ביקורת מתגלגלת: מנאייכ, עונה 3

זה הכל? - פרקים 7, 8 ו-9.

קחו בחשבון שיהיה פה ספויילרים ואף ספויילרים חמורים (בטח לעונות הקודמות, ולכל פרק כאשר עולה). נא התחשבו בזולת וסמנו את הספויילרים שלכם. תודה, יום טוב, הנה גבי.


פרק 7, 8 ו-9 – "מניע", "תוצאות" ו"התפרקות"

פרק שבע של העונה השלישית של מנאייכ הוא לכאורה הפרק הכי חשוב בה. הכל נבנה לכאן, כי פה סוף סוף אנחנו מקבלים תשובה לשאלה – מה באמת עומד מאחוריי ה"אובססיה" של פרקליט המדינה קובי הוניג לבין ראש הממשלה חסר השם? או כפי שזה מנוסח בסדרה – איזי שואל את איש הקשר שלו בשב"כ, דנגור, "למה צריך לכופף את כל החוקים בדרך לחקירות ראש הממשלה? אלא אם כן יש סיבה טובה…". "ומי אמר שאין סיבה טובה?" שואל דנגור בחזרה.

מי שמכיר את הדעות הפוליטיות של יוצר הסדרה רועי עידן (שאגב, זה השלב לציין שכותב סקירה זאת חולק עמו חלק מהן – אני כותב את זה כדי שלא ייווצר בלבול לפיו ביקורת אומנותית שלי על הסדרה היא למעשה ביקורת על האג'נדה שלה, כי עם האג'נדה אני בגדול מסכים), בנוסף להתרחשויות אקטואליות שהסדרה בבירור מרפררת אליהן – לכאורה, התשובה של דנגור לשאלה הרטורית של עצמו הייתה אמורה להיות ברורה.

ובכן, איכשהו הסדרה הצליחה גם להפתיע וגם לאכזב בגדול.

אז מסתבר שראש הממשלה היה שר הפנים לפני עשר שנים, והיה מעורב בפרשיית הטרדה מינית עם אחת העובדות בלשכתו, והפרשיה הזאת נסגרה בשושו, והקורבן שלה סבלה מכך ברמה הנפשית עד לכדי התאבדות, ואבא שלה במקרה היה חבר טוב של קובי הוניג ואשר (ראש אגף המודיעין של המשטרה) מהצבא, לכן שניהם במסע נקמה נגד אותו שר פנים, היום רוה"מ. "אין קונספירציות, הכל אישי", חותם דנגור.

זהו??? זה הכל?

יש שתי בעיות עם הדבר הזה. הראשונה היא שזה לא באמת מעניין, וזה פתרון סופר קל. כן, ברור שזה קצת נותן נופך אנושי יותר לקובי ואשר, שעכשיו מסתבר שיש סיפור טראגי ועצוב מאחורי הרדיפה שלהם את ראש הממשלה. הרי מה יותר קלאסי מלתת לנבל סיפור עצוב כדי לעורר מעט אמפתיה אליו? אבל דווקא בגלל שזה הפתרון הקל, חשבתי שהסדרה תלך עד הסוף, ושהתשובה לשאלה "מי אמר שאין סיבה טובה?" תהיה: כי ראש הממשלה הזה מסוכן, כי האידיאולוגיה שלו היא ככה וככה, כי רק בדרך הזאת אנחנו יכולים להציל את מדינת ישראל. דעתו של עידן על דברים כמו הרפורמה המשפטית ידועים (ושוב, כדי להדגיש שאני מתייחס פה נטו לאומנות: אני מסכים איתו לגבי המון דברים גם בתחום הזה), ומכאן דווקא היה מעניין לראות שקובי אכן מונע, באמת ובתמים, מאמונה שמה הוא עושה זה הדבר הנכון והצודק, לטובת הכלל.

התירוץ של "הכל אישי" הוא תירוץ שגם בחיים האמיתיים מרגיש לי מעט ילדותי ומרדד שיח פוליטי, ואני לא אוהב כשדמויות פוליטיות מנותחות בחדרי החדשות בניסיון לפצח את הפסיכולוגיה שלהן ואת הילדות שלהן כדי להבין מה מניע אותן, כאילו לא ייתכן כבר שמישהו פועל למען משהו, לטובה או לרעה, כי הוא אשכרה מאמין בזה. רק להיות הילד שצועק "המלך הוא עירום" זה לא באמת מעניין, להגיד שהוא לבוש אבל להסביר מה בעייתי בלבוש, זה כבר כן. הייתי נהנה אולי מפתרון במסגרתו הסדרה כביכול הייתה בונה להטעיה, כאילו נראה שכן לקובי יש סיבות אישיות וקטנוניות סטייל "ראש הממשלה גנב לי את האס של אלי אוחנה בסופרגול", רק כדי לגלות בסוף שאין באמת שום בלוף, ושקובי אכן שונא את ראש הממשלה מטעמים יותר ערכיים, או ערכיים בעיני עצמו.

אגב, גם אם הסדרה הייתה הולכת בכיוון כזה, זה היה רק פתרון קוסמטי ולא מהותי, שמחבר אותנו לבעיה השנייה עם המהלך העלילתי הזה: כך או כך היה קשה ליצור תחושה של שנאה יוקדת אידיאולוגית בין קובי לבין רוה"מ, כי הרי אנחנו לא יודעים מי רוה"מ בכלל. הוא לא הופיע אף פעם בסדרה, אין לו אפילו שם, ולמרות שהוא על הנייר תחליף לביבי, הוא לא ביבי. אפילו אם הייתי חושב ש"הכל אישי" זה פתרון מעניין ובוגר, עדיין לא היה לזה שום אימפקט כי שום דבר כאן לא נבנה ולא קשור לדמויות שאנחנו מכירים. הרי מה בעצם הגילוי המרעיש כאן? שרוה"מ, דמות חסרת שם שמעולם לא ראינו, עשתה לפני עשר שנים משהו רע אחד לדמות חסרת שם אחרת שמעולם לא ראינו, שבמקרה הייתה הבת של דמות חסרת שם נוספת שלא ראינו ומתה לפני שנים, שהייתה חברה מהצבא של דמות הנבל שכן ראינו, אבל לא באמת הכרנו עד עכשיו. וכל הגילוי הזה נעשה בסצנה אחת של דקות ספורות, של דיאלוגים בלבד, בין איזי לבין דמות אורחת שזאת ההופעה השנייה בלבד שלה בסדרה.

ביקרתי את הסדרה בשתי העונות המאוחרות שלה על ההשמטה ההדרגתית של עוגנים רגשיים מהחיים האישיים של הדמויות, וברגע הזה זה זעק לשמיים. למהלך הזה שכל הסדרה בנתה אליו ועליו מושען כל המשקל הרעיוני והמהותי של כל העלילה הזאת – פשוט אין שום ערך רגשי אמיתי, כי לא הכרנו אף אחת מהדמויות המעורבות, כי משום מה הסדרה החליטה להתעסק בדברים אחרים וחשובים פחות, ואז למה שיהיה לי אכפת מזה? לא משנה כמה עדיין מדובר בסדרה עם המשחק הכי טוב בטלוויזיה הישראלית, עם כתיבת הדיאלוגים הכי מוצלחת, עם העריכה והצילום הכי מוצלחים – ההחלטה הזאת עלתה לסדרה ביוקר והפכה אותה לקליפה ריקה, וזה פשוט מאכזב כי העונה הראשונה עבדה דווקא בגלל שלצד כל העלילה המשטרתית והחקירות והמודיעין והפשע, היא באמת הרגישה כמו הצצה לפיסת חיים של אנשים אמיתיים, ועכשיו היא כבר לא כזאת.

אני מבין שאני מתעכב הרבה על סצנה אחת מפרק אחד, בטח בהתחשב בזה שהסקירה הזאת היא על שלושה פרקים ולא שניים (כדי לשמור מקום של כבוד לפינאלה, שהסקירה אליו תהווה גם סיכום של הסדרה כולה). אבל הנקודה הזאת היא כ"כ מקרה מייצג שאפשר לדלות ממנו כ"כ הרבה, שזאת פשוט הדרך הטובה ביותר להעביר את מה שאני מתכוון אליו. וזה פשוט חבל כי הרצף הזה של פרקים 7, 8 ו-9 הוא רצף שבלי ההקשר הוא רצף נהדר של פרקים שמזכירים בדיוק כמה הסדרה הזאת יכולה להיות טובה כשהיא רוצה להיות. הירי בסוכת האבלים בכפר קאסם, ניסיון ההתנקשות הכושל בחנן סלמה, ההתחלקות הסופית של טל על השכל, הבגידה הסופית של לייבו בברק ולבסוף ה"פרוץ"  המיוחל שמביא למעצר של אודי רובין, של האחים שמעיה ושל מאיר שמר (במקרה של השניים האחרונים, אירוע שרצינו לראות במשך כל הסדרה!) – כל אלה הן התפתחויות נהדרות ומסעירות שבהחלט עומדות בסטנדרט של העונה הראשונה שבה אירוע כזה קרה בכל פרק.

ובמאמר מוסגר, אני רוצה לתת ציון לשבח על השימוש בדמות של זיגדון בפרקים האלה: כבר עם התפקיד הקטנטן שלו בגילומו של חיים זנאתי בעונה הראשונה אהבתי את הבחור הזה, שבאמת היה "אפור" בצורה הכי נהדרת שיש – מספיק מושחת כדי לשתף פעולה עם המהלך של האחים שמעיה, דודו וברק, מספיק אגואיסט כדי לפחד על התחת שלו ולנסות למצוא מה הצד שהוא צריך לקחת, אבל העונה גם אדם מספיק אנושי כדי להבין שמספיק זה מספיק ושיש דברים שהוא לא יכול להסתכל עליהם מהצד בין אם הוא מסתבך ובין אם לא. שיתוף הפעולה שלו עם מח"ש נגד דודו נבנה בצורה טבעית, הגיונית ומלאת מחשבה ביחס לדמות עם תפקיד כ"כ קטן, ובסוף לראות אותו מתהפך כי הוא באמת מתחיל להיגעל ממה שנהיה ממנו זה הרבה יותר מעניין מאשר אם הוא היה מתהפך כי תפסו עליו מידע מפליל או כי הוא הסתכסך עם דודו על רקע אישי. זה מה שהייתי רוצה לראות שקורה עם קובי, תכלס.

אבל הבעיה היא שכל האירועים המסעירים והמלהיבים האלה מגיעים בארבעת הפרקים האחרונים, כשהם היו צריכים לקרות מוקדם יותר. בעצם, הרבה מההתרחשויות בפרקים הקודמים מרגישות, בדיעבד, מיותרות לאללה. ברמת המאקרו צדק אחד המגיבים בפוסט הזה ממש – רק בפרק השמיני לעונה ברק חותם על הסכם עד המדינה שלו, אבל מבחינה מהותית לא באמת מרגיש שמשהו השתנה בין הרגע הזה לבין נקודת הפתיחה של העונה. החתימה הרשמית הייתה דרך טובה להתחיל את העונה, ומשם לצאת להרפתקה. ואז המון דברים מרגישים רטרואקטיבית כמו התעסקות בטפל: סאגת הבריחה של ברק? מיותרת. סאגת הפוליגרף של ברק? מיותרת. ההסתננות של יוליה לכנופיית משטרת ראשון? היא באמת תרמה? הדבר ההגיוני היחיד באמת שיכל לצאת מזה הוא שדרך יוליה יגיע המידע על הרצח המתוכנן של חנן, אבל הרי זה לא קרה. יוליה גם בקושי הופיעה בפרקים הבאים.

זה חבל כי הרי היה מדובר בעלילה מצוינת בלי הקשר. אותו דבר אפשרי להגיד גם על קו העלילה של טל שמשתפת פעולה עם כפר קאסם. זה היה מעולה כי לירז חממי בשיא הרצינות שולתתת!!!1 (הסצינה שלה בפרק השביעי עם ברק בניידת היא אחד משיאי הסדרה, עם כל הבעייתיות של העונה הזאת) וכי אשכרה היה שם קשר מהותי והדוק בין האקשן, התככים והחקירות לבין ההתמכרות והגמילה של טל, מה שהסדרה הייתה צריכה לעשות גם עם איזי העונה. אבל אפילו זה לא באמת נבנה לכדי משהו. מלחמת הכנופיות בין כפר קאסם והאחים שמעיה, תרחיש גוג ומגוג שכולם בסדרה היו חרדים מהתגשמותו, לא קרה בכלל בסוף, והדבר שהוריד לטל את האסימון בסוף, על כמה הנקמה שלה הובילה אותה למקום אפל, היה המוות של איסמעיל – עוד דמות חדשה לעונה הזאת, שלקשר בינה לבין טל לא היה את האימפקט הרגשי שהסדרה בבירור רצתה שיהיה לו (לא היה יותר הגיוני לשלב כאן איכשהו את הדמות של שאדי, למשל, שהיה בסדרה מעונתה הראשונה?).

סאגת המשנה היחידה שהשתלבה היטב, בגלל שהיא קשורה באופן כ"כ הדוק לחקירות ראש הממשלה, היא הסיפור של תוכנת הריגול מינוטאור, וגם כאן אני משתמש במילה "היטב" במובן של זה לפחות היה הגיוני וקשור מהותית, ופחות שזה היה מעניין או מרשים. צדקה הביקורת במאקו שציינה שהשימוש של הסדרה בפרשת האחים פריניאן מלפני 20 שנה בערך הייתה מוצלחת בגלל שכבר ניתן באמת לנתח אותה בצורה מפוכחת במרחק הזמן, ואולי הדבר נכון גם לגבי חלק מהאלמנטים שבבירור נלקחו מחקירות נתניהו, שאמנם לא נגמרו אבל התחילו לפני כ"כ זמן שהן מרגישות חלקית כמו אירוע היסטורי. אבל סיפור מינוטאור לקוח מפרשת פגסוס בחיים האמיתיים, שהיא בקושי בת שנתיים שאנחנו לא באמת יודעים עליה הכל-הכל עדיין ולכן קצת קשה לומר עליה דברי טעם יותר מ"תוכנות ריגול רע!". היה יכול להיות פה דיון מעניין הרבה יותר על האתיקה של הסיפור הזה, והיריבות בין איזי לבין פרוייקטור המינוטאור, בועז פרקש, הייתה יכולה להיות מורחבת ולהסתכם ביותר מרק עקיצה של פרקש את איזי על הצביעות שלו. שלא תבינו אותי לא נכון, צביעות היא אחת המורכבויות הכי מרתקות שאפשר להעניק לדמות, ואכן איזי בעצמו הטה את החוק בקטנה במקרים קודמים כשזה היה נוח לו – אבל הסדרה מזמן זנחה את איזי כדמות וכעת הוא רק כלי להעברת המסר.

בעולם מושלם, ההתפתחויות המרתקות של פרקים 7-9 היו מתרחשות בפרקים 5-6-7. החתימה של ברק על ההסכם הייתה צריכה להתקיים בפרק הראשון או השני, גג השלישי, והמצב הקקה שבו מסתיים פרק 9 – כולם פחות או יותר עצורים, כולם יודעים שזה בגלל ברק, כולם רוצים לפרק לו את הצורה – היה מגיע הרבה יותר מוקדם. אבל הסדרה, סלחו לי, התעסקה במקום זה בשטויות. אני אחזור שנייה לסיפור הגילוי על המוטיבציה האמיתית של קובי ואשר – לא היה מעניין והולם הרבה יותר אם במקום לקבל את המידע הזה בדיאלוג של חמש דקות בפרק השביעי, זה היה גילוי שמגיע כתוצאה מרחרוח וחקירה עצמאיים של איזי שהוא עושה מתחת לאף של המעסיקים שלו במח"ש, ונמתח על פני כמה פרקים? זה גם היה מתאים לדמות ומאפשר לנו לבלות איתה יותר, גם מעביר לנו את המידע הזה בצורה יותר מעניינת, גם מביא השקעה רגשית – כי מהחקירה הזאת היינו לומדים מי אלה בדיוק הבת שהתאבדה ומי זה אבא שלה, חבר של קובי, שאנחנו אמורים להרגיש משום מה עצובים עליו בלי להכיר אותו – וכך אולי היה אפילו מוציא משהו מעניין ממסר ה"הכל אישי" שלדעתי כאמור הוא קצת ילדותי, מיתמם ופשטני.

אני מבין שאלה הרבה תלונות בסטייל "היו צריכים לעשות את זה ככה!" ומי אני שאשפוט, אבל הסדרה ידעה לעשות את זה כ"כ הרבה יותר טוב בעבר, שזה מאכזב לראות מה נשאר ממנה. ומילא הכל היה חרבנא, אבל כן יש מספיק שאריות איכות מהעונה הראשונה ורוב השנייה שצצות פה ורק מגדילות את האכזבה, כי אתה נזכר כמה הסדרה הזאת יכולה להיות במיטבה כשהיא מתאמצת. אני כן אסייג (לא שלום) – ייתכן והפינאלה אולי תענה על חלק מהטענות שלי. אולי לדברים כמו העלילה של יוליה כן יהיה פתאום פאנץ' משתלם (לפי הפרומו, נראה שהקשר שנוצר בין טל לבין הבת של ברק כן ישחק שם תפקיד, ולכן לא ציינתי אותו ברשימת העלילות המיותרות של אמצע העונה) ואולי באמת רועי עידן, שאין להתכחש לכישרון שלו, ישלוף הברקה שפתאום תציג לי את הדברים באור אחר. אבל לצערי קשה לי לראות איך פרק אחד, גם אם ארוך יותר ברבע שעה, יכול לתקן בעיות של עונה וחצי.

 


פרק 5 ופרק 6 – "מבחן", "מלכודות"

נגענו בסקירה של צמד הפרקים הקודמים באיבוד הזהות ההדרגתי של "מנאייכ" בעונותיה השנייה והשלישית, והנה, בפרקים החמישי והשישי אובדן הזהות הזה מגיע לקיצון.

בפרק החמישי זה בולט במיוחד דווקא בגלל שהוא מהווה "חזרה למקורות" בהרבה מאוד מובנים. רובו ככולו סובב סביב הפעולה הראשונה של יוליה עבור ארגון הפשע של שוטרי ראשון, מה שמהווה את העלילה הכי "בשטח" שהייתה בסדרה מאז העונה הראשונה. כשמבודדים את זה, זה פרק מצוין – עלילה מינימליסטית ופשוטה, ודווקא בגלל זה היא כ"כ אפקטיבית (ולכן גם הסקירה הזאת תהיה קצרה ביחס לקודמות). דיאנה גולבי נתנה ביצוע פשוט נהדר כשהיא נכנסת למצב מלחיץ שרק הולך ומתדרדר, וככל שנראה שנחפר לה בור יותר ויותר עמוק, כך באמת עולה גם סף הלחץ שלי בתור צופה. ממש עד סוף הפרק באמת לא ידעתי לאן הם הולכים לקחת את זה – עד שלייבו אומר לה "אנחנו יודעים שאת עובדת עם מח"ש" והפרק נגמר, וכאן כבר היה ברור שהם בסך הכל עושים לה תרגיל כדי לבדוק את מידת הנאמנות שלה. זה היה ברור בשלב הזה כי הרי אין שום דרך שבה לייבו יכול היה לדעת שהיא עובדת עם מח"ש, לפחות לא משהו שנבנה לפני כן. מבחינה מסחרית אני מבין את הצורך לסיים את הפרק בקליפהאנגר, אבל באופן אירוני, דווקא הוא קלקל את ההפתעה. אם ה"גילוי" על כך שזה היה תרגיל היה מתרחש בסוף הפרק החמישי במקום בתחילת השישי, זה היה מציב אותי כצופה אפילו יותר בנעליה של יוליה, שחוותה עכשיו משהו לא נורמלי וחייבת רגע לנשום.

דווקא בגלל שהחלק הזה כ"כ מוצלח, בניכוי הסוף שלו, אלה הרגעים שלא קשורים אליו שרק ממחישים יותר ויותר כמה הסדרה כבר רחוקה מהמקום שבו היא התחילה. הפרק כן חותך כמה פעמים לעלילה של חקירות ראש הממשלה, ובדיוק מהסיבה הזאת, הדיסוננס בין שני המרכיבים האלה של העלילה פשוט זועק לשמיים. מהאינטימיות של העלילה של מח"ש והסוכנת שלהם, לעבור ישר לדיבורים על גורל המדינה… זה פשוט לא עובד. ייתכן וזה היה יכול לעבוד, אבל העונה הזאת פשוט לא מצליחה לטוות באופן מספיק מוצלח את הקשר בין שני העולמות האלה. כשחושבים על זה, זה די הגיוני שזה המצב. הרי שתי הפרשות האמיתיות שסיפקו השראה לעונה הראשונה לא התקשרו לחקירות ראש ממשלה. פרשת האחים פריניאן חשפה שחיתויות עמוקות ופעילות פלילית של בכירים במחוז דרום במשטרה, אבל לא הייתה קשורה בשום צורה לפרשת האי היווני של אריאל שרון שנחשפה בערך באותו זמן. פרשת רות דוד, שתורגמה בסדרה ל"פרשת עתליה בן משה" לא הייתה קשורה לחקירות נתניהו. הניסיון של תסריטאי הסדרה ליצור קשר כזה מרגישה כזאת יומרנית ולא מוצלחת, פשוט כי אין באמת משהו במציאות שמתכתב איתה, והסדרה לא טובה בלהמציא תרחיש בדיוני שכן ירגיש מציאותי.

ומילא אם הסדרה הייתה נעה בשני קווים מקבילים לגמרי, אבל הדיסוננס מתגבר מעצם העובדה שאיזי והצוות שלו מעורבים גם בחקירת רוה"מ וגם בהפעלה של יוליה (שאגב, לא כ"כ ברורה התכלית שלה. אם זאת הייתה יוזמה פרטית של איזי וחבריו לצוות אז היה פה היגיון, אבל למה בעצם יפעת והיבא מאשרות את זה? למה להם לאסוף מידע מבפנים על ארגון הפשע של ברק, אם ברק כבר אצלם ויתן להם את כל המידע שצריך כדי להוריד את לייבו ואת האחים שמעיה?). אותן דמויות בדיוק מעורבות באותו פרק גם בעניינים ב"רומו של עולם" וגם בעיסוק בחרא הקטן של הרחוב; איזי מתעסק רגע אחד בניסיון להציל סוכנת שלו ורגע אחרי בספקולציות על שימוש של המשטרה בתוכנת סייבר בלתי חוקית בעליל בשם "מינוטאור" (וואו, איזה רפרנס עדין…). זה פשוט לא מרגיש במקום, לא מרגיש שזה באמת מתחבר אפילו שאיכשהו מדובר באותן דמויות.

וכמו שכבר ציינו בסקירה הקודמת, הדמויות הן כבר פשוט לא מה שהיו. איזי זוכה להמון זמן מסך בפרק השישי, אולי יותר מבכל הפרקים הקודמים בעונה, ואיכשהו זה עדיין מרגיש כאילו זה כבר לא הסיפור שלו. אני אפילו כבר לא יודע בדיוק להצביע על מה מביא לכך, מעבר למה שכבר דיברתי עליו קודם, וזה שהסדרה כבר לא מנסה אפילו להתמקד בחיים שיש לו או לאף אחד אחר מחוץ לחקירות. זה פשוט מרגיש כאילו הוא נע מסצינה לסצינה ככלי ריק, זומבי, וכאילו אנחנו הצופים פשוט הולכים לצידו, ולא כאילו הוא מניע את העלילה. המשחק של שלום אסייג עדיין מדהים, אבל זה קצת מצב של "יש אור בחלון, אבל אין אף אחד בבית". ושוב, זה לא כאילו יש מישהו אחר שמרגיש כאילו הוא כן מניע את העלילה. כאמור, השאריות האחרונות של מה שנראה כמו עלילה אישית, רגשית, מגיעות מכל מה שקשור בטל בן הרוש, ולמרות ניסיונות לאחד אותה מחדש עם העלילה של איזי, כמו בסצינת ההתפרצות שלו על דודו לאחר שזה סירב לתת לטל לעזוב את המשטרה בכבוד – זה פשוט לא מספיק.

אציין לחיוב שהדינמיקה החדשה המתהווה לפתע ובה ברק הופך פתאום ליותר אחראי, בוגר ושקול ממי שמפעיל אותו, היא כן מעניינת. כך גם כל מה שנובע מהטחת ההאשמות, המוצדקת, של ברק באיזי על כך שהוא מאתרג את טל אפילו ששניהם יודעים שהיא, בקטנה, די עברה לצד הלא נכון של החוק. אם השיא של הסדרה באמת ינבע מהקונפליקט הזה ומהשאלות של מה אנחנו בדיוק חוקרים, מה אנחנו מסתירים ואיזה עבירות אנחנו מחליקים ואיזה לא – זה יהיה סיום הולם.

אבל חבל שלמרבה הצער נצטרך לעבור בדרך עוד מלא ישיבות על חקירת ראש ממשלה שלא ראינו מעולם בידי נבל שאנחנו לא יודעים עליו כלום ושני סגניו שאנחנו יודעים עליהם עוד פחות.


פרק 3 ופרק 4 – "אמת", "אודי"

אני אחזור שנייה אחורה לשני הפרקים הראשונים ואציין דבר אחד שגיליתי בצפייה מחודשת – יש כאן חור ענק בעלילה: מאיפה, בעצם, לעורך דין מנצור, הייתה היכולת לומר לטל בן הרוש בסוף הפרק הראשון ש"ברק הראל מעורב" – המשפט שבעצם מחזיר אותה להיות שחקנית בעלילה? נכון שהשמועות שההרוג בתאונה הוא אדהם אבו כמל כבר רצו לפני שיצאה כל הודעה רשמית, ויכול מאוד להיות שאנשים שידעו על הקזינו הלא מאושר שלו בראשל"צ אולי התחילו להעלות את האפשרות שזאת פעולת נקם של הארגון של האחים שמעיה שאכן משתף פעולה עם ברק. אבל הקפיצה הלוגית הזאת לכך שברק ואנשיו הם-הם כנראה האשמים העיקריים היא פשוט לא הגיונית, וחבל שכל המהלך העלילתי של השת"פ של בן הרוש עם כפר קאסם בנוי על פני תהום.

ולענייננו.

ובכן, האופטימיות הזהירה שלי על כך שהמעצר של ברק ואילוצו לעבור פוליגרף עשויים לטרוף את הקלפים בשלב מוקדם של העונה הוכחה כלא זהירה מספיק. כשהסתכלתי מחדש על העונה השנייה, הבנתי שאותה הרגשה של "מי מנוחות" שגרמה לה לעבוד טוב ברמת הפרק אבל לא ברמת העונה הגדולה נובעת מכך שהיו יותר מדי רגעים שבהם מה שהיה נראה כמו התפתחות משמעותית בעצם נמחק רגע אחרי, וכך במקום להתעצם בהדרגה העונה הלכה קדימה ואחורה כל הזמן עד לאפקט של עמידה במקום.

פרק 3 של העונה השלישית הוא הדגמה יפה של הרעה החולה הזו שנראה שהסדרה לא נפטרה ממנה למרבה הצער. בעצם, כל סאגת הפוליגרף לברק, שהוצגה בסדרה עצמה ובפרומואים לה כגיים צ'יינג'ר פוטנציאלי, הייתה בסוף מהומה רבה על לא דבר. ברק צולח את הבדיקה ואז בעצם חזרנו בדיוק לאותה נקודה שבה היינו לפני שני פרקים: הפרקליטות עדיין רוצה לאתרג את ברק בשביל הצרכים שלה (רק שעכשיו היא יכולה לעשות את זה גם מבחינה בירוקרטית), איזי עדיין מאמין שזה לא רעיון טוב. שום שינוי בדינמיקה.

הערך המוסף היחיד שכל האירוע הזה כביכול ניסה ליצור, הוא כביכול לעשות "גזלייטינג" לאיזי ולצופים. מה, אולי בכל זאת איזי מפספס משהו וזה סתם האגו שלו שגורם לו עכשיו לראות את ברק כרשע מרושע? זה היה יכול לעבוד, אם לא היינו יודעים כבר את עובדת היותו של ברק רשע מרושע כמוגמרת. את המעשה הכי חמור שעשה, הרצח במו ידיו של רצון צור, איזי הרי לא ראה מתרחש אלא בטוח בהתרחשותו רק בגלל ראיות נסיבתיות מאוד משכנעות בדיעבד. היה אפשר לשחק על התעלומה הזאת… אם היא בכלל הייתה תעלומה. כי הרי אנחנו הצופים ראינו בפלאשבק שברק אכן רצח אותה, והפרק הזה לא מוסגר באופן שמשאיר פתח למספר לא אמין.
לעזאזל, ברק עצמו יודע את כל זה ולכן הוא היה לחוץ מאוד מהבדיקה – זה שהוא עבר אותה בכל זאת קצת לא הגיוני מבחינת אמינות. נכון, בדיקות פוליגרף רחוקות מלדייק במאה אחוז (ולכן הן לא קבילות כראייה משפטית), אבל הן כן, כמו שנאמר כאן בתגובות, לא בודקות האם חשוד משקר אלא אם הוא חושב שהוא משקר. לא סתם התגובה הראשונה של איזי לתוצאות הבדיקה הייתה להגיד שברק כנראה מאמין בשקרים שלו עד כדי כך – וזאת הייתה יכולה להיות נקודה מאוד מעניינת בדמותו של ברק, שמשכנע את עצמו בחפותו, אם זה אכן היה המצב. אבל כאמור, זה לא. בד"כ מתלוננים על זה שלדמות קורה משהו נוח רק כדי לקדם את העלילה, אבל כאן ברק בעצם צלח את הפוליגרף, וזה אפילו לא מקדם את העלילה באמת.

הדריכה הזאת במקום מעיבה גם על מה שהיה נראה כמו התפתחות מלהיבה מסוף פרק 2, הגילוי של לייבו על זה שברק עובד עם מח"ש. הבנייה של לייבו לקראת עצמאות בלי ברק והגילוי הזה גם הם די נזרקים לצד, כשכל מה שהיה צריך זה פשוט שלייבו ישאל את ברק, שברק ייתן לו תשובה מתחמקת ושלייבו פחות או יותר יקבל את זה. אמנם כנראה עדיין יש לו את החשדות שלו, אבל לא נראה שמספיק כדי לפרק את החבילה בשלב זה, ואופרציית הפשע של משטרת ראשון ממשיכה כרגיל. שוב חזרנו לסטטוס קוו. אני מבין שזה דבר מוזר להתלונן עליו כשאני כ"כ אוהב את "הסופרנוס" שאחד האלמנטים המרכזיים בה היה חזרה לסטטוס קוו אחרי רמיזות לכך שהוא הולך להשתנות, אבל שם זה היה חלק מאמירה פילוסופית ממש על חוסר היכולת של הדמויות האלה להשתנות ולהתפתח. אפשר היה אולי להשתמש באותו תירוץ כאן, שהעמידה במקום היא חלק מביקורת על כמה המערכות שהסדרה מבקרת מנסות לשמור על סטטוס קוו ושקט תעשייתי בכל מחיר, אבל "מנאייכ" היא לא סדרה פילוסופית ומהורהרת אלא סדרת מתח ממש טובה. אם זה היה הסגנון שלה, היא הייתה עושה את זה כבר בעונה הראשונה, והיא לא עשתה: שם, היא העבירה בדיוק את אותו מסר שתיארתי בלי לפגוע בזרימה של העלילה וזה לא מנע מכל פרק להציג התקדמות אמיתית.

ומעבר לסטטיות הזאת, המגיבה טקרוי הצליחה לשים את האצבע על משהו נוסף שמפריע לי בעונה הזאת, אם כי זה דבר שכבר התחיל בקודמת. אחת החוזקות של העונה הראשונה היה האיזון הכמעט מושלם שלה בין להיות מונעת מהעלילה לבין להיות מונעת מהדמויות. באמצעות אזכור וחשיפה של פרטי יום-יום קטנים שלא באמת היו חשובים לעלילת הפשע ומתנהלים מחוצה לה עם חיים משל עצמם, היא נתנה תחושה שמדובר באמת בחלון הצצה לחייהם של אנשים רגילים בסיטואציה לא רגילה, או כמו שכתבתי אז, "שיש כאן חיים שלמים שמושפעים מהעלילה העיקרית של הסדרה, והיו קיימים הרבה לפני שהעלילה הזו התחילה, וגורמים לכל העסק להרגיש, אם אעז לומר זאת, כמעט אינטימי".
בעונה השנייה זה הצטמצם אבל עוד היה שם, וכאן? הכל כבר נמחק. המשפחה של איזי? כלום. הרומן של טל עם איתן? כלום. הרחבת היריעה על החיים שהאנשים האלה חיו בלי קשר לעלילת הפשע? כלום. לסדרה אין כבר עוגנים רגשיים ונשארנו אך ורק עם עלילת הפשע, וזה מרגיש כאילו אף דמות כבר לא באמת במסע, וכאילו כל דבר שאנחנו יודעים על החיים שלהם הולך לשחק תפקיד מאוחר יותר בעלילה, ולא הפוך, שהעלילה תשבש להם את החיים. חוסר האינטימיות הזה זועק לשמיים במיוחד בפרק הרביעי, שבו בעצם אנחנו נכנסים בפול גז לתוך חקירות ראש הממשלה. אם הסדרה עוד הייתה ממשיכה בעלילות של "רמת רחוב", גג "רמת עירייה", אז אולי זה לא היה קורה, אבל בפועל הקפיצה הזאת מחקירת סינדיקט פשע מקומי בראשון לחקירות ברמה מדינית פשוט לא מרגישה טבעית, וההתרחקות מהקרקע גם מרחיקה אותנו מהדמויות. וזה לא כאילו יש משהו מעניין מדי בחקירות ראש הממשלה – הדמות החדשה של ראש הסגל, אודי רובין, היא לא תוספת מרגשת.

כאילו כדי להוכיח עוד יותר את הנקודה – ה"תוספת" העלילתית של שירה, בתו של ברק (זכרו, המירכאות הן בגלל שהיא אכן הופיעה בעונה הראשונה, אבל לסצנות ספורות עם אולי שתי שורות ועם שחקנית אלמונית) מצליחה למצוא את דרכה אל תוך החקירה. אני לא אשקר שיש משהו כיפי בלראות את טל בן הרוש יוצאת למסע ונדטה פרטי נגד ברק ומוכנה לעשות בשביל זה דבר קיצוני כמו ליצור קשר ישיר ומניפולטיבי עם הבת שלו בניסיון להגיע קרוב אליו – אבל מצד שני, זה כן קצת מוריד מהסימפטיה שיש לי אליה. לירז חממי היא עדיין אולי השחקנית הכי טובה בסדרה (כשהיא משקרת לשירה ש"יש לה בת", הפרצוף שלה בעת שהיא מספרת את מה שאנחנו הצופים יודעים שהוא לא באמת שקר, הוא ביצוע אדיר של שחקנית כבירה).

בהתחשב בזה שגם ברק איכשהו כבר פחות מרגיש כמו דמות ראשית בפרקים האלה, איזי לא מופיע מספיק וטל היא גם כבר לא מה שהייתה – מרגיש שהסדרה איבדה את עמוד השדרה שלה, התפזרה ואיבדה מיקוד. וזה איכשהו דווקא אחרי שכמות קווי העלילה בה צומצמה, דבר שלכאורה היה אמור למקד. אני מקווה מאוד שהפרקים הבאים יראו שיפור, כי אחרי 40% ממנה העונה הזאת, למרבה הצער, למרות שהיא עדיין עשויה ברמה הכי גבוהה שיש בארץ, מתחילה להיות דומה יותר לעונה השנייה מאשר לראשונה. וזה לא שיהיו לה הרבה הזדמנויות לשפר…


פרק 1 ופרק 2 – "הבכורה", "בריחה"

טוב, בהזדמנות האחרונה שיש – כי זאת בכל זאת עונה אחרונה – הגיע הזמן שאחת הסדרות הישראליות הבולטות של השנים האחרונות ולעניות דעתי גם מהטובות שבהן, תקבל מתגלגלת משלה.

ביקורת על העונה הראשונה כולה כבר יש לנו, אבל לא על השנייה, ולכן צריך להגיד עליה מילה או שתיים, כדי שנבין איפה אנחנו עומדים. אישית, חשבתי שהעונה השנייה פחות טובה מהראשונה, במה שמרגיש לי כמו חלק מקונצנזוס די רחב, אבל זה קצת מורכב יותר מזה. לא הייתה בה שום ירידה ברמת המשחק, העשייה או בכתיבה ברמת המיקרו –  הבעיה הגדולה שלי עם העונה ההיא, אם לצמצם את זה כמה שיותר, זה שהיא אומנם נפתחת ונגמרת חזק, אבל כל מה שבאמצע, איך לומר? פחות.

עשיתי בינג' לעונה השנייה לפני עליית העונה החדשה, ולהוציא את ההתחלה והסוף, קצת קשה לי להצביע על אירועים בולטים וזכירים ממנה, ואפילו כאלה שהם חצי-זכירים אני לא ממש זוכר מתי בדיוק התרחשו במהלך העונה. וזה כשראיתי הכל בשבוע שעבר, בעוד שאירועים מאמצע העונה הראשונה, שבה צפיתי לאחרונה לפני שנה, אני יודע להגיד לכם עד עכשיו מה הם היו ובאיזה פרקים הם התרחשו. היא הייתה עד כדי כך עמוסה באקשן וברגעי דמות מוצלחים. העונה השנייה פשוט התנהלה הרבה יותר על מי מנוחות, ולמרות שאני בהחלט זוכר שאחרי כל פרק אמרתי לעצמי "בוא'נה, זה היה פרק טוב", שכחתי ממנו די מהר. תוסיפו לזה את העובדה שהכתיבה ברמת המאקרו הייתה משמעותית פחות טובה – העלילה בתחנת זבולון והרמיזות התכופות על קשרים של ראש הממשלה עם אוליגרכים רוסים הרגישו כמו שאריות מקו עלילה שנכתב כבר, ואז נגנז, כך שהיה בה המון חוסר מיקוד שלא אפיין את העונה הראשונה.

מכאן יוצא שלעונה השלישית והאחרונה יש אתגר כפול: גם לחזור לאיכות המרבית של העונה הראשונה, וגם להיות עונת סיום מוצלחת.

אנחנו מתחילים איפה שהעונה השנייה עצרה: איזי בכר (שלום אסייג) ושותפתו היבא אל-נאסר (מונא חוא) הצליחו לתפוס את ניצב משנה ברק הראל (עמוס תמם), המפקד המושחת עד מאוד של תחנת ראשון לציון, על חם – גם אם בגין משהו יחסית קליל בדמות עבירות כלכליות שביצע עבור ה"עסק" ה"לגיטימי" שלו ושל כנופיית האחים שמעיה. על אופרציית הפשע שניהל עבורם; ועל המעורבות שלו ברצח של לפחות שישה אנשים, ובמקרה של המאהבת שלו שרון צור, ממש במו ידיו, כולם כבר יודעים, אבל אין דרך להוכיח.

ברק, עם תשע הנשמות שלו, קיבל אז כרטיס יציאה אפשרי מהכלא הודות לפרקליט המדינה קובי הוניג (נבו קמחי). הוא חושד כבר זמן רב שקיים דיל סודי בין המשטרה לראש הממשלה – טרפוד מבפנים של חקירות השוחד שלו (מעניין על מי זה מבוסס) בתמורה להעברת רפורמה שמאוד משתלמת כלכלית לעסקים של האחים שמעיה. ברק, שיעשה הכל כדי להתחמק מעונש, מוכן להיות עד מדינה ולהביא הוכחות לאותו דיל, שלא ברור אם בכלל באמת קיים או שמא הוא רק רוצה לתת לפרקליט את מה שהוא רוצה לשמוע בתמורה לחסינות מלאה, כולל בעבירות החמורות באמת שעליהן הוא לא נעצר.

אהבתי את הסיום ההוא, כי בעצם הסדרה לקחה את הצעד הלא צפוי של לעצור את ברק כבר בעונה השנייה. אני הערכתי שמשחק החתול והעכבר שלו ושל איזי, חברו הטוב לשעבר וכעת אויבו המושבע, יימשך על פני הסדרה כולה, אבל הסוף הזה טרף את הקלפים ושינה את הדינמיקה יותר לחתול ולבעלים של החתול, עכשיו כשאיזי הפך, בעל כורחו, למפעיל של ברק כסוכן כפול בחקירה הזאת. שלוש שאלות מרכזיות עלו שם: האם הדיל באמת קיים או שברק מחרטט כדי לקנות לעצמו זמן מחוץ לכלא; איך איזי, שבטוח התשובה הנכונה לשאלה הקודמת היא השנייה, אמור להפעיל אותו בלי שיהיה פיצוץ; ואיך ברק, שכבר הוכיח יכולת התחמקות ממצבי קיצון, יצליח או לא יצליח להציל את עורו הפעם?

באופן אולי קצת מפתיע, קיבלנו תשובות לכל שלוש השאלות האלה בשני הפרקים הראשונים. סוג של.

ראשית, לגבי קיומו או אי-קיומו של הדיל בין המשטרה לראש הממשלה, התשובה היא, כן, בערך? אנחנו הרי יודעים בוודאות על סמך העונה הקודמת שלדודו עיני (ששי סמוכה), המפכ"ל שלמעשה מונה, ללא ידיעתו, בזכות התככנות של ברק, האחים שמעיה וחברת ש.מ. נכסים שמאחוריהם, אכן יש חלק מרכזי בהעברת אותה רפורמה בקנאביס שיכולה להכניס מיליארדים לארגון של השמעיות. אבל החלק של הדיל, זה קצת פחות ברור – עד כה ברק לא מצליח להוציא מדודו משהו שגורם לדבר להישמע כמו עסקה סדורה, אלא יותר כמו יוזמה של דודו עצמו לקנות נקודות אצל רוה"מ כדי "להציל את משטרת ישראל", כדבריו.

די מצחיק, בעצם, שברק, "המושך בחוטים שמינה מפכ"ל" לפי דברי איזי בעונה הקודמת, עדיין לא מצליח לגרום לאיש שלו, שבכלל לא יודע שהוא איש שלו, דודו, להפליל את עצמו. מסובך? כן, זה למה אני מקווה שאף אחד שלא צפה בעונה הקודמת לא קורא את זה עכשיו. כך או כך, אם חוסר ההוכחה הממשית לכך שראש הממשלה אכן מושחת כאן היא לא מספיק הצצה לדעות הפוליטיות הידועות של יוצר הסדרה, רועי עידן, הרי שהחותמת הסופית ניתנת בסצינה מאוחרת יותר. כשמתקיים דיון על השאלה האם ברק צריך, במסגרת הליך עד-המדינה שלו, לעבור בדיקת פוליגרף (שכל בר דעת יודע שהוא ייכשל בה), אומרת יפעת, ראש מח"ש, שמראש אף אחד שם לא יגיע לשופט שיתהה לגבי מידת האמינות שלו. הסלוגן הקבוע של איזי, "המערכת תמיד שומרת על עצמה" – ממשיך לתפוס גם העונה.

בכל הקשור לאיזי עצמו, הפרקים האלה לא הציגו חקירה משמעותית של איך הוא מתרגל (מחדש) להיות חלק מאותה מערכת שהוא כ"כ שונא ולשתף עמה פעולה. זה שלב מוקדם אז אין יותר מדי על מה להתלונן, אבל הסדרה עוד לא משחקת עם האפשרויות המעניינות בכך שבעצם יש לנו כאן סיטואציה של מפעיל סוכנים שלפחות מבחינתו אין לו שום סיבה להאמין לאף מילה שיוצאת לסוכן שלו מהפה, ובכל זאת צריך להפעיל אותו, כי תחת אנשים אחרים יהיה לו חופש פעולה הרבה יותר גדול.

בכלל, איזי לא יותר מדי "נוכח" בפרקים האלה. כלומר, פיזית הוא נמצא בהרבה סצנות, אבל א. הרבה פחות מאשר בעונות הקודמות, ו-ב. מרגיש, אם לומר את האמת, שזה כבר לא הסיפור שלו. רועי עידן אכן תיאר את הסדרה כטרילוגיה שבה העונה הראשונה התמקדה באיזי ופיתחה בעיקר את הדמות שלו, השנייה עשתה אותו דבר עם טל בן הרוש (תיכף נגיע אליה), והשלישית עושה את זה עם ברק, אז לפחות אין פה הטעיית צופים. כך או כך אני מקווה שזה לא סימן רע לבאות, ושכן יהיה איזשהו פיתוח דמות לאיזי בעונה האחרונה הזאת. נכון שקשה לראות לאן הוא עוד יכול להתקדם, הבנאדם עבר סופית לצד של הציניות המוחלטת וחסרת התקווה, אבל עדיין, בכל זאת הוא הדמות הראשית.

ואם זאת העונה של ברק, אז ההפתעה הכי גדולה מגיעה מכיוונו. אני תיארתי לעצמי שהעלילה של ברק בעונה הזאת תתחיל כשהוא משחק היטב את המשחק והדמות שהוא צריך לשחק בשביל לשרוד, אבל קורס לאט לאט תחת הלחץ. זה אכן קורה, אבל בעצם, בשני הפרקים הראשונים. רואים את זה כבר בפרק הראשון, שבו הוא סובל מוקדם מהצפוי מקלישאת ה"לחץ גורם לדמות בעיות רפואיות" (טוב שהוא לא דימם מהאף גם), אבל ניסיון הבריחה שלו לירדן לאחר שהוא מבין שבדיקת הפוליגרף שלו היא בלתי נמנעת, בפרק השני, הוא בעצם משהו שציפיתי לראות קורה בסביבות פרק 7 או 8. בד"כ הייתי מבקר את זה שנראה שהתהליך הזה קורה כאן מהר מדי, אבל תכלס אני חושב שזה מחיר סביר לשלם בשביל התוצאה הסופית – מעונה שחשבתי שאני יכול לנחש בערך 80% מאיך שהיא תלך, כבר בפרק השני אני נמצא במצב שבו כל האפשרויות נראות פתוחות ואין לי מושג מה יקרה בפרקים הבאים.

הצד הפחות טוב בסיפור הזה הוא שברק עצמו, כדמות… איך לומר, אם הכוונה של העונה היא באמת להתמקד בו, אז די נזרקה לפח כל סימפטיה שעוד התפתחה אליו. הכותב שם את ברק בעמדת חולשה לראשונה בסדרה, מעניק לו קושי בריאותי בנוסף לכך ומגדיל את התפקיד של הבת המתבגרת שלו (בליהוק מחדש של קים אור אזולאי) – לכאורה, כדי לעשות לו מעין וולטר ווייט כזה. כן, הוא עשה דברים נוראיים, אבל הוא בסך הכל מסור למשפחה שלו, אשתו מתה מסרטן זוכרים, איזה חמ… אה לא, הוא בעצם מוכן די בקור רוח לנטוש את שני הילדים שלו ולברוח לנצח לחו"ל, בלי להשאיר להם כסף אפילו. ברמה הקונספטואלית, זה מגניב – מהלך מאוד "סופרנוס-י", מה, חשבתם שתהיה פה קשת עלילה של גאולה וכפרה? תחשבו שוב, אנחנו נראה לכם כמה מכוער הבנאדם הזה באמת. ברמת הקבלה בקרב הקהל, פה אני יותר סקפטי.

החלק החלש ביותר בסוף המוצלח של העונה הקודמת היה הדרך המאולצת שבה הסדרה הפרידה בין טל בן הרוש לבין איזי. נכון, אפשר להבין את הכעס והאכזבה שלה כשאיזי הולך ומשתף פעולה עם דיל שכנראה יציל את התחת של האיש שאחראי בעקיפין למוות של התינוקת שלה; אבל כבר אז איזי הפיל טיעון מנצח ("זה יקרה איתי או בלעדיי, לפחות איתי בפנים אפשר יהיה לשים עליו עין"), שטל, תכלס, הייתה אמורה להבין ולקבל. הוא באמת צודק לגבי זה. מבחינה כתיבת דמויות זה עדיין לא מהלך טוב במיוחד, אבל לפחות ברור מה הייתה התכלית שלו – לשים את טל במסע נקמה פרטי כנגד ברק ואנשיו, שמוביל אותה לשתף פעולה עם משפחת אבו-כאמל מכפר קאסם. נו, עכשיו כשהאנשים של ברק הרגו בטעות את אחד מהם, מה שעלול להצית את אם כל מלחמות-הכנופיות בינם לבין השותפים-אויבים שלהם, האחים שמעיה.

אם בעונות הקודמות המאבק היה בעצם בין מח"ש לבין הארגון של ברק שעושה יד אחת עם השמעיות והערבים, הרי שלפתע אנחנו בעונה רב קוטבית בקטע קיצוני. איזי לא באמת בצד של מח"ש והפרקליטות וכמעט מנהל מאבק משלו; הערבים הופכים לשחקן עצמאי עכשיו כשבזכות טל, שהפכה בפועל לחוקרת פרטית שלהם, הם יודעים בוודאות שהאנשים של ברק הרגו אחד מהם וכנראה ישאפו לנקמה בארגון של ברק ובשמעיות שנותנים לו חסות; ולמעשה, גם הברית הזאת עלולה להתפרק – עוד מהעונה הראשונה עלתה השאלה מתי ברק הופך מנכס עבור השמעיות לנטל עבורם, וייתכן מאוד שהבלאגן עם הריגת אדהם אבו-כאמל הוא בדיוק הרגע הזה. בספירה שלי, אלה משהו כמו חמישה שחקנים שונים שכולם רוצים להיאבק אחד בשני…

… בעצם, תעשו את זה שישה. כי אולי בהברקה הכי גדולה של צמד הפרקים האלה, ייתכן מאוד שארגון הפשיעה של ברק כבר לא יהיה שלו יותר, עכשיו כשלייבו מגלה, בסוף פרק 2, שברק משתף פעולה עם מח"ש. בכנות לא ציפיתי להתפתחויות עלילתיות משמעותיות שיגיעו מהצד של לייבו. הוא הרי דמות חד מימדית בכוונה, שתמיד היה כיף לראות על המסך כי דורון בן דוד הוא שחקן נהדר שנהנה מאוד מלשחק רוע טהור כמעט, אבל לא מישהו שאי פעם הניע עלילה בעצמו.

אבל במהלך שני הפרקים האלה פוזרו רמזים על כך שהוא ישחק תפקיד משמעותי – "אתה חייב להתחיל לקבל החלטות לבד, לייבו", אומר לו ברק – והנה, נראה שזה בדיוק מה שהולך לקרות. אז פחות או יותר, ברק נמצא תחת לחץ מאיזי שרוצה לשים אותו בכלא, הפרקליטות שכנראה לא יכולה לאתרג אותו כפי שהיה רוצה, הערבים שירצו להרוג אותו כי האנשים שלו הרגו בן למשפחת אבו כאמל, השמעיות שירצו להיפטר ממנו כי זה אולי הדבר היחיד שעשוי למנוע מלחמה בינם לבין הערבים, ועכשיו ייתכן מאוד שבן טיפוחו של ברק עצמו יעשו הכל כדי שהוא לא יזרוק אותו מתחת לאוטובוס.

אני נזהר מלהיות אופטימי מדי כי גם העונה השנייה נפתחה חזק עם לא מעט אקשן ואירוע אלים שפתח מלא קצוות (הירי בטל בן הרוש אז לעומת ההריגה בשוגג של אדהם אבו כאמל פה), אבל הפתיחה הזאת מביאה מארג די יפה של תסבוכות ואפשרויות שאני אישית כבר לא יכול לחכות לראות איך ייפרמו.

נקודה קטנה ואחרונה: זה אמנם לא מצדיק בדיעבד את העלילה התמוהה והנוראית של תחנת זבולון בעונה הקודמת, אבל השארית העיקרית ממנה שעשתה את המעבר לעונה הנוכחית, הלא היא יוליה צוקרמן (דיאנה גולבי), היא תוספת מרעננת לדינמיקות השונות של העונה הזאת. והיא גם סוג של ייצוג להט"בי ראשון בסדרה. אמרתי סוג של!