ובכן, סרט השנה של עין הדג לשנת 2014 הוא "שומרי הגלקסיה".
עוד שאלה אחת נשארה בסיכום השנה של האתר: בחירת הופעת השנה. בסקר המקדים יכולתם לבחור עד שלוש הופעות של שחקניות/ים מכל סרטי השנה, ועשר ההופעות שקיבלו את מירב הקולות נכנסו לסקר הגמר. רק תזכורת – אנחנו לא בוחרים כאן את "השחקן הטוב ביותר", זה לא פרס לשחקן/ית שאתם הכי אוהבים באופן כללי; השאלה היא מי עשה את העבודה הכי טובה בסרט מסוים אחד השנה.
והמועמדים הם:
הופעת השנה של עין הדג לשנת 2014:
- ג'יי. קיי. סימונס, "וויפלאש" (21%, 201 קולות)
- לאונרדו דיקפריו, "הזאב מוול סטריט" (15%, 139 קולות)
- חואקין פניקס, "היא" (14%, 128 קולות)
- דאנה איבגי, "אפס ביחסי אנוש" (10%, 93 קולות)
- ג'ייק ג'ילנהול, "חיית הלילה" (9%, 89 קולות)
- רוזמונד פייק, "נעלמת" (8%, 74 קולות)
- רייף פיינס, "מלון גרנד בודפסט" (7%, 68 קולות)
- מתיו מקונוהיי, "מועדון הלקוחות של דאלאס" (7%, 65 קולות)
- כריס פראט, "שומרי הגלקסיה" (6%, 52 קולות)
- נלי תגר, "אפס ביחסי אנוש" (3%, 32 קולות)
מס' מצביעים: 941
ואלה שהגיעו הכי קרוב לעשיריה:
11. ברי לארסון, "טווח קצר 12" ("בית זמני")
12. טום הארדי, "לוק"
13. סקרלט ג'והנסן, "היא"
14. אנדי סרקיס, "כוכב הקופים: השחר"
15. ג'ארד לטו, "מועדון הלקוחות של דאלאס"
16. אוסקר אייזק, "בתוך לואין דייויס"
17. מיילס טלר, "וויפלאש"
18. גרוט, "שומרי הגלקסיה"
19. ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק ראשון"
20. מתיו מקונוהיי, "בין כוכבים"
21. טילדה סווינטון, "רכבת הקרח"
22. תמרה קליינגון, "אפס ביחסי אנוש"
23. אמילי בלאנט, "קצה המחר"
24. טום קרוז, "קצה המחר"
25 (תיקו): רונית אלקבץ, "גט"
25 (תיקו): אנג'לינה ג'ולי, "מליפיסנט"
אחרי שנתיים של שיוויון בין המינים בעשיריה, השנה שוב יש רוב גברי. בעשיריה המובילה יש רק שלוש הופעות של שחקניות, שתיים מבינהן מתוך אותו סרט – "אפס ביחסי אנוש". גם בהמשך הרשימה מצב הייצוג הנשי לא מזהיר: ברי לארסון, שבמקום ה-11, הופיעה בסרט שלא הוקרן בארץ מסחרית, והאישה הבאה ברשימה, סקרלט ג'והנסן, מיוצגת על ידי סרט שבו היא לא נראית.
בסך הכל, 178 הופעות שונות, מתוך 97 סרטים שונים, קיבלו קולות. פחות הופעות שונות ופחות סרטים מבשנה שעברה, למרות שמספר המצביעים דווקא עלה. הסרטים הבאים קיבלו קולות על חמש הופעות שונות מתוכם: "שומרי הגלקסיה", "משחקי הרעב", "בין כוכבים" ו"אקס-מן: העתיד שהיה". סקרלט ג'והנסן קיבלה קולות על ארבעה סרטים שונים – "היא", "מתחת לעור", "לוסי" ו"קפטן אמריקה: חייל החורף". כמה שחקנים קיבלו קולות על שלושה סרטים שונים: מייקל פאסבנדר, מתיו מקונוהיי, ג'ניפר לורנס וליאם ניסן (כן, כן).
לשמונה מהשחקנים/ות בעשיריה זו ההופעה הראשונה בה. רק שניים הם בעלי ותק: חואקין פניקס, שנכנס לעשיריה הגדולה של הופעות השנה של עין הדג בפעם השניה (אחרי "המאסטר" ב-2012), ולאונרדו דיקפריו, שההופעה שלו ב"הזאב מוול סטריט" היא החמישית (!) שנכנסת לעשיריות (בעבר הוא נכנס עם "השתולים", "שאטר איילנד", "התחלה" ו"ג'אנגו ללא מעצורים"). לאונרדו למעשה נמצא במרחק נגיעה מהשיא של ג'וני דפ (6 הופעות שונות בעשיריות, אם כי מאז 2008 כף רגלו לא דרכה שם). ג'ניפר לורנס, שבשנים האחרונות נראתה כאילו היא עומדת לדרוס את התחרות – ארבע מועמדויות בתוך שלוש שנים – דווקא נשארה בחוץ השנה.
לעיון נוסף בסיכומי "סרט השנה" ו"הופעת השנה" בשנים הקודמות: תולדות סקרי סוף השנה של עין הדג.
על איזה 3 סרטים ליאם ניסן קיבל קולות?
אני מאוד מקווה שאחד מהם הוא לא "מיליון דרכים להתפגר".
"נון סטופ", "הדרך לגיהנום" ו"סרט לגו".
אם כי יש לציין שעל אף אחד מהם הוא לא קיבל יותר משני קולות.
ויש לציין שהוא באמת היה די מצוין ב"הדרך לגיהינום".
(ל"ת)
אף על פי שכנראה JK Simmons ייקח בקלות
הקול שלי הולך לג'ייק ג'ילנהול, כי כבר הרבה מאוד זמן שלא ראיתי שחקן בודד מחזיק ככה סרט.
גם סימונס היה נהדר הוא לא היה בדיוק לבד בסרט (מיילס טלר במקום ה-17).
מזל שבאוסקר הם בקטגוריות נפרדות :)
דיקפריו
באופן רשמי דיקפריו מחליף את דפ כשחקן אהוב של עין הדג, אחרי שבמשך שנים תמיד דפ היה מועמד ודאי להיכנס לעשרייה, דיקפריו עושה את זה בשנים האחרונות ובצדק יש לומר.
מאז שאטר איינלד ( פלוס מינוס ) דיקפריו הוא פשוט השחקן הטוב ביותר על המסך ללא עוררין, דפ כל כך נעלם שאפילו טים ברטון החליף אותו….
מה שמוזר
זה שלפחות לתחושתי, אני לא מרגיש את האהבה לדיקפריו. את ג'וני דפ בזמנו כולם העריצו, זה היה ברור שהוא השחקן הפופולרי ביותר. לעומת זאת, נדמה לי שאם היינו עושים סקר על השחקן הפופולרי ביותר, דיקפריו לא היה מנצח בו. אנשים לא נורא אוהבים אותו, אבל מתברר שכשהולכים סרט אחרי סרט, הם מאוד אוהבים את ההופעות שלו.
נראה לי שלהרבה מהצופים יש רתיעה מובנית מדקפריו הצעיר שהיה היפיוף שהופיע בהדפסים זולים על החולצות של ילדות בנות 12 בתחילת שנות התשעים
ועדיין כוכב של מדורי רכילות. רק שדקפריו, ממש כמו בראד פיט וג'ורג' קלוני (ובניגוד לטום קרוז, ניקולס קייג' או דפ בשנים האחרונות), הבין בשלב כלשהו שהמעמד שלו מאפשר לו לברור תפקידים הרבה יותר בקפידה ולהשתלב בפרוייקטים יותר מעניינים מבחינתו. וכשהוא מצליח גם לעבוד עם כמה מהבמאים היותר נערצים כאן באתר בשנים האחרונות (נולאן, טרנטינו וכמובן סקורסזה), אין פלא שהוא זוכה להיכנס לעשירייה שנה אחרי שנה. בסופו של דבר, ייתכן שדפ שחקן מוכשר יותר – אבל אין דבר יותר חשוב לשחקן מאשר בחירת התפקידים שלו, בוודאי לאלו שזכו למעמד שמאפשר להם להיות בררנים. מספיק לראות לאיזה שחקן גדול ניקולאס קייג' נחשב בצעירותו ולאיזו בדיחה הוא נחשב היום.
אני חושב שהוא פשוט נותן הופעה טובה אבל לא יוצאת דופן בכל סרט שלו.
בכל סרט שראיתי אותו אני תמיד רואה בדמות את ליאונרדו די קפריו. אני לא מצפה ממנו להתחפש. אני כן מצפה ממנו להעלים את כל המניירות הדיקארפריות שלו מהדמות (זחיחות, דיבור עם קריצה, צרחות כדי להראות שהוא לא דופק חשבון…), ברגע שאני אראה אותו נכנס והולך לאיבוד לגמרי בתוך דמות – אז אני חושב שגם האוסקר שלו יגיע.
אני לגמרי מסכים איתך
ובכל זאת השם שלו על הפוסטר ימשוך אותי לראות את הסרט. לא בגלל שהוא שחקן ענק (כי הוא לא, לטעמי) אלא בגלל שהוא שחקו שיודע לבחור את הסרטים שלו. קשה לי לחשוב על סרט שדיקפריו השתתף בו שהוא לא סרט איכותי (אני בכוונה בחרתי את המילה 'איכותי' ולא 'טוב' כי לפעמים גם ההפקות המשובחות ביותר יכולות ליפול). אפשר לומר שמבחינתי דיקפריו הוא סוג של תו-איכות לסרט גם אם ההופעה שלו כשלעצמה היא לא הדבר הכי טוב בסרט.
עם זאת, יש שני סרטים שההופעה שלו ממש הרשימה אותי. 'הטייס' וכן, 'הזאב מוול סטריט' ולכן הקול שלי הלך אליו.
מסכים לגמרי, דיקפריו תמיד מופיע בשנים האחרונות בסרטים שנחשבים על רמה, אם זה של מרטי או נולאן או טרנטיניו, תמיד של במאים גדולים, לעומת בראד פיט למשל שהולך על כל מה שבא ליד( ככה זה מרגיש בכל אופן )…
האמת שגם בראד פיט מופיע בלא מעט סרטים על רמה
(ל"ת)
אני חושב שבראד פיט שחקן מעניין יותר משמעותית מדיקפריו
דיקפריו הולך על בטוח, בדרך כלל ביוגרפיות גדולות שמבוימות על ידי במאים מבוססים ומכוונות לאוסקרים. פיט הולך לכיוונים הרבה יותר מעניינים עם הרבה תמיכה בבמאים קטנים יחסית ומעניינים (אנדרו דומיניק למשל) שעושים סרטים שהם קצת יותר משונים ולא "הימור בטוח"
צריך לעשות את ההפרדה בין כל שאר הסרטים ל-"הזאב".
אני חושב שהרבה מאוד אנשים יסכימו שההופעה של דיקפריו ב-"הזאב מוול סטריט" הייתה דווקא יוצאת דופן.
אם נשווה את המשחק שלו כג'ורדן בלפורט לדמויות שהוא שיחק ב"לגעת ביהלום" או "טיטאניק". אין שום דמיון.
לא ברור לי איך אפשר לצפות בסצנת ה"מדרגות" ולא לחוש שהוא לחלוטין נכנס לתוך הדמות.
ומה עם שאטר איינלד? משחק ענק בצורה לא רגילה
לא כל כך
כבר ראינו את אותן תצוגות משחק של דיקפריו ב"יומן נעורים" ו"חלון פנורמי", תמיד הלחוץ/העצבני/הלא מבינים אותו, אפילו בה"התחלה" ראינו קצת מהאיפיונים של תצוגת המשחק הזו שלו, (אני אקרא לזה אפילו קצת מתאמץ).
ב"הזאב" לעומת זאת, ראינו אותו משוחרר לגמרי, עד שגרם לאנשים "להעלם" אל הדמות ולהתרכז רק בה. ככה גם מקנוהי עשה עבודה מעולה ונמסר לדמות. מה שגורם לי בכל זאת לבחור בדקפריו זה בגלל שאני חושב שיותר קשה ליצור עניין כזה עמוק בדמות קולית, כמו ג'ורדן באלפורט, מאשר בדמות של חולה במחלה סופנית.
נ.ב לא ראיתי "וויפלאש".
יותר מהכל
זה לא לבחור את התפקידים שלו. לעיתים נראה שדיקפריו פשוט משחק בסרטים הנכונים והמצליחים ביותר. ומכיוון שאוהבים מאוד את הסרטים אוהבים מאוד גם אותו. לא שהוא גרוע, הוא אחלה לגמרי. אבל לא נותן הופעות בלתי נשכחות. למעט כמובן הזאב מוול סטריט ששם הוא נותן בראש. האמת שהסרט שבו הוא נותן את הופעתו הטובה ביותר הוא דווקא בצעירותו, ואפילו בילדותו- 'מה עובר על גילברט'. ורק השנה מבחינת משחק הוא הזכיר את האיכויות האלו. (וזאת, כאמור, בלי לזלזל. כי באמת שתמיד הוא היה אחלה שחקן בסה"כ)
לא ברור לי למה הכנסת את קרוז לרשימה הנגדית
לא כל הסרטים שלו הופכים להצלחה היסטרית, אבל אם תיקח את העשור האחרון תגלה שכולם נחשבים לטובים עד טובים מאד ובוחר בממוצע סרט בשנה או פחות. בטח שאי אפשר להשוות אותו לכמה מהכשלונות של דפ מאז שודדי הקאריביים, שלא נדבר על ניקולס קייג' שחוסר היכולת שלו להגיד "לא" לסוכן שלו כבר הפך למם.
רוב הסרטים של קרוז למעט הבייבי שלו משימה בלתי אפשרית הם גם סרטים מקוריים יחסית ולא ניסיונות לחלוב פרנצייזים הוליוודיים מסחריים (edge of tomorrow מבוסס על קומיקס איזוטרי, אבל הם אפילו לא השאירו את השם המקורי). הוא אולי לא זוכה ליוקרה שמגיעה מעבודה עם הבמאים הנחשבים ביותר כמו דה קפריו, אבל קרוז בעיקר סובל תדמיתית בגלל "הבחירות התאולוגיות" שלו שלא מתיישבות טוב לאמריקאים ולציבור הרחב בכלל.
הנה קריאה מוקדמת יותר מהשנה, שאני לא מסכים עם כולה אבל עדיין מעלה נקודות מעניינות על הסטארדום ההוליוודי והזיכרון הקולקטיבי שלנו:
http://www.laweekly.com/news/how-youtube-and-internet-journalism-destroyed-tom-cruise-our-last-real-movie-star-4656549
"קצה המחר" מבוסס על ספר, לא קומיקס.
(ל"ת)
שכחתם את 'מה עובר על גילברט'
את דיקפריו הכרתי בסרט 'מה עובר על גילברט'. התרשמתי כל כך מתצוגת המשחק שלו שרשמתי לפני לזכור את השם שלו. לפי דעתי הוא שחקן גדול שנפל למלכודת היפיוף, בעיקר אחרי טיטאניק. די דומה למה שקרה לבראד פיט. שניהם אגב מצליחים להוכיח את יכולות המשחק שלהם גם כיום, כנראה ע"י בחירה מוצלחת של תפקידים מאתגרים. דפ לעומת זאת די נתקע באותה דמות וזה חבל.
לא חושבת שאפשר להאשים את מעמד הפוסטר בוי בחוסר הפירגון לדיקפריו
1. גם ג'וני דפ המהמם ביופיו התחיל ככה, אע"פ שהוא מאוד מרד בתדמית
2. אחרי מה שקרה וקורה עם מתיו מקונוהי, אי אפשר להגיד שתדמית שחקן יפה, ערום, מטומטם ושטחי תפגע בפרגון לתפקיד טוב. לפני שנתיים אני ובערך כל מי שאני מכירה עיקם את האף ברגע ששמע שבסרט יככב מתיו מקונוהי, עכשיו (3 סרטים וסדרה בסה"כ) זו חותמת איכות.
מסכימה עם ההמשך- הוא בהחלט משתתף בסרטים טובים ולכן קשה שלא לשים לב אליו. לפעמים פוליטיקה עושה קריירה לא פחות ואף יותר מכשרון אפי :-)
לי אישית יש הערצה אליו, לא הצבעתי לו שנה שעברה, אבל הוא היום השחקן האהוב עלי.
גם דניאל דיי לואיס( שהיה אמור לקבל עוד אוסקר על בשם אהב אבל לא חשוב ) וגם וולץ ועדיין דפ בטופ אצלי, אבל אין ספק שאת דיקפריו אני אישית הכי אוהב.
אז אם כמה שאני מחבב את דיקפריו בתור שחקן
ובאמת, יגידו מה שיגידו, הוא שחקן יוצא מן הכלל. אבל דניאל דיי לואיס, הוא עדיין לא.
לא זכור לי סרט אחד שהוא עצמו לא היה בו מעולה. לעומת זאת, לדיקפריו היו נפילות. "האיש במסכת הברזל" ו-"החוף" למשל (למרות שאת "החוף" אני אוהב).
אם זה "לינקולן", "כנופיות ניו יורק", "זה יגמר בדם" או "בשם האב". כל הופעה פשוט יותר גדולה מהשנייה. ולא במקרה הוא נחשב לאחד השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה.
בכל אופן, בחירות לא רעות בכלל.
אין ספק שדניאל ענק, אבל הוא צריך לשחק יותר מפעם בחמש שנים כדי שאני הכי אוהב אותו; אני מאוד אוהב אותו פשוט אבל בגלל שדיקפריו משחק בכל כך הרבה סרטים וכולם טובים אז…
לא הותרתם לי ברירה
אני מצביע להופעה היחידה מתוך ה3 שבחרתי שהגיעה לסקר הסופי, אומנם בשמחה רבה כי זו אכן הופעה מקסימה של אחת הדמויות המקסימות באחד הסרטים המקסימים של השנה – ראלף פיינס על ״מלון גרנד בודפשט״ – אבל גם בעצב קל כי שתי ההופעות האחרות שאהבתי לא פחות לא הגיעו לטופ 10. לפחות אחת משתי ההופעות האלה דאגתי במו ידיי שתיכנס לטופ 25 (רונית אלקבץ בהופעת חייה ב״גט״, come on guys..), וההופעה השנייה לא הגיעה אפילו לטופ 25 כבר – מייקל פסבנדר המצמרר ב״12 שנים של עבדות״, וואו. כל כך הגיע לו מקום בליבכם. נו טוב, לפחות חסכתם לי את ההצבעה הקשה על הופעת השנה, כי אלקבץ ופסבנדר שניהם היו יכולים להימצא אצלי בתיקו אוטומטי. כמה כישרון, איזה דמויות בלתי נשכחות!
האמת ראיתי את זה בא, לא היו כמעט דיבורים במוקדמות על הופעת חייו של פסבנדר ב״12 שנים..״, אבל שמישהו בבקשה יסביר לי איך זוכת האוסקר מאותו הסרט לופיטה ניונג לא הגיעה לטופ 25?! איך?? כמעט והצבעתי לה במוקדמות, אבל לא רציתי לבזבז שני קולות על הופעות מאותו סרט. אם הייתי צריך להמר, אפילו הזכייה שלה באוסקר היה צריך לשמר אותה בזיכרון גולשי עין הדג לפחות לטופ 15. אוף איתכם :(
שנה שנייה ברצף מלאת אכזבות, אחרי שנה שעברה שלא הכניסו את ההופעות של שחקניות ״אהבה״ ו״כחול הוא הצבע החם ביותר״. לא שטופ 10 הזה שבחרתם לא נחמד, אבל יהיה נחמד אם היו בחירות פחות שגרתיות וצפויות. בבקשה אל תשברו לי את הלב כך גם בשנה הבאה :)
גרוט במקום ה18
זאת בטח הפעם הראשונה שעץ מגיע לטופ 20!
כל הכבוד לו
חכה שהוליווד תקנה את הזכויות לעץ הנדיב
(ל"ת)
"גרוט הנדיב"
"פעם אחת היה עץ, והוא אהב ילד קטן…… ואז הילד בא יום אחד אל העץ, והעץ אמר :'אני גרוט'…"
לא, זה פשוט לא מצליח.
זה בטח יהיה עיבוד רופף למדי.
כזה
http://observationdeck.io9.com/why-groot-is-a-better-giving-tree-than-the-giving-tree-1624077668
אוך, הסיפור האיום הזה.
אני הייתי גורט אותו, ובהקדם.
וואו איזו התלבטות
אני אנסה לעשות את זה בשיטת השלילה:
את 'חיית לילה' עדיין לא ראיתי (ויכול להיות שאם אספיק לראות השבוע אז זאת תהיה הבחירה שלי. כי מאוד אהבתי את ג'יילנהול בenemy).
את הדמויות של דיקפריו ופיניקס לא אהבתי. משהו בהן נראה לי לא מספיק מפותח ועובר תהליכים (ויסלחו לי כל מעריצי 'היא' שבאתר. אני מבין למה מעריכים את הסרט הזה, אבל פשוט לא הצלחתי להתחבר לשתי הדמויית ולסיפור האהבה ביניהן. בדמות של סמנת'ה זה הגיוני בהתחשב בעובדה שהיא מערכת הפעלה, אבל משהו במשחק של פיניקס היה קצת נקי מדי ולא אמין).
שתי הדמויות מ"אפס" וכריס פראט הצליחו לשכנע אותי מאוד, אבל אלו דמויות "קלילות מדי" ואני לא מרגיש שאפשר לקרוא להכתיר אחת מהן כהופעת השנה. (אני גם מאוד מופתע שנלי תגר הצליחה להיכנז לעשירייה. לדעתי דמות המשנה הטובה בסרט היא בכלל תמרה קליינגון ושמחתי לראות טותה בין ב25. פיצוי קטנטן על ההתעלמות ממנה בכל הביקורות והיח"צ בארץ).
נותרו ארבע הופעות שמתוכן כנראה אבחר:
הדמויות של רייף פיינס ושל רוזמונד פייק הן שתיהן עם טווח רגשות/משחק קצת מצומצם (פיינס מצועצע בהתאם לסגנון הסרט, ופייק מאוד מאוד קרה ומחושבת, ושניהם לא מביעים רגשות אחרים), אבל בתוך התחום הזה הם נתנו הופעות מעולות. ממש.
קצת מעליהם יש את ג'יי קיי סימונס ומקונהוי שנתנו הופעות טובות, אבל יש לי קצת חסם להצביע להם בגלל שבשני הסרטים היתה הופעה הרבה יותר טובה ושלמה (מיילס טלר שראוי לאוסקר, וג'ראד לטו. בחרתי בהם גם להופעת השנה בסקר המקדים, ביחד עם אלון אבוטבול על 'מקום בגן עדן'.)
מבין שניהם למקונהוי יש דמות עם מנעד קצת יותר גדול, אבל סימונס ממש הצליח להצמית אותי (ולעובדה שוויפלאש הוא ללא ספק סרט השנה שלי יש כנראה חלק בזה. המשחק שלו ללא ספק הרבה יותר אינטנסיבי משאר הדמויות כאן בעשיריה).
כנראה שאקבל החלטה סןפית רק לקראת סוף השבוע, ואולי אנסה בינתיעם לצפות בחיית לילה ושוב במועדון הלקוחות ובוויפלאש כדי להחליט.
סימונס, בלי תחרות.
מהסיבה הפשוטה שהוא היחיד שההופעה שלו הדהדה אצלי בראש גם ימים אחרי הצפייה.
ג'ילנהול היה ממש מעצבן, אבל אני יכול להבין למה הוא זכה להרבה קולות.
ולעומת תשעת האחרים, ההופעה של פיינס הייתה ממש שכיחה, לדעתי. אם לארסון הייתה שם במקומו, זו הייתה עשירייה נהדרת.
נכון, אבל אתה לא חושב שזה קצת מחזור של הדמות שהוא שיחק באוז?
(ל"ת)
א. לא ממש
במקרה בדיוק הייתי באמצע צפייה בכל 'אוז' בזמן שהסרט יצא. נכון שבהחלט יש קווי דמיון, אבל לא הייתי קורא לזה מחזור.
ב. גם אם כן, אז מה? כמו שכתוב למעלה, זו לא בחירה של השחקן הכי טוב, אלא ההופעה של השחקנים בסרטים הנ'ל. רוב ההופעות היו מעולות, אבל זאת של סימונס הייתה awesome, גם במובן המילולי של המילה – מעוררת יראה.
כן, זה לגמרי שחזור של שילינגר.
עכשיו עולה השאלה מה היא הבעיה בשחזור של שילינגר. זה רק אחד מהרבה מאוד דברים טובים ב"אוז" שאני בכיף רוצה שיותר סרטים ישחזרו.
לא ספוילר
זה כנראה סומן בטעות. אשמח שהסימון יבוטל ושההודעה הנוכחית תימחק.
... כריס פארט בשומרי הגלקסיה?
לפעמים אני פשוט לא מבינה את האתר הזה.
... הריסון פורד בשודדי התיבה האבודה?
לפעמים אני פשוט לא מבין את הפאנזין הזה.
אני לא זוכרת את הריסון פורד
בשודדי התיבה האבודה ואין לי מושג מה זה פאנזין, אבל אם ניסית לרמוז שהסיבה שאני לא מבינה את הבחירה בפראט כי שומרי הגלקסיה הוא סרט קליל/לבידור בלבד – לא יכולת להיות יותר רחוק מהאמת.
מה היה במשחק של פראט שראוי להופעת השנה? איזה מנעד רגשות מטורף הוא הדגים בסרט? מה אני מפספת? גם רוקט וגם נבולה (על כל השתי משפטים וחצי שלה) הוציאו ממני יותר רגש מאשר פיטר קוויל.
הדמות שלו הייתה עוד cool guy קשוח שבעצם מצולק רגשית מבפנים. ונכון שצריך להיות שחקן טוב כדי לא להפוך את הדמות הקלישאתית הזאת ליותר מאוסה, אבל הופעת השנה? באמת?
נראה לי שהעובדה שגרוט נמצא במקום ה-18 היא קצת יותר תמוהה.
(ל"ת)
למה? זאת ללא עוררין אחת ההופעות הקומיות הבולטות של השנה,
(ל"ת)
עם הרבה עוררין
אבל עזוב דעה אישית עם הוא מצחיק או לא מצחיק, על זה לא נותנים את הופעת השנה. תמוהה ביותר. בטח שהוא בא לפני טילדה סווינטון.
תשמע, אני לא הצבעתי לו.
וגם לדעתי לטילדה סווינטון מגיע יותר. אבל מה לעשות, זאת בחירת הקהל, ואין לי שום ויכוח עם זה שההופעה של גרוט היתה מעולה. בדוק את עצמך אם אתה לא במקרה סובל מגזענות נגד עצים.
גזענות נגד עצים.
some of the words in that sentence are somewhat redundant.
בדקתי
שיט
למה גזענות,
הוא פשוט לא אוהב בדיחות קרש.
הופעה קומית נהדרת - בהחלט. פשוט אי אפשר לזקוף אותה לזכותו של אף שחקן.
לא מדובר במקרה דומה לזה של אנדי סרקיס (ועובדה שהשם של וין דיזל לא מקבל פה בכלל קרדיט). זה יותר דומה לדמות של וול-אי – בהחלט ההופעה הכי מקסימה של אותה השנה, אבל לא הישג של שחקן כלשהו. מצד שני הסתכלתי בסקר של 2008, ווול-אי אכן מופיע בו. אולי צריך להחליף את הסקר מ"הופעת השנה" ל"דמות השנה" (ואז אולי הייתי מצביע לביימקס).
אבל הקרדיט פה בסקר לא נרשם לזכות וין דיזל, אלא לזכות גרוט.
אף אחד לא מכחיש שההופעה של גרוט לא נזקפת בלעדית לזכותו של דיזל.
ואכן, הסקר הוא לא "שחקן השנה"
אלא "הופעת השנה". הופעה של דמות וירטואלית היא הופעה; ויותר מזה, גם להופעות של דמויות אנושיות בסרטים מצולמים תורמים הרבה אנשים מלבד השחקן.
בכל כך הרבה סרטי גיבורי על הפרוטגוניסט הוא הדמות הכי משעממת.
הסיידקיקס יכולים להיות מושכים וכיפיים, הנבל לעיתים קרובות הוא דמות עם המון בשר שהשחקן יכול להשתולל איתה, אבל הגיבור עצמו לעיתים קרובות לא כזה מעניין. לראייה – רק כשראיתי בפעם הראשונה סרט של כריסטיאן בייל שבו הוא לא מגלם את באטמן, התגלה לי שהוא דווקא שחקן מוצלח. לעומת זאת, כריס פראט יצר דמות ראשית בסרט גיבורי על שהיא לא מעיקה, מוסרנית או מרי-סו באיזושהי צורה. בחור מגניב ומצולק רגשית? יש מצב. המגניבות של סטאר-לורד לא הרגישה לי יותר מדי מתיימרת, והצילוק הרגשי שלו לא הרגיש לי גנרי, וגם אם כן – הפרשנות של פראט לתפקיד הפכה אותו להרבה פחות קלישאתי משהוא היה יכול להיות. סטאר-לורד הוא דמות כריזמטית, מצחיקה, מגניבה וסקסית בטירוף, וכאלה אמנם לא נדירות יותר מדי (לראייה, הפעם האחרונה שכזאת דמות הופיעה בתור גיבור על של מארוול, היא זיכתה את השחקן שלה בשלוש מועמדויות להופעת השנה פה באתר), אבל כשהן באות וכששחקן ששווה משהו לוקח אותן על גבו, הן עשויות להיות משהו שווה אזכור. אני לא רשמתי את פראט בשלוש הופעות השנה שלי (למרות שאת המועמדות – המבוזבזת בדיעבד – שלי נתתי לזאק אפרון ב"שכנים", שהיו לו לא מעט קווי דמיון לפראט של "שומרי הגלקסיה"), אבל בעיני הוא נתן את אחת ההופעות הכי מרשימות של השנה. שאפו לגמרי.
הרגע שוב תיארת את הריסון פורד בתור אינדיאנה ג'ונס
אני לגמרי מסכים שזאת לא הופעת השנה, אבל צריך לשפוט סרט לא בתור מתחרה מול כל הסרטים האחרים (איך בכלל אפשר להשוות בין הדמות של פראט לבין הדמות של ג'יי קיי סימונס ב-"ויפלאש"?), אלא בצורה שבה הוא מימש או לא מימש את הפוטנציאל שלו.
בידיים הלא נכונות, הדמות (המוגבלת) של סטאר לורד או של אינדיאנה ג'ונס הייתה יכולה לצאת פשוט גרוע. צריך שחקן טוב באמת שיוכל למכור לנו דמויות גדולות מהחיים ולהיות העוגן היחסית שפוי שמסביבו קורים כל הדברים המטורפים. נכון שהוא לא מוזר או מוציא ממני צופה רגשות כמות כמו רוקט או גרוט, אבל האם סרט בכיכובם היה עובד באותה מידה (אם לפשוט לפי שודדי הקריביים האחרון, התשובה היא כנראה לא)?
אם "שומרי הגלקסיה" נבחר (לדעתי שלא בצדק, אבל זה כבר משהו אחר) לסרט השנה, כריס פראט יותר מראוי להיות מועמד לשחקן הכי טוב של השנה.
קחו בחשבון
שהתוצאות באתר הזה מוטות לפי הסרטים שאנשים ראו. סרטים שצפו בהם יותר אנשים יקבלו אוטומטית ציון גבוה יותר.
ליאונרדו אובר-רייטד
אחרי התלבטות קשה עם ג'ייקיי סימונס נתתי את קולי לחואקין פיניקס.
כמו בשרשור הקודם, אני חייבת לציין לטובה את מריון קוטיאר על "יומיים ולילה", סביר להניח שהיא נעדרת מהרשימה כי מעט מאד אנשים ראו את הסרט הזה, אבל היא פשוט מעולה.
קיצר
סימונס
לדעתי ג'יי קיי סימונס מוויפלאש
אלא מה.
אבל לדעתי אנדי סרקיס כסיזר היה צריך להגיע לעשירייה. וכריס פראט, אם שהוא שיחק מצוין, נראה לי אהבתי את המשחק הקולי של בראדלי קופר כרוקט יותר. אך גם כריס פראט שיחק מצוין.
i am groot (תמיד רציתי להגיד את זה)
עד איזה תאריך ניתן להצביע ?
(ל"ת)
בעיקרון ג'יי קיי סימונס
שהצליח ללהטט בין להיות קורע מצחוק למעורר אימה במרווחים של שניות, אבל בתכלס, ביימקס. הדמות הכי כובשת מאז וול אי. מאמין שהיה נכנס אם אנשים היו חושבים עליו כהופעה.
מייקל פרקס ב TUSK
ללא ספק.
הצליח להפוך סרט מופרך לחלוטין ואיום לסרט מופרך וכיפי לאללה.
אני מת לדבר על הסרט הזה!
בעיקרון כי הוא כל כך מופרך ומופרע, שלא הבנתי.
אני מרגיש שמשהו לא נקלט אצלי, כי אני פשוט לא מצליח לדעת מה ראיתי.
לא מיוצג מספיק - הילד מבאבאדוק
ע"פ IMDB שמו בישראל ( ובאוסטרליה הדרומית ) נוח וויזמן .
די נדיר לראות סרט שבנוי בהרבה על משחק של ילד – ולא רק שאינו מביך אלא משכנע לגמרי .
גם השחקנית של האמא , אסי דייויס נתנה הופעה די בלתי נשכחת . אני מניח שהם לא מופיעים בסקר כי כמעט אף אחד לא ראה את הסרט .
נכון
שניהם קיבלו קולות, אבל מעטים יחסית, מן הסתם גם בגלל שרק מעטים ראו את הסרט.
שלוש ההופעות להן הצבעתי נכנסו
ואני ממש מצטער בגלל זה. לא יכולתם להקל עלי מעט את העבודה? אם הייתן פוסלים אפילו אחת מהן, ההתלבטות שלי הייתה נעשית קלה בהרבה. שתיים, והיא לא הייתה קיימת.
אז ככה.
ג'יי קיי סימונס היה בלי ספק מטיל אימה. פלטשר- כל כך שפוי, כל כך אמוציונלי, כל כך אנושי– הוא אחד הנבלים, או הספק נבלים, המפחידים ביותר שאי פעם הגיעו למסך הגדול. העובדה שכיכב (טוב נו, לא כיכב, אבל אתם יודעים למה אני מתכוון) בסרט השנה שלי בהחלט לא מזיקה לו. הדמות הזו, הכתובה כל כך נהדר, היתה הופכת לדעתי לאחת הזכירות בתולדות הקולנוע של שנות העשרה של המאה בכל מקרה- וסימונס, בהופעה מדהימה, לקח אותה לליגה אחרת. הופעה שמצליחה לטלטל בין פחד, שנאה, הערצה, הזדהות, וצחוק- והכל, כפי שכבר ציינו מעלי, במרחקים של שניות ספורות. הופעה ראויה- ויותר מכך- להיות הופעת השנה.
ליאונרדו דיקפריו בסרט "הזאב מוול סטריט" היה פשוט גדול מהחיים. סרט גאוני, שהדמות שבמרכזו מתאימה בשלמות למניירות של דיקפריו. הוא הצליח לעורר הזדהות וסלידה בו זמנית, וסחב לאורך שלוש שעות דמות שהיתה יכולה להימאס תוך שעה בידיו של שחקן אחר. הוא היה פשוט אדיר, קורע-
גדול מהחיים. כל מה שעשה היה בקנה מידה עצום, ובכל זאת בפרופורציות מושלמות. מי שראה את הסרט, ונהנה בו כמוני, יבין על מה אני מדבר.
ג'ייק ג'ילנהול. ג'ייק פאקינג ג'ילנהול. כשבחרתי בסרט השנה שלי, הסרט היחיד שהתחרה בוויפלאש היה הזאב מוול סטריט. חיית הלילה לא היה אפילו קרוב.
אז למה בכל זאת?
ג'ייק ג'ילנהול לקח סרט שסביר שהיה מקבל ממני "ככה-ככה", או, במקרה הטוב, מגיע לגבול התחתון-תחתון של "אהבתי", והקפיץ אותו ישר לחמישיה שלי. למקום נמוך בחמישיה בהשוואה לוויפלאש או לזאב מוול סטריט, אבל ישר לחמישיה. ג'ילנהול שקע לחלוטין לתוך הדמות, והפך משהו שהיה יכול להיות "וואו, איזה פסיכופת…" למהפנט לחלוטין. לא יכולתי לנתק את העיניים מהמסך, לא יכולתי למצמץ כשהוא דיבר. הוא לקח תסריט לא יוצא דופן, קאסט חמוד, וקונספט יפה אם כי מעט משעמם, שהוצא לפועל באופן ממוצע- והפך אותו לסרט מצויין. בניגוד לסימונס ולדיקפריו, שכיכבו בשניים מטובי הסרטים שראיתי, ועשו זאת באופן מושלם, ג'ילנהול- כמעשה אטלס- סחב סרט שלם על כתפיו הדקיקות באופן חולני. בחיוך כמעט-נורמלי, במבע פנים כמעט-אותנטי, ויותר מכל- במבט כמעט-אנושי, השחקן הזה הפך דמות כתובה מעניין לפסיכופת שמשתווה, לדעתי, לג'וקר של הית' לדג'ר.
אני אשן על זה הלילה, אבל אני לא חושב שזה יעזור. כל עוד אחד מהם ינצח, אהיה שמח. כל עוד שניים מהם לא ינצחו, אהיה מאוכזב. ככה זה בחיים.
הופעת השנה שלי הייתה שיילין וודלי באשמת הכוכבים.
הסרט לא היה מושלם אבל היא נתנה את הנשמה ושיחקה מצוין. ההופעות האחרות שבחרתי היו נשיות גם כן- נלי תגר ושני קליין באפס ביחסי אנוש.
אוון פיטרס היה המקום הרביעי שלי והאמת היא שאני די מופתעת שהוא לא מוזכר פה אפילו. הוא היה די פאקינג אדיר. מצד שני לא ראיתי המון מהסרטים ברשימה ויכול להיות שכל ההופעות האלו היו מצוינות גם כן.
גם אני הצבעתי לה
העובדה
שג'ייק ג'ילנהיל נמצא רק במקום החמישי היא פשוט שערורייה. לוקח את כל ההופעות בקלות, הופעת משחק עוצרת נשימה ב'חיית הלילה'.
בנתיים אני נמנע עד שאראה את וויפלאש.
אני מקווה שזה יהיה היום. בדרך-כלל אני לא מחכה לדרג סרטים שלא ראיתי, אבל כיוון שכל-כך הרבה אנשים טוענים בתוקף שמדובר בהופעה חריגה במיוחד, אזי אין ברירה אלא להמתין.
הופעת השנה
השנה היה לי קשה במיוחד לבחור הופעות. טוב, זה לא נכון – הצמצום לשלוש הופעות הזה הוא שדה קרב קשה.אוון פיטרס נפל עוד במוקדמות אבל לארסון ואייזק נלחמו עד השנייה האחרונה. הופעת השנה שלי (סווינטון) לא נמצאת כאן בכלל, ואני חושב שזה רק מלמד על כולנו שאנחנו נעליים שלא יודעות את מקומן. בהיעדרה, בוא נסתכל על המועמדים.
ג'יי. קיי. סימונס, "וויפלאש" – אוי, מה קרה לי ולהופעה הזאת? ראיתי רק חצי טריילר וכולי נשפכתי לתוך ההופעה הזאת, אבל סרט שלם אחרי זה היא יצאה לי מכל החורים. כן, סימונס יודע לקלל יפה מאוד – אבל המונוטוניות,הו, המונוטוניות. מרוב הדמות לא רואים את הבן אדם, ומרוב הצעקות לא רואים את הדמות. תנו לי עוד עשרים רגעים שלו בבית הקפה והייתי יכול להצטרף אולי למקהלת המשבחים. לצרוח ולקלל זה נחמד, אבל זה פשוט מתיישן מהר.
ג'ייק ג'ילנהול, "חיית הלילה" – ושוב אנחנו במונוטוניות הארורה, רק שהפעם גורם ההפתעה קצת משכיח אותה. התפקיד הטוב ביותר של גילנהול בקלות, אבל עדיין קצת "משחק!!" ו"דמות!!" במקומות שבהם יכלתי דווקא להסתפק ברוגע. הופעה נהדרת בכל זאת, כן?
דאנה איבגי ונלי תגר, "אפס ביחסי אנוש" – אין לי בעיה עם איבגי בשום צורה אבל אם כבר תפקיד ראשי מסרט ישראלי אז איפה נעמי לבוב מ'יונה'? איבגי עושה את עבודתה כמו שצריך, ומרגישה בדיוק כמו חיילת גם בגיל 30 (שזה הישג לא קטן) מצליחה להצחיק כשצריך וגם לעמוד בטונים הדרמטיים, אבל לא ממש מצליחה לפרוץ בגדול, לטעמי. סצנת השירה שלה בחדר בלילה היא סצנת השירה-הצבאית השנייה הטובה ביותר שהייתה השנה (המקום הראשון הוא לחלוטין של מנפאואר). לגבי נלי תגר, אין לי מושג איך היא הצליחה להתבלט מעל שני קליין ותמרה קלינגון ששניהן עשו עבודת חסד והעלו כל סצנה שלהן מעלה מעלה בעוד שתגר הייתה אבודה הרבה יותר מדי פעמים בין כמה טונים שונים. לא שהיא הייתה גרועה, פשוט הן היו (לטעמי,כן? ה"לטעמי" הזה תקף לגבי כל התגובה הזאת, אגב.) הרבה יותר טובות.
חואקין פניקס, "היא" -לאונרדו דיקפריו, "הזאב מוול סטריט"-מתיו מקונוהיי, "מועדון הלקוחות של דאלאס" – שלושת הגברים מסרטי האוסקר של שנה שעברה לא דומים בכוחם בהופעותם, אבל לנוחיותי קיבצת אותם בגלל שהשורה התחתונה היא שבמרחק של שנה, הכוח שלהן קצת דהה. דיקפריו עדיין בבירור הטוב ביותר, המרתון הקולנועי של שיגעון הטוב ביותר שנראה בקולנוע, שלוש שעות של סקס,סמים,קללות ודיונים על גמדים עם הומור פיזי מטורף ועדיין מצליח לשמור על איזו שהיא דמות. כמו גילנהול וסימונס, דיקפריו נפסל בעיקר בגלל המונוטוניות – כיף נורא (יותר מסימונס וגילנהול,אגב) לצפות בה, אבל בכמה סצנות בהתחלה דיקפריו פשוט נראה כמו דיקפריו או בלפונט בשיא השגעון שלו, כאשר לכאורה הן היו אמורות להציג איזה שהוא מין תהליך. נו טוב. פיניקס נורא חמוד, באמת, אבל קשה לי להגיד שהוא הצליח לרגש אותי או להרשים אותי בסרט הזה. הוא מוכיח שגם נבעך הוא יכול להיות (אחרי שבמאסטר הוא שיכנע לחלוטין כתור "ערס" אלים וקיצוני) אבל הסרט אף פעם לא דורש ממנו יותר מלהתבכיין קצת פה ושם. אבל ההופעה שהכי סבלה מהמעבר של השנה זה מקונוהי. אני לא יכול להתסכל או לחשוב על ההופעה הזאת ולא לגחך ואז לקלוט שהיא הצליחה לזכות באוסקר. שטיקים על גבי שטיקים של הופעה, עם כריזמה בלתי ניתנת לערעור. אבל משחק טוב? אני לא רואה כאן. ליבי עדיין עם תוצרי 2012 של מקונוהי ([מג'יק]מייק,ברני,[קילר]ג'ו)
כריס פראט, "שומרי הגלקסיה" – כריס פראט נורא נחמד בשומרי הגלקסיה. אני לא לחלוטין סגור על זה שהוא אחד מעשרת ההופעות הטובות של השנה, אבל נו טוב.
רוזמונד פייק, "נעלמת" – כמו סימונס, חשבתי שאני אתלהב מההופעה הזאת שהשאירה אותי קצת קרירה. אני לא חושב שזאת אשמתה של פייק אלא שלי. אחרי שאתה קורא ספר, קשה נורא לרצות את הדמיונות שלך, ופייק לא לחלוטין עמדה בהן. הופעה נהדרת, אין ספק, עם המעבר הנכון בין הטונים השונים שנחוצים בה, אבל היא לא הצליחה להלהיב אותי כמו, נגיד, טיילר פרי,קארי קון ואפילו לרגעים בן אפלק. המ. אני מנחש שאני פשוט בקבוצת "ניק דאן".
רייף פיינס, "מלון גרנד בודפסט" – עונג קולנועי צרוף, הופעת השנה הגברית הטובה ביותר (אוסקר אייזק בא ככה קרוב, אבל ממילא הוא לא בסקר) שרק התבהרה בצפייה שנייה בדיוק כמה היא נהדרת ומצליחה להעלות את הסרט מעבר לווס-אנדרסוניות הרגילה שלו. תזמון קומי מושלם שמכיל בתוכו את כל הסאגה הרגשית של הדמות, דמות עגולה ומובהקת לחלוטין ללא שום חריקות ובנוסף – הקללות. כן,כן סימונס יודע לצעוק אבל הקללות של פיינס הרבה יותר מדויקות דווקא בגלל שאוצר המילים שלהם קצת יותר מורחב מקללות רס"ר. מסייה גוסטאב שולט בכל השפה האנגלית על רזיה ולכן כאשר הוא מחליט שהתואר הנכון ל"לודז'" הוא "פאקינג" אז אתה מרגיש את זה.
כל דבר בהופעה הזאת מושלם. הבחירה שלי בקלות.
אולי טיפה אוף טופיק, אבל מתי כבר יהיה עוד סרט טוב של ג'ורג' קלוני?
יצא לי לראות (שוב) את מייקל קלייטון. אחלה סרט. אחלה הופעה שלו.
מייקל קיטון
בירדמן.
אבל בגלל שזה לא פה אז ג'ילנהול, כי מכל ההופעות של השנה שלו הייתה החזקה ביותר.