עידן הקרח 3

Ice Age 3: Dawn of the Dinosaurs

בימוי: קרלוס סלדנה, מייק ת'ורמייר
תסריט: פיטר אקרמן, יוני ברג ועוד שלושה
קולות (גירסה אנגלית): ריי רומנו, ג'ון לגיזמו, דניס לירי, סיימון פג, קווין לטיפה
קולות (גירסה עברית): אוהד שחר, טל פרידמן, יורם יוספסברג, צביקה פורמן, נורית בנאי קורן

חם בחוץ. המוח מתערפל. בקניון, אנשים גדולים הולכים בצעד כבד, עיניהם כבויות, נגררים בידי אנשים קטנים: זומבים של סוף אוגוסט. אם מנסה לסכור את מבול השעמום בעוד ג'ימבורי. אב אולי מת, אבל אלול רק הגיע, והדרדקים נדמים כהולכים ומתרבים מיום ליום, ורוח מקדונלד'ס מרחפת על פני תהום. ולפתע, כחול צונן בוהק בקצה העין, כרזות של סנאים קדמונים וממותות ודינוזאורים, וכן, הו כן, שעה וחצי של שקט מנופפת בחן באופק בעוד פיהם של הזאטוטים נמלא פופקורן ועיניהם נשטפות בשלג וקרח.

ועל פני הקרח, מרחרח אפו של סקראט, הכוכב – גם אם לא הגיבור – האמיתי של סדרת סרטי 'עידן הקרח', תר באפו הרגיש אחר הבלוט האהוב שלו. ומיד היה ברור לי שחזרתי הביתה: בית מעט מוזנח ובעל עיצוב קיטשי אולי, אבל מוכר וחביב. ואכן, לא חלפו מספר רגעים והנה מגיע מני מיודענו – ממותה בעל חזות קשוחה, אבל לב רך, שהפעם מתרגש מתמיד מהולדתו הצפויה של הצאצא הראשון לזיווגו עם אלי. דייגו, נמר שן-החרב, מרגיש שאולי אין לו מקום בכל המשפחתיות הזו, שלא לדבר על כך שהוא הולך ומאבד את האינסטינקטים החייתים שלו. סיד העצלן דווקא לא מתכנן לעזוב, אבל הוא אכול קנאה, ומחליט להקים לעצמו משפחה משלו עם שלוש ביצים שמצא. ביצים גדולות מאוד. שהיו מתחת לקרח. במערה.

התפתחות עלילתית צפויה אחת לאחר מכן, וכל החבורה מוצאת את עצמה דולקת אחרי עקבותיו של סיד אל עולם נסתר שהיה חבוי מתחת לקרח, ובו אלפי דינוזאורים שחיים באקלים טרופי ולח בחסות נהר לבה מבעבע. ובעולם (אפילו יותר) קדמון זה ישנם שני שליטים: רודי, דינוזאור עצום ממדים ורב תאבון, ובאק, סמור קטן, שתום-עין, ולא לגמרי שפוי.

אלי עדיין בהריון, דייגו עדיין לא בכושר, סיד עדיין דביל, מני עדיין מלא בעצמו וקראש ואדי עדיין מריצים דאחקות. אבל העדר, בהדרכתו הלא-מאוזנת של באק, מתאחד בחיפוש אחר חברו החסר, ולא ים של דינוזאורים – או לבה – יעמדו בדרכו. כנראה.

'עידן הקרח 3' כשמו כן הוא: שלישי. הסרט לא טורח להציג לנו את הדמויות הפועלות מתוך הנחה שאנחנו מכירים אותן, ומתקדם ישר אל שלושת הדברים שלשמם התכנסנו: סכנות מסמרות-פרווה שיש להתגבר עליהן, בדיחות בקצב הסטקטו, וסקראט. ובשלושתם, שמחתי לגלות, הוא מצטיין. אם בסרטים הקודמים חזינו במרוץ מגלשות בקרח ומרדף תת-ימי, הרי שהפעם אנחנו מקבלים קרב אווירי, גשרים מתמוטטים, דינוזאורים רעבים וצמחים טורפי ממותות.

גם מינון הבדיחות נותר מסחרר כשהיה, וגם אם לא כולן עובדות, חלקן דווקא כן: כשסיד מנסה לחתור בענף עץ בנהר לבה התוצאות אולי צפויות, אבל היי, זה סיד. תיזכר לטובה במיוחד סצנה שבה באק משחזר את קורות ליל אמש באמצעות פלש-בקים סותרים בהם מככבים סיד, טירנוזאורוס-רקס וברוקולי. בכלל, באק הוא תוספת מבורכת לסרט: האופטימיות הפסיכוטית שלו ממתנת היטב גם את המצבים המבהילים ביותר, מה שעובד לטובת הילדים הצופים (ולדעתי, גם לטובת הסרט). צביקה פורמן – אתם מכירים אותו ממגוון פרסומות, ואני שנתיים לפניכם, מערוץ בייבי – מדובב אותו בטרלול הראוי בגרסה העברית, ושמו של סיימון פג בגרסה האנגלית מבטיח טובות.

וסקראט? סקראט בצרות. רגע, לא, זה תמיד המצב, אני מתכוון שהפעם הוא באמת בצרות: הוא פוגש את היריבה היחידה שיכולה להפריד בינו לבין הבלוט שלו, סקראטה. זאת מנסה לגנוב ממנו את הבלוט – בהתחלה במרומי צוק ואחר-כך בריקוד טנגו חושני. את הבלוט היא לא משיגה, אבל את אהבתו של סקראט דווקא כן, ומי שלא ראה את הסצנה בה לבו של הבלוט הזנוח נשבר לא חווה תוגה מימיו. סקראט, בקיצור, ממשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב: להימעך, להישרף, ליפול, להתגלגל ולחטוף מכות בספירה משעשעת עד דמעות של כל סוגי הכאבים הקיימים. בקיצור, סקראט היה ונשאר הלוני-טון של המאה ה-21, כפי שגם מבהירה תמונת הסיום של הסרט.

יתכן שהריכוז שלי לא היה במיטבו כיוון שהייתי צריך לדאוג לאספקה שוטפת של חטיפים ושתיה לשני הצופים שלצידי – אבל 'עידן הקרח 3' היה, מבחינתי, המהנה ביותר בסדרה. הוא מוריד את רמת הדרמה הקיטשית, שהייתה החלק החלש ביותר בשני סרטים הקודמים. כל השאר נשאר כשהיה, והוא עדיין מהנה – גם למבוגרים צרובי אוגוסט וגם לילדים קטנים, ששתיקה של שעה וחצי מהם שווה את משקל הפופקורן בזהב.