ביקורת: גודזילה נגד קונג

חכם יפני אמר פעם: "תנו להם להילחם".

פעם היה אדם שגרם לאלוהים נחת רוח גדולה. פנה אליו אלוהים ואמר לו: "יכול אתה לבקש כל מה שתרצה, ואתן לך".

"תודה, אלוהים", התרגש האדם, "והאמת שאני אשמח למנהרה תת-ימית שתוביל מפלורידה להונג קונג".

"מנהרה תת-ימית מפלורידה להונג קונג?" התפלא אלוהים. "רק בשבילך? לא, נו, תהיה ריאלי. לא בא בחשבון. בקש משהו אחר, ואותו אתן לך".

חשב האדם, ואמר: "אני מבקש שמעתה, סרטי מפלצות-ענק בקולנוע יפסיקו להיות כל כך מטופשים".

הרהר אלוהים לרגע, ואמר: "המנהרה הזו… מהיכן להיכן אמרת שאתה רוצה אותה?"

אבל לאחר רגע נוסף נעשה אלוהים חשדן לפתע. "למה בכלל אתה צריך מנהרה מפלורידה להונג קונג?"

"אה", ענה האדם בעודו קורן באושר, "אני רוצה להכניס אותה לסרט מפלצות-הענק הבא שלי".

כן, סרטי מפלצות-ענק הם מטופשים. נורא. הם יכולים להיות גם כיפיים, אבל הם בעיקר מטופשים. הם היו כאלה כשהתחילו ליצור אותם ביפן לפני עשרות שנים, והם נותרו כאלה גם בסרטים הוליוודיים עם תקציב של מאות מיליוני דולרים. השאלה תמיד היתה רק אם הם שווים את הזמן של הצופים.

"גודזילה נגד קונג" הוא סרט מטופש. הוא מלא בדמויות מטופשות, בקווי עלילה מטופשים, ובפרטים מטומטמים לחלוטין כמו מנהרה תת-ימית מפלורידה להונג קונג (אמיתי לגמרי). אבל כאמור, זה כמעט תנאי סף לסרט מפלצות. צריך לבדוק מה עם הדבר העיקרי: הוא שווה את הזמן שלנו או לא?

מה בסרט, קודם כל? כלומר, אם לא הבנתם מהכותרת. אז המפלצת גודזילה נאבקת בקונג. מפתיע, אני יודע. כמעט כמו כל פיתולי ה"עלילה" של הסרט. מדוע הם נאבקים? איזשהו הסבר דבילי על כך שיכול להיות רק 'אלפא' אחד בעולם או משהו. בכל אופן, הכל מתחיל מזה שגודזילה מתחילה להשתולל, מה שמאותת על כך שהמפלצת אולי כבר אינה חברה של האנושות כמו פעם, ויש בני אדם שמחפשים דרך להתמודד אחת ולתמיד עם הקריזות של הלטאה הענקית. ייתכן שהם מצאו דרך כזו, אבל כדי להוציא את הרעיון לפועל הם צריכים שקונג יסייע להם, וזה לא פשוט לרכוש את אמונו של הקוף הענקי. "מה הבעיה", אומר מישהו, "יש ילדה קטנה שקונג אוהב, והיא תשפיע עליו לעשות מה שאנחנו רוצים". לא מישהו מהדמויות, כן? מישהו מהתסריטאים.

"חוץ מהמשימה עם קונג", טוען תסריטאי נוסף, "אנחנו צריכים גם עוד דמויות, עם קו עלילה אחר. ועדיף גם שיהיה קשר לסרט הקודם, מה, שכחתם שאנחנו יקום קולנועי?" אז יש קו עלילה אחר, ובו מילי בובי בראון מגלמת את הדמות שלה מהסרט הקודם, למעט הבעיה הקטנה שאין שום קשר בין הדמות שלה כאן לדמות שלה מהסרט הקודם. גם קייל צ'נדלר כאן אגב, בתפקיד אבא שלה, והוא הדמות הכי מיותרת בסרט, שזה הישג לא רע בשביל סרט שמלא בדמויות מיותרות. בכל אופן, מב"ב יוצאת עם חבר רנדומלי ואדם נוסף שאמור להיות הקומיק רליף שלנו (בריאן טיירי הנרי) למסע נפרד בניסיון להבין למה גודזילה כועסת.

טוב, נפסיק עם הציניות. כל כך קל לצחוק על בני האדם בסרטי מפלצות, ועל התסריטאים של בני האדם האלה, אבל כשאנחנו הולכים לסרט עם מפלצת ענק אנחנו לא רוצים דרמה אנושית על האדם הקטן – אנחנו רוצים סרט עם מפלצת ענק.

"גודזילה נגד קונג" ממש לא שונה בקטע הזה: הדמויות האנושיות כאן מעפנות, למרות שיש מצב שהיה להן פוטנציאל, לו למשל נתנו לאנשים רגע לחוות ולהתפעל באמת מהדברים הסופר מטורפים שהם עוברים. אולי באמת נתנו להם במקור, אבל אז מנהל ההפקה הגיע עם טוש שחור ומחק כל מה שלא כלל גורילה זועמת או לטאה מגודלת.

בכלל, מה שהאולפן ניסה כל כך בבירור לעשות כאן הוא לחקות את סרט המפלצות המטופש היחיד שכולם אוהבים ("פסיפיק רים"), ולהקשיב לביקורות שהיו על הסרטים הקודמים ביקום המפלצות שלהם. אז זה אומר שלא תצטרכו לחכות שעות עד שהמפלצות תגענה (הפקת לקחים מ"גודזילה" מ-2014), שיהיה מישהו יעני-מצחיק (כנ"ל), ובכלל, לא להתעסק יותר מדי בבני האדם, שהקרבות יהיו ברורים לצפייה (הפקת לקחים מ"גודזילה: מלך המפלצות"), ושקרב לילי גדול ומפואר יתרחש בהונג קונג ("פסיפיק רים", נו). זה הרי מה שהקהל רוצה. האם המשימה הושלמה?

לכאורה, מבחינת הצ'ק ליסט – כן. היוצרים לא הותירו ריבוע לא מסומן. הבעיה היא שהם עשו את זה בצורה כל כך גמלונית שזה כבר מעורר רחמים במקום כעס. הם לא רצו, כאמור, שנבלה הרבה זמן עם האנשים, אז הם זירזו וחתכו את כל הסצינות האנושיות למינימום האפשרי.

כשדמות מסויימת שמגלם אלכסנדר סקארסגארד מגיעה לדמות אחרת שמגלמת רבקה הול ומציע לה הצעה שאמורה להתגלגל מכל המדרגות, היא מסכימה מיד כי הוא מסתכל עליה ממש חזק. ואם בסרט רגיל היה כאן סיקוונס שלם של שיכנועים, ואחרי ההסכמה סיקוונס נוסף וארוך של תכנון והוצאת התוכנית הגרנדיוזית לפועל, כאן הפער בין הבקשה לביצוע הוא פחות מחצי דקה. זו רק דוגמה אחת, ויש המון.

טוב, וחוץ מכל זה, איך הסרט?

תשמעו, ממש ממש אחלה. באמת. זאת ספקטקולריה מהדרגה הראשונה, מהסוג שכולנו צריכים אחרי שנה שלמה של קורונה ובלוקבאסטרים מעטים מדי (וכשגם אלה יוצאים, הם דברים כמו "מולאן" המחודש). לא ראיתי את הסרט בקולנוע, וזה ממש ממש (ממש) חבל, אבל אפילו על המסך הקטן, הוא עשה את העבודה לא רע בכלל.

האפקטים הממוחשבים נעשו היטב, וגם יצרו כמה סיקוונסים ויזואליים עוצרי נשימה ממש. המוזיקה סבבה, והסיפור שאמור להחזיק את כל הבלגן גם סביר, בסופו של דבר, אפילו אם הוא נתפר בגסות מעצבנת.

ומה שהכי חשוב: גודזילה נאבקת בקונג. כלומר, רואים את זה. ולא יהא הדבר קל בעיניכם – בסרט הקודם היא נאבקה בשלל מפלצות מרשימות, אבל לא היה אפשר להבין שום דבר, וזה היה מרתיח. הבימוי בסרט הנוכחי טוב לאין שיעור מהקטסטרופה ההיא, והקרבות מהנים, ברורים ומובנים, אם כי לא סוחפים מספיק, בעיקר כי אנחנו צופים בהתגוששות הטיטאנים מרחוק, בלי להרגיש את ההשפעה של שתי מסות במשקל לא-יודע-כמה-טונות שחובטות זו בזו מעל לראשינו. ספרתי בערך שוט אחד (!) שנתן נקודת מבט ארצית על הבלגן האימתני הזה.

טענה נפוצה על אפקטים ממוחשבים היא שהם לא מרגישים אורגנים עם החומר שצולם באמת ועם בני האדם. התחושה שמתקבלת כאן היא דומה, אבל לא בגלל שהאפקטים לא טובים (הם כן), אלא בגלל המעבר הזה מנקודת מבט רחבה על מאבק מפלצות ענק למבט על אנשים רגילים אחרי/לפני/תוך כדי, אבל כמעט אף פעם לא מנקודת המבט של אותם האנשים. מישהו בהפקה לקח את ההוראה "בלי אנשים!!!" יותר מדי ברצינות. יש פער בין הפאשלות של "גודזילה" הראשון מהבחינה הזו לבין מה שקורה כאן, והנקודה הטובה נמצאת איפשהו באמצע. היה אפשר לעשות את זה יותר טוב.

אבל גם מה שנעשה, נעשה בסדר, ונעשה גם מספיק זמן. קרבות מפלצות רציתם, קרבות מפלצות תקבלו. ייתכן שבספירה מדוקדקת נגלה שבאחוזים, רוב הסרט לא כולל קוף מפלצתי שחובט באיגואנה ענקית עם מנוף, אבל הרגעים שבהם הקוף כן חובט באותה איגואנה מפוזרים ביחס מספיק סביר כדי לא להרגיז מדי את הצופים.

שאלה אחרת, שהיא אולי יותר תמיהה מבעיה, היא למה מנהלי לג'נדרי שכחו שהיה להם סרט נוסף ביקום הזה, שכלל אפילו אחד מהגיבורים הראשיים שלנו, והוא היה ממש מוצלח, ולמרבה הפלא – אפילו בקטע האנושי. אני מדבר כמובן על "קונג: אי הגולגולת", שאם כבר להפיק לקחים, אז ממנו. מה קרה לכם לג'נדרי, מפחדים להצליח פעמיים? לא ברור.

לסיכום, "פסיפיק רים" זה לא, בעיקר בגלל חוסר ביצירתיות ובמעוף שנחזו בסרט ההוא. אבל זה גם לא "גודזילה" הקודם, וזה משמעותי. אני נהניתי, והייתי נהנה הרבה יותר אם הייתי רואה את המפלצות הללו במסך האיימקס הקרוב לביתי. ברגע שזה יתאפשר, אני די בטוח שאלך לשם כדי לחוות את העסק כמו שצריך (מיד אחרי "טנט", כמובן).