ביקורת: המסור: המעגל נסגר

בראשית היה "המסור", מותחן אימה מינימליסטי ואפקטיבי שנעשה בתקציב של גרושים והפך ללהיט עולמי. סרטי ההמשך שלו קצת סטו מהמסלול והיוו חלק גדול מז'אנר ה"פורנו עינויים" שהיה פופולרי בתחילת המאה. הסרטים עקבו אחר קורבנותיו של ג'ון קריימר (טובין בל) – המכונה "ג'יגסו" – שהיה לוכד אנשים במגוון סיטואציות שמחייבות אותם להכאיב לעצמם או לאחרים כדי לשרוד. אלו ששרדו קיבלו הערכה מחודשת כלפי החיים שלהם, או לפחות זה מה שקריימר אמר לעצמו בלילה (הוא לא רוצח, מה פתאום, יותר כמו גורו ניו-אייג'י כזה). אלו סרטים שאנשים הלכו לראות פחות בשביל הדמויות העגולות ויותר בשביל הדם והאיברים שלהן, שמצאו דרכים חדשות ויצירתיות להישפך החוצה בכל פעם. ב-2010 נראה היה שהפרנצ'ייז עוצר את זרימת הדם אחרי שבעה סרטים רווחיים ביותר, אבל כמו מותגים רבים בז'אנר האימה, הוא לא יכול היה להישאר מת לאורך זמן: ב-2017 יצא סרט נוסף בסדרה שהיה עוד מאותו מהדבר, בגדול. המבקרים לא התלהבו וגם המעריצים קיבלו את הסרט במשיכת כתפיים אדישה והפרנצ'ייז חזר לתנומה שלו.

זמן מה לאחר מכן, הקומיקאי כריס רוק והמנכ"ל של אולפני "ליונסגייט" נפגשו בחתונה של חבר משותף. זאת לא התחלה של בדיחה, אלא של סרט חדש בסדרה: לפי הדיווחים רוק הציע לאולפנים כיוון חדש שאליו לדעתו אפשר לקחת את המותג. הם זרמו עם הרעיון, וכך רוק הפך לכוכב הסרט, בנוסף להיותו אחד המפיקים והתסריטאים. על הבימוי הופקד דארן לין באוסמן, שיש לו קצת היכרות עם הסדרה בהתחשב בכך שביים את סרטים 2-4. אז יש לנו כוכב חדש, תאריך חדש – זה הסרט הראשון בסדרה שיצא בחודש מאי האביבי, בניגוד לכל קודמיו שיצאו בחג ליל כל הקדושים בסוף אוקטובר – וכיוון חדש. מהו הכיוון הזה, אתם שואלים? בייסיקלי "מה אם 'המסור' היה סרט משטרתי?" לא, סליחה, "מה אם 'המסור' היה חיקוי גרוע של סרט משטרתי?"

אחרי סצנת פתיחה עם מלכודת לא מלהיבה במיוחד שכוללת לשון ורכבת תחתית, אנחנו פוגשים את בלש המשטרה זיק (רוק) ותעצרו אותי אם שמעתם את זה כבר: יש לו מפקדת קשוחה ועצבנית, אבא שלו (סמואל ל. ג'קסון) הוא מפקד התחנה לשעבר, הוא מקבל שותף חדש (מקס מינגלה) למרות שהוא לא רוצה שותף וכל השוטרים האחרים לא מתים עליו, בלשון המעטה, בגלל שהסגיר שוטר מושחת שנים לפני כן. כל זה מועבר לצופה בצורה של דיאלוג מאוד מאולץ, כי למי יש זמן לחשוב על דרכים יצירתיות להעביר אקספוזיציה כשיש אנשים להרוג? הקטע הזה גם מבהיר את אחת הבעיות של הסרט: חלק מהסצנות כל כך קלישאתיות או מלודרמטיות שקשה לדעת אם צריך לקחת אותן ברצינות או כמשהו שגובל בפרודיה. כמעט ציפיתי מהשוטרים בתחנה להתחיל בדיון האם זיק הוא בלתי צפוי או שוטר על הקצה שאין לו מה להפסיד.

זיק ושותפו נקראים לחקור את זירת המלכודת ברכבת התחתית ומגלים שהקורבן היה שוטר ושכנראה יש להם עסק עם חקיין של ג'יגסו בעל אג'נדה אנטי-משטרתית. מהר מאוד מסתבר שאותו חקיין לא עשה הרבה שיעורי בית, כי באמת שהמלכודות בסרט הזה הן מהמשעממות ביותר בפרנצ'ייז. אם הסרטים הראשונים הציגו דברים כמו מלכודת הדובים ההפוכה המפורסמת או מישהי שנזרקת לתוך בור מלא במזרקים – דברים שרק להסתכל עליהם יכולים לגרום להתפתלות בכסא – הפעם אלו מלכודות מאוד בסיסיות, כמו תלישת אצבעות או שפיכת שעווה חמה על הפנים. לא חוויות מאוד נעימות, אבל ג'יגסו מעולם לא היה נתפס עושה משהו כל כך חסר השראה. מעבר לכך, נראה שהסרט כמעט אדיש למלכודות האלו: באחת הפעמים אנחנו רואים התחלה של סצנת מלכודת, הסרט עובר לסצנה הבאה לפני שהמלכודת מתחילה ורק אחרי עשר דקות חוזרים להמשך של אותה סצנה, כאילו הסרט נזכר בה בפתאום בגישה של "אה נכון, זה".

גם בסרטים הקודמים היו שוטרים שניסו לפענח את הרציחות האלו ובלשים שמצאו את עצמם בצד הלא נכון של קופסה אטומה מסביב לראש שמתמלאת במים. אבל שם הדגש היה על האלמנטים של אימה וגור, כשהעלילה המשטרתית משמשת בתור תירוץ לחבר בין קטעי המלכודות ולייצר טוויסטים מופרכים. על סמך הסרט, נראה שהכיוון החדש והנועז שרוק הציע הוא פשוט "מה אם נהפוך את היחס בין קטעי החקירה והמלכודות?" רק שהעלילה המשטרתית כאילו יצאה מתוך הספר "איך ליצור סרט משטרה בשביל אנשים שמעולם לא ראו סרט משטרה לפני כן". כל הקטע האנטי-משטרתי אקטואלי למדי והפוטנציאל היה שם, אבל דמויות השוטרים חד-מימדיות ומשמשות בעיקר כבשר תותחים למלכודות. הסרט רק רוצה להיראות רלוונטי, בלי להגיד משהו מעניין או חדש על הנושא. אה, יש שוטרים רעים בעולם? תכף גם תגיד לי שלא כולם באמת אוכלים דונאטס או עובדים על הקייס האחרון שלהם לפני הפרישה.

הטוויסטים הם עוד מחלקה שבה הסרט החדש נכשל. יכול להיות שאתם יודעים מה הטוויסט של "המסור" הראשון אפילו אם לא צפיתם בו, אבל גם אחריו הסדרה המשיכה לספק לפחות טוויסט אחד בסופו של כל סרט. חלקם מוצלחים באמת, חלקם חוזרים על עצמם, אבל גם הפחות טובים לפחות מגוחכים מספיק בשביל להיות מבדרים. כאן לא רק שהטוויסט סתמי לחלוטין, הוא גם מאוד, מאוד צפוי מהרגע הראשון. גם אם תצפו בסרט מבלי לעשות מרתון של הסרטים הקודמים לפני כן – מה שאולי ואולי לא עשיתי – ממש קל לנחש מה הולך לקרות בסוף. קיוויתי שאולי יהיה טוויסט נוסף מגוחך יותר, כזה שיראה שהסרט כן יודע לאיזה מותג הוא שייך – אפילו משהו כמו "הרוצח לא לובש מסכה של חזיר, הוא למעשה חזיר אמיתי!" – אך לשווא.

אני לא חושב שראיתי פעם את כריס רוק בתפקיד דרמטי (עדיין לא הגעתי לעונה הרביעית של "פארגו"), ואחרי הסרט הזה אני גם לא בטוח שאני רוצה. בהרבה מהקטעים לא הייתי בטוח אם הוא משחק או מתאמן על חומר למופע הבא שלו: הסרט נפתח בכך שהוא מדבר על כך ש"פורסט גאמפ" לא יכול היה להיעשות היום וקצת לאחר מכן הוא מפיל על השותף המסכן שלו ראנט ממש מוזר על חיי נישואין. הוא הכי מבדר דווקא כשהוא לא מתכוון לכך (אני חושב), ואומר חלק מהשורות שלו באופן כה מוגזם שאי אפשר שלא לצחוק. גם סמואל ל. ג'קסון לא משפר את החוויה, ונמצא כאן רק כדי להגיד "מאדרפאקר" כמה פעמים ולאסוף את הצ'ק שלו. שמו של ג'יגסו מוזכר איזה פעם-פעמיים, אבל מי שמצפה לראות את זיו פניו של טובין בל צפוי לאכזבה (אלא אם אתם מצפים לראות את זיו פניו למשך שתי שניות בתמונה שתלויה על לוח שעם, ובמקרה הזה יש לי חדשות טובות).

לא ברור לי למה "המסור: המעגל נסגר" שייך לפרנצ'ייז הזה. אין לו הרבה קשר לסרטים שבאו לפניו, וגם כשהקשר הזה מוזכר, הסרט נראה כמעט נבוך מזה. עם קצת שינויים בעריכה היה אפשר להסיר את הקשר הזה לחלוטין, והתוצר הסופי היה סרט זניח ונשכח שכנראה היו מכנים יצור כלאיים גרוע של "המסור" ו"שבעה חטאים". ההתעקשות שלו להיחשב כסרט בסדרת "המסור" רק הופכת אותו לגרוע יותר, כי הוא אפילו לא מצליח להגיע לרף הנמוך-גם-ככה של הסדרה, לא מבחינת אימה ולא מבחינת בידור.

למרות שכבר יש תכנון לסרט עשירי ואפילו סדרת טלוויזיה של המותג – מה שמעלה תהיות לגבי השם העברי שניתן לסרט – עוד לא מאוחר מדי להתחרט. הקאצ'פרייז של ג'יגסו הוא שהוא רוצה לשחק משחק, אבל המשחק הזה כבר הפסיק להיות מהנה. בואו נעצור ושכל אחד פשוט ילך הביתה.