גרין לנטרן

האל ג'ורדן מקבל מחייזר סגול גוסס טבעת קסמים שמאפשרת לו ליצור דברים ירוקים מכח הרצון. ואתם אמורים לקחת את זה ברצינות

לגיבורי-על יש בעיה בסיסית: הם די מטופשים. הם גברים בטייטס צבעוניים שיודעים ‏לעוף ‏ומצילים עלמות במצוקה, ומצפים שכולם יתייחסו אליהם ברצינות וימחאו להם כפיים. לכל זה ‏יש ‏סיבה היסטורית: הדמויות האלה מגיעות מעידן אחר, רובן בנות 50 שנה לפחות, ובמשך רוב ‏הזמן ‏הזה נחשבו לעניין לילדים בלבד. יוצריהם נתנו להם תלבושות צבעוניות וברורות כדי שיהיה ‏קל ‏לזהות אותם בקלות אפילו בהדפסת קומיקס זולה, ושלא יהיה צריך להתאמץ לצייר את ‏הפנים ‏שלהם תמיד אותו דבר. סיפורי הרקע שלהם ברמה של סדרה מצוירת לילדים, כלומר: ‏אידיוטיים. ‏ברור שכדי להביא את אותם גיבורים לקולנוע בשנות האלפיים, ולגרום לכך שהם יהוו ‏אופציה גם ‏עבור מבוגרים, צריך לשנות אותם, לבגר ולהרצין אותם. מצד שני, אם תשנה יותר מדי ‏בדמות, או ‏אפילו בתלבושת שלה – המעריצים יזעמו. אז מה עושים?

הנה פתרון אחד, אבל הפתרון של "גרין לנטרן" הוא שונה: לזרוק על הבעיה כסף. להטביע אותו באפקטים ‏ממוחשבים. את הטייטס הירוקים המגוחכים להחליף בטייטס ירוקים ממוחשבים. להתעלם עד ‏כמה שרק אפשר מהאבסורדיות של המצב, ולקוות שאף אחד לא ישים לב. וזה חרא פתרון, כי זה ‏לגמרי לא עובד.‏

זה הסיפור של גרין לנטרן, לפי הסרט בלבד – את הקומיקס לא קראתי: האל ג'ורדן היה טייס נועז ‏שלא משחק לפי החוקים (כלומר, טום קרוז), עד שפגש חייזר גוסס וסגול שנתן לו טבעת קסומה. ‏הטבעת הופכת אותו לחבר בחיל הפנסים הירוקים, מה שמאפשר לו לעשות, אם הבנתי נכון, מה ‏שבא לו. הוא יכול ליצור חפצים, כלי נשק וכל דבר שעולה בדמיונו, בעזרת הכח החזק ביותר בייקום ‏‏– כח הרצון. מנגד נמצאת מפלצת-ערפל מרושעת שנראית כמו הג'יפה שאתם מוצאים בחור הניקוז של המקלחת, אבל עם מצח גדול, שבולעת עולמות על ידי שימוש בכח הפחד. הצהוב. כח הפחד הצהוב. במילים ‏אחרות, אם הבנתי נכון, מה שגיבורנו צריך לעשות כדי לנצח כל דבר הוא לרצות את זה מספיק, ‏והעיקר – לא לפחד כלל.‏

ואת זה אנחנו אמורים לקחת ברצינות? "כח הרצון" מול "כח הפחד"? ראיתי פרסומות מצוירות ‏לקורנפלקס עם דמויות שהיכולות שלהן היו מוגדרות טוב יותר. אבל הבעיות היסודיות של העלילה ‏‏– כאלה שהיה צריך לפתור לפני שמתחילים לדבר אפילו על תסריט או אפקטים – לא נגמרות כאן. ‏האל ג'ורדן מקבל מסכה ירוקה שמכסה את החלק העליון של הלחיים שלו, וחצי מהאף, כדי "להגן על הזהות שלו". אפילו הסרט עצמו לא מצליח להתייחס לשטות הזאת ברצינות, לכן לא ברור למה ג'ורדן מתעקש להמשיך לחבוש את המסכה. הרבה מהסרט מתרחש בחלל. האל ג'ורדן-לנטרן קופץ מכדור הארץ לכוכב הפנסים הירוקים ‏וחזרה תוך שניות, וגוש הג'יפה המרושע שוכן שם, אוכל פלנטות ‏להנאתו. החלל הוא מקום גדול, לא מוגדר ולא ברור. בסרט שמתרחש על כדור הארץ לפחות ‏החוקים הבסיסיים – כמו גרביטציה וכאלה – ברורים לנו. אבל כשהסרט עובר לחלל, הכל הולך. אז ‏יש לנו משהו עם כוחות ירוקים לא מוגדרים שנלחם במשהו אחר עם כוחות צהובים לא מוגדרים, ‏ואפס הבנה במה שקורה שם. גורל היקום אולי תלוי בזה, אבל העניין שלי אבד במהירות. כל ‏העניינים החלליים האלה נעשים כמובן באנימציה ממוחשבת, וגם החליפה של גרין לנטרן ‏ממוחשבת ברובה, כך שבעצם במשך הרבה מהסרט הדבר היחיד על המסך שאינו ממוחשב הוא ‏הפרצוף של ריאן ריינולדס. לפניכם הצהרה לא מפתיעה: זה נראה כמו סרט מצויר.‏

אם הצלחתם לקחת את כל השטויות האלה ברצינות מספיקה כדי שיהיה אכפת לכם מה קורה ‏בסרט, הסרט עצמו הוא די בסדר, האמת. לפי כמה מהתגובות מחו"ל אפשר היה לחשוב ‏ש"גרין לנטרן" נמצא בליגה של סרטי גיבורי העל הגרועים ביותר אי פעם, עם "באטמן ורובין". הוא ‏לא. התסריט מלא קלישאות, כמובן. על ריאן ריינולדס חשבתי לפני הסרט שהוא שחקן מצוין ‏וכריזמטי מאוד שבטח עוד יהיה כוכב גדול יום אחד, ואחרי הסרט אני עדיין חושב אותו דבר. הנוף ‏הממוחשב ועושר היצורים החייזריים השונים על כוכב הלאנטרנים לא נראים "אמיתיים", אבל הם ‏נראים טוב.‏

אם תקבלו מראש את העובדה שמה שאתם הולכים לראות הוא סרט מצויר – או אם אתם בני עשר – ‏אין ‏בעיה גדולה עם הסרט הזה. יכול להיות שבלתי אפשרי להפוך את גרין לנטרן לסרט שאפשר ‏לקחת ברצינות בלי לשנות אותו יותר מדי. אם זה המצב, הפתרון האמיתי היה לא לעשות ‏את הסרט הזה. לא חסרים לנו סרטים על גיבורי על, אנחנו לא חייבים לראות כל אחד מהם מקבל ‏טיפול 150 מיליון דולר.‏ יש דברים אחרים לעשות עליהם סרטים.