המשפט הראשון ב"לופר" הוא: "המסע בזמן עוד לא הומצא. אבל בעוד שלושים שנה, הוא כבר יומצא". כנטפקן בעל ניסיון, מיד הערתי: רגע רגע, בעולם שבו מסע בזמן הוא אפשרי, למשפט הזה אין שום משמעות. ברגע שמכונת זמן מומצאת במועד כלשהו במהלך ההיסטוריה של העבר או העתיד, זה כאילו שהיא היתה (ותהיה) קיימת מאז ומתמיד. מה מונע מאנשי 2070 לתקוע לתוך מכונת זמן אחת את כל הרכיבים של מכונת זמן שניה ודף הוראות הרכבה, ולשלוח את זה ל-2040? הא? הא?
הביא לי הסרט כאפה לפנים ואמר: שתוק ותקשיב.
המסע בזמן לא משמש לחקר העבר, זכיה בלוטו או קפיצות אל העתיד, אלא לחיסולים של המאפיה. המסע בזמן לגמרי לא חוקי, מהרבה סיבות ברורות, לכן מי שמשתמש בו הם האנשים שמשתמשים בדברים לא חוקיים: המאפיה. במקום לקשור כל איש שהם לא אוהבים ללבנה ולזרוק אותו מגשר, הם שולחים אותו 30 שנה לאחור, שם מחכה לו מחסל עם אקדח. הנוסע בזמן לא מספיק להגיד "איזה מגניב, נסעתי בזמן" לפני שהוא סופג כדור רובה לחזה. (ויגיד הנודניק, רגע אחד, למה להסתבך עם כל זה? הם לא יכולים פשוט לשלוח אותם אל 420 מיליון לפני הספירה, ולתת להם להיאכל על ידי דינוזאור חולף?).
לאותם מחסלים קוראים לופרים, והעבודה שלהם היא הכי קלה בעולם: פעם בכמה זמן הם צריכים לחכות שיופיע במקום ובשעה מסוימים איש עם שק על הראש, לירות בו ולקחת את הכסף. הקץ' היחיד בעבודה הזאת היא שבסופו של דבר אתה מחסל את עצמך. יום אחד האיש שבו תירה יהיה אתה, זקן יותר ב-30 שנה, ולאחר מכן אתה תצא לפנסיה מוקדמת, עם הרבה כסף וידיעה ברורה על מועד מותך. לא חיים גרועים מדי. (רגע, למה הם חייבים לחסל דווקא את עצמם? אי אפשר היה לשלוח כל לופר, בבוא יומו, אל מחסל אחר כלשהו? הסיכויים למחשבות שניות לפני הלחיצה על ההדק היו קטנים משמעותית, לא?).
אחד מאותם מחסלים הוא ג'וזף גורדון לויט, או בקיצור ג'ו, שחי ב-2040 חיי נהנתנות של חיסולים, זונות וסמים שלוקחים דרך העין. כמו כל לופר, מגיע היום שבו הוא מוצא את עצמו, ומגלה לחרדתו שבתוך 30 שנה הוא ייאבד את כל שיער ראשו ויהפוך לברוס וויליס. ג'ו הזקן מצליח לברוח, וזו בעיה עבור ג'ו הצעיר, כי אם יש דבר אחד שהמאפיה הארבע-מימדית לא אוהבת, זה לופרים שנותנים לעצמם לברוח. והאופן שבו הם מטפלים בכאלה עשוי לגרום לכל אחד לייחל למוות פשוט. אז ג'ו הצעיר רודף אחרי ג'ו הזקן, וג'ו הזקן, שחזר בזמן עם אג'נדה, מתברר, רודף אחרי מישהו אחר לגמרי.
וזה מגניב, מרתק, מעורר מחשבה, מותח, ולפעמים מצחיק. בקיצור: "לופר" הוא כל מה שאפשר לבקש מסרט – כל עוד לא מתעמקים בתיאוריה שלו לגבי מסע בזמן. כי אני חושש שאין כזאת. מישהו בפורום כלשהו באינטרנט בטח עוד ימציא תיאוריה מורכבת שמסדרת את כל הפרדוקסים והסתירות בסרט באופן לכיד והגיוני, אבל זה ידרוש הרבה מאוד תירוצים והסברים שלא קיימים בסרט עצמו. בסצינה אחת בסרט ברוס וויליס אומר שגם הוא לא לגמרי מבין את עניין המסע בזמן וההגיון שבו, ואיך ייתכן שדברים שכבר קרו פתאום לא קורים, ולהיפך, ופוטר את זה ב"זה מסובך". זו כנראה דרכו של הבמאי ריאן ג'ונסון לומר: עזבו אותי באמא'שכם מתאוריות ופרדוקסים, תנו לשחק.
והוא משחק מעולה. צריך להיות נודניק בעל התנגדות עקרונית לכיף כדי להמשיך ולהעיר הערות על פרדוקסים וכדומה בעוד הסרט מתגלגל לפניך בשורה ארוכה של סצינות מבריקות. "לופר" עושה מה שכל כך מעט סרטים בימינו עושים: הוא מפתיע. את הרעיון הבסיסי אפשר היה למכור לכל אולפן הוליוודי ולקבל סרט מרדפים שגרתי מתוחזק בגימיק מגניב, אבל "לופר" לא מסתפק בזה: הוא מתפתל מסביב לעצמו כמו שרק סרט עם מסע בזמן יכול, כשהוא עושה כמיטב יכולתו כדי לגרום למח של הצופים לעשות סלטות. מוסר ההשכל של "לופר" הוא: כשהסרט טוב מספיק, לאף אחד לא אכפת מהחורים.
אפילו לא מהעובדה שברוס וויליס לא דומה בכלל לג'וזף גורדון לויט. שניהם, אגב, ליהוקים טובים מבחינת העובדה שהם יודעים את מה שהם עושים, אבל לא חורגים בהרבה מהרגיל אצלם. אני לא יכול לומר, לצערי, שברוס וויליס מתקן כאן את הרושם שהוא עשה בשנים האחרונות: שעבודתו כשחקן מתמצה בהיותו קול וברוס וויליס. גג"ל, כרגיל, מוצלח הרבה יותר, אבל הדמות השולית המגניבה ביותר היא ג'ף דניאלס בתור בוס-מאפיה נעים הליכות, שהיה גונב את ההצגה אילו רק היו נותנים לו יותר זמן.
בנוסף לחנונים של מסע בזמן, קבוצה נוספת של אנשים שהסרט עלול לעצבן הוא מורים לתסריטאות. רבים מהם היו בוודאי נותנים לתסריט של "לופר" מספיק בקושי, כי המבנה שלו לא בסדר. כולם יודעים איך תסריט אמור להיראות: שלוש מערכות, אירוע מחולל, התפתחות, שיא וכל זה. "לופר", בטעות או בדווקאיות, שובר את המבנה הזה: בערך בנקודת החצי של הסרט, בדיוק כשחשבתם שהבנתם לאן הוא הולך, הוא מחליף הילוך בפתאומיות. דמויות ראשיות חדשות נכנסות לתמונה, יש תהליך חדש, התלבטות חדשה, ואלמנטים בעולם של הסרט שלפני כן הוזכרו בשלוש וחצי מילים הופכים לציר מרכזי. בקיצור, הוא הופך למשהו שונה לגמרי. ומוסר ההשכל הוא: גם הנחיות על מבנה תסריט יכולות ללכת לחפש מי ינענע אותן.
הסרט כולל שורה של סצינות שייכנסו כל אחת בנפרד לרשימת הגדולות של השנה, ושעל אף אחת מהן אני לא יכול לפרט כי ספוילרים: בין השאר, יש בו סצינה שהיא בו זמנית המזוויעה והמבריקה ביותר שנראתה כבר מזמן מחוץ למרתפי "המסור", וסצינת מתח היצ'קוקית מורטת עצבים שמערבת צפרדע. לא הייתי קורא ל"לופר" סרט אקשן, אבל כשיש סצינות כאלה – שלא כוללות התחכמויות עם זמן או מרחב – ג'ונסון מצלם אותן באופן מבריק, בלי לחזור על אותו טריק פעמיים.
חלקים גדולים מעלילת "לופר" נשמעים, ולא במקרה, כמו הרבה סרטים שכבר ראינו, ולא כולם אפילו כוללים מסע בזמן. לאורך הסרט אפשר לראות את "דו"ח מיוחד" מבליח כמה פעמים, וגם את "שליחות קטלנית", "העד", ואפילו "אקס-מן 3", מכל הדברים בעולם. וכמובן, כל העסק הזה של ברוס וויליס במרחבי הזמן הוא מאוד "12 קופים". אבל כמו בסרט של טרנטינו, זה שההשפעות ברורות לא הופך את הביצוע לפחות מוצלח. אני לא בא לטעון ש"לופר" הוא בהכרח טוב יותר מ"שליחות קטלנית" או "בחזרה לעתיד", אבל אני אומר שהוא יוזכר מעכשיו באותה נשימה עם הסרטים האלה בויכוחים על מהו סרט המסע בזמן הטוב ביותר אי פעם.
יש אפשרות ללנקק לסיום הנ"ל של "אפקט הפרפר"?
אני מניח שיש ביוטיוב, אבל פשוט לא יודע לאיזה מהם אתה מתכוון.
אני מדבר על ה"מקורי"
הראשון כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=T8zO9rDKmyA
בסרט נאמר 15 יארד, דהיינו 13.65 מטר
התרגום שהופיע ("15 מטרים") אינו מדויק, אבל מעביר את המשמעות בצורה מספקת.
לא נראה לי סביר
זה נראה לי מסוג הסרטים האלה שלא השקיעו יותר מידי מחשבה בפתרון בעיות או בהיגיון בכלל, ואנשים ממציאים תאוריות מופרחות שהתסריטאי בכלל לא חשב עליהם.
וואלה? לא קלטתי את זה כך בכלל...
תודה על התיקון. האמת שזה לא כ"כ חשוב, כי גם ככה התיאוריה, כפי שכתבתי, לא רלוונטית :)
כנראה שאני צריכה לראות את הסרט שוב…
לצבוע לחום? היא לא ברונטית במקור?
עד היום ראיתי את אמילי בלנט ברונטית (וגם רזה יותר) ולמעשה זיהיתי אותה רק לפי העיניים… ועדיין הופתעתי שזו באמת הייתה היא (וכמו במקרה של קליאה דובל, שוב חשתי גאווה גדולה בעצמי על שהצלחתי לא רק לזהותה אלא גם לזכור את שמה!).
אגב עיניים, העדשות ששמו לג'וזף גורדון לייט (ככה יצא לי במהלך הסרט והחלטנו לאמץ את השם, תזרמו…) הקריפו אותי לאללה. היו סצינות שבהן בקושי הצלחתי להאמין שזה הוא! מצד שני פה ושם הוא אשכרה נראה קצת דומה לברוס ויליס (לא ברמה שאאמין שזה אותו אדם, אבל גג"ל מקבל נקודות על המאמץ ואפילו על ניסיון לחקות את סגנון הדיבור שלו בכמה סצינות).
בדקתי,
והוא לא מחזיק את היד ולא כואב לו בשום דרך. מנפלאות האינטרנט.
עוד בקשה לפישלייק לביקורת,
רד פיש, הביקורות שלך מצליחות לענג כל פעם מחדש.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
אם זה עונג על קטילה עסיסית כמו בהאויב מבפנים 5, או על גירוי לראות את הסרט, ועכשיו- כמו שנמצא ממש כאן.
עכשיו אני הולכת למצוא בחור (הידד לשוביניזם! ) שיזמין אותי לראות את לופר כדייט
(ולא, לא הצלחתי שזה ישמע פחות גס, ניסיתי, באמת. )
את יכולה להפסיק לחפש.
הנני, בחור.
אתה מזמין אותי ללופר כדייט ?
אוהו- מעולם לא ידעתי שגם עושים פה שידוכים (:
תלוי מה התשובה שלך.
אם תגידי לא אז לא, אם תגידי כן אז כן. אגו הוא דבר מופלא.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
כן !
אני מסכימה.
(מחיאות כפיים- עכשיו.)
עכשיו רק נשאר
לרוץ אחד לשני בסלו-מושן לצלילי זה
http://www.youtube.com/watch?v=TYJzcUvS_NU
אלוהים ישמור, הוא שם סיגריה על הפסנתר!
(ל"ת)
אני כבר לא מסוגלת לשמוע את המנגינה הזו אחרי האולימפיאדה
(ל"ת)
אז כן !
אני murdock.crazy ב-ג'ימייל.
נו, ספרו לנו איך היה!
(ל"ת)
ברגע שיהיה מה לספר,
אני מבטיחה למצוא את הדוחק"ו הקרוב ולספר באוף טופיקיות.
אאל"ט יש אפילו תינוק-עין-הדג
חתונה בטוחה הייתה.
במקרה הכינותי מראש לינק
http://www.fisheye.co.il/לב/
(וכשאני אומרת "במקרה הכינותי מראש" אני מתכוונת שלפני חצי שעה שלחתי מייל למישהו על למה כדאי לבוא לקונים אפילו לבד)
למוכשרים: כדאי למצוא ברשת את הסרטון בו הילדה הבונבונית של מרלין ותרגומון מוכיחה את עצמה אל מול הסטיגמות על בלונדיניות ופותרת קוביה הונגרית בגיל שנתיים וחצי. אני לא חברה של השניים ולא ממש אוהבת ילדים, אבל זה היה מתוק להפליא.
(יש עוד זוגות שהכירו באתר הזה, למשל עידן "BS" זיירמן וגלית "הנערה הפויקלותרמית", אבל מרלין את תרגומון היו קודם)
אני חייבת להודות שהתרגשתי.
(ל"ת)
בבקשה.
http://www.youtube.com/watch?v=m12V8_9ru6M
איזה קטנה היא פה…
למעשה יש כבר שתי ילדות עין הדג,
ועוד שני דגיגים בדרך.
זה לפחות אצלנו.
למה ג'וזף גורדון לוויט נראה ממש ממש מוזר בסרט?
לא הצלחתי להוריד מזה את המחשבה כל הסרט.
מן הסתם
כדי שייראה דומה יותר לברוס ויליס
חשבתי על זה
אבל זה עדיין מזעזע.
ולרגע מסויים
הוא גם הזכיר לי במראה את קיאנו ריבס.
הוא פשוט נראה גועל נפש
היה עדיף לוותר על הניסיון.
יכלו לפתור את זה בקלות
גג"ל לויליס: אתה אפילו לא דומה לי.
ויליס: תתפלא מה 30 שנה ומנתח פלסטי יכולים לעשות.
גג"ל: מנתח פלסטי ואתה נראה *ככה*?
(ל"ת)
בגלל העיניים
לקח לי זמן להבין – במקור העיניים של גג"ל חומות, ובסרט הן ירוקות.
זה גורם לו להיראות שונה לחלוטין.
כחולות...
(ל"ת)
"אפילו לא מהעובדה שברוס וויליס לא דומה בכלל לג'וזף
לויט".
ובדיוק בגלל זה איפרו אותו בצורה כזו שיראה כמו וויליס…
לא עזר
הם פשוט לא דומים.
בלי קשר לאיפור והקוסמטיקה, מה שמצחיק במיוחד בסיפור
זה שאין להם גם את אותו צבע עיניים ובסרט נראה כאילו הדביקו לגג"ל עדשות מגע בצבע העיניים של ויליס. זה מצחיק כי הקטע בסרט בו הוא מנסה להראות על שמדובר באותה דמות, בעבר ובהווה, מתבצע על ידי קלוז אפ מתחלף על העיניים שלהם (כמו ב'להציל את טוראין ראיין'). כלומר היוצרים של הסרט ניסו למצוא דרך לגרום לצופים לראות שזאת אותה הדמות, והדרך שבה הם בחרו להראות את זה, היא על ידי משהו שבכלל לא קיים במציאות ואפשר לגרום ככה לכל בן אדם "להיות דומה" לבן אדם אחר, פשוט שימו לו עדשות באותו צבע וצלמו את שניהם בקלוז.
והסרט? לטעמי הוא לא רע, אבל לגמרי נופל מסרטי חזרה בזמן "קלאסיים" אחרים.
חוץ מהחורים בעלילה השאר די טוב, אבל לא מאוד מאוד טוב, והסוף היה מאוד מעצבן לטעמי.
בנוסף ראיתי ביום כיפור את 'פורמיתאוס' ויש משהו משותף שמשהו שמעצבן אותי בסרטים שמתרחשים בעתיד כמו 'לופר'. אנשים בעוד 40-50-60 והלאה שנים מעכשיו, לא יראו ויתלבשו וידברו כמו אנשים מהיום. אנשים משנות השבעים לא מדברים ומתנהגים כמו אנשים מהיום. יש סלנג שונה, יש אופנות חדשות, יש מנטליות אחרת (מתירנית בדרך כלל). ליצור גירסה חדשנית ומטאלית של ההווה ולקרוא לה העתיד, זה פשוט תסריטאות רעה בעיני.
לפחות "לופר" מתייחס לזה במודע.
(ל"ת)
אני חושבת שגג"ל עשה עבודה מצוינת
בלשחק את ברוס וויליס.
חוץ מהאיפור של האף ושל השפתיים והלסת, הוא שינה את הקול שלו (יותר נמוך, יותר מחוספס), את אופן הדיבור, ואפילו עשה כמה ניואנסים מאד מאד ברוס וויליסיים. אני התרשמתי!
לדעתי האיפור באמת גורם לו להיראות דומה קצת
כמעט התחלתי לחפש את גג"ל על המסך, כי הוא כל כך לא נראה כמו עצמו.
וגם הוא עושה אחלה עבודה בלשחק את ברוס וויליס, בין אם בדיבור או בהבעות (מעבר לעבודת האיפור).
אני דווקא לא מצאתי יותר מידי חורים בעלילה.
חוץ מהסצנה המזוויעה באופן נפלא אך מחוררת להפליא. לפחות היא לא באמת חשובה לעלילה.
בסה"כ הסרט מאוד מתאמץ להסביר את כל ההשלכות של המסע בזמן ואיך הוא משפיע על 2 הג'ו-ים.
גם אני חושב ככה
השתדלו לתת לכל דבר סיבה. הדבר היחיד שלא הבנתי (או פספסתי) זה איך הלופרים יודעים בדיוק מתי הלופים קורים. מה, למפיה יש שעה קבועה בשבוע שהם מחסלים?
זה מוסבר מחוץ לסרט
במאמר ש-Foo fighter קישר אליו בעמוד הסרט –
http://www.slashfilm.com/ten-mysteries-in-looper-explained-by-director-rian-johnson/#more-140623
ריאן ג'ונסון מסביר כמה דברים בנוגע לסרט. בעניין הרצח בעתיד, הוא אומר שבכל אדם מושתל "תג" ננוטכנולוגי, שמודיע לרשויות ברגע שהאדם הזה מת (התפתחות טכנולוגית הגיונית בהחלט), וברגע שהאדם הזה מת הרשויות יודעות על כך ועל המיקום שלו, ולכן נהיה כמעט בלתי אפשרי לבצע רצח ולהימלט. שליחת האדם אחורה בזמן לא גורמת ל"אזעקה" הזאת. ההסבר הזה לא נאמר בסרט עצמו, ולדעתי היה צריך להיות. הוא גורם לרעיון להישמע אמין יותר.
כן, אבל
מצד אחד, זה משהו שסספינד בקלות ממילא. מצד שני, עדיין לא ברור למה המאפיה מותירה אפשרות לבעיות של קורבנות שמצליחים לברוח ולא מרעילה אותם קודם או משהו, כך שגם אם הלופר מפשל הקורבן ימות בודאות. מצד שלישי, גם את זה אפשר לסספנד בשלל דרכים.
בשורה התחתונה, לי הספיק בסרט לחשוב "אם המאפיה מקדישה כל כך הרבה מאמצים לזה, כנראה שסיבות טכניות עתידניות מונעות מהם לנקוט בדרך פשוטה יותר" כדי לסספנד. לא נראה לי ממש קריטי להקדיש זמן סרט להסברים על הבעיות הטכניות הללו.
דווקא היה נדמה לי שבקריינות בתחילת הסרט, כשהוא מסביר
מה הם הלופרים, הוא אמר משהו בסגנון 'כולם מתוייגים'. אבל אולי הזיכרון שלי מטעה אותי.
Tick Tock
אחד מסרטי השנה, בלי צל של ספק. אל "בריק" לא ממש התחברתי, אבל הפעם ריאן ג'ונסון שיחק אותה בגדול. הכתיבה והבימוי נהדרים, והדרך שבה הוא קופץ בין עלילות ונקודות בסרט מעולה. גם שמתי לב היום (בצפייה שנייה ורשמית) שיש כמה שורות דיאלוג שנאמרות בהתחלה, ואז מהדהדות שוב לקראת הסוף כשנאמרות ע"י מישהו אחר.
הכל בסרט הזה פשוט טוב – התסריט, הצילום, המשחק, המבנה. הוא כמו פאזל – עם הזמן אתה מקבל עוד ועוד חלקים, עד שאתה מצליח להרכיב את התמונה. כמובן שבסוף נשארים עם כמה שאלות ופרדוקסים (בכל זאת, סרט מסע בזמן) אבל יוצאים עם תחושה של סיפוק גדול.
הדבר היחיד שהציק לי זה השינוי שעשו לפנים של גורדון-לוויט. הוא פשוט נראה מוזר, וזה לא גרם לי להניח שהוא יגדל להיות וויליס יותר מאשר אם היו משאירים אותו כפי שהוא. אולי בגלל שיש לו סוג של בייבי-פייס כאלה, לעומת וויליס הבאד-אס, אז רצו שהוא יראה קצת יותר קשוח. אבל זה משהו שולי לגמרי.
וגם שמתי לכמה אי-עקביות בתרגום. "נרקומן" הופך פתאום ל"ג'אנקי", "מאפיה" הופך ל"ארגון ה'מוב' " (מה לעזאזל?) ועוד כל מיני שטויות.
בקיצור, סרט מעולה. רק כמו שנכתב, אבל תנסו לנתח יותר מדי. sit back and enjoy the ride.
זה באמת קצת חופר הקטע הזה
זה הכל סיבובים סביב נושא די משני בעלילה, שהוא המסע בזמן. הנושא המרכזי הוא היחסים בין הדמויות, והדמות של ג'ו הצעיר, כמו שכבר אמרו.
לחלוטין יש ילדים בני חמש שיודעים את לוח הכפל
זה מה שנקרא גאונים. תחשוב מה מוצרט עשה בגיל שלוש. מה שחריג בילד הזה הוא לא היכולות האינטלקטואליות שלו אלא הבגרות, המורבידיות וההבנה העמוקה שיש לו לסיטואציות בסרט. לא נראה לי שיש כאלה ילדים בנים חמש, גאונים ככל שיהיו.
מצד שני, גג"ל כבר רגיל להתרועע עם ילדים הבוגרים באופן חסר שחר לגילם.
אתה צודק
כמו הציטוט של הבמאי שמופיע בלינק שדורון נתן:
That’s the Terminator question. If it’s important to you to really justify that beyond ‘It makes sense in a story type way,’ you’ll have to get into multiple time lines existing in neverending loops of logic. You can shoehorn it into making sense,” he said. “For me it’s a trope of time travel movies and there’s a slight amount of magic logic that you have to apply in order for a story like this to make sense.
זה יכול להיות אחלה סרט קצר
(ל"ת)
סוף אלטרנטיבי?
היה סוף אלטרנטיבי? היו עוד קטעים אחרי הכתוביות או שאתה מציג רעיון כל שהוא?
זה דווקא נורא פשוט:
האבא המקורי שלו היה פיליפ ג'יי פריי. זה פותר הכל.
מסכימה לגבי התרגום, זה היה קצת מביך
גם אני עצרתי לשאול את עצמי למה "מוב" או "ג'אנקי". זה היה מיותר.
בקשר למשפט הראשון
במקור הוא עושה פה משחק מילים עם הזמנים באנגלית, ואומר:
"time travel hasn't been invented yet, but in the future it will have been"
שזה שילוב של זמן עתיד ואחת מהוריאציות של זמן עבר. אני לא זוכר איך תרגמו את זה בסרט אבל אני הייתי מתרגם למשהו כמו:
"מסע בזמן עוד לא הומצא, אבל בעתיד הוא כבר היה קיים".
הדקדוק של מסע בזמן הוא לא עניין פשוט.
כמובן שאני חייבת לצטט את דאגלס אדאמס, ב"מסעדה שבסוף היקום". חסכתי מכם את הדוגמאות:
The major problem is simply one of grammar, and the main work to consult in this matt Streetmentioner's Time Traveler's Handbook of 1001 Tense Formations. It will tell you, f describe something that was about to happen to you in the past before you avoided it by forward two days in order to avoid it. The event will be descibed differently according to talking about it from the standpoint of your own natural time, from a time in the further in the further past and is futher complicated by the possibility of conducting conversatio actually traveling from one time to another with the intention of becoming your own mo
Most readers get as far as the Future Semiconditionally Modified Subinverted Plagal Pas Intentional before giving up; and in fact in later aditions of the book all pages beyond th left blank to save on printing costs."
אתה כמובן צודק
וזה נראה לי כמו חור תסריטאי, אבל זה תלוי בשאלה מה המאפיה בעצם מנסה להציג עם חיסול הלופרים. אולי לא אכפת להם שיהיה ידוע שקיים דבר כזה, "לופר", כל עוד בפועל כולם מחוסלים.
למה הסרט הזה עובד?
כי נשארתי במתח לכל אורכו, תוך התלהבות מסצנות האקשן הכמו-מערבוניות ותחושת הפרנויה שמלווה את ג'ו לכל מקום, בלי לחשוב יותר מדי על חורי הענק בעלילה. כן, התסריט סותר את עצמו בגסות וסוף הסרט לא הגיוני בעליל, אבל זה לא פגע בהנאה שלי בשום צורה. מסע בזמן הוא מלכוד לתסריטאי והמנעות מהסברים טכנובבליים זו מדיניות בטוחה למי שרוצה לשים דגש על חלקים אחרים של הסיפור. ריאן ג'ונסון עשה בשכל כשלא נסה להסביר את המכניקה של מסע בזמן והתמקד בדמויות וביחסים המאוד מתוחים ביניהן. שני משפטים מהסרט היו מבריקים בעיני (המשפט של אייב על השפות והמשפט לגבי שם המלצרית) והעובדה שג'ו לא בהכרח עושה את הדברים הנכונים, או בכלל מבין מה עדיף, הופכת אותו לדמות עמוקה ומאוד אנושית. לא הפריע לי ההבדל הפיזי בין גג"ל וברוס ויליס, אפילו אהבתי את הנסיון ליצור דמיון ביניהם בעזרת איפור. יש קריצה לעניין ההתקרחות כשג'ו מביט במראה ומגיב לרגע בחשדנות כשהוא נוגע בשערו.
אני לא יכול לומר שלופר הוא סרט חכם בכל הנוגע להתחמקות מקלישאות וסתירה עצמית. עם זאת, הוא עשוי טוב ומחזק את התחושה שריאן ג'ונסון הוא אחד הקולנוענים המעניינים והראויים למעקב של זמננו. יש בעלילה חור בגודל מכתש רמון, אבל הצלחתי לא לחשוב עליו עד אחרי הצפיה וזה מה שהפך אותה לכל כך מהנה בעיני.
לגבי פרדוקסים של מסע בזמן
קודם כל, רד – ביקורת מעולה.
דבר שני, עוד לא ראיתי את הסרט, אבל אני יכול להתייחס לגבי בעיות מסע בזמן כמו שהעלית, של דברים שקרו ואז לא קורים.
בעיות ופרדוקסים כאלה מתבססים על האמונה שהזמן הוא דבר לינארי – דבר מוביל לדבר מנקודה אחת לנקודה אחרת וזה רצף אירועים שמרגע שקורה יכול לקרות רק בצורה מוסימת ויכלול את אותם אירועים בדיוק.
כיום לעומת זאת, כבר מתייחסים לזמן בצורה אחרת – לא רצף לינארי של הדברים אלא משהו גדול ואינסופי כמו החלל, כלומר ישנן אינספור אפשרויות ודרכים שבהן יקרו או לא יקרו דברים. קצת קשה להסביר את התיאוריה הזאת, אז אנסה בצורה הבאה: הכל קורה באותו זמן – עבר הווה ועתיד. הכל קורה כל הזמן באותו רגע, אנחנו פשוט מסוגלים לתפוש רק את הרגע הנתון הזה. כלומר, מסע בזמן הוא למעשה כמו חור תולעת בחלל – מגשר בין שתי נקודות בדבר הזה שנקרא זמן. כך ש, לדוגמא, אם גג"ל מעולם עוד לא פגש את עצמו כדי לחסל אותו, עצם הופעתו של ברוס וויליס כבר משנה את פני הדברים והדרך בה הם יכולים לקרות (ואין לי שמץ של מושג מה קורה מתי ולא קורה אחר כך, אהיה חכם יותר אחרי צפייה בסרט).
דוגמא אחרת ומעולה לדעתי של התמודדות עם השאלות האלה היא הסדרה "פלאש פורוורד" (Flashforward). למי שלא מכיר, הסיפור הוא שיום אחד, כל אנשי העולם איבדו את ההכרה למשך 2 דקות ו17 שניות וחוו פלאש-פורוורד – כמו פלאשבק, רק במקום זיכרון מהעבר, זיכרון מהעתיד. חצי שנה אל העתיד בערך אם לדייק. לאחר האירוע מוקם צוות חקירה שבראשו סוכן FBI שבפלאש פורוורד שלו ראה את עצמו החוקר הראשי של המקרה. מעבר לגילוי איך ולמה קרה הפלאש פורוורד, הסדרה גם מראה את ההתמודדות של כל מיני אנשים עם מה שהם ראו בחזיונות. חלקם מנסים להביא להתגשמותם, חלקם מנסים למנוע אותם. סדרה מומלצת מאוד בכל אופן.
מצטער על החפירה. אני הולך לראות לופר.
wibbly-wobbly timey-wimey
(ל"ת)
בקשר לזה, קצת מאוחר יותר היום תעלה כתבה נוספת.
(ל"ת)
הספר שקראתי שהתמודד עם המסע בזמן בצורה הכי טובה
היה "תצפית עבר" של אורסון סקוט קארד. הוא מצליח ליצור רעיון פשוט וגאוני ויחד עם זאת להרוס את הרעיון הבסיסי של כמעט כל סרט/ספר מסע לעבר שאי פעם נוצר.
מוכן לפרט קצת יותר?
(ל"ת)
קראתי אותו ממש ממש מזמן והוא לא כ"כ טוב.
יכול להיות שאין בו סתירות ואלוהים עדי שאני מאד אוהבת את אס"ק, אבל זה לא היה כזה ספר מעניין. חוץ מזה הוא מתבסס מהרגע הראשון על המצאה מאד מאד הזויה שמאפשרת לבני האדם בעתיד דיסטופי כלשהו *לצפות* בכל אירוע מההיסטוריה.
אני לא לגמרי מסכים.
הסרט התחיל טוב, ומעניין, ואני לא מסוג האנשים שיתחילו להתקרצץ על כל פרדוקס זמן שלא מסתדר (אם כי זה משעשע להעלות תיאוריות בדיעבד). מה שהפריע לי זה החלק באמצע, אותו אחד שהגדרת בתור "החלפת הילוך" ובו דמויות חדשות נכנסות. ברגע הזה לא ממש הרגשתי החלפת הילוך, יותר כמו עצירה פתאומית כי הכביש פקוק עקב עבודות. (והשחקנית שמשחקת את שרה נוראית, אבל זה לא קשור). פתאום מקבלים דמויות חדשות שהקשר להן למה שראינו עד עכשיו רופף, וקשה לי להרגיש כלפיהן משהו מלבד "תזוזו מהפריים ותנו לראות מה קורה לדמויות האמיתיות!". זה לא משהו שהורס לגמרי את הסרט, כי הסוף בכל זאת מעניין ומצליח להימנע מקלישאתיות יתר, אבל זה בהחלט מוציא אותו מרשימת "הגדולים".
כנראה שהדרך היחידה לעשות סרט על מסע־בזמן
היא לעשות אותו לא הגיוני בכלל…
ראו למשל את סרט המסע־בזמן היחיד (שאני ראיתי לפחות) שאינו פרדוקסלי בשום צורה – טיים ליין [2003].
הסרט הזה, עם כמה שהוקדשה מחשבה לעניין המסע בזמן (זה שסרט מבוסס על ספר עוזר לפעמים, אני מניח) לא מנעה ממנו להיות ערמה גדולה ומסריחה של צואה הוליוודית (12% ב-rotten tomatoes).
ואם כבר מדברים על ספרים – אני היחיד שבמהלך הצפיה בסרט היה בטוח שהוא מבוסס על ספר?
לא ספר שהכרתי, פשוט העולם שהתסריטאי יצר, הפרטים, הכל… היה נראה חד מידי.
אני לא בטוח אם ב"טיים ליין" יש או אין פרדוקסים,
כי הוא היה דבילי מכדי שאקדיש לו הרבה מחשבה, אבל לסרט יש באתר ביקורת קוטלת של BS והרבה תגובות מזועזעות.
http://www.fisheye.co.il/timeline/
לא ראיתי את טיים ליין,
אבל סרט המסע בזמן היחיד שאני מכיר שמצליח להימנע מפרדוקסים, הוא "12 הקופים". התסריט שלו כל כך מוקפד, שהצליחו להימנע מסתירות ונפילה למלכודות הרגילות של סרטים העוסקים בנושא. מה גם, שנקודת המוצא שלו היא שאי אפשר לשנות את העבר, מה שנותן לו יתרון עצום על פני אחרים בכל הנוגע למציאותיות.
Primer
(ל"ת)
זאת דוגמה לסרט מסע בזמן בלי חורים,
או דוגמה לסרט מסע בזמן שאף אחד לא מצליח להבין מה לכל הרוחות קרה בו ולכן אי אפשר לומר אם היו בו חורים או לא?
הסצינה הזוועתית?...
שלום רד… עד כמה הסצנה הזוועתית היא זוועתית?
אני לא אוהב סרטי איכסה בכלל. הסצנות במבוך של פן ובכשהרוח נושבת היו לי גבוליות מאד. כלומר עקרונית הן היו מהצד האיכסיי של הגדר אלא שהסרט יותר מדי טוב ולסצנות הללו יש משמעות בו כך שאיך שהוא קיבלתי אותן.
איך היית ממקם את הנ"ל?
(נבהלתי כי השוות את זה למסור שזה משהו שבחלומות אני לא רואה…).
תודה…
הסצינה הזאת היא כנראה הסיבה
לדעות הקיצוניות לכאן ולכאן לגבי רמת האלימות בסרט (היה דיון בנושא גם בדף הסרט). הסיבה היא ש"קורים" בה דברים מזעזעים, אבל לא באמת רואים שום דבר.
או! אני חושב שעכשיו כל העניין ברור לי לגמרי.
למרות שהתגובה הזאת לא כוונה אליי, עדיין תודה (:
בנוסף, ביקורת נהדרת, המוצלחת ביותר שקראתי באתר בחודשים האחרונים.
איזו סצנה?
(ל"ת)
http://www.youtube.com/watch?v=gKo8hj40dPg
קצר ומשעשע (ובאיכות ווידאו איומה), הוא מספר על כדור גולף מהגיהינום!!!
ביקורת נהדרת.
את הסרט עצמו אני אוכל לראות רק בסופ"ש הבא, אבל אני מחכה לכך בקוצר רוח.
אם כבר מסע בזמן, אני ממש רוצה שיעשו סרט על 22/11/63 של סטיבן קינג, לא רק כי זה ספר מצוין על מסע בזמן, אלא על מנת להסריט את מבנה המסע בזמן של סטיבן קינג:
באיזה דיינר במיין יש מנהרה שמובילה את המשתמש בה לסוף שנת '58. בזמן שהאדם נכנס למנהרה- לא משנה כמה דקות או שנים הוא ישהה בעבר, כשהוא יחזור לעתיד תמיד תעבור רק דקה מאז שהוא עזב חוץ מהעובדה שהמשתמש עצמו יזדקן כרגיל בהתאם לזמן ששהה בעבר.
בנוסף, כל מסע בזמן מאתחל הכל מחדש. זאת אומרת שאם מישהו נסע ל-1958 והציל את חייו של מישהו- כשהוא יחזור לעתיד הוא יראה את ההשפעות של המעשה. אבל אם הוא ירצה לחזור שוב בזמן- הוא יחזור לאותה שנה לפני ההתערבות שלו ויצטרך לעשות מחדש את מה שתכנן.
כל זה לא ספוילר- זה מופיע כבר בעשרים-שלושים העמודים הראשונים (מתוך 800). בהמשך יש גם התייחסות למקור של אותה מנהרה, אבל זה כבר ספוילר.
בקיצור, סתם חשבתי להעלות את זה כי אני ממש אהבתי את הצגת המסע בזמן בספר.
התגובה שלך גרמה לי להבין
שלדעתי, עיבוד קולנועי ל-All You Zombies של רוברט היינלן יכול להיות אדיר. זה ככל הנראה סיפור המסע בזמן המופרע אך מורכב ביותר שיצא לי להיתקל בו, ועם השחקנים הנכונים והתסריט הנכון, זה באמת יכול להיות משהו מיוחד שלא היה כמוהו על מסך הקולנוע לפני כן.
הסיפור קצר מדי בשביל להפוך לסרט באורך מלא.
אבל יחסית לסיפור קצר יש לו אימפקט עצום, והוא אחד הדברים הכי מעניינים שקראתי / ראיתי / שמעתי בנושא מסע בזמן.
מצטרף להמלצה על הספר
לפי מה שאני זוכר גם אין חורים בכולו , זה יכול להיות סרט ממש טוב אם ישנו את המאה עמודים האחרונים.
אני מתקשה להאמין שהשוואתה אותו לבחזרה לעתיד
אומנם,עדיין לא ראיתי את הסרט,אבל להשוואות את הסרט לקלאסיקה הכי גדולה של כל הזמנים בנושא הזה נראה לי מצחיק.
בחזרה לעתיד עבורי היה ונשאר אחד הסרטים האהובים בכל הזמנים,קשה לי להאמין שהסרט הזה אפילו מתקרב לזה.
אבל ניתן לך קצת קרדיט,אז לא נפסול אותך לגמרי,בהמשך השבוע אני אראה את הסרט ונראה על מה המהומה.
לא ראיתי את לופר ולא קראתי את התגובות שלמטה,
אבל אחד הדברים הכי זכורים לי מ-BTTF הוא שהמסע בזמן בו היה כל כך מבולגן ומחורר שעדיף היה לצחוק או להתעלם ממנו מאשר להתיחס אליו ברצינות. השורה "עזבו אותי באמא'שכם מתאוריות ופרדוקסים, תנו לשחק" היא תמצות מושלם של הסרטים הללו, וכנראה מתאימה להם יותר אם ב"לופר" אין תצלומים עם דמויות דוהות.
"לופר" מחורר הרבה יותר מ"בחזרה לעתיד".
צר לי, אבל זה המצב.
משום מה, מסע בזמן הוא החומר שממנו קורצו סרטים אדירים.
לא משנה אם ההסברים שלו מקושקשים, מאורגנים או לא מובנים. בחזרה לעתיד, דוני דארקו, שנים עשר קופים ואני מקווה שגם לופר. לא אכפת לי מה התיאוריה של הסרט לגבי מסע בזמן או אם יש תיאוריה אחידה בכלל, אם אני נהנית מהסרט אני לא ארגיש צורך לנטפק לרגע.
הסרט מאוד מגניב, ומאוד נהניתי בו
אבל מאחר שאני אכן נודניקית בלתי נלאית בכל הנוגע לניטפוקי סרטים וספרים, לא הייתי נותנת לו את תואר "סרט המסע בזמן הטוב ביותר" כי באמת יש לו הרבה יותר מדי חורי "זמן" בעלילה.
אבל בתור סרט הוא מעולה. עשוי טוב, דיאלוגים אמינים ומעניינים, דמויות מצוינות, סיפור מותח שמצליח לחדש. מה צריך יותר מזה? (כאילו, לי לא היה מזיק גם סיפור מסע בזמן שמצליח להסתדר בתוך עצמו, אבל אלה רק אני והנודניקים).
כנראה שהעולם לא דטרמיניסטי אחרי ככלות הכל
(ל"ת)
רק שתדע/י
קראתי את המשפט הראשון לפני כמה שעות ואני עדיין צוחק מזה. עשית לי את היום![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
נקודה שלא ראיתי בביקורת
התרשמתי מהביקורת ששווה מאוד ללכת :), השאלה שנשארתי איתה היא.. זה סרט שכיף לראות עם חברים?
עם חברים
אתה יכול לשבת שעות אחר כך ולנסות להבין את הסרט… יכול להיות נחמד :)
בטח, למה לא?
זה סרט מאוד כיפי.
אפשר לומר שזה אולי סרט השנה שלי!
החורים במסע בזמן ברי-סיספונד, ובעצם לי לא הפריעו בכלל כי כל הסרט שהיה מסביבם פיצה על זה ברמה מעולה. נהניתי, הייתי במתח, התפעלתי מהעיצוב – אני חולה על עיצוב של העתיד במדע בדיוני, וזה עשה לי במיוחד אסוציאציות לבלייד ראנר, רק יותר היי-טקי. יש בסרט הברקות קטנות (כמו הדיאלוג בדיינר, ההומור שמציץ מפעם לפעם) וגדולות (אין לי רצון לפרט יותר מדי וזה גם ספוילר, אבל הסיבה שבגללה ג'ו מוחזר לעבר ואיך הוא מנסה לשנות את העתיד).
נהניתי בטירוף מהשחקנים ג'וזף גורדון-לויט, אמילי בלאנט, ופירס גאגנון (הילד סיד – הוא ממש מלחיץ וגם מגניב)… ואילו ברוס ויליס דווקא הזכיר לי קישוא קפוא.
אז אני בהחלט מכניס אותו לסרטים הגדולים שראיתי השנה, ואולי זה מקום ראשון, אני לא בדיוק זוכר את כולם. ושמח שזכיתי לראות אותו (כן, עם חברים, והיה מאוד כיף, חוץ מתקרית מביכה שבה חבר שישב לידי התקשר אליי באמצע הסרט כי נפל לי לרצפה הפלאפון…).
ונ.ב. לרובי-החיסול שלהם יש שמות מטופשים נורא – מה זה אמור להיות "blunderbus"?!
ריאן ג'ונסון במאי ענק!
אני מוחה...
Blunderbuss הם רובים אמיתיים נטעני לוע מתחילת עידן הנשק החם (המאה ה18).
ראה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Blunderbuss
וואלה
יפה יפה. אז למה לעזאזל עדיין משתמשים בהם בסוף המאה ה-21??
אגב – עדכון קטן לתגובה שלי – זה לא מאוד נראה כמו בלייד ראנר, אבל אפשר לראות השפעה. בכללי העיצוב פה מבריק יותר (במובן של נוצץ ויזואלית, לא גאוני יותר).
הסרט לא *כזה* רציני
יש בו פה ושם קריצות של הומור די מרושע ("ג'ן").
אבל אני חושב שהשם האידיוטי מתאים לרושם שקיבלתי בסרט על מעמד הלופרים בעולם הזה – שהם תחתית החבית והבדיחה של עולם המאפיה, ובהתאם לכך גם הרובה שלהם הוא בדיחה.
תשובה אפשרית אחת
אולי זה פשוט עניין של אופנה.
כלי הנשק הדומיננטיים בסרט הם רובי בלאנדרבוס ואקדחי גאט, עד כמה שאני זוכר הפעמים הבודדות בהם נראים כלי נשק אחרים על המסך הם כשברוס וויליס פורץ למחסן הנשק של המאפיה וכששרה מאיימת על ג'ו היא מחזיקה רובה ציד פשוט (אני דיי בטוח שהשוטר גם היה חמוש בגאט אבל אשמח לאישור מעוד מישהו).
אני לא לגמרי בקיא בתחום אבל כאלו שמבינים יותר ממני בתרבות כלי הנשק בארה"ב טוענים שהיא מונעת גם מצווי אופנה מתחלפים – מגנום 44 בשנות השמונים, גלוק בשנות התשעים (או דגמים דומים), אני לא יודע עם מה אופנתי לפוצץ למישהו את הראש היום.
אולי זה צו האופנה הנוכחי בקרב לופרים, אתה לא "קול" אם אתה לא חמוש בבלאנדרבוס.
לא קשור לאופנה...
אני די בטוחה שזה הנשק שנותנים ללופרים. הסיבה לפי מה שהבנתי (מהשיחה של ג'ו וקיד) היא שהטווח שלו אמנם קצר אבל בתוך הטווח בלתי אפשרי לפספס איתו ככה שכל אחד יכול לעשות את העבודה של הלופר, עם סיכוי מינימלי לטעויות.
ומן הסתם, זה לא אותו דגם בדיוק מהמאה ה-18. הוא לא נראה דומה אפילו.
מטרת הבלאנדרבאס היא להגביל את הלופרים
הלופרים הם ברמת פקידים בארגון המאפיה: להגיע לנקודה שנקבעה מראש בזמן, לכוון את הרובה, לירות כשמופיעה דמות מכוסת ראש. לכן נתנו להם את כוח האש המינימלי שמאפשר להם לעשות את עבודתם – רובה אפקטיבי מאוד לטווח קרוב, ובלתי אפשרי לשימוש בטווח של מעל 15 מטר. ככה המאפיה מבטיחה שאף לופר לא יוכל לצאת כנגד הארגון, צעד חכם מאוד בהתחשב בחלק מסוים מאוד בחוזה שלהם שדורש מהם לרצוח את עצמם. הגאטמנים יוכלו לצלוף בלופר מרחוק (בתיאוריה) הרבה לפני שיכנסו בעצמם לטווח הבלאנדרבאס שלו.
כמובן שכל זה עובד רק על הנייר, ולא כשברוס וויליס מעורב בעניין.
קולנוע רב חן בפתח תקווה
הלכתי לראות את הסרט לופר בפתח תקווה, למה עשיתי את זה? אני וחברי לא יכולנו להשיג מכונית
והתפשרנו במקום סינימה סיטי או יס פלאנט ברמת גן על אוטובוס לקניון הגדול בפתח תקווה.
אני הולך לקולנוע מגיל מאוד צעיר, ולא זכורה לי פעם אחת שבה הייתה ל כזאת עוגמת נפש מהקרנה של סרט כולשהוא.
היינו באולם 1. כמעת ריק לחלוטין וישבנו בשורה 9 באמצע, הסרט התחיל אחרי כמות מוגזמת לחלוטין של פרסומות
אבל היי- יש בעיה, אני לא יודע אם זה נגרם מהמקרן או מהמסך או לא יודע מה, אבל הסרט היה מוקרן
על מסך שלם שבו באמצע יש ריבוע יותר מואר ושתי פאות בצדדים (של מטר, בערך) יותר חשוכות.
לאחר מכן נתגלתה בעיה נוספת, היה סאונד רק מהצד השמאלי של האולם (!), הרמקולים בצד הימני בכלל לא עבדו! אבל היי, זה לא הכול, במהלך הסרט שמענו קולות של הסרט שהקרינו באולם שלידנו (!!), אני חושב
שאין פאק יותר גדול שקולנוע יכול לספק מחוסר בידוד של סאונד, אני יושב בלופר וצריך לשמוע דיאלוגים מתוך מפלצת של מלון?
ואחרי שכבר חשבתי שאין סיכוי שזה יהיה יותר גרוע, בערך האמצע הסרט מתחיל רעש מוגזם מאחורי המסך
מתברר שחבורה של בהיעדר-כינוי-אחר ילדים מתוך שיעמום החלה לרוץ ולצעוק במסדרונות שמובלים מהקולנוע
בחזרה לקניון, הבעיה שזה נמשך כמעת 5 דקות שלמות.
זאת הייתה חוויה שלא חשבתי שאני אעבור אי פעם, ואין לי שום כווה לחזור אי פעם לקולנוע הזה שידוע גם ככה
באוכלוסיה הלא מאוד מעודדת שפוקדת אותו ובשירות הגרוע.
מה שכן, אף על פי כול זה לופר סרט מעולה. מחר אלך לראות אותו שוב ביס פלאנט, כנראה שפיספסתי כמה חלקים חשובים.
מזכיר את החוויה שלי מאותו אולם
הלכתי לראות את באטמן השני. זה התחיל בזה שהמסך עצמו לא היה מתוח מה שיצר גלים במסך. זה המשיך בזה שהמזגן בקושי עבד. שבמהלך הסרט זיהיתי שאני שומע מונו ולא סטריאו. הלכתי להתלונן, ושחזרתי למקום מושבי נפלתי על הפנים כי אחד המושבים של הכיסאות היה שבור ומונח באמצע הדרך. והסאונד נשאר מונו…
ניסיתי להיתחמק מהאולם אבל לצערי חזרתי לראות בו את באטמן השלישי. לא היו הפעם בעיות מיוחדות באולם (מעבר לרמתו הבינונית) אבל הם החלו לקחת תשלום בחניה.
הולכת אך ורק ליס-תמיד חויה חיובית וקהל סביר+
(ל"ת)
באמת לא עונים בסרט על אף אחת מהשאלות החשובות ששאלת?
אוף, זה יכול להיות ממש מאכזב! השאלה למה המאפיה משתמשת בשיטת חיסול דבילית כזאת ולמה הלופרים חייבים להרוג את עצמם (או להירצח בכל מקרה) תפריע לי הרבה יותר מניטפוקים מסובכים של הזמן והחלל. אני שונא שסרטים עונים על שאלות ובעיות ב-"ככה זה". זאת תשובה שמתאימה לצבא, לא לסרטים שרוצים להיות טובים.
כן, לא עונים, אבל אפשר לסספנד לא רע
יש כאן תשובות חוץ-סרטיות של הבמאי לכמה שאלות, בפרט אלו (המצויינות) שלך:
http://www.slashfilm.com/ten-mysteries-in-looper-explained-by-director-rian-johnson/#more-140623
אותי הן לא סיפקו, אבל אני מסוגל להתעלם מהן כי בלי הבסיס הקצת מוזר הזה (יש לופרים; הם חייבים להרוג את עצמם) אין סרט. ועדיף, לטעמי, שהשקיעו כפי שהשקיעו את זמן העבודה וזמן המסך של הסרט בדברים אחרים ולא בייצוב הבסיס הזה.
אגב, למקרה שזה לא ברור
בלינק הזה יש ספוילרים אדירים. לא להיכנס לפני שראית את הסרט!
מבטיח לא להיכנס לפני
אבל אם כבר היו לו תשובות, למה הוא לא הכניס אותן לסרט? תשובה כמו שרד נתן למעלה, על התג הננוטכנולוגי היא מצוינת, ונשמע שמסתדרת עם ההגיון הפנימי של הסרט- למה לא לשלב אותה בתסריט?
שאלה טובה
אלו באמת דברים שאפשר היה להסביר בכמה מילים. מצד שני, התשובות שלו שם לא טובות במיוחד; גם אחריהן עדיין אפשר להעלות עוד השגות (אני, למשל, תוהה למה אי אפשר להרעיל את הקורבן לפני שמחזירים אותו בזמן, כך שהוא ימות בודאות תוך זמן לא ארוך גם אם הלופר ייכשל).
זה שתחזרי על מה שכבר אמרת בטון תקיף ומתנשא יותר לא יהפוך את זה לנכון.
הדוגמאות שנתת הן ברובן פרשנויות שלך, ולא דברים שנובעים בבירור מהסרט, אז את לא יכולה להשתמש בהן כדי לגבות את התיאוריה שלך. זה בדיוק המשמעות של להלביש את התיאוריה בכוח.
ובאופן כללי – לא בכל פעם שמישהו לא מסכים איתך הוא "לא מבין". לפעמים יתכן שאת פשוט טועה.
שכחת את הדוגמה הטובה ביותר לתסמונת אדיפוס בקולנוע
ואני מדבר כמובן על "החבובות- הסרט".
הסרט מסע בזמן הטוב שאני ראיתי אי פעם
הוא TimeCrimes. אני ממליץ לכל אחד כאן לראות אותו. קשה לי לראות כזה דיון גדול על סרטי מסע בזמן והשוואות לסרטים אחרים בלי התחייסות לסרט הזה. (אולי מישהו התיחס ופיספסתי אז עמו הסליחה)
בקיצור, באמת מומלץ.
חסכת לי הודעה בעניין.
באמת סרט נפלא, ונטול חורים בעליל.
את די צודקת
(ל"ת)
גם אצלי זה מספר 2
(ל"ת)
In the Loop
(חיקוי של כותרות של הכובען המטורף![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
*)
במקום לכתוב פסקאות ארוכות וכאלה, פתאום מתחשק לעשות עוד תגובת![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
/ ![!נההה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thdwn.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thdwn.gif" alt="" width="" height="" />)
.
הקטעים החביבים עליי (אין ספוילרים):
שיחה בדיינר
סצינת המדרגות
סצינת הסיום
והסצינה הזאת שכולם מדברים עליה (
אם זה לא היה ברור, אני מת על הסרט הזה. אני די בטוח מקומו בחמישיית סוף השנה הוא הבטיח בגדול.
*![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
, כן? אין פה כוונה להעליב.
** באופן שמשעשע רק אותי, ריאן ג'ונסון ביים את "בריק", שכאמור היה המותחן הבלשי הטוב ביותר מאז "שב7ה חטאים" שבו שיחק בראד פיט, וריאן ג'ונסון ביים גם את "לופר", סרט המסע בזמן הטוב ביותר מאז "12 קופים", שגם בו שיחק בראד פיט! מה השלב הבא, ריאן ג'ונסון יביים את מותחן-הפעולה-הפסיכולוגי-חברתי הטוב ביותר מאז "מועדון קרב"?
אתה יודע מה אומרים
imitation is the sincerest form of flattery. אז תודה, אני מניח.
פורמט נחמד לתגובה, רק נראה לי כדאי שתפריד בין ה![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
ל ![!נההה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thdwn.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thdwn.gif" alt="" width="" height="" />)
. זה קצת מבלבל שאתה מקפץ ביניהם.
ולא משנה מה יהיה הסרט הבא של ג'ונסון, אני מקווה שהוא יעזוב את הפנים של ג'ג"ל לנפשם.
חשוב לציין, זה לא רעיון שלי.
זאת העתק… זאת אומרת, הומאז' לתגובה של רד פיש על "אחוות הטבעת":
http://www.fisheye.co.il/?p=10720&comNum=43421#li-comment-43421
סרט גדול.
אני חייב לציין שהטוויסט המדובר שמשנה את כיוון הסרט תרם בגדול- ככה זה ממש לא עוד סרט מסע בזמן.
ועוד נקודה- העיצוב של העתיד מצליח ליצור הרגשה של עולם עוין ומנוכר מבלי להכניס שטויות לעוסות על עולם פוסט אפוקליפטי שמוציא את הרע מבני האדם. באמת כל הכבוד על זה.
וזהו, לא רוצה להוסיף יותר מדי. רבים וטובים ממנו פסקו, רק רציתי להוסיף קצת לביקורת.
בקיצור, לכו לסרט הזה.
על איזה "עיצוב של העתיד" אתה מדבר?
היה בסרט עיצוב של העתיד ופספסתי?
הרושם שלי היה שגם באספקט הזה הסרט מוותר לעצמו למעט בנקודות מסוימות שנדרשות מבחינה טכנולוגית.
למעשה בתחילת הסרט שאלתי את בנזוגי אם התבלבלתי ולא אמרו שהשנה היא 2044 כי זה נראה ההווה, והוא הסביר לי ש-2044 זה העתיד וההווה הוא אכן בהווה שלנו. כשגג"ל נכנס למכונית שנראתה עכשווית לחלוטין (2013 ואף מוקדם יותר) הייתי עוד יותר מבולבלת. עד כדי כך "עיצוב" של העתיד היה שם… רק בזכות העובדה שקצת אח"כ יש פרסומת לטלקינטים הבנו שזו בעצם כן 2044.
התחושה הכללית שלי מהסרט היא לא מעט עצלנות מוסווית בתירוצים שאפשר לסכם ב"עזבו אתכם מזוטות ואל תפריעו ליהנות": "עזבו אתכם מהסברים על מסעות בזמן, זה לא באמת חשוב"; "עזבו אתכם מעלילה לא לינאית שלא ממש מסתדרת לא משנה איך מסובבים אותה, אל תפריעו לנו עם דיבורים על חורים". "עזבו אתכם מעיצוב עתידני, בוא ניתן לעתיד להיראות כמו ההווה ונתבדח על כך, זה יהיה גם מצחיק וגם מגניב!"; "עזבו אתכם מדרכים משוכללות יותר להרוג אנשים או מנשקים מגניבים, גם בעתיד משתמשים בעצם באותם רובים ואקדחים, פחות או יותר". אה כן, אבל את הסמים מזליפים דרך העיניים. נו, שלא נגיד שלא התקדמנו…
לא עוזבת ולא מרפה ובעיניי הסרט לא היה עד כדי כך טוב. התסריט היה מחורר כמו מסננת והעיצוב לא הרשים משום בחינה, אני מתקשה להבין את המחמאות לנקודה הזו. בבית של שרה אני זוכרת שאפילו הרמתי גבה עד כמה אין בו שום ייחוד, שום דבר שייתן לי תחושה שאנחנו כבר לא במאה ה-20.
אבל זה חלק מהעניין.
העתיד הזה אפור, מכוער ולא נראה מתקדם מדי. הכל נראה מאד מחוספס והעתידניות מתמקדת בעיקר במבנה החברה (בעיקר בעתיד של העתיד) ועל ההשפעה של הלופרים. גם העובדה שאנשים פיתחו יכולות טלקינטיות שאין להן שימוש היא מצוינת דווקא בגלל הכאילו-אנטי-קליימקס שבקונספט.
העניין הוא שאין עניין
העתיד לא נראה לי אפור או מכוער, אולי סתם יותר ג'יפה… על מבנה החברה לא למדתי דבר מלבד המעט (מאוד) שנאמר, ויש לופרים, ואללה. על הרעיון של הטלקינזיס כבר כתבתי את הדעתי במקום אחר (מטופש ולא קשור לסוגה). זה פשוט עוד פתרון עצלני ונוח שהיוצרים בחרו בו, בדיוק כמו הרעיון של עתיד שנראה כמו ההווה רק מג'ויף יותר (הו, כמה נוח). בקיצור, העניין היחיד שאני רואה כאן הוא עצלנות וחסכנות.
אני ממש לא הרגשתי ככה בזמן הצפייה ואני לא מסכים, אבל אני בהחלט מבין למה את מתכוונת. מכאן זה כבר עניין של טעם![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
סרט מצויין!
חיכיתי לו הרבה מאוד זמן, והוא בכלל לא אכזב. בקלות נכנס לטופ 3 של השנה (טוב, זאת שנה מעולה לקולנוע).
קודם כל, ג'וזף גורדון לויט מוכיח את עצמו שוב פעם כשחקן מעולה ובין הטובים שקיימים היום, והשחקן האהוב עליי ספציפית. הוא נכנס ממש חזק לדמות שלו ואפשר להאמין לו. אני דווקא חושב שהוא וויליס היו די דומים בסרט, לא הכי, אבל כל העבודה על הפנים שלו עשתה מאוד שאפשר לראות.
המשחק בסרט בכללי מעולה, כל אחד עושה את העבודה בצורה הטובה ביותר.
הסרט פשוט מצמרר. רואים שריאן ג'ונסון יודע מה הוא עושה והוא עושה את זה בצורה מושלמת. כל העניין של הצילום, העריכה והמוזיקה – אין לי תלונות בכלל. סצינות האקשן מעולות ומשאירות טעם של עוד, העיצוב של העולם אמין ומהבחינה הזאת הכול מופתי.
אני לא חושב שהסוף היה צפוי, הוא תפס אותי בהפתעה. חלק יפה בסרט הוא שאני לא לגמרי בעד מישהו כי לכל אחד יש את המטרות שלו ואני יכול להבין אותו, ולכולם יש חיסרונות – מה שתורם לעומק ולאמינות של הדמות.
אבל בכל זאת, הייתי שמח אם היו מפתחים עוד כמה דמויות.
אולי כל כך נהניתי בזכות זה שלא חשבתי בכלל על תיאורית המסע בזמן, וככה – הוא פשוט טוב מכל בחינה שיש.
בכל מקרה, "לופר" הוא מהסרטים שדורשים צפייה חוזרת.
אני באמת חייב לראות אותו שוב.
מעולה
סרט מרתק, מעולה, מבוצע היטב, מקורי ומעורר מחשבה. ג'וזף גורדון לוויט וברוס וויליס משחקים נהדר. אבל האקשן בסרט בינוני במקרה הטוב והסוף קצת, אממ, ציפיתי ממנו ליותר.
משהו אינפנטילי עובר על ז'אנר המד"ב
נראה כאילו סרטים כאילו נכתבים לבני 15. במקרה הטוב הם מבדרים (סטאר טרק, מחוז 9) אבל לרוב הם פשוט מעליבים בטמטומם (כל שאר סרטי הז'אנר בעשור האחרון, כולל "עולם הזמן" המפוספס).
פה ושם יש בשנים האחרונות סרטי מד"ב מעניינים בלי פיצוצים ואקשן ("עולם אחר", "ירח"). אבל הם תמיד היו נדירים.
לטעמי לופר חוטא בשני מקומות שמונעים ממנו להיות גם סרט עמוק יותר שכיף להרהר עליו מעבר לפרדוקסים:
א. אין שום אקספוזיציה אמיתית. מה קרה לארה"ב? לשלטון החוק? לכלכלה?
ב. כל השטות הזאת של הטלקינזיס. נו באמת. אשכרה "אקירה". היה מיותר לחלוטין.
ראיין ג'ונסון אכן במאי וירטואוז. הוא גם תסריטאי מוכשר.
"לופר" זה אולי סוג של סנסציה, אבל מגרעותיו הרבות מאפילות על רגעי השיא שלו.
מאוד קשה למצוא סרטי מד"ב ברמה של "הילדים של מחר". חבל.
לדעתי זה מתעלה פי כמה על "הילדים של מחר"
סרט טוב, אבל אובר-רייטד בטירוף. ולא כל סרט צריך אקספוזיציה. מסבירים לך מה קרה בכמה משפטים וזהו. חוץ מזה, אם היו נכנסים למה שקרה שם לפני, נראה לי שלחשוב על ציר הזמן של הסרט היה עושה אפילו עוד יותר כאב ראש.
הזמן הוא מחר פתאומי ומוחלט
אוי, אני-מהעבר התמים הזה. איך הוא ציפה לסרט הזה. הוא הולך מה זה להתאכזב.
הבעיה היא לאו דווקא שההגיון של 'לופר' מחורר כפומפיה. בכל זאת, יש בראיין ג'ונסון מן הסוריאליסט. שני סרטיו הקודמים (והאהובים עלי מאוד) התרחשו במציאות על-זמנית, שמורכבת משעטנז של השפעות ודימויים. במהלך הצפיה ב'לופר', עולה לעתים החשד שהז'רגון המד"בי נועד רק כדי להנגיש אותו לקהל יותר רחב- אין כמעט שום דבר עתידני בעתיד שלו, כפי שהבוס אייב אפילו מציין. שלא לדבר על ג'ו המבוגר שמבהיר שההגיון של מסע בזמן לא מעניין אותו. כך שיש לו נסיבות מקלות (אם כי הוא לא זכאי לחלוטין, כי בכל זאת הרבה שיאים דרמטיים והתפתחויות עלילתיות נשענים על מנגנון הפעולה של החזרה בזמן. והיות והוא רעוע מהיסוד- גם הם).
הבעיה היא פשוט, ובכן, שהוא לא ממש מעניין. יש כמה סצינות מגניבות, מספר שורות דיאלוג שנונות (וכמה מביכות ממש), המון קלישאות וקצת אקשן סביר. ג'ונסון כבר הוכיח שהוא כותב דמויות נפלא, אבל אין לזה הרבה זכר כאן: ג'ו-לוויט הוא מתנקש גנרי לגמרי, וג'ו-וויליס חסר כל שביב של אופי. כך שכל סוגיה פסיכולוגית או פילוסופית שיכולה להיווצר מהעימות ביניהם לא מתממשת. אז בעצם גם הרבה חומר למחשבה אין כאן.
למען הפרוטוקול, אני חושב שיש דמות אחת מוצלחת מאוד בסרט הזה. שרה. היא היחידה שמאופיינת על ידי ניואנסים, שמתנהגת באופן עקבי ואמין, והמורכבות שלה מתבררת ככל שהסיפור שלה נחשף. אבל היא בשוליים, ומה שבמרכז? די סטנדרטי. אני רוצה יותר מהאינסטנט-קלאסיקת מד"ב שלי.
זה לא היה ברור מההודעה עמוסת התשבחות
הוא שיחק בסדר גמור, לא התרשמתי ממנו עד כדי כך, מודה. אני לא חושבת שהדמות הייתה מוצלחת בפני עצמה (לא הטלקינזיס חסר המקוריות ובפרט לא העובדה שמציקה לרבים – לא ידוע מה הפך אותו ל"מוריד הגשם" בפעם הראשונה) ולכן גם לא היה לו הרבה עם מה לעבוד. הוא עשה את עבודתו נאמנה ו… זהו. לא השאיר בי שום חותם וגם לא הלהיב אותי משום בחינה (והוא גם לא היה חמוד או יפה בצורה מיוחדת).
רק אנא ממך, חסוך ממני את הציניות העוקצנית ואל תכניס לי מילים לפה. בשום שלב לא טענתי ש"אם אין איזה טוויסט שמפיל אותך מהכיסא אז הסרט לא שווה את הצפייה בו" ולמעשה כלל לא טענתי שהסרט לא שווה צפייה. הוא סרט סביר ביותר וחביב למדי ואני לא מתחרטת שצפיתי בו; אני פשוט לא חושבת שהוא שווה את ערמת התשבחות הסופר מתלהבות שנשפכו כאן על הסרט בכלל ועל הילד בפרט. העובדה שאני לא חושבת שהוא "עמוד האש לפני המחנה", קסום בשום ונפלא, גרזן, פטיש, תותח או כלי כלי, לא אומרת שאני חושבת שהוא איום ונורא. בין התלהבות אימתנית לאכזבה תהומית מתוחה סקלה די ארוכה, אתה יודע.
אז לא כיוונתי למקום הנכון
ראיתי "מקוריות" וישר חשבתי "חסר לי טוויסט" – מתנצל!
עם זאת, אני כן חושב שהסרט הוא מקורי בצורה שהוא נותן לחשוב על כל מיני כיוונים דווקא בגלל שהוא מתעלם במודע מהפרדוקסים שיש בסרטי מסע-בזמן, ונותן לך – הצופה – להחליט מי מהפרדוסקים תופס פה. אין סרט מסע בזמן בלי כאלה, אבל פה הבמאי אומר לך: "אלה הפרדוקסים שלי – תחיי איתם, ובואי נתמקד בדמויות" – ופה הוא מנצח: אייב (דניאלס) והילד הן שתי דמויות נהדרות שלא ראיתי הרבה זמן בקולנוע, ופה מקור ההנאה שלי (זה, והסצנה עם האצבעות כמובן).
בעיניי זה לא מקורי אלא פשוט עצלני...
לפי דבריך היוצר בעצם מבקש ממני להעלים עין מכל הבעיות בסרט (כולל הסצנה שהזכרת בספוילר…) במסווה של מקוריות או מגניבות? לא קניתי. כל סרט באשר הוא יצירת אמנות מאפשר לי לפרש אותו כרצוני (אז אין כאן כל חידוש) אבל להשלים את מלאכת התסריט זה קצת מוגזם בעיניי. אני לא צריכה לחשוב בשבילו על הנקודות שהוא לא היה מסוגל (או שלא היה לו כוח) לחשוב עליהן בעצמו (או שהוא חשב רק לא עשה איתן שום דבר. בסרט, הכוונה).
באשר למיקוד בדמויות, זו דווקא לא החוזקה של הסרט אז קשה לי להבין למה כדאי לעשות זאת. לא מצאתי כאן דמויות מעניינות במיוחד, בנייה מיוחדת של דמויות או אפילו פיתוח מוצלח או מקורי. לא היו בסרט דמויות שגרמו לי להתאהב בהן או להתרגש עד דמעות או אפילו סתם להזדהות איתן (מעבר לדאגה כללית שמתעוררת טבעית כמעט תמיד כלפי כל דמות ראשית, או אישה יפה, או ילד חמוד). גם השחקנים לא דפקו מפגן משחק שיקנה להם זכייה בפרס (או אפילו מועמדות לפרס רציני). אין לי תלונות, הם היו בסדר גמור, אבל לא נראה שהתאמצו במיוחד למעט גג"ל שניסה בכל מאודו להיות ברוס ויליס, אבל רוב הזמן זה היה בעיקר מקריפ.
זה לא סרט רע; רק שיש בו הרבה מדי חורים ובעיות, הרבה "בסדר" ופחות מדי נקודות wow (ואלה שיש לא ממש אמינות והן לא הרבה יותר מכלי תסריטאי…).
כמו שאמרתי, התחברתי לילד
כי הוא הזכיר לי את הילד שלי – עכשיו זאת אמנות! ואני סומך על ג'ונסון שנעשתה עבודה בחלק של חורים בתסריט ופרדוקסים, כך שייצא מוצר שהוא אולי נראה שייקי אט בסט, אבל בתכלס מעלה שאלות פילוסופיות רציניות על כל מיני נושאים, שהתחלתי לחשוב עליהן רק ביציאה מהאולם, בדרך הביתה ובימים ושבועות שחלפו מאז ראיתי לראשונה את הסרט. מאוחר לי לפרט כי אני בדרך למיטה, אבל מאוד אהבתי את הסרט בגלל זה. ובגלל הילד. והאצבעות.
אי אפשר להתחרות באסוציאציות אישיות
אני זוכרת עד היום סרט טלוויזיה ישראלי זניח בזכות העובדה שצולם בשכונה שלי… אבל חוויותיי האישיות כמובן לא הופכות אותו לסרט שהייתי מחשיבה כטוב, אמנותי או שווה צפייה (הוא לא…). אני לא סומכת על ג'ונסון ולא אכפת לי איזו עבודה נעשתה; המבחן הקובע הוא מבחן התוצאה. שאלות פילוסופיות רציניות לא עלו אצלי, אבל כשיהיה לך זמן אתה מוזמן להעלות אותן, זה נשמע מעניין.
אלה יכולות להיות שאלות פילוסופיות מעניינות
לו הסרט היה אשכרה מתייחס אליהן ברצינות ועושה איתן משהו, מפתח את הנושאים האלה, מציג תובנות מקוריות, מאתגרות, מסקרנות… במקום זה הם נשארו באוויר או זכו לטיפול בסיסי ושטחי לחלוטין.
כאמור, ה-סצינה ה-מדוברת אכן מעוררת עניין, רק שבהמשך הסרט מבינים שהיא לא יותר מכלי תסריטאי להעברת המסר בצורה מגניבה, ולמעשה היא לא ממש הגיונית (לא מבחינת המשך הסרט ולא מבחינת המחשבה עליה בדיעבד).
ממשיכים!
אז כן, הסרט לא מתייחס אל רוב הדברים עליהם דיברתי, אבל – הדברים כן עולים בסרט, במודע וישר לפרצוף, לפעמים אפילו על חשבון עלילה קוהרנטית או פתירת פרדוקסים. זה הדבר המעניין פה: ג'ונסון לא ממש מתייחס לאיך השאלות האלו נפתרות (מי יכול? זה הכי סובייקטיבי בעולם!), והוא אפילו מעדיף לחורר את הסרט בפרדוקסים רק כדי להעלות את השאלות על פני השטח.
זה לא סרט קליל כמו בחזרה לעתיד (שגם מעלה שאלות נהדרות!) אלא משל ארוך ומורכב. אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו "מה פתאום החיות במשלי לה-פונטיין מדברות?", כי זה לא העניין – אז מבחינתי, פה זה אותו הדבר: אני מעדיף חורים בעלילה ופרדוקסים בחוקים, ובלבד שיהיה לי על מה לחשוב כשאני יוצא מהאולם – וזאת היתה החוויה שלי מהסרט.
ודבר נוסף: כל סצינה בסרט (ובייחוד ה-סצינה, כמו שתיארתי קודם) היא כלי תסריטאי להעברת מסר בצורה מגניבה, כי – את יודעת – זה סרט..
לא, נראה לי שמיציתי.
אני מתקשה להבין במה יש כאן לדון אם גם אתה מסכים שהסרט לא מתייחס לנקודות האלה. הוא רחוק מלהיות הסרט הראשון שעוסק במסע בזמן, ולכן אני מתקשה לתת לו קרדיט על שאלות כלליות שקשורות לנושא והוא לא באמת מתייחס אליהן…
אני מתקשה לראות בו "משל ארוך ומורכב", בעיניי הוא היה פשטני ומחורר, כאמור, ולא השאיר לי חומר למחשבה. אם עורר אותך למחשבה, סבבה, אבל אני חושבת שזה יותר אתה ופחות הסרט.
לא כל סצינה בסרט היא כלי תסריטאי להעברת המסר בצורה מגניבה, והסברתי מה בעייתי בה בעיניי. אני חושבת שגם אחרים כבר ציינו את הבעיות בה, אבל אם תרצה שאפרט עם ספוילרים, אין בעיה.
ולכן זה "לא ידוע", הסרט לא מספק תשובה ומשאיר לך לנחש...
אני מודה שבשלב שזה הגיע בסרט כבר לא באמת היה אכפת לי, אבל לפי הגיונים בעמוד הזה יש לא מעט צופים שזה מטריד אותם. אותי הטרידו די דברים אחרים עד שבסופו של דבר בחרתי שלא להיות מוטרדת מאף אחד מהם כי הסרט פשוט לא שווה שאטריד את מוחי עבורו. אם יוצריו השאירו אותו מחורר כגבינה שוויצרית, זו בעיה שלהם, לא שלי.
שאלה שתמיד מעניינת בדיון כמו זה היא
אם לא הסוף הזה – מה כן?
לא תמיד יש תשובה טובה לשאלה הזו כי הסרט לפעמים קולע את עצמו במלכודת שאי אפשר לצאת טוב ממנה, אבל במקרה הנוכחי אני דווקא חושב שהסוף היה מתוכנן היטב והתאים טוב להתרחשות עד אליו.
גם נכון
ואם אין סוף טוב יותר מזה, אולי הסרט ניסה להתחכם יותר מדי – עוד דבר שפוגע בהנאה שלי ממנו. סרטים לא צריכים לקפוץ מעל הפופיק של עצמם. אבל שוב, זו רק דעתי.
ולמי שלא ראה עדיין
הנה פארודיה נטולת ספוילרים ומשעשעת אם כי טיפשית ומאוד קצרה על לופר –
http://www.youtube.com/watch?v=NDUlpi_wQ7E
מה שלא הבנתי בסרט
איך בהווה יש טלקנזיס, מכשירי טלפון מגניבים ו"אופנועף"?
ההווה של הסרט הוא ב-2044 או העתיד של הסרט?
(ל"ת)
אוקיי הבנתי.
אפשר למחוק את השיחה של עם עצמי.
אבל זה לא ההווה.
הסרט מתרחש ב-2040. זה רשום בביקורת.
זה לא מפריע לאנשים בתקשורת
ש"מבינים" כביכול בקולנוע לחשוב שהוא מתרחש ב 2072. ככה זה כשקוראים רק את הכמה מילים הראשונות של התקציר. נתקלתי בזה כבר כמה פעמים, כשהאחרונה הייתה היום, בכתבה (נחמדה ביותר) על ג'וזף גורדון-לוויט ב'7 לילות'.
הכתבה הייתה בסדר כזה, רגילה.
לא מחדשת הרבה. התמונות היו מהממות ואני רוצה אותן כפוסטר ענק בחדר שלי. על קיר שלם אפילו.
משהו נחמד: ריאן ג'ונסון הקליט קומנטרי לסרט
ומזמין את הצופים שבוחרים לראות את הסרט שוב להוריד את הקובץ לנגן שלהם ולהקשיב בזמן הצפייה.
http://tinyurl.com/8pz4qum
איפור / הבעות פנים
משהו שלא התייחסו אליו (או שפיספסתי בתגובות כאן) הוא ההבעות והאיפור של גג"ל.
הוא פשוט היה ברוס וויליס עם שיער. החיקוי שעשה (בעזרת איפור גם, אני מניח) של ברוס וויליס – ממבטים, תנועת שפתיים, סגנון דיבור וכו' פשוט הייתה ברוס וויליס.
וזה אחד הדברים שהכי אהבתי בסרט – שבניגוד לבדרך כלל שהדמות הזקנה נראית כמו גרסה מבוגרת של הצעירה (למשל בחזרה לעתיד) כאן הצעירה נראית כמו המבוגרת.
סרט כיפי, אפילו מאוד.
ואני יודעת שאפילו ברוס וויליס אומר בפירוש שזה לא משנה איך המסע בזמן עובד, אבל… אבל… בחייאת!
הבעיה עם הסרט היא שתיאוריית הזמן שלו היא התיאוריה ההוליוודית הידועה, מה-שהכי-מגניב-בנקודה-הנוכחית-בסרט. ויוצא מזה סלט מוחלט של תפיסות זמן שסותרות זו את קיומה של זו (זמן דטרמיניסטי, זמן משתנה פלוס לולאות, יקומים מקבילים…), אפילו לפני שמגיעים להררי הפרדוקסים שנוצרים על כל צעד ושעל.
הייתי מפרטת יותר, אבל גם ככה אני בספק שמישהו צלח את כל התגובות למעלה והגיע עד כאן, ונראה לי שאמרו את רוב מה שחשבתי בדרך. כן אוסיף ואומר שנראה לי שג'ף דניאלס הופך, לאט לאט, בכיבוש זוחל, לשחקן האהוב עלי. או בעשרת המובילים לפחות. שזה פחות דרמטי, אבל נורא קשה לבחור רק אחד. אה, ושבריק בכל זאת היה יותר טוב, למרות אהבתי הגדולה לסרטי מסע בזמן, וזה אומר משהו.
תראי, יש כאלה שלא ראו את הסרט
אז אם הפירוט שלך הוא ללא ספוילרים (כנראה שאין סיכוי שזה המצב) הם יגיעו אליו הרבה יותר מהר.
בנוסף להודעה שלך,
אני רק רוצה לציין שאני ראיתי אותך יוצאת מהקולנוע ותהיתי לעצמי בלב אם זאת באמת את או לא. בזכות התגובה הזאת, מתברר שזאת באמת את![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
.
פעם הבאה תשאל!
מקסימום, אם זו לא אני, אני בטוחה שזה לא יהיה מוזר בכלל לשאול בחורה זרה ברחוב אם היא במקרה מאצ'רג'ויסינג.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל ברצינות – כמה אנשים כבר יסתובבו בלופר בחולצה של space.il (שלא סתם מגניבים להחריד, גם חייבים להצליח במשימתם, פשוט חייבים, כי הם הולכים לשלוח לירח, בין הרבה דברים אחרים, גם תמונות של אנשים שהצטלמו בתור אסטרונאוטים, כלומר תמונה שלי! לירח!)? זה נראה לי הימור די בטוח.
טוב, אבל לוקה בחסר
קצת כמו "הילדים של מחר"- לא נכנסים מספיק עמוק לעולם, אלא מתמקדים בסיפור קטן וספציפי. זה עשוי מצויין וזה כן אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, אבל אני אוהב את הסרטים שלי קצת יותר אפיים ולכן אני לא יכול להגיד שזה סרט אדיר.
זה רק אני
או שהפוסטר של לופר נראה בדיוק כמו הפוסטר של הערת שוליים?
וואי, נכון
אני שאלתי את עצמי, למה זה נראה לי מוכר כ"כ?
ואז אתה הגעת.
"בהווה, פרס ישראל עוד לא חולק.
שלושים שנה בעתיד, א. שקולניק כבר קיבל אותו".
מצויין אבל כחובבת
ג'ג"גל מתחילה, מצאתי את עצמי עם קשיי קשב וריכוז בכל סצנה שבה הוא הופיע – פשוט, מהסיבה שאי אפשר לגרום לו להראות כמו ברוס, והמאמצים שנעשו בעניין (הכוללים העלמת שפה עליונה ומריטת גבות, בכך אני בטוחה) הם לא מוצלחים במיוחד, ובמקרה שלי- פשוט הסחת דעת !
אבל לכו לראות את הסרט בכל זאת. באמת. לכו! עכשיו! קדימה, שו.
לגבי ה-Commentary
מספר אנשים הביאו קישור לקובץ הערות הבמאי. אשמח אם מישהו שהאזין להן יוכל לספר מה הן כוללות ואם מומלץ לצפות שוב בסרט תוך האזנה להן.
נראה לי שזה מטאפורי - גשם של דם...
(ל"ת)
זה סלנג אמריקאי
הנה מקום עם הגדרה לא רעה עבורו:
http://www.investopedia.com/ask/answers/08/rainmaker.asp#axzz28vcNaHJw
המובן הזה לא ממש הגיוני בהקשר של הסרט
(ל"ת)
ספוילר?
(ל"ת)
היי גאון,
אם תכתוב עוד פעם דבר כזה בלי אזהרת ספוילר תימחק.
אורי קליין לא מבין את הסרט:
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/movie-reviews/1.1838764
זאת אומרת, את הרוב הוא הבין, אבל נושא אחד קריטי הוא פיספס לגמרי.
מילא הוא - העורך שלו!
"אדם צעיר היוצא למסע בזמן"?!
עשיתי את הטעות של לקרוא חלק מהתגובות לכתבה
באמת היה איזה מגיב אמר שזה "סרט השנה" אבל הוא גם אומר שבאטמן היה מדהים, אז *נפסל*!! למה אני תמיד עושה את זה לעצמי? זו הרי הסיבה שהפסקתי לקרוא ynet כבר לפני שנתיים.. נו שוין..
לעצם העניין – פיספס בענק, מגלה פרטים מהעלילה (בלי אזהרת ספוילר), ולא הבנתי איך הוא דחף את "מזימות בינלאומיות" כסרט על רבדים של זמן – זה לא הסרט שטועים בגארי קופר שהוא איזה סופר-סוכן שלא קיים והוא צריך לברוח וכו'? מה הקשר לרבדים של זמן? זה בגלל שג'יימס מייסון שיחק פעם את מיסטר ג'ורדן? למה הכל צריך להיות קשור? לא יודע..
אני מחכה ללכת פעם שלישית ללופר, כי לא ראיתי אותו כבר איזה שבוע וחצי – מי בא?
צודק
(ל"ת)
מדהים אותי שאף אחד עוד לא אמר את זה
אני בדיוק קורא עכשיו את סדרת הצל (המשך למשחק של אנדר), והילד מהסרט הוא פשוט בין! גם במראה וגם בהסקת המסקנות שלו
מדהים אותי שמישהו אומר את זה...
א. לגבי הסקת המסקנות, ילדים מיוחדים וחכמים להפליא (או פשוט מתוחכמים לגילם) יש באין ספור ספרים, סרטים וסדרות. זה אמצעי תסריטאי נוח ונדוש להחריד. דמיון מיוחד דווקא לבין אני לא מצליחה למצוא כאן משום בחינה שהיא (לא ברקע האישי, לא בכישורים, לא בעלילה…).
ב. לגבי המראה, אה… בין אמור להיות הולנדי ממוצא יווני (דלפיקי). הילד בסרט נראה הודי או משהו כזה, ובכל מקרה ממש לא אירופאי משום בחינה שהיא.
שני הילדים קטנים ממש בגודל
ובכיף הייתי אומר שהילד מלופר נראה הודי
זה ספוילר לצל של אנדר.
(ל"ת)
סליחה, אני מודה שעברו שנים מאז שקראתי את הספר
אבל זה לא זכור לי בתור טוויסט או פרט שמקלקל את חוויית הקריאה…
אני היחידה שלא מתלהבת מהסרט?
היה סרט נחמד, אבל לא יותר מזה. הפיתרון בסוף הסרט בא משום מקום והרגיש פשטני. הסרט מנסה להעביר איזה שהוא מסר מצוץ ואומר "תראו איזה יציאה הבאתי, אני עמוק, אה?" אבל הוא פשוט לא.
יש כמה אנשים שכתבו בתגובות שהם לא התלהבו
אז כנראה את לא היחידה.
לגבי "מסר מצוץ", טוב, ואני אחרים הסברנו את השקפתנו בתגובות למה זה נבנה לאורך הסרט ולא פשטני. את רוצה אולי להתייחס לדברים שכתבנו ולהסביר איפה טעינו?
כמעט פישלייק
כי לדעתי הסרט קצת קורץ לקלישאה של "להציל את החשפנית". הוא לא באמת יכול או רוצה להציל אותה והיא ממש לא מעוניינת ב"הצלה" הזו.
לפחות זה מה שאני הבנתי מהסצינה.
אני אהבתי ונהנתי מהסרט
הוא היה טוב,מעניין,חכם.
הכתיבה היה מבריקה פשוט,בימוי עדין ומאופק,משחק טוב,צילום מעולה וכמה רגעים עוצרי נשימה
הוא מאוד הזכיר לי את דרייב (לא מבחינת הסרט אלא מבחינת התחושה שקיבלתי מהסרט)
אני כבר לא יכול לחכות עד שאני אראה אותו שוב
מסכים עם דרייב לחלוטין
גם סרט של במאי צעיר ויחסית אנונימי, וגם נותן לאווירה הכללית של הסרט משקל שווה ל- (או אולי גדול מ-) משקל העלילה עצמה.
הבמאי של דרייב לא כל כך צעיר ולא כל כך אנונימי,
הוא אמנם לא מי יודע מה כזה מוכר לקהל המיינסטרימי האמריקאי, אבל הוא בעסק לא מעט זמן ויש לו פילומוגרפיה די מכובדת (וזו הסיבה שראיין גוסלינג בחר אותו לתפקיד בסופו של דבר). אבל חוץ מזה מסכימה איתך על ההערה :)
טוב גם ג'ונסון כבר לא ממש אנונימי אבל..
.. אנונימי זה מישהו שעדיין יכול להציג את הסרט בארקלייט ולא ידעו שהוא הפאקינג במאי של הסרט (חוץ ממתי-מעט בקהל): http://vimeo.com/50384592 – כנ"ל לגבי ראפן (דרייב).
מה הקטע עם טרילוגיות
למה כל סרט מקורי ישר רוצים לראות עוד שני(!) המשכים שלו? מתי גולשי עין הדג הפכו לסוכנים הוליוודים? If it ain't broken, don't fix it!
הסוף פשוט נורא, אבל בניית הדמות של rain maker עניינה אותי מספיק בשביל לרצות סרט המשך.
בכלל העולם שנבנה בלופר מעניין, חבל שזה יפסק בסרט אחד לדעתי.
אני ככל הנראה הולך על זה לגיהנום,
אבל כשראיתי את הסרט לא יכולתי להתעלם מהדימיון:
התמונה כוללת השוואה בין הילד בסרט להיטלר. כן, באמת.
אם הסרט היה מתרחש ב 1944 במקום 2044
וזה היה המקרה, נראה לי שכולם היו הרבה יותר בעד ברוס וויליס.
אבל היטלר לא היה ילד ב'44...
או שלא הבנתי נכון את הכוונה שלך.
זה בסדר
גם אני לא הבנתי נכון את הכוונה שלי.
סרט מעולה.
מצא חן בעיניי השחקן הזה… מה שמו? הפרצוף שלו היה נראה לי מוכר, אבל לא בדיוק.
תגובה מפורטת מחר.
קוראים לו ברוס וויליס
you've probably never heard of him
שבע שנים אחר כך (וואו, איך, ווטף) זו עדיין אחת התגובות הכי טובות שכתבתי באתר הזה לדעתי.
אני לא אתיימר לומר שהיום אני יודעת לנתח סרטים או להבין את כל הרבדים שבהם אבל אז בטח לא ידעתי (וגם ראיתי כל כך מעט סרטים). ובכל זאת הצלחתי למצוא בלופר את העומקים האלה שהפכו אותו לכל כך נפלא בעיניי ולחווית צפיה שאני עדיין זוכרת.
וזו הסיבה שכל כך משמח אותי לגלות שהפרשנות שלי לסרט היא זו שריאן ג'ונסון התכוון אליה. לא שזה היה משנה אם היא לא הייתה, הייתי דבקה בה גם אם הוא היה מכחיש או אומר שת'מות זה לבוק ריפורט בכיתה ח'. אבל למרות שהאישור של ג'ונסון לא גורם לי להעריך את הסרט או את התגובה שלי אליו יותר, הוא גורם לי להעריך את ג'ונסון יותר כיוצר. כי הוא איכשהו הצליח להעביר בדיוק את המסר שאליו הוא התכוון בצורה שהיא ברורה ומעודנת בו זמנית. והוא הצליח להעביר אותו אליי – אז כנראה שאנחנו באותו ראש.
את האישור שהסרט עוסק ביחסי אבות ובנים מצאתי בפודקאסט החדש של ג'וזף גורדון לויט, וזה עוד פרץ נוסטלגיה כי כבר שנים לא היה לי פרויקט של ג'ג"ל להתפנגרל עליו כאן. הפודקאסט נקרא Creative Processing ואני ארשה לעצמי להמליץ עליו על בסיס פרק בודד. בפרק הראשון ג'ג"ל מארח את ריאן ג'ונסון והם מדברים על מקוריות והשראה (וזה גם מהדהד כמה דברים שאמרתי בתגובה הנ"ל). בהחלט פודקאסט שכדאי לעקוב אחריו, גם אם אתם לא הפאנגירל הנצחית של ג'ג"ל – ולו רק בגלל שיש לו את ה-show notes הכי מפורטים ומועילים שאי פעם ראיתי (הלוואי שכולם ילמדו ממנו).
בענייני יחסי אבות-בנים
ובוחצלגיחצנים, הסדרה Dark בנטפליקס משופעת בשניהם.
בעצם, גם אמהות-בנות ושאר הקומבינציות מקבלות שם זמן מסך ראוי.
צודקת לגמרי
למעשה, זה הניטפוק הכי מוצלח ששמעתי של הסרט (אם זה לא ברור, אני אומר את זה מאוד בחיוב).
אני מניח שהמסקנה היא מה שריאן ג'ונסון אמר במפורש – הפואנטה של הסרט היא לא שהרקע יהיה קוהרנטי ונטול חורים. הרקע הוא פשוט רקע, והמטרה של הסרט היא העלילה שלו – כלומר, מה שקורה לדמויות הספציפיות שהוא עוקב אחריהן.
חמים ולא נעים
פרקטית את צודקת. אבל הו, האימה.
מי ששורף היום אנשים מהעתיד, בעתיד עוד ישרוף… אוי, נראה לי שהסתבכתי.
Fifty ways to kill you looper
את ממש כישרון מבוזבז (הרשיתי לעצמי להניח שאת לא עובדת בזה).
ממחקר שקראתי פעם, מוות מחישמול היה לא פחות גרוע מבשריפה, או לפחות ממש קרוב מבחינת הסבל הנגרם לנידון.
מה שחסר לך זה רק הוריקן שיציף את המתקן, יקצר את הזרם ויכבה את האש. אבל הי, אז הם ימותו בטביעה – ממש אל-כשל המנגנון הזה.
והשבוע, בביקור הראשון של קצוהירו אוטומו
(היוצר של "אקירה") בארה"ב מזה 15 שנים, התברר שריאן ג'ונסון ציין את אוטומו בתור אחד מיוצרי הסרטים האהובים עליו. אוטומו, מצדו, ציין ש-"לופר" הדהים אותו.
אני חייבת לשאול: קראת משהו מהתגובות מעליך?
סתם כי לפתוח מחדש דיון ישן בשביל לומר בהודעה ראשית את הדבר בו דנות רוב התגובות לביקורת זה… קצת מוזר, לא?
ובזה קעקעת את עמודי התווך
של 99% מהדיונים הפוליטיים ברשת. :)
יש לך לינק לתגובה ספציפית..?
(ל"ת)
בהערכה גסה, 50% מהדיון עוסק בתפיסת הזמן של הסרט.
אבל אם חייבים, אז כן, יש גם תגובות שמתייחסות לפרדוקס הסבא ספציפית באופן מפורש יותר או פחות. נניח אלה:
http://www.fisheye.co.il/looper/?comNum=497100#li-comment-497100
http://www.fisheye.co.il/looper/?comNum=498460#li-comment-498460
http://www.fisheye.co.il/looper/?comNum=497957#li-comment-497957
זה לא סתם קשור ל'פרדוקס הסבא'
הפרדוקס הזה לא קשור דווקא לסרט, אלא לעצם הרעיון של מסע בזמן.
התגובה שלי התקשרה לנראטיב של הסרט..
אוף! התפנה לי היום זמן ורציתי לצפות סוף סוף בסרט
אבל מתברר שאחרי חודשיים (או אולי אחרי פחות, לא עקבתי מקרוב, מודה) הוא כבר לא מציג יותר בחיפה…![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
נו מילא, עוד סרט שנראה בצפייה ביתית. נשמור את המנוי בפלנט להוביט, לסיפור הפרברים ולעלובי החיים.
402 תגובות וכמה חודשים אחרי שצפיתי בסרט, פעמיים.
לקח זמן עד שהבאתי את עצמי לקרוא את הביקורת והדיונים פה, כי לא רציתי לפגוע בתחושת השלמות שהיתה לי כשצפיתי בסרט. אז אחרי 402 תגובות וכמה חודשים שעברו אין לי הרבה מה לחדש, אין לי הרבה מה לומר אז אעשה את זה בנקודות קצרות, ההערות שאני עדיין זוכר וחשוב לי לציין למען הדורות הבאים:
א. הסרט היחיד (מאלה שאני באמת זוכר מה קרה במהלך הצפיה בהם) שבאמצעו עברה לי מחשבה בראש שכללה משהו כמו "וואו!", או בעברית: נפל לי אסימון מאוד גדול על הראש, ההבנה שאתה עד לסרט די נדיר.
ב. חלק מהמתואר בסעיף א' נובע מההבנה, ככל שהסרט מתקדם, שהעלילה רק מסתבכת בצורה מקורית למדי, בצורה מאאאגניבה מאוד, ונכרכת על גבי עצמה שוב ושוב. זה לא מובן מאליו בימינו, שאתה צופה במשהו שבאמת גורם לך לחשוב.
ג. הילד ואמא שלו היו מדהימים.
ד. היו סצינות בודדות שבהן גג"ל ממש עטה על עצמו את הפנים של ב"וו. האיפור והגבות (מה שלא עשו לו שם) סייעו, אבל היה גם משהו שהוא עשה עם הפנים. זה תופס אותך בהפתעה כשאתה רואה את הפרצופים ש-ב"וו עושה. לשם השוואה, היו סצינות בודדות שבהן כריס פיין עשה ב"סטארטרק (בלי רווח)" את וויליאם שאטנר בצורה טובה. אבל פיין עשה את זה בצורת הדיבור. גג"ל עשה את זה ממש בפנים איכשהו, וזה היה די מגניב לראות.
לסיכום: מסע בזמן זה כיף. כן ירבו.
מוערך יתר על המידה במידה יתרה
תסריט מחורר כמצה (דימוי אקטואלי שטרם מוחזר בדיון), עצלני למדי, עמוס בקלישאות שרובן צפויות למרחוק… הצלחנו לנחש לא מעט קטעים דקות לפני שקרו על המסך (כולל הסוף), לא צחקנו בשום שלב (שזכור לי) ואפילו דסקסנו את נושא ה"בדיחה" מהדיינר לפני שהתרחשה, אז הופתעתי לגלות שאנשים אשכרה צחקו ממנה… למעשה כלל לא העלינו בדעתנו שזו התיימרה להיות בדיחה; כשברוס ויליס דיבר הסתכלנו עליו בהבעה של "כאילו דה?".
יש לא מעט רגעי מתח ואף אימה, וכן, נמתחתי, אבל זה דווקא לא גרם לי הנאה בכלל, אלא תעוקה כללית וחרדה לשלומו של ברוס ויליס (שנוטה למות בסרטים שבהם הוא אינו מת לחיות). השליש הראשון היה מעניין, השני לא מרתק במיוחד ובשליש האחרון של הסרט כבר לא היה אכפת לי מי ימות ומי יחיה, למען האמת… זה פשוט לא היה מעניין מספיק והחרדה שאפפה אותי התפוגגה והתחלפה באדישות.
בניגוד לסרטים מהסוגה שעוררו מחשבה ודיון עמוק (12 הקופים, ממנטו, דוני דארקו) הסרט הזה פשוט פשטני ואני לא מרגישה שיש פה בכלל "בשר" לנתח… קצת נקודות שלא היו ברורות לחלק מהצופים בצפייה הראשונה (לשם שינוי דווקא הבנתי הכול) ובעיקר יותר מדי חורים לסתום (שאותי אישית לא ממש מעניין לטרוח ולנסות כי הסרט לא באמת שווה את זה). קראתי כאן ניתוחים על שינויים בדמויות, וואללה, זה משהו שמצופה בד"כ מעלילה (שלדמויות יקרו דברים) ואני לא רואה איך הסרט הזה עושה עבודה טובה יותר משלל סרטים / סדרות / ספרים / מחזות שקדמו לו. למעשה הוא עושה עבודה די פשטנית, צפויה, לא מקורית ולא מעניינת במיוחד.
אבל אולי יותר מרגיז מכל הוא הזלזול בצופים, שבו כל נקודה אפשר בעצם לפתור ב"טוב נו, יש חורים, אבל תתעלמו, זה רק הרקע ולא העיקר". זה תירוץ שאני מוכנה לקבל בקומדיה מטופשת של מייק מאיירס, לא בסרט מד"ב שמתיימר להיות מתוחכם ואנשים מהללים כ"סרט מצוין", "מעורר מחשבה" ועוד. אפילו הסצינה הכי זכירה היא לא יותר מכלי עלילתי והיא פשוט לא הגיונית בכמה וכמה רמות שאנשים מוותרים על הנטפוק מראש…
לסיכום: הרעיון נחמד ובעל פוטנציאל אבל הביצוע, תסלחו לי, לא יותר מבינוני. אני מתקשה להבין את ההתלהבות הגדולה מהסרט הזה. אני מבינה שהוא היה חוויה קולנועית מהנה ולפיכך מוצלחת (לפחות למי שצפה בו בקולונע) אבל לא נראה לי שהוא סרט שישרוד את מרחק השנים וייהפך לקלאסי כמו "בחזרה לעתיד" או "שליחות קטלנית 2" או אפילו "ממנטו" או "דוני דארקו". לטעמי אין בו דבר מהאיכויות שהפכו את הסרטים הנ"ל למה שהם.
אני מסכימה איתך...
וגם אני תהיתי איך סרט כל כך בינוני ומטה (לדעתי) עם כל כך הרבה חורים מקבל פה כל כך הרבה מחמאות. שלא נדבר על סצינת הדיינר שמאוד לא הלהיבה אותי. זה מעניין, מבין מכריי שצפו בסרט לא מצאתי אפילו אחד שאהב אותו או חשב שהוא טוב.
אין לי הסבר לפער, כמו שאין לי הסבר לגבי איך יש כאלה תגובות קיצוניות לכל הכיוונים ל"ענן אטלס" ו"פרומתיאוס" אבל אני מניחה שהסרט פשוט נתן לאנשים חווית קולנוע ואולי הפתיע אותם מהרבה כיוונים ויחד עם המשחק המעולה של גג"ל וכמה סצינות מגניבות זה הפך את החוויה שלהם לשונה בהרבה משלי.
ביקורת סלחנית מדי
סרט שנתקע איפשהו באמצע אחרי פתיחה טובה למדי. פספוס גדול.