-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
פופסטאר: אל תפסיקו לא להפסיק
Popstar: Never Stop Never Stopping
כשהאלבום החדש שלו כושל, כוכב פופ/ראפ מוכן לנסות כל דבר כדי לחזור לכותרות, מלבד להתאחד עם הלהקה שבה היה חבר פעם.
תאריך הפצה בארה"ב: 03/06/2016
יורמה טקוני הוא חבר הלונלי איילנד האהוב עלי!
(ל"ת)
הטריילר
https://www.youtube.com/watch?v=S207jSgL_jw
כן, אני רוצה לראת את זה.
ג'ואן קיוזאק היא מהשחקניות האלה שעצם הופעתן למשהו כמו שלושה פריימים בטריילר גורמת לי נורא לרצות את הסרט עצמו.
היא שחקנית קומית גדולה, והתפקיד שלה ב"חסרי בושה" (שגם היה הזכייה היחידה באמי של הסדרה הזאת, למרבה הצער) היה נפלא. האמת שכשאני מסתכל על שנה הבאה, סרטי הקיץ המפוצצים או סרטי האוסקר הנחשבים לא יותר מדי מעניינים אותי: דווקא הקומדיות של חבורת אפטאו ונספחיה מסקרנות אותי באמת, עם "Get a job" של מיילס טלר ואנה קנדריק (מסתבר שטלר סימן לעצמו כמטרה לצלם סרט עם כל נבל טלוויזיוני גדול מ-15 השנים האחרונות, כי בריאן קרנסטון מגלם שם את אבא שלו. שנצפה לראות אותו ואת קווין ספייסי בסרט חדש עוד מעט?), "Dave and Mike need wedding dates" שהטריילר שלו לגמרי עשה לי את זה (אוברי פלאזה וזאק אפרון בסרט אחד זה דגל אדום, בהתחשב בעובדה ששיתוף הפעולה האחרון שלהם היה "סבא בהפרעה", אבל אני שומר על אופטימיות זהירה), "שכנים 2" ועכשיו הנ"ל. הבו לי!
רגע, מה?
מה קרה לתאריך ההפצה הישראלי? ובבקשה אל תגיד שקרה מה שאני חושב שקרה :( .
מה שאתה חושב שקרה.
(ומתי הספקת לשים לב? אתה בודק את העמוד הזה כל יום?)
שגנזו?
זה מבאס, אבל זה לא כזה מופרך.
ולא, יצא היום טריילר חדש אז רציתי להיזכר מתי זה מגיע…
מכתבים זועמים לאן?
(ל"ת)
יופץ בארץ?
(ל"ת)
על מנת להתעודד, לפחות אפשר לראות את השירים החדשים ביוטיוב
והם כולם משעשעים מאוד כאשר מעל כולם (ואולי מעל כל השירים של האי הבודד) ניצב "הבחורה השווה ביותר (בין לאדן)".
לא יוצא מהראש וקורע מצחוק: שילוב נהדר.
אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי לאחרונה
סאטירה מאוד מושחזת על עולם המוזיקה ועל הכוכבים העשירים והמפונקים שלה. למרות שאנדי סמברג עושה פחות או יותר את אותה הדמות שלו מ'ברוקלין תשע תשע' הוא מוצלח מאוד בסרט והדמות שלו כתובה היטב.
הסרט עצמו מצחיק מאוד. יש מלא בדיחות נונסנס קורעות והשירים נהדרים. העלילה וההתפתחות של הדמויות אומנם די צפוייה אבל הסרט מספיק טוב בשביל לפצות על זה. בהחלט חבל שלא הביאו את הסרט הזה לארץ, הוא בלי ספק הרבה יותר מרענן וטוב מכול מה שמוקרן עכשיו בקולנוע.
זה בהחלט חבל שלא זכינו לראות אותו באולמות,
אבל אני חייב להודות בעובדה הכואבת שהבנתי תוך כדי הצפייה בו – הוא סופר נישה.
זה סרט לאנשים כל כך מסוימים, עד שאולמות היו מוצאים את עצמם ריקים מאדם אם הם היו מקרינים אותו. עובדה, בארה"ב למרות ביקורות מצוינות, הוא מרוויח כמעט כלום כסף.
ספיינלסטאר
קשה לי לחשוב על החוויה שלי מפופסטאר (שהייתה מאוד חיובית) בלי שהמחשבות שלי ינדדו לספיינל טאפ: שני סרטי מוקומנטרי על אומן/להקה במשבר.
ההשוואה ביניהם מעניינת כי היא מחדדת את היתרונות של כל אחד והחסרונות שלו ובעיקר מבהירה מהו כל סרט.
ספיינל טאפ, למשל, הוא לא ממש סרט מצחיק בצפייה ראשונה. או, לפחות – לא סרט קורע מצחוק. לוקח צפייה או שתיים לשים לב לניואנסים, לדיוק – ההומור הדקיק שם, זה שגרם לאנשים בזמנו לתהות אם פשוט מדובר בדוקומנטרי לא מגלגל על הרצפה ולא קורץ לך "עכשיו זאת בדיחה תצחק!!!".
פופסטאר לעומת זאת משכיב מצחוק כבר מהצפייה הראשונה – הדבורים, הזאבים, השירים: הסרט הזה עובד. ההומור שלו יורה להרבה כיוונים ופוגע במרביתם הגדול.
אבל
פופסטאר הוא לא סאטירה. הוא פארודיה, במקרה הטוב. הוא פחות חד, פחות מדויק, פחות מתביית על בן אדם אחד או על בעיות בז'אנר שלו: הוא כללי מדי, הוא מלא ביותר מדי הופעות אורח שמצחיקות רק לעשור הקרוב והוא לא מצליח ליצור שיר אחד שאפשר באמת להאמין שזמר היה שם בפה שלו. זה לא בעיה, כמובן – זה פשוט מחדד מה הוא כן: פארודיה מלטפת ברובה לתעשיית המוזיקה עם עקיצות חביבות – בעוד שספיינל היה סאטירה לתעשיית הרוק הכבד בלי להתחשב או להתחשבן עם אף אחד. והשירים שמה אולי היו מגוחכים, אבל בדיוק בקו הדק שיכלת להאמין שלהקה כלשהי הייתה מוציאה אותם.
בסופו של דבר, פופסטאר הוא פרוייקט של האי הבודד שלא מוכן להיות רק דבר אחד, וזה מתבטא גם בסגנון שלו: הוא לא מצליח להתחייב לדוקומנטרי הפשוט ונצרך לשלב המון סגנונות על מנת להנחית את כל הבדיחות המוצלחות שהם רוצים שיהיו שם – זה יוצא סרט מוצלח של האי הבודד, אבל לא באמת ה-פארודיה או ה-סאטירה של שנות האלפיים.
ובכל זאת, מצליח מאוד ומצחיק מאוד. רוצו לראות לפני שהרפרנסים והופעות האורח יהיו ברי חלוף מדי ולא מצחיקים יותר (ואז הסרט יהיה רק מצחיק ברובו, ולא בכולו)
MVP של הופעות האורח: נאס, עם התגובה שלו ש לו היו פשוט דברים שונים בג'יפ
השיר הטוב ביותר: אני כרגע הכי אוהב את "2 Banditos" אבל זה בהחלט יכול להשתנות. לא כל השירים בסרט ובאלבום זהב, אבל רובם המכריע כן והחלק הראשון של המשפט נכון גם לכל אלבומי האי הבודד האחרים (יום אחד הם יצטרכו לתת הסבר על Dookie Island).
לא כזה מצחיק
יש לו כמה רגעים מצחיקים פה ושם, אבל רוב הבדיחות מעלות גיחוך \ נשיפה דרך האף במקרה הטוב. חלקן לא כאלה מצחיקות, חלקן צפויות וחלקן פשוט לא הבנתי כי הן היו קשורות לדברים אמריקאים שאני לא ממש בקיא בהם. סצינות כמו סצינת הדבורים, שהרבה אנשים אהבו – כולל אדגר רייט – פשוט לא עבדו בשבילי כי כבר ראיתי גרסאות שלהם בסרטים אחרים וזה לא נעשה כאן באיזו דרך שונה או מקורית במיוחד. אנחנו לא כל-כך רחוקים מסיכום הסוף שנה, אבל באמת לא נראה לי שכשאסתכל אחורה כשהוא יגיע אזכור אפילו סצינה אחת מהסרט הזה.
בקיצור, זה כבר הסרט השני שממש ציפיתי לו השנה שאכזב אותי, אחרי "יחידת המתאבדים" (זה לא היה אסון כמו הסרט ההוא, אבל עדיין). חשבתי שאלה יהיו הסרטים שאני אזכור בסוף השנה, אבל כרגע 2016 מסתמנת דווקא כשנת המותחנים שמתרחשים בחללים קטנים ("דרך קלוברפילד 10", "לא לנשום" ו"חדר מנוחה" – שראיתי שנה שעברה אבל רשמית יצא השנה – כולם סרטים מצויינים.)
פעלולן לנצח
אחרי שהשלמתי צפייה, אני חייב להגיד שאני אפילו קצת יותר מתבאס מהשגרתיות של פופסטאר.
הוא עדיין סרט מאוד מצחיק, אבל כשרואים מה האי הבודד עושים עם קצת יותר חופש ורצון להיות יותר מוזרים ועם הרבה פחות הופעות אורח כפי שהמצב ב"פעלולן לנצח"/Hot Rod לא נותר קצת להתבאס שפופסטאר לא טוב כמוהו. הוא עדיין טוב מאוד, כן? פשוט לא הסרט עם התואר של "היה אמור לזכות בשבחים כתור הקומדיה האמריקאית הטובה ביותר של 2007 במקום "הדייט שתקע אותי" .