בעיני הסרט מ־2009 מעביר את חוויית הספר די טוב, אבל עכשיו אני רואה בוויקיפדיה שהביקורות שלו לא היו טובות. אני מאוד אוהב את הספר אז מעניין איך הסדרה תהיה.
מאווד אהבתי את הספר בתיכון (כמו כל הבנות שאני מכירה בטווח הגיל הזה) ואת הסרט אולי לא שנאתי אבל זכרתי שהוא בסדר במקרה הטוב.
מהסדרה הנוכחית אני נהנת ממש. ציפיתי למשהו זוועתי לאחר הביקורות אבל מצאתי את עצמי שמה ישר את הפרק הבא שזמין לי לצפיה.
כן הכימיה בין רוז לזלי לתיאו ג׳יימס מתחממת לאט אבל שהיא עובדת זה נהדר.
אני לא מכיר את המקור כך שכנראה החשיפה הראשונית לסיפור החכם הזה עזרה (איזה קונספט נפלא). אני לא סגור עד הסוף על שני השחקנים אבל עם הזמן לומד לחבב אותםז תיאו גיימס מרגיש לי רוב הזמן כמו דוגמן קלווין קליין (שזה הגיוני כי חלק גדול מהסדרה הוא מתרוצץ ערום) ורוז לפעמים מרגיש. לי קצת מוגזמת (צועקת הרבה יותר מדי את שורותיה) אבל סך הכל הרומן אמין ופוטוגני (תיאו באמת נראה כאילו הוא יצא מאיזה קטלוג). החלוקה לפרקים נעשית באופן חביב ביותר, עם סיפורים די עצמאיים בכל אחד, שזה חשוב כי הסדרה הזו לא לינארית בכלל ולפעמים מאד קשה לעקוב אחרי צירי הזמן. ואחרי שעיניי התרגלו לאוזרק הכחלחלה נחמד לראות סדרה מאד מוארת, לפעמים הרגישה לי קצת כמו תוצר משנית האלפיים המוקדמות. לפעמים היא מנסה לפתח רעיונות פילוסופיים שנובעים מהקונספט אבל זה נשאר באמת הפשט ולא מצליח להחזיק יותר מדי אבל זה בסדר בהתחשב בבידור שהיא מצליחה לספק.
מעניין
בעיני הסרט מ־2009 מעביר את חוויית הספר די טוב, אבל עכשיו אני רואה בוויקיפדיה שהביקורות שלו לא היו טובות. אני מאוד אוהב את הספר אז מעניין איך הסדרה תהיה.
בתום 4 פרקים אני נהנת ממש
מאווד אהבתי את הספר בתיכון (כמו כל הבנות שאני מכירה בטווח הגיל הזה) ואת הסרט אולי לא שנאתי אבל זכרתי שהוא בסדר במקרה הטוב.
מהסדרה הנוכחית אני נהנת ממש. ציפיתי למשהו זוועתי לאחר הביקורות אבל מצאתי את עצמי שמה ישר את הפרק הבא שזמין לי לצפיה.
כן הכימיה בין רוז לזלי לתיאו ג׳יימס מתחממת לאט אבל שהיא עובדת זה נהדר.
הסדרה ממש אחלה, לא מבין למה באופן די גורף נקטלה על ידי הביקורות.
אני לא מכיר את המקור כך שכנראה החשיפה הראשונית לסיפור החכם הזה עזרה (איזה קונספט נפלא). אני לא סגור עד הסוף על שני השחקנים אבל עם הזמן לומד לחבב אותםז תיאו גיימס מרגיש לי רוב הזמן כמו דוגמן קלווין קליין (שזה הגיוני כי חלק גדול מהסדרה הוא מתרוצץ ערום) ורוז לפעמים מרגיש. לי קצת מוגזמת (צועקת הרבה יותר מדי את שורותיה) אבל סך הכל הרומן אמין ופוטוגני (תיאו באמת נראה כאילו הוא יצא מאיזה קטלוג). החלוקה לפרקים נעשית באופן חביב ביותר, עם סיפורים די עצמאיים בכל אחד, שזה חשוב כי הסדרה הזו לא לינארית בכלל ולפעמים מאד קשה לעקוב אחרי צירי הזמן. ואחרי שעיניי התרגלו לאוזרק הכחלחלה נחמד לראות סדרה מאד מוארת, לפעמים הרגישה לי קצת כמו תוצר משנית האלפיים המוקדמות. לפעמים היא מנסה לפתח רעיונות פילוסופיים שנובעים מהקונספט אבל זה נשאר באמת הפשט ולא מצליח להחזיק יותר מדי אבל זה בסדר בהתחשב בבידור שהיא מצליחה לספק.
הכותרת אולי מבודחת
אבל כמיטב זכרוני (לא מצליח למצוא רפרנס)
מופט קיבל השראה מהספר בשביל הסיפור של ריברסונג והדוקטור