ביקורת: מז"ל טוב

עוד סרט על בחורה שתקועה בתוך לולאת זמן ומתה שוב ושוב? דז'ה וו
שם רשמי
מז"ל טוב
שם לועזי
Happy Death Day
סרט מס' 1 בסדרת מז"ל טוב

תגידו, מתי נתחיל לקרוא לסרטי לולאת זמן בשמם ולהתייחס אליהם בתור תת-ז'אנר אמיתי במקום לחשוב על כל סרט כזה כ"לקום אתמול בבוקר פוגש את X"? אל תטעו, אני מאוד אוהב את "לקום אתמול בבוקר", ונכון שהוא הדבר הראשון שחושבים עליו בהקשר הזה – אבל מאז יציאתו, הרבה סרטים וסדרות השתמשו ברעיון של דמויות שמוצאות את עצמן תקועות באותו היום, השעה או השנה. אני לא שומע אף אחד קורא לסרטי פאונד-פוטג' "המכשפה מבלייר אבל עם X". לא היו כבר מספיק שימושים בקונספט כדי שיהיה אפשר לתת לו עצמאות ולהפריד אותו מהסרט שהפך אותו לפופולרי? רק השנה יצאו לפחות שלושה סרטים עם לולאת זמן. הטוב מביניהם הוא ללא ספק "מז"ל טוב", שהוא כמו "לקום אתמול בבוקר" פוגש סרט אימה. שיט.

טריסה "טרי" (ג'סיקה רות') היא קלישאה של סטודנטית סנובית – היא חברה בקליקה של סנוביות, היא מתנהגת לאחרים בגסות, וכמובן, אחד המרצים שלה מנהל איתה רומן בחשאי. אה כן, זה גם יום ההולדת שלה. הוא מתחיל כשהיא מתעוררת עם הנגאובר בחדר מעונות של מישהו אחר, ונגמר כשהיא נרצחת בדרך למסיבה, על ידי דמות מסתורית עם מסיכה של תינוק. אבל, אלא אם כן העולם הבא נראה כמו חדר מעונות, טרי מגלה שבמקום למות היא מתחילה את אותו היום מחדש. ואז היא מתה שוב. וחוזר חלילה.

בסרט אימה סטנדרטי, כל מי שמת נשאר מת. טוב, אולי חוץ מהרוצח שצריך לחזור בסרט הבא בסדרה. ברגע שטרי מגלה שהמוות שלה הוא לא הסוף, היא לומדת להפסיק לפחד ולקבל את זה שהיא עומדת למות שוב, לעתים קרובות. בדומה ל"קוד מקור", עוד סרט לולאת זמן, עיקרו של הסרט הוא הניסיון של טרי לפתור תעלומה – מי הורג אותה, ולמה? יש מספר חשודים, ובכל "גלגול" נבחנת אפשרות אחרת.

ברגע שמוסר החשש לחייה של הגיבורה, הסרט מודע לכך. הוא משתמש בטוויסט שלו כדי לשחק קצת עם הז'אנר, ויוצר שלל מצבים קומיים שבסרט אימה טיפוסי לא היו נתפסים ככאלה. לדוגמה, בשלב כלשהו צץ המוטנאז' לצלילי שיר קצבי, רק שהפעם הוא מראה את הגיבורה מתה שוב ושוב במגוון דרכים. דברים כאלה עוזרים לסרט להישאר מבדר ומשעשע ברובו. בתוך זה הוא מזניח את האימה: למי שרוצה לפחד כדאי לעבור ל"זה" שכנראה מוקרן באולם הסמוך.

הסרט הזה יכל להתרסק בקלות, ואת זה קל מאוד להדגים: מוקדם יותר השנה יצא "לפני שאפול", שניסה להכניס לולאת זמן לסרט תיכון, והתוצאה הייתה מביכה ומגוחכת. בניגוד אליו, "מז"ל טוב" לא לוקח את עצמו ברצינות מלודרמטית, ויש כאן הבנה של איך לשלב את הקונספט בז'אנר האימה. כמו כן, הפעם הכוכבת הראשית, ג'סיקה רות', מוכשרת להפליא ולא אומרת כל שורה באותו הטון. לעומת זאת, לשני הסרטים כן יש בעיה משותפת: כשמגיעים לבסוף אל הפתרון, הוא לא ממש מספק ומשאיר תחושה של פספוס של משהו טוב יותר.

ולסיום, יש כאן משהו שלא קורה הרבה, אז ניתן קרדיט איפה שצריך. מדי פעם, בין "הדייט שהביך אותי" ל"מועדון שנות השמונים", כוכבי הלכת מסתדרים בשורה ואנחנו מקבלים שם עברי מוצלח לסרט. השם "מז"ל טוב" הוא לא פחות מהברקה, ולחלוטין מתעלה על השם המקורי – "יום מוות שמח". מאחל לנו שבשנה הבאה נקבל עוד עברותים מוצלחים כמו זה. עד 120.