המון משקל מונח על כתפיו של "לא זמן למות". דבר ראשון, זה הסרט שמייצג כבר שנה וחצי את הקטסטרופה שהביאה לנו הקורונה – הוא היה הבלוקבאסטר הראשון להידחות (ואז להידחות שוב), לא לפני שסבל גם כך מבלגן בהפקה שכלל בין השאר עזיבה של במאי, תסריטאי ומלחין. אבל חוץ מזה, הוא בעיקר הסרט האחרון של דניאל קרייג בשרות הוד מלכותה, ובפעם הראשונה זה לא רק סופה של כהונת השחקן הנוכחי, אלא סופו של עידן.
כי בונד של קרייג היה שונה מהרגע הראשון. 'קזינו רויאל' לא היה בונד רגיל, אלא ניסה להביא עומק לדמות של הגבר השרמנטי ששום דבר לא מזיז לו. המפיקים מספרים בראיונות שהם חיפשו בכוונה שחקן שידע לעשות את זה, וזה מסביר גם את העליהום המוזר שהיה בזמנו נגד הליהוק של קרייג: אנשים לא רצו בונד אחר ממה שהכירו.
אבל זה עבד, ועבד יופי. קרייג היה מעולה, והסדרה הותנעה מחדש בקול תרועה רמה. מאז היו עליות ומורדות, אבל גם בסרטים המושמצים יותר ניכר הניסיון – הגם שהיה גמלוני – להמשיך את הקו האישי והעמוק יותר. הבעיה העיקרית היתה שאחרי השיא המטורף שהוא 'סקייפול', הגיע 'ספקטר', שלמרות שהיה הצלחה כלכלית, נראה כאילו נכתב במאה הקודמת ונחשב למשקולת כבדה מאד על הבונד החדש והמעודכן הזה. אז צריך לתקן את מה שמקולקל, ולשלוח אותנו הביתה עם סיום טוב ומספק לבונד של שנות האלפיים.
הסרט החדש מתחיל כשג'יימס בונד פרש משירות פעיל והוא בסך הכל רוצה לבלות את חייו בנעימים עם מדלן סוואן (ליה סיידו), הבחורה הנחמדה בה התאהב בסרט הקודם. אבל הוא כמובן לא באמת יכול לפרוש, אחרת לא היה לנו סרט; ידידו מהCIA פליקס לייטר (ג'פרי רייט) מבקש ממנו טובה בנוגע למדען שנחטף ולנשק ביולוגי מתקדם שעלול, איך לא, לאיים על כל העולם.
בונד נכנס מחדש לענייני הריגול ופוגש בין השאר את מחליפתו בשרות הוד מלכותה, הסוכנת נעמי (לשאנה לינץ'), וגם סוכנת CIA צעירה ושובבה (אנה דה ארמס, המקבילה המילונית מהיום ל"מי שהייתה גונבת את ההצגה אם היה לה מספיק זמן"). רק שאז מתברר כי לנבל מאחורי הנשק הביולוגי (רמי מאלק) יש קשר גם לארגון המרושע 'ספקטר' וגם למדלן, אהובתו של בונד.
הסרט מנסה ללהטט עם הרבה כדורים באוויר: הוא צריך להיות סרט בונד קלאסי, עם אקשן ובסיסים סודיים וסוכנים כפולים ובחורות יפות, ועדיף גם נבל מוצלח וזכיר. מצד שני הוא רוצה לסיים את סאגת קרייג בהצלחה, ואם אפשר גם לתקן את המורשת הבעייתית של 'ספקטר' שכאמור לעיל, משך את הזיכיון אחורה.
האם הוא מצליח? זה מורכב. כלומר, הוא אכן משחק בכל הכדורים האלה כמיטב יכולתו, רק שאספקטים רבים בסרט מושפעים מהחלטה מרכזית אחת שהסרט לוקח, ובסוף הכל סובב סביבה ומושפע ממנה.
קחו כדוגמה את האקשן, למשל. זה לא 'ספקטר' – יש הרבה אקשן, והוא טוב ויעיל. קארי פוקונגה, הבמאי האמריקאי הראשון שמביים סרט בסדרה הרשמית, יודע היטב לביים קטעי פעולה. אפילו בסצינות יריות מרובות משתתפים, כאלו שפעמים רבות נופלות לבלגן גדול של "רגע רגע מי יורה לאיפה ועל מי ולמה", פוקונגה שולט ביד רמה ושומר על קצב טוב וקינטיות על אש גבוהה. עם זאת, שום דבר פה לא מאד מלהיב, ואין כאן סיקוונס שיכול להצטרף לרשימת סצינות האקשן הגדולות של הזיכיון; אז למרות שהאקשן מרשים, הוא מרגיש כאילו הוא לא העיקר.
או, למשל, ההומור: פאנצ'ליינים תמיד היו בסרטי הסדרה, אבל בסרט הזה שולבו שורות דיאלוג רבות שמזכירות קצת את ההומור המארוולי, ורובן גם עושות את העבודה (הקרדיט, לפי השמועות, הוא לתסריטאית פיבי וולר-ברידג' שנשכרה בדיוק למטרה זו). וגם זה לא העיקר.
יש גם מוזיקה, וגם היא יעילה מאד, אם כי התלהבתי פחות משחשבתי מלשמוע את המלחין האהוב עליי (האנס זימר) משחק במגרש עם נעימת בונד הקלאסית. אולי כי גם זה לא העיקר.
הנבל הוא כבר נקודת חולשה של ממש. רמי מאלק שחקן טוב בסרטים אחרים, אבל הנבל שלו כאן אנמי למדי, ולמרות הניסיונות של התסריט ליצוק בו תוכן, הביצוע לא יותר מפושר; אולי כי גם התסריט מחפף בסוף ונכנע לקלישאות כמו נאום פילוסופי מטופש וחסר פואנטה.
אבל כל זה נובע כנראה מאותה החלטה עיקרית שקיבלו היוצרים: אם סרטי בונד של קרייג היו עד כה יותר אישיים, אבל עדיין שמרו על פאסון בונד-י, הפעם הם החליטו ללכת עם זה עד הסוף – הסרט הזה יהיה סיפורו של ג'יימס בונד האיש. לא המרגל קר-הרוח, ולא איש האקשן המגניב; הוא יהיה על בונד של קרייג. זה שגילה פעם ופעמיים רגשות וקשיים מתחת למעטה הטוקסידו, זה שהתחיל ללמוד על האנושיות שיש בעולם מעבר למשימות הריגול והמרדפים ומוכן אפילו לשמוע על משפחה, זה שכעת נותר לו רק לקלף סופית את החיצוניות המגניבה ולחשוף את הפנימיות הרגישה.
והסיפור הזה, אני שמח לבשר, הוא חתיכת סיפור יפה ונקודת החוזקה המשמעותית של הסרט. "יפה" גם ויזואלית, אגב – "לא זמן למות" לא מגיע אולי לסטנדרט הצילום של "סקייפול" ברמת הפריימים הבודדים ועוצרי הנשימה, אבל הצלם זוכה האוסקר לינוס סאנדגרן ("לה לה לנד") בהחלט מצטיין בלתת צבעוניות ייחודית לכל לוקיישן בנפרד ולהוציא את המיטב מכל חלקי כדור הארץ שהסרט מתגלגל אליהם. אבל כאמור, העיקר זה הסיפור שדוהר קדימה עם מטרה מוצהרת לחתום את העניין ולהפוך את קרייג סופית לבונד האישי והרגיש ביותר שהיה על המסך. וזה נהדר.
נכון, צריך להודות שגם מהבחינה העלילתית הסרט מאבד בדהירה הזו כמה נקודות. אבני המשחק שנשארו מ'ספקטר' מרגישות לעיתים כמו חטוטרת מציקה, וייתכן בהחלט שאפשר היה לחתוך את כל קו העלילה הזה החוצה – ואולי חבל שלא (הסרט הזה ארוך). מצד שני, ההתעסקות עם הארגון המטופש עצמו נעשית בצורה שהיא על סף מודעות עצמית גלויה, כמעט קומית; כפסע מלפנות לצופים באולם ולומר במפורש "בואו נוריד מהשולחן את הדברים הלא טובים מהסרט הקודם ונתרכז רק בדמותה של מדלין סוואן וביחסים שלה עם בונד".
ובסוף בסוף, טוב שזה נעשה, כי הסיפור האישי שנתנו לבונד בסרט הזה הוא הסיפור הכי שובר לב שקיבלנו בסרטי בונד עד כה (זה לא שהתחרות קשה מאוד, ועדיין). דניאל קרייג וליה סיידו מספקים שתיים מתצוגות המשחק הטובות ביותר שהפגינו הגיבורים בסרטי בונד, וממש בסוף נמצא גם אחד השוטים היפים שסגרו סרט אי פעם. כאמור, זה הסרט האחרון – הוא יודע את זה, הצופים יודעים את זה, והסרט יודע שהצופים יודעים ומשתמש בזה מצוין.
סוף טוב זה דבר שקשה לעשות. הסוף של הסרט בפרט ושל עידן דניאל קרייג בכלל הוא אולי לא המקורי ביותר ולא החדשני ביותר (די בטוח שתחשבו במהלך הצפיה על סרט גדול אחר שראיתם לא מזמן), ויהיו גם כאלה שימשיכו לא לאהוב את הסטיה מהנוסחה שייצג בונד של קרייג. אבל דווקא בגלל שהסרט שם את הסיפור האישי במרכז, הוא מנסה ומצליח לסיים כראוי את הסאגה הלא פשוטה הזו. כל כך כראוי שבאמת אין לי מושג מה יעשו עם המותג הזה בהמשך.
אם "קזינו רויאל" היה "באטמן מתחיל" ו"סקייפול" היה במידה רבה "האביר האפל", אז "לא זמן למות" דומה לסרט שסגר את עלילות באטמן של נולאן. כי גם ב"עלייתו של האביר האפל" היה ברור שהסרט אינו יצירת המופת של הסדרה וממש לא חף מבעיות – אבל כמו שם, "לא זמן למות" הוא סיום מספק ונהדר, והסוף שבונד היה ראוי לו.
בהקשר לסקייפול, הסרט הכי מצליח בסדרה
תמיד חשבתי שזה מוזר שדווקא הסרט שבו בונד נכשל במשימתו הוא זה שהפך להיות שובר הקופות הגדול ביותר בקריירה של בונד: סילבה מצליח להרוג את M (שזו הייתה מטרתו מלכתחילה), ובונד מצליח רק להרוג אותו כנקמה. והמניע של הנבל הוא אישי לחלוטין, לא מזימה חובקת עולם מופרכת כלשהי. לכן ההצלחה שלו קצת משונה בעיניי.
לא חושב שזה משהו שמשנה לקהל הרחב, האמת.
אז בקיצור, פחות טוב מקזינו וסקייפול
אבל יותר טוב מספקטר וקוואנטום?
אני יכול לחיות עם זה.
מה שמדהים באמת
זה שהצליחו למצוא 3 שחקניות עם שמות כל כך קרובים! גם לאה סדו, גם ליה סיידו, ולם ליאה סיידו? זה מרשים!
המצב נראה לי היה גרוע יותר בונילה סקיי
כפי שציינו בביקורת
גם ולם
(כלומר, טעויות קורות. אבל תודה על תשומת הלב)
קורה לטובים שביננו
סתם משעשע…
וחוק מפרי אף פעם לא מאכזב
https://en.wikipedia.org/wiki/Muphry%27s_law
"הצלם זוכה האוסקר לינוס סאנדגרן ("לה לה לנד")" לא בהכרח מצטיין בלתת צבעוניות ייחודית
הוא פשוט לא משתמש בדיגיטל. (הבונד הראשון לעשות כך מאז קזינו רויאל)
אלא בפילם. לא רק ההשתלבות והניגודיות הבולטת של הצבעים, התאורה המקצועית והנקיון הבריא של הפריים (דברים שהסרטים של דיקנס אכן הצטיינו בכך יותר מכיוון שאלו היתרונות הבולטים של הדיגיטל), אלא זה דווקא המרקם הנע של התמונה, הנשימה התופחת של הפיקסלים, אשר הופכים את הסרט "לא זמן למות" לבעל נוכחות בוהקת ומזמינה במיוחד, בעליונות כזאת כזה שבה לדיגטל פשוט אין מה לומר. ובאופן כללי, תמיד יכריעו אותו כפתטי ועלוב.
אני מצאתי את סיפור האהבה למצוץ וחובבני. שום דבר שם לא שכנע אותי בכלום. העובדה שעל זה רכב הסרט, והכישלון של העלילה לערב אותנו יותר במהלך עלילה, גם בגלל חוסר היצירתיות של הנראטיב וגם בגלל הסטטיות היחסית של הקונפליקט המרכזי, חורצים את "זמן למות" לבינוניות. הוא יותר מוצא את עצמו במצבים מאשר הוא יוזם, וזה מהר מאוד הופך את כל המכניקה של ההתקדמות הלאה לאפיזודית. אבל בכל פעם שהסרט מפסיק לדבר עם עצמו, ומתחיל לתקשר איתנו רק בתמונה ומזמור, אז הוא הופך למעניין, ומצליח, איכשהו, פעם אחר פעם, להאמין בו, ולמשוך אותנו חזרה פנימה בהינעלות כנה.
אה, כי ברור שכ-ל מי שמצלם בפילם מצליח לעשות את זה נהדר
נו באמת.
כמובן שזה שאני טוען שצורה אחת טובה מאחרת, שאמצעי אחד טוב מאחר, לא אומר שאני מאמין שאותו אלמנט מוצלח לחלוטין בכל הנגזרות וההתגלמויות שלו.
אם אין לך מה לומר. אם אתה לא יכול להתמודד עם טענות בהיגיון פנימי משלך. עדיף שלא תאמר דבר, ידידי. לינוס סאנדגרן יכול או לא יכול להיות צלם נפלא במיוחד, אבל אני כן טוען שהמראה בסרט הספציפי הזה הוא בראש ובראשונה עקב העובדה שהוא צולם בפילם, ולא בדיגיטל.
לך חפש במילון "מודעות עצמית"
ובעיקרון הייתי ממשיך "ואז תחזור לכאן", אבל באמת עדיף שלא.
אתה יכול לענות לגופו של עניין?
אני טענתי שפילם זה מדיום יפהפה יותר מהדיגיטל, בלי שום התייחסות אליך, לאישיות שלך או לתכונות שלך. אתה הגבת בכשל הלוגי הילדותי ביותר בספר, באופן סרקסטי ורדוד. חדרתי לתוך ההיגיון השטחי שלך באופן הישיר ביותר, ואתה שוב משיב בירידה אישית שלא קשורה בשום דבר לקולנוע או לצילום. לפוסטים שלך יש אווירה כמעט שטנית בשליליות שלהם.
אם כך, מדוע דיגיטל זה מדיום מוצלח יותר לדעתך או לפחות, שווה באיכותו לפילם?
תקשיב, חבוב
אתה לא פה מהיום, וטרול נשאר טרול, גם הוא מנסה לעשות את זה בשפה יעני גבוהה ומתנשאת שמסריחה מקילומטרים. אז לא הייתי צריך להאכיל אותך, אבל רק כדי שלא להשאיר את השקרים שלך בלי תגובה, אז בוא ננתח מה קרה כאן:
אתה לא טענת באופן נטול הקשר ש"פילם הוא מדיום יפהפה". אתה התייחסת לביקורת שלי, זאת שבה החמאתי לצלם על עבודתו. טענת, די בתקיפות, שלא מגיעות לו מחמאות ("הוא לא בהכרח מצטיין בלתת צבעוניות, הוא פשוט משתמש בפילם" = "הוא לא עשה שום דבר מיוחד, הוא השתמש בטכניקה שעשתה בשבילו את העבודה"). על זה הגבתי ואמרתי שגם למי שמשתמש בפילם מגיעות מחמאות, כי לדעתי ברור שעצם השימוש לא הופך אותך למוצלח. גם בפילם צריך לדעת לצלם.
זאת היתה תגובה עניינית, שנוסחה אמנם בצורה סרקסטית (ניסוח שהתבקש לאור ההחלטיות שבה אתה מתבטא על דברים באופן כללי), אבל העבירה את הטענה.
אתה זה שהחליט להתנשא מעליי בלי שום בסיס ("אם אין לך מה לומר אל תעשה את זה"), ואז עוד העיז לטעון שהוא לא התייחס בצורה פוגעת. אז דבר ראשון השלמת סופית את העבודה עם התגובה האחרונה ומלאת הארס המכליל (והמטופש, אני חייב לומר), אבל בעיקר, הוכחת את הנקודה שלי – אתה אשכרה מטיף לאחרים על אווירה שלילית בתגובות שלך?
זה חוסר מודעות עצמית כל כך גבוה, שכעת כבר יותר קל לי להאמין שזה לא שמודעות עצמית אינה הצד החזק שלך. זה פשוט טרוליזם מתנשא וטיפשי שאני לא אמשיך לשתף איתו פעולה. אתה יכול, עם כל הכבוד והנימוס, ללכת בבקשה לעזאזל.
התגובות שלכם מערבות מעט טיעונים והרבה האשמות
אז אני כרגע עוד לא מוחק תמורת הטיעונים המעטים שיש בהם, אבל אנא: או שתפסיקו את הדיון הזה, או שתרגיעו את הרוחות.
ועדיין, ללא מילה אחת לא לפילם ולא לדיגיטל
האמת, לא שמתי לב בכלל שאתה הכותב של הביקורת. עכשיו אני מבין את הכעס והעצבנות, אם כי אני מבטיח לך שלא התכוונתי לרדד או לזלזל בך.
אם אתה מרגיע את הטון, אז בבקשה:
אתה מתדיין, לצערי, עם איש קש. אני לא טענתי בשום שלב לא שפילם עדיף ולא שדיגיטל עדיף (זה אכן נשמע דיון מעניין). לא נכנסתי לשאלה הזו. הדבר היחיד שאמרתי הוא שגם אם פילם עדיף, צריך לדעת לעבוד איתו, ולכן מגיעות מחמאות לצלם שעבד איתו והביא תוצאה טובה. יש הרבה סרטים שצולמו בפילם והביאו תוצאה פחות טובה.
(ואגב, למרות הרמיזות שלך, אין בדיון שום קשר לזה שאני עצמי כתבתי את הביקורת. הנקודה היא שהטענה הראשונה שלך על עדיפות הפילם לא נאמרה באופן נטול הקשר. את הפיסקה שכתבתי בתגובה הקודמת היה אפשר לנסח גם "אתה התייחסת לביקורת שהחמיאה לצלם על עבודתו", במקום "אתה התייחסת לביקורת שלי, זאת שבה החמאתי לצלם על עבודתו". הלוגיקה לא היתה משתנה. אם אתה רוצה אכן להוציא רגשות החוצה מכאן ולהיצמד לדיון ענייני, כבקשתו של יהונתן, אנא התמד בכך).
כמובן
"אסירים" לדוגמא, צולם בדיגיטל. והוא אכן יפהפה בהרבה מ-"Music Box", שצולם בפילם. עם זאת אני כן חושב שאילו אסירים היה מצולם בפילם הוא היה אף יפה יותר, ואילו Music Box בדיגיטל אז הוא היה אף פחות. ואני כן סבור שהסיבה שהסרט בונד הזה באופן ספציפי יפהפה במיוחד, היא לחלוטין עקב הבחירה לצלם בפילם. אילו אכן היית שם לב לאספקט הזה, אני חושב שאתה מציין אותו לפני או לפחות יחד עם המחמאה לאיש שמאחורי המצלמה.
הסיבה שפילם יותר טוב מדיגיטל היא, כמובן,
שהחסרון הטכני של המדיום הישן הופך ליתרון האסתטי שלו מול מחליפו.
הסבר
(ל"ת)
זאת תיאוריה בטכנולוגיה
כל פיתוח של טכנולוגיה חדשה פותר חסרונות מסוימים שהיו בישנה. בשימוש הרגיל, השיפור הוא חיובי. אבל אחרי שמתרגלים לטכנולוגיה החדשה, מתחילה תנועה של נוסטלגיה, שמתחילה להתגעגע למה שהיה חסר ולהפוך אותה לערך אסתטי.
הדוגמה הקלאסית: אופן הפעולה האנלוגי של התקליט, שגרם לפגמים פיזיים במדיום עצמו – בתקליט – להישמע על ידי המשתמש, בוטלו עם המעבר למדיום דיגיטלי – התקליטור, שהצליל שלו יותר נקי. ועכשיו, כמה אנשים אתם מכירים שמעדיפים לשמוע מוזיקה בתקליטים, כי הצליל יותר "חם"? הם שומעים את אי הדיוקים ורעשי הרקע של התקליט, וזה ערך אסתטי בפני עצמו.
סליחה אבל זה ממש שטויות…
זה כמו מזון – כמה שפחות מעובד יותר אמיתי, מזין ובריא וזה מורגש. אוהו כמה שזה מורגש.
בצילום ובמוסיקה.
ובקריאה (מסך מול מודפס).
ובתאורה (לד/פלורסנט מול נורת להט למשל, או נר, או שמש 🌞).
החושים שלנו יודעים את ההבדל.
אולי יש מי שהתרגל והחושים שלו התחרשו, אבל מי שלא – מבחין ועוד איך….
זה בתנודה של גלי האור, גלי הקול – זה אשכרה מדיד מדעית בהרבה מאוד אספקטים, דבר עם מומחי אקוסטיקה, תאורה, מה שתרצה…
בהכללה גסה, נוח לי עם מוסיקה בתור צ׳לן:
לשמוע מוסיקה אקוסטית חיה באולם – 100 נק'.
תקליט (חדש, עם מערכת שמע טובה) – 10 נק'.
דיסק – 6 נק'.
קובץ/ספוטיפיי סטנדרטי – 2 נק'.
יש קבצים/הזרמה שמגיעים ללבל של דיסק, לא של תקליט.
אז אני לא נגד טכנולוגיה, אבל דחילאק…
חייב לתקן –
כמובן שהניסיונות הראשונים בסאונד ובצילום היו גרועים, אבל הפואנטה שלי היא שהגעגוע לפילם ולתקליטים מבוססת על חוויה אובייקטיביץ ולא סתם מגחמה רגשית/נוסטלגית.
הגעגוע לתקליטים הוא נטו נוסטלגיה
מדיום מזעזע. השירים ישמעו שונה במכשירים שונים (מאותו הדגם), אין זהות בין שני תקליטים, כל אפצ'י או אבק ישנו (פגיעה) את הסאונד.
אבל עיבוד יתר לא קשור לפילם או דיגיטל.
האיש שנולד מחדש למשל צולם בחלקו בדיגיטל, אבל גם הקטעים שצולמו בדיגיטל היו מאד טבעיים ולא "מעובדים" בגלל שכל הפואנטה של הסרט היתה שימוש בתאורה טבעית. זה הקונספט ולא בהכרח החומר.
כנ"ל הפצפוצים ורעשי הרקע של פטיפון – הרי זה לא חלק מהמוזיקה עצמה – משמע, זאת נוסטלגיה. ורוב האלבומים היום במילא לא עוברים מיקס אנלוגי.
למה התכוונתי במילה "עיבוד"
לא להפקה, לטכנולגיה הפיזית עצמה.
אני מחזיק פילמים מול מנורה – אני רואה את התמונות.
אני מפעיל פטיפון בלי מגבר ומתקרב – אני שומע את הצלילים.
אני מביט בספר – י שדיו ונייר פיסיים.
מבחינת החושים שלנו זה משמעותית פחות מניפולציות וזה מורגש במוח שלנו.
בלי קשר לפיצפוצים וכו' שמישהו התייחס, אני פשוט פחות מתעייף כשאני מקשיב לתקליט. זו חוויה פיזית לגמרי. על תקליט יש תבניות פיזיות של חומר וכו' – לא נכנס לכל זה. אותו דבר פילימים.
בסופו של דבר זה גם יהיה ההבדל בין לעכל בשר מודפס לבשר אמיתי…. (וזה בתור צמחוני אני אומר…)…
שוב – אני לא נגד דיגיטציה, אבל אני מרגיש את ההבדל…
מת על סרטים, אפקטים, מד"ב, פנטזיה – הכל נהדר!
גם מוסיקה לא אקוסטית – אחלה.!
אבל אין מה להשוות למוסיקה חיה אקוסטית, לתיאטרון חי… זה פועל אחרת לגמרי על החושים. ההבדל מחי ללא חי הוא עצום אבל גם בלא חי יש הבדלים עדינים בין פיסי/אנלוגי לממוחשב/דיגיטלי…
אבל יש קבצים והזרמה עם יותר מידע מדיסק
יש FLAC 24-bit ששומר יותר מידע ממה שנכנס לדיסק. אם מכינים קובץ כזה ישירות מה-master שיצרו באולפן/באולם שבו ניגנו את המוזיקה, הוא ישמור על הצלילים במדויק יותר מאשר המרה של ה-master לתקליט, כי את ה-master גם ככה כמעט כולם מייצרים דיגטלית היום.
קשה יותר להשיג קבצים כאלה ולפעמים הם לא זמינים בכלל, אבל הם קיימים.
אני חושב שהסיבה שהגבת לכך בצורה כל כך סרדונית היא לא בגלל שאתה חושב שדיגיטל עדיף מפילם, אלא שמעולם לא שמת לב לכך. ואדם מפחד רק ממה שאינו מבין. זה בסדר, גם אני לא שמתי לב לכך עד אשר אני כן. באופן כללי, הייתי אומר שעדיף להישמר מן הסוד של הפילם. שכן, כמו אמיתות רבות אחרות, ברגע שאתה מפנים אותם אין באמת דרך חזרה. ועבור מישהו אשר מישהו שאוהב סרטים, זו יכולה להיות נקודת מפנה. מאותה הנקודה, תמיד יהיה ריח תפל מסדרות של נטפליקס וסרטים של מארוול. אבל, תמיד יהיה משהו קסום בכל מה שבא לפני אמצע שנות האלפיים. איני רוצה להרוס אותך ואת ההנאות שלך, אבל אני רוצה להביע את דעתי.
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אפשר לתייג פה את העמותה נגד כתות?
זה אחד לאחד דיבור של חוזר בתשובה שרואה את האור
מאוד מוזר להאמין בפילים הקדוש לעומת הצילום הדיגיטלי הכופר
אבל מי אני שאשפוט
ראית פעם סרט בטכניקולור?
נהוג לחשוב שככל שהזמן חולף, כך האדם משכלל את אמצעיו קדימה. מהפחות יעיל ליותר מתקדם. וזה נכון, ברוב המקרים. אין ספק שהסילון הוא מנוע אפקטיבי יותר בכל האספקטים הדרושים לכלי תעופה. הרכב המודרני, על הרכבים הראשונים והרכבים הראשונים, על הכרכרה. הנורה שמאירה את חדרך זולה, חזקה, ובטוחה בהרבה מאלו שאדיסון שיטח לאורך רחוב שלם, לראשונה, ב-1893 בשיקגו.
אך כשמדלגים אל עבר הרובד האסתטי של החיים, העניינים משתנים. גיבוש הדעה הופך למורכב ומסובך יותר. אני אישית לא חושב שהרחוב של היום, בו אתה רואה אנשים עם חולצות כותנה דקות מקושקשות בכל מיני קווים וצורות מקוצ'צ'ות, הוא אסתטי יותר מאשר הרחוב של לפני מאה שנים, בו גם העובד הפשוט ביותר היה צועד לעבודה בחליפה שחורה, חלקה ומרשימה. אין ספק שהסיבה היא ההתפתחות מעמיקה וכמעט נבלית של הצרכנות הקפיטליסטית; שכן ככל שיהיה יותר אפשרויות, כך יש יותר חברות. ככל שיש יותר גיוון, יותר צינורות כספיים.
הקולנוע מאחד בין שני האספקטים הללו של החיים. בין הצד הפרקטי לבין הצד האסתטי. ובדיוק בגלל זה, בעולם הקולנוע, הצדדים הללו מוצאים עצמם מתנגשים בנקודות האבסורדיות והעגומות ביותר. בניגוד ללבוש, כאן אין שום ספק. זה לא עניין של דעה אפילו. תראה את TO CATCH A THEIF, ואז תראה סרט של מארוול. אני לא חושב שיש אדם אחד בעולם שבאמת יטען כי 'איירון מן' יפה יותר, במרקמו, מהסרט הקודם. האחד באמת מרגיש כמו מציאות ועל פי כך, נראה יפה יותר מן המציאות. השני נראה כמו פלקט שטוח של המציאות. אני חושב שאחד שבאמת אוהב קולנוע, שבאמת רואה את זה כתחביב אשר ממלא את חייו לא רק על מנת להעביר את הזמן אלא בתשוקה אמיתית, אכן ייכעס בכנות הגמורה ביותר. זה הדבר ההזוי מכולם: אנו באמת לאט לאט מוותרים על אמצעי טוב, יעיל ויפהפה בהרבה. לא אנו, למעשה. אלא האנשים שלמעלה, כי זה זול בהרבה, והם סומכים על כך שבכל מקרה איננו מבחינים בשום הבדל. ובכן, הגיע הזמן להבחין בהבדל!
אכן! אילו הכרכרה הייתה מגיחה לאחר הרכב המודרני, ואילו היית מודע לכך, אילו היית יכול לזהות את ההבדל ביניהם ולראות את הטוב יותר נעלם אל החשיכה, לא היית מרים את קולך? אילו היית רואה את דרכי הרכבות מתמלאות שוב בענני עשן פחם, לא היית כועס? האם תקומה של תנועה חברתית, במצב שכזה, היה נדמה כל כך מגוחך? כי הרי לאדם הפשוט מעולם לא יהיה אכפת עד כדי כך מדבר שאינו קשור להישרדות או לכלכלה. אבוי, אני מקווה שבעוד מאה שנה של קולנוע, חמש מאות שנים ואלפי שנים של קולנוע שעוד מצפות לנו, ואולי אפילו עשרות ומאות אלפי שנה ואני באמת מאמין שהאנושות תגיע לשם, אנשים יסתכלו אחורה אל הנקודה הספציפית הזאת שבה אנו כעת חיים, והם יישאלו, בקול מהדד, לאורך הדורות…איך נתנו לזה לקרות?
רק הערה, שבתמונות של ארץ ישראל בשנות העשרים הקודמות לא תראה אפילו פועל אחד עם חליפה שחורה. לעומת זאת תראה יותר מכנסיים קצרים מהיום, שזה באמת אופנה שחבל שנעלמה.
אם כך,
לפחות תודה שברוב המקרים סרטי אנימציה ממוחשבת נראים יותר טוב מסרטי אנימציה "מסורתית"; אפילו שינקאי במיטבו מתמודד אך בקושי מול סרטים כמו "אנגרי בירדס", שלא לדבר על דיסני או פיקסאר…
מה? לא
אין לי ממש צד לגבי פילם לעומת דיגיטל, אבל לדעתי סרטי אנימציה קלאסית במקרים רבים הרבה יותר יפים מסרטי אנימציה ממוחשבת, גם המודרניים שבהם (ואני לא מדבר על זוועות כמו דמויות אנושיות בסרטי תחילת שנות האלפיים). זה הרבה עניין של טעם, אבל נראה לי שבמקרה של אנגרי בירדס הרבה יסכימו שאפילו פרק ממוצע של בובספוג יותר יפה לעין מתאונת הרכבת הזאת.
אתה ברצינות הדגמת שפילם יותר יפה מדיגיטל באמצעות
השוואה בין סרט ישן של היצ’קוק לסרט מארוול? אני חושב שלסרט סטודנטים הכי דל תקציב יש צילום עם יותר עומק מלסרטי מארוול. ואתה יודע מה הכי מביך בטענה חסרת השחר שלך (והחרושה עד מאד) ושמוכיח שאתה סתם קשקשת שטויות עד עכשיו? שאיירון מן צולם בכלל בפילם…
רק אחד מהם
והוא בכל מקרה סונכרן מיידת לדיגיטל (Digital Intermediate Finishing Process) כמו שקרה עם הרבה סרטים בסוף העשור הראשון (לרוב בגלל שזה זורם חלק יותר עם האפקטים) , מה שהופך אותו הלכה למעשה לדיגיטלי.
אז לא היצ'קוק. משהו שהוא הרחק מהיצ'קוק, ומשהו אישי יותר ממארוול. בבקשה, זה לא משהו שאפשר לטעון לגביו, ולא משנה כמה תיאורים אני אעלה. אני מניח שבשבועות ובחודשים הקרובים אתה תצפה בכמה וכמה סרטים. אני מטיל עליך, שים לב, ואתה תבין למה אני מתכוון. וזה רחוק מלהיות עניין פשוט של נוסטלגיה.
חוץ מנולאן ופת"א בערך כולם משתמשים ב-DI
כולל הסרט הזה.
נראה שהוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו. מתייחס ומתעלם ממה שבא לו.
אני אמשיך להנות מסרטי דיגיטל ופילם, תודה רבה לך אדון. אמשיך להינות מסרטים שצולמו במצלמה דיגיטלית כמו "ארץ נוודים" או "אני חושבת לגמור עם זה" ולחשוב שהצילום מרהיב ברוב תמימותי. ולחשוב ש"סקייפול" זה הסרט בונד שמצולם הכי יפה למרות ש,רחמנא לצילן, זה הסרט בונד הראשון שמצולם במצלמה דיגיטלית. אתה מוזמן להמשיך להטיף לאנשים מאיזה צילום ליהנות ולבלבל אותם בעובדות. כי ב"איירון מן" ההמרה לדיגיטל הפכה את הסרט לדיגטלי הלכה למעשה בעוד החדש של בונד הוא סרט פילם כשר ולכן הצילום בו טוב, למרות שגם בו הייתה המרה. וואטאבר, תמשיך הלאה בבקשה.
VFW של ג'ו בגוס צולם בפילם, אבל אי אפשר באמת לקלוט זאת. זה פשוט נראה כמו דיגיטל עם נקודות זזות. Killerman עם ליאם המסורת' מוצלח יותר, אבל גם נראה משהו באמצע בין דיגיטל לפילם. התהליך האורגנילי לוקח המון זמן ועולה הרבה יותר כסף, לכן רק אוטורים מוערכים יכולים להרשות זאת לעצמם. אי אפשר להתבלבל בכך שאינספשן, או המאסטר, צולמו בפילם. מן הסתם שכל הסרטים בסופו של דבר מומרים לפורמט דיגיטל, ההבדל הוא בתהליך המתרחש בין הצילום עצמו אל מה שאתה רואה במסך הקולנוע. לכן, אפשר לטעות בנוגע לאם סרט שצולם בפילם אכן בסופו של דבר נגמר כפילם. אבל אי אפשר לעולם לטעות בהבחנה שסרט שצולם בדיגיטל הוא אכן דיגיטל.
מעניין לשים לב לכך שההודעות שלכם מלאות בעלבונות אישיים ובגזרות הסוציפיותיות ביותר, ואילו אני לא פעם אחת זלזלתי בצורה כזאת בכם או בדעות שלכם. אתם לא מצליחים להעלות בסיס משלכם, כל מה שיש לבוא איתו הם כל מיני ניטפיקים ושאריות. אתם חושבים שאתם מזהים איזה חור, ובכך בטוחים שריסקרתם לחלוטין את כל המחשבה שלי. רק על מנת לחזור שוב ולגלות שהיא למעשה הייתה אטומה עד היסוד. בשום שלב לא אמרתי שדיגיטל לא יכול להיראות טוב. הלכתי רחוק יותר ואמרתי שיש המון סרטים בדיגיטל שנראים טוב בהרבה מסרטים שצולמו בפילם; אלא פשוט שפילם כשלעצמו תמיד יהיה מוצלח יותר. אני אמרתי בבירור שהנקודה הכללית היא שמה שיצא מוצלח בדיגיטל, היה מוצלח יותר בפילם – ולהיפך. אני אמרתי זאת בבירור ומשום מה שוב חזרת במשוב בו אתה מתרגל את השכל הלוגי של "הפנייה אל המוחצן", הצורה הדלה ביותר של כל טענה. וזאת עוד בפעם השנייה! לאחר שמישהו כבר אמר את הדברים האלה, וכבר הבהרתי את תמונת המצב המלאה. כל הטענה שלי הייתה שפילם כמדיום הוא מוצלח יותר מדיגיטל, ועבורה הבאתי כמה וכמה זוויות. אפשר לומר שהיה משהו מתנשא בהתייחסות הראשונית שלי (אבל בכל אופן לדעתי לא משהו תקיף ובטח לא אישי). בגלל או בגלל דברים אחרים, קראתם לי "טרול", "מסריח", "קשקשן", שעליי "ללכת לעזעזל", "לא לחזור לפה יותר לעולם." ועוד הרבה דברים אחרים.
אני לא מרחיב כך בגלל שנעלבתי, אבל זה באמת מאוד מסקרן עד כמה בקלות ובהתמקדות קבוצה, אשר מזהה גורם 'מציק', מוכנה להתאגד כל כך במהירות ובתקיפות החמורה ביותר כנגדו. כל מה שהייתי צריך זו להביע דעה אחרת, וזה מספיק. זה ברור שהצד של ההיגיון פה, מצידכם, הוא קטן מאוד. הרי כל טענה שיש לכם גם תמיד מולבשת בצורה סרקסטית ומזלזלת. אילו הייתם חייבים להרכיב משפט טענה פשוט, לא הייתם יכולים לכתוב כלום בנושא.
אז בוא לא היצ'קוק. בוא ניקח את במאי פחות מוערך ומפורסם. בוא ניקח את הסרט Niagara מ-1953:
https://www.youtube.com/watch?v=aDIvP2nyb2E&ab_channel=MarilynMonroeVideoArchives
וסרט של דיוויד פינצ'ר, שצולם בדיגיטל:
https://www.youtube.com/watch?v=2-_-1nJf8Vg&ab_channel=20thCenturyStudios
אתם באמת רוצים להגיד לי שהמרקם והאיכות של התמונה בסרט השני, נראה מתקדם, עתידני, בוהק ומרגש יותר מן הקודם? האמת היא כל כך פשוטה וכל כך ברורה…אתם יכולים לבוא שוב ולהשיב שזה בגלל שהבמאי הזה והזה רצה משהו בכלל משהו אחר. ואז אני יכול לבוא ולהביא עוד השוואה ואז אתם אתם תשובו שוב, וכל זה יהיה מאוד ילדותי ומטופש. לכן סכמתי , בהודעה הקודמת, שחובת ההוכחה תהיה עליכם ובחוויה שלכם בשבועות ובחודשים הקרובים. אני מבין שהפאתוס והרצינות תמוהים עד כדי כך גיחוך. אני מבטיח שאני עד כדי כך באמת מגוחך; אני באמת מאמין ש"גיליתי" משהו שעד השנים האחרונות לא שמתי לב אליו. והשהגילוי הזה הוא רציני, עמוק ואמיתי, לפחות עבורי. השינוי הזה הוא כל כך כנה וכל כך משמעותי עבורי שאכן, כמו חוזר בתשובה או מגלה כת מרעננת וחדשה, אני מרגיש שעליי, בצדק או לא, לשתף זאת עם אחרים בפנאטיות משוגעת, על מנת לפתוח עבורם, כמו שקרה אצלי, רובד נוסף ומהותי בדרך שבה הם רואים וחושבים על קולנוע.
תנשום, בנאדם
מראים לך שאתה אומר משהו לא נכון ואתה בורח לדוגמאות ונעלב, וכל זה רק בדיון על פילם. אפילו טרנטינו לא נפגע ככה מהקרנות דיגיטליות.
אני רואה מלא מ-criterion collection, מסוגל לשבת שעות רק לחפש איזה מאסטר יותר מתאים לרצון המקורי של היוצרים לפני שאני רואה סרט, שומע קבוע את הפודקאסט של רוג'ר דיקנס (ניסית את הפרק עם האנשים מ-arri שפיתחו את האלקסה והמפתחים של ה-DCP? הם מדברים הרבה על זה), ואתה פשוט סותר את מה שכמעט כולם בתחום הזה אומרים, כולל אלו שעדיין בעד פילם.
כן, לצילום בפילם יש "הרגשה אחרת" שקשה עד בלתי אפשרי לחקות בדיגיטל. זה לא מתאים לכל סיפור היום, זה לא אוטומטית מתורגם ל"יופי" או לסרט יותר טוב. זה כן לפעמים יכול ליצור אפקט מסוים שאתה ואחרים (אני ביניהם) מאוד אוהבים. אם אתה לא מסכים על זה, לא נראה שיש מה להמשיך. בכל מקרה עוד כמה נקודות שאתה מפספס לדעתי:
-להשוות דברים כאלה עם טריילרים ביוטיוב מראה על חוסר הבנה. זה כמו להשוות דקויות בעיבודים של תזמורות שונות ליצירה קלאסית כשאתה משמיע את המוזיקה מהרמקול של הטלפון.
-כנ"ל על השוואה בין סרט היצ'קוק לסרט מארבל, זה להשוות בין הפילהרמונית לתזמורת של בית ספר.
-רוב מי שעדיין עובד עם פילם אוהב ללכת על large format שבו ה-grain הרבה יותר מזערי והתמונה פחות "חיה". אני אוהב גם את זה, אבל שוב סותר את מה שאתה אומר. נגיד ב-Tenet אין כמעט grain והתמונה לא "חיה" כמו שאתה אומר. הוא גם פסול?
-אלא אם איכשהו יש לך גישה לקולנוע שמקרין פילמים, וגם אז הוא יקרין סרטים בודדים בשנה בפורמט הזה, כל מה שאתה רואה עובר DI. גם סרטים של "טהרנים" כמו נולאן שעורכים על הפילם המקורי ורק מעבירים שוטים בודדים במחשב. גם סרטים של נטפליקס שמצולמים בפילם במקור (כן, יש כאלה). איך אתה מצדיק פסילה שלהם כלא רלוונטיים?
-לא דיברת בשום שלב את ההשפעות על תהליך ההפקה בצילום בפילם לעומת צילום בדיגיטל, שזאת אחת הטענות העיקריות של טרטינו ונולאן בעד פילם.
-סטיב ידלין עשה לפני שנתיים השוואה ארוכה עם הדגמות בין פילם לדיגיטל, עם סוגי מצלמות שונים, שזמין באינטרנט באיכות גבוהה:
https://www.yedlin.net/DisplayPrepDemo/
יש שם גם דיון של שעה אחר כך עם הדגמות מהתוכנות שהוא עובד איתן. צלמים ואנשי מקצוע כמו רוג'ר דיקנס אמרו שראו את זה באולם קולנוע רציני ובקושי ידעו להבדיל בין דיגטלי לפילם בחלק מהמקרים. אם זה באמת מעניין אותך, ממליץ מאוד, אולי תבין חלק ממה שהאנשים פה אומרים.
הדבר האחרון שאני פה זה נעלב ואף אחד מכם לא "הראה" שאני טועה. הדבר היחידי שנראה כמו טענה, בין ממבו ג'מבו של ירידות אישיות, זו ההערה שאיירון מן צולם בכלל במקור בפילם. ואתם אשכרה בטוחים שבכך ריסקתם את כל ההיגיון שלי! נגיד שהייתי טועה במאה סרטים. האם אתם באמת מאמינים! שזה היה מהווה עדות שלמה לכך שאני מדבר מהתחת? האם האדריכל הגדול בעולם יכול לזהות תמיד בין אלומיניום לפלדה, בין ברזל לאבץ ואילו לא היה כך, לא היה לו את היכולת עדיין להחזיק בדעה מגובשת לגבי התכונות שלהם, ואת האשראי לבחור באחד על אחר?
צלם, כמו במאי, או כל איש מקצוע אחר, הוא מעולם לא רק צלם. הוא לא אדם פרטי אשר בהכרח עושה רק את מה שנעים לו. הוא בראש ובראשונה גורם הנסחף על ידי כוחות כלכליים אדירים. בכל העולם נבנות בכל יום מצלמות חדשות, וכמעט כולן דיגיטליות. התעשייה ההוליוודית, מבחינה כלכלית ופרקטית נטו, מניעה ומעודדת זה, מכיוון שלדיגיטל יש אינספור יתרונות מעשיים וכספיים, בעוד שלפילם יש אינם. אילו מחר, כל האוטורים בעולם, היו אומרים שהם רוצים לצלם את סרטם הבא בפילם, בתהליך האורגינלי והטהור. אתה חושב שהתעשייה הייתה נותנת לזה יד? שזה היה מתממש? בתוך כל זה נכנס הצלם. אולי דיקנס, לאחר עשרות שנים של פילם, באמת מעדיף את הדיגיטל. איני יודע. אולי וילנב ואינספור במאים אחרים שאני מעריך באמת מעדיפים לצלם בדיגיטל. אך אני בראש ובראשונה מאמין שהם חלקים מסוימים, חשובים אך עדיין רק חלקים, בתוך פאזל גדול ודינמי בהרבה מהם. זה כמו חייל שינסה לשמור על נשקו הישן בעת שהצבא הנפיק נשק חדיש. ייתכן שמפקדם ייתנו לו אישור, רק אם הוא באמת הוכיח את עצמו בקרב.
מה שבטוח, להגיד שוב ושוב את השם של דיקנס, ולהזכיר שוב ושוב את זה שהוא מצלם בדיגיטל, כאילו זה אמור להרתיע אותי זה קצת זול לדעתי. הרי גם אני יכולתי, בכל שלב, לתת ציטוטים של נולאן וטרנטינו, שאני חושב שהם יותר מוערכים פה על ידי כולנו, אבל עוד לא עשיתי את זה כי פנייה לסמכות זה תחליף לטענה ובכל מקרה יש, כמו שאתה הראת, סמכויות אחרות המעידות ההיפך.
אין לי ספק שיש רבים מכם אשר כן בקיאים בנושא, וכן מודעים להבדלים השונים. אני מטיף רק לעצמי, אתה מבין. כי אני יודע שכאשר התחלתי לשים לב, בתהליך פנימי ואינטואטיבי לחלוטין, מצאתי את דעתי מתגבשת במהירות, באותה הקשיחות והיציבות שהיא נמצאת בה כיום.
– אני אמרתי שהבאת דוגמאות זה טיפשי, אבל לפעמים הכרחי. לכן סכמתי, כמו שאני עושה כעת, שחובת ההוכחה היא עליהם. – טאנט בהחלט מרגיש כפילם אמיתי. – אבל כבר אני כתבתי בפוסט שלי שמן הסתם שהכל מוצא עצמו לדיגטל בסופו של דבר. ועדיין, כפי שציינת, יש פערים גדולים בתהליך עצמו.
למען האמת קראתי את הפסקה הראשונה והפסקתי כי הטון נהיה מגוחך
בכל זאת זה לא שניסיתי להוכיח שריסקתי את כל ההגיון שלך(בסוף הוויכוח זה עניין של טעם, למרות שאתה מתעקש שבאופן אבסולוטי ואובייקטיבי פילם ״יותר טוב״). יותר בכיוון של להראות שאין עם מי להתווכח אם אתה זורק דוגמאות בלי לבדוק כלום לפני. כנל לטענה לגבי ההמרה, כאילו יש לך מקרן פילם אמיתי בבית ואתה רואה סרטי פילם כמו שאלוהי הקולנוע התכוון שיצפו. בקיצור אם הטון יהיה פחות מתקרבן ובכייני אולי אהיה מסוגל להמשיך לקרוא .
אבל שום דבר מזה לא סותר את מה שאנחנו אומרים פה
מעתיק שוב את מה שאמרתי קודם:
לצילום בפילם יש "הרגשה אחרת" שקשה עד בלתי אפשרי לחקות בדיגיטל. זה לא מתאים לכל סיפור היום, זה לא אוטומטית מתורגם ל"יופי" או לסרט יותר טוב. זה כן לפעמים יכול ליצור אפקט מסוים שאתה ואחרים (אני ביניהם) מאוד אוהבים. אם אתה לא מסכים על זה, לא נראה שיש מה להמשיך.
לגבי ריסוק ההיגיון שלך – לא חושב שריסקו אותו, אבל אתה לא מפסיק להגיד דברים שהם פשוט לא נכונים או לא קשורים.
-לא כל יוצר יקבל עכשיו אישור להשתמש בפילם, גם כי לא כל יוצר רוצה. כל סרט גדול קיבל אישור, מלא סרטי נטפליקס קיבלו אישור, A24 אישרו לצלם את "המגדלור" בעדשות שחור-לבן משנות החמישים. טכניקולור זה סיפור אחר, צולמו בזה יחסית סרטים בודדים ואין ממש ציוד עובד היום. זה כמו שתגיד "ואם כל אחד ירצה לנהוג על משאית, המדינה תיתן לו?" כנראה שבאמת 8 מיליון משאיות בישראל יביא לאיזושהי בעיה, אבל הרוב פשוט לא רוצים, אז אין כל כך בעיה כזאת. האם יש אנשים שרוצים משאית ולא יכולים מסיבה כלשהי? כנראה שכן, לא מאמין שהרבה. אותו דבר על צילום בפילם. לא זכור לי אף מקרה.
-ציינתי את השם של דיקנס פעמיים כי הוא צלם שיש די קונצנזוס לגבי האיכות שלו, הוא גם מהחלוצים ומהתומכים הגדולים של הדיגיטלי וגם מנהל פודקאסט עם מאות אנשי מקצוע שדנים בנושאים האלה, דיונים יותר מעמיקים ממה שאפשר לנהל איתך. אני מכיר לעומק את הציטוטים של טרטינו ונולאן, הם רחוקים מאוד מכל מה שאתה אומר.
-אמרת ש-DI פוסל את הפילם, וכשאמרנו שכל מה שאתה רואה הוא DI המשכת כאילו כלום.
-הבאת דוגמאות מיוטיוב שאמרנו שלא מייצגות והמשכת כאילו כלום.
-הבאת דוגמאות ממארבל לעומת היצ'קוק שאמרנו שלא מייצגות, אז עברת לדיוויד פינצ'ר, גם מחלוצי הצילום הדיגיטלי שהסרטים שלו בפילמים נראו מאוד דומה לסרטים שלו היום. תחפש ראיון עם Joachim Zell, היא מומחית לצבע של פילם ודיגיטלי שפיתחה את השיטה שאיתה צבעו את "שבעה חטאים" (יש אצל הצלם הזה שאמרת לא להזכיר יותר). אז "שבעה חטאים" שמנסה להיראות כמו "נעלמת" זה גם לא פילם? אין לי מושג.
-אמרת שחובת ההוכחה עלינו, אז אמרתי שוב שאני כמעט תמיד מצליח להבדיל ולהעריך פילם (אפילו דרך ה-DI שפסלת! כמו שנולאן אמר פעם שאפשר לשים לב אפילו דרך בלוריי, מכיר את הציטוט?), והבאתי דוגמא של שעה וחצי(!) מצלם די בכיר (אחר! לא רוג'ר!) שדן בזה עם שורה של צלמים ובמאים נוספים(!) והעלה נקודות מעניינות בעד ונגד, ופשוט חזרת לנאום שלך על "אוטורים" ולא התייחסת.
-ואגב, וילנב צילם את "חולית" בדיגיטלי, העביר דרך פילם וסרק שוב לדיגיטלי בשביל ה-grain וזה מהסרטים עם הצילום הכי יפה שראיתי לאחרונה, יותר מהסרט הזה שצולם בפילמים. וראיתי את שניהם עם DI. מעניין מה תחשוב על זה, אבל… לא באמת. בטח משהו על האוטורים.
לא נראה לי שהדיון הזה מתקדם לאנשהו. בטוח שאני ורוב מי שהגיב פה יודעים להעריך ולהנות מסוגי הצילום השונים לפחות כמוך אם לא יותר. מקווה שאתה נהנה מהסרטים כמו שאתה כותב עליהם.
שוב פעם, כן, הרבה במאים רוצים ועדיין עושים סרטים בפילם. אני בעצמי נתתי דוגמאות לכך קודם לכן. אני נתתי מצה היפוטתי שבו כל כולם רוצים לצלם בפילם; מה שהתעשייה מעולם לא הייתה זורמת איתו. על מנת להראות שבבסיס למעבר לדיגיטל אינו אסתטי אלא כלכלי ולכן מונע על ידי הצד המעשי של התעשייה, לא האמנותי. הרי מה אתה חושב, שלאט לאט בימאים החלו להעדיף דיגיטל על פני הפילם? לא, זה זרם למטה עד למעלה. לא ההיפך. לגבי השאר, לא יודע מה להגיד. לא מבין איך זה קשור.
אתה שוב מתעלם ואומר דברים שלא קורים
במאים ואנשי קולנוע לדוגמא שבחרו בדיגיטל במכוון כבחירה אמנותית ואסטית: האחים כהן והצלם הקבוע שלהם רוג'ר דיקנס (הסרט הראשון אי פעם שנצבע דיגיטלית), דיוויד פינצ'ר (תמיד תמך, "הרשת החברתית" מהראשונים שצולמו דיגיטלית שלהם), אלפונסו קוארון (כוח משיכה), מרטין סקורסזה (הוגו), אלחנדרו גונסלס איניאריטו (בשביל השוטים ב"האיש שנולד מחדש"), סם מנדס (סקייפול, וב-1917 הדגיש כמה פעמים שבזכות הדיגיטל הסרט אפשרי), דני וילנב, ריאן ג'ונסון וסטיב ידלין הצלם שלו, רוברט רודריגז (עיר החטאים גם מהראשונים), סם ריימי (ספיידרמן היה מה-DI-ים הראשונים), ג'יימס קמרון, ג'ורג' לוקאס, ג'וס ווידון ("הנוקמים")…
רוב מי שאמרתי פה זכו בפרסים, וגם הביאו הפקות ותקציבים גדולים. חלקם צילמו לפעמים בפילם ולפעמים בדיגיטל לפי מה שנראה להם מתאים. יש ראיונות עם הרבה מהם שבחרו(!) מיוזמתם(!) לעבוד עם דיגיטל על חלק מהסרטים האלה.
אני עדיין מעדיף את פול תומאס אנדרסון על רובם ועדיין נהנה מצילום בפילם והקרנות פילם כשיש כאלה. ועדיין מה שאתה כותב לא נכון, אבל לא נראה לי שזה משנה כבר.
לא ברור מה אתה חושב שאתה מוכיח פה
כן, אני יודע שרוב הסרטים כיום, גם אלו של בימאים מוערכים, מצולמים בדיגיטל. אגב, חלק מהם, כמו סקורסזה, מוצאים דרך לשלב.
מה שאני אומר הוא שזה כחלק מהתאוצה של התעשייה עצמה, חלק מהשינוי הכללי של הטכנולוגיה, הנובע מאינטרסים כלכליים-פרקטיים. אני לא יודע מה הם באמת חושבים ומהם האינטרסים האמיתיים שלהם. אולי היתרונות של הדיגיטל מתעלים על החסרונות שלו, לדעתם. גם אם חלק מהם מעדיפים דיגיטל מבחינה אסתטית זה לא טיעון לשום דבר, כשם שזה שאחרים עדיין מעדיפים את הפילם, ומתייחסים לדיגיטל כ"המוות של הקולנוע" (טרנטינו), זה לא טיעון. שוב, אין לך דבר מלבד פנייה למקורות, לאנשים אחרים, ולדברים שאנשים אחרים אמרו.
הנקודה היא שבאופן כללי, המעבר שהתעשייה עשתה בעשור וחצי האחרון לא נובע מעניינים אסתטיים (אפילו אם יש הרבה בימאים וצלמים מוערכים שכן מעדיפים אסתטית את הדיגיטל) אלא מאותן סיבות שכל שינוי גדול מתרחש בכל תעשייה כלכלית גדולה – כסף ועשייה קלה. וזה, לדעתי, פשוט מגוחך לטעון אחרת.
אם להתייחס אך ורק לדוגמא שנתת.
אז סתם השוואה של פריים בודד. בשניה 1:37 ב-Niagara
אנחנו רואים כמה אנשים, בתאורת לילה, עומדים כשמרלין מונרו במרכז. הצבעים של הבגדים זורחים ומאוד מאוד בולטים, וזה מאוד מאוד יפה, אבל אין לזה שום קשר לאיך שהעולם האמיתי נראה.
לעומת זאת, ב1:54 בטריילר של gone girl יש פריים שצולם בחוץ בשעות הלילה, והצבעים והתאורה נראים דומים מאוד לאיך שרגע כזה היה נראה באמת. אם היה שם את מרלין מונרו עם השמלה הורודה שלה, היא כנראה הייתה נראית דהויה כי, מה לעשות, לילה עכשיו.
כמובן שיש כאן דברים שחורגים מדיגיטל-מול-אנלוגי ("התחלה" האנלוגי לא נראה רווי צבעים כמו סרטים משנות השישים). אבל זאת מרגישה לי השוואה ממש גרועה כיוון שהצבעוניות ב-Niagara היא אולי "בוהקת ומרגשת" בעיניך, אבל זאת פשוט פנטזיה קולנועית
ממתי צילום קולנועי צריך לשקף במדויק את המציאות?
אין לי אמנם דעה בעניין הפילם מול דיגיטלי, יש לדעתי סרטים שמצולמים טוב גם בפילם וגם בדיגיטלי, אבל על הטענה שצילום קולנועי צריך להיות בהכרח שיקוף של המציאות כדי להיחשב לטוב – אני בהחלט חולק.
יש כל כך הרבה אספקטים בצילום קולנועי שלא משקפים את המציאות, החל בפוקוס ועד לאופן שבו התאורה נראית על המסך.
אני לא חושב שהפרמטר לצילום טוב הוא כמה הוא דומה לאיך שזה היה נראה במציאות אילו היית שם.
אני יכול להבין אנשים שיאהבו יותר צילום שמשקף את המציאות, אבל זה לחלוטין לא נכון להגיד שזה התפקיד של הצילום הקולנועי.
הקולנוע לא בהכרח בא לשקף את המציאות וזה נכון לא רק בצילום אלא גם בתסריט במשחק בסאונד ובעוד דברים.
כמובן שיכולים להיות סרטים שינסו יותר לשקף את המציאות, אבל זה לא אומר שזאת המטרה של כל סרט מצולם.
זאת כבר נקודה אחרת
לומר שקולנוע לא אמור לשקף במדויק את המציאות ולכן פילם, שלא משקף במדויק את המציאות, הוא המדיום העדיף לקולנוע – זאת אמירה אסתטית וייתכן שנכונה.
אבל זה לא אומר שפילם יותר טוב או פחות טוב מדיגיטלי. זה אומר שיש לו אסתטיקה שונה. כמו, למשל, הצליל של תקליטים.
לא בהכרח צריך, אבל נראה שבשנות ה-60 הוא לא ממש יכל
לפחות להבנתי המועטה (בשל מגבלות תאורה ועיבוד), כתוצאה הרבה סרטים "אפלים" בתוכן (למשל "תינוקה של רוזמרי" או "החבל") נראים הרבה יותר "נוצצים" ממה שהיית מצפה. הניגוד הזה מעניין בפני עצמו, אבל אין ספק שהשליטה שיש לבמאים על איך שהסרט נראה בפועל הרבה יותר גבוהה היום.
משווה ומעלה: הדוגמא של Niagara גם כוללת עוד אלמנטים
כמו צבע הבד וסידור התאורה. זה לא בהכרח טוב יותר רק בגלל הפילם. בלי קשר לפילם, היו שם מומחי הלבשה ותאורה שעשו עבודה כדי להגיע ללוק הזה.
סלחו לי, איני מאמין בדיונים של פינג פונג, בו עליי להתייחס לכל פסיק ופסיק בנפרד, ואז שוב בחזרה, מכיוון שלשרשורים כאלה יש את הצורה המכוערת ביותר, ובכל מקרה רק ירחיקו את המהות הכללית הרחק והרחק אל מחוזות ספציפיים, נקודתיים, עד אשר תשארנה רק כל מיני התווכחיות קלות, אשר ייפתרו תמיד כעניינים של אי הבנה פנימית. הו לא, אני מעוניין להרחיב את הטענה שלי עוד יותר, ובדרך לכך אני מקווה, אוכל גם להתייחס ספציפית לפידבקים שלכם.
אתם אומרים שזו אשליה הפכפכה של החוש הנוסטלגי שבי. האמינו לי, איני מחזיק באשליה כפי אחרים, כי הקולנוע מתדרדר מקלאסיקות אלמותיות אל סרטי פעולה ממוחשבים. אני יודע ומודע שגם שם כמו כאן, יש כאלה וכאלה ושום דבר במערכת הכללית של הדברים לא משתנה באמת. להיפך, אני דווקא חושב שככל שהזמן עובר הקולנוע משתפר. הסיפורים הופכים טובים יותר ויותר. הסבר לי. אם אין בי נוסטלגיה לסיפורים של פעם, מדוע שיהיה לי כלפי הכלים של פעם? אני מבטיח לך דבר אחד ידידי. אילו היום היו מצלמים בפילם ופעם, בדיגיטל. אף אחד שבעולם לא היה מוצא בזה את הנוסטלגיה הקטנה ביותר!
אי אפשר לומר לעולם שיצירה ספציפית אחת היא אובייקטיבית טובה יותר מאחרת. אי אפשר לקבוע כי הציור הזה, אובייקטיבית, טוב יותר מאחר. אחד יכול לקבוע חד משמעית דבר, רק כאשר יש אידיאל מסוים אשר נמצא אי שם, בתוך הטבע של הדברים או/ו בתוך השכל עצמו. כן יש ביכולתנו לקבוע, כי צינור מים אחד טוב אובייקטיבית מאחר, מכיוון שיש אידיאל של צינור מים; יש לו פונקציה ספציפית ועל מנת למלא את תפקידו עליו להיראות, להריח ולהישמע באופן מסוים וככל אשר צינור מתרחק מן האידיאל הזה, כך הסיכויים שלו להיחלד, להישבר ולשחרר את תכולתו החוצה גדלים.
אחד פה אמר שהקולנוע לא בהכרח אמור לשקף את המציאות. זה לחלוטין נכון. דרקון הוא יצור שלא קיים במציאות. אך אילו הוא יתעופף מולי על מסך גדול, עיניי לא יוכלו להשתחרר מן הסנסציה והפאר שבצורתו. אנשי צוות, בעלי תקציב מותאם, יכולים להרים את הסטים המדהימים ביותר, אשר לא ניתן לראות בחיים האמיתיים. אייכה, הקולנוע צריך לעשות הכל, רק לא לשקף את המציאות! אבל…יש אספקט אחד, שהוא טבעי ואמננטי, שבפונקציה שלו הוא כל כך קונקרטי, מובהק ואלמנטרי. אשר התגלמותו טמועה בתוך תוכו של האינסטינקט, ובאופן בלתי להפרדה, מהווה את גולת הכותרת של כל החיים; והוא, העין של החיה.
אחד יכול לטעון שהוא אוהב את הסטייל הייחודי של משחק הארקייד. שכתבי החרטומים הם מסתוריים ומזמנים. אבל אף אחד, מעולם, בדעתו השפויה, באמת יאמר כי הוא חושב שהם יותר "יפים" ממשחק הוידיאו החדיש ביותר, או מציור מודרני רב מעמקים..די בבירור ובפשטות, שום מסך, גם אם הוא מסריט את הפריימים הפילמיים ביותר שאי פעם נוצרו, לא יכול להתמודד עם העיקשות של המרקם, העומק של הרבדים, החזות המיידית, והחלקלות של תנועת העצמים, כמו המסך האורגינלי והאמיתי מכולם. וכל ויזואליה מלאכותית אשר מתקרבת לאידיאל הזה, לאידיאל הטבעי והאורגני הזה, של העין האנושית, כך אפשר לחרוץ די בקביעות שהדבר אכן אובייקטיבית יפהפה יותר.
יש כאלה אשר יבואו ויגידו: מעולם לא שמעת על זרם האקספרסיוניזם הציורי? אכן, שמעתי! אך עלינו לזכור שעל הציור לדבר איתנו בצורה רגשית, רק באמצעות הבד עצמו, ולכן הוא נלחץ ונמחץ אל עבר נקודה טראגית שכזו, שבה עליו לעקם ולערבב את המציאות על מנת לעשות ממנה משהו אחר והרי גם הציור הפוסט מודרני, הוא שם רק כתרגילים אנליטיים- אינטלקטואלים, לעולם לא אסתטיים. קולנוע הלייב אקשן, גם אם הסרט הספיציפי מתרחש בעולם פנטזיה רחוק, גם אם הוא מלא בקרבות cgi, גם אם הוא רוצה להשרות אווירה גותית ואפלה (אקספרסיוניזם גרמני לדוגמא) תמיד, אבל תמיד, ישאף כי המרקם והאיכות של הפריים, הפנים שעל המסך, הקלוז אפ על החפץ, התנועה של הצבעים, יהיו כמה שיותר, באופן הכי החלטי ואבסולטי שאפשר לדמיין, קרובות לחושים המקוריים של העין הטבעית, והוא מעולם לא יוכל לקוות ששום דבר אחר יהיה טוב יותר מזה!
אם כך, אם אכן ביססנו באופן מספק שבכל הנוגע למוצר לייב אקשן, מוצר אשר אמור להציג את המציאות כפי שהיא, הכלי הנכון ביותר להשגת סיפוק אסתטי יהיה זה שידמה כמה שיותר את המציאות האמיתית, לפחות בכל מה שקשור למרקם של התמונה עצמה. כעת כל מה שעלינו לעשות הוא להבחין בכך שאכן, הפילם משקף את העין האנושית טוב יותר מאשר הדיגיטל. אנו ממשיכים, שוב ושוב, לחזור אל נקודת ההתחלה, שמתוקף טבעה (כביכול) סובייקטיבי של הטענה, היא הבעייתית ביותר.
הרי ברור, אגב, שלא משנה מה אומר או אכתוב, אתם תדבקו ב"עמדתכם", באופן לא שונה כלל ממאמינים של דת, אשר לא משנה מה יריבם יגיד, תמיד יהיה להם מה לומר בחזרה. מאמין יכול להפוך לאתאיסט רק לאחר תבונה פנימית, אבל לפני שהסקרנות תתחיל להתעורר, עליו לפחות להכיר באלמנטים הבסיסיים במאבק שבין נקודות המבט השונות.
אינכם יכולים להסתכל מבעד עיניי ואיני יכול להסתכל מעיניכם. ואף על פי שאני מודע לחרפה שהצורה של הפוסט הולכת ללבוש, בו אעצור כסהרורי ואומר: "ראו, ראו. האם אינכם רואים?", בכל זאת אעשה זאת. אתם אומרים שניאגרה נראה טוב יותר בגלל שבכל מקרה הסרטים היו שונים במטרתם ובמצבם. ובכן, אני הולך לתת לינקים למספר סרטים. צמד כל פעם העוסק פחות או יותר באותו נושא, ומציג את אותו עולם ויזואלי. אני אשתדל כך שהבמאי והצוות מאחורי הסרט שצולם בדיגיטל יהיה מוכר ומוערך יותר. אפילו יותר טוב אם הבמאי הוא אותו אחד, לא?
טריילר לסרט התבגרות. צולם בפילם. במאי: ריצ'רד לינקייטר. מתרחש בסביבה אורבנית בורגנית. בצילומו, הסרט לקח את הגישה הנטורליסטית ביותר.
https://youtu.be/Y0oX0xiwOv8
טריילר לסרט סודות הפרברים. צולם בדיגיטל. במאים: האחים כהן. מתרחש בסביבה אורבנית בורגנית.
https://youtu.be/cBezc1S1BAQ
טריילר לסרט אקסודוס. צולם בדיגיטל. במאי: רידלי סקוט. אפוס היסטורי.
https://youtu.be/t-8YsulfxVI
טריילר לסרט ממלכת גן עדן. צולם בפילם. רידלי סקוט. אפוס היסטורי.
https://youtu.be/moNH4N44D28
טריילר לסרט שומר טינה. דיגיטל. גיא ריצ'י. מותחן פשע.
https://youtu.be/EFYEni2gsK0
טריילר לסרט סנאץ'. פילם. גיא ריצ'י. מותחן פשע.
https://youtu.be/9Jar2XkBboo
טריילר לסרט מיאמי וייס. דיגיטל. מייקל מאן. מותחן פשע.
https://youtu.be/6WCKJ7KaIZY
טריילר לסרט היט. פילם. מייקל מאן. מותחן פשע.
https://youtu.be/2GfZl4kuVNI
אותם במאים. אותם זאנרים. אותם מצבים. אני מבקש שתשימו לב לפרצופים. לאיך שהצבעים נוגעים אחד בשני. ואתם תתחילו להבין על מה אני מדבר: כמה שהפילם עמוק יותר. איך שהוא פותח את כל המסך נותן חוויה אחרת לחלוטין. ועוד כמה שבועות או חודשים, כאשר ההתנגדות החיצונית תזחל פנימה ותהפוך לדיון פנימי, יבוא יום וייתכן ובוא תראו דיגיטל ואז פילם או להיפך, ואז אתם תדעו, שצדקתי.
אבל אתה לא חושב שהדיון הזה מיצה את עצמו?
הוא מעמיס את הדף ואף אחד לא משכנע פה אף אחד. וחשוב מזה: את "סודות הפרברים" ביים ג'ורג' קלוני, לא האחים כהן. לפני שאתה מתנשא על האנשים שאתה מתדיין איתם ("יבוא יום וייתכן ובוא תראו דיגיטל ואז פילם או להיפך, ואז אתם תדעו, שצדקתי" – מה?), אני מציע שתבדוק את הפרטים הקטנים של ההוכחות שאתה מדגים באמצעותן.
סרט מעולה.
אני לא חושב שיש משהו שיכול להדיח מהמקום הראשון את קזינו רויאל והרעננות שהוא הביא לנוסחא של בונד (פלוס אווה גרין ומדס מיקלסן). אבל הסרט הזה אפילו טיפה טוב יותר מסקייפול, שזה חתיכת הישג.
הדברים החיוביים:
1. הבימוי של קארי פוקנגה שמרגיש הרבה יותר אינטימי הפעם לעומת סרטים קודמים, בעיקר סצינות אקשן אינטימיות שעושות בצפר באיך לביים PG-13 ברוטאלי. וכמובן סצינת אקשן מגניבה בוואן שוט. לא משהו משוגע ברמה של בלש אמיתי, אבל עדיין מגניב.
2. הצילום המרהיב של לינוס סנדגרן. פשוט מהמם ומציג פלטת צבעים שלא היתה בסרטים הקודמים.
3. השלבים שמגלגלים את בונד והצוות לעימות עם הנבל בסוף הוצגו בצורה יותר משכנעת מסרטים קודמים. יש שם איזה 10 תחנות מאד לוגיות ותפורות היטב. הייתי מוריד 2 מהן כדי לקצר טיפה אבל זה מה יש.
4. שיר הפתיחה של בילי אייליש והאנימציה הכי יפה בפתיח בסרטי קרייג.
5. ההומור, שככל הנראה הוזרק בעיקר בשכתוב של פיבי וולר ברידג'.
6. אנה דה ארמס.
7. מישהו כבר הזכיר פה שלבונד יש קצת פחות סוכנות כאן וזה מעולה בעיני. יש לסרט הזה מעט יותר מודעות עצמית וזה מוכר את העובדה שבונד מזדקן והכל מסוכן יותר בשבילו הפעם.
זה לא יהיה מפתיע בכלל אם נגלה שקארי פוקנאגה הוא מעריץ של הסדרה "פטריוט"
כל קו העלילה עם מדלן והילדה נראה די מועתק מהסדרה (עם כמה שינויים כמובן), גם כל הווייב של בונד בסרט הזה הוא די קרוב ל"איש עצוב בחליפה" מהסדרה. אפילו המשחק שפליקס ובונד שיחקו בבר הזכיר לי את סצנת ה-'אבן נייר ומספריים' הכי טובה בהיסטוריה של האנושות".
לא ברור לי הרצון להכניס ריאליזם לבונד
דיסקליימר: לא ראיתי את כל הסרטים החדשים, נשברתי אחרי "סקייפול", אבל היות והדיון פה הוא לא רק על הסרט החלטתי לתת את שני הגרושים שלי.
אני תמיד צפיתי בסרטי בונד לצורך אסקפיזם וכפי שאיש לא מצפה מסרטי האקשן של ואן-דאם להיות מציאותיים, כך אין טעם לנסות לשפץ את הדמות, או לעשות את זה כמעט בלי קריצות או פשוט לזרוק את הדמות לפח האשפה.
בונד אינו סופרמן או באטמן, אני לא מאמין שיש מספיק עומק בהיסטוריה של הדמות כדי לשאוב ממנו קווי עלילה מעניינים. מדובר על עולם שבו נבלים בעלי יכולת השמדה עולמית מטופלים על ידי שליחת אדם בודד עם חליפה ואקדח שמספר לכולם את שמו האמיתי.
הקטע האירוני הוא שדווקא סרטי הריגול "האפורים" (החפרפרת, משחק ריגול) מתקבלים בקבלת פנים פושרת על ידי המבקרים, הקהל או שניהם
לא מכיר את משחקי ריגול
אבל החפרפרת נחשב סרט מוצלח מבחינת קונצנזוס, מבדיקה מהירה אני רואה שהוא קיבל 83 אחוז בעגבניות שזה אחלה. ולא זכור לי איזה סרטי ריגול שהם לא באמת רציניים קיבלו קבלת פנים מתלהבת במיוחד. כלומר קינגסמן קיבל ביקורות נאות וגם הסרט ריגול הצרפתיים של הבמאי שעשה את הארטיסט אבל יש גם הרבה שלא.
"המבקרים, הקהל, או שניהם"
אניח ש"החפרפרת" נפסל בשל קבלת הפנים של הקהל. (למרות שעקרונית עשה פי 4 מהתקציב שלו, אז לא יודע אם זה הגון להגיד ש"קבלת פנים פושרת" – מצד שני, זה עדיין רק 81 מיליון דולר ברחבי העולם)
קצת לא פייר להשוות איך התקבל קופתית
לעומת סרטי ריגול שהם יותר סרטי אקשן מריגול. מן הסתם שסרטי ריגול הארד קור שהם פחות בעניין של מרדפי מכוניות בלוקיישנים אקזוטיים ויותר עוסקים במה שמרגלים אשכרה עושים,פונים לפלח הרבה יותר קטן של צופים. זה סרט הדורש ריכוז וסבלנות שזה אף פעם לא סימן טוב מבחינה קופתית בעולם שבו הסרטים המצליחים הם ההיפראקטיביים שדורשים לכבות את המוח (אהלן פרי גאי)והקהל מעדיף סרטי צפה ושכח ומתייחס לקולנוע כדרך בילוי יחסית זולה לשרוף שעתיים.
החפרפרת לא זכור לי כאהוב במיוחד
אני רואה עכשיו ברוטן טומטוס שהקהל הגיב אליו בסדר (65%)
לגבי תקציב, נכון שסרט של 20 מליון שמרוויח 80 מליון נשמע לנו המון, אבל למיטב הבנתי זה לא נחשב משהו מוצלח בהוליווד. לפי ראיון שראיתי, לאחר ההשקעה בפירסום ובחלוקת רווחים עם בתי הקולנוע, סרט צריך להרוויח פי ארבע מתקציבו כדי להיות מאוזן
"החפרפרת" לא היה סרט טוב, לדעתי
אני זוכר שהייתי בטוח שדמות מסוימת הוא דמות א' לאורך חצי מהסרט עד שהבנתי שמדובר בדמות ב' בחלק מאוחר יותר של הסרט. הסרט היה מאד מבולגן ואני הופתעתי שגארי אולדמן החשיב אותו לאחד הסרטים הטובים יותר ברזומה שלו.
מה שעובד בג'יימס בונד הוא אפקט "הרבב בגלימה". הם לוקחים דמות של סופרמן ומראים שהוא אדם פגום מתחת לחזותו. זה עובד רק אם לאותה הדמות יש מוניטין ללא רבב קודם לכך שמתגלה
הרבב על הגלימה. נתקלתי באזכור לאפקט בהקשר של ג'ון קנדי שהצליח לשרוד שערורייה הודות לכך שהיא עשתה אותו יותר אנושי בעיני תומכיו. להבדיל אלף הבדלים, הסוכנת השחורה שאמורה להיות התשובה הנשית לג'יימס בונד צריכה עדיין להרוויח את הזכות לפשל בצורה כזאת מפוארת כמו שהיא מפשלת לאורך רוב הסרט.
לג'יימס בונד יש מוניטין ללא רבב
אני זוכר שכבר ב"גולדן איי" אם אומרת לו שהוא דינוזאור חסר תועלת, שארית של המלחמה הקרה
לא יצא לי לצפות בסרט הזה.
אני לא חושב שמישהו אי פעם חשב שג'יימס בונד הוא אנדרדוג.
נחכה לטורנט
ביקורת יפה.
על פי התמונה בראש הדף, אני מנחש שבונד מת מסרטן בסוף הסרט.
אפילו רוג'ר מור לא נראה כזה סחוט לא-טרי בסרט האחרון שלו.
אולי הצורך להפגין גוף חטוב דפק אותו- ע"ע קת'לין טרנר והבחירה הנשית.
סיכום לסרטי קרייג.
מה שהתחיל כסוג של ריבוט אחרי שבורן בעט לבונד בתחת זכה להצלחה חלקית ביותר.
כן, קרייג עשה עבודה בסדר אבל קשה לאהוב את הבונד שלו.
ויתרו על הכיפיות, אבל העלילות הקלושות ומחסור בדמויות ממש חזקות לא נתנו לבונד הזה לשגשג.
קזינו סרט בסדר מינוס, עם מגרעות תסריט איומות.
קוונטום איום- חבל על קורילנקו המותק שבוזבזה על ידי הנבל הכי עלוב בכל הסדרה.
סקייפול היה מעולה (אולי הכי טוב שיש) בחצי הראשון ונחלש לאחר מכן.
ספקטר היה מטומטם ברמות- שווה לראות רק בשביל להסתלבט.
נראה מה יביא הטורנט של הנוכחי.
השיטסטורם של ליהוק קרייג עלול להתגמד מול זה של מינוי יורשו\יורשתו\הם\זה
חשבתי שהארדי כבר זכה, אבל מסתבר שהשמועות היו.
אם רוצים לחזור לנוסחה של חתיך מחויט, שרמנטי ודובר אנגלית רהוטה, חובב חיים טובים, שקופץ מבלונדה לבלונדה וכולם מכירים את שמו, אני ממליץ על בחור משלנו שאשכרה יש לו ניסיון בתחום הפעולות החשאיות.
הוא אפילו בא עם סרבל טיסה לבן.
סיום מספק
הטוב:
– (רוב) הקאסט. נראה שכמעט כל המעורבים יודעים שזה ככל הנראה הסיבוב האחרון שלהם ועוזבים בסטייל, בעיקר קרייג.
– ההתחלה והסוף. יש לסרט סיקוונס פתיחה מוצלח ועשר דקות אחרונות מוצלחות. גם הקליפ של שיר הפתיחה נחמד מאוד ויזואלית, כשהוא משלב אלמנטים מהפתיחים הקודמים.
– הנשים. אולי הייצוג הנשי הכי פחות גרוע בפרנצ'ייז? כנראה קשור לתרומתה של פיבי וולר-ברידג'. אנה דה ארמס מבליחה להופעה שמצד אחד הרגישה קצרה מדי ומצד שני לדעתי יותר מזה היה רק גורע. תבואי שוב.
לגבי הסערה סביב לשאנה לינץ', שמח להגיד שכל אנשי ה"פי. סי. הלך רחוק מדי" ו"בונד אישה זה הדבר הכי נורא שקרה אי פעם" הוכיחו שוב שהם אלופים בלהפוך עכבר להר לפני שהם בכלל ראו את הדבר. לינץ' ממש טובה פה, הקשר שלה עם בונד מתפתח בצורה מוצלחת וכל העניין איתה יצא מפרופורציה לחלוטין. אם רק האנשים האלה היו משקיעים את האנרגיה הזאת בדברים חשובים במקום להיות "הילד שצעק woke".
הרע:
– האורך, או – המערכה השנייה. כלומר, היא יכולה להיות גם ב"טוב" כי יש לה את הרגעים שלה, אבל היא פשוט נגררת ונגררת, הרבה מזה בגלל מטען חורג מ"ספקטר" שהיוצרים רצו לטפל בו. עדיין, אין שום סיבה לסרט הזה להיות כל-כך ארוך.
– הנבל. ראמי מאלק הוא אחד הנבלים הכי חלשים ואנמיים בכל סרטי בונד לדורותיהם. בקלות בוטום 5. זה גם מתקשר לסעיף הקודם, כי למאלק אין הרבה זמן מסך בכלל (די בטוח שאחד העוזרים שלו עם עין רובוטית מופיע בסרט יותר ממנו) ועד שסופסוף מגיעים לסוף והוא חושף את תכניתו, יש תחושה של "…זהו?". גם המניע לאותה תכנית זדונית לא ברור בכלל. ואפילו יש שימוש ב"אנחנו לא כאלה שונים" בלי שמץ של אירוניה. ב-2021!
– שיר הפתיחה. לא מכיר את המוזיקה של בילי אייליש, אבל זה הרגיש כמו שיר ערש ואני לא זוכר ממנו שורה אחת.
ובכל זאת: מדובר באחד הסרטים הכי אמוציונליים ואישיים בפרנצ'ייז, וכשזה מקבל מיקוד, זה אפקטיבי. אחרי קצת מחשבה, שמתי לב שאת אחד המשפטים לקראת הסוף אפשר לקרוא באופן מטא-טקסטואלי על הדמות של בונד והפרנצ'ייז כולו, מה שהוסיף לסוף עוד כמה נקודות.
זה לא סוף מושלם ולא מתקרב לשיאי הסרטים האחרונים, אבל גם לא סרט רע. הוא במקום טוב באמצע, ונותן פרידה ראויה מג'יימס בלונד. בסופו של יום, זה כל מה שאפשר לבקש.
בילי אייליש
כנראה שהשיר מייצג- זמרת איומה ונוראה עם שירים לא ממש קיימים.
הפוך
באמת שאני לא יכול לחשוב על זמרת יותר ייחודית, מעניינת ועם יכולת מדהימה לרגש בלי ליפול למלכודות קיטש כמו בילי. יש לה קול כל כך שונה וממכר. אנשים טועים לחשוב שלמרות טובות הם האלה שיודעות לצעוק ולשיר עם כל החזה אבל זה כל כך לא נכון. בילי בוחרת לתת לאוויר לברוח שזה הרבה יוצר קשה ונותן לכל תו הרבה יוצר אופי. ולדעתי זה שיר בונד הרבה יותר יפה מסקייפול שהוא נחמד אבל נופל לסטיגת צעקה שקול לשירה טובה והוא מאד חזרתי בסך הכל. No time to die נהדר כי בילי הוא מאד נשמע כמו שיר של בילי אבל גם נותן כבוד לתווים המסורתיים של בונד על פי ג’ון בארי. ומעל הכל איכשהו הוא מצליח לרגש למרות ששירי בונד לא מרגשים כמעט. חוץ מאלה חי רק פעמיים של ננסי סינטרה, שיר הבונד הכי טוב.
זמרות טובות
זמרות טובות הן לא מי שצועקות ושרות מהחזה.
זמרות טובות הן מי שאתה מאמין להן או נהנה מקולן.
אייליש נשמעת כאילו היא עושה טובה שהיא שרה.
שירה מעצבנת ושירים כמעט ללא מלודיה.
נתתי לאלבום שלה צ'אנס, בחיי.
ואפרופו שירי בונד…
https://www.youtube.com/watch?v=lrLO0F-nKYs
טוב זה כבר נורא עניין של טעם
אין לי איך להתווכח עם ההרגשה הזאת. יש לה כמה שירים שיש בהם פחות רגש והם יותר ציניים כמו bad guy וbury a friend אבל הם פשוט לא מייצגים את גוף העבודה שלה. לא יודע איך אפשר להגיד שבשירים כמו billie bosa nova, your power, happier than ever או getting oldedr מהאלבום החדש אין מלודיה או שהיא נשמעת כאילו הרגע קמה. השירים שלה דורשים טיפה יותר ריכוז בניגוד לכל מיני נסיכות פופ מהונדסות כמו אריאנה גרנדה אבל כאשר באמת מקשיבים להם הם מהשירים המרגשים והמעניינים מוזיקלית שיצאו בשנים האחרונות, ואני באמת חושב שבילי אייליש זה קול של פעם בדור.
אין דבר כזה ״שיר ללא מלודיה״ של אף אמן נקודה.
גם לא ״שיר של תו אחד״ של עידן אלתרמן.
קול של פעם בדור? בוא לא נשכח שהיא התחילה כחיקוי (משופר ועולה על קודמו אמנם, אבל חיקוי) של לאנה דל ריי, וש״לקבור חבר״ גנוב מ״אנשים הם מוזרים״ של הדלתות. היא כן (כנראה) מצליחה להעביר את התחושות של הדור יותר טוב מכל אמן אחר ולכן היא גם מגדירה אותו הכי טוב, אבל באיזשהו קו זמן מקביל שבו היא לא מצליחה לפרוץ ככה נולדה למות: מהדורת גן העדן היה ויישאר האלבום שמגדיר דור (נשי, בעיקר).
שמעתי כבר האשמות
שהיא סך הכל חיקוי של לורד ולאנה דל ריי אבל למרות שהן פועלות באזורים דומים היא שונה מאד מספיק בעיני, גם בקול וגם בשירים עצמם. שלושתן זמרות טובות אבל בילי יותר מעניינת ומרגשת אותי ובעיני היא גם הצליחה להיות תופעה תרבותית גדולה משניהם. אבל האמת שזה ויכוח קצת מיותר כי התואר ״קולה של דור״ מעורפל וסובייקטיבי ולדעתי רק בפרספקטיבה של כמה שנים לאחור אפשר לנסות לשייך לאומנים מסויימים (כמו קורט קוביין ותום יורק בניינטיז)
לקוביין ויורק קראו דוברי הדור גם בזמן אמת
וזאת לא האשמה, היא לא עומדת למשפט. גם חיקוי מוצלח זאת לא האשמה, גם מיוז התחילו כחיקוי של רדיוהד והיו מוצלחים ומרשימים מאוד מוזיקלית עוד מהאלבום הראשון ובינתיים בילי אכן עושה רושם יותר איכותי ומקורי משתיהן (אם כי גם לבילי וגם ללאנה יש שני אלבומים מעולים וזהו, פשוט לאנה הוציאה חוץ מהם עוד מבול של אלבומים מצ׳עממים.)
ההבדל הוא שעד כה
בילי הוציאה שני אלבומים בלבד (וep שזה תכלס מיני אלבום שהוציא בגיל 15) ששניהם אכן מעולים ושונים מאד אחד מהשני ולעומתה דל ריי הוציאה כבר 8 אלבומים וארבע מיני אלבומים, כך שזאת השוואה לא הוגנת בשום צורה. כלומר "שני אלבומים מעולים וזהו" זה מעולה מבחינת אייליש בת ה19 ומבאס ללאנה בת ה36 שכבר כמה שנים מרדימה לנו את האוזן עם מלודיות נשכחות.
דווקא יש לה קול מדהים והיא יודעת לכתוב תפקידי שירה ממש טוב.
ואת אני יכול לומר גם בלי להתחבר למוזיקה עצמה יותר מדי.
עם כל האהבה שלי לבילי אייליש, וכבר אמרתי את זה פעם
שירי הבונד הטובים ביותר יצאו ממש בסוף שנות התשעים – ״המחר לעולם לא מת״ של שריל קרואו ו״העולם אינו מספיק״ של גארבג׳.
אוקיי עשית לי לחפור קצת על שירי בונד, מסורת מפוארת ומופלאה בעיני.
האמת שני בחירות מעולות אבל קשה להגיד שהאהובים עלי. השיר הgo to שלי זה כנראה שירלי באסי עם גולדפינגר ויהלומים לנצח פשוט כי כשחושבים על שירי בונד חושבים על הדיווה הענקית הזו (מונרייקר היה קצת נפילה אבל כי השיר עצמו לא היה טוב, כמו הסרט). היו זמרות רבות שניסו קצת לחקות אותה, כמו אדל לדוגמה, אבל אף אחת מהחקייניות לא הגיעה לפאר ועוצמות המרעידות של שירלי. מי שהגיעה הכי קרוב זו טינה טרנר בגולדן איי שהצליחה לשחזר קצת מהארסיות של באסי. אובייקטיבית השיר האהוב עלי זה live and let die אבל הוא אף פעם לא הרגיש לי בונדי במיוחד אלא סתם שיר טוב. מניח שאפשר להגיד אותו דבר לשיר של דרואן דוראן, וששניהם פחות או יותר היחידים מתקופת מור שאהבתי (רובם שירי אייטיז מזעזעים, כמו רוב הסרטים בתקופתו). מחבב מאד גם את הפאן הרוקיסטי של שירי כריס קורנל ואלישיה קיז בקזינו רויאל וקוואנטום של נחמה בהתאמה. השיר של בילי אייליש בהחלט בחמישייה הפותחת בעיני, בעיקר כי אני מעריץ גדול שלה וכפי שאמרתי היא שמרה על הייחוד שלה והצליחה לשלב בהצלחה אלמנטים בונדיים. מרגיש לי שהשיר שלה הכי קרוב לאתה חי רק פעמיים של ננסי סינטרה, בהחלט השיר בונד האהוב עלי. במקום ללכת על סגנון האופרה של באסי (מה שטום גונס עשה בכדור רעם וכמובן הכתיב את המסורת של הbelting בסיום השיר, שגם בילי אייליש הקפידה לשמור על המסורת הזו בסיום השיר) הלכה על סגנון יותר מלנכולי,מסתורי, אקזוטי ומרגש. ננסי סינטרה פשוט מושלמת לסרטים החל מbang bang בקיל ביל לthese shoes are made for walking בפול מטאל גאקט.
לציון גנאי נמצאים מדונה וסאם סמית. מדונה עשתה מין קשקוש אלקטרו פופ שנורא התיישן ולמרות הניסיון לחדש הוא פשוט לא התאים לבונד ומביך לשמיעה בכללי. סאם סמית מסוג הזמרים שאני לא אוהב, שמתבלבלים בין לרגש לבין לשיר בצורה בכיינית. זמרים מלודרמטיים מתאימים לבונד אבל לא כאלו שגורמים לגלגולי עיניים תוך כדי השיר. כמה חבל שהשיר הגנוז של רדיוהד לא נבחר במקומו משום שהוא בהחלט היה יכול להיות בין האהובים עלי.
דווקא השיר של מדונה בין האהובים עליי, ובכלל אני אוהב את התקופה הזאת שלה (1998-2003)
אבל כן, לא בונדי במיוחד.
אפרופו רדיוהד
הפספוס הגדול הוא שזה לא שיר בונד רשמי:
https://youtu.be/DXP1KdZX4io
וואלה נכון
מכיר את השיר (איזה מטורף שזה נחשב שאריות מok computer למרות שזה לגמרי נשמע a side song) אבל לא שייכתי אף פעם לבונד. אבל עכשיו שאתה אומר הוא יכול להיות שיר בונד ייחודי אבל עדייו להתאים לקווים הכללים של שירי בונד. אפילו התווים ברקע מזכירים לעיתים כמה מתווי בונד קלאסיים, לא יודע אם בכוונה או לא. האמת זה גם שיר יותר מרים ופחות מלנכולי מספקטר שלהם אז לגמרי היה יכול לעבוד (ספקטר נגנז כי הוא נחשב דיכאוני כאילו השני שירים האחרונים של בונד לא היו מלנכוליים בעצמם). רדיוהד להקה שתפורה לגמרי לbond theme song ובייחוד לסגנון של סרטי קרייג וזה בהחלט פספוס ענק שלא השתמשו בלהקה הזו לאחד מהסרטים (במקום סאם סמית כמובן, כל שאר הבחירות היו די חזקות). גם זכור לי שדניאל קרייג אמר באיזה ריאיון שזו הלהקה האהובה עליו אז בכלל חבל.
איך ידעתי בדיוק איזה שיר זה יהיה עוד לפני שפתחתי את הקישור...
(ל"ת)
You only live twice- the best of them all!
(ל"ת)
נראה שגם האנס זימר חושב ככה לפי מה ששמעתי מהקטע מטרה בפסקול
ואני נוטה להסכים,מבחינה מוזיקלית כמובן. איזה הבדל מהמלחים הקודם של הסדרה, ניומן פשוט תמיד בינוני בעיניי.
אני דווקא חושב שהפסקולים של ניומן טובים יותר.
הוא הצליח לשחק יותר עם נעימת בונד הקלאסית ולהתאים אותה לאווירת הסרטים שהוא הלחין (ספקטר וסקייפול). הפסקול של 'לא זמן למות' סבבה, אבל הוא לא מחדש כמעט כלום.
לא יודע כל הפסקולים שלו נשמעים בערך אותו דבר אז קשה לי להבדיל
מבחינתי המוזיקה של ארין ברור ובית אמריקן ביוטי ומוצאים את נמו היא אותו דבר
אבהיר רק שדיברתי על סרטי בונד ספציפית, כמובן
ולא על כל הקריירה של שני המלחינים.
אם מדברים על שירים דמוי בונד
יש שיר, של להקת פורטרט, שתמיד נשמע "בונדי" (לפחות בחלקו)
מנקודת המבט של רינת
שאלה מבאסת, סליחה:
בכותרות הסיום של בונד החדש, כתוב שהפעלולים נעשו בלוקאספילם. לוקאספילם לא שייכים לדיסני?
אולי דיסני קנו רק חלק מלוקאספילם, כמו עם מארוול, שהם קנו בלי ספיידרמן ואיקס מן?
אודה על תשובתכם.
או שפשוט שילמו להם כסף בשביל לעשות עבודה.
(ל"ת)
זה לא ניגוד אינטרסים בתחרות בין פירמות?
להרוויח כסף זה אף פעם לא ניגוד אינטרסים.
כלומר, בדרך הזאת דיסני מקבלת את הכסף בלי קשר לאיך המתחרים שלה מתמודדים.
הערה עבור מי שעוד לא ראה את ״לא זמן למות״:
להתרחק מוויקיפדיה!!!
זה נכון כמעט לכל סרט.
ערכי ויקיפדיה (לפחות בעברית) זה ככה:
עלילה
*פה שמים את כל הספוילרים והורסים לך את הסרט בלי להתריע*.
דמויות..
גם תחת "דמויות"
יש שם ספוילרים מיותרים לחלוטין.
פעם הייתה אזהרת ספוילר והפסיקו לשים אותה כי היא לא נעימה לעין…
המצטיינים בנושא היו "איןציקלופדיה"
שתמיד בסוף פסקה כתבו "אזהרה! הפסקה שקראת כרגע הכילה פרטי עלילה ('ספולרים')!"
בויקיפדיה הוחלט שאין בעיה לשלב ספוילרים
היו על זה כמה הצבעות וכך נבחר. מי שלא רוצה לדעת שלא יקרא את הערך מראש.
אחרי שייכוו ילמדו לקח
כי חס וחלילה שיקשיבו לעשרות או מאות משובים בנושא.
מחיפוש מהיר:
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:קאטפיש#ספויילר
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:ברוקלין_(סרט)
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:הארי_פוטר_והשיטה_הרציונלית
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:שאטר_איילנד
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:פאודה#איך_טמבל_אחד_מעז
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:עד_קצה_העולם
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:אקדמיית_הגיבורים_שלי
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:הנערה_ששיחקה_באש
אתה מוזמן להתחיל לתרום לוויקיפדיה
ואז תוכל להצביע בפעם הבאה שהנושא יעלה.
לא הבנתי. מה ציפית שיכתבו בקטע של עלילת הסרט
אם לא את העלילה?
זו אנציקלופדיה. היא פתוחה, אז אתה יכול לתקן את תיאור העלילה אם הוא לא נכון, אבל העלילה צריכה להיות במלואה.
הגיוני לצפות
שאנציקלופדיה לא תיכנס לפרטים וכך לא יהיו ספוילרים.
מילא כאן, אבל הם מספיילרים בלי רחמים גם בתקצירים תמציתיים.
בשביל סינופסיס לא חסר אתרים
ויקיפדיה היא אינצקלופדיה ותחת 'עלילה' הגיוני שהיא תספק את כל המידע שיש לה (או לכותב) על העלילה. כמו שהיא מספקת כל מידע אפשרי על כל נושא אחר אשר היא מסקרת. והאמת שהדבר נורא מועיל כי לפעמים אני הולך לקרוא את העלילה אם לא הצלחתי להבין/לעקוב אחרי הסרט או אם זה סרט שאני רוצה לדעת את העלילה שלו בלי לצפות בו (נכון לגבי ספרים/מחזות וכו').
מבחינה אנציקלופדית
כתיבת העלילה היא בעייתית, היות שהיא מסתמכת על הזיכרון וההבנה של הכותב/ת.
זה נכון לכל כך הרבה ערכים
ברגע שהחליטו שכמעט כל דבר מצדיק ערך אם מישהו ישקיע זמן לכתוב אותו.
זו גם דעתי דבר אגב: מבחינתי שיהיה ערך על כל חי, צומח, דומם (ומה שביניהם), אדם או יציר דמיון מאז מעולם. אין מחסור בבייטים.
קיומו של ערך הוא עניין אחד
והתוכן שלו הוא עניין אחר לגמרי.
יש קשר הדוק בין השניים
ודיוני מחיקת ערכים נוגעים בכך רבות. טקסט לעיתים יקבל אשרור עם "כותרת שם ערך" מתוקנת, ומצד שני, ערך שקיימת הסכמה על נחיצותו לא יהיה קיים כי לא כתבו לו תוכן ראוי (בעיני העורכים; בדרך כלל ישאירו אותו אדום, להדגיש את חסרונו).
אבהיר שוב, מכיוון שמתשובתך ניכר כי לא העברתי את המסר:
כל תיאור נרטיב שהוא, בין אם בדיוני או מתיימר לספר אמת היסטורית, מכיל הטיות של המספר ותלוי בגורמים רבים. הרי ידוע כי ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים…
אל לך להניח כי תקציר העלילה של סיפור הטרגדיה אנטיגונה באנציקלופדיה העברית יהיה רשום טוב יותר מאשר עלילת הפרק השלישי של חושחש הבלש בויקיפדיה (עדיין חסר בערך, אני מנסה לשלהב קוראים לפעולה).
איכות תיאור עלילת אנטיגונה בויקיפדיה בעברית היא נהדרת לטעמי, אפילו שהיא מכילה את הספויילר: אנטיגונה מתה לקראת סוף המחזה.
בקיצור, אם תיאור העלילה לוקה, אתה מוזמן בחום לתקנו. זה נכון לכל ערך בוא אתה נתקל! אל תתלונן, פעל!
יש גישות שונות בוויקיפדיה לגבי מה מצדיק ערך
מוזמן לקרוא הצבעות מחיקה.
קראתי, לפעמים גם הצבעתי בעצמי
בגלל זה כתבתי "זו דעתי" ולא קבעתי קביעה.
הניסיון האישי שלי בתור ויקיגמד הוא שבויקיפדיה באנגלית מקבלים הרבה יותר ערכים. בעברית עדיין יש חשיבה מתגוננת של "להוכיח שאנחנו אנציקלופדיה רצינית" כי עוד לא הפנימו שהם ניצחו את המלחמה (למרות שזה ממש משתפר).
להתכוונן למטרה "הנגשת כלל הידע הקיים עם שאיפה מתמדת לאובייקטיביות וסימוכין".
* סליחה על הצעקה. העיצוב מתקדם קרץ לי :)
מצד אחד, נכון
מצד שני, זה בכל זאת שימושי כשרוצים לראות סרט המשך (נגיד ביקום של מארוול שם כל סרט הוא סרט המשך) ואין כוח להשלים את הסרטים הקודמים בסדרה, אז התקציר המסופלייר בויקיפדיה עוזר לדעת את מה שצריך לדעת בשביל צפיה בסרט.
זה עדיין לא הופך את ההחלטה הזאת לכתוב את כל הספויילרים למי יודע מה הגיונית, ובטח שלא פותר את ויקיפדיה מהחובה להזהיר לפני שיש ספויילרים, אבל לפחות זה לא לגמרי מיותר.
יש מספרים ראשונים על הכנסות? פתיחה מוצלחת או לא?
סליחה שאני לא מחפש בעצמי, כל מה שקשור לקולנוע אני צורך מהאתר הזה.
דוחקו יעלה מחר.
הוא לא יצא בארה"ב, אבל הולך לו מאוד טוב (120 מיליון), עוד לפני סין.
תודה
(ל"ת)
הסרט הטוב ביותר של קרייג.
"של קרייג", הא?
אתה באמת חושב שהיית יותר טוב ממנו?
הכל יחסי, כמובן.
(ל"ת)
עוד לא ראיתי את לא זמן למות. אבל סתם הערה על כל הדור הקודם של סרטי בונד, עד קזינו רויאל:
יש לכולם אותה עלילה בדיוק!
כל אחד מהסרטים, אותו סיפור מהתחלה ועד הסוף.
קטע אקשן בהתחלה שהוא כמעט מת, מאניפני והשיחה עם M על משהו שצריך לפתור שקשור עם רוסיה ואיזה מליונר, הנבל (והחתול) בראש השולחן הגדול, אחד מהרעים בשולחן מת באופן יצירתי כי הוא לא מסכים איתו, אקשן באיזה מדינה, סקס עם בחורה במצוקה שהיא בעצם מפילה אותו בפח, קזינו, הבחורה השניה (הטובה) בקזינו ואח"כ במלון במיטה גדולה במיוחד, חזרה לM ומאניפני שפתחו בסיס בתוך משהו (אוניה ישנה וכדומה) באותה מדינה, מתגלה שהנבל השתלט על טילים או משהו שעם זה הוא ישמיד את העולם, אקשן בסירות או בסקי וכדומה, מגיעים לבסיס שלו בצלילה, הבסיס מלא בעוזרים שלו שלבושים בתלבושת אחידה, הנבל חוטף את הבחורה, העוזר של הנבל הולך עם בונד מכות, הנבל נותן נאום, כל הבסיס מתמוטט על הנבל, בונד והבחורה נעלמים כשהם עושים סקס שבוע בתוך איזה חלק של צוללת.
רוב הסדרה החדשה אמנם לא הלכה בדרך הזאת, אבל ספקטר – לגמרי אותו סיפור.
מה שמשתנה כל פעם, זה רק מי הנבל, באיזה מדינה האקשן, ואיזה סוג של בסיס יש לו. (בחלל, באסדת קידוח, בראש מגדל או באלפים או באויר וכו')
Q
משהו קצת קטן שמאד אהבתי בסרט, וגם מתכתב עם התגובה מעלי של יצחק בארי, זה הטיפול שעשו ל-Q.
המיני סצנה שהקדישו לו נתנה פתאום נפח לדמות שלו, שבאה עם איזושהי הזדקנות שנתנו לו, (יחד עם בונד). וזה נתן לדעתי גם משקל אחר מאד לדיאלוג בסוף.
נב – יצחק, אהבתי את הביקורת, דייקת.
נבב – לדעתי גם הרפרנסים בסרט עשויים בטעם, לא בצורה קיטשית מדי או יותר מדי צוחקת על עצמה (מארוול), אלא ב"בונדיות", נונ-שאלאנטית כזאת (המקלע של האסטון-מרטין, הוודקה-מרטיני, ה"בונד, ג'יימס בונד", סצינת היריה). אגב, גם את הטיפול במגדריות וכו', הם לא עשו בצורה הקיטשית והמוגזמת של מארוול (שהרסו ככה את "האלמנה"), אלא במינון די מדויק.
רק אומר שיש לו חתול שיש בדרך כלל לנבלים. רק אומר…
עם מי קיו היה צריך לסעוד???
(ל"ת)
נשמע כמו דייט
(כנראה לא סטרייטי, אם זו לא הייתה טעות בכתוביות בעברית).
(כאילו הפכת אותו קצת להארי פוטר..)
אבל פרשנות יפה מאד..
גם אם כן
זה לא שאני הראשון שמשווה ביניהם
גישוש באפלה
הייתי שמחה לתרום את השנקל שלי על הסרט, וגם להשתתף במחלוקת לעיל בנוגע לאיכות הצילום, פילם מול דיגיטלי וכן הלאה שהייתה מאוד מעניינת, אבל לצערי זה נבצר ממני כי אני "זכיתי" לצפות בעותק חשוך בצורה בלתי רגילה (הוט סינמה בפתח תקווה, הבוז לכם). זה היה כמו לנסות לראות משהו באחר הצהריים של יום סגרירי כשאתה מרכיב משקפי שמש. פלטת הצבעים נעה בין שחור לאפור לחום כהה. זה היה בלתי נסבל, חלק מהזמן המסך היה כמעט שחור. ביקשתי בתחילת הסרט מצוות הקולנוע שיעשו עם זה משהו אבל כלום לא קרה. ראו הוזהרתם, אל תתקרבו לשם :(
לי קרה דבר דומה בהוט סינמה בקריון, בסרט Free Guy
זה היה נורא
מעניין. אני גם ראיתי שם ולא חוויתי חושך בכלל
האם זה עד כדי כך תלוי במקרין?
או שחיי הנורה של המקרן לקראת הסוף ובית הקולנוע ממצה כמה שיותר
במקום להחליף נורה או שהנמיכו את הגדרות הבהירות של המקרן כדי לחסוך בחיי נורה. בכל מקרה נשמע שהסיבה היא קמצנות כי זו תופעה מוכרת באולמות קולנוע שנועדה לחסוך כסף, או סתם הזנחה. בכל מקרה יש להתלונן לבית הקולנוע ולבקש פיצוי.
איזו הפתעה נהדרת הסרט הזה
כריסטוף ואלץ הרבה יותר מעניין ומרתיע בהופעה הקצרה שלו פה מאשר בכל ספקטר.
והגיעה העת שהפרנצ'ייז ייכנס למחוזות הספין-אוף, כי הייתי שמח לקבל אחד על הדמות הכי טובה בסרט: הסוכנת פלומה של אנה דה ארמס (מדהים איך יש לארמס כימיה נהדרת עם קרייג – אבל היא שונה לחלוטין מהכימיה הנהדרת שהייתה להם ב-"רצח כתוב היטב"). גם ג'פרי רייט נתן הופעה נהדרת בזמן די קצר.
ובכלל, לא הרגיש לי שהסרט כל-כך ארוך: העלילה מהודקת והזמן טס. יש אמנם כמה חסרונות (בעיקר סאפין. מה בדיוק המניע שלו?) אבל לא כאלה ששווה להתעכב עליהם. הסרט הוא סיום הולם לסאגת דניאל קרייג, ואני לא מקנא במי שייכנס (תיכנס?) לנעליים הגדולות שהותיר.
אנה דה ארמס הדבר הכי טוב בסרט בפער. אבל גם דניאל מוצלח מאוד פה
(ל"ת)
איך בונד של שנות ה60 עדין צעיר, פעיל ומתפקד 60 שנים אחרי? תנסה לחשוב על זה כבונד מיקום אחר ואולי זה יעבוד לך.
אתה אומר
שבונד לא יצליח לברוח רק בגלל שנגמר לו הזמן? איזה בונד, בונד שלנו?!
בונד הקודם היה מצליח לברוח.
בונד הזה, הרציני והריאליסטי? אין לו סיכוי.