"שמונת השנואים" מוקרן על מסכים בארץ כבר קצת יותר משבוע, ובזמן הזה כבר הספקתי לשמוע עליו שהוא סרט לא טוב, שהוא טרנטינו ביום חלש, שהוא לא קיבל מועמדות לאוסקר על תסריט, שהוא משעמם מאוד, ושאני עדיין לא כתבתי עליו ביקורת. שניים מהדברים האלה נכונים. ובקשר לכל השאר, תגידו, התחרפנתם לגמרי?! אחרי חודשים של סטנדרטיות וסרטים פושרים, המשכונים רגילים וסרטי אוסקר רגילים, פתאום מגיע "שמונת השנואים" כמו סטייק מדיום-רייר מתובל בפתיתי טונה באמצע גלידריה צמחונית, ואפילו אם זה לא בדיוק הטעם שלכם אתם חייבים להודות שזה לכל הפחות מאוד מרענן.
תחשבו על סרט של טרנטינו. לא, לא התכוונתי שתזמזמו לעצמכם את שיר הפתיחה של "ספרות זולה" או שתדקלמו שוב את "רויאל עם גבינה" או משהו. תחשבו על כל מה שזה בעצם אומר, לראות סרט של טרנטינו. יש לכם דמויות כתובות מעולה ומשוחקות מצוין על ידי אוסף של שחקנים מגניבים. יש לכם שיטפון של מילים, סצינות ארוכות מאוד של דיאלוגים. יש לכם התפרצויות של אלימות מזוויעה, עם הרבה אדום. ויש לכם גישה נינוחה משהו ללינאריות עלילתית, שבה לפעמים אתם קופצים לדקות ארוכות קדימה בזמן ולפעמים אחורה, כפי שנוח לבמאי באותו רגע. תחשבו על כל זה טוב טוב, ויש לכם את "שמונת השנואים". הסרט הזה הוא טרנטינואי מאקורד הפתיחה של האוברטורה של אניו מוריקונה ועד לפונטים של כותרות הסיום, דרך החלוקה לפרקים, השלט "הפסקה" באמצע, השימוש המוגזם בקללה גזענית מסוימת והקריינות התמוהה באמצע הסרט מאת הבמאי עצמו. ומכיוון שנהוג לחשוב שטרנטינו הוא דבר טוב מאוד – הוא זכה בשנה האחרונה בסינמונדיאל – ניתן היה לצפות שסרט שכולל הרבה מאוד ממנו ייתפס כדבר מוצלח. אז על מה יש להתלונן?
אפילו העלילה של הסרט נשמעת קצת כמו מש-אפ של סרטי טרנטינו קודמים: מה היה קורה אילו "כלבי אשמורת" היה מתרחש בערך בתקופת "ג'אנגו". קבוצה של אנשים תקועה במקום סגור אחד, ובשלב כלשהו הם יפוצצו זה לזה את הראש. בתחילת הסרט, צייד ראשים 1 (סמואל מאדרפאקינג ג'קסון) פוגש בצייד ראשים 2 (קורט ראסל), שמוביל אסירה (ג'ניפר ג'ייסון לי) אל חבל התליה. הם חולקים כרכרה והרבה דיבורים. אוכלוסית הכרכרה עוד גדלה לפני שהם מגיעים אל בקתה שבה הם ייאלצו להתחבא במהלך הימים הקרובים, בעוד סערת שלג משתוללת מסביב. בבקתה הם פוגשים עוד כמה אנשים; בסך הכל, יש שם תשעה (תשעה. ספרתי. אז למה קוראים לזה "שמונת השנואים"? כנראה כי השם נשמע לטרנטינו מגניב, ואין שום סיבה אחרת. למה, ב"כלבי אשמורת" יש אשמורת? או כלבים?). שני ציידי הראשים רוצים לשמור כל אחד על האוצר של עצמו, ולא לגמרי בוטחים זה בזה, אבל עוד פחות מזה בוטחים בחבורת הזרים שבבקתה, כי אף אחד לא צריך לבטוח בכמה זרים שהוא פוגש בבקתה מושלגת באמצע השממה, בעיקר לא בסרט של טרנטינו.
העסק הזה לוקח הרבה זמן. זה סרט של קרוב לשלוש שעות, ואלמלא הייתי יודע לאן אני נכנס, הייתי אולי מתלונן שהדמויות האלה, מצוינות ככל שיהיו, לוקחות את הזמן שלהן, וכמה זמן לעזאזל לוקח להגיע לפואנטה. אבל ידעתי בדיוק למה נכנסתי. זה לא הטרנטינו הראשון שלי, ואני יודע שעד ליריות יזרמו הרבה מילים. ב"ממזרים חסרי כבוד" היתה הסצינה במרתף, שבה אנשים מתכוננים להרוג אנשים אחרים, אבל בדרך לשם הם יושבים ומדברים, ומדברים, ומדברים עוד; "שמונת השנואים" הוא כולו כזה. וזה היה יכול להיות משעמם אלמלא זה היה כתוב כל כך פאקינג טוב.
מה אני אעשה: אנשים מדברים בסרטים של טרנטינו זה תענוג. ואני מעדיף אותו בשפה מערבונית מאשר בסלנג מודרני – נראה שאנשים אז היו יותר בסדר עם שימוש בשפה ציורית, ולא רק בתיאורי דברים מזוויעים שהם עומדים ומתכוונים לעשות למישהו. הדמויות בסרט הן אולי לא "עמוקות", אבל הן דבר יותר חשוב – הן דמויות. כאלה שבתוך כמה שורות אתם כבר מרגישים כאילו אתם מכירים מספיק כדי לזהות אותן ברחוב ולכתוב עליהן פאן-פיקשן. ההופעה של טים רות' מוכיחה שמה שהפך את כריסטוף וואלץ בסרטים של טרנטינו לאגדי זה לא כריסטוף וואלץ, אלא טרנטינו; בדיוק כמו וואץ במיטבו, טים רות' מוגזם באופן מענג. הסרט הזה מצחיק – צחקתי פה יותר משצחקתי בקולנוע הרבה זמן – והוא מצחיק בנקודות בלתי צפויות; שורות טקסט פשוטות שלא נשמעות כמו בדיחה על הנייר הופכות כאן לפאנצ'ליינים מעולים. וכרגיל אצל טרנטינו, גם יריה בראש היא לפעמים פאנצ'ליין.
אז כן, זה ארוך. אבל זה ארוך ומבדר נורא, ומבחינתי לא היו בסרט דקות מיותרות. מה שכן, אפשר לטעון שמיסטר ט. נהנה כל כך מכל הקישוטים שמסביב שהוא מזניח את העניין העיקרי. במקרה הזה, את הסיפור העיקרי כאן אפשר להגדיר כסיפור מתח, כולם-חשודים, מי-עשה-את-זה, בנוסח אגתה כריסטי; יש מספר מסוים של אנשים (תשעה, לעזאזל!) ואנחנו יכולים לשחק יחד עם הדמויות במשחק מיהו החשוד העיקרי, מי באמת עשה מה ומי עובד עם מי, לשמוח כשצדקנו או להיות מופתעים אם טעינו. הבעיה היא שבניגוד לסרט, המשחק הזה הוא די קצר; המסתורין האמיתי מתחיל בשלב מאוחר בסרט, ונגמר זמן לא רב לאחר מכן. לא היה לנו הרבה זמן לשחק ב"הרמז" הטרנטינואי.
אני לא אומר ש"שמונת השנואים" הוא הסרט הטוב ביותר של טרנטינו, אבל הוא בלי ספק המערבון הטוב ביותר של טרנטינו. כלומר, בדירוג שלי הוא נמצא חזק מעל ל"ג'אנגו ללא מעצורים". "ג'אנגו" לא היה שום דבר מלבד פנטזיה על נקמה; לא היה לו מסר מורכב יותר מכך שעבדות זה רע. ב"שמונת השנואים" העניינים עלולים להיות קצת יותר מסובכים. הסרט מתרחש מעט אחרי מלחמת האזרחים, מעט אחרי שארצות הברית הפסיקה להיות ארצות והתחילה להיות ברית. נוכחים שם אנשים שנלחמו בשני הצדדים של המאבק. סמואל ל. ג'קסון הוא מייג'ור שחור בצבא הצפון, וזה כבר מספק לנוכחים אחרים בסרט שתי סיבות מצוינות לרצות להרוג אותו. טרנטינו אמנם מעמיד פנים שהוא ילד שעושה דברים רק בשביל הכיף, אבל אני חושד שהוא למד את התקופה היטב, ושיש לו משהו להגיד על גזענות שהוא יותר מ"ניגר". אבל זאת לא הסיבה לראות את הסרט. הסיבה לראות אותו הוא שאלה כמעט שלוש שעות של קולנוע מעולה.
צודק, אם כי
בממזרים נשמע קולו של סמואל ל' ג'קסון
אכן חיקוי מעולה. לרגע הייתי משוכנע שזה הוא
(ל"ת)
ווולטון גוגינס מעולה.
שימו לב אליו. ואז תלכו לראות את הסדרות שהוא מופיע בהן.
הוא שחקן מדהים. המגן, Justified, ילדי האנרכיה. הוא נותן הופעות יוצאות דופן בכולן. כבר מהתפקיד הקטן שלו בג'אנגו קיוויתי שטרנטינו יתן לו משהו גדול יותר. לא צפיתי בסרט המדובר אבל אני שמח שזה קרה.
מסכים לחלוטין עם הביקורת...
לא היה כזה מגעיל יחסית לסרטים אחרים שלו והדבר היחיד שעצבן אותי היא שלא היה לי אף אחד להזדהות איתו…(חוץ מאו-בי אולי)
תובנה קטנה בעקבות ביקורות שונות שקראתי
כידוע, סרט הוא בעצם מדיום בו הבמאי מאפשר לנו הצצה ויזואלית לסיפור כפי שהוא מדמיין אותו בלה בלה בלה (צלצול, נגמר השיעור שנרדמתם חמש דקות אחרי שהוא התחיל).
בכל מקרה, דרך מצויינת לחשוב על הסרט הזה היא כתשע* דמויות שלא רק כלואות בבקתה נידחת בטיזינבי באמצע סופת שלגים למשך אי אלו שעות, אלא בראשו של טרנטינו למשך אי אלו שנים.
במילים אחרות, תשאלו את עצמכם מה היה קורה אילו אוסף הדמויות הססגוניות האלה היו צצות במוחו הקודח של טרנטינו ואז נכלאות בו עד לסיום כתיבת התסריט. כן, כולנו יודעים את התשובה, התוצאה תהיה שמונת השנואים.
זו גם הסיבה שאין טעם לכעוס על האלימות, הקללות, השיחות הארוכות או כל דבר אחר בסרט. טרנטינו לא בא לספר לכם מה קרה לדמויות האלה בעודן כלואות בבקתה הנידחת, אלא מה קרה להן בעודן כלואות בראשו.
אני אהבתי את מה שקרה להן.
* ליתר דיוק – שמונה גברים ואשה ומכאן המספר.
רד – בחייאת, לא לימדו אותך שטרנטינו שונא נשים?
אה, בעצם גם גברים. אז לא משנה.
אני הנחתי ששמונה לא כולל את האסירה, כי היא כלי במשחק שבו לכאורה שמונה שחקנים פוטנציאלים.
ההערה על גברים הייתה רפרנס הומוריסטי להאשמות של טרנטינו במיזוגניה.
האשמה שאמנם מגוחכת לחלוטין לאור הפילמוגרפיה שלו
אבל אם היית מתחיל מהסרט הזה, היה קצת קשה יותר להגחיך אותה.
בין שמונת השנואים לג'אנגו הדמויות הנשיות המופלאות של טרנטינו נעלמו מהנוף לחלוטין ופשוט חבל על זה.
כפי שכתבתי, הוא פשוט שונא בני אדם. במקרה לפעמים זה מופנה כלפי נשים.
ואם תתייחס גם לאבחנה הזו שלי ברצינות, אני פשוט ארים ידיים. :-)
מסכים
מאוד נהניתי, יותר מבג'אנגו שכן נמרח מאוד בסוף. קצת מוזר לי העליהום דווקא על הסרט הנוכחי כי זה באמת הרגיש כמו טרנטינו במיטבו, גם אם זה כולל קצת שיגעון גדלות.
בקשר לשם, נראה לי שפשוט "שמונה השנואים" זה קצת יותר קליט מ"שמונה השנואים והבחור הדי נחמד שלא מגיע לו להיות תקוע עם כל החארות הללו".
אני מסכים שמוזר העליהום דווקא עכשיו
ואני חושב שזה עניין של סטגנציה. שמונת השנואים טוב בהרבה מג'אנגו אבל הוא כבר הסרט השלישי ברצף שהוא בסופו של דבר, די אותו דבר מטרנטינו.
אנשים נהגו לבוא לטרנטינו למצוא חדשנות או טוויסטים חדשים או הפתעות ותמיד הוא סיפק במידה מסוימת. אך שמונת השנואים לא מציג שום דבר חדש אלא רק מיחזור חומרים. מיחזור חומרים מוצלח בהחלט אבל אם בעבר הסרטים של טרנטינו היו טרנטינו מצטט סרטים שלא הכרת ומגניב, אז זה קצת מביך לראות את טרנטינו מצטט באותה הערצה את עצמו ובכלל קצת מביך לראות אותו עושה את אותו הדבר שוב פעם. אני חושב שאם הוא היה מדגיש את האספקט של האגתה כריסטי ומוריד את האספקט של המערבון, הסרט היה יכול להבדיל את עצמו בצורה טובה יותר משאר הסרטים.
לא יודע למה, אבל זה נהדר
– התחושה הזאת שיש כשמבקר קולנוע שאתה מעריך קולע בדיוק למה שחשבת על הסרט. :)
לונג סטורי שורט – נהניתי מהסרט הזה כמו שלא נהניתי מהרבה סרטים לאחרונה, גם לי הקונוטציה הראשונה הייתה "כלבי אשמורת פוגש את ד-ג'אנגו", ולעזאזל איך הוא יכול לגרום לשלוש שעות להרגיש כל כך מעט? בלום פיך וקח נא את מרשרשי!
אגב, גם אורי קליין מ'הארץ'
גמר עליו את ההלל.
(מקווה שמותר לכתוב את זה כאן בלי להסתכן בחילול הקודש).
אחי...
בבקשה תוסיף לתג ספוילר את "כלבי אשמורת"…
טרנטינו הבמאי המועדף עלי אי פעם
הוא מלך. אבל מאז ממזרים הוא בהדרדרות, הסרט הזה היה טוב ונהנתי, הוא בהחלט עדיף על 90% מהסרטים שמוקרנים היום, אבל בתור סרט של טרנטינו בשבילי הוא מדורג הכי נמוך ברשימה. גם ג'נגו לא היה מדהים… התאהבתי בסרטים שלו בגלל הדיאלוגים, בגלל הבימוי המיוחד ובעיקר בגלל הדמויות אבל זה פשוט לא זה. לא ברמה של כלבי אשמורת, קיל ביל, ספרות זולה.. אפילו לא קרוב וסביר להניח שאם זה לא היה סרט של טרנטינו הוא לא היה כל כך מדובר.
לא הכרתי אף שחקן בכלבי אשמורת אבל הסרט הזה היה מהפנט וזה… האמת שטרנטינו ביום רע זה די מדויק. אחלה סרט כי הוא עדיין וירטואוז אבל הוא יכול הרבה יותר.
אגב התצוגת משחק של טים רות מזעזעת לדעתי, נראה כאילו וולץ הבריז והביאו לו מחליף. וחבל כי בכלבי אשמורת הוא הביא תפקיד מדהיםםםם וגם בספרות זולה. בכללי כל הדיבור והפוזה שלו היו הכי טרנטינו שיש וחבל שנותנים לו תפקיד שלא יושב עליו, נראה כמו חיקוי וזה באסה
לסיכום היו קטעים ממש טובים והיו קטעים שפחות אבל ציפיתי ליותר.. הוא צריך להניח למערבונים ולעשות דברים מודרנים כי הוא מעולה בזה.
אהבתי מאוד את הסרט אבל נותן לך לייק על ההערה על טים רות
לגמרי!
אני מעריצת טרנטינו שרופה מגיל עשר בערך, מאז שראיתי את הסרט 'ארבעה חדרים', בו ביים את הפרק האחרון. לגבי עבודתיו האחרונות של הבמאי – אם ב'ממזרים של כבוד' התרגשנו כל החבר'ה ומחאנו כפיים סוערות לנוכח סצינת שריפת בית הקולנוע על יושביו הנאצים, בג'אנגו כבר הרגשתי צורך להתנצל בפני שותפי לצפייה בסרט, שזה לא היה טרנטינו במיטבו, ובסרט 'שמונת השנואים' כבר הרגשתי מעט נבוכה אני בפני עצמי. רגעים קטנים וקצרים של טרנטינו במיטבו, הבליחו על המסך ברגעים מתקדמים למדי של הסרט, לאחר שכבר עייפתי והגדרתי ביני לבין עצמי, שמדובר לצערי בעוד סרט של טרנטינו שסטה מן המסלול וסיפק סחורה מתישה, ממוחזרת ולמען האמת, אף משעממת. הסרט מוצג באופן הדומה להצגת מחזה, ואני איני חובבת מחזות, והמילים low budget film? עלו בראשי במין טרוניה.. באופן כללי, אני אוהבת את מלאכתו של טרנטינו, ואפילו את 'חסין מוות' אהבתי במיוחד, על אף שנחשב לסרט משתעשע ומחוץ לעבודתו המרשימה של הבמאי. אני מקווה שיפתיע אותנו לטובה בסרטו הבא, ורצוי, להפסיק להתעסק בגזענות ובמילה 'ניגר' באובססיביות.. זה מוצה.
אגב, שמונת השנואים על פי הבנתי מתייחס לארבעת הנוסעים בכל כרכרה: ג'ון רות', המייג'ור, דייזי וכריס; ג'ו גייג', אוסוולדו, בוב וג'ודי.
מה רמת האלימות הפעם?
ביחס לג'אנגו, האם האלימות מבחילה יותר?
לטעמי פחות מבחילה מבג'אנגו
זאת אומרת, פחות מבחילה, אבל זה עדיין טרנטינו ויש פה אלימות בשפע.
אז כן, כל מוות או פציעה הם כמובן תיאטרלים וססגוניים, אבל אין סצינות כמו סצינת המנדינגו מג'אנגו של "התענגות" ארוכה על אלימות לשם אלימות.
לטעמי כן.
כמובן יש פה עניין סובייקטיבי של מה אתה מחשיב כמבחיל אבל בהכללה זהירה – רוב הסרט לא אלים אבל יש בו חלקים בהם בפירוש יש אלימות מפורשת ומבחילה.
אני חושבת שלא היו מיצגי אלימות רבים וקשים בסרט הנוכחי, לעומת ג'אנגו וקיל ביל 1, למשל.
קוראים לסרט 8 השנואים
כי זה הסרט השמיני של טרנטינו
אני ספרתי שמונה עד היום:
כלבי אשמורת, ספרות זולה, קיל ביל 1, קיל ביל 2, ג'קי בראון, חסין מוות, ממזרים וג'אנגו (אלא אם כן סופרים את קיל ביל כסרט אחד, או, כמו שקורה להרבה אנשים, משמיטים את ג'קי בראון).
למה ג'קי בראון אחרי קיל ביל?
כי זה נראה שסידרת את זה כרונולוגית ואז לפתע החלטת שבעצם ג'קי בראון יצא ב2005 משומה.
לא סידרתי את זה כרונולוגית. סידרתי את זה לפי צימודים אינטואיטיביים
שתי הקלאסיקות, שני הקיל בילים, שני הסרטים שנוטים לשכוח ושני הסרטים ההיסטוריים עם כריסטוף וולץ![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
נראה לי שקיל ביל נחשב סרט אחד
(כי זה היה החזון שלו אם זכרוני אינו מטעני)
לא היה לג'אנגו מסר?
תשמע, אני לא יכול להתווכח עם שום דבר שכתבת כי מדובר בדעה ( ולדעתי הסרט מתיש והדיאלוגים טרחניים אפילו בסטנדרטים של טרנטינו). אבל להגיד שלג'אנגו אין מסר מעבר ל"עבדות זה רע" זה לפספס את הסרט לגמרי (ולעומתו, לשנואים יש?! המיקרו-קוסמוס כביכול שמתפתח שם לא מוביל לכלום ושקוף מהשניה הראשונה). ג'אנגו קודם כל מבקר את היחס של הקהילה השחורה כלפי עצמה וזה הרבה יותר מורכב מ"עבדות זה רע".
כבר חשבתי שרק אני אהבתי את הסרט
בהחלט סרט טרנטינו מובהק, גם אני הרבה יותר אהבתי מאשר את גאנגו.
אנשים מתלוננים שלא התחברו לדמויות, אבל זה חלק מהעניין "שמונת השנואים" אתם אמורים לשנוא אותם.
ללא ספק הסרט הכי מהנה של טרנטינו
(ל"ת)
וואלה...
נדמה לי שזו הפעם הראשונה שבה אני לא מסכימה איתך בכלל וזה מאוד משונה.
אני מאוד אוהבת את הקודמים של טרנטינו, כמעט את כולם (את כלבי אשמורת הכי פחות עד כה), והרגשתי שהסרט הזה יהיר ומלא בעצמו בצורה יוצאת דופן, ודי על פארש. בקיל ביל הרגשתי שכיף לטרנטינו, שהוא זורם עם ההשפעות שלו מסרטי קונג פו שהוא גדל עליהם, ואותו דבר עם ג'אנגו והמערבונים. אבל השמונה הרגיש לי נוסחא ממוחזרת, שזה הדבר הכי עצוב שאפשר להגיד על טרנטינו. זתומרת, אם היה ג'נרייטור אוטומטי לסרטי טרנטינו, זה מה שהוא היה יוצר- מוזיקה טובה + סמואל ל ג'קסון + ברברת + אלימות וולגרית ומבדרת. ביחס לטרנטינו זה חסר ייחוד בטירוף, ואני התאכזבתי…
הקרנת 70 מ"מ - תיעוד מחדר המקרין
חלק מהקמפיין של טרנטינו הוא הסיפור של הקרנות 70 מ"מ שכן הסרט צולם אנלוגית ב65 מ"מ, פילם כמו של פעם ומוקרן בכמה קולנועים שעדיין יכולים להציג את הפילם. אחד המקרינים הביא את המצלמה שלו וצילם סרטון Timelapse של ההקרנה וזה ממש מרשים לראות את הגלגל הגדול הזה רץ.
http://vimeo.com/151746651
אני לא ראיתי את הסרט ואין בקליפ שום ספויילר. רק אהבה אמיתית לקולנוע של פעם
ביקורת מעולה!
ידעתי שיש למה לחכות. תודה דורון.
רציתי רק להוסיף שדקות הסיום היו הדקות המותחות ביותר שלי בקולנוע מזה תקופה ארוכה. והמדהים הוא שמדובר בסצינה עם נהרות של דם, יריות ואלימות, אבל המתח נבנה מהדיבורים. טרנטינו במיטבו.
מאחורי הקלעים חמוד
https://www.youtube.com/watch?v=gX8tZb3pHnE
יש שני סרטים משמעותיים מאוד שלא מסכימים בכלל עם סעיף 3 שלך
(ל"ת)
ואתה מתכוון גם לפרט אותם? :)
(ל"ת)
מצד אחד מתבקש
מצד שני זה יהיה בלתי אפשרי לדון בהם בלי לספיילר לאנשים את הצורה של הסרטים האלה. היה אפשר להגיד שאני אשים את השם שלהם ואז אנשים ידעו לא לקרוא, אבל רק מהקשר הדיון יבינו מה הספויילר. בנוסף, הייתי יכול לציין את טיב הספויילר של סעיף מספר 3 אבל אז אנשים יבינו שזה ספויילר שתקף לגבי הסרט. בקיצור, אם אתה מתעקש אני ארשום את שמם אבל מזהיר תגובה מראש אנשים.
אני מסוקרן, ומקסימום אחיה עם זה שזה ספוילר לי.
תכתוב על התגובה אזהרת ספוילר לא מוגדרת, מהתגובה הקודמת שלך ברור למה הכוונה. מי שירצה לקחת את הסיכון יקח אותו.
אחלה נכון
(ל"ת)
טרנטינו זה טרנטינו.
כמו שכתבתי בדף הסרט:
באתי בשביל תחושה טרנטינואית, מונו/דיאלוגים, ומה שהובטח לי ב(מה שזכרתי מה)טריילר, שזה נופים ומערב פרוע ועיצוב ואווירה – וזה מה שקיבלתי. הרבה מהמרכיב הבלתי כמית הזה שאני אוהב להזכיר, המאגניבות.
אהבתי את הרעיון. תעלומה בלשית זה כיף, לסגור את כל הדמויות בסיר לחץ אחד מבודד מהסביבה זה כיף, דמויות צבעוניות זה כיף. ההתחלה עשתה טוב בעיני לדמויות שמגיעות לבקתה, והכניסה אותנו לאווירה ולמתח. ולא היו שם יותר מדי צילומים של כרכרות בשלג. זו הגזמה. אהבתי את הדמות של קורט ראסל, היה נחמד לראות את ברוס דרן. היו כמה דמויות מפוספסות קצת.
כן, בהחלט-בהחלט היו כמה דברים שהייתי מוותר עליהם בסרט, אבל בסה"כ יצא סבבה. סרטרנטינו.
אחד הסרטים האהובים עלי של טרנטינו (מקום ראשון או שני לפחות)
הסיפור מעניין (מצאתי את עצמי יושב על קצה הכסא כמה פעמים), הדיאלוג מתוחכם ומשעשע ומבוצע כל כך טוב על ידי השחקנים, הקאסט מצוין ונותן עבודה (אני רוצה לציין במיוחד את וולטון גוגינס ואת סמואל אל ג'קסון שהיו פשוט מעולים ואני מחייך רק מלחשוב על ההופעה שלהם בסרט).
כמו כן יש את הקריינות של טרנטינו באמצע הסרט, הסאונדטראק המצוין כמצופה מסרט של טרנטינו וגם תשומת הלב לפרטים הקטנים…. בקיצור אני יכול להמשיך כל היום.
פשוט סרט מעולה
בתגובה מעליי לא עבד לי הטקסט החבוי. הצילו!
סליחה :-)
אין "הצילו"
יש דרך פשוטה מאוד להציל את עצמך מדברים כאלה: יש מנגנון סימון ספוילרים באתר. תשמשו בו.
כל הודעה עם ספוילר צריכה להיות מסומנת בספוילר. זה לא מסובך. זאת התחשבות בסיסית.
"טקסט חבוי" זה לא תחליף.
די עם זה.
צודק.
(ל"ת)
הכי טרנטינו שי לטוב ולרע
אני מסכים עם דורון – זהו הסרט הכי טרנטינואי. מכתוביות הפתיחה ועד טיפת הדם האחרונה.
אבל את העובדה שטרטינו במאי ענק, לא צריך לספר, מה שהדהים אותי הוא היכולת שלו לקחת סרט לש למעלה מ-3 שעות ולדאוג לכך שהוא לא ישעמם לרגע.
באמת, אם לא הייתי יודע כמה זמן הסרט כנראה שהייתי מנחש שארוך מהממוצע ולא בהרבה (משהו כמו שעתיים ו-20)
למעוניינים כאן יש ביקורת קצת יותר ארוכה:
https://gal015.wordpress.com/2016/01/17/the-hateful-eight/
וקצת טכני,
אני היחיד שכל ה'סופה שבחוץ' לא נראית לו אמתית בשקל?
אני רואה את השחקנים הולכים במזג אוויר חורפי שגרתי למדי וכל הזמן מעירים הערות כגון 'אללי מה זו הסערה הנוראה הזו כמעט עפתי השמיימה'
אתם מדברים על סופה, תראו סופה.
הסרטים של טרנטינו מתחילים לעייף.
איך אפשר ללכת לסרט בתקווה שתראה סגנון מסוים? כאילו, כשאנשים אומרים "זה היה טרנטינו במיטבו" אני לא מצליח שלא לחשוב על איפה זה נכנס במשוואה של סרט טוב.
אבל אני בכל זאת אלך לראות. יש סצנות מיניות, אגב? אני רוצה לקחת את אימא שלי. עם אלימות אין בעיה. רגילים מהבית. סתם.
הממממ
זה… מאוד תלוי בהגדרה שלך לסצינות מיניות. ובאופן כללי סרטי טרנטינו הם לא כאלה שהייתי לוקח אליהם הורים.
אם סמואל ל. ג'קסון אומר מאדרפאקר
נחשב סצינה מינית, אז בטח יש כאלה.
(טרם ראיתי, אבל מה הסבירות שאין?)
טוב, ידעתי ש
.You can't go wrong with S.L. Jackson and the MF word
צודק בכל מילה
זה נהפך לממש מקובל לחפש איפה סרטים טובים נופלים ואז לכתוש אותם על זה לשמחתי עדיין יש את האתר הזה שמספק ביקורות באמת ריאליות.
הטרנטינו הראשון שלי היה בגיל 14 והיום אחרי 22 שנים זה פשוט לא זה
קודם כל ברוכים הנמצאים ואיזה כיף שיש את האתר הזה
אני עוקב כבר המון זמן וסוף סוף מצאתי את המקום גם להשתתף
לגבי הסרט, אהיה קתר וקולע: טרנטינו נמצא במדרון בעייתי מאז קיל ביל 2
הוא נורה מלוע של תותח עם כלבי אשמורת – ספרות זולה – ג'קי בראון והציג גאונות וחדשנות ואז…
אז קרה לו מה שקרה להרבה גאונים לפניו, הוא התחיל למחזר, להתבוסס בגאונות שלו ולבסוף לאט לאט לאבד את זה , כי הדרך מגאונות לשיגעון היא מאוד מאוד קצרה
אני עדיין חושב שג'אנגו הוא רצפת הקריירה של קוונטין היקר אך השמינייה לא רחוקה משם:
1. מדובר באוסף עמוס ורחב של מניירות המזוהות עם הבמאי אך כאוסף ללא נרטיב וסיפור רציני שמחזיק מים הן מניירות ותו לא
2. נושא ההומאז' והטריביות לתקופות קולנועיות וסגנונות בימוי מיצו את עצמם מהר מאוד ובמקום לייצר שפה חדשה טרנטינו המשיך לייצר עוד מאותו הדבר, זה עבד מצויין בניינטיז, זה כבר לא מחזיק מים עכשיו
3. טרנטינו ידע לבחור שחקנים בפיצנטה ולמנף אותם למקומות חדשים: פאם גריד, קורט ראסל, טרבולטה ועוד והמכנה המשותף היה שהוא בנה להם דמויות אדירות, עמוקות ומסקרנות. מה יש לנו כאן ? ג'ניפר ג'ייסון לי שהגיע על תקן שק אגרוף, קורט ראסל במשחק ככ גרוע ומאכזב ומעל הכל האובר אקטינג הנוראי של וולטון גוגינס
מזל שיש עדיין את מדסן וג'קסון שאפשר לסמוך עליהם
4. שני דברים נוספים שאיכזבו אותי מאוד היו הצילום והפסקול. לשניהם חיכתי, לשניהם בנו הר של ציפיות ולבסוף קיבלנו עכברים. מזמין אתכם לצפות בשיעור בצילום מטעם האיש שקם לתחייה וכמובן לשיעור בפסקולים ניתן לבחור כל דבר מדהים מעברו של אניו קשישא
5. טרנטינו הוא לא הראשון שנתקל במבחן הגאונות וההמשכיות, משפחת וואשבסקי קרסה ובגדול, ארונפסקי חווה משברים וידע לצאת מהם וגם לגדולים של כל הזמנים דוגמת קובריק וקופולה היו מעידות וטרנטינו צריך להבין שהוא בצומת רציני, או שהוא ממשיך לחרבן באמצע חדר המוזיאון ולקרוא לזה אומנות או פאקינג לייצר עוד רומנים על אמת, סיפור מאחד החדרים, ו- AK 47 THE VERY BEST THERE IS
כולי תקווה שבסרט הבא הדבר היחיד שאני אצטרך לעשות זה לחכות לזאב…
אני לא יודע אם רד פיש יקרא את זה אבל אני חייב לציין
שאני לא יודע עם בפורום מלא במביני קולנוע אפשר לקחת מובן מאילו דעה של מישהו
אבל ואללה אני מאוד אוהב את הביקורות שלך.
שאתה לא מחבב סרט סביר להניח שגם אני
לכן שאתה אוהב משהו – אני ממש מחכה לזה, לפני הביקורת שלך שללתי כל רצון עכשוי ללכת ולראות מה זה שמונת השנואים,
אבל אם אמרת שזה אחלה סרט,אז יש רצון. בענק :)
ואז אפשר לחזור ולזכור למה כולנו כאן,ולפעמים גם מותר לומר בין כל הביקורות והדעות,תודה על העבודה המבוכרת שלך,אתה עושה את זה על הצד הטוב ביותר !
תודה!
תרגיע קצת את ההתלהמות
אני לא יודע אם התעמקת בתגובה שלי לפני שכתבת ואני לא יודע כמה זמן השקעת וחשבת על מה שכתבתי אבל ציינץי בדיוק את מה שאמרת. שהסגנון היה חדשני ויוצא דופן הוא הפתיע, ריתק ועניין. כשאתה ממשיך לעשות עוד מאותו הדבר ולא ממציא את עצמך אלא ממחזר אתה נמצא בירידה
זו בדיוק מהות הביקורת שלי, אני יודע בדיוק מי זה טרנטינו ואני יודע כל פסיק בביוגרפיה וההסטוריה הקולנועית והאישית שלו ולכן אני גם "מרשה" לעצמי לציין ולבקר את הקיפאון וחוסר החדשנות ואפילו השיעמום בסרטיו האחרונים
אני לא יודע מה גילך ומה הרקע שלך אבל אני יכול להעיד על עצמי שאני בוחן את הסרט לא רק כצופה נלהב שמוכן לקבל הכל אלא גם כבעל ציפיות ויכולת השוואה ליצירות אחרות גם של הבמאי וגם של אחרים, בדיוק בגלל זה אני יכול לשתף את הדעה שלי ולציין במדוייק מה לדעתי לא עובד
הדמויות רדודות וסובלות מאובר אקטינג כך שאי אפשר להתחבר אליהן
העלילה רדודה וצפויה בצורה מעליבה ולגבי ההערה שלך שלטרנטינו אין עלילה, שמע כנראה לא ראית מספיק טרנטינו: ג'קי בראון (עלילה מעולה וסיפור מתח קלאסי) רומן על אמת, רוצחים מלידה, כלבי אשמורת, קיל ביל – איפה בדיוק אין שם עלילה מפותלת מפתיעה מעניינת ???
ההדרדרות התחילה בממזרים, התגברה בג'אנגו והשיא כעת עם השמינייה המגוכחת
לגבי ההמבורגרים שציינת, מוזמן לשאול כל שף רציני מה יקרה למסעדה אם הוא ימשיך עם אותו התפריט שנים מבלי לחדש…
אההה אין לי ספוילר בהודעה, יש לך ספוילר בהודעה
כתבתי שההודעה שלך מכילה ספוילרים לספרות זולה, ואמנם קל להניח שכולם ראו את הסרט אבל זה לא נכון.
סרט טוב? באמת?
לא השיחות הארוכות מפריעות לי, כי אם העובדה שהשיחות הללו לא מובילות לשום מקום. הסוף היה צפוי מהשנייה שהם נכנסו לבקתה. ואחד האלמנטים הכי חשובים בסרטי טרנטינו לא התבטאו פה כמעט בכלל: המוזיקה!!! איפה לעזאזל השירים שמסכמים לך בדיוק את הרגשות שהסרט אמור להעביר. כמו שטרנטינו נהג לעשות כל כך טוב בסרטיו הקודמים? הדמות היחידה שאיכשהו היה אכפת לי ממנה היא הדמות של ה"תליין" (הבחור שהחזיק בבחורה מתחילת הסרט) וגם סופו היה מאוד צפוי. ההשוואה שלך בין הדיאלוגים הארוכים פה לדיאלוגים ב"בממזרים" חסרת כל שחר בעיני, מהסיבה הברורה שלדיאלוגים בממזרים הייתה מטרה וכל דיאלוג כזה העביר בך רגשות עזים של שנאה ועונג צרוף של תחושת נקמה. הדיאלוגים כאן לא העבירו בי שום דבר ששיעור היסטוריה טוב לא יכל להעביר לי. לא יודע מה איתכם אבל בסרט הבא שלו הציפיות שלי יהיו הרבה יותר נמוכות.
אוף
זה ברצינות שייך לבמאי ששיחדתי אנשים להצביע לו בסינמונדיאל בשביל לראות את אחד הסרטים האהובים עלי על מסך גדול?
1. כמעט כולם כאן, כולל אלו שלא אהבו את הסרט, שיבחו את הדיאלוגים. באמת? פספסתי משהו? כי בעיני רוב הדיאלוגים היו רצף של קשקושים, חלקם צפויים להחריד (ברמה שלחשתי לשותפי לצפייה שורות לפני שהן נאמרו, תוך גלגול עיניים), חלקם פשוט חוזרים על עצמם בלי שום תירוץ טוב (חוץ מלמרוח זמן) וחלקם מספרים את סיפור הרקע של הדמויות בצורה מאולצת להחריד (כמעט כל מה שקורה בכרכרה).
2. הומור. שוב פספסתי משהו? כי צחקתי פעם-פעמיים, אבל רוב הזמן האולם היה שקט להחריד.
3. הדמויות. אוקי, הן משוחקות נפלא ויש להן מספיק ניואנסים בשביל לחבב אותן קלות ולהרגיש שמדובר בדמות עגולה אבל בשורה התחתונה אף אחת מהן לא אהיבה מספיק בשביל שיהיה לי אכפת אם הן מתות בסוף או לא. אף אחת מהן הוא לא הכלה או נשות חסין מוות או כריסטופר וולץ בג'אנגו. אתם יודעים, דמויות שאשכרה בא לי לראות אותן שורדות. וכשאני צופה בסרט שסובב סביב "מי ישרוד ומי לא ומי הנבל האמיתי" כדאי שיהיה לי פאקינג אכפת ממישהו.
4. הסיפור. אני לא בקיאה בהיסטוריה של ארצות הברית פוסט מלחמת האזרחים, ואם היה פה מסר מורכב הוא חלף מעל ראשי. מה שאני ראיתי הוא מעין אסופה של מסרים שטרנטינו כבר עסק בהם בצורה מוצלחת יותר בסרטים קודמים שלו.
אז עם מה נשארנו? עם כמה סיקוונסים מוצלחים (סמואל אל ג'קסון והסיפור על הבן של, ג'ניפר ג'ייסון לי והגיטרה ועוד כמה) שלא מחזיקים סרט.
אני ממש מקווה שכבודו מיצה את הנבירה בההיסטוריה (האלטרנטיבית) ויחזור לעשות סרטים על סיפורים מטורפים ומגניבים, עם דמויות ועלילות ששווה לשבת בשבילן על קצה הכיסא 3 שעות ברצף.
אולי נהניתי מהסרט בעיקר כי ציפיתי למעט (הביקורות היו לא טובות)
וידעתי למה לצפות מטרנטינו בשאר הדברים, אני מסכימה עם הביקורת המאוד מספיילרת שלך (שאנשים שלא ראו לא יחשבו שזה ספוילר מינורי ויתפתו לקרוא).
לא ראיתי את ג'נגו, חוץ ממנו אני לא חושבת שאיזשהו סרט של טרנטינו אי פעם עבר את מבחן בכדל- ולא- קיל ביל אמנם הכיל מלא דמויות נשיות שגם דיברו קצת אחת עם השניה, אבל הסיפור והתקשורת בינהן נסובו סביב ביל בלבד ואיך היא מגיעה אליו.
בדף הסרט כתבתי שצפיתי את כל הטוויסטים בסרט מראש, כי זו די קלישאת סרטי טרנטינו: זה סרט כייפי בסגנון טרנטינו, אף חיקוי לא עושה טרנטינו שמתקרב למקור, אבל זו ממש לא יצירת מופת.
מי שאוהב את טרנטינו ולא מגיע עם ציפיות גבוהות מידי (או לחילופין מי שלא ראה את רוב הסרטים שלו) יהנה מהסרט הזה יותר.
למרות הרוח המילטנטית השולטת בסרטיו טרנטינו הוא אחד הבמאים הכי פחות שובניסטיים בשטח.
בדיקה שטחית מעלה ששבעה מתשעת סרטיו דווקא כן עוברים בכדל.
הא?
אני משוכנע לחלוטין שהדיאלוגים של הכלה עם..ובכן, כמעט כל הנשים שבסרט הזה לא סבבו סביב ביל.
"ארנבון טיפשי, טריקס הם לילדים" וכו'
בנוסף, למרות שננסה להתכחש לזה – חסין מוות זה סרט שקיים, והוא אכן עובר מבחן בכדל.
השאלה המעניינת היא האם ג'קי בראון עובר .
כתבתי פה הודעה מרובת לינקים שעדיין לא עברה את הסנן
אבל… באופן קצת מפתיע מסתבר שלמעט "כלבי אשמורת" ו"ג'אנגו" כל שאר הטרנטינואיים עוברים בכדל (לפחות לפי bechdeltest.com).
על פי הקריטריונים שלהם
כמעט כל קומדיה רומנטית עוברת מבחן בכדל משום שתמיד יש שלב שבו מראגנת החתונות מחמיאה לכלה על השמלה או משפט שטותי אחר שלא עוסק באופן ישיר בגבר.
אני לא מפרשת ככה את מבחן בכדל, אולי אני לא מבינה אותו נכון.
אבל אבל אבל
אלה הכללים של בכדל. הוא לא נועד לקבוע אם סרט מסוים הוא שובינסטי, פמיניסטי או וואטאבר, הוא בא להעביר אווירה/נקודה כללית, למרות שאם שבעה מתשעת סרטיו של טרנטינו זה טיפה מטעה (מצד שני, גם הסרטים הכל-גבריים של טרנטינו רחוקים ממש מלהיות שובניסטיים).
אני לא חושבת שהם שוביניסטים
אני גם לא חושבת שמבחן בכדל נועד לבדוק שוביניזם-מיזוגני, אלא יותר להצביע על שוביניזם בדרך של הדרה. או, אם תרצה ניסוח קצת אחר- האם יש לי, כאשה, כנערה, כילדה דמות להזדהות איתה או לראות בה מודל כלשהי בת דמותי.
אני חושבת שהסצנה בשמונת השנואים לא תופסת לצורך מבחן בכדל: שיחה של 2 משפטים על מי תכין קפה בין 2 דמויות שנכנסות לסיפור בדרך אגב ורוב הזמן לא מדברות אחת עם השניה- לא תופסת. בדיוק כמו שהמשפט וחצי של מחמאה על צבע הנעליים לא תופס בפני מי שכתבה וניסחה את מבחן בכדל.
העניין הוא להצביע על מחסור במודליות, לא לחפש בפינצטה נושא ונשוא בכל משפט שנאמר.
הדיאלוגים סבבו סביב
אני נוקמת בכולם מלמטה למעלה בהיררכיה עד שאמצא את ביל. ואם אנחנו מנסים להעביר את הסרט על סעיף טכני, אז אפשר לפסול אותו על סעיף טכני לא פחות- לדמות של אומה תורמן אין שם. אז היא לא קבילה לשאלת מבחן בכדל.
גם את חסין מוות לא ראיתי (לא ידעתי שהוא קיים)
אני די בטוח שהדיאלוג של הכלה עם הבת של ההיא
לא סבב סביב זה, אז לפחות קיל ביל הראשון עובר לבטח (פרט לעניין של חוסר השם. למרות ש"הכלה" זה בהחלט סוג-של שם.)
מגלים את השם של הכלה בסרט השני.
(ל"ת)
מאכזב
סרט של טרנטינו זה חוויה. זה מתחיל כבר שנה לפני עם ההכרזה והציפייה. רק השם שלו מספיק.
הפעם הוא לא עמד בציפיות ואפילו לא התקרב.
חסר לסרט את מה שהפך את שאר הסרטים שלו לכאלה טובים וזה סגנון.
הוא פשוט לא מספיק כיף, חסר תחכום, עיניין והסרט לא שובה אותך אל המסך.
למרות הופעות טובות של רוב הקאסט (במיוחד ג'ניפר ג'ייסון לי ולמעט קורט ראסל) בסוף סתם עוד סרט. שזה לא רע, אבל מאכזב
מסתבר שבמהלך צילומי הסרט קורט ראסל ניפץ גיטרה נדירה מ-1870,
שהושאלה (!) לסרט על ידי מוזיאון חברת הגיטרות מרטין.
גיטרה שערכה לא יסולא בפז.
המוזיאון, כמובן, זועם להחריד.
http://www.independent.co.uk/arts-entertainment/films/news/the-guitar-kurt-russell-smashed-in-the-hateful-eight-was-an-antique-not-a-prop-and-the-museum-is-a6854921.html
זה נשמע כמו שערוריה שאמורים לפרסם
לפני יציאת הסרט כדי למשוך יח"צ וקהל.
מה שעוד מעניין, הוא שלפי הטענה ג'ניפר ג'ייסון לי שמופיעה איתו בסצינה הייתה מודעת לערך של הגיטרה
ואכן בוידאו מתוך הסרט אפשר לראות שהתגובה שלה נראית נרעשת מדי, בעיקר בהתחשב בקלילות שהדמות שלה מקבלת רגעים מחרידים בהרבה:
https://www.youtube.com/watch?v=5SSFASO1XvY
סרט מעולה... אבל בדיעבד.
במהלך הצפייה שלי בסרט, אני די הבנתי את כל הדיבורים על כמה הוא מייגע ונמרח וטרנטינו-תרד-מהעץ-כבר. אבל אחרי שסיימתי לצפות, אחרי שכל החוטים והעלילות והקווים כבר מחוברים לי בראש – אני בעצם מתקשה לחשוב על סצינה אחת שהייתה בתכלס מיותרת לגמרי, כזאת שלא לימדה אותי שום דבר חשוב ונחוץ על הדמויות והעולם הזה. טוב, בעצם יש סצינה אחת כזאת, אבל איכשהו, משום מה – זאת הסצינה הכי מגניבה בסרט. ארור תהיה, טרנטינו.
אז כן, לוקח זמן לסרט הזה להכניס להילוך. בחלקים גדולים ממנו הוא סתם שטויות. אבל כשהוא מגיע לפואנטה, זאת חתיכת פאונטה, וזה מהנה ועשוי טוב כמו שרק טרנטינו יכול לעשות. מהרגע שהסרט הזה נהיה מה שהוא רוצה להיות, שזה, בתכלס, הרחבה של סצינת המסבאה ב"ממזרים חסרי כבוד" – הסצינה הטובה ביותר בסרט ההוא – על פניו של סרט שלם, זה פשוט תענוג צרוף.
אני גם חייב לשבח את טרנטינו על כך שכמו שרד אמר – לעזאזל, טרנטינו הזה יודע ליצור דמויות טוב. בואו נגיד שמזמן מזמן לא דאגתי כ"כ לשלומה של דמות מסויימת בסרט כמו שדאגתי לדייזי בסרט הזה. כל ההופעות בסרט הזה מצויינות, אני לא יודע אם גג"לית מתעלה על סמואל ג'קסון או וולטר גוגינס (שדווקא עצבן אותי בטירוף כשהסרט התחיל ולא הבנתי מה כולם עפים עליו, אבל ככל שעבר הזמן והדמות שלו הייתה היחידה בעצם בסרט שעוברת תהליך כלשהו, התחלתי להבין מה הולך פה), אבל היא בטח גנבה את ההצגה רוב הזמן, ככל הנראה בזכות כמה מוזרה ולא שגרתית היא, אפילו ביחס לנשות טרנטינו קודמות.
אז כן, אני לא אומר שיש מקומות שבהם הסרט לא גורם לסבל, בעיקר במערכה הראשונה שלו – אבל בסופו של דבר זה סבל ששווה את זה. כשהדרך הארוכה והאיומה הזאת מובילה אותך לפסגות כמו שהסרט הזה מוביל, עדיף לסבול בשקט, מה שנקרא. אני מניח שהסרט הזה לא מתקרב למרובע הקדוש של טרנטינו – אשמורת-ספרות-ביל-ממזרים, אבל אין ספק שהוא טוב בעשרות מונים מג'אנגו, שאחרי שאנחנו רואים איך טרנטינו באמת יכול לעשות מערבון, הופך לכתם קצת מיותר ומבייש בפילמוגרפיה שלו, בדיעבד. בג'אנגו אין אפילו קמצוץ מהסגנון, התחכום, המתח, ההפתעה ואפילו מהרגש והעומק שב"שמונת השנואים" יש למשך סצינה וחצי בדיוק (שזה סצינה ורבע יותר ממה שהיה בג'אנגו).
הוא היה *חסר*!?!?!??!
פעם ראשונה שאני שומע מישהו שאוהב את ההופעות של טרנטינו.
ההופעה שלו בג'אנגו הייתה אחת מהופעות המשחק הגרועות ביותר… אי פעם.
לא חרה לי כל כך ההופעה שלו בג׳אנגו
לא יודע זה לא הפריע לי פשוט אני נהנה לראות אותו על המסך
אני כן רואה בהופעה בג׳אנגו ירידה ברמה אבל לדעתי זה היה חביב
ואני ממש אהבתי מה שהוא עשה בספרות זולה וממש אהבתי את הדמות שהוא שיחק בארבעה חדרים אני חושב שאם הוא יוכל לתמצת את הדמות הזאת להופעת אורח בסרט שלו זה יעלה חיוך גדול על פניי
עזבו, תראו אותו בפרקי הסיום של עונה ראשונה בזהות בדויה. הרבה יותר נחמד שם.
פרקים 12-13, לא סיום העונה
(ל"ת)