הו-לי שיט.
אחרי שנה לא משהו שעליה קשה להגיד שמארוול שמטו לסת של מישהו, טוב שיש את ספיידרמן הקטן והשכונתי כדי לגרום לכולנו לשכוח מפאדיחות כמו "נצחיים". הנוסחה: הרבה מאוד ריצוי מעריצים (מה שנקרא "פאן-סרוויס") – מהסוג המוצדק, דרך המיותר, ועד לכזה שהופך למשהו שהוא כבר לא פאן-סרוויס אלא דיון מטא שלם על המיתוס של ספיידרמן.
זה לא אומר שיש רק קריצות ומחוות למעריצים בסרט הזה. אבל הקהל בהקרנה שהייתי שאג, מחא כפיים, צחק בקולי קולות וקרא בהתרגשות יותר פעמים מכל ההקרנות האחרות בהן הייתי השנה. הפעם הקודמת בה שמעתי קהל בהתרגשות שכזאת היה, ובכן, ב"סוף המשחק".
וכן, גם פה, כמו שם, יש בהחלט סיפור מסביב לכל מה שקורה, סיפור שמכין קרקע מוצקה למהלכים רגשיים נוגעים ללב; אבל העיקר הם רגעי השיא – דברים שלא חשבת שאי פעם תראה בסרט קולנוע ומתגשמים לפתע לנגד עיניך.
אז כן, יש כאן סיפור על פיטר פארקר ודילמות מוסריות מסוימות שאופפות אותו מהרגע שהעולם מגלה שהוא ספיידרמן, אבל אפשר לחוש כמה הסרט דוהר לקראת אותו מולטיוורס שמארוול שמים לנו מול העיניים עוד מאז הסרט הקודם – מהרגע שהסרט מתחיל ועד שמגיע האורח הראשון שלא שמע על תאנוס מימיו עוברת פחות מחצי שעה, וזאת חצי שעה עמוסה: ספיידרמן מושמץ, נחקר, חוזר לבית ספר, מנסה להתקבל לאוניברסיטה, הולך לדוקטור סטריינג', מקבל סטירת לחי מטאפורית, ועוד, ועוד, ועוד.
אבל אולי זה לא נכון לחלוטין. אולי הסיפור של פיטר פארקר דווקא כן משתלב בתוך העומס התוכני שהסרט מציג בכל רגע, ומציג גיבור שלראשונה לא עומד בצל של אף אחד, וצריך להתחיל להבין שהוא משוחרר מדמויות אב והוא צריך להתמודד עם דברים לבד – כולל ההשלכות לכך כאשר הוא שוגה. זה אולי לא בדיוק מסע שנבנה מהסרטים הקודמים, אבל זה בסדר: נקודת המוצא של הסרט הזה מציגה תרחיש כל כך קיצוני שאפשר לסלוח על כך שספיידרמן עושה כמה טעויות מאוד דביליות ולא הכי אופייניות בתחילת הסרט, כי גם אני אולי לא הייתי כזה חד וחכם אם היו זורקים לבנים לתוך הבית שלי על בסיס קבוע.
בעיקר, וזה מתבהר ככל שהסרט ממשיך, אנחנו בעצם מגלים שהנער שאיתו בילינו אמנם לבש חליפת עכביש וירה קורים, אבל רק בסרט הזה אנחנו חוזים במשהו שאפשר לקרוא לו האוריג'ין שלו. אולי "אוריג'ין" זה לא המילה הנכונה, ויותר צריך לדבר על משהו כמו התפתחות ומעבר מנער לאדם בוגר, אבל אני גם לא בטוח שזאת המילה השגויה.
ומעל הכל: הו-לי שיט. כן, אפשר ורצוי וצריך לפטפט על השאלות שהסרט מעלה על ספיידרמן, אבל סלחו לי: איך אפשר להתרכז מול מפגש דמויות כמו זה שמתרחש בסרט הזה? לטובת מי שהחליט לא להיחשף לטריילרים כדאי לדלג אולי לפסקת הסיום, אבל לטובת מי שכן יודע מהם על החברים שקופצים לבקר: איזה תענוג זה. אני לא מת על הסרטים של סם ריימי ולא מעריץ את אלה של מארק ווב, אבל לאור מפגש הנבלים שנעשה פה קשה להישאר אדיש. זה לא רק המגניבות בעצם השהות של פיטר פארקר גרסת הולנד עם נבלים איקוניים לאחר שמארוול גילו שקופת הנבלים שלהם קצת ריקה – זה גם המפגש של הנבלים והאינטראקציה שלהם אחד עם השני.
זה מגניב כי אף פעם לא יצא לנו לראות את הנבלים האלה מגיבים אחד לשני. בעולם שבו כל נבל נבנה תמיד כפתית שלג מיוחד, הסרט הזה מעמת אותנו ואותם עם איזשהו דפוס שיש לו תוצאות קורעות מצחוק ומרתקות לדיון, ובעיקר, נו, אדירות לצפייה.
והסרט מנצל את זה למשהו עמוק יותר רק "מ"מגניב". לראשונה אצל מארוול נעשה שימוש בנבלים לא רק כמישהו שצריך לתת לו אגרופים עד שהוא יפסיק, ואפילו לא מישהו שיש לו אידיאולוגיה שצריך להסביר למה היא שגויה – הם מוצגים כאנשים שבורים, רובם מאוד חכמים, שהעולם שלהם השתבש מסביבם, והסרט מעז לשאול האם אין לגיבורים אחריות מעבר רק לעצירתם. זאת שאלה שאני חושב שהוא קצת מפקשש בה לקראת הסוף, או לכל הפחות מחליט להיות נחרץ עד למקום שמרגיש כבר לא אמין – אבל זאת שאלה מרעננת לחלוטין שמכניסה דם חדש לקרבות גיבורים-נבלים בסרטי גיבורי על.
וכלומר, כתבתי את כל זה ושכחתי להזכיר את דוקטור סטריינג', שבכל סרט אחר אולי היה העיקר של הסרט: שני גיבורים גדולים נפגשים על המסך! אבל בציפיות של ימינו זה כמעט נראה סרט אינטימי. בכל מקרה, סטריינג' מאפשר לסרט קודם כל נוחות עלילתית בלתי סבירה כי כל פעם שמשהו קורה אז זה "קסם" ואי אפשר להתקיף את הסרט על חורים יותר מדי כי, נו, "זה קסם" (אם כי זה מוביל לכמה מבטים נפלאים משלל המדענים שמרכיבים את צוות הנבלים שכמעט מזועזעים מהרעיון שקסם זה דבר אמיתי). ואם על הטעויות של פיטר אפשר להגיד "טוב, נו, ילדון" – על הטעויות של דוקטור סטריינג' קצת יותר קשה לסלוח. מצד שני, יש לו סרט שלם שבו הוא ייתן על כך דין וחשבון.
אבל עיקר מה שמפגש סטריינג'-פארקר מאפשר לנו זה לקחת את הויזואליה של סטריינג' ולהביא אותה לפה. ותקשיבו, תגידו מה שתגידו על קאמברבץ' כ"איירון מן אבל עם קסם"; אבל סצנות האקשן שלו הן חגיגה שצריך לראות על מסך כמה שיותר גדול, וליתר ביטחון, גם הסצנות "הרגועות" איתו מצחיקות וכיפיות.
רשמתי למעלה שהסרט הזכיר לי את "סוף המשחק", וזה כי הוא באמת, במובנים מסוימים, אירוע קולנועי שמזכיר משהו כזה – פשוט לא של מארוול, אלא של סוני. סוני משתמשים בכמעט 20 שנה של מיתולוגיה כדי ליצור אירוע חד פעמי, ואם יש טעם קצת מריר לכל החוויה זה רק בגלל שבניגוד למקרה של "הנוקמים", כאן הייתה פחות תחושה שבנו לקראת זה והפייאוף הרגשי עומד על בסיס פחות מוצק. וכן, יש משהו מציק בכך שהתרחקנו עד כדי כך מתחושת האינטימיות של "השיבה הביתה", אבל "אין דרך הביתה" מבין שבשלב הזה ספיידרמן הוא כבר לא אותו נער תיכון שכולם יכולים להזדהות איתו, ובמקום זה מוצגת לנו דילמות יותר גדולות וקצת פחות יומיומיות – אבל לא פחות מעניינות.
ובאמת, יש עוד מה להגיד על הסרט, כולל על כמה בחירות מאוד אמיצות שסוני ומארוול עשו בסיומו, וכמה בדיחות שקצת הגזימו שם עם כל העניין, וכמה החלטות מרתקות – ואולי עוד נעשה זאת. וכן, "השיבה הביתה" אולי נשאר סרט הספיידרמן לייב אקשן האהוב עליי, אבל השורה התחתונה, בהנחה שעד שאתם קוראים את הטקסט הזה לא ראיתם את הסרט באחת מ-20+ ההקרנות שיש בכל בית קולנוע בארץ, היא שאלא אם הציפיות שלכם מוגזמות בקטע אחר – אפשר בהחלט להירגע: "אין דרך הביתה" מספק לחלוטין את מה שרצינו ממנו, ועוד, ועוד, ואז עוד קצת, ומדי פעם אולי אפילו יותר מדי. או במילים אחרות: הו-לי שיט.
שתי סצנות אחרי הכתוביות: סצנה קומית שסוגרת פינה מסרט אחר, ומשהו שהוא בעצם טריילר לסרט נוסף שייצא בשנה הבאה.
עוד ידובר הרבה על הסרט
אבל עוד מילה על מפגש סטריינג'-ספיידרמן: מייקל ג'אקינו, המלחין של הסרט, הלחין גם את הסרט של דוקטור סטריינג', ומשלב בצורה נפלאה בין הנעימות של שני הגיבורים. התוצאה היא שהסצינות המשותפות שלהם הן לא רק חגיגה לעיניים, אלא גם לאוזניים.
רק כמה חבל שהוא לא יחזור להלחין את הסרט הבא של דוקטור סטריינג׳
ברגע שסם ריימי קיבל את מושכות הבימוי הוא החליף אותו בדני אלפמן שהוא המלחין הקבוע של ריימי.
דני אלפמן הוא מלחין נחמד והכל אבל הוא לא ממש באותו סגנון של מייקל ג׳אקינו.
מה גם שעד עכשיו בכל פעם שהחליפו מלחין במארוול התוצאה הייתה שהנעימות הראשיות נזרקו לפח והוחלפו בנעימות חדשות, כך שאין הרבה סיכוי לשמוע בסרט את הנעימה הדי אייקונית של דוקטור סטריינג׳ (אני חושב שבין נעימות הסולו של הגיבורים, הנעימה של סטריינג׳ היא בין המצליחות והאייקוניות, שנייה אולי רק לזו של סטיב רוג׳רס). כמה חבל.
יאפ, כל מילה
החלפת המלחינים ציערה אותי מאד מאד. ולדני אלפמן יש כבר היסטוריה במארוול של התעלמות מנעימות אייקוניות מוצלחות: הפסקול שלו ל'עידן אולטרון', חוץ מזה שהיה משעמם לאללה, התעלם כמעט לחלוטין מהנעימה הנפלאה של אלן סילבסטרי. אוף.
מצד שני הפסקול האלפמני של ספיידרמן את ריימי
לוקח את כל זה של כל סרטי mcu אז אולי זה בסדר. באופן אישי לא סובל את הנעימות בmcu כולל הנעימה האייקונית הפטריוטית ומעצבנת במיוחד של הנוקמים. הפנתר השחור הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. אז אני נותן לאלפמן את ברכתי לשנות כראות עיניו.
לגמרי. אלפמן הוא שדרוג.
עם כמה שהוא מבוסס שטיקים ומתקשה לחדש. ועדיין שדרוג.
לפחות בעשור האחרון ג'אקינו לא רואה את אלפמן מקילומטרים
מכל בחינה שהיא. שדרוג זה ודאי לא, ולו בגלל שיש חשיבות להמשכיות גם מבחינה מוזיקלית.
לא יודע, אותי ביאס לשמוע שהוא מלחין את באטמן של מאט ריבס.
הוא מלחין די משעמם בעיני.
הא, שימחת אותי עכשיו :-)
אבל נו, הבט על הרפרטואר של ג'אקינו בעשור האחרון (מארוול, פיקסאר, עולם היורה, סטאר וורס). מגוון, יצירתי, מקורי, מכבד מורשת וגם כיפי. אלפמן עשה דברים אדירים בעבר, אבל הוא ממש לא מה שהיה.
את זה שאלפמן הוא has been אני בטח לא מתכוון להכחיש.
ג'אקינו בהחלט מכבד מורשת, לא יודע לגבי שאר התארים. בעיני הוא serviceable, ולא יותר מזה. אני מעדיף מלחינים שארצה להאזין למוזיקה שלהם גם מחוץ לסרט, ובג'אקינו אני לא מקבל שום מענה לטעם שלי במוזיקה.
לגבי אלפמן בדוקטור סטריינג' – לפחות הוא עובד תחת סם ריימי ולא ווידון. תחת ווידון הפרויקטים שלו היו די מזעזעים. כמו הבמאי – ככה גם הסקור :)
גם אם שיאו של אלפמן הרחק בעבר הוא הלחין את באטמן וספיידרמן המקוריים
ועד היום לא יצא סרט גיבורי על שעוקף אותם מוזיקלית לטעמי. גאקינו חמוד ונשכח. זה שהוא הלחין בעיקר סרטי פרנצייז שונים אינו מעיד על איכותו בהכרח, אפ כבר ההפך. וזה שאני לא זוכר את המוזיקה בסרטים האלה זה גם בעיה. בעצם חוץ מפיקסאר שהמוזיקה בup,הקול בראש ומשפחת סופר על 2 נהדרת בעיניי. כדאי שיעבוד רק שם אולי.
אם הנושא הוא טעם אישי
אז לא נגמור. אבל אם הנושא הוא שכדאי שתהיה המשכיות מוזיקלית, ובכן, נותר רק לקוות ולצפות שאלפמן יפעים אותנו עם פסקול מוצלח לד"ר סטריינג' – אבל שיבסס אותו, לפחות קצת, על הנעימה של סטריינג' שהלחין ג'אקינו (שטעם אישי וכו' וכו' אבל היא מוכרת, מוצלחת וקליטה).
מן הסתם כבר מההתחלה כל הדיון היה על טעם אישי
ולא אכפת לי מההמשכיות בסרטים האלה כי אין נעימות שאני אוהב משם. בכיף אשמח אם אלפמן יתפרע בלי להתחשב בסרטים הקודמים. ובהזדמנות זו, בבקשה שישמידו את נעימת הנוקמים המעצבנת, בחיים לא שמעתי theme כל כך מעצבן שחורשים עליו כה הרבה (כנל למוזיקה המחרפנת שמלווה את ההצגה של הלוגו של מארוול שעורכת איזה רבע שעה).
מתי דיונים מהסוג הזה לא מסתכמים בטעם אישי?
(ל"ת)
*מסתכמים*? בהחלט
אבל להגיד שהטעם האישי הוא *כל* הדיון? ממש ממש לא. הטענה על המשכיות לא קשורה להאם אתה אוהב את המוזיקה הזו או לא. אתה יכול להגיד שלא אכפת לך מהמשכיות (זה מה שרנדל עשה), אבל הטענה על עצם קיומה היא לא "טעם אישי". או שהיא שם או שלא.
זה ברור.
פשוט יש אנשים שזה לא מרגש אותם, כי המקור לא היה מי יודע מה טוב.
הרגע הכי מעצבן בעידן אולטרון
הוא כשמופיע הלוגו של הנוקמים והאותיות מסתובבות והופכות ל״עידן אולטרון״ (בקטע קלאסי של סרטי הנוקמים, שהתחיל בכלל בסרטי איירון מן) וברקע לא מושמעת הנעימה הקלאסית.
זה רגע שפשוט לא ברור לי איך אושר סופית.
מיילא שבסרט כמעט ולא מופיעה הנעימה, אבל לפחות ברגע בו מופיע הלוגו אי אפשר לתת את הנעימה שהכי מתחברת טוב לכיתוב ״הנוקמים״ על המסך?
לפחות מזל שבשני סרטי הנוקמים הבאים החזירו את אלן סילבסטרי שכמובן לא רק ששם את הנעימה בלוגו, אלא עשה בה שימוש נרחב מאוד בשני הסרטים כשהשיא היה כמובן אותו רגע אייקוני בסוף המשחק.
ואגב
כשאלן סילבסטרי לחין את סרטי הנוקמים הוא התחיל את הנעימה עוד לפני שהכותרת הופיע, כך שהייתה תחושה של ״הנה זה מגיע״ שבאה בתזמן מושלם עם הכותרת.
זה יכול היה להיות מאפיין קלאסי של סרטי הנוקמים אם לא היה את עידן אולטרון באמצע שהרס.
ואכן הוא עשה זאת שוב
אני זוכר רק פעם אחת בסרט שהושמעה הנעימה של סטריינג׳.
כל כך חבל שכל מלחין רק רוצה לבטא את עצמו ולא מבין שכשאתה מלחין סרט המשך עליך לכבד את הפסקול שקדם לך.
הוא פשוט לקח נעימה כל כך טובה ומוכרת והשליך אותה לפח. מרגיז.
וטוב שעשה זאת.
בעיני הנעימה לא זכורה בכלל ומעולם לא היתה כזאת טובה.
גם הנעימה של אלקטרו הושמעה קצת כשהוא הופיע לראשונה
זה יפה לראות מלחין מכבד מלחין אחר ושם נעימה שלא שלו, אני מאוד מעריך את זה.
Ghostbusters!
(ל"ת)
יכול להזכיר את הבדיחה של 1?
(ל"ת)
בקצרה
פלאש, הבריון הכיתתי של פארקר, ששונא את פיטר ומעריץ את ספיידרמן, מעמיד פנים שהוא החבר הטוב ביותר של ספיידרמן ומוציא בתוך בערך יממה ספר אוטוביוגרפי על הקשר ביניהם בשם "פלאשפוינט". במולטיוורס של DC יש סרט אנימציה בשם הזה שעוסק במולטיוורס (במובן כלשהו, הוא בעיקר עוסק בשני יקומים והפלאש עובר ביניהם פעמיים, אבל אין הגירה יותר משמעותית מזה).
תראי, כשיש ספק אז יש רק תשובה אחת מתקבלת על הדעת
הוא אנטישמי.
אז הטיעון שלך הוא למעשה:
"לא הבנתי מה אתה אומר אז אני הולך להגיד שהוא "הוא מטומטם כי אני החלטתי".
ולזה אגיד שתקרא שוב, ואם יש שאלה ספציפית – תשאל.
אני עדיין לא מבין איך עורכי דין לא רבו כדי לייצג אותו, כאילו -קאם און מי לא ירצה לייצג את ספיידרמן?!
מאיפה אתה יודע שלא רבו עליו? והוא בחר במי שבחר? לא מראים הכל בסרט
(ל"ת)
והקטע הכי מצחיק בהקרנה דווקא לא הגיע מהמסך
אלא מילד קטן (או ילדה קטנה?) שאחרי שקרה משהו לאיזו דמות והיה שקט באולם, שאל בקול צלול ומלא תום: "מה קרה לו"?
אה, וגם לא ראיתי את מימד העכביש
זה בטח גם תרם להנאה, כי לא היה לי עם מה להשוות. אולי עכשיו אלך לראות את זה, אבל די חוששת שזה יהרוס לי את ההנאה מהסרט הנוכחי. אולי אחכה עם זה.
אופס, די אמרתי את זה בהודעה הראשונה.
פשוט עכשיו ראיתי שמשווים ספיציפית בין השניים, וזה קפץ לי. נו, מילא.
דווקא נראה לי שתהני
מעבר לזה שהוא עשוי נהדר מבחינה טכנית (אנימציה, פסקול וכו') – הוא באמת פשוט נהדר. אני אוהבת אותו יותר ואני לא איזה מעריצה שרופה של מארוול (אם כי כן ראיתי את כל הספיידרמנים וזה של טובי מגוייר היה סרט גיבורי העל הראשון שלי בערך, אז יש פה גם קצת נוסטלגיה, אבל נו)
ספוילרים! ספוילרים! מולטיוורס של ספוילרים!
(ל"ת)
לגמרי, רגע אחד כל כולו נורמן אוסבורן שמציג בעוצמה כזה מגוון של צדדים אנושיים- גדולה, ענווה, חשש, פגיעות, עליבות, בלבול, ניסיון לעשות טוב ומאבק בשד הפנימי –
ותוך שניה הוא הופך לגובלין הירוק, פנטזיית כוח מטורפת ארסית ומרושעת יותר מכל נבל מארוול שאני יכול לחשוב עליו, גם התסריט והטקסט שכתבו לו תרמו אבל המשחק העלה את זה כמה דרגות למעלה.
וואי וואי מתדרדרים שם..
קודם קיבלנו זוג כתפיים חשופות בנצחיים ועכשיו זה..מה יהיה בסרט הבא?! ממש לא בסדר..
שאלה ללא ספויילרים.
על פי הטריילרים הסרט מחזיר נבלים קלאסיים מסרטי ספיידרמן השונים.
בין הנבלים מופיע גם ג'יימי פוקס בתפקיד אלקטרו אותו גילם בסרט "ספיידרמן המופלא 2", אך הפעם עם עיצוב דמות יותר נאמן לקומיקס ופחות כחול.
אז השאלה שלי היא כזאת: האם יש הסבר לשינוי העיצוב של אלקטרו, או שאנו מתבקשים לקבל שזה אותו נבל מהסרט "ספיידרמן המופלא 2" עם עיצוב אחר ללא הסבר?
יש הסבר
מצוץ מאצבע, במובן מסוים – אבל הסבר. לכל הפחות נקרא לזה התייחסות.
האם נדרשות השלמות אחרי הסרט הקודם?
מאז ספיידרמן 2 (רחוק מהבית) לא צפיתי ב-MCU, למעט וונדהוויז'ן (וכמה פרקים של "הפלקון וחייל החורף", עד שנשברתי, כי זה היה משעמם נורא). אני לא רוצה להיחשף למידע על הסרט ולכן לא קראתי את הביקורת ואת התגובות הקודמות (מתנצלת אם הנושא כבר עלה), רק חשוב לי לדעת ממי שכבר צפה אם יש משהו רלוונטי שהחמצתי.
לא
זה סרט שאכן צריך לעשות לו קצת שיעורי בית כדי ליהנות ממנו במלואו, אבל כולם היו לפני "ספיידרמן: רחוק מהבית".
עם סייג אחד ולא משמעותי
שהוא סצנת אמצע הקרדיטים (ועדיין, אפשר להבין אותה גם בלי הקשר).
למה היא מתקשרת?
(ל"ת)
אני אגיד רק דבר אחד והמבין יבין: football is life, זה היה הקרוס אובר הכי מוזר שכלל אפילו את "טד לאסו".
שאלת ספיידרמן כללית
מעולם לא קראתי עלילונים ולא צפיתי בסדרות/סרטים של ספיידרמן עד "השיבה הביתה" (שבדיוק עכשיו צפיתי בו שוב). כיוון שביקום הקולנועי של מארוול דילגו על סיפור המקור של פיטר פרקר, מלבד כמה קווים כלליים אין לי הרבה מושג מה היה שם; באיזה סרט כדאי (אם כדאי) לצפות לשם כך?
ספיידרמן (2002) של סאם ריימי
נקודת פתיחה טובה.
ובינתיים
מעריצים עייפים מתלוננים על סיפורי מקור באתחולים כי "כולנו כבר מכירים", ומפרגנים על דילוג כאילו זה יצירתי להסתמך על ידע מוקדם ולוותר על אבן דרך.
לא בטוח שהבנתי את התגובה
(ל"ת)
נראה לי
שהכוונה הייתה לכך שכאשר ספיידרמן התחיל ביקום הקולנועי של מארוול, מארוול החליטו לדלג לגמרי על כל סיפור המקור שלו, והרבה מעריצים (כולל, אני חושב, גם פה באתר) שיבחו את מארוול על כך שדילגו על סיפור המקור בטענה שכבר ״אין כוח לראות את זה עוד פעם״, בו בזמן שיש כאלה שלא נחשפו עדיין לסיפור המקור ומרגישים מוזר שביקום של מארוול מדלגים פתאום על סיפור מקור ומצפים שתכיר אותו ממקומות אחרים.
אם כל המקור הוא מה שמראים בספיידרמן 2002
בדיעבד באמת אין בו הרבה בשר והוא מיותר; מצד שני, המקור הנ"ל לא תואם לספיידרמן ביקום הקולנועי של מארוול, וגם בלי זה, כיוון שהוא כ"כ גרוע אולי זה דווקא לא רעיון רע לגאול את ספיידרמן ממנו. מגיע לו להתחיל נקי ולתת לו סוף סוף מקור ראוי. הייתי שמחה לראות סרט מקור ברוח היקום הקולנועי של מארוול (וכמובן עם טום הולנד המהמם).
זה בסך הכול רעיון כללי
שאמור ללמד על המשפחה שלו ועל נטילת האחריות המהותית לאפיון הדמות.
אפשר להרכיב סיפורי מקור שונים משמעותית שחולקים כמה אלמנטים יסודיים.
תודה. שמחתי למצוא אותו בנטפליקס
מודה שציפיתי לקצת יותר "מקור" מעבר לבסיס (נשיכת עכביש וכו'), למשל על ההורים שלו. למרבה האירוניה התברר לי שאת כל הקטעים הבסיסיים ראיתי פעם במערכון של ג'ק בלאק (מטקס הפרסים של MTV אאל"ט). הסרט לא נתן הרבה רקע רלוונטי לעלילה ביקום הקולנועי של מארוול כי שינו לא מעט (לטובה). לא הבנתי אם לספיידרמן ב-MCU יש אצבעות "דביקות", אבל הקורים שלו נעשים בעזרת חפיצים. זה הפתיע אותי כי תמיד חשבתי שהם אמורים לצאת לו מהידיים, אבל מרפרוף בוויקיפדיה הבנתי שהוא המציא כל מיני צ'כלולים וחשבתי שטעיתי; פה הם כן יוצאים לו מהידיים, יצאתי מבולבלת.
תמוה במיוחד שלא מראים מאין השיג את החליפה. הוא מתחיל מאלתור מצ'וקמק, אבל כאן בהמשך אין לו טוני סטרק (או איזה Q) שיצ'פר אותו, וגם לא הראו לנו סצינה כמו שהייתה בסדרה "דרדוויל"; מנקודה מסוימת פשוט צצה לו חליפה מהממת תפורה בדיוק למידותיו… אם הוא יודע לתפור כפי שהוא יודע לצייר, מעצב אופנה נראית לי כמו קריירה מכניסה יותר מצלם. החליפה היא כנראה הדבר הכי יפה בסרט, והקטעים המונפשים (ב-CGI) שבהם ספיידרמן מפזז בחן בין גורדי השחקים הם בעיניי ההצדקה היחידה לקיומו. למרות זאת אני מעדיפה את החן המגושם של ספיידרמן הנוכחי.
לא ברור לי איך סרט כזה נעשה ב-2002, כשכל ההפקה נראית כאילו נלקחה משנות השמונים. אני יודעת שזה עוד לפני נולאן ותהילת מארוול, אבל הם לא המציאו את ההומור… ואיכשהו זכרתי שגם בתחילת שנות האלפיים היו סטנדטים קצת יותר גבוהים. כולם יודעים שטובי מגווייר לא נראה בתיכון (גם חבריו לא) אבל נראה שהוא לפחות משתדל לשחק. אוף, כמה קירסטן דאנסט מעצבנת! הליהוקים משעממים, הדמויות שטוחות כמו בריסטול ומדברות בגיבובי קלישאות, הנבל מביך (בזבזו את כל התקציב על החליפה של ספיידי?), ורוב הגברים הלבנים נראים ונשמעים כאילו יצאו מ"כוח המחץ" (רק סימונס הצליח לשעשע אותי קלות). ועוד יש לזה שני המשכים?!
עד כמה שאני יודע
טרילוגיית ספיידרמן של סם ריימי היא העיבוד היחיד לספיידרמן בו הקורים יוצאים לו באמת מהיד.
בכל העיבודים לספיידרמן, הקורים הם פטנט טכנולוגי שפרקר ממציא ומחבר לחליפה שלו.
ובאופן כללי, אני בהחלט מסכים לגבי הטרילוגיה של סם ריימי, היא לגמרי התיישנה.
כיום משהו במראה המצועצע של הסרטים גורם לי להרגיש שזה הפקת טלויזיה ולא הפקת קולנוע.
ללא ספק קווין פייגי למד דבר או שניים מאז (וכן, למי שלא יודע, קווין פייגי היה המפיק בפועל של טרילוגיית ספיידרמן).
ואגב, אם מעניין אותך לראות עיבוד של ספיידרמן שלא מתעלם כליל מההורים של פיטר פרקר, אני ממליץ על שני סרטי ספיידרמן המופלא, שם יש בהחלט משמעות גם להורים של פרקר ולאובדנם.
רק חבל שהסדרה הנחמדה הזאת הסתיימה אחרי הסרט השני.
בהחלט הייתי שמח לדעת לאן הסיפור הזה היה ממשיך.
הו, לגמרי נראה כמו סרט טלוויזיה ישן
כי ב-2002 כבר היו סדרות טלוויזיה מושקעות פי כמה. נראה כאילו שרפו את כל התקציב על קצת CGI ולא נשאר כסף לשלם לשחקנים, לתסריטאי, לבמאי… אפילו איכות התמונה ירודה. לא יודעת אם זו פשוט המרה גרועה במיוחד, אבל מה שהגיע לנטפליקס נראה כמו DVD משנות ה-90, לא טוב בהרבה מווידאו.
אז כדאי לזנוח את הסרט השני בסדרה ולעבור לניסיון הבא? חשבתי שהוא לא נחשב מוצלח…
ראיתי ממזמן אבל אם אני זוכרת נכון
הבאמת גרוע זה השלישי בטרילוגיה של ריימי. דווקא השני סבבה.
הטרילוגיה הלא גמורה הבאה היא לא טובה, אבל כן יש בה דברים טובים בדגש על אנדרו גארפילד ואמה סטון, אז שווה לנסות בעיני.
כדאי בכל זאת להמשיך לשני ואז לעצור
ספיידרמן 2 הוא הסרט הטוב ביותר בטרילוגיית ספיידרמן של סם ריימי, אז כן כדאי לראות אותו (אגב, פרט טריוויה מעניין: זה אחד משני סרטי גיבורי העל היחידים בהיסטוריה שזכו באוסקר לאפקטים הטובים ביותר, כשהשני זה ״סופרמן״ הקלאסי מ-1978. די מדהים לחשוב על זה שלמרות שסרטי גיבורי על מפוצצים לרוב בטונות של אפקטים, רק 2 מהם ממש זכו באוסקר בקטגוריה הזאת).
לאחר מכן, אני בהחלט ממליץ על צפייה בשני סרטי ספיידרמן המופלא.
מדובר בסרטים טובים שנראים כמה וכמה רמות מעל לטרילוגיה של ריימי (או במילים אחרות: הם באמת נראים סרטי קולנוע מודרניים ולא סרטי טלויזיה משנות ה-90) ועם שחקנים שבהחלט נותנים עבודה טובה.
ואני מדגיש שאני ממליץ על שני הסרטים ולא רק על הראשון, כי איכשהו (ובאמת שלא ברור לי איך) ספיידרמן המופלא 2 קיבל בציבור הרחב את התואר ״סרט ספיידרמן הגרוע ביותר״ וזה לגמרי, אבל לגמרי, רחוק מהמציאות לדעתי. מדובר בסרט מוצלח ביותר ונחמד מאוד לצפייה.
ואם כבר מדברים, אז ״סרט ספיידרמן הגרוע ביותר״ זה תואר שבלי ספק צריך ללכת לזוועה המחרידה שנקראת ״ספיידרמן 3״.
אומנם סרטי גיבורי העל מפוצצי אפקטים
אבל אף השימוש בהם אף פעם לא מרהיב, פורץ דרך,יצירתי או חדשני במיוחד, כך שזה לא הפתעה גדולה בעיני. הגיוני שהפוקוס ילך לסרטים כמו כוח משיכה, התחלה,טנט,בלייד ראנר,חיי פי,1917,אקס מאכינה, הוגו וכו. וגם נראה שהם בכל זאת נוטים להעניק את הפרסים לסרטים שהם עצמם טובים.
התחלה וטנט (וגם בין כוכבים שלא הזכרת) הם סרטים של נולאן שזכו באוסקר לאפקטים
ונולאן גם ביים טרילוגייה שלמה על באטמן והיו בה לא מעט אפקטים.
ולמרות זאת האביר האפל הוא הסרט היחיד מהטרילוגיה שהיה מועמד לאפקטים וגם הוא לא זכה.
ואני ממש לא בטוח, אגב, עד כמה כל הזכיות שהזכרת מוצדקות וכמה מהם זכו רק בגלל שהסרט עצמו היה יותר ״אוסקרי״.
האם באמת הגיע להוגו לזכות באפקטים? אני ממש לא בטוח (למען האמת יש שם רגע שרואים מישהו פותח את הדלת ואש נכנסת פנימה וזה עשוי באפקטים כל כך גרועים שזה מרגיש לי כאילו זה בכוונה).
ולמה 1917 זכה? רק בגלל האפקט של חיבור השוטים לוואן שוט? זה מספיק כדי לנצח סרטים עתירי אפקטים כמו הנוקמים סוף המשחק (שכמעט כל פריים בו כולל אפקטים שחלקם לא ניתן לשים לב שהם קיימים בכלל) או מלחמת הכוכבים עלייתו של סקייווקר?
התחושה שלי היא שהאוסקר מעמידים מגוון סרטים עם אפקטים מוצלחים ויש נוכחות לסרטי אקשן / גיבורי על, אבל הזוכה בדרך כלל יהיה סרט ״אוסקרי״ שהאקדמיה מחבבת ושמתאים לסגנון של האוסקר, בלי קשר לשאלה אם אלו באמת האפקטים הכי טובים או לא.
כן אני יודע על בין כוכבים. הרשימה הייתה מספיק ארוכה ולא חשתי צורך להוסיף גם אותו.
אתה מתבלבל בין כמות אפקטים לאיכות. כמעט כל פריים של הנוקמים היה מלא באפקטים, והיה קל לראות את זה וזה היה מכוער ביותר. בעיניי פריז המדומיינת של הוגו זה הישג הרבה יותר גדול מכל קרב מפוצץ cgi שנראה פחות אמין מפרק ממוצע של דרגון בול. ועזוב אמינות, מילא היה יופי לכל האפקטים האלה, איזה ליריקה. אבל הם פשוט מכוערים באופן קבוע (גם בספייידרמן חשתי את זה, מספיק שתסתכל על פריים אקראי מהסצנות האקשן וקל להבין, שלא לדבר על המערכה האחרונה של שאנג צי)
למה 1917 זכה? קודם כל החיבור לוואן שוט אכן מרשים אבל בעיניי זה קצה הקרחון. האפקטים בסרט שולבו בצורה כל כך חלקה והרגישו בו זמנית אמינים אך גם היה להם תחושה של מציאות מוגברת והצליחו להקצין אלמנטים מסויים ולהעניק לזירת המלחמה פיוטיות מסוייימת. ל1917 לחלוטין הגיע לזכות. טענה שהייתי מבין היא שתמיד הסרטים שזוכים באפקטים הם סרטים שמצולמים מצויין ושקשה להבדיל מי אחראי למה ועפ הטענה הזו הייתי עוד איכשהו מסכים, רק שלא טענת אותה.
וממש לא הבנתי את הפסקה על נולאן, סתם ציינת עובדות שאני כבר יודע.
אני מבין שאתה ממש אוהב סרטי גיבורי על אבל אני לא חושב שיש איזה תיאוריית קונספירציה של ענף אנשי האפקטים באקדמיה נגדם. אני חושב שלרוב פשוט הם לא אלו שירותי שרך, יצירתיים, מגוונים ומעניינים במיוחד בתחום האפקטים. בשנה של האביר האפל הסרט שזכה הוא בנג’מין באטן. ומה שנעשה בסרט היה מהפכני בטירוף ואין ושם דבר בהאביר האפל שמשתווה להישג של מה שנעשה לפרצוף של בראד פיט בסרט. הטכנולוגיה של הצערה שמארוול חורשים עליה כל כך הרבה יושמה לראשונה בהוליווד בסרט הזה. בכללי האפקטים בסרטי דיוויד פינצ’ר טובים מכל סרטי מארוול אבל זה נושא אחר
אני לא אשכח שראינו את ספיידרמן 3 בקולנוע
סטודנטית לתואר ראשון, הלכתי עם חברים לנגטיב ובאיזשהו שלב פיטר פרקר התחיל לבכות (זה לא ספויילר אם זה קורה פעם בשלוש דקות לאורך כל הטרילוגיה), ומישהו מהקהל צעק "גם אנחנו בוכים, שיגמר כבר". זה היה החלק הכי טוב בסרט.
(אבל לא יצאנו כי היה לנו מנוי ואנחנו ננצל את המנוי עד תום!).
גם אצלי היה ככה אני ממש זוכר את זה
ספיידרמן 3 היה כל כך גרוע .
הבכי של טובי כל כך מזויף ומשעשע זה משהו
סיימתי לצפות עכשיו בספיידרמן 3, והוא לא כזה זוועה
כלומר הוא מטופש להחריד, השחקנים עדיין מעצבנים וכו', אבל הוא בסה"כ ממשיך את קודמיו; פחות טוב מהשני, לא בטוחה שפחות מהראשון (אבל קל יותר להתרגל כשיודעים למה לצפות). בכ"ז יש בו כמה רגעי הומור, הדמויות פחות מעצבנות (אפילו קירסטן דנסט, בחיי) ולא צריך להעמיד פנים שהם בתיכון… אבל עדיין נראה כמו הפקה של שנות ה-80, מבחינת הכתיבה, העיצוב והאווירה, במיוחד כשפיטר משתמש כל הזמן בטלפון ציבורי(?!). אפילו הרגע שבו רואים טלפון סלולרי זה לא נראה כאילו אנחנו כבר ב-2007 ועוד רגע יהיו סמרטפונים לכולם. גם האקשן נראה נורא, המון אנימציה זועקת לעין, אבל זה לא שהטרילוגיה הזאת חזקה בפן החזותי.
אני תוהה אם האנשים ששומרים אמונים לטרילוגיה הזאת (או לפחות לשני הסרטים הראשונים) צפו בה בקולנוע בגיל צעיר, ושילוב של נוסטלגיה והיעדר סרטי ספיידרמן טובים גורם להם לחבב הפקה בסטנדרטים ירודים כל כך, קל וחומר להעדיף אותה על פני סרטים "ספיידרמן המופלא" שמתעלים עליה בקלות בכל מובן. למרות הכול אני לא מתחרטת לרגע שצפיתי, רציתי להשלים וקיבלתי סגירת מעגל. קצת חבל שנחשפתי לספוילרים, אבל אין פה הרבה מה לקלקל, אז בקטנה. יאללה, הבא בתור: ונום.
אני צפיתי בבגרותי ונהניתי
אחר כך השלמתי את סרטי "המופלא" ונהניתי יותר.
בסרטי ספיידרמן הנוכחיים חסר לי קסם.
אבל הביאו קוסם!
(ל"ת)
אני אוהבת מאוד את סרטי ספיידרמן עם טום הולנד
הוא ספיידי הטוב ביותר, ובעיניי הם מהמוצלחים בסרטי היקום הקולנועי של מארוול.
מצד שני, הסרט השני קיבל ביקורות מהללות גם בזמן אמת ממבקרים מבוגרים.
אני בהחלט מסכים איתך – היחס ששני הסרטים הראשונים מקבלים הוא אובר דה טופ גם בעיני, אבל אולי זה חלק מהקטע – לאמץ את הקמפיות ואת הטראשיות המובנת שלהם.
אולי כי הוא היה טוב מקודמו, שהציב רף נמוך מאוד
אז הציפיות היו בהתאם. כנראה גם לא לקחו סרטי קומיקס ברצינות, אז אפשר היה לעטוף בטראש סצינות של ספיידרמן מתנדנד מגורדי השחקים ולא להשקיע בדמויות או בדיאלוגים וכו', כי ההתלהבות מעיבוד לייב-אקשן לספיידרמן חיפתה על הסטנדרטים הנמוכים. אבל סטנדרטים לסרטי פעולה בכלל וגיבורי על בפרט כבר היו, ואני חושבת שיצירות משנות ה-90 כמו "שליחות קטלנית" מצד אחד או "באפי" (שהיא אפילו סדרת טלוויזיה בתקציב נמוך בהרבה) הראו שאפשר לקחת את הז'אנר ברצינות הראויה ולא לזלזל באינטליגנציה של הצופים בכלל והצופות בפרט. אומנם רוב הדמויות (גם הגברים) בטרילוגיה היו ונשארו פלקט, אבל מביך לראות את הטיפול בקומץ דמויות הנשים. איזה יופי, בספיידרמן 3 גילינו שגם אישה יכולה ללמוד מדעים והכי חשוב: מרי-ג'יין יודעת גם לשיר ולא רק לצרוח.
גם אקס-מן ובלייד היו הרבה יותר מקורקעים ופחות קמפיים.
אני מאמין שזאת גם היתה החלטה מודעת של סוני, כנראה כדי למכור יותר מרץ'.
בספיידרמן, כמו באווטאר
ההתלהבות היא בעיקר ויזואלית.
חווית ה"להתלות יחד עם ספיידרמן בין הבניינים בניו יורק" היתה מספיק חדש וייחודית כדי שזה יהיה מספיק ויסלחו על זה ששאר הסרט היה ממוצע פלוס (הסרט השני) או פחות מזה (הסרט השלישי).
היום אנחנו כבר רגילים לזה, זה לא מרגיש חדשני, אבל אז זה היה סוג של וואו.
אז כפי שחשבתי, ההתלהבות מספיידרמן סוף סוף בלייב-אקשן
כי הסרט הראשון מביך מאוד בעיניי, וכבר קדמו לו סרטים שידעו להרשים ויזואלית בלי לזלזל באינטליגנציה של הצופה (שליחות קטלנית 2 ומטריקס הם שתי דוגמאות שקופצות לי לראש). הסצינות של ספיידרמן נתלה מבניינים הן באמת הדבר היפה היחיד שבו, אבל הן מספיקות לטריילר, הן לא מחזיקות סרט שלם שנראה פשוט רע (גם חזותית) ואפילו הנבל נראה זוועה.
אני מוחה על עצם ההשוואה לאווטאר. אני לא חושבת שהוא רק חוויה חזותית, אבל גם אם כן, היא לא הייתה כמה שניות פה או שם עטופות בטראש שנראה כמו לפני 20 שנה. הביקורת העיקרית עליו הייתה שהרעיונות בבסיס הסיפור לא מקוריים במיוחד (אכן) אבל אי אפשר להאשים את קמרון בסטנדרטים נמוכים של הפקה. הסרטים שלו מושקעים להפליא, מתקדמים לזמנם (לפחות חזותית) ולא מזלזלים באינטליגנציה של הצופה או בדמויות הנשים.
לגבי אוואטר
מסכימה שהסרטים שלו מושקעים להפליא מבחינה ויזואלית בכל רגע ורגע, ולא רק בקטעים ספציפיים ומעטים הבמאים שיכולים לבנות עולם כמוהו.
ואני לא מכלילה לגבי שאר הסרטים אבל ספציפית אוואטר- זה מעבר לרעיונות לא מקוריים. רמת הדיאלוג והעלילה לחלוטין מזלזלות באינטליגנציה של הצופה. הויזואליה (שבהם היתה כמעט עתידנית כשהסרט יצא) היא מאוד חזקה וזה מה שהוביל להצלחה, אבל אני בספק אם הסרט הזה יצליח היום עם קהל חדש (לא כזה שנוסטלגי לסרט) כמו נניח טיטאניק שלחלוטין היה עובד גם אם היה יוצא היום.
קצת מוזר לצחוק על האפקטים בסרטי ריימי
בעיקר לנוכח העובדה שהסרט הראשון יצא לפני 20 שנה. רמת האפקטים מאז השתדרגה בכמה וכמה רמות (מספיק שתראו משחק מחשב שיצא באותן שנים ותשוו למשחקים היום כדי ללמוד על ההבדלים העצומים). ועדיין, אני לא חושב שהסרטים האלה נראים כ"כ רע גם היום.
אגב, בעוד שזכורים לי בזמן אמת קצת תלונות על האפקטים בספיידרמן הראשון (בעיקר בחלקים שפיטר קופץ על גגות הבניינים לאחר שגילה שיש לו כוחות על), הרי שהשיח לגבי ספיידרמן 2 ו-3 היה שהאפקטים מדהימים.
ראיתי כרגע את השני
וחוץ מהעובדה שקירסטן דאנסט לא מפסיקה להיות מעצבנת – זה דווקא חמוד (כאילו, ברמה של הראשון חמוד, לא לצפות ליצירת מופת).
השניים הראשנים דווקא חמודים לא ברמת טום הולנד אבל יחסית סבבה וכיפים
(ל"ת)
הרגע סיימתי לצפות בו והוא אכן חביב, ולו רק כי הוא טוב מקודמו
נראה שהפעם השאירו תקציב לשלם לתסריטאי/ם כדי שמעל לקלישאות הצפויות יהיו טיפונת עומק לדמויות, שביבי הומור מדי פעם, דיאלוגים שנשמעים אנושיים יותר וכמה רגעים נוגעים ללב (+שמלץ). ניכר אפילו שיפור מה בגזרת הליהוק (לא כולל השחקנים שהמשיכו מהסרט הקודם, וקירסטן דנסט נשארה מעצבנת כתמיד).
אגב, רק לי ג'יי קיי סימונס נראה כל הזמן (בסרטים האלה) כמו אחיו של טום הנקס?
סיימתי לצפות עכשיו בספיידרמן המופלא (הראשון)
והוא ממש סבבה ומתעלה על ספיידרמן של סם ריימי בכל המובנים (לא שזה אתגר, הוא הציב רף נמוך מאוד). פחות קלישאות, יותר בשר, תסריט נורמלי, הומור, דיאלוגים נורמליים… זה עוד לא ברמת MCU אבל אנדרו גרפילד הוא החוליה המקשרת בין טובי מגווייר לטום הולנד. גיק ופריק אבל לא נעבעך אומלל, בחור גבעולי ואתלטי עם זיק בעיניים שיודע להרכיב עדשות מגע ולא רק משקפיים. היו לו הורים, היו לו דודים עם אישיות, ומושא אהבה שהיא לא רק בלונדינית יפה שיודעת לצרוח אלא דמות חכמה שעומדת בזכות עצמה ולא רק לצד גבר כזה או אחר.
סוף סוף היה גם הסבר לחליפה (ולקורים) וגם האקשן נראה לא רע, לפחות בגזרת ספיידרמן. בגזרת הנבל היה מה לשפר, אבל זה לא הפריע לי. השדרוג הטוב ביותר הוא בגזרת הליהוק. אומנם גם הכימיה בין גרפילד לסטון לא מעיפה ניצוצות (אולי כי תמיד יש בה משהו קריר ומסויג, אני לא מאוהדיה) אבל למי אכפת מהם כשדוד בן הוא מרטין שין?!
בונוס: הופעת אורח של סטן לי.
בונוס בתפקיד משנה: הכפיל ההודי של אבי גבאי.
זה לגמרי אייטיזי, גם בסרטי ההמשך.
ריימי והקמפ שלו בהחלט גורעים מספיידרמן.
אתם סתם ארכנופובים
הסרט השני הוא יצירת מופת עם לב ונשמה.
היו שישה נבלים
שכחת את העץ!
ולגבי יצירת המופת שהיא עונות 1-3 של דרדוויל בנטפליקס: ידעתי שיש *משהו* שאנחנו מסכימים עליו.
טוב, אני לא מעריץ גדול של עונה 2 ;)
הם די חירבו את אלקטרה, אבל לזכותם יאמר שהם לא היחידים שכותבים אותה בתור כלבה ומתבלבלים עם לכתוב אותה בתור דמות חזקה שהיא לא סתם איזה asshole. גם בקומיקס זה נדיר. וכמובן שאין שום קשר בין הסיפור של הפאנישר לכל השאר והסיפור לא קוהרנטי בעליל ופחות סוחף.
בקיצור, לא עונה רעה אבל גם לא טובה.
אה, התכוונתי לעונות 1, 3
המקף שם נכנס בטעות. ברור שעונה 2 בעייתית מאד (אם כי שלושת הפרקים הראשונים אדירים ועובדים היטב גם כסיפור בפני עצמם).
במקום השני ליום הפתיחה הגדול ביותר בקופות בארה"ב
עם פתיחה חזקה של 121,500,000 ביום הפתיחה שלו, הסרט החדש של ספיידי נוחת על המקום השני ליום הפתיחה החזק ביותר אי פעם בצפון אמריקה, כשהסרט היחיד שלפניו הוא Endgame.
מסתבר שיותר משהאדם פוחד להידבק בקורונה, האדם מפחד מלהידבק בספויילרים לסרט החדש של ספיידרמן.
בקולנוע לא , אבל אולי בסדרות טלוויזיה הם שמעו(?)
(ל"ת)
בהודעה הקודמת חסר סימן ספוילר! אבוי
(ל"ת)
ספויילרים!!!!!!
יש גם גולשים פה שעוד לא ראו את הסרט ולא מעוניינים בספויילרים שיהרסו להם את ההנאה.
אם אתה רוצהנ לדון על משהו שקשור בספויילרים מהסרט – סמן את ההודעה כספויילר!
ברכות לספיידרמן
על השיא החדש
https://www.hollywoodreporter.com/movies/movie-news/spider-man-no-way-home-box-office-opening-1235065128/?fbclid=IwAR0rimqK-T2nwG_REH5JwvJ0Son1T1hEubt2UuehL7cDe7q1LnU_Ndeno8k
היקום הקולנועי של מארוול מחזיק עכשיו בשלושת הפתיחות הגבוהות ביותר אי פעם בארה״ב
עוד הוכחה שמארוול שולטים באופן מטורף בעולם הבלוקבאסטרים.
אני לא חושב שאי פעם היה מצב שכל שלושת הפתיחות הגבוהות ביותר אי פעם היו כולם שיכות לאותו פרנצ׳ייז.
מדהים. לא האמנתי שמספרים אלו בכלל אפשריים בנסיבות הנוכחיות בארה"ב ומחוצה לה
עכשיו מעניין כמה "רגליים" יהיו לו. מטריקס וקינגסמן ינגסו לא מעט.
קינגסמן יהיה פלופ.
המטריקס ינגוס אבל בצורה יותר מתונה כי הסרט יהיה זמין ב-HBO MAX, מה שאומר גם שהוא יהיה זמין בטורנטים באיכות טובה מחוץ לארה"ב… פקטור חשוב בהתחשב בעובדה שבין הסרטים הכי פיראטיים אפשר השנה אפשר למצוא את יחידת המתאבדים ואלמנה שחורה.
מה גם ששני הסרטים האלה מדורגים R, לעומת ה-PG-13 של ספיידרמן
לסרטי R יש את התקרה שמונעת מהם להגיע לגבהים כמו שספיידרמן יכול וכבר הגיע (הפתיחה השלישית בגודלה, למשל. אני לא רואה סרט R שיכול להגיע, או אפילו להתקרב רק קצת, להישג שכזה).
סרט שמדורג R כנראה לעולם לא יכניס סכום שקרוב ל-200 מיליון דולר בסופ"ש אחד
(קאט ל-2030, סרטו האחרון של טרנטינו, בכיכובם של דיקפריו וגל גדות בתפקיד ציידי ראשים שנשלחו אחורה בזמן על ידי ניק פיורי לימי העבדות כדי להשיב את הטסרקט מידיו של תומאס ג'פרסון מרוויח 310 מיליון דולר.)
אבל בתנאי שהם נתמכים על ידי מותג קולנועי כלשהו ובראשם עומד כוכב מספיק אהוב ומוכר, הם יכולים לשבור קופות בצורה שבה לא חשבנו שאפשר לפני 12 שנה, נגיד. "דדפול" הכניס 130 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו – סכום שעשור לפני יציאתו הספיק ל"שודדי הקאריביים 2" כדי לשבור את שיא הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם באמריקה.
מודה שההישג הקופתי הכי מרשים עבורי מתקופת הרגע-לפני-קורונה (וכנראה שיעברו עוד כמה שנים עד שנראה שחזור שלו) הוא סופ"ש הפתיחה של "אנחנו": סרט אימה מקורי למבוגרים, כשבמרכזו אולי כוכבת אחת (לופיטה ניונגו היא זוכת אוסקר, אבל לא עכשיו שם שגורף קהלים), שהביא 70 מיליון דולר בסופ"ש הראשון שלו ובכך שילש את התקציב שלו בשלושה ימים, ואז המשיך ועשה כרבע מיליארד דולר ברחבי העולם.
אם סרט מעז לא להסתמך על פרנצ'ייז מוכר או אהוב במיוחד ולא לפנות גם לגילאי 7-14, אני חושב שמצופה ממנו לפחות להביא מספיק שמות מוכרים, להיות עכשווי באיזושהי דרך (בין אם בנושאים שהוא עוסק בהם או בתקופה שבה הוא מתרחש) ו/או להיות מתחת לשעתיים וחצי. "אנחנו", לצורך העניין, סימן לפחות שני סעיפים. אחרת, לקהל הרחב אין באמת סיבה מספיק טובה לצאת מהבית ולשלם בכסף.
תשובה טובה, תוגה (: ..
(ל"ת)
אני לא בטוח מה אני חושב על הסרט
אחרי צפייה בטרום בכורה באמת שאני מאוד חלוק לגביו. מצד אחד נורא נהנתי בזמן הצפייה.
מצד שני כשיצאתי כל מה שחשבתי עליו על כמה בעיות היו בסרט הזה. תסריט עצלני מאוד ואקשן בינוני (מישהו זוכר משהו מגניב חוץ מכמה מאגרופים?)
פשוט סרט של שעתיים וחצי שסוגר קצוות בצורה מגניבה ומביא למעריצים את כל מה שרק יכלו לבקש. אבל בחייאת פשוט תשקיעו קצת בתסריט פעם הבאה, לא רק בהגנבות.
זו טענה שהיא בדרך כלל נכונה למארוול אבל דווקא לא הפעם
לכל הפחות האקשן של ספיידי נגד ד"ר סטריינג' שווה אזכור מסויים. זה היה מגניב ממש!
יאפ.
בסצינת הקרב הזאת אשכרה היתה כוריאוגרפיה שהיא מעבר למשהו מאד בסיסי.
איך פיטר לא חשב על זה?
הכתבה על העיבודים האחרים של ספיידרמן הזכירה לי את Mini Marvels, ואת הפתרון המבריק שלהם לחשיפת זהותו של ספיידרמן:
אחרי כתיבה - אולי צריך לסמן את זה כספויילר לספיידרמן רחוק מהבית?...
(ל"ת)
תמיד קצת חמקמק
השאלה איזה וכמה ספויילרים צריך לשים על פרקים קודמים בסרטי המשך. סימנתי ליתר ביטחון.
סליחה אם אני חוזר על משהו שכבר דובר עליו
אני חושש-ספוילרים קיצוני (וואו איזו הגדרה גרועה…) לכן אני חושש להסתכל בביקורת או בתגובות.
ממה שהבנתי הסרט מוקרן באיימקס רק בתלת מימד (תקנו אותי אם אני טועה). האם התלת מימד הורס? או שבכל זאת כדאי? אולי בכלל הקרנה אחרת?
תלת מימד זה משהו שקיים עדיין
לא יודע לי זה מזכיר טרנד שהתחיל עם אווטאר ומאז 2012 בדעיכה מתמדת. ממה שזכור לי לצפות בסרט שמחשיך את המסך עם משקפיים משומנות ולא נוחות תקועות על האוזניים לא היה להיט
אני מאוד נהניתי מהאיימקס. הוא ממש משפר את חווית הצפייה
והייתי בשלוש הקרנות שונות, אז גם יש לי למה להשוות!
בכל מקרה, אם תלת מימד זה משהו שאתה חושב שיפריע לך, לך קודם להקרנה רגילה. זה אמנם משפר את החוויה, אבל זה לא איזה הכרח.
התלת מימד באיימקס לא הורס.
בסרט הזה הוא גם לא מוסיף במיוחד, אבל כל עוד לא מפריע לך לראות סרט דרך משקפיים (מה שפעם לא היה שיקול, אבל היום אתה אמור לראות אותו עם מסיכה), התנאים לתלת מימד באיימקס הם אידיאליים.
אז צפיתי פעם שניה
הפעם על מסך פחות גדול, והאמת שכל הקסם פחות או יותר נמוג עבורי בצפיה שניה. אני מוצאת שזה קורה לי לא מעט בסרטי מארוול, אפילו שהייתי בתקופה של שיא האהדה שלי אליהם – אני זוכרת שראיתי את "שומרי הגלקסיה" שאהבתי מאוד, ואז צפיתי בזה שוב (אחרי תקופת זמן של מספר חודשים) על מסך הטלויזיה ואהבתי הרבה פחות. טוב, לפחות בפעם הראשונה נהניתי מאוד.
זה בערך מה שאני מרגיש.
הסרטים האלה ממש כיפיים כשצופים בהם בקולנוע ובאים עם הייפ ומיינדסט מסוים, אבל בצפיות חוזרות מבינים כמה התסריטים פשוט עצלנים וחסרי היגיון, וכמה אין כבוד לרגעי הדרמה.
ה-offender הגדול בתחום הוא אנדגיים, אבל זה בהחלט קיים גם בספיידרמן.
אצלי זה תלוי יותר בציפיות ופחות בתנאי ההקרנה
אני חושבת שכחצי מהסרטים ראיתי בצפייה ביתית, וזה לא שינה את מידת האהדה שלי אליהם, ולהפך. לדוגמה, בספיידרמן הראשון (השיבה הביתה) צפיתי עם עצמי בטלוויזיה באישון לילה, והוא העיף לי ת'סכך. אהבה ממבט ראשון, ואני ממשיכה ליהנות ממנו בכל צפייה מחדש.
לעומת זאת את "שומרי הגלקסיה" הראשון ראינו בקולנוע (בסינמטק הרצלייה, כשהוא זכה בסרט השנה ב"עין הדג") והתאכזבנו. אולי כי ציפיתי ליותר מסרט שנחשב ל"סרט השנה", הוא היה די מטופש בעיניי. אבל בצפיות חוזרות נהניתי ממנו יותר כי כבר הנמכתי ציפיות וידעתי למה לצפות.
כנ"ל אנטמן, שהיה מטופש מאוד בעיניי, ובצפייה (הביתית) הראשונה חשבתי שהוא ממש מטומטם ואין מצב שאצפה בו שוב, אבל זה קרה, וכיום הוא חביב בעיניי. אחרון חביב (ולמעשה דווקא ראשון) היה "איירון מן" שהחמצתי לגמרי בקולנוע (הצטרפתי לחגיגה קצת באיחור) ונדמה לי שנחשפתי אליו לראשונה בהקרנה באייקון(?) ולא אהבתי אותו. לא ידעתי למה לצפות, ואחרי שהתרגלתי לנולאן וגם הוא התחיל ריאליסטי מאוד, המעבר מחיילים אמריקנים באפגניסטן לבניית חליפה רובוטית במערה היה חד מדי עבורי. לעומת זאת בצפיות חוזרות אני נהנית ממנו מאוד, כי אחרי שהתרגלתי ליקום הקולנועי ולאווירה הקלילה שלו הגעתי בגישה אחרת.
אצלי היה הפוך לחלוטין
בצפיה השניה יכולתי למצוא את מה שיש גם מעבר לכל הפאן סרוויס – כשאני כבר יודע את כל ההפתעות שהולכות להגיע – ויש המון. זה סרט מצוין. יונתן כבר הרחיב בביקורת הספויילרים על כל התימות המעניינות מאד שהסרט חוקר, ואני אישית התפעלתי שוב מהמשחק הנהדר של טום הולנד. אני שמח שממש עכשיו הוא הגיע לעשיריית ההופעות השנתית של האתר; מגיע לו לחלוטין. יש כאן כמה רגעי דרמה שהם לחלוטין וואו מבחינת ההופעה שלו.
ראיתי ולא התרשמתי (חוץ מהאפקטים), אבל אני רוצה להעלות נקודה:
ד"ר סטריינג'. למה הוא דוקטור? הוא קוסם!
כל הנבלים האחרים צריכים איזה ידע מדעי, הם כולם 'מדענים מבריקים' שהשתגעו וכו'. אבל ד"ר סטריינג'? טיפה מדע הוא לא עושה. רק כל מיני הוקוס-פוקוס – פתח-לנו-שער-בעת-נעילת-שער – אל-תפריע-באמצע-הלחש-זה-יהרוס-את-העולם וכן הלאה. דוקטור למה הוא בדיוק? הומאופטיה?
אממ הןא היה מנתח בעולם ״שלנו״ לפני שהיה קוסם (:
(ל"ת)
Stephen Strange M.D.
יש שיגידו שהוא היחיד שבאמת אמורים לקרוא לו ד"ר…
נזכרתי בדיאלוג ההיסטרי מהסרט שלו
Mr :Kaecilius ?
Doctor :Strange !
Mr Doctor :Kaecilius ?
It's Strange : Strange
Maybe, who am I to judge :Kaecilius ?
כפי שחששתי
הצפייה הנוספת בבית חושפת את העובדה שהסרט, בפני עצמו, פחות טוב. בלי מחיאות כפיים, שריקות וצהלות של קהל משולהב, וכשיודעים מראש את העלילה – 'אין דרך הביתה' קצת, הממ, ארוך, מדכא ורווי בסצנות מיותרות (וחלקן די מטומטמות). והחורים בעלילה, אלה שסלחתי להם בזמנו, בולטים יותר.
עדיין נהניתי, אבל הפער בין הצפייה בקולנוע לצפייה הביתית מאוד גדול. אני חושש לגורל רע יותר עם דוקטור סטריינג'.
איך יש כבר צפייה בייתית??
(ל"ת)
מהדיסק שבחנויות
מערך ההפצה של דיסקים גדול ומורכב, והרבה פעמים חנויות ואפילו אנשים שהזמינו ב-pre order מקבלים אותו בערך חודש מראש. הדיסק מתוכנן ל-12.4 וזה בדיוק חודש לפני.
עד לפני כמה שנים זה היה קורה המון ברשת, שאנשים מכל מיני מחסנים מצליחים להדליף את הדיסקים לרשת חודש לפני התאריך הרשמי. בשנים האחרונות הסרטים כמעט תמיד עולים בסטרימינג בתשלום בערך חודש לפני ומשם מגיע לאינטרנט, אז נהיה די נדיר שזאת באמת הפעם הראשונה שהסרט זמין ברשת (הסרט הזה עולה באייטונס מחר, זה היה הבדל רק של כמה ימים).
רק לדייק
הסרט עולה באייטונס מחר, אבל רק בגלל שסוני הקדימו את היציאה הדיגיטלית שלו בשבוע בעקבות ההדלפה. זה היה אמור לצאת ב22 במקור. אני לא מצליח לחשוב על עוד מקרה שהתאריך יציאה שונה בגלל הדלפה.
מקור?
מצאתי שהתאריך היה ה-22 עד לפני יומיים, אבל לא ראיתי שאמרו שהשינוי בגלל זה.
נגיד, קרה משהו דומה עם "טנט" לפני שנה וקצת ולא זוכר שהזיזו תאריכים בגלל זה, ו"טנט" נשען על מכירות דיגיטליות הרבה יותר.
בפורומים של אספני דיסקים די הרבה אנשים כבר אמרו שקיבלו אותו, נראה די צפוי ולא כזאת הפתעה לסוני. בסוף לא סתם התאריך הדיגיטלי הוא כמעט תמיד 4 שבועות מהדיסק.
הנה
https://www.comingsoon.net/movies/news/1214477-spider-man-no-way-home-digital-release-date-leak
התזמון של שינוי התאריך מיד לאחר הדליפה ביום שישי לא היה מקרי. בכלל, בלו ריי בדרך כלל דולף לרשת בערך שבועיים לפני השחרור שלו. לא חושב שסוני ציפו שהפעם זה ידלוף חודש לפני.
זה אתר שעשה את ה-1+1 הזה
זה כנראה מה שקרה ולא זוכר מקרה כזה באמת, אבל כבר חשבתי שסוני התייחסו ישירות או משהו.
בכל מקרה, נכון שלרוב דיסקים מגיעים יותר מאוחר לאינטרנט בשנים האחרונות, אבל בפורומים כמו blu-ray.com תמיד רואים אנשים שקיבלו אותו בערך חודש מראש. לפני שהסטרימינג תפס ככה, זה כמעט תמיד היה מגיע גם לאינטרנט (זוכר את ההתרגשות לקבל DVDRip של סטארוורס 3 חודש וחצי(!) לפני התאריך הרשמי).
מחר? בטוח?
כי אצלי באייטונס כתוב שזה יצא רק ב-7 באפריל.
או שהתכוונת לארה״ב בלבד? (למרות שזה לא אמור לעלות באותו הזמן אצלנו ובארה״ב? אחרי הכל, היציאה הקולנועית היתה באותו הזמן, אז למה שביציאה הדיגיטלית יהיה פער כזה?)
אכן מחר
עשר הדקות הראשונות של הסרט עלו לרשת, עם לינק לאתר של סוני שבו ניתן לרכוש את הסרט במגוון פלטפורמות, כולל אפל טיוי.
הלינק של אפל טיוי מוביל לעמוד של הסרט באפל טיוי
שם כתוב שתאריך היציאה הוא ה-7 באפריל.
אז כנראה שבאמת יש הבדל בין האייטונס בארץ לשאר העולם, השאלה היא רק למה?
למה אנחנו לא יכולים לקבל את הסרט מחר כמו שאר העולם?
איזה סיבה יש לדחות אצלנו את יציאת הסרט בלמעלה משלושה שבועות?
אגב, נצחיים עדיין לא יצא באייטונס בישראל ואין כרגע צפי למתי הוא יצא, אז יכול להיות שיעלה לאייטונס סרט של מארוול כשהסרט הקודם עוד לא יצא? מוזר.
ישראל מוגדרת כאזור 2 בהוצאות סרטים.
בדרך כלל השחרור יוצא מוקדם יותר באזור 1 שזה בעיקר ארה"ב (וגם יפן).
את הצפיה השניה עשיתי כבר בקולנוע
בלי קהל משולהב ומחיאות כפיים וכו' וכו', ואני חולק עליך לחלוטין: דווקא אז הצלחתי לשים לב לחוזקות של הסרט שאינם הפאן-סרוויס וכל המסביב. יש לסרט הזה המון מעלות, ועל חלקן יהונתן הרחיב כבר בניתוח עם הספוילרים שפורסם כאן. אציין בעיקר את טום הולנד שעושה יופי של עבודה עם המון המון רגש, ואת ההחלטה לסיים את הסרט איך שהוא הסתיים, שזה סיום פשוט נפלא. בהשוואה לסיום שהיה אמור להיות דומה מ"חיות הפלא" הראשון, זה בכלל נהדר וחושף כמה זה לא טריוויאלי. סרט עצום שנשאר כזה.
מה בדיוק הקשר לחיות הפלא?
(ל"ת)
יש לסרט רגעים עם משקל רגשי, בזה אין ספק
בעיקר הודות למשחק הנהדר של טום הולנד.
אבל זה עדין לא הופך את הסיפור לטוב במיוחד.
מעניין אותי איך יגיב לסרט מישהו שראה את סרטי ספיידרמן של ה-MCU ואת יתר סרטי היקום של מארוול, אבל מעולם לא ראה אף סרט מטרילוגיית ספידרמן או מסרטי ספידרמן המופלא וגם לא יודע כלום על הסרטים האלה. האם ניתן למצוא פה סיפור מעניין והגיוני אם מורידים את כל העניין של ״איחוד הדמויות מסרטי ספיידרמן השונים והשוואות ביניהם״? לא נראה לי.
אז כן, המוות של דודה מיי היה מרגש מאוד, אבל האם זה בא כחלק משמעותי מסיפור טוב? לדעתי לא. זה פשוט מגיע כי החליטו לתת למיי, בהחלטה מאוד טיפשית, להפוך להיות הדוד בן כדי שספיידר-הולנד יוכל לדבר עם ספיידר-טובי וספיידר-גארפילד על הנקודה הזאת בסיפורי ספיידרמן למרות שספיידר-הולנד לכאורה כבר עבר את זה מחוץ למסך (בנוסף, הם גם הרוויחו פה אפשרות לתת לספיידר-הולנד רגשות נקמה כדי להקביל את זה לספיידרמן 3 ולתת לספיידר-טובי להיות זה שעוצר אותו מלנקום כדי שנקבל עוד פאן-סרוויס). כך שגם סצינה מאוד רגשית נמצאת פה בעיקר בשביל לתרום למטרה הראשית שהיא השוואות בין סרטי ספיידרמן השונים לצורך יצירת פאן-סרוויס.
וגם הסיום מרגש, אבל לא מרגיש שהסרט בנה עלילה בצורה מספיק טובה בשביל הסיום הזה.
זה יותר מרגיש שהסיום נכתב ככה כדי שכולם יריעו על הסיום האמיץ בלי שיש לזה באמת הצדקה עלילתית (הרי דוקטור סטריינג׳ ודאי יכל להוציא את החברים של פיטר מהקסם, והרי עכשיו פיטר לא מפריע לו וגורם לאתחול הקסם כל שנייה, אז למה שדוקטור סטריינג׳ לא יעשה את מה שהוא התכוון לעשות מלכתחילה? ובכלל, כל הסרט בנוי על זה שפיטר פארקר לא יכול להתמודד עם חשיפת הזהות שלו, תוך התעלמות מכך שזה יקום בו לאף אחד אין זהות סודית וכולם, כולל אלה שעוברים על החוק, מסתדרים עם זה ואף אחד לא מגיע למצב שהוא הופך לאויב הציבור כמו ספידרמן. הסרט הזה היה מתאים להיות בטרילוגיית ספידרמן או בסרטי ספידרמן המופלא, אבל ביקום של מארוול הוא מרגיש ממש מוזר).
בקיצור, סצינה טובה או אפילו כמה סצינות טובות לא הופכות סרט לטוב.
סרט הוא המכלול, וכשהעלילה לא בנויה טוב ומבוססת יותר מדי על פאן סרויס זול, גם מספר סצינות שהיו יכולות להיות נהדרות בתוך סרט אחר לא עובדות במכלול של הסרט הזה.
אם יש דבר אחד שמארוול עקביים בו זו חוסר עקביות.
צפיתי רק עכשיו כיוון שאני מחרים את היקום של הנוקמים בקולנוע
וראיתי שזה היה לטובה גם הפעם.
רגעים חביבים, איחודים נחמדים מאוד, המון סצנות לא קשורות ומבולבלות, המון בדיחות מאולצות וסך הכל סרט בינוני מינוס מינוס. טוב נו
אם מחרימים אז לדעתי צריך ללכת עד הסוף.
(ל"ת)
הסרטים אחרי הכל חביבים לצפיה
אבל בגלל הנזק שהיקום הזה (וההצלחה שלו) עושה, אז פשוט לא מעוניין לתרום לו כסף. מכיר עוד כמה אנשים כמוני, ואחד גם הרחיק לכת ולא צופה בכלל בסרטי גיבורי על בקולנוע…
ולחדשות מכיוון סין
אז למה בסין לא כל כך רצו להפיץ את NWH? הם פשוט ביקשו מסוני לקצץ כמה סצנות.
אילו סצנות? הסצנות שמתרחשות בפסל החירות
בקטנה ככה…
זה פשוט מרגיש שבסין רוצים לצמצם את הנוכחות של סרטים הוליוודים בקולנוע
וזאת כדי שהסינים ילכו לראות סרטים סיניים.
לצורך כך הם מנפיקים תירוצים שלפעמים, כמו כאן, נשמעים כל כך מגוחכים שכבר עדיף שהיו מוותרים על תירוץ ואומרים שהם סתם כך לא רוצים להקרין את הסרט אצלם.
כאילו, באמת, פסל החירות? מה, לא הוקרנו בסין אף פעם סרטים שמראים בהם את פסל החירות? נו באמת.
הרצון בסין זה למשוך את הסינים לראות סרטים סיניים ע״י צמצום הסרטים ההוליוודיים, בדגש על אלה שמושכים קהל כגון סרטי מארוול, שמוקרנים במדינה, והגיע הזמן שהם יפסיקו להתחבא מאחורי תירוצים ויודו בזה בגלוי.
בהתחשב בסיבה המגוחכת שהם לא מקרינים את סטריינג' ומימדי הטירוף
אתה כנראה צודק…
חייב לציין שלא הבחנתי, אפילו ברמז, בשום דוכן עיתונים בדוקטור סטריינג׳
ואין שום סיכוי שמישהו היה מצליח להבחין בדוכן העיתונים (שככל הנראה נמצא ממש ממש ברקע, אולי בקטעים שמראים את רחובות ניו יורק) וגם לזהות את שמו של אחד העיתונים. זה כבר מגיע לרמות הזויות יותר ויותר.
אבל לפחות עכשיו אפשר להוסיף את דוכן העיתונים לאיסטר אגס שאנשים יעמלו לחפש בסרט. כך שמבחינת המעריצים, שישבו וינסו למצוא את כל האיסטר אגס המסתתרים בסרט, מדובר בעוד איסטר אגס שיאתגר אותם למצוא אותו, כך שלפחות הם יהנו מכל הקטע הזה.
הסרט הזה גרם לי לתהות, איך פיטר פרקר קיבל בעצם את כוחותיו מלכתחילה?
הרי כפי שמגלים, אוסקורפ (ונורמן עצמו) לא קיימים ב-MCU, והרי זה העכביש המהונדס של החברה שעקץ את פיטר. אז יש להניח שהוא נעקץ בידי עכביש אחר, מחברה טכנולוגית שונה כלשהי? מארוול דילגו על הפרט הזה מאז שספיידרמן נכנס לעולם שלהם.
באמת בעייתי
הקטע הטפשי של ״נמאס לאנשים לראות את סיפור המקור שלו, אז בוא נדלג עליו״ מביא לכך שאתה מרגיש שפספסת משהו.
הרי סיפור המקור של פיטר ב״ספיידרמן״ של סם ריימי שונה מסיפור המקור של פיטר ב״ספיידרמן המופלא״, מה שאומר שאין לנו שום דרך לדעת איך זה היה עם ספיידר-הולנד, מאחר ובכל יקום זה נעשה אחרת.
אבל לפחות אנחנו יודעים שהעכביש שעקץ את ספיידר-הולנד מת. לא שפרט המידע הזה נותן לנו משהו.
יצאה לאייטונס המהדורה המורחבת של ספיידרמן אין דרך הביתה
עוד לא ראיתי את כל הסרט, אבל כן ראיתי את סצינת הפוסט קרדיטים החלופית ואני חייב להגיד שהיא הרבה יותר טובה מהסצינה המקורית.
הטיזר של דוקטור סטריינג׳ 2 הוחלף בסצינה ממש נחמדה שאולי גם מסבירה דבר או שניים לגבי הסיום של הסרט (אז מסתבר שהעובדה שאיש לא זוכר את פיטר פארקר גורמת להכנסה של זכרונות מזוייפים שאמורים למלא את החלל שנוצר מהורדת פיטר פארקר מהזיכרון. אנשים פשוט זוכרים דברים שלא היו ולא נבראו ואפילו יש תיעוד של הפייק הזה. דוקטור סטריינג׳ הלך עד הסוף עם הקסם הזה. נראה שוונג צדק כשהוא אמר שזה קסם מאוד מסובך ומורכב. בכל מקרה, זה גם עונה על שאלות ששאלו אחרי הסרט, כמו ״למה האפי מתכוון בזה שהוא הכיר את מיי דרך ספיידרמן?״. אז מסתבר שהתשובה היא שהראש שלו מלא בזיכרונות מזוייפים בהם הוא הכיר את מיי דרך ספיידרמן בלי להכיר את פיטר פארקר. לא יודע, אולי מיי הייתה המזכירה של ספיידרמן)