-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
קפטן פנטסטיק
Captain Fantastic
אב מגדל את ששת ילדיו ביערות, הרחק מהחברה. הם צדים ומכינים את האוכל שלהם לבד, עד שמקרה חירום משפחתי מאלץ אותם לחזור לציביליזציה.
תאריך הפצה בארה"ב: 08/07/2016
תאריך הפצה בישראל: 28/07/2016
מרתק, מצחיק, משוחק מצוין ומומלץ. בעיות באמינות לקראת סוף הסרט מפריעות לו להיות הסרט הממש-לגמרי-מצוין שהיה יכול אולי להיות.
סרט מרתק בדרך לא שגרתית
אמרו לי פעם שכוחה של אומנות נמדד בהשפעה שלה אחרי שהיא מסתיימת (נגמר השיר/הסרט/ההצגה וכו').
לפי המדד הזה קפטן פנטסטיק הוא באמת סרט אומנותי יוצא מן הכלל, כי הוא השאיר אצלי הרבה שאלות לגבי חינוך שלא התעוררו מסרט מאז "ללכת שבי אחריו", מה שהפך אותו מבחינתי לסרט הכי טוב שראיתי עד כה בקיץ.
ביקורת קצת יותר ארוכה:
https://gal015.wordpress.com/2016/07/29/captain-fantastic/
מעניין ונחמד, גם אם חצי אפוי.
הרעיונות בסרט מוצגים באור מחמיא במיוחד בתחילתו. רוס אמנם לא נמנע מלהעביר ביקורת על שיטות החינוך של האב אבל הסרט מייפה קצת יותר מדי את מה שהיה מתרחש במציאות עם משפחה שחיה ביערות ארה"ב.
העיקר כאן הוא אמנם הצגת אופן החינוך של המשפחה בסרט, אבל חוזקו דווקא במשחק האמין של כלל השחקנים והשחקניות. מורטנסן, לנגלה כהרגלם, והילדים כולם היו אמינים מאוד בתור בני-אדם קטנים שמצד אחד יודעים לבטא דעות על פוליטיקה וספרות אבל מצד שני לא מפגינים את הסתגלנות שהייתי מצפה (כשזה נוגע לילדים הקטנים).
וזה בעייתי מקצת מפני שלדעתי הסרט היה חזק יותר לו היו פחות ילדים, לרובם יש פחות או יותר תכונת אופי אחת והיחידי מביניהם שבאמת עובר תהליך הוא הבכור. כנראה שבאוטופיה של רוס כל משפחה היא כיתה.
התוצאה היא סרט שמרגיש מעט איטי יותר משהוא בפועל, בלי קשר לשוטים הארוכים יחסית, ואיכשהו כסרט שעוסק בנושא שלא מועלה לרוב בסרטים עם פרופיל הפקה דומה, גם מעט חסר-כיוון. התפלאתי שזהו לא סרטו הראשון של רוס כתסריטאי וכבמאי.
אם אעמיד פנים לרגע ואתייחס אליו ככזה, יש מקום לאופטימיות זהירה לעתיד.
מתחיל טוב, נגמר בקול ענות חלושה
משחק מעולה, הסרט שומר על עניין לכל אורכו, אבל הסוף מאכזב ומתסכל.
נראה כאילו הסוף הוטלא באופן גס, ולא מתאים לדמויות, לסיפור ולקונפליקט. הכל נסגר באופן פשוט ו"מושלם" מידי, וכן, אמריקאי מידי. דאוס אקס מכינה – כל הבעיות נפתרו באורח פלא, והם חיים באושר ו(כנראה שלא ממש) עושר עד עצם היום הזה. אוסיף כמה תהיות מספיילרות מעט בנושא זה בתגובה הבאה.
למרות זאת מדובר בסרט לא שגרתי, מעורר מחשבה ובהחלט שווה צפיה, ובסך הכל נהניתי.
זה כמו INTO THE WILD עם ילדים
משום מה רק אנשים שמלאים מעצמם ושיודעים לדקלם פילוסופיות כאלו ואחרות הם אלו שמתאימים לחיי פרישות בטבע.
אני מבין שלא ראית את החצי השני של הסרט.
(ל"ת)
פה המוות הגיע בהתחלה
(ל"ת)
ביקורת נהדרת ממש! ניתוח מעמיק ונתן לי הרבה נקודות מחשבה. תודה רבה!
(ל"ת)
מעצבן
קפטן פנטסטיק מתחיל בבן נוער שרוצח צבי ואוכל אותו בידיים מוגאלות בדם. משם הכל התדרדרות.
אורח החיים שהסרט מתאר אמור להיות משהו קיצוני באמת – הם חיים מחוץ לכללים ולפילוסופיה של החברה שמקיפה אותם, הם שבט מצומצם של גאונים שיכולים לצוד את האוכל שלהם בעצמם ויש אפילו לילדים שלהם, כמו שהאבא אומר בגאווה, את "הכושר של אתלט על". בקיצור – הם אוברמנשים.
אבל הרעיון המעניין הזה (והופעה מצויינת של ויגו מורטנסן – בתפקיד שאותו הוא נולד לגלם) מבוזבז על סרט חמוד ומתייפייף. לא האמנתי אפילו לשניה לדמויות ולעולם שהן מאכלסות – הכל צבעוני מידי, קל מידי (למה השיער שלהם נראה כל כך מסודר? למה אין להם פצעים וחבלות בכל מקום?), הבדיחות לא חורגות משטאנץ של סרטי-מסע-משפחתיים (מיס סאנשיין הקטנה הוא השפעה ברורה) והמשפחה שאמורה להיות משהו מפחיד ושונה באמת מבחינת הצופה מעוקרת מכל שמץ של מחלוקת ומוצגת בתור חבורה חמודה של פריקים ("חה! הילד הזה אמר משהו שילדים לא אמורים להגיד"). הסרט מוכן לצחוק על נוצרים אבל עוצר מלצחוק על אנשים שסובלים מעודף משקל, מהסיבה הפשוטה שהיוצרים יודעים שהקהל שלהם כנראה יכלול יותר מקבוצה א' מאשר מקבוצה ב' – כי למה באמת להכעיס ולאתגר את הקהל שלך כשאפשר פשוט לרדת על קבוצה שהם תופסים כאדיוטים?*
מחלוקות, טענות והרבה דיבורים בפרק ההולם של שורה שניה באמצע (פודקאסט הקולנוע היחיד שמוקלט אצלי בדירה)
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=452102&cid=526371
*ולא שאני אומר שצריך לרדת על אנשים שסובלים מעודף משקל (או שאני סימפטי במיוחד לנצרות כדת) – אבל בסצנה מעצבנת להחריד הסרט נותן לדמויות סיבות לרדת עלינו… ואז הן נמנעות מכך בטענה שזה "לא נחמד". ממתי לדמויות האלו אכפת מלהיות נחמדות לאחרים? באיזה שלב אחר בסרט הן עוצרות מלהראות את העליונות שלהן על אחרים?
היי, לא ידעתי שיש לך פודקאסט!
מגניב, עכשיו יש לי למה להקשיב כשאני עושה דברים טכניים (שלא דורשים יותר מדי מחשבה) בעבודה.
הנצרות כשק חבטות
היא התימה המרכזית של הרבה מהסרטים האמריקאים לאחרונה. כנראה שזה מוכר וגורם לקהל האתאיסטי ההולך ותופח במערב להרגיש טוב עם עצמו.
אויש - יש ספויילר בתגובה שלי
איך מתקנים את זה??
סליחה!
אז ראיתי את הסרט אתמול ולדעתי הביקורות של רובכם/ן פיספסתם קצת.
קודם כל, סרט טוב. מרגש. מעורר מחשבה. מצולם יפהפה.
לדעתי יש 3 חלקים: החלק הראשון זה באמת האוטופי. חיים בטבע, מסתדרים ביניהם, מנגנים, סופר חכמים ואתלטים.
חלק שני שמתחיל בנסיעה להלוויה- העולם האמיתי. הבנים הגדולים מבינים את הנזקים ואת מה שהם כן מפספסים. החלק הזה נגמר בעזיבה של ויגו את הילדים.
החלק השלישי – סוג של חלום. הסרט ריאליסטי. ההופעה של הילדים לא קשורה לכלום (למרות שמתעקשים להראות אותם יוצאים ממחבוא למטה(. החלק הזה זה מה היה יכול לקרות בעולם אידיאלי שאותו ויגו ואשתו רוצים שיהיה.
ודווקא אהבתי שהסבא לא רשע ומוגזם. אכפת לו מהנכדים אבל הוא מבין שהילדים עם האבא. אין נאומים ומעשים דרמטיים. יש ניסיון ודאגה אמיתית והוא עושה את מה שהוא יכול.
מה שכן היה חסר לי זה יותר רגש בין השפחה, בין הילדים לויגו ובין עצמם
סרט מעניין ויפה אבל גם מעצבן למדי
לאורך הצפיה בסרט יותר ויותר דברים שמוצגים כאידיאלים הפריעו לי אבל היה לי קשה להשים את האצבע מה בדיוק.
הבחירה של אב המשפחה לחיות עם ילדיו בטבע – אוקי אני יכול לקבל.. אבל הקשיחות מולם – די צרם לי
באיזשהו שלב הוא מתרברב בכישוריו של ילדיו – ידע אינסופי ויכולת ניתוח מרשימה (נהדר) לצד ניווט על פי כוכבים, תפירת בגדים מעורות בעלי חיים וכיוצ"ב. מרשים אבל חסר ערך במלניום הנוכחי.
לאורך הסרט הילדים מצטטים פילוסופים רבים ומגנים את התרבות הקפיטליסטית החזירית ואת אורך החיים המתועב האמריקאי, שוב, לא הכוס תה שלי אבל מילא..
אבל אז הגיעה הסצנה בה המשפחה בסופר.
פה הבנתי שיוצר הסרט בעל השקפת עולם מתועבת לחלוטין.
אפשר לגנוב אם זה נוח לי, אפשר לסכן חיים של ילדים אם זה יחשל אותם, אפשר לבזות ולא לכבד אנשים אחרים כי הרי הוא עצמו אלוהי המוסר
וכמובן, לאורך כל הסרט זלזול ותיעוב עמוק של כל הדתות באשר הם חורבן וההרס המוסרי הגדול של היקום.
יש לי בעיות לא פשוטות עם 2 הדתות הגדולות, שתיהם טבחו בעם שלי לא מעט, אבל אי אפשר להתכחש לתועלת המוסרית שהדתות תרמו. לצד הבעיות, ויש לא מעט, היתרונות עולים בהרבה.
בנוסף היוצר לא מפסיק לצטט בהתלהבות מביכה של ילד בן 12 את נועם חומסקי – אחד מהוגי הדעות המתועבים שיש. איש שמעריץ את חמאס וחיזבאללה. איש עלוב שהוא הדמות הנערצת ביותר בסרט (אפילו חוגגים לו 'יום נועם חומסקי') זה כשלעצמו מראה עד כמה המצפן המוסרי שלו מקולקל לחלוטין
הסרט כולו בנוי על תשתית רעיונית של מהפכן רדיקל צעיר. וזה בסדר אם היוצר היה בגיל ההתבגרות, לכולנו הייתה טיפשות שנבעה מתמימות, חוסר בגרות, חוסר נסיון, חוסר ידע, אבל הסרט נעשה על ידי אדם בוגר ובשל כך הוא אפילו קצת מסוכן.
אומנם לקראת הסוף גיבור הסרט לומד שהוא טעה במספר דברים (הוא אפילו אוכל דגני בוקר!) אבל הרוח נשארה אותו דבר, ובכך בסיום (אחד מני רבים… אפילו לשר הטבעות לא היו כל כך הרבה סופים) היוצר דילג על שני הסעיפים עם אמירה עמומה שלא מתחייבת לשום דבר.
נקודות האור בסרט – המשחק מופלא של כולם. הבמאי עשה עבודה פנטסטית (…), הצילום אורגני ותרם לסרט רבות, ובתכלס, אם אתם לא סובלים מכאבים בטן אידאולוגים, יש סיכוי שגם תהנו מהסרט
זה כמו לומר שנבוקוב תומך בבעילת קטינות.
(ל"ת)