לעבד.


פרק 10 – הזינוק

בסוף הפרק, על הקרדיטים, כתוב "מבוסס על הספרים של אייזיק אסימוב". ובכן, אחרי שנגמרה העונה, אפשר לומר בהחלט שהסדרה מבוססת על הספרים של אסימוב בכך שלדמויות ולחלק מכוכבי הלכת יש אותם שמות. אני לא יודע מה דיוויד גויר תכנן לעונה השנייה, אבל הדקות האחרונות של הפרק הבהירו היטב שלא יהיה לה שום קשר לספרים.

הפרק נפתח בסלדון שמצליח ללמד את שני כוכבי הלכת הניצים שכל המלחמה ביניהם היא מזימה של קליאון השני שרצה למנוע מהם להתאחד. זאת בעצם מזימה מאוד הגיונית וברור למה שיאמינו לו, אבל אם סלדון שיקר לאנשי המוסד בנוגע למטרתם(הם לא נועדו לבנות אנציקלופדיה, אלו היו רק עבודות יצירה להעביר את הזמן), למה שהוא לא ישקר גם עכשיו?

מהי התוכנית של סלדון? לקחת את אנשי המוסד, שהם אנשי מדע, את אנקריאון ותספיס, שהם כוכבי לכת שורדים ואת האינוויקטוס, שהיא יתרון טכנולוגי וליצור את הבסיס להתנגדות לקיסרות – סיפור חדש ששובר את האחידות שהשושלת הגנטית של הקליאונים יוצרת.

אז עבר רבע פרק והסיפור של טרמינוס נגמר. סלדון חזר לתנומה בכספת וכולם מוכנים להמשיך בתוכנית סלדון… חוץ מסאלבור שעוד לא קיבלה תשובה מהיכן היא מקבלת את החזיונות שלה.

כן, מסתבר שסאלבור היא הבת הגנטית של גייל ורייש ובגלל זה היא רואה חזיונות שלהם. כי ככה גנטיקה עובדת. מסתבר שלתכונות המיוחדות של סאלבור שעזרו לה לקדם את תוכנית סלדון אין בכלל קשר לסלדון.

עלילות הקליאונים היו החלק המעניין בסדרה. בפרק הזה, כשהן אמורות להתכנס לסיום, הן הופכות למריבה משפחתית אחת גדולה. קליאון-בוקר מתנהג כנער האימו שהוא ובוכה לקליאון-יום עד כמה קשה להיות קיסר. אחר כך נגלה שיום מתייחס לבוקר כאל הבן שלו, ולא רק כאחיו. קליאון-דמדומים רותח על השונות של כבר-לא-אחיו הקטן ומתחיל ריב כמעט ג'רי-ספרינגרי עם קליאון-יום.

דרך אגב, למי שחשב שהקליאון המניאק (רציתי לכתוב בן-זונה אבל אמא שלו הייתה מיכל גידול) הוא קליאון-דמדומים, זה שהפציץ את אנקריאון ותספיס, בא קליאון-יום ומגלה שזה עובר לקליאונים בגנים. לגננית שפיתתה את בוקר היו 1551 איש שמכירים אותה בדרך זו או אחרת; בהינף שתי אצבעות קליאון-יום מחסל אותם ודן אותה לחיים של סבל במיכל חסך חושים.

מגיע המשפט של בוקר, וכמו שהיה צפוי – קליאון-דמדומים רוצה לחסל את בוקר הסטוי. קליאון-יום למד משהו מחוויית הכמעט מוות שלו בספירלת המלח, ועומד לתת לשושלת הגנטית שלהם נשמות על ידי קבלת השינוי הגנטי… ואז דמרזל פותרת את הבעיה. היא מבטיחה לקליאון-בוקר שהיא לא תתן לאחים שלו להרוג אותו ואז שוברת לו את הצוואר בעצמה.

אז רובוט שרוצח אדם במו ידיו בגלל נאמנות לאימפריה. הנה עוד פיסה של אסימוב שכבר לא תהיה בסדרה.

אבל חכו! זה לא מספיק שהאח יום צריך לצפות בגופתו של האח בוקר שהופכת לאבק. מסתבר שהזיהום שהמורדים גרמו אצל האח בוקר לא היה רק אצלו, אלא גם אצל קליאון המקורי שממנו משוכפלים כולם. זה היה יכול להיות גילוי מאד דרמטי, אם אחרי שקליאון צפה באחיו מת בגלל שהוא שונה, היה מסתבר שגם הוא עצמו היה שונה כל הזמן… אבל אם זה ככה, איך זה שהאח יום הוא לא עיוור צבעים בעצמו?

אפילוג. 138 שנים אחרי כן (לשם השוואה, בספרים זה אחרי סוף הספר הראשון, אחרי שני משברים לפחות), גייל דורניק מגיעה בחזרה הביתה, לסינאקס. מסתבר שתאי מילוט זאת חתיכת טכנולוגיה מורכבת, כי לא רק שתא המילוט של גייל מצליח להביא אותה לכוכב אחר בהרדמה, הוא גם מאפשר נחיתה בטוחה על כוכב לכת ומכיל קיאק מתקפל כולל המשוטים, והוא אפילו לא טובע עד אחרי שהיא מוכנה לעזוב אותו.

גייל נרעשת כשהיא מגלה שכל מי שהכירה מת, אחרי יותר מ170 שנה, ושעליית פני הים שהיא התלוננה שלא עושים כלום לגביה אכן קרתה; ואז היא מגלה משהו מוזר בקרקעית הים. היא מגלה את סאלבור שהחליטה להיות מרקו וללכת לחפש את אמא.

סוף העונה.

את הסקירה על הסדרה פתחתי בכך שבמשך עשרות שנים חששו שלא יצליחו לעבד כמו שצריך את סדרת המוסד של אסימוב. אני אסיים אותה בכך שעדיין לא הצליחו.

זאת הייתה עונה יפהפייה, אופרת חלל באיכות ויזואלית שעוד לא ראינו על המסך. זאת גם הייתה סדרה שהעלילה שלה התבססה על צירופי מקרים ועל תוכניות מורכבות שדורשות מאנשים להתנהג כאילו הם קראו את התסריט מראש. נועדה לכאורה ללכת לפי תוכנית סלדון סדורה אבל התבססה על מעשים של יחידים שמסתבר שאפילו סלדון לא לקח בחשבון.

אני מקווה שתהיה עונה שנייה. לפחות אוכל להגיע אליה בידיעה שאין קשר בינה לבין העלילות המקוריות של אסימוב. כבר אין סיכון שהספרים יספיילרו את הסדרה, אם גייל וסאלבור נמצאות כל כך בעתיד שאפילו הקליאונים לא יזכרו אותן. אם גויר רק יצליח להשיג מישהו שיעשה סדר עם מרחקים בין כוכביים, אני אולי אוכל ליהנות ממנה. ואם לא, לפחות גויר הצליח לעשות את מה שקליאון הגדיר כפשע האולטימטיבי ולהרוס לחלוטין את המורשת של אסימוב.


אפילוג – תוכנית סלדון

מי שעקב אחרי הביקורת המתגלגלת מההתחלה, שם לב שיש לי יחס מסוים כלפי סדרת הספרים. טרילוגיית המוסד הייתה מהספרים הראשונים שקראתי בז'אנר ואלו שכנראה חיברו אותי למדע בדיוני לנצח. לכן היה ברור שאראה את הסדרה וקיוויתי לא להתאכזב.

כסיום לביקורת המתגלגלת, אני רוצה להתייחס להבדלים בין הסדרה לספרים. כמובן שכבר כתבתי שהקשר בין הסדרה לספרים הוא לא יותר מאשר שימוש בשמות מקומות ואנשים (חלקם אפילו לא באותו מגדר), אבל לפני שמתחילה העונה השנייה – שנראה שכבר אין סיבה לחשוב שתעקוב אחרי חלק כלשהו מהספרים – עדיין מעניין לבדוק, איפה הסדרה הצליחה לשמור את רוח המקור ואיפה היא התעלמה ממנו לחלוטין בשביל ליצור סצינות ממש ממש יפות.

יהיו כמובן ספוילרים לסדרה ולחלקים הרלוונטיים בספרים. לקראת עליית הסדרה קראתי שוב את הספר הראשון (ואז כמובן גם את שאר הטרילוגיה). הספר עצמו הוא, ברובו הגדול, דיאלוגים בין גברים, ככה שזה בסדר גמור אם תספיילרו לעצמכם, אבל אם תרצו לקרוא בכל זאת, באינטרנט יש הכל.

סדרת המוסד מורכבת משלושה חלקים: הטרילוגיה המקורית, שאותה כתב אסימוב בשנות העשרים שלו כאוסף של סיפורים, קצרים וארוכים. אחריה באים שני רומנים, שאותם כתב אסימוב כשהיה כבר סופר בשל יותר (ושם מספיק גדול בשביל לקבל מקדמה ענקית רק בשביל לכתוב עוד ספר מוסד) ושאותם חיבר עם סדרת הרובוטים שלו. ואחרונים, שני קדימונים של חיי סלדון בטרנטור, שמהם לקחה הסדרה שמות אנשים וקצת פרטי רקע להעשיר את העלילה הראשית. הטרילוגיה המקורית, שנכתבה בשנות הארבעים, היא שיר הלל של אופטימיות שהטכנולוגיה תנצח הכל ושל הקסם ששמו אנרגיה גרעינית. המדע הבדיוני, והמציאות עצמה, התקדמו קצת מאז.

את העונה הראשונה של הסדרה גמרנו כשסאלבור הארדין הופשרה 138 שנה אחרי המשבר הראשון. זאת כבר סטייה מאד משמעותית מהספר שבו הארדין, שניהל היטב את המשבר הראשון, אחראי על ניהול המשבר השני, שלושים שנה מאוחר יותר. זה כבר לא יקרה. אבל זאת הזדמנות טובה לבדוק מהם השינויים המרכזיים מהספרים שביצעה הסדרה. 

הטוב בעונה הזאת היה ללא כל ספק, למרות שעלילת הקונספירציה בסוף קצת קלקלה, הקליאונים. במקרה הזה אין לסדרה למה להשוות – בסדרת המוסד המקורית, הקיסר הוא אפילו לא דמות אלא מושג כללי. אפילו את המשפט של סלדון, שהסדרה לקחה כמעט מילה במילה מהספרים, ניהל בעצם איש אצולה. את השם קליאון הסדרה לקחה מהפריקוולים וכנ"ל את התיאורים של גני הארמון, אבל כל שאר המאפיינים שלהם הם המצאת הסדרה (ובצדק. שכפול גנטי הוא המצאה מאוחרת הרבה יותר מהספרים).

חריגה אחת באזור טרנטור היא אטו דמרזל, הרובוטית. בסדרה היא פשוט רובוט, האחרונה שנשארה, כזאת שתוכנתה לנאמנות לקליאונים עד כדי כך שאין לה בעיה לבצע כמעט כל זוועה בשבילם – עד שרק רצח של הקיסר במו ידיה מצליח לגרום לה להתמוטטות עצבים. בספרים, לעומת זאת, אטו דמרזל הוא לא סתם רובוט, אלא הרובוט שמנווט את ההיסטוריה האנושית במשך עשרות אלפי שנים ובתפקידו בחצר המלכות הוא בעצם המושך בחוטים ולא איש הביצוע. הרובוט הזה גם כפוף לחוקי הרובוטיקה, ולמרות שחוק האפס – "רובוט ישמור על האנושות" – מאפשר לו כמעט כל התנהגות שהיא, עדיין החוק הראשון – "רובוט לא יפגע באדם" – גורם לו לקצת יותר מאי נוחות. אני חושש שאחרי הקריסה הנפשית של דמרזל בסוף העונה, הסיכוי לגלות שהיא זאת שתמרנה את הכל יהיה קלוש.

ומהטוב נעבור לרע – גייל, הנערה שאף פעם לא מצליחה להתייבש. גם כאן הסדרה לא הייתה צריכה להתמודד יותר מדי עם חומר מקור. גאל דורניק המקורי היה מתמטיקאי שאותו סלדון הזמין לטרנטור וכותב הביוגרפיה של סלדון. גאל בספרים הוא לא יותר מאווטאר של הקורא, אמצעי סיפורי בשביל להכיר את טרנטור וסלדון ותוכנית המוסד. הוא השתתף במשפט של סלדון, הוגלה לטרמינוס וכתב את הביוגרפיה של סלדון, וזהו בערך.

על גייל לא בא לי לדבר.

במקום זה, בואו נדבר על השינויים שעברה תוכנית סלדון. התוכנית מתחלקת לשתי תקופות זמן – חיי סלדון ומות סלדון. בשני המקרים, סלדון תכנן להקים את המוסד בטרמינוס, רחוק מהאימפריה. בשני המקרים, הוא ניצל את האנציקלופדיה למשיכת זמן עד שיגיע זמן המשבר הראשון (לואיס פיירין הוא האנטגוניסט המעצבן בשני הסיפורים, לפחות בסדרה הוא קיבל מות גיבורים). לספרים יש יתרון מסוים – הם פשוט לא מתעסקים בנושא בניית המוסד, אלא ישר זורקים אותנו לסיפור. דווקא התכנונים של סלדון בסדרה (להרוג את עצמו, להעיף את רייש, להגיע להליקון ולבנות שם את המוסד השני) נראים יותר מדי כמו תכנונים פרטניים ולא פסיכוהיסטוריונים. תוסיפו לכך את העובדה שהתכנונים היו מבוססים על כך שגייל תגיע לטרמינוס והסיבה היחידה שהצליחו בכל זאת הייתה שסאלבור היא הבת של גייל – והסדרה מפקששת לגמרי את העיקרון של תוכנית סלדון.

אני יכול לתת לסדרה הנחה מסוימת. בספרים אנחנו לומדים שמאחורי תוכנית סלדון עומד המוסד האחר, שתפקידו לזהות את הנקודות בהן מתחילה סטייה מהתוכנית ולתקן אותן מאחורי הקלעים. אף אחד לא אמר שסלדון לא ניצל את הידע שלו בשביל לכוונן את התוכנית בחייו.

דווקא ההבדל בין הופעות סלדון בספרים (הקלטה, אמנם בגודל חי, של הודעה מתוזמנת מראש) ובסדרה (הולוגרמה אינטראקטיבית בעלת המודעות של סלדון) לא מפריעה לי. אחרי הכל, הקלטה בצבעים חיים הייתה משהו מאד מרשים בשנות הארבעים, אינטליגנציות מלאכותיות זה הרבה יותר 2021. ובכל מקרה, שתיהן נועדו ליצור את אותו האפקט – לשכנע את אנשי טרמינוס שהפתרון שהם מצאו למשבר הוא הנכון.

ובכלל, מאז שנכתבו הספרים נכנסו לארגז הכלים המד"בי דברים ממש, ממש מגניבים (מעלית החלל, לדוגמה), והיה חבל אם הסדרה הייתה מגבילה את עצמה לטכנולוגיות שניתן היה לחזות לפני שמונים שנה. כך שמראש, אם ההבדל בין הסדרה לספרים נובע מכך שהספר מבוסס על טכנולוגיה שעבר זמנה או שניתן להחליף אותה במשהו טוב יותר היום – זו כשלעצמה היא לא בעיה בעיבוד יותר מאשר רימייק של סרט שחור לבן שנעשה בצבע.

נשאר נושא אחד משמעותי, והוא המשבר הראשון. כאן הסדרה לוקחת קפיצה גדולה ומשמעותית מהספרים, אבל במפתיע – לא קפיצה בלתי סבירה.

ספרי המוסד נכתבו בשנות הארבעים, עוד לפני הירושימה, כשהכוח האטומי היה חדש, בלתי ידוע והפתרון לכל דבר (אחת העלילות בספרים מבוססת על כך שאפשר באמצעות אנרגיה אטומית להפוך ברזל לזהב והבעיה היא רק שזה לוקח יותר מדי אנרגיה). כשכוח הוא חדש, אז גם קל לחשוב איך אפשר להסתדר בלעדיו – המוסד של הספרים מתחיל כמי שמחזיר את הכח האטומי לעולמות ששכחו אותו (ומטיסים חלליות בין כוכביות עם סולר), ובהמשך נמצא בראש החץ הטכנולוגי באזור. המשבר הראשון הוא פלישה של אנקריאון לטרמינוס; הפתרון הוא פשוט לגרום לשאר הממלכות בסביבה לגרש משם את אנקריאון וליצור מאזן אימה, שיאפשר למוסד לפתח את היכולות הטכנולוגיות שלו.

כבר בספרים זה נשמע לי מוזר. בגלקסיה שבה ניתן לקפוץ באופן מיידי מכוכב לכוכב, ואחרי מהפיכת המידע שיצר האינטרנט, המחשבה שידע כל כך בסיסי כמו הפקת אנרגיה יכול פשוט ללכת לאיבוד, להתדרדר לאמונות דתיות וגילדות מקצועיות שעוסקות במכשירים בלי להבין אותם, פשוט לא נראית סבירה. בעולם של הספרים יש רק דרך אחת לטוס בין כוכבים – קפיצה – והיא כל כך נפוצה, שהקלות שבה המוסד מצליח ליצור מונופול על הידע פשוט נראית קלה מדי.

הכיוון שאותו לוקחת הסדרה הוא אחר. יש הרבה שיטות לנסוע בחלל (יותר מדי שיטות. יותר מדי בלאגן), אבל הקפיצה המיידית בין כוכבים היא מונופול קיסרי. המוסד כאן הוא לא שומר ומפתח של ידע קיים, הוא מנצל ידע שקודם לא הייתה לאף אחד גישה אליו. טרמינוס לא הופך למונופול של ידע שגורם לתלות של מי שעלול לכבוש אותו ("אוכף ורסן", נקרא הסיפור הבא שכבר לא נראה בסדרה) – הוא מפתח שיתוף פעולה עם גורמים אחרים שרוצים להשתלט על הקיסרות באותה מידה. כן, על מנת להגיע לשיתוף הפעולה היו צריכים להתרחש יותר מדי אירועים לא סבירים וחד פעמיים (מי, בסוף, פוצץ את גשר הכוכב? זאת הייתה מניפולציה של סלדון אחרי הכל, להרוג מאה מיליון איש בטרנטור ועוד מיליארדים בהפצצות, רק בשביל ליצור גרעין של שנאה לאימפריה?). אבל כן, הרעיון של משבר סלדון, שבו יש רק אפשרות פעולה אחת – שיתוף פעולה – מתקבל יותר טוב בסדרה מאשר בספר.

בסיום העונה הראשונה היו בעלילה המון חורים, המון תוכניות שדרשו שכולם יתנהגו בדיוק לפי התסריט בשביל שיצליחו, וכמה דברים שהסדרה פשוט לא הצליחה לעשות כמו שצריך (לנהל מרחקים בין כוכביים ולגרום לגייל להיות דמות שאכפת לנו ממנה). בסוף העונה גם איבדנו כל סיכוי שהסדרה תעקוב, אפילו בקווים כלליים, אחרי הסיפורים. אבל נראה שבסוף כן נשאר גרעין של פסיכוהיסטוריה סלדוניסטית בסדרה, ויש סיכוי שבעונה השנייה, חופשית מהסיפורים שכבר נכתבו, נקבל את גרסת המאה ה21 לפסיכוהיסטוריה. כל מה שצריך זה לשחרר, ולהבין ש"מבוסס על ספרי המוסד של אסימוב" אומר מעט מאד.