שלטון האש

במקור: Reign of Fire
במאי: רוב באומן
תסריט: גרג קאבוט, קווין
פטרקה, מאט גרינברג

שחקנים: כריסטיאן בייל, מתיו
מקונוהי, איזבלה סקורפקו

לפעמים מספיקה סיבה טובה אחת כדי לראות סרט: עלילה מושכת, צילום טוב. לפעמים אני אפילו הולך לסרט בשביל השחקנים (אם כי בדרך כלל הם עלולים להיות שיקול לשלילה); לפעמים כי אלה האחים כהן, ומה שהם יוציאו אני אראה, בלי לדעת בכלל על מה מדובר; לפעמים כי היה לי מצב-רוח נוראי ואני רוצה לברוח לשעה וחצי מהמציאות. ולפעמים אני הולך לסרטים בגלל האפקטים.

כשבאים לסרט בשביל האפקטים, הציפיות ברורות: העלילה אמורה להיות מטופשת, המשחק סביר לכל היותר, הדיאלוגים לא ייכתבו על-ידי שלונסקי, ובעלילה יהיו חורים בגודל דרום-מזרח אסיה. אבל למי אכפת? האפקטים, זה כל מה שחשוב. אם הם עומדים בציפיות – דיינו, ואף יותר.

'שלטון האש' ממשיך את המסורת המפוארת שטבעו סרטים מהז'אנר, כמו 'קינג קונג', 'פארק היורה' ו'מתקפת המשובטים', שגם אורי קליין לא יצליח לשכנע אותי שעסקו ביחסי הורים-ילדים ולא באפקטים לשמם. במסורת זו, העלילה שלו באמת לא משהו מיוחד: קווין ("מלכה"), ילד בריטי אומלל, מעיר דרקון המסתתר מתחת ללונדון, וזה משמיד קשות את האזור, מתרבה במהירות אדירה, משתלט על העולם ומאלץ את כל בני האדם לצפות ללא הרף ב'באטמן ורובין'. סתם. ההשפעות אמנם קשות, אבל לא עד-כדי-כך: הדרקונים משמידים את רוב אוכלוסית בני האדם. בני האדם, בנסיונם להיאבק בדרקונים, משמידים כמעט את כל השאר. עשרים שנה לאחר מכן, קווין (כריסטיאן בייל, 'אמריקן פסיכו') מפקד על מושבת ניצולים קטנה, רעבה, ומוכת אימה, שרק מנסה לשרוד – עד שלסביבה מגיע ואן זאן (מתיו מקונוהיי), חייל אמריקאי מצוייד במיני-צבא, שגילה כי מרכז הדרקונים הוא בלונדון ומעוניין להשמידו.

המרכיבים האחרים בסרט גם הם בהתאם למסורת הז'אנר: השחקנים משחקים בצורה בינונית למדי, אף כי לא גרועה ממש (למעט, אולי, איזבלה סקורופקו בתפקיד טייסת המסוק אלכס יינסן, שלאורך הסרט מתקשה כנראה להחליט אם היא אקשן-בייב קשוחה או בחורה רכה וענוגה, בעלת עיני עגל למופת, שתפקידה להעריץ גיבור), החורים בעלילה ניצבים במקומם, הבדיחות לא-ממש מצחיקות, והאפקטים…

אופס. פה יש לנו בעיה: אין מספיק אפקטים. זה מקרה של אמת-רבה-מדי בפרסום: בשלטי החוצות של הסרט, הדומים להפליא לפרסומות לבורגר קינג, הופיעו להבות, ותו לא ("ב-22.8 הולכים על גחלים!"). זה היה גם המצב ברוב הסרט. למרות שהדרקונים הם האטרקציה העיקרית, הם מופיעים פחות מדי, ובחלק לא מבוטל מן הקטעים בהם הם כן משתתפים – הם מרוחקים יחסית. וזה, רבותי, לא יפה, לא יאה ולא נאה. באנו לסרט כדי לראות דרקונים – אז אנחנו רוצים דרקונים. שבעה בדקה, לכל הפחות. דם ואש ותמרות עשן זה נחמד, אבל לא תחליף. כשהדרקונים מופיעים, הם אכן נראים מדהים למדי, ומציאותיים עד-יותר-מדי, אבל דקת דרקון בין עשר דקות התפתחויות אחרות עלולה לבדה להיות סיבה מספקת להפגנות בדרישת "את הכסף!" (וחוץ מזה, למה בטריילרים השנה היא 2084, בעוד שבסרט עצמו מבואר כי הוא מתרחש 60 שנה קודם, וכלי הנשק כולם משנות התשעים של המאה העשרים, לכל היותר?).

מילא, אם ההתפתחויות האלו היו מעניינות דיין. אבל הן לא: הסרט קצר מדי, במובן זה שהוא פותח יותר מדי קווי עלילה ומציג יותר מדי פרטים, וכדי לסגור את כולם בזמן ולהגיע לסוף, אין לו ברירה אלא לדלג על כל האמצע: לטייסת האמיצה אלכס ולקווין (היא אלכס, הוא מלכה. עולם הפוך יש לבריטים האלה) נדרשות ארבע שניות בקירוב כדי להתאהב, והרומן נמשך עשר שניות נוספות; קווי עלילה – יחסיו של קווין עם בנו המאומץ, למשל (אורי קליין בטח מבסוט כאן) – מדלגים על רוב החלקים הקריטיים, ובאופן כללי הסרט מזכיר בדברים רבים את הדג המלוח מהבדיחה היהודית – זה שיש לו ראש וזנב, אבל אין גוף. הדמויות קופצות ממצב תודעתי אחד לשני כמו קומפקט-דיסק מקולקל; אוייב הופך לאוהב ופסיבי לאקטיבי, בלי לתת למעברים איזשהו הסבר ארוך יותר ממשפט אחד, וגם הוא לא משפט מזהיר במיוחד ("לצלות או להיצלות, זאת השאלה; כי הרבה דרקונים יש בעולם, שלא שיערתם הפילוסופיה שלך, הוראציו"). אולי עוד כמה שנים תצא גרסת-במאי של הסרט הזה באורך של ארבע שעות, ואז יתברר פתאום שהסרט היה יצירת מופת, או אפילו הגיוני. בינתיים? רחוק מזה.

ובכל זאת, הסרט לא כל-כך נורא: קודם כל, גם אם הדרקונים לא מופיעים דיים בסרט, הופעתם בהחלט עונה על הציפיות, ואף מתעלה עליהן: דרקונים כאלה משובחים לא נראו על מסכינו מאז ומעולם, ואנו בכל זאת מקבלים הזדמנות לראותם בזיו תפארתם ובמבחר תמרוני קרבות משובחים, השמדת מטעים, רכבים וטירה. יש בסרט גם כמה סצינות קרב מצוינות, שאף כי לא רואים בהן מספיק דרקון, יש בהן גם מתח וגם מרדף אוירי שכמוהו טרם נראה, ורק מדגים מה אפשר היה לעשות עם הסרט לו היו יוצריו משקיעים יותר מאמץ.

בקיצור, חבל: יותר מדי דקות של דיונים שלא מובילים לשום מקום, ופחות מדי דרקונים. בשבילי, הדרקונים שהופיעו היו שווים את הכסף; אבל אם לא באמת דחוף לכם לראות את המילה האחרונה בתחום המפלצות המעופפות הממוחשבות, אין לכם כל סיבה מיוחדת לראות אותו – אלא אם כן האלטרנטיבות גרועות יותר.

ולי נשארה שאלה מטרידה אחת: בפוסטר ליד הקולנוע מופיעים כמה מסוקי אפאצ'י. בסרט אין אפילו אחד. איפה כולם? במקדונלד'ס?