ביקורת מתגלגלת: המוסד

מחשב, תראה לי על מפת הכוכבים איפה נמצא פרק 5
שם רשמי
המוסד (סדרה)
שם לועזי
Foundation

היי, נראה לי שאתם כבר יודעים איך העסק הזה עובד אבל בכל זאת: שימו לב שיהיו כאן ספוילרים – מכיוון שהדף הוא לעונה בשלמותה יש לשים לב (למי שקורא) שיהיו ספוילרים לפרקים, ובנוסף יש לשים לב (למי שכותב תגובות) לסמן ספוילרים לפרקים ספציפיים. לצורך העניין, ספוילר הוא כל פרט עלילה משמעותי, כולל הופעות של שחקנים מסוימים. ועכשיו, איתי (שאותו אתם אולי מכירים יותר טוב כשלמקו GRAS)


פרק 5 – עם ההתעוררות

הפרק הזה מתחלק לשני חלקים ולפלאשבק.

הפלאשבק נפתח בכותרת "לפני" ומתחיל בטקס ברית מילה סינאקסי עם גייל בתור הקוואטר. גייל, שאותה הכרנו בעבר בתור המדענית היחידה בסינאקס, התחילה את הקריירה שלה בכלל בתור פרח כמורה. רק אחרי שאולצה לעזור בהוצאת מלומד להורג בדרך הסינאקסית המסורתית – להטביע אותו ביחד עם הספרים שלו – היא הצילה את הספר שיפגיש אותה בעתיד עם סלדון. כתוצאה מכך היא מקבלת הודעה מוקלטת מסלדון (כי, הרי, זה שהוא מת בפרק השני לא אומר שנבזבז שחקן מפורסם ולא נשתמש בו), ואת כל השאר כבר ראינו בפרק הראשון.

פריט מידע מעניין – מסתבר שסינאקס לא תמיד היה שלולית אחת גדולה, אלא שבעבר נמסו כל הקטבים שלו (היי, קווין קוסטנר!) וכתוצאה מכך התפתחה דת פטאליסטית ואנטי טכנולוגית. זה מסביר למה עדיין יש ספרים במקום שבו אין רצפה יבשה בשביל להניח אותם.

אני גם רוצה לתת מילה טובה לאנשי האפקטים של הסדרה, שצריכים לקחת משהו פשוט כמו שיחת וידאו ולהוסיף את אפקט ההתפוררות שנמצא בכל אמצעי התצוגה של האימפריה. לא ברור למה בשלב הזה לא היו לאימפריה הולוגרמות היי-דף, אבל אם האנלוגיה ל"התפוררות של האימפריה" העבירה עוד קצת כסף מהכיס של אפל לאנשי אפקטים, זה גם משהו.

אחרי שסיימנו עם הפלאשבק, שהוסיף עוד עומק לדמות של גייל, אנחנו מגלים שאחרי הכל זה עומק לדמות שלא בדיוק הצדיקה את העניין בה. כותרת עולה "עכשיו", ואנחנו חוזרים לזמן הראשי של הסדרה – שנת 35 לזמן המוסד.

גייל, שמסתבר שהייתה בתרדמת כי זה מה שסירות הצלה עושות באימפריה, מתעוררת בפאניקה בתוך ספינה ריקה. למי שזה לא היה מוזר לו מדי, מסתבר שזאת הייתה ספינה שתוכנתה על ידי רייש (הבן של סלדון), ותוכננה כנראה במיוחד לתפוס את סירת ההצלה של גייל. זה מרשים שהוא הצליח לתכנת ספינה שתצליח לתפוס אותה אחרי 35 שנה, בהתחשב בכך שאנחנו רואים הקלטות איך הוא מוצא להורג כמעט מיד אחרי שדקר את אבא שלו. אבל, מצד שני, מילותיו האחרונות היו להאמין בתוכנית, ככה שככל הנראה הכל היה מתוכנן.

על הספינה, מסתבר שגייל סובלת ממקרה חמור של "מנהל הרשת לא נתן הרשאות מספיק טובות". יש לה הרשאות לעשות חיפושים ולחשוף מסלקות מידע, אבל לא להשפיע על החללית עצמה. היא מנסה להתאבד (חיתוך ורידים במקלחת, כי מי שנולד בסינאקס חייב להיות רטוב בכל אירוע משמעותי בחיים), רק בשביל שהספינה תיתן ברקס פתאומי (אנחנו במאה ה120 לעידן הקיסרי וספינות נותנות ברקס מספיק חזק בשביל להעיף מישהו עומד בצוקהרה לאחור). ועכשיו מגיע הקטע שצריך ללמד לכל איש אבטחת מידע – אם לגייל אין הרשאות בשביל לגלות תשובה לשאלה "מה היעד שלנו", אז היא פשוט תתחיל לבצע ניווט חללי תלת מימדי מתקדם ותגלה להיכן הספינה טסה, כולל חישוב ידני של הסטות דופלר. זה אמנם קטע מאד מרשים של טכנובאבל, אבל מה שבאמת מרשים זה שגייל הצליחה ללמוד כל כך הרבה ניווט בין כוכבי כשאף פעם לא ראינו אותה אפילו על גשר של ספינת חלל.

היעד של הספינה של רייש, שנושאת עליה את אהובתו שהצליחה לא להתאבד בדיוק ברגע המתאים? עולם הבית של סלדון עצמו, שמקיף כוכב אפל שזוהר רק באינפרה אדום – למה, מה חשבתם שזה יהיה, אם גייל דיברה בתחילת הפרק על כך שהיא מפחדת מחורים שחורים? כוכב אפל שאפשר לראות רק באינפרה אדום ולא באור הנראה – יש כאן שאלות הרבה יותר מעניינות מהשאלה "מה הולכים לעשות בכוכב הבית של סלדון למי שעד עכשיו חשבו שסייעה לרצוח אותו".

במקביל לחלק הקר, הכחול והאיטי של הפרק שכולל את גייל בחלל, אנחנו גם חוזרים להפך המוחלט שלו בטרמינוס – חום, מלא אקשן ומבוסס שוב על העובדה שסאלבור היא היחידה במוסד שיודעת מה היא עושה. הברברים ממשיכים לעמוד על הגדרות ולבזבז הרבה כדורים. סאלבור חושבת שהיא הבינה את התוכנית האנקראונית, אבל מסתבר שלא סתם פארה היא הרמטכ"לית של אנקריאון והיא הכינה תוכנית מתוחכמת.

האימפריה שלחה ספינה לגלות למה מצוף התקשורת לא פעיל (כי הוא הושמד). השלב הבא, כמובן, הוא להביא את פארה לתחקור במרכז השליטה שלהם. אם בפרק הקודם אנחנו מגלים שלפארה יש עין מלאכותית, מסתבר שזאת גם פצצת פעימה אלקטרונית שמשמידה את כל ההגנות של טרמינוס ומאפשרת לברברים לפלוש לעיר. סאלבור ופארה פוצחות בקרב פנים אל פנים שהיה יכול להיות הרבה יותר מוצלח אם היה למוסד עוד מישהו שיכול להילחם חוץ מסאלבור, והתותח הגדול שראינו בסוף הפרק הקודם? נועד בשביל להפיל את ספינת האימפריה.

ספינת האימפריה הושמדה, סאלבור נתפסה בשבי וטרמינוס נכבש. ואנחנו רק באמצע הסדרה.

הפרק הזה נע בין שני קצוות שונים – דרמה קאמרית מצדה של גייל, ואקשן עם רובי לייזר מצדה של סאלבור. הפעם בלי סיפורים צדדיים של הקיסרים. כמו התוכנית של סלדון, גם לסדרה לוקח זמן להתפתח וכרגע נראה שהעלילה על טרמינוס מתפתחת הרבה יותר מהר מהעלילה הבלשית של גייל. אבל לפחות אני מתחיל לראות את התוכנית – או, לפחות, שיש תוכנית לעונה שתיחשף בזמן המתאים. אז עכשיו יש לי סבלנות לחכות.

ובפינתנו "קליף האנגר לסוף הפרק" – גייל רואה הולוגרמות של כתמי דם וסלדון גוסס, 35 שנה אחרי שארונו הושלך לחלל. הגיוני, בסך הכל.


פרק 4 – ברברים בשער

עכשיו זה כבר הרבה יותר טוב. אחרי שלושה פרקים שנראים, במבט לאחור, יותר כמו אקספוזיציה, קיבלנו פרק עם יותר עלילה, ויותר חשוב – עם חיבור של חלק מהנושאים שראינו בפרקים הקודמים אחד לשני.

אחרי שסיימנו את הפרק האחרון עם חץ שמכוון לראשה של סאלבור, היא מתחילה את הפרק בשיחה עם האנקריאונים שמאיימים עליה. הם מנסים למכור לה סיפור שהם רוצים לשדוד את השאריות מהספינה שהביאה את המוסד לטרמינוס, אבל סאלבור לא קונה אותו. היא לוקחת אותם לעיר, תחת איומי חץ וקשת, אבל אנחנו כבר מכירים את האחראית של טרמינוס ויודעים שהיא לא פראיירית. סאלבור מנצלת את הכספת, שהיא היחידה שלא מתעלפת לידה, והופכת את השובה שלה לשבויה בזמן שהאחרונה מתחננת בשקט "תעצרי, תעצרי". אחרי המשפט "אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת" (אמרת המחץ המפורסמת שלה מהסיפורים, שמסתבר שהיא למדה בכלל מאבא), סאלבור מתחילה לחקור את פארה, השבויה, ומגלה בסוף שהיא לא רק גנבת מתכות, אלא הרמטכ"ל של כל אנקריאון, והיא כועסת ורוצה למות.

וכאן אנחנו מתחברים למה שהתרחש בעבר בטרנטור, ולתוצאה של סיפור ההוצאה להורג שערך (מי שהיום הוא) האח דמדומים. אנחנו לומדים שבהפצצה של אנקראון מתו כמעט 80% מהאוכלוסיה (אאוץ'), ושהטכנולוגיה היחידה שבערך נשארה להם היא ספינות מלחמה. אז אנקריאון החליטו להשמיד את מצוף התקשורת שמקשר את כל האזור לאימפריה, ולגנוב מטרמינוס את מערכת הניווט בחלל בשביל הספינות שלהם.

על טרנטור, האח יום מגלה שכל מה שמתרחש סביבו כבר נחזה על ידי הארי סלדון (ואנחנו מקבלים אישור שהדקירה של סלדון אכן הייתה קטלנית), ומתחיל לפקפק בצעדים שהאח יום הקודם (היום האח דמדומים) נקט כלפי סלדון. מסתבר שגם אחרי 35 שנה, הדברים של סלדון עדיין חרוטים בזכרון לא רק אצל ממשיכיו במוסד, אלא גם אצל הקיסרים, ואפילו האנקריאונים מכירים אותם. כבר שלושים שנה שיש צוות של מתמטיקאים שמנסים לחקור את הפסיכוהיסטוריה. האח יום מחליט לקחת את המושכות לידיים, והאח דמדומים מחליט לשלוח כלב שמירה לבדוק מה קורה עם המוסד.

בחזרה לטרמינוס, האנקריאונים הברברים נמצאים בשער, אנשי המוסד נמצאים בנחיתות, וסאלבור מסתכלת לתוך קנה של תותח ממש גדול שמכוון אל העיר. למרות שלכאורה יש למוסד מנהיגים אחרים, ברור שהיא לחלוטין האחראית. וכאן עולה שאלה עקרונית. במהלך הפרק עולה שוב ושוב הטענה שאדם אחד לא חשוב לפרויקט של המוסד, כי הפסיכוהיסטוריה לא יכולה לנבא התנהגות של אדם אחד. ובכל זאת, כל הפרק מתבסס על פעולות אישיות של סאלבור, תכונות שיחודיות רק לה (כמו ההשפעה של הכספת עליה, החזיונות שלה, או יכולת המנהיגות הצבאית שלה, או העובדה שהיא מסוגלת לנבא מראש הטלות מטבע). אבא שלה אומר בפירוש שמזל שחוזר על עצמו הוא לא מזל. האם סאלבור היא חלק מהתוכנית של סלדון, למרות שהיא נולדה אחרי שהוא מת? אז למה כל הזמן מכריזים לנו שאדם אחד לא משנה?

במקביל לעלילה הכללית של המוסד, אנחנו מקבלים גם שתי עלילות קטנות בטרנטור, אחת אידיאולוגית ואחת אישית: בכיוון האידיאולוגי, באחד הכוכבים יש החלפת שלטון. המנהיגה הקיימת מתה (ובהלוויה שלה משוגרים טילים שמצליחים לזעזע לגמרי ענק גזי. אמרתי כבר שזאת סדרה יפה? האפקטים החלליים שלה הם מופת של דימיון ויזואלי). לכאורה, עוד בירוקרטיה שתתרחש כל יום היכנשהו בגלקסיה – אבל מסתבר שאחת המועמדות לכתר דוגלת באמונה שלשיבוטים אין נשמות, מה שמאיים מאד על הקלאונים. על פניו מדובר רק בעוד משבר שסלדון חזה, אבל מה זה אומר לנו שהקיסרים כל כך חוששים ממה שיחשבו עליהם?

ברמה האישית, האח בוקר, זה שהחליט למחוק את עבודתו של קלאון האמן, ממשיך בהתנהגות כמו בן 14 קלישאי ומנסה להתאבד בקפיצה מהחלון. כנראה שבטרנטור לא שמעו שכשאתה קופץ מבניין, מה שהורג אותך זאת לא הקרקע, אלא ההתנגשות, והילת המגן שלו מצליחה לעצור אותו רגע לפני שהוא נמרח על הרצפה. לאירוע הזה יש עדת ראיה אחת, שמבינה כמובן שלראות קיסר בחולשתו זה כרטיס אקספרס להפיכה לאטומים. האח בוקר, לעומת זאת, מנצל את ההזדמנות ומבקש ממנה עצות רפואיות, והיא מחליטה לתת לו קייל רפואי. האם הדכאון של האח בוקר ישחק תפקיד בהמשך? האם הוא התאהב בגננית, למרות שבתור קיסר יש לו עובדות שזה התפקיד שלהן? או, שבסך הכל, מצפה לו בסוף סלט ירקות ממש ממש גדול?

 

לקראת עליית הסדרה קראתי מחדש את סיפורי המקור. מלבד השינויים המובהקים שנעשו (הקיסרים המשובטים, הנוכחות הנשית המשמעותית), העלילות המקוריות מתבססות על הבדל טכנולוגי משמעותי בין המוסד לבין כל מי שמסביבו, כולל המצאות כמו מגן אישי ש"אפילו לקיסר אין". בסדרה, בינתיים, נראה ששאר הגלקסיה לא מתדרדת כל כך מהר, חוץ מהתירוץ שההפצצות על אנקריאון דפקו אותם ספציפית, ככה שמעניין אותי לראות כמה העלילה תהיה טכנולוגית וכמה החזיונות של סאלבור מלמדים על כיוון אחר לפסיכוהיסטוריה.

 

לסיום, בפינת "יאללה קליפהאנגר", אנחנו מגלים שגייל לא הלכה לאיבוד, אלא שהיא בתרדמה ומישהו הולך לאסוף אותה. הפעם היא לא התעוררה.


לקראת המוסד

סדרת המוסד נחשבת לאחת מקלאסיקות המדע הבדיוני הגדולות ביותר. מדובר באוסף של סיפורים שכתב אייזיק אסימוב בתחילת שנות ה40, ואוגדו לשלושה ספרים. הסיפורים מדברים על נפילתה של האימפריה הגלקטית (וכאן לא מדובר בהגזמה של תסריטאים שלא מבינים כמה הגלקסיה באמת גדולה, כאן מדובר על גלקסיה שלמה שמלאה באנשים). מבוססת בכלליות על נפילתה של האימפריה הרומית, הסדרה מלווה פרויקט שנועד לשמר את התרבות בזמן נפילת האימפריה ולהוביל לאימפריה חדשה בלי ימי ביניים ברבריים.

במשך שנים התייחסו לסדרת המוסד כאל קלאסיקה שאי אפשר להעביר למסך. עצם התכנון של המוסד, כארגון שאמור להחזיק מעמד אלף שנים, מוביל לכך שבכל סיפור עוברים דורות והסיפורים משתנים, ואיך בדיוק אפשר לבנות סרט או סדרת טלוויזיה כשהדמויות משתנות כל הזמן? ואיך אפשר להעביר את סדרת הסיפורים, שהיא ברובה הגדול דיאלוגים מושחזים, אל המסך שבו צריך גם להראות דברים?

יש לנו עכשיו עשרה פרקים לראות. (בביקורת אני משתמש במילה כוכב לתיאור כוכב לכת. לא משלמים לי לפי מילה)

פרק 1 – השלום של הקיסר

טוב, קודם כל, הפרק יפהפה. נראה שאפל שפכה המון כסף ואת כל המיומנויות שהתפתחו בשנים האחרונות באפקטים בטלוויזיה ובאמת גרמה להרגשה של חלל, עתיד, מדע בדיוני. לפעמים זה מגיע למקומות קצת מגוחכים, כמו ספינת חלל שבשביל לנסוע בה צריך להיות בהרדמה, אבל מעל לכל תא הרדמה יש חלון גדול לחלל. אבל איזה יפה הנסיעה בחלל, לא?

חצי הפרק הראשון הוא אקספוזיציה אחת גדולה. אם פספסתם אותו, הנה מה שאתן צריכות לדעת:

  • טרמינוס הוא כוכב לכת קר ומושלג. יש בו משהו מוזר שנקרא "הכספת".
  • הארי סלדון הוא מתמטיקאי חשוב ויש לו בן. הארי סלדון הוא גם ג'ארד האריס, אז הוא כנראה מבין בכורים גרעיניים.
  • העוזרת החדשה של הארי סלדון מגיעה מהכוכב סינאקס. סינאקס הוא מקום יפהפה, עם טבעות בשמיים, וכנראה שהוא לגונה כי כולו מוצף בים ואנשים וספינות עומדים על המים חופשי. בהמשך נראה כנסייה סינאקסית שבה הרצפה מוצפת במים.
  • בשביל לטוס בחלל צריך להיות בהרדמה, אבל הגיבורה שלנו התעוררה באמצע.
  • טרנטור הוא כוכב לכת שכולו בנוי ויש לו מעלית חלל מרשימה מאד, בשם "גשר הכוכב".
  • יש שלושה קיסרים, כולם שיבוטים זהים בגילאים שונים – הצעיר הוא שחר, האמצעי (לי פייס) יום, והזקן (טרנס מן) – דמדומים.
  • יש בארמון הקיסר ציור שלוקח 68 שנים בשביל לנקות אותו 4 פעמים.

עיקר עלילת הפרק מבוסס כמעט במדויק על הסיפור הראשון בסדרת המוסד. גייל, הבחורה מעולם המים, היא מתמטיקאית מחוננת, שזה הישג מיוחד כי, כמו שכולם אומרים לה, בעולם הבית שלה סקרנות היא פשע. חוץ מזה, אנחנו יודעים שהיא מתמטיקאית מחוננת כי כשהיא לחוצה היא מדקלמת מספרים ראשוניים בני שמונה ספרות.

בכל מקרה, גייל פתרה חידה מתמטית בלתי אפשרית וכפרס היא עוברת לבירת האימפריה הקיסרית, טרנטור, לעבוד עם הארי סלדון, שנותן לה את כתב היד המקורי שעליו מבוססת החידה שלה ואומר לה שמחר הולכים לעצור את שניהם. מסתבר שהאימפריה חיכתה עד שהיא תגיע לטרנטור בשביל לעצור את סלדון ואותה, בשביל לערוך משפט ראווה לסלדון.

במשפט אנחנו מגלים למה סלדון כל כך חשוב וכל כך מפריע לאימפריה הגלקטית. בעזרת הפסיכוהיסטוריה, שהיא מדע שהוא המציא ונמצא כולו בתוך מחשב בצורת קוביה של מבוכים ודרקונים, סלדון גילה שהאימפריה הגלקטית עומדת להתמוטט, ושבעקבות ההתמוטטות יהיו שלושים אלף שנה של ימי ביניים. ההצעה שלו – להקים מוסד מיוחד בשביל לקצר את תקופת הברבריות לאלף שנים בלבד, על ידי שימור כל הידע האנושי בצורת אנציקלופדיה גדולה. גייל, בתור היחידה שיכולה לקרוא ולהבין את העבודה שלו, נמצאת שם בשביל לאשר שאכן, האימפריה עומדת להתמוטט.

בשלב הזה, כשהכל נראה חסר תקווה לגייל וסלדון, מגיעה תשועה משמיים – סיפור עלילתי גדול יותר מסוף האימפריה – השמדה של גשר הכוכב. בסצינת אסונות שתבייש אפילו את רולנד אמריך, אנחנו חוזים באנשים מתים, בבניינים קורסים, בתאי מעלית נשרפים, בפסל נמחץ ובכל ההרס שאפקטים יכולים להציג על המסך.

במקום אחר, סצנה כזאת הייתה עיקר העלילה. כאן, ההרס העצום בסך הכל שכנע את הקיסר, במקום להרוג את הגיבורים שלנו, להגלות אותם לטרמינוס המושלג שכבר ראינו. אבל בטוויסט ג'וקר-האביר-האפל, מסתבר שזאת כמובן הייתה התוכנית  של סלדון כל הזמן – ללכת למקום רחוק מהאימפריה, שבו ניתן יהיה לבנות את האימפריה השנייה. זה עדיין לא מסביר מה זאת הכספת הזאת שנמצאת בטרמינוס ולמה היא מופיעה בהתחלת ובסוף הפרק, אבל בשביל זה ממשיכים ישירות לפרק השני.

פרק 2 – מתכוננים לחיות

לפני העלילה, משהו על הפרק – הוא הרבה יותר איטי והרבה פחות מלהיב מהקודם. ספרי המוסד היו דלים בעלילה והיו ברובם הגדול דיאלוגים; נראה שבפרק הזה כמעט כל הפרק היה שיחות ודיאלוגים. דווקא את זה השאירו מחומר המקור?

הפרק מתחיל בסצינת אקשן שבה תפסו את מי שבנתה את הפצצות שפוצצו את גשר הכוכב. משום מה דמרזל, העוזרת הבלונדינית של הקיסרים, עזבה אותם והלכה לנהל את הפשיטה בעצמה. אבל זה לא עזר לה. כרגע לא ידוע מי אחראי לפיצוץ והקיסר לא מרוצה. הוא רואה גופות נופלות ונשרפות בשמיים וזה מעצבן אותו (הוא אומר שכולם רואים את הגופות בשמיים, אבל קודם אמרו שרק בארמון הקיסרי יש שמיים אמיתיים, אז כנראה שהוא משליך. או שמי שכתב את הפרק לא זוכר את המאפיין הכי קלאסי של טרנטור).

אם מיד אחרי ההרס, המחשבה של הקיסר הייתה שהארי סלדון מעורב – עכשיו יש לו הוכחות שמי שביצע את הפיגוע אלו אנשים מאותן ממלכות כמו השגרירים שבדיוק הגיעו אליו. כמה נוח. אותן ממלכות שבקרבות ביניהם נהרגו כמה אנשי אימפריה, שלקרבתן הקיסר הגלה את אנשי המוסד, שבגללן הגיעו משלחות דיפלומטיות – הן אלו שארגנו את הפיצוץ. זה מספיק הוכחה בשביל הקיסר לארגן הוצאה להורג מפוארת בשם השלום, ולהפציץ את שני כוכבי הלכת, למרות שהאח דמדומים מאמין שהם חפים מפשע. זה השלום, והפוליטיקה, של הקיסר – מישהו צריך למות, רק רצוי שהוא יהיה באמת האשם.

בינתיים, האח דמדומים הולך לכנסיה שבה ביקרה גייל, ומנסה להבין האם היא באמת חזתה את העתיד. כל זה כמובן לא משנה, כי בסוף מסתבר שכל הביקור הזה נועד להראות שהסיבה שדמרזל, העוזרת של הקיסרים היא כל כך מוזרה (תראו איך היא מחזיקה ידיים!) היא כי היא רובוט, היחידה ששרדה את השמדת הרובוטים על ידי בני האדם. זה בטח יהיה חשוב בעתיד.

בחלק המרכזי של הפרק, אנחנו מלווים את גייל במהלך מסעה על ספינת החלל לטרנטור. כחלק מעונש הגלות שלהם, הם מגיעים לטרמינוס על גבי ספינה איטית, כזאת שבה לוקח יותר מ-50 חודשים בשביל לעבור 50,000 שנות אור… רגע, מי שכתב את הפרק מבין מה המשמעות של "איטי"? שבמהירות של 1000 שנות אור לחודש, קצת קשה לראות אסטרואידים שחולפים דרך החלון? על מי אני עובד, זה הוליווד. אפילו אם מישהו בחדר התסריטאים העלה את הסוגיה, קפצו עליו היוצרים ואמרו "זה יפה, תסתום את הפה שלך".

על הספינה, אנחנו לומדים קצת על הפחדים של האנשים שעומדים להגיע לכוכב חדש ומסוכן. אנחנו לומדים על תכנון העבודה של המוסד – מסתבר שבאמת צריך הרבה עבודה, כי אפילו לא כל הגלקסיה סופרת בבסיס 10, משום מה (כנראה שאת הגלקסיה אכלסו בבלים קדומים). אנחנו לומדים שסלדון ורייש, הם לא אב ובן כל כך אידיאליים, כי סלדון מנצל את ארוחת הצהריים עם כולם בשביל להזכיר לרייש שהאבא האמיתי שלו היה שיכור. ואנחנו מקבלים נאום מוטיבציה של סלדון בחדר הכביסה.

אבל הגיבורה המרכזית של הפרק היא גייל. גייל עושה בריכות בחלל; גייל מתמזמזת עם רייש; גייל נותנת נאום מעורר השראה למה המוסד צריך לשמר גם ידע שנראה לו מוזר, כמו ספירה בבסיס 27 (כן, מסתבר שעם הזמן יהיו אנשים שיפסיקו לספור לפי האצבעות שלהם ויתחילו לספור לפי כל שאר האיברים); גייל מבצעת סימולציות הישרדות בכוכב חדש; גייל עורכת את שיחת הפרחים והדבורים עם מישהי שלא יכולה לחכות עד שתגיע לכוכב שיש בו פרחים ודבורים; גייל שוב מתמזמזת עם רייש, על רקע שמי טרמינוס; גייל צופה ברייש שדוקר למוות את אבא שלו סלדון; גייל נזרקת החוצה בתא מילוט עם הסכין; אה, רגע, מה?

טוטו בבסיס 12, יש לי תחושה שאנחנו כבר לא בסינאקס.

פרק 3 – רוחו של המתמטיקאי

אוקיי, אז הפרק הקודם נגמר בקליפהאנגר מותח ו… אה, טוב, הפרק הזה הולך להתעלם לגמרי ממה שהיה בפרק הקודם. באמת? בן דוקר את אביו המאמץ למוות, שולח את אהובתו לחלל בתא מילוט, קיסר מפציץ שני עולמות מכל הכיוונים בחלל והפרק הזה מתעלם מכל התקופה הזאת ועוסק כולו בטרמינוס של 35 שנה אחרי? תיכף גם תאמרו לי שאף פעם לא נגלה למה גייל התעוררה בזמן הקפיצה.

לא שזה מפתיע אותי. סדרת המוסד היא לא על סלדון, אבל אם כל דמות תחזיק מעמד שני פרקים, מה בדיוק יישאר עד סוף העונה?

לפני שעוברים לעלילה המרכזית בטרמינוס, הפרק מתחיל בטרנטור, הבירה של כל העסק הזה. אין בו הרבה עלילה, אבל הוא משלים לנו מידע על איך בנויה השיטה הקיסרית. דמרזל הרובוטית מלווה את כל שיבוטי הקיסר החל מהמיכל שבו הם גדלו ועד ההפיכה לאפר, כבר 400 שנה ו14 קיסרים. השיטה השיבוטית עובדת היטב – כששיבוט אחד עומד למות (וב"עומד", הכוונה היא שתופרים לו חליפת מוות והוא הולך מרצונו להשמדה), מוציאים קיסר אחר מהמיכל. התינוק הופך לשחר החדש, השחר הישן – שנראה עכשיו כמו לי פייס – הופך ליום החדש ולקיסר הפעיל, היום הקודם הופך לדמדומים ולמדריך של הקיסר, והדמדומים הישן – עכשיו האח חושך – מת, ונשאר ממנו רק פסל. אם השאלה בתחילת הסדרה הייתה "איך הולכים לבנות סדרה שקופצת עשרות שנים בין סיפור לסיפור", התשובה היא כנראה "דואגים שעל טרנטור תמיד יהיו אותם פרצופים, אפילו אם הם לא על אותם אנשים"

וכך הולך לעולמו קלאון ה11, "הצייר". הוא השאיר ירושה נהדרת, של ציור מושלם… עד שהאח הקטן שלו החליט שנמאס לו ואפשר למחוק אותו. בני נוער.

בינתיים, על טרמינוס, אנחנו מקבלים מונטאז' קצר של הגעת הספינה ובניית המושבה, ואנחנו מגלים שה"כספת", הדבר המוזר מהפרק הראשון שאף אחד חוץ מסאלבור לא יכול אפילו להתקרב אליו, בכלל היה על טרמינוס כשהמוסד הגיע לשם.

הסדרה דואגת לומר לנו מה הוא הזמן המרכזי שבה היא מתרחשת. בניגוד לכל ההתרחשויות, שמקבלות לוחות זמנים כמו "35 שנה לפני" ו"14 שנים אחרי", יש זמן אחד שמקבל את התואר "עכשיו" – וזהו הזמן של סאלבור הארדין המבוגרת, מה שאומר שהיא כנראה הגיבורה האמיתית (חשבתם שפרק שנקרא "רוחו של המתמטיקאי" יעסוק במתמטיקאי?).

סאלבור, שאותה פגשנו כבר בהתחלת הסדרה מצילה ילדים מהשפעותיה המעלפות של הכספת, היא האחראית של טרמינוס, זאת שתפקידה לשמור על חומות היישוב מפני הנמרים החייזריים שמחכים בחוץ. היא בתם של שניים מהאנשים החשובים שהיו על הספינה (לא מחדר הכביסה), ואמא שלה היא כנראה המנהלת של כל המוסד. חוץ מזה, יש לסאלבור קשר מוזר עם הכספת, מה שגורם לה לקבל תחושה מקדימה בכל פעם שיש איזו התקדמות עלילתית, וכנראה גם גורם לה להזיות.

בטרמינוס, אנחנו מגלים שחלק מהמשימות של המוסד הוא לא רק לשמר את הידע, אלא גם להחליט איזה ידע חשוב – שעון מים או שעון שמש. זה כמעט כמו כשהעורכים של ויקיפדיה מחליטים איזה ערך לא חשוב מספיק. והמוסד לא לגמרי מבודד – מבקר אותו סוחר, שנראה כמו בן 35 אבל הוא בן 70 שזוכר את ההפצצות של הקיסר על כוכב הבית שלו (הוא גם מפעיל משהו על היד והעיניים שלו הופכות כחולות, הוא בטח רכב על תולעי חול כשהיה קטן). הוא צעיר מספיק בשביל להיות החבר של סאלבור, כזה שמכין לה ארוחת ערב ולוקח אותה לצפייה בכוכבים באמצע היום.

מסתבר שאחד הכוכבים האלו הוא ספינה אנקראונית (הכוכב השני שהופצץ). זה מוזר, כי האימפריה אסרה על האנקראונים להגיע לטרמינוס. זה נראה שהפתרון פשוט – פשוט לקרוא לאימפריה – אבל מסתבר שהאימפריה לא עונה. אמא של סאלבור עוד מנסה לראות אולי, חוץ מגישה לכספת, יש לסאלבור גם כשרונות פסיכוהיסטוריים חבויים, ונותנת לה לראות את המכשיר של סלדון – אבל לא. אנשי המוסד נשארו לגמרי לבדם.

או שלא לבדם, כי כבר יש כמה חיילי אויב אנקראונים על הכוכב ביחד איתם.

הפרק השלישי היה מהודק יותר (וקצר ביותר מ10 דקות), והעלה הרבה פחות שאלות מקודמיו – מה שטוב, כי נראה שעל רובן לא נקבל תשובה. לא שאני מתיימר לנבא לאיזה כיוון תלך שאר העונה. אני לא סלדון.