מאז "2012" הייתה האטה בכמות סרטי האסונות (ככה זה נראה, אני לא יודע אם אמפירית זה נכון), וטוב שכך. למה ממשיכים עם זה? ואם ממשיכים ,למה לא לעשות משהו מעניין, מנקודת מבטם של מדענים או אנשים שקשורים לאסון? הפתרונים להוליווד ולדוויין ג'ונסון.
אני לרוב נהנה מסרטי אסונות,Jaguarב-10/03/2015 14:45
אני לרוב נהנה מסרטי אסונות,
Jaguar
פורסם מרץ 10, 2015 ב 14:45
אבל החלק האהוב עליי הוא בעיקר הטריילרים שלהם. 2-3 דקות שדוחסות את כל האקשן והפומפוזיות והעלילה הקלישאית ליצירה מתפרצת של אדרנלין.
אבל הטריילר הזה פשוט גרוע ברמות יוצאות דופן. החל מהסאונדטראק (לשיר קליפורניה דרימינג באיטיות לא הופך אותו לאפל יותר), לאקשן שלא נראה מעניין במיוחד, ועד הקלישאתיות הלא-ריאלסטית- באמת-שנמאס-לי-מאבא-שלא-מסתדר-עם-הילדים-שלו-וברגע-של-סכנת-חיים-כולם-משלימים של העלילה.
נ.ב:
עם הקסדה במסוק אני כל הזמן חושב שמדובר בטייס של צה"ל. האמת שסרט אסונות שיתמקד במדינה קטנה כמו שלנו, והשלכות האסון על הקונפליקטים הפנימיים בחברה הישראלית (וכמובן התייחסות לסכסוך הישראלי פלסטיני) נשמע הרבה יותר מעניין ממה שאנחנו הולכים לקבל במציאות.
הבעיה בסרטי האסונות לדעתי היא ההתמקדות באסונות. הרבה יותר מעניין אותי לדעת מה קורה לדמויות *אחרי* האסון, איך הן שורדות, ואיך החברה שורדת. לא עולם עתידני של חברה דיקטטורית עם חוקים טיפשיים, אלא באופן המיידי של אחרי האסון. מה ש'המתים המהלכים' עושה בערך.
המונח "החוף המזרחי" מתייחס באופן בלעדי ומוחלט למדינות בארצות הברית השוכנות לחופו של האוקיינוס האטלנטי. מעולם לא שמעתי את הביטוי הזה בהקשר לאסיה או "לצד השני של היבשת".
רוב סרטי האסונות משעשעים אותי R.Gב-11/03/2015 01:00
רוב סרטי האסונות משעשעים אותי
R.G
פורסם מרץ 11, 2015 ב 1:00
הם כל כך הוליוודים. אני באמת לא זוכרת סרט אסונות שהציג אנשים מתנהגים כמו אנשים. הם כמעט תמיד דמויות פלקט חסרות נפח ואישיות המדברות עם הפסקות מוזרות (רציני..מי..מדבר ככה?) הם לא גורמים לי לרחם עליהם או לפחד עליהם או לכל הפחות לא לרצות במותם. למעשה שימותו, ככה לפחות יהיו קצת גופות ברחוב.
חוץ מזה, אם נצא מנקודת הנחה שגודל האסון הוא המירבי באזור שבו הסרטים מתרחשים (כי ההיגיון
אומר שהיוצרים ירצו להציג את ה"פיק" של האסון- המקום שבו האסון גרם להכי הרבה נזק) ממש שווה לגור בחור, מסתבר שעל פי הקולנוע ההוליוודי הסיכוי שלך להיפגע מאסון אפוקליפטי שואף כמעט לאפס. הרי איזה סרט אסונות זה יהיה מבלי להראות את שלט הוליווד או את פסל החירות נופלים בדרמטיות? אבל אל דאגה! יש גם ייצוג עולמי… שמעובר על ידי חצי דקה של תמונות וסרטונים מהעולם שכולל בעיקר תמונות של פסל "ישו הגואל" ומגדל אייפל קורסים. זימבבואה? למי לעזאזל אכפת כרגע מזימבבואה?! מגדל פיזה התיישר!
אבל ברצינות, זה מובן ואין לי באמת תלונות בעניין הזה.
אנשים באים לסרטי אסונות בשביל האקשן והאפקטים ולכן אני מחכה שהיוצרים יפסיקו לקחת את עצמם כל כך ברצינות או שיתחילו להחדיר קצת יותר עומק ועלילה מקורית.
צונמי זה אסון מרשים מאוד אבל כשמציגים אותו ככה המחשבה שלי נעה יותר לכיוון של "ואו זה גל עצום…איזה יפה זה" ולא "הולי פאק!! אין לי אוויר!" וזה המקום לתת ציון לשבח לסרט "הבלתי אפשרי" שעשה עבודה יוצאת מן הכלל בהצגת הצונמי- שווה לראות אותו בקולנוע רק בשביל הסצנה היחידה הזו. ככה אמור להראות אסון. חבל שלאחר מכן הוא גלש למחוזות הקיטש כי היה לו פוטנציאל מטורף.
ואם אתם מחפשים סרט אסונות שהוא כל כך רע שהוא טוב אני ממליצה לראות עם חברים את "שארקנדו" רק ציידו עצמכם בשתייה, הרבה שתייה.
חבל שלא היו יותר סרטים כאלה בילדותי. כזאטוט ממוצע אנטי-רחיצתי, הייתי יכול להעזר בזה לשכנע את ההורים שלי שאני לא רוצה להתקלח כי אני פוחד מצונאמי. הסתכלתם פעם במערבולת הקטנה שיורדת לחור הניקוז? פחד אלוהים.
כמובן, שוב הרגו את הבחור בחליפה (1:28). אני מניח שהציבור האמריקני שואף לראות רסק אנשי עסקים, ואפשר להבין את זה – 99% מעורכי הדין מוציאים שם רע לשאר, וכו'. בכל זאת, קיוויתי לראות משהו קצת יותר חדשני. אם לא "בתי, את מעוכה או צוחקת", לפחות איזה זוג צעיר ויפה נמרח לעיסה כאחרון היתושים.
ומה לגבי מלים אחרונות קצת יותר מקוריות? זה באמת לא כל כך קשה.
"דוד פרד, אם אני חייבת למות, לפחות אנחנו יחד ואני רואה אותך מת גם כן".
"ילדים, אחרי כל השנים שלא הייתי בבית אף פעם בגלל העבודה, קשה לי להגיד לכם כמה אני מצטער שהפעם החלטתי להישאר ולבלות עם פרצופיכם המחוצ'קנים במקום לטוס לכנס בצרפת, ועכשיו אני אשלם בחיי על הטעות הזו".
חשבתי שהזבל של הוליווד מתחיל להצטבר רק מיוני
הקדים השנה
לא נשבר להם?
מאז "2012" הייתה האטה בכמות סרטי האסונות (ככה זה נראה, אני לא יודע אם אמפירית זה נכון), וטוב שכך. למה ממשיכים עם זה? ואם ממשיכים ,למה לא לעשות משהו מעניין, מנקודת מבטם של מדענים או אנשים שקשורים לאסון? הפתרונים להוליווד ולדוויין ג'ונסון.
כי זה כיף!
אלה אמנם לא סרטי אוסקר, אבל הם מהנים וכיף לראות אותם בטלוויזיה בבית.
אוי אוי אוי,
מה נעשה בלי מטף כיבוי מול גל ענק?
עכשיו באמת הלך עלינו.
אני לרוב נהנה מסרטי אסונות,
אבל החלק האהוב עליי הוא בעיקר הטריילרים שלהם. 2-3 דקות שדוחסות את כל האקשן והפומפוזיות והעלילה הקלישאית ליצירה מתפרצת של אדרנלין.
אבל הטריילר הזה פשוט גרוע ברמות יוצאות דופן. החל מהסאונדטראק (לשיר קליפורניה דרימינג באיטיות לא הופך אותו לאפל יותר), לאקשן שלא נראה מעניין במיוחד, ועד הקלישאתיות הלא-ריאלסטית- באמת-שנמאס-לי-מאבא-שלא-מסתדר-עם-הילדים-שלו-וברגע-של-סכנת-חיים-כולם-משלימים של העלילה.
נ.ב:
עם הקסדה במסוק אני כל הזמן חושב שמדובר בטייס של צה"ל. האמת שסרט אסונות שיתמקד במדינה קטנה כמו שלנו, והשלכות האסון על הקונפליקטים הפנימיים בחברה הישראלית (וכמובן התייחסות לסכסוך הישראלי פלסטיני) נשמע הרבה יותר מעניין ממה שאנחנו הולכים לקבל במציאות.
נ.ב. – זה בדיוק מה שעלה לי לראש כשראיתי את הקסדה, הייתי צריך לחזור לשם* כדי לראות שאין מגן דוד בין הפסים הכחולים.
* איך אומרים את זה ביוטיובית? המונח של 'להריץ אחורה את הסרט' נשמע קצת ארכאי כאן.
כנ"ל.
(ל"ת)
זה בערך מה שמלחמת העולם Z עשה, לא?
לקח את האפוקליפסה המוכרת ובחן איך היא משפיעה על מדינות שונות. כולל ישראל וכולל התייחסות לסכסוך.
(אני מתכוונת לספר כמובן.)
לא יודע, לא קראתי את הספר.
הבעיה בסרטי האסונות לדעתי היא ההתמקדות באסונות. הרבה יותר מעניין אותי לדעת מה קורה לדמויות *אחרי* האסון, איך הן שורדות, ואיך החברה שורדת. לא עולם עתידני של חברה דיקטטורית עם חוקים טיפשיים, אלא באופן המיידי של אחרי האסון. מה ש'המתים המהלכים' עושה בערך.
אז תקרא את הספר.
הוא בדיוק מה שאתה מחפש.
איך ענית לרד פיש?
בהקדם האפשרי שבו אני לא צריך ללמוד.
רק נקווה שהם לא ישתגעו כמו ריק
חתיכת אורגזמה של אנשי CGI
(ל"ת)
זה נראה כמו סרט של אמריך
אני מתפלא שהוא לא תובע אותם על גניבת הרעיון.
הטריילר הראשון היה יותר טוב...
"The earth will literally crack open…and you will feel it…on the east coast"
בניגוד לשאר האסונות הגלובליים, שבמהלכם החבר'ה בניו-יורק, וושינגטון וכו' ממשיכים בחייהם כרגיל.
הכוונה היא שאת הרעידות תרגיש בצד השני של היבשת.
(ל"ת)
אני לא חושבת
המונח "החוף המזרחי" מתייחס באופן בלעדי ומוחלט למדינות בארצות הברית השוכנות לחופו של האוקיינוס האטלנטי. מעולם לא שמעתי את הביטוי הזה בהקשר לאסיה או "לצד השני של היבשת".
אבל המדינות ששוכנות לחופו של האוקיינוס האטלנטי הן הצד השני של היבשת
למי שגר לחופו של האוקיינוס השקט.
אופס
משום מה קראתי וכתבתי "יבשת" וחשבתי "עולם".
סליחה.
רוב סרטי האסונות משעשעים אותי
הם כל כך הוליוודים. אני באמת לא זוכרת סרט אסונות שהציג אנשים מתנהגים כמו אנשים. הם כמעט תמיד דמויות פלקט חסרות נפח ואישיות המדברות עם הפסקות מוזרות (רציני..מי..מדבר ככה?) הם לא גורמים לי לרחם עליהם או לפחד עליהם או לכל הפחות לא לרצות במותם. למעשה שימותו, ככה לפחות יהיו קצת גופות ברחוב.
חוץ מזה, אם נצא מנקודת הנחה שגודל האסון הוא המירבי באזור שבו הסרטים מתרחשים (כי ההיגיון
אומר שהיוצרים ירצו להציג את ה"פיק" של האסון- המקום שבו האסון גרם להכי הרבה נזק) ממש שווה לגור בחור, מסתבר שעל פי הקולנוע ההוליוודי הסיכוי שלך להיפגע מאסון אפוקליפטי שואף כמעט לאפס. הרי איזה סרט אסונות זה יהיה מבלי להראות את שלט הוליווד או את פסל החירות נופלים בדרמטיות? אבל אל דאגה! יש גם ייצוג עולמי… שמעובר על ידי חצי דקה של תמונות וסרטונים מהעולם שכולל בעיקר תמונות של פסל "ישו הגואל" ומגדל אייפל קורסים. זימבבואה? למי לעזאזל אכפת כרגע מזימבבואה?! מגדל פיזה התיישר!
אבל ברצינות, זה מובן ואין לי באמת תלונות בעניין הזה.
אנשים באים לסרטי אסונות בשביל האקשן והאפקטים ולכן אני מחכה שהיוצרים יפסיקו לקחת את עצמם כל כך ברצינות או שיתחילו להחדיר קצת יותר עומק ועלילה מקורית.
צונמי זה אסון מרשים מאוד אבל כשמציגים אותו ככה המחשבה שלי נעה יותר לכיוון של "ואו זה גל עצום…איזה יפה זה" ולא "הולי פאק!! אין לי אוויר!" וזה המקום לתת ציון לשבח לסרט "הבלתי אפשרי" שעשה עבודה יוצאת מן הכלל בהצגת הצונמי- שווה לראות אותו בקולנוע רק בשביל הסצנה היחידה הזו. ככה אמור להראות אסון. חבל שלאחר מכן הוא גלש למחוזות הקיטש כי היה לו פוטנציאל מטורף.
ואם אתם מחפשים סרט אסונות שהוא כל כך רע שהוא טוב אני ממליצה לראות עם חברים את "שארקנדו" רק ציידו עצמכם בשתייה, הרבה שתייה.
סרט השנה <!<!#!@!
אחח, רק אם היה מדובר בשנת 1998.
גלזילה
חבל שלא היו יותר סרטים כאלה בילדותי. כזאטוט ממוצע אנטי-רחיצתי, הייתי יכול להעזר בזה לשכנע את ההורים שלי שאני לא רוצה להתקלח כי אני פוחד מצונאמי. הסתכלתם פעם במערבולת הקטנה שיורדת לחור הניקוז? פחד אלוהים.
כמובן, שוב הרגו את הבחור בחליפה (1:28). אני מניח שהציבור האמריקני שואף לראות רסק אנשי עסקים, ואפשר להבין את זה – 99% מעורכי הדין מוציאים שם רע לשאר, וכו'. בכל זאת, קיוויתי לראות משהו קצת יותר חדשני. אם לא "בתי, את מעוכה או צוחקת", לפחות איזה זוג צעיר ויפה נמרח לעיסה כאחרון היתושים.
ומה לגבי מלים אחרונות קצת יותר מקוריות? זה באמת לא כל כך קשה.
"דוד פרד, אם אני חייבת למות, לפחות אנחנו יחד ואני רואה אותך מת גם כן".
"ילדים, אחרי כל השנים שלא הייתי בבית אף פעם בגלל העבודה, קשה לי להגיד לכם כמה אני מצטער שהפעם החלטתי להישאר ולבלות עם פרצופיכם המחוצ'קנים במקום לטוס לכנס בצרפת, ועכשיו אני אשלם בחיי על הטעות הזו".
הטריילר קיבל נכשל
טריילר הוא כלי שיווקי ולכן טריילר שלא גורם לי לחשוב "וואו! איך אני רוצה לראות את זה בקולנוע" לא עושה את העבודה שלו כמו שצריך.
זה המצב פה, באמת שאני לא רואה סיבה לראות את הסרט בקולנוע, מה גם שהרס של כדור הארץ אנחנו נקבל היטב בכל סרטי הקומיקס #אישהפלדההיהרקההתחלה